מבצע בוטוקס

עורכי דין

abc.org.il מספק לכם מנוע חיפוש פסקי דין משוכלל בטכנולוגיית HT היחיד בישראל
חיפוש פסקי דין לפי עורך דין חיפוש פסקי דין לפי שופט חיפוש פסקי דין לפי בית משפט חיפוש פסקי דין לפי סוג תיק חיפוש פסקי דין לפי נושא חיפוש פסקי דין חופשי
לפי עו"ד לפי שופט לפי בית משפט לפי סוג תיק לפי נושא חיפוש חופשי
DOC
PDF

פסק דין

בפני
כב' השופטת נעם חת מקוב

תובע

אהיב אלפרין ת.ז. XXXXXX994
ע"י ב"כ עו"ד משה בן שימול

נגד

נתבעים
תומר אפריאט ת.ז. XXXXXX479
ע"י ב"כ עו"ד אלישע כהן ויוסי תורג'מן

פסק דין

תביעה לתשלום 64,790 ₪ בגין הפרת חוזה.

רקע כללי
ביום 18.6.12 נחתם בין התובע לבין הנתבע הסכם התקשרות לאספקת שתי מערכות סולאריות כולל תכנון והרכבה. לטענת התובע, הסכם זה הופר על ידי הנתבע, הן על ידי תשלום חלקי בלבד תמורת מערכת סולארית שסופקה והן בכך שהתנער מן ההסכם בנוגע למערכת השנייה. על כן תובע התובע, 21,790 ₪ להשלמת התשלום עבור המערכת שהותקנה, 35,000 ₪ בגין הרווח שהיה התובע מרוויח לטענתו אילו הותקנה המערכת השנייה וכן החזר שכ"ט עו"ד ששולם על ידי התובע על פי ההסכם ולטענתו הוא זכאי לקבלו בחזרה.
ההסכם בין הצדדים היה להקמת שתי מערכות סולאריות בהספק של 15 קילוואט כל אחת ובמחיר של 120,000 ₪ בתוספת מע"מ לכל מערכת. הנתבע התקשר קודם לכן ( ביום 13.12.11) עם חב' סולפוינט בע"מ ( להלן: "סולפוינט") בנוגע למערכת אחת מתוך השתיים, שאמורה הייתה להיות בהספק של 15 קילוואט ובעלות של 160,000 ₪.
אין מחלוקת בין הצדדים, כי נוכח הצעתו של התובע לנתבע, החליט הנתבע להתקשר עם התובע בהסכם ונוכח האפשרות כי הנתבע ייתבע על ידי סולפוינט עקב ביטול ההסכם איתה, הוסכם כי התובע יישא " בכל עלויות הביטול אם יהיה מול סולפוינט" (נספח ב' לתצהיר הנתבע).
אין מחלוקת בין הצדדים, כי מערכת אחת הוקמה על ידי התובע והותקנה על גג ביתו של הנתבע וכן אין מחלוקת כי המערכת הייתה בהספק נמוך יותר מ – 15 קילוואט ועקב כך הפחית התובע ממחירה. לטענת התובע, הוסכם בין הצדדים כי אם המערכת תהיה קטנה יותר, הדבר יתבטא במחיר ( סעיף 6 לתצהירו). אין אף מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע לא שילם את מלוא המחיר המופחת לתובע. אלא שהנתבע טען טענות קיזוז שונות ועל כן סירב להשלים את התשלום.
מוסכם כי המערכת השנייה לא הותקנה על ידי הנתבע בסופו של יום וכי מערכת שנייה זו, על גג בית אביו של הנתבע הותקנה על ידי חברה אחרת על בסיס ההיתרים שהשיג התובע.
אין מחלוקת בין הצדדים כי סולפוינט תבעה את הנתבע בגין ביטול ההתקשרות איתה וכי התובע בהתאם להסכמה בין הצדדים, שכר עורך דין שייצג את הנתבע בהליך. כמו כן מוסכם כי הליך זה הסתיים בפשרה על פיה הנתבע הסכים לשלם לסולפוינט 12,500 ₪ ואין מחלוקת כי התובע לא נשא בעלות זו.

המחלוקות בין הצדדים
המחלוקות בין הצדדים הן אם כן כדלקמן: האם לפי ההסכם בין הצדדים, חייב התובע כסף לנתבע, או שמא הנתבע חייב כסף לתובע בגין ביטול ההסכם עם סולפוינט. מה היו נסיבות ביטול הזמנת המערכת השנייה והאם נעשה בהסכמה בין הצדדים או שמא מזכה את התובע בפיצויים בגין הפרת ההסכם. האם התקנת מערכת בהספק נמוך יותר ובמועד בו הותקנה והופעלה, מזכה את הנתבע בזכות קיזוז מול התובע של סכומים שונים כפי שהוא טוען והאם כתוצאה מכל האמור, הנתבע חייב לתובע סכום כלשהו בגין המערכת הראשונה, או שמא הקיזוזים שהוא רשאי לבצע, מאפסים את יתרת החובה שלו.

