מבצע בוטוקס

עורכי דין

abc.org.il מספק לכם מנוע חיפוש פסקי דין משוכלל בטכנולוגיית HT היחיד בישראל
חיפוש פסקי דין לפי עורך דין חיפוש פסקי דין לפי שופט חיפוש פסקי דין לפי בית משפט חיפוש פסקי דין לפי סוג תיק חיפוש פסקי דין לפי נושא חיפוש פסקי דין חופשי
לפי עו"ד לפי שופט לפי בית משפט לפי סוג תיק לפי נושא חיפוש חופשי
DOC
PDF

פסק דין

25 דצמבר 2014

לפני:

כב' השופטת אביטל רימון-קפלן
נציג ציבור (עובדים): מר מרדכי רון
נציג ציבור (מעסיקים): מר גדעון דרמן

התובע
שמעון זאידמן, ת.ז. XXXXXX734
ע"י ב"כ: עו"ד שלומי כהן
-
הנתבעים

שניהם ע"י ב"כ: עו"ד אהד מנדל

פסק דין

לפנינו תביעתו של מר שמעון זאידמן (להלן – התובע), כנגד הנתבע 1 – מר לאון פדידה (להלן – הנתבע), וכנגד נתבעת 2 – חברת "הסעות השקם 1996 בע"מ" (להלן – הנתבעת) לקבוע כי בינו לבין הנתבע או למצער שני הנתבעים התקיימו יחסי עובד ומעביד בתקופה נשוא התביעה.
בכפוף לקביעה זו עותר התובע לחיוב הנתבע או למצער, הנתבעים ביחד ולחוד, בתשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתו וסיומה ובכלל זה בתשלום פיצויי פיטורים, הפרשי שכר עד לגובה שכר מינימום, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים ופיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה.

העובדות
ואלו העובדות שביסוד המחלוקת נשוא תביעה זו:

1. התובע, יליד 19.4.44, שימש כנהג מונית בתקופה שהחל מיום 12.5.91 עד ליום 6.2.11 (להלן- התקופה נשוא המחלוקת).
ביום 6.2.11 בסמוך להגיעו של התובע לגיל 67, ניתן גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בחיפה (תיק ת"ד 891-09-09) (ראה: נספח 4 לתצהיר התובע), במסגרתו נשלל רשיונו של התובע לתקופה של 4 חודשים.

2. הנתבע אף הוא נהג מונית אשר במועדים שונים (השנויים במחלוקת) היה בעליה של מונית עליה נהג התובע.
כמו כן, לנתבע מניות בחברות מוניות שונות כפי שיפורט להלן בהמשך.

3. הנתבעת הינה קואופרטיב של בעלי מוניות המאוגד כחברה בערבון מוגבל ומשמשת כקבלן משנה של חברת "מוניות השקם קרית מוצקין בע"מ" (להלן – מוניות השקם), לצורך ביצוע נסיעות. לנתבעת אין תחנת מוניות משל עצמה, אלא היא עושה שימוש בתחנת המוניות של מוניות השקם.
לטענת הנתבעים מטרת הקמתה של הנתבעת, היתה לאפשר לבעלי המוניות לייצג את ענייניהם בפני הרשויות בצורה יעילה יותר ולהוזיל עלויות משותפות לצורך הפעלת המוניות כגון קנית דלק, חלפים ותיקונים.

כעולה מתמציות רישום רשם החברות שהוגשו על ידי הצדדים, המדובר במספר חברות שהוקמו במועדים שונים, כדלקמן:

החברה הראשונה שהוקמה היא מוניות השקם.
תאריך הרישום: 11.7.88.
בעלי המניות נכון למועד הגשת התמצית: ששה עשר בעלי מניות, בניהם הנתבע, מר מרדכי מראלי - מנהל הנתבעת (שהעיד בתיק זה מטעם הנתבעים) וחברת מוניות השקם עצמה . כל אחד מבעלי המניות מחזיק נכון למועד הגשת תמצית הרישום ב-10 מניות מסוג הנהלה, ו- 100 מניות רגילות.

החברה השניה שהוקמה היא חברת "עוז - ברק הובלות והסעות בע"מ".
תאריך הרישום: 6.7.93.
בעלי המניות נכון למועד הגשת התמצית: מר מראלי מחזיק נכון למועד הגשת תמצית הרישום ב- 12 מניות רגילות, והנתבעת ב-1,188 מניות רגילות.

החברה השלישית שהוקמה היא הנתבעת.
תאריך הרישום: 22.12.96.
בעלי המניות נכון למועד הגשת התמצית: חברת "מוניות נווה גנים בע"מ", המחזיקה נכון למועד הגשת תמצית הרישום ב – 100 מניות רגילות והיא בעלת המניות היחידה בחברה זו.

החברה הרביעית שהוקמה היא חברת "מוניות נווה גנים בע"מ"
תאריך הרישום: 16.1.08.
בעלי המניות נכון למועד הגשת התמצית: חמישה עשר בעלי המניות המחזיקים במוניות השקם למעט חברת מונות השקם . נכון למועד הגשת תמצית הרישום כל אחד מבעלי המניות מחזיק במניה אחת.

4. לטענת הנתבעים (המוכחשת על ידי התובע) בשנת 2000 הועברו המוניות של חברי הקואופרטיב לבעלות הנתבעת, אם כי אף לטענת הנתבעים במהלך השנים קנו חברי הקואופרטיב את המוניות בחזרה מהנתבעת, כך שנכון לשנת 2012 לא נותרו עוד מניות בבעלות הנתבעת.

5. בכל התקופה נשוא המחלוקת נהג התובע במונית שבבעלות הנתבע או הנתבעת (כפוף למחלוקת בין הצדדים של מי בדיוק היו המוניות, בכל עת), מכח התקשרות בינו לבין הנתבע או הנתבעת.

6. מכל מקום, ועל אף המחלוקת בין הצדדים באשר לזהות הגורם עמו התקשר התובע בכל עת, היינו הנתבע או הנתבעת (אשר ייקראו להלן שלם הנוחות - הגורם המתקשר), לא היה חולק בין הצדדים כי מתכונת ההתקשרות במשך כל התקופה נשוא המחלוקת היתה אותה מתכונת, ולפיה:
התובע נהג על המונית שבבעלות הגורם המתקשר וביצע בה הן נסיעות, הן נסיעות מתוכננות מראש של הסעת עובדים למפעלים מכח התקשרות שבין הגורם המתקשר לבין אותם מפעלים, הן נסיעות אליהן הופנה על ידי הגורם המתקשר והן נסיעות של נוסעים שאסף בדרכו (להלן כולן ביחד - הנסיעות).
תמורת הנסיעות הועברה לגורם המתקשר וממנה קיבל התובע תמורה בגובה: 30% מהפדיון היומי. אין חולק בין הצדדים כי התובע היה מקבל את התמורה במזומן בסיום כל משמרת שביצע.
בהתאם למתכונת זו 70% מהפדיון היומי, הועבר לגורם המתקשר והוא נועד בין היתר לכיסוי הוצאות השימוש בתחנה, תחזוקה שוטפת טיפולים תיקונים, חלפים וכיו"ב הוצאות בגין המונית וכן לצורך תשלום מלוא המע"מ על ההכנסה הכוללת מהפדיון.
כך גם לא היה חולק כי במשך כל התקופה נשוא המחלוקת, היה במונית יומן של הגורם המתקשר שבו מילא התובע את שעת תחילת עבודתו, את שעת סיום העבודה ואת הקילומטראז' שנסע בכל משמרת (להלן-היומן). בנוסף נדרש התובע למלא דוחות יומיים בהם פורטו הנסיעות שביצע והפדיון שהתקבל בגינן (להלן-הדוחות).

7. זאת ועוד, מדי חודש הופקו לתובע תלושי שכר על ידי הגורם המתקשר בגין התמורה שקיבל במהלך החודש (כפוף לטענת התובע כי הסכומים הנקובים באותם תלושים אינם משקפים את התמורה החודשית המלאה שקיבל).
כעולה מתלושי השכר שהציג התובע:
החל מחודש מאי 91' ועד לחודש דצמבר 1999 (כולל) - צויין שמו של הנתבע בתלושי השכר כמעסיקו של התובע.

