מבצע בוטוקס

עורכי דין

abc.org.il מספק לכם מנוע חיפוש פסקי דין משוכלל בטכנולוגיית HT היחיד בישראל
חיפוש פסקי דין לפי עורך דין חיפוש פסקי דין לפי שופט חיפוש פסקי דין לפי בית משפט חיפוש פסקי דין לפי סוג תיק חיפוש פסקי דין לפי נושא חיפוש פסקי דין חופשי
לפי עו"ד לפי שופט לפי בית משפט לפי סוג תיק לפי נושא חיפוש חופשי
DOC
PDF

פסק דין

בפני
כבוד ה שופטת לימור ביבי

תובע ונתבע שכנגד

דידי סיבוני (אסיר)
באמצעות ב"כ עו"ד ניר יסלוביץ'

נגד

נתבע ותובע שכנגד

אבנר ימיני

פסק דין

בפני תביעות הדדיות הנסבות על שכר טרחתו של הנתבע – הוא גם התובע שכנגד- בגין הליכים אשר במסגרתם ייצג את התובע.
לשם נוחיות הדיון יקראו להלן התובע- הוא גם הנתבע שכנגד :"התובע" ואילו הנתבע, הוא גם התובע שכנגד: "הנתבע".

מבוא- העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת:

התובע מרצה מאסר עולם לאחר שהורשע ביום 13/1/03 ברצח אשתו.

אין חולק כי הנתבע הינו עורך דין אשר ייצג את התובע וכן את הוריו, בהליכים שונים, בעיקר בפני בית המשפט לענייני משפחה, הנסבים על משמורת ילדי התובע ואשתו המנוחה.

הנני מוצאת לציין כי חלף פרק זמן של כשנה ומחצה מהמועד שבו נרצחה אשתו המנוחה של התובע (26/1/99) ועד למועד בו נעצר התובע בחשד לרצח אשתו (7/5/00). אין חולק כי בפרק זמן זה היו ילדי בני הזוג במשמורתו של התובע ויתרה מכך, כי לאחר מועד זה, נותרו ילדי בני הזוג בפועל במשמורת הוריו של התובע וזאת עד ליום 24/8/03.

עם מעצרו של התובע, ננקט ביום 29/6/00 הליך, על ידי הורי אשתו המנוחה, במסגרתו תבעו בתחילה הורי המנוחה הסדרי ראייה עם ילדי בני הזוג ולאחר מכן, ביום 6/5/02, הגישו תביעת למשמורתם של הילדים אשר התנהלה אל מול התובע והוריו. אין חולק כי הנתבע ייצג את התובע ואת הוריו במסגרת הליך זה וכן, כי בהליך זה ניתן ביום 24/8/03, פסק דין על ידי בית המשפט לענייני משפחה, במסגרתו נמסרה המשמורת על ילדי בני הזוג להורי אשתו המנוחה של התובע.

אין חולק כי בגין פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה הוגש על ידי התובע ערעור לבית המשפט המחוזי וכי במסגרת ערעור זה ייצג הנתבע את התובע.

אין חולק כי לתובע היו זכויות בבית מגורים, אשר נמכר ובמסגרת המכר ייצג את התובע עו"ד יעקב הרכבי (להלן: "עו"ד הרכבי") אשר באותה תקופה חלק משרד עם הנתבע. אין חולק כי הואיל והזכויות בבית המגורים היו רשומות בחלקן על שם ילדי התובע, הרי שנדרש אישור בית המשפט לענייני משפחה למכר בית המגורים ואין חולק כי הנתבע ייצג את התובע בהליך זה.

אין חולק כי ביום 12/5/03 הועברו לנתבע, על ידי עו"ד הרכבי, סך 379,000 ₪ וכן, סך 32,476 $, אשר היוו התמורה בגין חלקו של התובע בדירה, עוד אין חולק כי הנתבע החזיק בכספים האמורים בנאמנות.

אין חולק כי במועד הסמוך ליום - 26/5/04 העביר הנתבע לאביו של התובע, על פי הוראת התובע, סך 143,937 ₪ וסך 5,697 $, אשר לטענת הנתבע, היוו את יתרת הכספים להם זכאי התובע מתוך כספי הנאמנות וזאת, לאחר שבסכום ההפרש בין סכום זה לבין הסכום אשר הופקד בידיו הנאמנות של הנתבע, נעשה לטענתו שימוש, כדין וכמוסכם, לכיסוי הוצאות התובע בהליכים המשפטיים אשר נוהלו על ידי הנתבע לרבות, בגין שכ"ט עו"ד לנתבע. עוד אין חולק כי לאחר העברת סכום זה נותר בידיו הנאמנות של הנתבע סך 40,000 ₪, אשר הצדדים חלוקים בשאלה מי מהם זכאי לו.

להלן בתמצית טענות הצדדים הרלוונטיות לתביעה בפני:

טענות התובע:
לטענת התובע, הוא הכיר את הנתבע הואיל וחלק משרד עם עו"ד הרכבי אשר ייצג את התובע בהליכים אזרחיים. לטענת התובע, בתחילת הקשר בינו לבין הנתבע, בוצעו על ידי הנתבע בעבור התובע פעולות משפטיות שונות ואולם, זאת, תוך שהנתבע פועל מתוך רחמים כלפי התובע ומצהיר כי לא יגבה שכר טרחה כלשהו.

התובע מוסיף וטוען כי לאחר שהוגשה תביעת המשמורת על ידי הורי אשתו המנוחה, הוא החליט לשכור את שירותי הנתבע לשם ייצוגו בתביעה זו והוסכם, בינו לבין הנתבע, על שכ"ט כולל בגין תביעת המשמורת בסך של 4,000 דולר.

לטענת התובע, על אף שהוסכם על סכום כאמור, פנה אליו הנתבע במאי 2003 וזאת, בסמוך למועד העברת כספי הנאמנות לידיו והודיע כי היקפי העבודה הינם מעל למצופה ומשכך, ביקש לקבל שכ"ט בגין העסקה לאישור מכר הבית ובגין הסדרי הראייה וכן, להעלות את גובה שכר טרחתו בתביעת המשמורת.

לטענת התובע, באותו מעמד הוסכם על ידו – לפנים משורת הדין - כי ישולם לנתבע בגין אישור מכר הבית והסדרי הראייה סך 4,000$ (מתוכו שולם כבר סך של 2,900$) וכי בתביעת המשמורת ישולם סך של 6,000$ בתוספת סך 300$ לכל דיון.

התובע מוסיף וטוען כי לאחר ההסכמה כאמור ובניגוד למוסכם בינו לבין הנתבע - שלח הנתבע ביום 20/5/03 הודעת פקס לאחותו של התובע, במסגרתה הודיע כי נטל, מתוך כספי התובע אשר הופקדו בידיו הנאמנות, תשלום בסך 9,000$ בגין כל ההליכים אשר קדמו להליך המשמורת וסך 5,000$ בגין תביעת המשמורת, בתוספת סך 300$ לכל דיון ובתוספת סך 2,000$ בגין הגשת סיכומים.

לטענתו, עת נודע לו על ההודעה האמורה, שוחח עם הנתבע טלפונית והוסכם ביניהם כי שכר הטרחה בגין ההליכים עד לאותו מועד יעמוד על 4,000$ ואילו סך 5,000$ אשר כבר נטל הנתבע לכיסו יהיה עבור הליך הערעור אשר, כבר בשלב זה, היה ברור שיוגש.

לטענת התובע, בכל הנוגע לשכר הטרחה המוסכם בינו לבין הנתבע, הרי ששכר הטרחה הינו כפי שהוסכם לאחר פנייתו של הנתבע אליו כמפורט בסעיף 12 לעיל ותו לא. בנוסף לאמור, מאשר התובע כי הוצאו על ידי הנתבע הוצאות בהסכמה בסך של 39,377₪ .

בנסיבות אלו- לטענת התובע, על הנתבע להשיב לו סך 234,793 ₪ אשר נגבה על ידו מעבר לסכומים האמורים וזאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין- דהיינו סך 310,561 ₪.

זאת ועוד, במענה לתביעתו הנגדית של הנתבע במסגרתה נתבע על ידו שכר טרחה בגין ייצוג התובע בערעור, טוען התובע ראשית, כי דין תביעה זו להידחות על הסף מפאת התיישנות וזאת, הואיל ומועד היווצרות עילת התביעה בגין שכ"ט בערעור הינו בחודש פברואר 2004. לחילופין לאמור ולגופם של דברים, טוען התובע כי הנתבע אינו זכאי לשכ"ט כלשהו בגין הערעור, הואיל וכאמור הוסכם בינו לבין הנתבע על שכ"ט בסך 5,000$ בגין הערעור אשר שולם. זאת אף זאת, לטענת התובע יש לשלול מכל וכל ניסיון הנתבע להשתית דרישת שכר הטרחה בגין ייצוגו בערעור על תשלום לפי שעות, באשר לטענתו, מעולם לא הוסכם – והנתבע מודה בכך- כי שכרו של הנתבע ישולם על בסיס שעתי.

