מבצע בוטוקס

עורכי דין

abc.org.il מספק לכם מנוע חיפוש פסקי דין משוכלל בטכנולוגיית HT היחיד בישראל
חיפוש פסקי דין לפי עורך דין חיפוש פסקי דין לפי שופט חיפוש פסקי דין לפי בית משפט חיפוש פסקי דין לפי סוג תיק חיפוש פסקי דין לפי נושא חיפוש פסקי דין חופשי
לפי עו"ד לפי שופט לפי בית משפט לפי סוג תיק לפי נושא חיפוש חופשי
DOC
PDF

פסק דין

לפני:
כבוד ה שופט גיא הימן

התובעות:

נגד

הנתבעים:

בשם התובעות: עו"ד נסים שקר
בשם נתבע 2: אין הגנה

פסק-דין
1. לאחר עיון מקיף, ונדרשו לו לא פחות משלוש הודעות-משלימות אשר נתבקשו התובעות להגיש, באתי לכלל מסקנה כי לא זו בלבד שאין כל מקום לִתן, כמבוקש, פסק-דין בהעדר-הגנה בפרשה זו, אלא שדינה של התובענה להיות מסולקת מלפניו של בית-משפט זה. זאת, מן הטעם ש חרף האצטלה שעטתה על עצמה אין התובענה יכולה, כל עיקר, להתברר לפי סמכותו הענינית של בית- המשפט.

רקע הדברים
2. תובענה זו הוכתרה: "תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין/מיטלטלין". הנכס, שלגביו התבקש הפירוק, הוא דירת-מגורים ברחוב דוד הראובני מס' 14 בתל אביב-יפו, בגוש מס' 9013, חלקה 17, תת חלקה 8. באורח עמום ולוקה בחסר , המקשה על הבנת הדברים לאשורם, פורט בכתב-התביעה כך :

"מכוח ירושה ו/או מתנה בעלי הדין נרשמו ו/או זכאים להירשם כשותפים בחברת עמידר ו/או בלשכת רישום המקרקעין בתל-אביב יפו כבעלי זכויות בעלות בדירת הוריהם".

3. כמו מאליו נמצאת שואל: כלום במתנה דובר או בירושה? האם נרשמו זכויותיהם של בעלי הדין בפועל או ש הן טרם נרשמו? הזהו רישום בפנקסי "עמידר" או שמא במרשם המקרקעין? לא ענינים פעוטים הם, זוטות של מה-בכך. אלו סוגיות חיוניות של מהות. מנספחים אשר צורפו לכתב-התביעה וממידע, שהוסיפו התובעות לדרישת בית-המשפט, עלה בידך ללקט א ת הקומץ, המשרטט תמונה חלקית של פני-הדברים.

הצדדים הם ארבעה אחים ואחיות. הוריהם הסתלקו, למרבה הצער, לבית-עולמם. קודם לפטירתם, כך דומה, החזיקו ההורים בדירה. זאת למד אתה מן הביטוי "דירת הוריהם" שנקטו התובעות. דא עקא כי כתב-התביעה, שעל יסודו נתבקש בית-המשפט לתן פסק-דין בהעדר-הגנה, לא טרח לפרט מתי וכיצד קנו ההורים זכויות בנכס, מתי מת האב ומה הוא ציווה, אם בכלל, ליורשיו. האֵם הלכה לעולמה בתאריך 21.8.2008. היא לא הותירה אחריה צוואה. בתאריך 3.6.2009 ניתן צו לירושת עיזבונה. תובעת 1, הצהיר הצו, ירשה 5/8 מן הרכוש. כל אחד משלושת האחים הנוספים – תובעת 2 והנתבעים – ירש שמינית.

בחודש אוגוסט 2010, לאמור למעלה משנה לאחר שהוצא צו-הירושה, נרשמו בפנקסי "עמידר" המחזיקים בזכות להירשם כבעלי-הנכס. משום מה, לא שיקף הרישום את הצו לירושת-האֵם. תובעת 1 נרשמה כבעלת 13/16 חלקים מן הזכות להירשם כבעלים. תובעת 2 נרשמה כבעלת 1/16 מן הזכות. השמינית הנותרת ( 2/16) נרשמ ה על-שמה של הא ֵם המנוחה, ובלשון הרישום: גנדור לילי ז"ל (אישור זכויות, נספח א' לכתב-התביעה). בתאריך 6.1.2010, הוסף וצוין באותו מסמך, נרשמה על חלקה זה של האֵם המנוחה הערת-אזהרה לזכותם של הנתבעים.

צירופם זה לזה של הרישום משנת 2010 ושל צו הירושה מוליך למסקנה – וזו נתאשרה בהודעה, שהגישו התובעות לבקשתו של בית-המשפט בתאריך 6.10.2014 – כי לוּ תוקן הרישום ב"עמידר" כך שישקף גם את הצו לירושת המנוחה, הוא היה זה:

לתובעת 1, גב' כליר גנדור, 57/64 חלקים מן הזכות להירשם כבעלת-הנכס ;
לתובעת 2, גב' דיאנה כיאל, 5/64;
לנתבעת 1, גב' ריטה ברשה, 1/64;
לנתבע 2, מר סימון גנדור, 1/64.

אלא, שהרישום טרם תוקן . בהודעתן-המשלימה השנייה כתבו אמנם התובעות, באורח סתמי ומטעה, כי "צו הירושה נרשם בפנקסי עמידר" (הפסקה הרביעית להודעה). רק בהודעה השלישית (בפסקה הרביעית) הובהר כי "צו ירושת עיזבון אביהם המנוח נרשם בפנקסי עמידר כעולה מנספח א לתביעה, (הגם שצו הירושה של אימם טרם נרשם)". פירושם של דברים הוא, ובכך עיקר, כי 2/16 החלקים שהיו בבעלות האֵם המנוחה עובר לפטירתה לא חולקו עדיין בין יורשיה. בהם, ולא בדירת-המגורים כולה, עוסקת, לאמתו של דבר , פרשה זו.

