מבצע בוטוקס

עורכי דין

abc.org.il מספק לכם מנוע חיפוש פסקי דין משוכלל בטכנולוגיית HT היחיד בישראל
חיפוש פסקי דין לפי עורך דין חיפוש פסקי דין לפי שופט חיפוש פסקי דין לפי בית משפט חיפוש פסקי דין לפי סוג תיק חיפוש פסקי דין לפי נושא חיפוש פסקי דין חופשי
לפי עו"ד לפי שופט לפי בית משפט לפי סוג תיק לפי נושא חיפוש חופשי
DOC
PDF

פסק דין

בפני

כב' השופט יוסי טופף

התובעת (והנתבעת שכנגד):
אילשר סוכנויות מזון בע"מ, ח.פ. 511062341
ע"י ב"כ עו"ד משה קריספין

נגד

הנתבעת (והתובעת שכנגד):
פאר הבשר והעוף בע"מ, 513684233
ע"י ב"כ עו"ד אליעזר חדד

נגד

הנתבעים:
(תא"ק 42134-03-13)

ע"י ב"כ עו"ד משה קריספין

פסק דין

פתח דבר

1. לפניי שתי תובענות שאוחדו ונדונו יחדיו בבית משפט זה:

(א) האחת, תביעה שהגישה חב' אילשר סוכנויות מזון בע"מ, העוסקת בשיווק והפצת מוצרי מזון של מספר חברות מזון מובילות ( להלן: "אילשר") נגד חב' פאר הבשר והעוף בע"מ, המייצרת, משווקת ומוכרת מוצרי מזון ( להלן: "פאר הבשר"), לקבלת לפיצוי כספי בסכום של 1,000,000 ₪, בשל הפרת הסכם ביניהן, שהקנה לאילשר זכות בלעדית להפצת מוצרי פאר הבשר באזור אילת והערבה; ותביעה שכנגד בסכום של 258,967 ₪, בגין אי תשלום חוב כספי לפאר הבשר, בשל מוצרים שרכשה ממנה אילשר ( ת"א 52559-09-12).

(ב) השנייה, תביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר, המבוססת על שטר חוב בסך של 200,000 ₪ שמסרה אילשר לפאר הבשר כבטוחה להבטחת תשלומיה בתמורה לרכישת מוצרים באשראי ( תא"ק 42134-03-13).
תמצית טענות הצדדים בת"א 52559-09-12

2. אילשר הינה חברה העוסקת בשיווק מוצרי מזון בקירור ובהקפאה מאז שנת 1985, ובין היתר מפיצה מוצרי מזון מטעם מספר חברות מזון מובילות באזור אילת והערבה.

לטענת אילשר, בחודש יוני 2009 היא ופאר הבשר התקשרו בהסכם, שנכרת בעל-פה ובהתנהגות, במסגרתו ניתנה לאילשר זכות בלעדית, לשווק למכור ולספק מוצרי עוף, בשר ודגים המיוצרים על ידי פאר הבשר ( להלן: "מוצרי מזון"), ללקוחות שונים באזור אילת והערבה ( להלן: "ההסכם").

הקשר העסקי בין החברות נוצר ביוזמת מר שמעון אלמלם ( להלן: "אלמלם"), אשר עבד בזמנו אצל אילשר, כ"איש מכירות", ולימים פוטר בשל רצונו להעתיק את מקום מגוריו לצפון הארץ. ברם, נמצא כי החל מיום 1.7.2012, פאר הבשר מעסיקה את אלמלם, ומאז היא מוכרת את מוצריה במישרין ללקוחות באילת ובערבה, בניצוחו של אלמלם, ללא ידיעתה והסכמתה של אילשר, ובכך הפרה את הסכם ההפצה הבלעדית שנכרת ביניהן.

אילשר טענה כי בזכות העסקתו של אלמלם, עושה פאר הבשר שימוש שלא כדין וללא הסכמתה במידע עסקי ששייך לה, לרבות רשימת לקוחותיה והתאמת מוצרים ייחודיים לפי דרישות הלקוח, שנאסף על ידה בהשקעת ממון ועמל רב. נטען כי טרם כריתת ההסכם, פאר הבשר כלל לא מכרה מוצרים באזור אילת והערבה, וכיום היא קוצרת את פרי עמלה ומאמציה של אילשר, אשר פתחה עבורה שוק לקוחות ( לרבות רשתות בתי מלון), שכלל לא הכירו אותה קודם לכן. נטען כי פאר הבשר מוכרת את מוצריה ללקוחות במחירים מופחתים, לרבות מוצרים שקודם לכן לא מכרה באילת, ובכך יצרה תחרות לא הוגנת ופגעה במוניטין של אילשר בקרב לקוחותיה.

אילשר טענה כי דאגה לזכייתה של פאר הבשר במכרזים של רשת המלונות פתאל, לרבות באזורים מחוץ לאילת והערבה, תמורת 2% ממחזורי המכירות, אך אלה טרם שולמו לה.

אילשר הציגה מסמכים המלמדים על עמלה ממוצעת במכירות מוצריה של פאר הבשר באזור אילת והערבה, כמו גם לרשת מלונות פתאל, בגובה של 16% מסך המכירות. נמסר כי העמלה בגין מכירות לרשת פתאל בלבד עמדה על סך של 15%, ואילשר סירבה לבקשת פאר הבשר להפחיתה ל-10%.

אילשר טענה כי השקיעה כספים רבים לצורך מילוי חלקה בהסכם, לרבות החזקת משאיות קירור, העסקת נהגים, הקמת והחזקת חדרי קירור, ניהול מערכת גבית כספים, ניהול חשבונות ועוד.

אילשר הלינה, אם כן, כי הכנסותיה נפגעו בעקבות הפרת ההסכם מצד פאר הבשר, ולכן תבעה לפצותה בסכום העולה על 1,000,000 ₪, על בסיס שלל עילות, ביניהן: פגיעה במוניטין; עוולת גרם הפרת חוזה; עשיית עושר ולא במשפט; גניבת עין, הפרת חוק חוזה סוכנות וסוכן מסחרי; קיום תחרות בלתי הוגנת ועוד.

3. פאר הבשר הינה חברה המייצרת, משווקת ומוכרת מוצרי בשר, עופות, דגים וירקות קפואים; ומפעלה נמצא באזור התעשייה בבאר טוביה.

פאר הבשר הכחישה כי כרתה עם אילשר הסכם, בכל דרך שהיא, המקנה לאילשר זיכיון או בלעדיות או הרשאה, למכור או לשווק את מוצריה, באופן המונע ממנה - בעצמה או באמצעות אחרים - למכור את מוצריה באזור אילת והערבה, או בכל אזור אחר ברחבי הארץ.

פאר הבשר לא הכחישה כי אילשר שיווקה את מוצריה, אך ציינה כי בד בבד חברות הפצה ושיווק אחרות שיווקו את מוצריה באילת, ואף היא עצמה מכרה את מוצריה ללא כל מגבלה. מכאן, נטען כי לאילשר אין כל זכות קנויה לבלעדיות בנוגע לשיווק והפצה של מוצריה.

נטען כי אלמלם הועסק על ידי פאר הבשר רק לאחר שאילשר פיטרה אותו, ואף בעליה של פאר הבשר שוחח עם מנהלה של אילשר וקיבל את ברכתו להעסקת אלמלם.

נטען כי רווחיה של אילשר הושגו מהפער בין המחיר שבו רכשה את מוצרי המזון מאילשר למחיר מחיר מכירתם ללקוחותיה, ומעולם לא סוכם ולא הונהג ביניהן תשלום עמלות בשיעור כלשהו. נטען כי פאר הבשר כלל לא יודעת באלו מחירים מכרה אילשר את מוצריה ללקוחות.

פאר הבשר טענה כי היא אינה זקוקה לרשות ו/או הסכמה של אילשר בכל הנוגע לפעילותה המסחרית באילת או בכל מקום אחר, אם באופן ישיר ואם באמצעות משווקים אחרים, שכן שוק הלקוחות של מוצריה הינו שוק פתוח וגלוי, הכולל: בתי מלון, סופרמרקטים, מסעדות, חב' קייטרינג ועוד, ואין בו לקוחות בלעדיים ו/או " לקוחות קנויים" של ספק כזה או אחר. נטען כי אילשר מנסה לנכס לעצמה, שלא כדין, את שוק הלקוחות באילת, משל מדובר באזור שנמצא בשליטתה הבלעדית.

נטען כי פאר הבשר לא הייתה מודעת ולא נדרשה לתן דעתה בנוגע להשקעות מצד אילשר בקשר עם מכירת והפצת מוצרי המזון, החזקת משאיות מתאימות, הקמת ואחזקת חדרי קירור, מערך שיווק ופרסום ועוד.

פאר הבשר שללה ניסיונות מצדה לפגוע באילשר או להפחית מחירים לצורך יצירת תחרות בלתי הוגנת, ומסרה כי מחירי הבשר משתנים באופן תדיר ומכאן גם מחירי המכירה לצרכן.

