מבצע בוטוקס

עורכי דין

abc.org.il מספק לכם מנוע חיפוש פסקי דין משוכלל בטכנולוגיית HT היחיד בישראל
חיפוש פסקי דין לפי עורך דין חיפוש פסקי דין לפי שופט חיפוש פסקי דין לפי בית משפט חיפוש פסקי דין לפי סוג תיק חיפוש פסקי דין לפי נושא חיפוש פסקי דין חופשי
לפי עו"ד לפי שופט לפי בית משפט לפי סוג תיק לפי נושא חיפוש חופשי
DOC
PDF

פסק דין

בפני
כב' השופטת רות רונן

המערערת:

ש.ה.א. שירותים הובלה ואחסון בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מסר

נגד

המשיב:

מנהל הארנונה של עיריית תל אביב
ע"י ב"כ עו"ד מלר

פסק דין

1. העובדות הרלוונטיות לערעור הנוכחי אינן שנויות במחלוקת. המערערת מחזיקה בנכס הידוע כנכס מספר 2000093633 ח"ן לקוח מספר 10574088, ברחוב הרצל 158 בתל אביב (להלן: "הנכס"). שטח הנכס הוא 195 מ"ר. השימוש שעושה המערערת בנכס הוא השכרת שטחי אחסנה לאחרים תמורת תשלום.

בפרוטוקול ועדת הערר מיום 17.12.12 נרשמה ההסכמה העובדתית של הצדדים כדלקמן:
"ב"כ הצדדים: אנו מסכימים לעובדות הבאות:
"העוררות מנהלת בנכס נשוא הערר מחסן בו היא מאחסנת סחורה של אחרים, בו לא מתבצעת פעולת מכירה של הפריטים המאוחסנים אצלה, אין העוררת מקבלת את מוצרי האחסון למכירה בקונסיגנציה"

2. המחלוקת בין הצדדים מתייחסת לסיווג הנכון של הנכס לצורכי ארנונה. המערערת טוענת כי יש לסווג את הנכס כ"מחסן", בעוד המשיב טוען כי יש לסווגו בסיווג של "בניינים שאינם משמשים למגורים". ועדת הערר קבלה את עמדתו של המשיב, ומכאן הערעור.

3. המחלוקת נסבה סביב פרשנותו של סעיף 3.3.2 לצו הארנונה, המגדיר "מחסנים" כך –
"מחסני ערובה, מחסני עצים, וכן מחסנים אחרים המשמשים לאחסנה בלבד, ובתנאי שלקוחות אינם מבקרים בהם, אינם נמצאים בקומת העסק אותו הם משרתים ואינם נמצאים בקומות רצופות לעסק, ולמעט מחסנים המשמשים לשיווק והפצה, יחויבו על פי התעריפים המפורטים להלן..."

4. ועדת הערר בהחלטתה מיום 20.5.2013, קיבלה כאמור את טענות המשיב, וקבעה כי:
"סיווג הנכס כמחסן איננו אפשרי במקרה דנן, שכן הנכס איננו עומד בארבעת התנאים המצטברים הדרושים והקבועים בצו הארנונה לצורך הסיווג כ'מחסן'. טענת העוררת כי היא זכאית להיות בסווג הספציפי 'מחסן' הינה בכפוף ללשון צו הארנונה שהוא ברור, שכן מטרתו היא להעניק את התעריף המופחת למחסנים המשמשים לאחסנה בלבד ושאינם נמצאים בקומת העסק אותו הם משרתים, ואינם נמצאים בקומות רצופות לעסק [הדגשה שלנו]. מוסכם היה כאמור שלעוררת אין כל עסק אחר אשר המחסן בא לשרתו. העוררת כל שהיא עושה מספקת שירותי אחסנה ללקוחותיה, זה עיסקה העיקרי והיחידי, בגינו גובה דמי אחסון ".

טענות הצדדים
5. לטענת המערערת, המרכיב החשוב בסיווג נכס הוא השימוש העיקרי בו בפועל. צו הארנונה נועד למחסנים שהשימוש בהם הוא לאחסנה בלבד, והם אינם צמודים לעסק אותו הם משרתים ואינם חלק אינטגרלי ממנו. צו הארנונה דורש הפרדה גמורה בין העסק לבין המחסן עד כדי ניתוק פיזי, כדי למנוע מצב בו מחסן משמש למכירת סחורה ולא לאחסנה. ואולם, במחסן דנן מבוצעת רק אחסנה, והוא מנותק מהעסקים אותם הוא משרת.

6. המערערת טענה כי אין דרישה בסעיף 3.3.2 לפיה מחסן יסווג ככזה רק אם בעליו מחזיק גם בנכס העיקרי שהמחסן משרת אותו, או כי המחסן והעסק יהיו באותה בעלות משפטית, שאלמלא כן אסור לבעל עסק לקבל לאחסון סחורה של בעל עסק אחר. לטענת המערערת, שאלת התמורה עבור האחסון אינה רלוונטית, והעדר תמורה אינו מבחן לסיווג העסק כמחסן. לגישתה, אין מקום להבדיל בין עסק המחזיק מחסן לעצמו, לבין עסק המאחסן את הסחורה שלו במחסן של אחר. השימוש הוא זהה, ותעריף הארנונה הוא על -פי השימוש ולא על-פי זהות המשתמש או קיום עסקים נוספים שלו.

עוד טענה המערערת כי בהתאם להלכה הפסוקה, יש להעדיף פרשנות פוזיטיבית ספציפית על-פני קטגוריה שיורית שלצדה תעריף גורף (כמו "בניינים שאינם משמשים למגורים") .

7. המשיב טען כי התנאים שנקבעו בסעיף 3.3.2 לצו הארנונה אינם מתקיימים במקרה דנן – הנכס אינו משמש לאחסנה בלבד, משום שיש לבחון את מהות השימוש מנקודת מבטה של המערערת. מנקודת מבט זו, אין מדובר בנכס בו מאחסנת המערערת דבר, אלא בנכס המשמש למערערת לעסק של מחסן, היינו מתבצעים בו מסחר או שירות. הכנסותיה של המערערת נובעות מהשכרת שטחי אחסון, ולכן מדובר בעסק לכל דבר וענין. העובדה כי בנכס מצוי מלאי ניכר אינה גורעת מהיותו עסק של מסחר.

גם התנאי לפיו "לקוחות אינה מבקרים" בנכס אינו מתקיים – משום שלקוחותיה של המערערת מגיעים לנכס כדי למסור את הסחורה ולמשוך אותה. באשר לתנאי השלישי (הנכס אינו בקומת העסק של העסק אותו הוא משרת), נטען כי לא ניתן לבחון זאת, משום שיש רק עסק אחד – והוא העסק נושא הערעור, העסק של המערערת. אין מחלוקת כי התנאי הרביעי (הנכס אינו משמש לשיווק והפצה) מתקיים.

8. המשיב הוסיף כי יש לדחות את גישת המערערת גם לאור תכליתו של סעיף 3.3.2 לצו הארנונה. הסעיף נועד – כך נטען – למחסנים "קלאסיים", והוא לא נועד להיטיב עם עסקים שהמוצר אותו הם מוכרים הוא "שטח אחסון". אין הצדקה לתת תעריף מופחת דווקא לעסק המוכר שטח אחסון, ולא לעסקים אחרים, המוכרים מוצרים אחרים. עוד נטען כי המבחן לסיווג הוא מבחן משולב, בו נבחן הן השימוש בעסק והן מיהות המשתמש. יש לבחון לכן את כל המרכיבים – כפי שוועדת הערר עשתה, ולכן אין להתערב בהחלטתה.

דיון
9. כפי שעולה מהאמור לעיל, המחלוקת בין הצדדים היא מחלוקת משפטית, והיא מתייחסת לשאלת פרשנותו של סעיף 3.3.2 לצו הארנונה. כידוע, תהליך פרשני מתחיל תמיד בלשון החוק, המהווה לעולם את המסגרת בה פועל הפרשן ו"שאותה הוא אינו רשאי לפרוץ" (ר' בג"ץ 4562/92 זנדברג נ. רשות השידור, פ"ד נ(2) 793, בעמ' 803). לכן, תנאי מוקדם לפרשנות חיקוק הוא כי לשון החוק תוכל לשאת את הפרשנות המוצעת מבחינה בלשנית (ר' רע"א 3527/96 4539, אקסלברד נ. מנהל מס רכוש אזור חדרה פ"ד נב(5) 385, בעמ' 399). מבין הפרשנויות שלשון החוק יכולה לשאת, יש להעדיף את הפרשנות העולה בקנה אחד עם תכליתו של החוק.

כלל זה חל גם בדיני המס, שגם בהם "נקודת המוצא היא לשון החוק, והשאלה היא אם לאפשרויות השונות יש עיגון ולו מינימאלי בלשון ההוראה. מבין האפשרויות הלשוניות השונות יש לבחור אותה אפשרות המגשימה את מטרתה של חקיקת המס" (ר' ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ. פקיד שומה רחובות, פ"ד לט(2) 60, בעמ' 75-76).

10. מבחינת לשון החוק, אני סבורה כי זו יכולה "לשאת" הן את הפרשנות לה טוענת המערערת והן את זו לה טוען המשיב. יחד עם זאת, יש לציין כי הפרשנות הראשונית והמיידית ללשון החוק עולה בקנה אחד עם הפרשנות לה טוענת המערערת – הנכס דנן הוא "מחסן" למרות שמדובר בעסק של מחסן.

11. בהתייחס לתנאים השונים המנויים בסעיף 3.3.2 , המחלוקת לגבי הפרשנות המילולית מתייחסת לשאלה האם כאשר מתייחס הסעיף ל"לקוחות", הכוונה היא ללקוחות העסק המשכיר את שטחי האחסון, או ללקוחות העסק שהסחורה שלו מאוחסנת בנכס. כך גם ביחס למונח "קומת העסק אותו הם משרתים" – השאלה היא האם ה"עסק" אותו משרת המחסן הוא העסק של המערערת, המשכיר את שטחי האחסון, או העסק של בעלי הסחורה המאוחסנת.

כפי שיובהר להלן, אני סבורה כי הפרשנות הסבירה לסעיף בכללותו על התנאים המצוינים בו, עולה בקנה אחד עם עמדת המערערת, משום שהדגש בכל התנאים שנקבעו בסעיף הוא לוודא כי בנכס לא מתבצעות פעולות של מכירה וקנייה של הסחורה המאוחסנת במחסן.

12. בהתייחס לתנאי לפיו המחסן צריך לשמש לאחסנה בלבד, המחלוקת בין הצדדים מתייחסת לשאלה האם הנכס דנן משמש לאחסנה , או שהוא משמש לעסק של השכרת שטחי אחסון. לטעמי הר ישא של הסעיף מכוונת את הפרשן לשימוש שנעשה במחסן (ולא לבעלות בו) . כך, הסעיף מתייחס בראשיתו ל" מחסני ערובה, מחסני עצים" – קרי מחסנים המשמשים לאחסנת עצים . לו היה המחסן דנן משמש לאחסנת עצים, הרי קשה היה לחלוק על כך כי מדובר ב"מחסן" כהגדרתו (המפורשת) בסעיף, וזאת – גם לו היה מדובר במחסן עצים המשכיר שטחי אחסנה לאחרים, ולאו דווקא במחסן עצים המשמש את בעליו לאחסנת העצים שבבעלותו. באופן דומה יש לראות אם כן את המחסן דנן כמחסן בו מאוחסנים פרטי לבוש – ולא כעסק להשכרת שטחי אחסון.

13. ביחס לתנאי השני (לקוחות אינם מבקרים בנכס), השאלה היא כאמור מי הם ה"לקוחות" הרלוונטיים - לגישת המערערת, מדובר בלקוחותיהם של מי שמאחסנים את הסחורה בנכס, ולגישת המשיב - הלקוחות בהם מדובר הם הלקוחות של המערערת עצמה, השוכרים את שטחי האחסון (ועשויים להגיע לנכס כדי למסור את הסחורה לאחסנה או להוציאה).

אני סבורה כאמור כי הסעיף בכללותו מעיד על כך כי המטרה העיקרית לה נועדו התנאים, היא לוודא כי בנכס לא מתבצעת פעילות של מסחר בסחורה המאוחסנת. כך, הסיפא של הסעיף (התנאי הרביעי) , מתייחס לכך ש"מחסן" אינו יכול להיות מקום המשמש לשיווק והפצה. תנאי זה מחזק את הפרשנות לה טוענת המערערת – הוא מעיד על כך כי הדגש מבחינת המחוקק היה באבחנה בין מחסן המשמש לאחסון בלבד, לבין מחסן בו מתבצעת גם פעילות של מכר. המחוקק הניח בהקשר זה כי מחסן שאליו מגיעים לקוחות עשוי לשמש לא רק כמחסן, אלא לשמש גם לביצוע עסקאות עם אותם לקוחות בסחורה המאוחסנת. מכאן, כי הלקוחות הרלוונטים הם אלה שמבקשים לרכוש את הסחורה המאוחסנת במחסן, ולא הלקוחות השוכרים את שטחי האחסון.

14. באשר לתנאי השלישי, לפיו הנכס אינו מצוי ב"קומת העסק" אותו הוא משרת – הרי אין חולק שהנכס דנן אינו מצוי בקומת העסק של אותם לקוחות שהסחורה שלהם היא המאוחסנת בו. לגישת המערערת די בכך כדי לקבוע כי התנאי התקיים. כאמור, לגישת המשיב ה"עסק" הוא עסק המחסן.

אני סבורה כי תנאי זה נועד אף הוא – כמו יתר תנאי הסעיף – לוודא כי בנכס לא מבוצעות פעולות שיווק של הסחורה המאוחסנת בו. המחוקק הניח גם בהקשר זה, כי אם מדובר במחסן הממוקם באותה קומה בה נמכרת הסחורה המאוחסנת בו, הרי יש חשש ממשי כי פעילות המכירה של הסחורה הזאת תבוצע גם במחסן. חשש כזה לא קיים כאשר הסחורה ממוקמת במקום מרוחק מהמקום בו היא נמכרת. כלומר, הפרשנות הסבירה יותר לסעיף היא כי העסק בו מדובר ושצריך להיות מרוחק מהמחסן, הוא העסק שהמחסן משרת אותו, העסק שעוסק במכירת הסחורה המאוחסנת, ולא העסק של המערערת שמשכירה את שטחי האחסון.

15. אני סבורה כי פרשנות המערערת היא הפרשנות הסבירה יותר גם כאשר נבחנת תכליתו של סעיף 3.3.2. המשיב טען בסיכומיו כי "התכלית בבסיס סעיף 3.3.2 לצו הארנונה המעניק סיווג מופחת ל'מחסנים' היא הוזלת דמי הארנונה למ חסן המשרת עסק, ולא לעסק העיקרי עצמו" (ר' ס' 14 לסיכומים).

בפסה"ד בעמ"נ 50496-07-10 חברת סבן ניסים נ' עיריית תל אביב (מיום 29.4.2010, אליו הפנה המשיב בסיכומיו), קבע בית המשפט (כב' השופטת סוקולוב) כדלקמן:
"ניתן להיווכח כי תכלית העמדה ביסוד חקיקת צו הארנונה הינה לקבוע תעריף מופחת למחסנים 'קלאסיים' אשר אינם משמשים באופן שוטף את העסק העיקרי, ואינם נגישים באופן תדיר לבעלי העסק ולקוחותיו, כלומר הכוונה הינה לכלול בתוך ההגדרה מחסנים המשמשים לאחסנה בלבד, ואשר אינם ממוקמים בצמוד לעסק אותו הם משרתים ואינם מהווים חלק אינטגראלי ממנו".

16. הכוונה היא אם כן להבחין בין אותם מחסנים שייעודם הוא לאחסון בלבד, וככאלה – הם מרוחקים מבית-העסק שהוא הבעלים של הסחורה המאוחסנת, כשאז אין חשש כי סחורה זו תימכר במחסן. מדובר במחסנים שהייעוד היחיד שלהם הוא אחסון הסחורה , ולא ביצוע פעילות של שיווק והפצה שלה.

17. המחסן דנן הוא מחסן בו לא מתבצעת פעילות מסחרית של קנייה ומכירה, אלא פעילות של אחסון בלבד. המחוקק בקש לקבוע תעריף מופחת עבור מחסנים כאלה. השאלה היא האם הוא בקש לקבוע תעריף כזה רק מקום בו המחסן משמש את בעליו שלו, בו הוא מאחסן סחורה ששייכת לו, או שמא – ההקלה הזו צריכה לחול גם מקום בו ישנה "חוליה מתווכת" – עסק כדוגמת המערערת, שנותן לעסקים אחרים שירותי אחסנה.

18. קבלת טענת המשיב תביא לטעמי לתוצאה בלתי רצויה. אם תחויב המערערת לשלם על שטח הנכס ארנונה בהתאם לסיווג של בניינים שאינם משמשים למגורים, "תגלגל" המערערת ככל הנראה את התשלום הזה על בעלי העסקים שעושים שימוש בשירותי המחסן שהיא משכירה. התוצאה תהיה שאותם בעלי עסקים ששוכרים את שטח האחסון שלהם מהמערערת, ישלמו בפועל עבור שטחי המחסן שלהם ארנונה בתעריף גבוה יותר מזה אותו משלמים בעלי עסקים אחרים, שעושים אותו שימוש עצמו במחסן, אלא שהמחסן נמצא בבעלותם.

19. התוצאה לפיה שני עסקים זהים, שעושים אותו שימוש במחסן המרוחק מבית העסק שלהם לצורכי אחסנה בלבד – יצטרכו בפועל לשלם תעריפי ארנונה שונים עבור השימוש במחסן, היא כמובן תוצאה בלתי רצויה. תוצאה כזו עשויה למנוע או להקטין את האפשרות של עסקים כמו המערערת, העוסקים במתן שירותי אחסנה לעסקים אחרים . אני סבורה כי אף זו תוצאה בלתי רצויה. עסקים העוסקים במתן שירותי אחסנה, מאפשרים לעסקים קטנים, שזקוקים לשטחי אחסנה משתנים, שלא לרכוש או לשכור באופן קבוע מחסנים, אלא לעשות שימוש ב"פול" של שטחי אחסנה שנמצא בעסק שזו מהותו.

20. לאותה מסקנה ניתן להגיע בדרך נוספת. המשיב טען כי אין לראות את העסקים השוכרים שטחי אחסון מהמערערת כ"שוכרי משנה" של אותם שטחי אחסון . ואכן, לא זו הטענה אותה מעלה המערערת (ובפועל – אין זה רצוי לראות את העסקים המאחסנים את הסחורה כשוכרי משנה) . ואולם, לו היה מדובר בשוכרי משנה של שטחי האחסון, היו העסקים שהסחורה שלהם מאוחסנת באותם שטחים, מחויבים לשלם בגינם את התעריף הנמוך שנקבע בס' 3.3.32 לצו הארנונה. במקרה דנן, הסיטואציה העובדתית היא זהה לזו של שוכרי משנה – בעלי עסקים מקבלים תמורת תשלום שטחים לפרקי זמן מוסכמים, לצורך שימוש באותם שטחים לאחסנה. אין אם כן הצדקה לתוצאה לפיה כאשר אין מדובר בהסכם פורמלי של השכרת משנה, תעריף הארנונה יהיה שונה מאשר כאשר מדובר בהסכם למתן שירות של אחסנה – שמהותו באופן מעשי היא זהה. זאת, הגם שזהותו של הגורם המשלם את הארנונה השתנתה.

21. לו היו מספר בעלי עסקים מתאגדים יחדיו ושוכרים שטחי אחסון לשימוש כולם, נראה כי שטחי האחסון הללו היו נהנים מהתעריף המופחת למחסנים (בהנחה שיתר תנאי ס' 3.3.2 היו מתקיימים). אכן, במקרה דנן אין מדובר בהתאגדות של מספר עסקים – אלא בעסק שמטרתו היא השכרת שטחי אחסנה למספר עסקים. אולם, המהות היא דומה, ולכן אני סבורה כי התעריף צריך להיות זהה.

22. באשר לתנאי סעיף 3.3.2 לצו הארנונה, אני סבורה כי בהתאם לפרשנות האמורה, תנאים אלה מתקיימים: כאמור, במחסן לא מתקיימת פעילות מסחר בסחורה המאוחסנת ב ו (אין לקוחות שמגיעים למחסן כדי לרכוש את הסחורה הזו); הנכס משמש לאחסון בלבד; הנכס אינו מצוי בקרבת מקום לעסקים בהם הסחורה המאוחסנת נמכרת; ולא מתבצעת בו פעילות של שיווק או של הפצה.

23. לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי אין לקבל את טענתו של המשיב לפיה בית-המשפט צריך להימנע מהתערבות בהחלטתה של ועדת הערר. מדובר – כפי שצוין לעיל – בהחלטה משפטית, המתייחסת לפרשנות חיקוק. מאחר שהפרשנות שנקבעה על ידי ועדת הערר איננה הפרשנות הנכונה לגישתו של בית-המשפט, אני סבורה כי יש מקום כי בית-המשפט יתערב בקביעתה של ועדת הערר, תוך יישום הפרשנות המשפטית הנכונה.

24. לכן, לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את העתירה כמבוקש בה.
אני מחייבת את משיב לשאת בהוצאות העותרת בסכום כולל של 7,000 ₪.

ניתן היום, כ"ו אדר תשע"ד, 26 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח, על ידי www.court.gov.il
^
X

חיפוש פסקי דין:

שמלות כלה קרובים אל | מידענים קרובים אל | מכניקה עדינה קרובים אל צין 687, אילת, ישראל | הידראוליקה קרובים אל | שירות - חלפים לרכב קרובים אל | ועידות וכנסים קרובים אל | חימום קרובים אל | פיברגלס קרובים אל | מוהלים קרובים אל | ניהול הבנייה קרובים אל | שירות - חלפים לרכב קרובים אל | כרטיסי אשראי קרובים אל | עורכי דין קרובים אל | חריטה אומנותית קרובים אל | אוכל קרובים אל | טיסות כיף קרובים אל | מדרגות קרובים אל | אריזות קרובים אל | דואר קרובים אל | חלונות קרובים אל מחירון עבודות אבן | מחירון עבודות אלומיניום | מחירון עבודות איטום | מחירון צינורות פלדה ואביזריהם | מחירון סלילת כבישים ורחבות | מחירון קירות תמך מקרקע משוריינת | מחירון מסגרות - גדרות, שערים, סורגים, מעקות ושונות | מחירון קירות תמך מקרקע משוריינת | מחירון מערכות בקרת מבנים | מחירון מתקני הסקה | מחירון עבודות בטון יצוק באתר | מחירון חומרי איטום ובידוד תרמי | מחירון פיתוח נופי | מחירון מעליות ומתקני הרמה לנכים | מחירון תשתיות תקשורת | מחירון פנלים מבודדים | מחירון עבודות טיח | מחירון אגרגרט מחצבה | מחירון סידורי נגישות לאנשים עם מוגבלות | מחירון נגרות - דלתות, ארונות מטבח ושונות | מחירון שתילת דשא והנחת דשא סינטטי | מחירון אבני שפה לתא תפיסה | מחירון זכוכית בידודית | מחירון צביעת פרופילי פלדה ואלומיניום | מחירון חיזוק מקצועות וחיפוי תפרי התפשטות | מחירון תאי בקרה מלבניים לניקוז מבטון טרום | מחירון מאמ"תים | מחירון כבלים ומוליכים | מחירון ניקוי וחיטוי קווי מים קיימים | מחירון קערות מטבח | מחירון ספחים- מחברי הברגה מסוג P.S | מחירון לוחות פוליסטרן מוקצף | מחירון מצמדים (דרסרים) ומחברים | מחירון אשפתונים | מחירון יריעות ביטומניות עם וללא השבחת פולימרים | מחירון שונות | מחירון אלמנטי קמץ כפול דרוכים | מחירון משאבות ניקוז | מחירון לוחות מיתוג ובקרה למתח נמוך | מחירון מוספים וערבים לבטון, חומרי איטום צמנטיים | מחירון זכוכית שטוחה אנטיסא | מחירון אביזרי גימור ללוחות גליים | מחירון מוצרי בטון טרום | מחירון קירות מסד | מחירון צמנט | מחירון סולמות כבלים | מחירון מערכת למניעת פתיחה אקראית של ספרינקלרים (דחוסה באוויר) | מחירון ריצוף באריחי שיש | מחירון זכוכית מרושתת | מחירון אלמנטי קמץ כפול דרוכיםבפני כב' השופט אילן דפדי תובעים 1. איילון חברה לביטוח בע"מ 2. שלמה מליונר נגד נתבעים 1. סבט | בפני כב' השופטת בטינה טאובר בעניין: פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם-1980 להלן: "הפקו | החלטה בתיק עע"ם 398/07 בבית המשפט העליון בירושלים עע"ם 398/07 בפני: כבוד הרשם יגאל מרזל המ | בפני כב' השופטת דליה גנות תובעים יוסף ברמלי נגד נתבעים בית חולים בני ציון החלטה 1. התובע, יליד 1 | בית משפט השלום בעכו תא"מ 3791-06 מריסאת חאלד ואח' נ' מועצה מקומית אעבלין בפני כב' ה | בפני כב' הגורם שיפוטי בתיק מאשימה 1. עיריית קרית אתא נגד נאשמים 1. אורן אנקווה הודעה סגור – החלט | בית המשפט המחוזי מרכז עמ"ת 20691-05-12 רשות המיסים בישראל - מחלקה לתיקים מיוחדים נ' אלמלך(ע | בית משפט השלום בנצרת מ"י 51402-07-11 משטרת בית שאן נ' טספאו(עציר) 29 יולי 2011 בפני כב' | החלטה בתיק רע"פ 11006/03 בבית המשפט העליון רע"פ 11006/03 - א' בפני: כבוד השופטת מ' נאור המ | בפני כב' השופט א. סלאמה, נשיא התובע הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נגד הנתבעת א. אלמסאר | בפני כב' השופט גד גדעון תובעים עו"ד נסים צפריר ע"י ב"כ עוד ד. לפק נגד נתבעים 1. ג | 26840-06-14 בפני כב' השופט דניאל בן טולילה המאשימה מדינת ישראל עו"ד גנית אטיאס נגד הנאשם יו | החלטה בתיק ע"א 5334/05 בבית המשפט העליון בירושלים ע"א 5334/05 וערעור שכנגד בפני: כבוד הרשם | החלטה בתיק ע"א 8516/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8516/02 בפני | החלטה בתיק עע"ם 5834/09 בבית המשפט העליון עע"ם 5834/09 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין המער | בפני כב' הרשמת הבכירה רבקה ארד תובעת עידנים פתרונות כלכליים בע"מ נגד נתבעת נעמי זלצינגר פסק | החלטה בתיק בג"ץ 5123/13 בבית המשפט העליון בג"ץ 5123/13 לפני:כבוד השופט ע' פוגלמן העותר:נאפ | בפני כב' השופטת תמר נאות פרי בעניין: התובעים עיזבון המנוח סלימאן יוסף אליאס אבו עוקצה ז"ל ו | בפני כב' הרשם בכיר ניר זיתוני תובע עמידן כור נגד נתבעים 1.נ.ע מרקט בע"מ 2.הפניקס חברה לביטו | מספר בקשה:3 לפני כב' השופט הבכיר שכיב סרחאן התובע וופיק סאלם נגד הנתבעים 1.מוחמד סמד 2.הראל חברה | התובעת: חיה גיזל דולב ע"י ב"כ עו"ד אורית עוזרי נגד הנתבעים: 1.שלום ינון 2.מטיילי אחים | 14 יולי 2014 לפני: כב' השופטת עפרה ורבנר המבקש: רועי צרבינקה ע"י ב"כ עו"ד ל יאור | בית משפט השלום בבאר שבע תו"ב 4167-10-10 מ. א. אבו בסמה נ' אבו פריחה 04 אפריל 2012 בפני כב&# | בפני כב' השופט אברהם רובין, סגן הנשיאה התובע הקדש המנוח פייד אללה אלעלמי באמצעות נאמן ההקדש ואיל