מבצע בוטוקס

עורכי דין

abc.org.il מספק לכם מנוע חיפוש פסקי דין משוכלל בטכנולוגיית HT היחיד בישראל
חיפוש פסקי דין לפי עורך דין חיפוש פסקי דין לפי שופט חיפוש פסקי דין לפי בית משפט חיפוש פסקי דין לפי סוג תיק חיפוש פסקי דין לפי נושא חיפוש פסקי דין חופשי
לפי עו"ד לפי שופט לפי בית משפט לפי סוג תיק לפי נושא חיפוש חופשי
DOC
PDF

פסק דין

בית המשפט המחוזי בבאר שבע

עפ"ג 3947-08-11 דרוסקין נ' מדינת ישראל

בפני
כב' השופטת אבידע

כב' השופט צלקובניק

כב' השופט שפסר

המערער

מרק דרוסקין

נגד

המשיבה

מדינת ישראל

נוכחים: המערער וב"כ עו"ד יוסף גבאי
ב"כ המשיבה עו"ד שמיר הירש

פסק דין

השופטת ר. אבידע:

נגד המערער הוגש כתב אישום בבית משפט השלום באשדוד בו יחסה לו המשיבה עבירות של גרימת מוות ברשלנות, עבירה לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח משולב], התשכ"א – 1961, וסטייה מנתיב נסיעה עבירה לפי תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961. את העבירות האמורות יחסה המשיבה למערער משטענה כי בשל רשלנותו נגרמה תאונת הדרכים נשוא כתב האישום, אשר בה נהרגו סימיון ביסי ז"ל וסחנין ארקדי ז"ל, וכן נפצעו עשרה אנשים נוספים, אחד מהם באופן קשה ונזקק לשיקום בבית חולים הרצפלד. תאונת הדרכים האמורה ארעה ביום 4.9.08 בשעה 04:30 או בסמוך לכך, שעה שהמערער נהג אוטובוס זעיר ברחוב בני ברית באשדוד. בכיוון נסיעתו של המערער ברחוב בני ברית היו שלושה נתיבי נסיעה, שדה הראייה במקום היה פתוח למרחק של 300 מטרים בכיוון נסיעת המערער, ותאורת הרחוב במקום פעלה והאירה היטב. נטען כי המערער עובר לתאונה נסע בנתיב האמצעי מתוך שלושת הנתיבים במהירות שאינה סבירה, ולפתע סטה עם רכבו לכיוון ימין, עבר לנתיב הימני, שם התנגש עם חזית רכבו בחלקה האחורי של משאית שחנתה שם. מעוצמת ההתנגשות נדחפה המשאית קדימה, וכאמור, נהרגו שניים מהנוסעים ועשרה נוסעים נחבלו כמפורט בכתב האישום. המשיבה טענה כי התרשלותו של המערער התבטאה בכך שסטה ללא הסבר מנתיב נסיעתו, נהג את רכבו מבלי לשים לב לדרך ולתנאיה, נהג במהירות שאינה סבירה לנסיבות הדרך, לא נקט באמצעים סבירים למניעת התאונה, נהג כאשר הנוסעים ברכב לא היו חגורים ונהג שלא כפי שנהג מן הישוב היה נוהג בנסיבות המקרה.
המערער הודה בעיקר העובדות שנטענו בכתב האישום, וטענתו היתה כי "איבד ההכרה לזמן קצר ללא סימנים מקדימים...". בית המשפט לאחר ששמע עדויות חלק מהנוסעים שהיו באוטובוס הזעיר ועדות הבוחן מטעם המשיבה, את המערער, מעבידו ופרופ' מרדכי רביד מטעם ההגנה, וכן את פרופ' היס כעד הזמה, הרשיע את המערער לאחר שדחה את גרסתו בדבר אובדן הכרה רגעי, סינקופה. בית המשפט גזר על המערער 16 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 12 חודשים מאסר על תנאי, חתימה על התחייבות, פסל אותו מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 10 שנים בניכוי הפסילה שבה היה המערער פסול מיום אירוע התאונה, תשלום קנס בסך 1,500 ₪, וכן חייבו לפצות את משפחות המנוחים, כל אחת מהן, בסך של 20,000 ₪. ערעורו של המערער מופנה הן כנגד הרשעתו בדין והן כנגד עונש המאסר לריצוי בפועל שהושת עליו ותשלום הפיצוי למשפחות המנוחים.
כאמור בכתב האישום נטען כי המערער סטה מהנתיב האמצעי שבו נסע ימינה, ואז פגע במשאית החונה. כך גם קבע בית משפט השלום, בהכרעת דינו נשוא הערעור, שאכן קרה. בהודעת הערעור תקף המערער את קביעתו זו של בית המשפט תוך שטען, בין היתר, כי אין לבסס ממצאים בהסתמך על עדותו של הבוחן. במהלך הדיון בערעור הודיע ב"כ המערער, את שעולה בברור מהנסיבות, כי אין זה מעלה או מוריד לענייננו, באיזה נתיב המערער נסע עובר לתאונה. לפיכך, ריכז ב"כ המערער את טיעוניו לגבי השאלה האם איבד המערער את הכרתו עובר לתאונה, כטענתו, אם לאו.
ב"כ המערער הסתמך בטיעוניו על שני פסקי דין בהם זוכו נהגים מעבירות שיוחסו להם בכתבי האישום שהוגשו נגדם, בשל כך שבתי המשפט שישבו בדין באותם מקרים אימצו את טענת אותם נהגים כי איבדו את הכרתם עובר לתאונה.
בפסק הדין הראשון אליו הפנה ב"כ המערער, ע"פ 415/68 אבא כרמל נ' מדינת ישראל, יוחסה למערער כניסה לצומת בה הוצב תמרור עצור בכיוון נסיעתו ללא עצירה, וכתוצאה מכך התנגשות עם רכב אחר. באותו מקרה המערער טען כי תוך כדי נהיגה חש ברע "והיתה לו "איזו הרגשה מאד משונה" ולאחר מזה איבד כנראה את ההכרה כי אינו זוכר שום דבר ממה שקרה לו עד לאחר ההתנגשות...". דברי המערער נתמכו בדבריו של מי שישב לידו, אשר העיד כי בהיות רכב המערער מרחק מסויים מן הצומת, ראה אותו עד כי פתאום "שח ראשו של המערער ונפל קדימה בין ההגה ודלת המכונית" אותו עד בלם מיד את הרכב, אך לא הספיק למנוע את התאונה. העד תיאר את מצבו של המערער באותו זמן "כ"מת"". בנוסף לעדות הנוסע היתה עדות נוספת של אדם שהיה בקרבת הצומת, שהעיד כי ראה את הנהג "נוטה קדימה". נהג הרכב אשר בו התנגש רכבו של המערער העיד כי לאחר התאונה ראה את המערער "שהוא מבולבל ומדבר לא לעניין ואמר לו: "לא זוכר כלום לא ידע לאן נסע, כיצד הגיע לאותו מקום". בית המשפט העליון, לאחר ששתי הערכאות הקודמות דחו את הגנת האוטומטיזם של המערער, אזכר פסיקה אנגלית בה נאמר כי "עדותו של האיש בעצמו תספיק לעיתים רחוקות, אלא אם היא נתמכת על ידי עדות רפואית המצביעה על הסיבה לאי כושר הנפשי. לא די לאדם שיאמר "היה לי איפול...." איפול הוא אחד המפלטים הראשונים של מצפון לא נקי והגנה נפוצה". בית המשפט הוסיף "נכון, שאין אנו קשורים לדעה זו, אבל יש בה הרבה מחוכמת החיים ואינני רואה סיבה מדוע הלכה למעשה לא ננהג גם אנו לפיה. אין פירושו של דבר שהגנה של אוטומטיזם אינה יכולה להתקבל בשום מקרה בלי עדות רפואית... ייתכן מקרה נדיר שבו יהיה מוכן בית המשפט לקבל הגנה כזאת, על סמך עדויות אחרות, ואולי אף עלי עדותו של הנאשם בלבד, שהיא מכילה הסבר מתקבל על הדעת להתרחשות אבל ברור כי בד"כ בלי עדות רפואית מסייעת תהא זו משימה לא קלה מצד הנאשם לקעקע את האשמה שלכאורה הוכחה בעדויות התביעה ולפחות לעורר ספק בנכונותה בלב השופט היושב לדין". באותו מקרה, מצא בית המשפט העליון לזכות את המערער וזאת בהסתמך על העדויות האחרות שהובאו בפני בית המשפט ואשר הובאו לעיל.
פסק הדין השני אליו הפנה ב"כ המערער היה ת"ד (ת"א) 10956/06 מדינת ישראל נ' מזור דליה, באותו מקרה יוחסה לנאשמת עבירה של גרימת מוות ברשלנות, משנטען כי בשעה שנהגה את רכבה עלתה עם רכבה על אי תנועה ופגעה בשני הולכי רגל שעמדו עליו. כתוצאה מהתאונה נחבלו שני הולכי הרגל באופן קשה, ואחת מהן נפטרה. הנאשמת טענה כי איבדה את הכרתה. בית משפט לתעבורה ציין בראשית דבריו כי הנאשמת עשתה עליו רושם אמין ביותר. הנאשמת אשר טענה מהרגע הראשון כי אינה זוכרת מה קרה, וכי איבדה את הכרתה, טענה כי לפני שאיבדה את ההכרה "ראתה נקודות שחורות". באותו מקרה התאונה ארעה שעה שהנאשמת חזרה מבדיקה רפואית מאחר שחשה שלא בטוב. הנאשמת באותו מקרה זכרה כל שארע לפני התאונה. על כך שחשה שלא בטוב, העידו בתה ובן זוגה של הנאשמת. ההגנה העידה מטעמה את פרופ' גיורא פילר, מומחה להפרעות שינה, אשר כתב בחוות דעתו כי הסבירות שהנאשמת איבדה את הכרתה גבוהה מהאפשרות שנרדמה, וכי איבוד ההכרה יכול לנבוע מסיבות רפואיות שונות. פרופ' פילר ציין כי דברי הנאשמת בדבר ראיית נקודות שחורות לפני התאונה, מתאים לאירוע של איבוד הכרה, ולא לאירוע של הירדמות. מסקנתו הסופית של פרופ' פילר היתה שהנאשמת איבדה הכרתה באופן רגעי מסיבה שאינה ברורה. בית משפט השלום בסיום פסק דינו קבע כי יש לזכות את הנאשמת מחמת הספק לאור האמון שנתן בדברי הנאשמת והתמיכה שמצא בעדויות עדי ההגנה, תעודות רפואיות שהוגשו, וחוות הדעת של המומחה מטעם ההגנה.