בנסיבות אלו, לטענת התובע, דין התביעה שכנגד להידחות.

טענות הנתבע:
הנתבע מנגד טוען, כטענה מקדמית, כי התביעה התיישנה וזאת, בנסיבות בהן, הינה מושתתת על טענות תרמית והונאה ואולם, על אף שהתובע ידע את כלל העובדות הרלוונטיות המקימות לו את עילת התביעה כבר ביום 3/2/04 ולכל המאוחר ביום 19/5/04, הוא הגיש תביעתו בחלוף תקופת ההתיישנות, ביום 25/5/11.

לחילופין, טוען הנתבע, לגופם של דברים, כי מעולם לא הסכים לבצע עבור התובע עבודה בלא שכ"ט, אלא שמלכתחילה הוסכם כי הינו זכאי לשכר בגין עבודתו ויתרה מכך גם גובה השכר נקבע ונדרש בהתאם למוסכם בין הצדדים.

כך, לטענת הנתבע, הוסכם כי בגין הייצוג באישור הסכם המכר ישלם לו התובע סך 1,500$ + הוצאות.

באשר לתביעת הסדרי הראיה, הרי שלטענת הנתבע לא נקבע סכום מוגדר וברור בגין הייצוג בתביעה זו ואולם, להערכתו במועדים הרלוונטיים הוא נקב באוזני התובע בסכום של כמה אלפי דולרים בודדים בתוספת מע"מ וכן, הדגיש כי הסכום יעלה אם יתברר כי הטרחה היא מעבר להגשת כתב הגנה והגשת תגובות לבקשות שונות עד לדיון הראשון.

זאת ועוד, הנתבע מאשר כי הוסכם על תשלום כולל בגין תביעת המשמורת ואולם, לטענתו גובה שכר הטרחה נקבע על הצד הנמוך וזאת, על בסיס ניסיון העבר של הנתבע ולפיו, ההליך יסתיים באופן מהיר ולא יהפוך למאבק קאוסאלי, כפי שהיה בסופו של דבר במקרה זה.

לטענת הנתבע, הציפיות להליך מהיר התבדו ובסיכומו של דבר הוא השקיע בטיפול בהליכים המשפטיים הקשורים בתובע שעות עבודה רבות אשר היקפן מוערך על ידו ב- 500-600 שעות עבודה וכן ייצגו ב- 14 דיונים.

לטענת הנתבע, לאור היקף העבודה אשר בוצעה על ידו, נוהלה בינו לבין התובע שיחת טלפון בחודש מרץ 2003 במסגרתה הוסכמו הסכומים הבאים מפורשות:
סך 2,900$ ששולם לנתבע קודם לכן, יחולק באופן שסך 1,500$ יהיה בגין ייצוג באישור מכר הדירה וסך 1,400$ ע"ח שכ"ט בייצוג בתביעה להסדרי ראייה.
סך 9,000$ יהיה עבור הטרחה עד לאותו מועד כאשר סך 1,400$ אשר כבר שולם כאמור הינו על חשבון סכום זה.
בגין יצוג בתביעה המשמורת – ישולם סך – 5,000$ בתוספת מע"מ וסך 2,000$ בגין סיכומים.

לטענת הנתבע, לאחר הסיכום האמור, בניגוד להערכה התברר כי ההליך סבוך עוד יותר ומשכך, הוא פנה אל התובע שוב ביום 29/7/03, בדרישה לתוספת שכר טרחה בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ, אשר כלל דיון אשר עתיד היה להתקיים ביום 11/8/03 ואולם, לא כלל דיונים נוספים אשר התקיימו בחודש אוגוסט אותה שנה.

לטענת הנתבע שכר הטירחה לפי הסיכום הברור והמוחלט בינו לבין התובע עמד נכון לאותו סיכום על 21,240$ וזאת, כמפורט לעיל.

הנתבע מוסיף וטוען כי מלבד הסכום אשר שולם לו בגין שכר טרחה מתוך כספי הנאמנות, הוא העביר לעו"ד הרכבי ביום 19/5/03 סך של 26,767$ לפי הנחית התובע בגין שכ"ט של הרכבי.

זאת ועוד, לטענת הנתבע, הוא ייצג את התובע במסגרת הליך הערעור ואולם, בגין הליך זה לא הוסכם על סכום ספציפי קודם לנקיטה בהליך ומשכך, בגין הליך זה הוא דרש מהתובע סכום מינימאלי העומד על 25,000$, אשר לפנים משורת הדין הסכים להפחיתו ולהעמידו על סך של 22,000$. זאת ועוד, לטענת הנתבע, שולם לו על ידי התובע סך 11,400$ תמורת הערעור ובמסגרת מכתבו לתובע מיום 10/5/03 הוא הסכים להוסיף על סכום זה כ- 6000$ בלבד ומשכך, לקבל באופן כולל על הערעור סך של כ – 18,000$ הנמוך משמעותית מהסכום המגיע לו. דא עקא, לטענת הנתבע, התובע סירב להסדר אשר הוצע על ידו.

לטענת הנתבע, בנסיבות בהן חב לו התובע שכר טירחה בגין הכנת הערעור, הרי שהוא עיכב סך 40,000 ₪ אשר היווה באותו מועד סך 7,608$+ 18% מע"מ, דהיינו הוא קיבל בסיכומו של דבר בגין הערעור סך של 18,908$ בתוספת מע"מ.

לטענת הנתבע, בנסיבות כפי שתוארו לעיל הינו זכאי , לשכר טרחה בגין הערעור בהתאם לחלופה אחת משניים –
סך 25,000$ שהוא לטענת הנתבע, שכר טרחה מינימאלי מוסכם בגין הערעור , מתוכו יש לקזז סך 18,908$ ומשכך, הינו זכאי לסך של 6,092$, העומד בתוספת מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה על סך של 44,195 ₪ למועד התביעה.
לחלופין- ככל שהתובע יעמוד בהתכחשותו לתשלום שכר הטרחה המוסכם הרי שהנתבע אינו כפוף עוד להצעתו ומשכך, הינו זכאי לשכר טרחה ראוי בגין ייצוג התובע בערעור בסך של 32,000$ בתוספת מע"מ, מתוכו יש לקזז סך של 18,908$ ומשכך, הינו זכאי לסך של 13,092$ העומד בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה על סך 94,980 ₪ למועד התביעה.

במענה לטענת התובע הנסבה על התיישנות התביעה שכנגד טוען הנתבע כי סך 40,000 ₪ אשר עוכב בידו נגבה על ידו בפועל כשכר טרחה בגין הייצוג בערעור ומשכך, לא חלה כל התיישנות על סכום זה אשר הנתבע כלל לא נדרש לתבוע אותו.

זאת ועוד, הנתבע מוסיף וטוען כי ככל שתתקבל התביעה הראשית או חלקה, הרי שלאור הוראת סעיף 4 לחוק ההתיישנות, על תביעתו הנגדית או לקיזוז לא חלה התיישנות.

בנסיבות כאמור, לטענת הנתבע דין התביעה להידחות ודין התביעה שכנגד להתקבל.

דיון והכרעה:

אפתח ואציין כי ההליך בין הצדדים תחילתו בתביעת התובע אשר הוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים ביום 25/5/11, במסגרתה עתר התובע להשבת סך 350,000 ₪ אשר הוחזק על ידי הנתבע בנאמנות. במסגרת תביעה זו הגיש הנתבע תביעה שכנגד על סך 94,980 ₪ .

אין חולק כי בתביעות ההדדיות אשר הוגשו על ידי הצדדים לבית המשפט המחוזי בירושלים, הגיעו הצדדים לכלל הסכמה כדלקמן אשר קיבלה תוקף של פסק דין ביום 20/11/11:
"באי כח הצדדים: לאור העובדה כי נטענה אף טענה של חוסר סמכות מקומית, הרי שאם בית המשפט יעביר את התיק לבית משפט אחר, כי אז אותו בית משפט "לא יעבירנו עוד" או אז לא נוכל לטעון טענת חוסר סמכות מקומית. לפיכך, מוסכם עלינו כי התביעה והתביעה שכנגד, תמחקנה וכי האגרות תוחזרנה והתביעה תוגש בבית משפט אחר, באותה מתכונת כאשר תביעה שכנגד בכללה, והטענה תועלה מחדש בערכאה החדשה. כמו כן, לא תטען טענת התיישנות בגין מחיקת התביעה כאן והעברתה לבית משפט אחר."

לאחר מחיקת התביעות בפני בית המשפט המחוזי, שבו הצדדים והגישו את התביעות בפני.

