מבצע בוטוקס

עורכי דין

abc.org.il מספק לכם מנוע חיפוש פסקי דין משוכלל בטכנולוגיית HT היחיד בישראל
חיפוש פסקי דין לפי עורך דין חיפוש פסקי דין לפי שופט חיפוש פסקי דין לפי בית משפט חיפוש פסקי דין לפי סוג תיק חיפוש פסקי דין לפי נושא חיפוש פסקי דין חופשי
לפי עו"ד לפי שופט לפי בית משפט לפי סוג תיק לפי נושא חיפוש חופשי
DOC
PDF

פסק דין

המערער:

יגאל דוד
ע"י ב"כ עו"ד יפעת רבינק

נגד

המשיבה:

מדינת ישראל
ע"י ב"כ שגיא אופיר מפרקליטות מחוז ירושלים (פלילי)

פסק דין

סגן הנשיא, השופט משה דרורי :
כללי
בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בבית שמש (כב' השופט ירון מינטקביץ) , בת"פ 1596-10-10 , שבו ניתנה הכרעת הדין ביום ח אייר תשע"ב (30.04.12), וגזר הדין ביום כט תשרי תשע"ג (15.10.12).
בהכרעת הדין, זוכה המערער מעבירת תקיפה , ו הורשע בעבירת האיומים.
על המערער נגזרו העונשים הבאים: 45 ימי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים , אם יעבור עבירת איומים; קנס בסך 750 ש"ח או שלושה ימי מאסר תמורתו.
הערעור בכתב, הינו נגד הכרעת הדין וגזר הדין. בדיון בעל פה התרכזה ב"כ המערער אך ורק בשאלת הזיכוי המלא.
כתב האישום
כתב האישום מתייחס למספר אירועים, שהיו כולם בימים 17-18.11.09, מועדי האיומים, ו- 22.11.09, מועד התקיפה (במקור נכתב 22.11.10, אך על אף התנגדות הסנגורית תוקן המועד בהחלטת בית משפט מיום יא סיון תשע"א (13.06.11), על-ידי כבוד השופטת חגית מאק קלמנוביץ, שטיפלה בתיק בשלבים הראשונים שלו).
האירועים נשוא כתב האישום סובבים כולם על רקע מוסכם זה: המערער נשוי למתלוננת. בנם הראשון נולד כחודש וחצי לפני האירועים. המתלוננת עזבה את מקום המגורים של בני הזוג (שגרו, קודם לכן, בדירת אימו של המערער). היא עברה לגור אצל הוריה, במושב תירוש , עם הבן המשותף שלה ושל המערער . אין גם מחלוקת כי המערער ביקש לקחת אל אימו את בנו התינוק, והמתלוננת סרבה.
כתב האישום מייחס למערער את המעשים הבאים:
ביום 21.10.09 תקף המערער את חמיו (המתלונן), ולאחר ויכוח בין אשת הנאשם (בתו של המתלונן) לבין המערער, דחף המערער את המתלונן.
המערער איים שלא כדין על אשתו, המתלוננת, בפגיעה בגופה או בשלומה, בשולחו לה בימים 17-18.11.09 מספר מסרונים , בזו הלשון: "מקובל עלי יום ראשון ברבנות אחר כך נמשיך ואני אראה לך מי אני"; "את רוצה להתייחס אלי, יהיה אצלכם מלחמה כמו שצריך עד שהילד יהיה אצלי – תבחרי הוא או מלחמה"; "את יכולה להיות ברחוב, תביאי מהר את הילד אין בית"; "בואי לרבנות להתגרש, את צריכה לקבל עונש על העוול שאת עושה"; "אני אעשה שחור לכולכם כמו שעשית לי, למשפחה שלי ולילד".
כתב האישום ייחס למערער את העבירות הבאות:
תקיפה סתם, עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן – "חוק העונשין");
איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