בענייננו, כאמור לעיל, הרכב שבו נהג המערער התנגש בחלקו הקדמי ימני בחלק השמאלי האחורי של המשאית שחנתה בנתיב הימני בכביש שבו נהג המערער כאשר בכביש שלושה נתיבים ושדה ראיה פתוח למרחק של 300 מטרים. עלה מהראיות כי כ- 250 מטרים לפני המקום שבו ארעה התאונה אסף המערער נוסע. הנסיבות בהן ארעה התאונה מצביעות, לכאורה, על רשלנות המערער, ולפיכך "כדי להתנער מההאשמה היה על המערער להעלות את טענתו בדבר אוטומטיזם ולהביא ראיות מספיקות שניתן באופן סביר להסיק מהן כי עשה את מה שעשה תוך איבוד ההכרה וללא רציה". (מתוך ע"פ 415/68 אבא כרמל נ' מדינת ישראל).
איש מהנוסעים שהעידו לא מסר תיאור כלשהו באשר למצבו של המערער עובר לתאונה, לכן, לעניין זה קיימת עדותו של המערער בלבד. ההגנה העידה מטעמה עד מומחה פרופ' מרדכי רביד, שלעדותו אתייחס בהמשך, ואולם, חוות דעתו ועדותו התבססו על גרסת המערער לפיה אינו זוכר את אירוע התאונה בשל כך שאיבד את הכרתו. חוות הדעת ועדות המומחה נועדו להסביר קיומה של תופעה המכונה סינקופה.
המערער מסר שתי אמרות במשטרה: הראשונה ביום האירוע (ת/7), השנייה ביום 19.10.08 (ת/9).
את אמרתו הראשונה מסר המערער בבית חולים בשעה 08:30. באותה אמרה סיפר "היום בסביבות השעה 03:40 קמתי כדי לנסוע לקחת עובדים לתל אביב הייתי צריך לקחת אותם מאשקלון ואשדוד. נהגתי ברכב פורד ולקחתי 8 עד 9 עובדים מאשקלון, ואח"כ נסעתי לאשדוד. באשדוד אספתי 3 עובדים המשכתי לנסוע באשדוד לכיוון איזור ו'. בנקודה הזו אני לא יודע מה קרה. אני זוכר אחרי התאונה איך קרה את כל התאונה אני לא יודע. אני זוכר רק שמהראש יצא לי דם והייתי תפוס בתוך האוטו ולא יכולתי לצאת ואח"כ הגיעו אמבולנסים פתחו לי את הדלת והוציאו אותי משם לקחו אותי לפה". לשאלה האם פגע במשאית כיוון שנרדם השיב המערער "אני לא יכול להגיד שום דבר, אולי איבדתי הכרה". כאשר נשאל אם בעבר איבד את הכרתו השיב "לא. אבל תמיד יש פעם ראשונה זה קרה בשנייה אולי פחות, אני לא יכול להסביר איך קרתה התאונה". בהמשך כאשר נשאל פעם נוספת אם יכול להיות שנרדם השיב "לא יודע ככה מהר ואנחנו עוד דיברנו עם הבן אדם שישב לידי בשם סימון דיברתי איתו ופתאום אני לא יודע מה קרה. לא יודע מה לומר זה ככה בתוך שנייה וגם אם בן אדם נרדם אז הוא זוכר מה קרה ואני לא זוכר כלום איך זה קרה אין לי מילים". לשאלה אם ראה את המשאית, לאחר שקודם לכן אישר כי הראות במקום היתה טובה, השיב המערער "לא זוכר אני כל הזמן חושב ולא זוכר כלום. זה הבעיה". כאשר נשאל המערער היכן קרתה התאונה השיב "באשדוד, ואני זוכר אם אני לא טועה שאני הבן אדם האחרון שהסעתי לקחתי מאיזור הצומת 20, 30 מטר אחרי הצומת והתחלתי לנסוע ולא נסעתי מהר כי הנוסע היה צריך לשבת ואיך שהוא בטח ישב קרתה התאונה ככה שאני חושב שלא יכול להיות שנרדמתי". לשאלה כמה נתיבים יש במקום התאונה השיב המערער "שלוש אם אני לא טועה, ואני לא זוכר אם יש רכבים חונים מצד ימין אין לי בזיכרון כלום".
באמרה הנוספת שנגבתה מהמערער טען המערער "אני לא זוכר מה קרה בתאונה, אני קמתי בשעה 04:00 בבוקר נהגתי ברכב פורד הסעות עשיתי איסוף באשקלון בהתחלה, ואח"כ עברתי לאשדוד לקחתי עוד אנשים ברכב ובן אדם אחרון אני לקחתי ברחוב בני ברית וזהו, משם אני כבר לא זוכר שום דבר. אני פתחתי עיניים מתי כבר היו אמבולנסים וכיבוי אש משטרה אני לא זוכר שהיתה. הוציאו אותי מהאוטו לקחו אותי לקפלן...". לשאלה מה היתה הסיבה לתאונה השיב המערער "אני לא יודע לומר אני לקחתי בן אדם אחרון בבני ברית ואח"כ לא זוכר מה קרה". לשאלה האם לאחר שנלקח נוסע אחרון הכביש היה ריק עד למקום התאונה השיב "מהנקודה שבה לקחתי את הנוסע האחרון אני לא זוכר". גם בהמשך אמרתו טען המערער כי אינו זוכר דבר מהתאונה.
בעדותו בבית המשפט טען המערער כי אינו זוכר כיצד ארעה התאונה, ולשאלה מה הזיכרון האחרון שלו, השיב "... שאדם האחרון שהעיד הלך לרכב (צ"ל עלה לרכב – ר.א.) סגרתי את הדלת, וסימיון המנוח שישב לידי, מלמל לעצמו מילה ברוסית לעברו, אף שהוא לא שמע את זה". המילה היתה "תיש" המערער שאל את סימיון "למה הוא עצבני הרי הוא לא עשה לו דבר, אין ביניהם דבר, ..." ולטענת המערער זה היה הדבר האחרון שהוא זוכר, הוא אפילו לא זוכר שסימיון ענה לו. המערער ציין כי אינו זוכר באיזה נתיב נסע ולא זוכר אם ראה את המשאית. (ישיבה מיום 12.10.09 עמ' 39). לשאלה מה היה הדבר הראשון שהוא זוכר אחרי התאונה השיב המערער "פתחתי את העיניים כשאני עדיין יושב במושב הנהג באוטו. וכבר ראיתי שאיזה בן אדם מנסה לפתוח את הדלת שלי, בן אדם עם בגדים מיוחדים, עם פסים על החולצה, אולי מישהו מהמכבי אש" (עמ' 40 לפרוט'). המערער טען כי לא יכול היה לפתוח את דלתו, וכן הוסיף שאחת מרגליו היתה תקועה ליד הדוושות והוא לא יכול היה להוציאה. לשאלה מה עשה לאחר שיצא מהרכב השיב כי לקחו אותו לקפלן באמבולנס. לשאלה מה היה באמבולנס השיב "שהאדם מהאמבולנס שאל אותי מה קרה ואם איבדתי את ההכרה, ואמרתי להם שאני לא זוכר מה קרה ושרק עכשיו פתחתי את העיניים" (עמ' 40 לפרוט').
המערער הכחיש כי בשימוע שנערך לו, בטרם נשלל רישיונו שלילה מינהלית, אמר את שרשום בשימוע כי פתח את עיניו בבית החולים (עמ' 41 לפרוט'). המערער כאשר נשאל מדוע בביקור אצל נוירולוגית ביום 15.2.08 נרשם כי סיפר לה שהתעורר במד"א כשהיה באמבולנס, טען "שאולי גם היא לא הבינה טוב. אולי אמרתי שהתעוררתי בדרך לאמבולנס" (עמ' 42 לפרוט').
המערער טען שכשהוציאו אותו מהרכב הגיע האמבולנס (שם). כאשר נאמר למערער שעל פי דו"ח מד"א הוא נראה מסתובב במקום ולא נלקח מיד לאמבולנס, השיב כי אינו "יכול להסביר זאת" (עמ' 42 לפרוט'). לדבריו "... אולי הסתובבתי אני לא יודע. קיבלתי מכה קשה כי קשה לזכור" (שם). המערער ציין כי נפגע בראשו.
המערער חזר וטען כי לא ייתכן שרשלנותו גרמה לתאונה מאחר והוא נהג מקצועי. את מסקנתו זו הסביר הנאשם בכך שעל פי הבנתו נהג מקצועי עושה תאונות רק במצבים מורכבים.
לנוכח טענתו האמורה של המערער, כי אינו זוכר דבר, וסברתו כי איבד את ההכרה, הגישה ההגנה, כאמור, את חוות דעתו של פרופ' מרדכי רביד. בסיכום חוות דעתו הביע פרופ' רביד את דעתו, כי "בנסיבות המקרה, האפשרות הסבירה ביותר היא כי אירוע של אובדן הכרה קצר קדם לתאונה. האפשרות שאדם נרדם בעת הנהיגה איננה מתקבלת על הדעת". פרופ' רביד הביע את דעתו כי קיימת בענייננו האפשרות של syncope, אובדן הכרה רגעי, בשל כך כי מכלול הנסיבות אינו מתאים לאפשרות של הירדמות, וזאת משום שהמערער העלה נוסע פחות מדקה לפני אירוע התאונה ולא היה עייף, וכן משום שהמערער לא זכר את פרטי התאונה. בנוסף, פרופ' רביד ציין כי "העובדה שנמצא ע"י צוות מד"א מתהלך ליד הרכב כשאינו זוכר מה ארע אופיינית למצב שלאחר אובדן הכרה (סינוקופה) ואינה אופיינית להירדמות". כמו כן הוסיף פרופ' רביד ".. צירוף הנסיבות הוא שגרם לרופאי המחלקה הפנימית לכתוב syncope כאבחנה ראשונה ואף לא לדון באפשרות שנרדם ליד ההגה". בסיכום שבו כאמור ציין פרופ' רביד כי האפשרות של אובדן ההכרה הוא הסביר מבין שתי האפשרויות – הירדמות או אובדן הכרה - הוסיף פרופ' רביד "הוא לא זכר את פרטי התאונה ולא את יציאתו מהרכב. אף שבבדיקות לא נמצאה כל עדות לזעזוע מוח".
בעדותו בבית המשפט העיד פרופ' רביד:

"לשאלתך האם טענתי לאבדן הכרה, אני משיב שלא, ציינתי שהסיכוי שהיה ארוע של סינקופה, כלומר לא מדובר בארוע הדרגתי אלא פתאומי. סינקופה זה יחידה קלינית של אובדן הכרה פתאומי שיכול להימשך שניות ויכול להימשך דקות, ובחלק מהמקרים רק בשליש מהמקרים, כשהאנשים נבדקים אז עולים על הסיבה. בשני שליש איננו יודעים מה הסיבה. זה יכול להיות הפרעות קצב שמפריעות ונגמרות מהר, ידוע לנו על מקרים כאלה. זה יכול להיות בעיה בכלי דם במוח, יש תיאוריות רבות ומעט עובדות.
לשאלת בימ"ש, בדיקות לאחר מכן לא יעידו על כך, רק בשליש מהמקרים, זה מראה מה היה הסיבה . יש אנשים רבים שיש באנזיה (כך במקור צ.ל אמנזיה - ר.א) ארוע בודד או שניים מבלי שבריאותם נפגעה ואני מניח שזה מה שקרה במקרה הזה. הנושא שעסקתי בו זה הסבירות של הסינקופה.
לשאלתך האם כל אדם יכול לטעון לארוע של סינקופה כסיבה לתאונה, שלא ניתן לבדוק זאת בדיעבד, תשובתי, שכן אחד יכול לטעון, אך במקרה הזה יש כמה דברים שמאששים את הסבירות:
הדבר הראשון, הן על פי דוח הנט"ן והן על פי הסיכום של חדר המיון, מדובר בחולה מבולבל שלא זוכר את פרטי התאונה.
לשאלת בימ"ש, האם לא יכול להיות שמדובר בטראומה, תשובתי, שכן, כמובן, אם החולה מאבד הכרה כתוצאה מהתאונה אז הוא לא יזכור, אבל במקרה הזה, הם מצאו אות מחוץ למכונית והוא לא איבד הכרה.
לשאלת בימ"ש, איני יודע מה הוא אמר, אני יודע מה המסמכים אמרו.
אני הבנתי מדוח הנט"ן שהוא בהכרה מלאה. אם הוא נמצא מחוץ לרכב, אז מן הסתם הוא לא איבד את ההכרה כתוצאה מהתאונה. אני ראיתי אלפי נפגעי תאונות.” (ישיבה מיום 9.11.09 עמ' 72 לפרוט').

