botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף והשלם למכירת ורכישת נכסי מקרקעין בישראל

הפרקים שבספר:

מקרקעין כמשמעותם בחוק יסוד: מקרקעי ישראל

עקרון הבעלות הציבורית עוגן לימים בסעיף 1 לחוק יסוד: מקרקעי ישראל, אשר זה לשונו:

"1. איסור העברת בעלות
מקרקעי ישראל, והם המקרקעין בישראל של המדינה, של רשות הפיתוח או של הקרן הקיימת לישראל, הבעלות בהם לא תועבר, אם במכר ואם בדרך אחרת."

יצויין, כי אף טרם כינונו של חוק היסוד בתש"ך-1960, ועימו חקיקתם של חוק מקרקעי ישראל, התש"ך-1960 {להלן: "חוק מקרקעי ישראל"}, וחוק מינהל מקרקעי ישראל, תש"ך-1960 {להלן: "חוק מינהל מקרקעי ישראל"}, נתן המחוקק מעמד נורמטיבי לעקרון הבעלות הציבורית על מקרקעי המדינה, ובמיוחד בנוגע לקרקעות חקלאיות, ופעל על-פיו.

סעיף 3(4) לחוק רשות הפיתוח (העברת נכסים), התש"י-1950, הגביל משמעותית את סמכותה של רשות הפיתוח למכור קרקעות; וסעיף 5(ב) לחוק נכסי המדינה, התשי"א-1951, הגביל את סמכות המדינה למכור נכסי מקרקעין {ראו דברי שר האוצר לוי אשכול בקריאתם הראשונה של שלושת החוקים בדברי הכנסת 27ב, בעמ' 2842-2839 (03.08.59); וכן ראו כץ, 48-20, 60-58; ויסמן כללי, 216}.

עם העלאת קרנו של עקרון הבעלות הציבורית על מקרקעי המדינה למעמד חוקתי, הוטלה הגשמת המטרות הגלומות בו, במסגרת חוק מינהל מקרקעי ישראל, על שני גופים: מועצת מקרקעי ישראל ומינהל מקרקעי ישראל {כיום רשות מקרקעי ישראל}. הראשונה אמונה על התוית המדיניות הקרקעית של המדינה, והאחרון על ניהול המקרקעין לפי מדיניות זו.

בהיותם מופקדים על כלל מקרקעי ישראל, מרבית שטחה של המדינה, כאמור, לפעילותם של גופים אלה משמעות חלוקתית כבירה {ויסמן כללי, 238}.

מדיניות המועצה מיושמת בעיקר באמצעות החכרת קרקעות למטרות שונות, במסגרת חוזי חכירה, כבנדון דידן. אשר לתכליות המיוחדות המונחות ביסוד סמכות המינהל, על אלה עמד הנשיא ברק בפסק-דינו ב- בג"צ 6698/95 {קעדאן נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נד(1), 258 (2000)}, בציינו כי נועדו הן למנוע את העברת הבעלות בקרקע לידי גורמים בלתי-רצויים, לבצע מדיניות ביטחון ולאפשר פרוייקטים לאומיים, דוגמת קליטת עליה, פיזור אוכלוסין והתיישבות חקלאית.

כמו-כן, מונחות ביסוד החקיקה התכליות המיוחדות שנועדו להקל על מלאכת התכנון תוך שמירת רזרבה קרקעית לצרכים ממלכתיים והקצאת שטחים פתוחים לצורכי הציבור - כל זאת כדי לאפשר תכניות מתאר ולמנוע סחר ספקולטיבי בקרקעות המדינה.

תכליתם של חוזי החכירה של המינהל, איפוא, היא בעיקר הגשמתן של מטרות אלה {על תכליות מוסד החכירה לדורות, ראו יהושע ויסמן "חכירה כתחליף לבעלות" ספר הזיכרון לגד טדסקי - מסות במשפט אזרחי (יצחק אנגלרד, אהרן ברק, מרדכי א' רבילו וגבריאלה שלו עורכים (התשנ"ו), 212}.