הכרעת הדין של בית משפט השלום
בהכרעת דינו , גלל בית משפט קמא את הרקע להגשת כתב האישום נגד המערער. בתמצית, בין המערער לאשתו שררה מתיחות סביב לידת בנם הבכור. המערער חש כי אשתו, שהתגוררה בבית הוריה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, ניסתה להרחיק ממנו את בנם התינוק. בעטייה של מתיחות זו , שלח המערער את המסרונים למתלוננת.
במהלך ביקור בבית הורי המתלוננת, פרץ ויכוח בין המערער ואשתו על רקע רצונו של המערער לקחת אל אימו את בנו התינוק. במהלך הוויכוח, כך על פי כתב האישום, דחף המערער את אביה של המתלוננת. בית משפט קמא מתייחס לעדויות על אותו מעשה דחיפה, ומסקנתו היא כי " עדותו של המתלונן הותירה אצלי ספק ממשי בעניין זה" (עמ' 4, שורות 11-12 להכרעת הדין). לכן, הגיע בית משפט השלום למסקנה בדבר זיכוי המערער מעבירת התקיפה (שם, בשורה 15).
סוגיית התקיפה, אינה עומדת יותר לדיון בפנינו, שכן המדינה לא ערערה על הזיכוי.
מכל מקום, אתייחס אליה, במסגרת הרקע, או המשקל שיש ליתן לעבירת האיומים, שהיא העומדת במרכז הדיון בערעור זה.
אשר לעניין האיומים, אציין כבר עתה, כי במהלך עדותה בבית משפט קמא, מסרה המתלוננת שהושג שלום בית בינה לבין המערער , וכי כיום הם חיים יחדיו. כן אמרה , כי היא ביקשה מהמשטרה לבטל את ההליכים שננקטו נגד המערער. ביחס לעדותה של אשת המערער , כתב בית משפט קמא כך: " התרשמתי מחוסר הנוחות שלה לשתף את בית המשפט בארועים, אשר מעיבים על חייהם של בני הזוג. כן התרשמתי כי המתלוננת חשה מחויבת לתאר את הארועים כמות שהתרחשו, חרף חוסר הנוחות" (עמוד 3 , שורות 9-11, לפסק הדין) .
בסופו של ההליך, כאמור, הרשיע בית משפט קמא את המערער בעבירות איומים, תוך שדחה את טענתו , לפיה לא התכוון להטיל אימה על אישתו. בית משפט קמא ציין כי המסרונים מנוסחים בשפה בוטה והם כוללים אמירות אשר יש בהן להטיל אימה, על אף שאין בהם איום מפורש לפגיעה גופנית ( שם, בשורות 24-25). מסקנתו היתה כי המערער, לאחר שכשלו ניסיונותיו לשכנע את אישתו בדרכי נועם להגיע אליו עם בנם, ניסה כוחו בשליחת מסרונים מאיימים (עמוד 4, שורות 1-2, לפסק הדין) .
מבחינה משפטית, קבע בית משפט קמא: "חזקה על מי ששולח מסרונים בלשון מאיימת כי מטרתו היא להטיל אימה או לפחות להקניט" (שם, בשורות 2-3). בית משפט קמא הגיע למסקנה כי המערער לא סתר חזקה זו, והוסיף: "גם אם נקבל הטענה שהנאשם היה שרוי במצוקה בשל מצבו, עדיין המצוקה אינה מכשירה איומים על אשתו או על משפחתה" (שם, בשורות 8-9).
להשלמת התמונה אציין, כי בדיון שנערך ביום 15.10.12, במועד הטיעונים לעונש, ביקשה ב"כ המערער לבטל את כתב האישום. לטענתה, ביום 23.11.09, הבטיח תובע בשם משה ברק לבטל את כתב האישום, בשל נטייתו של המערער לחזור לאשתו ולאור החשש שההליכים יפגעו במשפחת המערער. בית משפט קמא דחה את הבקשה , וכתב: "לא ראיתי כל הצדקה להעלות הטענה בשלב דיוני זה. יתרה מכך, הטענה לא נתמכה ולו בבדל ראייה. לו היה ממש בטענה, יש להניח כי היה ניתן למצוא לה סימוכין מעבר לאסמכתא לשחרור אשר נטען כי נמחקה בה בדרך כלשהי אותה הבטחה. יתרה מזו, תמהני כיצד יכול היה תובע להבטיח לסגור כתב אישום אשר הוגש למעלה משנה לאחר ההבטחה" (עמוד 45 לפרוטוקול).
בגזר דינו כתב בית משפט קמא כי לא מצא שיש מקום לבטל את ההרשעה של המערער, משום שזה לא לקח אחריות מלאה למעשיו (כפי שנכתב בתסקיר שירות המבחן). עוד נכתב, כי המערער הורשע בשנת 2005 בעבירה של תקיפת עובד ציבור, כך שאירוע האיומים אינו חריג בהתנהגותו. על כן, גזר בית משפט קמא על המערער את העונשים המפורטים לעיל.

