מבצע בוטוקס

עורכי דין

abc.org.il מספק לכם מנוע חיפוש פסקי דין משוכלל בטכנולוגיית HT היחיד בישראל
חיפוש פסקי דין לפי עורך דין חיפוש פסקי דין לפי שופט חיפוש פסקי דין לפי בית משפט חיפוש פסקי דין לפי סוג תיק חיפוש פסקי דין לפי נושא חיפוש פסקי דין חופשי
לפי עו"ד לפי שופט לפי בית משפט לפי סוג תיק לפי נושא חיפוש חופשי
DOC
PDF

פסק דין

לפני: כב' ה שופטת קרן כהן

התובע
יצחק חן
ע"י ב"כ עו"ד משה אזולאי
-
הנתבעים

ע"י ב"כ עו"ד שי ורד ועו"ד איתי גור

פסק דין

לפניי תביעת התובע, מנהל עבודה כללי בענף הבניין לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתו וסיומה (פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, שכר עבור עבודה בשעות נוספות, פדיון חופשה, דמי הבראה, הפרשות לקרן פנסיה, הפרשות לקרן השתלמות, הפרשי שכר, הפרש תגמולי מילואים, דמי כלכלה, חלף הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים).

תחילה אעיר שלוש הערות. שתיים מהן בנוגע להליך שהתנהל בין הצדדים בבית המשפט המחוזי בבאר שבע והשלישית בנוגע לפסק דין פלילי שניתן נגד התובע.

האחת, לא מצאתי כי יש להמתין עם מתן פסק הדין בתיק זה עד להכרעה בערעור שהגיש התובע על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר קבע כי הסכם השותפות שנחתם בין הצדדים בוטל. שכן בהליך זה לא הועלתה כל טענה בנוגע לקיומם של יחסי שותפות בין הצדדים והנתבעים לא הכחישו קיומם של יחסי עובד-ומעביד בתקופה הרלוונטית לענייננו.

השנייה, לעניין טענות הנתבעים בנוגע להסתמכות על ממצאים שנקבעו בפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי אציין כי ההלכה היא שפסק דין אזרחי לא ישמש ראיה בהליך אזרחי אחר וכי ממצאים שנקבעו במשפט אחד אינם קבילים בתור שכאלה במשפט אחר, אלא על פי הוראת חוק מיוחדת או מכוח הכלל בדבר "השתק פלוגתא". במקרה שלפניי על אף שההליך בבית המשפט בבאר שבע התנהל בין אותם צדדים, קביעותיו של פסק הדין אינן חלוטות בשל הערעור שהוגש לבית המשפט העליון ולכן לא ניתן להסתמך עליהן בהליך זה . בכל מקרה אציין כי לא מצאתי שהאמור בפסק הדין רלוונטי לצורך הכרעה בסוגיות השנויות במחלוקת במסגרת תובענה זו .

השלישית, לא ניתן להסתמך על גזר הדין שניתן בעניינו של התובע מכיוון שבהתאם להוראת סעיף 42א(ב)(2) לפקודת הראיות רק ממצאים שנקבעו בהכרעת הדין יכולים ל שמש ראיה בהליך אזרחי וזאת בשונה מממצאים שנקבעו בגזר דין. לפיכך, לא ניתן להסתמך על גזר הדין שצורף לתצהיר הנתבע.

התשתית העובדתית
התובע, תושב הישוב "עומר", מנהל עבודה מוסמך בענף הבניין מחודש פברואר 2005 בהתאם לאישור הסמכה שניתן לו מאת האגף לפיקוח על העבודה במשרד התמ"ת .

הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת) הוקמה ביום 23.4.2007 והחלה לפעול בסוף שנת 2008. שמה הקודם של הנתבעת היה חיים אוזן נדל"ן בע"מ. הנתבעת עוסקת בביצוע עבודות בנייה באתרים שונים ברחבי הארץ.

הנתבע 2 (להלן: הנתבע) הוא בעל מניות של הנתבעת ומנהלה היחיד.

בהקשר זה יצוין כי קיימת מחלוקת בין הצדדים בנוגע לבעלות במחצית ממניות הנתבעת. הנתבע הגיש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע תביעה למתן סעד הצהרתי נגד התובע ו רעייתו גב' רוית חן (להלן: גב' חן) שבמסגרתה התבקש בית המשפט להצהיר על הנתבע כבעלים היחיד של הנתבעת ועל כך שהסכם השותפות שנחתם בין הצדדים ביום 18.12.2008 בטל (להלן: הסכם השותפות). ביום 27.2.2014 קיבל בית המשפט את התביעה וקבע כי הנתבע הוא בעל המניות היחיד של הנתבעת וכי הסכם השותפות בוטל בהסכמה. התובע הגיש ערעור על פסק הדין אשר תלוי ועומד בפני בית המשפט העליון.

התובע עבד אצל הנתבעת בתפקיד מנהל פרויקט ומנהל עבודה מיום 1.1.2009 ועד לסוף חודש מאי 2012, דהיינו 41 חודשי עבודה. יצוין כי באותה תקופה שררו בין התובע והנתבע יחסי חברות קרובים.
בין הצדדים ניטשת מחלוקת בנוגע לנסיבות סיום יחסי העבודה, שבה נדון בהמשך.

הנתבעת חברה בהתאחדות בוני הארץ (לשעבר התאחדות הקבלנים והבונים בישראל) ולכן חלים על יחסי העבודה בין הצדדים הוראות ההסכמים הקיבוציים הכלליים בענף הבנייה, כמפורט להלן:
ממועד תחילת עבודתו של התובע ועד לתחילת חודש יולי 2010 (4.7.2010) חלים על הצדדים הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי לעובדי הבנייה ועבודות ציבוריות מיום 9.4.1968 (להלן: הסכם 1968) וההסכמים הקיבוציים שנחתמו בעקבותיו המהווים תוספת לאותו הסכם.
מיום 5.7.2010 ועד למועד סיום העבודה חלים על הצדדים הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי שנחתם ביום 21.1.2010 (להלן: הסכם 2010) והוראות ההסכם הקיבוצי מיום 20.7.2011 המהווה תוספת להסכם 2010 (להלן: הסכם 2011).

לא נעלמה מעיני טענת הנתבעים ולפיה ההסכמים הקיבוציים בענף הבנייה אינם חלים עליהן מכיוון שלא חתמו על יהם, אלא שדינה להידחות, משני טעמים: האחד, מדובר בטענה שנטענה בכתב ההגנה בלבד ולא נתמכה בתצהיר הנתבע. השני, ההסכמים הקיבוציים חלים על הנתבעת מתוקף היותה חברה בארגון המעבידים החתום על ההסכמים הקיבוציים.

במסגרת עבודתו שהה התובע באתרי בנייה שבהם מצויים הפרויקטים השונים של הנתבעת.

התובע עבד שישה ימים בשבוע. בימים ראשון עד חמישי עבד התובע באתרי הבנייה השונים וביום שישי עבד במשרדי הנתבעת בישוב "עומר".

התובע עבד בהיקף משרה מלא. יצוין כי בהתאם להסכמים הקיבוציים היקף משרה מלא בענף הבניין הוא בן 182 שעות חודשיות.

התובע קיבל שכר חודשי בסכום של 10,000 ₪.
בהקשר זה יצוין כי התובע טען שהוא זכאי לשכר בסכום של 12,740 ₪ אולם בסיכומים חזר בו התובע מטענה זו וביצע תחשיבים על פי שכר של 10,000 ₪ לחודש.

הנתבעת חתמה על הסכם לבניית בניין מגורים בקבוצת רכישה בכפר סבא (להלן: הפרויקט) עם חברת ימין ניסים חברה לבנין ופיתוח בע"מ (להלן: קבלן העל).

התובע שימש בתפקיד מנהל הפרויקט החל מחודש יוני 2011. תפקידו של התובע היה לפקח על הבנייה ולהיות בקשרי עבודה עם קבלן העל, קבוצת הרכישה, קבלני משנה, מהנדסים וספקים. לצורך הבטחת ביצוע הפרויקט חתם התובע על ערבות אישית מוגבלת בסכום וזאת בנוסף לערבות האישית עליה חתם הנתבע.

