מבצע בוטוקס

עורכי דין

abc.org.il מספק לכם מנוע חיפוש פסקי דין משוכלל בטכנולוגיית HT היחיד בישראל
חיפוש פסקי דין לפי עורך דין חיפוש פסקי דין לפי שופט חיפוש פסקי דין לפי בית משפט חיפוש פסקי דין לפי סוג תיק חיפוש פסקי דין לפי נושא חיפוש פסקי דין חופשי
לפי עו"ד לפי שופט לפי בית משפט לפי סוג תיק לפי נושא חיפוש חופשי
DOC
PDF

פסק דין

בית משפט השלום בחיפה

תא"מ 10481-11-08 בירמן נ' מפעלי מ. מוטי ייצור רהיטים בע"מ ואח'

בפני
כב' השופט אהרן חיים ורבנר

התובע

בועז בירמן

נגד

הנתבעת
מפעלי מ. מוטי ייצור רהיטים בע"מ

פסק דין

1. בפניי תביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר ומאוחר יותר הועברה למסלול של סדר דין מהיר.
ע"פ תקנה 214 לתקסד"א לא אתייחס בפסה"ד לטענות של מי מהצדדים ככל שאני סבור שהן לא נוגעות לעיקרו של הסכסוך.

2. מרבית העובדות אינן שנויות במחלוקת ולכן אציין אותן להלן כבסיס למסקנת פסק הדין.

3. המצב העובדתי:
א. ביום 17.4.07 רכש התובע רהיטים בסך כולל של 9,700 ש"ח לפי פירוט המופיע בהזמנה נספח "א" לתביעה, בחנות רהיטים הנמצאת בכפר דליה ואשר בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה הייתה מנוהלת ובבעלות "כיוף מרכז הרהיטים בע"מ" (ואשר תיקרא להלן - "כיוף").
התשלום עבור הרהיטים בוצע באמצעות כרטיס אשראי "ויזה" של התובע שפרטיו מופיעים בסוף ההזמנה, ומדובר בחלוקה לעשרה תשלומים חודשיים שווים ורצופים.
ע"פ ההזמנה, הרהיטים המוזמנים היו אמורים להיות מסופקים לתובע תוך 30 ימי עבודה - מיום ההזמנה 17.4.07.

ב. אין מחלוקת - כי שובר האשראי לא היה מהסוג הנפוץ כיום באמצעות הקופה הרושמת אלא מהסוג הישן - "המגוהץ", הוגש לתיק וסומן ת/1.
בשובר הנדון מוטבע שם התובע-הקונה, מופיע בכתב יד שם המוכר - כיוף, אך בחלקו השמאלי של השובר לא מופיעים "פרטי בית העסק" במקום המיועד לכך - דהיינו פרטי שמו המלא של כיוף, ומס' הספק שלו, ולא מופיעים פרטים של בית עסק אחר.

ג. דהיינו, שם הזכאי לגבות את סכומי ההתחייבות שבשובר אינם מופיעים בו, והתוצאה היא כי ניתן להעבירו לצד רביעי אשר יכול טכנית להטביע בו את פרטיו ולפנות לחברת האשראי, דרכה משלם הקונה את חיוביו, ולגבות את התמורה המופיעה בשובר – וזאת מבלי שהקונה יצר עם צד ד' כל התחייבות משפטית.

ד. ואכן כיוף העביר את השובר לנתבעת, שהינה יצרנית וספקית רהיטים ואשר בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה סיפקה רהיטים לחנותו של כיוף, כפי שעשתה לחנויות רבות ברחבי הארץ איתן היא קשורה בחוזים לאספקה שוטפת של רהיטים.
מנהל הנתבעת, מר יצחק כהן שהעיד בדיון, ציין כי זה נוהל מקובל בין הנתבעת לבין כל החנויות שנמצאות עמה בקשר עסקי. דהיינו עבור הסחורה השוטפת שהן מקבלות מהנתבעת הן משלמות בהמחאות וגם באמצעות שוברי אשראי המתקבלים מלקוחותיהן בתמורה למכירת רהיטים, כאשר השוברים המתקבלים "מגוהצים על החלק" דהיינו ללא פרטי בית העסק המוכר, וזאת על מנת שיהיה ניתן להעבירם לנתבעת.
זאת, ללא קשר בין הסחורה שנמכרה מצד ד' למוכר לבין הסחורה שמכר המוכר לקונה ושתמורתה קיבל ממנו את התשלום בשובר אשראי.

מנהל הנתבעת הוסיף ופירט: בסמוך ולאחר ביצוע העסקה, בית העסק המוכר מוסר טלפונית לנתבעת את פרטיה, סכומים, שם חברת האשראי וכו', מנהל הנתבעת מתקשר טלפונית לחברת האשראי, מקבל אישור טלפוני לסכום העיסקה, ואז חוזר ומדווח לחברת האשראי באמצעות מכשיר "כספית" על העסקה והכסף מועבר ישירות מחברת האשראי - לנתבעת, אשר מזכה ברישומיה את בעל החנות בסכום שהתקבל מחברת האשראי במסגרת חובה השוטף של החנות לנתבעת.
בהקשר זה הוסיף העד כי אין אף צורך בשם הקונה אלא רק בפרטי הכרטיס וסכום העסקה, ובפועל, אין הנתבעת מקבלת תמיד לידיה את השוברים מהחנות ונוכח ההסדר שפורט לעיל, אין לה צורך בכך. ראה עדותו של מנהל הנתבעת בישיבת 13.7.10 עמ' 7 שורה 22 – 7, וכפי שתובא להלן.

ה. אין מחלוקת כי בפועל העבירה חברת האשראי "ויזה כאל" את התשלומים לנתבעת בהתאם לשובר.

ו. כעבור מספר ימים מביצוע העיסקה שנכרתה ביום 17.4.07, החליט התובע לבטל את העיסקה ביום 30.4.07, וכפי שפירט בכתבי הטענות ובמסמכים שבתיק, ובמיוחד, בכתב התביעה שהגיש בביהמ"ש לתביעות קטנות בחיפה בת"ק 2546/07 ושצורף כנספח "ה" לתביעה שבפני, וכמפורט במכתבו לכיוף נושא תאריך 3.6.07 (ללא מיספור הנספח) אשר צורף אף הוא לתביעה הקטנה.
ביום 15.8.07 התקיים דיון בתביעה הקטנה בפני כב' הש' ברסלב, בהעדר כיוף אשר הוזמן כדין לדיון אך לא הופיע, והתובע לאחר שהוזהר כחוק, העיד כדלהלן:
"אני ביטלתי בהסכמה גם במעמד פיזי בחנות מול המוכר שמכר לי את הסחורה וגם בטלפון מול מר כיוף (ביום 30.4.07) – בערך 13 יום אחרי מעמד הרכישה. ביטלתי את הרכישה כתוצאה מבעיות אישיות. הוא לא החזיר לי את הכסף. חברת האשראי אמרה לי שללא האישור של בעל העסק הם לא יכולים לבטל את העסקה".

