מבצע בוטוקס

עורכי דין

abc.org.il מספק לכם מנוע חיפוש פסקי דין משוכלל בטכנולוגיית HT היחיד בישראל
חיפוש פסקי דין לפי עורך דין חיפוש פסקי דין לפי שופט חיפוש פסקי דין לפי בית משפט חיפוש פסקי דין לפי סוג תיק חיפוש פסקי דין לפי נושא חיפוש פסקי דין חופשי
לפי עו"ד לפי שופט לפי בית משפט לפי סוג תיק לפי נושא חיפוש חופשי
DOC
PDF

פסק דין

בית משפט השלום בחיפה

ת"א 3760-05 ח'לף נ' עזבון המנוח משה משה ואח'

בפני
כב' השופט אבישי רובס

תובעת

חולוד ח'לף, ת.ז. XXXXX193

נגד

נתבעים

נגד
הצדדים השלישיים:

פסק דין

1. התובעת הגישה כנגד הנתבעים תביעה לפיצויים בגין אבדן תמיכה ושירותי אב, עקב תאונת דרכים שארעה ביום 12.4.1978, במהלכה קיפח אביה ז"ל את חייו. בעת אירוע התאונה, הייתה אמה של התובעת בהריון והתובעת נולדה ביום 23.11.1978.

התאונה ארעה בעת שאביה של התובעת (להלן "המנוח") נסע ברכב, אשר היה נהוג על ידי מר משה משה (להלן "משה", הנ"ל נפטר ללא קשר לתאונה מספר שנים לאחר מכן), כאשר באותה עת הרכב לא היה מבוטח בביטוח חובה בר תוקף. התביעה הוגשה, אפוא, כנגד עזבונו של המנוח משה משה ז"ל וכנגד קרנית, מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975. קרנית מצדה, הגישה הודעה לצדדים שלישיים כנגד עזבון המנוח משה משה ז"ל ויורשיו, לרבות גב' חנה משה, בתו של משה, אשר הייתה בעליו של הרכב המעורב בתאונה.

2. התובעת עתרה לפצותה בגין הוצאות קבורה (נזקי עזבון) ובגין הפסדי תמיכה של המנוח בה ואבדן שירותי אב (נזקי תלויה). עוד ציינה התובעת בכתב התביעה, כי קיבלה מהמל"ל סך של כ - 144,000 ₪.

3. קרנית התגוננה מפני התביעה, הכחישה את נזקיה הנטענים של התובעת וטענה, כי אמה של התובעת נישאה בשנית חודשים ספורים לאחר מותו של המנוח ובעלה החדש של האם, דאג או היה חייב לדאוג למזונותיה של התובעת, בסכום שאינו נופל מתלותה במנוח. לפיכך, לא נגרמו, לטענתה, לתובעת הפסדי תלות עקב מותו של המנוח, מיום נישואיה של האם (אמנם, הנתבעת מס' 2 טענה בכתב הגנתה כי התביעה התיישנה אולם, טענה זו לא חזרה בהמשך. ככל הנראה, מאחר וכפי שאני למד מבין השיטין, התנהל הליך קודם בבית המשפט, אשר נמחק). במסגרת ההודעה לצדדים שלישיים, טענה קרנית כי היא זכאית לשיפוי מעזבון המנוח משה משה ויורשיו, כמו גם בתו, שהיתה בעליו של הרכב, בגין כל סכום בו תחויב כלפי התובעת, מכוח סעיף 9 לחוק הפיצויים, מאחר והרכב בו נהג משה, לא היה מבוטח בביטוח חובה בר תוקף במועד אירוע התאונה.

עזבון המנוח משה משה ויורשיו חזרו בכתב ההגנה על טענותיה של קרנית כנגד התביעה העיקרית. באשר להודעה לצדדים שלישיים שהוגשה כנגדם, טענו הנ"ל כי בכל זמן רלוונטי לאירוע התאונה, הייתה הצד השלישי מס' 2 (להלן "חנה") הבעלים והמחזיק היחיד של הרכב וכי היא לא עשתה שימוש ואף לא התירה את השימוש ברכב למי מצדדי ג' האחרים. לטענתם, נהג משה ברכב שלא על פי היתר ומבלי שידע כי הרכב אינו מבוטח באותה עת. עוד טענו הצדדים השלישיים, כי יורשת העזבון היחידה של משה, בהתאם לצו ירושה מיום 6.11.1991, הינה אשתו חיה (הצד השלישי מס' 4). עוד נטען, כי חבותם כלפי קרנית הינה על פי פקודת הנזיקין אולם, קרנית לא העלתה כלפיהם כל טענת רשלנות (טענה אחרונה זו נזנחה על ידי הצדדים השלישיים בסיכומיהם. ממילא, דין הטענה להדחות, לאור פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 483/04 קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נגד עוזי אברהם, פ"ד מא(4) 754, שם נקבע כי סעיף 9(ב) לחוק יפורש באופן מצומצם, כאשר הנהג שאליו מבקשים לחזור, ובהתאם בעל הרכב מתיר הנסיעה, חייב בפיצויים על פי החוק מכח האחריות המוחלטת שבסעיף 2(ג) לחוק).

4. הצדדים אינם חלוקים בדבר חובתה של קרנית לפצות את התובעת על נזקיה, ככל שיוכחו, והמחלוקת ביניהם נוגעת לשיעור הנזקים. התובעת נולדה ביום 23.11.1978, כ - 7 חודשים לאחר מות אביה, ואין מחלוקת כי כחמישה חודשים לאחר מכן, ביום 1.5.1979, נישאה אמה מחדש לאחיו הצעיר של המנוח. בהחלטתו של כבוד השופט אליקים מיום 19.3.2006, נקבע כי לצורך חישוב נזקי התלות שנגרמו לתובעת, יש לקחת בחשבון את תרומתו של הבעל החדש למשק הבית המשותף. בסעיף 28 להחלטה, נקבע כי "בנסיבותיו של מקרה זה, יתבררו אבדן התמיכה ושירותי האב בפועל, תוך התייחסות לתמיכה שקיבלה התובעת מאביה החורג ובהתאם לנתונים שיוצגו, יהיה מקום לדרוש ניכוי שווי אותה תמיכה מסכום הפיצויים לו תהא זכאית התובעת". חישוב הפיצויים להם זכאית התובעת, יעשה אפוא, על פי המתווה שנקבע בהחלטה מיום 19.3.2006.

5. בהחלטתו מיום 26.1.2009 הורה כבוד השופט אליקים על הגשת תצהירי עדות ראשית. בהמשך, ביקשו הצדדים להגיש תחשיבי נזק. לאור מינויו של כבוד השופט אליקים לבית המשפט המחוזי, הועבר התיק לטיפולי. במהלך הישיבה הראשונה שהתקיימה בפני ביום 14.2.2010, ניתנה לצדדים הצעה לסילוק התביעה בפשרה. הצעת בית המשפט לא התקבלה ולכן, נקבע התיק להוכחות.

6. ראיותיה של התובעת כללו את תצהירה שלה וכן, תצהיריהם של אמה, אביה החורג (מר מוסא ח'לף, שהינו אחיו של המנוח ז"ל) ומר רדואן עבדל מוחמד חאלף (אחיין של המנוח ז"ל). מטעם הצדדים השלישיים, הוגש תצהירה של גב' חנה לוי (בתו של משה ז"ל) ומר אליהו משה (בנו של משה ז"ל). בנוסף, הוגשה על ידי התובעת חוות דעתו של האקטואר גד שפירא בעניין הפסדי התמיכה שנגרמו לה עקב אבדן הכנסתו של המנוח, לעומת ההטבה בה זכתה עקב נישואי האם לאחיו של המנוח, לפי 1 ₪. קרנית לא הגישה תצהירים, אלא שתי הודעות אליהן צורפו ראיות - תדפיסי מל"ל בנוגע לקצבת שאירים, הודעות המנוח משה ז"ל ואשתו במשטרה לאחר התאונה, צו הירושה שניתן בעניינו של משה ז"ל וכן, שתי חוות דעת של האקטואר שי ספיר. הודעות אלו סומנו כראיות, בהתאם להסכמת הצדדים. במהלך דיון ההוכחות נחקרו כל המצהירים. לאחר מכן, סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב.

