צוואה בעדים

סעיף 20 לחוק הירושה קובע כי:

"20. צוואה בעדים
צוואה בעדים תהיה בכתב, תצויין בתאריך ותיחתם ביד המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו; העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם כאמור."


סימני ההיכר של צוואה זו הם: הכתב ושני עדים. אך לא די במרכיבים אלה בכדי להעיד על אמיתות הצוואה ועל גמירת-דעתו של המצווה, לכן המחוקק הציב שורה של דרישות פורמאליות נוספות.

סעיף 20 לחוק הירושה מונה דרישות פורמאליות רבות לכתיבת צוואה בעדים: חתימה בידי המצווה, בפני שני עדים לאחר שהצהיר המצווה שזו צוואתו, ועל כל אלה יבוא אישור העדים בחתימת ידם שהמצווה הצהיר וחתם כאמור.

הסממן החשוב ביותר בצוואה בעדים הוא תפקידם של העדים, שהוא:

- לשמוע את הצהרת המצווה כי זו צוואתו;
- לצפות במעשה החתימה של המצווה על צוואתו;
- אישור העדים בכתב כי היו עדים להצהרת המצווה כי זו צוואתו;
- הצהרת העדים כעדים לחתימתו של המצווה.
בנוסף, סעיף 20 לחוק הירושה מציין את צמד המילים, "באותו מעמד", היינו, מעמד עריכת הצוואה, צריך להיעשות בצוותא, מול שני העדים.

סעיף 20 לחוק הירושה, לעניין דרישת הכתב, אינו מציין אם הכתב צריך שיהיה מודפס או בכתב יד או אם הכתב צריך להיות של המצווה דווקא, או האם הכתב צריך להיות על נייר דווקא. כך שנראה שבית-המשפט לא יפסול צוואה בעדים שנכתבה על-ידי אחד העדים או בידו של אחר שהוא לא המצווה.

כמו-כן, צוואה שנכתבה בפיו של המצווה או ברגלו על גבי אובייקט אחר חוץ מנייר לא תיפסל בשל כך.

סעיף 20 לחוק הירושה לא מציין הגבלה כלשהי לעניין שפת המצווה בו בחר הכותב לכתוב את צוואתו.

המחוקק לא ציין לעניין החתימה האם נדרשת חתימה מלאה ולכן נראה כי כל חתימה אחרת (ראשי תיבות, סימן, הטבעת בוהן וכדומה) תהיה כשרה, ובלבד שתהיה בכתב ידו של המצווה וניתן יהיה לבסס את זהותו על-פי החתימה.