מבצע בוטוקס

עורכי דין

abc.org.il מספק לכם מנוע חיפוש פסקי דין משוכלל בטכנולוגיית HT היחיד בישראל
חיפוש פסקי דין לפי עורך דין חיפוש פסקי דין לפי שופט חיפוש פסקי דין לפי בית משפט חיפוש פסקי דין לפי סוג תיק חיפוש פסקי דין לפי נושא חיפוש פסקי דין חופשי
לפי עו"ד לפי שופט לפי בית משפט לפי סוג תיק לפי נושא חיפוש חופשי
DOC
PDF

פסק דין

התובע
מיכאל קרמר
ע"י ב"כ: עו"ד עמי פרנקל ו גב' שני בן שחר
-
הנתבעת
לוח ידיעות אחרונות בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד אשר סלע ושלומי אלעד

פסק דין

1. בתביעתו עותר התובע לפיצוי בגין הליך פיטורים פגום (117,750 ₪), פיצוי בגין פיטורים מחמת אפליית גיל (50,000 ₪), השלמת פיצויי פיטורים (325,515 ₪), פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות סוציאליות (114,696 ₪), פיצוי בגין אובדן הטבת מס על הפקדות סוציאליות שלא בוצעו (תגמולי עובד) 24,224 ₪, פיצוי בשל הפחתת שכר לשנת 2009 (38,324 ₪).

התובע, בן 50 ביום פיטוריו, שעבד 25 שנה ברציפות בנתבעת, שבהתנהגות "כוחנית וערלת לב" ובחוסר תו"ל פיטרה אותו על אף היו תו מוערך, בעל מוניטין והישגים מקצועיים, "פיטורים הנוגעים במובהק במניעים פסולים ובלתי חוקיים של אפליית גיל, שהוצאו אל הפועל בהליך פיטורים לקוי וריק מתוכן במכוון".

התובע, מבכירי צלמי העיתונות בארץ, החל עבודתו בנתבעת כצלם עתונות ב-1.6.85 וסיים עבודתו ב- 8.3.10 (לאחר שהודע לו כי הוחלט לפטרו ב-7.2.10).
התובע הועסק כמשתתף חופשי וב-1.7.91 נחתם חוזה עבודה אישי שהכיר במעמדו כעובד מראשית העסקתו (וכך אף בחוזה שנחתם ב-2001).

על חות"ל של הנתבעת תעיד ההתכתבות שקיים עמה התובע לאחר פיטוריו בנושא זכותו "לקניין רוחני בתמונות שצילם בתקופת היותו 'משתתף חופשי'".

2. בכתב התביעה המתוקן, שהוגש (12.9.13) עפ"י החלטה מ-27.8.13, הוסיף ה תובע ל-3 רכיבים, כך שעותר הוא בהם כדלקמן:
להשלמה לפ"פ עתר ל-368,973 ₪.
לפיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לתגמולים עתר ל-129,991 ₪.
ולפיצוי בגין אובדן הטבות מס בסך 27,454 ₪.
סך כל תביעתו עומד איפוא לאחר תיקונה, ע"ס 732,492 ₪.

3. הנתבעת בכתב ההגנה המתוקן הכחישה כל טענות התובע בתביעתו, שהינה מופרכת וחסרת בסיס עובדתי ומשפטי ורצופה בטענות מקוממות, חסרות תו"ל ותוך הסתרה מסיבית של עובדות מהותיות, שבהצגתן יתמוטט "מגדל הקלפים הרעוע" שהקים התובע, בתקווה כי ביה"ד יעניק לו סכומים מופרזים ומופרכים, מציג עצמו והנתבעת באופן הרחוק שנות אור מהמציאות.
כך הסתיר, תוך הצגת מצג שווא דרמטי בפני ביה"ד, כי כעשור (החל משנת 2000), במקביל לעבודתו ועד למועד זה, בבעלותו עסק פרטי עם אשתו, כשהנתבעת אפשרה לו להקדיש לעסקו זמן ניכר (ובתקופות מסוימות אף מלוא זמן עבודתו) ע"ח זמן עבודתו. כך הסתיר כי גם כיום מספק הוא בעסקו שירותי צילום וכי אף הנתבעת רכשה ממנו שירותי צילום בסך של למעלה מ-500,000 ₪. פיטוריו בוצעו מטעמים ענייניים בלבד ונבעו מסירובו לשפר את התנהלותו ותפקודו הלקויים, תוך שהתעלם מהעובדות. בתקופה 1.6.85 – 30.6.91 סיפק לה התובע שירותי צילום כפרילנסר. ב-10.7.91 נחתם עמו הסכם העסקה ותנאיו עודכנו בהסכם מ-8.3.01.
פיטוריו בוצעו כדין, מטעמים ענייניים, לאחר שיחות רבות עמו, כשלאחר השימוע התקיימה עִמו שיחה נוספת.

4. התובע הגיש תצהיר עדותו (אפריל 2013) ותצהיר עדות מתוקן (אוקטובר 2013, לאחר תיקון תביעתו).
הנתבעת הגישה תצהירי כפיר(יעקב כפיר, משנה למנכ"ל), ירון(רון ירון,סגן עורך), להב(הדס להב,ראש מערכת חדשות) ומוטולה (עידן מוטולה, רכז כתבים)(הערת ביה"ד: תואר התפקידים, למועד הרלוונטי).
עפ"י החלטת כבוד השופטת ל. גליקסמן (11.11.13, בר"ע 58710-10-13) נשמעה בדיון שנקבע ל-18.11.13 אך עדות התובע.
עדויות הנתבעת נשמעו ב- 2.1.14.
סיכומי התובע הוגשו ביום 5.3.14.
סיכומי נתבע הוגשו ביום 25.5.14.

5. ולהכרעתנו-
א. הסכמי עבודה
לא מצאנו בכתב התביעה טענות, כביכול, לא הייתה לתובע, עת חתם עליהם , "יכולת מיקוח בעניין" , או כי "לא הייתה לו כל ברירה, אלא לחתום על חוזה העבודה שהוצע לו כפי שהוא" – כטענותיו החדשות בתצהירו, שלא בא זכרן גם לא בתיקון תביעתו!
מצאנו להזכיר עניין זה, שהרי בין יתר טענותיו, טוען התובע לכך שהחל עבודתו בנתבעת ב"גיל צעיר", כי הוצע לו לעבוד כפרילנסר וכי אח"כ הוכר, גם פורמאלית, כעובד.
ונזכיר – התובע יליד 1959. הנה כי כן, עת החל לעבוד כפרילנסר , היה כבן 26 – אכן, לא "קשיש", אך ודאי עם ניסיון ולא ממש "עוּל ימים" .
טענה כאמור, גם לא נשמעה ממנו – בכל שנות עבודתו ואף התובע לא טוען אחרת, גם לא בתצהירו!
התובע חתם על ההסכם ב-1991, בהיותו כבן 30 ובשנת 2001 היה כבר בן 42. גם משכך, תמוהות איפוא טענותיו החדשות בתצהירו. ודאי כך, כשהסכם 2001 בא לעגן הטבה כזו או אחרת בתנאיו – ממילא, לא "נכפה" לחתום עליו כ"מנעד" טיעונ יו בתצהיר.

כך או כך – אין לנו אלא לדחות טענות התובע בהקשר האמור ולקבוע כי התובע היה פרילנסר בתקופה הנזכרת ואח"כ , הועסק כעובד שכיר, עפ"י הסכמי עבודה אישיים עליהם חתם במודע, מתוך רצון חופשי ובהבנה מלאים, הסכמים הכוללים הכרה ( ולצרכי פ"פ בלבד) בכל התקופה, כולל התקופה בה נתן שירותיו כפרילנסר!
כך הסכימו הצדדים על הסכמה אישית-פרטנית ועל אי תחולת הדין הקיבוצי. בכל אלה, לכשעצמם, לא הוכח ולא נמצא פגם כלשהו!

עוד ראוי לציין: א י הבנתו "לאַשוּרן", עת חתם על ההסכמים, את "השלכותיהם המשפטיות" – האם מעמ ידה אי הבנה לאשורן זו, עילה משפטית?
מסכימים אנו עם זאת, כי התניות שבהסכם 2001 (הגם שתכלית זהה נקבעה גם בהסכם 1991) אינן בעלות נפקות, אלא נתונות להכרעה שיפוטית, אלא שזו תקבע עפ"י העובדות שהוכחו בפנינו. בפנינו לא הוכח (ולא נ טען) כי יש "לאיין" ההסכמים עצמם ומכל מקום , כלל לא שוכנענו כי התובע לא ידע על מה חותם הוא, או כי חתם "בחוסר רצון", ללא ברירה, כביכול, ב"כפייה".

