הספריה המשפטית
כשרות משפטית ואפוטרופסות - דין ומהות

הפרקים שבספר:

רק 6: סייג לביטול פעולות (סעיף 6 לחוק)

1. מבוא
סעיף 6 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 קובע כדלקמן:

"6. סייג לביטול פעולות
פעולה משפטית של קטין שדרכם של קטינים בגילו לעשות כמוה, וכן פעולה משפטית בין קטין לבין אדם שלא ידע ולא היה עליו לדעת שהוא קטין, אינה ניתנת לביטול כאמור בסעיף 5, אף שנעשתה שלא בהסכמת נציגו, אלא אם היה בה משום נזק של ממש לקטין או לרכושו."

סעיף 6 לחוק הכשרות, קובע כי במקרה שהפעולה שנעשתה על-ידי הקטין, היא פעולה מקובלת אצל קטינים, או כאשר הצד השני אינו מודע, ולא היה עליו לדעת, על היותו של הקטין - קטין, הפעולה, ככלל, תקפה ומחייבת ואיננה ניתנת לביטול כאמור בסעיף 5 לחוק הכשרות, אלא אם היה בה משום נזק של ממש לקטין או לרכושו.

י' אנגלרד כותב בספרו {חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, סעיף 13-1 (מהדורה שניה, התשנ"ה-1995), 98} כי:

"אין ספק כי המגמה החברתית היא להרחיב את הפעילות העצמית של קטינים, כך רשאי קטין בן שש-עשרה לנהוג באופנוע ובן שבע-עשרה וחצי במכונית. פעילויות אלה של נהיגה ברכב גוררות איתן פעולות משפטיות נלוות, כגון קניית דלק, טיפול במוסך ורכישת אביזרים שונים שיש לראותן כעת כנהוגות אצל קטינים בגיל זה."

ל"רשימה" כאמור, ניתן אף להוסיף ולציין כי קטין גם יכול לנהל חשבון בנק ואף לרכוש מכשיר טלפון סלולארי {דברי כב' הרשמת מגי כהן ב- ת"א (שלום נת') 708428/03 פלאפון תקשורת נ' וזינה נטלי, תק-של 2004(1), 10247 (2004), כפי שיובא להלן}.

2. הימורים
הפסיקה דנה בסוגיה זו של עסקת הימורים עם קטין והגיעה למסקנה כי מדובר בסוג פעולות שדרכם של קטינים לעשות בגיל זה {ראה, לדוגמה, ת"א 675/65 מלכה נ' חלב, פ"מ נח, 35}.

כך גם נפסק ב- ת"ק (תביעות קטנות יר') 1237/07 {דהן אריק נ' ניר עזרא, תק-של 2007(2), 10412 (2007)} בו הקטין היה קרוב לגיל 17 בעת ביצוע העסקאות. באותו עניין, נדונה השאלה, האם יש תוקף לעסקת הימורים חוקיים בין תחנת ההימורים לבין קטין?

כב' השופט שמעון פדיינברג קבע כי התובע היה רשאי למכור טופסי "טוטו" ו"וינר" לנתבע במועדים הרלוונטיים.

3. פגיעה בשיער
ב- ת"ק (תביעות קטנות יר') 4086/04 {ארמוזה דלית ואח' נ' מיקי חזן, תק-של 2004(4), 23965 (2004)} קבע כב' השופט יוסף ריבלין כי במקרה דנן ההורים ידעו כי ביתם הולכת לתצוגת שיער. כמו-כן, ללכת להסתפר הינה פעולה שרוב בני העשרה, אשר להם אופנה וסגנון משלהם, נוהגים לעשות באופן עצמאי. זוהי פעולה "שדרכם של קטינים לעשות". יתרה-מזאת, התובעים לא הוכיחו נזק, שכן נזק לשיער צריך להיקבע על-ידי מומחה, מה גם שבוודאי לא נגרם "נזק של ממש" שהרי שיער מתחדש עם הזמן.

4. אחריות בנזיקין - נשיכת כלב
ב- ת"א (שלום יר') 22408/95 {ניסים בביאן נ' עמרם לוק ואח', תק-של 98(3), 886 (1998)} קבע כב' השופט כרמי מוסק כי לעניות-דעתו:

"צדק בא-כוח הנתבעים המלומד בציינו כי אכן הנתבע 3, על-אף שהיה קטין באותה עת, בכל זאת יכול היה לחוב בנזיקין לפי סעיף 9 לפקודת הנזיקין משום שהיה בן 17 באותה עת. באותה נשימה אני מסכים עם בא-כוח הנתבעים שהנתבע 3, בגיל 17, היה זכאי להיות בעלים של הכלב בהיות קבלת כלב במתנה בגדר אותן הפעולות שדרכם של קטינים לעשות (סעיף 6 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות). כיוון שכך האחריות בנזיקין על פציעת התובע מוטלת על כתפי הנתבע 3. לעניין הנזק: התובע לא נושך על-ידי הכלב. כמו-כן התובע לא הביא ראיות לכך שאכן נזקק לעזרה סיעודית. יחד-עם-זאת הוכח בפניי שהתובע אכן נפל וגובס במשך שישה שבועות ואף נזקק לטיפול פיזיוטרפי. התובע לא המציא כל ראיה לגבי הוצאות שנגרמו לו עקב האירוע, פרט להוצאות עבור תשלום לרופאים."
לאור האמור, קבע כב' השופט כרמי מוסק כי על נתבע מס' 3, לשלם לתובע סך של 8,000 ש"ח כפיצוי עבור הכאב והסבל שנגרמו לו.

