סיום התפקיד וצו השחרור

פקודת החברות אינה דנה בשחרור כונס הנכסים, אך בפרקטיקה נהוג כי בית-המשפט שמינה את הכונס הוא זה שמשחררו בצו, כאשר במסגרת צו השחרור מוחזרת לידי הכונס הערובה שהפקיד.

על-פי תקנה 13(ב) לתקנות השכר, אם "עיכב הכונס את סיום תפקידו ללא סיבה מספקת, רשאי בית-המשפט, מנימוקים שירשום, להקטין את שכרו".

צו שחרור יכול שינתן לבקשת הכונס עצמו, אחד מהרשאים לבקש את מינויו, המפורטים בסעיף 200(ב) לפקודת החברות, או מיוזמת בית-המשפט עצמו.

צו השחרור ניתן כאשר:

א. סיום התפקיד – הסתיים תפקידו של כונס הנכסים, לאחר שנכסי החברה מומשו והתמורה הועברה לנושים והוגשו כל הדו"חות כנדרש, לכונס הרשמי ולרשם החברות.
ב. התפטרות – הכונס פירט טעם סביר לרצונו להתפטר מתפקידו.
ג. פיטורים – בפיטורי הכונס מתפקידו.
כאמור, מורה סעיף 199 לפקודת החברות כי עם סיום תפקידו על הכונס להגיש לרשם החברות הודעה על כך וכן להגיש תוך חודש, סיכום פעולתו מיום שמונה.