צו הפסקה מינהלי

1. כללי
היה לממונה על המחוז, למפקד משטרת המחוז, למפקד כבאות מחוזי, לממונה על איכות הסביבה, לרופא מחוזי או לראש הרשות המקומית יסוד סביר להניח שנעברה בעסק או לגביו עבירה לפי סעיף 14, רשאי הוא לצוות בכתב על הפסקה ארעית של העיסוק בעסק, אם בסגירת החצרים ואם בכל דרך אחרת הנראית לו מתאימה בנסיבות העניין כדי להביא לידי הפסקה של ממש בעיסוק {להלן: "צו הפסקה מינהלי"; ראה גם סעיף 20 לחוק רישוי עסקים}.

צו הפסקה מינהלי יעמוד בתקפו שלושים יום מיום נתינתו, אם לא בוטל לפני כן על-ידי מי שהוציא אותו או על-ידי בית-המשפט; בתום התקופה של שלושים יום רשאי מי שנתן את צו ההפסקה המינהלי להאריך את תקפו לתקופה נוספת של שלושים יום אם הוגש לבית-המשפט כתב אישום על העבירה ששימשה עילה להוצאת הצו; הוראות סעיף זה לא יגרעו מסמכותו של בית-המשפט לפי סעיף 17 {ראה סעיף 21 לחוק רישוי עסקים}.

הרואה את עצמו נפגע על-ידי צו הפסקה מינהלי רשאי לבקש את ביטולו בבית-משפט השלום או בבית-המשפט העירוני, שבתחום שיפוטו נמצא העסק שעליו ניתן הצו, ובית-המשפט רשאי לבטל את הצו או לאשרו, עם או בלי שינויים; הגשת הבקשה לא תעכב את ביצועו של הצו, כל עוד לא החליט בית-המשפט החלטה אחרת.הבקשה תידון במעמד שני הצדדים בתוך שבעה ימים מיום הגשת הבקשה {ראה סעיף 22 לחוק רישוי עסקים}.

מי שאינו מקיים צו הפסקה מינהלי, צו מניעת פעולות, צו לפי סעיף 23 או הוראה מהוראותיהם, דינו - מאסר שמונה-עשר חודשים {ראה סעיף 25 לחוק רישוי עסקים}.

2. צו הפסקה מינהלי - עקרונות יסוד
"צו הפסקה מינהלי" {סעיף 20 לחוק רישוי עסקים}, תוקפו מוגבל לשלושים יום בלבד {אלא אם קודם לכן בוטל על-ידי מי שהוציאו או על-ידי בית-המשפט שנדרש לו לפי סעיף 22 לחוק רישוי עסקים}.

אם הוגש כתב אישום תוך שלושים יום רשאי מוציא הצו להאריכו ב - 30 ימים נוספים {ואז ממילא רשאי בית-המשפט הדן בכתב האישום להוציא צו הפסקה שיפוטי שיעמוד בתקפו עד לסיום ההליך - סעיף 17 לחוק ריושי עסקים}.

מסגרת דיונית זו, וסד הזמנים שבצידה, מעידים על אופיו הארעי והמינהלי של הצו. אפילו נאמר כי ניתן היה לראות את ההליך כהליך פלילי - או אז אין המבקש רשאי לערער על החלטת ביניים שקיבל בית-המשפט המחוזי במסגרת ההליך שבפניו {ע"פ 4739/99 שלמה שמש נ' מדינת ישראל, תק-על 99(2), 333 (1999)}.

סעיף 14 לחוק רישוי עסקים, אליו מפנה סעיף 20 לחוק רישוי עסקים עוסק, בעיקרם של דברים בהפעלת עסק ללא רישיון או היתר זמני בעסק טעון רישוי או בניגוד לרישיון וביתר שניתנו.

כידוע, דרך המלך לטיפול בעברייני רישוי היא הגשת כתב אישום לפי סעיף 14 לחוק רישוי עסקים, ובמקרים המתאימים הגשת בקשה לפי סעיף 17 לחוק רישוי עסקים להוצאתו של צו שיפוטי להפסקת העיסוק בעסק.

הסמכות להוצאתו של צו הפסקה מינהלי היא איפוא חריג, שנועד לעצירה מיידית של עסק הפועל ללא רישיון עוד טרם קיומו של הליך משפטי שעשוי להיות ממושך.

הואיל ומדובר בסמכות דרקונית העלולה לפגוע בזכויות היסוד של הפרט ובחופש העיסוק שלו עוד טרם הורשע או אף הועמד לדין יש להשתמש בה בזהירות ורק במקרים דחופים בהם גובר האינטרס הציבורי על האינטרס הפרטי, היינו - מקרים בהם מתעורר צורך דחוף הקשור בחוק רישוי עסקים, למשל: סגירתו של עסק חדש שנפתח ללא רישוי, מניעת מטרד, או חשש לסכנה לשלום הציבור, בריאותו או בטחונו {ע"א 394/82 מייזלר נ' המועצה המקומית נשר, פ"ד לז(4), 42 (1983); ב"ש 11179/08 חב' עמ.אס.אב השקעות נ' ראש עיריית ת"א, פורסם באתר האינטרנט נבו (12.10.08); ב"ש (אשק') 1313/05 סולטן אנרגיה בע"מ נ' ראש עיריית אשקלון, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.06.05); ב"ש (ר"ג) 26/04 גולד ניהול מסעדות נ' עיריית ר"ג, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.10.07); ב"ש (חי') 3611/07 חווית שוני בע"מ נ' לשכת בריאות חדרה, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.07.07); ד"ר אליהו וינוגרד דיני רשויות מקומיות, כרך א', 471; בג"צ 265/65 סרולוביץ' נ' הממונה על מחוז ירושלים, פ"ד יט 3, 69, 70 (1965)}.

צו הפסקה מינהלי נתון לביקורת שיפוטית מכוחו של סעיף 22 לחוק רישוי עסקים, ואף שבית-המשפט אינו שם עצמו בנעלי הרשות המינהלית ואינו מחליף את שיקול-דעתה, שומה עליו לבחון אם הרשות פעלה בגדרי סמכותה והאם יישמה את כללי המשפט המינהלי בהם היא מצווה, לרבות איסוף מידע רלוונטי ושקילתו, תום-לב, שוויון, סבירות, הימנעות מניגודי עניינים ומאפליה וכיוצ"ב עקרונות יסוד ידועים {ע"פ (חי') 2107/01 עמר נ' סגן ראש העיר, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.06.01}.

אשר לסוגיית השימוע במסגרת צווים אלה: קיימות דעות לכאן ולכאן. ב- ב"ש (הרצ') 48/09 {רפי חיים נ' ראש עיריית הרצליה, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.06.09)} ו- ר"פ (ת"א) 4867/09 {בנון נ' עיריית תל-אביב-יפו (טרם פורסם)}, קבע בית-המשפט כי נוכח משמעותו הפוגענית של הצו המינהלי, מזה, ובשים-לב ליסודיותה של זכות הטיעון במשפט הישראלי, מזה, קמה לרשות המינהלית חובה לקיים שימוע בטרם הוצאת הצו, וזאת למעט חריגים בהם קיימת דחיפות בהוצאתו של הצו.

