מבצע בוטוקס

עורכי דין

abc.org.il מספק לכם מנוע חיפוש פסקי דין משוכלל בטכנולוגיית HT היחיד בישראל
חיפוש פסקי דין לפי עורך דין חיפוש פסקי דין לפי שופט חיפוש פסקי דין לפי בית משפט חיפוש פסקי דין לפי סוג תיק חיפוש פסקי דין לפי נושא חיפוש פסקי דין חופשי
לפי עו"ד לפי שופט לפי בית משפט לפי סוג תיק לפי נושא חיפוש חופשי
DOC
PDF

פסק דין

התובעים

ע"י ב"כ עו"ד טובה כהן

נגד

הנתבעת
עיריית הרצליה
ע"י ב"כ עו"ד אן ברלוביץ

פסק דין
פתח דבר
1. תביעה כספית ע"ס 535,000 ₪, מיום 26/1/2011.

2. בשנת 1950 רכש המנוח ליאון מן העירייה שטח קרקע של כ-100 מ"ר, בסמיכות לשטח אחר שבבעלותו. הזכויות בשטח הנרכש אינן נרשמות על שם המנוח. לימים מבקשים יורשי המנוח לאחד את שני השטחים על מנת לממש את זכויות הבנייה על מלוא השטח שבבעלות ם. בשלב זה, מתכחשת העירייה לקיומה של עסקה כלשהי ומפנה את היורשים למינהל מקרקעי ישראל, בטענה שהשטח הנרכש הוא בבעלות המדינה ולא בבעלות העירייה. היורשים מוכרים את זכויותי הם בשטח שבבעלות ם ללא זכויות הבניה שמקורן בשטח שרכש המנוח מהעירייה. האם זכאים היורשים לפיצויים מה עירייה בגין הזכויות שנגרעו מ הם? – זו השאלה שבמוקד הדיון בתיק זה.

רקע
3. התובעות 2-3, בכתב התביעה המקורי, הן שתיים מתוך 3 בנותיו של המנוח ליאון יהודה ז"ל (להלן: המנוח). בתו השלישית של המנוח היא גב' בתיה גלינר תיבדל לחיים ארוכים. המנוח, אשר נפטר לבית עולמו ביום 23/5/1994 הוריש את הרכוש הרלוונטי לתביעה זו בחלקים שווים לשלוש בנותיו. (צוואה, וצו קיום צוואה צורפו כנספח א' לכתב התביעה). גב' גלינר ויתרה על חלקה בנכס מושא התביעה לטובת התובעת 2 (כתב המחאת זכויות צורף כנספח ג' לתצהיר גלינר). במהלך ניהול ההליכים התברר שעוד קודם להגשת התביעה הלכה לעולמה התובעת מס' 3. על פי צו ירושה מיום 20/9/2011 יורשה של התובעת 3, בשלמות, הוא בעלה, מר אורי אוריאלי, אשר ייצג בהליך זה גם את התובעת 2 על פי ייפוי כוח נוטריוני. לפיכך, כתב התביעה תוקן כך שהתובע 3 מר אורי אריאלי, בא תחת אשתו, אסתר אוריאלי ז"ל.

4. המנוח ובני משפחתו היו בעל ים של 50% מהזכויות בחלקה 118 בגוש 6532 בהרצליה. חלקה מס' 60 בגוש האמור, אשר מצויה בחלקו הצפוני של רח' קלישר, פינת רח' דן בהרצליה, גובלת בחלקה 118, ממזרח ומצפון. חלק נוסף של חלקה זו, שצורתה כצורת האות T ממשיך לכיוון מזרח.
5. בשנת 1950 רכש המנוח מאת המועצה המקומית הרצליה (כיום – עיריית הרצליה, ולהלן: הנתבעת או העירייה) שטח של כ-100 מ"ר מתוך חלקה 60, מן החלק שמצפון לחלקה 118 (להלן: השטח הנרכש) (אישור וקבלה של מועצה מקומית הרצליה על סך 200 ל"י תמורת מכירת דרך על ידי יצחק קרן צבי, חתום בידי ב.צ. מיכאלי, נשיא המועצה המקומית, צורף כנספח ב' לכתב התביעה). לאחר הרכישה בנה המנוח על השטח הנרכש מבנה בטון אשר שימש אותו לחניה. באותה עת הייתה חלקה 60 מיועדת למעבר להולכי רגל. מאוחר יותר שונה ייעוד הקרקע של חלק מחלקה 60, לרבות השטח הנרכש, למגורים. חלק אחר של חלקה 60 יועד להרחבת הדרך והוא משמש כיום ככביש גישה ומעבר.

6. בשנת 1952 קיבל המנוח רישיון בנייה המתייחס להוספת קומה ב' בגוש 6532 חלקות 118, ו-60 (נספח ג' לכתב התביעה). שטח המגרש הכלול בבקשה להיתר כולל את שטח חלקה 118 ואת השטח הנרכש. נקל להבחין, שהמנוח התייחס לשטח הנרכש כחלק משטח החלקה שבבעלותו, במסמך רשמי המוגש לעירייה.