פאר הבשר שללה את טענותיה של אילשר לקבלת פיצוי כלשהו, והוסיפה כי אילשר נותרה חייבת לה סך של 253,902 ₪ עבור מוצרי מזון שסיפקה לה באופן שוטף. נמסר כי אילשר התחייבה לשלם עבור המוצרים שסופקו לה באשראי " שוטף + 45 עד 60 יום", אך מאז חודש ספטמבר 2012, חדלה על דעת עצמה מלכבד את התחייבויותיה כלפי פאר הבשר ולא פרעה את חובה. לפיכך, הגישה פאר הבשר תביעה שכנגד לצורך גביית החוב.

4. אילשר לא הכחישה את חובה לפאר הבשר, אך טענה כי בשל הפרת יסודית של ההסכמות בינה לבין פאר הבשר, באופן חד צדדי מצדה, עד כדי קנוניה משותפת עם עובד שלה לשעבר, כמבואר לעיל, הרי שיש לקזז כל סכום אם ימצא שמגיע לפאר הבשר כנגד נזקים שנגרמו לה.

תמצית טענות הצדדים בתא"ק 42134-03-13

5. בד בבד, הגישה פאר הבשר תביעה שטרית בסדר דין מקוצר כנגד אילשר ובעליה, מר אשר גבאי ( להלן: "גבאי"), לצורך מימוש שטר חוב בסכום של 200,000 ₪, מיום 14.9.2009, עליו חתמה אילשר כעושה השטר וגבאי חתם כערב בערבות אוואל לתשלום השטר.

נטען כי שטר החוב נשלח לפאר הבשר, באמצעות הפקס, כבטוחה להבטחת תשלומיה של אילשר בתמורה למוצרים שרכשה ממנה. לטענת פאר הבשר, אין נפקא מינה לכך שהיא לא אחזה בשטר המקורי. פאר הבשר ציינה כי ברשותה ערבות בנקאית מקורית בסך של 100,000 ₪, שנמסרה לה אף היא כערובה להבטחת תשלומים מצד אילשר.

תביעה זו הוגשה למעשה לצורך גביית חוב של אילשר לפאר הבשר, שהגיע לסך 253,902 ₪, היות והיא נמנעה מלשלם לה עבור מוצרי מזון שסיפקה לה, בנסיבות המפורטות בתביעה שכנגד במסגרת ת"א 52559-09-12.

6. אילשר הורשתה להתגונן בתובענה וטענה כי שטר החוב, כמו גם ערבות בנקאית בסכום של 100,000 ₪, נמסרו לפאר הבשר בתחילת ההתקשרות העסקית שלהן, כאשר סוכם ביניהן שלאחר שנת עבודה משותפת אחת יוחזרו לאילשר הערבות הבנקאית ושטר החוב.

אילשר לא הכחישה את קיומו של השטר ופרטיו, והבהירה כי השטר והערבות הבנקאית נמסרו לפאר הבשר כבטוחות זמניות להבטחת המשך היחסים העסקיים ביניהן.

נטען כי בעת הגשת התביעה, פאר הבשר כלל לא אחזה בשטר החוב המקורי, משום שככל הנראה השיבה אותו לידי אילשר. ואכן, אילשר היא זו שהציגה לבית המשפט את שטר החוב המקורי. באשר לערבות הבנקאית נטען כי העותק המקורי נותר בידי פאר הבשר, ככל הנראה משום שמלכתחילה הוגבל תוקפה לשנה אחת, ולכן לא ניתנה חשיבות להשבת הערבות המקורית לרשות אילשר.

דיון ומסקנות

טיבה של ההתקשרות בין הצדדים – הסכם הפצה

7. מושכלות יסוד כי צדדים המעוניינים לכרות חוזה חופשיים לעצב כרצונם את צורתו ותוכנו, ובכלל זה גם לשנותו כראות עיניהם לאחר כריתתו. סעיף 23 לחוק החוזים ( חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), קובע כי: "חוזה יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת, זולת אם היתה צורה מסויימת תנאי לתקפו על פי חוק או הסכם בין הצדדים"; וסעיף 24 לחוק החוזים קובע כי: "תכנו של חוזה יכול שיהיה ככל אשר הסכימו הצדדים".

עיקרון חופש הצורה הינו פועל יוצא של עיקרון חופש החוזים, ובו באה לידי ביטוי האוטונומיה של רצון הפרט. הוראת החוק מבטאת את רוחם של דיני החוזים המודרניים, שהינם בעלי גישה גמישה ובלתי פורמליסטית, של הגינות, תום לב והתמקדות במהות במקום בצורה ( ר' גבריאלה שלו, דיני חוזים ( מהדורה שניה, 1995), 277; אהרן ברק, פרשנות במשפט - פרשנות החוזה (2001), 315-316; דניאל פרידמן ונילי כהן, חוזים (1991) 387-388).

מכאן, על דרך הכלל, לרשות צדדים המעוניינים לכרות חוזה עומדות מספר דרכים אפשריות כדי לבטא את אומד דעתם ורצונם המשותף: בכתב, בעל-פה, בהתנהגות או בכל דרך משולבת אחרת, אלא אם כן אחת מהדרכים היא תנאי לתוקפו של ההסכם. משכך, אין המילה הכתובה עומדת לבדה, וניתן ללמוד על אומד דעתם של צדדים מדבריהם, מהתנהגותם, מנסיבות העניין וכן מההיגיון והנוהג המסחרי. דברים אלו יפים לא רק ביחס לכריתתו הראשונית של החוזה, אלא גם לשינויו.

8. חוזה מבטא אם כן מפגש רצונות בין הצדדים לו. הסכמת הצדדים להתקשר בחוזה מחייב ושכלולן של הסכמותיהם לכדי חוזה משפטי תקף, תלויים בקיומם של גמירות דעת ומסוימות. המבחן להתקיימות יסוד " גמירות הדעת" הוא אובייקטיבי ועל בית המשפט לבחון האם אדם סביר היה לומד מן ההצעה שהופנתה אליו על כוונה ליצור יחסים משפטיים ( ע"א 440/75 אשר זנדבנק נ' מלכה ( מלי) דנצינגר ואח', פ"ד ל(2), 260). גמירות הדעת נלמדת על פי גילויה החיצוני ( ע"א 5332/03 רמות ארזים חברה לבניין והשקעות בע"מ נ' יהודה שירן, פ"ד נ"ט(1), 931; ע"א 620/89 סלחה חושנג'י נ' חיה אמגר, פ"ד מ"ו(1) 588).
אשר ליסוד המסוימות, נדרש כי הפרטים החיוניים והמהותיים בעסקה יהיו מוסכמים. בעבר נקבע כי הצעה היא מסוימת מספיק במידה והיא " מלאה ומדויקת במידה מספקת עד שניתן לראות באמור בה עם קיבולה, חוזה מלא ובר ביצוע, ללא צורך במשא ומתן משלים נוסף" (פ"ד זנדבנק, לעיל). עם השנים, רוככה דרישת המסוימות והפסיקה הכירה במסוימות מספקת גם כאשר לא נכללו בחוזה כל הפרטים החיוניים לעסקה, אך זאת במידה שפרטים אלה ניתנים להשלמה על פי הדין או על פי הנוהג. עם זאת, השלמת פרטים בהסכם לא תיעשה מקום שבו לא הייתה בין הצדדים הסכמה לגבי אותם תנאים, בין באופן מפורש ובין באופן משתמע ( ע"א 3380/97 תמגר נ' גושן בלהה ואח', פ"ד נב(4) 673).

9. מקורה של זכות ההפצה הוא בקיום הסכם בין צדדים, ומעמדה נגזר מהסכם כזה. הווה אומר, "זכות ההפצה הינה זכות חוזית, ולא קניינית, וטיב הקשר של המפיץ עם היצרן אינו יוצר זכויות קנייניות, אלא זכויות חוזיות המבוססות על יחסי אמון" (ע"א 2850/99 בן חמו נ' טנא נוגה בע"מ, פ"ד נד(4) 849, 857). בענייננו לא קיים הסכם בכתב המסדיר את יחסי הצדדים או מקנה בלעדיות. בהעדר הסכם בכתב החתום בידי שני הצדדים, יש להתחקות תחילה אחר כוונת הצדדים מהתנהגותם ומנסיבות חיצוניות ולבחון האם אכן נכרת ביניהם הסכם מחייב, ומהו תוכנו .

10. אילשר טענה כי סוכם בינה לבין פאר הבשר כי תינתן לה הזכות הבלעדית לשווק, לספק ולמכור את מוצרי המזון של פאר הבשר באזור אילת והערבה.

ככל שיימצא כי אכן נכרת הסכם בין הצדדים, נשאלת השאלה, אזי האם מעמדה של אילשר ביחסיה העסקיים עם פאר הבשר הוא כשל " סוכן מסחרי" או שמא כשל " מפיץ".

לאחר מכן, אבחן האם ההסכם מקנה לאילשר בלעדיות בכל הנוגע למוצרי פאר הבשר באזור אילת והערבה. אבהיר כבר עתה כי הנטל להוכיח כי קיים הסכם בלעדיות הוא על הטוען לקיומו ( ע"א 127/86 ‏ ‎יהושע רייכר‎ ‎נ' פוליתם בע"מ, פ''ד מב(3) 114; ע"א 325/79 דנינו נ' פקסטרפיל חברה בע"מ, פ"ד לה(1) 51).