לעניין זה יפים הם דברי בית-המשפט ב- בג"צ 1661/05 {המועצה האזורית חוף עזה ואח' נ' ראש הממשלה, פ"ד נט(2), 481 (2005)}, בדבר זכות הטיעון וחשיבותה:

"נסכים, כמובן, כי זכותו של היחיד להשמיע טענותיו לפני הרשות בטרם תתקבל החלטה העלולה לפגוע בו - זכות נעלה היא; זכות היא שיסודה בהגינות הנדרשת ביחסי אנוש, והיא עימנו מקדמת דנא. עמד על-כך בית-המשפט כבר לפני שנים ארוכות בפרשת ברמן (בג"צ 3/58, 9 ברמן נ' שר הפנים, פ"ד יב(2), 1493 (1958) וכה היו (בין השאר) דבריו של השופט מ' זילברג (שם, 1506, 1508):
'רעיון זה (הרעיון של מתן הזדמנות להשמעת טענות) אינו אלא עקרון 'הצדק הטבעי' של האזנה לשני הצדדים ... מקור העיקרון של שמיעת הנפגע העתיד לפני היפגעו - בדברי הקדוש-ברוך-הוא אל אדם הראשון לפני גרשו אותו מגן עדן (בראשית, פרק ג', פסוקים ט', י"א).
המשתזר ועולה מכל האמור, כי לפי הכלל הנקוט במשפט המקובל זה מאות בשנים, לא יורשה גוף אדמיניסטרטיבי - ואפילו אדמיניסטרטיבי טהור (לא מעין-שיפוטי) - לפגוע באזרח פגיעת גוף, רכוש, מקצוע, מעמד וכיוצא בזה, אלא אם-כן ניתנה לנפגע הזדמנות הוגנת להשמעת הגנתו בפני הפגיעה העתידה. היקף החובה וצורת ההזדמנות תלויים יהיו, כמובן, במסיבות הקונקרטיות של העניין הנדון'."

הדברים יפים לעניינו של צו הפסקה מינהלי שיש בו גם פגיעה בזכות יסוד אחרת של הפרט - חופש העיסוק שלו, ומשנמצא כי לא התקיימה זכות השימוע במקום שחובה היתה לקיימה, דינו של האקט המינהלי - כולו או חלקו - להתבטל .

הוא הדין, כמובן, אם לא קויים כלל אחר מכללי המשפט המינהלי, והכול, בשים-לב לנסיבות ולקיומו של צורך ציבורי דחוף אחר {בר"ש (ר"ג) 30291-11-09 רם זלניק נ' עיריית רמת גן, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.12.09); צ"א (חד') 14661-06-13 המצודה סושי וגריל בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות, תק-של 2013(2), 70497 (2013)}.

3. חובת השימוע בהליך על-פי סעיף 20 לחוק הרישוי
סקירת חובת השימוע מובאת באורח מעמיק ב- ב"ש (הרצ') 48/09 {רפי חיים נ' ראש עיריית הרצליה, תק-של 2009(2), 26609 (2009)} מפי כב' השופט ד"ר שאול אבינור:

