מבצע בוטוקס

עורכי דין

abc.org.il מספק לכם מנוע חיפוש פסקי דין משוכלל בטכנולוגיית HT היחיד בישראל
חיפוש פסקי דין לפי עורך דין חיפוש פסקי דין לפי שופט חיפוש פסקי דין לפי בית משפט חיפוש פסקי דין לפי סוג תיק חיפוש פסקי דין לפי נושא חיפוש פסקי דין חופשי
לפי עו"ד לפי שופט לפי בית משפט לפי סוג תיק לפי נושא חיפוש חופשי
DOC
PDF

פסק דין

בפני כב' השופט גד ארנברג, סגן הנשיא

תובעים

1.מוחמד קוטב
2.כאלד קטב
3.ווקף מוחמד עבד אלמועטי קוטוב

נ ג ד

נתבע

מוחמד מוסטפא מג'אהד

פסק דין

בפני תביעה לפינוי מושכר ולסילוק יד מהנכס ממקרקעין הנמצא ברח' אלרשיד 9, בירושלים, בטענה שחוק הגנת הדייר [ נוסח משולב], התשל"ב- 1972 (להלן: "חוק הגנת הדייר") אינו חל על הנתבע.

טענת התובעים
מדובר בנכס הנמצא בתוך מבנה מסחרי גדול הנקרא " מבנה אלקוטוב", ברח' אלרשיד 9 בירושלים, ובו חנויות בקומות הראשונות ומשרדי שירות בקומות העליונות, כאשר הנכס מושא התביעה נמצא בקומה השנייה של המבנה. מדובר בנכס בעל 5 חדרים, שירותים ומטבח ( להלן: "הנכס, המקרקעין, הדירה"). הבעלים הרשום של המקרקעין הינו סבם של התובעים המנוח מר מוחמד עבד אלמועטי קוטוב, שהעביר את הבעלות בנכס לבנו, לאביהם של התובעים, המנוח מר עבד אלמועטי מוחמד קוטוב ( להלן: "מר עבד אלמועטי, אב המשפחה, המנוח"), התובעים הינם בניו. מר עבד אלמועטי נפטר בשנת 1984. לטענת התובעים ביום 10.11.1972 השכיר אביהם המנוח את הנכס לנתבע, שהינו פסיכיאטר במקצועו, לתקופה של שנה אחת החל מיום 10.11.72 ועד ליום 9.11.73 עם אופציית הארכה אוטומטית לשנה נוספת ( עד ליום 9.11.73). במסגרת חוזה השכירות סוכם בין הצדדים כי המושכר ישמש את הנתבע למטרת מגורים או כמרפאה. הנכס שימש את הנתבע כמרפאה. בחוזה סיכמו הצדדים כי חוק הגנת הדייר לא יחול על המושכר וכי לא שולמו דמי מפתח כלשהם בגין המושכר. (העתק חוזה השכירות משנת 1972 ותורגמו לשפה העברית צורפו כנספח ב' לכתב התביעה). (להלן: "החוזה הראשון"). בתום תקופת האופציה, בשנת 1974, חתם מר עבד אלמועטי עם הנתבע על חוזה שכירות הדומה לחוזה השכירות הראשון שגם בו נכתב כי חוק הגנת הדייר לא יחול על הנתבע וכי לא שילם דמי מפתח. (העתק חוזה השכירות משנת 1974 ותורגמו לשפה העברית צורפו כנפסח ג' לכתב התביעה). (להלן: "החוזה השני"). בשנת 1976, הנתבע שכר רק שני חדרים מתוך החמישה ששכר עד אז, ובהתאם לכך חתמו על חוזה שכירות חדש. יוער גם כי תוכנו של החוזה הזה, היה זהה לתוכנו של החוזה הראשון והשני להוציא שיעור דמי השכירות. גם בחוזה זה סיכמו הצדדים כי חוק הגנת הדייר לא יחול על המושכר וכי לא שולמו דמי מפתח. (העתק מחוזה השכירות משנת 1976, ותורגמו לשפה העברית צורפו כנספח ד' לכתב התביעה). על חוזה דומה חתמו הצדדים גם בשנת 1983 , וכך האריכו מעת לעת את חוזה השכירות כשבכל החוזים מבלי יוצא מהכלל נכתב כי חוק הגנת אינו חל על הנתבע וכי לא שילם דמי מפתח. לאחר פטירתו של מר עבד אלמועטי בשנת 1984, חתם בנו, התובע 2, עם הנתבע על חוזה שכירות חדש כשתוכנו זהה לחוזה הראשון להוציא שינוי בשיעור דמי השכירות. כך בכל שנה. בשנת 2002, שכר הנתבע רק חדר אחד מתוך השניים שהושכרו על ידו עד לאותה תקופה, ובהתאם לכך, חתמו הצדדים על חוזה חדש כשתוכנו זהה לחוזים הראשונים. הצדדים חתמו על חוזה שכירות גם בשנים 2003 ו- 2005 חוזים הזהים בתוכנם לחוזים הראשונים למעט העלאה בדמי השכירות. וכך המשיכו עד לשנת 2011.