7. ביום 1/9/1992 פנתה העירייה, באמצעות מהנדס העיר, אל גדעון ובתיה גלינר, במכתב ממנו עולה כי בכוונת העירייה לפעול להעתקת המוסך השייך למנוח ולפתיחת הדרך העוברת בחלקה 60 בגוש 6532 (נספח ה' לכתב התביעה). באותה עת התגוררו בני הזוג גלינר בנכס שבחלקה 118 ועשו שימוש במוסך שנבנה על חלקה 60. במכתב מצוין, כי על פי מידע שהובא לידיעת העירייה, בהתאם למסמכים שברשות בני משפחת המנוח, רכש המנוח חלק מהשטח של חלקה 60 בתמורה כספית. העיריה מבקשת ממשפ' המנוח להעריך את התמורה הכספית המגיעה תמורת השטח המבוקש, ומציינת כי את העתקת המוסך תבצע העירייה על חשבונה.

8. בהמשך, ביום 25/3/1994 התקבלה חוות דעת שמאי מקרקעין מטעם העירייה, ולפיה: "שווי התמורה בגין זכות המעבר ברצועת הקרקע הנדונה, כאשר הנכס נשאר בבעלות לצורך קבלת זכויות בניה ממנו, הינו כ-9,000 $" (חוות הדעת צורפה כנספח ו' לכתב התביעה). מחוות הדעת עולה כי במועד מתן חוות הדעת כבר לא היה המוסך בנוי במקום, וכי זכות המעבר בחלקה 60 דרושה לצורך מעבר לחלקה 56 אשר ממערב לחלקה 118. בחוות הדעת נאמר כי זכויות הבנייה בשטח הנדון הן 97% ויינתנו לבעלי חלקה 118. ככל הנראה, זכות המעבר בשטח חלקה 60 אכן הוקנתה בהתאם לחוות הדעת ותמורתה קיבלו המנוח או משפחתו את הסכום הנקוב בחוות הדעת.

כאמור, בחודש מאי בשנת 1994 הלך המנוח לעולמו.

9. כעבור כעשר שנים, בשנת 2005, ביקשו התובעות וגב' גלינר לבדוק את זכויות הבניה בחלקה 118 יחד עם השטח הנרכש שבחלקה 60. (מידע תכנוני שנמסר לתובעות צורף כנספח ז' לכתב התביעה). במכתב מיום 27/5/2005 פנה ב"כ היורשות דאז, עו"ד עמיר פיס, לעירייה, וביקש את עמדת העירייה בהתייחס לרצון היורשות לאחד את שטח חלקה 118 שבבעלותן עם השטח שנרכש מחלקה 60 לצורך מימוש זכויות הבנייה במלוא השטח. (נספח ח' לכתב התביעה).

10. במכתב מנהלת הנכסים של העירייה, עו"ד לאה סדובניק, מיום 26/7/2005, ושוב במכתב ראש העירייה, גב' יעל גרמן, מיום 4/9/2005, נכתב כי אין בידי העירייה כל מידע או מסמכים הנוגעים למכירת חלק מחלקה 60 בגוש 6523 על ידי העירייה למנוח ליאון יהודה ז"ל, וכי חוות הדעת משנת 1994 נערכה לצורך קביעת שווי זכויות מעבר בחלקה 60 לטובת חלקה 56, ואינה מוכיחה את טענת התובעים לרכישת חלק מחלקה 60 מהעירייה. (נספחים ט' וי' לכתב התביעה). בבדיקה בלשכת רישום המקרקעין נמצא כי הזכויות בחלקה 60 רשומות על שם מדינת ישראל. (נספח י"א לכתב התביעה)

התביעה
11. ביום 20/8/2006 מכרו התובעות 2-3 את חלקן בחלקה 118 ללא זכויות הבנייה שהיו אמורות להיווסף לחלקה זו מתוך חלקו של המנוח בחלקה 60. מוקדם יותר, בשנת 2002 מכרה גב' גלינר את חלקה בחלקה 118. חלקם של התובעים ושל גב' גלינר בחלקה 118 נמכר במחיר הנופל מן המחיר שעשוי היה להתקבל לו היה הממכר כולל את זכויות הבנייה שהועברו מחלקו של המנוח בחלקה 60.

12. התובעים טוענים כי המנוח רכש מן העירייה במחיר מלא את השטח הנרכש, ובדיעבד התברר כי העירייה מכרה למנוח שטח שלא היה שייך לה כלל. התנהלות העירייה עולה כדי הטעייה וחוסר תום לב, ולכל הפחות כדי רשלנות קיצונית. העירייה הפרה את הסכם המכר שנכרת בינה ובין המנוח. במעשיה גרמה העירייה לתובעים נזק כספי ניכר.