בחודש מרץ 2012 או בחודש אפריל 2012 התקיימה פגישה בין התובע, גב' חן והנתבע, שהסתיימה בוויכוח. הצדדים חלוקים באשר לתוכן הפגישה. לטענת התובע באותה פגישה התעוררו מחלוקות בנוגע למצבה של הנתבעת ולהתחשבנות בין הצדדים על פי הסכם השותפות . מנגד טען הנתבע כי התובע וגב' חן ביקשו עזרה כלכלית מהנתבעת אולם הנתבעת סירבה להיעתר לבקשתם וכתוצאה מכך פרץ ויכוח בין הצדדים.
יצוין כי תוכן הפגישה אינו רלוונטי לענייננו ולכן לא אדרש למחלוקת זו.

ביום 2.5.2012 הודיע התובע לנתבע כי יצא לשירות מילואים עד ליום 29.5.2012. הנתבע השיב במסרון להודעת התובע בדבר שירות המילואים הצפוי .

ביום 7.5.2012 שלח התובע מכתב לקבלן העל וביקש ממנו לעצור את התשלומים לנתבעת. וכך כתב התובע במכתב :
"הנדון: עצירת תשלומים
דידי שלום,
בצער רב הנני פונה אליך וממליץ בפניך לא להעביר תשלומים בגין פרויקט בית התמר בשלב זה לחברת אנדי הנדסה.
כערב אישית, לחוזה הביצוע בפרויקט בית התמר בכפר סבא מטעם אנדי הנדסה, הנני חושש כי יתרת הכספים שנותר לקבל מהפרויקט לא תספיק להשלמת הפרויקט בכללותו.
כפי שהבהרתי לך וכפי שנוכחת לראות מהמסמכים שקיבלת ממר חיים אוזן עצמו, כ-20% מסך התשלום החוזי בפרויקט כ-3 מיליון ₪, מתוך הכספים שנתקבלו ושהיו אמורים להיות ביתרה יחסית לסך ההוצאות המשולמות עד היום נעלמו, ויש לי חשש כבד מאוד שכספים שהתקבלו עד היום בגין הפרויקט הופנו למקורות אחרים שאינם קשורים לפרויקט.
לאור האמור ולאור העובדה שאני באופן אישי איבדתי כל אמון במר חיים אוזן, ומאחר ואין לי שליטה על משיכת הכספים, אין לי כל ביטחון, כי יתרת הכספים שנותר לקבל בגין הפרויקט יופנו באופן מלא לפרויקט, שכן אם לא, הריני להודיעך באופן ודאי, יתרת התשלומים לא תספיק וכערב אישית איני מוכן לקחת אחריות בגין הכספים שיועברו.
במידה והנך מחליט בכל זאת להעביר כספים לחברת אנדי הנדסה, הריני להודיעך כי הנני מסיר כל אחריות לערבותי האישית בגין הפרויקט".

בעקבות מכתב התובע, העביר קבלן העל את התשלומים עבור ביצוע הפרויקט לנתבעת באיחור של עשרה ימים.

ביום 10.5.2012 הגיע התובע למשרדי הנתבעת ומצא כי הנתבע החליף את המנעולים ובכך מנע את כניסתו למשרדי הנתבעת .

ביום 13.5.2012 התברר לתובע כי הנתבע חסם את גישתו לדואר האלקטרוני של הנתבעת ובכך מנע ממנו את האפשרות להשיב לקריאת שירות של אחת מדיירות הפרויקט .

ביום 14.5.2012 זומן התובע לשיחת שימוע שנקבעה ליום 16.5.2012. וכך נכתב במכתב ההזמנה לשימוע :
"הנדון: זימון לשימוע
נודע לנו על פנייתך בשמך ובשם גב' רוית חן למר דידי ניסים מחברת ימין ניסים חברה לבנין ופיתוח בע"מ.
נוכח האמור במכתבים שנשלחו אליו, הכוללים שקרים גסים ובוטים, ובשל טענותיך המוכחשות בדבר זכות למניות בחברה, החברה רואה במעשיך ובהתנהלותך כפגיעה קשה ביותר בחברה ובאמונה בה ושוקלת על כן לפטר אותך.
לפיכך, הנך מוזמן לשימוע במהלכו תוכל להביע את עמדתך בכל הקשור עם האמור לעיל ולאחריו תחליט החברה באם לפטרך.
עד למועד השימוע, הנך מתבקש שלא להתייצב לעבודה ובגין תקופה זו – ישולם לך שכר על ידי החברה.
השימוע יתקיים ביום ד' ה-16.5.2012 בשעה 12:00, במשרדי החברה ברחוב הגורן 4 עומר.
הנך נדרש להתייצב לשימוע עם מייצג מטעמך.
ככל שלא תתיצב לשימוע תהא רשאית החברה לפטרך על סמך האמור לעיל".

יצוין כי באותו מועד (14.5.2012) הוגשה לבית המשפט המחוזי תביעה למתן סעד הצהרתי נגד התובע וגב' חן, כאמור לעיל.

ביום 16.5.2012 לא התייצב התובע לשימוע. התובע המציא לנתבעת "אישור שהייה בשירות מילואים פעיל" ולפיו הוא נמצא במילואים מיום 16.5.2012 ועד ליום 24.5.2012.
בהקשר זה יצוין כי לנתבעת טענות שונות בנוגע לאישורי המילואים שהמציא התובע, שבהן נדון בהמשך.

ביום 17.5.2012 ביקש הנתבע מהתובע להחזיר את הרכב הצמוד שניתן לשימושו ואף ביטל את מנוי הפזומט של הרכב. בכך מנע הנתבע מהתובע את אפשרות תדלוק הרכב על חשבון הנתבעת .

ביום 21.5.2012 שלח התובע, באמצעות בא כוחו, מכתב לנתבעת. התובע דרש במכתב, בין היתר, כי יש ולמו לו מלוא זכויותיו בגין תקופת עבודתו וכי יתאפשר לו להיכנס למשרדי הנתבעת על מנת לקחת את חפציו האישיים.

במקביל שלח הנתבע לספקים ולקבלני המשנה בפרויקט מכתב שבו כתב כי ההזמנות של התובע לא יחייבו יותר את הנתבעת.

ביום 24.5.2012 כתב התובע, באמצעות בא כוחו, מכתב נוסף לנתבע. באותו מכתב טען התובע כי הזימון לשימוע נשלח אליו בזמן שהנתבע ידע כי הוא יהיה בשירות מילואים. עוד נטען כי הנתבעת ביצעה מעשים חד צדדיים המצביעים על פיטורי התובע כגון: הדרישה להשבת הרכב כדי שישמש את המחליף שלו, מניעת כניסתו למשרדי הנתבעת, ביטול כרטיס הפזומט, ביטול ההיתר של התובע להתכתב עם הדיירים באמצעות הדואר האלקטרוני של הנתבעת ומשלוח הודעה בכתב לספקים בפרויקט שלא לקבל הזמנת סחורות או חומרים מהתובע. בנסיבות אלה הודיע התובע כי הוא רואה במעשי הנתבעת הודעת פיטורים לכל דבר וענין.

ביום 24.5.2012 השיב הנתבע, באמצעות בא כוחו, למכתב התובע. הנתבע טען כי התובע לא פוטר אלא התחמק מלהתייצב לשימוע שנקבע לו. עוד נטען כי המעשים שפורטו במכתב התובע אינם בבחינת פיטורים וכי הנתבעת המתינה לסיום שירות המילואים על מנת לזמן את התובע לשימוע נוסף. באותו מכתב זומן התובע לשימוע שנקבע ליום 29.5.2012 בשעה 11:00 במשרדי ב"כ הנתבעת.

ביום 28.5.2012, לאחר חג השבועות, כתב התובע מכתב לנתבעת שבו הודיע כי בכוונתו להגיע לשימוע במשרדי הנתבעת ולא במשרדי בא כוחה. בנסיבות אלה ביקש התובע כי הנתבעת תודיע לו אם השימוע יתקיים במועד שנקבע. נוכח האמור במכתב התובע נדחה מועד השימוע ליום 31.5.2012.

באותו מועד (ביום 28.5.2012) הגיע התובע לעבוד בפרויקט בכפר סבא. הנתבע דרש מהתובע לעזוב את המקום ואף הזמין משטרה לצורך סילוקו מהמקום .

ביום 30.5.2012 שלח התובע, באמצעות בא כוחו, מכתב נוסף לנתבעת שבו ציין כי הוזמן לשימוע שנקבע ליום 31.5.2012 אולם אין בכוונתו להתייצב לשימוע מכיוון שכבר פוטר ביום 28.5.2012 עם הזמנת המשטרה לצורך סילוקו מהפרויקט.