במסגרת ההליך אשר התקיים בפני העידו - מטעם התובע: התובע בעצמו, אביו של התובע- מר שמעון סיבוני וכמומחה עו"ד טל אביאל ואילו מטעם הנתבע: הנתבע בעצמו וכמומחה עו"ד ניסים שלם .

ריכוז טענותיהם של הצדדים כפי שפורטו לעיל, מעלה כי המחלוקת בין הצדדים – לגופם של דברים - נסבה במיוחד על כספים אשר נטל הנתבע מתוך כספי הנאמנות בגין שכר טרחתו ובמיוחד נסבה המחלוקת על השאלה מה היה שכר הטרחה המוסכם בגין ייצוג התובע בהליכים כאמור.

בהקשר זה, כאמור לטענת התובע, הנתבע גבה – שלא בהתאם למוסכם סך 234,793 ₪ ומשכך, עליו להשיבו לידו. הנתבע מנגד טוען כי לא זו בלבד שגבה את כלל הסכום בהתאם להסכמה בין הצדדים, אלא שמגיע לו שכ"ט נוסף בסך של 94,980 ₪ אשר נתבע על ידו במסגרת התביעה שכנגד.

אקדים אחרית לראשית, כפי שיפורט להלן הנני סבורה כי מרבית רכיבי התביעה, כמו גם התביעה שכנגד- התיישנו.

האמור אינו חל לגבי רכיב אחד - סך 40,000 ₪ אשר הנתבע השאיר בידיו הנאמנות לטענתו בגין ייצוג במסגרת הערעור. פועל יוצא מכך שבמסגרת התביעה רכיב אחד לא התיישן, הוא שבהתאם לסעיף 4 לחוק ההתיישנות וכפי שיפורט להלן, יש לדון בתביעה שכנגד, עד לסך של 40,000 ₪ וזאת, הגם שכאמור תביעה זו התיישנה אף היא.

בנסיבות אלו, על אף שהצדדים הכבירו בטענות הנסבות על גובה שכר הטרחה אשר נגבה על ידי הנתבע מהתובע, כמו גם על האופן בו התנהל הנתבע, הרי שהנני נדרשת לטענות אלו רק באופן מצומצם ובכל הנוגע לדרישת שכר הטרחה בגין הייצוג בערעור ואף זאת לכל היותר עד לסך של 40,000 ₪.

להלן, אבחן ראשונה טענת ההתיישנות – אשר כאמור יש בהכרעה בה בכדי לייתר חלקים נכבדים מתביעותיהם ההדדיות של הצדדים - ולאחר בירורה, אדון ביתרת הטענות אשר לא התיישנו.

שאלה מקדמית הינה האם התביעה התיישנה –

כפי שציינתי בסעיף 25 לעיל, לאור הסכמת הצדדים כפי שקיבלה תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי, המועד הרלוונטי לעניין ההתיישנות הינו המועד בו הוגשה התביעה לבית המשפט המחוזי, דהיינו ה- 25/5/11.

כיוון שכך, לכאורה כל תביעה אשר עילתה נולדה למעלה משבע שנים קודם לאותו מועד התיישנה.

טרם אדון בטענת ההתיישנות הנני מוצאת להוסיף על העובדות הנזכרות במבוא העובדתי עובדות כדלקמן, הרלוונטיות במיוחד לטענת ההתיישנות.

ראשית, אין חולק כי ביום 3/2/04 , העביר הנתבע לתובע מכתב מפורט לעניין כלל שכר הטרחה אשר נגבה על ידו עד לאותו מועד וכן, לעניין ההוצאות אשר הוצאו על ידו. עוד אין חולק כי מכתב זה התקבל על ידי התובע והראייה- ביום 13/2/04 הוצא על ידי התובע מכתב לנתבע במסגרתו כפר התובע הטענות הנתבע המובאות במכתב מיום 3/2/04 וכן, אישר כי קיבל מכתב זה ביום 11/2/04.

הואיל וכאמור אין חולק כי מכתב זה התקבל על ידי התובע ולאור חשיבות תוכנו, הנני מוצאת להביא את עיקר טענות הנתבע המובאות במסגרת מכתב זה והנסבות על שכר הטרחה או ההוצאות אשר הוציא בעבור התובע:

א. במסגרת המכתב מאשר הנתבע כי ביום 12/5/03 הופקד לחשבונו על ידי עו"ד הרכבי סך 379,000 ₪ וכן, סך 32,476$.

ב. לטענת הנתבע, כמפורט במכתב, מתוך הסכום אשר הופקד לחשבונו, הועברו סכומים כדלקמן:

1) שכר טרחה בסך 77,163 ₪ וזאת, בהתאם לפירוט כפי שנמסר במכתב מיום 20/5/03 (אשר תוכנו יובא להלן).

2) הוצאות שונות – בסך כולל העומד על 20,102 ₪ לפי פירוט כדלקמן- תשלום לד"ר גוטליב בסך 6,000 ₪ וכן, בסך 1,770 ₪ , תשלום לחוקר עודד נגר בסך 1,800 ₪, תשלום בסך 3,304 ₪ לפסיכולוג קליני, מונית בסך 350 ₪ , הוצאות בסך 5,678 ₪ בגין מוניות, הפקדות ערובה, תשלום אגרה, כרטיסי טלפון וכיוצא בכך.

3) לטענת הנתבע שילם סך 2,596 ₪ לעו"ד עומרי דרור עבור איסוף חומר משפטי רלוונטי לקראת השמעת סיכומים בבית המשפט. לעניין זה מציין הנתבע מפורשות במכתב זה כי :"בעניין הוצאה זו תהיה צודק באם תגיד לי שזו הוצאה שאינה מעניינך בהיותה חלק מהעבודה המוטלת עליה במקרה כזה אפחית הוצאה זו מיתרת שכה"ט שעיין מגיעה לי כפי שאפרט בהמשך. " במאמר מוסגר אציין כי בהמשך אמנם זיכה הנתבע את התובע בגין סכום זה במסגרת ההתחשבנות שערך ביום 10/5/03.

ג. בכל הנוגע לשכר הטרחה בבית המשפט לענייני משפחה, טען הנתבע במסגרת מכתב זה, כי בשיחת טלפון אשר נערכה בינו לבין התובע בחודש יולי, הבהיר הנתבע כי לא העריך נכון את היקף העבודה אשר תידרש ממנו ולכן, לטענתו אמר לתובע כי הוא מבקש שכ"ט נוסף ש"אני (כלומר הנתבע - ל.ב.) אחליט למשוך מכספיך". לטענתו, לאחר אותה שיחה, כתב לתובע מכתב מיום 29/7/03 אשר אף הוא צורף למכתב מיום 3/2/04 ובהתאם לו נמשך על ידי הנתבע סך 28,164 ₪. במסגרת המכתב כותב הנתבע כי: "שכ"ט זה כלל 3 דיונים כפי שציינתי במכתב, אך היו עוד 2 דיונים שאותם אני מוכן לכלול בשכ"ט זה שמשכתי לצורך סגירת החשבון לגבי היצוג בביהמ"ש למשפחה בתביעת המשמורת."

ד. בנוגע לערעור - מציין הנתבע כי מדובר בערעור סבוך שבתחילת העבודה בגינו לא ניתן היה אפילו לאמוד את סה"כ הטירחה שתהיה בגינו. מסיבה זו, לטענת הנתבע החליט הנתבע :" לא לקבוע איתך מראש את שכה"ט עבור הערעור ומזל שכך עשיתי. אילו קבענו מראש היה ניגרם לך או לי עוול בשל העדר יכולת לאמוד מראש את היקף העבודה."
הנתבע מוסיף ומציין כי בשלב בו נכתב מכתב זה הוא כבר יכול להעריך את העבודה ובהתאמה להיקף העבודה הינו כותב כי שכ"ט בסך 25,000$ בתוספת מע"מ הינו סכום סביר ואולם, הואיל והתובע הינו לקוח ותיק והוציא עד כה לא מעט כספים בגין ההליכים הינו מוכן להעמיד את שכר הטרחה בערעור על סך של 22,000$.
בהמשך מפרט הנתבע סכומים אשר משך מחשבון הפקדונות של התובע להוצאות שונות ומודיע לתובע כי :
"שילמת לי איפוא כ – 11,300$ ע"ח שכה"ט בערעור. אני כותב לך בנושא זה דווקא עתה בטרם אמשוך מכספיך כל סכום נוסף בגין שכ"ט כדי שלא תחשוב שמעמידים אותך בפני עובדה מוגמרת רק בגלל שאני מחזיק בכספיך חלילה."