13. הנזק שנגרם לתובעים הוא כשיעור זכויות הבנייה שנגרעו מחלקה 118, והיו אמורות להיות מוספות לה מתוך חלקו של המנוח בחלקה 60. על פי תכנית בנין עיר הר/1485 הותרה תוספת של 20% לשטחים העיקריים במגרשים שיאוחדו למגרש אחד בדרך של איחוד וחלוקה. בהינתן זכויות בנייה של 97% על המגרש בשטח של כ-100 מ"ר בחלקה 60, ובהינתן תוספת של 20% לשטחים עיקריים כאמור לעיל, הרי שהשטח העיקרי שנגרע מזכויות הבנייה של חלקה 118 עומד על 116 מ"ר. שווי הזכויות שנגרעו נכון ליום מכירת חלקה 118 על ידי התובעים וגב' גלינר, דהיינו 20/8/2006, עומד על 535,000 ₪, לפי חוות דעת שמאי מטעם התובעים (נספח י"ב לכתב התביעה). סכום זה הוא סכום התביעה.

ההגנה
14. העירייה הגישה כתב הגנה, ולאחר מכן קיבלה רשות להגיש כתב הגנה מתוקן. כתב הגנה מתוקן יחד עם הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעת, ולאחר שהנתבעת טרחה לברר אל נכון את העובדות הצריכות לעניין.

15. בכתב ההגנה המקורי טענה הנתבעת להתיישנות, מחמת שעילת התביעה, לשיטת הנתבעת, קמה בעת מכירת הנכס שלא היה שייך לעירייה בשנת 1950. עילת תביעה זו התיישנה לפני שנים רבות.

16. לגופו של עניין, הכחישה הנתבעת את מרבית העובדות הנטענות על ידי התובעים, ובמיוחד את מכירת השטח שבמחלוקת מהעירייה למנוח. עסקה כאמור לא יכולה הייתה להתקיים הואיל ומדובר בחלקה שבבעלות המדינה. לשיטת העירייה לא היו למנוח זכויות כלשהן בחלקה 60, וגם לו היו לו זכויות כאמור, הרי שלא הייתה לו כל זכות מוקנית לניוד הזכויות מחלקה 60 לחלקה 118. תכנית הר/1485 כלל אינה חלה על החלק המערבי של חלקה 60, והאפשרות לבצע איחוד וחלוקה מחדש של מגרשים מתייחסת רק למגרשים הכלולים בגבולות התכנית וייעודם למגורים ומסחר. לפיכך, אין שחר לטענות התובעים בדבר נזק כלשהו שגרמה הנתבעת למנוח או לתובעים.

17. בכתב ההגנה המתוקן חזרה בה הנתבעת מן ההכחשה הגורפת של העסקה הנטענת, אך טענה כי יש להחיל על העסקה הנטענת את הדין שהיה חל בשנת 1950 ולא את ההלכות הנוהגות על פי דיני החוזים והנזיקין דהיום. המצב המשפטי שחל בשעתו לא איפשר למר מיכאלי, ראש המועצה המקומית דאז, למכור את הקרקע שבמחלוקת – קרקע מסוג מתרוכה – למנוח, ואין כל תוקף משפטי לפעולותיו של מר מיכאלי. כמו כן, הכלל החוזי המקובל במועד שבו נכרת ההסכם הנטען בין המנוח ובין מר מיכאלי, היה "ייזהר הקונה". היה על המנוח לנקוט במשנה זהירות בטרם רכש את השטח שבמחלוקת.

18. בכתב ההגנה המתוקן מאשרת הנתבעת – למעשה – את השתלשלות האירועים המתוארת בפרק הרקע לעיל, ומרחיבה בתיאור אירועים שקדמו לאירועים האמורים. כללו של דבר, הנתבעת טוענת כי מר מיכאלי שעמד אז בראש המועצה המקומית סבור היה בטעות כי שטח חלקה 60 שייך למועצה ועל כן גבה סך של 200 ל"י עבור השטח שהועבר לידיים פרטיות (וליתר דיוק הוחזר לידיים פרטיות) לצורך הגדלת מגרשי הבנייה. זאת, בסיומו של הליך בוררות שהתקיים בין בעלי הקרקע ובין העירייה. הנתבעת מונה רשימת משגים שנעשו על ידי מר מיכאלי, בתום לב.
אגב כך, מאשרת הנתבעת כי כבר בתכניות משנות ה-40' של המאה הקודמת נרשם הקטע המערבי של חלקה 60 כדרך לביטול, ומאוחר יותר שונה ייעוד השטח למגורים. לשיטת הנתבעת, התכנית החלה כיום על החלק המערבי של חלקה 60, ובה השטח שבמחלוקת היא תכנית הר/1230.

19. לטענת הנתבעת, לו היה המנוח דואג לטפל בהעברת הזכויות כמתחייב מן האישור מיום 12/5/1950 (נספח ב' לכתב התביעה), כי אז הייתה הטעות מתגלה מיד, ולא היה נגרם כל נזק. המנעות המנוח ויורשיו מביצוע הרישום לאורך כל השנים עולה כדי רשלנות תורמת של 100% במישור החוזי ובמישור הנזיקי. ראוי לציין כי במסמכי העירייה נמצא מכתב אשר נשלח על ידי שכניו של המנוח , וממנו עולה כי הם נמנעו מביצוע העברת הזכויות בלשכת רישום המקרקעין מטעמים של חיסכון בהוצאות.

