הספריה המשפטית
משפחוק - סוגיות בבית-המשפט ובבית-הדין - כתב עת לענייני משפחה

הפרקים שבספר:

זכות הילד להיפגש עם סבו וסבתו - האם מובנת מאליה?!

סבים נחשבים למקור חשוב לתמיכה נפשית, חומרית וחברתית לנכדיהם. על-אף חשיבות הקשר בין סבים לנכדיהם, המחוקק הישראלי לא טרח לעגן קשר זה בצורה מספקת. מטרת מאמר זה הינה לבחון ולנתח את המצב המשפטי הקיים בכל הנוגע לזכותם של סבים להיפגש עם נכדיהם במקרה שאחד ההורים או שניהם מתנגדים לכך. בחלק הראשון של המאמר מוצג המצב המשפטי בישראל, לפיו ישנו אזכור אחד בלבד בחוק לנושא, המצוי בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962. בחלקו השני של המאמר מוצגת התפתחות הנושא בארצות הברית, בדגש על ניתוח פסק-הדין בעניין טרוקסל, אשר תוצאתו גררה הדים רבים. * **

לאחר מכן מובאת הצעה לפתרון ולשיפור המצב הבעייתי הקיים, לפיה ההתמקדות צריכה להיות בזכויות הילד, באשר זכויותיו הבסיסיות הוכרו זה מכבר.

הצגת הבעיה

בתלמוד הבבלי נכתב[212]:

"בני בנים הרי הם כבנים."

הדברים נפסקו אמנם בעניין פריה ורביה[213], אבל יש להם נפקות גם ביחסים שבין סבים לבין נכדיהם כפי שהם באים לידי ביטוי במשפט הישראלי של ימינו.

השאלה הנשאלת היא, למי הסמכות להחליט אם ילדים יפגשו עם סבם וסבתם ובאיזו תדירות?

במשפט האנגלו-אמריקאי, כל עוד לא היו הוראות חוק ספציפיות בנושא זה, ההורים המשמורנים הם שהחליטו.

לסבים לא הייתה כל זכות שבדין להיפגש עם נכדיהם אם ההורים, או מי מהם התנגד. בתי-המשפט הפעילו שיקול-דעת מכוח דיני היושר, והעניקו הסדרי ביקורים לסבים רק בנסיבות יוצאות דופן.[214] הרציונל שהנחה את בתי-המשפט היה, כי ההורה המשמורן מבין היטב את צרכיו של הילד ופועל למענו ולטובתו.[215]

בשלושת העשורים האחרונים, נחקקו במדינות בארצות הברית חיקוקים המעניקים זכויות להסדרי ביקורים עבור סבים (ואף קרובי משפחה אחרים ואפילו ידידים שאינם קרובים)[216].

כאשר אנו מדברים על סכסוכים בעניין מפגשים בין סבים לנכדים, קיימת חלוקה לשלושה סוגים של מצב משפחתי-עובדתי:[217]

א. מצב בו הילד נמצא בבית הוריו הנשואים זה לזה (או חיים יחד ללא נישואין) ואינם מסוכסכים.

ב. מצב בו הורי הילד פרודים או גרושים, בין במהלך סכסוך ובין לאחר סיומו.

ג. מצב בו אחד מהורי הילד נפטר והילד במשמורת ההורה השני.

מטבע הדברים, נטו בתי-המשפט להתערב בשיקול-הדעת של ההורה המשמורן במקרים מן הסוג השלישי, אולם נזהרו מאוד בהתערבות במקרים מהסוג השני, ונטו לא להתערב כמעט בכלל במקרים מן הסוג הראשון.

בתאריך 5.6.2000 חל מהפך בנושא עם פסיקתו של בית-המשפט העליון בארצות-הברית בפרשת [218].Troxel V. Granville

בית-המשפט פסק ברוב דעות של שישה שופטים מול שלושה, כי אל לו לבית-המשפט להתערב בשיקול-הדעת של ההורה המשמורן, וכי החוק של מדינת וושינגטון[219] שהקנה לבית-המשפט את האפשרות להתערב בהחלטה של ההורה המשמורן לאסור מפגשים עם הסבים - בטל בהיותו סותר את החוקה.

המצב המשפטי בישראל

רבים הם הסכסוכים המובאים בפני בתי-המשפט לענייני משפחה, ולמגינת לב, במרבית המקרים מצויים בתווך ילדיהם של בעלי הדין.