ההליכים המשפטיים
התובע הגיש תביעה נגד הנתבעים לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתו וסיומה.

מנגד הכחישו הנתבעים בכתב ההגנה את טענות התובע. בנוסף טענו הנתבעים כי אין לתובע עילת תביעה אישית נגד הנתבע וכי יש להורות על קיזוז סכומים שונים מהסכומים שייפסקו לזכות התובע, אם ייפסקו.

בדיון ההוכחות שהתקיים לפניי העידו התובע והנתבע.

דיון והכרעה
תחילה אדון בסוגיה המרכזית שעניינה נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים ולאחר מכן אדון ברכיבי התביעה השונים.

נסיבות סיום יחסי העבודה
התובע טען כי פוטר שלא כדין. לטענתו, הנתבע ביצע פ עולות רבות המהוות הודעת פיטורים עוד לפני שבוצע שימוע כדין. הנתבע דרש מהתובע להחזיר את הרכב הצמוד שהועמד לשימושו בתקופת העבודה וחסם את מנוי הפזומט של הרכב בתקופה בה היה התובע בשירות מילואים. בנוסף כש התובע שב לעבודה לאחר שירות המילואים, הורה הנתבע על סילוקו מאתר הבנייה ואף הזמין משטרה. התובע הוסיף וטען כי פוטר במהלך שירות המילואים או בתוך 30 הימים האסורים בפיטורים לפי הוראות חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), התש"ט-1949.

מנגד טענו הנתבעים כי התובע התפטר ולא פוטר. הנתבעים טענו כי רומו על ידי התובע וגב' חן. לטענתם, לאחר שסירבו להיעתר לבקשת התובע וגב' חן לסיוע כלכלי יצר התובע קשר עם קבלן העל, הציג את עצמו כשותף בנתבעת וביקש ממנו לעצור את התשלומים ובנוסף יצר קשר עם ספקים וקבלני משנה והפיץ שמועות על חובות של הנתבעת כלפיו. בעקבות פעולות התובע נגרמה לנתבעת בעיה תזרימית הן בעקבות עצירת התשלומים על ידי קבלן העל והן בעקבות דרישות של ספקים שכספם ישולם מראש כתנאי להמשך ביצוע העבודה בפרויקט. עוד נטען כי באותה תקופה קיבלה הנתבעת צו לעיקול משכורתו של התובע כאשר הבקשה להטלת עיקול נכתבה בכתב ידו של התובע עצמו. נוכח התמונה הקשה שהצטיירה בפני הנתבעת זומן התובע לשימוע ביום 16.5.2012. נטען כי התובע לא התייצב לשימוע אלא שלח אישור על היותו בשירות מילואים ולכן הוא זומן לשימוע נוסף שאמור היה להתקיים ביום 31.5.2012 במשרדי הנתבעת, לאחר תיאום עם התובע, אולם אז הודיע האחרון כי אין בכוונתו להתייצב לשימוע. נטען כי בנסיבות אלה התובע התפטר עוד לפני שהתקבלה החלטה בנוגע להמשך העסקתו. עוד נטען כי לא רק שהתובע נטש את עבודתו בנתבעת אלא הוא יצא במופגן נגד האינטרסים שלה ועבר לעבוד עם קבלן העל.

כידוע, מערכת יחסי עבודה בין צדדים יכולה להסתיים ביוזמת העובד או ביוזמת המעביד, כאשר במקרה הראשון ידובר בהתפטרות ואילו במקרה השני ידובר בפיטורים. בית הדין הארצי פסק בעניין שמואלי כי:
"הן הפיטורים והן ההתפטרות הם סיום חד צדדי של יחסי עובד ומעביד. השניים הם פעולה סובייקטיבית שתנאי לה הוא מתן ביטוי שלא משתמע לשני פנים לכוונה להביא את יחסי העובד והמעביד לידי גמר. כוונה זאת צריך שתהיה של המביא את היחסים לידי גמר. מעצם היות כל כוונה עניין סובייקטיבי, לא יוכל אדם לכפות כוונה על הזולת. מילים כגון 'אם תנהג כך ולא אחרת – אראה בך מתפטר' או 'אם לא יובטחו לי תנאי עבודה אלה ואלה – אראה עצמי כמפוטר' אין בהם כלל וכלל כדי להעיד על כוונתו של הצד השני להביא את היחסים בין השניים לידי גמר".

כמו כן, בעניין בנצילוביץ קבע בית הדין הארצי כי לא תמיד הפסקת יחסי העבודה תהיה בביטוי פורמאלי דווקא ולעיתים בעת ההכרעה בשאלה מי הביא את יחסי העבודה לידי גמר על בית הדין לבחון את מכלול העובדות הרלוונטיות ומהן להסיק את המסקנה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו לפניי הגעתי לכלל מסקנה כי עבודתו של התובע הסתיימה ביוזמת הנתבעת בתוך 30 הימים האסורים בפיטורים בהתאם לחוק חיילים משוחררים, כפי שיפורט להלן.

ראשית, התובע הוכיח כי היה בשירות מילואים פעיל בתקופה שמיום 16.5.2012 ועד ליום 24.5.2012, ואסביר.

גרסתו של התובע ולפיה היה בשירות מילואים פעיל מתאריך 16.5.2012 ועד לתאריך 24.5.2012 הייתה עקבית. התובע חזר בעדותו על כך שהיה בשירות מילואים במשך כשבוע וחצי או שבועיים ובהמשך עדותו אף פירט מה כלל שירות המילואים .

כמו כן, גרסת התובע בדבר שירות מילואים שביצע נתמכה באסמכתאות בכתב.

א) צו המילואים שנשלח אל התובע בחודש מרץ 2012 קובע כי עליו להתייצב לשירות מילואים מיום 16.5.2012 ועד ליום 24.5.2012.

ב) באישור שכותרתו "אישור שהיה בשירות מילואים פעיל" מיום 16.5.2012 נכתב כי התובע נמצא בשירות מילואים פעיל מתאריך 16.5.2012 ועד לתאריך 24.5.2012. אישור זה הומצא לנתבעים ביום 16.5.2012 .

ג) באישור על תקופות מילואים מיום 29.5.2014 מפורטים ימי המילואים של התובע משנת 2009. באישור מצוין כי התובע שירת במילואים מיום 16.5.2012 ועד ליום 24.5.2012.

בהקשר זה אציין כי מעיון באישור עולה שהוטבעו עליו שתי חותמות, האחת מיום 24.5.2012 והשנייה מיום 29.5.2012. לטעמי, אין בעובדה שהוטבעה על האישור חותמת מיום 24.5.2012 כדי לפגום באותנטיות שלו. החתמת האישור בחותמת נוספת מיום 29.5.2012 מצביעה על כך שהחותמת מיום 24.5.2012 הוטבעה על האישור בטעות וכי לאחר שעודכן התאריך בחותמת היא הוטבעה בשנית על האישור, הפעם עם התאריך הנכון (29.5.2012).

מהמסמכים שפורטו לעיל עולה כי התובע היה בשירות מילואים פעיל מיום 16.5.2012 ועד ליום 24.5.2012.

בנוסף, התובע שלח לנתבע מסרון ביום 2.5.2012 שבו הודיע לו על שירות המילואים. הנתבע השיב למסרון של התובע במסרון משלו שבו כתב "יש חובות שחייבים למלא שירות מילואים זה דבר חשוב". התכתבות הצדדים ב"זמן אמת" מצביעה על כך שהתובע עדכן את הנתבעים על שירות המילואים אליו זומן ומחזקת את גרסתו.

זאת ועוד. טענת הנתבעת בהסתמך על האישור מיום 16.5.2012 כי התובע היה בשירות מילואים רק באותו היום, אינה משכנעת משתי סיבות: האחת, התובע העיד שאישור המילואים הוצא ביום 16.5.2012 מהמחשב ולכן מפורטים בו ימי המילואים שבוצעו עד לאותו מועד. גרסת התובע לא נסתרה והיא אף נתמכת בכך שבאישור לא צוין תאריך סיום המילואים. עובדה זו מצביעה על כך שהאישור אכן מפרט את ימי המילואים שבוצעו עד למועד הוצאתו, קרי – יום מילואים אחד. השנייה, כל המסמכים שפורטו לעיל – שלושה במספר – מצביעים על כך שהתובע היה בשירות מילואים מיום 16.5.2012 ועד ליום 24.5.2012. בנסיבות אלה אין לקבל את טענת הנתבעים ולפיה התובע היה בשירות מילואים רק ביום 16.5.2012.