20. בעקבות השומה של השמאי מטעם העירייה משנת 1994 ושומה נוספת שהוציאה הנתבעת לעניין שווי המוסך שבנה המנוח על חלקה 60 בשנת 1995, קוזז סך של 16,875 ₪ מחוב שחבה גב' גלינר בגין היטלי פיתוח שהוטלו על זכויותיה בחלקה 118. סכום זהה קוזז מחובו של שאול דסה אשר מחזיק אף הוא בזכויות בחלקה 118. בכך "רכשה" העירייה למעשה בחזרה את זכות המעבר והשימוש בחלקה 60 – המתרוכה – מאת המנוח ושותפיו בחלקה 118.

21. הנתבעת שבה על טענותיה בדבר התיישנות ושיהוי, ומדגישה כי נגרם לה נזק ראייתי כבד כתוצאה מחלוף השנים הרבות מאז העסקה הנטענת ועד להגשת התביעה.

22. מכל סכום שייפסק לתובעים, אם ייפסק, יש לנכות את שווי השימוש שעשו המנוח והתובעים בשטח שלא כדין, כשהם נהנים מזכויות לא להם, ואת הסכום שקוזז מחובה של גב' גלינר בגין היטלי פיתוח. עוד זאת, סכום הפיצוי הנקוב בחוות דעת המומחה מטעם התובעים הינו בגין הזכויות במלוא השטח שבמחלוקת, שעה שמחצית מהזכויות הנטענות שייכות למשפ' דסה, שותפיו של המנוח בחלקה 118.

הראיות
23. מטעם התובעים הוגשו תצהירי עדות של מר אורי אריאלי, גב' בתיה גלינר, והשמאי יובל אלון.
מטעם הנתבעת הוגשו תצהיריהם של גב' סילביה גרינברג, רשמת מקרקעין במח' הנכסים של העירייה; גב' הדס נוחם אדריכלית העיר ומנהלת מח' תכנון בעירייה; ומר שלומי אסולין, מנהל הכנסות העירייה.
גב' גרינברג העידה על השתלשלות האירועים שהתבררה מן המסמכים שאותרו על ידי העירייה.
גב' נוחם העידה על המצב התכנוני החל על שטח חלקה 60 שבמחלוקת. מר אסולין העיד על התשלום ששילמה העירייה לגב' גלינר על דרך קיזוז חובות שחבה גב' גלינר לעירייה בגין היטלים שונים.
דיון והכרעה
24. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שלפני החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי. אני סבור שהתובעים זכאים לפיצויים בשיעור מחצית משווי הזכויות שנגרעו מהם, לפי החלופה הנמוכה מבין שתי החלופות שציין המומחה מטעם התובעים, דהיינו סך של 242,500 ₪.

25. חרף ההכחשה הגורפת שהכחישה הנתבעת את טענות התובעים בכתב ההגנה המקורי, כמו גם במכתב מנהלת מח' הנכסים ובמכתב ראש העירייה משנת 2005, נמצא לאחר בירור, והיום אין עוד מחלוקת בדבר, כי בשנת 1950 מכר ראש המועצה דאז את השטח שבמחלוקת למנוח ולשכניו. הנתבעת מכבירה מילים על דבר השגיאות והפגמים שנפלו בהתנהלות ראש המועצה, אך אין בכל אלה כדי לאיין את מעשיו. אכן, לו עמדה לפנינו שאלה קניינית בנוגע לזכויות בחלקה 60, כי אז הייתה ידם של התובעים על התחתונה. ראש המועצה דאז, ודאי לא היה יכול למכור מקרקעין שאינם שייכים לעירייה, ועסקאות שרקם בנוגע למקרקעי המדינה אינן מחייבות את המדינה. אפס, השאלה שלפנינו אינה שאלה קניינית, ולא את המקרקעין מבקשים התובעים. התובעים מבקשים פיצוי בגין הנזק שגרמה להם התנהלותו השגויה של ראש המועצה. בגין נזק זה, מצאתי כי התובעים זכאים לפיצוי של ממש.