החל מחודש ינואר 2000 ועד לחודש נובמבר 2005 (כולל) - צויין שמה של הנתבעת בתלושי השכר כמעסיקתו של התובע, אם כי תחת הכותרת "מחלקה" באותם תלושים ננקב שמו של הנתבע.

החל מחודש דצמבר 2005 ועד לחודש פברואר 2011 (כולל) - צויין שמה של הנתבעת בתלושי השכר כמעסיקתו של התובע, ללא ציון הכותרת "מחלקה".
מכל מקום אין חולק כי במשך כל התקופה, הגורם שצוין כמעסיק בתלושי השכר דיווח על התובע כעובד שכיר על פי טופס 101, ניכה מן התובע תשלומי חובה (מס הכנסה, ביטוח לאומי, ביטוח בריאות) והעבירם לרשויות המוסמכות.

8. להשלמת התמונה יצויין עוד כי לא היה חולק שתקופה נשוא התביעה, החזיק התובע, בנוסף לעיסוקו כנהג מונית, גם במספר משתנה של זכויות ציבוריות, אותן השכיר לאחרים.
"זכות ציבורית" הינו רשיון להפעלת מונית המוענק על ידי משרד התחבורה. על מנת להפעיל מונית יש לקבל מוועדת המוניות של משרד התחבורה, רישיון הפעלת מונית - זכות ציבורית ("מספר ירוק" בעגה עממית).
על מנת לקבל "זכות ציבורית" אין צורך ברישיון נהיגה, ואף לא בבעלות על מונית. הזכות להפעלת מונית עומדת בפני עצמה והיא זכות אותה רשאי בעליה להשכיר לאחרים.

עיקרי המחלוקות בין הצדדים
9. מטבע הדברים, עיקר המחלוקת בין הצדדים נסבה על השאלה, האם כטענת התובע במשך כל התקופה נשוא המחלוקת התקיימו יחסי עובד- מעביד בינו לבין הגורם המתקשר (לשיטת התובע: הנתבע ולמצער שני הנתבעים), או שמא כטענת הנתבעת, התובע פעל במשך כל התקופה נשוא המחלוקת כנהג מונית עצמאי אשר שכר את המונית מהגורם המתקשר, לפי העניין.
במסגרת מחלוקת זו חלוקים הצדדים ביניהם אף בקשר לזהות הגורם המתקשר, האם כטענת התובע במשך כל התקופה נשוא המחלוקת מעסיקו היה הנתבע, או למצער הנתבע והנתבעת בתקופות שונות, או שמא כטענת הנתבעים הנתבע היה הגורם המתקשר עם התובע בתחילת התקופה (שממילא התיישנה) ולאחריה ההתקשרות היתה מול הנתבעת.

10. עוד בכפוף לקביעות במחלוקת דלעיל, חלוקים הצדדים ביניהם, האם כטענת התובע ככל שייקבע שהנתבעת היתה מעסיקתו, התקיימו התנאים המצדיקים להרים את מסך ההתאגדות של הנתבעת וחיוב הנתבע ביחד ולחוד בכל חובות הנתבעת, או שמא כטענת הנתבעת אין עילה להרמת מסך ואין מקום להרים את מסך ההתאגדות של הנתבעת כלפי הנתבע.

11. בכפוף להכרעה במחלוקת בשאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד, חלוקים הצדדים ביניהם בשאלת זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים, הפרשי שכר מינימום, פדיון חופשה, דמי הבראה והפרשות לקרן פנסיה.
בנוסף, וככל שיקבע שהתקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין הנתבעים או מי מהם, חלוקים הצדדים ביניהם בשאלות הבאות:
א. האם בנסיבות סיום ההתקשרות בין הצדדים, זכאי התובע לפיצויי פיטורים בשל התפטרות בהגיעו לגיל פרישה, או שמא כטענת הנתבעים התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים, שכן לא התפטר בנסיבות המזכות על פי חוק בפיצויי פיטורים בגין עילה זו.
ב. בכפוף לכך שיקבע כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים, חלוקים הצדדים ביניהם בשאלה מהו השכר הקובע לצורך חיושבם.
ג. האם התובע זכאי להפרשי שכר מינימום, אם לאו.
ד. מהו הבסיס לחישוב ערך יום חופשה.
ה. האם התובע זכאי לפיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה ובאיזה סכום.

דיון והכרעה
12. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע. כמו כן הוזמן להעיד מטעם התובע, מר אמיר בן יוסף, שעבד לטענתו בנתבעת במשך מספר שנים.
מטעם הנתבעים הוגש תצהיר עדות ראשית של הנתבע ושל מר מרדכי מראלי - מנהל הנתבעת.
התובע, הנתבע ומר מראלי נחקרו בפנינו בחקירה נגדית על תצהיריהם, ומר בן יוסף העיד בעדות ראשית בפנינו, עליה נחקר בחקירה נגדית.

להשלמת התמונה נוסיף, כי במסגרת תצהיר עדותו הראשית כלל התובע תביעה להפרשי שכר שלא נכללה בכתב התביעה שהגיש.
בהסכמת הנתבעים, הותר לתובע לתקן את כתב תביעתו על ידי הוספת רכיב הפרשי שכר כאמור, ולנתבעים הותר להגיש הודעה בכתב ביחס לרכיב זה שתחשב כחלק מכתב הגנה מתוקן, ללא צורך בהגשת כתב הגנה מתוקן מחדש.

משהוצגו הפלוגתאות שבין הצדדים נשוא תביעה זו, נפנה להלן לדון בהן.

כמבואר לעיל הצדדים חלוקים ביניהם הן בשאלת זהות הגורם המתקשר עם התובע במהלך התקופה נשוא המחלוקת והן בשאלת התקיימותם של יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין גורם המתקשר, מחלוקות שהן מעצם טיבן כרוכות ושלובות האחת בשניה.
עם זאת, הואיל ולא היה חולק בין הצדדים כי מתכונת ההתקשרות במשך כל התקופה נשוא המחלוקת, היתה זהה, ללא קשר לזהות הגורם המתקשר, נפנה להלן לדון תחילה בשאלה האם התקיימו יחסי עובד- מעביד בין התובע לבין הגורם המתקשר, ובכפוף להכרעה בשאלה זו, נפנה לדון בשאלת זהות הגורם המתקשר, ככל שיהא בכך צורך.

האם התקיימו יחסי עובד- מעביד בין התובע לבין הגורם המתקשר
13. לטענת התובע במשך כל התקופה נשוא המחלוקת התקיימו יחסי עובד- מעביד בינו לבין הגורם המתקשר. לטענתו, כל מבחני העזר שנקבעו בפסיקה לצורך בחינת קיומם של יחסי עובד- מעביד, מתקיימים בענייננו. כך לטענתו, מעסיקו היה זה שקבע על איזו מונית יעבוד, קבע לו את משמרות העבודה ואת יעדי הנסיעות, כאשר 70% מהנסיעות שביצע היו הסעות עבור מפעלים שחתמו הסכמים עם מעסיקו, ואף נערכה לו בדיקה ביטחונית על ידי מר מראלי לצורך כניסה לחלק מהמפעלים. כך גם הוא עצמו היה מחוייב לערוך דיווח יום יומי על הנסיעות שביצע בכל משמרת ושעות עבודתו, וחויב, כמו גם יתר הנהגים בתחנה, להגיע לעבודה מגולח ובלבוש הולם.
עוד טוען התובע כי החל משלב מסויים אף הותקן במונית מתקן GPS שאיפשר לעקוב אחר מיקומו.
מכל מקום, במשך כל תקופת ההתקשרות הופקו לו תלושי שכר מדי חודש בחודשו, ואף שולמו ונוכו ממנו כל התשלומים כנדרש לגבי עובד שכיר, התנהלות שאינה עולה בקנה אחד עם טענת הנתבעים להיותו נהג מונית עצמאי.

