מבצע בוטוקס

עורכי דין

abc.org.il מספק לכם מנוע חיפוש פסקי דין משוכלל בטכנולוגיית HT היחיד בישראל
חיפוש פסקי דין לפי עורך דין חיפוש פסקי דין לפי שופט חיפוש פסקי דין לפי בית משפט חיפוש פסקי דין לפי סוג תיק חיפוש פסקי דין לפי נושא חיפוש פסקי דין חופשי
לפי עו"ד לפי שופט לפי בית משפט לפי סוג תיק לפי נושא חיפוש חופשי
DOC
PDF

פסק דין

בפני
כב' השופט דב פולוק

התובע

חן מנחם (חקימיאן)

נגד

הנתבעות

1.הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ
2.קרנית קרן לפיצויי נפגעי תאונות דרכים

נגד

הצדדים השלישיים

1.עמר עסקי רכב בע"מ
2.עמר אלי חרחש

פסק – דין (בשאלת החבות)

תיאור האירוע:
התובע הינו נהג מונית במקצועו. ביום 5.11.2006 נפגע התובע בתאונת דרכים שארעה בירושלים (להלן: "התאונה"). בתאונה נפצע התובע, לטענתו, נפצע בצוואר ביד שמאל וברגל שמאל. בעת התאונה נהג התובע במונית שלא הייתה בבעלותו (להלן: "המונית").
הנתבעת 1, חברת הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הכשרת הישוב") טוענת כי במועד התאונה לא היה לתובע כיסוי ביטוחי אצלה לנהיגתו במונית האמורה. הנתבעת 2 היא קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית").
ביום 2.4.2008 שלחה קרנית הודעת צד ג לצד ג 1 – עמר עסקי רכב בע"מ ולצד ג 2 – עמר עלי חרחש (להלן: "צדי ג'" ו-"חרחש"), מהם שכר התובע את המונית. בשנת 2004 פנה התובע אל חברת עמר עסקי רכב בע"מ, שהוא עסק להשכרת מוניות בבעלותו של חרחש, ושכר מהם את המונית באמצעות תשלום שבועי. פוליסת הביטוח על המונית היתה רשומה בעת התאונה על שם בעל הפוליסה - "עמר עסקי רכב בע"מ", שמו המסחרי של עסקו של חרחש (להלן: "חרחש").

לנוכח המחלוקת בסוגיית החבות, פוצל הדיון בתובענה לשם הכרעה תחילה בחבות הנתבעות על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

טענות התובע בסיכומיו:
לטענת התובע הרכב היה מבוטח במועד התאונה אצל חברת הכשרת הישוב, ועל כן היא אשר חבה בפיצויו בגין הנזקים שנגרמו לו בעקבות התאונה. אולם אם בית המשפט יקבל את טענתה של הכשרת הישוב לפיה יש להחריג את חבותה במקרה דנן, על קרנית לפצותו, על פי חוק הפלת"ד.
התובע העיד שבעת חתימת ההסכם עם חרחש הוא התרשם שעסקו של חרחש אמין ושהוא דואג לביטוחים המתאימים. התובע הוסיף גם כששאל את חרחש במפורש האם יש למונית ביטוח חובה וטסט לרכב בתוקף. חרחש השיב לו שלכל המוניות יש ביטוח וטסט תקפים. עוד העיד התובע שהוא אף הסתכל בתעודת הביטוח, ראה שהרכב מבוטח ובעל הפוליסה הרשום הוא חרחש. בשל כל האמור הבין התובע שהמונית מבוטחת בביטוח לכל נהג.
סוכן הביטוח של חרחש מטעם הכשרת הישוב (להלן: "חייקה") העיד שהוא מנפיק לחרחש גם את הביטוחים נקובי השם וגם את הביטוחים לכל נהג. הוא העיד שבדרך כלל כשחרחש מבקש לשנות את שמות הנהגים נקובי השם, הנהגים מגיעים למשרדי הכשרת הישוב לבצע את השינוי, ואז מונפקת התעודה המחליפה בתמורה לאגרה בסך 41 ₪.
התובע מציין שבמועד התאונה הייתה פוליסת הביטוח של המונית נקובה בשם הנהג הקודם ששכר את המונית לפני התובע, ושמו אלי אמור. את הפוליסה על שם אלי אמור הנפיקה הכשרת הישוב בעקבות פנייתו של חרחש אליו באמצעות הפקס ביום 27.4.2006. התובע מסיק מכך שחרחש עצמו היה נוהג לפנות להכשרת הישוב על מנת לבקש את שינוי השם הנקוב, דבר שלא נעשה במקרה דנן.
לטענת התובע, בתעודת הביטוח המצויה בחברת הביטוח, אותה מנסה הכשרת הישוב להסתיר, נעשה למונית ביטוח לכל נהג וכשאירעה התאונה בחרה הכשרת הישוב לטעון, בניגוד לתעודה שברשותה , שהביטוח על המונית הוא נקוב שם ואינו מכסה את נזקי התובע. הכשרת הישוב הציגה לבית המשפט העתק של תעודת הביטוח שאינו מקורי ואינו חתום בחותמת הבנק ובה מופיע שמו של אלי אמור. הכשרת הישוב לא הציגה בפני בית המשפט את הפוליסה המקורית ועל כן היא לא עמדה בכלל הראיה הטובה. כמו כן, לטענת התובע, השוני בתעודות, המחיקות, התיקונים, היעדר החתימות הסתירות ואי הבהירויות פועלות לרעת המנסח, שהיא הכשרת הישוב.
כמו כן, הנתבעת מודה בקיומו של ביטוח אולם טוענת להחרגתו. זוהי טענה של "הודאה והדחה" ועל כן הנטל להוכיחה מוטל על הכשרת הישוב.
התובע מוסיף שמתצהירו של חרחש עלה כי בעת שחתם על ההסכם עם התובע הוא הבהיר לו שעליו לשנות את שם בעל הפוליסה כי זו פוליסה נקובת שם. אחרי שישונה שמו בביטוח ישוב לחרחש לקבל את מפתחות הרכב. לטענת התובע, עדותו הראשית של חרחש אינה מתיישבת עם כך שהתובע קיבל את מפתחות המונית בעת חתימת ההסכם עם חרחש. התובע מעולם לא הופנה לשינוי השם הנקוב בפוליסה בהכשרת הישוב. גם חייקה והכשרת הישוב לא קיבלו כל הודעת פקס ממר חרחש לגבי שינוי השם הנקוב בפוליסה. לאור האמור סובר התובע כי חרחש פעל בעניינו של התובע בניגוד לעקרון תום הלב בכך שלא בדק את פוליסת הביטוח של הרכב ולא עקב אחר שינוי השם הנקוב אלא העביר את האחריות לתובע.
עוד מוסיף התובע וטוען שגם מעדותו של העד צדיקלר, שהינו גם נהג מונית ששכר מונית מחרחש (להלן: "צדיקלר"). בתצהירו מעיד צדיקלר שחרחש מעולם לא אמר לו שעליו לדאוג לסידור הביטוח בשם נקוב. צדיקלר העיד שקיבל את המפתחות מידית, בעת חתימת ההסכם עם חרחש.
חבותה של הכשרת הישוב כלפי התובע – אם לא יקבל בית המשפט את טענת קיומה של תעודת ביטוח לכל נהג למונית האמורה, שהוסתרה על ידי הכשרת הישוב, טוען התובע שחלה על הכשרת הישוב חובת תום הלב וחובת זהירות מוגברת כלפיו. זאת לאור התפיסה העומדת מאחורי חוק חוזה ביטוח תשמ"א-1981, הבאה להגן על המבוטח שהינו הצד החלש בהסכם. שכן בפועל הכשרת הישוב לא בדקה את הפקסים שנשלחו אליה גם כשבפקס היו פגמים, בכך פעלה בחוסר תום לב והתרשלה בפיקוח על אמיתות תוכן הפוליסות שהיא מנפיקה. התובע סובר שלא כך היה נוהג מבטח סביר.
עוד טוען התובע שלפי סעיף 3 לחוק חוזה ביטוח, חלה על התובע חובה להבליט תניות מגבילות בפוליסה. החוק והפסיקה קובעים שאם ההגבלה אינה מודגשת או מפורטת בסמוך לנושא ההגבלה נחשבת לבטלה. במקרה דנן תנאי הנהג נקוב בשם נוגע לעצם תחולת הפוליסה על הרכב המבוטח, והוא לא הובלט כנדרש. ההוראה מצוינת באותיות קטנות, בלתי מודגשות ואינה מופיעה במקום מרכזי ובראשית התעודה וניתן בקלות לפספסה. על כן יש לקבוע את ביטולו.
חבותה של קרנית – לח ילופין, אם בית המשפט יקבע שהכשרת הישוב אינה חבה בנזקי התובע, תקום חבותה של קרנית לפיצוי התובע, מכוח סעיף 7א לחוק הפלת"ד. התובע סובר שתנאי הסעיף המתקיימים במקרה דנן, שכן: - (1) התובע נהג במונית בהיתר מאת חרחש; (2) התובע לא ידע כי לא היה ביטוח מתאים המכסה את נהיגתו במונית בעת שנהג בה ; (3) בנסיבות העניין לא היה סביר שהתובע לא יידע על אי קיומו של ביטוח. לדידו, הפסיקה אינה דורשת התנהגות קפדנית בעניין זה, אלא סטנדרט התנהגות סביר. ראשית, חרחש נכנס לנעלי הבעלים כאשר שכר ממנו את הרכב ועל כן האחריות המשפטית הראשונית היא שלו ועליו לדאוג לביטוח מתאים למונית. כמו כן, התובע טוען שהתרשם שעסק ו של חרחש מוכר, גדול ובעל ניסיון וחרחש הוא שהציג בפניו מצג שווא לפיו לרכב כיסוי ביטוחי מלא. התובע אף בדק את תעודת הביטוח והתרשם ממנה שאכן מדובר בביטוח לכל נהג. כמו כן סובר התובע שדבק רבב מוסרי במעשיו של חרחש שנהג כלפיו בחוסר תום לב והתרשל. לטענתו גם הכשרת הישוב נהגה באופן זה כלפיו. חובת הגילוי ותום הלב היא חלק מהחובות במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה. גילוי מובהק של תום לב במשא ומתן הוא פעמים רבות גילוי אקטיבי של עבדות אשר על פי הנסיבות היה מקום לצפות שהאדם המנהל את המשא ומתן יגלה לצד השני. התובע מוסיף כי אם בית המשפט יחליט לדחות את תביעתו קיים חשש למדרון חלקלק בשוק השכרת המוניות. חברות להשכרת מוניות ינצלו את הפרצה ויגלגלו את האחריות על נהגים אחרים, גם חברות להשכרת רכב ישתחררו באופן זה מאחריותן. לאור האמור סובר התובע כי עמד במבחני סעיף 7א לחוק הפלת"ד, ועל קרנית לפצות בגין הנזקים שנגרמו לו בעקבות התאונה.

טענות הנתבעת 1 בסיכומיה (להלן: "הכשרת הישוב"):
הכשרת הישוב טוענת שמעדותו של חרחש עולה שאופן ההתנהלות במקרה דנן (העברת פוליסת נהג נקובה בשם) היא דרך ההעברה המקובלת בהתנהלותה מול עסקו של חרחש.
סוכן הביטוח של הכשרת הישוב מר חייקה משה (להלן: "חייקה") מציין בתצהירו שהנפיק פוליסת ביטוח נקובת שם עבור המונית, על שם הנהג אמור אלי כנהג היחיד שרשאי לנוהג ברכב. הכשרת הישוב מדגישה שלא קיימת ברשותה פוליסת ביטוח אחרת או שונה מפוליסה זו, בניגוד לטענת התובע. הסיבה לכך שחייקה הופתע לנוכח המסמך שהוצג בפניו במהלך עדותו ולשוני בין המסמכים שהוצגו לבית המשפט לבין מסמך זה שהציגה בפניו באת כוחו של התובע, נובע מכך שמסמך זה הוא העתק מצולם מספר רב של פעמים של תעודת הביטוח עד שבאחד הצילומים נמחק שמו של אלי אמור. זו הסיבה היחידה לשוני שבין המסמכים, ואין בלתה.
באשר לטענת התובע לפיה הכשרת הישוב לא הציגה בפני בית המשפט את המסמך המקורי של פוליסת הביטוח. טוענת הכשרת הישוב שאין חולק שהמסמך שהוגש לבית המשפט הינו העתק של הפוליסה המקורית שבה מצוין שמו של הנהג אלי אמור כנהג נקוב בשם. התעודה המקורית, המשולמת, אינה נמצאת בידי הכשרת הישוב אלא בידי בעל הפוליסה, חרחש. על כן, במקרה דנן, לפי כלל הראיה הטובה ביותר הנטל להמציא את תעודת הביטוח המקורית עליה מוטבעת חותמת הבנק, הוא על חרחש.
הכשרת הישוב מתנגדת לטענת התובע לפיה הפרה את חובת הזהירות המוגברת וחובת תום הלב המוטלות עליה כלפיו. לדידה, במקרה דנן חובת הזהירות בה חבה היא כלפי לקוחה, חרחש, ובהתאם לדרישותיו היא פעלה. לא היה כל דופי בהתנהלותה כלפי חרחש. בכל פעם שהכשרת הישוב נדרשה לשנות את הפוליסה היא עשתה זאת, על פי מנגנון מסודר שנקבע על ידי חרחש שכלל טפסים מיוחדים. הכשרת הישוב סוברת שהאחריות לפנות אליה ולשנות את הפוליסה על שמו של התובע הייתה מוטלת על התובע או על חרחש. מבחינתה אין זה משנה מי הנהג נקוב בשם בפוליסה. לכל היותר, דורשת העברת הפוליסה על שם נהג אחר תשלום של אגרה בסך 41 ₪.
לעניין חובת ההבלטה בסעיף 3 לחוק חוזה ביטוח, טוענת הכשרת הישוב כי הקביעה לפיה הנהג היחיד הרשאי לנהוג ברכב הוא אלי אמור אינה מהווה תנאי אותו יש להבליט. ההגדרה באשר למי רשאי לנהוג ברכב הינה חלק בלתי נפרד מסעיפי הפוליסה המרכזיים ולפיכך לא חלה עליה חובת ההבלטה הקבוע בחוק, שכן האמור מהווה "תנאי" או "סייג".
עוד מוסיפה הכשרת הישוב שעל מנת לעמוד בדרישת ההבלטה עליה לקיים את אחד משני תנאים הבאים: (1) הבלטה מיוחדת – במקרה דנן, שמו של הנהג הנקוב בשם נמצא בצידה הקדמי של תעודת הביטוח ומוטבע בצורה בולטת. גודל האתיות זהה לגודל שם בעל הפוליסה וכל שאר הפרטים המופיעים בפוליסה. תניות אחרות בפוליסה שחשיבותן פחותה מופיעות כמספרים המפנים לגב הפוליסה ; או - (2) פירוט הסייגים בסמוך לנושא שהם נוגעים לו - במקרה דנן, בחלק העליון בדף הקדמי של פוליסת הביטוח מופיעים פרטיו של בעל הפוליסה ומיד לאחר מכן מפורטים פרטי האנשים המורשים לנהוג ברכב. מתחת לשורה זו רשום שמו של הנהג הנקוב בשם על כן התניה של נהג נקוב בשם מופיע בסמוך לנושא אליו היא נוגעת. לטענת הכשרת הישוב פוליסת הביטוח הנדונה עומדת בשני תנאים אלו.
בעניין פוליסה נקובה בשם קובעת הפסיקה כי היא מבטחת אך ורק את האדם ששמו מופיע בפוליסה ולא ניתן להפכה לפוליסה לכל נהג. שימוש ברכב שלא בידי האדם שהוסכם עליו ישלול את הכיסוי הביטוחי. לאור האמור, סוברת הכשרת הישוב שיש לדחות את התביעה כנגדה ולחייב את התובע בהוצאותיה.

טענות הנתבעת 2 (להלן: "קרנית") בסיכומיה:
לטענת קרנית, לאור האמור בסעיף 7(5) לחוק הפלת"ד התובע אינו זכאי לפיצוי ממנה. גם לפי סעיף 7א לחוק הפלת"ד התובע אינו זכאי לפיצויים. תחולתו של סעיף 7א לחוק הפלת"ד מצומצמת והוא נועד למקרים נדירים בלבד. לטענת קרנית התובע לא עמד בתנאים הקבועים בסעיף ועל כן הוא אינו זכאי לפיצוי מקרנית. קרנית סוברת שהתובע היה לכל דבר ועניין המחזיק במונית בעת התאונה ועל כן הוא אינו נכנס לגדרו של הסעיף. קרנית סוברת שהמונית הייתה בחזקתו של התובע מרגע שחתם על ההסכם עם חרחש וקיבלה לידיו. העובדה שחרחש שילם עבור הטסט, הטיפולים, הרישיונות והביטוח אינה גורעת מכך שהתובע היה המחזיק במונית וזה שחלה עליו החובה לוודא שהיא מכוסה בביטוח חובה. לפי ההלכה המשפטית, התובע, כמחזיק במונית , אינו זכאי לתחולת סעיף 7א לחוק הפלת"ד. שכן אם הנפגעים הם המחזיק או הבעלים של הרכב לא יחולו הוראות הסעיף.
לחילופין, סוברת קרנית שגם אם ייקבע שהתובע לא היה המחזיק במונית בעת התאונה, לא חלות עליו הוראות הסעיף. שכן לא הוכח שלא ידע שאין ביטוח המכסה את שימושו במונית ובוודאי שהייתה מוטלת עליו החובה, בפרט כנהג מונית מקצועי, לוודא קיומו של ביטוח. ככלל כל אדם צריך לוודא שנהיגתו מכוסה בביטוח חובה בר תוקף. הפסיקה הכירה במספר מצומצם של מקרים בהם נהגים פטורים מהחובה לבדוק באופן אקטיבי ולוודא קיומו של כיסוי ביטוחי לנהיגתם. התובע אינו כלול בין אותם מקרים. בעניין זה הפסיקה קובעת שעל נהגים מקצועיים מוטלת חובה מוגברת לבדוק קיומו של ביטוח המכסה את נהיגתם. בית המשפט ב רע"א חן קבע שפעולה לבירור קיומו של ביטוח ותקפותו הינה פעולה פשוטה ועל התובע היה לעשות זאת במקרה דנן. התובע אף העיד שבעבר הוא עבד כנהג עצמאי והיה בעלים של מונית בעצמו, אין זה סביר שנהג מונית מקצועי לא יכיר את הביטוי "נהג נקוב בשם". במקרה דנן, לא עסקינן בנסיעה אקראית, חד פעמית. התובע עבד כנהג מונית 20 שנה, שכר כלי רכב מחרחש במשך שנתיים וחצי והחזיק במונית הנדונה משך חודשיים וחצי עובר לתאונה. על כן סוברת קרנית שהתובע ידע (סובייקטיבית) או היה עליו לדעת (אובייקטיבית) על קיומו של ביטוח חובה.
קרנית מציינת שהתובע העיד שחרחש היה ידוע כמי שעושה "פולישטיקים". עובדה זו מחזקת את טענתה לפיה היה עליו לבדוק היטב את מסמכי הביטוח בטרם נהיגתו. לאור זאת אין לקבל את טענת התובע לפיה לא ידע ולא היה צריך לדעת שאין ביטוח חובה לשימושו במונית. האמור חל במשנה תוקף בשל היות התובע נהג מונית מקצועי אשר חלה עליו אחריות מוגברת לבדוק שהשימוש במונית מכוסה בביטוח חובה.
קרנית סוברת שבמקרה דנן לא מתקיימים בין התובע לחרחש יחסי עובד מעביד. התובע לא היה עובד של חרחש אלא שכר ממנו את המונית בלבד. גם אם חרחש התחייב לבטח את השימוש במונית אותה השכיר לתובע אין בכך כדי לפטור את התובע מלבדוק ולוודא שההתחייבות אכן קויימה. לעניין טענת התובע באשר לפטור של שוכרים מחברת השכרה מוכרת מלבדוק קיומו של ביטוח כנדרש, סוברת קרנית שפסקי הדין המובאים בסיכומי התובע מתייחסים לשכירת רכב בחברות ידועות ומוכרות בענף ההשכרה וזאת בניגוד להשכרה כפי שנעשתה במקרה דנן.
לאור האמור סוברת קרנית שהתובע נהג באדישות, קלות ראש ובעצימת עיניים לשאלת קיומו או אי קיומו של כיסוי ביטוחי למונית.
לחילופין, בהתאם להודעת צד ג, ששלחה קרנית לחרחש, בעלי המונית שהתירו לתובע את השימוש בה מבלי שביטחוה כנדרש הם האחראיים. אם בית המשפט יקבל את תביעתו של התובע כנגד קרנית אזי לאור הוראת סעיף 9(א)(2) לחוק הפלת"ד זכאית קרנית לחזור אל צדדי ג' קרנית מציינת שזכות החזרה שלה היא מוחלטת ואינה תלויה במידת אשמם של הצדדים השלישיים.

טענות הצדדים השלישיים (להלן: "חרחש") בסיכומיהם:
חרחש סובר שדין התביעה וההודעה לצדדים שלישיים שנשלחה כנגדו להידחות. לטענתו, התובע לא עמד בתנאיו של סעיף 7א לחוק הפלת"ד. שכן התובע היה המחזיק בפועל של המונית מזמן ששכר אותה ממנו לתקופה ארוכה.
עוד טוען חרחש שאינו מקבל את טענת התובע לפיה חרחש הודיע לו שיש למונית ביטוח מתאים ותקף, והתובע סמך על כך. התובע העיד במפורש שהוא יודע את חשיבות הנהיגה עם ביטוח מתאים. הוא אף העיד שבדק אם למונית יש ביטוח תקף. חרחש מוסיף גם שאין זה סביר להניח שהתובע שעבד כנהג מונית עצמאי שנים רבות לא ידע להבחין בין ביטוח לכל נהג לבין ביטוח לנהג נקוב בשם. לטענתו, כשמדובר בנהגי מונית מקצועיים חלה חובה מוגברת לברר קיומו של כיסוי ביטוחי לנסיעה. עוד טוען חרחש שהודיע לתובע שעליו להעביר את הביטוח על שמו והבהיר לו שעלות החלפת השם הנקוב בפוליסה הינה 41 ₪. חרחש מדגיש שלא היה לוקח סיכון של אי העברת הביטוח בעבור סכום כה פעוט.
חרחש מוסיף שאין בעדותו של מר צדיקלר (להלן: "צדיקלר") כדי לסייע לתובע, שכן, ככל הנראה למונית שקיבל צדיקלר מאת התובע היה ביטוח לכל נהג כך שמימלא לא נדרש לשנות את השם הנקוב בפוליסה ולא ניתן להקיש מעדותו דבר לענייננו. מעבר לאמור צדיקלר הינו חבר ילדות של התובע כך שאין להעניק משקל לעדותו.
חרחש מציין שאם תידחה תביעת התובע יש לדחות גם את ההודעה לצד ג' ששלחה אליו קרנית. לחילופין, הגיש חרחש הודעת צד ד ' כנגד התובע, המושתת על עילה חוזית לפיה חייב התובע בכל סכום בו יחו ייב חרחש.

דיון והחלטה:
נדון בשאלת חבותה של הכשרת הישוב לפיצוי נזקי התובע. אין מחלוקת שבמועד התאונה בוטח השימוש במונית על ידי הכשרת הישוב, אלא שתעודת הביטוח שהוצאה עבור המונית הייתה עבור נהג נקוב בשם. תעודת הביטוח האמורה הייתה רשומה על שמו של אדם אחר ולא על שם התובע. מטעם זה הגיש התובע את תביעתו גם נגד קרנית, הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים. אם יוכח כי לא קמה להכשרת הישוב חבות לביטוח נזקי התובע נבחן את חבותה של קרנית.

חבותה של הכשרת הישוב:
סעיף 29 לחוק חוזה ביטוח דן במקרה בו אין כיסוי ביטוחי בשל חריגה מתנאי הביטוח וקובע כי:
"היתה חבות המבטח או היקפה מותנים על-פי חוק או על-פי החוזה, בין לחיוב ובין לשלילה, במעשה או במחדל של המבוטח או של המוטב, שלא השפיעו השפעה של ממש על סיכון המבטח, רשאי בית המשפט, אם נראה לו צודק לעשות כן בנסיבות העניין, לחייב את המבטח בתגמולי הביטוח, כולם או מקצתם, אף אם התנאי לא קויים או הופר".

קיימים שני תנאים מצטברים לתחולתו של סעיף 29 לחוק חוזה ביטוח. לפי התנאי הראשון יש לבחון האם החבות הייתה תלויה במעשה או במחדל של המבוטח, ולפי התנאי השני יש לבחון האם לאי התקיימותו של התנאי הייתה השפעה של ממש על סיכון המבטח.

במקרה דנן, מתקיים התנאי הראשון לפיו אי ההודעה של חרחש או של התובע על שינוי השם הנקוב הייתה המחדל בשלו לא העבירה הכשרת הישוב את הפוליסה על שמו של התובע, ובשל מחדל זה הוא נותר בלא כיסוי ביטוחי.
התנאי השני מחייב לבדוק האם לאי התקיימותו של התנאי הייתה השפעה של ממש על סיכון המבטח. במקרה דנן יש משמעות לשאלה מיהו הנהג ששמו נקוב על גבי הפוליסה, שכן חברת הביטוח יכולה לבחון האם יש לנהג הנקוב הרשעות קודמות בעבירות תנועה, אילו עבירות, האם הנהג האמור היה מעורב בתאונות, ובהתאם לכך, במקרים חריגים, להתאים את הפוליסה לאותו נהג.

מעבר לאמור, גם הפסיקה קובעת שיש לעשות שימוש בעקרון המשפטי המעוגן בסעיף 29 לחוק חוזה ביטוח, לשם ביטול תניות חוזיות במשורה, כצעד שיפוטי חריג ונדיר. אחרת עלול להיווצר מצב שבו התניות האמורות בחוזי הביטוח יאבדו ממשמעותן וחשיבותן. למשל נפסק כך בתא"מ (י-ם) 13842/08 שירות 2000 בטיחות בתעבורה בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ כי:
"במקום שאין כיסוי ביטוחי בשל חריגה מתנאי הפוליסה ללא הודעה על כך מראש, גם אין הצדקה למתן סעד מיוחד לפי סעיף 29 בחוק חוזה ביטוח...מהטעמים שעליהם עמדנו, מתן רשות לנהוג במכונית למי שלא הורשה לנהוג בה על-פי הפוליסה, ללא ספק השפיע השפעה של ממש על סיכון המבטח, ודי בכך כדי לשלול מתן סעד מיוחד. לכך גם מצטרף הנימוק שעליו עמדנו, שלפיו הכרה בהודעה רטרואקטיבית על חריגה מתנאי הפוליסה חותרת תחת עיקרון הביטוח, תזיק לכל עסקי הביטוח, ותפגע בראש ובראשונה בכלל ציבור המבוטחים. אפילו אמרנו שיש הצדקה במקרה הנדון למתן סעד מיוחד, שהוא סעד מן הצדק – ולא אמרנו זאת – אין מקום למתן סעד שיוביל למצב שבו שכרו של הפרט יוביל להפסדו של הכלל".
(תא"מ (י-ם) 13842/08 שירות 2000 בטיחות בתעבורה בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, (ניתן על ידי השופטת בר אשר-צבן, ביום 28.6.2010).

הנני סובר שחברת הביטוח הכשרת הישוב אינה אחראית לכך שביטוח נהג נקוב בשם לא הועבר משמו של אלי אמור לשמו של התובע. כן, איני מקבל את טענת התובע לפיה נהגה הכשרת הישוב בחוסר תום לב ולא עמדה בחובת הזהירות הכללית החלה עליה, במקרה דנן. שכן, אין לצפות מהכשרת הישוב לדעת על קיומו של הצורך בהחלפת השם הנקוב בפוליסה. האחריות לדאוג להחלפת השם בביטוח נהג נקוב בשם היא של חרחש או של התובע. בעניין זה עולה מעדותו של חרחש כי נוהל העבודה שלו מול הכשרת הישוב וחייקה, סוכן הביטוח מולו עבד, בעניין העברת פוליסת ביטוח נקובה בשם על שם נהג אחר, היה כך:
"ש. אתה כותב בתצהירך בסעיף 3....גם לתובע אמרת שהוא צריך להעביר את הפליסה על שמו.
ת. זה נוהג לכל הנהגים.
ש. והם היו הולכים בעצמם בלי לשלוח פקס'
ת. אנחנו שולחים פקס' והנהג הולך לחייקה.
ש. ואם אתה לא שלחת פקס לחייקה
ת. אז לא יעבירו.
....
ש. מה אתה עשית בשביל לבדוק שהתובע באמת העביר את הביטוח על שמו.
ת. הוא בא אצלי וחותם על תצהיר והוא יודע שהוא צריך להעביר את הפוליסה לשם שלו, זו אחריות שלו.
ש. ואתה לא בודק את זה.
ת. הוא צריך לבדוק את זה.
...
ש. מי משלם את התוספת של 41 ₪?
ת. הנהג משלם ואנחנו מקזזים את הסכום מהסכום שהנהג צריך לשלם דמי שכריות.
...
ת. הנהג בא אלי, ואני שולח אותו לחייקה ורק שהוא חוזר מחייקה הוא מקבל את המפתחות של המונית...אולי אני לא נמצא, אולי מישהו אחר נותן לו את המפתחות.
שאלת בית המשפט – אתה או מי מטעמך ימסור את המפתחות רק לאחר שיציג שהיה אצל חייקה איך אתה יודע שהוא ביצע את ההעברה
ת. כי הוא נסע לחייקה. אם הוא לא נסע זה הבעיה שלו.
(עמ' 20- 22 לפרוטוקול הדיון מיום 16.3.2011).

מן האמור בעדותו של חרחש עולה בבירור שהאחריות להודעה על שינוי שם הנהג הנקוב בפוליסה הייתה מוטלת על כתפי חרחש והתובע.

כמו כן, איני מקבל את טענת התובע לפיה הכשרת הישוב לא עמדה בדרישות חובת הבלטה המעוגנת בסעיף 3 לחוק חוזה ביטוח תשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה ביטוח") וסעיף 3 לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (צורת הפוליסה ותנאיה), תש"ם-1980 (להלן: "לתקנות הפיקוח") הקובעים כי:
"תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצויינו בה בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם".

וסעיף 3 לתקנות הפיקוח קובע כי:
"סייג לחבות המבטח או להיקף הכיסוי יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו או יובלטו במיוחד על ידי שימוש באותיות שונות או בצבע שונה".

כאמור, סעיפי החוק הללו קובעים את החובה להבליט בהבלטה מיוחדת תנאים וסייגים לחובת הביטוח. האחריות האקטיבית להבליט את הסייגים מוטלת על המבטח. עליו לוודא שהמבוטח מבין היטב ובשפה המובנת לו, את פשר הגבלות הכיסוי הביטוחי. במקרים מסויימים, הפרת חובה זו עלולה אף לחסום את זכותו של המבטח לטעון לקיומן של הגבלות לאחריותו על-פי חוזה הביטוח. בעניין זה קבע כב' הנשיא בדימוס שמגר:
"שתי החלופות צריכות להיקרא כמכוונות לאותה מטרה: מניעת הבלטה של תנאי או סייג. עניין הבאתו של סייג בפוליסה ליד הנושא שהוא נוגע לו, צריך להתפרש מבחינת רוחו ומגמתו בדומה להבלטה המיוחדת שהיא החלופה השנייה. יש לפנינו שתי חלופות...אופן הבלטת ההגבלות על חבות החברה המבטחת נתון לבחירתו של המבטח. ודוק: סעיף זה כלול בין הוראותיו הקוגנטיות של חוק חוזה הביטוח...חובה על המבטח להיזקק לפחות לאחת מהדרכים המוצעות. פרופ' נ' כהן, במאמרה "דפוסי החוזים ותום לב במשא ומתן: בין הכלל הפורמלי לעקרונות הצדק" הפרקליט לז (תשמ"ז) 13, כותבת, בהתייחסותה ללשון הסעיף: "הסעיף אינו מטיל חובת הודעה בעל-פה, אך הוא קובע דרך שתביא לתשומת לבו של המבוטח, כי לא קיבל את כל מבוקשו" (שם, בעמ' 33)...הסעיף אמנם אינו מטיל חובת הודעה בעל-פה, אך תכליתו היא להסב את תשומת לבו של המבוטח אל הגבלות החבות של המבטחת. הדבר ניבט מכותרתו של הסעיף, מתוכנו ומדברי ההסבר שליוו את הליך החקיקה...חברת הביטוח המבקשת לסייג את גבולות חבותה, מחובתה להבטיח שהמבוטח אכן יוכל להיות מודע לסייגים אלו. בין היתר אמור הדבר במקרים שבהם מדובר בתנאים המחייבים את המבוטח לעשיית מעשה, כגון התקנת אמצעי מיגון כלשהו. אין די להתנות את חבות החברה במקום שיגרתי כלשהו שבפוליסת הביטוח בין "האותיות הקטנות" הרגילות".
(ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מנשה ישר (ניתן על ידי הנשיא שמגר, ביום 30.7.1995).

אולם, במקרה דנן, בחינת תעודת הביטוח מעלה שרישום תנאי ה"נהג נקוב בשם " צויין במסגרת הפרטים העיקריים בחלק של "בני אדם הרשאים לנהוג", המופיעים בחלקה הקדמי, העליון והמרכזי של תעודת הביטוח. הפרטים האמורים צוינו תחת הרובריקות המציינות את שמו של בעל הפוליסה ופרטיו ואת שם הרכב ופרטיו, כך נכתב בפוליסה:
"חלק א': בני אדם הרשאים לנהוג – על פי הסעיפים הנקובים להלן מתוך חלק א' שעל גב התעודה זו [ 2,7]. שם נהג/נהגים נקוב/נקובים בשם לעניין סעיף 2 שמעבר לדף [אמור אלי]".

לאור האמור, אני סובר שההגבלות והסייגים הובלטו וצוינו בתעודת הביטוח כראוי, סמוך לנושא של הנהגים הרשאים לעשות שימוש ברכב לפי פוליסת הביטוח, בהתאם לדרישות החוק. בעמוד הקדמי של התעודה יש את ציון שם הנהג הרשאי לנהוג במונית והפניה לתנאי ההגבלות בהרחבה המצוינות בגב התעודה. על כן, אני סובר שהכשרת הישוב אינה אחראית לנזקי התובע בגין התאונה.

במאמר מוסגר אציין עוד שאיני מקבל את טענת התובע לפיה חייקה הציג תעודת ביטוח מזויפת בפני בית המשפט, ותעודת הביטוח האמתית של המונית הייתה תעודת ביטוח לכל נהג. תשובתה של הכשרת הישוב לטענה זו, לפיה תעודת הביטוח המקורית, החתומה על ידי הבנק נמסרת ללקוח ואינה נותרת בידי חברת הביטוח. גם מבט אל צילום התעודה האמורה שצורף כנספח לתיק בית המשפט, מעלה ששמו של הנהג נקוב בשם מופיע בתעודה שהוצגה אולם היטשטש וכמעט ונמחק בעקבות ריבוי צילומי המסמך.

חבותה של קרנית:
עתה, משבאנו לכלל מסקנה שהכשרת הישוב אינה נושאת בחובה לפצות את התובע בגין נזקיו בעקבות התאונה עלינו לבחון האם קמה לקרנית החובה לפצותו.

סעיף 7 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") קובע כי:
7. נפגעים אלה אינם זכאים לפי חוק זה:
...

(5) מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב;

(6) בעל הרכב או המחזיק בו, שהתיר לאחר לנהוג ברכב כשאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או כשהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה ושנפגע בתאונת דרכים שאירעה באותה נהיגה, בין בהיותו ברכב ובין מחוצה לו.
מיום 11.6.1989
תיקון מס' 7
ס"ח תשמ"ט מס' 1274 מיום 13.4.1989 עמ' 46 ( ה"ח 1885)
הגבלת זכאות הגבלת זכאותם של נפגעים
7. (א) נפגעים אלה אינם זכאים לפי חוק זה:
(1) מי שגרם לתאונה במתכוון;
(2) מי שנהג ברכב תוך הפרת החוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב ללא רשות), תשכ"ד-1964, וכן מי שהיה מצוי ברכב ביודעו שהנוהגים בו כאמור;
(3) מי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו, למעט רשיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה;
(4) מי שהרכב שימש לו, או סייע בידו, לביצוע פשע;

(5) מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב;

(6) בעל הרכב או המחזיק בו, שהתיר לאחר לנהוג ברכב כשאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או כשהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה ושנפגע בתאונת דרכים שאירעה באותה נהיגה, בין בהיותו ברכב ובין מחוצה לו.
(ב) תלויים כמשמעותם בסעיף 78 לפקודת הנזיקין, זכותם לתבוע לפי חוק זה תעמוד להם על אף האמור בסעיף קטן (א).
סעיף 7א לחוק הפלת"ד קובע סייג לתחולתו של סעיף 7 לחוק הפלת"ד לפיו:
מיום 16.5.2009
תיקון מס' 22
ס"ח תשס"ט מס' 2188 מיום 16.11.2008 עמ' 65 ( ה"ח 260)

7א. על אף האמור בסעיף 7(5), מי שנפגע כשנהג ברכב בהיתר מאת בעליו או את המחזיק בו, ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח אינו מכסה את שימושו ברכב, והוא לא ידע על כך ובנסיבות הענין גם לא היה סביר שיידע, יהא זכאי לתבוע פיצויים מן הקרן כפי שזכאי לכך נפגע לפי סעיף 12(ב).

סעיף 7א לחוק הפלת"ד קובע חריג לכלל הקבוע בסעיף 7(5) לחוק הפלת"ד ומצמצם את תחולתו. ככלל, הנוהג ללא ביטוח אינו זכאי לפיצוי על-פי החוק, אלא אם הוא עומד בתנאים המצטברים הקבועים בסעיף 7א לחוק הפלת"ד. ישנם שלושה תנאים מצטברים לתחולת סעיף זה:

התנאי הראשון - הנהג נהג ברכב בהיתר מאת בעליו. במקרה דנן אין חולק שהתובע נהג בהיתר מאת חרחש.

התנאי השני - הנהג לא ידע בפועל כי לרכב שבו הוא נוהג אין ביטוח או שהביטוח שיש לרכב אינו מכסה את נהיגתו – ידיעה זו היא סובייקטיבית. גם תנאי זה מתקיים במקרה דנן, כפי שהעיד התובע במהלך דיון ההוכחות:
"אני נהג ותיק כבר שלושים שנה. יש לי רישיון רכב ציבורי, לא אסע ללא ביטוח. כמובן...כשלקחתי את התעודת ביטוח אני הסתכלתי על הכותרת בה כתוב עמר עסקי רכב בע"מ...לא הסתפקתי בהצצה על התעודת ביטוח. שאלתי את עמר בפירוש יש ביטוח? יש טסט. אמר כן אתה יכול לעלות על האוטו...".
(עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 3.3.2009).
מעדות התובע עולה בבירור שלמיטב ידיעתו הסובייקטיבית פוליסת הביטוח של המונית הייתה בתוקף והיא חלה עליו בעת שנהג במונית.
התנאי השלישי - עלינו לבחון האם בנסיבות העניין, לא סביר היה שהנהג ידע כי לרכב אין ביטוח או כי הביטוח אינו מכסה את נהיגתו ברכב. המבחן להחלתו של תנאי זה הוא מבחן הידיעה הנורמטיבית. לא די שהנהג לא ידע על היעדר הכיסוי הביטוחי כדי שיהיה זכאי לפיצויים על -פי החוק, עלינו להוכיח גם שבנסיבות העניין לא היה עליו לדעת זאת. אנו נדרשים לבחון שהתובע נקט בכל האמצעים הסבירים, בהם היה נוקט נהג מונית סביר אחר, כדי לוודא את קיומו של כיסוי ביטוחי המבטח את נהיגתו.
בעניין זה כותב פרופ' אנגלרד בספרו כי:
"ההוראה מתנה את הזכאות באי ידיעת הנוהג את דבר היעדר הביטוח. אולם, לא די בכך שלנפגע לא הייתה ידיעה אישית על חוסר הביטוח, דרוש גם יסוד אובייטקיבי של סבירות באי הידיעה. נמצא, שאם נהג התרשל בבדיקת הביטוח, אין הוא זכאי לפיצויים".
(י. אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, סעיף 134)
המדיניות המשפטית העומדת בבסיס תנאי זה היא שאין לתת לגיטימציה למקרים בהם נהג מקל ראש בבחינת קיומו של כסוי ביטוחי. בעניין זה הנני סובר שמתן פיצוי לנהגים אשר לא בדקו את קיומו של ביטוח המכסה את נהיגתם ופעלו כך מתוך עצימת עניים וקלות ראש, נוגד את תקנת הציבור. ככלל, על כל נהג לוודא קיומו של כיסוי ביטוחי לנהיגתו בטרם ינהג ברכב.
הפסיקה הכירה בקיומם של מספר חריגים לכלל זה במקרים בהם קיימת קירבה מיוחדת בין נהג הרכב שנפגע לבין מי שמתיר את נהיגתו. אולם עלינו לעשות שימוש בחריג זה לעיתים נדירות, בנסיבות יוצאות דופן, כאשר לאור מערכת היחסים בין מתיר השימוש לנהג רשאי היה הנהג להניח שנהיגתו מכוסה בכיסוי ביטוחי בר תוקף. לא בכל מקרה שבו קיימת מערכת יחסים של קירבה ביניהם יהיה הנהג פטור מלוודא קיומו של כיסוי ביטוחי. נסיבות חריגות כאלו הוחלו בפסיקה במקרים מיוחדים בהם היו יחסים כגון יחסי עובד מעביד או יחסי קירבה מיוחדים שבגינם הניח הנהג שיש כיסוי ביטוחי לנהיגתו. גם מקרים אלו יש לבחון כל מקרה לגופו ולנסיבותיו. במקרה דנן חרחש אינו מעבידו של התובע, ולא התרשמתי שקיימת ביניהם מערכת יחסי קרבה מיוחדת. מעבר לאמור, מעדותו של התובע במהלך דיון ההוכחות עולה שאף הוא עצמו לא סמך על חרחש ועל כן הסתכל בתעודת הביטוח. התובע אף העיד שחרחש היה ידוע לו כמי שעושה "פולישטיקים":
"אני נהג ותיק כבר שלושים שנה. יש לי רישיון רכב ציבורי, לא אסע ללא ביטוח. כמובן...כשלקחתי את התעודת ביטוח אני הסתכלתי על הכותרת בה כתוב עמר עסקי רכב בע"מ...לא הסתפקתי בהצצה על התעודת ביטוח. שאלתי את עמר בפירוש יש ביטוח? יש טסט. אמר כן אתה יכול לעלות על האוטו. כמובן אחרי שחתמתי על התצהיר. הסתכלתי על התעודה ובה כתוב עמר עסקי רכב בע"מ. שאלתי קודם ולא הסתפקתי הצצתי בתעודה...השם שלו ידוע כמי שעושה פולישטיק...הסקתי מכך שכל נהג יכול לנהוג.
( עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 3.3.2009).

בעניין זה אציין שהתובע טען שבעת שהסתכל בתעודת הביטוח ובחן קיומו של ביטוח, לא ידע על האפשרות לבטח רכב בביטוח נהג נקוב שם, כפי שעולה מעדותו:
"אני נהג ותיק כבר שלושים שנה. יש לי רישיון רכב ציבורי, לא אסע ללא ביטוח. כמובן...כשלקחתי את התעודת ביטוח אני הסתכלתי על הכותרת בה כתוב עמר עסקי רכב בע"מ...לא הסתפקתי בהצצה על התעודת ביטוח. שאלתי את עמר בפירוש יש ביטוח? יש טסט. ...הסתכלתי על התעודה ובה כתוב עמר עסקי רכב בע"מ. שאלתי קודם ולא הסתפקתי הצצתי בתעודה...השם שלו ידוע כמי שעושה פולישטיק...הסקתי מכך שכל נהג יכול לנהוג.
ש. אמרת שאתה לא יודע מה זה תעודת ביטוח של נהג נקוב בשם.
ת. לא..לא ידעתי. תמיד עשיתי ביטוח לכל נהג. לא עניין אותי כסף גם אם יש הפרש. במונית אתה לא יכול לעבוד 24 שעות אתה חולה, יש אירוע ואתה מוסר את המונית לאחר...אז אתה עושה ביטוח לכל נהג".
(עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 3.3.2009).

אולם, קשה לי לקבל טענה זו, וזאת משני נימוקים עיקריים. הנימוק הראשון, כבר מתוכן עדותו של התובע התרשמתי כי הוא ידע על קיומו של ביטוח נהג נקוב שם כפי שעולה מדבריו הבאים:
"ש. יש ביטוח לכל נהג אתה יודע שזה שונה מביטוח ספציפי.
ת. אני לא יודע שיש מגבלות אני יודע שעושים פוליסה ונוהג כל נהג.
ש. אתה יודע שיש פוליסות לכל אדם ויש פוליסות שלא.
ת. אמרתי לך את חוזרת על אותה שאלה. באופן כללי אני יודע".
(עמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 3.3.2009).
והנימוק השני הוא היותו של התובע נהג מונית ותיק, שקשה לקבל שכנהג מונית ותיק סביר, המתעסק כל ימיו בענייני נהיגה, התובע לא ידע על קיומה של אופציה לביטוח נהג נקוב שם. בפרט לאור העובדה שמדובר בפוליסה זולה משמעותית מפוליסת הביטוח לכל נהג, על אף שהתובע משיקוליו בחר, אולי, לא לעשות בה שימוש. נראה על כן שיש להניח שהתובע הכיר את האבחנה בין ביטוח כללי לביטוח נהג נקוב שם.

עוד אוסיף כי כנהג מונית סביר, ששכר את המונית האמורה למשך זמן מה, חלה על התובע החובה לבדוק את פוליסת הביטוח באופן רציני ומעמיק. אילו היה עושה כן היה נוכח בכך שפוליסת הביטוח של המונית הינה פוליסת ביטוח לנהג נקוב בשם, שאינה רשומה על שמו. בעניין זה אדגיש, כאמור, שהתובע הינו נהג מונית ותיק ואין זה סביר לקבל את טענתו שלא הבין נכונה את תעודת הביטוח, ולא ידע על קיומו של ביטוח נהג נקוב שם.
כך עולה מן מהאמור ברע"א 8833/09 חן אמנון נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ לפיו, במקרה המתואר בפסק הדין התובע, נהג מונית אף הוא, הסכים עם בעל המונית שיתן לו את מוניתו לשימושו וחזקתו בזמן שירותו במילואים, בתמורה לכסף. לבעל המונית המקורי הייתה תעודת ביטוח נקובה על שמו שביטחה את שימושו במונית. התובע טען שהבין מבעל המונית שכל מסמכי הרכב והביטוחים תקינים, ועל כן סמך עליו ולא בדק בעצמו את המסמכים. בפועל הייתה הפוליסה מסוג "נקוב בשם" והוא לא היה מכוסה על ידה, עניין שהתברר לו רק לאחר התאונה שארעה. בתי משפט השלום והמחוזי דחו את התביעה כנגד המבטחות וקרנית. התובע הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור, בקבעו שלא מתעוררת במקרה דנן שאלה משפטית עקרונית שיש בה חשיבות ציבורית ועקרונית המצדיקה דיון בגלגול שלישי. השופט ריבלין מציין בפסק הדין כי:
"גם לגופו של עניין...לא שוכנעתי כי יש לשנות מן הקביעה לפיה ההכרות השטחית בין המבקש לבין נהג המונית לא יצרה קרבה המצדיקה הסתמכות או אמון המבקש, במידה שהיה בה כדי לפטור אותו מחובתו לברר את תקפות הביטוח ואת הימצאותו. באופן דומה, מוצדקת הטלת החובה האקטיבית על נהגי מונית מקצועיים, המסיעים נוסעים במסגרת עיסוקם, שלא לעצום עיניהם בשאלות חשובות כמו ביטוח חובה ולהקפיד על כיסוי ביטוחי מתאים".
(רע"א 8833/09 חן אמנון נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, (ניתן על ידי השופט ריבלין, ביום 27.12.2010).

בנסיבות אלה, הנני סובר כי התובע, בפרט בהיותו נהג מונית, נהג בקלות ראש ובעצימת עניים בשאלת הכיסוי הביטוחי. אשר על כן הוא אינו עומד בתנאים המצטברים הקבועים בסעיף 7א לחוק הפלת"ד. לאור האמור אני קובע שקרנית מיום 11.6.1989
תיקון מס' 7
ס"ח תשמ"ט מס' 1274 מיום 13.4.1989 עמ' 46 ( ה"ח 1885)

אינה חייבת בפיצוי התובע במקרה דנן.

חבותו של חרחש:
שאלה נוספת אותה איננו נדרשים לבחון במקרה דנן הינה שאלת אחריותם של חרחש ושל החברה שבבעלותו עמר עסקי רכב בע"מ לפיצוי התובע בגין נזקיו בעקבות התאונה. לכאורה יש מקום לבחון את הטענה לפיה חרחש אחראי יחד ולחוד עם התובע לכך שביטוח הנהג נקוב השם לא הועבר על שמו של התובע בהתאם לחוזה שנחתם ביניהם בכתב ובעל פה. אחריות זאת, אם תקום, תקום מכוח חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. אולם חרחש אינו נתבע על ידי התובע בהליך זה. שכן קרנית היא אשר שלחה הודעת צד ג לחרחש מכוח סעיף 216 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984.
הודעת צד ג' הינה תביעה על תנאי, דהיינו, החיוב של צד ג' יכול להיעשות רק אם זכה התובע בתביעתו נגד הנתבע. אם הפסיד התובע בתביעתו לא יחויב גם צד ג ' (ראה למשל: ע"א 145/71 מרים ורמרנד נ' מנדל אגולסקי, (ניתן על ידי השופט זוסמן, ביום 30.9.1971) ועל כן איני רשאי לחייב את חרחש במקרה דנן.
במאמר מוסגר אציין כי פסק הדין דנן אינו חוסם בעד התובע מלהגיש תביעה חוזית נגד חרחש בעתיד, אם יחפוץ לעשות כן.

לאור האמור הנני דוחה את תביעתו של התובע. בנסיבות העניין כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, י"ב שבט תשע"ד, 13 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח, על ידי www.court.gov.il
^
X

חיפוש פסקי דין:

צבעים קרובים אל אשחר 2-16, דימונה, ישראל | ציוד קמפינג קרובים אל רבקה 2, באר שבע, ישראל | מכבסות קרובים אל בן גוריון 66, בית שאן, ישראל | הכנה לגיוס קרובים אל שדרות בן גוריון 118, ירושלים, ישראל | הריון ולידה קרובים אל 5, רמת השרון, ישראל | חינוך קרובים אל 4, יבנה, ישראל | יבוא ויצוא קרובים אל דרך הרב שלום איפרגן, שדרות, ישראל | יציקה קרובים אל ברקן 27, דימונה, ישראל | מוזיאונים קרובים אל 3013 4, נצרת, ישראל | צעצועים ומשחקים קרובים אל 40, קרית גת, ישראל | טיסנים ועפיפונים קרובים אל Unnamed Road, Rishon LeTsiyon, ישראל | גריל קרובים אל דוד המלך, דימונה, ישראל | טיפול אישי קרובים אל אשביליה, אום אל-פחם, ישראל | תפירה קרובים אל חיים משה שפירא 480, טבריה, ישראל | סופרמרקטים קרובים אל השילוח, טבריה, ישראל | ילדים קרובים אל ביל"ו 21-23, ראשון לציון, ישראל | היפנוזה קרובים אל הרעות 1310, דימונה, ישראל | משתלות קרובים אל שדרות ההסתדרות 251, חיפה, ישראל | עיתונים קרובים אל מתתיהו 11, הרצליה, ישראל | טכנאים קרובים אל | תחנת דלק תחנת דלק סונול בכפר תבור | נרות פקר נרות דקורטיביים בהוד השרון | אלקטרוניקה SDPCB בירושלים | אימוץ ילדים עמותה לאימוץ בין ארצי "מזל" ברמת גן | הדמיה ממוחשבת ריפלקס ארט בלוד | מילוי גז א.שירותי גז בעכו | גדרות ס.ס. ארבל עבודות פיתוח ובניה בע"מ בעדי | כרטיסי אשראי פועלים אקספרס בע"מ באשקלון | ציוד משרדי יגאל בפתח תקוה | להקת מחול אור הכינרת - להקת המחול העירונית בטבריה | אינסטלציה פרן עבודות אינסטלציה (1987) בע"מ בראשון לציון | בית כנסת ביהכ"נ "פרי עץ" בירושלים | מיכון חקלאי אלוני יהודה בפורת | קפה קפה ירוק בראשון לציון | מהנדסים אלביט אחזקות בטחוניות בע"מ בחיפה | מיטות עיסוי מיטת מרפלא ברעננה | בית אבות סביון בכפר רופין | מעבדת סלולר פרו סלולר ברחובות | עורך דין חמו רועי באופקים | קולבים אחים ביטר בתל אביב - יפומחירון עבודות סיכוך, פרגולות ורצפות סיפון )דקים( | מחירון חומרי מליטה אגרגטים מוספים וערבים | מחירון עבודות בטון בשלד המבנה | מחירון חומרים לעבודות אבן | מחירון עבודות צביעה | מחירון כבלים ומוליכים | מחירון חומרים לעבודות בטון | מחירון מתקני מיזוג אויר | מחירון עבודות בניה בבלוקים | מחירון כבלים ומוליכים | מחירון צינורות ופרופילים מ | מחירון חומרים לעבודות טיח | מחירון צינורות לביוב מפוליאתילן קשיח HDPE | מחירון חומרי שרברבות | מחירון חומרי חשמל | מחירון חומרי שרברבות | מחירון עבודות איטום | מחירון מכסים לתאי בקרה  | מחירון פיתוח נופי | מחירון מיכלי מים | מחירון רצפות סיפון (דק | מחירון סורגי פלדה, תושבות למזגן ורשתות להרחקת יונים | מחירון ריצוף משטחים, שבילים ומדרגות | מחירון חומרי איטום צמנטיים | מחירון מקלחונים | מחירון שוחות בקרה לביוב | מחירון מאגר מחירי בניה ותשתיות מהדורת 03/2016 (מחירי 02/2016), מחירי חומרים | מחירון קורות מעקות וחגורות | מחירון כבלי התקנה כולל תו תק | מחירון צנרת ניקוז | מחירון מוצרי טוף, חלוקי נחל, שבבי עץ צבעוניים, קומפוסט ותערובות | מחירון אביזרים לצנרת P.V.C לביוב ותיעול לפי ת"י 884 | מחירון חומרים לבידוד תרמי ואקוסטי | מחירון גופי מילוי בתקרות צלעות וגגות משופעים | מחירון מעבר צנרת בקירות | מחירון ספחים מגולוונים | מחירון ברזיות | מחירון צינורות, ספחים ואביזרים פולירול, PP | מחירון משקופי דלתות | מחירון תאורת חדרי קירור | מחירון דחיקת צינורות בטון/פלדה | מחירון קירות אבן מורכבים | מחירון חלון פתיחה על ציר צד וחלון דו-צירי סב-נטוי )דריי קיפ( | מחירון קבועות תברואיות ואביזריהן | מחירון סרגלים ליישור טיח | מחירון פרופילי פלדה מרובעים - שחור | מחירון פרופילי פלדה RSH - שח | מחירון מיכלי אגירה | מחירון מפוחיםלפני כב' הרשמת בכירה עדי אייזדורפר תובעים 1. לינוי רייכמן נגד נתבעים 1. אילן אזולאי 2. הכשרת היש | בפני כב' השופטת אנה שניידר תובעים נגד נתבעים החלטה 1. עניינה של התובענה שלפנינו, פינוי הנתבע ומש | לכבוד לשכת הוצל"פ עכו רח' יהושפט 15, עכו, 24513 הנדון: עיקול על כלל נכסי החייב לפי צו בתיק: | מספר בקשה:1 בפני כב' השופט מנחם מזרחי מבקשים ולדיסלב בללוב נגד משיבים מדינת ישראל החלטה לתגובת ה | בית משפט השלום באשקלון ת"פ 53579-12-10 מדינת ישראל נ' קסקיאנץ 01 פברואר 2012  O דחוף (במקרה | בבית המשפט העליון בג"ץ 5546/00 - א' בפני: כבוד השופט י' אנגלרד העותרים: 1. רשת מרגלית 2. אבגי ח | לפני כב' הסגן נשיא אברהם הימן מספר תהליך: 3 הודעה על מסמכים נדרשים בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 2 | בפני כב' השופטת אסתר הלמן מערערים 1. מונג'ד יוסף 2. סעיד יוסף 3. מובילי מים (1994) דבוריה בע | לפני כבוד ה שופטת שוש שטרית המבקשת מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד כרמית כהן ועו"ד רוזי | החלטה בתיק בש"פ 3947/13 בבית המשפט העליון בש"פ 3947/13 לפני:כבוד השופטת ע' ארבל העורר:מחמו | בפני כב' השופטת איריס סורוקר מבקשים 1. אהוד מרדכי נגד משיבים 1. טראסק בע"מ 2. מנורה מבטחים | לפני כבוד השופטת ורדה מרוז - סג"נ עותרים 1. זייפר בע"מ נגד משיבים 1. עיריית נתניה החלטה הע | בפני כב' השופטת טל אוסטפלד נאוי המאשימה מדינת ישראל נגד הנאשם אסף אביסדריס <#1#> נוכחים: ב&qu | בפני כב' הרשם מרדכי בורשטין תובע יצחק אשד ע"י ב"כ עו"ד ד. בן עוליאל נגד נתבעת מגד | בפני כב' השופטת אנה שניידר תובעים נגד נתבע יורם בר החלטה 1. לאחר עיון בחומר החסוי שהוגש על ידי ה | בית משפט השלום בפתח תקווה תא"ח 51806-01-12 שטרנליכט בר אור נ' מור 26 ינואר 2012 לפני כב' | בית המשפט המחוזי מרכז ע"א 27938-01-12 זרבאילוב נ' קיים ואח' 19 פברואר 2012 3 לפני כב | בקשה מס' 1 בפני כב' הרשם הבכיר ניר זיתוני מבקשת קומאקס תקשורת בע"מ נגד משיבה סלקום ישרא | לפני כב' הרשמת לובנא תלחמי סוידאן התובעת: הראל חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד | בית משפט השלום בקריית גת 01 מאי 2012 ת"א 50546-07-11 ולדימיר נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונ | החלטה בתיק רע"א 2029/10 בבית המשפט העליון רע"א 2029/10 בפני: כבוד השופט א' גרוניס המבקשת: | לפני כב' השופט אלי אנושי מאשימה 1. מדינת ישראל נגד נאשמים 3. תום פרגון הודעה בית משפט תעבורה מרכ | בפני כב' השופטת יפעת שיטרית מאשימה מדינת ישראל נגד נאשמים מיכה כהן (עציר) החלטה בשל ישיבתי בהרכב