כב' השופטת ברסלב קבעה בפסה"ד כי נעשתה מסירה כדין וכי -
"על סמך האמור בכתב התביעה והצהרת התובע בפני, אני מחייבת את הנתבעת (חברת כיוף-א.ח.ו.) לשלם לתובע סך כולל של 9,215 ש"ח וכן הוצאות משפט...".

ר' פר' הדיון צורף כנספח "ו" לתביעה שבפני.

אעיר כי העיסקה הייתה ע"ס של 9,700 ₪ והתובע תבע את מלוא הסכום בצירוף סך של 1,500 ₪ הוצאות ופיצוי, אך בפועל נפסק לזכותו רק סך של 9,215 ₪ - כנראה כי זהו הסכום שהוא הצליח להוכיח בפני כב' הש' ברסלב כי נוכה ממנו בפועל, ואין הנמקה לכך בפסה"ד.

ז. המהלך העובדתי שנפרש בס"ק ו' לא הוכחש ע"י אף צד, פסה"ד של כב' הש' ברסלב לא בוטל, ולפיכך אני רואה בו מעשה בי"ד הכולל בתוכו קביעה עובדתית כי העיסקה בין התובע לכיוף בוטלה ביום 30.4.07 וכי כיוף הסכים להחזיר לתובע את מלוא התמורה נשוא העיסקה.

ח. התובע טוען כי הליכי הוצל"פ לגביית פסה"ד לא הניבו מאומה, ר' מסמכי ההוצל"פ נספח "ז" לתביעה שבפני, וכי לא קיבל שום סכום שהוא מסכום העיסקה, למרות שהיא נגבתה ממנו ע"י חברת האשראי ונמסרה לנתבעת.

ט. אלא שהתובע פנה גם לחברת האשראי בהודעה על ביטול העיסקה, ר' פנייתו אליה מיום 8.5.07 נספח "ב" לתביעה שבפני.
בס' 8 בכתב התביעה טוען התובע כי לפניה זו הוא צירף טופס הצהרה ותביעה להחזר כספי בקשר לעיסקה ב"מסמך חסר", והטופס צורף כנספח "ג" לתביעה שפני.

עיון בתחתית הטופס מלמד כי הוא נחתם ביום 11.5.07 דהיינו 3 ימים לאחר משלוח המכתב נספח "ב", ולכן אני מסיק כי חברת האשראי ביקשה ממנו למלא ולחתום על הטופס כתוספת הנדרשת ע"פ הנהלים בנוסף למכתבו "ב".
עכ"פ אין חולק כי טופס ההצהרה נספח "ג" לתביעה שבפני מולא ונחתם ע"י התובע.

י. בטופס נספח "ג" מצוין בבירור בסע' 2 - כי נודע לתובע כי חיוב העסקה נעשה לטובת העסק של הנתבעת, ולכן בסע' 3(ד) לטופס הוא
מילא את הסעיף המודפס שם:
"3.ד. ביצעתי את העיסקה עם בית עסק אחד בשם כיוף - מרכז הרהיטים בע"מ ע"ס 9,700 ש"ח".

בסע' 8 "הערות" שבסוף הטופס, הוסיף התובע הערה בכתב יד:
"א. העיסקה בוטלה באישור בית העסק (כיוף מרכז הרהיטים).
ב. פקס אליכם (לחברת האשראי - א.ח.ו.) בנדון נשלח ב- 8.5.07 מצ"ב.
ג. עקב ביטול העיסקה, לא התקבלה התמורה"

המכתב ששלח התובע לחברת האשראי ביום 8.5.07, צורף כנספח "ב" לכתב התביעה ומצויין בראשו מס' הפקס של הנמענת - אך אין בפני אישור על קבלתו אצלה במועד זה.

לסיכום - אין מחלוקת כי התובע הודיע לחברת האשראי במחצית הראשונה של חודש מאי 2007 על ביטול העיסקה עם כיוף.

יא. במענה לפנייתו, שלחה חב' האשראי לתובע את מכתב תשובתה מיום 15.5.07, נספח "ד" לתביעה שבפני, ועיקרו - כי לא התקבלה אצלה אסמכתא לביטול העיסקה, וכי עליו להציג בפניה – אסמכתא מכיוף דווקא המאשרת את ביטול העיסקה, בציון פרטיה, ואז בקשתו תטופל כמקובל וכמפורט בסוף המכתב.

יב. בהקשר זה יצויין כי מאז ביצוע העיסקה 17.4.07 נעלמה מעיננו לחלוטין חברת כיוף, ואין לנו שום התייחסות ממנה בקשר לעניין הנדון בפנינו.
רק בסיכומיו, סע' 10, מתייחס התובע למצבה של חברת כיוף ומציין כי החברה הפכה להיות חדלת פרעון ואין לה כל פעילות.
לא הובאו בפני כל ראיות לתמיכת טענה זו, אך עובדתית, כאמור, אין בתיק כל התייחסות מחברת כיוף.

יג. בהמשך לדרישת חברת האשראי מיום 15.5.07, כי התובע ימציא לה אסכמתא מכיוף על ביטול העיסקה, פנה התובע לכיוף ביום 3.6.07 במכתב הנושא כותרת "רשום", ואשר צורף במסגרת נספח "ה" לתביעה שבפני, ובו הוא מבקש מכיוף שיודיע לחברת האשראי על ביטול העיסקה וכי כיוף הבטיחה לו לעשות כן, אך דבר זה לא נעשה.
התובע לא קיבל מענה למכתב זה, וכאמור מאז ביטול העיסקה לא ידוע בתיק על כל תיקשורת שהיא בין התובע לכיוף.

יד. כפועל יוצא מכך - חברת האשראי לא קיבלה את הודעת כיוף על ביטול העסקה ולכן המשיכה להעביר לנתבעת את התשלומים החודשיים.

טו. משנגבה ממנו הכסף, ומשלא הצליח לגבות מאומה מכיוף באמצעות הליכי הוצל"פ, הגיש התובע ביום 19.11.08 את התביעה שבתיק שבפני כנגד חברת האשראי וכנגד הנתבעת בהליך של "סדר דין מהיר". ביום 22.12.08 הגישה חברת האשראי בקשה למחיקת כותרת מנימוק של אי התאמת ההליך, אך אין בבקשתה כל נימוקי הגנה לגופה של תביעה, וביום 26.1.09 הודיעו התובע והנתבעת - חברת האשראי - על מחיקתה בהסכמה מכתב התביעה ללא צו להוצאות, וביום 27.1.09 ניתן פס"ד חלקי כמבוקש, חברת האשראי נמחקה, והתביעה המשיכה להיות תלויה רק בין התובע לבין הנתבעת.

טז. יצויין כי התביעה הוגשה ביום 19.11.08 כאשר ההתכתבות הקשורה בביטול העיסקה הייתה בחודשים מאי-יוני 2007 דהיינו, כשנה וחצי קודם לכן - ולא ידוע על כל פעולה משפטית שנקט התובע כנגד חברת האשראי וכנגד הנתבעת בתקופת הביניים.