14. מנגד, לטענת הנתבעים, כלל לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובע לבין מי מהנתבעים. לטענתם, היחסים בין הצדדים היו של שוכר מונית ומשכיר. כך גם לטענתם, השיטה לפיה הנהג היה מקבל 30% מהפדיון, הינה נוהג מוכר בענף המוניות מזה שנים רבות, והתובע לא דרש לשנותו.
לטענת הנתבעים, על אף הנפקת תלושי שכר לתובע, התמורה שקיבל איננה שכר עבודה יומי, אלא תמורה לפי הספקו האישי של התובע.
באשר לפיקוח על עבודתו של התובע, טוענים הנתבעים כי לא היתה להם שליטה על שעות וימי עבודתו של התובע; כי היה זה התובע שבחר כמה ימים וכמה שעות לעבוד, על פי שיקול דעתו. לטענת הנתבעים, העובדה שהתובע העדיף לבצע הסעות מוזמנות מראש למפעלים, אינה מלמדת בהכרח על קיומם של יחסי עובד-מעביד.
מכל מקום לטענת הנתבעים, חלק מהנסיעות שביצע התובע היו נסיעות יזומות על ידי התחנה אך חלקן האחר היו נסיעות מזדמנות שיזם התובע. בנוסף טוענים הנתבעים כי הנסיעות למפעלים וההסעות המאורגנות לא היו המרכיב העיקרי בנסיעותיו של התובע.
ביחס למתקן ה-GPS , טוענים הנתבעים כי מערכות אלו הותקנו במוניות רק בשנת 2010, ובכל מקרה לנהג יש שליטה על המערכת, במובן זה שהוא זה שמגדיר מתי הוא פנוי לביצוע נסיעה ומתי לא.
עוד טוענים הנתבעים כי הפקת תלושי השכר אינה מלמדת על קיומם של יחסי עובד ומעביד בהכרח שכן היא בוצעה לטובת הנהגים על מנת לחסוך מהם את ההתנהלות כעצמאים מול הרשויות, וכן את העלויות כעצמאים.
בנוסף טוענים הנתבעים כי בענף המוניות לא מקובל לערוך הסכמים בכתב והעדרו של הסכם שכירות בכתב אינו שולל את העובדה שזו היתה מהות ההתקשרות בפועל.

15. המבחן הרווח כיום לקביעת מעמדו של מבצע עבודה, האם "עובד" הוא או "עצמאי", הוא המבחן המעורב [ראה: ע"ע 300021/98 עו"ד זאב טריינין – מיכה חריש ומפלגת העבודה, פד"ע לז, 433; בג"צ 5168/93 שמואל מור נ' בית הדין הארצי ואח', פ"ד נ(4) עמ' 628; מ. גולדברג, "'עובד' ו'מעביד' - תמונת מצב" עיוני משפט יז (תשנ"ב- נ"ג) 19, 30].
מבחן זה מחיל בקרבו את מבחן ההשתלבות על שני פניו: החיובי והשלילי, וכן מבחני משנה נוספים כגון: כפיפות או אופן הפיקוח על ביצוע העבודה; ביצוע העבודה באופן אישי; הדרך בה ראו הצדדים את ההתקשרות ביניהם; צורת תשלום התמורה ושיעורה כמו גם בבעלות מי היו כלי העבודה ששימשו למתן השירות.

לגבי מהותו של מבחן ההשתלבות, נפסק בדב"ע נה/27-3 יואל סריג ובניו – ניסים כהן, עבודה ארצי, כרך כט' [1], 129:
"על מבחן זה, כמבחן "מוביל" לקביעת יחסי עובד - מעביד, נאמר:
"מזה מספר שנים, המבחן המוביל לקיום יחסי עובד-מעביד הוא, מבחן ההשתלבות (דב"ע לא/27-3 עירית נתניה - בירגר פד"ע ג' 177 בע' 186), על שני פניו, החיובי והשלילי.
החיובי - שלפיו, "תנאי ל'השתלבות' במפעל הוא שקיים מפעל יצרני לשירותים או אחר, שניתן להשתלב בו, שהפעולה המבוצעת צריכה לפעילות הרגילה של המפעל ושהמבצע את העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל ועל כן אינו 'גורם חיצוני'" (דב"ע לא/27-3 הנ"ל, בע' 189; דב"ע לד/181-0 קואסמה מוסד לביטוח לאומי פד"ע ו' 234).
והשלילי - שהאדם בו מדובר 'אינו בעל עסק משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני' (דב"ע לא27-3 הנ"ל, בע' 188; דב"ע מה82-3 הרשליקוביץ - פז-גז בע"מ פד"ע יז 97 בעמ' 101)".

16. על מהותו של הפן החיובי של מבחן ההשתלבות, נפסק:
"...תנאי ל'השתלבות' במפעל הוא שקיים מפעל יצרני לשירותים או אחר, שניתן להשתלב בו, שהפעולה המבוצעת צריכה לפעילות הרגילה של המפעל ושהמבצע את העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל ועל כן אינו 'גורם חיצוני".
[ראה: דב"ע נה/27-3 יואל סריג לעיל; דב"ע לד/181-0 קואסמה - המוסד לביטוח לאומי פד"ע ו' 234 ].
ובאשר לפן השלילי של מבחן ההשתלבות, הרי שכאמור עניינו של מבחן זה הוא בשאלה, האם נותן השירות 'אינו בעל עסק משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני'.
ובאשר לאופן הבחינה נפסק כי "לענין דיון במעמדו של אדם כעובד או כמפרנס עצמאי אין להגיע למסקנה, אלא על פי מכלול הסממנים והעובדות הנותנים, במצטבר, תמונה כוללת ושלמה" [ראה: דב"ע לג/30-0 המוסד לביטוח לאומי - אבא כהן ומאפית כץ בע"מ פד"ע ד' 393; דב"ע מה/82-3 יצחק הרשליקוביץ - פזגז בע"מ פד"ע יז' 97 ].

בסופו של יום, ההכרעה אם במקרה מסוים התקיימו יחסי עובד ומעביד בין שניים, תעשה על פי משקלם המצטבר של מכלול הסממנים והמבחנים ועל פי שיקולי מדיניות [ראה: דב"ע נב/158-3 יאיר – גליברמן, פד"ע כה 31].נ

17. משכך הם פני הדברים, אין זאת אלא שאשר יקבע לגבי מעמדו של התובע בתקופת ההתקשרות עם הנתבעים, הוא מצב הדברים כהוויתו, כאשר הקביעה האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לנתבעים או מי מהם, אם לאו, היא קביעה שיפוטית שתוכרע על פי מכלול הסממנים והעובדות ועל פי שיקולי מדיניות, ולא על פי האופן שבו ראה צד זה או אחר את ההתקשרות.

זאת ועוד, אופן תשלום התמורה, באמצעות תלוש שכר או באמצעות הפקת חשבונית, אינה מכריעה בסוגיה זו, אך בהינתן כי במשך כל התקופה נשוא המחלוקת הופקו לתובע תלושי שכר והגורם המתקשר הציג עצמו כמעסיקו של התובע כלפי כולי עלמא - הרי שלמצער, הנטל להראות כי למרות הנחזה מהתנהגות הצדדים לאורך שנים באשר למהות ההתקשרות, המדובר הלכה למעשה בהתקשרות לשכירת מונית - מוטל על הנתבעים.

אחר הבהרות אלו נפנה להלן לבחון את מעמדו של התובע המסוים בענייננו.
18. אשר לפן חיובי של מבחן ההשתלבות, הרי שכאמור מבחן זה קובע שלושה תנאים מצטברים להתקיימותו, כדלקמן:
א. תנאי ל'השתלבות' במפעל הוא שקיים 'מפעל' יצרני לשירותים או אחר, שניתן להשתלב בו;
ב. שהפעולה המבוצעת צריכה לפעילות הרגילה של המפעל;
ג. שהמבצע את העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל.

אשר לתנאי הראשון - בענייננו מתוך גרסאות שני הצדדים עולה כי קיים מפעל בו ניתן להשתלב, היינו תחנת המוניות שממנה פעלה הנתבעת. בהקשר לכך העידו הנתבעים כי הנתבעת היתה קבלן משנה של מוניות השקם, בעלת התחנה (ראה עדות מר מראלי: בעמ' 19 לפרוטוקול ש' 10-12), ולשיטת הנתבע אף הפדיון של הנהגים הועבר למוניות השקם ולא לנתבעת (ראה עדותו: בעמ' 18 לפרוטוקול ש' 23-24, וש' 29-32).