הואיל ובמסגרת המכתב מיום 3/2/04, מוזכר שכר הטרחה בהתאם למכתב הנתבע לתובע מיום 20/5/03 וכן, מצויין מפורשות כי מכתב זה מצורף למכתב והתובע מאשר במכתב התשובה כי קיבל את גם את המכתבים אשר צורפו למכתב מיום 3/2/04, הנני מוצאת להביא גם עקרי תוכנו של מכתב זה בכל הנוגע לשכר הטרחה הנטען על ידי הנתבע:

א. במסגרת מכתב זה מאשר הנתבע כי שולם לו באמצעות עו"ד הרכבי סך 2,900$ + מע"מ – אשר מתוכו סך 1,500$ היה בגין הייצוג באישור מכר הבית ואילו היתרה היתה על חשבון יצוג התובע בהליכים שבינו לבין משפחת אשתו המנוחה.

ב. לטענת הנתבע, יתרת שכר הטרחה אשר מגיעה לו מהתובע בגין כל הטיפול שהיה עד לאותו מועד למעט התביעה להעברת המשמורת להורי המנוחה- הינה בסך 9,000$ בתוספת 300$ לכל דיון שהתקיים. לטענת הנתבע עד לאותו מועד התקיימו 6 דיונים ומשכך, הינו זכאי לסך 1,800$ בגין הדיונים. לטענת הנתבע, מתוך הסך הכולל יש להפחית כאמור סך 1,400$ ומשכך, היתרה בגין הייצוג עד לאותו מועד עומדת על סך של 9,400$.

ג. בגין ייצוג בתביעה להעברת משמורת להורי המנוחה, העמיד הנתבע את שכר טרחתו על סך 5,000$, בתוספת 300$ לכל דיון ובתוספת 2,000$ בגין הגשת סיכומים בכתב.

ד. לאור האמור לטענת הנתבע, הינו זכאי בסך הכל לסך 16,992$ אותו הוא ציין כי הינו מעביר לרשותו מתוך הכספים אשר הועברו אליו על ידי עו"ד הרכבי.

זאת ועוד, הואיל ובמסגרת המכתב מיום 3/2/04 מוזכר גם המכתב מיום 29/7/03 אשר נכתב כי אף מצורף למכתב, הנני מוצאת להביא עקרי מכתב זה :

א. במסגרת המכתב מפורטות באופן חופף חלק מההוצאות הנזכרות במכתב מיום 3/2/04.

ב. במסגרת המכתב מציין הנתבע כי במסגרת שיחת טלפון בינו לבין התובע הוא אמר לתובע שתמחר את התיק שלו באופן שגוי לחלוטין וכי מגיעה לו תוספת ממשית של שכ"ט וזאת, במיוחד הואיל והוא חסך לתובע סך 2,000$ בגין ביטול סיכומים בכתב וקביעת סיכומים בעל פה תחתם. כיוון שכך, כתב הנתבע לתובע :"אני לוקח מכספיך סכום נוסף של 20,000 ₪ בתוספת 4,000 ₪ (900$) עבור 2 הדיונים שהיו והדיון הנוסף שיהיה ובסה"כ 24,000 ₪ בתוספת מע"מ".

אין חולק כי לאחר המכתב מיום 3/2/04, התגלעה מחלוקת בין הצדדים, ובמענה למכתב זה, השיב התובע לנתבע במכתב מיום 13/2/04 כי הינו כופר בסכומים אשר ננקבו על ידי הנתבע במכתבו מיום 3/2/04 והינו דורש מהנתבע להעביר את יתרת הכספים לאביו וזאת למעט הסכומים כדלקמן:

א. 4,000$ עבור הטיפול עד לתביעת המשמורת
ב. 6,000$ עבור שכ"ט בבית משפט לענייני משפחה.
ג. 5,000$ עבור הערעור .
ד. 900$ עבור דיונים בערעור.
ובסה"כ סך 18,600$ בגין שכ"ט.

עוד הסכים התובע להוצאות כפי שפורטו במכתב הנתבע וזאת, למעט:
א. סך 2,596 ₪ לעו"ד דרור.
ב. סך כולל של 1350 ₪ עבור מוניות.
ג. סך 541 ₪ לבית המשפט העליון אשר לא נפרע.
ד. סך 2,000 ₪ בגין שיק שלא נפרע.
ובסה"כ סך 7,087 ₪ בגין הוצאות שאינן מאושרות.

במסגרת המכתב מציין התובע כי ביום 20/5/03 משך הנתבע סך 14,400$, לפני כן קיבל מעו"ד הרכבי סך 1,400$ . בנסיבות אלו לטענת התובע, הוא חב לנתבע סך 3,304 $ כולל מע"מ מהם יש לקזז את ההוצאות אשר אינן מאושרות כמפורט לעיל ולהעביר כל יתרה מעבר לסכום המאושרים.

במענה למכתבו זה של התובע, השיב הנתבע לתובע במכתב מיום 10/5/04.

באשר למכתב זה הנני מוצאת לציין כי התובע הודה שקיבל מכתב זה ביום 19/5/04. תיעוד לאמור ניתן למצוא בסעף 14 לפניית התובע ללשכת עורכי הדין מיום 7/12/08 (עמוד 63 לנספחי הנתבע במסגרת תצהירו בתביעה הנגדית).

באשר למכתב זה אציין כי מחד – כאמור התובע אישר קבלתו במועד האמור שהינו רלוונטי לעניין ההתיישנות ואולם, מאידך אינני מוצאת לשוב ולהביא את כלל תוכנו הואיל והינו עוסק- באופן נרחב יותר- בטענות הנתבע אשר כבר פורטו במכתביו הקודמים.

יחד עם זאת, הנני מוצאת לציין מכתב זה בנוגע לשני נושאים הרלוונטיים לעניינו ואשר הועלו במסגרת מכתב זה –

הראשון - הנזכר במכתב זה לראשונה – הוא נושא העברת הכספים לעו"ד הרכבי. בהקשר זה, במסגרת המכתב (סעיף 8 וכן, סעיף 21 למכתבו) טוען הנתבע, בין היתר, כי ביום 19/5/04 העביר סך 26,767$ לעו"ד הרכבי וזאת, בהתאם להוראתו של עו"ד הרכבי.

השני – נושא הערעור- במסגרת המכתב מודה הנתבע כי לא דיבר עם התובע במילה וחצי מילה באשר לגובה שכר טרחתו בערעור. יחד עם זאת, לטענת הנתבע, הואיל ולא הוסכם על שכר הטרחה בערעור הרי שהפרמטר היחיד אשר לפיו יש לקבוע את שכר הטרחה בערעור הוא היקף העבודה. במסגרת מכתב זה מציין הנתבע כי שכר טרחתו עבור הטיפול לא יהיה פחות מהסכום אשר בו נקב במכתב מיום 3/2/04. יחד עם זאת בסיכום מכתבו (סעיף 18(ג)), הודיע הנתבע כי הוא מוכן להעמיד את שכר הטרחה לגבי הערעור על סך של 18,000 ₪ שיכלול את שלושת הדיונים שהיו במחוזי. לעניין זה, הוסיף הנתבע וצין כי הואיל והוא גבה כבר סך של 11,300$ +מע"מ הרי שיתרת שכר הטרחה הינה בסך 6,700$+מע"מ וכי הינו מוכן לעגל את הסכום כלפי מטה ויהיה מוכן להסתפק בסך של 6000$+מע"מ ובלבד שלא ישמע מהתובע יותר.

בסעיף 18(ה) למכתב זה כתב הנתבע לתובע:
"אשחרר איפוא לידיך את הכסף שבידי פחות הסכום הנ"ל של 6,000$+מע"מ ואולם במקרה ותוסיף לחלוק ולהתנגד לתשלום מופחת זה (לעומת המגיע לי באמת) אזי אשחרר כמובן הכסף לידיך פחות יתרת הסכום המלאה והנכונה המגיעה לי ממך בסך 10,700$ +מע"מ (22,000-11,300$) וזאת, עד אשר נסתדר אחרת או עד שיפסוק ביננו ביהמ"ש או בורר."

בנוסף, במכתב זה הודיע הנתבע כי יתרת הכספים בידיו עומדת על סך של 183,354 ₪ וסך 5,703$.

אין חולק כי ביום 27/5/04 הודיע הנתבע לאביו של התובע כי בוצעה העברה לרשות אביו של התובע על סך של 138,400 ₪, סך 5,537 ₪ וסך 5,697$. במסגרת אותו מכתב כותב הנתבע כי נשאר ברשותו סך של כ- 40,000 ₪ וזאת: " עד להכרעה בעניין המחלוקת שלי עם דידי" .

אין חולק כי ביום 7/10/13 ניתנה על ידי כבוד השופטת רייך אשר דנה בתיק באותה עת, החלטה במסגרתה הורתה לנתבע להפקיד בקופת בית המשפט את סך 40,000 ₪ אשר נשאר בידיו הנאמנות של הנתבע בצירוף פירותיו. אין חולק כי בהתאם להודעה אשר נמסרה על ידי הנתבע, הועבר בהתאם להחלטה סך 43,823.81 ₪ וכי לטענת הנתבע:
"מדובר בסכום של 40,000 ₪ שהיה מופקד אצל הנתבע בחשבון פיקדונות והועבר לחשבונו העסקי ביום 9/1/12 (דהיינו, לאחר הגשת תביעתו הראשונה של התובע לביהמ"ש המחוזי בירושלים)...".