נדון עתה בכ"א מהרכיבים.

ב. תוספות או שכר קובע
אין חולק כי התובע זכאי היה עם פיטוריו לפיצויי פיטורין. אין חולק גם כי התובע קיבל פ"פ לכל התקופה, כולל זו שהיה בה פרילנסר, כהסכמת הצדדים בהסכמי העבודה, כאמור לעיל.
אלא, שטוען התובע כי "שכרו הקובע האמיתי" הוא אחר מ"השכר הקובע המופחת" שלפיו חישבה הנתבעת את זכאותו (9,215 ₪).
כך, טוען הוא כי היה על הנתבעת לכלול בחישוב שכרו הקובע את הרכיבים הבאים שהיו חלק אינטגראלי משכרו: ש"נ גלובליות (7,908 ₪ לחודש) – סכום ששולם בקביעות, מדי חודש, ללא דיווח וללא התניה/הצהרה על ביצוען, גם כשיצא לחופשה, "ובלא כל קשר לביצוע בעין"; רכב-ק"מ – (4,350 ₪ לחודש), תוך שטען כנ"ל; הוצאות אש"ל וטלפון (850 ₪), תוך שטען כנ"ל; ציוד (1,041 ₪ לחודש), תוך שטען כנ"ל; מענק רבעוני (708 ₪ לחודש),תוך שטען כנ"ל, כמו גם טען כי ב- 2001 ביקש להכניסו כחלק משכר היסוד שלו, משאינו תלוי בדבר ומשולם קבוע והנתבעת "מודעת למלאכותיות שבהגדרותיה" הסכימה והכניסה חלק מהסכום לשכר היסוד וחלק המשיכה לשלמו (שהרי בעבר היה הסכום גבוה יותר - 15,000 "ח) וכך קבעה זכות קיזוז אם יתבע הסכום בגינו. [שני הרכיבים האחרונים ציוד/מענק הוספו בכתב התביעה המתוקן].
סה"כ עתר התובע להשלמת פ"פ בגין כל הרכיבים הנ"ל לסך של 368,973 ₪.

בטרם נבחן הנטען, מעניין לציין כי טענות העובדה החדשות שטען להן בתביעתו המתוקנת ביחס ל"מענק" כמפורט לעיל – ודאי אין ל הן הסבר הכיצד באו לעולם בשלב זה ולאור הנמקת הבקשה (ראה סעיף 2) לתקון כתב התביעה ... שלא להזכיר כי לא "נעלמו" מעיני התובע בפנייתו הראשונה לנתבעת – ומאידך , פירכה הם לטענתו ל"חוסר הבנתו" (וכיוצ"ב טענות) עת חתם על ההסכמים!!
גם כאן טוען הוא "ביקשתי מידיעות אחרונות" – ולא נדע ממי ביקש ומי אמנם הסכים לבקשתו....

הנתבעת הכחישה הנטען, טענה כי כל זכויותיו שולמו לו כדין והוסיפה כי הסכמתה לכלול גם תקופת הפרילנסר (1985-1991) לחישוב פ"פ ניתנה כתנאי ותוך הצהרתו בהסכמים כי מוותר הוא על כל טענה ביחס לתקופה זו.
משבחר לתבוע – עליו להשיב כל התשלומים שקיבל.

התובע נדרש מפעם לפעם לצרכי עבודתו לשעות נוספות, שאינן חלק מעבודתו הרגילה ומשכך, עסקינן בתוספת אמיתית; מה גם שהתובע עצמו מעיד על עבודתו בהודאת בע"ד (סעיף 15 לתביעה) ומעולם לא טען כי מדובר בפיקציה; כן הפנתה לסעיף הקזוז [5ב(3)]בהסכם השני ].
כך אף באשר לשימוש התמידי ברכבו הפרטי לאור אופי עבודתו, על בסיס אומדן שבוצע וששולם לו ובלא שנדרש ליתן דיווח/קבלות , עפ"י האמון שבין הצדדים. מעולם לא טען כי התשלום לא משקף הוצאותי ו הריאליות או כי בפיקציה עסקינן. אין בכך ששולם לו גם בחופשה לשנות מהמהות. כך נטען גם ביחס לרכיב אש "ל, טלפון וציוד.
באשר למענק – טענה כי עסקינן במענק חצי שנתי , בדומה למענקי חג שקיבל התובע, כי הסכים לכך שאינם שכר וכי עפ"י הדין (תקנות פ"פ והפסיקה), עסקינן במענק כדוגמת משכורת 13 , שאינו חלק מהשכר הקובע וככל שייקבע אחרת, למען הזהירות, עתרה לקיזוז המענקים שקיבל במשך שנותיו, כאמור בהסכם השני.
כפיר בתצהירו התייחס לנטען.
בעדותו (נובמבר 2013) מוסיף התובע (שוב, טענה שלא נשמעה קודם) כי כשחתם על החוזה אמר לו איתן עמית, רכז הכתבים, שיוסיף לו מכל הכיוונים שתהיה לו משכורת יפה ואז הוסיפו כל האלמנטים, זה פיקטיבי, הבסיס של 3,500 ₪ "אי אפשר לעבוד 24 שעות בשכר כזה" , אמר לו שיתן לו ברכיבים, כי לא יכול לתת לו (בשכר) בבסיס.
כשחתם על ההסכם השני, לא אמר לכפיר שהסכים עם איתן שהכל פיקציה...
כך אישר בעדותו כי עבד בפועל שעות רבות, שלא ניתן לבחון אותן לפי התוצאה שהשיג, שכן לעיתים עמד-עבד שעות ולא יצא מזה צילום וכי אף עבד (כמצוטט לעיל) 24 שעות.
התובע אף לא הציג בפנינו אסמכתא אחת להוצאותיו/לקילומטראז' שביצע מדי חודש וכיוצ"ב. אין לשכוח כי לטענתו קנה את האופנוע ובעלות גבוהה – ככלי לעבודתו. ממילא, הוצאותיו – הוצאות אמת המה – ואין בעובדה כי שולמו לפי הערכה – כדי להופכן לפיקציה – והכל כשהתובע עצמו טוען בעדותו כי רכש אופנוע יקר ובעלות משמעותית , " הכל לטובת העיתון"!
באשר למענק אישר כי לגבי הסכום שהוכנס לבסיס אין לו טענות, לא ויתר על טענתו לגבי היתרה, אך אישר כי זה היה בהסכמתו, שאחרת היה הולך הביתה. עוד אישר כי לא דרש באיזשהו שלב את הנטען עתה.

כאן ראוי להזכיר שוב – הנתבעת התנגדה בראשית הדיון לכל עדות שהיא הרחבת חזית. התובע הרי טען, בין יתר הנמקותיו, כי בעת חופשה/מחלה לא הופחתו הרכיבים דנא – לא נבין מדוע "נזכר" רק ברישא ח.נ. של כפיר לנסות ולהגיש תלושי שכרו...(ואגב כך, לא נדע גם כיצד עולה לפתע טענת עובדה, או משמעותה להליך – כביכול, לכל הצלמים היה אופנוע?!). כך גם באשר להצגת נתוני עובדה בח.נ. בהקשר לרכיב הנדון - שלא הוכחו...
ומנגד, כפיר הבהיר מדוע נקבע רכיב הק"מ, הסביר התשלום להוצאות והטלפו ן (תוך שאישר כי לתובע היה נייד בלתי מוגבל במימון הנתבעת – הגם שהתובע לא טען להן עובדתית! ראה ס' 46 לתצהירו).
באשר לציוד – הגישה הנתבעת פניות לתובע, אך לא תגובות התובע. כפיר הסביר כי חרף זאת , שולם לו מתוך אמון בו. כך לא נסתרה טענת כפיר כי על בסיס דרישות התובע ושיחותיהם – הושג ההסכם.
כאן "מוצא" התובע שוב להעלות טענת עובד ה חדשה, שגם זכרה לא בא עד לעת זו, לפיה מוזס אמר לתובע כך לנהוג – טענה שכפיר הכחישה!
ונזכיר כי לא שמענו עדות מוזס.
כפיר אישר כי ע"מ לענות על דרישות התובע הוסכם לכלול חלק מסכום המענק החצי שנתי בשכרו ולגבי היתרה, הוסכם ונחתם שאיננה חלק מהשכר.
כן אישר כי ב- 4 השנים האחרונות מדובר בסכום קבוע, ששולם (מחצית כל פעם) פעמיים בשנה.
[ואגב כך, אין שחר לטענה שהועלתה ( לראשונה) בח.נ. של כפיר – כביכול , שכר בסיס היה שכר מינימום! – ב- 1991 אין יכול להיות חולק כי סך 3,500 ₪ לא הי ווה שכר מינימום... וכך הוא המצב גם ביחס ל- 2001 (לסכום 3,500 ₪, או לשכר הבסיס 9,056 ₪ ,שנקבע ב- 2001).
כן אישר כי היקף שעות עבודתו של התובע , כולל השעות הנוספות, היה משתנה בין יום ליום.
ירון אישר בח.נ. כי התובע אינו מגיע לחדר ו מחתים כרטיס, אלא עובד בשטח, בכוננות רצופה ויכול לשבת כשאינו עובד ואף ששהה לפעמים בעסק הפרטי, לא יודע אם אפשר לבחון כמותית שירד מספר השעות של התובע בשנים האחרונות, כי צלם עיתונות זו עבודה מאוד תובענית ואינטנסיבית.
הנחת המוצא בשאלה שהוצגה ללהב באשר לשעות העבודה של התובע – די בה ע"מ להבהיר מדוע עסקינן ב"תוספת" אמיתית, ודאי לא פיקטיבית. מכל מקום, להב השיבה כי לא עקבה אחר שעות עבודתו.
מוטולה אישר כי היקף השעות המוקדש לכל משימה אינו זהה, יש משימה של 10 שעות ויש של שעה.