4. המחלוקת העובדתית:
א. המחלוקת העובדתית היחידה המהותית בין הצדדים היא - האם
בעת ביצוע העיסקה התובע ידע והסכים לכך כי השובר יועבר לנתבעת
לצורך גבייתו וכי לא כיוף הוא שיגבה את השובר.

ב. לעניין נטל הראיה - על מי מוטל נטל הראיה להוכיח את עובדת קיומה של הסכמה או אי קיומה להעברת השובר לצד ד' - מקובלת עליי טענת התובע כפי שהובאה בסע' 19 לסיכומיו, כי על הנתבעת מוטל הנטל להוכיח כי התובע נתן את הסכמתו להעביר השובר אליה.

הדבר מבוסס, בין היתר, על מטרת החוק הבסיסית להגן על הלקוח, כאשר הזכות להעביר את השובר לצד ד' הינה חריג למצב הטבעי של ההתנהלות העיסקית בה לא מועבר שובר לצד אחר.
ר' להלן סע' 6(ז) בפסק דיני.

ג. התובע טוען - כי לא נמסר לו בעת ביצוע העיסקה כי בכוונת כיוף להעביר את השובר לנתבעת.
ר' סע' 12 לתביעה, וסע' 9 לתצהיר עדות ראשית שלו.

כמו כן בחקירתו הנגדית העיד כי אינו זוכר שבזמן ביצוע העסקה כיוף אמר לו שהוא לא מטביע את מספר הספק שלו מאחר והוא מעביר את השובר לספק שלו – הנתבעת.
ר' פרו' ישיבת 13.7.10, עמ' 4 ש' 18-19.
כן ר' בעניין זה סיכומי התובע סע' 5-8 וסע' 18-25.

ד. הנתבעת טוענת - באמצעות מנהלה, מר יצחק כהן, כי בכל המקרים בו הספק - המוכר מעביר את שובר הלקוח לנתבעת - צד ד' - הוא (הספק-המוכר) דואג ליידע ולהסביר ללקוח כי החיוב באשראי יבוצע לטובת הספק - צד ד' - וכך היה גם במקרה הנדון.

כראיה לנכונות טענה זו, ממשיך המנהל ומצהיר, כי אם המוכר לא היה מיידע את הקונה - כי השובר עובר לנתבעת - היו מתקשרים מדי יום עשרות או מאות לקוחות לנתבעת אשר לא היו מבינים מדוע כרטיסי האשראי שלהם חוייבו בגין עיסקה שלא עשו כלל אצל הנתבעת.
ר' טענותיו בסע' 7-8 לתצהיר עדות ראשית מטעמו.

ה. לאור החומר שבתיק אני סבור כי הנתבעת לא הרימה את נטל הראיה בעניין זה.

לצורך זאת יש לעיין היטב בעדות מנהל הנתבעת כפי שנמסרה בדיון.

בחקירתו הנגדית פירט העד את נוהל העבודה הידוע לו שהיה קיים בין הנתבעת לבין כיוף והדברים מפורטים בפרו' ישיבת 13.3.10 עמ' 7 בין ש' 7-22:
"העבודה שלי עם כיוף היתה בצורה כזאת שזה לא היה חוב או הלוואה. כיוף קנה רהיטים והוא שילם עבורם בתמורה. הוא שילם בהמחאות של לקוחות ובשוברים של חברות אשראי, כאשר ההסכם שלי עם כיוף הוא שכאשר הוא מוכר סחורה לקונה והקונה משלם לו בכרטיס אשראי, הרי בכרטיס לא מופיע פרטי בית העסק ואני עומד על כך גם עם כיוף וגם עם החנויות האחרות שעובדות עם הנתבעת, ומדובר במאות חנויות ברחבי הארץ שאנו מספקים להם רהיטים, כי הן מחוייבות להודיע לקונה כי השובר יחוייב על ידי הנתבעת, ומיד לאחר ביצוע העסקה, אם שני בתי העסק פתוחים באותו זמן, הוא חייב להודיע מיידית בטלפון למשרדנו על העסקה שבוצעה ועל הסכום שהוא גבה ועל סמך הודעתו, אני מתקשר לחברת האשראי של הקונה ומקבל אישור טלפוני על סכום העסקה ואז אני באמצעות מכשיר "כספית" מדווח לחברת האשראי על העסקה והם מעבירים את הכסף אלי ואני מדווח להם את מספר הכרטיס האשראי המופיע בשובר וכפי שדווח לי ,תוקפו, את סכום העסקה, מספר התשלומים, ואין צורך בשם הקונה, ועל פי הדיווח הזה חברת האשראי מזכה את חשבוני, ואני מזכה את כיוף בסכום העסקה וזה במסגרת חובו השוטף אלינו.
השוברים שכיוף מקבל לא חייבים להגיע אלי, אלא רק חלקם מגיעים, וחברת האשראי לא צריכה לקבל את השוברים על מנת להעביר את הכסף אלי".
ובהמשך שם -
"בחנות של כיוף היו אמצעי פרסום עם שם הנתבעת וזאת לצורך פרסום המפעל שלנו, אבל אין לזה קשר לאמצעי התשלום. בחזית החנות של כיוף לא כתוב שם הנתבעת, אני לא יודע מה כן כתוב.
בכל חנות אני מיידע את הצוות העוסק במכירות וגיהוץ אשראי, כי יש ליידע את הקונה שהתשלום באשראי יחוייב על שם הנתבעת.
אני לא יכול להוכיח מה כיוף אמר לתובע בזמן העיסקה, אם השובר יחוייב לטובת הנתבעת".
שם, סוף עמ' 7 משורה 25 עד ראש עמ' 8 שורה 4.

הגם שהעד השאיר רושם אמין על ביהמ"ש, הרי גם הוא אינו יכול להעיד מה נאמר לתובע בעת ביצוע העיסקה מאחר ולא הוא נכח בה, אלא הוא מסיק על מתן הסכמה כזו - נוכח נוהל העבודה שהוא קבע עם כיוף.

גם אם אקבל את כל דבריו כנכונים - עדיין העיקר "חסר מן הספר" כאשר לא הוכח ואף לא נטען כי מאן דהוא נכח בשיחה בעת ביצוע העיסקה ושמע את כיוף מודיע לתובע כי השובר יועבר לגביה אצל הנתבעת.

כמובן שאין די בפרסום כללי בחנות. אין להניח כי לקוח שנכנס לחנות קורא, כדבר שבשיגרה, הודעות שונות שתלויות ברחבי החנות וגם אם הוא קורא - אין הוכחה כי הסכים לתוכנן כתנאי לביצוע העיסקה, והיה על הנתבעת להוכיח קיומה של הסכמה מפורשת מצד התובע להעברת השובר לצד ד'.

איני מקבל את ההשערה של העד כי אם לא היו מודיעים זאת ללקוחות - הם היו מתקשרים בהמוניהם לנתבעת.