4. היותה זכאית לרוב החלקים, בצירוף הטענות כי ל גב' גנדור משמשת הדירה למגורים וכי לא ניתן לחַלקה למספר נכסים נפרדים, התוו, להשקפת התובע ות, את הדרך ההולמת לפירוק של שיתוף. "הדירה אינה ניתנת לחלוקה בעין", כתבו, "ועל כן ולאור היותה בעלת רוב הזכויות בדירה ונכונותה לשלם לתובעת 2 ולנתבעים שווי חלקם בדירה לפי הערכת שמאי מקרקעין ש ישום את הדירה ויעריך זכויות בעלי הדין בה, מתבקש להורות על פירוק השיתוף דרך מכירת זכויות התובעת 2 והנתבעים בדירה לתובעת [1] " (סעיף 10 לכתב-התביעה).

הסעד המבוקש
5. הנתבעים לא הגישו כתב-הגנה. התובעות עתרו לקבלת התובענה ולציווי על פירוק-שיתוף באופן האמור, בהעדר-הגנה. רק בהודעתן-המשלימה הראשונה הן טרחו לבאר, לשאלת בית-המשפט, כי הן הגיעו להבנה עם נתבעת 1 ונתבקשה מחיקתה מרשימת הנתבעים. כך נעשה. נתבע 2 לא התגונן, על אף שכתב-התביעה הומצא לו כדין וכך גם החלטותַי מן התאריכים 14.5.2014; 21.5.2014 ו-25.9.2014. לפיכך, ובאורח נשנה ועקבי, פקדו את בית-המשפט בקשות מטעם התובעות לתן נגדו פסק-דין בהעדר-הגנה, המחייבו למכור את חלקו בנכס לתובעת 1.

ציווי כאמור מקים היה, להשקפתי, חשש ממשי לפגיעה בזכויותיו של הנתבע. לפיכך, על-יסוד סמכותו של בית-המשפט בתביעות לפירוק-שיתוף להנחות עצמו לפי שיקולים של צדק ויעילות, ולפי סמכותי שבתקנות 65 ו-97(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, נתבקשו התובעים להשלמות. קריאתן המדוקדקת גילתה את מה שהיה סמוי מן העין לכתחילה: אין מדובר, כל עיקר, בתובענה לפירוק-שיתוף בנכס מקרקעין, אף לא בנכס של מיטלטלין.

המסגרת הנורמטיבית והשלכותיה
עקרון-הצדק בהסדרים של פירוק-שיתוף
6. הדין הישראלי מעגן שני הסדרים, דומים למדי, לפירוק של שיתוף בבעלות בנכסים , לפי מהותו של הנכס. הוראותיו של הסימן השני לפרק החמשי בחוק המקרקעין מסדירות את פירוקו של שיתוף בנכס מקרקעין. החוק, המקנה בידי שותף את הזכות לעתור לפירוקו של השיתוף בכל עת (במגבלות, שאינן מעניננו עתה), קובע סדר קדימויות באשר לאופן-הפירוק. בנכס, שלא ניתן לחל וקה, יהא הפירוק בדרך של מכירה והעברת התמורה לשותפים לפי חלקיהם בבעלות. זו מצוותו של סעיף 40 לחוק המקרקעין, הקובע כי דרך-המלך במכירה היא העמדתו של הנכס למציעים בתנאים של שוק-חופשי, אך מוסיף ומכפיף את המכירה לעקרונות של צדק ויעילות, כהולם בעיני הערכאה היושבת לדין.

רעיון זה, של מתן משקל ממשי ליסודות שכמו מן היושר, שזור גם בהוראתו של חוק המיטלטלין. סעיף 10 לחוק, המעגן את זכותו של כל שותף בנכס מיטלטלין לדרוש בכל עת את פירוק-השיתוף, מוסיף ומורה כי "פירוק השיתוף יהיה על פי הסכם בין השותפים, ובאין הסכם – על פי צו בית המשפט, ורשאי בית המשפט לצוות על חלוקת המיטלטלין בעין, או על מכירתם וחלוקת הפדיון, או על דרך אחרת של פירוק השיתוף הנראית לו יעילה וצודקת יותר בנסיבות הענין". פירוק במכירה שעליה הורה בית-המשפט, נקבע עוד, ייעשה "בדרך שנמכרים מיטלטלין מעוקלים בהוצאה לפועל, זולת אם הורה בית המשפט על דרך אחרת הנראית לו יעילה וצודקת יותר בנסיבות הענין".

7. עקרון-הצדק, המעוגן בהסדרים הללו, מקים לבית-המשפט חובה מהותית. זו גוברת, להשקפתי , על כל חובה דיונית כמו החובה ל ִתן פסק-דין בהעדר-הגנה. לאמתו של דבר, ניתן ליישב חובות אלו זו עם זו בזכות ה סמכות, המסורה בידיו של בית-המשפט מכוחה של הוראה, שכבר הוזכרה – תקנה 97(א) לתקנות סדר הדין האזרחי – לחי ֵב תובע להוכיח את תביעתו או את חלקה. בתביעה לפירוק-שיתוף, דומה כי קל יהיה לתובע, לנוכח זכותו המוּבנית וגם בה כבר דובר, להראות כי עומדת לו הזכות לתבוע את עצם פירוקו של השיתוף. פני-הדברים מורכבים יותר בכל הנוגע לאופן-הפירוק. שכן, תובע המבקש לפרק-שיתוף בדרך, שעלולה להיתפש בלתי-צודקת כלפי הנתבע, יידרש – בפרט בהיעדר התגוננות – להוכיח לבית-המשפט כי הדרך המבוקשת אינה פוגעת בנתבע באורח שאינו ראוי.