"חובת הרשות לערוך שימוע - כללי
7. זכות הטיעון מוכרת, מקדמת דנא, כאחד מעיקרי הצדק הטבעי, והיא מחייבת "לשמוע גם את האידך גיסא" (audi alteram partem) (ראה בג"צ 3/58 ברמן ואח' נ' שר הפנים, פ"ד יב(2), 1493, 1501 (1958)). מכאן, שמזכות הטיעון, העומדת לפרט, נגזרת חובתה של הרשות - בעת שהיא פועלת באופן הפוגע באותו פרט - לערוך שימוע שבמסגרתו ימצה הפרט את זכותו לטעון בפניה בטרם תפעל באופן שייפגע בו. חובת השימוע הינה, איפוא, חובה בסיסית של הרשות, והיא חלה גם במקום שלא נקבעה במפורש בחוק (ראה י' זמיר הסמכות המינהלית, כרך ב' (ירושלים, תשנ"ו-1996), 793 ואילך, וכן בפסיקה המצוטטת שם).
8. יש להדגיש, כי מעבר לכך שקיום שימוע מעניק למי שהרשות מבקשת לפעול נגדו (להלן - הנפגע) הזדמנות לנסות לשכנע את הרשות בצדקת עמדתו, היינו למצות את זכותו לטעון בפניה, יש בשימוע אף כדי לסייע לרשות עצמה, כמו גם לחזק את שלטון החוק.
ראשית, כיוון שהנפגע הוא הקרוב לעניין והבקיא בפרטיו, ברי כי ביכולתו להביא בפני הרשות מידע ונתונים שאינם בידיה, כמו גם לסייע לה לתקן טעויות, אם קיימות, במידע שבידיה ובכך להביא לשיפור החלטתה, תהא לבסוף כאשר תהא.
שנית, בקיום השימוע מפגינה הרשות הלכה למעשה שהיא משרתת הציבור ולא אדוניתו: אוזנה קרויה למצוקות הפרטים המרכיבים את הציבור אותו היא משרתת, והיא נכונה לשמוע את עמדת הנפגע בטרם תחליט לפעול באופן שייפגע בו. זאת ועוד: בהתנהלות כזו של הרשות יש כדי לחזק את אמון הציבור בפעולת הרשות ובשלטון החוק, שכן יש בה כדי להראות לכולי עלמא שהרשות אינה פועלת בחדרי חדרים ובשרירות אלא שהיא נכונה לשמוע את האזרח בטרם תפעל באופן שייפגע בו.
9. אך מובן הוא כי זכות הטיעון אינה זכות מוחלטת. לפיכך, היקפה של חובת הרשות לערוך שימוע, הנגזרת ממנה, כמו גם במקרים מסויימים עצם קיומה, תלויים במהות העניין ובנסיבות המקרה הקונקרטי. כך, למשל, כאשר מדובר בפעולה שמטיבה צריכה להיות דחופה, עשוי היקף חובת השימוע להצטמצם או אף להיבטל כליל. בנוסף, כללי השימוע צריכים למנוע ניצול לרעה על-ידי הנפגע, לרבות באמצעות ניסיון לעכב ללא הצדקה את פעולת הרשות. יתר-על-כן, מתפקידה של הרשות כמשרתת הציבור עשויה להיגזר לעיתים חובה לפעול באופן שיש בו פגיעה מסויימת בפרט, וזאת על-מנת לקדם את אינטרס הכלל. הדבר בולט במיוחד בתחום בו עסקינן, הוא תחום דיני רישוי העסקים. בתחום זה, אינטרס הכלל מחייב אכיפה שהיא לא רק מלאה אלא גם יעילה ומהירה, על-מנת למנוע פגיעה בכלל הציבור, הפועל במסגרת הדין, ועל-מנת למנוע שידור מסר שלילי לפיו בתחום רגיש זה אין דין ואין דיין ואיש הישר בעיניו יעשה.
ד. חובת הרשות לערוך שימוע עובר להוצאת צו הפסקה לפי חוק רישוי עסקים
10. חוק רישוי עסקים אינו מתנה את הוצאתו של צו הפסקה מינהלי, כמו גם את הוצאת שאר הצווים המינהליים לפיו, בעריכת שימוע. לא הובאה בפניי הלכה מחייבת בנושא זה, ועמדותיהם של בתי-המשפט לעניינים מקומיים חלוקות.
ב- ב"ש 73/06 בן שימול נ' ראש עיריית הרצליה ואח' (החלטה מיום 27.12.06 - לא פורסמה) קבעה כב' השופטת א' לוי, כי לנוכח העובדה שאין זכות בדין לניהול עסק ללא רישיון, הוצאת צו הפסקה אינה שוללת זכות כלשהי מהנפגע אלא מהווה ניסיון לסילוק העובדות אותן קבע בשטח על דעת עצמו. לפיכך, אין לנפגע זכות טיעון בטרם קבלת ההחלטה המינהלית וממילא אין לרשות חובה לערוך שימוע.
לעומת-זאת, בהחלטתו ב- ב"ש (יר') 1066/02 מחצבות בית מאיר בע"מ ואח' נ' מועצה אזורית מטה יהודה, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.09.02), יצא כב' השופט כ' מוסק מנקודת המוצא לפיה, מחד גיסא, הוצאת צו הפסקה מינהלי אינה מותנה בעריכת שימוע, אך, מאידך גיסא, יש לעשות שימוש בצו כזה רק במקרים בהם מוצדק לשלול שימוע מהנפגע (שם, בפסקה 14 להחלטה).
לבסוף, לאחרונה, פסקה כב' השופטת י' רוטנברג ב- ר"פ (ת"א) 4867/09 בנון נ' ראש עיריית תל-אביב-יפו (החלטה מיום 08.06.09 - טרם פורסמה), כי ככלל, ובהיעדר נסיבות מיוחדות וחריגות, על הרשות לערוך שימוע בטרם הוצאת צו הפסקה מינהלי. כב' השופטת רוטנברג נימקה מסקנתה זו בהלכה הכללית לפיה זכות הטיעון קיימת לנפגע מהמעשה המינהלי. כב' השופטת רוטנברג ציינה עוד, כי חוק רישוי עסקים קובע מספר הליכים אפשריים לשם אכיפתו, כאשר הדרך הרגילה היא הגשת כתב אישום בגין עבירה לפי הוראות סעיף 14, שבמסגרתה ניתן גם לבקש מתן צו הפסקה שיפוטי לפי הוראות סעיף 16. לעומת-זאת, אם בחרה הרשות לפעול כנגד הנפגע בדרך של צו הפסקה מינהלי "יש לאפשר לבעל העסק, במסגרת מימוש זכות הטיעון, לשכנע כי נסיבות העניין אינן מצדיקות עשיית שימוש בסמכות המינהלית אלא די באפשרות ליתן צו שיפוטי אם לאחר בירור ההליך הפלילי ואם במהלכו".
11. מקובלת עלי עמדתה של כב' השופטת רוטנברג. הסמכות להוצאת צו הפסקה מינהלי היא סמכות דרסטית, במסגרתה הרשות רשאית לסגור עסק - עד כדי שבירת מטה לחמו של בעליו - וזאת עוד בטרם הוגש כתב אישום נגדו וממילא בטרם נערך בירור משפטי כלשהו בעניינו (השווה בג"צ 265/65 סרולוביץ נ' הממונה על מחוז ירושלים ואח', פ"ד יט(3), 169, 170 (1965)). בנסיבות אלה, מתבקש כמעט מאליו כי הרשות תאפשר לנפגע לטעון בפניה את טענותיו. ברי, כי במסגרת הוצאת צו הפסקה מינהלי - כמו גם במסגרת פעולות מינהליות רבות אחרות - הרשות מבקשת, ובדין, לפעול כנגד מפירי חוק למיניהם. ואולם, אין בעובדה זו, כשלעצמה, כדי לשלול מהנפגע את זכות הטיעון, בין בטענה שכלל אינו מפר את החוק ובין בטענה כי עניינו אינו מצדיק שימוש בסמכות הדרסטית של הוצאת צו הפסקה מינהלי. מכאן, שאין לפטור את הרשות - גם במקרים של הוצאת צו הפסקה מינהלי - מחובתה הכללית לערוך שימוע.
12. כפי שצויין כבר לעיל, היקף חובתה של הרשות לערוך שימוע נגזר ממהות העניין ומנסיבותיו. מבלי למצות את הדברים, כאשר עסקינן בהוצאת צו הפסקה מינהלי דומה כי ראוי לקבוע כללים כדלקמן:
ראשית, צו הפסקה מינהלי, מעצם טיבו, נועד לפעולה דחופה לצורך הפסקה ארעית של עיסוק ללא רישיון עסק. בנסיבות אלה רשאית הרשות לקבוע את עריכתו של השימוע באופן מיידי ולאלתר. ודוק: חובת השימוע אינה מחייבת את הרשות לשמוע את הנפגע אלא אך ליתן לו הזדמנות לטעון את טענותיו; ואם נמנע הנפגע מלנצל את ההזדמנות שניתנה לו, יצאה הרשות ידי חובתה (ראה זמיר, בספרו הנ"ל, 795 ואילך). בנוסף, במקרים בהם העסק יוצר סיכון מיידי לשלום הציבור או לבריאותו, הרשות תוכל להימנע כליל מעריכת השימוע, או, לחלופין, לערכו רק לאחר הוצאת הצו.
שנית, כיוון שהסמכות להוצאת צו הפסקה מינהלי לפי הוראות סעיף 20 לחוק רישוי עסקים נתונה למספר מצומצם של בעלי תפקידים בכירים, שמטבע תפקידם הינם עמוסים בעבודה, אין מניעה כי אותם בעלי תפקידים יסמיכו מי מטעמם לערוך את השימוע (ראה והשווה שם, 814 ואילך).
ואולם, כאמור, אין בדברים הנ"ל כדי למצות את הנושא ומן הראוי, בכל מקרה, כי הרשות תגבש נוהל מסודר וקבוע לעריכת שימוע במקרים של הוצאת צו הפסקה מינהלי.
ה. תוצאותיו של אי-קיום שימוע עובר להוצאת צו הפסקה לפי חוק רישוי עסקים:
13. כאשר, כבענייננו, לא קוים שימוע בטרם הוצאת צו הפסקה מינהלי בהיעדר נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, נפל פגם בהחלטת הרשות באשר לא ניתנה זכות הטיעון לנפגע. על-פי ההלכה הפסוקה, פגם זה של פגיעה בזכות הטיעון אינו הופך את מעשה הרשות לבטל מעיקרו (void) אלא רק לנפסד ולניתן לביטול (voidable), וזאת בהתאם לנסיבות העניין ושיקול-דעתו של בית-המשפט (ראה למשל רע"פ 4398/99 הראל נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3), 637 (2000)).
14. האם, במקרה דנא, חרף העובדה שלא ניתנה למבקש הזדמנות לטעון את טענותיו עובר להוצאת צו ההפסקה, מן הראוי לקבוע שהצו עומד בתוקפו? כאמור, צו הפסקה מינהלי, מעצם טיבו וטבעו, נועד למקרים בהם טובת הציבור דורשת פעולה דחופה לצורך הפסקת עיסוק ללא רישיון עסק. במקרה דנא, כפי שעלה במהלך חקירתו הנגדית של מנהל מחלקת הרישוי, לא ניתן לומר כי קיימים בעסק סיכונים מיוחדים. אכן, נדרש אישור שירותי כיבוי אש (מחשש שריפה) ואישור המחלקה לאיכות הסביבה (מחשש לזיהום הסביבה), אך לא מדובר בסיכונים חריגים או מיידיים.
15. זאת ועוד: מעת עריכת הביקורת מטעם המשיבה ועד להוצאת הצו חלפו כחודשיים ימים, שבמהלכם לא נקטה הרשות כל אמצעי נגד המבקש. מחד גיסא, אם אמנם קיימים בעסק סיכונים המצדיקים הוצאת צו הפסקה מינהלי, לא ברור השיהוי הניכר שבהתנהלות הרשות. מאידך גיסא, אם לא קיימים סיכונים כאמור, לא ברורה ההצדקה לילך בדרך של הוצאת צו הפסקה מינהלי דווקא, שככלל ראוי להשתמש בו במקרים דחופים. המסקנה המתבקשת היא, איפוא, שבמקרה דנא יש לקבוע כי צו ההפסקה בטל."