כתוצאה מאותם סכסוכים נוצר, לעיתים קרובות, נתק בין הילדים לבין הסבים והסבתות - הורי אותו הורה שהילדים אינם מצויים במשמורתו.[220]

השאלה היא, האם צריך בית-המשפט לענייני משפחה לתת יד להמשכיותו של נתק שכזה? וכיצד עליו להכריע בתובענה שמגישים הסב והסבתא לקביעת הסדרי ראיה בינם לבין נכדיהם?

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן:"החוק") מסדיר את מעמדם של ההורים כאפוטרופסים הטבעיים של הילד,[221] ומסמיך את בית-המשפט לקבוע אפוטרופוס נוסף או חליפי להורים.[222]

על-אף חשיבותם של הסבים והסבתות בחיי נכדיהם, והחובה המוטלת עליהם בנסיבות מסויימות לשלם מזונות לנכדיהם (סעיפים 5-4 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959), ישנו בחוק אזכור אחד בלבד, אשר התקבל במסגרת תיקון מס' 4 לחוק (תיקון תשל"ו) ביחס לזכויותיהם.

סעיף 28א לחוק קובע, כי:

"מת אחד ההורים של קטין, רשאי בית-המשפט לתת הוראות בעניין המגע בין הורי המת לבין הקטין."

נמצאנו למדים איפוא, כי המחוקק בחר להסדיר רק את המקרים בהם אחד מהורי הקטין נפטר, ומתגלעת מחלוקת בין ההורה שנותר בחיים לבין הורי המנוח. לא הוצע הסדר באשר לשני המצבים המשפחתיים-עובדתיים האחרים שהוצגו לעיל[223].

הרקע לתיקון החוק, שהתקבל בשנת 1975, הוא מלחמת יום הכיפורים, אשר הותירה הורים שכולים רבים, שבניהם נפלו במלחמה, וכאשר ביקשו ליצור קשר עם נכדיהם, נתקלו בסירוב מצד האמהות.

בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב כלדקמן:

"חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות מסדיר את מעמד האפוטרופסים הטבעיים שהם הורי הקטין, ואת מעמד האפוטרופוס שמינה בית-המשפט.
מעמד הסב והסבתה, שלא נתמנו כאפוטרופסים, אינו מוסדר בחוק, ולכן אין בית-המשפט מוסמך להתערב במקרים שנפטר הבן או הבת המקשרים, ובן הזוג של הנפטר אינו מעונין בהמשך המגע בין הסב והסבתה לבין הנכדים.

בעיה זו החריפה לאחרונה בקשר לחללי המלחמה אשר הותירו הורים וילדים, ובת-הזוג של החלל אינה מתירה להוריו להיפגש עם ילדיה.

מוצע בזה שסמכות בית-המשפט להורות בעניין המגע בין הורי הנפטר ובין נכדיהם תהיה מעוגנת בהוראה מפורשת, בדומה לסמכות בית-המשפט לעניין מגע עם קטין לפי סעיפים 24 ו-25 לחוק."[224]

במהלך הקריאה הראשונה בכנסת של הצעת החוק הנ"ל אמר שר המשפטים דאז, חיים צדוק, בין היתר, את הדברים הבאים:

"בעיות מהסוג המתואר עלולות להתעורר בכל מקרה שנפטר אחד מבני-הזוג. אין אנו מציעים שהחוק יקבע כללים נוקשים לעניין עדין ורגיש זה. המוצע הוא להקנות לבית-המשפט סמכות לתת הוראות בעניין המגע בין הורי הנפטר לבין נכדיהם בדומה לסמכות בית-המשפט בעניין המגע עם ילדים להורים החיים בנפרד. בית-המשפט יפעיל את סמכותו בהתחשב ראשית כל וקודם כל בטובת הילד. יש יסוד לקוות שכאשר סמכות כזאת תהיה קיימת, יגיעו האם והורי האב לכלל הסדר מוסכם ברוב המכריע של המקרים, ולא יזדקקו להתדיינות בבית-המשפט."[225]

ח"כ דיציאן הציע בדיון להרחיב את הסמכות באופן שתחול גם על קרובי משפחה נוספים כמו אחיו ואחיותיו של הנפטר (דודי הקטין). מדברים אלה הסתייג ח"כ בארי, ועורר את שר המשפטים להשיב בזו הלשון:

"אני מודה ומתוודה שבהיסוס רב מאוד נתתי את ידי להצעת חוק זו מפני שיש בה משום חריג רציני מיחסים תקינים בין הורים וילדים ולא בנקל יטול לעצמו המחוקק סמכות או יעניק לבית-המשפט סמכות להתערב ביחסים בין אם לילדיה. אני מודה שאלמלא הבעיות החמורות מאוד שנוצרו בעקבות מלחמת יום-הכיפורים לא הייתי יוזם או נותן ידי ליזמה לתיקון החוק בנקודה זו… אבל חלילה לנו להרחיב את המסגרת של ההצעה הזאת… אני עדיין מקווה שהתוצאה של החוק לא תהיה ריבוי משפטים בישראל במסגרת החוק הזה, אלא שאמהות והורי הנפטר, בידעם שיש סמכות כזו, יהיו יותר נכונים לרכך את עמדתם ולעשות מאמץ ולהגיע לידי הסדר מוסכם. זו המגמה של החוק וצריך לקיים אותו במסגרתו המצומצמת."[226]

הפסיקה בעקבות התיקון לחוק

בכמה וכמה פסקי-דין באה לידי ביטוי הנכונות של השופטים ליישם את התיקון ולהעניק זכויות מכוח ס' 28א לחוק.

בפסק-הדין בעניין פלוני נקבע בצורה חד-משמעית, כי יש לאפשר להורים השכולים לשמור על קשר ומגע עם נכדם, בנו של בנם המנוח, וכדברי כב' השופט אלון:[227]

"העקרון שביחסי סב-סבה ונכדים, המונח ביסוד ההוראה שבסעיף 28א הנ"ל, אינו טעון הסבר: מושרש הוא עמוק ברגשי אנוש וביחסי בני משפחה לדורותיה. אך אופן יישומו ודרכי ביצועו, במיוחד כאשר השאלה באה לכלל דיון והכרעה בפני בית-המשפט, מחייבים זהירות מירבית;

זהירות זו תנאי קודם היא לכל מעשה פסיקה בתחום הרגיש של דיני משפחה, והצורך בה גדול הוא במיוחד בענייננו. כבכל נושא שבתחום זה, שבו מדובר בשלומו ובעתידו של הקטין, הכלל המנחה והקובע בכל החלטה שהיא הוא טובתו של הקטין. הדבר המיוחד הנוסף בנושא שבסעיף 28א הוא בכך שמדובר בו - בדרך-כלל - באישה צעירה, שזה עתה שכלה את בעל נעורים, ולאחר שהתגברה על מכאובה מבקשת היא להינשא ולשקם מחדש את עולמה, ואך טבעי הוא כי בנפשה משמשים בערבוביה השאיפה לעתיד יותר טוב והרצון לנתק מן העבר שהמר לה, ועם כל מה שקשור עם עבר זה, וכל אלה מפתחים רגישות מיוחדת. משום כך, דרך משל, מדובר בסעיף 28א רק לעניין זכותם של ההורים השכולים ולא ניתנת זכות דומה לקרובים אחרים המנויים בסעיף 80 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, היינו לאחים ולאחיות של בן הזוג הנפטר. הצעה כזו עלתה בדיוני הכנסת אך נדחתה בצדק מחשש של גרימת סכסוכים משפחתיים קשים ועגמת נפש מרובה (ראה דברי הכנסת בקריאה ראשונה, שם)…

אין להעלות על הדעת כי בגלל עקשנותם העכשוית של המשיבה ובעלה תסוכל הוראתו המפורשת של המחוקק לאפשר להורים השכולים לשמור על קשר ומגע עם הילד של בנם המנוח, כאשר שמירת קשר זה לא רק שאינה פוגעת בטובתו של הקטין אלא אף טובה ורצויה היא לו. זוהי זכות אנושית טבעית ובית-המשפט מצווה לשמור עליה ולקיימה, ובמקרה הצורך גם לבצעה."

בפסק-דין נוסף נכתב בצורה מפורשת אודות חשיבות הקשר בין הנכד לסבו וסבתו, ונעשה שימוש בסעיף 28א כדי להבטיח קיומו של הקשר.