הנה כי כן ממכלול העדויות והטענות, מסקנותינו הן כדלקמן:

ראשית, לא הוגשו לנו תלושי שכר ע"מ להוכיח כי חודש בחודשו קיבל התובע סכומים קבועים וזהים לכ"א מהרכיבים הנזכרים (הגם שכמדומה, הנתבעת אינה חולקת על כך) – אלא 2 תלושים שהגישה הנתבעת (כפיר 9) המאששים הסכומים הנדונים לש"נ.
( הגם שלא הופנינו לכך בתלוש ינואר 2010 קיבל התובע תשלום בגין
ביטוח אופנוע 5,200 ₪).

לא נדע הכיצד יכול התובע לומר כי הציג תשתית עובדתית מוצקה (ודאי כש"טרוניה" לו על שלא התאפשר לו להגיש תלושים , "כשנזכר" משום מה להגישם כאמור, רק בפתח ח.נ. – אין לנו אלא להשיבו "קשוט עצמך" )!
הגם שכאמור כשל התובע בהוכחת הסכומים ו"קביעותם" – כך עולה מהסכמי העבודה ובפועל, אישר כפיר כי כך וכך עלה גם מ- 2 התלושים שנזכרו.
שנית, היות התשלום קבוע ומוסכם , ללא דיווח/שלא כנגד קבלות – אינו מלמד על היותו פיקטיבי !
גם תשובת כפיר (אליה מפנה התובע בסיכומיו, רישא עמ' 5) אינה מוכיחה כלל ועיקר כי עסקינן בפיקציה - אלא ההפך, שהרי משמדובר בתשלום מוסכם לש"נ/להוצאות (רכב/טלפון/אש"ל) – שבהכרח אינם קבועים, לשעות נוספות שבוודאות ביצע ולא שוכנענו בעדות התובע למכסת הק"מ שנסע, או להלימה מחוייבת בין מספרים להוצאות, ובהיקף משתנה, בק ילומטרז' שנסע בהיקף משתנה (והוצאות נלוות לרכב שונות אף הן ובל נשכח כי אין מדובר רק בדלק) ובאש"ל/טלפון (אף הם משתנים מעת לעת – ובל נשכח טענתו כי אף רכש הוא לאחרים מזון, בנסיבות מסויימות..) – ומה לנו יותר מכך, כדי להסביר כי עסקינן בתשלומים ובהחזר הוצאות ממש וללא כל פיקציה – ומכל מקום, כך שוכנענו ולו מעדות התובע עצמו ומשאלות שהציג בח.נ. לעדי הנתבעת ותשובותיהם. צודקת הנתבעת ואין מדובר ב"מִתאם" זהה בין התשלום להוצאות שנטען כי הוצאו.
משאין חולק כי הנטל בעניין על התובע, ודאי כך , משטענותיו עתה מנוגדות להסכמי העבודה עליהם חתם ולהתנהלות הצדדים במהלך השנים(הסכמה שבהתנהגות) ומשלא נסתר כי היו הם פרי הסכמה ומשנטל זה לא הורם ע"י התובע – אך ברי כי נדחות טענותיו בהקשר זה ומקובלות עלינו טענות הנתבעת.
ובאשר לציוד – ראשית, אין חולק כי התובע אכן רכש ציוד וכי עסקינן בציוד מתחדש ובטכנולוגיה (שמידיעת כולי עלמא) מתחדשת בשנים אלה בתדירות גבוהה ובמהירות, ובעלויות שאינן פעוטות – רק בעדותו "ממעיט" התובע במשמעות הציוד, עלותו ועלות החלפתו .
כך לא הוכיח התובע את ה"פיקציה" הנטענת בהחזר ההוצאות בהקשר זה, כשאין מחלוקת כי "החזר הוצאות" אינו בהכרח שקל מול שקל, ואין בכך להופכו לרכיב פיקטיבי – כשלא נסתרו טענות הנתבעת בהקשר זה ; הגם שאין חולק כי התובע לא המציא קבלות והנתבעת בין בשל אמון בתובע (עובד מסור ומקצועי הרבה שנים) ובין בשל רשלנותה לא עמדה על קבלתן – אין גם בכך כדי להפוך ההחזר האמור שנקבע ובמנגנון מוסכם – לפיקציה. ומכל מקום – לא כך שוכנענו.
מניחים אנו כי התובע אכן החליף הציוד במהלך השנים (לא טען אחרת) וכשם שלא הגיש קבלות, חרף ההסכם וחרף התראות – גם לא פנה במהלך השנים ואמר – זו פיקציה – הכניסו הסכום לשכר הבסיס (ואף לא פנה לנתבעת ואמר: אל תשלמו לי כי לא החלפתי ציוד/לא התבלה וכו'....) . ברי אף לנו כי לא בכל שנה מתבלה-מתכלה כל הציוד וממילא במהלך 3 שנים הבלאי , מחד והחידושים , מאידך – מתאזנים...
מניחים אנו את התובע בחזקת תו"ל ואמון ואיננו מייחסים לו הפרת אמון חמורה, משברי לנו כי שמר על רמת הציוד, כלי העבודה שלו וברמות המקצועיות שטען לה! וממילא, הוציא ההוצאות כמוסכם וקיבל החזר כמוסכם.
משכך, גם בהקשר זה, משלא הוכח (ונזכיר – התובע לא ממ ש ביסס טענתו, ראייתית גם בהקשר זה) כי בפיקציה עסקינן – נדחית טענתו גם ביחס לרכיב זה.
ובאשר למענק – דווקא טענת התובע לפיה בהסכם השני, לדרישתו, הוכנס חלק מהמענק לשכר הבסיס – מהווה לטעמנו ראייה לכך כי המענק שנותר – אכן מענק הוא ולא חלק מהשכר הקובע.
אין בפנינו ראיה כלשהי ולפיה ההפרש בין המענק שבהסכם הראשון (15,000 ₪) למענק שבהסכם השני (8,500 ₪) (= 6,500 ₪) התווסף לשכר הבסיס של התובע.
אין לשכוח כי התובע נמנע מהגשת תלושיו (שהיו כולם כזכור אצלו, ועליהם מתבסס מכתב ב"כ; כמו גם הבקשה לתקון התביעה) – גם עניין זה, ראייתית, אינו עומד לזכותו , שהרי הנטל עליו הוא.
גם בחינתנו את השכר שנקבע בהסכמים אינה יכול ה להיות מענה, שהרי הפער בין ההסכם הראשון לשני ובה נתן כי שולמו במהלך כל השנים כמתחייב מהדין ומההסכם/תוספות יוקר – אינו מביא לסכום שכר הבסיס שנקבע בהסכם השני.
ומנגד, לא נעלם מעינינו כי בהסכמים נקבע רק כי ישולם מענק שנתי בשני תשלומים וכן כי המענק אינו חלק מהשכר.
נכונים הדברים עוד יותר משהסכימו הצדדים, בהסכם השני כי התובע לא יטען כנגד כך ואם יטען יהיה חייב בהשבת המענקים שקיבל.
אין לשכוח כי בהסכם הראשון חוייב התובע בהגשת דיווח לשעות נ וספות וכן להחזר טלפון אש"ל – ולא הוכיח כי קיבל חודש בחודשו סכום קבוע ואף לא הוכיח העדר דיווח.
כך – התובע עצמו טען בתביעתו כי א ופיו של התפקיד "והעבודה התכופה בשעות בלתי שגרתיות" והוסיף והוכיח בעדותו כי עסק שעות רבות ושונות ולא "במשרת מינימום" (ראה סעיף 13 לתצהירו).
משבפועל, אין בפנינו נתונים כלשהם, ומשהנטל עליו ומשרשאית הנתבעת להעניק מענק שנתי (הגם שלא "נוּמק" הבסיס לו) – משהוסכם בהסכם השני כפי שהוסכם – מצאנו ליתן באיזון האמור משקל יתר להסכמה המודעת של הצדדים (ודאי לאור גרסת התובע לשינוי שנערך לבקשתו ברכיב זה).
הנה כי כן – נדחית עילת התביעה להפרש פ"פ.