ראשית - הנחה כזו אינה יכולה להוות תחליף לראיה על קיומה של מתן הסכמה, ושנית - לא בטוח שזה נכון. כי כאשר בפועל הלקוח מקבל את המוצר שהזמין, והוא בודק את החיובים ומוצא כי נוכה ממנו הסכום שהוסכם, הוא הרבה פעמים לא בודק או לא מתייחס לזהות בעל הזכות שקיבל את התשלום, או מהטעם שזה לא מעסיק אותו עוד, או מהטעם שלרוב - אין זהות בין שם העסק הידוע בציבור ואשר בו נרכש המוצר לבין שם האורגן המשפטי הרשום בחברת האשראי כבעל הזכות להיפרע, ולמרות שמדובר למעשה באותו עסק.

ו. לפי כללי הראיות, היה על הנתבעת להביא ראיות להוכחת טענתה, אך למעט עדות המנהל, שכאמור הינה עדות רחוקה ולא מעידה על הארוע הנדון, לא הביאה ואף לא ניסתה הנתבעת להביא לעדות את כיוף שערך את העיסקה, וכן לא הסבירה לביהמ"ש מה מנע ממנה להביאו לעדות.
הימנעות הנתבעת מלהביא ראיות משכנעות להוכחת גירסתה, ובמיוחד התעלמותה מכיוף כעד פוטנציאלי לכאורה לטובתה, פועלת לרעתה במקרה זה, וזאת ע"פ המבחנים שפורטו בפסיקה.
ר' בעניין זה יעקב קדמי "על הראיות", תש"ע-2009, חלק רביעי, עמ' 1889 ואילך.

ז. לפיכך אני קובע כי הנתבעת לא הוכיחה כי בעת ביצוע העיסקה התובע הסכים כי כיוף יעביר את השובר לגבייה ע"י צד ד' - הנתבעת.

5. המצב המשפטי
א. השאלה הבסיסית אם ספק יכול להעביר את השובר לצד ד' והוא זה שיגבה את הסכום הנקוב בו, אינה שאלה פשוטה באשר אין לה תשובה מפורשת בחוק העוסק בעניין - חוק כרטיסי חיוב התשמ"ו-1986 (להלן: "החוק").

ב. הגם שאין תשובה מפורשת לכך בחוק, הרי לכאורה ניתן ללמוד כי התשובה לכך היא חיובית - וזאת מלשון סע' 10(ב') לחוק.

לצורך הבנת ההקשר יש לציין כי סע' 10(א') דן באפשרות כי המנפיק (חברת האשראי) יפסיק לחייב את הלקוח (בעל כרטיס האשראי) בחיובים בגין עיסקת הבסיס באם יתקיימו שני תנאים:
הנכס שנרכש לא סופק, וכי בעל הכרטיס ביטל את העיסקה.

בסע' 10(ב) לחוק מוסיף החוק וקובע לעניין זה:
"הוראות סעיף קטן (א) יחולו על המנפיק, גם אם מי שהציג לו את המסמך המעיד על העסקה באמצעות כרטיס אשראי, אינו הספק שהתקשר בעסקה עם הלקוח".

דהיינו, ברור מלשון זו, כי יש אפשרות חוקית שמי שמחזיק בשובר הוא אינו הספק אלא צד ד' שהשובר הועבר אליו.

ג. בשנת תשנ"ד הוספו לחוק מספר תיקונים במסגרת "חוק כרטיסי חיוב (תיקון מס' 1) התשנ"ד-1994, כאשר גם סע' 10(ב') הנ"ל הינו אחד מהסעיפים שהוספו לפי חוק זה.
ר' ס"ח 1476, מיום כ"ז אב, התשנ"ד, 4.8.1994.

ד. בדברי ההסבר להצעת החוק לתיקון זה, נאמרו דברים ברורים בדבר הצורך להוסיף את סע' 10(ב), וכך נאמר:
"(ב) בעיה נוספת שהתעוררה לאחרונה היא שלעיתים הספק שמציג את השובר למנפיק, אינו אותו הספק אשר ביצע את עסקת היסוד עם הלקוח, אלא גורם אחר שאליו "הוסב" השובר, על ידי המחאה של השובר או בדרך אחרת.
הסדר זה של "הסבת שוברים" עלול לפגוע בזכויות הלקוח לפי סעיף 10, משום שכאשר זה יבקש מהמנפיק להפסיק לחייב את חשבונו בשל אותה עסקה, המנפיק עלול לסרב להפסיק את החיוב בגלל העדר זהות בין הגורם שהגיש את השובר לבין הספק הקשור לעסקת היסוד.
מוצע איפוא להוסיף לסעיף 10 לחוק העיקרי הוראה שתקבע כי "ספק", לצורך סעיף זה, הינו כל מי שמציג שובר לפרעון. כן מוצע לקבוע מפורשות שניתן לבטל את העסקה לפי סעיף זה מבלי שתהיה זהות בין מי שביצע את עסקת היסוד לבין מי שמציג את השובר למנפיק.

ר' קובץ הצעות חוק 2188, מיום ט' תמוז התשנ"ג, 28.6.1993.

ה. מדברי הסבר אלו עולות שתי מסקנות:
הראשונה - החוק מכיר באפשרות כי המוכר- מקבל השובר – יעביר אותו לצד ד'.
השניה - כי צד ד' אינו רוכש זכויות טובות יותר מאשר יש למוכר, וכהשלמה לכך - המילים "הוסב" "הסבת שוברים" - לא בכדי מופיעות במרכאות, אלא כדי ללמד כי צד ד' אינו רוכש זכויות בדומה לזכויות שרוכש "אוחז כשורה" לפי פק' השטרות.

ו. לפיכך המסקנה המצטברת היא כי אכן רשאי המוכר להעביר את השובר לזכות צד ד' על מנת שיפרע אותו מול חברת האשראי - אך הדבר לא מקנה לצד ד' זכויות עדיפות מול בעל הכרטיס - על זכויות המוכר שביצע את העיסקה מול בעל הכרטיס.

6. א. בעניין זה אין כמעט פסיקה, וייתכן, וזו השערה, כי הדבר נעוץ בכך כי
בפועל בשנים האחרונות רוב כרטיסי האשראי מועברים דרך "קופות
רושמות" בהן מוטבע שם המוכר באופן אוטומטי ואין אפשרות "לגהץ
על החלק". אלא שמבחינה משפטית - אם ישנה זכות לספק להעביר את
השובר לצד ד', הרי זכות ויכולת אלו קיימים - גם אם פרטיו מוטבעים בשובר, ור' להלן בפסק דיני סע' 6(ט).

ב. נמצא רק פס"ד אחד יסודי ומפורט שניתן ע"י כב' הש' מלכה אביב, ביהמ"ש השלום בירושלים, בת.א. (י-ם) 22925/00 גדעון יפת נ. חברת סיני המרכז הארצי לדלתות ואח', ביום 3.3.04.

מדובר בפס"ד שמשתרע על פני 44 עמודים (בהדפסה מנבו) ואכן כב' הש' אביב מסבירה בתחילתו כי האריכה בנימוקי פס"ד משום שמדובר בסוגיה שטרם נדונה בפסיקה ובספרות.