טענות המערער בכתב
בערעור שלפנינו העלה המערער מספר טענות נגד פסק דינו של בית משפט קמא (ככל שניתן להבין אותן מהודעת הערעור). המערער טוען כי לא ניתן די משקל לשלום הבית שהושג בין בני הזוג, כמו גם לבקשת אשתו שלא להעמידו לדין.
כן טוען המערער כי לא היה מקום לייחס למסרונים אופי מאיים. זאת, בשים לב לתוכנם, לפער בין המסרונים לבין התנהגותו בפועל ולכך שהמערער זוכה מעבירת התקיפה.
למערער טענות נוספות נגד התנהלותו של בית משפט קמא ומספר החלטות שנתן. המערער טוען כי לא היה מקום לקבל את הודעת אשתו במשטרה ללא חקירת מקבל ההודעה, כפי שלא היה מקום לדחות את בקשותיה של באת כוחו לתיקוני פרוטוקולים. עוד בפי המערער טענות שונות נגד החלטת בית משפט קמא בעניין ביטול כתב האישום וההבטחה השלטונית, וכן טענות אחרות שלא פורטו עד תום בהודעת הערעור.
תמצית הדיון בפנינו
בדיון בעל פה, שהתקיים ביום כט תמוז תשע"ג (07.07.13), התרכזה באת כוח המערער, עו"ד יפעת רבינק, בשני היבטים, ומכאן שיתר הטענות נזנחו (מכל מקום, אין ראוי לעסוק בהן יותר, גם לאור התוצאה הסופית):
חזרת המערער ואשתו לשלום בית. ב"כ המערער עדכנה את בית המשפט כי מאז האירועים נשוא כתב האישום, במשך למעלה משלוש שנים, גרים בני הזוג יחדיו, והמתלוננת בהריון. למותר לציין, כי לא היו כל הליכים משפטיים ביניהם בבית הדין הרבני, וכנגד המערער לא נפתחו כל תיקים אחרים בענייני אלימות או איומים, בכלל, וכלפי אשתו, בפרט.
מאחר וכדברי הסנגורית, המערער "לא משורר", המסרונים משתמעים לשני פנים, ולכן, אינם איום. מכל מקום, אין מילה במסרונים שמראה על מכות. הא ימרה בדבר המצאות ברחוב, הינה דיבור תוצאתי שאם לא תסתדר קניית הבית, לא תהיה ברירה אלא לגור בשכירות או מחוץ לבית. מכל מקום, מדובר בזוטי דברים.
המערער עצמו הדגיש את מצב שלום הבית הנוכחי, שבו יש לבני הזוג ילד משותף ושני בדרך. ככל שמדובר במסרונים ששלח, " לא היתה שום כוונה לעשות רע לאשתי. ביקשתי ממנה את הילד. נוצרה מתיחות בינינו. זה ילד שרק נולד. ילד ראשון שלי ושלה. נוצר ויכוח בינינו ולא היתה לי כוונה גם ב-SMS. היא לא התייחסה אלי כל כך. אני מצטער על מה שהיה" (עמוד 2, שורות 18-20 לפרוטוקול בית משפט זה, מיום 07.07.13).
בשלב מסוים, הציע המערער, בדרך פשרה , כי בית המשפט יבטל את ההרשעה ואת המאסר על תנאי. אולם, באת כוח המערער, עו"ד יפעת רבינק, הדגישה כי היא מייצגת אותו , ועומדת על זיכוי מלא, ודברי המערער נאמרו בהתרגשות, כאשר מגיע לו זיכוי מלא ( שם, שורות 26-29).
כאשר נעשה ניסיון לבדוק את תסקיר שרות המבחן, כולל אפשרות למבחן טהור ולשל"צ, התנגדה לכך ב"כ המערער. גם המערער ציין כי אינו יכול לעשות של"צ (עמוד 3, שורות 19-23).
ב"כ המשיבה, עו"ד שגיא אופיר, תמך בפסק דינו של בית משפט קמא, והדגיש כי מאחר שאין הכחשה על עצם משלוח המסרונים עצמם, יש להרשיע את הנאשם. הוא ער לכך כי בגוף הכרעת הדין הוזכרו מסרונים שלא נכללו בכתב האישום, אך אין בכך טעות משפטית המצדיקה התערבות במסקנות בית משפט השלום. "אפשר היה לשמוע טענה זו, אם היינו מדברים במסרון בודד באפילה. בסופו של דבר, כשרואים את הצטברות הדברים, זה עולה כדי איום " (עמוד 3, שורות 7-9 לפרוטוקול).
לגישתו המשפטית של ב"כ המשיבה, הפריזמה שצריכה להיבחן היא האם הדברים שנכללו במסרונים מטילים אימה. ביטוי כמו "אני אשתולל עליך", משמש דוגמא לאותם איומים, ולכן "אי אפשר לשלול או לקבוע שיש פה טעות משפטית" (שם, שורות 13-14).
כבר עתה אומר כי הביטוי המוזכר לעיל "אני אשתולל עליו" מוזכר אומנם בהכרעת הדין, אך אינו כלול בכתב האישום, ודומה שלא ניתן להרשיע את המערער על ביטוי זה.
דיון
השאלה המשפטית הראשונה העומדת להכרעה הינה גבולותיו ופרשנותו של סעיף 192 לחוק העונשין, שזה לשונו:
"המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו, דינו - מאסר שלוש שנים".
נקודת המוצא ההתחלתית בדיון של עבירת האיומים היא הדברים שכתב השופט – כתוארו אז – אהרן ברק , בע"פ 103/88 משה ליכטמן נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(3) 373, בעמ' 384, בין האותיות א-ב (1989) (להלן – "פרשת ליכטמן"):