לטענת התובעים, כשפנו אל הנתבע בסוף שנת 2011 וביקשו להעלות את דמי השכירות בהתאם לתעריף המתאים לטענתם לסוג הנכס ולאזור בו נמצא הנכס. לטענתם, הנתבע הסכים לכך. לדבריהם, בהתאם לכך סוכם בעל פה עם הנתבע כי דמי השכירות לשנת 2012 יעמדו על סך של 6,000 ₪, וככל שיחפוץ הנתבע להמשיך להשכיר את הנכס גם לאחר תקופה זו, סוכם כי הצדדים יחתמו על חוזה חדש ודמי השכירות יעמדו על 8,000 ₪. אלא שלטענת התובעים חרף הסיכום הנ"ל, הנתבע סירב לחתום על חוזה שכירות חדש בגין שנת 2012, ושילם דמי שכירות חודשים בסך 5,000 ₪ בלבד. לגרסתם, משפניותיהם הרבות לנתבע לשלם את ההפרש של דמי השכירות ולחתום על חוזה שכירות חדש, נפלו על אזניים ערלות, ביקשו מהנתבע לפנות את המושכר עד ליום 15.11.12 ולשלם את דמי השכירות עד לאותו מועד. אלא שלטענתם, הפרש דמי השכירות עבור שנת 2012 לא שולם עד עצם היום הזה. כמו גם, דמי השכירות החודשיים בסך 8,000 ₪ עבור השנים 2013, 2014 ו- 2015 לא שולמו על ידי הנתבע אף על פי שהנתבע ממשיך לעשות שימוש בנכס עד עצם היום הזה.

לפיכך מבקשים התובעים בתביעתם להורות על פינוי הנתבע מהנכס.

מטעם התובעים העידו:
התובע 2- מר מוחמד קוטב
התובע 3- מר ח'אלד קוטוב
מר עבד אלמועטי קוטוב בנו של התובע 2 מר מוחמד קוטב.