11. סוכן מסחרי (" commercial agent") הוגדר בחוק חוזה סוכנות ( סוכן מסחרי וספק), תשע"ב-2012, כ"מי הגדרות
הגדרות
שעיסוקו באיתור לקוחות או בפעילות, שמטרתם להביא להתקשרות בחוזה בין לקוח לספק בקשר לרכישת טובין המשווקים על ידי הספק".
הנה כי כן, לשיווק באמצעות סוכן מסחרי מספר מאפיינים עיקריים: הוא פועל כשלוח של היצרן או הספק, היינו במסגרת התקשרות עם צד שלישי הוא פועל בשמו של היצרן ולטובתו. השליחות היא לתקופה ממושכת, במסגרתה הסוכן יוצר קשר עם לקוחות, עבור שולחו, וההתקשרות החוזית נעשית בין היצרן ללקוח. הסוכן נהנה מעצמאות כלפי שולחו. הוא בעל שיקול דעת לקבל החלטות ולנהל את פעולותיו, באופן המבחין אותו מעובד של שולחו, אולם אסור לו לפעול באופן שעצמאותו תפגע בחובותיו כלפי שולחו. שכרו של הסוכן מתבטא בקבלת עמלות המשקפות חלק ממחיר העסקה הרלוונטית שנרקמה בין היצרן ללקוח, בתיווכו של הסוכן ( ת"א ( מח' ת"א) 1018-06 וקנין נ'GOBAIN GLASS FRANCE SAINT ( ניתן ביום 3.4.2012)).

לעומת זאת, מפיץ (" distributor") הוגדר בע"א 442/85 זוהר נ' מעבדות טרבונל בע"מ, פ"ד מד(3) 661, כמי שהינו " סוחר עצמאי בעל עצמאות משפטית, הקונה את המוצרים מהיצרן ( או מהספק) על חשבונו הוא ומוכר אותם בשמו הוא. הרווח ( או ההפסד) שלו הוא ההפרש בין מחיר הקנייה ( שהוא מקבל בהנחה) לבין מחיר המכירה. הוא נושא בסיכון הפינאנסי של עסק ההפצה". עוד הובהר בפסק הדין, כי מפיץ אינו מי שרוכש סחורה מהיצרן, במסגרת עסקאות מקריות ובודדות, אלא הוא גורם הפועל כחלק מרשת השיווק של היצרן. יחסי המפיץ והיצרן מושתתים על אמון הדדי " המחייבים כל אחד מהם להתחשב במשנהו ולהימנע מלפעול באופן העלול לפגוע במי מהם. המפיץ חייב לקדם את ענייניו של היצרן ולתת להם עדיפות על פני העסקאות האחרות שלו. היצרן חייב להביא בחשבון, כי המפיץ נכנס להוצאות ומשקיע עבודה מתוך ציפייה להפיק מהן רווח במהלך הזמן. לפיכך אל לו לפגוע בציפייה זו" (שם, בעמ' 679).

12. ומן הכלל אל הפרט; בנסיבות שלפניי, לא קיים הסכם בכתב המסדיר את יחסי הצדדים או מקנה בלעדיות. בהעדר הסכם בכתב, יש להתחקות תחילה אחר כוונת הצדדים מהתנהגותם ומנסיבות חיצוניות ולבחון האם אכן נכרת ביניהם הסכם מחייב. לאחר שהתרשמתי מעדי הצדדים וראיותיהם, שוכנעתי ואין על כך חולק, כי בין הצדדים נכרת הסכם, בעל-פה ו/או בהתנהגות, לפיו החל מחודש יוני 2009 ועד לחודש ספטמבר 2012 רכשה אילשר מוצרי מזון מפאר הבשר, בגינו שילמה באשראי, ולשם כך אף הפקידה בטחונות. מוצרי המזון הללו נמכרו ללקוחותיה של אילשר באזור אילת והערבה.

13. על בסיס המארג הראייתי שנפרס לפניי, הנני קובע כי אילשר ענתה על הקריטריונים ההכרחיים על מנת שיוכר מעמדה כ"מפיצה" ("distributor") של מוצרי פאר הבשר, במשך תקופת ההתקשרות ביניהם. הווה אומר, מחד גיסא, אין המדובר בקשר של " סוכן מסחרי" ("commercial agent"), משום שלא הוכח כי מטרת ההתקשרות בין הצדדים הייתה להביא להתקשרות בחוזה בין לקוחותיה של אילשר לבין פאר הבשר לצורך רכישת מוצריה. מאידך גיסא, אין המדובר ביחסים של " מוכר וקונה במסחר רציף", כפי טענת פאר הבשר בסיכומיה, היות והראיות שהוצגו בפניי מעידות, כי אילשר לא שימשה " כלקוחה רגילה". להלן אנמק קביעותיי.

14. שוכנעתי ואף דומני כי אין חולק שאילשר שימשה כסוחרת עצמאית, בעלת עצמאות משפטית, במשך תקופה ממושכת, עוד לפני שהתקשרה בהסכם עם פאר הבשר, והמשיכה לשמור על מעמדה זה גם במהלך ההתקשרות העסקית ביניהן. מר אשר גבאי, הנמנה על בעליה של אילשר, מסר בתצהירו, מבלי שנסתר, כי אילשר משווקת בין היתר מוצרי מזון בקירור ובהקפאה משנת 1985.

לא נטען, ולבטח לא הוכח, כי אילשר מכרה את מוצרי המזון של פאר הבשר כשלוחתה. אציין כי מר אוחנה אילן, המשמש כשף של רשת מלונות אסטרל, שבבעלותה בתי מלון באילת, מסר בתצהירו כי: "בשלב מסוים חברת אילשר ... באמצעות סוכן מר שמעון פנו אלי והציעו כי ארכוש בשר ומוצריו לרשת המלונות מחברת אילשר". בעדותו בבית המשפט הוסיף מר אוחנה כי רכישת המזון בוצעה בשיתוף פעולה עם שמעון אלמלם, שעבד בזמנו אצל אילשר ( עמ' 33 לפרוט').

15. הנה כי כן, בין אילשר לפאר הבשר לא כוננו יחסי שליחות. ההתקשרות ביניהן בוצעה בדרך של רכישת מוצרי מזון על ידי אילשר ומכירתם ללקוחותיה, ולא בדרך של התקשרות למכירת המוצרים במישרין מפאר הבשר לאותם לקוחות. יובהר כי מר גבאי ציין בתצהירו במפורש כי הלקוחות לא הכירו את פאר הבשר, ולמעשה ביקש להתייחס לרשימת לקוחותיה של אילשר כאל מידע מסווג, שנגלה לפאר הבשר רק בעקבות העסקתו של אלמלם, לאחר שחדל לעבוד באילשר.

16. באשר להכנסותיה של אילשר ממכירת מוצריה של פאר הבשר, שוכנעתי כי אלה הופקו מהפער שבין התמורה ממכירת מוצרי המזון ללקוחותיה לבין עלות רכישת המזון מפאר הבשר. במילים אחרות, אין בידי לקבל את טענת אילשר כי הכנסותיה נתקבלו לפי עמלה קבועה ומוסכמת מסך מחזורי המכירות.

ה"ה גבאי ורפאל ( רפי) שישו, מנכ"ל אילשר ( להלן: "שישו") מסרו בתצהיריהם כי הכנסותיה של אילשר ממכירת מוצריה של פאר הבשר נקבעו לפי " עמלה ממוצעת" בגובה של 16% מסך מחזור המכירות. ברם, עצם השימוש במונח " עמלה ממוצעת" מלמד כי אין מדובר בעמלה קבועה. ואכן, מעיון בטבלאות נתוני המכירות של אילשר, כפי שהוצגו לבית המשפט, נמצא רישום עמלות בשיעורים שונים מדי כל חודש וחודש, במנעד של בין 11.58% לבין 22.22%.

מר גבאי מסר בעדותו כי בכל הנוגע למכירת מוצרים לבתי מלון, כגון פתאל ואסטרל, אילשר קיבלה עמלה בשיעור של 15%. לדבריו, פאר הבשר ביקשה להקטין את העמלה לרשת פתאל ל-10%, אך אילשר הסכימה להפחית ל-12%, אך הם לא נענו, ובתוך זמן קצר הסתיימה ההתקשרות העסקית ביניהן. בעניין זה יצוין כי אילשר, מסיבותיה שלה, לא ציינה מי אותו גורם מטעם פאר הבשר שביקש את הפחתת העמלה. בכל הנוגע למכירות לשאר השוק, מסר גבאי כי אילשר רכשה מוצרים במחיר מסוים, הוסיפה אחוזי רווח ומכרה ללקוחות. מכאן עולה כי ביחס לפלח זה של השוק, אילשר לא הפיקה הכנסות לפי עמלה מוסכמת.