7. טרם הכרעה בתביעה, ראוי לעמוד על נטלי ההוכחה המוטלים על הצדדים, בפרט בנוגע להכנסות המנוח ז"ל והכנסותיו של האב החורג. כלל הוא, כי על בעל דין מוטל הנטל להוכיח את טענותיו כלפי הצד שכנגד. לפיכך, נושא התובע בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו ואילו הנתבע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של טענת ההגנה שלו (י. קדמי, על הראיות, חלק רביעי, תש"ע - 2009, עמ' 1723). מידת ההוכחה הנדרשת בתביעה אזרחית היא "הטיית מאזן ההסתברויות" לזכותו של הנושא בנטל השכנוע (שם, בעמ' 1720). בענייננו, הוטל על התובעת נטל הראיה הן בעניין השתכרותו של אביה המנוח ז"ל והן בעניין השתכרותו של אביה החורג. על מנת לזכות בתביעתה, על התובעת לעמוד בנטל זה, ולשכנע, בין היתר, כי ההפסד שנגרם לה עקב מותו של המנוח ז"ל גבוה מההטבה שקבלה עקב נישואיה של אמה חדשים ספורים לאחר מכן. התביעה הוגשה בחלוף 27 שנים ממועד ארוע התאונה ומטבע הדברים, התקשתה התובעת בהבאת ראיות. אלא, שעצם חלוף הזמן מאז ארוע התאונה ועד להגשת התביעה, אינו מפחית מנטל הראיה ונטלי ההוכחה המוטלים על התובעת. מנגד, יש צורך להתייחס בזהירות לראיות אותן הצליחה התובעת להשיג, לבחון אותן בקפידה ולדלות מהן כל פרט אפשרי לצורך הערכת השתכרותם של המנוח ז"ל והאב החורג, לבל תקופח התובעת.

דיון והכרעה

הפסדי התמיכה בתקופת התלות

8. התובעת עותרת בתביעתה לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה, כתלויה באביה המנוח. תקופת התלות של התובעת החלה ביום הולדתה והיא הסתיימה בגיל 18, שהרי התובעת לא שרתה בצבא ולא הוכח בפני כי המנוח היה תומך בתובעת גם לאחר גיל 18, בפרט לאור נתוני ההכנסה הנמוכים שלו, כפי שיפורט להלן (ראה בעניין זה ע"א 5/84 רחל יחזקאל נגד אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה(3) 374). נזקי התלות שנגרמו לתובעת נוגעים, אפוא, לתקופה החל מיום 23.11.1978 ועד ליום 23.11.1996. לצורך חישוב הפסד התמיכה, יש לברר תחילה מהו בסיס שכרו של המנוח, לעומת שכרו של האב החורג.
השתכרות המנוח ז"ל

9. כאמור, התביעה הוגשה בחלוף כ - 27 שנים ממועד התאונה ובחינת השתכרותו של המנוח נעשית על פי שברירי מידע, אותם ניתן לדלות הן מתצהירי התובעת והן ממסמכים שצורפו אליהם. בעוד שהתובעת ועדיה ניסו להאדיר את כושר השתכרותו של המנוח (ויש לומר, בהגזמה) ולהמעיט בהשתכרותו של האב החורג, הרי שהנתבעות העלו טענות הפוכות.

10. המנוח, יליד 1946, היה בן 32 שנה לערך במועד התאונה. לטענת התובעת בסיכומיה, השתכר המנוח ערב התאונה שכר העולה על תקרת השכר על פי חוק הפיצויים קרי, מעל לשלוש בשכר הממוצע במשק, כפי שהוא היום. ייאמר מיד, התובעת לא הוכיחה טענה זו ומהנתונים הדלים שהוצגו על ידה עולה, כי המנוח השתכר סכומים נמוכים בהרבה.

11. חלף אניסה, אמה על של התובעת, לא הבהירה בתצהירה מתי נישאה למנוח. בתצהיריה טענה כי עובר לתאונה היה המנוח קבלן בניין והעסיק פועלים. לטענתה, בשנת 1973 הם בנו בית בשטח של 200 מ"ר, לללא משכנתא וחיו ברמת חיים גבוהה, ללא דאגות כלכליות וכי היה ברשותם רכב (מדברים אלו, ניתן היה להניח כי היא נשאה למנוח בשנת 1973 או אף קודם לכן). אלא, שבעת חקירתה הנגדית, התברר כי נישאה למנוח בשנת 1976 (עמ' 26, שורות 24 - 29 לפרוטוקול).

הטענה בדבר בניית הבית, נועדה על מנת לבסס את טענותיה של התובעת, בדבר יכולתו הכלכלית הגבוהה של המנוח. בחקירתה הנגדית, אישרה גב' חילף כי הבית כלל לא נבנה על ידי שניהם, אלא, על ידי המנוח בלבד וכי עד לנישואיה בשנת 1976, היא התגוררה אצל הוריה. בהמשך, טענה כי כשהכירה את המנוח הבית כבר היה מושלם (עמ' 27, שורות 18 לפרוטוקול), וזאת בניגוד לאמור בתצהירה, שם טענה כי הבית נבנה על ידי שניהם. מנגד, אינני מוצא לנכון ליתן משקל מיוחד לעדויותיהם של חנה לוי ואחיה אליהו משה לפיהן, הם זוכרים מביקורם בביתו של המנוח ביום נישואיו, כי הוא לא היה גמור. אינני מאמין לעדים אלו, כי הם זוכרים כיצד נראה ביתו של המנוח, בחלוף למעלה מ - 30 שנים מאז בקרו במקום. בחקירתה הנגדית, ניכר כי גב' חנה לוי אינה זוכרת דבר מהבית והיא אף לא זיהתה את המנוח בתמונה שהוצגה בפניה (עמ' 40 לפרוטוקול). בדומה, גם אחיה אליהו משה, התפתל בעת חקירתו הנגדית (עמ' 44 לפרוטוקול) ולא ניתן לסמוך על דבריו בעניין זה. מכל מקום, הפעם היחידה בה בקרו גב' לוי ומר אליהו משה בביתו של המנוח, היתה ביום נישואיו, כשנתיים טרם התאונה ולכן, אין ללמוד מדבריהם דבר לעניין מצבו של הבית במועד הרלבנטי.

מר מוסא חילף, אחיו של המנוח שהינו גם האב החורג, טען בחקירתו הנגדית, כי המנוח החל לבנות על קרקע שלו, שהם רכשו מהמנהל, זמן רב לפני שהכיר את גב' אניסה ח'ילף (עמ' 24, שורות 1- 16). אלא, שבחקירתה הנגדית, אישרה התובעת, כי הבית כלל לא היה רשום על שם המנוח, אלא, על שמו של הסב, לטענתה משיקולי מס. התובעת לא הביאה ראיה כלשהי בעניין זה וכל שנותר, הוא אישורה כי הנכס כלל לא היה בבעלותו של אביה או בחכירה על ידו. נמצא, אפוא, כי אותו בית, אשר נבנה כביכול על ידי המנוח, כלל לא היה בבעלותו, לא הוכח כי הוא שרכש אותו ולכן, אין בו כשלעצמו, כי לבסס את הטענה בדבר יכולת ההשתכרות הגבוהה של המנוח, אשר אפשרה לו, כביכול בניה של הנכס. הדברים מקבלים משנה תוקף, לאור בחינת נתוני ההכנסה של המנוח בשנים הרלבנטיות לבניית הבית (עד שנת 1973), אז עבד כשכיר (ראה התייחסות לכך בהמשך). בנתונים אלו, סביר להניח כי הבית לא נבנה מהכנסותיו הנמוכות של התובע, אלא, בעזרת משפחתו ובעיקר אביו, אשר הנכס גם נרשם על שמו.

12. גב' אניסה חילף טענה בתצהירה כי היה בבעלות המנוח רכב וחזרה על כך גם בחקירתה הנגדית. אמנם, היא לא זכרה מה היה דגם הרכב (ואף לא הייתי מצפה שתדע זאת) אולם, היא זכרה כי מדובר ברכב לבן וטענותיה בעניין זה לא נסתרו (עמ' 28, שורות 2 - 7 לפרוטוקול). דבריה של הנ"ל נתמכו גם בעדותו של מר מוסא חילף (עמ' 16, שורות 7 - 8 לפרוטוקול) ובעדותו של מר רדואן חילף (עמ' 23, שורות 9 - 16) אולם, הנ"ל הוסיף כי למיטב זכרונו, עד לשנת 1977 לא החזיק המנוח ברכב. אמנם, מעדויות אלו עולה, כי המנוח החזיק ברכב אולם, לא ניתנו נתונים כלשהם לגבי רכב זה וממילא, אין מקום ליתן לעניין זה משקל מהותי בבחינת השתכרותו של המנוח.

13. הראיות הממשיות שהוצגו על ידי התובעת לצורך הוכחת השתכרותו של המנוח ערב התאונה, הינם מסמכים משני סוגים והיטיב ב"כ הנתבעת לתאר ולנתח אותם בסיכומיו. קבוצת המסמכים הראשונה, הינה טפסי 106 בנוגע להשתכרותו של המנוח החל מחודש אפריל 1971 ועד לחודש ינואר 1973. קבוצה שניה, הינה "אסופת מסמכים" (ת/2, כך הוגשו וכך הם יקראו להלן), אשר הוגשו באמצעות גב' אניסה חילף והיא כוללת דווחים בדבר העסקת עובדים ואישורים בדבר תשלומים ששלמה שרבט חברה לבניין בע"מ למנוח. כפי שיפורט להלן, ניתוח המסמכים מעלה, כי הם כוללים נתונים חלקיים בלבד, אין ללמוד מהם לעניין הכנסותיו של המנוח בפועל ולבטח, אין ללמוד מהן כי המנוח השתכר סך העולה על תקרת השכר לפי חוק הפיצויים, כפי שטענה התובעת בסיכומיה.