טענת הנתבע
הנתבע טוען כי על הנכס חל חוק הגנת הדייר ועל כן אין מקום לפינויי מהנכס. לטענתו, הוא מחזיק בנכס המשמש אותו כקליניקה עוד משנת 1968. לגרסתו, מספר חודשים בטרם הנכס עבר לחזקתו, הנכס היה מושכר לתופרת, ולצורך יציאתה מהנכס, שילם לה דמי מפתח משמעותיים בסך של 5,000 דינר ( להלן: "התופרת"). וכל זאת בידיעתו ובהסכמתו של אביהם המנוח של התובעים. לטענתו, סכום זה מעולם לא קוזז מתשלום דמי השכירות ששילם למנוח. עוד טוען הנתבע כי בתחילה שכר את כל חמשת החדרים בנכס, ובהמשך הסכים לוותר על 4 חדרים לטובת המשכיר, בתמורה לכך שיישאר דייר מוגן וללא העלאת דמי השכירות. לדבריו, הוויתור על חלק מהחדרים היה מותנה בכך שהמשכיר לא יוכל לפנות מהמושכר בעתיד.
כן טוען הנתבע כי דרישת התובעים כי יפנה את המושכר אינה סבירה, שכן הוא שוכר את הנכס למעלה מ- 45 שנה, וקבלת דרישת התובעים תפגע קשות בפרנסתו שכן הוא אדם מבוגר מעל גיל 70, וכל הקליינטים שלו נמצאים באזור בו נמצא הנכס.
מטעם הנתבע העיד הנתבע לבדו.

דיון
השאלה העיקרית בתיק שלפנינו הינה שאלה משפטית והיא האם הנתבע הינו דייר מוגן, והאם הוכיח זאת, ואם לאו?
כבר עתה אומר כי לאחר ששמעתי את הצדדים ואת עדיהם ועיינתי בחוזים שצורפו לכתב התביעה ( מאז שנת 1972) ובתצהירי הצדדים שהוגשו על ידם, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל, וזאת, לאחר שנחה דעתי, כי מעולם לא הייתה כל כוונה למנוח או של התובעים להפוך את הנתבע לדייר מוגן. והכל כפי שיפורט להלן:

כבר בשלב זה יוער, כי הנתבע לא חלק על תוכנם או על אמיתותם של החוזים שצורפו לכתב התביעה. מעיון בחוזה השכירות מיום 02.11.1972 שעליו חתומים המנוח והנתבע עולה כי סוכם במפורש בשחור על גבי לבן ובלשון ברורה, שאינה משתמעת לשתי פנים, כי חוק הגנת הדייר או כל חוק אחר שחוקק או יחוקק מעת לעת בעתיד, אינו חל הנכס. עוד הצהיר הנתבע בחוזה כי לא שילם דמי מפתח. וכך נכתב בחוזה מיום 02.11.1972:

"הדירה נמצאת בקומה השניה ומורכבת מ- 4 חדרים וברוזדור ( הכוונה לפרוזדור- ג' א') ומטבח הואיל והמשכיר רוצה להשכיר את הדירה לשוכר למשך שנה למטרות מגורים ומרפאה לתקופה של שנה, וכי הצדדים מצהירים כי המשכיר לא קיבל סכום כלשהו בגין דמי מפתח מהשוכר ומצהיר השוכר כי לא שילם דמי מפתח ומצהירים הצדדים כי השוכר לא כפוף לחוק הגנת הדייר בהתאם לחוק הגנת הדייר משנת 1954- 1955 או כל חוק אחר שחוקק או יחוקק מעת לעת".
יוער כי הוראה זו ללא כל שינוי, חוזרת על עצמה שוב ושוב בכל החוזים המאוחרים שחתם הנתבע עם המנוח, ויותר מאוחר עם בנו של המנוח- הנתבע 2. בפשטות, עיננו הרואות כי הצדדים הוציאו מופרשות את תחולתו של חוק הגנת הדייר או כל חוק אחר על הנכס, וקבעו במפורש שהנתבע אינו במעמד של דייר מוגן, ואף קבעו בכל החוזים כי הנתבע לא שילם דמי מפתח תמורת המושכר. משחתם הנתבע על החוזים חרף הקביעה המפורשת שחוק הגנת הדייר אינו חל עליו לא פעם אחת ולא פעמיים אלא כמה וכמה פעמים, הרי שהוא מוחזק כמי שהסכים לקבוע בחוזה, וכעת הוא מנוע מלהלין כי האמור בחוזה אינו חל עליו.

