botox

סייגים - סעיף 72 לפקודת פשיטת הרגל

1. כללי
סעיף 72 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"72. סייגים (תיקון: התשל"ו)
על-אף האמור בסעיף 71:
(1) תביעות לדמי נזק בלתי-קצובים שאינן נובעות מחוזה או מהבטחה, ודרישת מזונות המגיעים על-פי פסק-דין וזמן פרעונם חל אחרי מתן צו הכינוס, אינן בנות תביעה בפשיטת רגל;
(2) אדם שידע על מעשה שאפשר היה להשתמש בו להגשת בקשת פשיטת רגל נגד החייב ביום שהוגשה הבקשה שעל-פיה הוכרז פושט רגל, לא יוכל לתבוע מכוח צו הכינוס כל חוב או חבות שחלו על החייב לאחר היום שבו נודע לו המעשה."

סעיף 72 לפקודת פשיטת הרגל קובע מהם אותם חובות שלא יבוא בגדר חוב בר תביעה לפי האמור בסעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל. נושה לא יוכל להגיש תביעת חוב בגין חוב שאיננו בר תביעה.

כפי שנראה להלן, דין זהה לחברה בפירוק ולחייב המצוי בהליכי פשיטת רגל. בשני המקרים, הפרשנות הניתנת לחוב בר תביעה ולסעיף 72 לפקודת פשיטת הרגל - זהה.

2. תביעה לדמי נזק בלתי-קצובים
סעיף 72 לפקודת פשיטת הרגל בא להחריג תביעה לדמי נזק בלתי-קצובים בלבד, כחובות שאינם באים בגדר חובות בני תביעה בהליך פשיטת הרגל.

לעניין תביעות מעין אלה קובעת, בהתאמה, למעשה, הוראת סעיף 21 לפקודת הנזיקין, כי פושט רגל יכול להיות תובע ונתבע בגינם, מבלי שהליכי פשיטת הרגל יצדיקו את עיכובם.

יוער כי חוב לדמי נזק הופך לקצוב, רק משניתן פסק-דין חלוט וסופי, אשר אין עליו ערעור תלוי ועומד.

המועד הקובע בו בוחנים האם החוב הנזקי הינו בגדר חוב לדמי נזק קצובים ואם לאו, הינו מועד מתן צו הכינוס, באופן שהפיכתו לקצוב, על-פי פסק-דין סופי, בשלב מאוחר יותר, אין בו להועיל ביחס לאותו הליך פשיטת רגל {פש"ר (נצ') 317/06 גרנוב שלמה נ' עודד יצחק, תק-מח 2008(1), 5443 (08.01.08)}.

מלשון סעיף 72 לפקודת פשיטת הרגל עולה, כי מקום בו התביעה הינה מכוח חוזה, הרי שהיא "חוב בר תביעה" ועל הנושה להגיש בגינה תביעת חוב.

הרציונל להחרגת תביעות לדמי נזק בלתי-קצובים, כמו גם קטגוריות החוב האחרות, אשר הוחרגו מגדר חובות ברי תביעה, הינו כי בתביעות מסוג זה, יש להכריע הן בשאלת האחריות והן בשאלת גובה הפיצוי.

הכרעה כאמור, עלולה להיות סבוכה ומצריכה שמיעת ראיות, הגשת חוות-דעת של מומחה, והכרעה בפלוגתאות סבוכות, בין שבעובדה, בין שבמומחיות ובין שבמשפט.

בידי בעל התפקיד אין את הכלים המתאימים להכרעות מעין אלה ולכן נקבע כי, מקום בו עסקינן בתביעה נזיקית בה לא התגבש עדיין החוב הנתבע לסכום קצוב, באמצעות חוזה או באמצעות פסק-דין, הרי שאין מדובר ב"חוב בר תביעה" {ראה גם ציפורה כהן פירוק חברות (ההוצאה לאור של לשכת עורכי-הדין, התש"ס-2000), 266}.

בהתייחסו למונח "סכום קצוב" כותב י' זוסמן בספרו {סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית), 657} כי הכוונה היא שחישוב הסכום יהיה עניין אריתמטי גרידא, ללא צורך בשומה או בהערכה.