טפסי 106 - אפריל 2001 ועד ינואר 2003

14. אקדים ואומר, כי מקובלת עלי טענת הנתבעת לפיה, בהתחשב בנתונים הדלים שהוצגו על ידי התובעת אודות שכרו של המנוח, אין לקחת בחשבון אך את טופס 106 הנוגע לחדשים מאי 1972 - ינואר 1973 ויש להתחשב בכל הנתונים שהוצגו, לרבות נתוני טופס 106 לגבי חדשים אפריל 1971 עד מרץ 1972. בנוסף, יש להפחית משכרו של המנוח מס הכנסה, על פי הוראות חוק הפיצויים. בניגוד לטענותיו של ב"כ התובעים בסיכומיו, בקביעת בסיס שכרו של המנוח, אין מקום להוסיף ריבית לשכר הנומינאלי, אלא, הפרשי הצמדה בלבד (ראה ע"א 501/84 מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד דוד מירון ואח', פ"ד מב(2) 89).

15. על פי טופס 106 לחדשים אפריל 1971 - מרץ 1972, עבד המנוח אצל אחים שרבט חברה לבנייה בע"מ. המנוח השתכר סך של 7,487.63 ל"י באותה תקופה ושלם סך של 978 ל"י בגין מס הכנסה. הכנסתו באותה תקופה עמדה על סך של 6,509 ל"י. ממוצע שכרו החדשי עמד, אפוא, על סך של 542 ל"י.

סכום זה עומד כיום, בצירוף הפרשי הצמדה, על סך של 3,323 ₪.

16. על פי טופס 106 לחדשים מאי 1972 - ינואר 1973, עבד המנוח אצל אחים שרבט חברה לבנייה בע"מ. המנוח השתכר באותה תקופה סך של 8,689.31 ל"י ושלם סך של 1,574.95 ל"י בגין מס הכנסה. הכנסתו באותה תקופה עמדה על סך של 7,115 ל"י נטו. ממוצע שכרו החדשי במהלך אותם 9 חדשים עמד, אפוא, על סך של 791 ל"י.

סכום זה עומד כיום, בצירוף הפרשי הצמדה, על סך של 4,264 ₪.

17. על פי הנתונים בטפסי 106 שהוגשו על ידי התובעת, השתכר המנוח בממוצע במהלך התקופה החל מחודש אפריל 2001 ועד לחודש ינואר 2003, סך של 3,726 ₪, נכון להיום.

אסופת המסמכים (ת/2)

18. אסופת המסמכים (ת/2) כוללת שני סוגי מסמכים עיקריים:

א. מסמכים בדבר העסקת עובדים - מסמכים אלו כוללים 7 כרטיסי עבודה, בנוגע להעסקתם של עובדים וכן, דוח"ות על תשלום דמי ביטוח לאומי החל מחודש אוגוסט 1975 ועד לחודש מרץ 1976.

ב. תשלומים שקבל המנוח מחברת שרבט בשנת המס 1976.

19. העתקים ממסמכים אלו, שנעמוד בהמשך על טיבם, צורפו לתצהירה של גב' אניסה חילף, אלמנתו של המנוח ואילו המסמכים המקוריים הוגשו במהלך הדיון וסומנו כראיה (ת/2), בכפוף להתנגדות ב"כ הנתבעת. גב' אניסה חילף הבהירה בחקירתה הנגדית, כי המסמכים נמצאו בביתה לאחר ארוע התאונה וכי בעבר מסרה אותם לעו"ד אחר, שנפטר בינתיים ולעו"ד נוסף שייצג אותה בעבר (עמ' 30, שורות 5 - 29 ועמ' 31, שורות 1 ו - 2 לפרוטוקול). בנסיבות העניין, סביר להניח כי אכן מדובר במסמכים שנערכו על ידי המנוח ועצם העובדה שגב' אניסה חילף לא יכלה לזהות את כתב ידו על גבי המסמכים או ליתן הסברים כלשהם אודות תכנם, אין בה כדי לבטל את קבילותם של המסמכים. מדובר במסמכים אותנטיים וכפי שיפורט להלן, הם כוללים נתונים שלובים, המשתלבים עם יתר הראיות בתיק. בנסיבות אלו, יש לקבלם כראיה לאמיתות תכנם, בכפוף לניתוח הנתונים המפורטים בהם לאשורם. להלן נפרט את הנתונים אותם ניתן ללמוד מהמסמכים הנ"ל.

א. מסמכים בדבר העסקת עובדים

20. המנוח פנה לראשונה למוסד לביטוח לאומי ובקש לדווח על העסקת עובדים, בחודש אוגוסט 1975 (ראה מכתבו של פקיד הגביה של המוסד לביטוח לאומי למנוח, מיום 18.8.1975, אשר הוגש כחלק מת/2).

21. התובעת הגישה (באמצעות אמה) 7 כרטיסי עבודה של עובדים, אשר הועסקו על ידי המנוח, החל מחודש אוגוסט 1975 ועד לחודש מרץ 1976. ניתן ללמוד מכרטיסי העבודה, כי המנוח העסיק את העובדים (7 במספר) על בסיס יומי, בחלק מאותם חודשים. כך, העובד סלים עומר מחמוד הועסק בחדשים אוגוסט וספטמבר 1975, העובד סלים עומרי מוחמד הועסק בחדשים אוגוסט - נובמבר 1975 בלבד, העובד אגברייה סעיד הועסק בחדש ינואר 1996 בלבד, העובד יוסף קאסם טלאל הועסק על ידי המנוח בכל אותה תקופה, העובד עומרי ראשד הועסק בחדשים נובמבר 1975 - מרץ 1976, העובד אברהים עומרי ראשד הועסק בחדשים אוגוסט וספטמבר 1975 ואילו העובד מוחמד חילף רדואן (אחיינו של המנוח, אשר העיד גם במשפט) הועסק על ידי המנוח, כתלמיד, בחדש ספטמבר 1975 ובחודש ינואר 1976 בלבד.

22. דוח"ת על תשלום דמי הביטוח הלאומי לחדשים אוגוסט 1975 - מרץ 1976, אשר צורפו אף הם לת/2, מלמדים על הנתונים הבאים:

א. בחודש אוגוסט 1975, העסיק המנוח 5 עובדים והוצאות המשכורת הגיעו לסך של 5,545 ל"י. סכום זה עומד כיום, בצירוף הפרשי הצמדה, על סך של 12,915 ₪.

ב. בחודש ספטמבר 1975, העסיק המנוח 2 עובדים והוצאות המשכורת הגיעו לסך של 3,648 ל"י. סכום זה עומד כיום, בצירוף הפרשי הצמדה, על סך של 8,494 ₪.

ג. בחודש אוקטובר 1975, העסיק המנוח 2 עובדים והוצאות המשכורת הגיעו לסך של 2,420 ל"י. סכום זה עומד כיום, בצירוף הפרשי הצמדה, על סך של 5,520 ₪.

ד. בחודש נובמבר 1975, העסיק המנוח 3 עובדים והוצאות המשכורת הגיעו לסך של 2,845 ל"י. סכום זה עומד כיום, בצירוף הפרשי הצמדה, על סך של 6,104 ₪.

ה. בחודש דצמבר 1975, העסיק המנוח 2 עובדים והוצאות המשכורת הגיעו לסך של 2,225 ל"י. סכום זה עומד כיום, בצירוף הפרשי הצמדה, על סך של 4,627 ₪.

ו. בחודש ינואר 1976, העסיק המנוח 4 עובדים והוצאות המשכורת הגיעו לסך של 3,380 ל"י. סכום זה עומד כיום, בצירוף הפרשי הצמדה, על סך של 8,007 ₪.

ז. בחודש פברואר 1976 העסיק המנוח 2 עובדים והוצאות המשכורת הגיעו לסך של 1,900 ל"י. סכום זה עומד כיום, בצירוף הפרשי הצמדה, על סך של 3,868 ש"ח (מבין שלל המסמכים, קיימת קבלה בגין תשלום לביטוח לאומי, רק בנוגע לחדש זה, אשר ניתנה ביום 26.3.1976).

ח. בחודש מרץ 1976 העסיק המנוח 2 עובדים והוצאות המשכורת הגיעו לסך של 2,645 ל"י. סכום זה עומד כיום, בצירוף הפרשי הצמדה, על סך של 5,347 ₪.

