מבצע בוטוקס

עורכי דין

abc.org.il מספק לכם מנוע חיפוש פסקי דין משוכלל בטכנולוגיית HT היחיד בישראל
חיפוש פסקי דין לפי עורך דין חיפוש פסקי דין לפי שופט חיפוש פסקי דין לפי בית משפט חיפוש פסקי דין לפי סוג תיק חיפוש פסקי דין לפי נושא חיפוש פסקי דין חופשי
לפי עו"ד לפי שופט לפי בית משפט לפי סוג תיק לפי נושא חיפוש חופשי
DOC
PDF

פסק דין

בפני
כב' השופט גלעד נויטל, אב"ד
כב' השופט מאיר יפרח
כב' השופטת גיליה רביד

בעניין:
מדינת ישראל – ע"י פרקליטות מחוז ת"א (פלילי) – ע" י ב"כ עו"ד עפרה קרמני אוטולנגי ועו"ד גלי חצב

המאשימה

נגד

איסלאם איברהים עיסא – ע"י ב"כ עו"ד יהושוע רזניק ועו"ד בדיר מופיד
הנאשם

גזר דין

בתאריך 15.5.11, מועד בו חל "יום הנכבה", פתח הנאשם במסע קטל באמצעות משאית סמיטריילר במשקל 15 טון (להלן: "המשאית") שבה נהג בכבישי תל אביב לאורך כברת דרך של כ- 3 ק"מ שתחילתה בכביש 4 צפונית לצומת מסובים וסופה בצומת הרחובות דרך בר לב – ששת הימים, תוך שהוא פוגע במתכוון בכלי רכב ואנשים שנקרו בדרכו, מתוך כוונה תחילה לגרום למותם. בנסיבות אלה קיפח את חייו אביב מורג ז"ל (להלן: "המנוח") וכן נגרמו פגיעות גופניות לאנשים נוספים ונזק רב לרכוש, הכל כפי שיפורט בהמשך.

בגין מעשיו אלה הורשע הנאשם בהכרעת הדין, לאחר שמיעת ראיות, בביצוע העבירות הבאות: רצח, עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק" או "חוק העונשין"); ניסיון לרצח, עבירה לפי סעיף 305 לחוק (שבע עבירות); גרימת חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 334 ו- 335(א)(1) לחוק (ארבע עבירות), וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק.

תמצית מעשי הנאשם על פי הכרעת הדין:

תחילתו של האירוע בשעה 9:30 לערך, בסמוך לצומת מסובים, שאז פגע הנאשם עם המשאית בחלקה האחורי של מכונית מסוג פיאט פונטו שהייתה נהוגה בידי אמיתי אסיף תוך שהוא גורם לה נזק. הנאשם לא עצר לאחר הפגיעה והמשיך בנסיעה מהירה מערבה כאשר אסיף מצדו דולק אחריו וצופר לו בניסיון להסב תשומת ליבו. בשלב מסוים, כאשר זיהה הנאשם את אסיף כשהוא נוסע במקביל אליו בנתיב השמאלי של הכביש, הסיט הנאשם את המשאית בחוזקה שמאלה, פגע בפונטו והטיח אותה אל עבר גדר ההפרדה בעוצמה, וזאת, בכוונה לגרום למותו של אסיף. כתוצאה מכך אסיף איבד הכרתו ונגרמו לו חבלות שונות וכן נגרם נזק לפונטו. בגין מעשים אלו הורשע הנאשם בניסיון לרצח אמיתי אסיף.
הנאשם לא עצר את המשאית והמשיך בנסיעה מהירה בכיוון מערב. בדרכו הוא רמס תחת גלגלי המשאית קטנוע מסוג פיאג'יו שעליו רכב אופיר אשכנזי בכוונה לגרום למותו. לאשכנזי נגרמו חבלות מרובות והפיאג'יו נמחץ לגמרי. בגין מעשים אלו, הורשע הנאשם בניסיון לרצח אופיר אשכנזי.
הנאשם המשיך בנסיעתו על דרך לוד לכיוון מערב ובהגיעו לצומת הרחובות דרך לוד וכביש הטייסים, המשיך בנסיעה מהירה לתוך הצומת המרומזר וזאת על אף שברמזור דלק אור אדום ובצומת היו כלי רכב שהיו בעיצומה של חצייה. עם היכנסו לצומת פגע הנאשם במכונית מסוג פולקסווגן נהוגה בידי המנוח, מתוך כוונה תחילה לגרום למותו. כתוצאה מהפגיעה הועפה הפולקסווגן באוויר, פגעה ברמזור וחלקים שעפו ממנה פגעו בין השאר ברכב סוזוקי של יוסף טולדו שנסע בנתיב הנגדי, וגרמו לו נזק. כך, בנסיבות אלה מצא המנוח את מותו. בהמשך, פגע הנאשם בכוונה גם ברכב פיאט דיאבלו שהחל אף הוא לחצות את הצומת וזאת בכוונה לגרום למותו של אורן קול.
בגין מעשיו אלה, הורשע הנאשם ברצח אביב מורג ז"ל, ובניסיון לרצח אורן קול.
הנאשם המשיך בנסיעתו לכיוון מערב ובדרכו שפשף עם דופן ימין של המשאית רכב מסוג הונדה סיוויק שהייתה נהוגה בידי מאיה עזריאל לאוב, וגרם לה נזק רב. בהמשך, היטה הנאשם את הגה המשאית שמאלה ופגע בעצמה רבה ברכב מסוג שברולט אוואו בו נהג שמואל קרמני בכוונה לגרום למותו. עקב הפגיעה הועפה השברולט לנתיב הנגדי ופגעה במכונית מסוג סיטרואן ברלינגו בה נהג סרגיי גורדייב. לקרמני וגורדייב נגרמו חבלות ולשני כלי הרכב נגרם נזק רב. בשל מעשים אלו, הורשע הנאשם בניסיון לרצח שמואל קרמני.
הנאשם המשיך בנסיעתו מערבה על דרך בר לב, ומעט לפני צומת הרחובות דרך בר לב-ששת הימים, פגע בדופן ימין של ג'יפ טויוטה לנדקרוזר נהוגה בידי קורין זיגדון שנסעה בנתיב השמאלי בכוונה לגרום למותה. הנאשם המשיך והדף את הג'יפ לעבר אי תנועה, וכתוצאה מכך פגע הג'יפ במכונית מסוג יונדאי שנסעה בנתיב הנגדי ובה נהג רון ביגמן. לזיגדון נגרמו חבלות, וכן נגרם נזק לרכביהם של זיגדון וביגמן. בשל מעשים אלו, הורשע הנאשם בניסיון לרצח קורין זיגדון.
הנאשם המשיך בנסיעה, ושפשף עם דופן ימין של המשאית את צידו השמאלי של אוטובוס עירוני שנסע לימינו, אלא שאז, הבחין הנאשם באוטובוס "דן" נהוג בידי מאיר לוי שעמד במסלול הנגדי, כאשר בסמוך אליו עומד קטנוע שעליו רכב דניאל שילוח. אז הסיט הנאשם את המשאית שמאלה לכיוון האוטובוס והקטנוע ונסע במהירות לעברם בכוונה לגרום למותם של לוי ושילוח. שילוח, שהבחין במשאית הדוהרת לעברו, השליך עצמו אל מעבר לקטנוע והצליח להינצל מפגיעתה. המשאית עלתה על הקטנוע, פגעה בדופן השמאלית של האוטובוס ובסופו של דבר המשאית והאוטובוס נבלמו על ידי חומה של בית ספר סמוך. לוי נחבל, הקטנוע נמחץ כליל והאוטובוס נפגע. בשל מעשים אלו, הורשע הנאשם בניסיון לרצח דניאל שילוח ומאיר לוי.