4. סכנה לבריאות הציבור
ב- צ"א (חד') 14661-06-13 {המצודה סושי וגריל בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות, תק-של 2013(2), 70497 (2013)} הוצא צו ההפסקה, מטעמים שבסכנה מיידית לבריאות הציבור. בית-המשפט קבע כי הצו הוצא בדין וקבע:

"מן הטעמים שנמנו בצו ההפסקה וממצאי דו"ח הביקורת שעל יסודו ניתן הצו עולה כי הצו נחוץ לשם הגנה על בריאות הציבור, קרי, לתכלית שלשמה הוקנתה הסמכות המעוגנת בסעיף 20 לחוק רישוי העסקים. קיים קשר סיבתי בין הוצאת הצו לבין האינטרס של הגנה על שלום הציבור ובריאותו. נוכח ממצאי דו"ח הבדיקה מחד גיסא, והיעדרו של בעל העסק לא רק מן המסעדה עצמה אלא מישראל במועד שבו נערכה הביקורת מאידך גיסא, התקיימו טעמים שהצדיקו את פעולת הרשות באפיק המינהלי הקבוע בסעיף 20 לחוק - חלף האפיק השיפוטי שהותווה בסעיף 14 ו- 17 בחוק. ודוק: כאמור לעיל הסתיר ורשבסקי בתצהירו את דבר היעדרו מהמסעדה בזמן עריכת הביקורת שבעקבותיה הוצא הצו, כמו גם בתקופה הסמוכה שקדמה לביקורת. ממילא לא ביאר ורשבסקי בתצהירו אם בהיעדרו היה בנמצא בר-סמכא אחר מטעם העסק שעמו ניתן היה לבוא בדברים בקשר עם ממצאי דו"ח הביקורת. אין למצוא פגם בכך שהביקורת נערכה ביום 04.06.13 ואילו הצו הוצא ביום 06.06.13. מדובר במסגרת זמנים סבירה. ודאי שאין בה כדי להצדיק את ביטול הצו או לאיין את הטעמים שביסוד הוצאתו. אני קובעת איפוא שבמועד הוצאתו ניתן הצו על-סמך תשתית עובדתית מספקת שהצדיקה את הוצאתו על-פי המתווה הקבוע בסעיף 20 לחוק רישוי עסקים."

ב- רע"פ 6645/11 {ששון שרה נ' משרד הבריאות, תק-על 2011(3), 4203 (2011)} דחה בית-המשפט את העתירה בקובעו:

"ואכן, לגופם-של-דברים, מכתב המפקח המחוזי לבריאות הסביבה המסכם את הביקורת שנערכה ביום 15.08.11 קובע, כי נפלו, בין היתר, הפגמים הבאים בתחזוקת המכולת: "בכל שטח המכולת ללא יוצא מן הכלל שורר מצב של זוהמה הכולל רצפות, קירות, תקרות, מדפים, מקררים, חלון ראוה ואזור המכירה; לקוחות יושבים, שותים ומעשנים בתוך המכולת על דרגשים ועל הסחורה; ניכר כי במכולת לא מבוצעות שום עבודות ניקיון או סדר". עיינתי בפרוטוקול עדותו בבית-משפט השלום של ד"ר גדילביץ', הרופא האזורי, מיום 21.08.11, שתיאר את הביקור במקום מיום 15.08.11 - ביקורו השני במקום - והנה מתוך דבריו:
"אני מגיע לביקורת, אני רואה מצב שאין לי מילה אחרת מלומר, זוהמה מוחלטת. זה כולל, למעשה, את כל המכלת כולה. ז"א לא היה מקום נקי אחד. אתה יודע מה זה לא הגזמה, מקום שאוכל לשים עליו כף יד שיהיה נקי, לא על הרצפה, לא על הקירות, מדפים או תקרה. מכלת כולה מזוהמת ומטונפת.
הביקורת הזו היא ביקורת המשך לפיקוח על העסק. התלוו אלינו השוטרים שביקשו לבוא לביקורת. פעם ראשונה בכל הקריירה שלי שבה הלכתי לביקורת, יחד עם משטרת ישראל. היה להם את הסיבות שלהם. לא על-פי בקשתי. שאלתי מדוע? הם ענו לי שהם חושדים שיש פה מכירות סמים. שוב, לא על-פי בקשתי, ביקשו להצטרף.
העניין של מדפים, עם כל המזונות. אתה רואה כחלק מהתמונות, אם אדוני ירצה אצביע בדיוק. המדפים אמורים להיות נקיים, השחור זה טינופת. לא רק שהיא נראית, היא גם מרגישה ומריחה טינופת. הפלס הנוזל הנראה במקרר, אומר שהמקרר הרוס. אבל בתוכו מה שצילמתי את הפלס, יש בירות. למעלה יש דברי חלב. זה המקרר השני, אותו דבר. הפירות רקובים. צילמתי את הענבים. ההמשך הוא שאני מעולם, הנושא של צו סגירה הוא כאוב, הוא קשה ביותר. אנו כמעט אף פעם לא מגיעים, לעיתים נדירות בשנה. אני מדבר עם בנאדם. נושא השימוע אני דיברתי עם מר ששון בערך חצי שעה בניסיון להסביר לו על המימצאים, למה המקררים צריכים להיות נקיים, והמדפים גם כן. השיחה נעשתה כדי להסביר לו. התגובה היתה אין בעיה, אתה רוצה שאתקן, תן לי שלושה חודשים. לא מקובל עלי. המדובר על מזון ומזון רגיש שנמכר לאנשים מיידית. זה מזון שהוא נצרך איך שהוא נקנה. דברי חלב לא נעברים עיבוד, אלא אנשים קונים איך שהם קונים. כל זיהום באחסון מתורגם לפגיעה בריאותית. הדרישה שלי שהמקום יהיה נקי, שהמקום יהיה מסודר, ושהמקום יהיה בנוי בצורה ראויה. תמונות 4 או 5, אני צילמתי שם. המקום הרוס. יש חורים בתקרה, ברצפה. משהו בלתי-נסבל" (עמודים 6-5 לפרוטוקול הדיון מיום 21.08.11).
אכן, המבקש טען כנגד מעורבות המשטרה בפרשה, אך לא היה בידו לערער בחקירה נגדית את הממצא העובדתי, ואיני נדרש לתמונות שלגביהן יש מחלוקת אלא לעדות הישירה של הרופא. בבדיקה חוזרת ביום 01.09.11 (לאחר החלטתו של בית-משפט השלום) שערכה לשכת הבריאות, על-ידי מפקח מחוזי לבריאות הסביבה ומהנדסת אזורית למזון, שוב נמצאו ממצאים קשים, שלא אפרט, אך אינם שונים במהותם משל הרופא בעדותו. קשה להלום כי כך ראוי שיתנהל עסק, בוודאי ובוודאי לא עסק שעניינו מכירת מוצרי מזון, והדברים מקבלים משנה תוקף לאחר שנתברר כי בבדיקה שנערכה כשנה קודם לכן נקבע כך: "נמצאו מקקים חיים ומתים בעסק, כן נמצאה (נמצאו) נגיעות של מכרסמים; הכיור אינו מחובר למערכת הביוב; צפיפות וזוהמה שררו בכל העסק". על-כן נראה, כי לא נפלה טעות בשיקול-דעתו של המשיב בהחלטתו להוציא את צו הסגירה לאחר ששיפור מסויים שהושג נסוג אחור, ואין פגם בקביעות בתי-המשפט הקודמים להותיר את הצו על כנו."

5. פגיעה בבטחון הציבור
ב- עת"מ (נצ') 45376-03-12 {הישאם סלאמה ואח' נ' מועצה מקומית טורעאן ואח', תק-מח 2012(2), 1107 (2012)} בדחותו את בקשת העותר להתלות את הצו קובע בית-המשפט:

"9. המשיבים המציאו לעיוני צילומים, אשר נערכו מעת לעת באזור עסקם של המבקשים. מצילומים אלה עולה, כי המבקשים נוהגים כראות עינם, כאילו התחייבותם בבית-משפט השלום מחודש מרץ אשתקד אינה אלא נייר חסר ערך. הצילומים מלמדים, כי המבקשים ממשיכים דרך קבע להניח על המדרכה שמול עסקם חומרי בניין שונים. כך למשל ניתן ללמוד מן הצילומים המצורפים להתראה מיום 10.12.11, בה נראית המדרכה חסומה לחלוטין בחומרי בניין וגרוטאות למיניהם שמקורם באריזות חומרי בניין. צילומים אלה נערכו ביום 01.11.11. צילומים נוספים נערכו במועדים שונים שמאז השימוע ועד היום, כגון 27.02.12, 22.02.12, 22.03.12, 7.01.12, 17.03.12. בכל הצילומים האמורים, רואים אנו כי המדרכה חסומה, בין חלקית ובין באופן מלא על-ידי מיטלטליהם של המבקשים.
לא ברורה לי גישתם של המבקשים, הסבורים כי הינם יכולים לעשות ברכוש הציבור כבשלהם. המבקשים נוהגים ביד רמה, כאילו הכביש והמדרכה נועדו אך ורק לצורכי ניהול עסקם ולא לכל צורך אחר. טענתו של בא-כוחם, כאילו עד היום לא התרחש אסון, לאו טענה היא. מדרכה נועדה לשימושם של הולכי רגל ולא לכל צורך אחר. העובדה שעד היום לא התרחש אסון, אך מזל היא ולא מעבר לכך. חסימת המדרכה, פרט לכך שהיא גורמת להולכי רגל לכתת רגליהם לכביש שנועד לכלי רכב מנועי, אף גורמת לסיכונים של ממש להולכי הרגל, העלולים להיתקל בציוד פוגעני. חובתה של רשות מקומית לדאוג לתקינותם של דרכים, מעברים ומקומות בהם מהלכים הולכי רגל. תפקיד זה הינו תפקיד סטטוטורי. על-כן, איני מבין את טענתו של בא-כוח המבקשים, הטוען כי מילוי תפקיד זה מקורו ברצון להתנכל למבקשים.
לטעמי, אין המבקשים יכולים להיבנות מכך כי בעבר חסמו, משך שנים, את הדרכים שנועדו לשימושו של הציבור.
יתר-על-כן, איני מקבל את טענתו של המבקש מס' 1, לפיה, הרשות גם היא מאפשרת חניה של כלי רכב על המדרכות מול בית המועצה. עצם העובדה כי החוק מופר במקום אחד, אינה מאפשרת לאחרים להפר אותו במקום אחר. במיוחד אמור הדבר, שעה שההפרה גורמת סיכון של ממש להולכי הרגל.
10. בנסיבות אלה, סבורני, כי הרשות הקלה מעל ומעבר שעה שקבעה תנאים המאפשרים למבקשים לעשות שימוש בכביש ובמדרכה - שימוש אשר יש בו משום גרימת סיכון להולכי הרגל.
ברגע שהמבקשים אינם מקיימים ולו את התנאים המקלים שהושתו עליהם, מובן כי הרשות לא תוכל להמשיך ולהעניק להם רישיון לפגוע בשלומו של הציבור.
על-פי סעיף 1(א) לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968, מטרותיו של החוק הינן בין היתר שמירה על איכות נאותה של הסביבה ומניעת מפגעים ומטרדים, מניעת סכנות לשלום הציבור, וכן בטיחותו של הנמצאים במקום העסק או בסביבתו.
במקרה שלפנינו, רואים אנו כי המבקשים יצרו מטרדים וסיכונים שאינם עולים בקנה אחד עם מטרתו של החוק. בנסיבות אלה, צודקים המשיבים בפועלם לסלק את המטרדים והסיכונים. איני רואה בפעילותם זו משום התנכלות, או שימוש במטרות זרות כנגד ניהול עסקם של המבקשים.
לטעמי, המבקשים הם שנהגו בחוסר נקיון-כפיים, תוך יצירת מפגעים לציבור."