הוצאותיו של המנוח בגין משכורות העובדים בלבד, החל מחודש אוגוסט 1975 ועד לחודש מרץ 1976, הסתכמו בסך של 24,608 ל"י ובממוצע, סך 3,076 ל"י לחודש. סכום זה עומד כיום, בצירוף הפרשי הצמדה, על סך של 6,600 ₪ (גם בעניין זה, אין בסיס לטענת התובעת לפיה, יש להוסיף ריבית לסכומי ההוצאות, לצורך חישוב הכנסות הבסיס של המנוח וקביעת בסיס שכרו).

23. קיימת חפיפה מוחלטת בין כרטיסי העבודה של העובדים לבין הדוחו"ת על תשלום דמי הביטוח הלאומי לחדשים אוגוסט 1975 - מרץ 1976. המסמכים מתייחסים לאותה תקופה, אותם עובדים ואותם תשלומים. בנוסף, הדו"ח הכולל בדבר העסקת העובדים בתקופה זו, אשר צורף אף הוא לת/2, טומן בחובו סיכום של כל הנתונים הנ"ל, המופיעים הן בכרטיסי העבודה והן בדו"חות החדשיים.

24. מקבוצת המסמכים הראשונה עולה, כאמור, כי החל מחודש אוגוסט 1975 ועד לחודש מרץ 1976, העסיק המנוח לסירוגין 7 עובדים בלבד, כאשר ב - 5 מתוך 8 החדשים הרלבנטיים, הועסקו על ידיו במקביל 2 עובדים בלבד. יתירה מזאת, העובדים הועסקו על ידיו על בסיס יומי ולא במשך כל החדש. ממוצע הוצאותיו החדשיות של המנוח בגין משכורות העובדים, עמד על סך של 6,600 ₪ בלבד. יתר טענותיה של התובעת בדבר העסקת עובדים לא הוכחו בראיה ממשית כלשהי אחרת והן נדחות (ממילא, אם הייתי לוקח בחשבון העסקת עובדים נוספים, הרי שמשמעות הדבר היתה ניכוי הוצאות נוספות בגין משכורות, מהכנסותיו של המנוח ובאופן ישיר, הפחתה בהכנסותיו האישיות בפועל).

ב. מסמכים בדבר תשלומים שקבל המנוח מחברת שרבט בשנת המס 1976

25. קבוצת המסמכים השניה שבת/2 נוגעת לשני אישורים למס הכנסה, חתומים על ידי חברת אחים שרבט בע"מ, המתייחסים לשני תשלומים ששולמו לידי המנוח במהלך שנת 1976. אמנם, המסמכים הוצאו בתאריכים 30.6.1977 ו - 10.1.1978 אולם, הם נוגעים לתשלומים ששולמו בשנת המס 1976. לא מדובר, אפוא, על הסכמים בדבר עבודות אותן אמור היה המנוח לבצע (כטענת התובעת), אלא, על אישורים בדבר תשלומים ששולמו בגין עבודות שכבר בוצעו קודם לכן. מאידך, לא מצאתי בסיס לטענה, כאילו מדובר במסמכים המבטאים נתונים חופפים כטענת הנתבעת. בנוסף, בניגוד לטענותיו של ב"כ התובעים בסיכומיו, גם בעניין התשלומים שקבל המנוח מחברת אחים שרבט בע"מ, אין מקום להוסיף ריבית לתשלומים, אלא, הפרשי הצמדה בלבד.

26. א. המסמך הראשון - טופס 857 מיום 30.6.1977, נוגע לשנת המס 1976, במסגרתו אשרה אחים שרבט בע"מ, כי במהלך שנת המס 1976 שלמה למנוח בעד שירותיו סך של 94,037 ל"י ברוטו, מהם ניכתה במקור סך של 10,403 ל"י.

ב. המסמך השני - טופס 857 מיום 10.1.1978, נוגע לשנת המס 1976, במסגרתו אשרה אחים שרבט בע"מ, כי במהלך שנת המס 1976 שלמה למנוח בעד שירותיו סך של 39,000 ל"י ברוטו, מהם ניכתה במקור סך של 3,900 ל"י.

27. המסמכים הנ"ל מלמדים, כי במהלך שנת המס 1976 שלמה אחים שרבט למנוח סך ברוטו כולל של 133,037 ל"י, מהם ניכתה במקור סך של 14,303 ל"י. בסה"כ שולם למנוח בשנת המס 1976 סך של 118,734 ל"י, לאחר ניכוי מס במקור. סכום זה עומד כיום, בצירוף הפרשי הצמדה, על סך של 195,815 ₪. סכום זה מבטא אך את סך המחזור השנתי של המנוח לשנת 1976, מבלי לקחת בחשבון הוצאות (לרבות תשלום משכורות, הוצאות בגין חמרים, ציוד, נסיעות, ביטוחים וכו') ולא ניתן להסיק ממנו על הכנסותיו האישיות של המנוח והרווחים שנותרו בידיו, אם בכלל. התובעת לא הגישה דוחו"ת של המנוח למס הכנסה או כל חמר גלם אחר של הנהלת החשבונות, ממנו ניתן יהיה ללמוד, ולו לכאורה, על הכנסתו האמיתית של המנוח באותה תקופה.

28. סביר להניח, כי יש קשר בין כל המסמכים שהוגשו בגדר "אסופת המסמכים" ת/2. מסמכים אלו, מתעדים תקופה בת 8 חדשים, בה עבד המנוח כעצמאי וספק שירותי בניה לאחים שרבט בע"מ. במהלך ביצוע העבודות העסיק המנוח, לסירוגין, 7 עובדים (ה - 5 מתוך 8 החודשים הועסקו במקביל שני עובדים בלבד) ושלם להם משכורות בסך כולל של 52,800 ₪, כערכם כיום. מנגד, בשנת המס 1976 קבל המנוח בתמורה לשירותיו מאחים שרבט בע"מ, סך של 195,815 ₪, כערכם כיום. מסכום זה יש לנכות את הוצאות תשלום משכורות העובדים (52,800 ₪) וכן, את כל ההוצאות הנוספות, כמפורט לעיל. בסופו של דבר, לא ברור מהו הסכום שנותר בידי המנוח, ממנו היה אמור להתפרנס במשך כל אותה שנה והכנסתו בפועל בתקופה זו לא הוכחה. התובעת גם לא הביאה ראיות בנוגע להכנסתו של המנוח בשנת המס 1977 ובחלק משנת המס 1978 (עד לחודש אפריל 1978), אז מצא את מותו בתאונת הדרכים.

29. סיכומה של נקודה זו, התובעת לא הוכיחה בראיות מה היתה הכנסתו של המנוח בפועל במהלך השנים 1974 עד 1978. עם זאת, המנוח הלך לעולמו בגיל 32 בלבד, כשכל עתידו לפניו. מהתמונה הכוללת שהוצגה בפני, בין היתר על ידי התובעת ועדיה, עולה כי טרם התאונה עסק המנוח בעבודות בניין, הוא החל דרכו כעצמאי, העסיק עובדים וסביר להניח, כי פוטנציאל השתכרותו והשתכרותו בפועל, היו מעבר לשכר המינימום כפי שהוא כיום, אם כי לא הרבה מעבר לכך. לכן, בשקלול הנתונים יועמד שכרו על סך של 5,000 ₪.

הכנסות האב החורג

30. כפי שפורט לעיל, נזקי התלות שנגרמו לתובעת נוגעים לתקופה החל מיום 23.11.1978 ועד ליום 23.11.1996. האלמנה נישאה לאב החורג ביום 1.5.1979 ולכן, יש רלבנטיות להכנסות האב החורג, החל מיום 1.5.1979 ועד ליום 23.11.1996.

31. התובעת לא הביאה ראיות באשר להשתכרותו של האב החורג, החל מיום 1.5.1979 ועד ועד לשנת 1985. עם זאת, בניגוד לטענת הנתבעת, ביום 19.4.2007 הומצאה לתיק בית המשפט, בהתאם להחלטת כבוד השופט אליקים מיום 4.10.2006, תעודה מאת פקיד שומה עפולה, במסגרתה פורטו הכנסותיו של האב החורג החל משנת 1985 ועד לשנת 1993 (למעט בשנים 1986, 1990 ו - 1992, לגביהן לא קיים מידע). בהתאם לתעודה זו, השתכר האב החורג ברב התקופה סכומים נמוכים, אשר אינם מגיעים אף לשכר המינימום, כפי שהוא כיום.

בשנת 1985 עבד הנ"ל ב"מחלקת הבניה של הקיבוץ" והשתכר סך של 5,605 ₪. שכרו החדשי עמד בממוצע על סך של 467 ₪. סכום זה עומד כיום, בצירוף הפרשי הצמדה, על סך של 5,324 ₪.

בשנת 1987 עבד הנ"ל ב"מחלקת הבניה של הקיבוץ" והשתכר סך של 5,732 ₪. שכרו החדשי עמד בממוצע על סך של 477 ₪. סכום זה עומד כיום, בצירוף הפרשי הצמדה, על סך של 2,531 ₪.