לא זו בלבד, לטעמי אין לקבל את הטענה ולפיה האישור על תקופת המילואים מיום 29.5.2012 אינו אותנטי, ואבאר. הנתבעים הצביעו על כך שהחותמת שהוטבעה על אותו אישור היא חותמת שמספרה ד.צ 03246 בעוד שהחותמת שבשימוש קצינת הקישור היא חותמת שמספרה ד.צ 02991, כפי שעולה מצו המילואים שנשלח בחודש מרץ 2012. לטעמי, על אף שקיים שוני במספר החותמת אין בכך כדי להפריך את האותנטיות של אישור המילואים או של צו המילואים מכיוון שמדובר בחותמות צבאיות ולא הוכח כי לתובע הייתה גישה לאותן חותמות. ובלשונו של התובע "אני לא אחראי על החותמות בצבא. אני עובד מול משרד קישור שמשרת את הגדוד שלנו. חן (קצינת הקישור – ק.כ.) היא לא חיילת שלי ואני לא יודע. הן מתחלפות שם כל שנה שנתיים".

בנוסף, לא שוכנעתי כי התובע "זייף" את האישור על תקופות המילואים מיום 29.5.2012. באישור מפורטות תקופות מילואים רבות שביצע התובע ואין כל טענה כי התובע לא ביצע מילואים באותה תקופה. כמו כן, העובדה שהתובע הורשע בזיוף מסמך בעבר כפי שהודה בעדותו, אין בה כדי להצביע על כך שגם האישור זויף על ידי התובע בהיעדר הוכחות מוצקות לכך.

בנסיבות אלה, שוכנעתי שהתובע שירת במילואים מיום 16.5.2012 ועד ליום 24.5.2012.

שנית, הנתבעת ביצעה פעולות רבות באופן חד צדדי המונעות מהתובע לבצע את עבודתו מיום 10.5.2012 ועד למועד השימוע שנקבע ליום 31.5.2012.

ביום 10.5.2012 גילה התובע כי הנתבעת החליפה את המנעולים במשרדים ומנעה את כניסתו. עדות התובע לא נסתרה והנתבע אף אישר עובדה זו בעדותו. הנתבע הסביר כי כתוצאה ממעשי התובע ו"מתוך מקום של להגן על החברה ועל ציוד החברה ועל משרדי החברה נאלצתי להחליף מנעולים וחבל שלא תבענו אותו גם על המנעולים".

כמו כן, ביום 13.5.2012 גילה התובע כי הנתבעים חסמו את גישתו לדואר האלקטרוני של הנתבעת ובכך מנעו ממנו את ההתקשרות עם גורמי חוץ ועם דיירי הפרויקט. עדות התובע לא נסתרה ואף נתמכה בעדות הנתבע. הנתבע הסביר "חסמתי לו את הדוא"ל של החברה לאחר שהוא שלח הודעה מהדוא"ל של החברה לקבלן הראשי שבה הוא מבקש ממנו לעצור את התשלומים לנתבעת.... על מנת למוטט את החברה".

בנוסף, ביום 17.5.2012, בעת שהותו של התובע בשירות מילואים פעיל, דרש ממנו הנתבע להחזיר את הרכב ששימש אותו בתקופת העבודה וביטל את מכשיר הפזומט. עדות התובע לא נסתרה. הנתבע אף אישר את נכונות הטענה בעדותו: "אני יודע שהוא לא היה במילואים. לשאלתך, ביטלתי את הפזומט לאחר שביקשתי שהוא יחזיר את רכב החברה כדי שהרכב ישמש את המחליף הזמני שלו, והוא סירב להחזיר את הרכב אז נאלצתי לבטל את הפזומט".

זאת ועוד. הנתבע שלח מכתבים לספקים וביקש מהם לא לקיים קשר עם התובע ולא לבצע את ההזמנות שלו. עדותו של התובע לא נסתרה והנתבע אף אישר עובדה זו בעדותו. הנתבע הסביר כי "... לתובע היתה יריעה נרחבת בכל מה שקשור לספקים וסמכתי עליו מאוד. הוא היה הסמכות המקצועית, הוא היה עושה הזמנות בעשרות ואלפי ₪, כשהתחיל הבלגן הבנתי שאני עלול להיות חשוף בפני הזמנות בסכומים גבוהים שהוא יעשה ונאלצתי להוציא הודעה לספקים וקבלני המשנה שבה כתוב שההזמנות שלו החל מרגע זה לא יחייבו את החברה".

לא זו בלבד, ביום 28.5.2012 - יום לפני השימוע אליו הוזמן התובע במכתב מיום 24.5.2014 - ביקש הנתבע מהתובע לעזוב את אתר הבנייה בכפר סבא ואף הזמין משטרה לצורך הרחקתו מהאתר. הנתבע אישר את עדות התובע והסביר: "...הוא הגיע לאתר לאחר שסירב להגיע לשימוע, וכשאני הגעתי לאתר הוא התחיל לעשות פרובוקציות, להגיד שהוא הבעלים של החברה, להגיד שאני מפריע לו ואני זה שצריך לצאת מהאתר, הפחיד את קבלני המשנה והספקים בזה שאמר להם שאני לא אפרע את חובותיי, שהחברה לא מסוגלת לפרוע את חובותיה ולא תשלם להם, ולמעשה יצר 'באז' מאוד גדול באתר, שגרם לפחד אצל ספקים, קבלני המשנה, העובדים האחרים, ולכן נאלצתי להזמין משטרה כדי לפנות אותו מהאתר".

פעולות הנתבעים שפורטו לעיל מנעו מהתובע לבצע את עבודתו לפני שירות המילואים ולאחריו וזאת עוד בטרם זומן לשימוע כדין.

אציין כי לא נעלם מעיני שפעולות הנתבעים בוצעו על מנת למזער את נזקיהם בעקבות המכתב ששלח התובע לקבלן העל ביום 7.5.2012 שבו ביקש ממנו לעצור את התשלומים לנתבעת ו בעקבות חשש ם שהתובע יפעל נגד הנתבעת ויסב לה נזקים. אולם, אין בכך כדי לסתור את העובדה שאותם מעשים מנעו מהתובע לעבוד וזאת עוד בטרם נשמעו טענותיו.

שלישית, בכל המכתבים ששלח התובע לנתבעת לפני ה תאריך 31.5.2012 התריע התובע שמעשי הנתבעים מהווים פיטורים הלכה למעשה וכי הוא זכאי לתשלום מלוא זכויותיו בגין כך. עובדה זו מצביעה על כך שהתובע לא התפטר מעבודתו וכי ביצוע העבודה נמנע ממנו בפועל על ידי המעשים החד צדדיים של הנתבעים, הגם שסיום יחסי העבודה טרם קיבל ביטוי פורמאלי.

רביעית, הודעת התובע ולפיה לא יתייצב לישיבת השימוע שנקבעה ליום 30.5.2012 אין משמעותה התפטרות מצידו שכן הלכה היא שהיעדרות מכוונת של עובד מהליך השימוע פרושה ויתור על הזכות להישמע בלבד.

לכך יש להוסיף שבמכתב מיום 30.5.2012 שבו הודיע התובע על אי ההתייצבות לישיבת השימוע פורטו המעשים החד צדדיים של הנתבעת המצביעים לטענת התובע על פיטוריו עוד קודם למועד השימוע. וכך נכתב:
".....
3. אמש הוזמן מרשי לשימוע ליום ה' 31.5.12 ולא ברור לנו לשם מה הוזמן שהרי כבר פוטר לאלתר וללא כל הודעה מוקדמת.
4. לפיכך בהיעדר כל הסבר ולאור העובדה כי ההזמנה לשימוע נעשית לפני פיטורין ולא לאחריו – אין בכוונת מרשי להגיע ל'שימוע' (כביכול)".

ממכתב זה עולה במפורש שהתובע לא התפטר מעבודתו ושהנתבעת פיטרה אותו הלכה למעשה במעשיה ששיאם היה בסילוקו ממקום הפרויקט והזמנת המשטרה.

בנסיבות אלה, אין לקבל את טענת הנתבעים בדבר התפטרות התובע לפני ישיבת השימוע ולפני שהתקבלה החלטה בעניינו.