26. אני מבקש לסלק את טענות הנתבעת בדבר התיישנות או שיהוי. כיום, ברור לכל כי אכן נעשתה עסקה בין המנוח ובין ראש המועצה דאז מר מיכאלי. העסקה נעשתה בעקבות הליכי בוררות שהתקיימו בין המועצה המקומית דאז ובין בעלי המקרקעין, אשר הלינו על כך ששטח שהופקע מהם לצרכי דרך, ייעודו שונה לצרכי מגורים ולמרות זאת לא הושב להם. הבורר פסק כי תמורת תשלום תחזיר המועצה את המקרקעין לבעלים לצרך הגדלת המגרשים המיועדים לבנייה. אלה הנסיבות שבעקבותיהן רכשו המנוח ושכניו את החלק המערבי של חלקה 60 מהנתבעת, בשנת 1950. התנהלות הנתבעת מאז ועד לשנת 2005, עת התנערה לראשונה מזכויות המנוח בשטח הנרכש, לא עוררה אצל המנוח ואצל בני משפחתו כל חשש באשר לזכויותיהם בשטח שבמחלוקת. אדרבה, כאשר ביקשה הנתבעת בשנים 1992 – 1995, למעלה מ-40 שנה לאחר העסקה הנטענת, לרכוש זכות מעבר בשטח שבמחלוקת, עשתה זאת הנתבעת בדחילו ורחימו, תוך הוצאת מכתב המכיר בזכויות המנוח בשטח ומציע תשלום עבור זכויות המעבר. וזו לשון המכתב ששלח מהנדס העיר דאז אינג' מ' גרנות לגב' גלינר, ביום 1/9/1992:
"בהתאם לבדיקתנו מצוי כי המוסך שבבעלותכם על דרך הרשומה על שם העיריה. הובא לידיעתנו כי בהתאם למסמכים שברשותכם נרכש חלק מהשטח האמור מהעיריה בתמורה כספית.
העיריה מתכננת לפעול להעתקת המוסך ולפתיחת הדרך הנדונה.
נודה לכם באם תשלחו לנו כל חומר התומך בחזקתכם בשטח והערכה כספית לפינוי האמור. ההערכה הכספית ללא שווי המוסך אותו תעמיד העיריה על חשבונה"
27. השמאי מטעם העירייה, שעל פי חוות דעתו שילמה הנתבעת לבסוף את התשלום עבור זכות המעבר, מציין בחוות דעתו כי שטח של כ-100 מ"ר בחלקה 60 נרכש מהעירייה על ידי בעלי חלקה 118 תמורת 200 ל"י בשנת 1950. בסיום חוות דעתו מדגיש השמאי כי שווי התמורה בסך 9,000 $ הינו בגין זכות מעבר ברצועת הקרקע הנדונה "כאשר הנכס נשאר בבעלות לצורך קבלת זכויות בניה ממנו". אין ממש בטענת הנתבעת כאילו רכשה חזרה את הזכויות בשטח שבמחלוקת בשנת 1995. הנכון הוא שהנתבעת רכשה את זכויות המעבר בלבד מבלי לפגוע בזכויות הבעלות שנמכרו למנוח ולשכניו, כפי שנרשם מפורשות בחוות דעת השמאי מטעם הנתבעת.

28. כאמור, רק בשנת 2005 התכחשה העירייה לראשונה לזכויות התובעים בשטח הנרכש. בנסיבות אלה, אין שחר לטענת הנתבעת בדבר שיהוי או התיישנות, כשם שלא היה יסוד להכחשה הגורפת של העירייה בעניין העסקה שנעשתה בקשר לשטח שבמחלוקת.

29. התובעים נדרשו, שלא בצדק, לסע' 159(ב) לחוק המקרקעין, לפיו חוק ההתיישנות לא יחול על תביעות לקיום זכות במקרקעין מוסדרים. לטענתם, יש לדחות את טענת ההתיישנות מחמת שמדובר במקרקעין מוסדרים וחוק ההתיישנות אינו חל בעניינם. אני סבור שהתובעים לא דייקו בקריאת החוק. החוק עוסק בתביעות לקיום זכות במקרקעין מוסדרים. בענייננו, אין מדובר בקיום זכות במקרקעין מוסדרים. כפי שציינתי התובעים אינם טוענים לזכויות במקרקעין שבמחלוקת אלא לפיצויים בגין הפרת ההסכם שכרתה עימם העירייה באמצעות ראש המועצה דאז. תביעה שכזו אינה תביעה במקרקעין, והסעיף הרלוונטי לגביה הוא סע' 5(1) לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958, אשר קובע כי תביעה בשאינו מקרקעין מתיישנת לאחר תקופה של שבע שנים. אפס, הסיבה שהתביעה לא התיישנה במקרה שלפנינו נעוצה בסע' 6 לחור ההתיישנות, האומר: "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". בראייתי, עילת התובענה נולדה ביום בו הודיעה הנתבעת לתובעים, לראשונה, כי היא אינה מכירה בזכויותיהם בשטח שבמחלוקת לצורך מתן אפשרות לאיחוד שטחי חלקה 118 וחלקה 60 ולצורך מתן זכויות בניה. הודעה זו ניתנה לתובעים לראשונה בשנת 2005. התביעה הוגשה בחודש ינואר 2011. לא חלפו שבע שנים מיום שנולדה עילת התביעה ועל כן התביעה לא התיישנה.