סמוך לאחר שהנאשם יצא מדלת המשאית, בתגובה לכך ששילוח ניגש אליו כדי לדרוש בשלומו, נטל הנאשם חפץ קשיח והכה באמצעותו בראשו של שילוח תוך שהוא גורם לו לדימום. הנאשם החל צועק "אללה הוא אכבר" כשהוא משליך את חלקי הרמזור השבור לעבר עוברי אורח שנכחו במקום, ביניהם אריק לוי ושי אלגלי. כמו כן הטיח הנאשם שבר של רמזור בראשה של שני עוז - אינס בעת שזו דיברה בטלפון עם מד"א, וגרם לה בכך לחבלות בראשה. לנוכח התנהגותו של הנאשם, משהבינו הסובבים שלא מדובר בתאונת דרכים אלא ב - "פיגוע" כדבריהם, השתלטו אריק לוי ושי אלגלי על הנאשם, הפילו אותו ארצה בסיוע אנשים נוספים וריתקו אותו עד בוא המשטרה.
בשל מעשים אלו הורשע הנאשם בגרימת חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות של אריק לוי, שי אלגלי, דניאל שילוח ושני עוז – אינס.

בגין נהיגתו הפרועה שסיכנה את המשתמשים בדרך, לרבות תאונות השרשרת שהיו תוצאות לוואי של מעשי הנאשם, הורשע הנאשם בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה.

הראיות לעונש:

מטעם התביעה העידה לעונש גב' חן מורג- מאירוביץ אחותו של המנוח. היא קראה בפנינו מן הכתב (ראה ת/3) קווים ששרטטה לדמותו של אחיה המנוח, בחור צעיר שכל עתידו היה לפניו ועמד להינשא לבחירת ליבו, וכן הציגה תמונות של אחיה המנוח (ת/2). היא תיארה בצבעים קודרים את קורות המשפחה ואת הטרגדיה שפקדה אותם מאז הירצחו, כאשר אביה, אשר לא יכול היה להתמודד עם גודל האובדן שם קץ לחייו כחצי שנה לאחר המקרה. העדה סיפרה, כי לאחר רצח אחיה נסגר העסק המשפחתי בו עבדו אחיה ואביה, המשפחה נקלעה לחובות ואמה, שנותרה לתמוך באחותה הקטנה בת ה-19, נאלצה למכור את ביתה והיא מתקיימת כיום מקצבת אם שכולה לאחר שהוכרה כנפגעת פעולת איבה. העדה תיארה כיצד משפחתה, שהייתה קודם משפחה שלמה ומאושרת, נותרת שבורה והרוסה כתוצאה מהמקרה.

מטעם ההגנה, העיד לעונש ח"כ איברהים סרסור. ח"כ סרסור הביע בשמו ובשם כפר קאסם את השתתפותו בצער המשפחה השכולה, העיד שהוא מכיר את הנאשם ומשפחתו באופן אישי, הנאשם הוא הבן הבכור במשפחתו, אביו חולה ובשל כך נטל על עצמו מגיל 16 את עול כלכלת המשפחה. במשאית שרכש יחד עם אחיו ביקש לפרנס את משפחתו. ח"כ סרסור הביע התרשמותו החיובית מן הנאשם, ציין שמעולם לא היה בשולי החברה, ולחובתו אין עבר פלילי, וכן ביקש את חמלת בית המשפט בעבור הנאשם.
כמו כן הוגשו מטעם ההגנה מסמכים רפואיים כעדות למצבו הבריאותי של אבי הנאשם (ראה נ/1).