מן המקובץ עולה שעבודתו של התובע הופסקה ביוזמת הנתבעים. כאמור, הנתבעים ביצעו פעולות שונות על מנת למנוע מהתובע לבצע את עבודתו בפועל לאחר ששלח את המכתב לקבלן העל ואף זימנו אותו לשימוע. התובע טען בכל המכתבים ששלח לנתבעים באותה תקופה כי מעשיהם מהווים פיטורים הלכה למעשה וביקש את זכויותיו. בנוסף, ויתר התובע על זכותו להישמע בהליך השימוע נוכח מעשי הנתבעים המצביעים לטעמו על כך שההחלטה על פיטוריו כבר התקבלה. בנסיבות אלה, שוכנעתי כי יחסי העבודה הסתיימו ביוזמת הנתבעים.
כמו כן, משיחסי העבודה הסתיימו ביום 31.5.2012 הרי שהתובע פוטר לפני שחלפו 30 ימים ממועד סיום שירות המילואים (24.5.2012).

כללו של דבר: יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו ביוזמת הנתבעת ביום 31.5.2012. במועד זה טרם חלפו 30 ימים ממועד סיום שירות המילואים של התובע.

נוכח הקביעה ולפיה יחסי העבודה הסתיימו ביוזמת הנתבעת הרי שהתובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת.

חישוב פיצויי הפיטורים
התובע עבד אצל הנתבעת מיום 1.1.2009 ועד ליום 31.5.2012, קרי – 41 חודשים, בשכר חודשי של 10,000 ₪.

בהתאם לסעיף 12 (א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 זכאי התובע לפיצויי פיטורים בשיעור של שכר חודש אחד לכל שנת עבודה.

אי לכך התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בסכום של 34,167 ₪ (10,000 ₪ x 41/12) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בחוק מיום הגשת התביעה (18.7.2012) ועד לתשלום בפועל.

חישוב חלף הודעה מוקדמת
בהתאם להוראות סעיף 3(3) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001 זכאי התובע להודעה מוקדמת בשיעור של חודש עבודה.

אי לכך התובע זכאי לתשלום חלף הודעה מוקדמת בסכום של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בחוק מיום הגשת התביעה (18.7.2012) ועד לתשלום בפועל.

פיצוי בגין פיטורים שלא כדין
התובע טען כי פוטר מעבודתו ללא עריכת שימוע כדין; כי פעולות הנתבעים בוצעו במהלך שירות המילואים וכי פוטר בטרם חלפו 30 ימים ממועד סיום שירות המילואים בניגוד להוראות סעיף 41א(ב) לחוק חיילים משוחררים.

כידוע, זכות השימוע היא חלק מחובת המעביד לפעול בתום לב ובדרך מקובלת בעת פיטורי עובד ולכן מוטלת על המעביד החובה לשמוע את העובד טרם פיטוריו, וזאת על מנת ליתן לעובד הזדמנות להשמיע את טענותיו ולנסות ולשכנע את המעביד לחזור בו מההחלטה לפטרו. על חשיבותה של זכות הטיעון כבר נפסק כי:
"הלכה פסוקה היא, מימים ימימה, כי זכות הטיעון הינה מזכויות היסוד הראשוניות בשיטתנו המשפטית, ומקום של כבוד שמור לה ביחסי העבודה בכלל, קל וחומר עת נשקלת האפשרות לסיום עבודתו של עובד...
ודוק. זכות השימוע איננה מטבע לשון, אין לראות בה 'טקס' גרידא שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת ידי חובה. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה...."

במקרה שלפנינו הוכח כי הנתבעים מנעו מהתובע לעבוד לאחר ששלח מכתב לקבלן העל במטרה לעצור את התשלומים להם זכאית הנתבעת. הוכח כי חלק מפעולות הנתבעים בוצעו עוד לפני שניתנה לתובע הזמנה לשימוע ו לפני שנשמעו טענותיו. עם זאת, כפי שהסביר הנתבע פעולות אלה בוצעו בשל חשש הנתבעים שהתובע ימשיך לבצע פעולות שיגרמו נזק לנתבעת. אין חולק כי משלוח המכתב לקבלן העל גרם לעצירת התשלומים לנתבעת לתקופה של עשרה ימים והיה עלול לגרום לה נזק חמור ולכן על בסיס נסיבות אלה יש לבחון את מעשיה של הנתבעת. כמו כן, אין חולק כי הנתבעת זימנה את התובע לשימוע אולם הוא בחר שלא להתייצב ולוותר על זכותו להישמע. בנסיבות אלה לטעמנו יש לפסוק לתובע פיצוי על הרף הנמוך.

בנוסף, הוכח כי התובע פוטר בטרם חלוף 30 ימים ממועד סיום שירות המילואים בניגוד להוראות חוק חיילים משוחררים. עובדה זו תובא אף היא בחשבון בעת פסיקת הפיצוי הגם שלא נעלם מעיני שהסיבה לסיום יחסי העבודה אינה קשורה לשירות המילואים של התובע.

בנסיבות אלה, בהתחשב בכך שהפעולות שביצעו הנתבעים בוצעו באופן חד צדדי בטרם נמסר לתובע מכתב ההזמנה לשימוע ובעובדה שיחסי העבודה הסתיימו לפני חלוף 30 הימים ממועד שירות המילואים מצד אחד ומצד שני בכך שהפעולות החד צדדיות של הנתבעים בוצעו לאחר משלוח המכתב לקבלן העל ומתוך חשש שהתובע ימשיך לפגוע בנתבעת ובעובדה שהתובע כלל לא פוטר בשל שירות המילואים שביצע, לטעמי יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובע פיצוי כספי, אם כי לא בסכום שנתבע (100,000 ₪).

אי לכך, בהתחשב במעשי הצדדים בסיום יחסי העבודה ובתקופת עבודתו של התובע הגעתי לכלל מסקנה כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין נזק לא ממוני בסכום של 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (18.7.2012) ועד לתשלום בפועל.

התייחסות לטענת הנתבעים בנוגע לזכאותו של התובע לתשלום זכויות סוציאליות: בטרם אדון ברכיבי התביעה הנוספים אציין כי הנתבעים טענו שהתובע מושתק מלטעון כי הוא זכאי לתשלום זכויות סוציאליות מכיוון שהודה בעדותו בבית המשפט המחוזי כי נערכה בינו לבין הנתבעים התחשבנות של כל התשלומים אליהם זכאים הצדדים . לטעמי, אין לקבל את טענת הנתבעים משתי סיבות: האחת, הנתבעים עצמם הכחישו טענה זו וגרסתם התקבלה בבית המשפט המחוזי. לפיכך אין לאפשר לנתבעים להיבנות מטענה אותה הכחישו בהליך אחר. השנייה, הנטל להוכיח כי שולמו לתובע מלוא זכויותיו כעובד, וזאת על אף תפקידו המקצועי הבכיר, מוטל על הנתבעת בהיותה מעסיקתו. אי לכך ככל ששולמו לתובע זכויות שונות בכל דרך שהיא, הרי שהנטל להוכיח שהזכויות הסוציאליות שולמו מוטל על הנתבעת ואין להעביר את הנטל לפתחו של התובע.

כעת אפנה לדון בזכויות הנוספות שנתבעו על ידי התובע.

תשלום עבור עבודה בשעות נוספות
התובע טען כי בכל תקופת עבודתו עבד שעות נוספות בפרויקטים של הנתבעת. התובע לא הביא בחשבון את שעות הנסיעה לאתרי העבודה השונים ובחזרה לביתו. נטען כי הנתבעים לא ניהלו רישום של שעות עבודתו ולא שילמו לו גמול עבור אותן שעות. התובע הוסיף כי לנתבע היה מידע שוטף ופיקוח מתמיד על מקום הימצאו בכל יום. עוד טען התובע כי ערך ריש ומים של שעות עבודתו מהם עולה שהוא זכאי לתשלום עבור עבודה בשעות נוספות על בסיס שכר של 10,000 ₪ לחודש למשרה מלאה, המוגדרת כ-182 שעות בהתאם להוראות ההסכמים הקיבוציים בענף הבניה, בסכום כולל של 255,060 ₪.
התובע צירף לסיכומים תחשיב מתוקן.