ביטול ההסכם עם סולפוינט
טענות הצדדים
כאמור לעיל, סולפוינט תבעה את הנתבע והתובע העמיד לנתבע ייצוג משפטי ( עו"ד מרחב). התובע סירב לשלם את סכום הפשרה בין הנתבע לבין סולפוינט בטענה כי ההסכם בינו לבין הנתבע היה כי הוא יגדיר את הסכום שהוא מוכן לשלם לסולפוינט ועו"ד מרחב שהוא שכר, יטפל בעניין ( ע' 4 ש' 22-24). לטענת התובע, הנתבע החליט לחתום על הסכם פשרה בניגוד לדעת עו"ד מרחב, על פיו התחייב לשלם לסולפוינט 12,500 ₪ בצירוף מע"מ, שהוא סכום גבוה מזה שהתובע הסכים לו. לטענת התובע, ההסכם נחתם על ידי הנתבע עצמו ולא על ידי עו"ד מרחב, המו"מ נוהל על ידי הנתבע עצמו ובניגוד לדעתו של התובע ובכך הפר הנתבע את ההסכמות בין הצדדים. על כן לעמדתו, הוא אינו חייב לשלם לנתבע את סכום הפשרה.
יתר על כן, לטענת התובע, נוכח הפרת ההסכם על ידי הנתבע, הוא זכאי אף להשבה של שכר הטרחה ששילם לעו"ד מרחב על פי ההסכם בינו לבין הנתבע. לטענתו, שילם לעו"ד מרחב 8,000 ₪ בגין הטיפול המשפטי בביטול ההסכם אם סולפוינט, והוא צירף לראיה את נספח 6 לכתב התביעה, הכולל ארבע חשבוניות על סך 2,000 ₪ כל אחת מעו"ד מרחב.
לטענת הנתבע, לא רק שאינו חייב להשיב לתובע 8,000 ₪, אלא שעל התובע להשיב לו את המקדמה שהוא שילם לסולפוינט בסכום של 8,000 ₪ ובנוסף, לשלם לו את סכום הפשרה עם סולפוינט, היינו 12,500 ₪ בתוספת מע"מ.
התובע טוען, כי כשהסכים לשאת בתוצאות ביטול ההסכם עם סולפוינט, הוא הבין מהנתבע כי לנתבע לא היה הסכם מחייב עם סולפוינט לגבי התקנת המערכת, אלא רק לגבי הוצאת הרישיון. על כן, הוא סבר כי לפי המקובל בענף, סולפוינט לא ינסו לכפות על הנתבע את שירותי ההתקנה שלהם ועל כן הסיכוי שתוגש תביעה וכי הנתבע יידרש לשלם פיצוי לסולפוינט, הוערך על ידו כנמוך מאוד. לכן לטענתו, הסכים לתת גיבוי לנתבע למקרה הלא מאוד סביר, שהוא בכל זאת ייתבע על ידי סולפוינט ( ע' 3 ש' 22-27 וע' 5 ש' 19-23). בדיון העיד התובע כי המסמך היחידי שהוא ראה שחתום על ידי הנתבע מול סולפוינט, הוא ייפוי כוח לטפל בנושא הרישוי, היתרי בנייה והיתרים להקים את המערכת, מול הרשויות ( ע' 4 ש' 24-26).
הנתבע חולק על טענה זו של התובע. ראשית, משום שלטענתו אין בסיס לגרסת התובע כי הנתבע לא היה מחויב כלפי סולפוינט להתקנת המערכת. אומנם ההסכם בין הנתבע לבין סולפוינט שצורף לתצהיר הנתבע כנספח 2, חתום רק על ידי סולפוינט, אולם הנתבע הסביר כי העובדה שבידיו הסכם שחתום על ידי סולפוינט בלבד נובעת מכך שההסכם שחתום על ידו נמצא אצל סולפוינט ( ע' 10 ש' 9-11). הנתבע הצהיר שהוא חתם על ההסכם עם סולפוינוט ( ע' 10 ש' 12,13) ובמהלך הדיון הוצא הסכם שחתום על ידי הנתבע, ממסמכי ההליך שהתקיים בין הנתבע לבין סולפוינט.
עוד טוען הנתבע, כי טענת התובע כאילו הבין שהנתבע מחויב כלפי סולפוינט בהסכם לעניין הרישוי בלבד, היא בגדר הרחבת חזית, שכן בהתאם להחלטת בית המשפט נמחק סעיף 5 לתצהיר התובע, בו נטענה טענה זו לראשונה. הנתבע אף מפנה לכך שבהסכם בינו לבין התובע צוין דבר ההתקשרות עם סולפוינט ולא צוין שם כי מדובר בהסכם לרישוי בלבד.
בנוגע לחתימה על הסכם הפשרה טוען הנתבע כי אין ממש בטענות התובע. ראשית הוא טוען כי הוא לא נדרש כלל לקבל את הסכמת עו"ד מרחב או את הסכמת התובע להסכם הפשרה, שכן התחייבות התובע כלפיו בעניין זה לא הותנתה בשום דרך. בנוסף, מציין הנתבע, כי התובע לא זימן את עו"ד מרחב להעיד כי הסכם הפשרה נעשה בניגוד לדעתו, על כן עדותו של הנתבע כי ההסכם נעשה בידיעתו ובעידודו של עו"ד מרחב לא נסתרה ( סעיף 11-13 לתצהיר הנתבע וע' 14 לפרוטוקול). עוד טוען הנתבע כי התובע אף לא פנה אליו בשום שלב וטען כי סכום הפשרה לא מקובל עליו.
הנתבע טוען כי אין בסיס לדרישת התובע לקבל 8,000 ₪ שלכאורה שילם לעו"ד מרחב, עבור הייצוג המשפטי של הנתבע. ראשית, משום ששילם עבור הייצוג המשפטי בהתאם להסכמה בין הצדדים. שנית, משום שהחשבוניות שצירף התובע לתצהירו מעידות על תשלום בגין טיפול משפטי כללי ואינן מתייחסות לייצוג בעניין הנתבע מפורשות. התובע העיד כי היה לו " ריטיינר" אצל עו"ד מרחב בסכום של 2,000 ₪ לחודש ( ע' 8 ש' 3,4) ועל כן סביר להניח כי מדובר בתשלום כולל על הטיפול בענייני התובע ולא בתשלום ספציפי להכנת כתב ההגנה בקשר לתביעה של סולפוינט נגד הנתבע. התובע טען בדיון כי נאלץ לחתום על ה"ריטיינר" בשל הצורך לספק הגנה לנתבע והוא שילם לעו"ד מרחב סכום של מעל 30,000 ₪, אולם מייחס רק את חלקו לתובע. (ע' 7 ש' 31 ע' 8 ש' 1,2).
הנתבע מוסיף ומציין כי הסכם הפשרה שנחתם עם סולפוינט היה הסכם פשרה סביר מאוד, נוכח ההסכם שהיה לו עם סולפוינט, על פיו ביטול ההסכם יגרור תשלום של 10% מן התמורה ללא הוכחת נזק. נוכח העובדה כי על פי ההסכם נדרש הנתבע לשלם 160,000 ₪ בסך הכל, תשלום פיצוי של 12,500 ₪ המהווים פחות מ – 10% מסכום החוזה, הוא הסכם פשרה סביר.
הנתבע כאמור לעיל טוען, כי לא רק שהתובע חייב לו 12,500 ₪ שלא שילם, אלא עליו לשלם לו 8,000 ₪ ששולמו על ידי לסולפוינט במקדמה, וזאת כחלק מן הפיצוי בגין ביטול ההסכם עם סולפוינט. כשנשאל בחקירתו, היכן כתוב בהסכם בין התובע לבין נתבע כי סכום זה יושב לנתבע על ידי התובע, לא ידע לומר היכן זה כתוב וטען כי ההסכם לא נכנס לכל פרט, אולם ברור כי עלויות הביטול כוללות גם סכום זה ( ע' 20 ש' 6-13).