משקבענו כי אין עסקינן בשכר, אלא בתוספות שאינן שכר – ממילא לא חייבת הנתבעת בהפרשות בגין תוספות אלה ולפיכך, נדחה אף רכיב זה.
נוסיף ונבהיר כי משהזכאות למקפת ולקרן ההשתלמות – הסכמית היא ומשבמפורש הסכימו הצדדים מהו הסכום ממנו ינוכה מהתובע ועליו תפריש הנתבעת , גם בשל כך, אין זכאי התובע לרכיב זה, כולל "אובדן הטבות המס " על ניכוי שלו, משכרו , שלא בוצע.

ג. הפחתת שכר
טוען התובע כי הופחתו משכרו בשנת 2009 12.5%, כי "הוסבר לו" (ע"י מי/מתי?) שמדובר בהפחתה זמנית וכי בעתיד (מתי ובאילו תנאים וכיצד??) יוחזר השכר שהופחת, כפי שקרה, בשנ ים קודמ ות.
כך הוחזר בסופו של דבר השכר שהופחת לו בחודשי ינואר-מרץ 2010 (??) אך לא הוחזר שכר שהופחת ב- 2009. משכך, עתר להשבת 38,324 ש"ח. היה לו ברור כי השכר יוחזר לו (ולכל עובדי הנתבעת?). כך בתצהירו.
התובע "מאשר" במשתמע כי "הסכים" להפחתת השכר. אין הוא טוען כי הוסכם ש השכר יוחזר ואף לא כי כך הובטח!
התובע נסמך על נספח "י" לתביעתו (אך נמנע להגישו בתצהירו, בשונה מיתר נספחיו).
כזכור, לא הוגשו לנו תלושי שכר ע"י התובע.
מתלוש 12.09 עולה כי אכן הופחת שכרו כמופיע בנספח "י" - ומנגד, אין כל ניכוי בתלוש ינואר 2010, בניגוד לטענתו – ודאי אין הוכחה להחזר (ונתמה, הכיצד נוכה בחודש מרץ 2010, בו עבד עד 8.3.10 בלבד ועוד יותר – מתי הוחזר לו?! ).
צודקת הנתבעת בסיכומיה (סעיף 31) – התובע שמצא (שוב) להאריך ולהפליג בסיכומיו בתיאורים , בהערכות וב "ציונים" כאלה או אחרים (כמעט כל עמוד ראשון ו מחצית עמוד שני לסיכומיו) – "גר ע" מהם התייחסות כלשהי לרכיב זה.
למצער, לא מצא לתקן שגגה זו ולבקש להגיש תשובתו, ולו תוך התייחסות, מעט מזעיר, לחוסר זה (ואחרים).
אין זאת כי אם קיבל גרסת הנתבעת בהקשר זה, ולו בעדות כפיר, שאף לא נסתרה.
משלא הוכיח התובע כי הוסכם(הובטח) על החזר ומששוכנענו כי קיבל על עצמו הפחתה זו כמו לכולם, לאור מצבה של הנתבעת ומשלא התפטר בגין הפחתה זו, [אף לא הוכיח כי אכן הוחזר בשנים קודמות(כהדגשתנו לעיל)] ומשלא התייחס כלל לרכיב זה בסיכומיו – אין לנו א לא לדחות התביעה ברכיב זה.

ד. זכות קניין
בתביעה שבפנינו – נדמתה התייחסות התובע לשאלת הקניין הרוחני בתמונות שצילם, כנזכר בנספח לתביעתו , כעיסוק בדבר שאינו נצרך להכרעתנו, ודאי משלא הובהר די צרכו מה רלוונטיות יש לעניין להכרעתנו בהליך דנא, וכך אף בסיכומיו (עמ' 2) – אף אם נקבל עמ דתו כי עסקינן בזכות יוצרים שלו/בזכותו הקניינית – מדוע נדרש לעניין בתביעה דנא? – האמנם יש בכך להצביע על חות"ל של הנתבעת?! – האם אמירת כפיר, המתעלם מהמועדים (ודאי כ"מומחה" בדיני קניין) – יש לה ערך משפטי (עובדתי) כלשהו להכרעתנו?! (ובכל הכבוד, לתפקידו בנתבעת).
אין הדבר בידיעתנו ובסמכותנו וממילא, ל א נכריע בכך, ודאי לא אגבי ת! ודאי וודאי, כשהנתבעת (והתוב ע) הכירו בהסכמים בכל התקופה לפ"פ ומשאין בפנינו עילה אחרת בה נדרש כי נכריע אם בשנות הפרילנסר – היה "באמת" עובד שכיר!

ה. פיטורי התובע
טוען התובע כי במהלך יום עבודה שגרתי בחודש ינואר 2010 התקשרה אליו להב והודיעה לו בע"פ להפתעתו כי הוא מוזמן לשימוע בקשר לפיטורים למחרת. אין זה צעד יוצא דופן, כי כך נוהגת הנתבעת עם עובדיה, ע"מ לשבור רוחם / לנטרל יכולתם להתגונן.
התובע לא הוזמן לשימוע כמתחייב מהפסיקה במכתב רשמי, מסודר ומנומק, לא נומקו ולא נמסרו לו הטענות נגדו, כמו גם זכותו לייצוג משפטי.
התובע, שרוחו נפלה, התייצב למחרת לבדו מדוכא וחרב, בלי שידע מה נטען נגדו ובלי שהתכונן לשימוע. בישיבת השימוע, בחדרו של העורך הראשי מר שילה דה בר, נכחו לצדו סגנו ירון , להב, מוטולה , כפיר ומר יצחק נופך מוזס(מוזס).
ב"ישיבת השימוע" נאמר לו כי הוחלט לפטרו, כי אינו משתף פעולה עם הממונים, נוהג להתווכח, נשחק בעבודתו, אינו מתפקד כבתחילת דרכו – "דברים קשים ובלתי מבוססים" , שהכוהו "בהלם ובתדהמה. בודד במערכה נתקף אלם וחש עלבון צורב", כשברור לו שהוחלט לסיים העסקתו עובר "לישיבת השימוע הטקסית והעקרה.... בשארית כוחותיו ניסה לטעון" כי כצלם אמן הוא שם דגש על איכות יצירותיו ולאו דווקא על מספרן, אך הוסיף כי הוא מוכן לפעול בתקופת ניסיון לפי מדיניות זו של הנתבעת בטרם יוחלט על המשך העסקתו – דברים שנדחו ע"י הנתבעת.
"היה זה מקרה מובהק שבו המעסיק מבקש לסמן וי, כאילו קיים שימוע ולהיפטר ממרבית העובדים הוותיקים, ולשכור תחתם עובדים צעירים במשכורת רעב. ההחלטה לפטרו הייתה מוגמרת, נתקבלה מראש, וישיבת השימוע הייתה טקס ריק, ממילא גם לא נרשם בישיבה כול פרוטוקול".
שבועיים אח"כ זומן התובע לירון, שהודיעו שיוכל להמשיך לעבוד אם יעבוד במתכונת המקבילה למשתתף חופשי ויקבל תמורה לפי מספר התמונות שיספק. התובע התנגד להצעה מבזה זו, שמשמעה הפחתת שכר רדיקאלית. "מה גדולה הייתה הטרגדיה, התובע שקע עם פיטוריו.... עמוק, ומאותו רגע הניח את מצלמתו, שהייתה לו כיד ימין, וחדל לעסוק במקצוע הצילום".
"לאחר סיום עבודתו קיבל מסמכים שונים... ובהם גמר חשבון. לאחר זמן, הבין התובע כי .... חישוב זכויותיו הייתה שגויה ומנופחת".
משזומן לישיבת שימוע כאמור, על הנתבעת לשלם לו פיצוי לצרכי אגרה, 6 חודשי שכר (6 X 19,625 ₪).

פיטוריו "היו נגועים במובהק במניעים פסולים ובלתי חוקיים של אפליית גיל והוצאו אל הפועל בהליך פיטורים לקוי וריק מתוכן במכוון".
כך , מתאר הוא עצמו מבכירי העיתונאים בארץ, שזכה להערכה רבה בקרב מנהליו ועמיתיו, כמי שליווה במצלמתו אירועים חשובים ובולטים, זכה לשבחים רבים על מקצועיותו.