עתירה לחרוג ממכירה בתנאים של שוק-חופשי – ובלשון הדין: "בדרך שנמכרים מעוקלים בהוצאה לפועל" – מציבה, למצער, תמרור-אזהרה. מתריע הוא מפניה של סכנה כי מכירה-חורגת שכזו עלולה להתברר בלתי-צודקת או בלתי-יעילה. כך, למשל, ניתן לטעון כי חיובו – ועוד בפסק-דין בהעדר הגנה – של שותף למכור את חלקו לשותף אחר, מבטיח בהכרח את מקסום התועלת למעורבים כולם ומביא לכלל ביטוי הולם את עניניהם. לתובעת 1 – זו ודאי דרך רצויה. פירושה, שה יא נעשית לבעלתו המלא ה של הנכס. פירושה, עוד, כי התובעות אינן נדרשות לשאת ב"סיכון", שבו יימצא מאן דהוא והצעתו גבוהה מאומדן-השווי של טרם-מכירה. אלא שבית-המשפט, במלוא כובד-הראש, אינו אמון אך על עניננן של אלו. הדרך המבוקשת דורשת, אפוא, ביאור והנמקה . לזאת נתבקשו התובעות בהחלטות ַי בפרשה זו. אך קודם שאדרש לפרטיה, אוסיף ואפרושׂ פנים נוספות במישור הנורמטיבי.

סיווגו של הנכס המשותף
8. זכות להירשם כבעליו של נכס-מקרקעין איננה בעלות במקרקעין. קביעתו של סעיף 7 לחוק המקרקעין היא זו:

(א) עסקה במקרקעין טעונה רישום; (...)
(ב) עסקה שלא נגמרה ברישום רואים אותה כהתחייבות לעשות
ע סקה.

"רישום" הוא, לפי הסעיף הראשון בחוק המקרקעין, "רישום בפנקסי המקרקעין המתנהלים לפי חוק זה או התקנות על פיו", היינו, במרשם המקרקעין אשר לו יוחדו הוראותיו של הפרק התשיעי לחוק. לאמור, עסקה שלא הושלמה ברישום במרשם המקרקעין איננה עסקה במקרקעין, כי אם התחייבות לעשייתה של עסקה במקרקעין. "פשיטא", קבע בכגון דא כבוד הנשיא אהרן ברק, "שהבעלות בנכס נשארת בידי המוכר, שהרי עניין לנו בהתחייבות למכר ולא במכר (ריאלי)" (ע"א 189/95 בנק אוצר החייל בע"מ נ' אהרונוב, פ"ד נג(4) 199, 244 (1999)).

בנדון כאן, מכירת הדירה בידי רשות-הפיתוח, באמצעות שלוחתה "עמידר", למי מהורי-הצדדים, לא הושלמה ברישום. לאמור, מה שאוחזים בידם היום יורשי-ההורים היא זכות להירשם כבעלים במרשם המקרקעין מכוח התחייבותה של רשות-הפיתוח, הבעלים, לאפשר את השלמתו של המכר כדין (בכפוף להסכמות אשר בחוזה-המכר, ולא הוצג לבית-המשפט). זכות זו להשלמתה של עסקה במקרקעין איננה נכס-מקרקעין. ענינה מוסדר בסעיף 13(א) לחוק המיטלטלין, תשל"א-1971, הקובע: "הוראות חוק זה יחולו, ככל שהדבר מתאים לענין ובשינויים המחוייבים, גם על זכויות". דומה אפוא כי ענין לנו בנכס, הנדון לפי חוק המיטלטלין.

9. קביעה זו היא בת-שיכות לעניננו, בשני מובנים. ראשית, מעוקלים בהוצאה-לפועל נמכרים בהליך, המוסדר בתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979. התקנות מבחינות בין מכירתם של מיטלטלין, ענין המוסדר בסעיפים 60-53 לתקנות, לבין מכירת מקרקעין כמפורט בסעיפים 68-66 להן . ההסדרים הם דומים אך אינם זהים. נדרש אפוא, קודם שניגשים לביצועו של פירוק-שיתוף במכירה, לברר את סוגו הנכון של הנכס.

10. אך לסיווג עשויה להיות משמעות נוספת, חשובה אף יותר. בעוד שפירוק של שיתוף בנכס מקרקעין, ללא תלות בשוויים, לעולם מסור לבית-משפט השלום (סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 ), יש הסוברים כי הסמכות הענינית בכל הנוגע לפירוק-שיתוף בכל נכס של מיטלטלין – אפילו היה נכס זה זכויות הקשורות למקרקעין – נגזרת משוויו (סעיף 51(א)(2) לחוק). לפי תפישה זו, זכות להירשם כבעלים של נכס מקרקעי ן, ששווייה למעלה משני מיליון וחצי ש"ח – יפורק בה השיתוף בבית-המשפט המחוזי.

מקובל לסבור כי בית-המשפט העליון טרם הורה הלכה בסוגיה, המשתרעת אל מעבר לשאלות של פירוק-שיתוף. בבתי-המשפט המחוזיים נחלקו הדעות, ודי בהפניה לאחדות מן הפרשות אשר נדונו שם . יש שנקבע כי הסמכות הולכת אחר הסעד שנתבקש, ולא אחר המצב הרישומי ואחר שוויו של הנכס . ראו ה"פ ( מחוזי חיפה) 119/08 שוייצר נ' רפאל, בהחלטתו של כבוד השופט יצחק עמית (פורס מה במאגרים, 6.7.2008); ת"א ( מחוזי מרכז) 44936-06-11 פלד נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, בפסקה השנייה להחלטתה של כבוד השופטת הילה גרסטל (פורס מה במאגרים, 22.1.2012) ; ת"א (מחוזי נצרת) 7575-11-11 מדינת ישראל נ' רדא, בהחלטתה של כבוד השופטת נחמה מוניץ (פורסמה במאגרים, 6.8.2014). השוו גם לבר"ע (מחוזי תל אביב) 8602/86 לנצוט נ' לנצוט, בפרט בפסקה האחרונה לפסק-דינו של כבוד השופט שאול אלוני (פורסם במאגרים, 9.1.1987).