טיעוני המאשימה לעונש:

לטענת ב"כ המאשימה, אל החומרה שטבועה אינהרנטית בעבירות שבהן הורשע הנאשם, מצטרפת במקרה שלנו חומרה נוספת, ספציפית, הנובעת מנסיבות המקרה. בענייננו, הנאשם פעל מתוך כוונה לגרום למותם של אנשים רבים, תוך שימוש במשאית סמיטריילר שבה נסע לאורך כברת דרך ארוכה. לדברי התובעת, השימוש בכלי רכב רב עוצמה והנהיגה הפרועה בו בדרך סואנת והומת אדם, כמוה כשימוש בנשק. התובעת הפנתה לתמונות המעידות על ההרס שנזרע בזירת ההתרחשות, לעדויות המתלוננים ולתעודות הרפואיות והתצלומים שהוגשו לבית המשפט. היא הדגישה, שרק יד המקרה היא שהאירוע לא הסתיים במותם של כל אותם אנשים שבהם פגע הנאשם. לא זו אף זו לדבריה, גם כאשר יצא הנאשם מהמשאית הוא לא היסס להמשיך ולתקוף עוברי אורח ולגרום להם חבלות. משנה חומרה יש לזקוף, לדברי התובעת, לעובדה שברקע המעשים עמד מניע לאומני/דתי. לא בכדי הנאשם ביצע את המעשה ב"יום הנכבה", לא בכדי פגע תחילה ברכב הפונטו שנשא על גגו ושמשותיו דגלי ישראל ובאופנוע שנהגו לבש מדי צה"ל ולא בכדי בצאתו מהמשאית הוא השמיע קריאות "אללה הוא אכבר".
ככל שהדבר מתייחס לרציחתו של אביב מורג ז"ל, עתרה ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם עונש של מאסר עולם חובה, כמתחייב מסעיף 300(א) לחוק העונשין.
ב"כ התביעה התייחסה לעתירת הסנגור, כפי שעוד יפורט בהמשך, לגזור על הנאשם עונש מופחת בהתאם לסעיף 300א' לחוק והביעה לכך התנגדות נחרצת בטענה שעתירה כזו נעדרת בענייננו כל בסיס עובדתי ומשפטי. התובעת התייחסה לשתי חוות דעת שהוגשו לתיק בית המשפט, זו של בית החולים "שער מנשה" (במ/2) וזו של ד"ר דוד זוהר מטעם ההגנה (נ/3), בהדגישה שבאף אחת מהן אין אינדיקציה לכך שהנאשם סבל או סובל מהפרעה נפשית חמורה כדרישת סעיף 300א(א) לחוק העונשין, או מליקוי שכלי כלשהו. בנוסף, הנאשם לא הראה שהוא היה חסר יכולת של ממש להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו או להימנע מעשיית המעשה, כאשר טענתו שלא היה בהכרה -נדחתה על ידי בית המשפט. התובעת הדגישה, כי על נאשם המעלה טענה לעונש מופחת הנטל לשכנע על פי מאזן ההסתברויות שהוא עומד בתנאי סעיף 300א' לחוק והנאשם במקרה שלנו לא עמד בנטל זה.