בתצהירו חזר על תאורו לזימון, פרט את בעלי התפקידים שישבו בשימוע, את שנטען כנגדו (אינו משתף פעולה עם הממונים; נוהג להתווכח; נשחק בעבודה; אינו מתפקד כבתחילת הדרך, כשהיה בחור צעיר), כי הדברים הקשים שהוצגו כעילה לפיטוריו, "היכו אותי בהלם ובתדהמה. בגלל תחושת העלבון הצורב ועובדת היותי לבד ב- 'משפט השדה'.... כמעט ולא יכולתי לדבר... בשארית כוחותי ניסיתי לטעון"... כי כאמן הוא שם דגש על איכות יצירותיו ולאו דווקא על מספרן ואף הוסיף כי אם זו מדיניות הנתבעת הוא מוכן לפעול על פיה ואף ביקש תקופת ניסיון – אך בקשתו נדחתה (ונזכיר – טענות עובדה שלא בא זכרן כלל, לא במכתב ב"כ ולא בתביעתו!).

כך בדק בטרם תצה ירו "והיקף החומר המצולם" ששלח מדי שנה "נותר יציב במשך השנים שקדמו לפיטוריי".
בשימוע לא קיבל כל מסמך המוכיח הנטען כנגדו ולא נרשם פרוטוקול ואף לא אפשרו לו לעיין במסמכים הרלוונטיים, גם "לא התאפשר לי ליהנות מייצוג משפטי מתאים ולא הודיעו לי שיש לי זכות לייצוג."
כך "נזכר" התובע – כי טענות באשר לתפקודו , הועלו "מספר פעמים בודדות" ואף כי "נקראתי כמה פעמים" לשיחה ע"י מוטולה, אז נשאל על מספר הצילומים והשיב כי צילומיו הם מורכבים, "הדורשים ציפייה ארוכה לאירוע ולאחר מכן ליטוש ובחירת התמונה הטובה ביותר, אלו דורשים זמן ומאמץ ניכר..", בשונה מצלמים אחרים, "שצילומיהם הנם פעמים רבות פשוטים...." (סעיף 26, כשגם המצוטט וגם המשך הסעיף רלוונטיים אף לטענת התוב ע באשר לרכיב שנ"ג...; ואגב כך – התובע "שבוי" בטענותיו , ככל הנראה, לא שם ליבו לסתירה בטענותיו לרכיבים השונים ).
כך מספר הוא לנו כי בשנים האחרונות התבקש לבצע צילומים רבים בביהמ"ש, הסכם שהיה לו כי לא ישלח לביהמ"ש ומדוע סירב, כולל תיאור, טיעון רפואי בגינו סירב לבצע עבודות – "וסירובה האכזרי" של הנתבעת באירוע מסוים להחליפו.
ואז מפרט הוא כי שבועיים לאחר שיחת השימוע (שוב, תיאור עובדתי חדש) – זומן לירון , שה ציע לו לשנות תנאי העבודה לפי תפוקה למתכונת דומה לשל פרילנסר – הצעה מבזה , "שמשמעותה הפחתת שכר באופן רדיקאלי", שסרב לה ושממנה "ברור שפיטוריי נעשו משיקולים מפלים של גיל וותק" ("נוספה" עילת "וותק" לטענת אפלייה....).
עם פיטוריו שקע בדכדוך עמוק, הניח המצלמה וחדל לעסוק במקצוע הצילום. ב- 3 השנים שלאחר פיטוריו ביצע כ - 3 עבודות צילום זניחות ומזדמנות גרידא, איבד האש שבערה בו, ונספח ב' להגנה הוא "פרסום גרידא".
הנתבעת הכחישה טענות התובע לאפליה בפיטוריו וטענה כי התובע פוטר מטעמים ענייניים בלבד, כתוצאה מסירובו לשפר באו פן כלשהו את התנהלותו ותפקודו הלקויים.
פיטוריו בוצעו בהתאם לכללי הדין, מטעמים ענייניים , לאחר שיחות רבות שקויימו עמו במסגרתן הועלו בפניו טענות בקשר לתפקודו הלקוי, ומשלא השכיל לשפר ת פקודו.
כך הפנתה לעסקו הפרטי בו עבד גם במהלך עבודתו בנתבעת, תוך שהוא מפרסם את שירותיו האישיים כצלם(נספח ב') וממ ילא, לאחר הפסקת עבודתו (מה שמאיין מצג השווא שטען לו, כביכול חדל מעבודה) .
בשנים האחרונות הביע התובע חוסר רצון ותשוקה מובהקים לבצע תפקידו, ה ִרבה להתלונן על סוג ואופי המשימות שנשלח אליהן וכשנֵאות – ה ִרבה להתקשר לממונים ולבקש החלפתו "כי אין לו סבלנות יותר", הביע רצון מופגן שלא לבצע המשימות "היומיומיות" שמבצעים כל הצלמים ודרש קבוע לה שלח רק "לאייטמים הגדולים". פעמים נתן יחס לא ראוי לאובייקט הצילום והעמיד את הנתבעת במצבים מביכים ולא נעימים.
משימות רבות סירב לבצע בטענה שהן לא מעניינות ו/או אין לו סבלנות אליהן, תפוקתו הייתה הנמוכה ביותר מהצלמים האחרים, כשמשכורתו לא תאמה את תפוקתו. סירובו גרם לצורך לשלוח צלמים אחרים (נותני שירות) כך שהנתבעת שילמה כפול. איכות צילומיו הייתה סבירה ביותר אך לא עלתה על שאר צלמי הנתבעת.
להב ומוטולה נאלצו לקיים עמו שיחות רבות במסגרתן הביעו אכזבתם מתפקודו כמתואר והפצירו בו להגביר תפוקתו ולשפר יחסו למשימות ולעבודתו, אך חרף הכבוד שרכשו לו – לא שיפר תפקודו. בשל כורח המציאות בנתבעת ובעיתונות, שחייב התייעלות תקציבית, נאלצה לצמצם משרת צלם ולשם כך נערכה סקירה של הצלמים ותפקודם, תפוקתם וביצועיהם ועפי"ה ועפ"י שק"ד הנתבעת הוחלט לבחון סיום העסקתו.
נסיונו לייצר לראשונה בתביעתו כאילו פוטר מטעמי גיל – מופרך. מעולם לא נאמר לו כי פוטר משאינו "צעיר".
בשימוע התייחס התובע בהרחבה ופעם נוספת לטענות הנתבעת ולאחר השימוע, ולבקשתו, נערכה הפגישה הנוספת לתובע עם ירון וסגנו והתובע התייחס פעם נוספת לאפשרות פיטור יו.
לאחר שנשקלו טענותיו בכובד ראש – הוחלט על סיום העסקתו.
בתצהיריה חזרה הנתבעת על טענות העובדה בהקשר זה:
להב בתצהירה (ממונה על התובע מ- 2008) לא טענה כי פירטה בשיחת הטלפו ן בהזמינה התובע לשימוע , את הסיבות לפיטוריו, הטענות בגינן זומן – הגם שטענה כי התובע "לא הופתע.... מאחר וידע על הקיצוצים וגם על טענותינו כלפיו".
עוד טענה כי התובע הגיע לישיבת השימוע עם מוזס, שהיה בעבר ממונה על התובע, שהגיע ע"מ לתמוך בו. התנהלה שיחה ארוכה ולתובע ניתנה האפשרות לומר כל שרצה והעלה טענות רבות.
מוטולה אף הוא מציין הליקויים בעבודת התובע (כממונה על התובע מ- 2008), טוען כי קרא לתובע לשיחות מספר , בהן הבהיר לו כי "אי אפשר יותר להמשיך" כך וכי עליו להשתפר, אך התובע המשיך בשלו, התובע לא טען מעולם לקשר לגילו וגם לא בשימוע – מה שממילא לא היווה שיקול. תאר הבדיקה שביצע לאור הצורך בקצוץ עלויות הצילום.
ביקש מלהב לזמנו, התובע זו מן טלפונית, משממילא כמעט לא נכח בנתבעת.
בשימוע שארך כשעה, הועלו בפניו הטענות והתובע לא הופתע מהטענות כלפיו, אף שנראה כי התקשה להאמין כי יפוטר. התובע התייחס לטענות ולאחר מכן נשקלו כל השיקולים והוחלט לסיים העסקתו.
ירון מספר על הטענות לעניין תפקוד התובע והצורך לצמצומים, תוך שנשקלו טרם זימונו וגם לאחר השימוע, תרומתו רבת השנים לנתבעת ויכולותיו המקצ ועיות וכן יחסי הידידות עם רובם, כמו גם אינספור שיחות שנוהלו עמו.
התובע לא הופתע בשימוע מהטענות שהועלו כנגדו ואף דיבר כמה שרצה וטען כי תמיד מוכן לצאת למשימות ואינו חושב שיש בעיות בהתנהלותו או בתפקודו. התובע קיבל זכות טיעון מלאה.
מתוך נסיון נוסף להשאירו, זומן התובע ואז הציעו הצעה שנועדה לאפשר המשך העסקתו תוך "התגברות" על הבעיות בתפק ודו (לא כפריל נסר אלא כשכיר, תשלום לפי פרסום וכך, ככל שישקיע, ישתכר יותר – פתרון שנעשה גם עם עובדים אחרים ובכך נמנעו פיטוריהם ). התובע דחה ההצעה.
ההחלטה על פיטוריו נתקבלה לאחר ששמעו (בכירי העיתון) בהרחבה את כל טענותיו ובשל ההכרח בכך.
כך גם כפיר בתצהירו, תוך שהוסיף כי התובע יכול היה להיות מיוצג ע"י עו"ד, כפי שעשו עובדים אחרים שזומנו לשימוע; בנתבעת לא פחות מ- 6 צלמים שגילם מתקדם משל התובע ושתפקודם עלה על שלו, ודאי כך ביחס לעתונאים.