מנגד טענו הנתבעים כי התובע עבד במתכונת גמישה ולעיתים לא היה מגיע לאתרי העבודה השונים. עוד נטען כי התובע הועסק במשרת אמון אישי ולכן לא חלות עליו הוראות סעיף 30 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן: החוק). הנתבעים הוסיפו כי התובע קבע את שעות עבודתו וכי לא ניתן היה לפקח על עבודתו. עוד נטען כי התובע התנהג באתרי הבניה 'מנהג בעלים' ועשה ככל העולה על רוחו. לטענת הנתבעים, בזמנים שבהם היו לנתבעת כספים משך התובע סכומים נוספים פרט למשכורת החודשית. בסיכומים הוסיפו הנתבעים וטענו כי התובע העיד בהליך שהתקיים בבית המשפט המחוזי שהוא היה שותף וששימש בתפקיד בכיר בנתבעת. לפיכך נטען כי אין להחיל עליו את הוראות החוק.

עוד טענו הנתבעים כי אף אם יחולו על התובע הוראות החוק, הרי שלא ניתן להסתמך על רישומי השעות שצירף לתצהירו מכיוון שמדובר במסמכים ערוכים כפי שהודה בעדותו. עוד נטען כי התובע לא הציג את היומנים המקוריים או כל חומר גלם אחר ממנו ניתן ללמוד על האותנטיות של אותם רישומים. הנתבעים הוסיפו וטענו כי הסכם השותפות בוטל בחודש אפריל 2009 ולכן לא יכולה להיות מחלוקת כי התובע היה שותף עד למועד זה.

כאמור, השאלה הדרושה הכרעה היא האם הוראות סעיף 30 לחוק חלות על התובע ומחריגות אותו מתחולת החוק? לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועדויותיהם מצאתי כי יש להשיב על השאלה בשלילה, כפי שיפורט להלן.

תכליתו של חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א – 1951 (להלן: החוק) היא למנוע העסקת עובד שעות רבות וארוכות וזאת בכדי "להבטיח איזון ראוי בחייו של אדם בין השעות שאותן הוא מקדיש לעבודתו לבין שעות הפנאי" בדרך של הטלת נטל כלכלי על המעסיק עובד בשעות נוספות ובמנוחה שבועית. וכדברי כב' הנשיא אדלר בפרשת טפקו:
"החוק מגביל את חופש הפרט לקבוע את שעות עבודתו, אך המטרה בהגבלה זו היא הגנה על העובד מפני פגיעה בצלם האנוש שבו. המטרה הראשונית היא לקדם את איכות החיים ולהגן על כבודו של מי שמבצע עבודה, על ידי כך שתוחמים את יום העבודה, ובכך למעשה מגדירים גם את שעות הפנאי. כך גם נמנע ניצול אפשרי של מעסיקים שלולא החוק המגביל את שעות ההעסקה, היו עלולים להעסיק עובד אחד במקום שני עובדים תוך דרישה למספר שעות רב וללא צורך לפצות את העובד על שעות העבודה הרבות.
אין מטרתו של החוק להטיל מעמסה על המעסיקים או למנוע תבניות העסקה בלתי שגרתיות. אולם, החוק קובע מהו הפיצוי על שעות העבודה הנוספות מעבר לאלו שנקבעו בחוק".

סעיף 30(א) לחוק קובע כי החוק אינו חל בין היתר על עובדים "... בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי" (ס"ק (5)) ועל "עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעביד כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם" (ס"ק (6)) .

בפרשת גלוטן פסק בית המשפט העליון לעניין המונח "מידה מיוחדת של אמון אישי" כי אין מדובר במתן אמון במשמעותו הרגיל שכן כמעט בכל עבודה נדרש אמון בעובד , אלא מדובר באמון הקשור לטיבה של העבודה המוטלת על העובד, ובלשונו של בית המשפט העליון:
"מדובר באמון הקשור למימד הזמן בעבודה, לגמישות המסורה לעובד בניהול שגרת יומו ותפקידיו. אכן, במרבית המקרים מדובר בתפקידי הנהלה או בתפקידים שבהם קיים חופש פעולה רב לעובד ואין בהם לוח זמנים סדור שעל פיו מגיע העובד למקום העבודה ויוצא ממנו (ע"א 268/68 מכמורת חברת פיתוח בתי-מלון בע"מ נ' שורץ, פ"ד כב(2) 703, 705 (1968)). בסוגי תפקידים אלה קיים קשר הדוק בין האמון שניתן בעובד לבין היעדר היכולת להחיל בעניינו את חוק שעות עבודה ומנוחה כפשוטו. הגמישות המסורה לעובד בתפקידים אלה מעניקה לו, ברגיל, את האפשרות לנהל בעצמו את המתח שבין עבודה לפנאי, כך שמטרת החוק לכאורה נפגעת פחות במקרים אלה. יש לציין גם כי תנאי העבודה של עובדים אלה בדרך כלל טובים מן הממוצע, כך שהפיצוי שמעניק החוק על עבודה בשעות נוספות מגולם, ולו בצורה חלקית, במשכורתם (אף כי ספק בעיני אם יש בתנאי עבודה משופרים משום תשובה מלאה לשינוי האיזון שבין עבודה ופנאי). מדובר בעובדים מועצמים אשר נזקקים פחות להגנת החוק. בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר מפורשות כי חריג האמון האישי נועד לחול על עובדים ש'אין הם נזקקים להגנת החוק בדבר שעות עבודה' ".

כמו כן, בעניין זיוה כץ פסק בית הדין הארצי כי תפקיד הדורש "מידה מיוחדת של אמון אישי" הוא ככלל תפקיד של "עובד בכיר, בעל אחריות מיוחדת, שמקבל שכר גבוה התואם את האמון האישי המיוחד לו הוא זוכה".

לעניין החריג שעניינו היעדר האפשרות לפקח על שעות העבודה נפסק בפרשת גלוטן כי "היעדר אפשרות פיקוח לפיקוח על העבודה קיים ברגיל במקום שבו גמישותו של התפקיד ואי היכולת של המעביד לעקוב אחר השעות שבהן מבוצעת העבודה יוצרים מצב שבו החלת החוק אינה אפשרית. מצב דברים כזה עשוי להיווצר כאשר מדובר בעבודה הנעשית ברובה מחוץ למקום העבודה ואין אמצעים להבטחת הביקורת על מעשיו של העובד בזמן הזה".

הנתבעת לא הציגה ולו בדל ראיה לטענתה ולפיה יש להחיל על עבודתו של התובע את החריגים הקבועים בסעיפים 30(א)(5) ו-30(א)(6) לחוק.

לעניין האמון האישי – לא הובאה כל ראיה לכך שהתובע נמנה עם שכבת ההנהלה הבכירה של הנתבעת, שהיה שותף בקביעת מדיניות הנתבעת, שהיה שותף לסודות הנתבעת או שהשכר ששולם לו היה ברמת שכר של עובד בכיר בנתבעת. כמו כן, ממכלול הראיות והעדויות עולה כי לתובע לא הייתה גמישות בקביעת שעות עבודתו מכיוון שהיה עליו להתייצב באתרי העבודה השונים על מנת לפקח על ביצוע העבודה וכי הנתבע ידע היכן הוא נמצא בכל יום . התובע אף העיד כי אין לו זכות חתימה בחשבון הבנק של הנתבעת ובכך סתר את טענת הנתבע בדבר משיכת המשכורות וסכומים נוספים כרצונו. לכך יש להוסיף את העובדה שהנתבע עצמו העיד שרק הוא או המזכירה היו בקשר עם רואה החשבון בענייני שכר.

אמנם אין ספק כי בשל היותו של התובע מנהל פרויקטים של הנתבעת וחבר קרוב של הנתבע באותה תקופה ניתן בו אמון מלא בתקופת עבודתו, אלא שמדובר במידת האמון הרגילה הניתנת לכל עובד במהלך עבודתו, ואין המדובר במידת אמון "מיוחדת", כדרישת הוראות החוק. כמו כן, השכר ששולם לתובע בהתחשב בהיקף עבודתו ובמרחק של אתרי העבודה השונים ממקום מגוריו אינו שכר גבוה המגלם בתוכו את הפיצוי שמעניק החוק על עבודה בשעות נוספות. אי לכך, לא מצאתי כי קיימת הצדקה להעסקתו של התובע בשעות החורגות מהיקף משרתו מבלי שתוענקנה לו ההגנות שבחוק ובכלל זה תשלום בעד עבודה בשעות נוספות.