ב- בש"א (נצ') 1838/06 {ועד הבית ברח' יהודה הנשיא 8 ו- 64 בעלי דירות בבית נ' נ.ח.ל.פ חברה לבניין ופיתוח בע"מ (בפירוק), תק-מח 2006(3), 13485 (26.09.06)} קבע בית-המשפט כי הכרעה במחלוקת שבין הצדדים, טעונה בירור עובדתי, הן ביחס לסוגיית האחריות והן ביחס לסוגיית גובה הנזק, וככזו, מחייבת חקירת עדים, ניתוח ראיות וניתוח המצב המשפטי. כל אלה, ביחס לכל אחת מיחידות הדיור.

בנסיבות אלו, בית-המשפט סבר כי עניין לנו בתביעה שהיא נזיקית במהותה, אשר, כאמור, אין בידי המפרק הכלים לדון בה.

אחד המקרים השכיחים בהם ייטה בית-המשפט להיעתר לבקשת ניהול תביעה מחוץ להליכי פשיטת הרגל, הוא המקרה של בקשת נושה להגשת תביעה נזיקית כנגד החברה שבפירוק וזאת לאור הוראת סעיף 72(1) לפקודת פשיטת הרגל, אשר חל אף בחברה חדלת פירעון מכוח סעיף 353 לפקודת החברות.

הכלל הוא, כי כל נושיי החייב, למעט נושים מובטחים, מחוייבים להגיש תביעת חוב בתוך שישה חודשים. יחד-עם-זאת, לעיתים היעתרות לבקשתו של נושה לאפשר לו להגיש תביעה מחוץ להליכי פשיטת תעמוד בניגוד לכלל המהותי כאמור לעיל. ובמה דברים אמורים.

ה"נושה הנזיקי" לא יכול לעשות דין לעצמו. הכלל כאמור לעיל, בדבר הגשת תביעת חוב בתוך שישה חודשים, חל אף אם עסקינן בנושה נזיקי שסבור כי תביעתו איננה מתאימה להידון בפני בעל התפקיד אשר מונה במסגרת הליכי פשיטת הרגל.

אנו סבורים כי הנושה הנזיקי כפוף כיתר הנושים להוראות הדין החל בהליכי פשיטת הרגל, וזאת אף אם בסופו של יום ייקבע כי תביעתו איננה ראויה להתברר במסגרתה של תביעת חוב.

כל שנדרש נושה זה, הוא להגיש תביעת חוב בתוך סד הזמנים אשר נקבע לכך בדין {שישה חודשים}, בה יציין כי למיטב הבנתו הינו "נושה נזיקי".

לחילופין, על אותו נושה, לפנות לבית-המשפט של פשיטת הרגל, בתוך פרק הזמן של שישה חודשים, ולבקש היתר להגשת תביעה נזיקית במקומה של תביעת חוב.

דרך אחרת היא, כי על נושה להגיש את תביעתו לבית-המשפט יחד עם בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב.

ב- פש"ר (ת"א-יפו) 2061/03 {איילון חברה לביטוח בע"מ נ' רואה-חשבון יובל קדרון בתפקידו כנאמן לביצוע הסדר נושים של חברת משה שניידר חברה קבלנית בנתניה בע"מ ואח', תק-מח 2005(2), 3380 (09.05.05)} קבע בית-המשפט כי "המבקשת לא הגישה תביעת חוב לנאמן במועד שנקצב לכך, ואף לא פנתה לבית-המשפט בבקשה להארכת מועד להגשת תביעת החוב. כאמור, עשתה המבקשת דין לעצמה, ונמנעה מלפנות לבית-המשפט ו/או לנאמן בבקשה מתאימה. לא זו אף זו; היא לא שמעה אף בעצתה של כב' השופטת בבית-המשפט השלום, ולא טרחה לפנות לבית-משפט זה בבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, שכפי שנאמר, המועד האחרון להגשת תביעות החוב נקבע ליום 1.2.04, והסדר הנושים אושר ביום 1.6.04. זה המקום לציין, שספק גדול אף אם בקשתה להארכת מועד היתה מתקבלת, שכן המבקשת ידעה על הליכי הקפאת ההליכים עוד מתחילתם, ומחדלה שלא פעלה בהתאם להוראות הדין, אין בו בכדי להתגבר על הכלל המהותי של מועד הגשת תביעות החוב".

ב- בש"א (ת"א-יפו) 24680/05 {דליה בראלי, נ' בנק למסחר בע"מ (בפירוק) ואח', תק-מח 2006(3), 8044 (08.08.06)} בית-המשפט דחה את בקשת המבקשים להתיר להם להגיש תביעה נזיקית בגין פעולותיו של הבנק עובר לקריסתו.