6. קיוסק - שעות פתיחת העסק
ב- ב"ש (הרצ') 86/09 {יוחנן אמיר נ' ראש עיריית הרצליה, תק-של 2009(4), 5100 (2009)} נדונה בקשה שעניינה בצו ההפסקה. נאמר בצו ההפסקה כי כי המבקש עוסק בעסק טעון רישוי מסוג קיוסק. עוד מצויין בצו ההפסקה כי המבקש עסק בעסק גם בימי מנוחה, וגם לאחר השעה 22:00 בימים שאינם ימי מנוחה. בית-המשפט קבע כדלקמן:

"10. ודוק: ככל שהמבקש מבקש לשנות את שעות פתיחת העסק, הנקובות ברישיון העסק, עליו לפנות לרשות הרישוי; וככל שרשות הרישוי תדחה בקשה כזו מטעמים שאינם מוצדקים רשאי המבקש להביא את שיקול-דעת הרשות לבחינה שיפוטית באמצעות הגשת עתירה מינהלית. ואולם, כל עוד שעות הפתיחה על-פי רישיון העסק לא שונו בהליכים מינהליים כאמור, המבקש אינו רשאי לעשות דין לעצמו ולפתוח את העסק מעבר לשעות הנקובות ברישיון גם אם הוא מחזיק באמתחתו הסכם עם הדיירים הכולל הסכמה לפתיחת העסק מעבר לשעות הנקובות ברישיון.
11. העולה מן המקובץ הוא, אם-כן, שדין הבקשה להידחות. יחד-עם-זאת, אין מקום לאשר את צו ההפסקה כמות-שהוא. במה דברים אמורים: צו ההפסקה דנא, בניגוד לצווי ההפסקה הקודמים, אינו מורה על סגירת העסק בשעות שמעבר לשעות הנקובות ברישיון העסק בלבד, אלא על סגירתו המוחלטת של העסק. כאמור ברישא להחלטה זו, הוראה זו מנומקת בצו בכך שהמבקש המשיך להפר את תנאי הרישיון בדבר שעות פתיחת העסק חרף הליכים מינהליים ופליליים שננקטו כלפיו באותו עניין; ודברים דומים מופיעים גם בתגובה הכתובה שהוגשה מטעם המשיבה, בה מצויין כי מדובר במבקש החוזר לסורו ושב ומפר את תנאי הרישיון.
12. ואולם, צו הפסקה מינהלי, מטבע ברייתו, הינו אמצעי מנהלי ואינו בגדר סנקציה עונשית. מכאן, שצו מינהלי אינו אמור לשמש כעונש - או מעין מקדמה על חשבון העונש - בגין הפרות של תנאי הרישיון בעבר, אלא אמור לשמש כמכשיר מינהלי לצורך הבטחת אכיפת החוק מכאן ואילך. בנסיבות אלה, חרף התנהגותו של המבקש בעבר ופתיחת העסק בניגוד לתנאי הרישיון - התנהגות שאמנם ראויה לגינוי - אין הצדקה להורות על סגירתו המוחלטת של העסק במסגרת צו הפסקה מינהלי.
13. אשר-על-כן אני דוחה את הבקשה, מאשר את צו ההפסקה וקובע כי הוא ייכנס לתוקף היום - תוך שתחולתו תוגבל לשעות שמעבר לשעות הנקובות ברישיון העסק, והכל בהתאם להוראות חוק העזר. מובהר בזה למבקש, ככל שהדבר טעון הבהרה, כי אסור לו, באיסור מוחלט, לפתוח את העסק מעבר לשעות שנקבעו בחוק העזר."

7. פאב - צו הפסקה ארעית
ב- ב"ש (ת"א) 2132/09 {אורן טל נ' רון חולדאי, תק-של 2009(1), 30564 (2009)} נדונה בקשה לביטול צו הפסקה ארעית של עיסוק בעסק של פאב וצריכת משקאות משכרים. בית-המשפט קבע כדלקמן:

"4. מדובר בצו מינהלי, וככזה קיימת לגביו חזקת התקינות. הנטל להוכיח כי נפלו בצו פגמים המצדיקים ביטולו רובץ על המבקש. עוד יש להדגיש כי מדובר בסמכות מינהלית ובית-משפט לא ימיר שיקול-דעתו בשיקול-דעת הרשות המוסמכת.
בחנתי את עדויות הצדדים ואת הראיות שהוגשו והגעתי למסקנה כי אין נימוק בעטיו יש להורות על ביטול החלטתו של ראש העיר להוציא את הצו.
5. מהבקשה לרישיון שהוגשה עולה שמדובר בעסק של פאב בו מוגשים משקאות משכרים לשם צריכתם במקום, ובו גם מושמעת מוזיקה וריקודים ויש גם הופעות אומנים. עסק שכזה הוא עסק עתיר קהל ובו פוטנציאל רב לחיכוכים. לא יכול להיות ספק בדבר החשיבות שבפיקוח המשטרה וכיבוי אש על עסק מסוג זה, כמו גם על פיקוחה של הרשות לאיכות הסביבה, למניעת מטרדי רעש מהעסק. כפי שהובהר בנימוקי הצו, לאור העובדה שעד למועד הוצאת הצו לא הוגשה בקשה לרישיון עסק, אין כל פיקוח על הנעשה בעסק, ולא ניתן להבטיח את ביטחונם של באי העסק.
אכן ביום 18.02.09, לאחר שהצו הוצא והעסק נסגר בחותם עופרת, הוגשה הבקשה לרישיון, אך אין די בעצם הגשת הבקשה כשלעצמה כדי להצדיק את ביטול הצו. הבקשה הוגשה רק עתה ושום גורם טרם הספיק לבחון את הנעשה בעסק. בנסיבות אלו אין די, בשלב זה, בהגשת הבקשה כדי להצדיק את ביטול הצו.
6. יש להוסיף כי העסק כבר נסגר בעבר פעמיים על-ידי המשטרה מאחר והצפיפות בו היתה רבה. המבקש שב וטען כי בעלי העסק למדו את הלקח ועתה הם פועלים ללא ליאות לשם קבלת הרישיון והם גם השקיעו לשם כך כספים רבים. ייתכן ועתה הפנימו בעלי העסק את חובתם לעסוק בעסק ברישיון, אך אין די בהצהרות אלו כדי להבטיח את שלומם ובריאותם של באי העסק, ויש לאפשר לרשויות המוסמכות לבחון תחילה את העסק.
7. המבקש טען כי סגירת העסק עתה תסב לבעליו נזק עצום ותפגע במוניטין. טענות אלו אינן קלות ערך אך לא ניתן להעדיף את האינטרס הפרטי של בעלי העסק על האינטרס הציבורי והבטחת שלום הציבור ובטחונו.
8. לאור האמור לא מצאתי לנכון להורות על ביטול הצו.
הצו הוצא למשך 30 יום, בהתאם לאמור בסעיף 21 לחוק. בשלב זה ולאור העובדה שהבקשה לרישיון הוגשה רק ביום 18.02.09 אין בפני כל נתונים מכוחם ניתן לשקול קיצור התקופה שכן כאמור טרם בוצעה בעסק כל ביקורת של הגורמים המוסמכים. לאור זאת בשלב זה אינני מוצאת לנכון להורות על קיצור תקופת הצו.
עם-זאת אני קובעת דיון נוסף בבקשה לעוד שבעה ימים על-מנת לאפשר למבקש לשוב ולטעון פעם נוספת לעניין תקופת הצו."