ג. בפתיחה לפסה"ד הוצגה השאלה:
"בפסק דין זה נדונה השאלה - האם שובר חיוב של כרטיס אשראי הוא מסמך סחיר והאם ניתן להעבירו לאחר ולחייב את חברת האשראי לפרוע לנעבר את החיוב שבשובר"

ד. איני מחווה דעה ביחס לכל מסקנות כב' הש' אביב המפורטות "בתחנות הביניים" הרבות שבפס"ד, אלא מצאתי לנכון לצטט ולהתייחס רק למסקנות פסה"ד, ככל שהן נוגעות לעניין.

ה. בתחילת פס"ד, פיסקה 1, הוצגו 3 שאלות שבמחלוקת ואלו הן:

"1. נושא של הזכות להעביר (להמחות, להסב) שוברים של כרטיס אשראי.

2. מה מעמדו של אותו צד ג' (שאני מכנה אותו צד ד' מאחר ועיסקת היסוד היא בין 3 צדדים ולכן הנתבעת שבנידוננו – הינה צד ד' – א.ח.ו.) שאליו הועברו החיובים כלפי בעל כרטיס האשראי ומה החוק שחל על המערכת המסויימת הזו.

3. מה משמעות, אם יש השלכה על זכויותיו של בעל כרטיס האשראי, אם במידה והוא לא נקט בפרוצדורה הנהוגה בסעיף 10 לחוק כרטיסי החיוב".

ו. בפסיקאות 5-8 לפסה"ד, עמ' 8-24, דנה כב' הש' אביב במשמעות סע' 7-9 לחוק, ובעיקר בשאלה האם סע' 7 לחוק מאפשר או כלשונו - מונע העברת השובר לצד ד'.

ומסקנתה היא -
"מן המסקנה הראשונה אליה הגעתי בבדיקת הוראות סעיף 7 לחוק (חלק 5.א. לעיל), עולה כי סעיף 7 לחוק, המגדיר חוזה כרטיסי אשראי, אינו מאפשר העברת שובר חיוב לגורם אחר. החבות של המנפיק (חברת האשראי) היא כלפי הלקוח, לשלם עבור נכסים שהלקוח רכש, והיא קיימת רק לזכות הספק אשר ממנו נרכשו הנכסים. שובר התשלום כשלעצמו אינו יוצר כל זכות למחזיק בו ואינו מטיל על המנפיק חובה לשלם למחזיק. מדובר בעסקה אחת, אשר שלושה צדדים לה, והחוק אינו מפרט את האפשרות כי יכנס לעסקה גורם רביעי".
פיסקה 7, עמ' 20 לפסה"ד.

ז. אלא שמאחר ומסע' 10(ב') לחוק נראה כי כן ניתן להעביר השובר לצד ד' וכפי שפירטתי לעיל בסע' 5, דבר הסותר את המסקנה הנ"ל, מתרצת זאת כב' הש' אביב – כדלהלן:
"מן האמור לעיל עולה כי לכאורה יש סתירה בין הוראת סעיף 7 לבין הוראת סעיף 10(ב) לחוק כרטיסי חיוב. בעוד סעיף 7 המגדיר חוזה כרטיס אשראי מתייחס לשלושה גורמים בלבד ונראה כאילו לא ניתן להעביר את השובר לאחר, על פי סעיף 10(ב) מאפשר החוק, אם גם בעקיפין, כניסתו של גורם נוסף אשר אליו מועבר השובר ואליו מחויב המנפיק בפירעון החוב.

העובדה כי שתי הוראות אלה דרות בכפיפה אחת, מביאה למסקנה הבאה – חוק כרטיסי חיוב יוצר מחויבות משולשת כאמור בסעיף 7 שבו. זוהי הסיטואציה השגרתית והרגילה אשר אליה מתכוון המחוקק. עם זאת החוק מכיר גם בהעברת שובר מן הספק לאחר ואינו אוסר על כך, אלא שזהו המקרה החריג, יוצא הדופן ולא המקרה הרגיל.
החוק אינו מגדיר ואינו מבהיר מתי ובאילו תנאים יחול המקרה החריג, יוצא הדופן.
מניתוח חוק כרטיסי חיוב בפני עצמו ותוך התחשבות בהוראת סעיף 14 האוסרת פגיעה בלקוח, נראה כי האפשרות היחידה שבה ניתן יהיה ליצור את המקרה החריג של העברת שובר תשלום, היא רק כאשר כל הצדדים לעסקה מסכימים להעברה זו".
בהמשך פיסקה 7, עמ' 21-22 לפסה"ד.

ובהמשך עמ' 22 לפסה"ד:
"מסקנתי דלעיל מטילה חבות על מי שמקבל שובר אשר מועבר אליו מאחר, לבדוק אם ניתנת הסכמה כי השובר יועבר. כיוון ששובר החיוב אינו עביר מתוך עצמו אלא שנדרשת הסכמה להעברתו, אין הנעבר רשאי להניח כהנחה המובנת מאליה, כי ניתנה הסכמה להעברת השובר. הסכמה כזו היא מקרה חריג ויש לוודא את קיומה ותקפותה כתנאי לביצוע ההעברה.
הסכמה להעברת שובר חיוב יכול שתהיה הסכמה מכללא או הסכמה שבהתנהגות. יש לבדוק כל מקרה לגופו, כדי לקבוע אם ניתנה הסכמה אם לאו"
בסוף פיסקה 7, עמ' 22-23 לפסה"ד.

ניתוח הבעיה ופיתרונה כמצוטט לעיל –מוסכם ומקובל עלי.

ח. באותו מקרה - בו יוכח כי בעל הכרטיס הסכים להעברת השובר לצד ד'. נשאלת השאלה אלו זכויות רכש צד ד' בשובר.
לעניין הגדרת סיחורו של שטר ישנה הלכה ברורה בדיני השטרות שמקורה סע' 30(א) לפקודת השטרות (נוסח חדש) הקובע כי:

"משהועבר שטר מאדם לאדם בדרך העושה את הנעבר לאוחז השטר – השטר מסוחר"

בד"נ 10/82 פקיד שומה תל אביב נ. צבי לידור לט(2) 757, מסכם כב' הנשיא שמגר את המונח "סחרות" ומוצא כי הוא מכיל משמעות כפולה:
סחרות מטריאלית, ובלשון כב' הנשיא ברק "טהירות", וסחרות פורמאלית - "עבירות".

ומשמעות ההגדרות היא -
"עיקרו של דבר, מי שרכש בנסיבות מסויימות מסמך סחיר, עשוי לרכוש בו בעלות ולזכות בזכויות על פיו, אפילו המוכר אינו בעל קניין בו ואינו בעל זכויות על פיו. בהקבלה נאמר, כי בטהירות כרוכה מעין "תקנת שוק" למסמכים סחירים".

לעומת זאת, באשר לסחרות פורמאלית או "העבירות" נקבע שם:

"סחרות פורמאלית או עבירות אינה אלא האפשרות להעניק בהעברת המסמך לנעבר את הזכויות שהיו למעביר".
פיסקה 4 עמ' 7 בפסה"ד.