סייג לסייג הקבוע בסעיף 72(1) רישא לפקודת פשיטת הרגל נקבע בסעיף 21 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), כי "פסק-דין על עוולה שניתן לחובתו של פושט רגל לפני מתן צו כינוס נכסים יהא ניתן להוכחה בפשיטת רגל".

ב- ע"א 14/69 {"סהר" בע"מ נ' המפרקים של החברה מפעלי סרן מאוחדים ואח', פ"ד כד(1), 746 (29.06.70)} נקבע כי לפי סעיף 72(1) לפקודת פשיטת הרגל, אין עובדים יכולים להגיש הוכחת חוב בעילה של דמי נזיקין נגד פושט רגל או חברה בפירוק כאשר דמי הנזק אינם קצובים, שכן "הם יכולים לעשות זאת רק אם הוצא פסק-דין לטובתם לפני התאריך הקובע בפשיטת רגל או בפירוק חברה".

סייג נוסף נקבע בסעיף 20 לפקודת הנזיקין לפיו עזבון חדל פירעון, שניתן להגיש נגדו תובענה לפי סעיף 19 לפקודת הנזיקין, יראו כל חבות בשל עילת התובענה כאילו חוב בר הוכחה נגד העזבון, אף שלפי טבעה היא דרישה לדמי נזק בלתי-קצובים שאינם נובעים מחוזה או מהבטחה או מהפרת נאמנות.

פסק-דין על עוולה נזקית שניתן לחובתו של פושט רגל לפני מתן צו הכינוס,יכול להיות נושא להליך פשיטת הרגל, ככל חוב אחר. האמור נלמד בבירור מהוראת סעיף 21א(2) לפקודת הנזיקין.

סעיף 72 לפקודת פשיטת הרגל בא להחריג תביעה לדמי נזק בלתי-קצובים בלבד, כחובות שאינם באים בגדר חובות בני תביעה בהליך פשיטת הרגל.

לעניין תביעות שכאלה קובעת, בהתאמה, למעשה, הוראת סעיף 21 לפקודת הנזיקין, כי פושט רגל יכול להיות תובע ונתבע בגינם, מבלי שהליכי פשיטת הרגל יצדיקו את עיכובם.
נעיר כי חוב לדמי נזק הופך לקצוב, רק משניתן פסק-דין חלוט וסופי, אשר אין עליו ערעור. זאת ועוד. המועד הקובע בו בוחנים האם החוב הנזקי הינו בגדר חוב לדמי נזק קצובים, אם לאו, הינו מועד מתן צו הכינוס, באופן שהפיכתו לקצוב, על-פי פסק-דין סופי, בשלב מאוחר יותר, אין בו להועיל ביחס לאותו הליך פשיטת רגל.

משניתן פסק-דין סופי, כבר אינו בגדר "דמי נזק בלתי-קצובים" כלשון סעיף 72(1) לפקודת פשיטת הרגל. החוב הפך בר תביעה בפשיטת רגל, כאמור גם על-פי הוראת סעיף 21(2) לפקודת הנזיקין, והכל טרם שניתן צו הכינוס בבקשה הנוכחית {ת"א (טבריה) 16785-06-11 וליד אסעיד נ' אל-ויס משאבי אנוש בע"מ ואח', תק-של 2013(2), 8202 (10.04.13); פש"ר (מחוזי נצ' ) 317/06 גרנוב שלמה נ' עודד יצחק, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.01.08)}.

ב- ת"א (ירושלים) 41368-01-11 {רפאל חסיד נ' נגר אברהם בע"מ ואח', תק-של 2013(1), 23279 (01.02.13)} קבע בית-המשפט כי אין לעכב תובענה שעניינה נזק גוף בלתי-קצוב וכי תביעה זו יש להמשיך ולברר במסגרת תובענה רגילה {ראה גם ע"א 345/03 רייכרט נגד יורשי המנוח משה שמש ז"ל, פורסם באתר האינטרנט נבו; ע"א 1516/99 לוי נגד ליג'אג'י, פ"ד נה(4), 730}.

הפרשנות שניתנה למונח סכום קצוב הוא סכום שחישובו הוא על-ידי ביצוע פעולה ארתמטית פשוטה ללא צורך בביצוע שומה או הערכה {ע"א 410/88 "רותם" חברה לביטוח בע"מ נ' כוכב בע"מ, פ''ד מג(4), 761 (10.12.89)}.

פסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק הוא עניין הכרוך בשומה והערכה של בית-המשפט ואין המדובר בפעולה ארתמטית פשוטה.

אשר לפיצויים הנפסקים למי שנפגע מפרסום לשון הרע נעיר כי בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית-המשפט, בין היתר, בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב והסבל שהיו מנת חלקו, ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיבידואלית ואין לקבוע "תעריפים".

בכל מקרה יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו ובהתנהגות הצדדים. בדומה, התנהגותו של המזיק אף היא עשויה להשפיע על שיעור הנזק והערכתו. חומרת הפגיעה ברגשותיו של הניזוק ובשמו הטוב, נמדדת לעתים בחומרת מעשיו וביטוייו של המזיק. ודוק: אין בכך פיצוי עונשי. זהו נזק מוגבר המביא לפיצוי מוגבר בשל התנהגות המזיק.

כך, למשל, מזיק היודע כי דבריו אינם אמת והעושה כל מאמץ בבית-המשפט להוכיח את אמיתותם, עשוי לגרום להגברת נזקו של הניזוק, ובכך להגביר את הפיצוי לו הוא יהיה זכאי.

ברי אם כן כי פסיקת הפיצויים אינה פעולה חישובית פשוטה ויש לשום ולהעריך את הנזק בהתאם לשיקולים המנויים בפסיקת בתי-המשפט ובהתאם לנסיבות המקרה.

משכך תביעה על-פי חוק איסור לשון הרע אינה נחשבת לתביעה לסכום כסף קצוב ועל-כן אינה בגדר חוב בר תביעה שניתן לתבוע אותו בהליך פשיטת רגל {רע"א 4740/00 אמר נ' יוסף ואח', פ"ד נח(5), 510 (07.08.00); ת"א (חיפה) 4611-01-11 כמוס שטאוי נ' ארז אלגון, תק-של 2012(4), 60653 (10.12.12)}.

ב- פש"ר (ת"א) 1398/02 {פנדה כרוניה יוזמה והשקעות בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ בפירוק, פורסם באתר האינטרנט נבו} קבע בית-המשפט כי כל שנדרש הנושה הוא להגיש תביעת חוב בה יציין כי הוא רואה עצמו כ"נושה נזיקי".

עוד נקבע כי למצער, רשאי אותו נושה הסבור כי דין תביעתו להתברר בתביעה נפרדת, לפנות אל בית-המשפט של פירוק, בתוך סד הזמנים אשר נקבע לכך בדין, ולבקש היתר להגשת תביעה נזיקית חלף הגשת תביעת חוב {ראה גם ת"ק (תל-אביב-יפו) 25410-02-11 עמרם יעקב תורגמן נ' נאטורפילמדיק סנטר ואח', תק-של 2012(4), 3742 (15.10.12)}.

נדגיש כי תביעות נזיקין ממילא לא מתבררות בבית-המשפט של פירוק.

3. גביית מזונות - סעיף 128 לפקודה
סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"128. הקצבה לזכאי למזונות (55א) (התשל"ו) (תיקון: התשמ"ג)
(א) לפי בקשתו של אדם שמגיעים לו מפושט הרגל על-פי פסק-דין מזונות שזמן פרעונם חל אחרי מתן צו הכינוס, רשאי בית-המשפט להקציב לאותו אדם מזמן לזמן מתוך נכסי פושט הרגל או מתוך הכנסותיו סכומי כסף שימצא לנכון.
(ב) הקצבה לפי סעיף-קטן (א), דינה כדין תשלום על-פי פסק-הדין.
(ג) הוראות סעיף זה יחולו על-אף האמור בסעיפים 111 ו- 112."

סעיף 128(א) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי לפי בקשתו של אדם שמגיעים לו מפושט הרגל על-פי פסק-דין מזונות שזמן פרעונם חל אחרי מתן צו הכינוס, רשאי בית-המשפט להקציב לאותו אדם מזמן לזמן מתוך נכסים פשוט הרגל או מתוך הכנסותיו סכומי כסף שימצא לנכון.

הקצבת מזונות לפי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל היא למעשה סיומו של הליך דו-שלבי:

השלב הראשון, מתנהל בבית-המשפט לענייני משפחה אשר פוסק סכום מזונות שהיה על החייב לשלם אילו היה סולבנטי.