אשר לשבע העבירות של ניסיון רצח שבהן הורשע הנאשם: עתירת ב"כ המאשימה היא להתייחס אל כל אחת מהעבירות כאל אירוע נפרד שיש לקבוע לגביו את מתחם העונש ההולם לו, וזאת, כנאמר בסעיף 40יג(ב) לחוק העונשין. לדברי התובעת, לא נכון יהיה להתייחס אל המקרה כולו, מתחילתו ועד סופו, כאל "אירוע אחד" בהתאם לחלופה שבסעיף 40 יג'(א) לחוק, שכן מדובר באירוע מתגלגל שהיה מורכב משורה של התנגשויות נפרדות שאינן קשורות זו בזו, כאשר לאחר כל התנגשות הייתה לנאשם היכולת לעצור את המשאית ולחדול ממסע ההרג. באשר למתחם העונש ההולם, הרי שלשיטתה של ב"כ המאשימה, נכון יהיה לקבוע מתחם עונש זהה לכל אחד מניסיונות הרצח, למרות שלא קיימת זהות מלאה בין האירועים מבחינת טיב הפגיעות והנזקים שנגרמו. לדידה, על בסיס הפסיקה הרלוונטית שהציגה לעיוננו, מתחם העונש ההולם לכל אחד מהאירועים הוא בין 16 ל- 20 שנות מאסר. עוד טענה התובעת, כי תיקון 113 לחוק העונשין תשל"ז-1977 לעניין הבניית הענישה, לא בא לבטל את ההלכות שנקבעו בפסיקה בהתייחס לענישה במקרה של ריבוי עבירות, כמשתקף בין היתר בהלכות בעניין דרורי ועמי פופר (ראו אזכור בהמשך). לכן לדבריה, יש לגזור על הנאשם בגין כל אירוע עונש נפרד, כאשר לצורך השאלה מה תהא מידת החפיפה או הצבירה בין העונשים השונים, ייקח בית המשפט בחשבון את נסיבות כל אירוע, תוצאותיו וחומרתו היחסית. בכל מקרה עתירת התובעת היא שהעונש הכולל שייגזר בגין שבע העבירות של ניסיון הרצח יצטבר לעונש מאסר העולם חובה שיש להטיל על הנאשם בגין עבירת הרצח.
בגין הרשעת הנאשם בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה תחמה ב"כ התביעה את העונש ההולם ל- 3.5 עד 4 שנות מאסר והיא עתרה להטיל על הנאשם עונש זה במצטבר לעונשים האחרים. הוא הדין לדבריה בנוגע לעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, שכן מדובר במעשים שאירעו לאחר שהמשאית נעצרה והם מצדיקים ענישה נפרדת ומצטברת. עם זאת, לא ציינה התובעת מה הוא מתחם העונש ההולם לגישתה והותירה את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט.
ב"כ המאשימה הוסיפה, כי במקרה שלנו, בהעדר נסיבות או שיקולים רלוונטיים לקולת עונשו של הנאשם, למעט עברו הפלילי הנקי, הרי שיש לקבוע את העונש לגבי כל אחת מהעבירות ברף העליון של המתחמים שהוצגו לעיל. בנוסף עתרה התובעת להשית על הנאשם פיצוי לכל אחד מנפגעי העבירה ופיצוי מקסימאלי למשפחת המנוח, בשים לב למצב הכלכלי העגום אליו נקלעה בעקבות הרצח, כפי שתואר על ידי אחות המנוח בעדותה.