בעניין זה נציין כי כשנשאל הנתבע במהלך חקירתו לפני מדוע הסכים לחתום על החוזים הגם שמצוין מפורשות כי חוק הגנת הדייר אינו חל עליו וכי לא שילם דמי מפתח, תשובתו של הנתבע הייתה בלתי מספקת וענה :

"כששכרתי לא התעניינתי אם אני דייר מוגן או לא ואני עדיין חושב כך. הבניין שייך לו והוא צריך את דמי השכירות, אני לא חי שם בחינם. אני מזה כ- 40 שנה משלם את השכירות 15 יום לפני כל תחילתה שנה.
(פרו' עמ' 16, ש' 16- 18).

באשר לטענתו של הנתבע כי שילם דמי מפתח עוד בשנת 1967, לשוכרת הקודמת שהייתה בנכס -" לתופרת", בהסכמת המנוח מר עבד אלמועטי, גם טענה זו נידחת. כאמור, כפי שעיננו רואות בחוזי השכירות שעליהם מתנוססת חתימתו של הנתבע הלה הצהיר במפורש כי " המשכיר לא קיבל סכום כלשהו בגין דמי מפתח מהשוכר ומצהיר השוכר כי לא שילם דמי מפתח". יתרה מזאת, הנתבע לא הביא כל בדל של ראיה להוכחת ולביסוס טענתו כי שילם לאותה " תופרת" דמי מפתח בהסכמת המנוח או להוכחת העובדה כי כך היו פני הדברים. אלא אדרבא, כשנשאל הנתבע אם הוא זוכר את שמה של " התופרת" השיב " "לא זוכר, זה היה לפני 40 שנה" (פרו' עמ' 16, ש' 8). ובהמשך לשאלה אם הוא יודע היכן גרה, השיב " לא" (פרו' עמ' 18, ש', 2). אי זכירת שמה של " התופרת" על ידי הנתבע שלכאורה לה טוען כי שילם את דמי המפתח, מחלישה את גרסתו ומחזקת את טענת התובעים כי הנתבע לא שילם דמי מפתח ולא היה דייר מוגן. שכן אין זה סביר שהנתבע לא יזכור פרט כה מהותי גם בחלוף שנים רבות. אין ספק כי אי זכירת שמה של התופרת שלטענתו שילם לה דמי מפתח, או אי הצגת ראיה תומכת כלשהי מצדו של הנתבע לטענתו כי שילם דמי מפתח לשוכרת היוצאת מדברת בעד עצמה, ויש בה כדי להשפיע על מהימנות שיש לייחס לגרסתו כולה של הנתבע, ולא אוסיף בכך. אין מתקבל על הדעת שאדם הטוען כי שילם דמי מפתח בתמורה לדיירות מוגנת, יחתום לאורך השנים על חוזים, האומרים בדיוק את ההפך, והנוגדים לליבת זכותו הנטענת.