8. מסעדה, הגשת משקאות משכרים לצריכה במקום והשמעת מוזיקה תחת כיפת השמים
ב- ב"ש (ת"א) 11179/08 {חב' עמ.אס.אב השקעות בע"מ נ' ראש עיריית תל אביב, תק-של 2008(4), 4752 (2008)} נדונה בקשה לביטול צו ראש העיר שהוצא על-ידי ראש העיר מכוח סמכותו לפי סעיף 20 לחוק רישוי עסקים. בנימוקי הצו נאמר כי "מן הביקורת עולה כי העסק מתנהל ללא רישיון בניגוד לסעיף 4 ו- 14 לחוק. עסק עתיר קהל הפועל תחת כיפת השמיים במיתחם גני התערוכה הישנים ללא רישיון עם סירובי משטרה, הנדסה לעסקים והרשות לאיכות הסביבה." בבטלו את הצו קבע בית-המשפט:

"מקובלת עלי טענת המשיב כי מדובר בצו מינהלי אשר קיימת לגביו חזקת התקינות, והנטל להוכיח כי נפלו בצו פגמים המצדיקים ביטולו רובץ על המבקשת. כן מקובלת עלי הטענה שבית-משפט לא ימיר שיקול-דעתו בשיקול-דעת הרשות המוסמכת ובחינתו של בית-המשפט תעשה מנקודת מבטו של המשפט המינהלי.
עם-זאת, אני סבורה כי במקרה זה נפלו בצו פגמים המצדיקים להורות על ביטולו.
8. מתברר כי העסק מתנהל כבר תקופה ארוכה ללא רישיון, והבקשה לרישיון הוגשה עוד ביום 18.09.07, מש/5. בגין ניהול העסק ללא רישיון הוגש נגד בעלת העסק ומנהליו כתב אישום, ועל-פי האמור בכתב האישום המתוקן ביום 02.10.07 נוהל העסק ללא רישיון. ביום 15.04.08 הודו הנאשמים באמור בכתב האישום המתוקן, הורשעו, נשמעו הטיעונים לעונש ומתן גזר הדין נדחה ליום 17.06.08. עקב בקשת דחייה שהוגשה נדחה מתן גזר הדין, תחילה ליום 01.07.08 ולאחר-מכן ליום 04.11.08. הצו המינהלי הוצא כאמור ביום 24.09.08 ובנימוקי הצו נאמר שביום 02.10.07 הוגשה תביעה בגין ניהול העסק ללא רישיון. אין בנימוקי הצו כל איזכור להתקדמות בהליכים הפליליים, ומכאן לכאורה שראש העיר לא היה מודע, טרם החלטתו על הוצאת הצו, לכך שהנאשמים כבר הורשעו בגין ניהול העסק ללא רישיון, שהטיעונים לעונש כבר נשמעו, ושהצדדים ממתינים למתן גזר הדין אשר צפוי להינתן ביום 04.11.08.
מי שהמליץ על הוצאת הצו היה מר מאיר יפת, מנהל מרחב עבר הירקון (מש/3; עדות מגן עמ' 8 לפרוטוקול). מר יפת לא העיד במסגרת הליך זה. גם ראש העיר שהוציא את הצו לא העיד. שני עדי המשיב שהעידו, זילברבלט ומגן, העידו שלא הם שהמליצו על הוצאת הצו המינהלי (עדותו של זילברבלט עמ' 6 שורות 1 - 2 לפרוטוקול; עדות של מגן עמ' 8 שורות 13 - 16). בנסיבות אלו בעינה עומדת המסקנה העולה מהאמור בנימוקי הצו ולפיה ראש העיר לא שקל במסגרת שיקוליו את העובדה שההליך הפלילי עומד בפני סיום.
כבר נקבע בפסיקה כי "כל החלטה סבירה ראוי לה שתהיה מושתתת על כל העובדות הרלוונטיות הדרושות לקבלתה" (בג"צ 2205/97 ח"כ מאסלה נ' שר החינוך והתרבות ואח', פ" נא(1), 33 (1997)), ואם לא נלקחו בחשבון כל השיקולים הרלוונטיים עלולה ההחלטה המינהלית להיפסל. אני סבורה שהעובדה שהמבקשת ומנהליה כבר הורשעו בדין, הטיעונים לעונש נשמעו וגזר הדין עתיד להינתן ביום 04.11.08, היא עובדה חשובה ורלוונטית שהיה על ראש העיר לשוקלה טרם החלטתו להוציא את הצו.
9. יתרה-מזאת. צו לפי סעיף 20 לחוק רישוי עסקים הוא צו חריג ודרסטי והשימוש בו אינו נעשה כדבר שבשגרה. אמנם מלשון הסעיף עולה לכאורה שסמכותו של המשיב להחליט על הוצאת הצו קיימת כל אימת שיש לו יסוד סביר להניח שנעברה בעסק או לגביו עבירה לפי סעיף 14 לחוק רישוי עסקים, אך הפסיקה קבעה כי יש לעשות שימוש בסמכות זו בזהירות ורק במקרים חריגים וראויים בהם לא ניתן להמתין לקיום ההליך הפלילי הרגיל. כך למשל נעשה בסמכות זו שימוש במקרים בהם היה חשש שקיימת סכנה לשלום הציבור, בריאותו או בטחונו, כדי למנוע המשך קיומם של מפגעים חמורים, במקרים בהם היה מדובר בעסק חדש שהוקם תוך הפרה בוטה של הוראות החוק, ומובן כי אין מדובר ברשימת מקרים ממצה.
בענייננו, כאמור, ההליך המשפטי קרוב לסיומו. הטיעונים לעונש כבר נשמעו ובמסגרתם עתרה המאשימה לצו הפסקת עיסוק שייכנס לתוקפו ביום 01.07.08 ואם עד מועד זה יהא בידי הנאשמים אישור של כיבוי אש, משטרה ואיכות הסביבה עתרה לצו שייכנס לתוקפו ביום 15.10.08. המאשימה לא הגישה במסגרת ההליך הפלילי בקשה לסגירה מיידית של העסק לפי סעיף 17 לחוק, ואף לא הגישה בקשה להקדמת מתן גזר הדין הגם שעוד ביום 16.06.08 נקבע מועד מתן גזר הדין ליום 04.11.08. לא הוכח במסגרת העדויות שבאו בפני שנתגלו לאחרונה ממצאים חדשים וחמורים לגבי אופן התנהלות העסק, ממצאים אשר לא היו קיימים עד כה. להיפך מר זילברבלט העיד שהוא ערך בעסק ביקורות לאורך תקופה ארוכה, החל משנת 2007, ולאורך כל התקופה מצב העסק מבחינת הרעש לא היה תקין (עמ' 2 לפרוטוקול). בנסיבות אלו מן הראוי היה להמתין למתן גזר הדין ולא להורות על סגירת העסק בצו מינהלי, שהוצאתו שמורה רק למקרים חריגים ודחופים.
ב"כ המבקשת טען, כטענה מקדמית, שבמקרה בו הוגש כתב אישום, נוהל הליך פלילי והוא נמצא לקראת סיומו אין מקום להוצאת צו הפסקה מינהלי, אלא יש להגיש בקשה לפי סעיף 17 לחוק. לטענתו הוצאת צו מינהלי בנסיבות מעין אלו נוגדת לרוח החוק, אינה תקינה ואף אינה חוקית. אינני סבורה כי תמיד, בכל מקרה ובכל הנסיבות, לא קיימת למשיב סמכות להוצאת צו הפסקה מינהלי שעה שמתנהל הליך פלילי. ההליכים הפליליים מתמשכים לא אחת ובמקרים ראויים, כגון כאשר הדבר דרוש למניעת מפגע חמור או סכנה מיידית לציבור, אין לשלול את סמכותו של המשיב להוציא צו כאמור. עם-זאת, במקרה שכזה על ראש העיר להשתכנע כי לא ניתן להמתין לסיומו של ההליך המשפטי, ולמתן צו הפסקת עיסוק שיפוטי בהתאם לסעיף 16 לחוק. אין לשכוח כי הסמכות הקבועה בסעיף 20 לחוק אינה סמכות ענישתית אלא מניעתית ואם בעלי העסק חטאו הם יבואו על עונשם במסגרת ההליך הפלילי. בענייננו לא הובהר לי מדוע סבור המשיב שלא ניתן להמתין לסיומו של ההליך הפלילי, וכאמור נראה כי עובדה זו כלל לא הובאה לידיעתו.
10. ברצוני להוסיף עוד זאת. ב"כ המשיב טען כי יש לשדר מסר ברור לפיו העיריה עושה הכל לשם השלטת שלטון החוק. אכן חופש העיסוק אינו כולל בחובו זכות לעסוק בעסק בניגוד לחוק. אין ספק שהעובדה שהמבקשת ממשיכה ועוסקת בעסק תקופה ארוכה בניגוד לעמדת הרשויות ולמרות הסירובים המהותיים שניתנו לעסק, לרבות סירוב משטרה, היא חמורה, ואל לה למבקשת להסיק מהחלטה זו שעומדת לה הזכות להמשיך ולהפר את החוק. על-כן סברתי שהדרך הראויה במקרה זה היא הגשת בקשה להקדמת מועד מתן גזר הדין וכך הצעתי לצדדים. הצעה זו לא צלחה ובנסיבות אלו אין לי אלא להורות על ביטול הצו מהטעמים המפורטים לעיל."