אין חולק כי לתובע לא נשלח מכתב זימון לשימוע.
אין חולק איפוא כי לא פורטו בפניו הטענות בגינן זומן (במכתב, שכאמור לא נשלח).
אין חולק גם כי לא הופנה לזכותו להיות מיוצג ע"י עו"ד.
אין חולק כי אין בפנינו פרוטוקול לישיבת שימוע.
אין חולק כי גם לא הוצג סיכום- החלטה לישיבת השימוע ואף לא לפגישה שלאחריה.

אלא, שחרף כל אלה התרשמנו כי לא היתה המשימה "קלה" בעיני הנתבעת ובהתאם, ב ישיבת השימוע נכח הרכב רחב ונכבד.
לא הובאה בפנינו, ע"י התובע, עדותו של מוזס – והעדר ראי יה מטעמו תמוה בעינינו, שהרי נכח בישיבה "לטובת " התובע, כמי שהיה ממונה עליו בעבר (ובלי שהובהר די צרכו, מ עמדו בנתבעת באותה עת).

התרשמנו, ולו מתצהיר התובע, ודאי מעדותו – כי התובע ידע היטב מהן הטענות שהועלו כנגדו (חרף העובדה כי לא הועלו בכתב טרם השימוע) , כי הו ּתרה באשר לתפקודו פעמים לא מעט טרם הזימון לשימוע, ודאי היה ער (כעובד ותיק ומקורב לרבים מעובדי הנתבעת) לקשיים הכלכליים בנתבעת באותה עת ולהליכי הצמצומים שנערכו בנתבעת.

והעיקר שוכנענו – כי התובע לא ממש היה מופת ע מהשימוע ובהתאם, אף התייחס בשימוע לטענות כנגדו.
לא שמענו מהתובע כי לאחר אותה ישיבה, בה היה כה מופתע כטענתו, פנה לנתבעת, ביקש לטעון בפניה שוב, הוכיח מדוע אין הצדקה לפיטוריו, מדוע טעות בטענות שהועלו כנגדו, מדוע כל הממונים הנזכרים, הצעירים, לא מנוסים ובלתי מקצועיים – שוגים כל העת בהתייחסות אליו, לתפקודו ובאופן ניהולו על ידם, מדוע כל שנטען באשר לתפקודו – אין לו שחר.

כאדם בן 50, מנוסה מאוד (גם בצילומים בבימ"ש) – ודאי ידע על קיומם של עו"ד , על יכולתם לסייע. בל נשכח כי התובע "עיתונאי", וודאי אינו מ ה"בורים" שאינו יודע, ולא הרשימנו כמי ש"נאלם דום", עת עומת עם הטענות, ודאי לא לאחר ישיבת השימוע. שוב נזכיר טענותיו (החדשות) בתצהירו לגבי התקופה הקודמת לשימוע.
נזכיר כי ודאי היה מוכן , משלטענתו לא היה מדובר בצעד יוצא דופן בנתבעת (ס' 18 לתצהירו), כמדיניות של הנתבעת שהיתה ידועה לו...
כך, מציין התובע בתצהירו כי "כמעט ולא יכולתי לדבר" (ובסעיף 21: ) דווקא מפנה לדבריו (הגם ב"תמצית"), "הוספתי ואמרתי" "ביקשתי" ... "וכל בקשותיי ותחינותיי..." – משמע, התאפשר לתובע, ואף התייחס לנטען!
כך, כאמור, אישר כי הועלו נגדו "מספר פעמים בודדות" טענות על תפקודו ואף נקרא "כמה פעמים" לשיחות בהן הגיב לנטען.

וכך, לשיחתו עם ירון, שבועיים לאחר השימוע – זומן וקיבל הצעה, שדחה משהי א מבזה.
אלא, שאין הוא מספר מה עשה בשבועיים שבין השימוע לפגישה עם ירון, אם ניסה להוכיח "באותות ובמופתים" השגגה שבטענות הנתבעת – ודאי אינו טוען – טענתי שא תם מפלים אותי מטעמי גיל ואף אינו טוען – או הב הרתי להם כי מדיניותה הלא ראויה של הנתבעת (כזו שתאר בסעיף 18 לתצהירו), שיועדה (לטעמו) "להצערת" השורות, ו אף לא כי העלה איזשהי טענה/ הצדקה/נסיון לשיחה ומתן הסברים (שמא אסמכתאות) – לטענות שמעלה הוא בתצהירו (ס' 27-28 ...) .

כך אינו טוען כי בשיחה עם ירון ניסה להעביר את רוע הגזירה, ולו באותה עת, לאחר שבועיים, בהם לא ארע דבר ולא פוטר (כשברור ממכתב הפיטורים כי מאוחר הוא לשניהם ).

אין שחר לטענת התובע כביכול, סופקו "תירוצים למכביר" לפיטוריו – הוכחה בפנינו חוסר שביעות רצון מתפקודו הלא ראוי של התובע, ולאחר התראות רבות, נסיונות שכשלו כי יתקן דרכיו, הליך ש ימוע (הגם "לא מושלם" ולא לפי "האותיות הקרות" אך שימוע שנערך במהות – לתכליתו) ובלא איזשהו קשר לגילו של התובע, ללא אפליה וללא שלמצער, פיטוריו "זוהמו" בשיקולי גילנות מפלה (ואף לא "הוכתמו") – כך שלאחר שק"ד ובחינת כל העובדות והנתונים – פוטר התובע.

ונבהיר – לא נחה דעתנו מהאופן בו התנהל השימוע.
ערים אנו לכך כי עסקינן במעסיק גדול, בתחום שחזקה עליו כי ישמור על המתחייב, מחד ומאידך, עסקינן בעובד ותיק, מוערך ומכובד (ואף ידיד לרבים מהממונים) – בנסיבות אלה, לא אחת, אין מצופה כי יתנהל "טקס" עפ"י ההלכה, אלא דוקא, יכול שתתקיים המהות, ברגישות ובנסיבות המחוייבות, כדוגמת ההליך שהתקיים בענייננו!
אף לא שוכנענו כי לו קיימה הנתבעת כל המתחייב לתנאי הפסיקה להליך – היתה נמנעת מהנטען כנגדה אלא שאז, יכול שהיה ההליך מעט פשוט יותר ולא היו "נשברין קולמוסין", כהכא...

אלא שבין ניהול הליך השימוע כמקובל, לבין הפיטורים עצמם ועילתם – לא מצאנו קשר, ודאי לא הוכח כי היו הם בשל אפליה או נגועים בכזו (לא אפליית גיל, כנטען רק בתביעה; אפליית גיל וּוֶתק, כנטען בסיכומי התובע).

ראוי לציין עוד – התובע, שסיים עבודתו בראשית מרץ 2010, פנה באמצעות ב"כ לנתבעת , 4 חודשים אח"כ, והעלה דרישות שונות . – אין במכתב זה ( הגם שעותר הוא לתשלום סכום לא פעוט), ולו זכר, לטענה כלשהי באשר להליך השימוע או לעילת הפיטורים – עניין ה אומר דרשני, שהרי לו באמת כך סבר, ודאי היה מעלה טענתו בהקשר זה (ודברינו נאמרים, הגם שלא נעלם ממנו סעיף "הזהירות"/סייג בסיפא המכתב).
כך תמוה כי גם במכתבו מ- 29.12.10 בעניין זכות הקניין – אין איזשהי טענה בהקשר זה .