דיון והכרעה
אני סבורה כי אין בסיס לתביעת התובע לקבל מן הנתבע את הסכום של 8,000 ₪ בגין ייצוגו על ידי עו"ד מרחב. ראשית, התובע העיד כי שילם לעו"ד מרחב סכום של מעל 30,000 ₪ וייחס חלק ממנו להוצאות בגין ייצוג הנתבע בהליך מול סולפוינט, אולם הוא לא נתן כל בסיס לייחוס דווקא של 8,000 ₪ לנתבע. על כן הטענה כי מדובר ב – 8,000 ₪ לא הוכחה כלל. שנית, התובע התחייב לשאת בעלות ביטול ההסכם עם סולפוינט ועלות הגשת כתב ההגנה הייתה כלולה בהסכם זה, גם אילו התנהל הליך ולא נחתם הסכם פשרה. מן הסתם העלות המשפטית הייתה גדולה יותר במקרה כזה. אוסיף לכך, כי עו"ד מרחב נשכר על ידי התובע, ללא התייעצות עם הנתבע, הוא שסיכם עם עו"ד מרחב את שכר הטרחה שלו וכיצד ישתלב ב"ריטיינר" בינהם ולא סביר יהיה כעת לחייב בהוצאות אלה את הנתבע.
בנוסף, התובע, לא הוכיח כי עו"ד מרחב לא הסכים להסכם הפשרה. ככל שרצה התובע להוכיח זאת, היה עליו לזמן את עו"ד מרחב לעדות וזאת הוא לא עשה. העובדה כי עו"ד מרחב לא חתם על הסכם הפשרה, יכולה להיות מוסברת בכך שעו"ד מרחב התנגד להסכם הפשרה ויכולה להיות מוסברת בדרכים אחרות ולא ניתן לומר כי טענתו של התובע בהקשר זה מסתברת יותר מטענות אחרות. נהפוך הוא, לא מאוד סביר כי עורך דין יציע ללקוח שלו לנהל הליך הוכחות, כדי לחסוך כמה אלפי שקלים, אותם ממילא יוציא בתשלום שכר הטרחה לעורך הדין. על כן מקובלת עלי עמדת הנתבע כי הפשרה שהוצעה הייתה סבירה. ייתכן וניתן היה להגיע לתשלום פיצוי נמוך יותר, אבל לא לעלות כוללת נמוכה יותר. על כן התובע לא הרים את נטל ההוכחה בעניין זה. בנסיבות אלה, נראה כי התובע היה צריך לשאת בעלות הסכם הפשרה.
מן הצד השני, אני סבורה כי אין בסיס לדרישת הנתבע כי התובע ישיב לו את הסכום ששילם כמקדמה לסולפוינט. סכום זה שולם לסולפוינט עבור הרישוי של המערכת ואין מחלוקת כי סולפוינט הוציאה רישיון למערכת אחת ואף נעשה שימוש ברישיון זה. על כן ללא קשר לכל טענה אחרת, לא היה מקום כי סולפוינט תחזיר סכום זה לנתבע ואין טענה כי בכתב ההגנה שהוגש על ידי עו"ד מרחב בשם הנתבע, נטען כי יש לקזז מסכום הפיצוי את סכום המקדמה ששולמה. סכום זה שולם כנגד עבודה שבוצעה.
היות שכשהנתבע התקשר עם התובע בהסכם, הרישיון כבר הוצא על ידי סולפוינט, אילו סברו הצדדים כי יש לקזז מן העלות של 120,000 ₪ בגין מערכת זאת, את עלות הוצאת הרישיון, 8,000 ₪, היה הדבר נאמר במפורש בהסכם בין הצדדים. אין בהסכם כל התייחסות לסכום זה ואין בסיס לטענת הנתבע כי מקדמה זו היא חלק מעלות הביטול של ההסכם עם סולפוינט.
על כן, אני סבורה כי הנתבע זכאי היה לקבל מן התובע סכום של 12,500 ₪ בגין הפשרה עם סולפוינט והסכומים האחרים שולמו כדין על ידי הצדדים ואין מקום לתבוע אותם או לקזזם.