בשלב השני, עליו מופקד בית-המשפט של פשיטת רגל, נערך איזון בין הזכאי למזונות לבין שאר נושי החייב.

סכום המזונות אשר נפסק מהווה נתון מרכזי ובעל חשיבות, אך בית-המשפט של פשיטת רגל, אינו מחוייב לו.

על בית-המשפט של פשיטת רגל לאזן את זכויותיהם של נושי החייב ושל החייב עצמו מול זכויות הזכאי למזונות {ע"א 8993/04 פלונית נ' פלוני, טרם פורסם (20.09.07); רע"א 7210/09 פלוני נ' פלוני, טרם פורסם (03.01.10); פש"ר (ת"א) 1831/00 פלונית נ' פלוני, טרם פורסם (07.07.04); רע"א 8015/12 פלוני ואח' נ' פלוני ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (21.02.13)}.

במסגרת האיזון שעורך בית-המשפט של פשיטת רגל בין זכויות הצדדים השונים, עליו ליתן דעתו לסכום החובות של החייב, לסכום המזונות שעל החייב לשלם מידי חודש, לסכום שבקופת פשיטת הרגל וכן להכנסותיו של החייב.

נעיר כי לעיתים, הסכום שמשולם לזכאי למזונות אינו מלוא סכום המזונות אשר נפסק לטובתו בבית-המשפט לענייני משפחה, אך שומה עלינו לזכור כי הגדלת הסכום עבור צד אחד תיגרע על-פי רוב מן הסכום שאמור להיות משולם לקופת פשיטת הרגל, קרי לטובת הנושים {בש"א (נצ') 905/98 אבירם אהוד נ' עורך-דין יצחק מירון, תק-מח 98(4), 1634 (30.12.98); בש"א (יר') 2417/08 פלונית (קטינה) ואח' נ' נ.י, תק-מח 2008(3), 4820 (30.07.08)}.

דין הקצבת מזונות לפי סעיף 128(א) לפקודת פשיטת הרגל, כדין תשלום על-פי פסק-הדין, כאמור בסעיף 128(ב) לפקודת פשיטת הרגל, והסכום שיוקצב על-ידי בית-המשפט, ייגבה, במידת הצורך, באמצעות הליכי הוצאה לפועל {ע"א 357/79 המוסד לביטוח לאומי נ' כונס הנכסים הרשמי, תל-אביב, פ"ד לה(1), 393 (23.10.80); בש"א (ב"ש) 5238/04 אוויה עמיצור נ' עורך-דין אורי שנהר כנאמן בפשיטת רגל של מר נתן עמיצור ואח', תק-מח 2004(4), 10084 (07.11.04)}.

הגביה כאמור לא תגרום עוול לחייב מכיוון שחזקה על בית-המשפט שלא יקצוב תשלום מעבר ליכולתו המוגבלת של החייב {ת"א 1322/87 בלהה היימן נ' יצחק היימן (בפשיטת רגל), פ"ד מט(1), 469 (27.04.88)}.

כאמור לעיל, סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל, נועד לאזן בין עניינו של החייב, פושט הרגל לבין עניינם של בני משפחתו, הנושים בו את חוב המזונות.

מצד אחד, ניצב החייב, אשר בשל הליכי פשיטת הרגל, נכסיו הופקעו ממנו ואין הוא יכול לקיים את חיוביו. מצד שני, בני משפחתו מחזיקים בפסק-דין תקף לתשלום מזונות.

בנסיבות מעין אלה, המחוקק הסמיך את בית-המשפט בסעיף 128(א) לפקודת פשיטת הרגל, לפסוק סכומים בגין מזונות, לפי שיקול-דעתו ובהתאם לנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה {בש"א (ב"ש) 3549/04 רונית (מאירוביץ) שר נ' כונס הנכסים הרשמי ואח', תק-מח 2004(4), 10061 (30.11.04)}.

נדגיש כי רק כאשר קיים פסק-דין למזונות שיצא תחת ידי הערכאה המוסמכת בנושא זה ניתן לפנות לבית-המשפט של פשיטת הרגל על-מנת שיקציב את המזונות.

יש כמובן לזכור כי, הקצבת המזונות חלה אך לגבי התקופה שמיום צו הכינוס ואילך שכן, חוב מזונות לתקופה שעד ליום מתן צו הכינוס הינו בגדר חוב בר תביעה, כאמור בסעיף 72(1) לפקודת פשיטת הרגל וזוכה הוא לדין קדימה, כאמור בסעיף 78(3)(ד) לפקודת פשיטת הרגל.