מ"מ הנשיא (כתארו דאז), כב' השופט שמגר פסק, כי:

"טובת הקטין מחייבת קיומם של יחסים תקינים עם הסב והסבתא ואלו צריכים להתבטא, בין היתר, בקשר עם משפחת הסב…

בתוקף סמכותנו לפי סעיף 28א לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 הנני מורה כי המשיבים יהיו זכאים לבקר את נכדם בבית אביו, לפחות אחת לשבועיים במועדים שיתואמו ביניהם לבין האב…

הנני מביע את התקווה כי בעתיד יתחדשו ויתפתחו יחסים נורמליים בין כל בני המשפחה שיהפכו את החיוב אשר בהוראה זו למיותרת ויאפשרו ביקורים הדדיים ללא הוראתו של בית-המשפט כפי שמקובל וכפי שטבעי בין נכד לבין הורי-הוריו."[228]

גם כב' השופט גולדברג עשה שימוש בסעיף 28א לחוק בפסק-הדין בעניין פלוני, וקבע בנסיבות עובדתיות מאוד מיוחדות כי:[229]

"כדי שיישמר הקשר בין הקטינה לסבה וסבתה, הייתי קובע על-פי סעיף 28א לחוק הכשרות המשפטית, כי הקטינה תבלה בחופשת הקיץ ובחופשת האביב של כל שנה עד הגיעה לבגרות, בבית הסבא והסבתא. לשם כך יהא על האב לדאוג להטסתה של הקטינה ארצה לא יאוחר משבעה ימים מתחילת חופשת הקיץ ושלושה ימים מתחילת חופשת האביב, ועל הסבא והסבתא יהא לדאוג להחזרת הקטינה בטיסה אל אביה לא יאוחר משבעה ימים לפני תום חופשת הקיץ ושלושה ימים לפני תום חופשת האביב. הוצאות נסיעתה של הקטינה ארצה יחולו על האב ואילו הוצאות שהייתה בארץ והחזרתה לארה"ב יחולו על הסבא והסבתא."

לאחרונה, דן בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בערעור על החלטת בית-המשפט לענייני משפחה בבאר-שבע, אשר מחק על-הסף תביעה של סבים להסדרי ראייה עם נכדתם. זאת, מהטעם של העדר סמכותו של בית-משפט לחייב את הורי הקטין לאפשר הסדרי ראיה בין הסבים לבין נכדם.

כב' השופטת צילה צפת, אב"ד, קיבלה את הערעור, וקבעה כי תיקון תקנות סדר הדין האזרחי בתק' 258 כא.1, העוסקת בבקשה ליישוב סכסוך בין הורי הורה לבין הורה, סלל את דרך המלך לתובענות סבים להסדרי מגע עם נכדים.

כדברי כב' השופטת צפת:

"בענייננו, אמנם לא הוגשה בקשה ליישוב סכסוך טרם הגשת התובענה, אך בימ"ש קמא ניסה בעצמו ליישב את הסכסוך בדרך של הסכמה ואף הזמין תסקיר, ומשלא עלה הדבר בידו בשל סירוב המשיבים לשתף פעולה, לא היה מקום למחוק את התובענה על-הסף אלא לדון בה לגופו של עניין."[230]

המצב המשפטי בארצות-הברית

כאמור, מדינות ארצות-הברית חוקקו במהלך שנות השמונים והתשעים חוקים, המעניקים לסבים זכויות לביקורי נכדיהם. הם אף רשאים לעתור לבית-המשפט, ולקבל בנסיבות המתאימות סעד, גם אם הוריו של הקטין מתנגדים לכך.

החוקים משתנים ממדינה למדינה מבחינת תוכנם והיקפם. חלקם מקנה זכויות לסבים בלבד, אחרים רחבים יותר בהיקפם ומקנים זכויות גם לבני משפחה אחרים. במספר מדינות מוענקות הזכויות רק כאשר ההורה אינו נשוי, גרוש או נפטר. אולם, כל החוקים מורים לבית-המשפט לשים לנגד עיניו את טובת הילד. רובם המכריע אינו מחייב הבאת ראייה, כי נגרם לילד נזק.

החוק שנחקק במדינת נברסקה הינו המקיף ביותר, ומפאת חשיבותו הוא יובא להלן כלשונו:[231]

"Visitaion;conditions;order;modification.