דהיינו, לעניין העברת שובר לפי החוק - יש לברר אם ניתן להעביר את השובר לצד ד' כשהוא "טהיר" - דהיינו נקי מחיובי המוכר כלפי בעל הכרטיס, ובלשון פשוטה - האם צד ד' רוכש בשובר זכויות טובות יותר מאשר יש למוכר - מעביר השובר - (דהיינו מעמד של כעין "אוחז כשורה" לפי פק' השטרות), או שהשובר עובר אליו לא טהיר - דהיינו עם אותם חובות שיש למוכר כלפי בעל הכרטיס.

ולעניין זה מסיקה כב' הש' אביב:

"כך, גם אם הסכימו הצדדים על העברת שובר החיוב, כאמור לעיל, מועבר השובר על כל תחולתו ובכלל זה החובות הטמונים בו. אין הוא מועבר טהור על הזכויות בלבד. כדי שהשובר יעבור טהור לחלוטין, על הצדדים להסכים על כך, נוסף להסכמתם לגבי עבירותו של שובר החיוב. כיוון שמדובר בפגיעה אפשרית בזכויותיהם של הצדדים האחרים לעסקה ובמיוחד בזכויות הלקוח, עמדתי היא כי במקרה כזה תידרש הסכמה מפורשת להעברת השובר כשהוא טהור ולא ניתן יהיה להסתפק בהסכמה מכללא. קשה לדמיין נסיבות שבהן יסכימו המנפיק והלקוח לוותר מרצונם על זכויותיהם ולמנוע מעצמם כל טענה כלפי מי שיקבל את השובר גם אם לא יעמוד הספק בהתחיבויותיו.

דומה כי דבר היותו של שובר החיוב בלתי ניתן לטיהור אינו שנוי במחלוקת גם בקרב המלומדים. ראה ספרם של ברק ופרידמן עמ' 63, עבודתו של בריצמן עמ' 193 וחיבורה של ד"ר גלעד עמ' 316"
סוף פיסקה 8 עמ' 23-24 בפסה"ד.

דומה כי אין חולק גם על מסקנה זו - שבתימצות פשוט אומרת - כי מותר למוכר להעביר את השובר לצד ד' ובהסכמת הקונה, אך צד ד' מקבל אותו עם אותן זכויות וחובות שנושא המוכר ביחס לשובר, וכי אין לו עדיפות בזכויות שונות בשובר שאין למוכר (אא"כ ישנה הסכמה מפורשת להסדר אחר - וכפי שהדבר בעצם מצוי במרבית ההתקשרויות לפי החוקים האזרחיים השונים, לפיהם ניתן להתנות על הסדרי החוק, ובלבד שישנה הסכמה מפורשת על כך בין הצדדים –א.ח.ו).

ור' שם בפס"ד בסע' 9 בפירוט רב את ההגיון והתכלית שבשלילת טהירותו של שובר בעת שהוא עובר לצד ד'.

ט. שאלה נוספת הנגזרת מהעברת השובר לצד ד' - הינה האם יש נפקות לעובדה כי בשובר לא מולאו פרטי המוכר - הספק - כבמקרה שבפנינו - וזה יכול להיות כאשר המוכר משתמש במכשיר "הגיהוץ" הישן, או שהם ממולאים "בעל כורחו" כאשר כרטיס האשראי מועבר דרך הקופה הרושמת ואז מוטבעים באופן אוטומטי פרטי המוכר בכרטיס.
גם כאן מקובלת עלי מסקנת כב' הש' אביב כי -

"במאמר מוסגר אציין כי אינני מקבלת את ההבחנה אשר יצר התובע (סעיף 2 לסיכומיו) בין שובר המועבר כאשר שם הספק כבר הוטבע עליו (אפשרות ראשונה לעיל), לבין שובר המועבר מן הספק כדי ששם האחר יוטבע עליו (אפשרות שנייה לעיל).
העקרונות אשר קובע הדין ואשר חלים על העברת שובר חיוב (ככל שהדין מאפשר העברה כזו) הם עקרונות זהים לכל צורות ההעברה. ההבדלים בין צורות ההעברה יהיו רלוונטיים בשלב הבא, כאשר תתבצע בדיקת חוקיותה של העברה זו או אחרת על פי אותם העקרונות"

ר' פיסקה 10 עמ' 28-29 בפסה"ד.

י. ולסיום העניין נצטט סיכום מכב' הש' אביב:
"שובר חיוב יכול שיהיה עביר, אם הסכימו לכך הצדדים האחרים לעסקה, במפורש או מכללא.
גם במקרה שיועבר שובר החיוב לאחר, אין בהעברה זו כדי לנקות את השובר מן החיובים הדבקים בו. כדי שהשובר יועבר טהור מן החובות והפגמים, יש צורך בהסכמה מפורשת לכך, הסכמה של כל הצדדים לעסקה.
כיוון ששובר החיוב אינו מסמך סחיר מטבע בריאתו וסחירותו מותנית בהסכמת הצדדים לעסקה, על מקבל השובר, הנעבר, מוטלת האחריות לבדוק ולוודא קיומם של התנאים לסחור בשובר"
פיסקה 11 עמ' 30 בפסה"ד.

ובפיסקה 12 מסכמת כב' הש' אביב את ההשוואה בין השובר לבין "שטר" לפי פק' השטרות, ומסקנתה היא:

"סיכום ההשוואה עם דיני השטרות –
כאשר משווים בין הוראות פקודת השטרות היוצרות מסמכים סחירים – עבירים וטהורים, לבין הוראות חוק כרטיסי חיוב, ברורה המסקנה כי חוק כרטיסי חיוב לא מתיימר להקנות לשובר החיוב מעמד של מסמך סחיר, לא עביר ולא טהיר.
בעוד דיני השטרות מגינים על אמצעי התשלום ועל מעמדו כסחיר,חוק כרטיסי חיוב מגונן על העסקה בכללותה ועל הלקוח, גם במחיר של אי כיבוד חובת התשלום (בנסיבות המפורטות בסעיפים 9 ו-10 לחוק).
התוצאה היא כי השוואה עם דיני שטרות, בדרך של היקש, תומכת במסקנה ששובר החיוב אינו מסמך סחיר והדרך היחידה שניתן יהיה להעבירו היא בהסכמת עושהו. כמו כן ברורה התוצאה שככל שמועבר שובר חיוב הוא עובר על הפגמים שדבקו בו והנעבר חשוף לכל הטענות אשר היו קיימות ללקוח כלפי המעביר".
פיסקה 12(ג) עמ' 33 בפסה"ד.

לדעתי, הדברים אמורים גם במקרה שבפנינו בו בטלות העיסקה התרחשה לאחר העברת השובר לנתבעת. מאחר וצד ד' הינו רק נעבר טכני, הרי כל זמן שהעיסקה בין הקונה למוכר עדיין "חיה ומבעבעת", הרי כל שינוי ביחסים המשפטיים בין הקונה למוכר – חלים באופן אוטומטי גם בין הקונה לצד ד', שמחזיק זה מכבר בשובר והוא מקבל את התמורה מחברת האשראי.

יא. כאשר השובר מועבר ללא הסכמת בעליו - התוצאה היא כאמור כי העברה בטלה, ואז רשאי הלקוח לפנות לחברת האשראי ולדרוש הפסקת התשלומים ואף החזר הכספים אשר שולמו.
ר' פיסקה 7 בפסה"ד, עמ' 20.