כאן אולי המקום לציין גם, כי כשנשאל הנתבע האם התופרת הציג בפניו חוזה כלשהו המוכיח כי הייתה דיירות מוגנת? השיב " לא" (פרו' עמ' 18, ש' 14- 15). ובהמשך לשאלה כיצד ידע שאותה " תופרת" הייתה דיירת מוגנת השיב " לא ידעתי, ולא שאלתי שום דבר בעניין מוגן לא מוגן, מי שרצתה לצאת ורציתי את המקום". (פרו' עמ' 18, ש' 17). ולשאלה האם זוכר באיזה שנה שילם את תשלום דמי המפתח לתופרת, ענה " אולי 69- 70 לא זוכר" (פרו' עמ' 18, ש' 18- 19). העובדה שהנתבע לא ידע להשיב על פרטים מהותיים ואקוטיים, להוציא הטענה בעלמא לדיירות מוגנת, מעידה כמאה עדים כי לא שילם דמי מפתח וכי לא היה דייר מוגן. למעלה מן הצורך נציין כי באשר לטענת הנתבע כי שילם את דמי המפתח " לתופרת" בידיעתו ובהסכמתו של המנוח, גם בטענה זו אין ממש. מעיון בחוזים הרבים שצורפו לכתב התביעה, ניכר כי המנוח דאג להסדיר ולהבטיח את זכויותיו בנכס לאורך השנים. כך למשל, דאג להחתים את הנתבע באופן מסודר בתום כל תקופת שכירות או מדי שנה ושנה, וזאת שמובהר בכל החוזים " ברחל בתך הקטנה", כי חוק הגנת הדייר אינו חל הנכס וכי לא שולמו דמי מפתח על ידי הנתבע. סביר להניח שאם הייתה נכונה טענת הנתבע כי שילם את דמי המפתח בידיעתו ובהסכמתו של המנוח כתמורה לדיירות מוגנת, הרי שאין כל סיבה שלא יהיה הסכם כתוב בין הצדדים בעניין זה, בייחוד שמדובר בפעולה בעלת השלכות מרחיקות לכת לתקופה ארוכה וממושכת. חתימה של המנוח על חוזה חדש מדי תקופה ותקופה, ויותר מאוחר על ידי הנתבע 2, כשבכל פעם נכתב בחוזה שחוק הגנת הדייר אינו חל על הנתבע וכי לא שילם דמי מהווה ראייה חותכת לעובדה כי חוק הגנת הדייר אינו חל על הנכס.
אך לא די בזה, יצוין כי חרף טענתו של הנתבע כי שילם דמי מפתח לשוכרת הקודמת בסך 5,000 דינר ( פרו' עמ' 18, ש' 6), מעיון בחוזים שעליהם מתנוססת חתימתו של הנתבע מלמד כי הלה חתם במשך כל השנים על חוזים שבהן נכתב מפורשות:

" כי הצדדים מצהירים כי המשכיר לא קיבל סכום כלשהו בגין דמי מפתח מהשוכר ומצהיר השוכר כי לא שילם דמי מפתח ומצהירים הצדדים כי השוכר לא כפוף לחוק הגנת הדייר בהתאם לחוק הגנת הדייר משנת 1954- 1955 או כל חוק אחר שחוקק או יחוקק מעת לעת".

יוער כי טענתו של הנתבע כי שילם לתופרת סכום של 5,000 דינר, סכום זה לא צוין כלל בתצהירו ונאמר לראשונה במהלך עדותו לפני. נוסף לכך, עוד עולה מעיון בחוזים, כי שיעור דמי השכירות של הנכס עלו בהתמדה כל עת שהצדדים חתמו על חוזה חדש בהתאם לרווחיות של הנכס באותה תקופה או בהתאם לעליית/ירידת שער הדולר ( בתקופה הרלוונטית), ולא היו כפופים לשיעור העלאת דמי השכירות בדיירות המוגנת. דבר הסותר את טענת הנתבע כי וויתר על ארבע חדרים ששכר בנכס כתנאי להישארות כדייר מוגן וללא העלאת שיעור דמי השכירות.

באשר לטענת הנתבע כי מדובר בשכירות ארוכת טווח שנמשכת שנים רבות ועל כן אין מקום לפנותו מהנכס. גם דין טענה זו להידחות. שכן כידוע שכירות לתקופה ארוכה אין בה כשלעצמה להפוך את זכויותיו של השוכר באופן אוטומטי משוכר " רגיל", לדייר מוגן. זאת אלא אם כן, הצדדים קבעו מפורשות שחוק הגנת הדייר חל על השוכר בהתאם לתנאים הקבועים בחוק הגנת הדייר, וזאת בפרט כשמדובר בשכירות שמדי שנה ושנה חותמים הצדדים על חוזה חדש כמו במקרה שבפנינו.

