botox
הספריה המשפטית
המדריך המקיף והשלם למכירת ורכישת נכסי מקרקעין בישראל

הפרקים שבספר:

קיום חוזה בתום-לב - סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי)

סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 קובע כדלקמן:

"39. קיום בתום-לב
בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה."

סעיף 39 לחוק החוזים קובע, כי בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה {תא"ח (פ"ת) 46689-05-11 אייר-סיון (2004) בע"מ נ' סוהיל מוניר, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.07.11)}.

עיקרון תום-הלב הוא עיקרון כללי, החל על כל זכות, על כל חיוב ועל כל פעולה משפטית {סעיף 39 לחוק החוזים יחד עם סעיף 61(ב) לחוק החוזים; ראה גם רע"א 6553/97 חגאי נ' חברת עבודי חיים בע"מ, פ"ד נב(2), 345 (1998)}.

אין כל מניעה להחלתו גם על זכות שטרית. אין כל ייחוד לזכות השטרית שיש בה כדי למנוע את תחולת העיקרון הכללי של תום-לב {אובייקטיבי} בגדרי הזכות השטרית {ראה גם רע"א 2443/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נג(4), 804 (1998); ת"ט (חד') 18351-10-11 אינה שיינפלד נ' אהרון שלמה קול, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.01.12); תא"מ (קריות) 3091-04-09 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' נאיף דיאב, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.06.11)}.

בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב. הוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה.

משמעותה של החובה לקיים חוזה בתום-לב ובדרך מקובלת היא, כי הצדדים ליחס החוזי חייבים לנהוג זה כלפי זה ביושר, בהגינות ועל-פי המקובל על בעלי חוזה הוגנים.

כפי שכבר נאמר, אמת הדבר, אין הצדדים לחוזים מלאכים זה לזה, אך שוב אל להם להיות זאבים זה לזה {ע"א 148/77 שאול רוט נ' ישופה (בניה) בע"מ, פ"ד לג(1), 617 (1979); ת"ק (צפ') 8424-12-09 מאיר וקנין נ' יצחק אורן, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.06.11)}.

סעיף 39 לחוק החוזים, קובע כי בקיומם של חוזים יש לנהוג בתום-לב ובדרך המקובלת. על יסוד נדבך בסיסי זה של דיני החוזים הוחל במשפט בישראל עיקרון ההסתמכות ובמסגרתו הדוקטרינה בדבר השתק באמצעות מצג.

תכליתו של עיקרון זה היא מניעת תוצאות בלתי-צודקות אשר עלולות להתרחש כאשר בעל דין מתכחש למצג אותו הציג בפני בעל דין יריב, לאחר שזה האחרון הסתמך על המצג באופן סביר ובתום-לב ועקב כך שינה את מצבו לרעה.

מצג אשר בעטיו שינה הצד האחר את מצבו לרעה, בפרט כאשר יוצר המצג הפיק הנאה מאותו שינוי מצב לרעה, משתיק את יוצר המצג מלטעון טענה הסותרת את המצג. במצב שכזה, העלאת טענה שכזו איננה מתיישבת עם חובת תום-הלב {רע"א 7830/99 צוריאנו נ' חכמוב ואח', פ"ד נז(1), 673 (1999); תא"מ (ת"א) 402-06-10 אהרן מוצרי נ' טלי אהרוני, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.05.11)}.

החובה לקיים חוזה בתום-לב ובדרך מקובלת, חובה הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים, בדומה לחובה לנהוג כך במסגרת משא-ומתן לקראת כריתתו של חוזה, לפי סעיף 12(א) לחוק החוזים, חלה על כל אדם, בין אם הוא עושה כן בשמו ובין אם עושה כן עבור אחר. "הצד" שעליו חלה החובה האמורה יכול שיהיה לא רק "הצד" לכריתת החוזה, אלא גם הצד לניהול המשא-ומתן, והיותו שלוחו של אחר, אינה פוטרת אותו מחובה זו {ת"א (ת"א) 151088/09 אבירם מי-טל נ' עזבון ניסים אלבז ז"ל, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.05.11)}.

כל זכות {במובן הרחב} המעוגנת בחוק המקרקעין צריכה להיות מופעלת בתום-לב. כל חיוב המעוגן בחוק המקרקעין צריך להתבצע בתום-לב. תום-הלב אינו מניח "מידת חסידות" {ע"א 148/77 רוט נ' ישופה, פ"ד לג(1), 635 (1979)}.

תום-הלב אינו דורש כי האחד לא יתחשב באינטרס העצמי שלו. בכך שונה עיקרון תום-הלב מעיקרון הנאמנות, החל על דירקטור, שלוח, אפוטרופוס או עובד ציבור {בג"צ 164/97 קונטרם בע"מ נ' שר האוצר, פ"ד נב(19, 289 (1998)}.

עקרון תום-הלב קובע רמת התנהגות של אנשים הדואגים, כל אחד לאינטרס שלו עצמו. עיקרון תום-הלב קובע, כי השמירה על האינטרס העצמי צריכה להיות הוגנת ותוך התחשבות בציפיות מוצדקות ובהסתמכות ראויה של הצד האחר.