אשר לתנאי השני - אין צורך להכביר מילים על כך שהסעות באמצעות מוניות הן הפעילות הרגילה של המפעל, ולמעשה הפעילות העיקרית. שאר הפעולות הנעשות בתחנה הן פעולות של ארגון וניהול ענייני התחנה וההסעות.

אשר לתנאי השלישי - הרי שעולה מעדות שני הצדדים התובע כנהג מונית בתחנה היווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל וחלו עליו אותם כללים ותנאי התקשרות כפי שחלו עם יתר הנהגים.

19. משכך, הם פני הדברים, אנו קובעים כי התקיים בתובע הפן החיובי של מבחן ההשתלבות, ומכאן נפנה לבחון האם התקיים בתובע הפן השלילי של מבחן ההשתלבות, היינו האם כטענת הנתבעים השירות שניתן על ידי התובע, ניתן על ידו כבעל עסק עצמאי חיצוני לנתבעת, או שמא כטענת התובע, השירות ניתן על ידו כעובד של הגורם המתקשר לכל דבר ועניין.

כמבואר לעיל, ההכרעה בשאלות אלו, תעשה עפ"י משקלם המצטבר של מכלול הסממנים והמבחנים ועל פי שיקולי מדיניות, ועל כן נפנה להלן למבחני העזר, כפי שנקבעו בפסיקה.

עבודה אישית
20. ביצוע עבודה באופן אישי הינו סממן מובהק של היות מבצע העבודה בגדר "עובד". בענייננו, לא היה חולק כי שירות ההסעה שביצע התובע עם המונית, נעשה באופן אישי על ידי התובע ולא באמצעות נהגים אחרים מטעמו, כך שעל פי מבחן עזר זה נוטה הכף לעבר המסקנה כי התקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד.

מבחן הפקוח
21. "מבחן המרות והפיקוח", אשר שימש בעבר כמבחן המנחה בשאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד, איבד מבכורתו ומשמש כיום כמבחן עזר בלבד למבחן ההשתלבות [ראה: ע"ע 300275/98 אברהם ויסלר נ' מוקד, תק-ארצי 2000 (4), 33 ].

מכל מקום, לעניין זה נפסק, בין היתר:
"אכן, אחד הביטויים ל'שילובו' של אדם במפעל, לעניין קיום יחסי עובד-מעביד, הוא הכוח הנתון לבעלים של המפעל להטיל מזמן לזמן משימות משתנות על אותו אדם. כוח זה אינו אלא אחד הביטויים של הכוח הרחב יותר אשר לבעלים או להנהלה לארגן את העבודה במפעל.."
[ראה: דב"ע לט3-114/ איגוד המפרסמים בישראל - חיה פרוסט, פד"ע יא 144, 154].

22. בענייננו, אין חולק כי התובע נשלח על ידי הנתבעת לבצע הסעות למפעלים מכח הסכמי התקשרות שבין הגורם המתקשר (לשיטת הנתבעים, מכח התקשרות עם מוניות השקם) לבין אותם מפעלים והתובע נשלח לעשות נסיעות בהתאם להסכמים אלה, בהקשר לכך העיד מר מראלי כי הנהגים חויבו לבצע נסיעות אלו (ראה עדותו בעמ' 21 לפרוטוקול ש' 8-9) וכן ראה עדות הנתבע לעניין זה (בעמ' 17 לפרוטוקול ש' 26-29). זאת ועוד, גם ימי העבודה נקבעו על ידי הגורם המתקשר. בהקשר לכך העיד הנתבע כי הוא קבע את הימים שהתובע יעבוד (ראה עדותו: בעמ' 17 לפרוטוקול ש' 11-14), הגם שלטענתו התובע קבע את שעות עבודתו (ראה עדותו: בעמ' 17 לפרוטוקול ש' 7-10).
מכל מקום, לא היה חולק אף לשיטת הנתבעים כי היה פיקוח על הנסיעות ושעות עבודתו של התובע. בהקשר לכך העיד מר מראלי כי:
"זה ענף שהפיקוח על הרכב הוא מאוד מאוד מסובך, נהג אמור להתחיל את העבודה שלו ב-14:30 ולסיים אותה ב-22:00, הפיקוח על מה שהוא עושה בשעות האלה הוא מאוד קשה, למרות שבזמן האחרון, ב-3 שנים האחרונות קנינו מערכת ג'י פי אס שהיא נשלטת על ידי הנהג שקובע מתי הוא פנוי ומתי לא. בגדול הוא אמור לבצע את הנסיעות כשהוא נמצא במערכת. כשהוא לא נמצא במערכת הוא לא מחוייב לשום דבר" (ראה: בעמ' 21 לפרוטוקול ש': 9-13).

כך גם לצורך הפיקוח על התנהלות הנהג בזמן שהמונית ברשותו, היה במונית יומן, בו נדרש הנהג לרשום את שעת תחילת המשמרת, שעת סיומה, הקילומטראז' בעת קבלת המונית ובעת החזרתה, וכן נדרש למלא דוחות בהן פירוט של כל הנסיעות שביצע ואת הפדיון שקיבל עבורן. היומן אינו בחזקתו של הנהג אלא הוא נמצא במונית ושייך לגורם המתקשר, וכך גם הדוחות נמסרו לגורם המתקשר. על התובע, כמו על יתר הנהגים, הוטל לרשום מדי יום ביומו את שעות המשמרות, הקילומטראז' שביצע עם המונית ואת פירוט הפדיון שקיבל מהנסיעות שעשה.
ודוק, על אף ששליטת מר מראלי, התובע קבע את מספר שעות העבודה, הוא העיד כי:
"לשאלת בית הדין - ברור שיש לנו ענין מה עושה הנהג בשעות שהמונית ברשותו. אבל הפיקוח שלנו הוא בערבון מוגבל כי אנחנו יכולים אחרי שהוא בא להתחשבן איתנו לדעת מה הוא עשה בהתאם לקילומטרג' שהוא עשה. לכן בדוחות שהוא הגיש יש את הסכומים, את הקילומטרג, ואת הדלק שהוא צרך ואז אנחנו יודעים אם הוא עבד או ישב בבית קפה" (ראה: בעמ' 21 לפרוטוקול ש': 16-19).

מר מראלי הבהיר כי יש לנתבעת אינטרס שהמונית לא תהא מושבתת (ראה עדותו: בעמ' 20 לפרוטוקול ש' 20-28), והדבר מובן מאליו, שכן מונית "עומדת" היא הפסד כספי לבעל המונית ועל כן ברי הצורך בפיקוח על מידת התפוקה של הנהגים, הוא אינטרס של בעל המונית, ואמנם לעניין זה העיד מר מראלי שנהג שמתבטל בעת שהמונית ברשותו, מוחלף בנהג אחר (ראה עדותו: בעמ' 21 לפרוטוקול ש' 20-24).

על כך נוסיף, שלא היה חולק אף לשיטת הנתבעים, כי הנהגים נדרשו לבוא מגולחים ולבושים כדבעי לעבודה, וכי הנתבעת קנסה נהגים שלא פעלו לפי נוהלי התחנה (ראה: עדות מראלי בעמ' 22 לפרוטוקול ש' 18-20), ואף לא היה חולק שהנתבעת היא זו שפעלה להוציא לתובע אישור כניסה לרפאל (ראה: עדות מראלי בעמ' 22 לפרוטוקול ש' 1-5).

23. ניתן לסכם איפוא כי התובע היה נתון למרות הגורם המתקשר שסיפק לו את העבודה, עת התובע נדרש לעבוד בימים מסוימים ולבצע את הנסיעות שהקצה לו הגורם המתקשר. כך גם האפשרות לעבוד מספר שעות מצומצם, לא היתה אפשרות של ממש לנוכח האנטרס של הגורם המתקשר כי המונית תיסע שעות רבות ככל האפשר, וכאמור נהג שלא ביצע מספיק נסיעות הוחלף בנהג אחר.
הלכה למעשה, "עצמאותו" של התובע בכל הנוגע לשעות העבודה התמצתה ביכולתו לבצע במהלך המשמרת נסיעות מזדמנות בנוסף לנסיעות שקבע לו הגורם המתקשר, ובהקשר לכך מצבו של התובע אינו שונה ממצבו של כל עובד אחר המתוגמל לפי כמות התוצרת.
מכל מקום, לא היה חולק כי התובע היה נתון למרות הגורם המתקשר, בכל הנוגע לצורת הופעתו לעבודה והיה חשוף ל"קנסות" במקרה שהפר את נוהלי התחנה.