ביטול התקנת המערכת השנייה
טענות הצדדים
כאמור לעיל, לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע בשלב מסוים ביקש שלא להתקין את המערכת השנייה על גג ביתו של אביו. לטענת התובע, למרות שהביטול נעשה לאחר שתכנן את המערכת ואף הוציא לה רישיון, לא היה בכוונתו לאכוף את ההסכם על הנתבע. הנתבע נתן מספר טעמים לכך. הוא טען כי לא רצה לאכוף את ההסכם על אביו של הנתבע בשל גילו. כמו כן טען כי לא מקובל בתחום זה להכריח אדם לעשות מערכת על גג ביתו. "... לא מכריחים בן אדם לעשות מערכת על הגג שלו ואם הוא לא רוצה אז דרכיהם נפרדות לשלום..." (ע' 4 ש' 17,18).
הנתבע טוען כי יש לדחות את גרסת התובע, כי החליט תחילה לא לאכוף את ההסכם בשל גילו של אביו של הנתבע. ראשית משום שגרסה זו היא בגדר הרחבת חזית, שכן סעיף 32 לתצהיר הנתבע בו טען זאת, נמחק מן התצהיר בהחלטת בית המשפט. שנית, גרסה זו איננה מתיישבת עם הגרסה שנתן התובע בכתב התביעה על פיה הנתבע התחמק מהרכבת המערכת.
הנתבע מצידו טען כי הטעם לביטול ההזמנה השנייה היה כי התובע עשה עבודה רשלנית בהתקנת המערכת הראשונה, ועל כן הסכים לפנים משורת הדין שהתובע יתקין את המערכת אצל אביו. אולם אז לפתע דרש התובע תשלום נוסף של 8,000 ₪ בשל שיפוע צפוני של גג ביתו של אביו. בשלב זה, לטענת הנתבע, ההסכם בוטל בהסכמת הצדדים, בהסכמה כי כל צד ילך לדרכו ללא טענות זה כלפי זה. לראיה הנתבע מציין כי התובע לא פעל בעניין זה משך שנה ומחצה ואף העיד כי לא נהוג לכפות בענף זה התקנת מערכת.
לכך השיב התובע כי החליט בכל זאת לתבוע את הנתבע, לאחר שלמד כי הנתבע התקין את המערכת השנייה בסופו של יום באמצעות חברה אחרת וזה נראה לו לא סביר שמישהו אחר יקצור את הפירות של התכנון והרישוי שלו.
התובע טוען בסיכומיו, לנזק של 35,000 ₪ עקב השקעתו במערכת השנייה שלא הותקנה וההנחה שהציע למערכת שהותקנה על בסיס ההסכמה להתקין שתי מערכות. הנתבע טוען כי דרישה זו היא בגדר הרחבת חזית ובכל מקרה התובע לא הוכיח השקעות אלה על ידו. כמו כן טוען הנתבע כי התובע לא הוכיח כי 35,000 ₪ הם מרכיב הרווח בהתקנת המערכת השנייה, מאחר שלא צירף חוות דעת ערוכה כדין בעניין זה ולא הביא לעדות את רואה החשבון שהכין עבורו נייר עבודה בעניין זה ( שצורף כנספח יז לתצהיר התובע).