חוב מזונות שזמן פרעונו לאחר מתן צו כינוס, איננו בר תביעה בהליכי פשיטת רגל, ועל-כן ניתן לגבותו בהליכי הוצאה לפועל {ע"א 345/03 דן רייכרט נ' יורשי המנוח משה שמש ז"ל, פורסם באתר האינטרנט נבו (07.06.07)}.

ב- ע"א (נצ') 1309/06 {ג' ש' (קטינה) ואח' נ' ג' א' ואח', תק-מח 2007(3), 5727 (05.08.07)} קבע בית-המשפט כי "המערערות זכאיות לפעול לגביית חוב המזונות השוטף מיום מתן צו הכינוס באמצעות הליכי הוצאה לפועל".

ש' לוין ו- א' גרוניס כותבים בספרם {פשיטת רגל (מהדורה שניה, התשס"א-2000, הוצאת ירושלים), 218} כי "בעבר נפסק, ברוב-דעות, כי חוב לפי פסק-דין למזונות שניתן נגד החייב לפני צו הכינוס, חוב בר תביעה הינהו, אף לגבי התקופה שלאחר צו הכינוס וגם אם סכום החייב שונה לאחר מתן הצו. אך המחוקק התערב ושינה חלקית הלכה זו וכיום דרישת מזונות המגיעים על-פי פסק-דין וזמן פירעונם חל לאחר מועד מתן צו הכינוס אינה מהווה חוב בר תביעה. לעומת זאת, חיובי מזונות שזמן פירעונם הגיע לפני צו הכינוס הם חובות בני תביעה והוענק להם גם דין קדימה. בצד תיקונו של סעיף 72(1) לפקודה, כאמור לעיל, וכדי להגן על הנושה לפי פסק-דין למזונות, שזמן פירעונם לאחר צו הכינוס ואשר אינם מהווים חוב בר תביעה, בין אם פסק-הדין ניתן לפני צו הכינוס ובין אם ניתן לאחר מכן, מסמיכה עכשיו הפקודה את בית-המשפט להקציב לו מזמן לזמן סכומי כסף שימצא לנכון מתוך נכסי פושט הרגל או מתוך הכנסותיו. הקצבה זו דינה כדין תשלום על-פי פסק-הדין. נושה שניתן לזכותו בפסק-דין למזונות רשאי לקבל מהמוסד לביטוח לאומי, בגבולות מסויימים, תשלום כפי שנקבע בפסק-הדין למזונות או בתקנות, לפי השיעור הקטן יותר: סעיפים 2 ו- 3 לחוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב-1972. מאידך גיסא, עוברת למוסד, מכוח סעיף 14 לחוק האמור, הזכות לגבות מן החייב את חיובי פסק-הדין למזונות. נפסק, שאם פשט החייב את הרגל והמוסד נתבקש לשלם לזוכה "תשלום חודשי", עוברות למוסד לביטוח לאומי גם זכויות הזוכה לקבל הקצבה לפי סעיף 128(א) לפקודה."

ובהמשך: "כל כסף המגיע בעד פיגורים במילוי צווי מזונות שבית-משפט מוסמך נתנם או מוציאם לפועל - כפי שראינו, ייחשב חוב בגין מזונות כחוב בר תביעה רק אם זמן פרעונו חל לפני יום מתן צו הכינוס. כמובן, שדין הקדימה חל רק לגבי חוב כאמור. שילם המוסד לביטוח לאומי לזכאי למזונות תשלומים מכוח חזקת המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב-1972, יהא הוא לנושה, אף לעניין דין הקדימה."

לסיכום, פסיקת דמי מזונות במסגרת הליך פשיטת רגל מסור לשיקול-דעת בית-המשפט הן לעצם ההקצבה והן לגובה הסכום. בית-המשפט ישקול, בין היתר, את המקורות הכספיים של כל הצדדים המעורבים אל מול צרכיהם, תוך איזון עם האינטרסים של הנושים {בש"א (נצ') 905/98 אבירם אהוד נ' עורך-דין יצחק מירון, תק-מח 98(4), 1634 (30.12.98); בש"א (יר') 2417/08 פלונית (קטינה) ואח' נ' נ.י, תק-מח 2008(3), 4820 (30.07.08)}.