מעבר לכך, וכפי שבואר לעיל, בעת ביצוע השירות התובע גם היה נתון לפיקוח מצד הגורם המתקשר, ודוק, העובדה שלא היתה אפשרות לפקח על כל שעה וכל רגע, אין פירושה כי לא היה פיקוח ממשי מצד הגורם המתקשר, אליו הועברו דוחות מפורטים מדי יום ביומו של שעות המשמרות, הקילומטראז' והנסיעות שבוצעו עם המונית והפדיון היומי שהתקבל.

הנה כי כן, גם על פי מבחן עזר זה נוטה הכף לעבר המסקנה כי התקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד בין הצדדים.

מבחן התמורה ואופן תשלומה
24. כפי שציינו לעיל, אשר לאופן תשלום התמורה, נקבע בפסיקה שאופן תשלום התמורה אינו קובע בשאלת קיומם או אי קיומם של יחסי עובד – מעביד. לכל היותר יש בו כדי לבסס מעמד אך לא לקובעו או לשוללו [ראה: דב"ע מח/137-3 תמר אדר - פרסום מלניק בע"מ, פד"ע כ, 60; דב"ע לב/1-3 " גלוב" שירות נסיעות בע"מ – אליהו לוי, פד"ע ג, 246; דב"ע מג/106-3 יחיאל בלטנר – בטח גור, פד"ע טז, 85].
יחד עם זאת, עצם העובדה שלאורך כל תקופת ההתקשרות, הופקו לתובע תלושי שכר כנגד התמורה שקיבל, יש בה כדי להטות את הכף לעבר המסקנה כי מדובר ביחסי-עובד ומעביד, במובחן מהסכם שכירות.
זאת ועוד, וכפי שבואר לעיל, בנסיבה זו יש למצער, כדי להטיל על הגורם המתקשר את הנטל להראות כי למרות הנחזה מהתנהגות הצדדים לאורך שנים, המדובר הלכה למעשה בהתקשרות לשכירת מונית.

25. אשר למהות התמורה, המדובר כאמור בתמורה שהופקה על ידי התובע אך הועברה לגורם המתקשר שדיווח עליה במלואה כהכנסה שלו, שילם מע"מ בגינה, והתקזז מול מס הכנסה ומע"מ על הוצאות הדלק, בלאי המונית ויתר הוצאות המונית, כהוצאות מוכרות.
מכל מקום, מתוך התמורה - הפדיון, נגזרו 30% שהיוו את התמורה לתובע בגין השירות. הגם שמדובר באחוז לא מבוטל מ"ההכנסה" של הגורם המתקשר (במובחן מה"רווח"), עדיין ניתן להיווכח כי עיקר ההכנסה (גם בהנחה שהגורם המתקשר נשא בהוצאות) הועברה לגורם המתקשר.
מבחינה זו, מהות התמורה אינה עולה בקנה אחד עם "הסכם שכירות" כטענת הנתבעים, אשר על פיו לכאורה אמור הנהג לשלם סכום קבוע לגורם המתקשר בגין השימוש היומי במונית, ולהותיר בידיו את היתרה (גם אם זו מגולמת בסופו של יום בתלושי שכר שמפיק הגורם המתקשר).
מכל מקום, לאור מהות התמורה שהוסכמה, ברי כי התובע, מלבד ביצוע הנסיעות והשקעת זמנו במתן השירות, לא נשא בסיכונים/סיכויים של רווח או הפסד מהפעלת המונית, וזאת, במובחן מהתקשרות לשכירת מונית שבה למצער הסיכון להפסד מוטל כל כולו על הנהג, כשם שהסיכוי להגדיל את רווחיו הוא בידי הנהג באופן בלבדי.

מכאן שגם אם לשיטת הנתבעים, לא מקובל לערוך הסכמים בכתב בענף המוניות (ואיננו קובעים שכך) עדיין מהות התמורה שהוסכמה בין הצדדים, ואשר על פיה נהגו הצדדים בענייננו במשך שנים, מתיישבת יותר עם המסקנה שמדובר ב"עובד" שתוגמל על פי אחוז מהפדיון, מאשר עם המסקנה שמדובר בהסכם לשכירת מונית על ידי התובע.
ודוק, תשלום שכר לעובד בדרך של אחוז מהתמורה שמפיק המעביד, הינה צורת תשלום מוכרת ומקובלת ביחסי עובד ומעביד. לצורת תשלום זו אף יוחדו הוראות מיוחדות בתקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964, שם נקבע כיצד יש לחשב את שכרו הקובע של עובד שהשתכר בחלק מהפדיון או שעיקר שכר עבודתו היה לפי כמות התוצרת, לצורך חישוב פיצויי פיטורים.
מכאן שתשלום התמורה לפי אחוז מהפדיון, לא רק שאינו עומד בסתירה לקיומם של יחסי עובד ומעביד כסברת הנתבעים, אלא שבעניינו צורת תגמול זו, היא עצמה מטה את הכף לעבר המסקנה כי מדובר היה ביחסי עובד ומעביד ולא במתכונת התקשרות לשכירת מונית על ידי התובע.

26. הנה כי כן, בכל הנוגע למבחן עזר זה, מכלול הנסיבות הן באשר למהות התמורה והן באשר לאופן תשלומה, מטה את הכף בצורה משמעותית לעבר המסקנה כי התקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד ולא יחסי שוכר מונית ומשכיר.

כלי העבודה
27. אחד המבחנים לזיהויו של עובד במובחן מקבלן עצמאי, הוא בשאלה של מי היו אמצעי הייצור ששימשו למתן השירות.
בעניין זה לא היה חולק בין הצדדים כי לתובע לא היתה מונית משלו, והוא גם לא היה הנהג היחיד שעבד על המונית שבבעלות הגורם המתקשר, שגם נשא בהוצאות החזקת המונית, ומכאן שגם על פי מבחן עזר זה נוטה הכף לעבר המסקנה כי התקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד.

ניהול עסק על ידי התובע
28. אכן, לא נעלם מעינינו כי במשך התקופה נשוא המחלוקת השכיר התובע "זכויות ציבוריות" לאחרים, אלא שבהקשר לכך נפסק על ידי בית הדין הארצי, זה מכבר כי: "יכול אדם להיות בעל "מפעל" משלו או לפעול בדרך אחרת כ'מפרנס עצמאי' חלק מהזמן ובחלק אחר של זמנו לפעול כ'עובד' בשירותו של הזולת"
[ראה: דב"ע לב/3-1 "גלוב" שירות נסיעות בע"מ - אליהו לוי, פד"ע ג' 246, 250].

עוד נקבע, כי " יכול שאדם יהא עובד של מעביד אחד ועצמאי כלפי אחרים, שכן היותו עובד של מעביד אינו מונע ממנו לספק שירותים כעצמאי לאחרים אלא אם כן ההסכם שלו עם מעבידו מונע זאת ממנו" [ראה: ע"ע 300267/98 יוסף טויטו - מ.ש.ב. הנדסת קירור למיזוג אויר (1965) בע"מ, פד"ע לז 354].
אשר על כן, אין בנסיבה זו בפני עצמה, בכדי לשלול קיומם של יחסי עובד-מעביד, בין התובע לבין הגורם המתקשר או להטות את הכף לעבר מסקנה הפוכה מכך.

29. סיכומם של דברים לעניין זה. מכלול הנסיבות ומבחני העזר הנוהגים בפסיקה, מטים את הכף במקרה זה לעבר המסקנה כי התקיים בענייננו הפן השלילי של מבחן ההשתלבות היננו כי התובע לא היה "בעל עסק משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני".

30. הנה כי כן, הוכח להנחת דעתנו כי התקיים בתובע הן הפן החיובי והן הפן השלילי של מבחן ההשתלבות.
על כך נוסיף כי גם מבחינת שיקולי מדיניות, משך ההתקשרות ורציפותה לאורך שנים כה רבות, מטה את הכף לעבר הכרה בקיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים.