"עבירת האיומים (סעיף 192לחוק העונשין) קשה היא. תחומי התפרסותה אינם ברורים. המקרים הקיצוניים אינם מעוררים קושי. מקרי הביניים מעוררים לעתים קרובות בעיות קשות של תיחום הגבול בין אמירה מותרת לבין איום אסור. דומה כי הטעם לכך נעוץ בערכים אשר עליהם באה העבירה להגן. ערכים אלה הם בעיקר השלווה הנפשית, הביטחון וחירות הפעולה של הפרט... מטבע הדברים, שהשלווה הנפשית, הביטחון וחירות הפעולה של פרט אחד עשויים להתנגש עם השלווה הנפשית, הביטחון וחירות הפעולה של פרט שני. נדרש איפוא איזון בין הערכים המתנגשים. גבולותיו של איזון זה מטבע הדברים אינם מדויקים, ולדבר השלכה ישירה על חוסר הבהירות באשר לגבולותיו של האיום האסור".
כבר כאן ניתן לומר, עוד בטרם נתעמק בנתוני המקרה וביישומם, כי ניצבים זה מול זה השלווה הנפשית, הביטחון וחירות הפעולה של המערער, הרוצה את בנו , מול אותה שלוות נפש, ב יטחון וחירות פעולה של המתלוננת, אם הילד.
מעל כל זאת, יש לזכור כי מבחינה משפטית ה ימצאותו הפיזית של הילד בבית הורי האם, אין בה כדי לשנות ממעמדם השווה של המערער והמתלוננת ביחס לילד. סעיף 14 לחוק הכשרות המשפטית והאפ וטרופסות, התשכ"ב-1962, מורה לנו כי "ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם הקטנים". מעמדם של שני ההורים שווה, כפי שנקבע בסעיף 3 לחוק שיווי זכויות האישה, תשי"א-1951, שכותרתו "אפוטרופסות שווה", ואשר זו לשונו: "האב והאם כאחד הם האפוטרופ וסים הטבעיים על ילדיהם" (ההדגשה הוספה). על חשיבותו המרובה של חוק זה ראה את הניתוח של השופט פרופ' משה זילברג, המעמד האישי בישראל (ירושלים, תשכ" ה-1965), בעמ' 398 ואילך . ולעניין שבפנינו אומר המחבר: " המילה 'כאחד' פירושה: יחד, או: בעת ובעונה אחת, ומשמעותה כאן, שהאפוטרופסות הטבעית משותפת לשני ההורים; אין אחד מהם עדיף על משנהו ורק שניהם יחד מייצגים את הילד ורשאים לפעול בשמו " (שם, בעמוד 411; ההדגשות במקור).
ממילא, זכותו של האב כלפי יל דו, לרבות הודעתו לאם כי בכוונתו לממש זכות זו, ובמיוחד כאשר הוא אומר שייעשה כן בדרך של פנייה לערכאה שיפוטית מוסמכת, בכל אלה, לא ניתן לראות איום.
בהקשר זה, ראוי להביא את דברי השופט ברק, ביחס למרכיב של סעיף 192 לחוק העונשין, האוסר על איום "שלא כדין". וכך הוא כותב בפרשת ליכטמן (שם, בעמ' 385-386):
"פשיטא, כי פגיעה היא 'שלא כדין', אם היא מהווה עבירה ל פי דיני העונשין. נראה לי, כי יש להוסיף ולקבוע כי פגיעה היא 'שלא כדין', אם היא מהווה עוולה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. כאשר המחוקק בשיטת המשפט קובע, כי התנהגות פלונית היא מעשה נזיקין, הריהו הופך התנהגות זו להתנהגות 'שלא כדין'. עד כמה שדין הנזיקין, ההופך התנהגות פלונית "שלא כדין", מגן על ערכים זהים או דומים לערכים שהדין הפלילי מבקש להגן עליהם מפני פגיעה 'שלא כדין', כי אז ניתן לראות באיסור הנזיקי כמקיים את התנאי כי אותה התנהגות פלונית הינה שלא כדין באיסור הפלילי. על-כן, בדוגמת האב המאיים על בנו, אין לומר כי האב פועל "שלא כדין", שכן אילו פגע בבנו, הייתה עומדת לו הגנה בפני תקיפה (סעיף 24(7) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]). בנסיבות אלה, איום לתקיפה, אם הוא נעשה במסגרת הסמכות שהדין מעניק לבעל הסמכות ולשם הגשמה של סמכות זו, אינו מהווה פעולה 'שלא כדין' ואין בו כדי לבסס אחריות פלילית ... נטל השכנוע בעניין הוכחת היסוד של 'שלא כדין' מוטל, כמובן, על שכם התביעה, אלא אם כן הוראה מיוחדת קובעת, כי ההנחה היא שההתנהגות אינה כדין... מקום שהמקור המשפטי להיות הפעולה 'כדין' או 'שלא כדין' הוא לבר-עונשי, יש לפנות למקור זה לעניין נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות בעניין היות הפעולה כדין ".
ייתכן, כי הדוגמא שבה נקט השופט ברק, לעניין איום אב על בנו, כיום, אינה אקטואלית לאור האיסור המוחלט של פגיעה בילד גם מטעמים חינוכיים. אולם, עדיין ראיתי לנכון לצטט את הדברים , כדי שנוכל ללמוד מהם כי כאשר מדובר בערך חברתי חשוב, אין לפנינו איום. מכאן, שכאשר מדובר בערך החברתי של זכות אב לממש את רצונו להיות עם בנו או לקחת את בנו כדי להראותו לאמו, וכי אם לא יתאפשר לו הדבר יפנה לבית הדין הרבני או יעשה על כך מלחמה, ראוי לעודד ערך חברתי זה , וממילא , " אין לומר כי האב פועל שלא כדין" (כלשון השופט ברק כפי שצוטט בפיסקה הקודמת).