דיון והכרעה
אתחיל ואומר, כי התובע אכן דרך קבע, מרחיב חזית וטוען טענות חדשות ללא קשר לכתב התביעה שהגיש ואין זה ראוי. כך עשה במסגרת תצהירו, דבר שגרר בקשה של הנתבע שהתקבלה, למחוק חלקים רבים מתצהירו וכך עשה גם מסגרת הסיכומים שהגיש. טענתו של התובע בסיכומיו, כי הסכום של 35,000 ₪ נתבע בגין נזק שנגרם לו " נוכח האנרגיה, דלק, זמן וכסף שהוציא וההנחה שהעניק לנתבע נוכח העובדה שההסכם כלל שתי מערכות" (סעיף 24), היא טענה חדשה, שנטענה רק משום שהתובע לא יכול היה להסתמך על נספח יז' שצירף לתצהירו, משלא זימן את עורכו לעדות ולא הגיש חוות דעת ערוכה כדין. אולם טענת התובע בכתב התביעה הייתה כי 35,000 ₪ הם מרכיב הרווח במחיר המערכת ( סעיף 18 ב' לכתב התביעה) ולא היה מקום לשינוי חזית בסיכומים. כבר מטעם זה ניתן לדחות רכיב נזק זה שנתבע על ידי התובע.
אולם גם לגופו של עניין אני סבורה כי אין בסיס לדרישת התובע בהקשר זה. התובע עצמו העיד על עצמו כי לא היה בכוונתו לתבוע את אכיפת ההסכם או לתבוע פיצויים בגין הפרתו ואלמלא הנתבע התקשר עם גורם שלישי להתקנת המערכת לא היה עושה כן. אני סבורה, כי אילו רצה התובע כי הסכמתו לביטול התקנת המערכת השנייה תותנה באי התקנתה על ידי גורם שלישי, או בכך שאם תותקן על ידי גורם שלישי יקבל התובע פיצוי מסוים, היה על התובע להגיע להסכמה מפורשת עם הנתבע בעניין זה. התובע לא טוען כי הגיע להסכמה כזו או כי התנה בדרך כלשהי את הסכמתו לביטול ההסכם. העובדה שהתנהלות מסוימת נהוגה בענף, יכולה להצביע על הלך המחשבה של התובע כשהתבקש לא להתקין את המערכת השנייה, אולם הנתבע איננו בענף. הוא העיד כי הוא חקלאי שעוסק בעגבניות ( ע' 10 ש' 15). על כן מבחינת הנתבע, הייתה כאן הסכמה לביטול שאיננה מותנית בדבר והתובע ששינה טעמו בדי עבד, איננו יכול לחזור בו מהסכמה שניתנה ללא התניה כלשהי. על כן אני מקבלת גרסת הנתבע, כי ההסכם בנוגע למערכת השנייה, בוטל על ידי הצדדים בהסכמה.
התובע טען כי המחיר שהציע לנתבע היה מחיר מוזל על בסיס ההזמנה של שתי מערכות. ייתכן ואכן כך היה הדבר, אולם למרות זאת הסכים התובע לבטל את התקנת המערכת השנייה ללא דרישה כי יקבל תוספת תשלום בגין המערכת הראשונה ועל כן נראה כי אין בכך כדי לשנות את האמור לעיל.
התובע הקשה ותהה, מדוע הנתבע אינו מכיר בחובתו לשלם לו פיצוי בגין ביטול ההסכם, בשעה שהוא סבר כי ראוי לשלם לסולפוינט בגין ביטול ההסכם איתה. בהקשר זה אציין, כי בהסכם עם סולפוינט נקבע מפורשות כי ביטולו יהיה כרוך בפיצוי מוסכם בשיעור 10% מסכום ההסכם. בהסכם בין התובע לבין הנתבע, לא הייתה כל קביעה בעניין זה. על כן, אין כאן הגינות ונדיבות של הנתבע בנוגע לסולפוינט אשר נמנעת מן התובע, אלא תניה חוזית שהייתה קיימת בהסכם אחד ואיננה קיימת בהסכם השני.
למעלה מן הצורך אוסיף כי התובע לא הוכיח כי רכיב הרווח במערכת השנייה היה אמור להיות 35,000 ₪, משום שצירף נייר עבודה של רואה חשבון בעניין זה שאיננו ערוך כחוות דעת ולא הוגש באמצעות עורכו ועל כן אף לסכום הדרישה אין כל בסיס.
העולה מן המקובץ הוא כי אני דוחה תביעת התובע לפיצוי של 35,000 ₪ בגין אי התקנת המערכת השנייה.