אי לכך ולאור כל המבואר לעיל, אנו קובעים כי במשך כל התקופה נשוא המחלוקת התקיימו יחסי עובד בין התובע לבין הגורם המתקשר, ולא התקשרות לשכירת מונית על ידי התובע.

מי היה מעסיקו של התובע בתקופה נשוא המחלוקת
31. משקבענו כאמור כי במשך כל התקופה נשוא המחלוקת התקיימו יחסי עובד בין התובע לבין הגורם המתקשר, נפנה להלן לדון במחלוקת הנוספת שבין הצדדים, באשר לזהות הגורם המתקשר במשך כל התקופה נשוא המחלוקת.

בהקשר לכך חלוקים הצדדים ביניהם בין היתר בשאלה בבעלות מי היו המוניות בהן נהג התובע בתקופה נשוא המחלוקת, וזאת על רקע תלושי השכר שהוצגו בפנינו כאמור, מהם עולה כי בתקופות שונות נרשמו הנתבע והנתבעת כ"מעסיקיו" של התובע.

32. בהתאם לפירוט לעיל, ניתן לחלק את התקופה נשוא המחלוקת למספר תקופות משנה בהתאם לתלושי השכר שהציג התובע והנתבעת לא כפרה בנכונות הרישום בהם, כדלקמן:

התקופה הראשונה - החל מחודש מאי 91' ועד לחודש דצמבר 1999 (כולל), שבה צויין שמו של הנתבע כמעסיקו של התובע.

התקופה השניה - החל מחודש ינואר 2000 ועד לחודש נובמבר 2005 (כולל), שבה צויין שמה של הנתבעת בתלושי השכר כמעסיקתו של התובע, כאשר תחת הכותרת "מחלקה" באותם תלושים ננקב שמו של הנתבע.

התקופה השלישית - החל מחודש דצמבר 2005 ועד לחודש פברואר 2011 (כולל), שבה צויין שמה של הנתבעת בתלושי השכר כמעסיקתו של התובע, ללא ציון הכותרת "מחלקה".

33. נקדים ונאמר, כי באשר לתקופה הראשונה, לא היה חולק אף לשיטת הנתבעים, כי ההתקשרות של התובע היתה מול הנתבע. כעולה מעדותם של הנתבע ושל מר מראלי המונית עליה עבד התובע בתקופה זו היתה בבעלותו של הנתבע, כך גם על פי עדותם רק בשנת 2000 הועברה המונית לבעלותה של הנתבעת (ראה עדות הנתבע: בעמ' 16 לפרוטוקול ש' 5-10; עדות מר מראלי: בעמ' 20 לפרוטוקול ש' 12-15). ודוק, כעולה מעדות הנתבע בפנינו החל משנת 2000 אין מונית בבעלותו כלל (ראה: בעמ' 15 לפרוטוקול ש' 22-23).

34. כך או כך, משלא היה חולק אף לשיטת הנתבעים, כי בתקופה הראשונה ההתקשרות של התובע היתה מול הנתבע במישרין, ומשקבענו כאמור כי במשך כל התקופה נשוא המחלוקת התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין הגורם המתקשר, אנו קובעים כי בתקופה הראשונה שהחל מחודש מאי 91' ועד לחודש דצמבר 1999 (כולל), התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין הנתבע.

35. עד כאן באשר לתקופה הראשונה. ואשר למחלוקת בעניין התקופה השניה והשלישית, הרי שלעניין זה טוען התובע כי בכל תקופת עבודתו הנתבע היה מעסיקו והיה בעל המוניות עליהן עבד.
לטענתו, הנתבעים לא המציאו אף לא בדל של ראיה ראיה להוכיח את טענתם שהמוניות שבבעלות הנתבע הועברו לנתבעת או למוניות השקם. לטענתו על פי סעיף 80 סייפא לחוק הפרוצדורה העותומאנית, ובהתאם לפסיקת בית המשפט העליון [ע"א 8837/05 נביל מרשוד נ' גואד תאופיק אל שורטי (פסה"ד מיום 11.1.2009)], עסקאות של העברת בעלות על מוניות אמורות להיות בכתב, וכאמור, הנתבעים לא המציאו כל ראיה לכך. כך גם לטענתו, הנתבעים אף לא הציגו כל ראיה להראות כי בשלב מסוים הנתבע הפך להיות עובד שכיר בעצמו.
עוד טוען התובע כי ראיה נוספת לכך שהנתבע היה מעסיקו היחיד, היא חשבוניות התדלוק משנת 2010 עליהן מופיע שמו של הנתבע, בתקופה שבה לטענת הנתבע עצמו, הוא היה שכיר. מכל מקום, כך לטענת התובע, הנתבע עצמו העיד שהוא היה זה שהתחשבן עם הנהגים ובכלל זה עם התובע בפרט גם בתקופה שהנתבעת הפיקה לתובע תלושי שכר, וכן העיד התובע שהוא היה מעביר מעביר את הכסף לנתבע.

לחלופין ומבלי לגרוע מטענתו כי הנתבע היה מעסיקו במשך כל תקופת ההתקשרות, מוסיף התובע וטוען כי קבוצת בעלי המוניות בראשות מר מראלי הקימו ביחד מספר חברות בערבון מוגבל, במטרה להתחמק מתשלומים המגיעים לנהגי המוניות, תוך שהם מסתתרים מאחורי מסך ההתאגדות של אותן חברות.
לדבריו, בין כלל חברות אלו נמנות מוניות השקם, ומוניות נווה גנים בע"מ, וכי חברות אלו מחזיקות במניות בחברות אחרות. לטענתו, בנסיבות אלו קיים קושי לעקוב אחר זהות החברות וזהות בעלי המניות, ואף הנתבע עצמו לא ידע לומר אם הוא בעל מניות בחברת מוניות נווה גנים, אם לאו.

36. מנגד לטענת הנתבעים ובכפוף להכחשתם את עצם קיומם של יחסי עובד ומעביד, הרי שאם יקבע כי התקיימו יחסי עובד מעביד, הרי שלכל היותר התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין הנתבע בתקופה הראשונה, ויחסים אלו הסתיימו בחודש דצמבר 1999, כך שכל תביעה כנגד הנתבע בגין התקופה התיישנה ממילא.
אשר לתקופה השניה והשלישית טוענים הנתבעים, כי ככל שהתקיימו יחסי עובד מעביד, הרי שאלו התקיימו עם הנתבעת בלבד.
אשר לתקופה השניה נטען כי הנתבע היה אחראי במסגרת הנתבעת ומטעמה על מספר כלי רכב ובתקופה זו כלל לא היו מוניות בבעלותו. אשר לחשבוניות התדלוק המופיעות על שם הנתבע משנת 2010, טוענים הנתבעים כי אין בכך כל ראיה ליחסי עובד ומעביד עם הנתבע שכן הנתבע שימש כאיש קשר בין הנהגים לנתבעת.
עוד טוענים הנתבעים כי הנתבעת הוקמה כקואופרטיב למטרה עסקית לגיטימית, על מנת להוזיל עלויות. היותו של הנתבע בעל מניות אחד מכמה בעלי מניות, אינו הופך אותו לבעלים בנתבעת. כך גם לטענת הנתבעים הנתבעים, קיומן של חברות נוספות קשורות, היא בפני עצמה אינה עילה להרמת מסך, משלא הוכחו התנאים שבחוק לעשות כן.
בנוסף, לשיטת הנתבעים, התובע הגיש את התביעה בחוסר תום לב, לאחר שעבד לפי הסדר שהיה מקובל שנים רבות ומעולם לא הלין כנגד הסדר זה.