עתה, הזמן לעיין באופן מדוקדק במילים שכתב המערער במסרונים. לאחר ציטוט המילים, אבדוק כיצד התייחסו המערער והמתלוננת לתוכן הדברים ולמשמעותם.
כתב האישום כוללת מספר התבטאויות שהובאו במלואן (ראה: פ יסקה 7(ב) לעיל). בהכרעת הדין מצוינים תאריכי המסרונים ושעות המשלוח שלהם, כולל מסרונים נוספים, שיש בהם כדי להשליך על האווירה הכוללת.
הביטויים "יהיה אצלכם מלחמה כמו שצריך עד שהילד יהיה אצלי – תבחרי הוא או מלחמה" , נאמר בהצמדה , בהפרש של כחמש דקות , עם המסרון "מקובל עליי יום ראשון ברבנות אחר כך נמשיך אני אראה לך מי אני". כל הקורא את הטקסטי ם הללו ביחד, יבין כי הדברים נאמרו בהקשר לטיעונים ולעוצמת הנחישות של המערער במלחמתו החוקית, ב מסגרת ההליכים בבית הדין. אינני חושב שניתן לייחס לדברים אלה את אותו יסוד של "פגיעה שלא כדין", על פי אמות המידה שהתווה השופט ברק בפרשת ליכטמן הנ"ל.
גם מילים כמו "את צריכה לקבל עונש על העוול שאת עושה", שאולי יכול מאן דהוא לפרש אותם כאיום בגלל המילה "עונש", מקבלים מימד אחר בשל שני הדברים הבאים: (1) העונש הוא בהקשר של עוול שנעשה לו, בכך שלא התאפשר לו לקחת את ילדו. (2) העיקר הוא הרישא של אותו משפט: "בואי לרבנות להתגרש את צריכה לקבל עונש על העוול שאת עושה". משמעות משפט אחרון זה הוא כי המערער ראה בגירושין עצמם, שייערכו כדין בערכאה המוסמכת, קרי: בית הדין הרבני, כעונש על כך שהמתלוננת מסרבת לאפשר לו למלא את תפקידו כהורה. כזכור, ראינו כי החקיקה הישראלית מעניקה למערער מעמד שווה לזה של המתלוננת ביחס לילדם המשותף (ראה החיקוקים המצוטטים בפיסקה 29).
ניתן אולי להקשות, שמא המילים "אני אעשה שחור לכולכם", יש בהם מימד של איום. אולם, גם כאן, אני סבור כי על פי ההקשר – "אני אעשה שחור לכולכם כמו שעשית לי למשפחה שלי ולילד" – אין כאן לשון איום , אלא ניסיון לתיאור של מעין שיוויון או גמול מאוזן , בין העוול שנגרם למערער לבין הסימטריה של המצב שייגרם למתלוננת ולמשפחתה, ללא כל רמז לפעולה כלשהי שלא כדין.
לא למותר לציין, כי הפסיקה, בדוגמאות שנראה להלן, קבעה כי בכל מקרה שבו התבטאות מילולית ניתנת לכמה פרשנויות, יש לבדוק את הקשר הדברים, ואם אין איום ברור ונחרץ, אין מקום להרשיע את הנאשם.
להלן שתי דוגמאות:
מערער אמר לחותנתו: "את זבל, את זבל, את הלכת לעורך דין, את לא תזכי לראות את הנכדים שלך, אני מודיע לך אל לא תזכי לראות את הנכדים שלך". מאחר וב"כ המדינה לא טענה כי "בשום שלב לא בבית משפט קמא ולא בפנינו כי המערער איים לקפח את חייה של האמא או של הנכדים", מסקנת בית משפט היא זו: "דעתי היא, הן לפי מבחן האדם הסביר והן לפי מבחן מהות הדברים שנאמרו, כי אין בדברים אלה משום איום " (ע"פ (מרכז) 27179-04-11 רועי לוי נ' מדינת ישראל (2011, פ יסקאות 19-20) (להלן – "פרשת רועי לוי"). ראוי לציין כי באותה פרשה התקבל הערעור והנאשם זוכה מעבירות של איומים, שהורשע בהן בבית משפט השלום ברמלה.
במקרה אחר, פנה המערער לאחראי משמר בתי המשפט ואמר לו: "זה לא שאני מאיים עליך, אבל היום אני בידיים שלך, מחר אתה בידיים שלי, בסוף כולם נפגשים". תחילה הסביר בית המשפט מדוע יש חשיבות לתפקודם של אנשי משמר בתי המשפט, במסגרת שמירת הסדר בבית המשפט . נקבע כי אנשי המשמר פעלו כדין, כאשר פנו למערער כי יחד ל מן ההפרעה. מכל מקום, הכרעת בית המש פט המחוזי הייתה כי הרשעת המערער בעבירת האיומים תבוטל, שכן העלאת האפשרות במסגרת הדברים שאמר, " אינה מצביעה, במובהקות הראייתית הנדרשת, כי המערער כיוון דברים להשמעת איום כי יפגע בעתיד במאבטח בנסיבות בהן דן סעיף העבירה" (ע"פ (ב"ש) 45089-03-13 עירן אפרים בן שטרית נ' מדינת ישראל (2013)).
מעיקרא דדינא, לא הוכחו בתיק שבפנינו היסודות הנדרשים בסעיף 192 לחוק העונשין , בדבר איום בפגיעה "בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו". אין כל רמז במסרונים על סוגי הפגיעות והערכים המוגנים הללו.
בהקשר זה, ראוי להזכיר את הדברים שאמר בית המשפט המחוזי מרכז, בפרשת רועי לוי הנ"ל , בפיסקה 21 לפסק הדין:
"במקרה דנן, לא היה כאן איום לפגוע, לא בגופה, לא בחרותה (לרבות חרות הפעולה/ההחלטה), לא בנכסיה, לא בשמה הטוב, ולא בפרנסתה של אם המתלוננת, אלא היו כאן חילופי דברים כמעט שגרתיים בין בני זוג במצבים טעונים שכאלה. את הלכת לעו"ד? אז אני לא אתן לך לראות את הילדים. מין quid pro quo ילדותי שכזה, ולא שום דבר בעל גוון פלילי כלשהו.
לסיכום חלק זה, המערער אכן אמר לאמה של המתלוננת, כי היא לא תזכה לראות את נכדיה, אולם אינני סבור, בנסיבות מקרה זה, כי אמירה זו עולה כדי עבירה פלילית של איומים. לפיכך אני מציע לחברי במותב לקבל חלק זה של הערעור, ולזכות את המערער מהאישום בעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין".
ראוי להזכיר, כי גם מנקודת מבטה של המתלוננת, כפי שאמרה בעדותה בפני בית משפט קמא, לא ניתן להסיק כי היא אכן הייתה במצב שבו היתה נפחדת מהאיומים, להבדיל מתחושותיה ביחס לטענות בדבר התקיפה כלפי אביה, נושא שלגביו זוכה המערער.
למותר לציין, כי המערער , לכל אורך הדרך , הן במשטרה, הן בבית משפט השלום והן בפנינו, הסביר כי לא היתה לו כל כוונה לפגוע פיזית או אחרת במתלוננת.
אומנם, עבירת האיומים אינה תוצאתית . אולם, אין לשכוח כי לא אירעה שום פעולה פיזית כלפי המתלוננת מצד המערער (על הדחיפה כלפי אביה – זוכה המערער).
מעבר לכל הנ"ל, ומבלי לגרוע מכל מה שכתבתי לעיל, הועלתה טענת "זוטי דברים" על ידי הסנגורית המלומדת.
על פני הדברים, מבלי לקבוע מסמרות, אומר כי, ככל הנראה, ברמה די גבוהה של הסתברות, כי אם מראש היו יודעים אנשי התביעה הכללית כי בעבירת התקיפה יהיה זיכוי, לא היה מוגש כתב אישום על עבירות האיומים לבדן.
בעניין אחרון זה, יש פסיקה לא מעטה שאיומים כגון דא, במסגרת סכסוך משפחתי, אינם מצדיקים נקיטת הליכים משפטיים, ועל פי דוקטרינת "זוטי דברים", כפי שנקבעה בסעיף 34יז לחוק העונשין ("לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה, אם, לאור טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי, המעשה הוא קל ערך") מן הראוי שלא להגיש כתב אישום מלכתחילה. דבר זה מופיע בפרשת רועי לוי הנ"ל בפיסקה 23 ואילך של פסק הדין , שם יושמו הדברים אפילו על עבירת תקיפה כלפי בת זוג; לא כל שכן, שיש להפעיל דוקטרינה זו בעבירת האיומים, כגון דא.
כמו כן, הפעיל בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט מרדכי כדורי) את הדוקטרינה של "זוטי דברים", באומרו "אין ספק שהנאשם לא היה מובא לדין אלמלא עבירת האיום הנוספת שיוחסה לו [שגם ממנה זוכה – מ.ד. ], מצביעה על כך שמעשה האיום בו הנאשם הודה הינו בגדר 'זוטי דברים' בלבד" (ת"פ 17524-05-11 מדינת ישראל נ' פנחס אבו צדקה (2012) ). באותה פרשה, היו "האיומים הנטענים בין בני זוג ונקבע כי האיומים שהשמיעו הצדדים המצויים ברף התחתון של עבירות האיומים. הם נעשו על רקע הוויכוחים שהתנהלו ביניהם...".
מכל מקום, אם באותה פרשה הצדדים היו פרודים מזה שלוש שנים ובית משפט השלום קבע כי "לא צפויה לסכנה מצד כלשהו למשנהו, וכי אירוע האיום שהוכח הינו אירוע חד פעמי בלבד", בקל וחומר, בן בנו של קל וחומר, שיש להפעיל בפרשה שבפנינו את דוקטרינת "זוטי הדברים", ש כן מאז אירוע כתב האישום שבפנינו, חלפו כארבע שנים, כאשר בני הזוג חיים יחד עם ילדם המשותף והמתלוננת בהריון.
למנוע אי הבנה, אין בפסק דיני זה מסר לבני זוג, לפיו מותר לנקוט אלימות או איומים על חיים, גוף או חירות. ערכים אלה של המשפט הפלילי, כוחם יפה, גם ביחסים בין בני זוג, ובמקרים לא מועטים יש להפעילם, אף ביתר שאת.
ברם, המקרה שבפנינו הוא חריג, ונכלל ברף התחתון של התבטאות בין בני זוג, בסיטאוציה מיוחדת, כאשר נמנע מהאב קשר רצוף עם בנו, והמערער אמר את דבריו בהקשר של פנייה לערכאות מוסמכות. כמו כן, יש לזכור כי דברי המערער לא כללו איום על גוף או חירות. הסברתי גם , כי על פי נתוני תיק זה ראוי להפעיל את הכלל בדבר "זוטי דברים". בכל מקרה, בהתאם לעקרונות הבסיסיים של המשפט הפלילי, כל ספק – פועל לטובת הנאשם (כפי שפסקנו רק לאחרונה בהרכב זה, בע"פ 3641-05-13 מחמוד נאיף עליאן נ' מדינת ישראל (2013) ).
הצטברות כל הגורמים הללו הביאני לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור ולזכות את הנאשם מן הספק , וזאת אני מציע לחבריי.