טענות הנתבע לקיזוז
הנתבע טען טענות רבות בנוגע להתקנת המערכת הראשונה על ידי התובע, בגינן לעמדתו הוא רשאי לקזז סכומים שונים מכל סכום שייפסק לטובת התובע. הנזקים אותם טוען הנתבע כי הוא רשאי לקזז הם: 17,568 ₪ בגין עיכוב של שישה חודשים בהפעלת המערכת, 5,000 ₪ בגין בלאי שנגרם למערכת עקב העיכוב בחיבורה לרשת ו- 81,600 ₪ בגין תפוקה נמוכה יותר של המערכת בשל היותה בהספק נמוך מזה עליו הוסכם בין הצדדים. הנתבע טוען כי אף את הסכום ששילם עבור תכנון המערכת השנייה יש להשיב לו בשל ההסכמה לביטול ההסכם (10,000 ₪). לטענת הנתבע, תחשיב סכומי הקיזוז נעשה על ידו במסגרת סעיפים 28 ו - 29 לתצהירו ומשלא נחקר עליהם, יש לראותם כמוכחים.
התובע טען בסיכומיו כי הנתבע מנע ממנו לעשות שימוש בכל הגג להתקנת המערכת שהתקין מטעמים אסתטיים ועל כן הותקנה מערכת קטנה יותר מ – 15 קילוואט ועל כן אף הקטין את דרישת התשלום ל - 109,440 ₪ במקום 120,000 ₪. אציין, כי על אף שאין מחלוקת על כך שבסופו של יום הותקנה מערכת בהספק של 12.5 קילוואט ודרישת התשלום הופחתה, הטענה כי הטעם לכך היה דרישותיו האסתטיות של הנתבע, הועלתה לראשונה בסיכומי התובע ואין לכך מקום.
אני סבורה כי אין בסיס לטענת הנתבע בנוגע לאיחור של שישה חודשים בהתקנת המערכת. הנתבע טען כי הוסכם בין הצדדים כי המערכת הראשונה תותקן תוך 120 יום, אולם כשנשאל בעניין זה בחקירתו, הסביר כי הדבר לא רשום בהסכם, אלא רק נובע ממנו באופן הגיוני. הנתבע הסביר כי הרישיון שהוציאה סולפוינט היה ל – 180 יום וכשנחתם ההסכם בין התובע לבין הנתבע, נותרו עוד כ – 120 יום לתוקף הרישיון ומכאן כי התובע התחייב להתקין את המערכת תוך 120 יום ( ע' 15 ש' 1-10).
אין מחלוקת בין הצדדים כי לאחר שפקע תוקפו של רישיון זה, הגיש התובע בקשה שנענתה להארכתו וכי התעריף לא השתנה ועל כן לא נגרם לנתבע נזק של תעריף נמוך יותר ( ע' 15 ש' 18-24). כאמור לעיל, אין תניה מפורשת בעניין מועד ההתקנה בהסכם בין התובע לבין הנתבע. יתר על כן, כפי שהסכים הנתבע, ההסכם שלו עם חברת החשמל הוא לעשרים שנה ממועד תחילת ההפעלה של המערכת ( ע' 15 ש' 27) ועל כן הייתה כאן לכל היותר דחייה של הכנסות ולא אובדן הכנסות. על דחייה ניתן לקבל לכל היותר ריבית ולא קרן. כאמור, אני סבורה כי בהיעדר תניה מפורשת הקובעת מועד מחייב להפעלת המערכת, לא ניתן לקבוע כי התובע אחר בהתקנת המערכת ועל כן אין מקום לקיזוז כל סכום בגין מועד הפעלת המערכת.
בדיון טען הנתבע כי כשהמערכת מותקנת ולא מופעלת בשל עיכובים בניירת כפי שקרה במקרה הזה, היא מתבלה למרות זאת ועל כן הוא ניזוק ( ע' 16 ש' 4-7). אין בסיס לטענה זו באשר היא לא הוכחה בכל דרך ואין זו טענה שברורה מאליה. התובע טען כי כשהמערכת לא מחוברת, אין לה בלאי משמעותי. אף טענה זו לא הוכחה בפני, אולם בהיעדר הוכחה של הנתבע לבלאי או נזק, לא נדרשת ראיה לסתור. מתוך דברי הנתבע עצמו עולה כי ספק אם נגרם לו נזק, שכן הנתבע הסכים כי חתם הסכם לעשרים שנה עם חברת החשמל וציין כי ימי חיי המערכת יכולים להיות עשרים או שלושים שנה ( ע' 16 ש' 3). אם אכן המערכת ממילא למעלה מעשרים שנה, ספק אם הנתבע ניזוק כשההסכם שלו עם חברת החשמל הוא לעשרים שנה בלבד.
אשר להספק של המערכת שהותקנה. אכן בהסכם בין הצדדים נכתב כי תותקן מערכת בהספק של 15 קילוואט ואין מחלוקת כי הותקנה מערכת של 12.5 קילוואט. למרות זאת, אני סבורה כי הדרישה לפיצוי כעת בגין הפרש ייצור החשמל איננה בתום לב ואף אילו הייתה בתום לב, התחשיב שערך הנתבע לא יכול להיות מספק לשם קיזוז הסכום המתבקש על ידו. אתחיל בתחשיב. התחשיב שערך הנתבע מניח ניצולת מלאה של המערכת כל יום ויום לאורך עשרים שנה. אני סבורה כי זו טענה שקשה לקבל ללא חוות דעת מומחה ועל כן גם אם יש להניח כי קיימת ירידה מסוימת ברווחיות של מערכת בהספק נמוך יותר, לא ניתן להניח כי היא זו הנטענת על ידי הנתבע. עם זאת, צודק הנתבע בטענתו כי לא נחקר בעניין זה ואילו סברתי כי ראוי לאפשר קיזוז בגין הפסד רווח זה, ניתן היה מטעם זה לקבל את התחשיב.
כאמור, אני סבורה כי טענה זו של הנתבע נטענת בחוסר תום לב ואין מקום לקבלה. הנתבע טען כי הסכים להתקנת המערכת בהספק הנמוך יותר כי חשש שיאבד את הרישיון. אני סבורה כי אין זה משנה מדוע הסכים לכך הנתבע, אולם מרגע שהסכים לכך, הסכים לתוצאות של הסכמתו. יתר על כן, כשם שהנתבע טען כלפי התובע, כי האחרון לא טען כי אינו מסכים לפשרה עם סולפוינט במשך שנה וחצי ועל כן חזקה עליו שהסכים לה, נכון לאמץ גישתו זו של הנתבע גם כלפיו. אילו אכן הנתבע הסכים להתקנת מערכת בהספק נמוך יותר, בלית ברירה ותוך שמירת זכותו לתבוע את נזקיו, היה עליו לפחות להודיע על כך לתובע. נוכח הסכום אותו מבקש הנתבע לקזז בשל כך, נראה כי אילו הבהיר הנתבע לתובע כי הוא שומר על זכותו לתבוע נזקיו, ספק אם התובע היה מתקין את המערכת. לטענת התובע, הוא מרוויח מהתקנת מערכת כזו 35,000 ₪ ( ונוכח היות סכום זה במסגרת כתב התביעה, ניתן להניח כי הוא על הצד הגבוה של הרווחים). האם עולה על הדעת, כי התובע היה מתקין מערכת ברווח של 35,000 ₪ וחושף עצמו לתביעה של 80,000 ₪? לא סביר.
אוסיף לכך, כי לגבי המערכת השנייה טען הנתבע כי הסכמת הצדדים לבטל כליל את התקנתה, נעשתה תוך הבנה כי כל צד הולך לדרכו וההתקשרות באה לסיומה. האם סביר כי לגבי המערכת שהותקנה, ללא שהוסכם על כך בין הצדדים, שמר לעצמו הנתבע את הזכות לתבוע בגין הספק המערכת? כשם שקיבלתי עמדת הנתבע בנוגע למערכת השנייה, כך אני סבורה גם לגבי המערכת הראשונה, כי הצדדים הסכימו על אופן הפעולה בפועל. על כן יש לקבוע כי הנתבע הסכים למערכת כפי שהותקנה, בין משום שהבין כי זהו המקסימום האפשרי על הגג שלו ובין מטעם אחר, אולם לא שמר לעצמו על כל זכות תביעה ואין לאפשר לו זכות קיזוז.
אני סבורה כי אין אף מקום לקיזוז של הסכום ששילם הנתבע לתובע בגין תכנון המערכת השנייה. לטענת התובע, הוא החל בעבודה לקראת התקנת המערכת השנייה, הוציא אישורים והכין תוכניות. לטענת התובע, הנתבע אישר כי התובע הוא זה שהוציא את האישור למערכת שהותקנה בסופו של דבר על ידי חברה אחרת ואותה חברה עשתה שימוש ברישיון שהוציא התובע ( ע' 17 ש' 17-29 ע' 18 ש'1). אני סבורה כי נוכח דברים אלה, כשאין ספק כי התובע פעל והנתבע נהנה מעמלו, אין מקום לקיזוז.
אציין כי הסכום ששולם לצורך כך על ידי הנתבע הוא סביר, נוכח העובדה כי זה בערך הסכום ששילם הנתבע לסולפוינט עבור הוצאת הרישיון למערכת שהתובע התקין. כשם שסברתי כי אין מקום להחזיר סכום זה לנתבע בנוגע למערכת הראשונה, נוכח השימוש שעשה ברישיון, כך אני סבורה כי אין מקום להחזיר לו סכום זה לגבי המערכת השנייה מאותו טעם. בנוסף, קיבלתי טענת הנתבע כי הוסכם בין הצדדים על ביטול התקנת המערכת השנייה על ידי התובע וכי כל צד ילך לדרכו. משום שקיבלתי טענה זו לא סברתי כי יש מקום לפצות את התובע על ביטול ההתקנה. קביעה זו מחייבת את שני הצדדים.
בסיכומיו טען התובע כי התשלום בגין הוצאת האישורים לא הגיע לכיסו, אולם טענה זו, אף כי נטענה על ידו בסעיף 30 לתצהירו, לא הוכחה על ידו. נספח טו לתצהירו הוא קבלה על תשלום של 292 ₪ בלבד לרשויות ונספח טז, הוא חשבונית שהתובע הוציא לנתבע ולא עולה ממנה כי הסכום הנקוב בה שולם על ידו לצד שלישי כלשהו. ממילא משאני סבורה כי אין מקום לקיזוז סכום זה, אין עוד חשיבות לשאלה אם הסכום הגיע לכיסו של התובע אם לאו.