כסיכום ביניים- לעניין טענת ההתיישנות- הנני סבורה כי קיימת חשיבות מכרעת לתוכנם של המכתבים אשר הובאו לעיל וזאת, הואיל והנני סבורה כי יש בו בכדי להשליך על טענת ההתיישנות הן כלפי התובע והן כלפי הנתבע.

כך, בהקשר לתובע הרי שהנני סבורה כי במועד קבלת מכתב זה עמדו בפני התובע כלל הנתונים הרלוונטיים לתביעתו ובכלל זה- הועבר אליו מידע באשר לסכום הכולל אשר נטען כי הועבר לנתבע (סכום אשר אינו שנוי במחלוקת) וכן, הועברו אליו באופן מפורט נתונים הנוגעים לסכומי ההוצאות ושכר הטרחה אשר גבה הנתבע מאת התובע עד לאותו מועד. בנסיבות אלו, הנני סבורה כי זה המועד בו נוצרה עילת התביעה של התובע כלפי הנתבע בכל הנוגע לגביית שכ"ט ביתר ושלא בהתאם למוסכם לכאורה בין הצדדים.

מאידך- בכל הנוגע לנתבע- במועד משלוח מכתבים אלו ולכל המאוחר משלוח המכתב מיום 10/5/04 - כבר בשלה זכותו של הנתבע לקבלת שכ"ט בגין ערעור התובע ובכלל זה פירט הנתבע את טענתו בכל הנוגע להיקף שכר הטירחה הנדרש על ידו בגין ייצוג זה. בנסיבות אלו, הנני סבורה כי במועד זה נולדה גם עילת התביעה של הנתבע כלפי התובע בכל הנוגע לשכר טרחה בגין ייצוג התובע בערעור.

לאור האמור, הנני סבורה כי חלה התיישנות על כלל רכיבי התביעה הנסבים על גביית שכ"ט ביתר או שלא כדין וזאת למעט באשר סך, 40,000 ₪ אשר רק במכתב מיום 27/5/04 הודיע הנתבע כי אינו מעבירו לידי התובע ואף פירט כי אינו מעבירו עד להסדרת המחלוקת ומאידך, הנני סבורה כי חלה התיישנות על התביעה שכנגד למעט עד לסך 40,000 ₪ אשר בהקשר אליו חל האמור בסעיף 4 לחוק ההתיישנות.

להלן יפורטו טעמי.

אפתח בבחינת הנורמה המשפטית לעניין טענת ההתיישנות ובפרט לעניין המועד בו נוצרה העילה בהתאם לפסיקה ולדין -

נקודת המוצא לדיון מעוגנת בחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (לעיל ולהלן: " חוק ההתיישנות") הקובע בסעיף 2 כי:

"תביעה לקיום זכות כל שהיא נתונה להתיישנות"

עוד קובע החוק כי הזמן להתיישנות בתובענה שאינה מקרקעין הוא שבע שנים (סעיף 5).

אשר לתחילת ההתיישנות נקבע בסעיף 6 לחוק ההתיישנות, כי:

"תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה".

ומהו היום שבו "נולדה עילת התובענה" בהתאם לסעיף 6 לחוק ההתיישנות?

על שאלה זו אין חוק ההתיישנות משיב. את התשובה לשאלה זו יש לחפש בדין המהותי שבו מעוגנת זכותו של התובע ובלשון בית המשפט העליון בע"א 5964/03 עזבון המנוח אדוארד ארידור ז"ל נ' עיריית פתח תקוה (16.02.2006) (להלן: " פסק דין אדוארד ארידור") עמודים 20-21 לפסק הדין:

"השאלה אם נולדה ואם לא נולדה עילת תובענה, המשפט המהותי יכריע בה; לא משפט הפרוצדורה ולא דין ההתיישנות. דין ההתיישנות תולה עצמו במשפט המהותי, ולא נדע אם החלה התיישנות במירוץ עד שלא נדע אם קנה התובע לעצמו זכות מהותית שזכאי הוא לשוטחה לפני בית-המשפט ולבקש פסק-דין לזכותו כנגד הנתבע. ומתוך שהמשפט המהותי הוא שיקבע את מועד הולדתה של עילת תביעה, שומה עלינו להיוועץ, בכל עניין ועניין, באותו ענף-משפט שלעניין, כדי לברר ולבחון אם מודיע הוא אותנו על לידתה של עילת תביעה. "

לפיכך, נפנה לדינים החלים בעניינו – דיני הנאמנות.

בכל הנוגע לכספי נאמנות נקבע, לעניין התיישנות, כי אם כפר הנאמן בזכותו של הנהנה בכספי הנאמנות והודיע על כך לנהנה , קמה לנהנה עילת תביעה נגד הנאמן וההתיישנות מתחילה במירוץ (ראו ע"א 1559/99 שושנה צימבלר נ' רבקה תורג'מן פ"ד נז (5) 49 68-67 (מפי השופט מצא) וכן, האסמכתאות הנזכרות שם. ראו עוד: ע"א 6906/00 אחמד ענבטאוי נ' רינה דר (דרויש), פ"ד נו (5) 280, 287 (מפי השופט אנגלרד); ע"א 3322/95 יצחק גמזו נ' עו"ד דניאל גושן, פ"ד נ (4) 520, 527-526 (מפי השופטת דורנר))

לעניין זה נקבע בפסק דין אדוארד ארידור הנזכר לעיל, בעמוד 19, כי:

"תביעת הנהנה לא תתיישן כל עוד לא יכפור הנאמן בזכותו של הנהנה ויודיע לו על כך, מן הטעם הפשוט שעד לאותו מועד לא קמה כלל עילת תביעה לזכותו (הערה: לא נתקשה לראות את הקשר בין הלכה זו לבין ההלכות שפגשנו בהן לעיל בנושא העוולה של עיכוב נכס שלא-כדין: הכפירה וההודעה לנהנה בנושא הנאמנות שקולות כנגד דרישה וסירוב בנושא העוולה של עיכוב נכס שלא-כדין). ועל כל אלה כתב פרידמן, עשיית עושר (כרך א', 593):
נאמר אצלנו, בהסתמך על הדין האנגלי, שאין התיישנות ביחסי נאמנות. הדברים מתייחסים לנאמנות ממשית, שבה "אין מצפים מהנהנה שיגיש תביעה נגד הנאמן". אכן, כרגיל חזקת הנאמן איננה חזקה נוגדת וכל עוד נמשכים יחסי הנאמנות, אין לנהנה סיבה להגיש תביעה. אולם נראה שאם חזקת הנאמן הופכת להיות חזקה נוגדת, כגון, שהוא מכחיש באוזני הנהנה את דבר הנאמנות, יחל מירוץ ההתיישנות, שלגביו יחולו הדינים הרגילים.
ובכן, כל עוד לא הפכה החזקתו של הנאמן החזקה נוגדת, לא נוצרה עילת תביעה וממילא לא החלה התיישנות במירוץ. כך אף בענייננו, שסירוב הרשות המפקיעה לשלם מקבילה להחזקתו הנוגדת של הנאמן."

דהיינו, בתביעת נאמן, מועד הולדת העילה הינו המועד בו הפכה חזקת הנאמן לחזקה נוגדת.

בהקשר לעובדות אשר מקימות את עילת התביעה ואשר על התובע להיות מודע להן על מנת שתתגבש עילת התובענה לצורך מירוץ ההתיישנות – קובע סעיף 8 לחוק ההתיישנות, חריג לתחילת מירוץ ההתיישנות ובהתאם לו:
"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה."