ובהמשך:
"אם את אומרת שהוא נראה מחוץ לרכב לא מבולבל אלא מתעלם, אני אומר שזה בדיוק מה שאני אומר, שהוא לא איבד את ההכרה. זה מה שהוא אומר.
כתוצאה מהתאונה לא היה אובדן הכרה, אלא לפניה.
מדובר בסינקופה שזה לזמן מאוד מאוד קצר.
הרופאים בקפלן כתבו סינקופה.
לשאלת בימ"ש אם האבחון הוא בדרך השלילה שלא מוצאים סיבה אחרת, תשובתי, שהם קיבלו אדם אחרי תאונה, שמעו ממנו סיפור, ואבחנו כסינקופה, הם התרשמו שהיה אובדן הכרה רגיל לפני התאונה. אחרת היו רושמים טראומה או משהו אחר". (עמ' 73 לפרוט').

וכן:
"אם את אומרת שהוא לא סיפר זאת מיד במיון אלא לאחר מכן וכי צוין שלא איבד הכרה תשובתי, שזה רישום של אחות שכתבה: חבלה ללא אובדן הכרה. אני מניח שהיא התכוונה ללא אובדן הכרה לאחר מכן.
לשאלתך, מדוע אם כן אדם שלא זוכר את התאונה אז זה מעיד על סינקופה, תשובתי, שתמיד יש אפשרות שאדם "בוחר" שלא לזכור, אבל זה רחוק. שכן, בזמן אמת, אנשים לא כאלה מתוחכמים שכבר בוחרים מה לזכור ומה לא.
לשאלת בימ"ש, האם זה לא המקרה, תשובתי, לא. הוא רק אמר שהוא לא זוכר וזה נראה לי אותנטי. ללא תירוצים" (עמ' 74 לפרוט').

לגבי תופעת הסינקופה העיד פרופ' רביד:
"לשאלת בימ"ש מה רואים, תשובתי, שאם הוא עומד אז הוא נופל, ואם הוא יושב, אז הראש צונח קדימה או שהוא נופל מישיבה, רואים זאת ואז הוא מתעורר. לרוב הוא לא זוכר את השניות שקדמו" (עמ' 75 לפרוט').

פרופ' רביד ציין:
"השאלה שהוצגה בפני אם סביר יותר שנרדם או שהיה אובדן הכרה רגעי לפני התאונה, וכתבתי שיותר סביר בעיני אובדן הכרה רגעי". (עמ' 77 לפרוט').