בשנת 1988 עבד הנ"ל ב"מחלקת הבניה של הקיבוץ" והשתכר סך של 3,578 ₪. שכרו החדשי עמד בממוצע על סך של 298 ₪. סכום זה עומד כיום, בצירוף הפרשי הצמדה, על סך של 1,352 ₪.

בשנת 1989 עבד הנ"ל ב"יורשי חילף חוסני" והשתכר סך של 1,755 ₪. שכרו החדשי עמד בממוצע על סך של 146 ₪. סכום זה עומד כיום, בצירוף הפרשי הצמדה, על סך של 552 ₪.

בשנת 1991 עבד הנ"ל אצל "עתאמלה מוחמד נור" והשתכר סך של 1,630 ₪. שכרו החדשי עמד בממוצע על סך של 135 ₪. סכום זה עומד כיום, בצירוף הפרשי הצמדה, על סך של 373 ₪.

בשנת 1993 עבד הנ"ל אצל ע.ע. אבו ראס לעבודות בניה והשתכר סך של 20,733 ₪. שכרו החדשי עמד בממוצע על סך של 1,728 ₪. סכום זה עומד כיום, בצירוף הפרשי הצמדה, על סך של 3,768 ₪. קיים נתון סותר בשומת המס של האלמנה בנוגע לשכרו של האב החורג בשנת 1993. על פי שומת המס לשנה זו, הרי שהכנסתו השנתית של האב החורג ממשכורת עמדה באותה שנה על סך של 32,882 ₪ ברוטו ומסכום זה נוכה מס בסך של 3,652 ₪ ולכן, עמד שכרו של אב החורג בשנת 1993, על סך של 29,230 ₪ ובממוצע, סך של 2,436 ₪ נטו. סכום זה עומד כיום, בצירוף הפרשי הצמדה, על סך של 5,312 ₪.

הנתונים המפורטים לעיל, מעידים על כך שהאב החורג השתכר ברוב התקופה סכומים הנמוכים משכר המינימום, כפי שהוא כיום.

32. למול נתונים אלו, טען מר חלף מוסא בתצהירו, כי לאורך כל אותן שנים עבד כפועל בשכר מינימום אצל קבלנים שונים. מדברים אלו עולה, כי הנתונים בתעודה שהוגשה על ידי פקיד השומה ביום 19.4.2007, אינם מדוייקים וכי בפועל, השתכר האב החורג סכומים גבוהים יותר, העולים כדי שכר המינימום, אף לשיטתו. לאור שילוב הנתונים ועדותו של האב החורב, שהינו עד מטעם התובעת, יש לקבוע כי בכל התקופה, החל מחדש מאי 1979 ועד לסוף שנת 1993, המהווה את רב שנות התלות, הכנסתו של האב החורג עמדה על שכר המינימום, כפי שהוא כיום ולא פחות מכך. לצורך העניין, אניח אפוא, כי שכרו הממוצע באותה תקופה עמד על סך של 4,100 ₪, כפי שהוא כיום.

33. יתר הנתונים בנוגע לשכרו של האב החורג בשנות התלות הרלבנטיות, עולים משומות המס של גב' אניסה חילף, אשתו.

בשנת 1994 עמדה הכנסתו השנתית של האב החורג ממשכורת על סך של 41,904 ₪ ברוטו ומסכום זה נוכה מס בסך של 3,770 ₪. לכן, עמד שכרו של אב החורג בשנת 1994, על סך של 38,134 ₪ ובממוצע, סך של 3,177 ₪ נטו. סכום זה עומד כיום, בצירוף הפרשי הצמדה, על סך של 6,229 ₪.

בשנת 1995 עמדה הכנסתו השנתית של האב החורג ממשכורת על סך של 46,425 ₪ ברוטו ומסכום זה נוכה מס בסך של 3,982 ₪. לכן, עמד שכרו של אב החורג בשנת 1995, על סך של 42,443 ₪ ובממוצע, סך של 3,537 ₪ נטו. סכום זה עומד כיום, בצירוף הפרשי הצמדה, על סך של 6,260 ₪.

בשנת 1996 עמדה הכנסתו השנתית של האב החורג ממשכורת על סך של 51,392 ₪ ברוטו ומסכום זה נוכה מס בסך של 4,561 ₪. לכן, עמד שכרו של אב החורג בשנת 1996, על סך של 46,831 ₪ ובממוצע, סך של 3,903 ₪ נטו. סכום זה עומד כיום, בצירוף הפרשי הצמדה, על סך של 6,144 ₪.

שכרו הממוצע של האב החורג בשנים 1994 - 1996, עמד בממוצע על סך של 6,211 ₪.

34. אם נסכם את הנתונים בנוגע להכנסתו של האב החורג בכל שנות התלות נמצא, כי שכרו החדשי הממוצע נטו עמד על סך של כ - 4,451 ₪, מעט מעל שכר המינימום במשק, כפי שהוא כיום.

35. הראיות שהגיש האב החורג בנוגע להכנסותיו בשנים 1999 ואילך אינן רלבנטיות, אף שיש בהן כדי להעיד כי גם בהמשך השנים, השתכר האב החורג סכומים הגובלים בשכר המינימום, כפי שהוא כיום.

36. אין חולק, כי בשנת 1987 פתחה גב' אניסה חילף עסק של מכולת, אשר חדל מלהתקיים לכל המאוחר בשנת 1997, כאשר משומות המס עולה, כי העסק לא הביא להכנסות כבר החל משנת 1996. בחישוב הכנסתו של האב החורג, אין מקום לקחת בחשבון חלק יחסי בהכנסותיה של גב' אניסה חילף מהמכולת. מדובר בהכנסה מעסק של גב' אניסה חילף והיא אינה תוצאה של מות המנוח. יתירה מזאת, בנסיבות העניין, ניתן לראות באב החורג, כמי שנכנס, הלכה למעשה, בנעליו של המנוח וכפי שלא נלקח בחשבון הכנסת המנוח חלק המכולת, כך אין להתחשב בהכנסות המכולת בקביעת שכרו של האב החורג.

חישוב נזקיה של התובעת בתקופת התלות

37. התובעת נולדה ביום 23.11.1978 ואילו אמה נישאה בשנית כעבור כ - 5 חדשים, ביום 1.5.1979. בסיס שכרו של המנוח נקבע לסך של 5,000 ₪ בערכים של היום. נזקיה של התובעת בתקופה זו (חישוב על פי 4 ידות) מגיעים כדי סך של 1,250 ₪ לחודש. נזקיה של התובעת לאורך תקופה בת 5 חדשים, הינם בסך של 6,250 ₪. סכום זה עומד כיום, בצירוף ריבית מאמצע תקופה, על סך של 23,200 ₪.

38. כפי שפורט לעיל, על פי החלטתו של כבוד השופט אליקים מיום 19.3.2006, לצורך חישוב נזקי התלות שנגרמו לתובעת החל ממועד נישואיה של אמה לאב החורג (1.5.1979), יש לקחת בחשבון את תרומתו של הבעל החדש למשק הבית המשותף ולכן, יש לנכות את טובת ההנאה שקבלה התובעת עקב נישואי האם לאב החורג מהפסד התמיכה שנגרם לה כתוצאה ממותו של המנוח.

39. חישוב נזקי התלות של התובעת יערך תוך בחינת מצבו המשפחתי הקיים, הידוע, של המנוח בעת התאונה נשוא התביעה, בה מצא את מותו ולא בדרך החישוב הנשענת על "המשפחה הרעיונית". לטעמי, הנימוקים שהובאו בפסק הדין בע"א 10990/05, 11214/05 דוד פינץ' ואח' נגד הראל חברה לביטוח בע"מ (11.4.2006), יפים גם לגבי מנוח אשר הספיק להקים משפחה ולהוליד ילד אחד (או יותר), כבענייננו. שיטת חישוב הנשענת על יצירת "משפחה רעיונית" על פי לוחות סטאטיסטיים או נתונים אחרים, לוקה בספקולטיביות יתר ולא ניתן לדעת ברמת הוודאות המספיקה, אם המנוח היה מוליד ילדים נוספים, כמה ילדים ומתי. מבין כלל הנימוקים שהועלו בפסק הדין בע"א 10990/05, ראוי לטעמי להדגיש את הטענה לפיה, חישוב המבוסס על הקמתה של משפחה רעיונית מוביל במקרים רבים לחישוב משוער של נזק, המבטא הפסד תמיכה "רעיוני" בתלויים "רעיוניים" שיתכן ולא יבואו כלל לעולם, במקום הפסד תמיכה של מי שבפועל ינזק עקב מותו של המנוח (ראה בעניין זה מאמרו של י. גלעד, "בעקבות פסק דין עיזבון אטינגר, עלי משפט, כרך ד (תשס"ה) 47, הנזכר בע"א 10990/05 הנ"ל). חישוב הפיצויים בהתאם לנתוני המשפחה הקיימת של המנוח, ימנע בוודאות תוצאה אבסורדית זו.