טיעוני ההגנה לעונש:

ב"כ הנאשם הדגיש בראש ובראשונה את העובדה שההגנה ניהלה הליך הוכחות יעיל, קיצרה עד למינימום את המחלוקת העובדתית, הסכימה להגשת מסמכים והודעות רבות והסתפקה בחקירת מספר קטן של עדים. עובדה זו צריכה לעמוד לזכות הנאשם כנסיבה לקולת העונש.
בהתייחס להרשעת הנאשם בעבירה של רצח, עתר ב"כ הנאשם להשתת עונש מופחת בהתאם לסעיף 300א(א) לחוק העונשין. לטענתו, יש בסיס לקבוע שהנאשם סובל מהפרעה נפשית חמורה שהגבילה במידה ניכרת את יכולתו להימנע מביצוע המעשים. הסנגור הפנה לאמור בחוות הדעת הפסיכיאטרית של בית חולים "שער מנשה" (במ/2) שהוגשה בהסכמה, שם בעמ' 7 בפרק "בדיקה פסיכודיאגנוסטית" נרשם: "לסיכום, מדובר בהפרעת אישיות, ללא סימנים של מחלת נפש". לדבריו, מן האמור לעיל, בצירוף העובדה שהנאשם ביצע מעשה כה נורא ממניע לא ברור, שלא הוכרע חד משמעית בהכרעת הדין, עולה המסקנה שהוא סובל מהפרעת אישיות חמורה. בהקשר זה הפנה הסנגור לדברי כבוד השופט קדמי בע"פ 5951/98 גד מליסה נ' מדינת ישראל (פד"י נ"ד 5 בעמוד 59) לפיהם, השלכתה של הפרעה נפשית היא בין היתר הגבלה במידה ניכרת של יכולת השליטה של האדם במעשיו, והגבלה זו מקרבת את הכרסום ביכולת השליטה לרמה של "חוסר יכולת של ממש" הדרושה ליישום החריג שמצדיק את הפחתת העונש בהתאם לסעיף 300א(א) לחוק. דברים אלה מצטרפים לדעת הסנגור גם לאמור בחוות הדעת של ד"ר זוהר ( נ/3) לפיה לנאשם דחפים תוקפניים המביאים להתנהגות אימפולסיבית.
עוד טען הסנגור, כי יש להתבונן על המקרה כעל אירוע אחד שיש לו מרכיבים רבים, ולא כאל שורה של אירועים נפרדים, כעתירת המאשימה. לדבריו, יש מקום להשתת עונש אחד כולל לכל האירוע מתחילתו ועד סופו, באופן שהעונש המקסימאלי שיוטל על הנאשם (אם לא תתקבל עתירתו לעונש מופחת) יהיה מאסר עולם.
ב"כ הנאשם ביקש לקחת בחשבון לקולא את הבעת הצער מצד הנאשם ואת חרטתו. עוד ציין, כי צער כזה הביע הנאשם עוד במהלך החקירה בפני "גורם ניטראלי"- קרי האנשים שנשלחו לבקר אותו בכלא במסגרת תרגיל חקירה של השב"כ (ראה פרפראזה -מסמך 45 בקובץ אמרות הנאשם)- דבר שמעיד על כנות חרטתו של הנאשם. ב"כ הנאשם הפנה לעובדה שקודם למעשה הנאשם ניהל אורח חיים תקין, כאשר אין בנמצא כל מידע מודיעיני לגבי פעילות לאומנית קודמת שלו או של חבריו. כן הפנה לדברי עד ההגנה ח"כ סרסור באשר להיכרותו והתרשמותו מהנאשם ומבני משפחתו.
אשר לפיצוי למתלוננים, בא כוח הנאשם עתר לחוס על הנאשם אשר לא זו בלבד שצפוי להישלח למאסר ממושך, אלא שהוא בחור צעיר חסר יכולת כלכלית. במצב כזה הרי שהפיצוי ייפול על כתפי משפחתו, אביו החולה ואימו המתפרנסת בקושי מעבודתה במזנון בית ספר בכפר קאסם. בנסיבות אלה עתר להימנע מהשתת פיצוי.

עבירת הרצח-האם יש מקום לענישה מופחתת:

כידוע, סעיף 300(א)(2) שבו הורשע הנאשם מחייבנו להטיל עליו עונש מאסר עולם ועונש זה בלבד.
השאלה המונחת לפתחנו מתייחסת לעתירת ב"כ הנאשם להטיל על הנאשם ענישה מופחתת מחמת הפרעה נפשית חמורה, אשר לטענתו הגבילה במידה ניכרת את יכולתו להימנע מביצוע המעשים.

סעיף 300א(א) לחוק קובע כדלהלן:

"על אף האמור בסעיף 300, ניתן להטיל עונש קל מהקבוע בו, אם נעברה העבירה באחד מאלה:
(א) במצב שבו, בשל הפרעה נפשית חמורה או בשל ליקוי בכושרו השכלי, הוגבלה יכולתו של הנאשם במידה ניכרת, אך לא עד כדי חוסר יכולת של ממש כאמור בסעיף 34ח –
(1) להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו; או
(2) להימנע מעשיית המעשה."

