מבצע בוטוקס

עורכי דין

abc.org.il מספק לכם מנוע חיפוש פסקי דין משוכלל בטכנולוגיית HT היחיד בישראל
חיפוש פסקי דין לפי עורך דין חיפוש פסקי דין לפי שופט חיפוש פסקי דין לפי בית משפט חיפוש פסקי דין לפי סוג תיק חיפוש פסקי דין לפי נושא חיפוש פסקי דין חופשי
לפי עו"ד לפי שופט לפי בית משפט לפי סוג תיק לפי נושא חיפוש חופשי
DOC
PDF

פסק דין

בפני
כב' השופטת אילה גזית

תובעת

אמטל שירותי מיטען בינלאומיים בע"מ

נגד

נתבעים

1.חברת ריטאן קאר בע"מ
2.ארנון בס
3.משה בס

פסק דין
מבוא

1. התובעת חברת אמטל שירותי מטען בינלאומיים (להלן: "התובעת"), אשר עוסקת בשירותי מימון והלוואות כספיות, ערכה עסקאות ניכיון עם חברת ריטאן קאר בע"מ (להלן: "הנתבעת 1"), כאשר הבעלים ומנהלה מר ארנון בס (להלן: "הנתבע 2"), היה ערב לעסקאות אלו.

התובעת הגישה תביעה נגד הנתבעים 1-3 בטענה, כי הם לא עמדו בהתחייבויותיהם כלפיה. לטענתה, הנתבעת 1 לא השיבה את הכסף לתובעת, והנתבע 2 לא פרע את חובו מכוח ערבותו, ומכוח ההסכם בין הצדדים, ומר משה בס, אביו של הנתבע 2 (להלן: "הנתבע 3"), הפר את התחייבותו לשלם לתובעת חוב בסך 180,000 ₪.

הנתבע 2 טוען, בשמו ובשם הנתבעת 1, כי מילא אחר הוראות ההסכם, ומי שהפרה את ההסכם היא התובעת. הנתבע 3 טוען, כי הוא מעולם לא התחייב כלפי התובעת לתשלום של חלק מהחוב.

טענות הצדדים

2. מטעם התובעת הצהיר מר יצחק מנשה, מנהל התובעת.

מר מנשה טוען, כי במהלך חודש אוגוסט 2008 או בסמוך לכך, פנתה הנתבעת 1, באמצעות הנתבע 2 לתובעת, אשר הציג את החברה ככזו שעוסקת בליסינג לתחום הרכב, וביקש לבצע עסקאות ניכיון שיקים. החברה ציינה, כי בידיה שיקים רבים של לקוחותיה אשר שכרו ממנה רכבים, ומשלמים את תשלומי השכירות, וכי ברצונה לקבל מימון בגין שיקים אלו.

מר מנשה טוען, כי במהלך חודש אוקטובר 2010, החלו השיקים אשר בוצעו בגינם עסקאות ניכיון להיות מחוללים. לטענתו, במהלך חודש דצמבר 2008, הפסיקה התובעת כל פעילות עם הנתבעת 1.

מר מנשה טוען, כי סך חובה של החברה על-פי כרטסת הנהלת החשבונות של התובעת, עמד ביום 31.12.2008 על הסך של 581,630 ₪, סכום זה כלל גם שיקים אשר חזרו במהלך חודש ינואר 2009.

מר מנשה טוען, כי בראשית שנת 2009, הסתבר כי החברה הפסיקה את פעילותה, וכי היא לא תשלם לתובעת את חובה. לפיכך, טוען מר מנשה כי התובעת פנתה לנתבע 2 אשר ערב לחובותיה של החברה. לטענתו, הנתבע 2 הודיע, כי בדעתו לפרוע ללא דיחוי את החוב של החברה, אביו של הנתבע 2, הנתבע 3 יצר קשר עם התובעת, והתחייב, כי העניין יוסדר בהקדם.

מר מנשה טוען, כי בסוף חודש יוני 2009 או בסמוך לכך, יצר עם התובעת קשר מר אשר הרפז (להלן: "מר הרפז"), אשר התובעת או מנהלה לא הכירוהו קודם לכן, הציג עצמו כשלוח ונציג של הנתבע 2 והנתבע 3, וביקש להגיע מטעמם ומטעם החברה להסדר כספי לתשלום החוב.

מר מנשה טוען, כי הצדדים ניהלו משא ומתן באמצעותו של מר הרפז, וביום 29.7.2009 נחתם הסכם, על-פיו לקח על עצמו הנתבע 2, לשלם את חובה של החברה לתובעת, חוב על הסך של 581,880 ₪.
עוד סוכם, לטענתו, כי הנתבע 3 ייקח על עצמו לשלם לתובעת מתוך החוב את הסך של 180,000 ₪, כשסכום זה נושא ריבית של 1.5% לחודש החל מיום 26.6.09.

מר מנשה טוען, כי הנתבע 2 ציין, כי הוא לא מסר לאביו, הנתבע 3 את גובה החוב האמיתי, אלא סיפר לו, כי החוב שלו לתובעת עומד על הסך של 180,000 ש"ח בלבד, ולפיכך, הוא ביקש, כי בין הצדדים ייחתם הסכם נוסף, הסכם אשר לא יחייב את התובעת לפיו יירשם, כי סכום החוב עומד על סך של 180,000 בלבד. התובעת הסכימה לכך.

מר מנשה טוען, כי בסמוך לאותה התקופה, יצר עמו קשר הנתבע 3 ואישר באוזניו, כי הוא מתחייב לשלם לתובעת בשם הנתבע 2 את הסך של 180,000 ₪, על-פי התנאים שהופיעו בהסכם שנחתם בין התובעת לבין הנתבע 2, היינו, בריבית של 1.5% לחודש החל מיום 26.6.2009.

מר מנשה טוען, כי על-פי ההסכם, ככל ובמידה והנתבע 2 היה עומד בהתחייבותו, ומשלם את התשלומים עד ליום 10.2.2010, הסכימה התובעת למחול לו על חלק נכבד מהחוב כך שבסך הכול היה צריך לשלם את הסך של 308,750 ₪.

מר מנשה טוען, כי יומיים לפני מועד פירעון השיקים, ביום 8.2.2010, פנה מר הרפז למנהל התובעת בפגישה שנערכה בבית קפה, וביקש להאריך את המועד לתשלום הסכום המופחת. מר הרפז הציע לתובעת כי הנתבע 2 ישלם לה את הסך של 30,000 ש"ח כפיצוי בגין דחיית התשלום. מנהל התובעת סרב להצעה.

מר מנשה טוען, כי ביום 11.2.2010, העבירה התובעת לנתבעים, באמצעות מר הרפז, מכתב אשר מודיע להם, כי הם למעשה מפרים את ההסכם הפרה מהותית. התובעת, לפנים משורת הדין, מבלי שהייתה חייבת לעשות כן, נתנה לנתבעים ארכת חסד בת 7 ימים לקיום התחייבויותיהם.

מר מנשה טוען, כי ביום 22.2.2010 פנה אליו מר הרפז שוב, וביקש להיפגש עמו לצורך תשלום החוב. לטענתו, במעמד הפגישה, העביר אליו מר הרפז שני שיקים בנקאיים האחד על הסך של 150,000 ₪, והשני על הסך של 30,000 ש"ח, שיקים שהינם "למוטב בלבד" לפקודת מוטב שאיננו התובעת.

מר מנשה טוען, כי התובעת התנגדה לקבלת השקים, שכן לא היו לפקודתה, וסכומם היה על חלק מהחוב בלבד. לטענתו, החברה הצליחה לגבות מהשיקים אשר הוחזקו בידיה בעסקאות הניכיון עם החברה את הסך של 40,000 ש"ח בלבד.

מר מנשה טוען, כי סך חובם של הנתבעים עמד נכון להגשת תביעה זו על הסך של 558,024 ₪: סך של 581,880 ₪ על-פי ההסכם, הסך של 81,144 ₪ בגין ריבית בת 1.5% מיום 29.7.09, פיצוי מוסכם על סך 30,000 ₪, ניכוי הסך של 95,000 ₪ ששולם ע"י מר עזרא משה וניכוי הסך של 40,000 ₪ אשר נגבה מהשיקים של הניכיון.

מר מנשה טוען, כי לאחר הגשת התביעה, הסתבר כי ביום 7.3.10, הגיש הנתבע 2 תביעה לבית משפט נכבד זה, למתן סעד הצהרתי כנגד התובעת, לפיו על התובעת לקיים את ההסכם עליו חתמו הצדדים מיום 29.7.09, ולקבל לידיה את הפיצוי שנקבע על סך 205,000 ₪ +8,750 ₪.

מר מנשה טוען, כי המשמעות של הבקשה שהוגשה לבית המשפט הנכבד היא, כי למעשה הנתבעים מודים, בהודאה של בעל דין, כי הם חבים לתובעת לפחות את הסך של 213,750 ש"ח ברם, הם החליטו שלא לשלם חובם זה.

3. הנתבע 2 הגיש תצהיר עדות ראשית, וטען כי הוא מעולם לא נתן לידי התובעת ערבות כלשהי לחיובה של הנתבעת 1 - ואם נעשתה ערבות שכזאת, היה על התובעת להציג אותה.

הנתבע 2 טוען, כי הוא זה שלווה את הכספים מהתובעת - הוא החייב, וכך גם נקבע במפורש בהסכם המצורף כנספח ג' לתצהיר מנהל התובעת.

הנתבע 2 טוען, כי במהלך שנת 2008, הוא לווה כספים מהתובעת, ולצורך הבטחת החזר ההלוואות הפקיד בידי התובעת שיקים - "עסקת ניכיון". לטענתו, כל עסקאות הניכיון נעשו באותם תנאים, ומבלי שהוא יקבל הסכמי הלוואה מסודרים או פירוט של שיעורי הריבית האפקטיבית של תקופת ההלוואה, ושיעור ההוצאות הנלוות.

הנתבע 2 טוען, כי הריביות שנגבו ממנו בגין עסקאות הניכיון היו בשיעור של כ- 55.7% לשנה.

הנתבע 2 טוען, כי התובעת ניצלה את העובדה, כי מצבו הבריאותי היה בכי רע, כדי ללחוץ אותו להגיע עמו להסכמות שבינן ובין המציאות לא היה כל קשר - וכך לטענתו נולדו שני ההסכמים שעליהם מסתמכת התביעה היום.

הנתבע 2 טוען, כי הוא פחד ממנהל התובעת, ולא רצה להסתבך עמו, ולכן חתם על ההסכמים.

הנתבע 2 טוען, כי אביו, הנתבע 3, הסכים לעזור לו, אך בשום פנים ואופן הוא לא התחייב כלפי התובעת או כלפי מנהל התובעת, כי הוא ישלם במקומו או כי הוא אחראי לחוב.

הנתבע 2 טוען, כי מר הרפז ניהל את המשא ומתן בשמו מול מנהל התובעת, והביא לסגירת ההסכם. לטענתו, ההסכם נחתם על-ידו תוך שאישור חתימתו נעשה על ידי עורך דין עמיחי – כאשר מנהל התובעת הציב תנאי חד משמעי לפיו, עורך דין עמיחי ימנע מלערוך תיקון כלשהו בהסכם, ויסתפק באישור החתימה בלבד, וכי המועד שנקבע לתשלום לפי ההסכם היה 10.2.10.

הנתבע 2 טוען, כי הצליח לגייס את רוב הסכום במועד, אך חלק מהסכומים היו חסרים לו, ולכן ביקש ממר הרפז שיפנה למנהל התובעת, ויבקש ממנו אורכה של מספר ימים לצורך ביצוע התשלום על פי ההסכם. לטענתו הוסכם על כ-7 ימים לצורך התשלום.

הנתבע 2 טוען, כי הוא הודיע למר הרפז ופעל כדי לגייס את הכסף כך שזה יועבר עד ליום 22.2.10
לידי מנהל התובעת באמצעות מר הרפז.

הנתבע 2 טוען, כי בשעה 18:00 נפגש מר הרפז עם מנהל התובעת בקפה ברמת אביב בתל אביב, הוא
המתין בסמוך למקום הפגישה - כפי שנקבע בינו ובין מר הרפז מראש. לטענתו, לאחר הפגישה, הודיע לו מר הרפז, כי מנהל התובעת התחרט, ואינו מוכן לקבל את הכסף ולקיים את ההסכם, וכי הוא חוזר בו מהאורכה שנתן בידי לביצוע התשלום, וכעת הוא דורש את מלוא הסכום הנקוב בהסכם.

הנתבע 2 טוען, כי לאחר שהתובעת עמדה על דעתה, כי היא אינה מסכימה לקיים את התחייבויותיה למתן אורכה, החליט להגיש תביעה לצורך אכיפת ההסכם.

4. מצהיר נוסף מטעם הנתבע 2 הוא מר אשר הרפז, חבר של משפחת בס אשר סייע למשפחה לטפל בסגירת חובותיו של הנתבע 2 מול גורמים שונים בהם התובעת.

מר הרפז טוען, כי את מר מנשה הכיר אגב העיסוק בניסיון להביא לפשרה בין הצדדים. לטענתו, ביום 29.7.09 נכרת הסכם בין הצדדים במסגרתו נקבע, כי יסולק מלוא חובו של הנתבע 2 אצל התובעת כנגד תשלום בסך 213,000 ₪.

מר הרפז טוען, כי הוא היה איש הקשר בין הנתבע 2 ומשפחתו לתובעת ומנהלה, ועם הנתבע 3 אשר בפועל היה אמור להביא את הכספים לכיסוי החובות.

מר הרפז טוען, כי ביום 8.2.10, יומיים טרם מועד ההעברה הנקוב בהסכם, הוא שוחח עם מר מנשה, אשר הסכים למתן ארכה של 7 ימים לביצוע התשלום.

מר הרפז טוען, כי ביום 14.2.10, ביקר בעניין אחר במשרדו של מר מנשה, אז העביר לידיו מר מנשה מכתב שהתאריך הנקוב בו הינו 11.2.10, ואשר מצוינת בו העובדה, כי לנתבע 2 ניתנת אורכה לפנים משורת הדין של 7 ימים נוספים, קרי, שיוכל לשלם את הסכום שבפשרה עד ליום 17.2.10.
לטענתו, מר מנשה הבהיר לו, כי במכתב נרשם, כי ניתנים לנתבע 2, שבעה ימי ארכה עד ליום 22.2.10.

מר הרפז טוען, כי במהלך יום 22.2.10, המציא הנתבע 3 שיקים בנקאיים של בנק "איגוד" שבו מתנהל חשבונו בהם נקובים הסכומים: 150,000 ₪ ו- 30,000 ₪.
לטענתו, בסמוך לשעה 18:00, נפגשו בבית קפה ברמת אביב בתל-אביב לצורך העברת השקים לידיו של מר מנשה.

לטענתו, רק בפגישה התחוור לו, כי מר יצחק מנשה שינה לפתע את דעתו, וכי הוא מבקש עתה לקבל את מלוא החוב, ולא אגורה שחוקה אחת פחות וסירב לקבל את השקים.

מר הרפז טוען, כי למחרת, ומשביקש לבקר שוב את מר מנשה, סירב הלה לקבל את הסכום שבהסכם כשהוא עומד על תשלום מלוא החוב אשר לטענתו עומד על 585,000 ₪ הגם שלדבריו, מאז נכרת ההסכם, עלה בידיו לגבות שיקים.

5. הנתבעים 1-2 הגישו חוות דעת מומחה מטעמם של מר פולישוק.

6. הנתבע 3 הגיש תצהיר עדות ראשית, וטען כי במהלך החודשים הראשונים לשנת 2009, פנה אליו הנתבע 2 וסיפר לו, כי ישנם מספר גורמים בשוק האפור אשר הוא חייב להם כספים, והם מאיימים על חייו, וכי הוא נואש, וזקוק ממנו לסיוע כספי, אחרת אותם גורמים יפגעו בו.

הנתבע 3 טוען, כי שאל את הנתבע 2 מי הם אותם גורמים, והוא סיפר לו על שניים – שלושה גורמים, ובכלל זה שמר מנשה מאיים על חייו.
הנתבע 3 טוען, כי הוא מעולם לא הסמיך את מר אשר הרפז להיות נציג שלו או לנהל בשמו ו/או עבורו משא ומתן כלשהו עם מר מנשה או על כל גורם אחר. לטענתו, מר הרפז היה חברו של הנתבע 2, והנתבע 2 ביקש ממנו שיסייע לו במשא ומתן מול מר מנשה.

הנתבע 3 טוען, כי מעולם לא אמר או הבטיח בכל דרך או צורה שהוא יהיה מחויב או ערב לחובות של בנו או להסדר כלשהו.

הנתבע 3 טוען, כי המשא ומתן שהתנהל שלא בידיעתו, לא בהסכמתו, לא מראש ולא בדיעבד לשלם תשלום כלשהו למר מנשה, והדבר היחיד שהסכים הוא לעזור לבנו.

הנתבע 3 מדגיש, כי הוא לא מופיע כצד להסכם המצורפים נספח ב' ו-ג' לכתב התביעה, ואינו חתום על ההסכמים הללו.

ב"כ הנתבעים העלה את הטענה, כי מדובר בתביעה על-פי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג – 1993, אלא שעל-פי החלטת יום 1.6.10 נקבע, כי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות אינו חל במקרה דנן.

דיון והכרעה

7. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, במוצגים, ובסיכומי הצדדים אני קובעת, כי התביעה כנגד הנתבעים 1 -2 דינה להתקבל במלואה, והתביעה כנגד הנתבע 3 דינה להידחות.

המחלוקת בתיק דנן נסבה סביב השאלה, האם הנתבע 2 הפר את ההסכם שנכרת בינו לבין התובעת ביום 29.7.09, ועל-כן יש לחייב את הנתבע 2 לשלם את חובה של הנתבעת 1 לתובעת בסך של 581,880 ₪, (להלן: "החוב המלא"), או שמא התובעת סיכלה את ההסכם בשל סירובה לקבל את השיקים שהעביר לה הנתבע 2 באמצעות שליחו, ועל-כן יש לחייב את הנתבע 2 לשלם את התשלום המופחת, הנקוב בהסכם בסך של 308,750 ₪ (להלן: "הסכום המופחת").

מכאן, השאלה הראשונה שיש לבחון היא האם הנתבע 2 עמד בתנאי ההסכם שנכרת בינו לבין התובעת?

ההסכם קובע, כי אם הנתבע 2 יעמוד בהתחייבותו וישלם את התשלומים המפורטים בסעיף 3 להסכם עד ליום 10.2.10, התובעת תסכים למחול לנתבע 2 על חלק נכבד מהחוב של הנתבעת 1, כך שהנתבע 2 ישלם לתובעת סכום מופחת של 308,750 ₪, במקום את החוב המלא בסך של 581,880 ₪.

בנוסף, בסעיף 8 להסכם נקבע, כי אם הנתבע 2 לא יעמוד בהתחייבותו על-פי ההסכם ובתנאיו, יתווסף ליתרת החוב הבלתי מסולקת סכום של 30,000 ₪, אשר יהווה את החוב הסופי של הנתבע 2, ויעמוד לפירעון מיידי.

אין חולק, כי ההסכם שנכרת בין התובעת לנתבע 2, משקף את הסכמות שהושגו בין הצדדים, והינו הסכם תקף ומחייב. יתרה מזו, ההסכם אף אושר בחתימתו של בא-כוחו של הנתבע 2, עו"ד דוד עמיחי, ועל-כן טענת הנתבע 2 בתצהירו, כי הוא חתם על ההסכם מתוך פחד ואיומים – דינה להידחות.

בעניין זה, יודגש כי הנתבע 2 אף הודה בחקירתו הנגדית, כי בניגוד לטענותיו בתצהירו, מנהל התובעת לא איים עליו (ראו: פרוטוקול מיום 16.9.13 בעמוד 40 שורות 12-13), וכשנשאל באיזה אופן הוא אוים, הוא ענה: "לא משנה באיזה אופן, התכוונתי באופן משפטי" (ראו: פרוטוקול מיום 16.9.13 בעמוד 42 שורות 27-30). יובהר, כי הודעה לפני נקיטה בהליכים משפטיים אינה מהווה איום, ולכן אף מסיבה זו, אין מקום לקבל טענתו של הנתבע 2.

לפיכך, משנקבע, כי ההסכם תקף ומחייב את הצדדים, עולה השאלה האם הנתבע 2 עמד בהתחייבותו לשלם לתובעת את הסכום המופחת במועד האחרון הקבוע בסעיף 3.4 להסכם, קרי, ביום 10.2.10?

התובעת טוענת, כי ביום 8.2.10, יומיים לפני מועד פירעון השיקים, פנה מר הרפז המתווך מטעם הנתבע 2 למנהל התובעת, בפגישה שנערכה בבית קפה, וביקש להאריך את המועד לתשלום הסכום המופחת. לטענתה, מר הרפז הציע למנהל התובעת, כי הנתבע 2 ישלם לה את הסך של 30,000 ₪, כפיצוי בגין דחיית התשלום, אולם מנהל התובעת סירב להצעה.

עוד טוענת התובעת, כי ביום 11.2.10, העבירה התובעת לנתבעים 1-2 באמצעות מר הרפז מכתב המודיע להם, כי למעשה הנתבע 2 מפר את ההסכם הפרה מהותית, אולם התובעת, לפנים משורת הדין, מבלי שהייתה חייבת לעשות כן, נתנה לנתבע 2 ארכה בת 7 ימים לקיום התחייבויותיו על-פי ההסכם.

התובעת טוענת, כי הנתבע 2 לא ניצל ארכת חסד זו, ולא שילם את חובו.

לעומת זאת, הנתבע 2 טוען, כי ביום 14.2.10, ביקר מר הרפז במשרדו של מנהל התובעת אשר מסר לו מכתב מיום 11.2.10, לפיו ניתנה לנתבע 2 ארכה נוספת של 7 ימים מיום 10.2.10, קרי הנתבע 2 יוכל לשלם את הסכום עד ליום 17.2.10. לטענת הנתבע 2 המכתב נמסר למר הרפז ביום 14.2.10, כאשר מר הרפז פגש את הנתבע 2 ביום 15.2.10, ולכן לטענת הנתבע 2, מנהל התובעת הבהיר למר הרפז, כי לנתבע 2 ניתנים 7 ימי ארכה לקיום התחייבויותיו מהיום שבו המכתב מגיע לידיו.

לעניין זה, טוען הנתבע 2, כי סעיף 10 להסכם קובע, כי:

"הודעות שנמסרו על-ידי מי מהצדדים במסירה אישית תחשבנה כאילו נמסרו והגיעו לידיעת הצד השני במועד המסירה בפועל".

לאור האמור, טוען הנתבע 2, כי האורכה שניתנה לו היא מהיום שהמכתב נמסר לידיו, קרי, ביום 15.2.10, ומיום זה חל מניין 7 ימים לאורכה שניתנה לו, לאמור עד ליום 22.2.10.

אין חולק, כי על-פי ההסכם, המועד האחרון לתשלום הסכום המופחת על-ידי הנתבע 2 או נציג מטעמו הוא ביום 10.2.10, אולם, ביום זה, לא הועבר הסכום המופחת על–ידי הנתבע 2 או נציג מטעמו, ולא הועבר כל סכום אחר לידי התובעת.

כמו-כן, אין חולק, כי התובעת נתנה אורכה לנתבע 2 לשלם את הסכום המופחת ב- 7 ימים נוספים. לפיכך, המחלוקת בין הצדדים היא האם האורכה שניתנה על-ידי התובעת לביצוע התחייבויותיו של הנתבע 2 הוא מהיום שנקוב במכתב, קרי, מיום 11.2.10, המציין, כי היום האחרון לתשלום הסכום המופחת הוא יום 17.2.10 או מהיום שהנתבע 2 קיבל את המכתב לידיו בפועל, בהתאם לקבוע בסעיף 10 להסכם, קרי, ביום 22.2.10?

במקרה דנן, התובעת לא הייתה מחויבת בהסכם ליתן אורכה לתשלום הסכום המופחת, שכן מטרת ההסכם מלכתחילה הייתה, להפחית את החוב המקורי שחויבה הנתבעת 1, ולכן האורכה שניתנה באמצעות המכתב מיום 11.2.10, ניתנה לפנים משורת הדין. אולם, מאחר שסעיף 10 להסכם קובע, כי הודעה שנמסרה במסירה אישית תחשב מהיום שהגיעה לידי הנתבע 2 בפועל, הנני קובעת, כי המועד האחרון לתשלום הסכום המופחת הינו ביום 22.2.10.

כעת, יש לבחון האם ביום 22.2.10, לנתבע 2 או למתווך מטעמו, היה את הסכום המופחת הקבוע בהסכם, והאם סכום זה הועבר לידי מנהל התובעת?

אמנם, בהתאם להסכם, הסכום המופחת שנקבע הינו 308,750 ₪, אולם כנשאל מנהל התובעת, מר מנשה בחקירתו הנגדית מהו הסכום המופחת לו ציפה לקבל על-ידי מר הרפז העיד כי:

"ש. בפגישה עם הרפז עמדת על כך שתקבל 580,000 ₪?
ת. לא.
ש. בפגישה עם הרפז היה מוסכם עליך שתקבל את השיקים
על פי הסכום הנמוך?
ת. סכום הפשרה.
כמה היית צריך לקבל באותו ערב?
ת. 253,000 ₪..."
(ראו: פרוטוקול מיום 25.10.12 עמוד 21 שורות 25-32).

מעדותו זו של מנהל התובעת ניתן ללמוד, כי הסכום המופחת שהיה על הנתבע 2 להעביר לידי מנהל התובעת עומד על סך 253,000 ₪, שהינו סכום הנמוך מהסכום הקבוע בהסכם.

הנתבע 2 טוען, כי ביום 22.2.10, מסר למר הרפז שיקים בנקאיים של בנק "איגוד" בסכומים של 150,000 ₪ ו- 30,000 ₪, ובנוסף נמסר למר הרפז שיק על סך 37,750 ₪. לטענתו, בפגישה בין מר הרפז למנהל התובעת התחוור למר הרפז, כי מנהל התובעת שינה את דעתו, וכי הוא מבקש לקבל את מלוא החוב, וסירב לקחת ממנו את השיקים שהינם תשלום מזומן של מלוא ההסכם.
לעומת זאת, התובעת טוענת, כי ביום 22.2.10 במעמד הפגישה העביר מר הרפז למנהל התובעת שני שיקים בנקאיים: האחד על סך של 150,000 ₪, והשני על סך 30,000 ₪, "למוטב בלבד", לפקודת מוטב שאינו התובעת. התובעת טוענת, כי התנגדה לקבל את השיקים, אשר היו שלא לפקודתה, והיו על חלק מהחוב בלבד.

אולם, מעיון בחקירתו הנגדית של הנתבע 2 עולה, כי לא היה בידו את הסכום המופחת הקבוע בהסכם ואף לא הסכום שציפה לו מנהל התובעת:

"ש. זאת אומרת, שאתה רוצה להגיד לנו מה הסכומים
שרצית לתת באותו יום. מה רצית לשלם באותו יום?
ת. 150 אלף שקל ועוד 30 אלף שקל ועוד שיק נוסף של 37,750 ₪."
(ראו: פרוטוקול מיום 16.9.13 עמוד 45 שורות 7-9).
ובהמשך:
"ש. הבן שלך נתן להם עוד שיק?
ת. הוא היה אמור למסור את זה להרפז ביד, אבל
אז הרפז הודיע לו שהפגישה הסתיימה ולא מוכנים לקבל
את השיק. הוא פגש אותו במקום אחר.
ש. היית בקרבת מקום כדי לשלם עוד כסף?
ת. לא. הבן שלי היה אמור להגיע לפגישה ולתת את השיק
בסך של 37,000 ₪."
(ראו: פרוטוקול מיום 16.9.13 עמוד 45 שורות 14-18).

עיננו הרואות, כי במועד הפגישה שהתקיימה בין מנהל התובעת למתווך מר הרפז, הנתבע 2 הודה, כי למר הרפז לא היה את הסכום המופחת שנקבע על-ידי הצדדים בהסכם, קרי, 253,000₪, אלא 180,000 ₪ בלבד.

יתרה מזו, אף המתווך מר הרפז שהינו עד מטעם הנתבע 2, הודה בחקירתו הנגדית, כי לא היה לו במעמד הפגישה את הסכום המופחת, אלא סכום שאף אינו תואם את הסכום עליו העיד הנתבע 2:

"ש. מר ארנון היה צריך לשלם את הסכום ב- 10/2/10
על פי ההסכם?
ת. בגדול, מה שאני זוכר, קיבלתי סכום לא זוכר כמה,
הבאתי לבית הקפה. סכום של 150,000 ₪."
(ראו: פרוטוקול מיום 10.6.13 עמוד 31 שורות 26-27).
וכן:
"ת. היה ברשותי שיק שלא כלל את כל הסכום שהיו אמורים להביא
באותו יום. ארנון אמר שהוא יגיע אלי עם עוד 30,000 ₪. היה ברשותי
שיק בנקאי בסך של 150,000 ₪..."
(ראו: פרוטוקול מיום 10.6.13 עמוד 32 שורות 4-5).
...
"ש. בתצהיר בסעיף 12 כתבת שני שיקים, אחד של 150 ואחד של 30.
האם זה נכון?
ת. מה שזכור לי, כן. לא זוכר אם היה ברשותי או לא.
150 הסכום הגדול, היה ברשותי והייתי צריך למסור.
ש. 150 לא אמור לכסות חוב של 250 או 280?
ת. ברור"...
ובהמשך:
"...ש. בעצם במועד של הפגישה לא היה לך מספיק כסף על פי ההסכם?
ת. כן."
(ראו: פרוטוקול מיום 10.6.13 עמוד 33 שורה 32, ועמוד 34 שורות 1-4,
ושורות 12-13).

מעדותו של מר הרפז עולה מפורשות, כי למרות האורכה שניתנה לנתבע 2 להעביר לידי התובעת את הסכום המופחת, הנתבע 2 לא עמד גם בה, מאחר שלא היה לו את הסכום המופחת שסוכם על-ידי הצדדים בהסכם, ואף לא את הסכום שהסכים לקבל מנהל התובעת, קרי, 280,000 ₪.

לא זו אף זו, השיקים שביקש להעביר הנתבע 2 באמצעות המתווך מר הרפז כלל לא היו למוטב התובעת אלא למוטב אחר:

"ש. אתה זוכר אם הייתה טענה שהשם של הנפרע הוא לא
השם של חב' אמטל?
ת. שהוא חזר מהפגישה, הוא אמר שהייתה טעות בשם."
(ראו: פרוטוקול מיום 16.9.13 עמוד 46, שורות 17-18).

מעדותו זו של הנתבע 2 עולה, כי הנתבע 2 ידע כי המוטב הרשום בשיקים אינו התובעת ולעניין זה יצוין, כי בניגוד לטענת הנתבע 2 בסיכומיו, כי מדובר בכשל טכני שלא הוכח על-ידי התובעת, הרי שהשיקים הללו מצויים בידו של הנתבע 2 שמסיבות לא ברורות בחר שלא לצרף את השיקים שהעביר למר הרפז על-מנת להוכיח את טענתו.
לו היה מצרף הנתבע 2 את השיקים הללו יכול שהיה יכול לחזק את טענתו, כי המוטבת הייתה התובעת. משבחר הנתבע 2 לא לצרף את השיקים הללו, נזקף הדבר לחובתו.

לאור האמור לעיל, אין מנוס מהמסקנה, כי בנסיבות העניין עולה, כי לא היה בידי המתווך של הנתבע 2 את הסכום המופחת הקבוע בהסכם ואף לא הסכום שהסכים מנהל התובעת לקבל, והשיקים שביקש המתווך למסור בשם הנתבע 2 למנהל התובעת לא היו מיועדים למוטב הנכון שהיא התובעת, ומכאן שהנתבע 2 לא עמד בתנאי ההסכם, משמע, הנתבע 2 הפר באופן יסודי את הסכם.

אשר לטענת הנתבע 2, כי התובעת הייתה צריכה להחזיר לנתבע 2 את השיקים שהיא כן פרעה, יאמר, כי בהתאם להסכם, תנאי זה היה מתקיים לו הנתבע 2 היה עומד בתנאי ההסכם, שכן קבוע באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי רק לאחר שהנתבע 2 יעמוד בהתחייבותו, יוחזרו לו השיקים על-ידי התובעת, ועל-כן אף טענה זו דינה להידחות.

על-כן, משנקבע, כי הנתבע 2 הפר את ההסכם שבינו לבין התובעת באופן יסודי, נופלת טענתו של הנתבע 2, לסיכולו של ביצוע ההסכם על-ידי התובעת, בשל סירובה לקבל את השיקים.
הנתבע 2 טען, כי ההסכם סוכל על-ידי התובעת במטרה לחייבו לשלם לה סכום גבוה יותר, וסירובה נבע מכשלים טכניים.

יובהר, כי סירובה של התובעת לקבל את השיקים, מאחר שהשיקים נרשמו למוטב אחר שאינו התובעת, אינו עולה לכדי סיכול ביצועו של ההסכם. יודגש, כי רישום שיקים שמיועדים למוטב אחר, אינו מהווה אך כשל טכני, אלא מדובר גם בכשל מהותי, שהרי השיקים הללו חסרי כל ערך כלפי התובעת, שכן היא אינה יכולה לפרוע אותם לטובתה. על-כן טענה זו של הנתבע 2, אין בה כדי להועיל לו, ומכאן שאף טענת סיכול ההסכם על-ידי התובעת נדחית.

טענה נוספת שהעלה הנתבע 2 כנגד עילת התביעה של התובעת היא, כי לא הוכח סכום החוב על-ידי התובעת שהוא סכום התביעה.
הנתבע 2 טוען, כי לצורך הוכחת החוב, הוצגה כרטסת החיובים מטעם התובעת, אולם הכרטסת לטענתו, לא הוכחה באופן פוזיטיבי, והיא בלתי מהימנה.

כמו-כן, טוען הנתבע 2, כי התובעת לא הציגה את ההמחאות המקוריות שמהוות לטענתו את עילת התביעה, ולפיכך התביעה לא הוכחה, שכן אם התובעת הייתה מגישה דו"ח פירעון של ההמחאות שהופקדו לניכיון, היה לטענתו מתברר, כי לנתבעים אין עוד כל חוב כלפי התובעת.

אין מקום לקבל טענה זו, ויוסבר:

כאמור, התביעה במקרה דנן, אינה מבוססת על הכרטסת המצורפת כנספח א' לכתב התביעה, אלא על הפרת הסכם שנחתם בין הצדדים. לעניין זה יצוין, כי היה על הנתבע 2, כמנהל הנתבעת 1, לבדוק בטרם חתם על ההסכם את הכרטסת, ולדרוש לקבל את כל המסכים הרלוונטיים המעידים, כיצד חישבה התובעת את סכום החוב של הנתבעת 1, ויכול היה לתקוף מהימנות הכרטסת. הואיל והנתבע 2 לא עשה זאת, והתחייב בהסכם, כי זהו החוב שעומד לנתבעת 1, והוא התחייב לשלם לה את חובה של הנתבעת 1, הרי שהתנהלותו זו, עומדת בעוכריו.

יתרה מזו, מעיון בהמרצת הפתיחה בתיק 10985-03-10, שהגיש הנתבע 2 כנגד התובעת, לבקשה למתן סעד הצהרתי עולה, כי הנתבע 2 לא העלה כל טענה בנוגע לסכום החוב המקורי של הנתבעת 1 ולא טען, כי סכום החוב אינו נכון, אלא נהפוך הוא, הנתבע 2 ביקש מבית המשפט לאשר את ההסכם, ולשלם את סכום המופחת.

אולם, סכום הפשרה נגזר מסכום החוב המקורי לגביו הנתבע 2 הצהיר על נכונותו לשלם בהתאם להמרצת פתיחה, ואף הודה בכך בחקירתו הנגדית, כי היה מוכן לשלם סכום זה (ראו: פרוטוקול מיום 16.9.13 עמוד 42 שורות 12-13).

לא זו אף זו, הנתבע 2 מחד מבקש לאכוף את ההסכם הקובע, כי עליו לשלם לתובעת את הסכום המופחת בעוד מנגד, ההסכם עצמו קובע ב"הואיל", כי הנתבע 2 חב לתובעת את הסך של 581,880 ₪, שהינו החוב המקורי. לפיכך, אם הנתבע 2 טוען, כי החוב המקורי אינו נכון, היה עליו לבקש את ביטולו של ההסכם, ולא לבקש לאכוף אותו, הרי שבבקשתו לאכוף את ההסכם, הוא מודה, קבל עם ועדה, כי החוב המקורי הינו החוב בסך של 581,880 ₪.

זאת ועוד, מעיון בחקירתו הנגדית של הנתבע 2 עולה, כי לא רק שלא טען, כי החוב המקורי אינו נכון, אלא הוא כלל לא זכר מהו החוב שהוא חב לתובעת, למרות שהגיש בקשה למתן סעד הצהרתי לשלם את הסכום המופחת:

"ש. למה לא הצגת לבית המשפט בתצהירך את כרטסת התובעת
אצל הנתבעת 1, או אם אתה טוען שהשיקים נפרעו אצלך בחשבון,
תדפיס של כניסות הכספים שנכנסו אליך. למה לא הצגת את זה?
ת. יש כרטסת. לא יודע איפה הכרטסת. אין לי מושג.
ש. אתה בא ואומר שקיבלת כסף מהחב'. כלומר אתה חייב כסף לחב' לתובעת?
ת. כן.
ש. כמה כסף אתה חייב?
ת. לא זכור לי כמה. צריך לבדוק את זה.
ש. התובעת יודעת כמה כסף אתה חייב לה.
כמה אתה חושב שאתה חייב לתובעת?
ת. לא זוכר.
ש. זה נכון שיש סכום מסוים שאתה חושב שאתה חייב לה?
ת. אני לא זוכר, צריך להסתכל בניירת".
(ראו: פרוטוקול מיום 16.9.13 עמוד 41 שורות 24-32, ועמוד 42 שורות 1-3).

מעיון בתשובותיו של הנתבע 2 לעיל עולה, כי הנתבע 2, אינו זוכר מהו סכום החוב שהוא חב לתובעת, והדבר מעלה תמיהה, ועל-כן, תשובות אלו פוגעות באמינות ובאמיתות גרסתו.

במאמר מוסגר, יאמר כי הנתבע 2 טוען שיתכן וקיימים שיקים נוספים שנפרעו, ואמורים להקטין את החוב. טענה זו הועלתה לראשונה בסיכומים, מבלי שהנתבע 2 יקים תשתית עובדתית ולו מינימלית להוכחת הטענה. לא הובאו בפני בית המשפט ראיות כלשהן בעניין פירעון שיקים נוספים על-ידי נתבע 2, מעבר לאלה שפורטו בכתב התביעה.

אשר על כן, לאור הנימוקים לעיל, עולה, כי הנתבעים לא עמדו בהתחייבויותיהם , לא עמדו באורכה שניתנה להם על-ידי התובעת, ועל-כן הנתבעים הפרו את ההסכם באופן יסודי כלפי התובעת, אשר זכאית לפירעון החוב.

התביעה נגד הנתבע 3

8. התובעת מייחסת בכתב תביעתה לנתבע 3, אחריות לתשלום חלק מהחוב של הנתבעת 1.

התובעת טוענת, כי על-פי מה שסוכם בין הצדדים, הנתבע 3 "ייקח על עצמו" לשלם לתובעת מתוך החוב את הסך של 180,000 ₪, כשסכום זה נושא ריבית של 1.5% לחודש, החל מיום 26.6.09.

התובעת עוד טוענת, כי הנתבע 3 יצר קשר עם מנהל התובעת ואישר באוזניו, כי הוא מתחייב לשלם לתובעת בשם הנתבע 2 את הסך של 180,000 ₪. לפיכך, טוענת התובעת, כי הנתבע 3 הפר את התחייבותו המפורשת לשלם לתובעת את הסך של 180,000 ₪.

במקרה דנן, לאור התרשמותי מהעדויות עולה, כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה ובמאזן ההסתברויות להוכיח, כי הנתבע 3 התחייב לשלם לתובעת סך של 180,000 ₪.
מנהל התובעת העיד בחקירתו הנגדית, כי הנתבע 3 התחייב לפניו בעל-פה, כי: "נסדר את כל התשלומים" (ראו: פרוטוקול מיום 25.10.12 עמוד 26 שורות 2-7), אולם לאחר מכן כשנשאל באיזה תאריך זה היה הוא העיד "לא זוכר תאריך" (ראו: פרוטוקול מיום 25.10.12 עמוד 26 שורות 4-5), וכשנשאל האם האב ידע שהחוב הוא 560,000 ₪, העיד "לא יודע אם הוא ידע את המספר" (ראו: פרוטוקול מיום 25.10.12 עמוד 26 שורות 14-15).

מעדותו של מנהל התובעת עולה, כי אינו זוכר מתי ניתנה ההתחייבות, אין עליה מסמך בכתב, ולא ניתנה ה תחייבות של הנתבע 3 לסכום מסוים, ועל כן טענת התובעת כלפי נתבע 3 לא הוכחה כנדרש.

אין חולק, כי ההתחייבות של הנתבע 3, ככל שהייתה כזו, שישלם לתובעת סך של 180,000 ₪, הינה התחייבות שבעל-פה.

הלכה פסוקה היא, כי על-מנת להוכיח התחייבות שבעל-פה על התובעת לצרף ראיות מספקות, שיתמכו בגרסתה.

במקרה דנן, לא הונחה תשתית ראייתית מספקת נגד הנתבע 3, והתובעת לא הביאה לפני בית-המשפט ולו בדל של ראיה, כי הנתבע 3 התחייב בעל-פה לשלם לתובעת סך של 180,000 ₪ כחלק מהחוב של הנתבעת 1.

התובעת לא צירפה לתיק בית המשפט כל מסמך היכול לשפוך אור ולהוכיח כי הנתבע 3 התחייב לשלם לתובעת סך של 180,000 ₪ ואף לא הזמינה עד מטעמה שהיה עד לדברים אלו.

אמנם, בסעיף 4 להסכם נקבע, כי "הואיל ותשלום הסך של 180,000 ₪, כאמור לעיל, בסעיף 3.1 משולם לאמטל על ידי אביו של ארנון...", אולם אין בקביעה זו, כדי לחייב את הנתבע 3 לשלם סכום זה, ללא הסכמתו, ללא ידיעתו, וללא חתימתו על ההסכם.

יתרה מזו, עולה אף מעדותו של הנתבע 3 ניתן להגיע לכלל מסקנה, כי הנתבע 3 לא היה ערב לחוב, אלא רק ביקש לעזור כשליח לבנו, הנתבע 2.

אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, עולה כי התובעת לא הרימה את נטל השכנוע המוטל עליה, ולו בשיעור של הטיית מאזן ההסתברויות להוכחת טענתה, כי הנתבע 3 התחייב לשלם סך של 180,000 ₪, ומכאן שהתביעה כנגד הנתבע 3 נדחית.

סיכום

9. אשר על כן, לאור כל הנימוקים לעיל, התביעה כנגד הנתבעים 1-2 מתקבלת בזה במלואה, והתביעה כנגד הנתבע 3 נדחית.

הנתבעים 1-2 ביחד ולחוד ישלמו לתובעת סך של 558,024 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

הנתבעים 1-2 ביחד ולחוד ישלמו לתובעת הוצאות שכר טרחת עו"ד בסך כולל של 50,000 ₪ (כולל מע"מ), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

לאור דחיית התביעה נגד הנתבע 3, התובעת תשלם לנתבע 3 הוצאות שכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪ (כולל מע"מ), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

המזכירות תבצע סגירת תיק.

ניתן היום, י"ג ניסן תשע"ד, 13 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח, על ידי www.court.gov.il
^
X

חיפוש פסקי דין:

יועצי מס קרובים אל דניאל 4, פרדס חנה כרכור, ישראל | דוגמנות קרובים אל | מידע עסקי קרובים אל 3933, גדרה, ישראל | המרת מטבע קרובים אל ערבה 33, כרמיאל, ישראל | מוצרי היגיינה קרובים אל גיתית 19, ערד, ישראל | צעצועים ומשחקים קרובים אל | אימון אישי קרובים אל כביש 2, ישראל | אולמות אירועים קרובים אל | פטנטים קרובים אל המעפיל 1, דימונה, ישראל | גרפיקה קרובים אל 89, צפת, ישראל | מצברים קרובים אל Unnamed Road, ישראל | שטיחים קרובים אל שדרות הארבעה 6, בית שאן, ישראל | רפואה קרובים אל ליסבון 26, שדרות, ישראל | אינטרנט קרובים אל | אלקטרודות קרובים אל תירוש 5, תל אביב יפו, ישראל | עיבוד נתונים קרובים אל האלון 102, כפר הנגיד, ישראל | ריסוס והדברה קרובים אל קיבוץ גלויות 2, אשדוד, ישראל | אולפני הקלטה קרובים אל רמב"ם 15, פרדס חנה כרכור, ישראל | דואר קרובים אל הרימונים 7, חדרה, ישראל | חוטי מתכת קרובים אל מחירון מחיצות, תקרות גבס וצמנטבורד וקונסטרוקציה לתקרה אקוסטית  | מחירון מערכות בקרת מבנים | מחירון חומרי חשמל | מחירון מתקני הסקה | מחירון עבודות חשמל ומתח נמוך | מחירון מעליות | מחירון כבלים ומוליכים | מחירון עבודות בטון יצוק באתר | מחירון צינורות לביוב מפוליאתילן קשיח HDPE | מחירון נגרות - דלתות, ארונות מטבח ושונות | מחירון צינורות לביוב מפוליאתילן קשיח HDPE | מחירון עבודות טיח | מחירון מתקני תברואה | מחירון עבודות סיכוך, פרגולות ורצפות סיפון )דקים( | מחירון סלילת כבישים ורחבות | מחירון צינורות פלדה ואביזריהם | מחירון מתקני הסקה | מחירון חומרים לעבודות טיח | מחירון חומרי נגרות, מסגרות ופחחות | מחירון רכיבים מתועשים בבניין | מחירון איטום נגד מים במחיצות גבס בחדרים רטובים | מחירון מרחבים מוגנים יבילים | מחירון תאי בקרה עגולים לביוב | מחירון צינורות ופרופילים מפלדה | מחירון מובילים | מחירון מערכות סולריות | מחירון ארונות לשירותי אורחים ולאמבטיה עם כיורי משטח | מחירון מא"זים אופיין C | מחירון זכוכית רפלקטיבי | מחירון בניה בבלוקי פומיס | מחירון אבזרים | מחירון אגרגט מחצבה | מחירון נורות (אוזרם או פיליפס) | מחירון עבודות עפר והריסה | מחירון ספחים וברזים U | מחירון עטיפת תחבושות טבולות בסילפס לצינורות מבודדים | מחירון כיורים וקערות | מחירון בליטות בטון, בסיסים, ארגזי פרחים וביטון משקופי מעלית | מחירון בטון טופינג ובטון שיפועים לגגות | מחירון ארגזי פרחים, אדניות ועציצים | מחירון חלון נגרר לתוך כיס | מחירון ויטרינות כניסה | מחירון זכוכית שטוחה שקופה | מחירון צביעת תעלות ומיגון תעלות בפני אש | מחירון אגרגרטים מיוחדים | מחירון קידוחי ניקוז | מחירון כבלי אלומיניום XLPE) NA2XY) | מחירון מצעים והידוק | מחירון מייבשי אווירבית דין אזורי לעבודה בחיפה פ"ה 46444-07-11 מאור נ' קרן מקפת קרן פיצויים ותגמולים א.ש תיק חי | בפני כב' השופטת ריבה שרון תובעת עינב חובב נגד נתבעים החלטה הצדדים הגישו תחשיבי נזק . בחנתים. ילי | לפני: הסגנית נשיא איטה קציר התובעת: תמר מאיר ע"י ב"כ: עו"ד - הנתבע: המוסד לביטוח לא | בקשה מס' 1 בפני כב' הרשמת הבכירה גילה ספרא - ברנע מבקשת שומרה מושב עובדים להתיישבות חקלאית ש | מספר בקשה:21 בפני כב' השופטת אילת דגן תובע דוד דוד נגד נתבעים 1.מלונות קייסר פרמייר 2.איילון חבר | החלטה בתיק ע"א 7899/11 בבית המשפט העליון בירושלים ע"א 7899/11 - א' לפני:כבוד הרשם גיא שני | בית משפט השלום בעכו ת"א 2559-07 עבוד ואח' נ' ג'אבר שאדי ואח' בפני : כב' השו | לפני: כב' השופטת שרה ברוינר ישרזדה נציג ציבור (עובדים) מר חיים עזר שוחט נציג ציבור (מעבידים) מר | 30071-09-15 לפני כבוד ה שופט ג'ורג אמוראי המבקשת מדינת ישראל עו"ד שלומי שוחט נגד המשיב ט 90 | בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו עמ"ת 7646-06-12 אלמוג נ' מדינת ישראל תיק חיצוני: בפני כב | בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 2883-08 סימון שמעון סויסה נ' בטוח לאומי-סניף ת" | בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו דמ"ר 35420-12-11 מזרחי נ' קרוקר אינטרנשיונל בע"מ 0 | לפני כבוד השופט אילן ש' שילה, סג"נ בעניין: פקודת החברות ובעניין: ספיץ' מודולס בע" | בית משפט לתביעות קטנות ברמלה ת"ק 36168-02-12 ארקה נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ תיק חיצוני | בפני כב' השופט מרדכי ארגמן מאשימה 1. עיריית קרית אתא נגד נאשמים 1. רוברט מריוס צוקרמן הודעה שלום | בית משפט השלום באשקלון עש"א 41675-11-11 אדרי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ תיק חיצוני: מספר | בפני כב' השופט מנחם מזרחי המבקשים: באמצעות ב"כ עוה"ד ז'ק חן ו/או עינת בן משה ו/או | בית משפט השלום ברמלה תא"מ 34171-12-10 אמפא קפיטל קאר ליס בע"מ ואח' נ' חברת הנסיעות | 34628-10-14 בפני כב' השופט דניאל בן טולילה המאשימה מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד זילבר | תובעים 1. עבאס רנא נגד נתבעים 1. מועצה מקומית כפר כנא התראה לנתבע – אי הגשת כתב הגנה 1. ביום 16/9/13 | בקשה מס' 1 בפני כב' הרשמת הבכירה גילה ספרא - ברנע מבקשת ישראל-אלחנן גנוט נגד משיבה פלאפון תק | לכבוד לשכת הוצל"פ נתניה הרצל 57, נתניה, 42390 הנדון: עיקול על כלל נכסי החייב לפי צו בתיק: מספר | בית משפט השלום בחיפה ת"א 17063-01-09 זלט(המנוח) ואח' נ' מדינת ישראל בפני כב' השופטת | בפני כב' השופט יואב עטר מאשימה 1. עיריית נתיבות נגד נאשמים 1. עמרם וועקנין 2. תמיר כהן הודעה לקו