40. התובעת הגישה בהסכמה את חוות דעתו של האקטואר גד שפירא בענין הפסדי התמיכה שנגרמו לה עקב אבדן הכנסתו של אביה המנוח לעומת טובת ההנאה שצמחה לה עקב נישואיה של אמה לאב החורג, לפי 1 ₪. שני הצדדים הסתמכו על חוות דעת זו.

41. כפי שעולה מחוות הדעת האקטוארית, הרי שיש לחשב את הפסד התמיכה שנגרם לתובעת עקב אבדן הכנסתו של המנוח, לפי מקדם של 43.15 לכל 1 ₪ של הכנסה חדשית. מאידך חישוב טובת ההנאה עקב נישואי האם לאב החורג, יעשה לפי מקדם של 30.8 לכל 1 ₪ של הכנסה חדשית.

42. כפי שקבעתי לעיל, הכנסתו של המנוח עמדה על סך של 5,000 ₪. לפיכך, הפסד התמיכה שנגרם לתובעת עקב מותו של המנוח הינו כדלקמן:

215,750 ₪ = 43.15 (מקדם) X 5,000 ₪ (הכנסה)

43. כפי שקבעתי לעיל, הכנסתו של האב החורג עמדה על סך של 4,451 ₪. לפיכך, טובת ההנאה שצמחה לה עקב נישואיה של אמה לאב החורג, הינה כדלקמן:

137,090 ₪ = 30.8 (מקדם) X 4,451 ₪ (הכנסה)

44. לפיכך, הפסדי התמיכה שנגרמו לתובעת עקב מותו של המנוח, בניכוי טובת ההנאה שצמחה לה עקב נישואי האם, החל מיום 1.5.1979 ועד ליום 23.11.1996, עומדים על סך של 78,660 ₪. סכום זה עומד כיום, בצירוף ריבית מאמצע תקופה, על סך של 224,566 ₪.

45. הפסד התמיכה שנגרם לתובעת עקב מותו של המנוח מסתכם, אפוא, לסך של 247,766 ₪.

אבדן שירותי אב

46. התובעת עתרה בסיכומיה לפצותה בסך של 300,000 ₪ בגין אבדן שירותי אב. לטענתה, כפי שהבהירה בתצהירה, היא לא הכירה ולא ידעה מהי הרגשת אב וכי מערכת היחסים עם אביה החורג לא הוותה תחליף כלשהו. לטענתה, לא נהנתה ולו יום אחד עם אביה, אשר היה תורם את חלקו בגידולה, בטיפול בה, בהסעתה ובחינוכה.

47. הנתבעת מצידה טענה, כי התובעת לא הכירה את אביה ודמות האב היחידה בחייה היתה אביה החורג, אשר קבל אותה בזרועות פתוחות, דאג לצרכיה, התנהג אליה כבת והיא אף קראה לו "אבא". לטענת הנתבעת, לא נגרם לתובעת הפסד בגין שירותי אב, משום שקבלה את כל השירותים מאביה החורג ולא חסר לה דבר.

48. במסגרת עילת התלות, רשאי בית המשפט לפצות את התלויים במנוח על אבדן השירותים שנהוג לתיתם ושקיימת ציפייה לקבלתם במסגרת המשפחה, אם האבדן ניתן להערכה כספית. במשפחה המונה ילדים, נתפסת תרומת כל אחד מההורים כחיונית לחינוך הילדים ולטפוחם ומותו של ההורה, בין אם מדובר באב ובין אם מדובר באם, מהווה אבידה שיש לפצות עליה (ע"א 64/89 חיים גבאי נגד מלכה לוזון, פ"ד מח(4) 673). אין מחלוקת בפסיקה, כי הפיצוי בגין שירותי אב ובעל הוא פיצוי בגין נזק ממוני, הנמדד על ידי בירור מחירה של עזרה במשק הבית וטיפול בילדים (ראה ע"א 9788/07 עיזבון המנוחה הדיל מרמש נגד ד"ר אילנה שלזינגר (25.8.2011)). בנוסף, נקבע כי עצם העובדה שבן הזוג של המנוח נשא מחדש, אם בסמוך לאחר מותו של המנוח ואם בשלב מאוחר יותר, יש בה כדי להשפיע על זכאות ילדו של המנוח לפיצוי בגין ראש נזק זה (ראה ע"א 541/88 החברה להגנת הטבע נגד עיזבון פורמן, פ"ד מו(1) 133 וע"א 9788/07, לעיל). ראוי להדגיש עוד, כי הפיצוי בענייננו, אמור לקחת בחשבון "שירותי אב" בלבד (בשונה מ"שירותי אב ובעל") וגם לכך יש השלכה על גובה הפיצוי המגיע לתובעת.

49. גב' אניסה חילף נישאה לאחיו של המנוח ביום 1.5.1979, בחלוף כחמישה חדשים מאז שהתובעת נולדה. התובעת טענה בתצהירה, כי לא ידעה כל חייה מהו אבא ולא חוותה חיבוק של אב וכל צורך שאבא מספק לידיו. לטענתה, קבלה אמנם יחס חם מאמה אך לא מאביה החורג, אשר נהג בה בקרירות והפגין כלפיה יחס שונה לעומת אחיה, בין אם בחום ואהבה ובין אם בדברים חמריים, כגון ביגוד, מתנות ובילויים. בחקירתה הנגדית, אשרה התובעת כי בילדותה קראה לאביה החורג "אבא" (עמ' 35, שורות 11 - 12 לפרוטוקול). אולם, חזרה על טענותיה בדבר יחס שונה שקבלה ממנו לעומת אחיה והעובדה שלא נתמכה על ידו, בשונה מאחיה, בעת לימודיה.

מר מוסא חילף, האב החורג, טען בחקירתו הנגדית, כי קבל את התובעת כבת והתנהג אליה בהתאם, היא אף קראה לו "אבא" ולא היה הבדל בינה לבין אחיה (עמ' 16, שורות 29 - 32 ועמ' 17, שורה 8 לפרוטוקול). מאידך, אשר כי לא תמך בתובעת בעת לימודיה, בשונה מאחיה (עמ' 17, שורות 25 - 32 לפרוטוקול).

50. אני מקבל את טענתה של התובעת ומאמין לה, כי יחסיה עם אביה החורג, לא היו יחסי אב ובת אמיתיים ובודאי שחסרה לה אהבת אב ונגרם לה חסך רגשי. אלא, שבית המשפט העליון הבהיר היטב, בדעת רב, בפסק דינו בע"א 9788/07 (לעיל), כי אותו חסך רגשי מהווה נזק לא ממוני, שאינו בר פיצוי בגדר תביעת תלוי, במסגרת ראש הנזק של אבדן שירותים אב (ראה בעניין זה גם דבריו של כבוד השופט אברהם בע"א 1073/04 (מחוזי - נצרת) רביע קרואני נגד הדר חברה לביטוח בע"מ (29.3.2009)). מאידך, יחסיה של התובעת עם אביה החורג, כפי שתוארו על ידה, מצביעים על חסר בתרומתו החיונית של הנ"ל לחינוכה של התובעת וטיפוחה, המהווים כשלעצמם נזק שיש לפצות בגינו, בגדר שירותי אב. בהתחשב בנתונים אלו, ולמרות שהאם, גב' אניסה חילף, נישאה לאב החורג בחלוף 5 חדשים בלבד לאחר שהתובעת נולדה, אני סבור כי יש מקום לפצות את התובעת בגין אבדן שירותי אב, בסכום גלובאלי של 40,000 ₪.

הוצאות קבורה

51. התובעת עתרה בסיכומיה לפצותה בך סל של 35,000 ₪ בגין הוצאות קבורה של המנוח.

52. אין מקום לפצות את התובעת בגין ראש נזק זה. ראשית, במסגרת תביעתה כתלויה, לא זכאית התובעת לפיצוי בגין הוצאות קבורה. מדובר בנזק שנגרם לעיזבון המנוח ורק הוא זכאי לתבוע אותו. שנית, התובעת לא טענה בכתב התביעה, כמו גם בתצהירה, כי היא יורשת של המנוח וממילא, לא צורפה על ידה ראיה כלשהי שתוכיח זאת. די בכך, כדי לדחות את תביעתה בעניין זה. שלישית, התובעת נולדה כשבעה חדשים לאחר מותו של המנוח, היא לא הוציאה הוצאות כלשהן לצורך קבורתו ואף לא צרפה ראיה כלשהי להוצאות מעין אלה. אכן, סביר להניח, כפי שטען ב"כ הנתבעת בסיכומיו, כי הוצאות הקבורה והמצבה שולמו על ידי בני משפחה אחרים, שאינם תובעים בתביעה דנן.

סיכומה של נקודה זו, אני קובע כי התובעת אינה זכאית לפיצוי בגין הוצאות קבורה.