זאת ועוד, לא הוצג לפניי כל תימוכין מתוך ספרי החשבונות של אילשר לטענת גבאי בעדותו, לפיה: "העמלות משולמות מפאר הבשר אליי ולא אני לפאר הבשר כי הוא זה שממנו אני קונה את הסחורה ואני אמור לקבל את העמלה עבור אותה סחורה, כלומר מפאר הבשר" (עמ' 20 לפרוט'). כאמור, אילשר לא הציגה קבלות, או כל מסמך אחר, שהוצאו על ידה בגין קבלת דמי עמלה מפאר הבשר.

ואם לא די בכך, אציין כי שישו התבקש להסביר בעדותו אודות " הבסיס העסקי של ההסכם המסחרי", שבין אילשר לבין פאר הבשר, וכך מסר: "קונה ממנו מוצרים ומוכר אותם במחירים שאני רוצה. אני משלם את ההובלה ואת יתר ההוצאות". כשנשאל על אופן התשלום, מסר: "לפי תנאי האשראי המוסכמים, אם אני לא טועה זה היה לפי שוטף + 60 " (עמ' 29 לפרוט').
מר לוי פאיז, בעליה ומנהלה של פאר הבשר ( להלן: "פאיז") מסר בתצהירו, מבלי שנסתר, כי: "חב' פאר הבשר מכרה לחב' אילשר את המוצרים שלה, במחיר שנקבע במועד ההזמנה, עם שמעון אלמלם. חב' פאר הבשר לא ידעה ולא יודעת באיזה מחיר אילשר מוכרת את המוצרים, ואין זה מעניינה. ולכן לא היו כל קשרים מסחריים בין שתי החברות על בסיס תשלומי עמלות, והרווח של אילשר ממכירות מוצרי פאר הבשר היה פער בין מחירי הרכישה למחירי המכירה, ללקוחות שונים". ובהמשך הבהיר כי " אין ולא היה כל ' הסכם עמלות' כזה או אחר בין פאר הבשר לבין אילשר".

בעדותו בבית המשפט, מסר פאיז, בהקשר זה, כך: "... כדי שהמוצרים שלנו ישווקו באזור אילת והערבה בא אליי שמעון אלמלם וביקש ממני אם אוכל למכור לו ולתת לו מחירון כדי שיוכל למכור סחורה שלנו באזור אילת והערבה ונתתי לו מחירון וכל השבוע התקשר אליי, כמו כל הספקים האחרים וביקש ממני מחירים והיה קונה ממני" (עמ' 39 לפרוט').

אלמלם פירט בתצהירו את אופן ההתחשבנות בין אילשר לפאר הבשר, מבלי שדבריו נסתרו, כך: "חב' אילשר, באמצעותי, הייתה מזמינה מוצרים מחב' פאר הבשר, לאחר שסיכמתי איתם על מחיר ( שהשתנה מהזמנה להזמנה, עפ"י המצב בשוק והתחרות בין הספקים) ... לאחר שהסחורה וחשבונית המס נמסרו לאילשר ( ע"י נהג המשאית), חב' אילשר הייתה משלמת עבור הסחורה ישירות לפאר הבשר, עפ"י המחיר בחשבונית בהסדר של אשראי שוטף + 60 או 90 יום. הסחורה של פאר הבשר הייתה נמכרת ללקוחות חב' אילשר באילת ובאזור, במחיר אותו קבעה חב' אילשר, שלא היה לו כל קשר למחיר הרכישה, ולחב' פאר הבשר לא הייתה כל שליטה על מחיר המכירה של אילשר ללקוחותיה".

17. הנה כי כן, שוכנעתי כי אילשר רכשה מפאר הבשר מוצרים, לפי צרכיה, בתנאי תשלום לפי " שוטף + 60 או 90 יום" ו הכנסותיה הופקו ממכירת המוצרים ללקוחותיה השונים, במחיר שמצאה לנכון לתמחר כל מוצר, ללא כל התערבות או הנחיה של פאר הבשר. בנגזר מכך, אילשר נשאה בסיכון הפינאנסי לתפעול עסקיה, כשפאר הבשר שימשה למעשה כאחד מספקיה.

אציין כי לא נעלם מעיני, ניסיון משותף של הצדדים, ביוזמת אילשר, לזכות במכרז לאספקת מוצרי בשר לרשת מלונות פתאל, אף מחוץ לאזור אילת. כאשר סוכם שפאר הבשר תשלם לאילשר תוספת כספית בשיעור 2% מסך מחזור המכירות. ברם, אילשר לא הציגה כל נתונים בעניין זה, ומעדותם של פאיז ואלמלם שוכנעתי כי מדובר בניסיון חד פעמי שלא צלח, היות ופאר הבשר זכתה לספק מספר מועט של מוצרים במחירי הפסד ( עמ' 46 לפרוט'). המסקנה היא שאין המדובר בעסקה שאפיינה את ההתקשרות העסקית שבין אילשר לבין פאר הבשר.

עם זאת, הדבר מלמד כי אין לראות באילשר כ"לקוחה רגילה" ביחסיה עם פאר הבשר, אלא כמפיצה, השואפת להגדיל את סך מכירות מוצריה של פאר הבשר באמצעותה, וכמי שראתה עצמה כחלק מרשת השיווק של פאר הבשר, וכן על קיום יחסי אימון הדדיים ששררו ביניהן.

האם אילשר שימשה כמפיצה בלעדית של פאר הבשר?

18. הפסיקה קבעה כי התואר " בלעדי" יכול להתלוות הן למעמדו של סוכן והן למעמדו של מפיץ ( ע"א 127/86 יהושע רייכר נ' פוליתם בע"מ, פ"ד מה(3) 114). בע"א 442/85 זוהר נ' מעבדות טרבונל בע"מ, פ"ד מד(3) 661, צוין כי מפיץ בלעדי (" exclusive distributor") הוא " מפיץ שהוקנתה לו זכות להיות הבלעדי באזור גיאוגרפי מוגדר" (שם, עמ' 678).

בית המשפט העליון דחה את טענות המערער בפרשת רייכר, כי בינו לבין המשיבה נכרת הסכם בעל-פה, לפיו הוא ישמש כמפיץ בלעדי של מוצריה, ואישר בפסיקתו את הקביעה כי היחסים העסקיים שבין המערער למשיבה היו בגדר יחסי ספק-קונה, זאת משום שהמערער לא התחייב בפני המשיבה לרכוש מכסות מסוימות מהמוצר אותו שיווק; הוא סירב למסור למנהלי המשיבה מידע אודות לקוחותיו ודרכי השיווק שנקט, וכן משום שהיקף הרכישות של המערער היה מצומצם ביותר, יחסית לכושר הייצור של המשיבה באותה תקופה.

כב' הנשיא ( בדימוס) שמגר, הבהיר בפסק הדין, כי המשיבה נהגה להעניק זכות בלעדיות לסוכן או מפיץ מטעמה, באמצעות חתימה על חוזה בכתב, הכולל:

"תנאים בנוגע למשך תקופת ההתקשרות, ונקבעת מכסת שיווק מינימלית, שהמפיץ או הסוכן חייבים לעמוד בה. כן נדרשים המפיץ או הסוכן למסור מידע על אודות דרכי השיווק ועל אודות הלקוחות. תנאי נוסף הוא מתן ערבויות כספיות. כאמור, אין לפנינו חוזה בכתב, אלא שהמערער טוען להתקשרות בעל-פה, שתוכנה הוא הבלעדיות האמורה. זאת ותו לאו, היינו - ללא כל תוספת של תנאים והסדרים משלימים, אשר יתוו את מכלול יחסי הצדדים, ואשר מתחייבים לפי ההיגיון מעצם הענקת בלעדיות" (שם, בעמ' 121).

עוד נקבע, כי אין די בכך שהמערער רכש כמות מוצרים מינימאלית ראשונית מהמשיבה, וכי במשך השנתיים שפעל, היה היחיד שמכר את הסחורה הרלוונטית, כדי להוכיח כי הוקנתה לו בלעדיות בהפצת המוצרים.

19. בע"א 3592/98 נסר אל דין נ' מרבק - בית מטבחיים בע"מ ( ניתן ביום 18.11.1999) המערער, מנהל אטליז, ביקש לשמש סוכן בלעדי של המשיבה, חברה העוסקת בשיווק סיטונאי של בשר ומוצריו, בכל הנוגע לשיווק בשר שאינו כשר באזור צפון הארץ. בשנת 1988 מסרה לו המשיבה מכתב בו היא מציינת, כי מאחר שהמערער עומד לפתוח מחסן קירור גדול לאחסון בשר טרי, היא מעניקה לו " בלעדיות" לשיווק בשר באזור הצפון, בכפוף לתשלום ערבות. המערער טען, כי הצדדים נהגו עפ"י הסכמה זו, עד לשנת 1992, כשאז, לטענתו, הפרה המשיבה את החוזה. בית המשפט העליון קיבל את עמדת בית משפט קמא, אשר קבע, כי הצדדים לא נהגו מלכתחילה על פי אותו מסמך, משום שהמערער עצמו נהג לרכוש בשר מבתי מטבחיים אחרים, והיה חופשי לפעול על פי שיקולי כדאיות עסקית. עוד התקבלה הקביעה, כי היחסים בין הצדדים היו יחסי ספק-לקוח, ולא הייתה כל כוונה ליצור יחסי סוכנות בלעדיים. לגבי המכתב נקבע, כי הוא מהווה הצהרת כוונות כללית, שלא התגבשה לידי הסכם מחייב.