A grandparent may seek visitation with his or her minor grandchild if:

(1) The child's parent or parents are deceased;

(2) The marriage of the child's parents has been dissolved or petition for the dissolution of such marriage has been filed, is still pending, but no decree has been entered; or

(3) The parents of the minor child have never been married but paternity has been legally established.

In determining whether a grandparent shall be granted visitation, the court shall require evidence concerning the beneficial nature of the relationship of the grandparent to the child. The evidence may be presented by affidavit and shall demonstrate that a significant beneficial relationship exists, or has existed in the past, between the grandparent and the child and that it would be in the best interests of the child to allow such relationship to continue. Reasonable rights of visitation may be granted when the court determines by clear and convincing evidence that there is, or has been, a significant beneficial relationship between the grandparent and the child, that it is in the best interests of the child that such relationship continue, and that such visitation will not adversely interfere with the parent-child relationship.

The court may modify an order granting or denying such visitation upon a showing that there has been a material change in circumstances which justifies such modification and that the modification would serve the best interests of the child."

Chap.43,43-1802

חוקים שנחקקו מראים את השינוי במבנה הדמוגרפי של המשפחה בדור האחרון בארצות-הברית, בו רבים מקרי הגירושין, הפירוד והמשפחות החד-הוריות.

המחוקק האמריקאי מצא לנכון לצמצם את סמכות ההורה להסדיר את מערכת היחסים של בנו הקטין עם סביו ואפילו עם צדדים שלישיים אחרים. זאת, תוך הבאה בחשבון, כי הקטין גדל לעיתים קרובות במסגרת משפחתית שאינה כוללת שני הורים בלבד, אלא בני משפחה נוספים כמו: אחים גדולים, דודים והורי-הורים, המשתתפים בפועל בגידולו.

חוקים אלה עמדו במבחן בבתי-המשפט של המדינות השונות.

עניין טרוקסל

מפנה של ממש התרחש עם פסיקתו של בית-המשפט העליון של ארצות-הברית בעניין טרוקסל.[232]

בראד טרוקסל וטומי גראנויל חיו כבני זוג משנת 1988 ועד 1991, ללא נישואין. לבני הזוג נולדו שתי בנות, איזבל (1989) ונטלי (1991).

ג'ניפר וגארי טרוקסל הם הוריו של בראד - הסב והסבתא מצד האב של שתי הקטינות.

לאחר הפירוד עבר בראד להתגורר בבית הוריו, ונהג לקחת את הבנות הקטינות, שגרו עם אמן, לביקורי סופשבוע בבית הוריו. במאי 1993 בראד התאבד.

כחמישה חודשים לאחר מותו של בראד, בהם המשיכו שתי הבנות לבקר וללון בבית הסבים, החליטה טומי לצמצם את ביקורי הבנות אצלם, לביקור אחד בלבד לחודש ללא לינה.

יושם לב: האם לא התנגדה למפגשים בין הבנות לבין הסבים, אלא רצתה רק לצמצמם באופן משמעותי.

חודשיים לאחר מכן, בדצמבר 1993, עתרו הזוג טרוקסל לבית-המשפט במדינת וושינגטון בתובענה להסדרי ראיה שיכללו ביקור של שתי נכדותיהם בכל סופשבוע שני (פעמיים בחודש), ובמשך שבועיים רצופים בכל קיץ. לא היתה בעתירתם כל טענה, כי לאם אין מסוגלות הורית, והם גם לא תבעו משמורת.

השופט ריקרט (RICKERT) (בדעת רוב) מבית-המשפט של מחוז סקאג'יט (SKAGIT) בחר בפתרון של "שביל זהב" בין תביעת הסבים לבין רצון האם, והחליט כי הביקורים יתקיימו אחת לחודש בסופשבוע לרבות לינה, וכן שבוע אחד בכל קיץ ובימי ההולדת של הסב והסבתא.

בית-המשפט קבע, כי הסדר זה הוא לאור עקרון "טובת הילד" וכי הבנות יפיקו תועלת מזמן האיכות אצל הסב והסבתא.

טומי גראנויל לא היתה מרוצה מתוצאת פסק-הדין, והיא הגישה ערעור לבית-המשפט לערעורים וזכתה. בית-המשפט לערעורים קבע, כי נוסח החיקוק רחב מדי, ומקנה זכויות יתר.