יש שנפסק, מנגד, כי סיווג הנכס (הנגזר משאלת הרישום) ושוויו הם שקובעים. ראו ת"א (מחוזי באר-שבע) 74/88 דמרי נ' דניאלוביץ, בהחלטתו של כבוד השופט אשר גרוניס (פורסמה במאגרים, 2.11.1988); ה"פ (מחוזי ירושלים) 5399/06 אלמז נ' דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ, בהחלטתו של כבוד השופט צבי זילברטל (פורס מה במאגרים, 26.6.2007) ; בש"א ( מחוזי באר-שבע) 5479/09 י. אליה ובניו יזמות קבלני בנין בע"מ נ' פרץ, בפסקאות 12-7 להחלטתה של כבוד השופטת רחל ברקאי (פורסמה במאגרים, 28.2.2010).

בפסק-דין קצר, שניתן לפני שנים אחדות בע"א 9492/10 הפטריארך היווני אורתודוקסי של ירושלים נ' מדרשת קדמת ירושלים ( כבוד הנשיא גרוניס והשופטים אסתר חיות וניל הנדל, פורסם במאגרים, 5.3.2012), דחה בית-המשפט העליון ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים בת"א 7441/05 ( כבוד השופטת נאוה בן-אור, פורסם במאגרים, 28.10.2010). בית-המשפט המחוזי קבע כי "מאחר [ש]המקרקעין נשוא התובענה אינם רשומים, המסקנה המתבקשת היא שהזכויות להם טוענים התובעים הינן בגדר זכויות אובליגטוריות בלבד, והסמכות לבררן נגזרת משווין הכספי" (שם, בפסקה הששית). על כך כתב בית-המשפט העליון:

"בית המשפט המחוזי בירושלים דן בצורה מקיפה ויסודית בשתי הסוגיות שעמדו בפנינו, זו של סמכות עניינית וזו של מעשה בית דין. הניתוח של שתי הסוגיות היה נכון ומדויק. סומכים אנו ידינו על פסק הדין".

אלא, שבקשה לדיון נוסף בפרשה זו נדחתה בידי כבוד המשנה לנשיא בית-המשפט העליון, השופט אליעזר ריבלין, מן הטעם שכל הלכה לא נקבעה בה . "ברי", נקבע, "כי פסק הדין, אפילו הוא מאמץ את נימוקיו של בית המשפט המחוזי, אינו מגלה כל הלכה. בית המשפט העליון סמך ידו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דן בצורה מקיפה ויחודית בשתי הסוגיות שעמדו בפניו. בית-המשפט העליון לא ראה להוסיף על דברים אלה ולא כלום ובוודאי שלא התכוון 'בכוונת מכוון' או בכלל לקבוע הלכה ( דנ"א 2341/12 הפטריארך היווני נ' מדרשת קדמת ירושלים (פורס ם במאגרים, 28.5.2012)).

11. הסוגיה נותרה, אפוא, שנויה במחלוקת. ברם, דבר זה אינו פוטר את הערכאות מלהידרש לה בבואן להכריע, במקרה נתון, בשאלת הסמכות הענינית. הדבר אינו פוטר, בהתאם, את זה אשר תובע פירוק של שיתוף – בין שהוגש כתב- הגנה ובין שלא – מלעסוק ב סוגיה זו. לא די בהפטרה – "לבית המשפט הנכבד הסמכות העניינית לדון בתביעה", כמצוין בפסקה 12 לכתב-התביעה דנן. על התובע להוכיח את קיומה של סמכות ענינית לבית-משפט השלום, לפי איזו מבין הדוקטרינות אשר הותוו לעיל. זאת לא טרחו התובעות לעשות, ולוּ במלה, בפרשה שבפנַי. הן לא טרחו, בהתאם, לנקוב אפילו בערכו המשוער של הנכס הנדון. הן עתרו, לא פחות, לפסק-דין בהיעדר-הגנה, שעה שכלל אין זה ברור אם הסמכות לדון בְּתביעה לפירוק-שיתוף בזכות להירשם כבעלים של נכס מקרקעין נתונה לבית-המשפט שלפניו עתרו לדבר.

תביעה לפירוק-שיתוף ותביעה לחלוקת-עזבון
12. בניסיון לבסס את צדקתה של דרך-הפירוק המבוקשת, ולנוכח תהיותיו הנשנות של בית-המשפט, ביקשו התובעות מזור בהוראתו של סעיף 113 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965. זו קובעת כך:

(א) נכס שאינו ניתן לחלוקה ונכס שעל ידי חלוקה היה מאבד שיעור ניכר מערכו, יימסר ליורש המרבה במחירו, ובלבד שלא יפחת ממחיר השוק; הסכום שהציע אותו יורש ייזקף על חשבון המגיע לו מן העזבון, ואם עלה על המגיע כאמור, ישלם היורש את הסכום העודף.
(ב) לא הסכים אף יורש אחד לרכוש את הנכס כאמור בסעיף קטן (א) יימכר הנכס ודמי המכר יחולקו.
(ג) בית המשפט רשאי להורות שהמכירה תהיה בדרך שנכסים כאלה נמכרים בהוצאה לפועל או בדרך אחרת שיקבע, ורשאי הוא לקבוע את תנאי התשלום לפי סעיף קטן (א) ותנאי תשלום דמי המכר לפי סעיף קטן (ב).