נמצא כי המערער נהג לרכוש מוצרי בשר ממתחרי המשיבה, והשתמש בכך כדי ללחוץ עליה להוזיל את המחירים שדרשה עבור סחורתה; ואילו המשיבה עצמה שיווקה את מוצריה ללקוחות אחרים, מלבד למערער. לעניין זה הובהר, כי יש משמעות לעובדה שלא ניתן ביטוי משפטי ל"בלעדיות" המערער, שכן " ברגיל חזקה על גופים העוסקים במסחר רב היקף כי יתנו ביטוי משפטי נאות לכוונה לקיים ביניהם התקשרות עסקית מחייבת. הימנעות ממתן ביטוי מפורש לכוונה כזו, עשויה לתמוך במסקנה, אליה אכן הגיע בית המשפט קמא, במקרה זה, כי הצדדים בחרו דווקא בהתקשרות ' פתוחה', שאינה מצדיקה את הסעדים שהמערערים עתרו להם".

במסגרת פסק הדין, נקב בית המשפט העליון בפרטים אשר אמורים להופיע במסמך על מנת להעיד על הענקת בלעדיות למערער. כך נטען, כי " המכתב אינו נוקב במועד לתחילת ההתקשרות הבלעדית. הוא אינו נוקב במועד לסיומה. אין בו התייחסות מפורשת להתחייבויות המערערים ואין בו תאור ברור של אזורי ההפצה". עוד הפנה בית המשפט לקביעת בית משפט קמא , כי המסמך הרלוונטי חסר גם " תיאור של סוג התוצרת, המופצת באופן בלעדי על-ידי המערערים, של כמויות התוצרת הנרכשת ושל מחיר הרכישה או, לחילופין, מנגנון לקביעתו. ..., שיעור העמלה לה זכאים המערערים".

20. כעולה מהפסיקה שפורטה לעיל, הצדדים יכולים, גם בעל-פה ו/או בהתנהגותם, להקנות לאחר זכות הפצה בלעדית, אולם לשם הוכחתה, יש להצביע על קיומם של מאפייני בלעדיות, כגון התחייבות לשווק את המוצרים רק באמצעות המשווק, מחד גיסא, והתחייבות המשווק לרכוש מכסה מינימאלית של מוצרים מטעם הספק בלבד, מאידך גיסא, והגבלת ההתקשרות לתקופת זמן מסוימת. כמו כן, נדרשת הוכחה כי הצדדים קבעו ביניהם את סוגי המוצרים, כמות ומחיר, וכן מנגנון של פיקוח ודיווח מצד המשווק לספק.

21. אילשר לא הוכיחה כי כך הוסכם בין הצדדים.
כנגד טענות בעליה ומנהלה של אילשר לזכות הבלעדיות להפצה ולמכירה של מוצרי פאר הבשר באילת והערבה, טען פאיז, בשם פאר הבשר, כי לא רק שלא סוכם על זכות בלעדיות, אלא שהלכה למעשה פאר הבשר שיווקה את מוצריה באזור אילת והערבה, במקביל לאילשר, הן במישרין והן באמצעות מפיצים אחרים.

וכך טען פאיז בתצהירו:

"כאמור, חב' פאר הבשר מעולם לא העניקה לאילשר זכות בלעדיות לשווק מכירה והפצה של מוצרי פאר הבשר באזור אילת ו/או בכל מקום אחר בארץ, לא בהסכם בכתב, לא בהסכם בע"פ ולא בדרך של התנהגות. עלי לציין, כי בתקופה בה שווקו מוצרי פאר הבשר ע"י אילשר, שווקנו את מוצרי פאר הבשר באילת גם באמצעות חברות הפצה ושווק אחרות, ו/או באופן עצמאי, כמו למשל ע"י חב' אוירבך סוכנויות או חב' עופר סוכנויות. כמו כן, היו מקרים שבהם חב' אילשר הייתה מפיצה עבורנו את מוצרי פאר הבשר, במשאיות שלה, וחייבה את פאר הבשר בדמי הובלה. .... מעולם לא הענקתי בלעדיות כזו או אחרת לחב' אילשר בהפצה ושווק ומכירה של מוצרי חב' פאר הבשר לא כל שכן מעולם לא היה כל דיבור בקשר לכך, עם מי ממנהליה של חב' אילשר".

מר פאיז שב על עמדה זו גם בעדותו בבית המשפט, מבלי שנסתר, וטען כי מכר ללקוחות באילת, ללא כל הגבלה, הן באמצעות מפיצים אחרים והן במישרין ואף שכר את שירותיה של אילשר אך לשם הובלת המוצרים בלבד. וכך מסר:

"ש. בכרטסת של אורבך מתחילה ב-09/09 ומסתיימת ב-01/12, מכרת לאורבך, אתה מאשר?
ת. כן.
ש. אבל לפני שנת 2009 או אמצע שנת 2009 עבדת עם אורבך?
ת. עבדתי עם עופר סוכנויות ועבדתי אם אורבך וגם עם אילשר.
.
.
ש. כל המחזור שלך שאנו טוענים שמכרת בחוסר תום לב לאורבך בלי ליידע אותנו, סך הכל 90,000 ₪ בשלוש שנים?
ת. אתה מדבר על חוסר תום לב? חברת אילשר ביצעה הובלה ללקוחות בתוך אילת עם המשאית שלה ללקוחות שלי.
ש. לאורבך?
ת. ללקוחות בתוך אילת. היו מקרים שהם הובילו גם לאורבך.
ש. אני אומר לך שמעולם לא ידענו שאתה מוכר לאורבך כי מכרת מאחורי הגב, ואם יש לך הוכחה אחת הפוכה תראה.
ת. אני אצלם את המשאית שנסעה לאורבך?
ש. אתה טענת שאילשר עשו לך הובלות?
ת. כן.
ש. אני מציג לך חשבונית שלך למלון אורכידיאה.
ת. מדובר בחשבונית מספר 39465. מדובר בחשבונית שלי למלון אורכידיאה שחברת אילשר עשתה הובלה בתאריך 05.03.2012. יש כאן חשבונית חיוב של חברת אילשר מתאריך 31.03.2012 עבור חיוב הובלה שסיפקו את הסחורה בעצמם למלון אורכידיאה ויש עוד חשבונית מספר 39445 של הוליטל לה פלאיה שגם היא סופקה על ידי אילשר ויש חיוב שלהם מתאריך 31.05.2012. יש עוד חשבונית מספר 39467 של חברת ריף רף, זו חשבונית חיוב להובלה.
.
.
ש. אני מפנה אותך שוב לחשבוניות נוספות שכולן מאותו תאריך 25.03.2012 שהגשת במסגרת גילוי מסמכים, תאשר שאלו חשבוניות שהוצאו על ידך?
ת. כן.
ש. למה אלה לא עברו דרך חברת אילשר?
ת. אני לא זוכר. אני חילקתי בכל דרך שניתן לחלק סחורה. יכול להיות שזה דרך הובלות שסופקו דרך דהן את תמרה, היו פעם שעבדתי דרך ממן כי יש לו הובלה מהמרכז לאילת. כל פעם חילקתי בצורה כזו או אחרת.
.
.
ש. אתה אומר שהיו לך הובלות, דרך מי?
ת. כשחילקתי באילת לפעמים מכרתי ולפעמים לא. היו פעמים שהיו לי הרבה יותר לקוחות וכל פעם הורדתי בהפצה אחרת. אני לא יכול לזכור היום.
ש. אני אומר לך שבגלל שילמת עמלה ב-05.03 ו-06.03 ראית שאתה צריך לשלם עמלה וגדל התיאבון אצלך והתחלת לעשות מה שאתה עושה ועובדה שצירפת מסמכים רק ב-25.03 שביצעת לטענתנו מחטף מאחורי הגב ומכרת על פי החשבוניות שהצגתי בפניך ישירות לאותם לקוחות באמצעות הובלה פרטית שלך ולא דיווחת לאילשר, מה יש לך להגיד על זה?
ת. אני חושב שלא שמתי לב בחשבוניות, למעלה רשום בסוגריים " הרשת לעסקים". "הרשת לעסקים" זו חברה שמפיצה לכל אילת, גם בארץ וגם לצפון והיא פונה לכל מיני מפעלים כמוני ולא רק בתחום הבשר אלא בתחומים שונים ואנו מגישים להם הצעות מחיר והם מגישים הצעות מחיר כלל ארצי לכל הלקוחות ואנו זוכים במכרזים שונים. הוא שאל למה הפצתי בתאריך 25.03 ודבר שני אני לא צריך אישור בעסק שלי למי למכור, אני אדם חופשי.
ש. למה לא צירפת מסמכים שמכרת לפני כן?
ת. זה התאריך שהם פנו אליי.
ש. "הרשת לעסקים" יש להם משאיות?
ת. לא.
ש. אז איך הובלת?
ת. אני מסביר לך – אני מוביל עם הובלות חיצוניות עם מי שנוסע ולאן שנוסע.
ש. למה לא הובלת דרך אילשר?
ת. אני לא חייב לאף אחד כלום, אני לא מחויב להם בכלום.
ש. אז למה 3 שנים קודם לכן לא מכרת לאף אחד באילת?
ת. מכרתי לחברת אורבך בשנים האלה, מה שניתן היה למכור מכרתי וגם לעופר סוכנויות".