באשר לטענת הנתבע לתחולתו של חוק הגנת הדייר, מכוח כניסה לנכס עוד קודם לשנת 1968. גם דין טענה זו להידחות מחמת אי הוכחתה. הנתבע לא הציג בפני או צירף למסמכיו כל ראיה המאששת את טענתו כי הוא שוכר את נכס עוד קודם לכניסת תוקפו של חוק הגנת הדייר ביום 20.08.1968, ולא לאחר מכן. החוזה הראשון שהובא והוצג בפני בית המשפט, שכאמור על אמיתות ונכונותו לא חלק הנתבע, הינו חוזה השכירות משנת 1972, שבו צוין במפורש כי חוק הגנת הדייר או כל חוק אחר הדומה לחוק הגנת הדייר לא יחול על הנתבע. נציין כשנשאל הנתבע אם יש באמתחתו חוזים נוספים להוציא החוזים שצורפו לכתב התביעה, השיב " לא". (פרו' עמ' 18, ש' 20- 21). אם לא די באמור נציין, כי בכל החוזים שעליהם חתום הנתבע מאז שנת 1972 ועד לשנת 2011, מופיע סעיף ובו מצוין שבתום תקופת השכירות הרלוונטית על השוכר להחזיר את הדירה למשכיר עם סיום תקופת השכירות באותו מצב כפי שהייתה ( ראו למשל סעיף 8 לחוזה הראשון).

זאת ועוד יאמר, כי הגם שהנתבע ציין בעדותו לפני כי מי שבזמנו הסדיר את עניין השכירות בינו לבין מר עבד אלמועטי והיה עד למהלך הדברים היה אדם בשם אחמד האשם אלסוהייר ( פרו' עמ' 18, ש' 31, עמ' 19, ש' 1- 2), לא הובא לעדות בפני בית המשפט ולא הוגש תצהיר מטעמו, וזאת חרף חשיבות עדותו. דבר הפועל לחובתו של הנתבע.

ולסיום אציין כי טענתו של הנתבע כי צמצם את תפיסתו בנכס לחדר אחד בתמורה להפיכתו לדייר מוגן, לא רק שאינה מוצאת ביטויה בחוזים שהובאו, אלא אף סותרת את טענתו כי שלם כבר דמי מפתח לאותה " תופרת". עוד אציין בעניין זה כי דווקא העובדה שהחל וצמצם תפיסתו בנכס מחמישה חדרים לאחד בהדרגה מעידה על כך שלא היה דייר מוגן אלא שוכר. שכן לו היה דייר מוגן לא היה מוותר על תפיסת כל אחד ואחד מאותם חדרים.

לנוכח האמור לעיל, משקבעו הצדדים בחוזי השכירות מופרשות לאי תחולתו של חוק הגנת הדייר על הנתבע ועל כך שלא שולמו דמי מפתח, הרי שהנתבע לא הצליח להוכיח על היותו דייר מוגן. יתרה מזאת, הרושם המתקבל הינו שהנתבע ידע לאורך כל השנים כי מעמדו אינו של דייר מוגן אך בחר להתעלם מעובדה זו.
לפיכך, התביעה מתקבלת, אני מורה על סילוק ידו של הנתבע מהנכס.
תביעה זו עניינה הפינוי בלבד. התביעה לא כללה תביעה של דמי השכירות שטרם שולמו. התובעים ביקשו בתביעתם שיאושר להם פיצול סעדים והגשת תביעה נפרדת בעניין דמי השכירות. בקשה זו מתקבלת שכן ברור שבעת הגשת התביעה לא ניתן היה לתבוע את מלוא דמי השכירות שכן לא היה ברור אם ומתי יהיה הפינוי.
אני נותן איפוא לתובעים רשות להגיש תביעה נפרדת בעניין דמי השכירות שלא שולמו.

סוף דבר
לנוכח האמור, אני מורה על סילוק ידו של הנתבע מהנכס הנמצא ברח' אלרשיד 9 בירושלים, ולהחזיר את החזקה בנכס לידי התובעים, כשהוא נקי מכל אדם וחפץ.