במה, שאין פירושו אלא הבנ ה שגויה של המצב המשפטי, ראו התובעות דמיון, שלא לומר זהוּת, בין הסוגיות הנדונות בהוראה זו לבין ההסדרים אשר נוגעים לפירוק-שיתוף בנכסים. אמת, אלו גם אלה מדברים ב"נכס שאינו ניתן לחלוקה". אלו גם אלה עוסקים ב"מכירה", ב"מחיר שוק" וב"הוצאה לפועל". אלו גם אלה נוגעים לאחדים, האוחזים יחד בזכויות. אך מה בכך? אלו הן חטין, ואלה הם שׂעורים. התובעות, בטעותן, מערבות זה בזה את ההסדרים שבחוק הירושה, מחד גיסא, ובחוק י המקרקעין והמיטלטלין , מאידך גיסא, כאילו דבקו זה בזה היו לבשר-אחד. דא עקא כי כל אחד מן ההסדרים הוא שוֹנה. ובלשונו של בית-המשפט לעניני משפחה בפרשה, שאליה הפנו לא אחרות מן התובעות עצמן:

"בכתב התביעה ביקשו התובעים להורות על פירוק השיתוף במקרקעין על דרך של מכירתם וחלוקת התמורה בהתאם לחלוקת הזכויות במקרקעין ביניהם. אולם מחצית הנכס נשוא הדיון כאן הינו נכס עיזבון. משכך חולש על חלוקתו האמור בסעיף 113 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 אשר נקט בדרך שונה מאשר זו שבחוק המקרקעין. ליורשים מוענקת [בחוק הירושה] זכות קדימה ברכישת נכסי העיזבון בטרם יועמדו אלה למכירה פומבית " (תמ"ש ( משפחה ירושלים) 22890/05 י.א.כ נ' ב.כ.ש, פסק-דינה של כבוד השופטת נילי מימון (פורסם במאגרים, 16.11.2008)).

אמת, ביטוי לאותה "דרך שונה" מצוי הן במועד החלתו של כל אחד מן ההסדרים והן ברציונאל אשר ביסודו. אבאר.

13. סעיף 113 לחוק הירושה מחולל את פעולתו בשלב שלפני חלוקתם של נכסי-עיזבון. ב אותה עת מחזיקים יורשיו של מנוח בנכסי-העיזבון, במה שאפשר לכנותו "בעלות משותפת" אך אין הוא, בשום פנים, שיתוף במובנם של סעיפים 27 ו-9 לחוקי המקרקעין והמיטלטלין, בהתאמה. " בעלות משותפת" זו היא זכאות משותפת לנכסי-העיזבון כולם, יחד. במלים פשוטות, היורשים הם הזכאים-יחד למאגר-הנכסים שבעיזבון. כל עוד לא חולק העיזבון, ממילא לא נוצר בינם שיתוף במקרקעין, אף לא שיתוף במיטלטלין. עמד על כך פרופסור יהושע ויסמן:

"במשפטנו, נכסי העזבון שבבעלות המשותפת של היורשים, נתונים לכללי משפט מיוחדים, השונים מדיני השיתוף הרגילים. כך, למשל, קובע סעיף 7(ד) לחוק הירושה, תשכ'ה-1965, כי מעת נפילת הנכסים בירושה ועד למתן צו לחלוקת העזבון אין יורש רשאי לבצע עיסקאות בחלקו שבנכס מסויים מנכסי העזבון (להבדיל מחלקו בכלל נכסי העזבון). בפסקי דין אחדים חיווה בית המשפט העליון את דעתו כי עד לחלוקת העזבון 'אין ליורש אלא חלק בכלל העזבון ולא בנכס מסויים' וכי פטירת המוריש אינה מקנה לי ורשים זכויות בנכסים ספציפיים, כי זכותו של יורש לגבי נכס מסויים מתגבשת רק לאחר שנכסי העזבון חולקו.
...
כל פריט שבנכסי העזבון נמצא בבעלות משותפת של היורשים, מרגע הפטירה. ואולם, שיתוף זה הוא, במינוח הנזכר לעיל, שיתוף במכלול נכסים, בהבדל משיתוף בנכס מסויים, וחלות עליו הוראות חוק מיוחדות. הדינים המיוחדים האלה, השונים מדיני השיתוף הרגילים, נובעים מכך שלפנינו שיתוף במכלול נכסים, ולא מכך שהנכסים הספציפיים שבעזבון אינם בבעלות משותפת" (יהושע ויסמן דיני קנין: בעלות ושיתוף 137 (1997) ).

פירושם של דברים, וזהו פשיטא, כי עד שלא חולקו נכסי-העיזבון, כלל לא ניתן לדבר בנכס ספציפי וממילא לא בפירוקו של שיתוף בו, כמשמעותו בחוקי המקרקעין והמיטלטלין. העיזבון עומד כולו, כיחידה אחת , ערב חלוקה. הוא יחולק לפי הוראות-הדין. אלו מצויות בחוק הירושה. סעיף 113 לחוק הוא אחת מהוראות אלו. מעוגנת בו דרך פרטנית לביצועה של חלוקה במקרה מיוחד. הייחוד הוא בכך שנכס מנכסי-העיזבון איננו ניתן למסירה ל כל אחד ממספר יורשים, או שמסירה כזו תגרע משמעותית מערכו. אך סעיף 113 אינו הוראה יחידה בחוק הירושה. סעיף 107 לחוק אוסר על חלוקתו של עיזבון בין יורשים קודם שסולקו החובות מן העיזבון. אין זה מתקבל על הדעת כי שותפים יפרקו בינם שיתוף, ענין שפירושו ייחודו לכל אחד מהם של נכס או של תמורתו, קודם שסולקו חובות, הרובצים על העיזבון.