22. בנוסף לכך, גרסת פאיז נתמכה במסמכים שהוצגו לבית המשפט. כך למשל, חשבוניות מס שהוציאה פאר הבשר בחודש מרץ 2012 למלונות בעיר אילת, כאשר ליד שם הלקוח נרשם לעתים " הרשת לעסקים"; וכן נרשם ע"ג החשבוניות כי " הטובין בבעלות מלאה של פאר הבשר עד לפרעון חן זו בצרוף ריבית והצמדה". לצד חלק מהחשבוניות צורפו חשבוניות מס שהוציאה אילשר, לפאר הבשר, בסכום המהווה 12% ממחיר המכירה, בעבור הובלת המוצרים לאותם לקוחות בלבד ( ת/3-ת/6, ת/8, ת/11); וכן, הזמנות רכש מוצרים שהוצאו לפאר הבשר במישרין מלקוחות באילת מחודש מרץ 2012 ( ת/7, ת/9). בנוסף, הוצגו כרטסת הנהלת חשבונות של פאר הבשר בנוגע ל"עופר סוכנויות מזון", לפיה התנהלה ביניהן פעילות עסקית במהלך החודשים יולי - דצמבר 2012 ( ת/10); וכרטסת הנהלת חשבונות של פאר הבשר בנוגע ל"אורבך סוכנויות מזון", לפיה הייתה ביניהן פעילות עסקית ענפה במהלך החודשים ספטמבר 2009 - נובמבר 2011 ( נ/2).

23. אציין כי אין בידי לקבל את טענת אילשר, לפיה פאר הבשר פעלה " מאחורי גבה", בשעה שהתקשרה עם סוכנים נוספים או מכרה לצרכני קצה באילת, שכן אילשר היא זו שביקשה להצביע על הקשר העסקי שבינה לבין פאר הבשר על בסיס התנהגות הצדדים, בהעדר הסכם כתוב. הנה כי כן, בשעה שהוכח כי פאר הבשר לא ראתה באילשר כמפיצה בלעדית, כך שבמקביל סיפקה את מוצריה למפיצים וללקוחות נוספים באילת, הרי ש"התנהגות" זו היא המלמדת על אופיו של הקשר העסקי בין השתיים, ככזה שנעדר בלעדיות.

24. נוסף על כך, מעדויות שנשמעו מטעם אילשר, עלה כי היא לא ראתה עצמה מחויבת להפיץ ולמכור דווקא את מוצריה של פאר הבשר בקרב לקוחותיה באילת ובערבה.

גבאי ציין בתצהירו, ושישו מסר בעדותו, כי אילשר מפיצה את מוצריהם של חברות מזון רבות באילת והערבה, ביניהן חברות שמייצרות מוצרי בשר ( כגון זוגלובק).

אלמלם מסר בתצהירו כי בתקופה שבה הועסק אצל אילשר הוא התנהל באופן הבא: "הייתי מזמין ורוכש מכל ספק עליו הייתי יודע או שומע, וכל זאת ע"מ לנסות ולקבל מחירים זולים ככל הניתן עבור המוצרים. לא פעם אף הייתי עושה התמחרות בין ספקים, ע"מ לנסות להוריד את המחירים המוצעים על ידם. כך שלא פעם בתחום הזה, נוצר " שוק" פרוץ של ספקים/מוכרים לגבי אותם מוצרים, כאשר כל מוכר או ספק היה מעוניין למכור את הסחורה שלו, ולכן במקרים רבים הייתי קונה מוצרים זהים למוצרי פאר הבשר, דווקא מספק אחר, שבאותו יום הסכים לרדת במחיר ולמכור לי במחיר נמוך יותר, ממחיר המוצר אצל פאר הבשר. בעניין זה אדגיש כי עפ"י הנחיית המנכ"ל של אילשר, רפי שישו, מפאר הבשר דווקא לא קניתי מוצרי דגים קפואים ( נסיכת הנילוס למשל) אלא מחב' פסקוביץ, כי רפי שישו אמר לי שהמוצרים האלה של חב' הבשר " לא נראים" לו ועדיף לי לרכוש אותם מחב' פסקוביץ. כך שבשום מקרה פאר הבשר לא היה הספק הבלעדי של אילשר למוצרים שלה, ולא הייתה כל התחייבות כלפי פאר הבשר לקנות רק ממנה, שכן את אותם מוצרים יכולתי להשיג לפעמים במחיר זול יותר מספקים אחרים. ברצוני להדגיש כי היו לפחות עוד 4 ספקים, מלבד פאר הבשר, שמוצריהם, מאותו סוג, שווקו באילת על ידי, כלומר באמצעות חב' אילשר, והם: גינדי, עוף עוז, פסקוביץ, מיגלד (" מסטרפוד") וגם הם עברו לשיווק עצמאי באילת, ולא נתנו דין לחברת אילשר. לספקים אלה היו מוצרים דומים או זהים למוצרים של פאר הבשר ... ".

בעדותו בבית המשפט, שב אלמלם והבהיר: "אני באילשר לא מכרתי רק פאר בשר. מכרתי אלקיים, גינדי ועוף עוז ועוד מוצרים של חברות אחרות. אני אתן דוגמה - רפי המנכ"ל אסר עליי להביא דגים מפאר הבשר אבל הבאתי מחברת פסקוביץ ומכרתי. לדוגמא - אם לוי מכר לי שוקיים ב-12 ₪ הייתי אומר ללוי לא להביא סחורה כי אני מזמין מעוף עוז ומבחינת הלקוחות זה לא היה משנה מאיפה הבשר" (עמ' 64 לפרוט').

הנה כי כן, מתבקשת המסקנה כי לו אילשר אכן הייתה משמשת כמפיצה בלעדית של פאר הבשר, באופן מוגדר ומוסכם, הרי אך טבעי, הגיוני וכלכלי כי אילשר הייתה נדרשת לנהוג באותו מטבע כלפי פאר הבשר ונמנעת מלשווק באילת ובסביבתה מוצרי מזון תחליפיים מטעם ספקים אחרים, המתחרים למוצרים של פאר הבשר.

25. בנוסף לכך, אילשר לא טענה, ובנגזר מכך לא הוכיחה, כי נדרשה לעמוד ולו באחת מהמחויבויות, הנדרשות ממי שמשמש מפיץ בלעדי, כפי שנקבע בפסיקה. כך למשל, אין כל התחייבות מצדה לרכוש מפאר הבשר מכסות מסוימות של מוצרי מזון, אף לא נקבעה כמות מינימאלית של שיווק מוצרים לתקופה קצובה. אילשר לא דיווחה לפאר הבשר, למצער באופן מוסדר, אודות דרכי השיווק ואודות הלקוחות. למעשה, אילשר התייחסה לרשימת לקוחותיה כאל מידע מכמן והביעה תרעומת בשל כך שמידע זה הגיע לפאר הבשר, כך לטענתה, בעקבות העסקת אלמלם. שישו אישר בעדותו כי לא שילם לפאר הבשר תמורת הזכות לשמש עבורה כמפיצה בלעדית ( עמ' 30 לפרוט'). יוצא מכל האמור, כי לפי שיטת אילשר, פאר הבשר הייתה נתונה לכאורה לחסדיה וליכולותיה של אילשר לשווק את מוצריה באילת ובסביבתה, ללא הגבלת זמן וללא כל פיקוח, דיווח, בקרה או התחייבות מצדה לרכוש ולשווק כמות מינימאלית של מוצרים. אין בידי לקבל זאת.

26. אוסיף בעניין זה כי חזקה על גופים העוסקים במסחר רב היקף, לאורך שנים ארוכות, כי יתנו ביטוי משפטי נאות לכוונה לקיים ביניהם התקשרות עסקית מחייבת. גבאי אישר בעדותו כי אילשר נוהגת לערוך הסכמים בכתב עם חלק מספקיה, בעיקר אלה שמחזורי העסקאות עימם גדולים במיוחד. כך מסר: "ישנם הסכמים בכתב והסכמים בעל פה שאומרים שבמידה והספק מפסיק לעבוד עם החברה הוא אמור לפצות אותה על העבודה שהיא עשתה ועל הלקוחות והשוק שהיא יצרה". כשנשאל מי הם הספקים עמם יש לאילשר הסכם בלעדיות שכזה, השיב: "שטראוס, זוגלובק ולחם עינת והסיבה שיש לי הסכמי בלעדיות עם חברות אלו כי המחזורים שלי איתם גבוהים והיה חשוב לי לעגן את זה בהסכם" (עמ' 15 לפרוט'). לפיכך, הימנעות מצד אילשר ופאר הבשר לתן ביטוי מפורש להיותה של אילשר מפיצה בלעדית, תומכת במסקנה, כי הצדדים בחרו דווקא בהתקשרות " פתוחה" ביניהן, וכך נהגו.