כמו כן, הנתבע ישלם לתובעים עבור הוצאות משפט (אגרה) וכן שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.
הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח את העתק פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ל' תשרי תשע"ו, 13 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח, על ידי www.court.gov.il
^
X

חיפוש פסקי דין:

אלומיניום קרובים אל משעול האר"י 28, שדרות, ישראל | חוגים וסדנאות קרובים אל עין א נבי, אום אל-פחם | מעבדות סלולר קרובים אל הרמב"ם 95, שדרות, ישראל | קונדטוריות ומאפיות קרובים אל | יציקה קרובים אל | מכונות חישוב קרובים אל קציר 92, כרמיאל, ישראל | הפקות קרובים אל | סוכני ביטוח קרובים אל | מסננים קרובים אל לשם 5, צפת, ישראל | ריסוס והדברה קרובים אל | אימוץ ילדים קרובים אל | מדחסים קרובים אל | חניונים קרובים אל | אלקטרומכניקה קרובים אל | לימודי שפות קרובים אל | חיתוך בלייזר קרובים אל הרבנית חנה שניאורסון, קרית מלאכי, ישראל | מוקדים טלפוניים קרובים אל | כרטיסים קרובים אל | גמילה קרובים אל | קרוואנים קרובים אל מחירון מעליות | מחירון מעליות ומתקני הרמה לנכים | מחירון חומרים לעבודות בניה | מחירון מתקני מיזוג אויר | מחירון מתקני מיזוג אוויר | מחירון עבודות איטום | מחירון עבודות איטום | מחירון אגרגרט מחצבה | מחירון מחירי שעות עבודה ושכירת ציוד | מחירון עבודות צביעה | מחירון עבודות מינהור | מחירון עבודות צביעה | מחירון רכיבים מתועשים בבניין | מחירון עבודות עפר והריסה | מחירון חומרי נגרות, מסגרות ופחחות | מחירון קווי מים, ביוב ותיעול | מחירון חומרים ומוצרים לעבודות פיתוח | מחירון עבודות נקיון, ליטוש, פינוי פסולת והובלת תכולת בית | מחירון ריהוט וציוד מורכב בבנין | מחירון פיתוח חוץ - משטחים, ריצופים, קירות תומכים ומסלעות | מחירון מסננים | מחירון מיכלי מים מפוליאתילן | מחירון תריסים | מחירון בלוקי אשקלית 268 לקירות | מחירון צנרת פוליאתילן להשקיה | מחירון מתקני TRX לכושר אימוני כח ויציבה | מחירון מסדים/ארונות ואביזרי זיווד | מחירון גופי תאורה פלורסנטיים | מחירון מחיצות, חיפויים, תקרות מלוחות צמנט וקירות חוץ קלים | מחירון פינוי תכולת מבנה | מחירון דרכי נגישות לנכים | מחירון צנרת נחושת ואביזריה | מחירון מערכת הסקה תת ריצפתית | מחירון מכסים, מסגרות ואבני שפה מברזל  | מחירון חיפוי קירות באריחי "טרקוטה" ולוחות "טרספה HPL" | מחירון יציקות ביניים, משולשי מדרגות | מחירון מאגר מחירי בניה ותשתיות מהדורת 03/2016 (מחירי 02/2016), מחירי חומרים | מחירון איטום נגד גזים רעילים בתשתית קרקע מזוהמת | מחירון צבעי פנים וחוץ לקירות | מחירון צנרת ומשאבות סחרור | מחירון איטום אקוסטי במחיצות | מחירון רצפות מאריחי אלומיניום | מחירון בלוקי אינטרבלוק | מחירון קירות ועמודים | מחירון אספקת מים קרים וחמים | מחירון בדיקות מעבדה לאבנים וחוזק הדבקות | מחירון מאגר מחירי בניה ותשתיות מהדורת 03/2016 (מחירי 02/2016), מחירי חומרים | מחירון אביזרים לרכזת ממוענת | מחירון רצפות צפות (פריקות) | מחירון משטחי שיש )אבן(בית משפט השלום בנצרת תא"ק 5074-04-10 בנק ערבי ישראלי נצרת 34002 נ' סלימאן מספר בקשה:16 בפני | בית משפט השלום בבאר שבע חע"מ 95-06 מ.