עוד אציין כי לטעמי אין לקבוע על יסוד אמירות התובע בהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי שהוא היה חלק מההנהלה הבכירה של הנתבעת. העובדה שהתובע העיד כי היה האיש המקצועי הבכיר בנתבעת וכי הוא זה שניהל את הפרויקט אינה מצביעה על כך שנטל חלק בקביעת מדיניות הנתבעת. אין חולק כי לתובע היה תפקיד משמעותי אולם משהנתבעת הכחישה קיומם של יחסי שותפות הרי שיש לבחון את תפקיד התובע במסגרת יחסי העבודה ששררו בין הצדדים ולטעמי לא ניתן לקבוע שהוא מילא תפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי בהתאם להגדרות הפסיקה, אשר מחריג אותו מתחולת החוק.

לעניין היעדר היכולת לפקח על שעות העבודה – אף אם הייתי מקבלת את טענת הנתבעים ולפיה היה התובע עצמאי בעבודתו ובפועל לא היה פיקוח על עבודתו - טענה שכלל לא שוכנעתי בנכונותה - הרי שלא היה בכך בכדי להועיל לנתבעים מכיוון שדרישת החוק היא להיעדר האפשרות לפקח על העבודה. במקרה דנן, עבד התובע בפרויקטים של הנתבעת והיה עליו להימצא באתרי העבודה השונים, כך שברור כי הייתה אפשרות לפקח על שעות עבודתו.

בהקשר זה אוסיף, כי לא נעלם מעיני שהצדדים היו קשורים בהסכם שותפות אשר בהתאם לפסק הדין של בית המשפט המחוזי בוטל. עם זאת, לא הוכח לפניי כי התובע נהג בנתבעת מנהג בעלים המחריג אותו מתחולתו של החוק. כמו כן, לטעמי לא ניתן לקבל את טענות הנתבעים בדבר יחסי שותפות בין הצדדים לכל הפחות עד לחודש אפריל 2009, שכן הטענה לא נתמכה בתצהיר הנתבע והנתבעים אף הכחישו את הטענה בדבר קיומם של יחסי שותפות בין הצדדים במסגרת ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי ולכן אין לאפשר ל הם להעלות טענות שהוכחשו על ידם במסגרת הליך משפטי אחר.

בנסיבות עניין, החריגים הקבועים בסעיפים 30(א)(5) ו-30(א)(6) לחוק אינם חלים על התובע, כך שהוראות חוק שעות עבודה ומנוחה חלות על עבודתו.

חישוב התשלום בעד עבודה בשעות נוספות
כידוע, ביום 1.2.2009 נכנס לתוקפו תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958. תיקון זה שינה בין היתר את נטלי ההוכחה בכל הנוגע לתביעה לתשלום שכר עבודה, גמול בעד עבודה בשעות נוספות וגמול עבודה במנוחה שבועית.

סעיף 26ב(א) לחוק הגנת השכר קובע כדלהלן:
"בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעביד לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו...."(ההדגשה הוספה – ק.כ.).

התובע הצהיר כי שהה באתרי הבניה שעות רבות ועבד שעות נוספות. בעדותו הוסיף כי כאשר הייתה יציקה באתר הרי שמתוקף תפקידו היה עליו לשהות באתר עד לסיומה גם אם היא הסתיימה בשעות הערב המאוחרות. עדותו של התובע הייתה עקבית ולא נסתרה. מכאן, שהוכח כי התובע עבד בשעות נוספות בתקופת עבודתו אצל הנתבעת.

במקרה שלפנינו אין מחלוקת כי הנתבעים לא ביצעו רישום של שעות עבודתו של התובע. התובע הציג לפנינו רישומי שעות שביצע אולם לטעמנו לא ניתן לסמוך על רישומים אלה, משתי סיבות:

האחת, רישומי השעות של התובע אינם מציינים את שעת התחלת העבודה ואת שעת סיומה אלא רק את מספר שעות שלטענתו עבד באותו היום. מעיון ברישומי השעות עולה כי התובע עבד תמיד שעות "עגולות" וכי מעולם לא עבד מספר דקות יותר או פחות משעה "עגולה". עובדה זו מצביעה על כך שהרישומים אינם אותנטיים.

השנייה, התובע עצמו הודה בעדותו כי הרישומים שהוגשו לא בוצעו ב"זמן אמת" בתקופת העבודה. ובלשונו של התובע: "את רובם ערכתי בסביבות סוף חודש נובמבר דצמבר 2011 ואת השאר לקראת כתב התביעה שהגשנו לבי"ד זה". אמנם התובע הוסיף בעדותו כי ניהל יומנים אישיים בתקופת העבודה שבהם רשם את שעות עבודתו המדויקות וכי הרישומים שהוגשו מבוססים על אותם יומנים, אולם אין בכך כדי לסייע לתובע מכיוון שהוא לא הגיש לבית הדין את הרישומים האותנטיים.

בנסיבות אלה, אין לקבל את רישומי שעות העבודה שצורפו לתצהיר התובע ואין לבצע תחשיב על יסודם.

עם זאת, משהתובע עבד בשעות נוספות בפועל יש לבצע חישובים בהתאם להוראות סעיף 26ב(ב) לחוק, קרי - שישים שעות עבודה נוספות לחודש. משהתובע עבד שישה ימים בשבוע הרי ש-48 שעות (6 ימים x 2 שעות x 4 שבועות) יחושבו בשיעור של 125% ואילו 12 השעות הנותרות יחושבו בשיעור של 150%. שווי שעת עבודה של התובע היא 55 ₪ בהתאם להיקף המשרה בענף הבניה (10,000/182).

בהקשר זה אציין כי משהתיקון לחוק נכנס לתוקף בחודש פברואר 2009, יבוצע חישוב מחודש זה בלבד. באשר חודש ינואר 2009 סבורני כי לא עלה בידי התובע להוכיח את שעות עבודתו במדויק משלא הוצגו רישומים אותנטיים כאמור ולכן לא ייפסק לו שכר עבור עבודה בשעות נוספות בגין חודש זה.

התובע זכאי לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות בסכום של 171,600 ₪ לפי החישוב הבא:
48 ש' x 55 ₪ x 125% x 40 חו' = 132,000 ₪
12 ש' x 55 ₪ x 150% x 40 חו' = 39,600 ₪

אי לכך התובע זכאי לתשלום בעד עבודה בשעות נוספות בסכום של 171,600 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 18.7.2012 ועד לתשלום בפועל.

פדיון חופשה
התובע טען כי הוותק שלו בענף הבניין הוא מעל 11 שנים. לטענתו, בתקופת עבודתו אצל הנתבעת היה זכאי לתשלום בעד 100 ימי חופשה, מהם יש להפחית 2.5 ימי חופשה שניצל בפועל. אי לכך, נטען כי ה וא זכאי לתשלום פדיון חופשה בסכום כולל של 42,900 ₪ .

מנגד טענו הנתבעים כי התביעה לתשלום פדיון חופשה התיישנה וכי הנתבעת הוציאה את התובע לחופשות בבתי מלון בארץ ולא ניכתה את ימי החופשה בתלושי השכר . לתצהיר הנתבע צורף שובר תשלום על חופשה במלון דן אילת בסכום של 2,788 ₪ לצורך הוכחת ה טענות.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצא תי כי התובע זכאי לתשלום פדיון חופשה, כפי שיפורט להלן.

בהתאם לסעיף 26 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 (להלן: חוק חופשה שנתית) חייב מעביד לנהל פנקס חופשה שבו ירשמו בין היתר מועדי החופשה, דמי החופשה ששולמו ותאריך תשלומם. הלכה היא כי נטל ההוכחה בדבר ימי החופשה שניצל העובד מוטל על המעביד. וכפי שנפסק בפרשת ציק ליפוט "מחובתו של המעביד לדעת כמה ימי חופשה הוא חייב לעובדו, וכמה נתן למעשה, ולנהל פנקס חופשה ולרשום בו את הפרטים הדרושים כאמור בסעיף 26".

אוסיף כי בהתאם לפסק דין אנויה זכאי העובד לפדיון חופשה בגין ארבע השנים האחרונות לעבודתו, מכיוון שבהתאם לסעיף 7 לחוק חופשה שנתית ניתן לצבור ימי חופשה לכל היותר בגין שלוש שנים בצירוף הימים שנצברו לזכותו של העובד בשנת העבודה השוטפת. משכך, התובע זכאי לפדיון חופשה בגין כל תקופת עבודתו.