ואכן בעניין שנדון בפניה, קבעה כב' הש' אביב כי לא הוכחה בפניה הסכמת בעל הכרטיס להעברתו לצד ד', (שם פיסקה 15 עמ' 40), ולכן העברתו אינה תקפה והיא בטלה.
כמו כן לבטלות ההעברה אין נפקות אם צד ד' נתן תמורה לספק – כפי שהעיד מר כהן בענייננו, ר' לעיל סע' 4(ה), וזו גם מסקנת כב' הש' אביב, ר' דבריה סוף פיסקה 15 עמ' 40 בפסק דינה.

יב. בסיכום פסה"ד מסכמת כב' הש' אביב את שלוש התשובות לשלוש השאלות שהוצגו בתחילתו (הובאו לעיל סק' ה'):
1. שובר חיוב של כרטיס אינו מסמך עביר מטבעו ולכן ע"פ חוק כרטיסי חיוב - אין להעביר השובר לצד ד', אא"כ ניתנה לכך הסכמת כל הצדדים לעיסקה, וחריג זה נובע מקיומו של סע' 10(ב) שמכיר באפשרות עבירות השובר לצד ד'.

2. בין אם השובר מועבר לצד ד' בהסכמת הצדדים או בהעדרה - השובר אינו עובר שהוא טהיר, וכל הטענות שיש לבעל הכרטיס כנגד הספק – המעביר, עומדות לזכותו גם נגד צד ד'.

3. כאשר השובר עובר לצד ד', הרי מוקנות לקונה סעדים נוספים הבאים להטיב את מצבו דוגמת - הזכות לתבוע ישירות את צד ד' ולא רק את המנפיק ולקבל ממנו את סעדיו.
(ר' פיסקה 17 עמ' 43-44 לפסה"ד)

יג. ומאחר וכאמור, במקרה הנדון בפניה הסיקה כב' הש' אביב עובדתית כי בעל הכרטיס לא נתן את הסכמתו להעברתו לצד ד', היא חייבה את צד ד' לשלם לבעל הכרטיס את הסכום שהועבר לו מחברת האשראי.

יד. במקרה שבפנינו - הנתבעת חייבת להחזיר לתובע את הכספים שגבתה מהתובע וזאת בהסתמך על שני יסודות משפטיים שונים:

א. כי עובדתית - היא קיבלה את השובר ללא הסכמת התובע.

ב. כי קבעתי - כי כיוף חייבת להחזיר לתובע את כל הכספים שנגבו, ומאחר ובכל מקרה השובר עובר לצד ד' כשהוא לא טהיר - ממילא גם צד ד' - הנתבעת - חייבת להשיב את הכספים לתובע, גם אם היה מוכח כי השובר נמסר לה בהסכמתו.

טו. יש מקום להעיר הערה נוספת בנושא שלא נידון בפסה"ד, והיא מה המשמעות המשפטית של העובדה כי השובר הועבר לצד ד' ללא הסכמת בעל הכרטיס.
כב' הש' אביב מציינת רק כי ההעברה בטלה ואין לה תוקף.

לענ"ד, העברת השובר לצד ד' ללא הסכמת בעל הכרטיס יכולה להיות פעולה משפטית הנוגדת מספר חוקים אזרחיים, והדבר טעון בדיקה, אך בוודאות - ניתן לאמר כי היא סותרת את עקרון תום הלב כמפורט בסע' 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 הקובע:
"בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב. והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה"

במיוחד הדברים אמורים כאשר מקבלים את המדיניות המוטבעת ביסוד חוק כרטיסי חיוב אשר בעיקרה מטרתה להגן על בעל הכרטיס, וכפי שפירטה זאת באורך כב' הש' אביב, ר' פיסקה 7 ו-12(ג) בפסק דינה.

בספרה "דיני חוזים החלק הכללי", דין הוצאה לאור בע"מ, תשס"ה-2005, דנה המחברת פרופ' גבריאלה שלו בעניין זה, ומסכמת במספר שורות:
"צד לחוזה אשר מפר את החובה המעוגנת בסעיף 39, דהיינו: אינו מקיים בתום לב את החיובים הנובעים מן החוזה או שאינו עושה שימוש בתום לב בזכויות הנובעות מן החוזה, רואים אותו "כאילו לא קיים חיובו כלל, וממילא כאילו הפר את החוזה" (הש' ח. כהן בע"א 380/77 שלמה נ. יעקוב פ"ד לג'(2) 105,103). פעולה בחוסר תום לב מהווה אפוא הפרת חוזה. הפרה כזו מזכה את הנפגע ממנה בתרופות השונות הניתנות בגין הפרת חוזה, והן בעיקר אכיפה, פיצויים וביטול. זאת ועוד: הסדר חוזי הנוגד את תום-הלב עשוי להתבטל.
(...)
בפסק-דינו בפרשת "שירותי תחבורה" קבע השופט ברק את קטלוג התוצאות השונות הנובעות מאי קיום החובה לנהוג בתום לב, המעוגנת בסעיף 39, באומרו את הדברים המנחים הבאים:

"לעיתים תוצאת אי קיום החובה היא בתשלום פיצויים או במתן אכיפה. לעתים התוצאה היא בשלילת פיצויים או אכיפה מהצד המפר. לעתים תוצאת ההפרה היא במתן כוח לבעל החוזה האחר לפעול פעולות מסויימות בתחום החוזה, שאחרת היו נחשבות להפרה, או שלילת כוח, הנתון לבעל החוזה המפר על פי הוראות החוזה. לעתים התוצאה אינה אלא זו, שהפעולה, שבוצעה תוך הפרת החובה, אינה משתכללת ואינה תופסת" (מתוך בג"ץ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר-שבע נ. בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לה(1) 828, 838-839).

ר' שם בסיפרה, עמ' 126-127.

הדברים מובאים כאן רק לצורך השלמת התמונה המשפטית, ובמקרה שבפנינו אין להם נפקות מעשית מאחר ומה שנתבע בפני הוא רק הסכום שנוכה מחברת האשראי ולא פיצוי עבור נזקים עקיפים שונים.
אכן לאור האמור לעיל, יהיה מקום, במקרה המתאים, לדון בזכות התובע בקבלת פיצוי גם עבור נזקים עקיפים עקב הפרת סע' 39 לחו"ח אך זאת מאת הספק - המוכר אשר נהג שלא בתום לב עת העביר את השובר לצד ד'.

7. התוצאה:

לאור כל האמור לעיל ובהמשך לנפסק לעיל בסע' 3(ז) בפסק דיני, יוצא כי התובע זכאי לקבל מהנתבעת את הסכום שנפסק נגד כיוף בביהמ"ש לתביעות קטנות. אציין כי הסכום שנתבע בפניי 12,400 ₪, הינו יתרת סכום החוב בתיק ההוצל"פ לפי פס"ד זה, נכון לחודש 5/08, ר' דף החשבון נספח "ז" לתביעה, אך יש להיצמד לתאריך ההצמדה שקבעה כב' הש' ברסלב בפסק דינה, ואני מחליט לחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 9,315 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית החל מיום 15.8.07 ועד ליום התשלום בפועל.