מן האמור נובע כי עילת התובענה מתגבשת ביום שבו התובע יודע את העובדות המהותיות המזכות את התובע בקיום החיוב כלפיו על ידי הנתבע. לעניין אותן עובדות המהוות את עילת התביעה אשר רק במועד גילויין יחל מירוץ ההתיישנות לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות, נקבע ברע"א 901/07 מדינת ישראל - הוועדה לאנרגיה אטומית נ' גיא-ליפל (19.9.2010), מפי כבוד השופט עמית כי:

"עילת התביעה מורכבת ממכלול העובדות המזכות את התובע לסעד שהוא דורש מעם הנתבע. כל עובדה החיונית כדי לבסס עילת תביעה, שבלי ידיעתה לא ניתן להגיש את התובענה ולהצליח בה, נכללת במסגרת העובדות המהוות את עילת התביעה לצורך סעיף 8 לחוק ההתיישנות (ע"א 242/66 יעקובסון נ' גז, פ"מ כא(1) 85, 102 (1967) (להלן: פרשת יעקובסון); עניין פתאל, עמ' 684; זיסר, עמ' 175)). וכפי שמבאר השופט אור בעניין פפר בעמ' 594:
"המבחן הנ"ל שנקבע בעניין פתאל הוא רחב. הוא כולל את התקיימותם של כל המרכיבים הנדרשים כדי לגבש את עילתו של התובע בדין המהותי. אך אלה אינם ממצים את מובנו של מונח זה. מונח זה עשוי לכלול גם נתונים עובדתיים נוספים, אשר מהווים תנאי מוקדם לעצם זכותו של התובע לפנות לערכאות. אכן, במוקד מבחן זה עומד קיומו של כוח התביעה בידיו של התובע. משעה שכוח זה נמצא בידיו של התובע, יכול מירוץ ההתיישנות להתחיל" (הדגשה שלי - י.ע.).
אין די בקיומה של זכות תביעה מושגית בידי התובע. מירוץ ההתיישנות מתחיל כאשר עילתו של התובע מתגבשת לכדי עילה קונקרטית, שמכוחה יוכל התובע, הלכה למעשה, לפנות לבית משפט ולהגיש תביעתו (ע"א 217/86 שכטר נ' אבמץ בע"מ, פ"ד מד(2) 846 (1990); זיסר, שם). עילת התביעה נולדת במועד שבו מתגבשות העובדות המהותיות המזכות את התובע בקיום החיוב כלפיו על ידי הנתבע, היינו, תקופת ההתיישנות מתחילה לרוץ ביום שבו אילו היה מגיש התובע את תביעתו לבית המשפט והיה מוכיח את כל העובדות המהותיות היה זוכה בפסק דין (עניין אבו רוקן, עמ' 72; ד"נ 84/32 עיזבון ולטר נתן וויליאמס ז"ל נ' Israeli British Bank (London) (in liquidation), פ"ד מד(2) 265, 271 (1990); ע"א 2462/97 הפועלים ליסינג בע"מ נ' טיפול שורש, ניהול ושירותים למרפאת שיניים (ישראל מספר 1) בע"מ, פ"ד נד(1) 529, 541 (2000); פרשת תלמוד תורה, עמ' 456)). על כן, בבואנו לבחון את העובדות, עלינו לשאול עצמנו "האם העובדות שנתגלו חיוניות לביסוס עילת התביעה, באופן שבלי ידיעתן לא ניתן להגיש תובענה בעלת סיכוי ממשי" (ע"א 8316/06 ארג'י נ' שירותי בריאות כללית ([פורסם בנבו], 3.7.2008) (להלן: עניין ארג'י)).
(ראו בנוסף: ע"א 8438/09 רובאב חברה לנכסים בע"מ נ' אחים דוניץ בע"מ (19/4/2012))

מן הכלל אל הפרט:

בכל הנוגע להתיישנות התביעה העיקרית – הרי שלטענת התובע, העובדות המהותיות המקימות את עילת התביעה כנגד הנתבע היו בידו רק לאחר שהוגשה על ידו תלונה ללשכת עורכי הדין, אז קיבל התובע את תדפיסי חשבון הבנק במסגרתו התנהלו כספי הנאמנות. לטענתו, יש למנות את תקופת ההתיישנות ממועד זה ובהתאמה, לטענתו - תביעתו לא התיישנה.

אין בידי לקבל טענתו זו של התובע באשר הנני סבורה, לכל היותר, כי התובע נפל כלל בלבול בין עובדות המקימות את עילת התביעה לבין ראיות להוכחת התביעה.

לעניין זה- כפי המפורט לעיל בהרחבה – במסגרת מכתבי הנתבע אל התובע פירט הנתבע את כלל הכספים אשר נמשכו על ידו וזאת, תוך ציון מועדי המשיכות. פירוט זה של משיכות הכספים מהווה- ככל שהתובע כופר בו- חזקה נוגדת של הנתבע בכספים אשר נמשכו על ידו. זאת ועוד, הפירוט יש בו בכדי להקים לתובע- באשר לכל סכום וסכום- את העילה לתובעו בחזרה הואיל ובמועד בו הודיע הנתבע על משיכת הסכום וככל שהתובע כפר במשיכה זו- הרי שהיה בידי התובע הכוח להגיש תביעה בגין הסכום האמור, לבית המשפט ולתובעו בחזרה. הקדמתי וציינתי כי התובע נפל לכלל בלבול בין עובדות לבין הראיות, בהינתן שיתכן שקבלת דפי החשבון היה בה בכדי לבסס את הראיות במסגרת התביעה ואולם, העובדות המקימות את עילת התביעה הובאו על ידי הנתבע עצמו במסגרת מכתביו ובמאמר מוסגר אציין כי הינן בהתאמה לפירוט בדפי החשבון המתעד משיכות במועדים המצויינים במכתבים.

כיוון שכך, הנני קובעת כי עילות התביעה בכל הנוגע לכלל הסכומים אשר מוזכרים על ידי הנתבע במכתביו מיום 3/2/04, אשר התובע מאשר כי קיבלו לידיו ביום 11/2/04 ומיום 10/5/04 אשר התובע מאשר כי קיבלו ביום 19/5/04 – התיישנו לכל המאוחר ביום 19/5/11 ומשכך, התיישנו במועד הגשת התביעה (25/5/11).

ריכוז האמור מעלה כי כלל רכיבי תביעת התובע התיישנו וזאת למעט סך 40,000 ₪ אשר לכל המוקדם נוצרה החזקה הנוגדת בהקשר אליו ביום 27/5/04 בו הודיע הנתבע באופן ברור כי, בשלב זה אין בכוונתו להשיבו לתובע. במאמר מוסגר אציין, בנוגע לסכום האחרון, כי ספק בעיני באם ניתן לראות בוודאות גם במכתב מיום 27/5/04, משום חזקה נוגדת בנוגע לסכום זה וזאת, בנסיבות בהן הסכום נותר בחשבון הנאמנות ויתרה מכך, בנסיבות בהן הנתבע לא הצהיר מפורשות כי אין בכוונתו להשיבו לתובע אלא שכל שטען הוא שהוא מעכבו באותו שלב בידו עד להכרעה במחלוקת בינו לבין התובע.

כך או כך- בכל הנוגע לטענת ההתיישנות הרי שסכום זה לא התיישן למועד הגשת התביעה.

קביעותי בהקשר להתיישנות, חלות גם באשר לתביעת הנתבע לתשלום נוסף, מעבר לסכום אשר נגבה על ידו בגין ייצוג התובע במסגרת הערעור.

יחד עם זאת, לאור הוראת סעיף 4 לחוק ההתיישנות, הרי שיש לדון בתביעה שכנגד עד לסך 40,000 ₪.

כך בכל הנוגע להתיישנות התביעה שכנגד - הרי שבמכתב מיום 3/2/04 הודיע, הנתבע כי דורש שכ"ט בגין הערעור- דהיינו, במועד זה נולדה עילת התביעה באשר לתשלום בגין הערעור.
יתרה מכך, בסעיף 16 לכתב התביעה שכנגד טען הנתבע עצמו כי הייצוג בערעור הגיע לכדי קו הסיום במהלך חופש פברואר 2004 עם הגשת סיכומי התשובה בערעור.
זאת ועוד, ברי כי מכתבו של הנתבע מיום 10/5/04 הינו לאחר סיום כלל העבודה בערעור ומשכך, ברי כי לכל המאוחר במועד זה, כבר התגבשה עילת התביעה של הנתבע כלפי התובע בכל הנוגע לתביעת שכר הטרחה בערעור.

במאמר מוסגר אציין כי תימוכין לאמור ניתן אף למצוא בתביעתו של הנתבע במסגרתה נדרשים הפרשי הצמדה וריבית כדין מפברואר 2004 ועד למועד התביעה- דהיינו, גם לדידו של הנתבע עילת התביעה שלו בכל הנוגע לשכ"ט הערעור נולדה במועד זה.

לאור האמור, הרי שתביעת הנתבע לשכר טרחה בגין הערעור התיישנה לכל המאוחר ביום 10/5/11 ומשכך, התיישנה במועד הגשת התביעה.

הנני מוצאת להתייחס ולדחות טענתו של הנתבע ובהתאם לה הואיל והותיר בידו סך 40,000 ₪ -כשכר טרחה בגין הערעור, הרי שלכל הפחות יש לדחות טענת ההתיישנות באשר לסכום זה וזאת, הואיל וחלק זה בשכר הטרחה כבר קיבל ומשכך, כלל לא נדרש לתבוע אותו.

הנני סבורה כי דין טענתו זו של הנתבע להידחות עובדתית וכפועל יוצא מכך יש לדחותה גם משפטית בבחינת: "נפל הסוס ונפל רוכבו".