לשון אחר: אותן הוראות שבחוק הירושה פועלות את פעולתן עובר לחלוקת העיזבון. בפירוק-שיתוף, לעומת זאת, נימצֵא מדברים רק לאחר שהושלמה חלוקתו של נכס מבין נכסי-העיזבון, והנכס נמסר בשלמותו ליותר מיורש אחד. אכן, אין מדובר במבנים משפטיים זהים. האחד, זה שלפי חוק הירושה, על כורחו קודם בזמן לאחֵר, זה שלפי חוק המקרקעין או המיטלטלין. בכל אלה דיבר בית-המשפט העליון:

"אין ספק, שמדובר בענייננו בנכס, שאינו ניתן לחלוקה, שכן מדובר בדירת מגורים. מכאן, שחל במקרה זה סעיף 113 לחוק הירושה, המחייב את מכירת חלקיהם של היורשים למרבה במחיר, תוך מתן זכות קדימה ליורשים על פני זרים. לפי סעיף 1 לחוק הירושה אמנם עובר עיזבונו של נפטר עם מותו ליורשיו , אולם סעיף זה יש לקרוא יחד עם סעיף 107 לאותו חוק, ולפי הנאמר בו, יש לחלק את יתרת העיזבון בין היורשים רק אחרי סילוקם של חובות העיזבון (וכן מזונות). 'עד לאותו זמן אין ליורש אלא חלק בכלל העזבון ולא בנכס מסויים' (הציטוט מדברי מ'מ הנשיא (כתוארו אז) לנדוי בע"א 834/75 , בעמ' 664).
...
כדי 'לחלק' נכס, שאינו ניתן לחלוקה, מובילה הדרך בהכרח לסעיף 113 לחוק הירושה. כל התהליך הזה בהכרח קודם למסירת הנכס, כולו או מקצתו. לשון אחר, רישום מידי של חלקי הבנות במחצית הדירה מסכל את רצון המחוקק ועוקף את סעיף 113 לחוק הירושה. רק אם בסופו של התהליך על-פי סעיף 113 תימסר מחצית הדירה לאחת הבנות ולא לאלמנה (או לאדם זר, מכוח סעיף 113(ב) , תירשם מחצית זו על שם הרוכשת, ואז התוצאה תהיה יצירת שיתוף עם האלמנה בדירה כולה. ברם, על כך נאמר ' עוד חזון למוע ד'" ( ע"א 513/82 רייזמן נ' וושצ'ין, פ"ד ל"ז (2), 813, 819 (כבוד השופטת מרים בן פורת) (1983)).

גם בבית-המשפט לעניני משפחה הונהרו הדברים, הנהר-היטב. כך כתב כבוד השופט אסף זגורי באחת הפרשות:

"יש לזכור כי המנגנון של פירוק שותפות בנכסי העיזבון עפ'י חוק הירושה ( סעיף 113 לחוק הירושה) קודם להפעלת המנגנון של פירוק שיתוף עפ 'י חוק המקרקעין ( סעיף 37 לחוק המקרקעין), א לא אם כן יוכח שהעיזבון כבר חולק. הדבר נובע מכך שמטרת דיני הירושה היא להביא לפירוק השותפות של היורשים בנכסי העזבון. [יש] עדיפות [ל]הסדרים שבחוק הירושה על פני אלו שב חוק המקרקעין באשר לפירוק שיתוף בנכסי עזבון . לקביעה זו חשיבות רבה, שכן הטיעון לפיו יש לקיים השיתוף מתוך התחשבות במשאלות מקצת השותפים מכוח סעיף 43 ל חוק המקרקעין, התשכ'ט-1969 הופך למוקשה שעה שלא הוראות חוק המקרקעין חלות על פירוק השיתוף בדירה אלא הוראות דיני הירושה" (ת"ע ( משפחה טבריה) 14335-03-09 פלונית ז"ל נ' האפוטרופוס הכללי במחוז חיפה והצפון, בפסקאות 24-23 להחלטתו (פורסם במאגרים, 7.8.2011)).

14. כך הוא מבחינת סדר-הזמנים, וכך הוא גם מבחינתה של תכלית החקיקה. לכל אחד מן ההסדרים – בחוק הירושה מזה ובפירוקי-השיתוף במקרקעין ובמיטלטלין מזה – יסוד ומטרה משל עצמו. אשוב אל פרופסור ויסמן:

"לאור הנסיון [בדין העות'מאני] נמנעו מלקבוע בחוק המקרקעין זכות קדימה לבעלים המשותפים ברכישת הנכס המשותף. הדרך הרגילה שנקבעה למכירת הנכס היא במכירה פומבית, דבר העשוי גם להבטיח שיושג מחיר גבוה יותר מאשר במקרה שבו הקונים המתחרים על הנכס הם הבעלים המשותפים בלבד.
...
בחלוקה של נכסי עזבון משותפים, הנעשית על פי הוראות חוק הירושה, תשכ'ה-1965, נקט המחוקק עמדה שונה מזו שננקטה בחוק [המקרקעין]. ליורשים הוענקה זכות קדימה ברכישת נכסי העזבון, בטרם יועמדו הנכסים למכירה פומבית" (ויסמן לעיל, בעמ' 314).

כלום ניתן להסביר את הדבר בדרך נהירה מזו? בעוד שפירוקי-השיתוף במקרקעין ובמיטלטלין מעמידים נר לרגליהם את מִקסום התועלת הכלכלית מן הנכס, מבכר חוק הירושה את הותרתו של נכס בחוג היורשים, אפילו פירוש הדבר כי בשל כך תיגרע גריעת-מה מערכו. אין פירוש הדברים כי חוק הירושה אדיש לשאלת הערך. אדרבה, הוא נותן בידיו של כל אחד מן היורשים אפשרות להרבות במחיר וכך לזכות ברכישתו של הנכס העומד לחלוקה. אלא, שגבול לעקרון-המִקסום נמצא בכך שלא ניתן לצד ג', אשר אינו מבין היורשים, לזכּוֹת בנכס אך משום שהציע תמורה גבוהה יותר. וכפי שהוסיף וכתב בית-המשפט לעניני משפחה בטבריה: "משמעות סעיפים 112-113 לחוק היא, כי מוקנית עדיפות ליורש המרבה במחיר על פני צדדי ג' ברכישת אותו הנכס. עדיפות זו מהווה מעין 'זכות קדימה' קולקטיבית של כל היורשים (ללא עדיפות למי מהם) על פני רוכשים חיצוניים" (פרשת פלונית הנ"ל, בפסקה 38).