אשר לאפשרות שהתאונה נגרמה בשל חוסר תשומת לב של הנאשם העיד פרופ' רביד:
"אם הנאשם בהודעה במשטרה סיפר כי דיבר עם אחד הנוסעים שנהרג, לאחר מכן, ואז מיד לאחר הוא לוקה בחוסר זיכרון, לשאלתך האם זה מעיד למעשה לא על אובדן הכרה אלא על הסטת תשומת הלב, תשובתי שבוודאי שזה ייתכן. הנאשם הוא לא חריג". (עמ' 81 לפרוט').
ובהמשך באותו עניין:
מלכתחילה מוצגות שתי אפשרויות. האחת, שהוא נרדם או שדעתו הוסחה. והשניה, שזה הארוע של סינקופה. מלכתחילה, ההסתברות היא שווה והיא פועלת אפילו לרעת הסינקופה כי זה ארוע יותר נדיר. דעתי שהסבירות של הסינקופה כאן גבוהה יותר, התבססה בין היתר אפילו בעיקר על כך שהוא לא זכר את הרגעים שלאחר התאונה. שזה יהיה אופייני לסינקופה ולא למצב של הירדמות או של הסחת דעת. ומכאן בימ"ש צריך לבדוק את השאלה האם זכר או לא.
ש. יש מחלוקת אם נמצא מהלך או לא לאחר התאונה ואם זכר או לא. למה אתה מתכוון שאתה אומר הרגעים שלאחר התאונה. איזה פרק זמן מדובר?
ת. משכה של האמנזיה שווה בדרך כלל לעוצמת הטראומה או למשך חוסר ההכרה. במקרה של סינקופה רגיל, הטווח קצר, מס' דקות עד 3-5 דק. מעבר לזה הוא יכול לזכור" (עמ' 82 לפרוט').

המאשימה זימנה מטעמה כעד הזמה את פרופ' היס, אשר ערך חוות דעת שבסיומה הביע את דעתו כי:
"1. לא ניתן לקבוע כי הנאשם איבד את הכרתו באופן ספונטני בטרם התאונה (אירוע "סינקופה").
2. העובדה כי לא נתגלתה בבירור הרפואי סיבה לסינקופה, השעה בה התרחשה התאונה, עדות לכך שהנאשם נרדם בזמן הנהיגה שבוע קודם לתאונה, עדותו של הנאשם כי אינו זוכר את פרק הזמן שלפני התאונה, והעובדה כי הנאשם לא התלונן בעברו על אירועי אובדן הכרה או נפילות חוזרות, מתיישבים עם האפשרות הסבירה שהנאשם נרדם בזמן הנהיגה".