סוף דבר
העולה מן המקובץ הוא כי הסכום היחידי שהנתבע זכאי לקזז מחובו לתובע, הוא 12,500 ₪ בגין הסכם הפשרה עם סולפוינט, ככל ששילם סכום זה לסולפוינט. הנתבע חייב אם כן לתובע סכום של 21,790 ₪ בגין המערכת הראשונה ( כאמור לעיל, הדבר לא היה במחלוקת. ע' 19 ש' 27-29). מסכום זה יש לקזז 12,500 ₪ שהנתבע התחייב לשלם לסולפוינט בהסכם הפשרה בין הצדדים, בכפוף להצגת חשבונית בגין התשלום האמור לסולפוינט. הסכום לתשלום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד היום.
אשר לחיוב בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד. הנתבע טען כי התובע באופן שיטתי הרחיב חזית לאורך ההליך, החל בתצהירו וכלה בסיכומיו. כפי שציינתי לעיל, הנתבע צודק בטענתו זו. הנתבע סבר כי יש לדחות את תביעת התובע עקב כך, אולם כמפורט לעיל, לא קיבלתי טענה זו של הנתבע. עם זאת אני סבורה כי יש בכך כדי להשליך על גובה ההוצאות שייפסקו.
בהתחשב בסכום שפסקתי לזכות התובע בסופו של יום ובהתנהלותו האמורה לאורך ההליך וכשאני לוקחת בחשבון את ההחלטה מיום 6.10.14 ( בנוגע להרחבת חזית בתצהיר התובע), שהתקבלה ברובה ולא פסקתי בה הוצאות לזכות הנתבע, אני מחייבת את הנתבע לשאת בהוצאות המשפט של התובע ובשכר טרחת עו"ד בסכום של 3,500 ₪.

הנתבע ישלם את הסכומים לעיל תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. ככל שיציג חשבונית בגין ביצוע התשלום לסולפוינט באותו המועד, רשאי הוא לקזז מן הסכום 12,500 ₪. ככל שלא
יציג חשבונית, ישלם את הסכום שנפסק במלואו.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום, ב' אדר תשע"ה, 21 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח, על ידי www.court.gov.il
^
X

חיפוש פסקי דין:

אלקטרומכניקה קרובים אל | צעצועים ואמנות ילדים קרובים אל דרך מנחם בגין, טבריה, ישראל | מסעדות קרובים אל עירייה, בית שאן, ישראל | הכנה לגיוס קרובים אל | בתי מרקחת קרובים אל | חשמל קרובים אל שדרות הר הגמל, מצפה רמון, ישראל | חריטה אומנותית קרובים אל | שיווק טלפוני קרובים אל | מכבסות קרובים אל | אחזקה קרובים אל | חנויות קרובים אל 293, ישראל | בתי אבות קרובים אל | לוחות הוראה ותכנון קרובים אל | וילונות קרובים אל | סופרמרקטים קרובים אל | צבעים קרובים אל | מחסני קירור קרובים אל | מכירת רכב קרובים אל | עופות קרובים אל ליסבון 26, שדרות, ישראל | קיבוצים ומושבים קרובים אל מחירון עבודות אלומיניום | מחירון ריהוט וציוד מורכב בבנין | מחירון מוצרי בטון טרום ודרוך | מחירון עבודות אינסטלציה | מחירון רכיבים מתועשים בבניין | מחירון חומרי זגגות וצבע | מחירון עבודות עפר | מחירון ריהוט וציוד מורכב בבנין | מחירון מתקני מיזוג אויר | מחירון עוגני קרקע | מחירון נגרות אומן ומסגרות פלדה | מחירון מחירי שעות עבודה ושכירת ציוד | מחירון מוספים וערבים לבטון, חומרי איטום צמנטיים | מחירון נגרות - דלתות, ארונות מטבח ושונות | מחירון מתקני הסקה | מחירון חומרי שרברבות | מחירון עבודות אלומיניום | מחירון צינורות פלדה ואביזריהם | מחירון נגרות - דלתות, ארונות מטבח ושונות | מחירון צינורות מבטון לא מזוין | מחירון דלתות עץ | מחירון תבניות לעמודים עגולים | מחירון מיכלי מים | מחירון מעקות ומאחזי יד ממתכת | מחירון ספחי תבריג - פקסגול | מחירון כבלי אלומיניום XLPE) NA2XY) | מחירון דלתות עץ, דלתות וחלונות מתכת עם זכוכית | מחירון קידוח אופקי גמיש עם צינורות פוליאתילן ע"י מכונת HDD | מחירון שונות | מחירון דלתות פלדה רב זרועיות | מחירון טיח גרנוליט | מחירון פרופילי פלדה ריבועיים ומרובעים | מחירון גופים למצע ולמילוי בין צלעות | מחירון איטום גגות ביריעות ביטומניות משוכללות | מחירון נספחים ואביזרים פולירול | מחירון איטום גגות במערכת ביטומנית במריחות חמות | מחירון קירות תמך מסוג "ספיר" | מחירון אגזוזים | מחירון נקודות שונות | מחירון מערכות פיזור אוויר | מחירון חלון מרחב מוגן | מחירון מצעים | מחירון זכוכית שטוחה מחוס | מחירון רשתות עיליות למתח גבוה 22 קילו וולט (KV) | מחירון הגנה נגד אש על קונסטרוקצית פלדה | מחירון צנרת חשמל פלסט | מחירון מחסומים לרכב ומתקני חנייה לאופניים | מחירון תעלות כבלים | מחירון מיכלי הפרדה (שיקוע) ובורות רקב בפני כב' השופט גיל קרזבום המאשימה מדינת ישראל נגד הנאשם עואד נאסיף <#2#> נוכחים: ב"כ המא | בפני כב' השופט ישראל פבלו אקסלרד מבקשים 1. מור דנה נגד משיבים 1. "ביטוח חקלאי" - אגודה | לפני: כב' הרשמת רחל גרוס התובע: אלכסנדר גיטין, ת.ז.-XXXXXX793 ע"י ב"כ: עו"ד יאנה | בית המשפט המחוזי בנצרת פש"ר 205-10 בסול נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה 14 ספטמבר 2011 פקו | בבית המשפט העליון בה"נ 5595/01 בפני כבוד נשיא בית המשפט העליון בדיון לפי חוק שיפוט בענייני התרת | לפני כב' הסגן נשיא עידו רוזין תובעים 1. סמיר קורעאן נגד נתבעים 1. אבנר מעודי 2. אגד אגודה שיתופי | מערערים 1. קרן פז חברה לבנין בע"מ נגד משיבים 1. אילנה שאול 2. שבתאי שאול הודעת מזכירות עפ" | בפני כב' השופטת מירב בן-ארי תובעים 1. אנט חנה אסף נגד נתבעים הודעה                               | בית משפט השלום בראשון לציון תא"מ 6535-11-11 דף הזהב בע"מ נ' דדוש בפני כב' השופטת י | בפני כב' השופטת עדי חן-ברק בעניין: פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 להלן: "הפקו | כב' השופט גיל קרזבום, סגן נשיא המאשימה מדינת ישראל נגד הנאשם .1 טל פשציק .2 אלדן תחבורה בע" | בפני כב' השופטת רות רז המאשימה מדינת ישראל נגד הנאשם תום שפילמן <#1#> נוכחים: ב"כ המאשימ | בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו תת"ע 8396-01-11 מדינת ישראל נ' כהן 18 יולי 2011 בפני | בפני כב' השופטת מירית פורר תובעים 1. תמר פכטר נגד נתבעים 1. עיריית ביתר עלית 2. ביה"ס בית י | בית משפט השלום לתעבורה בחדרה בפ"מ 8382-06-11 פירון נ' מדינת ישראל 05 יולי 2011 בפני כב' | לפני: כב' השופטת שרה מאירי - אב"ד נציגת ציבור (עובדים) גב' חנה גלאי נציג ציבור (מעסיקים | בית משפט השלום באשדוד ת"א 179-07 כהן נ' רשות הנמלים והרכבות נמל אשדוד ואח' בפני כב' | בפני כב' השופט דר' מנחם רניאל תובעים נגד נתבעים החלטה לפי פסק דינו של בית המשפט העליון, מיום | החלטה בתיק ע"א 4106/11 בבית המשפט העליון בירושלים ע"א 4106/11 בפני: כבוד הרשם גיא שני המער | בית משפט השלום לתעבורה בצפת תת"ע 2127-11-10 מדינת ישראל נ' מנדלסון אלון תיק חיצוני: 1020097 | בבית המשפט העליון בה"נ 2258/97 בפני נשיא בית המשפט העליון בדיון לפי חוק שיפוט בענייני התרת נישו | לפני כב' הרשמת בכירה יפעת ביטון אונגר תובעים 1. שלמה תחבורה (2007) בע"מ נגד נתבעים 1. אורלי | בית משפט השלום בנצרת ת"פ 8976-08-09 מדינת ישראל ואח' נ' מסגרית אחים עבד אלהאדי בע" | פסק-דין בתיק רע"א 4858/05 בבית המשפט העליון רע"א 4858/05 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד ה | בפני כב' השופט משה סובל-שלום ת"א מערער אמנון אלבז נגד משיבה שיכון ובינוי מימון בע"מ הח