מוסיף חוק הירושה, בסעיפים 110 ו-111לו, ומורה כי אופן החלוקה ייקבע בהסכמה בין היורשים או לפי צו של בית-המשפט. חזקה על כל אחת מ ן הדרכים הללו כי יביאו בחשבונן הראוי את ענינם של היורשים כולם, ולא רק של בעלת-הרוב בירושה. נהיר לי רצונה של תובעת 1 להותיר את הנכס בין נכסי-המשפחה ובפרט בידיה-שלה. אולם, מעמד של בכורה לרציונאל זה לא יוכל להינתן אלא קודם שהושלמה חלוקתו של העיזבון, ולפי מכלול השיקולים הנשקלים בשלב זה. דבר זה לא ייעשה לפי הרציונאל, במועד, ובמקום שבו מחליטים על פירוק-שיתוף במקרקעין או במיטלטלין, כי אם לפי אלה החולשים על חלוקת-עיזבונות.

וכאן בא אני אל הנקודה החשובה ביותר בניתוח זה, שהתובעות ודאי היו מעדיפות על-פניו פסק-דין בהעדר-הגנה.

חלוקת-עיזבון – בבית-המשפט לעניני משפחה
15. אשוב ואטעים: אין עניננו בהליך זה בדירת-המגורים כולה. הזכות לבעלות עתידית בדירה טרם נעשתה משותפת לכל הצדדים יחדיו. 2/16 החלקים בזכות להירשם כבעלים במרשם המקרקעין, הם הנכס, העומד לחלוקה מעזבון האֵם המנוחה. נכס זה, אמרתי ואומר שוב, טרם חולק. כך ברי מהעדרו של רישום אחֵר בפנקסי "עמידר". מכל מקום, התובעות לא הציגו לבית-המשפט כל אסמכתא ולפיה הסתיימה החלוקה. "וכבר נפסק", קבע בית-המשפט לעניני משפחה בפרשת פלונית הנ"ל, כי 'זמן החלוקה' הוא מועד מתן צו החלוקה או עריכת הסכם החלוקה בין היורשים " (שם, בפסקה 22). לא זה, אף לא זה, הוצג לבית-המשפט כאן.

הערכאה, האמונה על ניהולו של הליך לחלוקתם של נכסי-ע יזבונות, איננה בית-משפט זה. הסמכות הענינית – סמכות ייחודית היא ולא מקבילה (סעיף 3(א) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנ"ה-1995) – מסורה לבית-המשפט לעניני משפחה (ראו גם, למצב שקדם להקמתו ומסר את הסמכות להפעלתו של ההסדר מדינ ֵי הירושה לבית-המשפט המחוזי – יהושע גייפמן ומיכאל טאוסיג, "מירוץ הסמכויות בהליכים לפירוק שיתוף בדירת מגורים של בני זוג" הפרקליט מ 316, 318 (1991)). ראשית נובע הדבר מן המושכלה היסודית שבסעיף 1 לחוק בית-המשפט לעניני משפחה . הצדדים כולם הם בני-משפחה, כהגדרתו של מונח זה בסעיף 1(2) לחוק. עילת התובענה היא העדרה של הסכמה – לאמור סכסוך כמשמעו באותו החוק – באשר לאופן החלוקה. עילת התובענה היא, למרבה הצער, אי-הסכמה בתוך המשפחה. אלמלא כן, היה מוסדר אופן החלוקה בהסכמה בין היורשים-האחים כולם.

אמת, את פעמיהן על התובעות לשים עתה אל בית-המשפט לעניני משפחה. רק אם, משתושלם החלוקה, ימצְאו עצמם הצדדים והם שותפים בנכס זה או אחר, תיפתח בפני מי מהם הדרך לעתור לפירוק-השיתוף ב ַּהליך, לפי החוק ובערכאה המוסמכת לדבר. דרך כלל מפעיל הייתי את סמכותי שמכוח סעיף 79(א) לחוק בתי-המשפט ומורה כי התובענה, על כרעיה וקרביה, תועבר לבית-המשפט לעניני משפחה. כך מתאפשר היה לתובעות חיסכון באגרה, בטרחה ובזמן. לא אעשה כן, משני טעמים. ראשית, מן המפורט לעיל נהיר כי התובענה איננה ערוכה באופן, שבית-המשפט לעניני משפחה יוכל להידרש לה כמות שהיא. שנית, אין כל ביטחון כי בפניו של בית-משפט זה נפרשה התמונה המלאה בכל הנוגע לע יזבונה של המנוחה. העֲברה לבית-המשפט לעניני משפחה במחוז תל אביב עלולה, לאור הוראותיו של סעיף 79(ב) לחוק, לכבול את ידיו ולמנוע ממנו גמישות, שאפשר שתימצא נדרשת.

16. איני רואה מנוס, אפוא, מסילוקה של התובענה בהיעדרה של סמכות ענינית לבית-משפט זה. כך אני עושה. הסילוק, בהתחשב במהות הדברים ובהוראתה של תקנה 101(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, הוא על דרך של מחיקת התובענה ולא על דרך של דחייה. אינני עושה צו להוצאות. האגרה לא תוּשב.

לכל אחד מן הנתבעים תמציא המזכירות את העתקו של פסק-הדין במסירה אישית. לתובעות – במשלוח לבא-הכוח. המזכירות תסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ה באייר תשע"ה, 14 במאי 2015 , שלא במעמד הצדדים.