תמוה גם שהתובע טוען בכתביו למועד "עמום" לטלפון שקיבל מלהב ובעדותו טען כי הטלפון היה בסוף ינואר . כש"הובטח" ל ו שזה לא סוף ינואר, אז הוא משיב: "או תחילת פברואר" – ורק כשעומת עם גרסתו (מועד המכתב, הטענה לפגישה שבועיים אחרי השימוע) – אז הוא לא זוכר ואח"כ, אישר כי חלפו "כמה שבועות לפחות" בין השימוע למכתב הפיטורים – אלא שגם בפרק זמן זה אין איזשהי פנייה שלו וטענות שלו כנגד הט ענות שהופנו כלפיו, ולמצער, גם לא בפגישה עם ירון.

ממש ממש לא שוכנענו בגרסתו (שוב, החדשה, ממש בסיפא חקירתו הנגדית) – כי צעקו עליו בשיחת השימוע (עמ' 13), ואף: לא זוכר מה אמר לירון; גם ממש לא שוכנענו כי מיד לאחר השיחה קיבל את מכתב הפיטורים.

לאור כל האמור – דוחים אנו טענות התובע באשר להליך השימוע ובאשר להליך הפיטורין.

התובע עצמו הוכיח, בכתביו ובעדותו, וכך שוכנענו, כי לא היה קשר בין גילו או ו ויתקו הרב , לרצון לפטרו.
"מן המפורסמות" אליהם הופנינו (ס' 58 לתביעה) – אין ב ינם לענייננו, בכל הכבוד, כל קשר! – עסקינן כך שוכנענו, בפיטורים ענייניי ם, מטעמים ענייניים הנעוצים בתפקודו הלקוי של התובע, באופיו והתנהגותו, בסוברו כי "חסין" הוא לאור קשריו, כשרונו, ניסיונו ואיכויותיו המקצועיות.

למעלה מן הצורך נבהיר: כמדומה, די בהתנסחות ולו בסעיף 2 שורה 3-5, שלא רק שלא הוכח, אלא הוכח ההפך, מה גם שלא נדע "אלמוניות", "זוטרות" של מי מהעדים, ודאי לא ראינו "טינה" – אלא ההפך!

הוכח בפנינו כי התובע לא היה מהמבוגרים שבעובדי הנתבעת או צלמיה ואף לא ששכרו היה גבוה משל אחרים, ותיקים וב"גיל מתקדם" כמותו. ממילא, לא הוכח כי הועסקו אחרים, "צעירים" וב"שכר רעב" , תחתיו.

לא נסתר כי הוצע לתובע, ע"י ירון, לעבור לשיטת תגמול שונה, כ שכיר (וגם אם כ"פרילנסר" כטענתו) – ודאי יש בכך לשלול טענת "אפליית גיל " ולו לאור ההנמקה של התובע עצמו מדוע סרב ("טעמים כלכליים" ולא "טעמי גיל").

משהתובע לא הוכיח, אף לא אחת מטענותיו ועילותיו ומששוכנענו כי אין בסיס לאף לא אחת מאלה – אין לנו אלא לדחות התביעה על כל רכיביה.
התובע שהבהיר בדף הכותרת לסיכומיו כי עומד הוא על תביעתו – לא עתר להוצאותיו.
הנתבעת עתרה בסיפא סיכומיה להוצאותיה ושכ"ט עו"ד.

לאחר ששקלנו כל אלה, כולל התנהלות התובע בהליך, התעלמותו מהסכמות שלו בהסכמי העבודה, לשונו המשתלחת וחסרת הביסוס בכתביו, כמו גם העובדה שבהליך השימוע לא נתקיימו תנאים מחוייבים עפ"י הכללים שבהלכה, הגם שמהות-תכלית השימוע, כדין נעשתה – ישא התובע בשכ"ט הנתבעת בהליך בסך 7,000 ₪, סכום שישולם בתוך 30 יום, אחרת ישא ה"ה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

למען הסר ספק נבהיר כי ללא הפגמים "הטכניים", שנמצאו בהליך השימוע, ראוי היה לחייבו בסכומים גבוהים בהרבה.
ו. כללי

כתב התביעה מתאר "מארג" עובדתי, שבינו לבין המסד שהוצג – ת"ק פרסה.

אין זה ראוי כי יטיל צד מיוצג לפתחו של צד אחר / לפתחו של ביה"ד – מחדליו הוא באופן ניהול ההליך.
כך, החלטת הקד"מ חייבה הגשת כל מסמך שבדעת הצד להציגו (סעיף 3), החלטה שניתנה ע"מ לאפשר דיון כדבעי ואף הכנתו, מבעוד מועד, ע"י ביה"ד וכל הצדדים. אין המשפט בנוי על טקטיקות "משחקי הפתעה".
ודאי וודאי כך, כשכחודש לאחר שמוגש תצהיר עדות ראשית, מתבקש תיקון כתב התביעה, בהנמקה כי נגלָה לתובע כך או אחרת בתלושי שכר – ולא להגישם , תוך נסיון (שמא, "מִתמם") להגישם בפתח ח.נ. של הצד שכנגד...
בל ילין איפוא התובע על תוצאות התנהלותו זו.

לא נהיר מדוע ולאיזה צורך (לבד מיצירת "נופך ", שאינו ממין העניין בהליך דנא) טוען התובע כביכול , "הופשט" מזכות ההתארגנות ומהגנת ההסכמים הקיבוציים או כי כבר באותה העת גמרה בלבה הנתבעת " לקעקע את שיטת העבודה המאורגנת" וגו' – שוב, אמירות מיותרות ובלתי רלוונטיות. כך הוא אף באשר לטענתו (החדשה) בתצהירו, להיותו בבחינת "מגן זכויותיהם" של כלל הצלמים (ראה סע יף 66 לתצהירו), טענה שלא נטענה, לא בוססה ואין בה דבר לענייננו!
נציין כי לא רק בהיבט להסכמים מצא התובע לטעון לעובדות חדשות בתצהירו וממילא, לא רלוונטיות לענייננו, ודאי לצורך הכרה בטענות השונות שהוצבו לפתחנו בהליך.
אך למען הבהר נפנה למשל, לטענותיו בסעיפים 14 -16 פסקה ראשונה – האמנ ם, בנתחו את מטרותיהם/מקצועיותם/החלטותיהם (כ"א בתחומיהם, שאינם במומחיותו של התובע!) – מלמד הוא כי לא היה מקום לפיטוריו? (או שמא, חלילה, אם כך הגיב במהלך עבודתו – ניתן להבין רצונה של הנתבעת להפסיק את עבודתו?!) , שמא, מוכיח הוא דוקא את ש נטען כנגדו (כטענתו בסעיף 20 רישא לתצהירו)?!

כך נזכיר – אין ביה"ד בהליך דנא עוסק ב"נוהל" / התייחסות אחרת לעובדים כלשהם (ראה סעיפים 18, 38 לתצהירו) , אלא ביחסי העבודה בין התובע לנתבעת – הא ותו לא, ולא נדע אם עס קינן במשכורת רעב ולמי ומה נהגה הנתבעת בפטרה עובד זה או אחר – שאינו התובע!
לא נדע גם מה רלוונטיות לטענותיו בסעיף 7 לתביעתו – למעט, כאמור, לנסות ליצור רושם שלילי, ללא ביסוס עובדתי (ודאי ללא רלוונטיות ותוך "הערכות פסיכולוגי ות" כאלה ואחרות..).

כך, ניתן להזכיר את "נימוקי" התובע שבסעיפים 27-28 לתצהירו, שלא רק שחדשים הם (טיעוני העובדה), אלא שנתמה מדוע "נזכר" בהם התובע רק בתצהירו , תוך שהוא מקפיד להתייחס לגורמים בנתבעת באופן "עלו ם" שאינו מאפשר הצגת עדות לסתירה ("רכז הכתבים דאז "/ "סיכם"/ "ההנהלה הפרה לימים"/ "ההנהלה והממונים עליי" היו מודעים...).

ז. לסיכום
אשר על כן – נדחית התביעה.
התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך 14,000 ₪ - סכום שישולם בתוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, ט"ו אלול תשע"ד, (10 ספטמבר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' חנה גלאי
נציגת ציבור עובדים

שרה מאירי, שופטת -
אב"ד

מר דוד אפלבוים
נציג ציבור מעסיקים

נחתם על ידי נ.צ. ביום 9.9.14.