הנני סבורה כי המפתח לתשובה לטענה אשר הועלתה על ידי הנתבע בהקשר זה קשור בשאלת "צבע הכסף"- דהיינו, בתשובה לשאלה האם אמנם קיבל הנתבע סכום זה כשכר טרחה ומשכך, "נצבע הכסף בצבעי הנתבע" והתייתר הצורך לתבוע אותו, או שמא, נותר סכום זה "צבוע בצבעי התובע או בצבעי הנאמנות" ומשכך, הנתבע נדרש לתובעו.
הנני סבורה כי מתוך הראיות עולה שהכסף נותר צבוע בצבעי הנאמנות וכי הנתבע לא העבירו לידיו וכי עובדות אלו יש בהן בכדי לשלול הטענה ולפיה לא נדרש הנתבע לתבוע סכום זה.
כך, ראשית כפי שצויין לעיל וכפי שהנתבע הודה מפורשות במסגרת הודעתו לבית המשפט אשר הובאה בסעיף 38 לעיל, הסכום הנקוב נותר בחשבון נאמנות עד לאחר הגשת תביעת התובע כנגד הנתבע. דהיינו- הסכום לא הועבר אל הנתבע כלל.

זאת ועוד, הנתבע ציין מפורשות בעדותו כי לא העביר את הסכום לרשות התובע הואיל וניסה ל"פתות" את התובע להגיע איתו לבוררות בנוגע לסכום זה . כך, לעניין זה העיד הנתבע בעמוד 136 שורות 15-16:
"מבחינתי זה כסף שלי. אם אני משאיר אותו תלוי באוויר, זה כדי לעודד אותו לבוא לבוררות כי קראתי לו פעם נוספת".
גם עדות זו מצביעה על כך שהנתבע לא סבר בהכרח כי סכום זה מגיע לו אלא שסבר שיש להכריע בשאלת זכאותו.

יתרה מכך, אין חולק כי הנתבע אף לא הוציא חשבונית בגין סכום זה אלא לאחר מועד הגשת התביעה (ראו עדותו בעמוד 159 שורות 1-3) ובנוסף, מתוך עדותו עולו כי רק שבע שנים לאחר הסכסוך הפך את הסכום לשכר הטרחה שלו. לעניין זה העיד הנתבע בעמוד 136 שורות 20-21:
"אמרו לי לאור העצה שקיבלתי, הפכתי אותו לשכר טרחה שלי. כעבור שבע שנים, על פי עצה של רואה החשבון, על פי תקנות של מס הכנסה, הפכתי אותו לשכר טרחה שלי, נורא נורא פשוט".

בנסיבות אלו, אינני סבורה כי יש ממש בטענה ולפיה הנתבע העביר את הסכום לרשותו, אלא שלאור מצבר הראיות ובכלל זה הותרת הסכום בחשבון הנאמנות וכן, העובדה שלא הוצאה חשבונית מס המעידה על קבלת הסכום כשכר טרחה – הנני סבורה כי הסכום נותר של התובע והוחזק בנאמנות על ידי הנתבע.

בנסיבות אלו וכיוון שהקדמתי וקבעתי כי מועד היווצרות עילת התביעה בגין שכר הטרחה בערעור הינו ביום 3/2/04 ולכל המאוחר ביום 10/5/04 הרי שעילת תביעה זו התיישנה ביום 10/5/11 ומשכך, התיישנה במועד הגשת התביעה.

במאמר מוסגר הנני מוצאת לציין כי האמור אינו חל בכל הנוגע לסך 11,300$ אשר הנתבע ציין במכתב מיום 3/2/04 כי נטל בגין ייצוג התובע בערעור וזאת, הואיל וסכום זה אמנם נלקח בפועל על ידי הנתבע ומשכך, בכל הנוגע להשבתו, חלה קביעתי בהתאם לה התובע אינו יכול לתבוע החזרו של סכום זה הואיל ותביעתו התיישנה.

הקדמתי וציינתי, בפתח הדברים כי על אף שהתביעה שכנגד התיישנה, הרי שהנני סבורה כי כוחה עודנו יפה עד לסך של 40,000 ₪- דהיינו עד לסכום אשר נקבע על ידי שלא התיישן במסגרת התביעה העיקרית וזאת, בהתאם להוראות סעיף 4 לחוק ההתיישנות. להלן אבהר קביעתי האמורה.

סעיף 4 לחוק ההתיישנות קובע :

"בתובענה על תביעה שלא התיישנה או שהתיישנה אך לא נטענה נגדה טענת התיישנות, לא תישמע טענת התיישנות נגד קיזוז באותה תובענה ולא נגד תביעה שכנגד, כשהיא והתביעה שבאותה תובענה נושאן אחד או כשהן נובעות מאותן נסיבות."

בהתאם לפסיקה, את סעיף 4 האמור יש לפרש באופן שאם "ניצלה" התביעה או התביעה שכנגד מהתיישנות, יכול כל אחד מן הצדדים להעלות כנגדה טענת קיזוז, אף אם טענה זו הייתה מתיישנת אלמלא התביעה אשר "ניצלה".

בהקשר זה במסגרת דברי ההסבר להצעת חוק ההתיישנות, תשי"ז-1957 (בעמ' 283) הובהר הרציונל העומד בבסיס הקביעה בדבר התיישנות תביעות כדלקמן:
"שלושה טעמים עיקריים מנו חכמים בעקרון ההתיישנות:
א. הקושי לשמור, זמן רב מדי, על ראיות והוכחות.
ב. מהירות התנועה והחיים של התקופה החדשה, בה חייב כל אדם לדעת מה הן זכויותיו ומה הן חובותיו.
ג. ההשהיה הארוכה מדי בהגשת התביעה יש בה ריח של מחילה וויתור"

סעיף 4, שלא היה מצוי בהצעת החוק, קובע חריג לכלל המכשיר תביעה שכנגד וטענת קיזוז למרות התיישנות. טעמו של החריג הוא שמערכת ההתחשבנות הכוללת שבין הצדדים בעניין נושא ההליכים טרם הסתיימה, ולכן אין טעמיו של הכלל חלים.
על הגיונו של סעיף 4 עמד הנשיא אגרנט בע"א 289/65 רובינשטיין נ' רון , פ"ד כ (1) 505, בעמ' 521:

"הרעיון העומד מאחורי ההוראה הזאת הוא להבטיח שוויון בין בעלי-הדין, בנוגע לענין של השמעת טענת התיישנות, כאשר אחד מהם הגיש תביעה והשני הגיש תביעה-שכנגד באותו נושא – לאמור: אם הנתבע לא טען כי התביעה של התובע התיישנה, אזי תובעת שורת הצדק כי גם לזה האחרון לא יורשה להשמיע טענת התיישנות כלפי התביעה-שכנגד, שהרי אין זה צודק לאפשר לתובע, משפתח בהליכים משפטיים כדי להשיג תרופה בענין המשמש גם נושא התביעה-שכנגד, לחסום בפני הנתבע, מקום שהתביעה הראשית לא התיישנה, או אף אם התיישנה ולא נטענה כלפיה טענת התיישנות, את הדרך לקבל את התרופה המבוקשת בתביעה-שכנגד".

זאת ועוד, במסגרת עא 656/99 ד"ר עדה בר שירה נ' מעונות ובנין בע"מ, נז (5) 1 (13.05.2003) הוסיף בית המשפט העליון וקבע כי אם ניצלת התביעה שכנגד, ניתן להעלות גם טענות קיזוז מתוך התביעה העיקרית כנגד תביעה זו.

החלת הנורמה החוקית על נסיבות המקרה בפנינו מעלה כי – בתביעה הראשית לא התיישן סך 40,000 ₪, כיוון שכך, ניצלה התביעה שכנגד עד כדי אותו סך.

בירור רכיבי התביעה שלא התיישנו –

לאור קביעתי הנסבה על התיישנות מרבית רכיבי התביעה וכן, התביעה שכנגד, הנני נדרשת להכרעה בנוגע לשכר הטרחה לו זכאי הנתבע במסגרת הערעור וליתר דיוק לשאלה האם זכאי הנתבע לשכר טרחה בגין ייצוג התובע בערעור מעבר לסך של 11,300$ + מע"מ אשר אין חולק כי קיבל בגין הייצוג ואשר בהקשר אליו תביעת ההשבה התיישנה והכל עד לסך שלא יעלה על 40,000 ₪, הוא הסכום אשר לא התיישן במסגרת התביעה העיקרית.

כפי שיפורט להלן בהרחבה, הנני סבורה כי הנתבע לא הרים את הנטל להוכיח את שכר הטרחה אשר הינו זכאי במסגרת הערעור ומשכך, לכל היותר ולאור קיומה של התיישנות, הינו זכאי לקבלת סך 11,300$+ מע"מ בגין הייצוג בערעור, סכום אשר כבר התקבל בידיו.

בנסיבות אלו והואיל וקבעתי כי סך 40,000 ₪ לא ניטל על ידי התובע כשכר טרחה וכי לא חלה עליו התיישנות- הרי שעל הנתבע להשיב סכום זה לתובע.