30. הוא הדין לעניין טענת השיהוי. טענת העירייה בעניין שיהוי מוטב היה שלא אלמלא נטענה. העירייה היא שגרמה נזק ראייתי לתובעים, ולא להיפך. למזלם של התובעים נמצאו ברשותם ראיות לעסקה אשר הוכחשה תחילה על ידי העירייה באופן גורף, שאם לא כן הייתה התביעה נדחית. העירייה, בהתנהלותה, לאורך השנים הניחה למנוח ולבני משפחתו להניח שאין כל פגם בעסקה שנכרתה בינם ובין העירייה וכי זכויותיהם בשטח הנרכש מובטחות. כזכור, המנוח ובני משפחתו נהגו בשטח הנרכש מנהג בעלים ומעולם לא נטען כלפיהם דבר בעניין זה. אדרבה, תמורת זכות מעבר בשטח, שילמה העירייה טבין ותקילין. הכיצד, אפוא, יכולה העירייה לטעון לשיהוי ולנזק ראייתי?!
31. הוכח להנחת דעתי שרשלנות התובעת, או הבאים מטעמה, גרמה למנוח לרכוש חלק מחלקה 60 שהייתה בבעלות המדינה מתוך הנחה שהזכויות בחלקה זו שייכות לעירייה. לאורך שנים נהגו המנוח ובני משפחתו מנהג בעלים בשטח שרכשו, עד אשר בשנת 2005, כשביקשו לממש את הזכויות בשטח, יחד עם זכויותיהם בחלקה 118 התברר להם שהעירייה מתכחשת למכירת הזכויות. תכלית העסקה, מראש, כפי שעולה מהליך הבוררות שצורף לראיות הנתבעת, הייתה הגדלת המגרשים וזכויות הבנייה. התכחשות הנתבעת להסכם, פירושה העדר אפשרות לממש את זכויות הבניה בחלקה 118 שתאוחד עם החלק שנרכש מתוך חלקה 60. התובעים זכאים לפיצויים בגין נזקים שנגרמו להם עקב הפרת ההסכם שנכרת בין המנוח ובין העירייה. "נזק", מוגדר בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א – 1971, "לרבות מניעת רווח". בענייננו, הנזק שנגרם לתובעים הוא גריעת זכויות הבנייה שהיו אמורים לזכות בהן מכוח בעלותם בשטח של כ-100 מ"ר בחלקה 60. תחילה הייתי סבור שדי בהשבת הסכום ששילם המנוח עבור השטח הנרכז, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין. לאחר מחשבה נוספת, הגעתי למסקנה שבמקרה זה אין בהשבת הסכום ששולם כדי להעניק למנוח ולבני משפחתו פיצוי הולם עבור הנזק שנגרם להם. את הסכום שהשקיע המנוח לצורך רכישת הזכויות בשטח הנרכש יכול היה המנוח להשקיע במקרקעין אחרים, אשר היו מניבים למנוח תשואה העולה באופן ניכר על ערך הכסף בלבד. זאת לדעת, סך של 200 ל"י כשהוא צמוד משנת 1950 ועד היום מגיע לסכום של כ-7,000 ₪ בלבד. נקל להבין שאם בסכום זה ניתן היה לרכוש זכויות בשטח קרקע של כ-100 מ"ר בהרצליה, הרי שיהיה זה בלתי צודק בעליל להסתפק בפיצויים בדרך של השבת הסכום ששולם בלבד.

32. את שווי הזכויות שנגרעו אני רואה להעריך לפי החלופה הנמוכה מבין שתי החלופות שקבע השמאי מטעם התובעים. זאת, בהעדר זכות מוקנית לתובעים לאחד את המגרשים ולקבל תוספת בניה של 20%. לפיכך יש להעריך את שווי הזכויות שנגרעו בסך של 485,000 ₪ בלבד. הנתבעת העלתה טענות מטענות שונות כלפי השומה שהגישו התובעים, אך לא טרחה להגיש שומה נגדית מטעמה. לא מצאתי שיש ממש בטענות הנתבעת כלפי השומה מטעם התובעים. השמאי מטעם התובעים הבהיר אל נכון כי את שווי הזכויות בחלקה 60, על פי החלופה השניה שבחוות דעתו, העריך בהתחשב בתכניות החלות על החלקה. ב"כ הנתבעת שבה והדגישה כי מדובר בחלקה בבעלות המדינה וכי על פי נסח הרישום היא מיועדת לדרך. אין ממש בטענות אלה. ערך המקרקעין נקבע על פי תכניות המתאר החלות עליהם, אשר קובעות את השימושים שניתן לעשות במקרקעין. בעלות המדינה במקרקעין אינה גורעת מערכם, וכשתבחר המדינה לשווק את הקרקע ניתן יהיה לממש את זכויות הבניה על פי תכניות המתאר.

33. יחד עם זאת, בבואי לפסוק את סכום הפיצויים המגיע לתובעים, לא אוכל להתעלם מכך שחלקם של המנוח ובני משפחתו בזכויות הבניה בשטח שבמחלוקת היה בשיעור של 50% בלבד, כשיעור חלקם בחלקה 118. זכויות הבנייה שנגרעו, נגרעו מחלקם של כל השותפים בחלקה 118 ועל כן זכאים התובעים לפיצויים בשיעור מחצית משווי הזכויות שנגרעו, בלבד.