ניכויים

53. על פי חוות דעתו של האקטואר שי ספיר, קבלה התובעת מהמוסד לביטוח לאומי, החל מיום 1.11.1978 ועד ליום 30.11.1996, קצבת שארים בסך של 56,478 ₪. סכום זה, עמד במועד עריכת החישוב (31.8.2009), כולל הפרשי הצמדה וריבית, על סך של 289,184 ₪ (אין מקום להוסיף ריבית רעיונית נוספת, לפי סעיף 3 לפרק ההערות של חוות דעת האקטואר). סכום זה עומד כיום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, על סך של 317,103 ₪ ויש לנכותו מהפיצויים להם זכאית התובעת.

54. סיכומו של דבר, נזקיה של התובעת הינם כדלקמן:

הפסד תמיכה עקב מותו של המנוח - 247,766 ש"ח
שירותי אב - 40,000 ש"ח
סה"כ - 287,766 ש"ח

נמצא, אפוא, כי נזקיה של התובעת נמוכים מסך הגמלאות אותן קבלה מהמוסד לביטוח לאומי, העומדות כיום על סך של 317,103 ש"ח ולכן, תביעתה נבלעת.

55. בסיפא לסיכומיה, טענה התובעת כי במדה וימצא כי נזקיה נבלעים בתגמולי המוסד לביטוח לאומי, הרי שהיא זכאית לקבל 25% מנזקיה, מכח סעיף 330(ג) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995.

הנתבעת טענה בסיכומיה, כי מדובר בהרחבת חזית ומכל מקום, התובעת אינה זכאית להינות מהוראות סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי, מאחר ולא הוכיחה כי הודיעה למוסד לביטוח לאומי על דבר תביעתה, כדרישת הסעיף הנ"ל, על מנת לאפשר דיון מאוחד בתביעתה, יחד עם תביעת המוסד לביטוח לאומי בגין הגמלאות ששלם.

56. עצם העובדה שהתובעת לא טענה כבר בכתב התביעה כי במדה וסך נזקיה יהיה נמוך מהגמלאות שקבלה מהמוסד לביטוח לאומי היא תהא זכאית לשיעור של 25% מהנזקים שיוכחו על ידה, אין בה כדי לשלול ממנה את זכותה. לא מדובר בהרחבת חזית, כי אם בטענה משפטית, שהיא תוצאה של חישובים שנערכים בעת המשפט, לאור ראיות הצדדים. אין בכך משום טענה מפתיעה או טענה שהיה צורך בהבאת ראיות להוכחתה. אי העלאת הטענה בכתב התביעה, אינה מעלה ואינה מורידה והיא לא פגעה בזכויותיה של הנתבעת. אין בידי לקבל גם את הטענה לפיה, התובעת אינה זכאית ליהנות מהוראות סעיף 330(ג) לחוק הביטוח הלאומי, אך מאחר ולא הוכיחה כי הודיעה למוסד לביטוח לאומי על דבר הגשת תביעתה כנגד קרנית. התביעה נשוא תיק זה הוגשה בחלוף למעלה מ - 25 שנים מאז ארוע התאונה, לאור סעיף 10 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958. במועד זה התייישנה זה מכבר תביעתו של המוסד לביטוח לאומי, במשך שנים רבות, שהרי עילת התביעה של המוסד לביטוח לאומי נולדה ביום 20.8.1978, מועד ארוע התאונה בגינה שולמו התגמולים לתובעת ולכל המאוחר, בשנת 1987, אז אושרה לתשלום הגמלה ששולמה לתובעת. לפיכך, מלכתחילה לא היתה משמעות כלשהי לאי משלוח הודעת התובעת למוסד לביטוח לאומי.

אני קובע, אפוא, כי לאור הוראות סעיף 330(ג) לחוק הביטוח הלאומי, זכאית התובעת לקבל מקרנית פיצוי בסך של 71,942 ₪, המהווים 25% מנזקיה.

ההודעה לצדדים שלישיים

57. כאמור, במסגרת ההודעה לצדדים שלישיים, טענה קרנית כי היא זכאית לשיפוי מעזבון המנוח משה משה ויורשיו, בגין כל סכום בו תחויב כלפי התובעת, מכוח סעיף 9 לחוק הפיצויים, מאחר והרכב בו נהג משה, לא היה מבוטח בביטוח חובה בר תוקף במועד אירוע התאונה. בנוסף, טענה קרנית כי היא זכאית לשיפוי מאת חנה, שהיתה בעליו של הרכב במועד התאונה.

במועד התאונה הרכב לא היה מבוטח בביטוח חובה בר תוקף

58. חנה אשרה בתצהירה, כי רכשה את הרכב כחודש טרם ארוע התאונה בסיוע כספי של אביה וכי מיד לאחר רכישת הרכב, נערכה פניה לסוכן הביטוח של חברת הסנה, לצורך רכישת פוליסת ביטוח שנתית. מיד עם הפניה, הוצאה על ידי הסוכן פוליסת ביטוח זמנית. חנה לא הבהירה בתצהירה מי היה זה שפנה בפועל לסוכן הביטוח. לטענתה, "בדיעבד, לאחר התאונה, כשביררנו מה קורה עם תעודת הביטוח, הסתבר לנו שהיא הגיעה למזכירות היישוב מס' ימים לפני החתונה ונותרה שם בטעות ולא הועברה לידינו ומסיבה זו לא שם איש לב לכך שתוקף הביטוח פג לפני יום החתונה" (ההדגשות שלי - א.ר.).

בהודעתו במשטרה אשר המנוח משה, אשר נהג ברכב בעת התאונה כי "לא הצגתי ביטוח, כי הביטוח הזמני נגמר בתאריך 25.3.1978, וביטוח החובה לא הגיע" (שורות 2 - 3 להודעתו מיום 29.6.1987, אשר הוגשה כחלק ממוצג נ/3). ראוי לציין, כי טענה זו עומדת בסתירה להודעתו של המנוח משה במשטרה מיום 29.6.1978 (ת/3) לפיה, "לא פתח את המכתבים", ללא קשר למזכירות היישוב, כמו גם בסתירה לטענתה של בתו בעניין זה.

59. מכל מקום, כפי שעולה מהראיות שהוצגו במהלך המשפט, הרי שבמועד התאונה הרכב לא היה מבוטח בביטוח חובה. הרכב נרכש זמן קצר עובר לתאונה ועם רכישתו, הוצאה לו תעודת ביטוח חובה זמנית למשך חודש ימים, שתוקפה פג ביום 25.3.1978, 18 ימים טרם ארוע התאונה.

זכות השיפוי של קרנית כלפי גב' חנה לוי (משה), בעלת הרכב

60. חבותה של קרנית כלפי התובעת, קמה מכח הוראות סעיף 12(א)(2) לחוק הפיצויים, הקובע כי עליה לפצות נפגע הזכאי לפיצויים לפי החוק, שאין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח מאחר ו"אין לנוהג ביטוח לפי פקודת הביטוח או שהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה".

61. הכלל הוא, שקרנית מנועה מלחזור על אדם אחר בפיצויים אולם, לכלל זה חריגים המפורטים בסעיף 9 לחוק. בענייננו, אף שהדבר לא נרשם במפורש בסיכומיה, ברור מתוכן הדברים, כי קרנית מבקשת לבסס את זכותה לחזור כלפי חנה, על הוראות שלושת סעיפי המשנה בסעיף 9(א), הקובע כדלקמן:

"מי ששילם פיצויים המגיעים לפי חוק זה לא תהא לו זכות חזרה על אדם אחר החייב בפיצויים לפי חוק זה זולת הזכות לחזור על אחד מאלה:
(1) מי שאינו זכאי לפיצויים כאמור בסעיף 7;
(2) מי שאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או שהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה, למעט מי שהיה לו ביטוח שנתי שתקפו פג תוך 30 יום לפני התאונה;
(3) בעל הרכב או המחזיק בו כאמור בסעיף 7א".

62. סעיף 9(א)(1) מקים לקרנית זכות חזרה כלפי מי שאינו זכאי לפיצויים על פי סעיף 7 לחוק. הכוונה היא למי שאחראי לתאונה ולו הוא עצמו היה נפגע בה, הוא לא היה זכאי לפיצוי לפי הוראות סעיף 7 ומטרת הסעיף היא עונשית. משמע, מקום בו מי שאחראי לתאונה לא היה זכאי לפיצוי אילו הוא עצמו היה נפגע בה, רשאית קרנית לחזור עליו, אם הוטלה עליו האחריות לפצות את מי שנפגע בתאונה (ע"א 7580/03 קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נגד י.ד. רכב ותחבורה בע"מ (18.1.2007). בנוסף, מקים סעיף 9(א)(1) זכות חזרה כלפי בעל הרכב, כאמור בסעיף 7א לחוק.

באשר לחנה, השאלה נוגעת לזכות החזרה של קרנית כלפי מתיר השמוש ברכב, על פי סעיפים 7(6) וסעיף 7א לחוק.