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח, על ידי www.court.gov.il
^
X

חיפוש פסקי דין:

דפוס קרובים אל | חפצי נוי קרובים אל | מחסני קירור קרובים אל | קונסטרוקציות מתכת קרובים אל | הידראוליקה קרובים אל | נוטריונים קרובים אל | קולנוע קרובים אל הקישון 3, טבריה, ישראל | כלכלה קרובים אל Unnamed Road, Kidron, ישראל | הכוונה מקצועית קרובים אל | רבנים קרובים אל | מורים לנהיגה קרובים אל איילון 26, אשקלון, ישראל | אבטחת איכות קרובים אל | חפצי נוי קרובים אל | מנופים קרובים אל | מערכות ארגוניות קרובים אל שדרות מנחם בגין 129, בית שאן, ישראל | מהנדסים אזרחיים קרובים אל | עבודות עפר קרובים אל | בתי מלון קרובים אל | מיכלים קרובים אל | טכנאים קרובים אל מחירון חומרי איטום ובידוד תרמי | מחירון חומרי חשמל | מחירון מתקני הסקה | מחירון חומרי מליטה אגרגטים מוספים וערבים | מחירון עוגני קרקע | מחירון חומרים לעבודות אבן | מחירון מערכות בקרת מבנים | מחירון עבודות בטון בשלד המבנה | מחירון מתקני חשמל | מחירון בדיקות מעבדה לקרקע, דרכים ובטון | מחירון רכיבים מתועשים בבניין | מחירון חומרים לעבודות ריצוף וחיפוי | מחירון מרחבים מוגנים ומקלטים | מחירון חומרים לעבודות אבן | מחירון חומרי זגגות וצבע | מחירון מערכות בקרת מבנים | מחירון עבודות צביעה | מחירון חומרים לעבודות בטון | מחירון עבודות אלומיניום | מחירון צנרת נחושת ואביזריה | מחירון לבנים לציפוי קירות | מחירון רשת סיבי זכוכית | מחירון מערכות אוטומטיות לכיבוי אש במים (ספרינקלרים) | מחירון בורות סופגים | מחירון בניה בבלוקי בטון | מחירון דלתות אלומיניום | מחירון צינור פלדה עם עטיפה חיצונית | מחירון ארובות | מחירון רעפי פלדה | מחירון שלוחות טפטוף | מחירון דייס (גראוט) | מחירון צביעה וסימון דרכים | מחירון ניקוז מי גשם | מחירון מחיצות ניידות אקוסטיות | מחירון שערים חשמליים | מחירון משאבה, אביזרי פיזור אוויר | מחירון חיבור מנועים ואביזרי פיקוד | מחירון כבלים חסיני אש | מחירון עבודות בטון בשלד המבנה | מחירון בנית כיסי גרירה | מחירון סורגים, מעקות, מכסים וסבכות מפלדה | מחירון מחסומים לרכב ומתקני חנייה לאופניים | מחירון דפנות קבועות (ויטרינות) | מחירון אביזרים במקלחת ממתכת מצופה כרום | מחירון צבע פנים | מחירון קירות סלארי עם תמיסת בנטונייט | מחירון גופי מילוי בתקרות צלעות וגגות משופעים | מחירון צינורות פלסטיים | מחירון מוצרי שיש (אבן) | מחירון ארונות מטבחבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו ס"ע 14278-07-11 דאר דיאב נ' פז עתידים -הרמלך עדי בפני : | מספר בקשה:1 לפני כב' הרשם מסבאח קבאני מבקשים 1. נע. לי.ד. שיווק בע"מ ח.פ 51258422 נגד משיבי | בפני כב' השופטת דנה עופר תובעים רשות השידור/ המשרד הראשי נגד נתבעים 1.הנא מוסטפא 2.חמד מוסטפא חו | לפני:כב' הרשם איתי אדרת התובע: NGUYEN NGOC THIEN (דרכון 4093812(B ע"י ב"כ: עו"ד ד | בית משפט השלום בנצרת ת"א 24296-07-10 אלחלים(המנוח) ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ וא | בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע ס"ע 26211-01-11 היישרוק נ' עיריית באר שבע ואח' תיק חיצוני | בית משפט השלום בהרצליה ת"א 20076-08-10 אידלמן נ' מדינת ישראל תיק חיצוני: מספר בקשה:6 בפני כ | פסק-דין בתיק ע"א 10776/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 10776/06 | בפני כב' השופטת ישראלה קראי - גירון בעניין: פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם-1980 להלן: &q | בפני כב' הגורם שיפוטי בתיק תובעים 1. עיריית אשדוד נגד נתבעים 1. סופיה אוזיאל הודעה על מנת לקלוט | בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים 30 אוקטובר 2011 עת"מ 49775-09- | בית משפט לתביעות קטנות בחיפה ת"ק 45767-09-11 יצחקי ואח' נ' הדקה התשעים בע"מ מספר ב | בפני כב' השופטת אנה שניידר התובע אחמד ווזווז נגד הנתבעים 1.מכון מגיד ללימודי המשך מיסודה של האונ | בית משפט השלום בפתח תקווה מ"ת 32106-05-12 מדינת ישראל נ' איסיקוב(עציר) לפני כב' השופט מ | מספר בקשה:1 בפני כב' השופט אלי אנושי מבקשים סולטאן מנאסרה נגד משיבים מדינת ישראל החלטה להקראה לי | בפני כב' השופטת אינעאם דחלה-שרקאוי תובעים נגד נתבעת חברת החשמל לישראל בע"מ החלטה 1. הצדדים | בפני כב' השופטת הבכירה רובין לביא מבקשת מרפאות ים המלח בע"מ נגד משיבים בנק פועלים בע"מ | מספר בקשה:4 בפני כב' הרשם הבכיר ריאד קודסי מבקשים נגד משיבים החלטה לזמן את הצדדים לדיון ליום 2.7 | לכבוד לשכת הוצל"פ חיפה פל-ים 12, חיפה, 33095 הנדון: עיקול על כלל נכסי החייב לפי צו בתיק: מספר ת | בית דין אזורי לעבודה בחיפה 24 יוני 2013 ב"ל 14938-04-12 שולץ נ' המוסד לביטוח לאומי לפני כב&