27. מכל המקובץ, ובהעדר הסכם כתוב, באתי למסקנה כי אילשר לא הוכיחה גמירות דעת ומסוימות בהסכם שבינה לבין פאר הבשר, בנוגע לבלעדיות בהפצת מוצריה באילת ובערבה, או בכל אזור אחר. יתר על כן, שוכנעתי מהמסכת הראייתית כולה כי פאר הבשר מעולם לא העניקה לאילשר מעמד של מפיצה בלעדית, והיא עצמה הפיצה ומכרה את מוצריה במקביל לאילשר, הן במישרין והן באמצעות מפיצים אחרים, ואף לעתים שכרה מאילשר שירותי הובלה בלבד לצורך מכירת מוצרי מזון. אילשר מצידה לא שמרה על עקרון ההדדיות ושיווקה מוצרי מזון של ספקים אחרים, לרבות כאלה שהינם תחליפיים למוצריה של פאר הבשר.
אשר על כן, הנני קובע, בהסתמך על הראיות שהוצגו בפניי, כי אילשר שימשה כמפיצה של מוצרי פאר הבשר, אך לא כמפיצה בלעדית, לאורך תקופת ההתקשרות ביניהן.

סיום ההתקשרות העסקית שבין אילשר לבין פאר הבשר

28. כאמור, במועד כלשהו באמצע שנת 2012, הגיעו הצדדים לכלל הבנה כי תם הקשר העסקי ביניהם, מבלי שמי מהם שלח או מסר הודעה, בכתב או בע"פ, בדבר סיום הקשר החוזי. במסגרת ההליך דנא, כל צד הפנה אצבע מאשימה כלפי רעהו, באשר לנסיבות שהביאו לסיום הקשר העסקי.

אילשר טענה כי פאר הבשר הפרה את ההסכם, בכך שלאחר ששכרה לעבודה את אלמלם, שעבד קודם לכן אצלה, החלה לשווק מוצרים, שלא באמצעותה, לשוק הלקוחות באילת, שהיא זו שעמלה לפתח עבורה. עוד נטען, כי פאר הבשר הנהיגה תחרות עסקית לא הוגנת, הפחיתה מחירים, וכך פגעה בהכנסותיה ובמוניטין שלה.

פאר הבשר טענה כי אין ולא הייתה כל מניעה מצדה לשווק ולמכור את מוצריה לכל דכפין, בעצמה או באמצעות מפצים אחרים, כפי שנהגה לעשות גם בתקופת ההתקשרות עם אילשר. פאר הבשר הבהירה כי שכרה לעבודה את אלמלם רק לאחר שפוטר מעבודתו אצל אילשר וכי שוק הלקוחות באילת ידוע וגלוי לכל יצרן, והיא עצמה מכרה את מוצריה ללקוחות באילת. בהקשר זה יצוין כי פאיז מסר בעדותו שאין כל מניעה מצד פאר הבשר להמשיך ולמכור מוצרי מזון לאילשר וטען כי אף המשיך לספק לאילשר סחורה כמו לכל לקוח, גם לאחר שאלמלם החל לעבוד אצלו ( עמ' 45 לפרוט'). פאר הבשר טענה כי אילשר היא זו שהפרה את ההסכם ביניהן, בכך שלא שילמה לה חוב בסך 253,902 ₪ עבור מוצרי מזון שרכשה ממנה, ולכן הוגשה התביעה שכנגד.

יוצא מכל האמור כי אילשר, אשר סברה שבידה זכות הפצה בלעדית, נכחה לגלות כי פאר הבשר שיווקה ומכרה מוצרי מזון לצרכני קצה באילת , ייתכן אף שביתר שאת, ועל כן הכנסתה פחתה. בשל כך, נמנעה אילשר מלשלם חוב כספי לפאר הבשר. צעד זה כשלעצמו היווה הפרת ההסכם מנקודת מבטה של פאר הבשר.

29. כאמור, הצדדים לא קבעו מועד לסיום ההתקשרות העסקית ביניהם. חוזי הפצה וסוכנות נמנים על סוג החוזים " ההדדיים המתחדשים" וההנחה הקיימת לגביהם, היא כי הצדדים לא התכוונו כי ימשכו ללא הגבלת זמן:

"הכלל הרחב הוא אפוא שאין לפרש חוזים שלא נקבע בהם מועד לסיומם באופן שיכבול את הצדדים, או מי מהם, לעולמי עד ביחסים החוזיים. חוזה שלא נקבע מועד לסיומו ניתן לסיום בידי כל אחד מהצדדים על-ידי מתן הודעה מוקדמת. תקופת ההודעה המוקדמת צריכה להיות סבירה והיא תיקבע על-פי נסיבות הפרשה, תוך התייחסות להקשר החוזי ולשיקולים ולקריטריונים שנקבעו בפסיקה".
(גבריאלה שלו, דיני חוזים - החלק הכללי, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי, 450 (2005)).

עוד נפסק כי אין לכפות קשר אובליגטורי " נצחי" בין צדדים לחוזה ( ע"א 46/74 אליעזר מורדוב נ' יוסף שכטמן, פ"ד כט(1) 477, בעמ' 482). וכך אף נקבע במפורש לגבי חוזה הפצה. ראו פסיקת כב' הש' נתניהו בע"א 442/85 משה זוהר ושות נ' מעבדות טרבנול ( ישראל) בע"מ, פ"ד מד(3) 661 בעמ' 671:

"ואכן, בהתחשב בקצב חיי המסחר, לא ייתכן שחוזה, אף שלא הוגבל בזמן, יחייב את הצדדים לצמיתות. ביחסים שבין יצרן ( או ספק) לבין המשווקים למיניהם המקדמים את מכירותיו קיים נימוק נוסף לכך, והוא האמון ההדדי שיחסים אלה מחייבים... כשאחד הצדדים מבקש לנתק את הקשר, אין אפשרות ואין טעם לחייב אותו להמשיך בו נגד רצונו".

30. ככלל, ככל שספק או יצרן מבקש להביא הסכם הפצה בלעדי לכלל סיום, בהעדר מועד קבוע ומוסכם לסיומו, הרי שעליו לתן למשווק הודעה מוקדמת ניאותה, בפרק זמן סביר מראש על מנת שייערך בהתאם; ולחלופין לשאת ב"דמי הודעה מוקדמת". העילה לחיוב הספק במתן הודעה מוקדמת ניאותה על סיום הקשר החוזי הינה חוזית. היא מהווה חלק מחוזה ההפצה, בין אם נעשה בכתב, ובין אם נעשה בעל-פה או בהתנהגות. ניתן להשתיתה, בהעדר קביעה מפורשת בחוזה, על החובה שבסעיף 39 לחוק החוזים לקיים חיוב הנובע מחוזה בדרך מקובלת ובתום-לב. חובה זו כוללת, בין היתר, את הצורך להתחשב בציפייה הלגיטימית של הצד האחר לחוזה, ובמקרה דנא: ציפייתו המוצדקת של המפיץ לכסות את הוצאותיו, לקצור את פירות השקעתו ולהתארגן מבעוד מועד לאיתור מוצר חלופי בעת סיום קשר ההפצה. אציין למען שלמות התמונה כי חוק חוזה סוכנות ( סוכן מסחרי וספק), התשע"ב-2012 קובע תקופת הודעה מוקדמת מינימאלית שיש לתן בעת ביטול הסכם סוכנות לתקופה בלתי קצובה, בהתאם למשך תקופת ההסכם ( תקופה זו לא תפחת מארבעה חודשים בעת ביטול ההסכם בשנתו הרביעית), אך זאת בנוסף לפיצוי בשל סיום הסכם הסוכנות. כפי שציינתי לעיל, חוק זה חל על יחסי סוכנות, שבהם מייפה הספק את כוחו של הסוכן לאתר לקוחות חדשים ולהתקשר עמם בשמו; אין הוא חל על הסכם הפצה, שבו המפיץ רוכש את הסחורה מהספק ומוכר אותה ברווח.

ככל שהמפיץ הוא שהפר את החוזה עם הספק " אין הוא זכאי לפיצוי כלשהו, ולא יהא צורך לדון באורך הזמן הסביר הנדרש להודעת הביטול" (ע"א 5630/90 תדמור נ' ישפאר חברה אלקטרונית למסחר בע"מ, פ"ד מז(2) 517, 522).