בעקבות כך, בשנת 1996 החיקוק תוקן, ונקבע כי אדם שאינו הורה יהיה זכאי להסדרי ראיה עם קטין אם הוא יכול להציג ראיות ברורות וחותכות לכך שקיים קשר משמעותי בינו לבין הקטין:

"can demonstate by clear and convincing evidence that a significant relationship exists with the child with whom visitation is sought."

הסבים ערערו על פסק-הדין שניתן לטובתה של טומי גראנויל לבית-המשפט העליון של מדינת וושינגטון, אשר דן בעניין במאוחד עם שני עניינים אחרים.

בית-המשפט קבע ברוב דעות, כי על-אף שלפי נוסח החיקוק בני הזוג טרוקסל זכאים להסדרי ראיה, הרי שהחיקוק סותר את החוקה בכך שהוא מפר את זכות היסוד של ההורה (האם) לגדל את ילדיו ללא כל התערבות של המדינה (תיקון 14 לחוקה).

"(found) the statute to be an unconstitutional violation of a parent's fundamental right to raise children free from state interference."

בית-המשפט הדגיש, כי, אין בכוחו של עקרון טובת הילד לגבור על זכות היסוד ההורית.

יש לציין, כי שופט המיעוט טלמג' (TALMADGE) סבר, כי בימינו קיימות משפחות שאינן משפחות גרעיניות מסורתיות, וכי הדין חייב להביא בחשבון את זכותם של הילדים לשמר את הקשר ההדוק שיש להם עם בני משפחתם גם אם אינם ההורים.

הסבים הגישו ערעור לבית-המשפט העליון של ארצות-הברית, ובתאריך 5.6.2000, ניתן פסק-דין ברוב דעות של 6 כנגד 3.[233]

נביא בקצרה את דעות השופטים:

א. השופטת או'קונור קבעה, כי הצו שנתן בית-משפט קמא סותר את החוקה באשר הוא התעלם מן ההנחה שהורה בעל מסוגלות הורית תמיד יפעל לטובת הקטין ואילו הוא הסיק מסקנה הפוכה.

“In an ideal world, parents might always seek to cultivate the bonds between grandparents and their grandchildren. Needless to say, however, our world is far from perfect, and in it the decision whether such an intergenerational relationship would be beneficial in any specific case is for the parent to make in the first instance. And, if a fit parent’s decision of the kind at issue here becomes subject to judicial review, the court must accord at least some special weight to the parent’s own determination.”

כאן המקום להעיר כי מלכתחילה לא מנעה האם את הביקורים אצל הסבים, אלא רק החליטה לצמצמם בצורה משמעותית. פסק-הדין אינו מייחס לכך חשיבות.[234]

ב. השופט סוטר פסק, כי החיקוק של מדינת וושינגטון סותר את החוקה בכך שהוא נותן לבית-המשפט סמכות להעניק הסדרי ראיה לקטין עם אדם זר בכל עת בכפוף למבחני "טובת הילד", בעוד זכות היסוד של ההורה היא לקבוע מי הם האנשים שבמחיצתם יכול הקטין לשהות.[235]

ג. השופט תומס אימץ את פסק-הדין של בית-המשפט העליון של מדינת וושינגטון, וקבע כי אפילו אם לפעמים החלטות של ההורים בנוגע לקשר של ילדם עם אחרים אינן ל"טובת הילד", הרי שהן אינן מזיקות לילד אלא לעיתים רחוקות בלבד, ולכן לא צריך להיות למדינה אינטרס להפוך החלטות כאלה על-פיהן.[236]

ד. בדעת מיעוט, פסק השופט סטיבנס, כי על-אף שקיימת לזכות ההורה ההנחה כי הוא פועל לטובת הילד, אין ליצור מגן קונסטיטוציוני להורה עבור כל החלטה שיחליט בעניינו של הקטין שאינה פועלת לרווחתו ואף עלולה לפגוע בו.[237]

ה. השופט קנדי, גם הוא בדעת מיעוט, קבע כי:

"בית-המשפט העליון של מדינת וושינגטון טעה כאשר התעלם מן העובדה שלילדות היה קשר אמיץ עם הסבים עובר להחלטת האם לצמצם את הקשר, וההחלטה להמשיך בקשר זה אינה סותרת את הזכות החוקתית של האם לקבוע את דרך הגידול של ילדיה."[238]

ו. שופט המיעוט השלישי, השופט סקאליה, פסק כי החוקה אינה קובעת זכות חד-משמעית להורים לקבוע הכל בעניין גידול ילדיהם, שכן זכויות אלה נובעות מהמשפט הטבעי. בית-המשפט, לרבות בית-המשפט העליון, אינו טוב יותר מן המחוקק בכל מה שקשור בדין הקובע את ניהולה התקין של המשפחה.[239]

ביקורת על פסק-דין טרוקסל

תחילה זכה פסק-הדין בעניין לביקורת חיובית בארצות-הברית, תוך ציון לשבח של השופטת או'קונור כמגנה על החוקה.