בית המשפט בהכרעת הדין נשוא הערעור ציין "מדובר בטענה, שבהעדר ממצאים קשה להוכחה, ובה במידה קשה להפרכה". כן הוסיף בית המשפט, "יש חשיבות רבה לכן לבחינת תגובותיו והתנהגותו של הנאשם בעת התאונה ולאחריה ולהשוות גרסתו מול העדויות והראיות החיצוניות". בית המשפט התייחס ל- 14 עניינים, מתוך חומר הראיות, שנראו לו רלבנטיים לצורך ההכרעה בשאלה אם לקבל או לדחות את גרסת הנאשם בדבר אובדן ההכרה. בסיום אזכורם של אותם 14 עניינים, קבע בית המשפט כי "גרסת הנאשם לא עוררה בליבי אמון ולא מצאתי כי עמד בנטל המוטל עליו". משקבע בית המשפט כי "גרסת הנאשם על פניה אינה מעוררת אמון" ולפיכך, לא מצא "כי הנאשם עמד על פי מאזן הסתברויות בנטל המוטל עליו או כי העלה ספק סביר, ..." ולנוכח הקביעה כי המערער סטה מנתיב נסיעתו, סיים בית המשפט את הכרעת דינו בציינו כי שוכנע "מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם עבר העבירות המיוחסות לו" ולפיכך הרשיעו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.
בית המשפט פירט בהכרעת דינו את הסיבות בעטיין מצא שלא ליתן אמון בגרסת המערער. חוסר האמון אינו מבוסס על התרשמות בית המשפט מעדות המערער, אלא שנומק כנזכר לעיל ב- 14 נימוקים שפורטו בהכרעת הדין. בנסיבות שכאלו, אין מניעה כי ערכאת הערעור, תתערב בשאלת האמון, או חוסר האמון, בעדות המערער (ראו עפ 3250/10 מדינת ישראל נ' פלוני (2012) (פורסם בנבו)- כבוד השופט גרוניס):
"אך חשוב לזכור, כי מקום בו קובעת הערכאה הדיונית ממצאים על בסיס שיקולי היגיון וסבירות גרידא, נפתח פתח רחב יותר להתערבותה של ערכאת הערעור בממצאים כאלה. ויודגש, קריאת חוות דעתם של שופטי הרוב מלמדת כי הללו בחרו להעדיף את גרסת המתלוננת. אלא שעיון מדוקדק בפסק הדין מלמד, כי מסקנה זו לא התבססה בעיקרה על ממצאי מהימנות ולכך יש משמעות לעניין היקף התערבותה של ערכאת הערעור.".
כאמור לעיל, אין זה מעלה או מוריד לענייננו אם התאונה ארעה כתוצאה מסטיית הרכב מהנתיב האמצעי ימינה אל תוך המשאית, או שמא תוך כדי ניסיון לעקוף את המשאית מהנתיב הימני. כך או כך, נסיבות אירוע התאונה מעבירות את הנטל על המערער להוכיח כי לא התרשל.
התאונה ארעה כ- 250 מטרים מהמקום שממנו אסף המערער את הנוסע האחרון ע.ת. 6 ולדימיר וורביי.
וורביי העיד כי עלה בצומת לרכב שהמערער נהג. לדבריו, הספיק להתיישב במושב האחרון ברכב, אך טרם הספיק להניח את תיקו, ואז ארעה התאונה. וורביי העריך כי התאונה ארעה שניות לאחר שעלה, לדבריו לא חש סטייה של הרכב לפני התאונה. וורבי טען שכשעלה לרכב הנהג סגר את הדלת והעביר הילוך. וורבי הכחיש שכאשר עלה לרכב סימיון זרק איזו שהיא מילה לעברו, תוך שהוסיף "לא היה שום חתול שחור בינינו".
בית המשפט מצא כי התאונה ארעה לא בשל סינקופה ולא בשל הירדמות, אלא בשל חוסר תשומת לב של המערער (עמ' 63 להכרעת הדין) . ב"כ המערער הלין על כך, שכן לטענתו, היה על בית המשפט להכריע אם התאונה נגרמה בשל אחת משתי התופעות. אין בידי לקבל טענה זו. אמנם, הועלו השערות על ידי מומחים משני הצדדים, מומחה ההגנה כי התאונה ארעה כתוצאה מסינקופה, בעוד שמומחה המאשימה כי מדובר בהירדמות. ואולם, בית המשפט לא נזקק להכריע בין שתי הגרסאות וביניהן בלבד, אלא שבהתאם לנטען בכתב האישום, די היה בקביעה כי התאונה ארעה כתוצאה מהתרשלות, כאשר בסעיף 6(ב) לכתב האישום נטען, כי התאונה ארעה מאחר שהמערער "נהג את רכבו מבלי לשים לב לדרך ולתנאיה".
למרות שעלה מעדות הבוחן כי ניתן היה להבחין במשאית החונה כ- 300 מטרים ממקום חנייתה, כיוון נסיעת המערער, המערער בשום שלב לא הבחין במשאית החונה. המערער לא ידע לומר באיזה נתיב נסע, אף כי, לגרסתו, לא איבד את הכרתו מיד עם תחילת התנעת הרכב, אלא זמן מה לאחר מכן, שכן, לגרסתו פנה בשאלה לנוסע שישב לידו, וכן נסע לאט על מנת לאפשר לנוסע האחרון שעלה לרכב להתיישב במקומו.
המערער העיד כי הרכב היה עם הילוכים. כאשר נשאל באשר למהירות נסיעתו השיב כי לא יכול היה להגיע למהירות כיוון שהרכב היה בעצירה מרחק קצר ממקום התאונה, ומדובר היה ברכב עמוס עם הילוכים (ישיבה מיום 12.10.09 עמ' 40 לפרוט'). המערער אף טען כי לא נרדם בנמקו את אי ההירדמות "זה היה בעיר, יצאתי מהמקום, זה גיר רגיל, צריך להחליף הילוכים, המרחק קצר בכדי להירדם".
עלה מהראיות כי המשאית נהדפה מהמקום שבו חנתה, כמו כן נגרם נזק כבד לרכב בו נהג המערער. לאור האמור הבוחן חיווה את דעתו כי בשעת התאונה מהירות נסיעת רכבו של המערער בסבירות גבוהה עלתה על המהירות המותרת במקום שהיתה 60 קמ"ש (ת/4). בית המשפט ביקר את עבודת הבוחן, ואולם, לנוכח האמור, היינו העובדה שהמשאית נדחפה והנזקים שנגרמו, הרי שמהירות הנסיעה של הרכב שבו נהג המערער היתה כזו שניתן להניח כי עוד לפני התאונה החליף מהלך אחד או יותר. על חוסר תשומת ליבו של המערער ניתן ללמוד מהעובדה שלא ראה את המשאית, למרות שהיה אמור לראותה במקום שעצר כדי לעלות את הנוסע האחרון, שכן עצר במרחק כ- 250 מטרים מהמשאית, ועל פי עדות הבוחן ממרחק של 300 מטרים ממקום חנייתה של המשאית ניתן היה לראותה. זאת ועוד, על חוסר תשומת הלב אף ניתן ללמוד מהעובדה שלא יכול היה לומר באיזה נתיב נסע למרות שהחל בנסיעה ושוחח עם הנוסע לידו.