משה דרורי, סגן נשיא

השופט ארנון דראל:
אני מצטרף לעמדתו של חברי הנכבד, סגן הנשיא, השופט מ' דרורי, לפיה יש לקבל את הערעור, לבטל את הכרעת הדין ואת גזר הדין ולזכות את המערער.
לדידי די בכך שאין בדברים שנכתבו על ידי המערער במסרונים, כפי שנוסחו בכתב האישום, כדי למלא אחר היסודות הנדרשים בסעיף 192 לחוק העונשין בדבר איום בפגיעה "בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו" של אחר כדי להביא לתוצאה זו. מכל מקום, כפי שציין חברי סגן הנשיא, ככל שיש ספק באשר למשמעות הדברים, הדבר פועל לזכותו של המערער.

ארנון דראל, שופט

הנשיא דוד חשין:
אני מצטרף לתוצאת הזיכוי אליה הגיעו חבריי הנכבדים, סגן הנשיא דרורי והשופט דראל. לטעמי, אין צורך להידרש לשאלה האם במקרה שלפנינו חל הסייג לאחריות פלילית בשל "זוטי דברים". די בכך שהיסודות הנדרשים לכינון עבירת האיומים לא התקיימו במקרה זה, כפי שקבעו שני חבריי – קביעה שאני כאמור מצטרף אליה – כדי לזכות את המערער מעבירת האיומים, מחמת הספק, וממילא לבטל גם את גזר הדין.

דוד חשין, נשיא

הוחלט כאמור בפסק דינו של סגן הנשיא דרורי, על זיכוי המערער מעבירת האיומים, מחמת הספק, ועל ביטול גזר הדין.

ניתן והודע היום, ט' אב תשע"ג, 16 יולי 2013, בנוכחות הצדדים.

דוד חשין, נשיא

משה דרורי, סגן נשיא

ארנון דראל, שופט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח, על ידי www.court.gov.il
^
X

חיפוש פסקי דין:

איתור נזילות קרובים אל | ייעוץ קרובים אל עולי הגרדום 10, קרית שמונה, ישראל | שידוכים קרובים אל | משקאות קרובים אל האביב 20, עפולה, ישראל | אחזקה קרובים אל אחד העם 35, בית שאן, ישראל | תריסים קרובים אל | אלומיניום קרובים אל פארק חלוואני, צפת, ישראל | הכנה לגיוס קרובים אל | טחנות קמח קרובים אל | חומרי יצירה קרובים אל שמואל הנביא 19, ירושלים | טיסנים ועפיפונים קרובים אל מעלה קק"ל, טבריה, ישראל | טפטים קרובים אל | מוקדים טלפוניים קרובים אל החולה 7, קרית שמונה, ישראל | מכונות חישוב קרובים אל | אימוץ ילדים קרובים אל Unnamed Road, Glil Yam, ישראל | מערכות ארגוניות קרובים אל Unnamed Road, Nazareth, ישראל | קבלנים קרובים אל האלון 48, כפר הנגיד, ישראל | אימוץ ילדים קרובים אל חטיבה שמונה 5, באר שבע, ישראל | אביזרי אופנה קרובים אל בן איש חי 16, בית שמש, ישראל | כלים ואביזרים לבית/עסק קרובים אל מחירון חומרי זגגות וצבע | מחירון עבודות אלומיניום | מחירון מעליות ומתקני הרמה לנכים | מחירון גינון והשקיה | מחירון עבודות ריצוף וחיפוי | מחירון אלמנטים קלים לבניה | מחירון מוספים וערבים לבטון, חומרי איטום צמנטיים | מחירון חומרי איטום ובידוד תרמי | מחירון עבודות בניה בבלוקים | מחירון עבודות בטון יצוק באתר | מחירון עבודות אינסטלציה | מחירון עבודות גינון והשקיה | מחירון חומרים לעבודות אבן | מחירון מערכות בקרת מבנים | מחירון חומרי נגרות, מסגרות ופחחות | מחירון סלילת כבישים ורחבות | מחירון מתקני תברואה | מחירון עבודות איטום | מחירון צינורות פלדה ואביזריהם | מחירון מחירי שעות עבודה ושכירת ציוד | מחירון חומרי גימור מיוחדים למרצפים | מחירון תוספת לעבודה בגובה, בתוך המבנה )למחיצות מתועשות( | מחירון תעלות כבלים | מחירון בידוד צנרת ואביזרים | מחירון צינורות ביוב - חוץ | מחירון פירוק חיפוי קירות וסיתות טיח | מחירון בידוד תקרות אקוסטיות | מחירון מערכות קירור לחדרי קירור | מחירון מבנה לוח דירתי | מחירון אביזרים לצנרת C.V.P לביוב ותיעול לפי ת"י 884 | מחירון קירות ועמודים | מחירון מרצפי בטון | מחירון תיבות מכתבים | מחירון ריצוף בשטיחים | מחירון נספחים ואביזרים פולירול | מחירון עגלות | מחירון תבניות לעמודים עגולים | מחירון רשתות, זכוכית, ציפויי חלונות ושונות | מחירון נטיעה | מחירון צנרת ואביזריה | מחירון מעקות ואביזרי בטיחות לכביש | מחירון מכסים לתאי בקרה | מחירון ש"ע פועלי בנין | מחירון מוצרי טוף, חלוקי נחל, שבבי עץ צבעוניים, קומפוסט ותערובות | מחירון שנאים | מחירון לוחות פוליסטירן מוקצף בתפרים | מחירון סורגים ופרגולות | מחירון מכסים עם מסגרות לשוחות בקרה | מחירון גופי חימום | מחירון מא"זים אופיין Cהחלטה בתיק עע"ם 7268/12 בבית המשפט העליון בירושלים עע"ם 7268/12 - י' לפני:כבוד הרשמת ליאת | בית משפט השלום בחיפה תא"מ 28704-02-10 בנק מרכנתיל דיסקונט חדרה סניף גני הדרים 17616 נ' הררי | 25553-01-13 בפני כב' השופט דניאל בן טולילה המבקשת מדינת ישראל – פמ" ד ע"י המתמחה ספיר | לפני כבוד ה שופטת רות רז המאשימה מדינת ישראל נגד הנאשם אבראהים פקיר <#1#> נוכחים: ב"כ המאשימ | בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"ק 1692-09-09 בנק דיסקונט לישראל בעמ נ' מלר ואח' תיק חי | בפני כב' השופטת עידית וינברגר תובעת זוהרה מאיוסט נגד נתבעים החלטה 1. בהתאם לסעיף 215י'(א) לת | בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7159/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' | בפני כב' השופטת אריקה פריאל מבקשת קניון רהיטים חלבי מותקאל בע"מ נגד משיבה קלינטון סחר בינלא | בפני כב' השופטת שושנה פיינסוד-כהן מאשימה מדינת ישראל נגד נאשמים פארס מריסאת החלטה בשל השתלמות שו | פסק-דין בתיק בג"ץ 4845/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4845/12 - ג' לפ | בפני כב' הגורם שיפוטי בתיק תובעים 1. אולקרגו לוג'סטיק סרביסס בע"מ נגד נתבעים 1. בי-מיי- | בית משפט השלום לתעבורה בירושלים תת"ע 6776-10 מ.י. מדינת ישראל-לשכת תביעות תעבורה נ' אלשיך 0 | בית משפט לעניינים מקומיים בבאר שבע רע"ס 11223-12-10 מדינת ישראל נ' בן מויאל 05 יולי 2011 בפ | החלטה בתיק ע"א 4659/11 בבית המשפט העליון ע"א 4659/11 - כ"ב לפני:כבוד השופטת א' חיות ה | מספר בקשה:1 בפני כב' הרשמת דנה עופר המבקשים נגד המשיבה ח'דיג'ה קאסם החלטה בפני בקשת רשות | בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 2399-04-12 ש. שלמה רכב בע"מ נ' אגד - אגודה שיתופית | מספר בקשה:3 לפני כב' השופט מיכאל קרשן המבקש ראמי סלאמה נגד המשיבה מדינת ישראל החלטה 1. על-פי סמכ | לפני כב' השופט יצחק לובוצקי מספר תהליך: 21 הודעה על מסמכים נדרשים בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 21 | החלטה בתיק רע"פ 1224/10 בבית המשפט העליון רע"פ 1224/10 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המבקש: ס | בפני כב' השופט אלכס קוגן תובעים 1. שאהין ניבאל נגד נתבעים 1. בנק ערבי ישראלי בעמ הודעה לקוח נכבד | מספר בקשה:3 לפני כבוד השופט צבי ויצמן בעניין: פקודת פשיטת הרגל ובעניין: (להלן "ה חייב") המ | בפני כב' השופטת סיגל רסלר-זכאי תובעים 1. מוטי אסולין נגד נתבעים 1. עיריית חולון הודעה בהתאם להחל | החלטה בתיק בג"ץ 3289/07 בבית המשפט העליון בג"ץ 3289/07 - ג' בפני: כבוד השופטת א' חיות העות | בפני כב' השופטת תמר נסים שי תובעים כראם מסעוד נגד נתבעים החלטה חוות דעתו של המומחה הוגשה. אני מו | בפני כב' השופט שלמה בנג'ו המאשימה מדינת ישראל נגד הנאשם אברהם טננבאום <#2#> נוכחים: ב&quo