63. עניינו של סעיף 7(6) לחוק ב"בעל הרכב או המחזיק בו, שהתיר לאחר לנהוג ברכב כשאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או כשהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה ושנפגע בתאונת דרכים שאירעה באותה נהיגה, בין בהיותו ברכב ובין מחוצה לו".
מיום 11.6.1989
תיקון מס' 7
ס"ח תשמ"ט מס' 1274 מיום 13.4.1989 עמ' 46 (ה"ח 1885)
הגבלת זכאות הגבלת זכאותם של נפגעים
מיום 16.5.2009
תיקון מס' 22
ס"ח תשס"ט מס' 2188 מיום 16.11.2008 עמ' 65 (ה"ח 260)
(3) מי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו, למעט רשיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה או מחמת הגבלה שהוטלה לפי פרק ו'1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967;
64. זכותה של קרנית לחזור על המתיר את השמוש ברכב (בענייננו, חנה), אינה זכות מוחלטת והיא מותנית בכך שהתנהגותו של מתיר השמוש היתה נגועה באשם. יסוד האשם, שמצדיק הפקעת זכותו לפיצויים של מתיר השמוש ברכב שלא דאג לביטוח, הוא שמצדיק גם את קיומה של זכות החזרה כלפיו. במידה ולא קיים יסוד האשם, נשללת זכותה של קרנית לחזור על המתיר את השמוש בר העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח, על ידי www.court.gov.il

^
X

חיפוש פסקי דין:

נעליים קרובים אל מגן דוד 99, הרצליה, ישראל | דיו ומדפסות קרובים אל | סקרים קרובים אל | שיער קרובים אל הסתת 14, מרכז ביג א.ת., אילת, ישראל | צלמים קרובים אל שביל ישראל, זכרון יעקב, ישראל | אנימציה קרובים אל | מצבות קרובים אל | שלטים קרובים אל משעול חובבי ציון 1, שדרות, ישראל | גילוי וכיבוי אש קרובים אל 652, זכרון יעקב, ישראל | רנטגן קרובים אל | הפקות קרובים אל | גרפולוגים קרובים אל מסעף דימונה/יציאה דרומית, דימונה, ישראל | מוזיאונים קרובים אל ציפורן 22, קרית מלאכי, ישראל | מהנדסי תחבורה קרובים אל זלמן שז"ר 195, בית שאן, ישראל | יבוא ויצוא קרובים אל הכלנית 6, עכו, ישראל | רפדים קרובים אל | פיברגלס קרובים אל | בתי כנסת קרובים אל | מסננים קרובים אל יגאל אלון 478, שדרות, ישראל | חדרים נקיים קרובים אל מחירון חומרים לעבודות טיח | מחירון פיתוח חוץ - משטחים, ריצופים, קירות תומכים ומסלעות | מחירון חומרי נגרות, מסגרות ופחחות | מחירון עבודות טיח | מחירון מרחבים מוגנים ומקלטים | מחירון עבודות איטום | מחירון תבניות לעמודים וראשי כלונס | מחירון גופי תאורה )מנורות(  ואביזריהם | מחירון חומרים לעבודות בניה | מחירון מחיצות, תקרות גבס וצמנטבורד וקונסטרוקציה לתקרה אקוסטית  | מחירון ספחים לצנרת מים וביוב | מחירון חומרים ומוצרים לעבודות פיתוח | מחירון עלות חומרים לעבודות שלד | מחירון מסגרות - גדרות, שערים, סורגים, מעקות ושונות | מחירון מערכות גילוי וכיבוי אש | מחירון חומרים לעבודות בניה | מחירון חומרי זגגות וצבע | מחירון חומרים לעבודות טיח | מחירון עבודות בניה בבלוקים | מחירון מערכות בקרת מבנים | מחירון תאורת לדים | מחירון איטום גגות בחומרים פולימריים נוזליים | מחירון גופים למצע הפרדה בין הקרקע לרצפה ולקורות | מחירון תאורת לדים | מחירון פירוק ריצוף, פירוק חיפוי קירות וסיתות טיח | מחירון אבנים מעובדות לחי | מחירון מאגר מחירי בניה ותשתיות מהדורת 03/2016 (מחירי 02/2016), מחירי חומרים | מחירון גופי תאורה | מחירון חומרים צמנטיים הידראוליים | מחירון שסתומים ומסננים | מחירון תבניות לתקרה מפלסטיק | מחירון רצפות פרקט | מחירון סרגלים ליישור טיח | מחירון ריהוט משרדי | מחירון בידוד למחיצות ותקרות | מחירון צינורות מפוליאסטר משוריין (פיברגלס GRP) | מחירון חלון פתיחה על ציר צד וחלון דו-צירי סב-נטוי )דריי קיפ( | מחירון מנעולים, תיבות מכתבים וכספות | מחירון אריחי טרצו לריצוף וחיפוי | מחירון אוגנים | מחירון מוצרי שיש )אבן( | מחירון מסדים/ארונות ואביזרי זיווד | מחירון קורות פלדה לעוגני קרקע קבועים | מחירון דיפון בגביונים | מחירון קירות תמך מסוג "טר | מחירון עבודות סיכוך, פרגולות ורצפות סיפון )דקים( | מחירון סרגלים ליישור טיח | מחירון דלתות ציר | מחירון ניקוז מי גשם | מחירון שוחות בקרה מפוליאתילןבית המשפט המחוזי בנצרת ה"פ 39458-08-11 ערטול נ' ערטול ואח' תיק חיצוני: בקשה מס' 2 ב | לפני כב' השופט שמאי בקר הודעה על מסמכים נדרשים בהתאם להוראות הדין הינך נדרש להגיש את המסמכים הבא | החלטה בתיק עע"ם 136/11 בבית המשפט העליון בירושלים עע"ם 136/11 - א' בפני: כבוד הרשמת דנה כה | לפני כב' השופטת רחל ערקובי תובעים 1. אירינה קיטאין נגד נתבעים 1. דינה לבל החלטה 1. קדם משפט בתיק | בפני כב' השופט נאסר ג'השאן תובע יצחק יוסף נגד נתבעים מוחמד מוסא החלטה 1. בפניי בקשת המבקש-הת | בפני כב' השופטת מיכל נד"ב המבקשת: ג.ר.א.ס. עיצובים ושילובים בע"מ נגד המשיבה: עיריית הו | בית משפט השלום לתעבורה בחדרה בפ"ת 5462-03-12 מדינת ישראל נ' עקאדר תיק חיצוני: 11/3592/2012 | לפני כב' הגורם שיפוטי בתיק מערערים 1. דוד קפלן נגד משיבים 1. מדינת ישראל הזמנת תיק משפטי  הינכם | לפני כב' השופטת רבקה גלט מאשימה 1. ועדה מקומית לתכנון ובניה חבל מודיעין נגד נאשמים 1. רות נייגט | לפני כב' הרשמת רות וקסמן תובעים 1. אופרייט ליס בע"מ נגד נתבעים 1. בנימין פורמן הודעה כתב הג | בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 7930/99 - א' בפני: כבוד השופט י' זמיר העותר: פלוני נגד המשיב: ש | מספר בקשה:1 בפני כב' השופטת רויטל באום תובעת רחל סגל נגד נתבעת ויקטוריה חיימוביץ פסק דין לבקשת ה | בבית המשפט העליון בירושלים בש"פ 6322/02 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש המבקשת: מדינת ישראל נגד המשי | בפני כב' השופטת הדסה אסיף תובעים 1. מאיר מניה בע"מ נגד נתבעים 1. כספי מערכות חימום בע" | בפני כב' השופט אברהם רובין, סגן הנשיא התובעת טטיאנה סטביסקי ת.ז. XXXXXX588 נגד הנתבעים 1.אלכסנדר | בית דין אזורי לעבודה בחיפה דמ"ש 17753-07-11 מסארוה נ' אפללו מספר בקשה:1 בפני כב' השופט | בפני כב' השופטת יעל טויסטר ישראלי מבקשים 1. קל אוטו - תחבורה (1994) בע"מ נגד משיבים 1. עלי | בבית המשפט העליון ע"א 5667/96 - א' בפני: כבוד הרשם בעז אוקון המערערים: 1. קיבוץ גשר 2. מפעל גבס | בפני כב' השופט זכריה ימיני מבקשים 1. רשות הפתוח נגד משיבים 1. ג'מיל עיסא הודעה לתייק בתיקיית | לפני כב' השופטת רויטל באום תובע סמי חן נגד נתבעות החלטה נוכח הודעת ב"כ הנתבעות, אני קובעת ל | בפני כב' השופטת מירב בן-ארי התובעת: חברת פרטנר תקשורת בע"מ נגד הנתבעת: מאורה טייטלר משרד עו | בית משפט השלום בחיפה ת"א 8888-01-11 בן עזרא ואח' נ' אראל ואח' תיק חיצוני: בפני כב&# | בית משפט השלום בנתניה ת"פ 33007-10-11 מדינת ישראל נ' סלומון(עציר) 24 אוקטובר 2011 33018-10-