כאמור, בית המשפט מצא שלא ליתן אמון בגרסת המערער. לא אחזור על כלל הנימוקים שנזכרו ע"י בית המשפט בהכרעת דינו, ואולם, לא מצאתי כי לנוכח הנימוקים שניתנו בהכרעת הדין ניתן לומר כי שגה בית המשפט בכך שלא נתן אמון לגרסת המערער, ואיני סבורה כי יש להתערב בקביעתו זו של בית המשפט.
בעת שנערך למערער שימוע באשר להחלטת הפסילה, טען המערער בפני הקצין כי את עיניו פתח לראשונה בבית החולים. המערער אמנם טען כי לא אמר את הדברים הללו לקצין, ואולם, השימוע (ת/8) הוגש ללא התנגדות. בביקור אצל הנוירולוגית ד"ר אליסה טליאנסקי ביום 15.2.09 (ת/38), נרשם מפי המערער "ב 4.9 היה מעורב בתאונת דרכים לא זוכר כל פרט עליה, התעוררה באמבולנס". גם בעניין זה טען המערער כי לא הובן כראוי.
יצויין, כי בכניסה למיון נ/8 ב' האחות הממיינת רשמה "ת.ד חבלות ראש ללא איבוד הכרה". זאת ועוד, עלה מעדות המערער כי בשעה שהיה באמבולנס הוא נשאל אם איבד את ההכרה, ותשובתו היתה "שאני לא זוכר מה קרה ושרק עכשיו פתחתי את העיניים" (עמ' 40 לפרוט'), היינו שהאפשרות שמדובר באיבוד הכרה עלתה בעקבות השאלה שנשאל המערער בהיותו באמבולנס. גם באמרתו הראשונה (ת/7) אמר המערער "אולי איבדתי הכרה".
משקל רב ייחסה ההגנה לעובדה כי בדו"ח הקבלה ובמכתב השחרור של המערער מבית החולים לאחר התאונה (נ/8א'), נרשם באבחנות ,SYNCOPE . אבחנה זו נעשתה לאחר שבתיאור המחלה נרשם מפי המערער "הבוקר בזמן נהיגה איבד את הכרתו ללא סימנים מקדימים; התעורר כעבור מספר דקות במהלך חילוץ...". אכן, התיאור האמור יכול להתיישב עם האבחנה שהמערער לקה בסינקופה.
בית המשפט איזכר, בין יתר נימוקיו לחוסר האמון בגרסת הנאשם, את עדויות ע.ת. 5 ליאוניד אסטיר וע.ת. 3 דולמן אושיר, שהעידו כי המערער חילץ את עצמו. ע.ת. 3 העיד בתשובה לשאלה מי חילץ את הנהג "... לדעתי הוא יצא לבד מהדלת השמאלית הוא פתח או שבר אותה. מישהו הגיע וכנראה פתח את הדלת והוא יצא. כבר לא ראיתיו אחרי זה". (ישיבה מיום 21.9.09 עמ' 8 לפרוט'). ע.ת. 5 העיד כי המערער יצא לבד (ישיבה מיום 12.10.09 עמ' 25 לפרוט'), וכן בהמשך (שם עמ' 34 לפרוט'), כאשר שם השיב בשלילה לשאלה אם מישהו עזר למערער לצאת. ע.ת. 5 אף טען כי המערער שוחח בטלפון לאחר שיצא מהרכב. בית המשפט בהכרעת דינו מצא ליתן אמון בעדות ע.ת. 5 (עמ' 64 להכרעת הדין), ואולם, לנוכח טענות ב"כ המערער באשר למהימנותו של ע.ת. 5, ומאחר וע.ת. 3 העלה סברה בעדותו באשר לשאלה האם המערער יצא בכוחות עצמו אם לאו, דעתי היא כי אין לייחס משקל לשאלה כיצד יצא המערער מהרכב, וכן מציעה שלא להסתמך על עדויות ע.ת. 3, ו- 5 בעניין זה.
בשל חוסר האמון של בית המשפט בגרסת המערער כי איבד את הכרתו זמן קצר לפני התאונה, ומשלא מצאתי להתערב בקביעה זו - נדחית גרסת ההגנה כי המערער לקה בסינקופה. בהעדר הסבר אחר לאירוע התאונה, לנוכח הנסיבות שבהן התאונה ארעה לא נותר אלא לקבוע כי התאונה ארעה בשל התרשלות ולו רגעית של המערער.
על טענת הנאשם כי אינו זוכר נסיבות אירוע התאונה וכי איבד את הכרתו הביע הלורד דנינג בעניין Bratty v. Attorney-General for Northern Ireland, פסק הדין שהוזכר לעיל מתוך פסק הדין ע"פ 415/68 אבא כרמל נ' מדינת ישראל ".... איפול הוא אחד המפלטים הראשונים של מצפון לא נקי והגנה נפוצה".
אשר על כן, מציעה לדחות הערעור ככל שהוא מתייחס להכרעת הדין.
אשר לערעור על גזר הדין, המערער טען כי תקופת המאסר לריצוי בפועל אשר הושתה עליו אינה מידתית, וכן כי טעה בית המשפט בחייבו לשלם פיצוי למשפחות ההרוגים בתאונה.
ב"כ המערער המציא לעיוננו רשימת אסמכתאות אשר בהן בתי משפט הטילו על נאשמים עונשי מאסר קצרים יותר מזה שהוטל על המערער. אכן, עונש המאסר שהוטל על המערער אינו קל, ואולם, כידוע, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בעונש שהטילה הערכאה הדיונית, למעט במקרים חריגים ויוצאים מן הכלל, שבהם הטילה הערכאה הדיונית עונש חמור וקיצוני החורג מרמת הענישה המקובלת, ראו עפ 8064/10 מאזן נבתיתי נ' מדינת ישראל (2012) (פורסם בנבו). "הלכה ידועה היא, כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 29.1.2009, פסקה 11))".
יתרה מכך, אין לשכוח כי המדובר בנהג רכב להסעת נוסעים שחובת זהירות מוגברת מוטלת עליו. לפיכך, למרות שכאמור עונש המאסר לריצוי בפועל שהוטל על המערער נוטה לחומרא, לו דעתי תישמע, לא נתערב בעונש המאסר שהוטל משאין הוא חורג לחומרא במידה המצדיקה התערבות ערכאת הערעור.
אשר לערעורו של המערער בעניין הפיצוי למשפחת המנוחים, הרי שהיה על המערער לצרף את המשפחות כמשיבים. עם זאת, מאחר ובתו של סימיון ביסי התייצבה לדיון קיבלנו את תגובתה והיא התנגדה לביטול הפיצוי.משפחת סחנין ארקדי ז"ל הודיעה, באמצעות באת כוח המשיבה, כי אף היא מתנגדת לביטול או הפחתה של סכום הפיצוי שבית משפט פסק לזכותה.
טענת המערער היא כי אין להטיל עליו לפצות את משפחות המנוחים משקיימת חברת ביטוח אשר תדאג לפיצוי, וכן מאחר שמדובר בתאונת עבודה המשפחות תוכלנה לזכות גם בתשלום מהביטוח הלאומי.
בתי המשפט הכירו בפסיקת פיצוי בתאונות קטלניות (ראו לעניין זה ע"פ 570/07 חיים בן הרוש נ' מדינת ישראל). לפיכך, מציעה לחבריי לדחות את הערעור אף ככל שהוא מתייחס לשאלת הפיצוי למשפחות הרוגי התאונה.
_______________
ר. אבידע – שופטת