34. איני מקבל את טענת הנתבעת בדבר רשלנות תורמת. אמנם, יש להניח שלו ניסו המנוח ושכניו לרשום את הזכויות שרכשו מהעירייה בשנת 1950 בלשכת רישום המקרקעין היו נתקלים בקשיים והיו למדים לדעת שהזכויות בחלקה 60 רשומות על שם המדינה, אך העובדה שהמנוח ושכניו בחרו שלא לרשום את הזכויות לאורך השנים אינה מפחיתה מאחריות הנתבעת לנזקי התובעים. הזכויות העומדות לדיון בתיק זה הן הזכויות האובליגטוריות של התובעים כלפי הנתבעת, ואלה לא נפגעו כתוצאה מאי רישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין. אמנם, באישור משנת 1950 נקבע כי הטיפול וכל ההוצאות הקשורות במדידה וברישום הזכויות יחולו על המנוח יחד עם יתר השכנים, אך אין בכך משום הטלת חובה על המנוח לטפל ברישום הזכויות. כפי שעולה ממכתב שנשלח לעירייה על ידי בעלי זכויות בחלקה שכנה, בחרו בעלי הקרקע שלא להיכנס להוצאות הכרוכות ברישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין מטעמי חיסכון. לא מצינו בכתובים שהעירייה מחתה על כך. דברים אלה מתיישבים עם האמור בסע' 7 לחוק המקרקעין, לאמור:
גמר העסקה
7. (א) עסקה במקרקעין טעונה רישום; העסקה נגמרת ברישום, ורואים את השעה שבה אישר הרשם את העסקה לרישום כשעת הרישום.
(ב) עסקה שלא נגמרה ברישום רואים אותה כהתחייבות לעשות עסקה.
עסקה שלא נרשמה אינה מתאיינת, אלא שכל עוד לא נרשמה, היא נותרת בגדר "התחייבות לעשות עסקה". בענייננו כאמור, הודיע המנוח כי וויתר על הרישום בשל עלותו, ודחה אותו למועד מאוחר יותר.

35. אשר על כן, החלטתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 242,500 ₪ בגין הפרת ההסכם שנכרת בין הנתבעת ובין המנוח. החלטתי שלא לחייב את הנתבעת בהפרשי הצמדה וריבית בגין הסכום האמור אלא מיום הגשת התביעה. אמנם, בכתב התביעה ובחוות הדעת נטען כי סכום השומה נכון ליום מכירת זכויות התובעים בחלקה 118, לאמור, 20/8/2006, אבל את סכום התביעה נכון ליום הגשת התביעה העמידו התובעים על סכום השומה ללא תוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 20/8/2006 ועד ליום הגשת התביעה. מסיבה זו, אף אני איני רואה מקום לזכות את התובעים בהפרשי הצמדה וריבית כדין אלא מיום הגשת התביעה ואילך.
סוף דבר
36. הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים הבאים:

א. 242,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 26/1/2011;

ב. 6,063 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 26/1/2011 (החלק היחסי של אגרות המשפט, בהתייחס לסכום התביעה שהתקבל);

ג. 35,000 ₪ בצירוף הפרשי בצמדה וריבית כדין מהיום (שכר טרחת עורך דין).

התשלום ישולם עד ליום 1/7/2013.

ניתן היום, ז' סיון תשע"ג, 16 מאי 2013, בהעדר הצדדים.

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח, על ידי www.court.gov.il
^
X

חיפוש פסקי דין:

שמאים קרובים אל Unnamed Road, Dimona, ישראל | ספורט קרובים אל | עניבות קרובים אל Unnamed Road, Gat, ישראל | קוסמטיקאיות ומכוני יופי קרובים אל | תחנות רדיו קרובים אל נחל מחמל, מצפה רמון, ישראל | מברשות קרובים אל דרך למרחב 537, פרדס חנה כרכור, ישראל | מטאורולוגיה קרובים אל נחל חולית 34, מצפה רמון, ישראל | יחסי ציבור קרובים אל | מהנדסי בידוד ואקוסטיקה קרובים אל המלכים 25, רמת השרון, ישראל | טיהור שפכים קרובים אל | ועידות וכנסים קרובים אל | גמילה קרובים אל | טבחים קרובים אל 7090 2-4, נצרת, ישראל | אנטנות קרובים אל | פירות וירקות קרובים אל | משאבות קרובים אל | צורפים קרובים אל | ציוד משרדי קרובים אל | לחצנות מתכת קרובים אל | סיעוד קרובים אל מחירון מתקני מיזוג אוויר | מחירון עבודות בטון בשלד המבנה | מחירון עבודות איטום | מחירון עבודות חשמל ומתח נמוך | מחירון עבודות בניה | מחירון הריסות ופירוקים | מחירון עבודות איטום | מחירון עבודות אלומיניום | מחירון מעליות | מחירון עבודות טיח | מחירון עבודות סיכוך, פרגולות ורצפות סיפון )דקים( | מחירון נגרות אומן ומסגרות פלדה | מחירון חומרים לעבודות טיח | מחירון מכסים לתאי בקרה  | מחירון חומרים לעבודות בטון | מחירון עבודות גבס ותקרות אקוסטיות | מחירון עבודות גבס ותקרות אקוסטיות | מחירון עבודות בניה בבלוקים | מחירון עבודות בטון יצוק באתר | מחירון חומרים לעבודות אבן | מחירון עמודים | מחירון משתנות מחרס | מחירון צינור פלדה עם עטיפה חיצונית | מחירון מעבי אוויר | מחירון מערכות סולריות (דודי שמש) | מחירון יריעות ביטומניות עם וללא השבחת פולימרים | מחירון קירות תמך מסוג "ספיר" | מחירון מערכות אוורור וסינון אוויר למרחבים מוגנים ולמקלטים מוסדיים | מחירון בידוד תרמי ואקוסטי | מחירון חומרים צמנטיים הידראוליים | מחירון שוחות בקרה יצוקות באתר | מחירון שונות | מחירון פרגולות | מחירון קידוח כלונסאות | מחירון איטום רצפות מבנים ורצפות מרתפים ביריעות ביטומניות משוכללות | מחירון קירות תמך מסוג "קיסטון" | מחירון מנעולים, תיבות מכתבים וכספות | מחירון אשפתונים וברזיות | מחירון מצנני אוויר | מחירון מוליכי נחושת | מחירון משטחי שיש | מחירון קורות ומעקות | מחירון מערכת הסקה מוסקת בגז | מחירון איטום גגות ביריעות P.V.C | מחירון עבודות בניה בבלוקים | מחירון כבלי נחושת | מחירון זכוכית חלבית | מחירון מנעולים | מחירון מפלים | מחירון זכוכית בידודיתבפני כב' השופטת יפעת מישורי התובעת ח'אלדיה אגבאריה נגד הנתבעים 1. תאיר מחאג'נה 2. הפול ה | בבית המשפט העליון בש"פ 1552/97 בפני: כבוד הנשיא א. ברק המבקש: עומר עבאס עומר נגד המשיבים: 1. מד | בית משפט השלום בהרצליה ת"א 37330-05-10 פז נ' איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ בפני כב' | החלטה בתיק בג"ץ 8300/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8300/02 בג"ץ | לפני כב' השופטת ענת זינגר أمام حضرة 0-7008-00208-2012 צו מעצר امر توقيف ניתן צו לעצור את: صدر ام | החלטה בתיק ע"א 8359/09 בבית המשפט העליון בירושלים ע"א 8359/09 - ד' בפני: כבוד הרשם גיא שני | בפני כב' השופטת רבקה פוקס בעניין: פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם-1980 להלן: "הפקודה | העותר: יעקב גולדשטיין - נ ג ד - המשיבה: עירית ירושלים באמצעות היועץ המשפטי שלעירית ירושלים החלטה בשי | 16 נובמבר 2014 לפני: כב' הרשמת כרמית פלד המבקשים: ע"י ב"כ עו"ד גופשטיין - המשיבה | בפני כב' השופטת נסרין עדוי התובעת-הנתבעת שכנגד ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ נגד הנתבעת-התובעת ש | 16 יוני 2014 לפני: כב' השופטת אורנית אגסי התובע מוניר זובידאת, ת.ז. XXXXX384 ע"י ב"כ: | החלטה בתיק ע"א 1337/12 בבית המשפט העליון בירושלים ע"א 1337/12 - י' לפני:כבוד הרשמת ליאת בנ | בית משפט השלום בתל אביב - יפו מ"י 26527-07-11 מדינת ישראל נ' דראגמה 17 יולי 2011 לפני כב | בפני כב' הסגן נשיא שמואל טננבוים תובעים 1. בנימין רובינשטיין נגד נתבעים 1. לזלי מוסקוביץ בקשה לע | בית משפט השלום לתעבורה באילת המ"ש 2042-03-11 מורקי נ' מדינת ישראל 10 אפריל 2011 בפני כב' | בית משפט השלום בבאר שבע מ"ת 23839-05-12 מדינת ישראל נ' אבו רקייק(עציר) 13 מאי 2012 בפני כב& | מספר בקשה:8 לפני כבוד השופטת עירית וינברג-נוטוביץ בעניין: פקודת החברות ובעניין: ממתקי עלה שיווק י. | בית משפט השלום בנתניה ת"א 15950-06-11 גרף נ' עירית רעננה תיק חיצוני: בקשה מס' 1 בפני כב | החלטה בתיק עע"ם 4324/11 בבית המשפט העליון בירושלים עע"ם 4324/11 - א' לפני: כבוד הרשם גיא ש | בפני כב' השופט אבי שליו תובעים נגד נתבעות החלטה ההליך הנתבעות טענו בכתב הגנת ן כי יש לסלק את התב | החלטה בתיק ע"א 58/12 בבית המשפט העליון בירושלים ע"א 58/12 לפני: כבוד הרשמת דנה כהן-לקח המע