בנסיבות המיוחדות שבשאלות הנדונות, אני מחליט כי כל צד יישא הוצאותיו.
ניתן היום, י"ט תמוז תשע"א, 21 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

17 מתוך 24

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח, על ידי www.court.gov.il
^
X

חיפוש פסקי דין:

אלקטרומכניקה קרובים אל התומר 77, בית שאן, ישראל | חיילים משוחררים קרובים אל נחל פארן 3, מצפה רמון, ישראל | פלסטיק קרובים אל דרך יותם, אילת, ישראל | מדריכי טיולים קרובים אל | מורשי טאבו קרובים אל בר גיורא 1, טבריה, ישראל | מוצרים חסיני אש קרובים אל בן עזאי 22, בית שמש, ישראל | קפה קרובים אל העבודה 6-32, ראש העין, ישראל | מהנדסי קרקע וביסוס קרובים אל השרון 222, מגדל העמק, ישראל | אימון אישי קרובים אל | מנעולים קרובים אל | כבלי וחוטי חשמל קרובים אל מקס נורדאו 69, בית שאן, ישראל | תחנות רדיו קרובים אל | מחסני ערובה קרובים אל | חפצי נוי קרובים אל | השקעות קרובים אל ישראל | איזון דינמי קרובים אל אל מאורדי, אום אל-פחם, ישראל | היפנוזה קרובים אל | ניהול נכסים קרובים אל | מצברים קרובים אל הרימון 7, קדרון, ישראל | עמותות וארגונים קרובים אל מחירון מרחבים מוגנים ומקלטים | מחירון פיתוח נופי | מחירון צינורות פלדה ואביזריהם | מחירון אגרגרט מחצבה | מחירון חומרי חשמל | מחירון מסגרות - גדרות, שערים, סורגים, מעקות ושונות | מחירון עבודות בטון יצוק באתר | מחירון מתקני חשמל | מחירון פנלים מבודדים | מחירון מתקני הסקה | מחירון מרחבים מוגנים ומקלטים | מחירון בדיקות מעבדה לקרקע, דרכים ובטון | מחירון חומרים לעבודות ריצוף וחיפוי | מחירון חומרי מליטה אגרגטים מוספים וערבים | מחירון מחירי שעות עבודה ושכירת ציוד | מחירון פנלים מבודדים | מחירון רכיבים מתועשים בבניין | מחירון חומרי נגרות, מסגרות ופחחות | מחירון גידור | מחירון תבניות לתקרות | מחירון בידוד עם קליפות סיבי זכוכית | מחירון שסתום אוויר משולב לביוב | מחירון יריעות אקוסטיות  | מחירון איטום רצפות חדרים רטובים | מחירון מחיצות מודולריות | מחירון גופי תאורה פלורסנטיים | מחירון תבניות לעמודים וראשי כלונס | מחירון רצפות פוליאוריטן ופרקט | מחירון מעבי אוויר | מחירון לוח תוצאות אלקטרוני | מחירון צנרת חשמל פלסטית | מחירון קידוחים | מחירון סיד | מחירון ריצוף בשטיחים | מחירון תקרות צלעות בטון | מחירון מאמ"תים | מחירון מקרר מים | מחירון אביזרי גימור ללוחות גליים | מחירון ממסרים ומגענים | מחירון גדרות מתכת | מחירון איטום מעברים נגד אש | מחירון כיורים וקערות | מחירון איטום נגד גזים רעילים בקרקע מזוהמת | מחירון משאבות ביוב | מחירון מילוי מובא | מחירון משטחי שיש )אבן( | מחירון פתחי שרות | מחירון מערכות אוטומטיות לכיבוי אש במים (ספרינקלרים) | מחירון כבלי אלומיניום | מחירון לוחות מודולריים מפוליקרבונט )פוליגל( בדרגות שקיפות שונותבפני כב' השופט דוד גדול תובעת פ. מרום שירותי בניה ופרוייקטים (2003) בע"מ ע"י ב"כ | בבית המשפט העליון רע"א 688/00 - א' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: רם שלמה וירש נגד המשיבים: 1. | בית משפט השלום בהרצליה תא"מ 39926-07-10 שלי נ' דורי ואח' 07 יולי 2011 בפני כב' הרשמ | החלטה בתיק ע"פ 799/13בבית המשפט העליון ע"פ 799/13 לפני:כבוד השופטת א' חיות המבקש:פלוני נ ג | לכבוד לשכת הוצל"פ עכו רח' יהושפט 15, עכו, 24513 הנדון: עיקול על כלל נכסי החייב לפי צו בתיק: | בפני כב' הרשמת חופית גרשון-יזרעאלי תובעים 1. דש ניהול קופות גמל בע"מ נגד נתבעים 1. אי אקס א | מספר בקשה:2 בפני כב' הרשמת דנה עופר מבקשים כלל חברה לביטוח בע"מ נגד משיבים סנא רשיד החלטה 1 | בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 19696-12-10 מדינת ישראל נ' אלקינייב(עציר) ואח' בפני כב | בפני כב' הרשמת בכירה איריס ארבל-אסל תובעים 1. עיריית פתח תקוה נגד נתבעים 1. חנוך פיכמן הודעה על | בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 7020-07-11 אונב' בן גוריון בנגב נ' פרופ' דינה פלפל ואח&# | בפני כב' השופט דר' מנחם רניאל מבקשים נגד משיבים החלטה זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט ה | החלטה בתיק רע"א 9190/08 בבית המשפט העליון רע"א 9190/08 בפני: כבוד השופט א' גרוניס המבקשים: | בפני כב' השופט דן סעדון המאשימה מדינת ישראל נגד הנאשמים שירה מנור שירה מנור <#1#> נוכחים: ב&q | בפני כב' השופט ירון מינטקביץ המאשימה מדינת ישראל נגד הנאשמים <#2#> נוכחים: בא כוח מאשימה עו&q | בית משפט השלום בקריות ת"א 47120-09-11 הייב ואח' נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ | לכבוד לשכת הוצל"פ חיפה פל-ים 12, חיפה, 33095 הנדון: עיקול על כלל נכסי החייב לפי צו בתיק: מספר ת | המבקשים: כולם ע"י ב"כ עו"ד כוכבי שמש נגד המשיבים: החלטה 1. התובענה הועברה לטיפולי. 2. | בפני כב' השופט אלכס קיסרי עותר 1. אבו מוך עומידה ת"ז XXXXXX623 (אסיר) נגד משיבים החלטה הדיו | 29 נובמבר 2015 לפני: כב' הרשמת אפרת קוקה התובעת: איה יצהר ע"י ב"כ: עו"ד רחמני - ה | בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 1958-03 סיגל דורון ואח ואח' נ' חב יסודות יניב בע&qu | פסק-דין בתיק ע"פ 3787/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1652/07 ע& | בפני כב' השופטת עפרה אטיאס בעניין: פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 להלן: "הפקו