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח, על ידי www.court.gov.il
^
X

חיפוש פסקי דין:

חיילים משוחררים קרובים אל 7064 51-67, נצרת, ישראל | טיסנים ועפיפונים קרובים אל קיבוץ גלויות 53, אופקים, ישראל | חפצי נוי קרובים אל משעול יקינטון 18, קרית מלאכי, ישראל | מהנדסים קרובים אל עומר, ישראל | מוצרים חסיני אש קרובים אל המלאכה 20, עפולה, ישראל | מטאורולוגיה קרובים אל שקדים 2-12, פרדס חנה כרכור, ישראל | מיחזור מתכות קרובים אל משעול אליהו לוי, ירושלים, ישראל | מסעדות קרובים אל ויקטור מנביץ', נהריה, ישראל | מסגריות קרובים אל יובל 51-55, נתיבות, ישראל | לימודים קרובים אל צבעוני 29, בית שאן, ישראל | חניונים קרובים אל קרן היסוד 558, צפת, ישראל | אריזות קרובים אל המכתש 30, דימונה, ישראל | קפה קרובים אל אחוזה 130, רעננה, ישראל | גריל קרובים אל שקד 253, טבריה, ישראל | המרת מטבע קרובים אל בן גוריון 20, בית שאן, ישראל | בעלי חיים קרובים אל 79, בוסתן הגליל, ישראל | חנויות קרובים אל Unnamed Road, ישראל | קולבים קרובים אל חוואסה, אום אל-פחם, ישראל | מחשבים קרובים אל 3835, ישראל | העתקות אור קרובים אל יצחק שטייגר 6, נתניה, ישראל | מיכון חקלאי יאיר פיין בעולש | בריכות שחיה מרכז השחייה מיכל רובין ברמת גן | טניס וילסון סטיגה ישראל בבני ברק | תריסים תריסי מיכאל ברמת גן | שירותים לנכים קידום פרויקטים שיקומיים-דיור מוגן חרדי ירושלים בירושלים | הוצאה לאור אור-עם - מוציאים לאור (1993) בע"מ בתל אביב - יפו | מכירת רכב ספיד קאר 2010 בע"מ בחיפה | חתמים י.א.צ. השקעות ונכסים בתל אביב - יפו | דפוס דפוס אות ברעננה | תכשיטים "לאפייט" בתל אביב - יפו | חתמים אמ.די.גרופ חיתום בגבעתיים | חזן ומורה לבר מצווה שלמה - הכנה לבר מצווה בפתח תקוה | מורשי טאבו טאבו ישיר קו מנחה בע"מ בתל אביב - יפו | קבלן י. סופר מערכות חשמל בנתניה | פרזול איי.סי. אספקה טכנית בע"מ בחולון | מועדון לקוחות מנג' הפקות בתל אביב - יפו | תחנת דלק דור אלון בהגושרים | פנסיון לבעלי חיים חוות הרועים בשדה משה | מצלמות אבטחה מגן מערכות באשדוד | חילוץ והצלה חילוצי שטח רמת הגולן בחיספיןמחירון עבודות חשמל ומתח נמוך | מחירון חומרי שרברבות | מחירון עבודות בניה בבלוקים | מחירון עבודות צביעה | מחירון פנלים מבודדים | מחירון חומרי זגגות וצבע | מחירון חומרי שרברבות | מחירון צנרת נחושת ואביזריה | מחירון אבן שפה, תיחום, גן, מחסומים ומדרגות טרומיות | מחירון הריסות ופירוקים | מחירון חומרי חשמל | מחירון חומרי זגגות וצבע | מחירון עבודות בטון יצוק באתר | מחירון עבודות חשמל ומתח נמוך | מחירון עבודות טיח | מחירון מחיצות, תקרות גבס וצמנטבורד וקונסטרוקציה לתקרה אקוסטית  | מחירון מסגרות - גדרות, שערים, סורגים, מעקות ושונות | מחירון חומרי איטום ובידוד תרמי | מחירון עבודות אינסטלציה | מחירון חומרי חשמל | מחירון מסננים | מחירון הריסת משטחי מדרגות ובטון שיפועים | מחירון לוחות לסיכוך וקירוי | מחירון לוחות מודולריים מפוליקרבונט (פוליגל) בדרגות שקיפות שונות | מחירון תוספות לשוחות בקרה | מחירון מעקות הולכה והפרדה למדרכות ושטחים ציבוריים | מחירון מצנני אוויר | מחירון בדיקת D.C.P, קידוחי ניסיון וחדירות הקרקע | מחירון בלוקים ולבנים לבנית ג | מחירון אגניות | מחירון מובילים | מחירון מאגר מחירי בניה ותשתיות מהדורת 03/2016 (מחירי 02/2016), מחירי חומרים | מחירון איטום חדרים רטובים | מחירון עוגני קרקע קבועים | מחירון תושבת למזגן ושונות | מחירון דייס (גראוט) | מחירון פירוק חיפוי קירות וסיתות טיח | מחירון סיכוך ברעפים | מחירון מכסה משולב בטון יצקת | מחירון עמודי ופחי פלדה, ברגי עיגון, קוצים ותוספות | מחירון מכשירי מדידה | מחירון מערכת קירור לחדרי קירור (4°C+) | מחירון מונובלוק | מחירון קבועות תברואה | מחירון לוח תוצאות אלקטרוני | מחירון משאבות בטון, מייקו וחול | מחירון מנעולים חשמליים | מחירון פריקסט (משרביה) לגדרות | מחירון חומרי שרברבות | מחירון בלוקים ולבנים לבנית גבפני כב' השופטת טל אוסטפלד נאוי המאשימה מדינת ישראל נגד הנאשם תאמר עובייד <#1#> נוכחים: ב&quo | החלטה בתיק בש"א 2139/05 בבית המשפט העליון בירושלים בש"א 2139/05 - ב' בפני: כבוד הרשם יגאל | בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"ק 60668-07 נצבא החזקות 1995 בע"מ נ' גני גן עדן בע&quo | בפני כב' השופט חננאל שרעבי התובעת קייט מזרחי ת.ז. XXXXXX980 נגד הנתבעת סמדר ריקי סלנט מזרחי ת.ז. | בפני כב' הרשם בכיר נועם רף תובעים 1. מנחם בר דוד נגד נתבעים 1. רחלי טייב 2. חברה ביטוח הכשרה הוד | החלטה בתיק בג"ץ 8161/14 בבית המשפט העליון בג"ץ 8161/14 - ד' לפני:כבוד השופטת ד' ברק-ארז הע | 19 פברואר 2015 לפני: כב' השופטת איריס רש נציג ציבור (מעסיקים) מר אברהם גלאי התובע נועם נחמני מאי | בפני כב' הרשם יוחנן גבאי תובע בנימין דן גרינולד נגד נתבעות החלטה בפני בקשה למינוי מומחים רפואיים | בפני כב' הרשמת בכירה סיגל אלבו תובעים 1. שלמה ישי 2. שושנה ישי נגד נתבעים 1. חברת נ.י.פ. נכסים י | החלטה בתיק בש"א 5519/04 בבית המשפט העליון בש"א 5519/04 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: שמוא | בית משפט השלום בראשון לציון 21 פברואר 2012 ת"א 38222-04-10 יקותילוב נ' בנימין ואח' בפני | בית משפט השלום לתעבורה בירושלים תת"ע 5483-12-10 מדינת ישראל נ' אבו נגמה 19 מרץ 2012 בפני כב | בפני כב' השופט אליהו בכר תובעים 1.עיזבון המנוח אברהם כהן ז"ל 2 .דורית כהן 3. דביר כהן ע&quo | בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה פ"ל 1740-09-09 מדינת ישראל נ' אבו ריאש 01 יולי 2012 בפני | בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 9103-09-11 גבארה נ' המוסד לביטוח לאומי תיק חיצוני: | לפני כב' השופט עודד מאור תובעים 1. מיכאל סופיר 2. רבקה סופיר נגד נתבעים 1. גילץ חברה להשקעות בע& | בפני כב' השופטת מיכל ברק נבו מאשימה 1. מדינת ישראל נגד נאשמים 1. אלון ששון הודעה לכבוד: כב' | התאחדות התעשיניים בישראל המבקשת - המשיבות החלטה הנשיא יגאל פליטמן הסתדרות העובדים הכללית החדשה תגיש | בפני כב' השופטת עירית קויפמן תובע סאלח אל סייד נגד נתבעת תנובה – מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית | 02 יוני 2014 לפני: כב' הרשמת דניה דרורי המבקשת/ הנתבעת 2: לייף אנד פיטנס, ח"פ 557832755 ע&q | לפני כב' השופט נחום שטרנליכט תובעים 1. ש. שלמה רכב בע"מ נגד נתבעים 1. ולדימיר לנדו הודעה על | החלטה בתיק בג"ץ 5077/14 בבית המשפט העליון בג"ץ 5077/14 - ג' לפני:כבוד השופט א' שהם העותר:נ | לפני כב' השופט אבי שליו תובעים מלבינה שטרן נגד נתבעים רונן פסח דוד ג'נו הודעה   לפי החלטת כב