השופט י. צלקובניק:
אני מסכים.

______________
י. צלקובניק – שופט

השופט י. שפסר:
אני מסכים.

______________
י. שפסר - שופט

אשר על כן, הערעור נדחה הן לגבי הכרעת הדין והן לגבי גזר הדין.

ניתן היום כט' שבט תשע"ב, 22 בפברואר 2012, במעמד הצדדים.

________________ _______________ ________________
ר. אבידע – שופטת י. צלקובניק – שופט י. שפסר – שופט

15 מתוך 16

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח, על ידי www.court.gov.il
^
X

חיפוש פסקי דין:

מהנדסי תעשייה וניהול קרובים אל | שמלות כלה קרובים אל שדרות עובד בן עמי 17, נתניה, ישראל | אחזקה קרובים אל אחת עשרה הנקודות, נתיבות, ישראל | משקפיים קרובים אל כליל החורש, ניר גלים, ישראל | בתי עלמין קרובים אל 40, גדרה, ישראל | כרטיסים להופעות קרובים אל 65, פרדס חנה כרכור, ישראל | מבלטים קרובים אל הפועלים 10, באר שבע, ישראל | טיסנים ועפיפונים קרובים אל דרך מנחם בגין 13, תל אביב יפו, ישראל | תחנת טוטו-לוטו-ווינר קרובים אל הפיקוס 137, נווה ימין, ישראל | לימודי שפות קרובים אל לונדון 5, שדרות, ישראל | טיהור שפכים קרובים אל שדרות אבץ 11, קרית גת, ישראל | רפדים קרובים אל | משתלות קרובים אל עומר אבן אל ח'טאב 54, נצרת, ישראל | טקסטיל קרובים אל השבעה 204, צפת, ישראל | כימיקלים קרובים אל 241, ישראל | פיברגלס קרובים אל הסביון 69, מגדל העמק, ישראל | טכנאים קרובים אל | אחסון קרובים אל אברהם בן עמי 6, באר שבע, ישראל | רואי חשבון קרובים אל | יציקה קרובים אל אברהם אבן שושן, בית שאן, ישראל | תרגום חנה שטרית - עברית לאנגלית בכוכב יאיר | נייר וקרטון אמ.סי.אי. פנחס דים בראשון לציון | וסתי לחץ זילברמן מערכות גזים בע"מ בפתח תקוה | דלתות רב בריח-מפיץ מורשה-נצרת בע"מ בנצרת עילית | חגורות אלבכר - "החגורה" בתל אביב - יפו | חגורות צרפתי יצחק ובנו בע"מ בחולון | ייעוץ מערכות מידע אדום - אסטרטגיה, טכנולוגיה ומערכות בע"מ במודיעין | שיווק טלפוני טלביזנס מקבוצת ש.ר.נ.ל בחיפה | מוקדי טלפוני סמייל 012 טלקום בע"מ בראש העין | מחשבים די וי טכנולוגיות ברחובות | אינטרנט אפיה ביתית - ibake בנתניה | מונית מוניות טבריה VIP בטבריה | מבנים אמתל בע"מ באילת | בשמים פרפומריה נירה בפתח תקוה | הידראוליקה הידרו -טק תעשיות הידראוליקה בע"מ בבאר שבע | רפואה אלטרנטיבית ליברי סנטר-מרכז הוליסטי בבאר שבע | עניבות אלגנט תעשיות אופנה בתל אביב - יפו | שיער שכטר מירי בבני ברק | צבעים אחוות הצבעים בקרית ים | קאנטרי קלאב הקאנטרי בראשון לציוןמחירון מעליות | מחירון עבודות ריצוף וחיפוי | מחירון פיתוח נופי | מחירון עבודות ריצוף וחיפוי | מחירון רכיבים מתועשים בבניין | מחירון קירות תמך מקרקע משוריינת | מחירון ציוד מטבחים ציבוריים | מחירון חומרים ומוצרים לעבודות פיתוח | מחירון אלמנטים קלים לבניה | מחירון עבודות ריצוף וחיפוי | מחירון עבודות בניה בבלוקים | מחירון נגרות - דלתות, ארונות מטבח ושונות | מחירון פנלים מבודדים | מחירון חומרים לעבודות בטון | מחירון ריהוט וציוד מורכב בבנין | מחירון רכיבים מתועשים בבניין | מחירון מתקני תברואה | מחירון עבודות ריצוף וחיפוי | מחירון מעליות | מחירון מחיצות, תקרות גבס וצמנטבורד וקונסטרוקציה לתקרה אקוסטית  | מחירון ממסרי פחת | מחירון מסננים | מחירון זכוכית מרושתת | מחירון רעפים | מחירון אלמנטים למחיצות בבניה יבשה | מחירון הריסת מרצפים, קירות, מחיצות ותקרות | מחירון איטום נגד גזים רעילים בקרקע מזוהמת | מחירון ארגזי פרחים, אדניות ועציצים | מחירון מערכת טמ"ס (טלויזיה במעגל סגור) | מחירון מגוף טריז צר לביוב | מחירון אריחים לבריכות | מחירון מונובלוק | מחירון קידוח כלונסאות | מחירון בדיקות קונסולידציה ומייט | מחירון זכוכית אורנמנטלית צבעונ | מחירון מתקנים משולבים | מחירון מסננים | מחירון פירוק אלמנטים קלים וקילוף שכבת איטום | מחירון קונסטרוקציה לגג רעפים | מחירון גופי תאורת חרום | מחירון מאמ"תים | מחירון סככות ורשתות צל | מחירון בניה בבלוקי אשקלית 268 | מחירון תחתיות מבטון טרום | מחירון ארונות לשירותי אורחים ולאמבטיה עם כיורי משטח | מחירון מגוף טריז רחב למים | מחירון מוצרי בטון טרום | מחירון עוגנים ואביזרי רשת | מחירון בריכות מים | מחירון מסנניםבפני כב' השופט ירון גת מבקשים 1. שירלי מנשרוב נגד משיבים 1. אברהם מנשרוב 2. איילון חברה לביטוח ב | בפני כב' השופטת שרון צנציפר הלפמן תובעים 1. למש רוזט נגד נתבעים 1. סטואה בית ארועים 2. הפניקס חב | בית משפט לתביעות קטנות בחדרה 19 דצמבר 2011 ת"ק 30813-07-11 רושני ואח' נ' פשייב ואח' | בית משפט השלום בחיפה ת"פ 37999-01-12 מדינת ישראל נ' קריגר(עציר) בפני כב' סגנית הנשיא, ש | בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 44142-12-11 דאלאס - מוצרי נייר בע"מ נ' ב.ה. מזון בע | בית משפט השלום בבית שמש ת"פ 1189-09 מ.י. לשכת תביעות ירושלים (פלילי) נ' שטרית תיק חיצוני: 0 | החלטה בתיק עע"ם 3390/12 בבית המשפט העליון בירושלים עע"ם 3390/12 - ח' לפני:כבוד הרשמת דנה כ | בפני כב' השופט דורון חסדאי תובעים 1. עיריית יהוד-מונוסון נגד נתבעים 2. יצחק דיין הודעה בהמשך להח | בעניין: הקדשות משה בן ראובן ויטנברג ז"ל (ה"ר) ובעניין: חוק הנאמנות, תשל"ט-1979 ובעניי | בקשה מס' 1 בפני כב' הרשם הבכיר ניר זיתוני מבקש אליהו אטרי נגד משיב חי ליבני החלטה בענין : בק | בפני כב' השופט משה הולצמן תובעים קרדן רכב בע"מ נגד נתבעים שי שרעבי החלטה דיון להוכחות, לגמר | לכבוד משרד המשפטים/לשכת הוצל"פ נצרת היכל המשפט נצרת, נצרת עילית, 17105 הנדון: עיקול על כלל נכסי | לכבוד לשכת הוצל"פ צפת מעלה כנען 11, צפת, 13230 הנדון: עיקול על כלל נכסי החייב לפי צו בתיק: מספר | בפני כב' הגורם שיפוטי בתיק תובעים 1. הפניקס חברה לביטוח בע"מ נגד נתבעים 1. מיכאל אדג'מל | מספר בקשה:1 בפני כבוד השופטת הבכירה, עיריה מרדכי מבקשים נסים אלמקיס נגד משיבים 1.עיריית רחובות 2.ויט | בפני כב' השופט אורי גולדקורן תובעים עופר גולקו נגד נתבעים החלטה עד 19.3.15 יודיע התובע מדוע לא ת | 05 אוגוסט 2013 לפני: כב' השופטת אורנית אגסי התובעים 1. יוסף דוד ע"י ב"כ: עו"ד - ה | בבית המשפט העליון בש"פ 7243/98 בפני: כבוד השופט י' טירקל העורר: אברהם מזרחי נגד המשיבה: מדינת י | לפני כב' השופטת ריבה שרון תובעים 1. יצחק ביטון נגד נתבעים 1. ליאונרדו מוצרים לאמבט בע"מ 2. | בית משפט השלום בבאר שבע ת"פ 5015-02-12 מדינת ישראל נ' אבו קביטה(עציר) תיק חיצוני: 070062012 | לפני כב' הסגן נשיא אברהם הימן מספר תהליך: 4 הודעה על מסמכים נדרשים בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 0 | בבית המשפט העליון בג"ץ 1698/00 בפני: כבוד השופט מ' חשין העותרת: יפה סגל נגד המשיבים: 1. היועץ ה | בקשה מס' 1, 2 בפני כב' הרשמת הבכירה גילה ספרא - ברנע מבקש אליאס אלעאזר נגד משיבה יוגבי הגליל | בבית המשפט העליון ע"א 7788/01 וערעור שכנגד בפני: כבוד הרשם בעז אוקון המערערים: 1. כמאל ג'בור 2.