ב- ב"ש (חי') 3611/07 {חווית שוני בע"מ נ' ד"ר וולניק אירנה - לשכת הבריאות חדרה, תק-של 2007(3), 1798 (2007)} נדונה בקשה לביטול צו הפסקה ארעית לעסק שהוא מסעדה ומשקאות משכרים. בית-המשפט ביטל את הצו וקבע:

"4. הוצג לעיוני על-ידי ב"כ המבקשת רישיון לניהול עסק זמני ואשר היה בתוקף מיום 27.02.05 ועד ליום 31.12.06, כאשר מהות העסק באותו רישיון היה מסעדה + משקאות משכרים+ ארועים.
5. עוד הוצג על-ידי ב"כ המבקשת רישיון לניהול עסק זמני שהינו בתוקף מיום 06.04.07 ועד ליום 06.10.07. רישיון זה, מאפשר למבקשת להפעיל ארועים תחת כיפת השמיים, כאשר הפריט בתוספת החוק הינו 7.7 ה.
6. ב"כ המשיבה טענה שהרישיון הזמני לניהול עסק בוצע שלא באישורם ולא היתה כל פניה אליהם להוצאתו.
7. ב"כ המבקשת הציג לעיוני מכתב מטעם ראש המועצה המקומית בנימינה, בו הוא מאשר את דבר הוצאת רישיון העסק, כן הוא מאשר כי בעבר הוצאו רשיונות וביקש בסוף מכתבו כי באם יוצאו בעתיד צווי הפסקה מינהליים הרי שהם יוצאו בשיתוף פעולה עם ראש המועצה ובידיעתו.
8. בתי-המשפט פסקו לא אחת שהשיקול העומד מאחורי צו הפסקה מינהלי הוא סכנה תכופה ומידית לשלום הציבור, כאשר אל מול האינטרס הציבורי יש לשקול גם את האינטרס הפרטי של בעל המקום וכן יש לשקול את התוצאה של סגירת גן הארועים מבחינה תדמיתית וכלכלית, על-כן, יש לדקדק עם הרשות דקדוק יתר בטרם אישור צו הסגירה.
9. המדובר בהליך מהיר ומידי, המוצא על-ידי הרשות. היה על הרשות להגיש כתב אישום כנגד המבקשת, באם התנאים מאפשרים זאת ועד היום לא הוגש כל כתב אישום. המבקשת מקיימת ארועים מזה שנים ובעתיד הקרוב רשומים ארועים. סגירת המקום תסב נזק לא רק למקום ולתדמיתו אלא גם לאותן זוגות שמתכוונים להתחתן במקום והנזק הכללי העלול לצמוח כתוצאה מסגירה מינהלית של גן ארועים, עולה על התועלת שתצמח למשיבה, באם ייסגר המקום זאת במיוחד לנוכח העובדה שרופאת הנפה אישרה וגם כך ב"כ המשיבה שעל המבקשת לבקש אישור לפני כל ארוע.
10. הרופאה הנפתית אישרה שחלק מהליקויים טופלו ויש לאפשר למבקשת להשלים את תיקון כל הליקויים.
11. סלולה הדרך בפני המשיבה להגיש כתב אישום ובקשת סגירה אגב אותו כתב אישום, שלא בדרך מינהלית. בית-המשפט שידון בכתב האישום ובבקשת הסגירה יברר את העובדות עד תום לאחר שהתמונה תיהיה שלמה בפניו.
12. סוף דבר, אני מחליט לבטל את צו הסגירה המינהלי שהוצא למבקשת. אין בביטול זה בכדי לחסום את הדרך בפני המשיבה להגיש כתב אישום ולבקש את סגירת המקום בהתאם לחוק."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

צו הפסקה מינהלי