שכר הטרחה לו זכאי הנתבע בגין ייצוג התובע בערעור -
הואיל ועסקינן ביחסים בין עורך הדין ללקוחו ובכלל זה בנוגע לשכר טרחת עורך דין במסגרת יחסים אלו, הנני מוצאת להקדים, לציין ולקבוע כי נקודת המוצא לדיון הינה כי על העוסק במלאכת עריכת הדין מוטלת חובת זהירות ונאמנות כלפי לקוחותיו, חובה המשתרעת גם על עריכת וחתימת הסכם שכר הטרחה.

כך, בעל"ע 1747/91 - פלוני נ' ועד מחוז הדרום של לשכת עורכי הדין, פ"ד מו (4) 397 (להלן: "פרשת פלוני") שירטט כבוד השופט ד. לוין את גבולות חובת הנאמנות המוטלת על עו"ד בקובעו :
".. אמון מלא בין עורך דין ללקוחו הוא נשמת אפו של מקצוע עריכת הדין, וקשה להעלות על הדעת כיצד ניתן לקיים יחסי עורך דין ולקוח בלעדיהם. עורכי הדין מצטיירים בעיני הציבור כאנשים בעלי רמה מוסרית גבוהה, שניתן לסמוך עליהם. עורך דין שסרח במ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח, על ידי www.court.gov.il

^
X

חיפוש פסקי דין:

מבלטים קרובים אל אברהם שפירא 1, אור עקיבא, ישראל | עישון קרובים אל 35, קרית גת, ישראל | זכוכית קרובים אל כנסת ישראל 23, בית שאן, ישראל | מוניות קרובים אל נחל ברק 10, מצפה רמון, ישראל | מנופים קרובים אל החרושת 3, קרית מלאכי, ישראל | מאגרי מים קרובים אל 40, קרית גת, ישראל | מכונות משחק קרובים אל | פיצוציות קרובים אל טולידאנו 78, טבריה, ישראל | נדל"ן קרובים אל הסביון 77, מגדל העמק, ישראל | מוזיקה קרובים אל | ספרי קודש קרובים אל מואב 63, ערד, ישראל | הייטק קרובים אל הרמב"ם 60, בית שאן, ישראל | קידום אתרים קרובים אל משעול רוגל 15, דימונה, ישראל | כספות קרובים אל | חריטה אומנותית קרובים אל | גיל הזהב קרובים אל צומת כרמיאל, נחף, ישראל | נייר וקרטון קרובים אל | קרמיקה קרובים אל השיקמה 441, בית שאן, ישראל | כלי בית קרובים אל חגי 5, פרדס חנה כרכור, ישראל | פרחים קרובים אל מחנה בר לב, קרית מלאכי, ישראלמחירון עבודות בניה בבלוקים | מחירון חומרי זגגות וצבע | מחירון עבודות ריצוף וחיפוי | מחירון בדיקות מעבדה לקרקע, דרכים ובטון | מחירון עבודות איטום | מחירון צנרת נחושת ואביזריה | מחירון אביזרים למים וביוב | מחירון עבודות גינון והשקיה | מחירון פנלים מבודדים | מחירון תשתיות תקשורת | מחירון מסגרות - גדרות, שערים, סורגים, מעקות ושונות | מחירון חומרי זגגות וצבע | מחירון ריהוט וציוד מורכב בבנין | מחירון מסגרות - גדרות, שערים, סורגים, מעקות ושונות | מחירון אביזרים למים וביוב | מחירון מוצרי נגרות | מחירון עבודות ריצוף וחיפוי | מחירון עבודות סיכוך, פרגולות ורצפות סיפון )דקים( | מחירון מעליות | מחירון צנרת בטון עם אטם מובנה ב"נקבה" | מחירון איטום מעברים נגד אש | מחירון מגופים לביוב | מחירון מעליות ל-13 נוסעים לבנין מגורים (ללא חדר מכונה | מחירון קידוחי ספיגה | מחירון שוחות בקרה לביוב | מחירון מחשבים ובקרי השקיה | מחירון איטום תפרי התפשטות והפסקות יציקה | מחירון בטון מותז | מחירון צנרת גבריט | מחירון מאגר מחירי בניה ותשתיות מהדורת 03/2016 (מחירי 02/2016), מחירי חומרים | מחירון קונסטרוקציה למחיצות ותקרות מתועשות | מחירון איטום תפרי התפשטות בגגות שטוחים | מחירון תבניות מפח לקירות ועמודים מרובעים | מחירון נקודות שונות | מחירון אביזרים לרכזת אזורים | מחירון מערכת כריזת חרום משולב עם טלפון כבאים ומע' גילוי אש/עשן | מחירון גדרות ומעקות מרשתות פלדה מרותכות | מחירון יריעות איטום P.V.C | מחירון ספחים וברזים "פולירול" מפוליפרופילן PP | מחירון מוצרי בטון טרום | מחירון צנרת מובילית | מחירון מתקני אוורור וסינון | מחירון חגורות | מחירון תקרות וגגות | מחירון מרצפי בטון | מחירון כבלי נחושת | מחירון תוספת מחיר לבטון מעל ב | מחירון פלטות בטון טרומיות, חלולות ודרוכות (לוח"דים) | מחירון בניה בלבני זכוכיתבית משפט השלום באשקלון מ"ת 45964-07-11 מדינת ישראל נ' זבלונוב(אחר/נוסף) 28 יולי 2011 בפני כ | לכבוד לשכת הוצל"פ עכו רח' יהושפט 15, עכו, 24513 הנדון: עיקול על כלל נכסי החייב לפי צו בתיק: | בית המשפט המחוזי בנצרת 03 אוקטובר 2011 ת"א 31284-07-11 עאמר נ' מינרוה יעוץ והדרכה בע"מ | בית משפט השלום בהרצליה ת"א 23397-09-11 פודילה נ' לובטון ואח' תיק חיצוני: בפני כב' ה | בפני כב' השופט שלמה לבנוני, סגן נשיא התובעים ע"י ב"כ עוה"ד יונס תמים נגד הנתבעת מ | בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע תת"ע 6878-12-10 מדינת ישראל נ' נבארי 15 מרץ 2012 בפני כב | בפני: כב' השופט ברוך אזולאי המבקש ברהנה דורי נגד המשיב משרד הפנים החלטה בפני בקשה לפטור מתשלום א | בפני כב' השופטת תרצה שחם קינן תובעים 1.עופר אלביץ 2.איתמר ליבנה 3.יניב קליימן 4.יגאל אלבו נגד נת | בפני כב' השופטת סיגל רסלר-זכאי תובעים נגד נתבעים החלטה למינוי מומחה 1.         בהתאם להחלטתי מיו | לכבוד לשכת הוצל"פ נתניה הרצל 57, נתניה, 42390 הנדון: עיקול על כלל נכסי החייב לפי צו בתיק: מספר | לפני: כב' הרשמת שגית דרוקר התובעת: מורן יפה בנרויה ת.ז. XXXXX338 ע"י ב"כ פארס - הנתבעת | בפני כב' השופט דניאל פיש עורר אלי דדיה ת.ז. XXXXXX774 ע"י ב"כ עו"ד לימור לוי מלאך | בפני כב' השופטת חנה קיציס מאשימה 1. ועדה מקומית לתכנון טייבה נגד נאשמים 1. לילא אלהרוש הודעה-אי | בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 489/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנ | בפני כב' הגורם שיפוטי בתיק מבקשים 1. מ.י. מש עיירות נגד משיבים 1. חסוי הודעה לא נסרק | בפני כב' הסגנית נשיא לילי יונג-גפר מאשימה 1. מדינת ישראל נגד נאשמים 1. מתן בטיטו הודעה בהתאם להנ | לפני כב' השופט הישאם אבו שחאדה תובעים 1. קרדן רכב בע"מ נגד נתבעים 1. יונתן אוגורינסקי 2. ש. | בפני כב' הסגן נשיא שמואל טננבוים תובעים 1. חיים סלע נגד נתבעים 1. זיו גולדפרב בקשה לעדכון פרטי ח | בבית המשפט העליון בה"נ 5481/00 - ב' בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקשת: גלינה ויטקובסקי נגד המשיבים | בפני כב' השופט ירון בשן תובעת שולמית דיין נגד נתבעים 1.בן סמוחה 2.שומרה חב' לביטוח בע"מ | בפני כב' השופט יצחק כהן , סגן נשיא מבקשים דויד חננאל נגד משיבים 1.שרון נחמני 2.משרד התחבורה אגף | לפני כב' השופטת ורדה מרוז העותר אלי רייפמן נגד המשיב שרות בתי הסוהר <#1#> נוכחים: העותר ובא כ | פסק-דין בתיק רע"א 9894/09 בבית המשפט העליון רע"א 9894/09 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד ה