הנתבעת לא הציגה רישום של ימי חופשתו של התובע פרט לתלושי השכר. כמו כן, הצהרתו של הנתבע בדבר יציאת התובע לימי חופשה רבים על חשבון הנתבעת אשר לא הופחתו מימי החופשה בתלוש השכר נטענה באופן סתמי ולא הוכחה. מעיון בתלושי השכר עולה כי מידי חודש צברה הנתבעת יום חופשה אחד לזכות התובע ו העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח, על ידי www.court.gov.il

^
X

חיפוש פסקי דין:

טיפול אישי קרובים אל | פרגולות קרובים אל יהודה/פלמ''ח, ערד, ישראל | ייעוץ מקצועי קרובים אל Unnamed Road, Acre, ישראל | מהנדסי קרקע וביסוס קרובים אל | הפקות קרובים אל Unnamed Road, ישראל | מהנדסי מכונות קרובים אל הקנאים 51, ערד, ישראל | מראות קרובים אל הארזים 1, נתיבות, ישראל | מכולות וקונטיינרים קרובים אל עירית/ורד, ערד, ישראל | כלים ואביזרים לבית/עסק קרובים אל הפרחים 40, כרמיאל, ישראל | מוהלים קרובים אל Unnamed Road, Dimona, ישראל | מהנדסים אזרחיים קרובים אל הגנים 19, רמת השרון, ישראל | ציוד ואספקה לחדרי שירותים קרובים אל המסגר 26, בית שמש, ישראל | קולנוע קרובים אל שאול המלך 5, אשדוד, ישראל | מראות קרובים אל 31, פדויים, ישראל | דלתות קרובים אל | מצברים קרובים אל סמטת הנביאים 8, קרית שמונה, ישראל | וטרינרים קרובים אל | מוסכים קרובים אל Unnamed Road, Kidron, ישראל | חונכות לבני נוער קרובים אל | פיקוד ובקרה קרובים אל משעול הדרור/קדש, מגדל העמק, ישראלמחירון עבודות איטום | מחירון פיתוח נופי | מחירון עבודות חשמל ומתח נמוך | מחירון חומרי מליטה אגרגטים מוספים וערבים | מחירון חומרי איטום ובידוד תרמי | מחירון מכסים לתאי בקרה  | מחירון עבודות אבן | מחירון פנלים מבודדים | מחירון עבודות צביעה | מחירון עבודות טיח | מחירון חומרים לעבודות אבן | מחירון אביזרים למים וביוב | מחירון עבודות גינון והשקיה | מחירון קירות תמך מקרקע משוריינת | מחירון תשתיות תקשורת | מחירון תבניות לעמודים וראשי כלונס | מחירון עוגני קרקע | מחירון חומרים לעבודות ריצוף וחיפוי | מחירון רכיבים מתועשים בבניין | מחירון מרחבים מוגנים ומקלטים | מחירון רצפות מאריחי פלדה | מחירון מערכות אוטומטיות לכיבוי אש במים (ספרינקלרים) | מחירון זכוכית שטוחה אנטיסאן | מחירון תקרות צלעות מצולבות (קסטות) | מחירון מא"זים אופיין C | מחירון קידוח אופקי גמיש עם צינורות פוליאתילן ע"י מכונת HDD | מחירון צינורות פלדה | מחירון בידוד תקרות אקוסטיות | מחירון אגרגטים (בשער המפעל) | מחירון מיכלי מים מפוליאתילן | מחירון עלות חומרים לעבודות שלד | מחירון ביטומנים מנושבים ואלסטומרים ביישום חם | מחירון תעלות תאורה בתקרות אקוסטיות | מחירון מתקנים וציוד לבריכות שחיה | מחירון צינורות, ספחים ואביזרים פולירול, R-PP )פוליפרופילן( דוגמת "חוליו | מחירון תאי בקרה מלבניים לניקוז מבטון טרום | מחירון חפירות ובסיסי בטון | מחירון משאבות ביוב וניקוז | מחירון מיכלים לכימיקלים ולדשן מפולי | מחירון רצפות מאריחי פלדה | מחירון תאי בקרה | מחירון חימום רצפתי | מחירון יח' טיפול באוויר מסוג מפוח נחשון דקורטיביות מוזנות מים קרים | מחירון כיורים וקערות | מחירון ריתוך וחיתוך צנרת פלדה ופוליאתילן | מחירון זכוכית שטוחה מחוסמת | מחירון קורות יסוד וקירות מסד | מחירון ריצוף בשטיחים | מחירון שיפולים )פנלי | מחירון אביזרים למים קרים וחמיםבפני סגן הנשיאה, כב' השופט אברהם הימן מאשימה 1. מ.י. לשכת תביעות מרחב שפלה - שלוחת נגד נאשמים 1. | בפני כב' השופטת ישראלה קראי-גירון מבקשים 1. פדואל בן סימון נגד משיבים 1. כונס נכסים רשמי מחוז חי | מספר בקשה:86 לפני כבוד השופט אילן ש' שילה, סג"נ בעניין: פקודת החברות ובעניין: אופיס דיפו ( | בפני כב' סגן הנשיאה, השופט אברהם הימן המאשימה מדינת ישראל נגד הנאשם אלכסיי בלוב <#1#> נוכחים: | בפני כב' השופטת מירב קלמפנר נבון תובעים 1. סרגיי קובלנקו 2. יוליה קובלנקו נגד נתבעים 1. מגדל חבר | בפני כב' השופט דניאל בן טולילה המאשימה מדינת ישראל ע"י בא-כוחה עו"ד רומן זילברמן נגד ה | בפני כב' השופט דורון חסדאי מבקשים 1. יצחק תומר נגד משיבים 1. חברת החשמל לישראל בע"מ. 2. סאל | לפני כב' השופטת נאוה ברוורמן תובעים 1. א.ק.י. אוטו קלאב בע"מ נגד נתבעים 1. איטליאנו מכונאות | לפני כב' השופט הבכיר שכיב סרחאן התובע מופיד חמוד נגד הנתבעות 1.ס.ב. הנדסה ומדידות בע"מ 2.הפ | לפני כב' הגורם שיפוטי בתיק תאור קבוצת שייכות צד א 1. מ.י. שלוחת תביעות אילת-משטרת אילת נגד נאשמי | בפני כב' השופטת איילת הוך-טל תובעות נגד נתבעים החלטה משחלף המועד להגשת כתב הגנה מטעם הנתבע מס | מספר בקשה:24 לפני כב' השופט הבכיר שכיב סרחאן התובע מוחמד שחאדה נגד הנתבעים 1.עבד אסמאעיל 2.הכשרת | בפני כב' השופט ישי קורן תובעים 1. דניאל אושר נגד נתבעים החלטה 1. בשל הפער בין חוות דעת המומחים מ | בפני כב' השופטת רבקה גלט מאשימה 1. עירית לוד נגד נאשמים 1. עלי געבאלי הודעה | בית דין אזורי לעבודה בירושלים ב"ל 10317-10 איתן יאיר נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים 13 מרץ 2012 | בפני כב' השופט יוסף בן-חמו התובע פח'רי ח'טיב נגד הנתבע עזאת פאהום (המנוח) החלטה ניתנה הי | החלטה בתיק רע"א 10104/02 - א' בבית המשפט העליון רע"א 10104/02 - א' בפני: כבוד הרשם בעז אוק | בפני כב' השופטת מרים קסלסי מאשימה 1. מדינת ישראל נגד נאשמים 1. יעקב גבאי הודעה כתב האישום בוטל ב | בבית המשפט העליון רע"א 7941/99 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר המבקש: אלקלעי יוסף נגד המשיבים: 1. אל | בפני כב' השופט אלכסנדר רון מבקשים 1. מדינת ישראל נגד חשודים 1. עותמאן אבו סנינה הודעה על כספים ה | החלטה בתיק בר"ם 4176/05 בבית המשפט העליון בירושלים בר"ם 4176/05 - ב' בפני: כבוד הרשם יגאל | בפני כב' השופטת עיריה מרדכי תובעים 1. זהבה אלאלוף נגד נתבעים 1. עיריית בת ים אל: בצלאל פרידמן, 0 | החלטה בתיק ע"פ 428/16 בבית המשפט העליון ע"פ 428/16 לפני:כבוד השופט י' עמית המערערת:הסנגורי | מספר בקשה:1 בפני כב' השופט דאוד מאזן תובע עידן אדרי נגד נתבע אבי מלדה ת,ז. 303163679 פסק דין בתי | בית משפט השלום בחדרה ת"פ 41047-10-11 מדינת ישראל נ' עגאג תיק חיצוני: 0-1180-43395-2011 בקשה