אחד מאתרי האינטרנט ציטט את דבריה של השופטת על רקע תמונה של הר ראשמור, שבו חקוקים פניהם של ארבעה מנשיאי ארצות-הברית.[240]

מנגד, ארגוני סבים וסבתות נזעקו, והודיעו כי אין בפסק-הדין משום ביטול של הסדרי ביקורים שהוענקו לסבים וסבתות על-ידי בתי-המשפט, וכי פסק-הדין נוגע רק למדינת וושינגטון.

הבט חדש מצד זכויות הילד - הצעה לפתרון

השאלה הנשאלת היא באילו זכויות פגע פסק-הדין בעניין טרוקסל?

מלומדים ביקרו את תוצאת פסק-הדין, שמשמעה הוא שלילית זכויות הסבים והסבתות לביקורים של נכדיהם.

אנו מעוניינים להביא היבט ביקורת שונה, והוא כי פסק-הדין שלל מן הילדים דווקא את הזכות שלהם להיפגש עם סבם וסבתם כי כך רוצים הוריהם או ההורה המשמורן.

לדעתנו, יש לכלול זכות שכזו במסגרת הזכויות הבסיסיות של כל ילד, תוך מתן אפשרות לילד לתבוע מימושן של זכויות אלה בבית-המשפט לענייני משפחה במסגרת זכותו להגיש תביעה עצמאית מכוח סעיף 3(ד) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה.[241]

המקור החוקי של זכות כאמור (בטרם תוגדר בחוק בצורה מפורשת) יכול שיהיה מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו[242] או האמנה בדבר זכויות הילד.[243]

ויודגש: נקודת המוצא של האמנה לזכויות הילד היא, כי הילד הוא יצור אוטונומי הנושא בזכויות ובחובות. זאת להבדיל מהעמדה הפטרנליסטית, שנהגה עד אליה, ששמה במוקד את ההגנה על הילדים ואת החובות כלפיהם, ולא את ההגנה על זכויותיהם.

בהתאם לכך, מציעים אנו לעגן את זכות הילד להיפגש עם סבו וסבתו כחלק מזכויותיו הבסיסיות.

אין חולק, כי למעט מקרים חריגים, זוכה הילד לזמן איכות בחברת סבו וסבתו, והערך המוסף שהוא מרוויח כתוצאה מיחסים קרובים עימם משרת אותו כל העת. שלילת הזכות להיפגש עם הסב והסבתא עלולה לגרום לילד להרעה של ממש[244].

יוער, כי לאחרונה אף נמצא, כי קשר קרוב לסבא ולסבתא יכול למנוע בעיות התנהגות בקרב ילדים.[245]