5. רכישת מיכל גז
ב- ת"א (מחוזי ב"ש) 46/93 {יצחק טנג'י נ' אלון קריספין, תק-מח 95(4), 6 (1995)} קבע כב' השופט י' טירקל כי בראיות שהובאו בפניו, לא נמצא יסוד כלשהו לטענה כי הנתבעים מס' 2 ו- 3 שלחו את הנתבע מס' 1 לקנות את מיכל הגז, אולם אפילו הוכחה הטענה אין בכך כדי לקבוע שהתרשלו.

באותו זמן היה הנתבע מס' 1 בן 12 שנים ו- 10 חודשים ולכן, שליחת ילד בגיל כזה, לדעת כב' השופט י' טירקל, לחנות לרכוש מצרך כזה אין בה כדי לבסס עוולה של רשלנות מצד הוריו שכן, רכישה כזאת היא בגדר פעולה "שדרכם של קטינים בגילו לעשות כמוה" ואין היא מטילה על ההורים חובת זהירות מושגית.

6. צילום קטינים
ב- ק"פ (שלום ת"א) 3/06 {ד"ר א' י' נ' כרובי עינת, תק-של 2008(4), 3655 (2008)} עסקינן בקובלנה המייחסת לנאשמת פגיעה בפרטיות.

לטענת הקובל הצילומים בוצעו בניגוד להוראה מפורשת של בית-המשפט לענייני משפחה לפיה היה על הנאשמת להימנע מלצלם אותו או את מי מבני משפחתו ברשות היחיד. במקרה זה, הנאשמת מסרה את התמונות שצילמה לשירות המשפטי של עיריית תל-אביב, על-מנת להוכיח שימוש חורג.

לטענת הנאשמת צילום הנערים-הקטינים, נעשה לאחר שקיבלה את הסכמתם. כב' השופטת הדסה נאור זיכתה את הנאשמת בקובעה כי טענת הנאשמת כאמור, לא נסתרה (הקטינים לא הובאו להעיד). בנוסף, מראה הקטינים, בתצלומים, אף יכול לחזק את טענת הנאשמת לפיה קיבלה הסכמתם.

בהמשך, קבעה כב' השופטת הדסה נאור כי, לעניות-דעתה, אין לראות במתן הסכמתם של הקטינים לצילומם "פעולה משפטית", ודי בכך כדי להסיק שלא היה צורך בהסכמת ואישור האפוטרופסים למעשיהם.

זאת ועוד. גם אם יהיה מי אשר יסבור שהמדובר "בפעולה משפטית", אזי, יש להחיל על מעשיהם של הקטינים, הסכמתם לצילומם, את הסייג לביטול פעולות משפטיות, בהיותם פעולות משפטיות, או מעשים, שדרכם של קטינים בגילם לעשות כמוהם ולא הוכח שנגרם להם נזק ממשי, אם בכלל, כתוצאה ממתן הסכמתם לצילומם.

7. רכישת מכשיר סלולארי
ב- ת"א (שלום נת') 708428/03 {פלאפון תקשורת נ' וזינה נטלי, תק-של 2004(1), 10247 (2004)} נדונה בקשת רשות להתגונן בפני תביעה כספית.

המבקשת טוענת בתצהירה כי בעת החתימה על ההסכם היתה קטינה כבת 17 שנים ונציג המשיבה שהחתימה על הסכם והוראת הקבע ידע זאת. על-כן, כל המסמכים שחתמה עליהם, אין להם תוקף והם בטלים ועל-אף שנציג המשיבה ידע על היותה קטינה ועיין בתעודת הזהות שלה, שכנעה לרכוש מכשיר טלפון סלולארי במסגרת מבצע לחיילים, למרות אי-היותה חיילת.
כב' הרשמת מגי כהן קבעה במקרה דנן, כי מאחר ואין אנו חיים בהתנתק מן המציאות לאור חיי השגרה בימינו, מכשירי הטלפון הסלולאריים אינם מוצר נדיר ואין כמעט נערים שאין בידיהם מכשיר שכזה, ניתן לומר כי אף פעולת הרכישה והשימוש בטלפון סלולארי הינה פעולה שדרכם של קטינים לעשותה.