י. ו.מ.לתכנון ובניה שמעונים נ' אל-טראבין ואח' 06 י | 24 אוקטובר 2013 לפני: כב' הרשמת חופית גרשון-יזרעאלי התובע אלכסיי זסלבסקי ע"י ב"כ עו&qu | בפני כב' הרשמת בכירה אושרית הובר היימן תובע אליק טקמזוב נגד נתבעים 1.לאוניד פמבוק 2.שומרה חב' | 01 אוגוסט 2013 לפני: כב' הרשמת חופית גרשון-יזרעאלי המערערת מיכל גונש ע"י ב"כ: עו" | החלטה בתיק דנג"ץ 4681/12 בבית המשפט העליון דנג"ץ 4681/12 לפני:כבוד הנשיא א' גרוניס העותרת: | בפני כב' השופט עודד שחם עוררים עטייה קראעין נגד משיבים מדינת ישראל החלטה הערר יידון בפניי מחר, 2 | בפני כב' השופט רפאל יעקובי מערערים 1. מדינת ישראל-מש' ירושלים נגד משיבים 1. יצחק צוויג 2. צב | בבית המשפט העליון בה"נ 2027/98 - א' בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון המבקש: נובק אלכסיי נגד המשיבים: 1 | 11 מרץ 2015 לפני: כב' השופטת איריס רש התובע: אבי אבידור ע"י ב"כ: עו"ד שוסהיים - ה | בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 10632-06-11 מלכה ואח' נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונו | בפני כב' השופט נאיל מהנא המאשימה מדינת ישראל באמצעות לשכת תביעות תעבורה ירושלים נגד הנאשם אקולוב | החלטה בתיק עע"ם 967/13 בבית המשפט העליון עע"ם 967/13 - ד' לפני:כבוד השופט ח' מלצר המערערים | מספר בקשה:2 בפני כב' הרשמת בכירה איילת הרץ מבקשים המוסד לביטוח לאומי סניף פתח תקווה נגד משיבים ת | בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ס"ע 38005-04-12 עלוש נ' אפליקיור טכנולוגיות בע"מ ת | החלטה בתיק רע"א 5738/13 בבית המשפט העליון רע"א 5738/13 לפני:כבוד השופט צ' זילברטל המבקשים: | החלטה בתיק בג"ץ 6033/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6033/14 - ז' לפני | בפני כב' השופט שלמה לבנוני תובעים 1. בנק הפועלים בע"מ נגד נתבעים 1. מאיר פרץ הודעה מפאת איל | לפני כב' השופט חיים ארמון הודעה על מסמכים נדרשים בהתאם להוראות הדין הינך נדרש להגיש את המסמכים ה | בפני כב' הרשם בכיר אדי לכנר תובעת הראל חברה לביטוח בע"מ נגד נתבעים 1.נביל עווד 2.הפניקס חבר | מספר בקשה:1 לפני כב' השופט מיכאל קרשן המבקשים נגד המשיבה מדינת ישראל בקשה (בהסכמה) לדחיית הדיון | בפני כב' השופטת טל אוסטפלד נאוי המאשימה מדינת ישראל נגד הנאשם סאבר אבו זאייד <#1#> נוכחים: ב& | בית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה ת"ק 10496-06-12 בקר ואח' נ' אברהם יצחק בעמ 25 יוני 20 | מספר בקשה:51 לפני כב' השופט מיכאל קרשן המבקשת מדינת ישראל נגד המשיבים החלטה אני מוציא בזה צו נגד | לפני: כב' ה רשמת מירי שי-גרינברג התובעת וונדה מולה ע"י ב"כ: עו"ד יאיר ארן - הנתבע