* אבידן גלובינסקי שופט (בדימוס), בית-משפט לענייני משפחה בחיפה ומרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה.
תודות לעו"ד אורנית אבני-גורטלר על הערותיה המועילות ותרומתה הרבה למאמר.
תודות לעו"ד ד"ר יאיר שיבר על סיועו והערותיו המפרות והמחכימות.
** יוער, כי המאמר נכתב בטרם פרסום: ישראל דורון וגליה לינצ'יץ "זכות העמידה של סבים וסבתות לקשר עם נכדיהם" משפחה במשפט ב 147 (2008), שהופץ לקוראים ביולי 2009.
[212] בבלי, יבמות סב, ע"ב.
[213] משנה תורה, אישות, פרק ט"ו הלכה ד'.
[214] פסק-הדין בעניין v. Bannister, 258 Iowa 140 N.W. 2d 251 (1966) Painter.
מהווה דוגמה למקרה חריג, בו העניק בית-המשפט העליון של מדינת איאובה משמורת על קטין לסבו וסבתו, שגידלו אותו במשך שנה, לאחר שבתאונת דרכים נספו אמו (בתם) ואחיו, ואביו נפצע קשה. הסבים הועדפו על פני האב.
[215] ראו תמ"ש (י-ם) 14051/00 ג.ש. נ' ח.ש., תק-מש 2002(1), 253 (2002). פסק-הדין ניתן על-ידי השופט פיליפ מרכוס. ראו גם תמ"ש (חי') 9981/97 ר.א נ' א.א, תק-מש 99(3), 275 (1999), אשר ניתן על-ידי השופט אבידן גלובינסקי.
[216] למשל: החוק במדינת נברסקה: חיקוקי דיני המשפחה ס' 43-1801, 43-1802, 43-1803 lawdigest.uslegal.com/divorce/grandparents-visitation/6494..
[217] Tracy Truly,Grandparens Rights (2nd ed. 1999).
[218] Troxel v. Granville, 530 U.S.57 (2000) להלן: עניין טרוקסל.
[219] Washington Rev. Code � 26.10.160 (3).
[220] ראו, למשל, בר"ע (מחוזי-חי') 759/00 פלונית נ' פלוני, תק-מח 2000(4), 112 (2000).
[221] ראו סעיף 14 לחוק.
[222] סעיף 28, שם.
[223] יוער, כי אנו סבורים כי המחוקק צריך לתקן את החוק ולהוסיף סעיף המעניק שיקול-דעת לבית-המשפט לענייני משפחה ליצור מפגשי סבים-נכדים בנסיבות המתאימות, דבר המתיישב גם עם האמנה לזכויות הילד.
להצעתנו, בסעיף 1(6)(ג) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 אחרי המילים "הבטחת הקשר בין קטין להורהו", יתווסף "או בין הקטין לבני משפחה נוספים".
[224] הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 4), התשל"ה-1975, ה"ח 1202, בעמ' 434.
[225] ד"כ 1180, 309-311 (התשל"ה).
[226] שם. בסיכומו של דבר, ההצעה הועברה לוועדת חוקה, חוק ומשפט והתקבלה כחוק בקריאה שנייה ושלישית ללא הסתייגויות, על-פי המלצת יו"ר הוועדה, ח"כ ז' ורהפטיג ביום 23.12.1975.
[227] ע"א 121/79 פלוני, אלמונית נ' פלונית, פ"ד לד(2), 253, 259-258 (1979).

[228] ע"א 783/81 פלונים נ' פלמוני, פ"ד לט(2), 1 (1983).
[229] ע"א 212/85 פלוני נ' פלונים, פ"ד לט(4), 309 (1985).
[230] ע"מ 135/08 ז.ח נ' ז.ח - ([פורסם בנבו], 3.12.09).
[231] החוק במדינת נברסקה, לעיל ה"ש 5.
[232] ראו עניין טרוקסל, לעיל ה"ש 7.
[233] דעת הרוב נכתבה על-ידי השופטת או'קונור, אליה הצטרפו בהסכמה הנשיא רנקוויסט, השופטת גינסבורג והשופט ברייר. דעות תומכות כתבו השופטים סוטר ותומס. שופטי המיעוט היו השופט סטיבנס, השופט סקאליה והשופט קנדי.
[234] ראו עמ' 70 בפסק-הדין.
[235] שם, בעמ' 78-77.
[236] שם, בעמ' 80.
[237] שם, בעמ' 87.
[238] שם, בעמ' 95-94.
[239] שם, בעמ'92-91.
[240] law.pepperdine.edu/library/research/clip/clip0510sub.htm.
[241] חוק בית-המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, ס"ח 393.
[242] חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ס"ח התשנ"ב 150.
[243] האמנה בדבר זכויות הילד, כ"א 31, 1038 (נפתחה לחתימה ב-1989) (אושררה ונכנסה לתוקף ב-1991).
[244] גם הכנסת השבע-עשרה עמדה על חשיבות הקשר של הקטין עם הסבים והסבתות במסגרת הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון( (זכות קטין לקשר עם סבו וסבתו), התשס"ז-2007, אולם החוק טרם תוקן כפי שהוצע.
[245] אפרת זמר "תרופת סבתא (וסבא) זמן איכות עם הסבים מסייע לבעיות התנהגות" nrg מעריב 23.3.2009.

--------