31. בעניין זה אדגיש כי לפי ההלכה, הזכות לקבל הודעה מוקדמת על כוונה לבטל חוזה הפצה, על מנת לאפשר למפיץ לכסות את הוצאותיו ולארגן את עסקיו לקראת סיום ההסכם העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח, על ידי www.court.gov.il

^
X

חיפוש פסקי דין:

מילוי גז קרובים אל שדרות הבנים 111, מגדל העמק, ישראל | קראטה קרובים אל דרך רבין, קריית ביאליק, ישראל | אנטנות קרובים אל יגאל אלון, ראש העין, ישראל | אוניות/ספנות קרובים אל וייצמן 123, נהריה, ישראל | בשמים קרובים אל 3855, ישראל | טרקטורים קרובים אל רבי עקיבא 9, פרדס חנה כרכור, ישראל | דודי שמש חשמל וקיטור קרובים אל הברזל 32, תל אביב יפו, ישראל | מזכירות קרובים אל 406, באר שבע, ישראל | בתי עלמין קרובים אל מוטה גור 19, באר שבע, ישראל | בתי מרקחת קרובים אל המכבים 12-18, ערד, ישראל | חונכות לבני נוער קרובים אל אחוזה 276, רעננה, ישראל | נוטריונים קרובים אל שדרות הפלדה 1-13, קרית גת, ישראל | פיתוח מערכות מידע קרובים אל הכלנית 743, אור עקיבא, ישראל | ספרי קודש קרובים אל הדר 42, קדרון, ישראל | לימודי שפות קרובים אל יצחק בן צבי, חדרה, ישראל | מאגרי מידע קרובים אל משה דיין, בית שאן, ישראל | שפים קרובים אל 40, ישראל | מהנדסי בידוד ואקוסטיקה קרובים אל הגת 20, זכרון יעקב, ישראל | טלפונים קרובים אל שז"ר, טבריה, ישראל | טיפול זוגי קרובים אל 65, חדרה, ישראל | הפקת אירועים כפתן קזבלנקה ביבנה | טכנאי D-phone בחולון | יבוא ויצוא ברידג' בפתח תקוה | רואה חשבון דודאי לאה במודיעין | חוגים וסדנאות כרמלה עזר ברמת גן | קרוואנים צ'ופה קרוואנס - השכרת קראוונים בהוד השרון | חילוץ והצלה תומר חילוצים בנתניה | מועדון זמר פרלה שירה ישראלית בהרצליה | טרקטורים אלסייד יוסף בבאר שבע | וילונות בורדה טכסטיל בנתניה | כלי עבודה האוס סנטר בע"מ בסח'נין | מסננים א.מ. טכנולוגיות תעשייתיות בע"מ בקרית חיים | מבנים יונה רז באפיקים | מדבקות טי-תג בע"מ בתל אביב - יפו | מיקרופילם מיקרו סקאן בע"מ בתל אביב - יפו | מזרקות הכל זורם בפרדס חנה-כרכור | מטאורולוגיה השרות המטאורולוגי בבית דגן | חומרי בניין אדגן בקרית ביאליק | מראות זגג המשולש ע.מ. (2015) בע"מ בטירה | מכניקה עדינה מע"ד בע"מ בנצרת עיליתמחירון גופים למצע ולמילוי בין צלעות | מחירון עבודות אבן | מחירון חומרי נגרות, מסגרות ופחחות | מחירון עבודות טיח | מחירון צינורות פוליאתילן למים קרים וחמים | מחירון נגרות חרש וסיכוך | מחירון מוספים וערבים לבטון, חומרי איטום צמנטיים | מחירון עבודות סיכוך, פרגולות ורצפות סיפון )דקים( | מחירון עבודות איטום | מחירון פיתוח חוץ - משטחים, ריצופים, קירות תומכים ומסלעות | מחירון חומרים לעבודות בטון | מחירון חומרי שרברבות | מחירון חומרי שרברבות | מחירון חומרים לעבודות בטון | מחירון עבודות גינון והשקיה | מחירון עבודות בטון בשלד המבנה | מחירון עבודות בניה | מחירון תבניות לעמודים וראשי כלונס | מחירון עוגני קרקע | מחירון מחירי שעות עבודה ושכירת ציוד | מחירון טיח גרנוליט | מחירון ארונות לשירותי אורחים ולאמבטיה עם כיורי משטח | מחירון דפנות קבועות (ויטרינות) | מחירון כלונסאות בטון עם תמיסת בנטונייט | מחירון שערים מרשתות מרותכות | מחירון בניה בלבני זכוכית | מחירון הריסת מבנה קל | מחירון שנאים, קבלים, אביזרי פיקוד ובקרה ומכשירי מדידה | מחירון זכוכית אורנמנטלית צבעונית | מחירון נטיעה | מחירון גופי תאורה שונים | מחירון ריצופים ואביזרי עזר לנכים | מחירון פיגומים ובמות הרמה | מחירון תקרות וגגות | מחירון דלתות גלילה וסורגי גלילה חשמליים | מחירון עגלות | מחירון פנלים מבודדים | מחירון גדרות מתכת | מחירון כלונסאות בטון "קטני קוטר" | מחירון כבלי נחושת משוריינים N2XBY | מחירון פריקסט טרקוטה | מחירון עבודות עפר והריסה | מחירון בלוקי פוליביד לקירו | מחירון הערה: סעיפי "התקנה בלבד" שלהלן, כוללים את כל העבודה הנדרשת להתקנה מושלמת של הכליםהסניטריים וחיבורם למערכת המים והביוב, מלבד אספקת הכלים כמפורט בסעיף, שיהיו על חשבון המזמין. | מחירון מוליכי נחושת מבודדים | מחירון יחידות טיפול באוויר | מחירון צבע לסימון דרכים | מחירון בלוקי איטונג לקירות | מחירון מכסה משולב בטון יצקת | מחירון מערכת נידוף מטבחיםבפני כב' השופט ג'ורג' קרא מאשימה 1. מדינת ישראל נגד נאשמים 1. יוסף חיימוב הודעה ניתנ החל | לפני: כב' השופטת שרה שדיאור נציג ציבור (עובדים) גב' שולמית שמש נציג ציבור (מעבידים) גב' | בית משפט לתביעות קטנות בנתניה ת"ק 6297-06-10 יוסף נ' בע"מ בפני כב' השופטת ד"ר | בפני כב' הגורם שיפוטי בתיק תובעים 1. אבי יאנוס נגד נתבעים 1. חלי כולי הודעה עקב טעות במספר תיק, | החלטה בתיק בג"ץ 8673/10 בבית המשפט העליון בג"ץ 8673/10 - ד' לפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריב | לכבוד משרד המשפטים/לשכת הוצל"פ באר שבע התקוה 5, באר שבע, 84102 הנדון: עיקול על כלל נכסי החייב ל | בבית המשפט העליון בג"ץ 7183/98 - ד' בפני: כבוד השופט י' טירקל העותרים: 1. עלי דאוד סלים מוסא 2. | בפני כב' השופט הבכיר צבי גורפינקל מאשימה 1. מדינת ישראל נגד נאשמים 1. שי שוויקי (עציר) החלטה לזמ | בית משפט השלום בנצרת תא"ק 16456-03-12 בנק הפועלים בע"מ.. נ' אסיס ואח' תיק חיצוני: | בית משפט השלום בקריית גת 26 פברואר 2012 ת"א 9912-07-11 ישר ואח' נ' וייסבלך-ניתן פס" | בפני כב' העו"ד - מנהל מנ"ת מירב ברייר מבקש 1. MUSABAL ABDALLA נגד משיבה 1. טלרן אחזקות | בפני כב' הרשם בכיר אבי כהן התובעת כלל חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד ענת טיי | החלטה בתיק רע"א 6058/11 בבית המשפט העליון רע"א 6058/11 לפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין ה | בית משפט השלום בחיפה עש"א 39630-03-12 בן דוד ואח' נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ וא | בפני כב' השופט אריה רומנוב מבקשים 1. מדינת ישראל נגד משיבים 2. ראובן דהוקרקר הודעה על כספים המופ | לפני כב' השופט רחמים כהן תובעת חנה שנהב נגד נתבעים 1. מוסך ג ג ג רעננה בעמ 2. צ'מפיון מוטורס | לפני כב' ה מספר תהליך: 1 הודעה על מסמכים נדרשים בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 28 נובמבר 2011 הינך | בבית המשפט העליון בג"ץ 5291/98 בפני: כבוד הרשמת מ' אגמון העותרים: 1. עזיז מחמד חאמד אבו עיישה 2 | בית משפט השלום בחיפה ו"ע 32509-04-11 נטף נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים בפני וועדת העררים | בית דין אזורי לעבודה בחיפה ס"ע 8123-09-11 בורה נ' הרבנות הראשית והמועצה הדתית חדרה בפני כב& | בבית המשפט העליון רע"א 2301/00 - ב' בפני: כבוד הרשם אמיר זולטי המבקשים: 1. טרנסכלל סחר בע" | החלטה בתיק ע"א 4637/06בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4637/06 - כ&q | בבית המשפט העליון בה"נ 916/01 בפני כבוד נשיא בית המשפט העליון בדיון לפי חוק שיפוט בענייני התרת | בפני כב' הסגן נשיאה אייל אברהמי תובעים 1. בצלאל צרפתי נגד נתבעים 1. בטוח לאומי-סניף ירושלים החלט | החלטה בתיק רע"א 7431/02 בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 7431/02 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסב