מבצע בוטוקס

עורכי דין

abc.org.il מספק לכם מנוע חיפוש פסקי דין משוכלל בטכנולוגיית HT היחיד בישראל
חיפוש פסקי דין לפי עורך דין חיפוש פסקי דין לפי שופט חיפוש פסקי דין לפי בית משפט חיפוש פסקי דין לפי סוג תיק חיפוש פסקי דין לפי נושא חיפוש פסקי דין חופשי
לפי עו"ד לפי שופט לפי בית משפט לפי סוג תיק לפי נושא חיפוש חופשי
DOC
PDF

פסק דין

לפני
כב' השופט מיכאל קרשן

בעניין:

המאשימה

מדינת ישראל

באמצעות פרקליטות מחוז המרכז
עו"ד יסמין שביט

נגד

הנאשם
חליל קאסם

באמצעות עו"ד פרופ' דוד ליבאי, עו"ד
פרופ' קנת מן ועו"ד ליאת ליכטנשטיין

נוכחים
ב"כ המאשימה עו"ד איריס פיקר
הנאשם וב"כ עו"ד פרופ' דוד ליבאי ועו"ד ליאת ליכטנשטיין
גזר דין

"הַשֹּׁחַד יְעַוֵר פִּקְחִים וּיְסַלֵּף דִבְרֵי צַדִּיקִים" (שמות כג, ח)

"כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵיְנֵי חֲכָמִים וּיְסַלֵּף דִבְרֵי צַדִּיקִים" (דברים טז, יט)

"אִטְעֵםִ ( אל)-תֻם בְּתִסְתְחִי ( א)לְ-עֵין"
[תרגום: "האכל את הפה – תתבייש העין"; האכל את פיו של מקבל השוחד, כדי שתתבייש עינו מלראות דברים אסורים שאתה עושה – בן ציון אלקלעי/יחיאל קארה פניני ערב פרק א' פסקה 253 עמ' 28 ( 2011)]

רקע
הנאשם, חליל קאסם יליד 1950, ראש עיריית טירה לשעבר ומי שבמועדים הרלוונטיים לכתב האישום שימש גם כיו"ר הועדה לתכנון ולבניה טירה, כממלא מקום חבר בוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז המרכז וכסגן יו"ר השלטון המקומי, הואשם תחילה בכתב אישום אחד עם סגנו דאז מר אחמד מנצור ( להלן – " אחמד מנצור"), בעבירות שעיקרן מתחום השחיתות השלטונית.

כבר בשלב זה יצוין כי ביום 14.4.2012 הודיעו הצדדים כי התקשרו בהסדר טיעון עם אחמד מנצור, כתב האישום בעניינו תוקן ומשפטו הופרד (ת"פ 49249-11-12) . ביום 24.1.2013 גזרתי את דינו של אחמד מנצור, בין היתר, ל-18 חודשי מאסר לריצוי בפועל ולקנס בסך 130,000 ₪. אחמד מנצור הגיש ערעור על חומרת העונש לבית המשפט המחוזי, אך בהמלצת בית המשפט משך אחמד מנצור את הערעור וגזר דינו חלוט.

שותף נוסף לחלק מן הפרשיות המתוארות בכתב האישום שהוגש נגד הנאשם, היה ראסם אבו חיט ( להלן – " ראסם"), מי שהיה קב"ט העירייה ונהגו האישי של הנאשם. ראסם הועמד לדין בנפרד. הוא הודה בעובדות כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר בו הגבילה עצמה המאשימה בעתירתה לעונש ראוי של 7 חודשי מאסר בפועל, ובית המשפט ( כב' השופטת נאוה בכור) גזר עליו 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות וקנס בסך של 75,000 ₪. על גזר דינו של ראסם לא הוגש ערעור.

כתב האישום שהוגש נגד הנאשם מחזיק שמונה אישומים, שבעה מהם רלוונטיים לנאשם ( האישום השביעי הוגש נגד אחמד מנצור בלבד).

ביום 8.7.2013 הכרעתי את דינו של הנאשם. זיכיתי את הנאשם מביצוע עבירה של הטרדת עד, לפי סעיף 249 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – "חוק העונשין") מושא האישום השלישי.

הרשעתי את הנאשם בביצוע העבירות הבאות: באישום הראשון – הצעת שוחד, לפי סעיף 294( ב) בצירוף סעיף 291 לחוק העונשין; באישום השני – מעשה מגונה, לפי סעיף 348 לחוק העונשין; באישום הרביעי – לקיחת שוחד, לפי סעיף 290 לחוק העונשין, מרמה והפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין, חבר מוסד תכנון המעוניין בתוכנית, לפי סעיף 47 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן – " חוק התכנון והבניה"); באישום החמישי – הצעת שוחד, לפי סעיף 294( ב) בצירוף סעיף 291 לחוק העונשין; באישום השישי – בקשת שוחד, לפי סעיף 294( א) בצירוף סעיף 290 לחוק העונשין וכן חבר מוסד תכנון המעוניין בתוכנית, לפי סעיף 47 לחוק התכנון והבניה; ובאישום השמיני – מתן שוחד, לפי סעיף 291 לחוק העונשין.

עניין לנו בפרשה מורכבת, שעיקרה מעשי שחיתות ושוחד בתחום המקרקעין, אשר לשם פענוחה התקשרה המאשימה עם עד מדינה, רוני יעקב ( להלן – " רוני"), מי שהיה עוזרו ויד ימינו של הנאשם. פרטי האירועים מפורטים בהרחבה בהכרעת הדין. אעמוד כאן רק על עיקרי הכרעתי ביחס לכל אחד מן האישומים בהם הורשע הנאשם.

האישום הראשון
הנאשם הורשע באישום זה בעבירה של הצעת שוחד לקבלן עבודות חשמל בשם פואד בלעום, אשר נתקל בקשיים משמעותיים לגבות חובות שחבה לו עיריית טירה ( להלן גם – " העירייה").

הנאשם ניצל את מצוקתו של בלעום והציע לו לשלם שוחד כדי להיטיב את מצבו. הנאשם דרש מבלעום 20,000 ₪ כדי שיזכה לממש את זכותו לקבל שכר תמורת עבודתו עבור העירייה, ועוד דרש ממנו " שכר" בגובה 5,000 ₪ בחודש, תמורת הבטחת הנאשם שידאג לספק לנאשם עבודה חדשה עבור העירייה תמורת 20,000 ₪ בחודש.

האישום השני
הנאשם הורשע באישום זה בעבירה של מעשה מגונה שביצע בעוזרתו של רוני, אנה זילברמן ( להלן – " המתלוננת").

הנאשם ניצל הזדמנות בה שהה עם המתלוננת כשהם לבדם ברכב של רוני, התיישב לידה, החמיא לה על יופייה ועל לבושה, ובהמשך נגע בה כמתואר בכתב האישום: תחילה ליטף את שיערה, אחר כך " גלש" לכתפה ונגעה בחזהּ – הכול בניגוד לרצונה. עם ידו השנייה " זחל" הנאשם מתחת לחצאיתה של המתלוננת, במעלה ירכה, וחדל ממעשיו רק לאחר שהמתלוננת עצרה אותם באמצעות ידיה.

האישום הרביעי
האישום הרביעי הוא האישום המרכזי בכתב האישום שהוגש נגד הנאשם. לא כל עובדות אישום זה הוכחו, אך די היה במה שהוכח כדי להרשיע את הנאשם בעבירות של לקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים וחבר מוסד המעוניין בתוכנית.

סיכום העובדות שהוכחו מתוך האישום הרביעי מופיע בפסקאות 335-324 להכרעת הדין.

בתמצית שבתמצית אציין כי הנאשם ושלושת שותפיו – רוני, אחמד מנצור וראסם – התקשרו במו"מ עם חברת מהדרין לעסקת מכר מקרקעין שבבעלות מהדרין והמצויים בשטח השיפוט של טירה. חברי הקבוצה, עובדי ציבור כולם, תכננו כי העסקה תניב להם רווח ניכר, בכסף ובאדמה, ופעלו באופן העקלקל המתואר בהכרעת הדין על מנת לממש כוונתם זו. בסופו של דבר מכרה מהדרין את המקרקעין לחברת גיאולנד שהקים רוני. העסקה פוצלה לשניים באופן שנועד להיטיב עם הנאשם ושותפיו. החלקה הגדולה נמכרה לאיש עסקים בשם אבו שפיק. החלקה הקטנה נמכרה לגיסו של הנאשם, פואד קאסם ( להלן – " פואד"). הנאשם פעל להצלחת העסקה במסגרת תפקידיו הציבוריים, כראש עיר ויו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה. אבו שפיק העביר לחברי הקבוצה " עמלות" בגין סיועם לו.

הנאשם נהנה שלוש פעמים באופן ישיר מפירות העסקה: פעם אחת כאשר קיבל כ-10,000 דולר בחלוקה הראשונה של כספי אבו שפיק, פעם שנייה כאשר קיבל את חלקו בחלוקה השנייה של כספי אבו שפיק ( מתוך סכום ששיעורו המדויק לא הוכח), ופעם שלישית כאשר ראסם העביר אליו את 5,000 הדולרים, אף הם מכספי החלוקה השנייה של אבו שפיק, שיועדו במקור לאבישי כהן, מנהל אגף תאום ובקרה במשרד ראש הממשלה אשר בין יתר תפקידיו היה אחראי על הסרת חסמים ביורוקראטיים בנושאי תשתיות ובינוי במגזר הערבי ( להלן – " אבישי").

המתנים האמורים נמסרו לנאשם לא לשם שמיים אלא בעד " פעולה" בה אבו שפיק היה מעוניין. אבו שפיק לא היה יכול להתקשר בעסקה לקניית השטח הגדול ללא הנאשם. הנאשם ניהל משא ומתן פרטי עם מהדרין ולולא המליץ על אבו שפיק, הקרקע לא הייתה נמכרת לו. נוסף על כך, הנאשם שימש בתקופה הרלוונטית ראש עיריית טירה ויו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה טירה. המקרקעין שרכש אבו שפיק באמצעות רוני ממהדרין מצויים בשטחה של טירה ובשטחים סמוכים. אבו שפיק נזקק לנאשם לקידום תוכניותיו לפיתוח הקרקע. בהמשך הדרך דן הנאשם בתוכנית לשינוי ייעוד הקרקע שהגיש אבו שפיק, והבטיח לו הבטחות בנוגע לכך.

שני היבטי ה"פעולה" הנזכרים לעיל קשורים בתפקיד שמילא הנאשם. אין צורך להכביר מילים על ההיבט השני, אך גם ההיבט הראשון קשור בתפקידו של הנאשם. זאת משום שהנאשם ניהל את המשא ומתן מול חברת מהדרין אמנם לצורך פרטי אך גם כראש עיריית טירה. כך תפסו אנשי מהדרין את הנאשם. כך הציג את עצמו. בהתנהגותו שלו יצר הנאשם עירוב בין הציבורי לפרטי. הנאשם לא פעל בעסקת מהדרין כיזם פרטי נטול קשר לתפקידו הציבורי, אלא כאיש ציבור רב השפעה המשתמש בתפקידו הציבורי כדי לקדם אינטרסים פרטיים.

מכאן הרשעת הנאשם בעבירה של לקיחת שוחד.

במקביל, השתדל הנאשם עבור עניינים פרטיים של גיסו פואד מול גורמים במשרד התשתיות, מבלי ליידע את הנוגעים בדבר בקשר המשפחתי שלו עם פואד. לחברה של פואד, טירה גז, ניתן בסופו של יום רישיון הספקת גז. כאשר עדכן נתן קרמרסקי ממשרד התשתיות את הנאשם בדבר קבלת הרישיון, אמר הנאשם שאת התשבוחות יעביר לשר התשתיות דאז, שהוא ידיד אישי שלו. פעילות הנאשם לא התמצתה בכך. לימים התברר כי חברת טירה גז פועלת בניגוד לחוק בהחזיקה במתקן המילוי שלה מיכלים שאינם שלה. נערכה פשיטה על המתקן ונתפסו כלי רכב. הנאשם התקשר לקרמרסקי וביקש לשחרר את התפוסים בתואנה שהדבר מסב שם רע לעיר. קרמרסקי סירב והנאשם אמר לו שילך לשר התשתיות פואד בן אליעזר.

הנאשם ניהל כראש עיר משא ומתן עם חברת מהדרין שחלק עיקרי מתכליתו היה להפחית את מחיר השטח הקטן לטובת אינטרסים פרטיים הנוגעים במישרין אליו; הנאשם דן פעמיים בתוכנית לשינוי ייעוד השטח הגדול שהגיש אבו שפיק, וזאת באותה תקופה בה זכה ליהנות מכספי אבו שפיק; הנאשם התערב לטובת פואד גיסו, אשר במקרה או שלא במקרה היה גם רוכש השטח הקטן בעסקת מהדרין, לצורך קבלת רישיון גז עבור החברה שבבעלות פואד, ובהמשך על מנת לבלום את מאמצי האכיפה נגד אותה חברה.

מכאן הרשעת הנאשם בעבירה של הפרת אמונים.

הנאשם השתתף כיו"ר בישיבות הוועדה המחוזית שדנו בתוכניתו של אבו שפיק לשנות את ייעוד השטח הגדול ( האחת ביום 6.4.2006 והשנייה ביום 13.6.2006 ). לנאשם היה עניין אישי רכושי בקידום תוכניתו של אבו שפיק. הנאשם לא גילה דבר קיומו של עניין אישי בתוכנית ליו"ר הוועדה, או לחברי הוועדה, והעניין לא נרשם לפרוטוקול.

מכאן הרשעת הנאשם בעבירה של " חבר מוסד המעוניין בתוכנית", לפי סעיף 47 לחוק התכנון והבניה.

האישום החמישי
הנאשם הורשע באישום זה בעבירה של הצעת שוחד לאבישי.

הנאשם פנה לאבישי וביקש את סיועו בפרויקט מהדרין. אבישי נעתר לפניית הנאשם והשתדל עבורו אצל גיא בינשטוק, מנכ"ל מהדרין. במקביל, הציע הנאשם לאבישי הצעות לשותפויות עסקיות וכן הצעות כספיות. הנאשם היה מעורב עד צוואר בהעברת ההצעות לאבישי. אבישי לא נטל את הכסף ולא התקשר ביוזמות העסקיות עם הנאשם, רוני ואחמד מנצור.

האישום השישי
הנאשם הורשע באישום זה בעבירות של בקשת שוחד ו"חבר מוסד המעוניין בתוכנית", בכל הקשור לפרויקט ה"פאוור סנטר" שיזמה משפחתו של אחמד מנצור.

הנאשם פעל באופן אקטיבי ביותר לטובת קידום פרויקט הפאוור סנטר. הנאשם היה מעורב בגיוס יזמים לפרויקט. הוא היה מעורב בהקמת החברה המנהלת. הוא היה מעורב בשכנוע גופים מסחריים לפתוח חנויות בקניון וקיים חלק מן הפגישות לגיוס אותם יזמים וחברות במשרדו בעירייה. לפגישות ההמשך שלח הנאשם את בנו. לצורך קידום הליכי אישור הפרויקט ביקש הנאשם את עזרתו של אבישי. הנאשם דחק באדריכל אלי שוורצר וביקש להבטיח כי הליכי התכנון מתקדמים בקצב נאות. הנאשם ניסה להקדים את הדיון בתוכנית בוועדה המחוזית. הנאשם גילה מעורבות אישית בפרויקט הפאוור סנטר. בנוסף, פעל הנאשם בשני מישורים על מנת למקסם את רווחי הפרויקט העתידי: הוא ניסה " להעמיס" את חניות הקניון על שטחי המדינה, וניסה להפחית במחצית, באופן שערורייתי, את אחוזי ההפקעה לצרכי ציבור.

הנאשם השתתף בישיבת הוועדה המחוזית שדנה בתוכנית הפאוור סנטר. לנאשם היה עניין אישי רכושי בתוכנית הפאוור סנטר. הנאשם לא גילה דבר קיומו של עניין אישי זה שהיה לו בתוכנית ליו"ר הוועדה, או לחברי הוועדה, והעניין לא נרשם לפרוטוקול.

הנאשם דרש שוחד מרוני ומראסם. השוחד התבטא בכך שדרש מהם 10% מרווחי פרוייקט הפאוור סנטר, בתמורה לקידום התוכנית באמצעים הקשורים כולם לתפקידו ( בין במישרין ובין בעקיפין). ראסם ורוני הסכימו לדרישת הנאשם כי הבינו שאין להם כל ברירה; שאחרת הפרויקט לא יקודם ולא יאושר במוסדות התכנון. הנאשם פעל במרץ לטובת הפרויקט, אך בסופו של דבר הפרויקט לא התממש ולא הועברו כספי שוחד.

האישום השמיני
הנאשם הורשע באישום זה בעבירה של מתן שוחד לעופרה לבנה ( להלן – " עופרה"), אשר שמשה בזמנים הרלוונטיים תחילה כמנהלת האגף לתוכניות מתאר ארציות במינהל התכנון במשרד הפנים, ובהמשך כמתכננת מחוז המרכז במשרד הפנים.

בהכרעת הדין קבעתי כי בין הנאשם לבין עופרה נוצרה מערכת יחסים מושחתת, המבוססת על " תן וקח".

הנאשם ועופרה הכירו במסדרונות משרד הפנים, במסגרת תפקידי השניים ( עופרה כמנהלת האגף לתוכניות מתאר ארציות, והנאשם כראש העיר טירה וחבר במועצה הארצית לתכנון ובניה ובוועדה לקווי בנין בראשותה של עופרה); עופרה פנתה לנאשם וביקשה את סיועו להיבחר במכרז לתפקיד מתכנן מחוז המרכז; הנאשם נעתר לבקשה זו והתערב במכרז לבחירתה. כך עשה הנאשם לא לשם שמיים ולא בשל יחסי קרבה או ידידות, אלא מתוך שיקול קר שהדבר עתיד להניב לו תועלת: כדי שתזכור אותו ב"יום פקודה". כדי ש"תתנהג אליהם יפה", כדברי עופרה. כדי שתטפל בענייניו בוועדה המחוזית. הנאשם, בהיותו עובד ציבור המכהן בתפקיד בכיר, ניצל את השפעתו הפוליטית על מנת לסייע לעופרה, כדי בסופו של דבר לסייע לעצמו.

הסיוע שהעניק הנאשם לעופרה נשא פרי. עופרה נותרה חייבת לנאשם ולרוני. הם אלה אשר דאגו למינויה לתפקיד בו חשקה. לנאשם ולרוני הייתה " דלת פתוחה" אצל עופרה. לאחר בחירתה של עופרה התבטא הנאשם באוזני שגיא רייזנר כי מעכשיו העניינים בוועדה ילכו לטובת טירה. עופרה גם דנה בתוכנית שקידם הנאשם והחליטה בה החלטה לטובתו, החלטה שאמנם לא חרגה ממתחם הסבירות המקצועי, אך ודאי שלא הייתה מובנת מאליה בהתחשב בעמדת מתכנן המחוז הקודם ( שהתנגד לה). לאחר ההחלטה המשיך הנאשם לסייע לעופרה, בהבטיחו לה שיתערב במכרז למינוי סגנה.

במסגרת ביקור מקצועי שערכה עופרה בטירה, העניק לה הנאשם שעון יד. שעון היד אינו יקר ערך, אך הוא ניתן לעופרה במסגרת מערכת היחסים של " תן וקח" שהתפתחה בין השניים, ולא לשום תכלית אחרת.

הבקשה לתיקון הכרעת הדין
במהלך טיעוני ההגנה לעונש ( עמ' 2181-2180) התברר כי שני הצדדים מאוחדים בדעה שבהכרעת הדין נפלה טעות עובדתית. בפסקה 492 להכרעת הדין, בפרק העוסק באישום השמיני, נאמר כי הנאשם לא הביא לעדות שני עדים חיוניים לכאורה לתמיכה בגרסתו. מסתבר כי עד אחד מן השניים, ארז לוי, אמנם לא העיד בבית המשפט אך תצהיר שרשם הוגש בהסכמה וסומן נ/99.

משנתגלתה הטעות בהכרעת הדין, אפשרתי לצדדים לטעון לגביה בכתב ועל-פה.

עמדת ההגנה
ההגנה הודיעה כי לטעמה בית המשפט אינו רשאי לתקן או לשנות את הכרעת הדין, חרף העובדה שגזר הדין טרם ניתן.

לדעת ההגנה, הכרעת הדין היא מעשה משפטי עצמאי המסתיים בהקראתה ובחתימה עליה. רק לאחר הרשעה מתחיל שלב הטיעונים לעונש. פסק דין פלילי של הרשעה הוא צירוף של שני מעשי שיפוט עצמאיים ונפרדים. עקרון סופיות הדיון אינו מאפשר לבית המשפט לתקן את הכרעת הדין לאחר שנתנה.

ההגנה הפנתה לשני מקרים בהם התייחסו בתי המשפט המחוזיים בתל אביב ובבאר שבע לשאלה האם קמו מכיסאם באותו יום או באותה ישיבה, כתנאי לסמכותם לתקן את הכרעת הדין. ההגנה סבורה כי החלטות אלה תומכות בעמדתה.

עוד סבורה ההגנה כי ישנם שני חריגים המאפשרים לסטות מהכלל לפיו בית המשפט אינו מוסמך לשנות מהכרעת דין לאחר שניתנה, ושניהם פועלים לטובת הנאשם בלבד. החריג האחד מנוי בסעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי [ נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן – " החסד"פ") ועניינו מתן אפשרות לחזרה מהודאה. החריג השני מנוי בסעיף 192 א לחסד"פ שעניינו ביטול הרשעה. לדעת ההגנה, קיומם של חריגים מפורשים בחוק מלמד על הכלל שהציעה.

חיזוק לכלל שהציעה מצאה ההגנה גם בהוראת סעיף 231 לחסד"פ המאפשרת עיכוב הליכים עד מועד מתן הכרעת הדין בלבד .

ההגנה הפנתה לכך שבהלכה הפסוקה נקבע שניתן לאפשר הבאת ראיות נוספות לאחר מתן הכרעת הדין וזאת רק כדי למנוע עיוות דין " לנאשם או לחברה". אף זהו חריג שלדעת ההגנה השימוש בו ייעשה בזהירות ובמשורה. בכל מקרה, במקרה דנן לא נמצאו ראיות חדשות לאחר מתן הכרעת הדין, אלא בית המשפט טעה לחשוב שראיה קיימת אינה מונחת לפניו, ועל כן אין תחולה לחריג פסיקתי זה.

לדעת ההגנה, גם אם קיימת סמכות לשנות מהכרעת דין שנחתמה, על הדבר להיעשות במקרים קיצוניים וחריגים בלבד של חשש מעיוות דין. עמדת ההגנה היא כי לא ניתן לומר שכתוצאה מהטעות שנתגלתה נגרם לנאשם עיוות דין, והיא סבורה שכל שניתן לעשות מעת שנתגלתה הטעות הוא לרשום בהחלטה נפרדת כי תשומת לבו של בית המשפט הופנתה לטעות זו.

ההגנה לא הייתה נכונה לטעון להשלכת הטעות על הכרעת הדין, והודיעה כי תטען גם בעניין זה במסגרת הערעור שתגיש על הכרעת הדין ( סעיפים 32 ו-36 להודעתה; עמ' 2188 שורה 22 ואילך, עמ' 2189 שורות 15-14).

בדיון על-פה הבהירה ההגנה כי, לעמדתה, הסמכות לתקן טעות בהכרעת דין מרשיעה תלוי גם ברצונו של הנאשם. הנאשם כאן אינו מעוניין לתקן את הטעות בהכרעת הדין, אלא בדרך של ערעור.

עמדת המדינה
לדעת המדינה, פסק דין מרשיע בפלילים הוא הכרעת וגזר הדין גם יחד ( סעיף 195 לחסד"פ). בהתאם להגדרה זו טרם ניתן פסק הדין נגד הנאשם וניתן לתקן בו טעות מסוג הטעויות המנויות בסעיף 81( א) לחוק בתי המשפט [ נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן – " חוק בתי המשפט), שאינן מהוות " רשימה סגורה".

המדינה הפנתה לפסקי דין שניתחו את מושג ה"טעות" בסעיף 81( א) לחוק בתי המשפט, והביעה דעתה כי הטעות מושא הדיון כאן שייכת לאותה " משפחה" של טעויות שמנויות בסעיף 81( א) לחוק בתי המשפט.

לדעת המדינה, בענייננו מדובר בעניין עובדתי בעל אופי טכני, שבא לאחר שבית המשפט סקר את עדויות העדים והעריך את גרסתם ומהימנותם. נושא הימנעות הנאשם מלהעיד עדי הגנה חיוניים עלה בשלב בו נבחנה מהימנות גרסת הנאשם ולאחר שבית המשפט קבע כי מדובר בגרסה כבושה. המדובר בקביעה צדדית של בית המשפט שבאה כתוספת להערכת גרסתו הכבושה של הנאשם, והטעות בעניין זה היא לכל היותר טעות " כמותית", שהרי עדת ההגנה האחרת אכן לא הובאה להעיד, ומסקנת בית המשפט שרירה וקיימת.

עוד ציינה המדינה כי הקביעה השגויה בהכרעת הדין פעלה לחובת הנאשם, ומטעמי הגינות וצדק יש לאפשר לבית המשפט לתקן את הטעות לטובתו. המדינה הפנתה בעניין זה לעמדתו של המלומד י' קדמי.

אחר כל אלה טענה המדינה כי הפסיקה שהובאה בטיעוני ההגנה תומכת דווקא בפרשנות כי יש לבית המשפט סמכות לתקן את הכרעת הדין עד שקם מכיסאו – ביום שימוע גזר הדין.

מכאן עמדת המדינה כי יש לתקן את הטעות שנפלה בהכרעת הדין.

דיון
"כלל הוא שעם מתן פסק הדין מסיים בית המשפט את מלאכתו ושוב אין הוא מוסמך לשנותו, למעט תיקון טעות שנפלה בפסק הדין, לפי האמור בסעיף 81 לחוק בתי המשפט ובפסיקה הנוגעת לעניין". לכלל האמור נקבע סייג, שלפיו רשאי בית המשפט להכניס שינוי בפסק הדין, אם הוא מתבקש לעשות כן ביום בו ניתן פסק הדין [ ע"פ 1100/91 מדינת ישראל נ' ג'עפרי, פ"ד מז(1) 418 (1993); המ' 464/65, 465 עוזר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יט(4) 31].

התיקונים שניתן לעשות בפסק הדין ביום בו ניתן הפסק וטרם קם בית המשפט מכיסאו, אינם מוגבלים לתיקון סוג הטעויות המופיעות בסעיף 81( א) לחוק בתי המשפט [ ראו ע"א 484/74 "אומניה" דויטשה פילם אקספורט ג.מ.ב.ה. נ' "סרטי נח" בע"מ, פ"ד כט(1) 747, 748 (1975)]. נוכח הלכה מפורשת זו קשה לנו, בכל הכבוד הראוי, לאמץ את הגישה בה נקט בית המשפט המחוזי בתל אביב [ ת"פ ( ת"א) 40332/02 מדינת ישראל נ' יצחק יחזקאל (החלטה מיום 30.6.2003)], אשר קבע שאין לו סמכות לתקן מהותית גזר דין שנתן זה עתה, לאחר שהתחוורה לו טעות עובדתית שיכולה להשפיע על תוצאתו.

סעיף 195 לחסד"פ קובע כי " הכרעת הדין וגזר הדין מהווים ביחד את פסק הדין". סעיף חוק זה, בצירוף יכולתו של בית המשפט לדחות את ישיבת הטיעונים לעונש ואת מתן גזר הדין למועד מאוחר ממועד מתן הכרעת הדין, פותח אפשרות חוקית לתקן או לשנות הכרעת דין לאחר שניתנה.

אומר מיד: אינני סבור כי סעיף 81( א) לחוק בתי המשפט מסמיכני לתקן את הטעות שנפלה בהכרעת הדין. הטעות שנפלה בהכרעת הדין אינה מסוג הטעויות המנויות בסעיף.

כפי שנפסק בע"א 159/90 סולל בונה בע"מ נ' ברק אור בע"מ, פ"ד מז(4) 17, 22 (1993): "הסמכות הנתונה לשופט בסעיף 81 לא נועדה לאפשר לו לתקן שגגות מהותיות בפסיקתו, אלא רק לבטא בצורה מתוקנת את שבעליל התכוון וגמר בדעתו לומר מלכתחילה. לשון אחר: הוראות הסעיף לא נועדו ' להרחיב את היריעה ולאפשר תיקונים בפסק-הדין, שאינם אלא מסווה לכתיבת פסק-דין חדש'".

פסקה 492 להכרעת הדין התכוונה לומר את שרשום בה. סברתי ( בטעות) כי הנאשם לא הביא לעדות שני עדים חיוניים לכאורה לתמיכה בגרסה הכבושה שהציג. שניים ולא אחד. תיקון הכרעת הדין כך שיובהר כי אחד העדים מסר גרסה שהובאה לפני בית המשפט, יגרור אחריו התייחסות לשאלה האם השינוי צריך לשנות את תוצאת ההכרעה. ברור כי לא זה סוג הטעויות שלבית המשפט סמכות לתקן, אפילו ביוזמתו, בכל עת עד חלוף 21 יום מיום מתן הפסק.

אני דוחה אפוא את עמדת המדינה כי עסקינן בטעות מן הסוג המנוי בסעיף 81( א) לחוק בתי המשפט.

בגזר הדין שנתתי בת"פ ( כ"ס) 5503-02-10 מדינת ישראל נ' פלוני (15.9.2011) הזדמן לי להתייחס לאפשרות לתקן הכרעת דין מרשיעה טרם מתן גזר הדין ( להלן – " עניין פלוני").

בעניין פלוני ציינתי כי הכרעת הדין בפלילים איננה בגדר " החלטת ביניים", שאינה יוצרת מעשה בית דין וניתנת לשינוי בכל עת על ידי בית המשפט. כפי שהראתה ההגנה בסיכומיה, הכרעת הדין היא מעשה משפטי עצמאי. במצב הדברים הרגיל אכן אין מקום לערוך שינויים בהכרעת דין לאחר שניתנה, על ידי אותה ערכאה שיפוטית, שכן שינוי כזה פוגע בהכרח ביציבות המשפטית.

מכאן שהכלל הוא שאין מקום לערוך שינויים בהכרעת דין לאחר שניתנה, טרם מתן גזר הדין.

לכלל לפיו אין לשנות הכרעת דין לאחר שניתנה ישנם חריגים.

ההלכה הפסוקה קבעה כי רשאי בית המשפט, במקרים מתאימים, לגבות או לקבל ראיות נוספות העשויות לשנות את הכרעת הדין שנתן. כך, בע"פ 5874/00 לזרובסקי נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(4) 249, 254 (2001), נקבע כי בית המשפט מוסמך לגבות ראיות חדשות, לשם עשיית צדק, לאחר הכרעת הדין וטרם מתן גזר הדין. מעניין לציין כי חריג זה אינו מוגבל למקרים בהם הראיה החדשה עשויה לפעול לזכות הנאשם [ ראו והשוו ת"פ ( חי') 243/00 מדינת ישראל נ' סלס (5.8.2003)].

חריג זה אינו רלוונטי בענייננו, שכן – כפי שטענה ההגנה בצדק גמור – לא הוצגו ראיות חדשות שעשויות לשנות את תוצאת המשפט, אלא בית המשפט לא נתן דעתו לראיה קיימת.

כפי שציינתי בעניין פלוני, האפשרות לקבל ראיות נוספות העשויות לשנות את הכרעת הדין אינה ממצה את קשת סמכויותיו של בית המשפט לתקן טעויות בפסק דין. ישנם מקרים, בהם נמצא כי נפלה טעות יסודית, בולטת וברורה, כגון שבית המשפט התעלם מהוראת חוק או פסק בניגוד להלכה ברורה של בית המשפט העליון, וכיוצא באלה מקרים קיצוניים אחרים, בהם רשאי בית המשפט לתקן את היצירה שיצאה תחת ידיו, כל עוד לא קם מכסאו ( ראו האסמכתאות שהובאו בעניין פלוני).

בבג"ץ 63/74 איזמירו מחמוד סעוד ו-4 אח' נ' בית המשפט המחוזי, תל אביב יפו, פ"ד כח(2) 37 (1974), נדונה עתירה נגד החלטת שופט לשנות מן הקצה אל הקצה את פסיקתו בהליך של ערעור על תוצאות בחירות, מיד לאחר שקרא את הפסק בפומבי, ואחד הצדדים הסב את תשומת לבו להוראת חוק מסוימת שנעלמה מעיניו. בית המשפט המחוזי שמע טענות נוספות מפי ב"כ הצדדים ולאחר זאת קרא באוזני הצדדים פסק דין שתוצאתו הפוכה.

בית המשפט הגבוה לצדק דחה עתירה נגד פסק הדין השני באומרו, בין היתר, את הדברים החשובים הבאים:

"בענין ;‎REG. V. ESSEX JUSTIES, EX PARTE FINAL [6] ,(1963) קרה משהו הדומה למה שקרה כאן. במשפט פלילי שבא בפני שופטי השלום הם נתנו בתחילה פסק-דין מרשיע, ולאחר שהופנתה תשומת לבם לטענה נוספת, הם שינו את דעתם והחליטו לזכות את הנאשם. המדינה ביקשה מבית-המשפט העליון להוציא צו בירור נגד הזיכוי. בדיון זה, הודה בא-כוח הנאשם בעקרון הכללי בדבר סופיותו של פסק-דין לאחר נתינתו. יחד עם זאת טען, שאין להסיק מזה שמאותו רגע שהשופטים הודיעו את החלטתם, הם סיימו כליל את מלאכתם. הוא ביקש לקבוע שאם לפני שעברו לדון במשפט אחר או לפני שקמו ממושבם, מובא ענין לתשומת לבם העשוי לשנות את דעתם, מותר להם לעשות כן. לטענה זו השיב זקן-השופטים לורד פרקר ( ‎(PARKER לאמור: נ

"ברור שלא ניתן להם כוח סטטוטורי לעשות כך, ואני סבור שגם אין להם סמכות טבעית כזאת. לדעתי, הם גמרו את תפקידם ברגע שהודיעו את החלטתם, ותהא התוצאה בלתי-נוחה כאשר תהא."

בפסק-דין זה הסתייג לורד פרקר מפסק-דין אחר, שניתן מפי זקן-השופטים לורד
גודרד (GODDARD) ושהוא עצמו היה שותף לו. באותו ענין אמר לורד גודרד:

"אם שופט או שופט שלום נותן החלטה בטעות, ולפני שהיא מועלית על הכתב, הם נוכחים בטעותם, כי אז כמובן עליהם לשנות את ההחלטה מיד כאשר מפנים את תשומת לבם למה שעשו."

אצלנו, לא פחות מאשר באנגליה, מקובל שעורך-דין מפנה את תשומת לב בית- המשפט בשעת קריאת פסק-הדין או בשעת שימועו לטעות שנשתרבבה לתוכו או מעיר את אזנו של בית-המשפט על ענין שהסיח את דעתו ממנו. במקרה כזה לא פעם מבקש בית-המשפט מעורך-הדין שלא להפריע תוך מהלך מתן פסק-הדין ולהמתין בהערותיו עד לאחר נתינתו. פרקליט מנוסה וזהיר ממילא ינהג כך מעצמו.

משהו מעין זה קרה פה. השופט המלומד קרא את פסק-דינו והוא נרשם מפיו. באותו זמן הוא סבר שאין מוצא אחר מאשר להכריז על ביטול הבחירות ולצוות על עריכת בחירות חדשות. הוא אמר גלויות ומפורשות שהוא עושה זאת באי-רצון רב, ואילו היתה לו ברירה היה בוחר בה. בגמר קריאת פסק-הדין ושמיעת תכנו, קם עורך-הדין והצביע על אפשרות אחרת הפתוחה לפני בית-המשפט על-פי החוק, דבר שנעלם מעיני השופט המלומד. אז נשמעו טענות נוספות, ומיד אחרי זה נתן השופט המלומד את החלטתו השניה עם תוצאה שונה. לדעתי, אין בכך כלום, ואין בזה כל חריגה מסמכות."

קיים דמיון מובהק בין המקרים המתוארים בקטע שצוטט לעיל לבין המקרה שהתעורר לפניי.

הכרעת הדין נתנה ביום 8.7.2013. מדובר בהכרעת דין רחבת יריעה המתפרסת על פני 150 עמודים. במועד השימוע לא קראתי באוזני הנוכחים את כל המסמך, אלא את עיקרי ההכרעה בלבד. באותו מעמד נקבעה ישיבת הטיעונים לעונש ליום 30.10.2013. כעולה מתגובת המדינה, הצדדים גילו את הטעות רק לאחר שקראו את הפסק כולו. המדינה סברה שיש להביא את הדברים באופן מיידי לפני בית המשפט, אך בסופו של דבר העניין הועלה רק בישיבת הטיעונים לעונש.

טוב עשו ב"כ הצדדים שהפנו את תשומת לבי לטעות שנפלה. הם נהגו כראוי בזוכרם כי קציני בית המשפט הם (Officers of the Court), ואחד מתפקידיהם הוא לסייע לבית המשפט לעשות משפט. הם הפנו את תשומת לבי לטעות: עניין שנפסק בהיסח הדעת, מתוך חוסר מודעות לקיומה של ראיה ( אחת מני רבות).

ברור, ונעלה מכל ספק, שלוּ היו הצדדים מפנים את תשומת לבי לטעות בהכרעת הדין מיד לאחר הקראתה בפומבי, כי אז הייתה לי הסמכות לתקנה, חרף העובדה שאין עסקינן ב"טעות סופר". הנני סבור כי מדיניות משפטית ראויה אינה מצדיקה שינוי בתוצאה מתבקשת זו, רק מן הטעם שלא ניתן היה מעשית לקרוא את מלוא הפסק. אמנם נכון, לוּ הייתי משמע הכרעת דין מזכה ( באופן מלא), כי אז לא ניתן היה לתקן טעות מסוג זה אם התגלתה לאחר מועד השימוע. תוצאה זו מתחייבת מן הפסיקה הקיימת, ומאינטרס סופיות הדיון, אף שיש עמה קשיים ( ראו דעת המיעוט של כב' השופט ברנזון בהמ' 464/65, 465 לעיל). אין בכך כדי לשנות את מסקנתי, שכן איני רואה מדוע יירצע בית המשפט להכרעתו גם במקרה בו טרם קם מכיסאו.

אינני סבור כי בית המשפט המחוזי בתל אביב ( כב' השופט ע' מודריק) התכוון לקבוע הלכה בהחלטתו בת"פ ( ת"א) 40182/07 מדינת ישראל נ' תומר (16.1.2008), לתקן הכרעת דין מיד לאחר שהוקראה בפומבי. הנימוק לפיו הישיבה שנועדה להקראת הכרעת הדין טרם נסתיימה היה רק אחד משני הנימוקים שהובאו על ידי בית המשפט שם להצדקת סמכותו לתקן את הכרעת הדין ( אגב, לרעת הנאשם). הנימוק השני היה שהנאשם הודה בכל העובדות הנוגעות לעבירה שנשמטה מהפסק.

כתוצאה מן הפער שנוצר בין מועד מתן הכרעת הדין למועד מתן גזר הדין, נחשפה טעות בהכרעת הדין. בית המשפט לא קם מכיסאו. כלום יהיה זה סביר לא לאפשר לבית המשפט לתקן את הטעון תיקון? אשיב על שאלה זו בשלילה.

"... על ההליך הפלילי לחשוף את האמת, וזו מטרתו העיקרית. כמובן, עמידה על כללים וחשיפת האמת אינן שתי משימות נוגדות. נהפוך הוא: הכללים באים לקבוע סטנדרט של ניהול משפט, אשר – על פי ניסיון החיים – יש בו כדי להביא לחשיפת האמת, ובכך תואמות שתי משימות אלה. עם זאת, יש ועמידה פורמלית על סדר הכללים בעניין מיוחד יהיה בה כדי לגרום לעיוות דין, אם בדרך של הרשעת החף ועם בדרך של זיכוי הנאשם. בנסיבות אלה יש לשאוף לכך, כי הכללים עצמם ייתנו לבית המשפט סמכות ושיקול דעת לעשות צדק."
[דברי כב' השופט (כתוארו אז) א' ברק בע"פ 951/80 קניר נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3) 505, 516 (1981]

ההליך המשפטי, כל שכן ההליך הפלילי, אינו מגרש משחקים. מטרתו העיקרית חשיפת האמת. בית המשפט אינו יכול, כל עוד לא קם מכסאו, להתעלם מראיה שנשתכחה מלבו מבלי משים, והובאה לידיעתו בשלב מאוחר יותר. בית המשפט אינו צריך, כל עוד לא קם מכסאו, לגזור את דינו של הנאשם על יסוד הכרעת דין שנפלה בה טעות.

עיינתי בפסיקת בית המשפט המחוזי בבאר שבע בת"פ 55/94 מדינת ישראל נ' אברג'יל (20.1.2002). באותו עניין התעורר מחסום דיוני שמנע גביית עדות חשובה לאחר מתן הכרעת הדין ( חוסר האפשרות לחקור נפגע עבירה על דברים שאמר בתסקיר נפגע). לפיכך הדברים שנאמרו על ידי בית המשפט שם בכל הקשור ליכולת לשנות את הכרעת הדין לאחר שניתנה אינם טעם הפסק. בכל מקרה עמדת בית המשפט שם אינה עמדתי ואיני רואה עצמי מחויב לנפסק שם.

עמדת ההגנה, כי סמכותו של בית המשפט נחתכת לפי רצונו של הנאשם, אינה מתקבלת על הדעת ויש לדחותה בשתי ידיים. רצונו של הנאשם לחוד וסמכות בית המשפט לחוד.

על כל אלה יש להוסיף כי בענייננו פוטנציאל התיקון המתבקש בהכרעת הדין הוא כל כולו לטובת הנאשם.

אף כי הסמכות לתקן את הפסק אינה מוגבלת למקרים בהם התיקון פועל לטובת הנאשם [ השוו: ע"פ 344/79 יעקב מג'ר נ' מדינת ישראל (1979)], הביע המלומד י' קדמי דעתו כי:

"עקרונית, משניתנה הכרעת הדין, שוב אין בכוחו של בית המשפט לשנותה. ברם, אין לראות בכך כלל בל יעבור: נראה כי לטובת הנאשם ניתן לשנות את הכרעת הדין, כל עוד בית המשפט לא סיים את מלאכתו."
(י' קדמי, על סדר הדין בפלילים, מהדורה מעודכנת תשס"ט-2009, חלק שני, עמ' 1498)

בענייננו, תיקון הכרעת הדין אינו יכול להרע את מצבו של הנאשם, אלא יש בו פוטנציאל לפעול לטובתו. חרף האמור, נמנעו ב"כ הנאשם מלטעון טענה כלשהי לעניין נפקות התיקון על הכרעת הדין, וטעמם עמם.

הנני סבור אפוא כי תיקון הטעות בהכרעת הדין הוא בסמכותי. משהובא דבר הטעות לידיעתי טרם סיימתי את מלאכתי, לא ראיתי כל מניעה לתקן את הכרעת הדין ולקבוע כי הנאשם לא הביא עד חיוני אחד להגנתו מפני האישום השמיני – הלא היא מזכירתו נאילה חסקיה. הנאשם הביא לפניי ( בדרך של הגשת תצהיר בהסכמה) את גרסתו של העד ארז לוי.

כל שנותר הוא לקבוע האם יש בכוחו של התיקון האמור להשפיע על תוצאת הכרעת הדין.

בעניין זה ניתן לקצר, ולא רק משום שההגנה נמנעה מלטעון לפניי בדבר ההשלכות האפשריות של תיקון הכרעת הדין. ההכרעה העובדתית באישום השמיני מפורטת בפסקה 503 להכרעת הדין. היא נעשתה בהתחשב ביריעת המחלוקת המצומצמת ובעדויותיהם המהימנות של עופרה ושגיא, הנתמכות בהאזנות הסתר ובעדותו של רוני.

גרסתו של הנאשם נדחתה בראש ובראשונה משום כבישתה, מבלי שניתן לעניין זה הסבר סביר ומשכנע. גרסתו של הנאשם נדחתה גם משום חוסר מהימנותה. הקביעה כי הנאשם לא הביא שני עדים חיוניים לתמיכה בגרסתו הכבושה הייתה הנימוק האחרון מבין שורה של נימוקים שהביאוני לדחות את גרסתו באישום זה ובאישומים אחרים. העדה היותר מהותית מבין השניים הייתה נאילה, כמפורט בפסקה 492 להכרעת הדין.

התוצאה היחידה שהוקנתה לסברתי כי הנאשם לא הביא לעדות את נציג ההסתדרות ארז לוי, היא שבכך לא סיפק הנאשם תמיכה לטענתו כי לא פנה לאיש זה בכל הקשור למכרז לבחירת סגנה של עופרה ליבנה. עיון בנ/99 מעלה כי עד זה מאשר שהנאשם לא פנה אליו בנוגע למכרז האמור, ועל כן נמצאה תמיכה לגרסה זו של הנאשם. ואולם, בהכרעת הדין כלל לא קבעתי ממצא לפיו הנאשם אכן פנה למר לוי, או לכל אדם אחר, בנוגע למכרז זה. כל שקבעתי הוא שהנאשם הבטיח לעופרה שנציג ההסתדרות יסייע לה שלא ימונה לתפקיד אדם שהיא אינה חפצה בו, וכך עשיתי בהסתמך על גרסתה המהימנה של עופרה, וזאת אף לשיטת ההגנה ( פסקה 481 להכרעת הדין), ועל האזנות הסתר.

הנה כי כן, נושא הבאתו של ארז לוי לעדות היה עניין שולי בהכרעת הדין, ואין בו כדי להשפיע על התוצאה.

בקשת המדינה לקבוע כי במעשי הנאשם דבק קלון
במסגרת טיעוניה לעונש בקשה ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם קלון. הצדדים סיכמו עמדתם בעניין זה בכתב.

עמדת המאשימה היא שבעבירות מסוג אלה בהן הורשע הנאשם, ובהתחשב בזיקת העבירות שביצע לתפקידו, בכירותו של הנאשם וסמכויותיו, קיים קלון וראוי שבית המשפט יקבע אותו בגזר הדין.

המאשימה הפנתה לבג"ץ 5699/07 פלונית ( א') נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד סב(3) 550 (2008) (להלן – " בג"ץ קצב"), בו נקבע כי תכלית הקלון היא בחינת כשירותו המוסרית של הנאשם למלא תפקיד קונקרטי בעת נתונה, ועל כן לא בכל פסק דין בפלילים יהיה ביטוי לשאלת הקלון, אלא "... אך באותם מקרים בהם נודעת לקיומו של קלון השלכה מיידית, למשל כאשר המורשע מצוי בעיצומה של כהונה בתפקיד שקלון הוא מחסום לו, או כשעומד הוא ערב אותה כהונה, או כשקלון מאיים לשלול מידיו זכויות שונות, כמו בעניינים של תנאי הפרישה...".

לעמדת המדינה, סעיף 5( א) לחוק הרשויות המקומיות ( גמלאות לראש הרשות וסגניו), התשל"ז-1977 (להלן – " חוק הגמלאות"), מאפשר לשלול מראש רשות שהורשע בעבירה פלילית, ובית המשפט קבע שיש עמה קלון, את זכותו לגמלה. לפיכך, לקביעת הקלון במקרה זה תהא נפקות לכל הפחות על תנאי פרישתו של הנאשם. המדינה מפנה בעניין זה להחלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בעניינו של הנשיא לשעבר משה קצב ( תפ"ח 1015/09 מדינת ישראל נ' קצב), שם קבע בית המשפט קלון לאותה תכלית, ואף נגרעו ממר קצב תנאי פרישה שונים להם היה זכאי.

עמדת ההגנה היא שאין מקום לקבוע בגזר הדין את קלונו של הנאשם. נטען כי הנאשם אינו איש ציבור ואין בכוונתו לשוב ולכהן כאיש ציבור. הוא אינו מצוי בעיצומה של כהונה ציבורית ולא ערב כהונה ציבורית.

בנושא שלילת הגמלה טוענת ההגנה כי סעיף 5 לחוק הגמלאות נוגע לראש רשות מכהן, ולא למי שפרש זה מכבר מהשירות הציבורי. על כן לבית המשפט אין סמכות לשלול גמלה רטרואקטיבית ממי שאינו מכהן עוד כעובד ציבור. כך מסיקה ההגנה, בין היתר, מן העובדה שבסעיף 5 לחוק זה נקט המחוקק במונח " ראש רשות", ולא במונח " ראש רשות לשעבר", שנזכר במפורש בהחלטת הרשויות המקומיות ( גמלאות לראש רשות וסגניו), התשל"ז-1977 (להלן – " החלטת הגמלאות").

ההגנה סבורה כי אין באסמכתא שהביאה המדינה מעניינו של הנשיא לשעבר משה קצב כדי לשנות את המסקנה שסעיף 5 לחוק הגמלאות אינו חל על ראשי רשות מקומית שאינם מכהנים עוד בתפקידם. זאת משום שההחלטה בעניין קצב נסמכה על החלטת גמלאות לנושאי משרה ברשויות השלטון ( נשיא המדינה ושאיריו), התשמ"א-1981, המתייחסת במפורש לנשיא לשעבר, אשר הורשע לאחר תקופת כהונתו בעבירה פלילית. הוראה דומה לזו לא מצויה לגבי ראש רשות מקומית שכבר פרש מתפקידו.

עוד הזכירה ההגנה כי המדינה לא עתרה לשלול את גמלתו של הנאשם, והפנתה לכך שהסמכות לעשות כן אינה סמכות חובה, ובשני המקרים בהם עתרה המדינה לשלול גמלה מראש רשות מקומית – לא קיבלו בתי המשפט את בקשות המאשימה ( לפחות לא במלואן).

נוסף על כך ציינה ההגנה כי בהודעת הממונה במשרד הפנים, אשר צורפה לעמדת המדינה, נאמר כי עד כה לא נעשה שימוש בסעיף 5 האמור בעניינו של ראש רשות שמבוטח בפנסיה צוברת. ההגנה טענה כי בכל מקרה אין מקום במקרה דנן לשלול את גמלת הנאשם.

דיון
בבג"ץ קצב, אליו הפנו שני הצדדים גם יחד, סיכם בית המשפט העליון ( פסקאות 34-30 לפסק דינו של כב' השופט א' א' לוי) את ההלכות המחייבות את בתי המשפט בכל הקשור לקביעה האם במעשיו של נאשם שהורשע בפלילים דבק קלון.

הובהרו קלון כמושג משפטי מהו; הנפקויות הנלוות לקביעת קלון בידי בית המשפט; התנאים המוקדמים להטלת קלון; היחס בין קביעת קלון בידי בית המשפט לבין קביעתו בידי גופים אחרים; ועוד.

בין היתר הובהר בפסק הדין כי הקלון הוא " פונקציונאלי", במובן זה שעליו לקדם תכלית קונקרטית, תלויית נסיבות. בלשונו של כב' השופט א' א' לוי:

"... החשוב הוא, שקביעת הקלון אינה ענין ערטילאי. אין היא דבר שבעקרון. היא אינה נערכת בחלל ריק, ולעולם כפופה להקשר ולנסיבות. אין זו הצהרה כללית, אשר כוחה יפה לכל ענין ומטרה. השלכותיה ממוקדות. תכליתה קונקרטית. וקודם שתכלית זו מתקימת, אין כל משמעות לעיסוק בשאלת הקלון. הניתן לבחון את מידת התאמתו המוסרית של אדם לתפקיד פלוני, שעה שאינך יודע מה עיסוק יבקש לעצמו ביום מן הימים, אם בכלל? לא זו בלבד שאין בדבר טעם, אלא שהכרעה המתקבלת טרם זמנה חוטאת לרוח הדין..." (שם, פסקה 31)

עוד הובהר בבג"ץ קצב כי קלסיפיקצייה של עבירות אינה יכולה לגזור תוצאה לפיה הרשעה בעבירה פלונית לעולם תצדיק קביעה כי במעשי הנאשם דבק קלון, וכי לא ניתן לצפות מראש את כל קשת התפקידים בהם עשוי הנאשם שזה עתה הורשע לשלוח ידו בעתיד, שכן מדובר בעשרות עיסוקים, שכל אחד מהם מקיים זיקה ייחודית לסוגיית הקלון ( פסקה 32). זאת, למרות שישנן עבירות, ושוחד ביניהן [ עש"מ 7118/04 שילה נ' נציבות שירות המדינה, פ"ד נט(3) 359, 367 (2004)], שהרשעה בהן מצדיקה ברוב רובם של המקרים קביעת קלון.

וכך סוכמה ההלכה בעניין זה בבג"ץ קצב ( פסקה 34):

"הנה כי כן, החלטה בענין הקלון אל לה להקדים את זמנה. עליה להתקבל במועד בו היא רלוונטית, ובאופן שיעלה בקנה אחד עם תכליתה – בחינת הכשירות המוסרית למילויו של תפקיד קונקרטי בעת נתונה. לעניננו ברור, אפוא, כי לא בכל פסק-דין בפלילים – וחד הוא אם ניתן בתום ניהולו של משפט או שיסודו בהסדר טיעון, ראוי כי יימצא ביטוי לשאלת הקלון. יהא זה אך באותם מקרים, בהם נודעת לקיומו של קלון השלכה מיידית, למשל כאשר המורשע מצוי בעיצומה של כהונה בתפקיד שקלון הוא מחסום לו, או כשעומד הוא ערב אותה כהונה, או כשקלון מאיים לשלול מידיו זכויות שונות, כמו בענינם של תנאי הפרישה. אחרת, לא זו בלבד שלא תהא משמעות להחלטתו של בית-המשפט, אלא שלגישתי, לא יהא לאותה החלטה תוקף מחייב."

עינינו הרואות, אין מקום לקביעה כללית של בית המשפט כי דבק קלון במעשיו של נאשם שהורשע. הקלון הוא פונקציונאלי ועל כן קונקרטי, תלוי נסיבות והקשר. הוא מושפע גם מרוחות השעה שעשויות כמובן להשתנות. קביעה בדבר קלון צריכה להיעשות רק מקום בו יש לדבר השלכה מידית, כגון שיביא להפסקת כהונה או למניעוּת מהתמודדות על משרה כזו או אחרת.

קביעה בדבר קלון עשויה להתחייב גם כאשר יש בה כדי לשלול מידי הנאשם זכויות שאינן קשורות בכהונה או בהתמודדות על כהונה, למשל כאשר היא יכולה להביא לפגיעה בתנאי פרישה.

הנאשם אינו מחזיק במשרה ציבורית כלשהי מאז שחדל מלכהן כראש העיר טירה בשנת 2008. אין מקום אפוא לקבוע את קלונו של הנאשם בקשר עם הוראות החיקוק הנוגעות להפסקת כהונה כתוצאה מהרשעה שיש עמה קלון [ השוו: ת"פ ( מחוזי חיפה) 4021/05 מדינת ישראל נ' סדן (15.11.2006)].

יתרה מכך, בשלב זה אין בחירות באופק, לא בחירות לכנסת ישראל ולא בחירות לרשויות המקומיות. לא הובאו לפניי ראיות כלשהן מהן ניתן ללמוד כי הנאשם מתכוון להעמיד עצמו לבחירה לתפקיד ציבורי כלשהו, ולהפך – הנאשם הצהיר, באמצעות עורכי דינו, כי אין בכוונתו לשוב ולכהן כאיש ציבור ( סעיף 2 לתגובת הנאשם בעניין הקלון). אכן, נוכח פסיקת בית המשפט העליון אין מקום לקבוע שבמעשי הנאשם דבק קלון רק בשל כך שקיימת אפשרות שיתמודד בעתיד על תפקיד ציבורי זה או אחר.

נותר לבחון האם יש צורך בקביעת קלונו של הנאשם לשם שלילת גימלתו, כאמור בסעיף 5 לחוק הגמלאות, הקובע כדלקמן:
5א. (א) הורשע ראש רשות בעבירה פלילית וקבע בית המשפט, לבקשת היועץ המשפטי לממשלה או נציגו שהוגשה לפני מתן גזר הדין, שיש עם העבירה קלון, רשאי בית המשפט להחליט שראש הרשות לא יהיה זכאי לגמלה, כולה או מקצתה, לצמיתות או לתקופה שיקבע בית המשפט, ורשאי הוא לחייב את ראש הרשות להחזיר לרשות המקומית גמלה שקיבל ממנה, כולה או מקצתה.

זכויות הנאשם לגימלה הופרשו לקופת גמל, לפי סעיף 2 א לחוק הרשויות המקומיות ( גימלאות לראש רשות וסגניו), התשל"ז-1977. בתקנות הרשויות המקומיות ( גימלאות לראש רשות וסגניו) (סדרי קביעת גימלה, מתן הודעות, ביצוע והיוון), התשל"ט-1979, מוגדרת " גימלה" כקצבה או מענק לרבות תשלומים אחרים. מכאן עולה כי הנאשם זכאי ל"גימלה" מן הרשות המקומית בראשה עמד.

לדעת ההגנה, סעיף 5 א לחוק הרשויות המקומיות ( גמלאות לראש הרשות וסגניו), התשל"ז-1977, אינו חל על ראש רשות שסיים את תפקידו (" ראש רשות לשעבר"). עמדה פרשנית זו, הנסמכת בעיקרה על העובדה כי בסעיף 5 לחוק הגמלאות לא התייחס המחוקק במפורש ל"ראש רשות לשעבר", אינה נראית לי כל עיקר.

ראשית, משום שפרשנות ההגנה לסעיף 5 לחוק הגמלאות עלולה לרוקן מתוכן הוראה זו. כידוע, משפט פלילי הוא עניין מורכב וממושך, ואפשר בהחלט שראש הרשות לא יימצא כבר בתפקידו בשלב גזירת הדין. ספק רב בעיניי אם המחוקק ביקש לשלול מבתי המשפט את הסמכות לשלול גימלה מראש רשות רק משום שבינתיים הסתיימה כהונתו.

שנית, עיון בדברי החקיקה הרלוונטיים אינו תואם את עמדתה הפרשנית של ההגנה. סעיף ההגדרות לחוק הגמלאות ( סעיף 1) מגדיר את המונח "ראש רשות" כך: "ראש רשות מקומית, לרבות סגניו בשכר". סעיף 2 לחוק הגמלאות מסמיך את הכנסת, או את ועדה מוועדותיה שתוסמך לצורך העניין, לקבוע גמלאות ותשלומים אחרים שישולמו לראש הרשות מקופת הרשות המקומית.

ועדת העבודה של הכנסת קבעה את החלטת הגמלאות. בהחלטת הגמלאות נערכה הבחנה לצרכי גימלה בין "ראש רשות" ל"ראש רשות לשעבר". אם תתקבל עמדת ההגנה, שלפיה המונח " ראש רשות" בחוק הגמלאות אינו כולל בחובו "ראש רשות לשעבר", יוצא שהחלטת הגמלאות להקנות גימלה לראש רשות לשעבר נתנה בעצמה בחוסר סמכות, משום שחרגה מהיקף שיקול הדעת שניתן לה בחוק המסמיך. פרשנות זו אינה מתקבלת על הדעת. הפרשנות הנכונה היא שהמונח " ראש רשות" כולל בחובו גם מצבים בהם ראש הרשות סיים את תפקידו, והחלטת ועדת העבודה של הכנסת בסך הכול קבעה גמלאות שונות בשני המקרים, ולכן ניתנה בסמכות מלאה.

אלא שהמדינה מעולם לא פנתה לבית המשפט בבקשה לשלול את גימלתו של הנאשם. ניתן אולי ללמוד שזו הייתה כוונת המדינה מן האמור בהודעתה בעניין הקלון ( סעיף 6), אך הדבר לא נעשה באופן מפורש, וחשוב מכך: העמדה לא נומקה. המדינה לא סיפקה שום נתונים על גמלת הנאשם, לא הסבירה מדוע ראוי במקרה דנן לשלול אותה, כולה או חלקה, ולא נתנה דעתה לכך שבמקרה זה מדובר בזכויות שמבוטחות בקרן פנסיה צוברת, לה הפריש הנאשם את חלקו חודש בחודשו ( כאמור בעמדת משרד הפנים שצורפה כנספח להודעת המדינה). כיצד אפוא מצפה המדינה שאכריע בבקשה זו שלא הוגשה?

פניית נציג התביעה הכללית לפי סעיף 5 לחוק הגמלאות היא תנאי להידרשות בית המשפט לסוגיית הקלון ( בג"ץ קצב, פסקה 34), ועל כן אין מקום לבקשת המדינה לקבוע קלון במקרה דנן.

דוחה אני אפוא את עתירת המדינה לקבוע שדבק קלון במעשים בהם הרשעתי את הנאשם. א העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח, על ידי www.court.gov.il

^
X

חיפוש פסקי דין:

מטהרי אוויר קרובים אל מרטין בובר 4, אשדוד, ישראל | ניהול הבנייה קרובים אל הנשיא וייצמן 10, עפולה, ישראל | אוכל קרובים אל הדר 42, קדרון, ישראל | כרטיסי זיהוי קרובים אל דרך העמק 41, נצרת עילית, ישראל | נגרים קרובים אל אורי צבי גרינברג 2, תל אביב יפו, ישראל | רשתות שידור קרובים אל הארזים 2-8, מגדל העמק, ישראל | טיהור שפכים קרובים אל דרך סיירת שקד, אופקים, ישראל | דוגמנות קרובים אל אבן תיימייה, אום אל-פחם, ישראל | מנעולנים קרובים אל אלי כהן 84, קרית עקרון, ישראל | שערים קרובים אל 89, צפת, ישראל | צימרים קרובים אל השוהם 12, מגדל העמק, ישראל | זיקוקים קרובים אל לוטם 23, עפולה, ישראל | מגנטים קרובים אל עין זהב 19, קרית שמונה, ישראל | ניקיון קרובים אל נתיב חטיבת גולני 57, עכו, ישראל | טיהור שפכים קרובים אל Unnamed Road, Reineh, ישראל | מיטות עיסוי קרובים אל הדר 335, נצרת עילית, ישראל | תחנת טוטו-לוטו-ווינר קרובים אל שדרות מנחם בגין, אשקלון, ישראל | שערים קרובים אל ההדר 2, חדרה, ישראל | גני חיות קרובים אל כביש יצחק רבין, ישראל | שלטים קרובים אל עוקף קריות, קריית ביאליק, ישראל | ניקיון מור אחזקות מבנים ברחובות | מתכות אורן תומא מפעלי מתכת ומנופים בע"מ בירושלים | מוזיאון גלריה חדר-הפלאות במזכרת בתיה | סוכנות ידיעות סוכנות טלגראפית יהודית (יט'א) בירושלים | כלי נשק לביא ספורט ונשק נהריה בע"מ בנהריה | צימר נוף החרמון ברמות נפתלי | מכניקה עדינה מ.ט.ס. תעשיות ומחקר כרמיאל בע"מ בכרמיאל | מגיה ירט חיה בירושלים | תריסים ס.א התקנות אלומניום בחיפה | משקאות גלילאו משקאות בפתח תקוה | טיסות כיף ישראפלייט-תעופה בתל אביב - יפו | פלסטיק תובל ע.ח מיחזור בע"מ בקרית מלאכי | סופרמרקט חצי קופה בשוהם | מצברים מצברי שנפ בנתניה | ייעוץ מקצועי מכון הדר בתל אביב - יפו | מזרקות דמוי אבן אחים עלאא באום אל-פחם | חונכות לבני נוער ירון תדמור בראשון לציון | חוטי מתכת הפח תעשיות מתכת בתימורים | חדרים נקיים אי.די.אס. למינאר בע"מ בעמק חפר | טיהור שפכים מיקי אסרף אחזקות באבן מנחםמחירון חומרים ומוצרים לעבודות פיתוח | מחירון מעליות ומתקני הרמה לנכים | מחירון קירות תמך מקרקע משוריינת | מחירון פנלים מבודדים | מחירון חומרי זגגות וצבע | מחירון מתקני הסקה | מחירון עבודות ריצוף וחיפוי | מחירון קירות תמך מקרקע משוריינת | מחירון חומרים ומוצרים לעבודות פיתוח | מחירון נגרות אומן ומסגרות פלדה | מחירון פיתוח חוץ - משטחים, ריצופים, קירות תומכים ומסלעות | מחירון עבודות איטום | מחירון מערכות בקרת מבנים | מחירון מתקני מיזוג אויר | מחירון עבודות אלומיניום | מחירון חומרי מליטה אגרגטים מוספים וערבים | מחירון גופי תאורה )מנורות(  ואביזריהם | מחירון עבודות מינהור | מחירון מסגרות - גדרות, שערים, סורגים, מעקות ושונות | מחירון עלות חומרים לעבודות שלד | מחירון קידוח אופקי עם שרוול מצינורות פלדה ע"י מכונת ספירלה | מחירון מאחזי יד | מחירון ברזים וסוללות | מחירון מסגרות פלדה | מחירון תקרות צלעות עם מילוי בלוקים | מחירון תבניות מפח לעמודים עגולים | מחירון מערכת קירור לחדרי קירור (4°C+) | מחירון מבנה ללוחות חשמל ותיבות C.I | מחירון בלוקי איטונג לקירות | מחירון איטום תפרי התפשטות ברצפות וקירות תת-קרקעיים | מחירון מעליות | מחירון חיבור צינורות ביוב לשוחות קיימות | מחירון קונסטרוקציה לתקרה אקוסטית | מחירון פריקסט (משרביה) לגדרות | מחירון מערכות קיר אינטרפוץ | מחירון הריסת מבנים | מחירון לוחות מודולריים מפוליקרבונט )פוליגל( בדרגות שקיפות שונות | מחירון תיבות מכתבים | מחירון צביעה ישירה על חלודה | מחירון צינורות לתיעול )ניקוז( | מחירון חלקי צנרת מברזל יציקה | מחירון מערכת קריאת אחות | מחירון מחסומי רצפה | מחירון חומרים לבידוד תרמי ואקוסטי | מחירון צינורות פוליאתילן למים קרים וחמים  | מחירון חומרי עזר לטפסנות | מחירון פנל התראות | מחירון אגזוזים | מחירון אביזרים לביוב | מחירון מעבירי מים ועבודות ניקוזמספר בקשה:1 בפני כב' השופט גיל קרזבום מבקשים יפיאל יואל אזולאי נגד משיבים מדינת ישראל החלטה לפני | החלטה בתיק בג"ץ 8368/15 בבית המשפט העליון בג"ץ 8368/15 - א' לפני:כבוד השופט ס' ג'ובראן העו | בפני כב' השופטת לובנה שלאעטה חלאילה תובע צביקה יקוטי נגד נתבעים החלטה מעיון בתיק עולה כי טרם הוג | בפני כב' השופטת נסרין עדוי התובעים 1. עיזבון המנוח איזו גרינברג (המנוח) ואח' נגד הנתבעים החל | בעניין: מדינת ישראל המאשימה נ ג ד 1..רמזי אטרש ת.ז. XXXXXX811 2..זכריה קליבו ת.ז. XXXXXX871 3..תאמר | בפני כב' השופטת עירית הוד תובע יורי זלצמן נגד נתבעים 1.כלל חברה לביטוח בע"מ 2.שומרה חברה לב | החלטה בתיק רע"א 7431/12 בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 7431/12 - לפני:כבוד הרשם גלעד לובי | בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים ע"פ 4822-07-11 דחלה נ' מדינת ישראל | בפני כב' השופטת ליאת שמיר הירש מאשימה מדינת ישראל נגד הנאשם אלגרבלי יקיר על ידי עו"ד מיכאל | בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו פש"ר 2286-04 בנק לאומי סניף לב דיזנגוף ואח' נ' לנגסם וא | בית משפט השלום בחדרה ת"א 38552-01-11 רעד ואח' נ' עירית קלנסווה ואח' תיק חיצוני: מספ | 9969-11-14 בפני כב' השופט דוד רוזן המאשימה מדינת ישראל נגד הנאשם ישראל שרעבי (עציר) <#2#> נוכ | מספר בקשה:1 בפני כב' הרשמת רגד זועבי המבקש יעקב אברהם נגד המשיבה די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע | לפני כב' הרשמת שרון הינדה תובעים 1. נינה וורונצוב נגד נתבעים 1. המאגר הישראלי לביטוח רכב-"ה | בפני כב' סגנית הנשיאה עירית כהן התובעת ש.כ. שרותי כללית בע"מ נגד הנתבעת הסוכנות היהודית החל | בפני כב' השופטת סבין כהן מבקשים 1. אברהם פרץ נגד משיבים 1. יעקב עמר הודעה ארכה כמבוקש. ההודעה ני | בפני כב' השופטת מיכל ברנט המבקשת מדינת ישראל נגד המשיב אחמד יאסין (עציר) נוכחים: ב"כ המבקשת | בפני כב' השופט חגי טרסי המאשימה מדינת ישראל נגד הנאשם יריב אלדורף <#1#> נוכחים: ב"כ המאש | המאשימה מ.י. לשכת תביעות ירושלים (פלילי) נגד הנאשם מוחמד אלאטרש <#2#> הודעת עוזרת משפטית לגישור ב | לפני כבוד השופט אברהם יעקב - סג"נ עותרת 1. צ.פ אמיר אירועים בע"מ נגד משיבה 2. עיריית פתח ת | בפני כב' השופט יצחק לובוצקי מאשימה 1. מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נגד נאשמים 1 | בפני כב' סגן הנשיא, השופט נווה ערן תובע המוסד לביטוח לאומי ירושלים סניף ויצמן נגד נתבעות 1.עיריי | החלטה בתיק בש"פ 287/12 בבית המשפט העליון בש"פ 287/12 לפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המבקש: דוד | לפני כב' השופט זאיד פלאח מערערים 1. נריה עמרני נגד משיבים 1. קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקו | בפני כב' השופט שלמה לבנוני, סגן נשיא המבקש יוסף אבוקביטה ע"י ב"כ עוה"ד חיים כהן נ