37. עד כאן טענות הצדדים זה בכה וזה בכה באשר לתקופה השניה והשלישית .
כעולה מתלושי השכר שהציג התובע, הרי שבמשך התקופה השניה והשלישית, החל מחודש ינואר 2000 ועד לחודש פברואר 2011 (כולל), הפיקה הנתבעת מדי חודש בחודשו לתובע תלושי שכר עליהם נקוב מספר תיק הניכויים של הנתבעת.
במהלך תקופה זו, דיווחה הנתבעת לרשויות על התובע כעובד שלה בטופסי 101 ונשאה בכל תשלומי המעסיק למס הכנסה ביטוח לאומי וביטוח בריאות ואף ניכתה מן התובע את תשלומי החובה והעבירה אותם לרשויות.
בתב (ארצי) 3-96/נד מחלקת הבנייה של הקיבוץ הארצי הארצי בע"מ נ' ח'ליל עבד אל רחמן עאבד ואח', (פסה"ד מיום 21.09.1995) נקבע כי אחריות לתשלום שכר מהווה ראיה לכאורה להיות המשלמת מעסיקה:
"במסגרת יחסים אלה, שבין המערערת לבין השלטונות, שלמה המערערת את שכר המשיבים (שמה של המערערת רשום על התלושים משירות התעסוקה ועל השיקים שייעדו לתשלום שכר עבודה כמעבידתם). במסגרת היחסים שנקשרו בין הצדדים, התנהגותה של המערערת מהווה התחייבות, לפיה היא אחראית לתשלום שכרם. הדבר מהווה ראיה לכאורה, כי היא המעסיקה שלהם."

38. הנה כי כן, עולה לכאורה (כטענת הנתבעים) שהנתבעת היתה מעסיקתו של התובע בתקופה השניה והשלישית, אלא לשעניין זה טוען התובע כי הלכה למעשה הנתבע היה מעסיקו גם בתקופה השניה והשלישית, חרף הנחזה מתלושי השכר של התובע בתקופות אלו.
לעניין זה נסמך התובע הן על ציון שמו של הנתבע בתלושי השכר שהופקו בתקופה השניה, תחת הכותרת "מחלקה", הן על חשבוניות דלק על שמו של הנתבע בתקופה השלישית, והן על כך שהנתבעים לא הוכיחו כי הבעלות במוניות עליהן נהג התובע הועברה לנתבעת.

נפנה איפוא לבחון האם עלה בידי הנתבע לסתור את העולה לכאורה בעניין זה מתלושי השכר.

39. אשר לציון שמו של הנתבע בתלושי השכר שהופקו בתקופה השניה, תחת הכותרת "מחלקה" - הרי שלעניין זה העיד מר מראלי בחקירתו הנגדית בפנינו, כי:
"על כל מספר מוניות אני ממנה אחראי והוא מקבל את הפדיון, מקבל את החשבון של הדלק והוא יודע לעשות את החשבון אם זה סביר" (ראה: בעמ' 21 לפרוטוקול ש': 14-15).

עדות זו תואמת את גרסת התובע לפיה היה מוסר את הפדיון לידיו של הנתבע. עדות זו אף עולה בקנה אחד עם עדות הנתבע עוד קודם לכן כי הוא היה זה שמתחשבן עם הנהגים (ראה עדותו: בעמ' 16 לפרוטוקול ש' 31).
בהתחשב בכך שהנתבע העיד לפני מר מראלי ומר מראלי לא שמע את עדות הנתבע נחה דעתנו כי אכן אלו היו פני הדברים בפועל והם אף מתיישבים עם גרסת התובע לפיה מסר את הפדיון היומי לידי הנתבע.

אי לכך, עצם העובדה שהנתבע היה אחראי על קבוצה של נהגים שכונתה "מחלקה" בנתבעת, עדיין אין בה כדי ללמד על כך שהנתבע היה מעסיקו של התובע בתקופה זו, ואין בכך כדי לסתור את העולה לכאורה מתלושי השכר והתנהלות הנתבעת בפעל כמעסיקתו של התובע.
ודוק, גרסה זו של הנתבעים שכאמור התקבלה על ידינו, אף מסבירה מדוע שמו של הנתבע הופיע על קבלות הדלק בתקופה השלישית, ועל כן לא שוכנענו כי די בנסיבה זו כדי לסתור את העולה לכאורה מתלושי השכר והתנהלות הנתבעת בפעל כמעסיקתו של התובע, גם בתקופה השלישית, לא כל שכן להוות ראיה לכך שהנתבע היה מעסיקו של התובע בתקופה זו.

40. אשר לטענת התובע לפיה הנתבעים לא הוכיחו כי הבעלות במוניות עליהן נהג התובע הועברה לנתבעת - נקדים ונאמר כי צודק התובע שהנתבעים לא הוכיחו את העברת הבעלות במניות לנתבעת, ואף לא את העברת הבעלות במניות בחזרה לבעליה המוניות כטענת הנתבעים, אלא שבכך לא סגי כדי לסתור את העולה לכאורה מתלושי השכר והתנהלות הנתבעת בפעל כמעסיקתו של התובע.

כאמור, הנתבעת הורכבה ממספר בעלי מוניות שהתאגדו כקואפרטיב במטרה להוזיל עלויות משותפות.
בהיבט הקנייני, התאגדות מסוג זה יכולה למצוא את ביטויה בכך שכל המוניות יהיו בבעלות הנתבעת, או בכך שיישארו בבעלות בעליהן, אך הניהול של צי המוניות יהיה במשותף ובאמצעות מעסיק אחד.

אף אם נצא מתוך הנחה כסברת התובע שהמוניות נותרו בבעלות בעליהן במשך כל התקופה השניה והשלישית עדיין אין ללמוד מכך שניהול הנתבעת ועובדיה היה בידי כל בעל מניות בנפרד ביחס למוניתו ונהגו .
התובע לא דק פורתא באשר למבחנים הרלוונטיים לזיהוי מעסיק מבין מספר מעסיקים אפשריים ועל כן אין בידינו לקבוע שהתובע עמד בנטל לסתור את העולה לכאורה מתלושי השכר והתנהלות הנתבעת בפעל כמעסיקתו של התובע, בתקופה השניה והשלישית.
ודוק, התובע לא טען במסגרת תצהירו כי הנתבע והנתבעת היו מעסיקים במשותף בתקופה השניה והשלישית, אלא עמד על כך שהנתבע היה מעסיקו היחיד במשך כל התקופות.
אמנם בסיפא לכתב התביעה ציין התובע כי "הנתבע היה מעסיקו הישיר של התובע, בין לבדו ובין במשותף עם נתבעת 2", אך לא חזר על הדברים במסגרת סיכומיו, והדגיש בסיכומיו כי הנתבע היה מעסיקו היחיד בכל תקופת עבודתו וכי הנתבעת היא כסות בלבד להעסקתו של הנתבע.

41. משכך הם פני הדברים ומשלא שוכנענו כי התובע עמד בנטל המוטל עליו להראות כי חרף העולה לכאורה מתלושי השכר והתנהלות הנתבעת בפעל, הנתבע היה מעסיקו היחיד במשך כל התקופה נשוא המחלוקת - אנו קובעים כי בתקופה השניה והשלישית הנתבעת היתה מעסיקתו של התובע.

42. סיכומם של דברים.
אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, אנו קובעים כי במשך כל התקופה נשוא המחלוקת התקיימו יחסי עובד בין התובע לבין הנתבעים, כאשר בתקופה שהחל מיום 12.5.91 ועד ליום 30.12.99, הנתבע היה מעסיקו של התובע, ובתקופה שהחל מיום 1.1.000 ועד לסוף תקופת עבודתו, ביום 4.2.11, הנתבעת היתה מעסיקתו של התובע.

43. משזו קביעתנו, נפנה להלן לדון בעתירתו החלופית של התובע להרים את מסך ההתאגדות מעל הנתבעת ולחייב את הנתבע באופן אישי בחיובי הנתבעת כלפיו, ביחד ולחוד עם הנתבעת.

עתירת התובע להרמת מסך ההתאגדות של הנתבעת
44. כמבואר לעיל קבענו כי בתקופה שהחל מיום 1.1.000 ועד לסוף תקופת עבודתו, ביום 4.2.11, הנתבעת היתה מעסיקתו של התובע ודחינו את טענת התובע כי הנתבע היה מעסיקו במשך כל התקופה נשוא המחלוקת.
אלא שכאמור, לחלופין וככל שייקבע שהנתבעת היתה מעסיקתו של התובע בחלק מן התקופה, עותר התובע להרים את מסך ההתאגדות מעל הנתבעת ולחייב את הנתבע ביחד ולחוד עם הנתבעת בחובות הנתבעת כלפיו.

45. בטרם נדרש לנסיבות הספציפיות של המקרה שבנדון, נפנה להלן לבחינת הוראות הדין בסוגיה זו של "הרמת המסך" ויישומה במשפט העבודה במיוחד.

אכן, כטענת הנתבעים, נקודת המוצא בסוגיית הרמת מסך ההתאגדות היא שיש לתת תוקף לקיומה המשפטי העצמאי והנפרד של החברה, שהיא יציר המשפט, וכי לא ייתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו [ראה: דב"ע נג/205-3 מחמוד וגיה - גלידות הבירה, פד"ע כ"ז 350] .

לצד עקרון זה, התפתחה תחילה בפסיקה ולאחר מכן עוגנה בחוק, הדוקטרינה של הרמת מסך ההתאגדות, המאפשרת לבית המשפט להתעלם מן ההפרדה שבין בעלי המניות לבין התאגיד, וליצור, במקרים חריגים וכאשר נסיבות העניין מצדיקות זאת, יריבות ישירה בין נושי התאגיד לבין בעלי מניותיו [ראה: ע"א 4606/90 מוברמן נ' תל מר בע"מ, פ"ד מו(5) 353)].

46. סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999, מונה את המקרים בהם רשאי בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות של החברה, כדלקמן:
"(א)
(1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.
(ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו.
(ג) בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א).

(ד) בסעיף זה ובסעיף 7, "בית המ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח, על ידי www.court.gov.il

^
X

חיפוש פסקי דין:

אינטרקום קרובים אל | גננים קרובים אל | מבלטים קרובים אל | מעונות יום ומשפחתונים קרובים אל | אביזרים אורטופדיים קרובים אל | קראטה קרובים אל | הייטק קרובים אל | עמותות וארגונים קרובים אל | חשמל קרובים אל | סאונד קרובים אל | הזמנות לאירועים קרובים אל | גדרות קרובים אל | טיסות כיף קרובים אל | מעליות קרובים אל | ליקויי למידה קרובים אל | ציוד משרדי קרובים אל | אולפני הקלטה קרובים אל | אלקטרוניקה קרובים אל | חומרי בניין קרובים אל | דפוס קרובים אל מחירון קירות תמך מקרקע משוריינת | מחירון פיתוח חוץ - משטחים, ריצופים, קירות תומכים ומסלעות | מחירון מוספים וערבים לבטון, חומרי איטום צמנטיים | מחירון חומרי זגגות וצבע | מחירון עבודות אינסטלציה | מחירון מתקני חשמל | מחירון עבודות איטום | מחירון חומרי חשמל | מחירון מתקני הסקה | מחירון עוגני קרקע | מחירון עבודות גינון והשקיה | מחירון מתקני תברואה | מחירון ציוד מטבחים ציבוריים | מחירון פנלים מבודדים | מחירון מחירי שעות עבודה ושכירת ציוד | מחירון ציוד מטבחים ציבוריים | מחירון מיכלי הפרדה )שיקוע(, בורות רקב ומפרידי שומן - מפוליאתילן | מחירון מוספים וערבים לבטון, חומרי איטום צמנטיים | מחירון פנלים מבודדים | מחירון מעליות ומתקני הרמה לנכים | מחירון צביעת נגרות אומן | מחירון מתקני תברואה | מחירון צביעת עץ, גבס ופוליאוריטן | מחירון לוחות מיתוג ובקרה למתך נמוך | מחירון צינורות עגולים מפלדה | מחירון פריימרים, ציפויים ומסטיקים ביטומניים ביישום קר | מחירון רעפי פלדה | מחירון מראות | מחירון שונות | מחירון בליטות בטון, בסיסים, ארגזי פרחים וביטון משקופי מעלית | מחירון בידוד תקרות אקוסטיות | מחירון רעפים | מחירון תבניות מפח לקירות ועמודים מרובעים | מחירון מאגר מחירי בניה ותשתיות מהדורת 03/2016 (מחירי 02/2016), מחירי חומרים | מחירון עוגני קרקע קבועים | מחירון יסודות וכלונסאות בטון | מחירון איטום תפרי התפשטות והפסקות יציקה ברצפות וקירות תת | מחירון מאגר מחירי בניה ותשתיות מהדורת 03/2016 (מחירי 02/2016), מחירי חומרים | מחירון תוספת מחיר לבטון מעל סוג ב30- | מחירון דלתות עץ | מחירון צבעים אטומים לעץ ולמתכת | מחירון תקרות מבטון טרום | מחירון דלתות עץ חסינות אש | מחירון משאבות וגנרטורים | מחירון מסלעות גנניות | מחירון נטיעה | מחירון תשתית אופטית | מחירון זכוכית שטוחה מחוסמת | מחירון חומרי זגגות | מחירון איטום גגות ביריעות P.V.Cלפני כב' השופטת יעל פרדלסקי מספר תיק חיצוני: 84536/2011 יפתח צו טיפול מרפאתי أمر فحص| إبقاء في ا | החלטה בתיק בג"ץ 7382/13 בבית המשפט העליון בג"ץ 7382/13 לפני:כבוד השופטת ד' ברק-ארז העותר:ש | החלטה בתיק בש"פ 8100/04 בבית המשפט העליון בש"פ 8100/04 בפני: כבוד השופט י' טירקל המבקשת: מ | בית משפט השלום בראשון לציון תא"מ 37926-07-11 טהרי נ' לוי 23 פברואר 2012 לפני כב' הרשמת | 2187-06-14 בפני כב' סגן הנשיאה, השופט אברהם הימן המאשימה מדינת ישראל נגד הנאשם אבשלום ארגוב < | בית משפט לתביעות קטנות ברמלה ת"ק 30336-09-11 בהט נ' גבאי ואח' תיק חיצוני: 04 אוקטובר 20 | בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים לפני כב' השופט ד"ר יגאל מרזל עת& | בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע דמ"ש 34914-02-12 בן חכם נ' רדצ'ינקו ואח' 19 מרץ 2012 | בבית המשפט העליון רע"א 3450/00 - א' בפני: כבוד הרשם אמיר זולטי המערערת: פלוטל ג'ורג'ט נגד המשיב | בית משפט השלום בבית שמש ת"א 18134-11-10 מאיר ואח' נ' גודינגר ואח' תיק חיצוני: מספר | החלטה בתיק רע"א 454/13בבית המשפט העליון רע"א 454/13 לפני:כבוד השופט צ' זילברטל המבקשות:1. | לפני כב' השופט אבי פורג מספר תהליך: 14 הודעה על מסמכים נדרשים בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 30 נוב | בפני כב' הרשמת בכירה מרי יפעתי מבקשים 1. שלמה תחבורה (2007) בע"מ נגד משיבים 1. שירביט חברה | החלטה בתיק בג"ץ 4675/10 בבית המשפט העליון בג"ץ 4675/10 - א' בפני: כבוד השופט נ' הנדל העותר | לפני כב' השופט ירון בשן מספר תהליך: 12 הודעה על מסמכים נדרשים בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 06 יול | העותר: איהאב איאד חמדאן קריב נגד המשיבים: 1.המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית 2.המנהל האזרחי לאזור יהוד | בית משפט השלום בכפר סבא מ"י 30218-01-12 מדינת ישראל נ' חמדאן 16 ינואר 2012 בפני כב' השו | בית משפט השלום באשדוד תא"ק 10828-11-11 צפובסקי ואח' נ' ואקנין ואח' 25 מרץ 2012 בפני | החלטה בתיק בג"ץ 3804/06 בבית המשפט העליון בג"ץ 3804/06 בפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן העותר: | בקשה מס' 1 בפני כב' השופטת רבקה פוקס בעניין: פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם-1980 להל | בפני כב' השופט עידו כפכפי תובע מאיר לוי נגד נתבעת קטי כהן החלטה דיון בהתנגדות יתקיים ביום 17.1.2 | בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 2439-10 אופירה כוחאי נ' בטוח לאומי-סניף ת"א-מח | בפני כב' השופט ג'מיל נאסר תובע מאהר ח'רבאוי נגד נתבעת כלל חברה לבטוח בע"מ החלטה לשם