סמכות בית המשפט להקל בעונשו של הנאשם בעבירת הרצח על פי סעיף זה מותנית אפוא בשלושה תנאים מצטברים: ראשית, כי הנאשם סובל מפגם נפשי העולה כדי "הפרעה נפשית חמורה" או "ליקוי בכושרו השכלי". שנית, שהנאשם לא הבין את אשר הוא עושה או את הפסול המוסרי הטמון במעשיו, או לחילופין, כי לא יכול להימנע מביצוע המעשים. התנאי השלישי הוא קיומו של קשר סיבתי בין שני התנאים הראשונים.
מידת ההוכחה הנדרשת להוכחת טענה זו על ידי הנאשם, כפי שנקבע בפסיקה, הינה הוכחה על פי מאזן הסתברויות (ראה ע"פ 396/01 ברדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(6) 854 (2002); ע"פ 7926/00 אברהם דיפני נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(1) 817 (2004)).

סעיף 300א(א) האמור התפרש בפסיקה באופן מצומצם ביותר ובית המשפט היה נכון להעניק לנאשם את ההקלה הגלומה בו רק במקרים נדירים שבהם היה הנאשם קרוב במידה רבה לעמידה בתנאי הפטור מאחריות פלילית לפי סעיף 34ח' לחוק (ראו ע"פ 7010/09 איבתור אבשלומוב נגד מדינת ישראל פסקה 33 לפסק דינו של כבוד השופט י' עמית (פורסם במאגרים משפטיים, 5.7.2012).
עוד נאמר בסוגיה זו בע"פ 396/01 ברדה הנ"ל: "המחוקק בחר לקצוב לצדה של עבירת רצח עונש חובה של מאסר עולם, וזהו אפוא הכלל. מכאן מתבקש כי סעיף 300א נועד לתת מענה למקרה החריג בלבד, שתחושת הצדק מתקוממת בו כנגד הטבעת תווית של "רוצח" על מצחו של נאשם אשר נמצא כי מצבו הנפשי אינו ככל האדם. כדרכם של חריגים, גם לסעיף 300א(א) נקבעו תנאים מוקדמים להחלתו, ובאלה מחייבת הפסיקה....." (ראו שם בעמ' 860).
בע"פ 5266/05 זלנצקי נ' מדינת ישראל (פסקה 59 לפסק דינה של כבוד השופטת ארבל-לא פורסם,22.2.2007) התייחסה השופטת לתנאי "הפרעה נפשית חמורה", והפנתה לסעיף השני בהמלצות "החברה הישראלית לפסיכיאטריה", אשר קובע כדקלמן:
"המחוקק השתמש בביטוי "הפרעה נפשית חמורה" במשמעות של הפרעה נפשית קשה (serious). מנקודת ראות הפסיכיאטרים משמעות המילה חמורה/קשה, היא כי מדובר בהפרעה/מחלה הפוגעת בצורה משמעותית ברוב תפקודי הנפש, ההתנהגות והתפקוד".

במקרה שלנו, אין חולק שהנאשם לא סבל ממחלת נפש כלשהי והדברים נהירים משתי חוות הדעת שהובאו לפנינו. ב"כ הנאשם סומך יתדותיו על אמירה בשולי חוות הדעת הפסיכיאטרית במ/3 לפיה אצל הנאשם מדובר בהפרעת אישיות (להבדיל ממחלת נפש), אלא שנקל לראות שמדובר באמירה כללית ולאקונית שממנה לא ברור באיזו הפרעת אישיות מדובר ומה השלכתה על תפקודו, אורחותיו והתנהלותו של הנאשם, אם בכלל. לא זו בלבד שההגנה (שנטל ההוכחה עליה) לא ביקשה לחקור את כותב חוות הדעת הנ"ל כדי להבהיר אמירה סתומה זו, אלא שבחוות הדעת שהוגשה מטעם ההגנה לא הוזכרה כלל האפשרות שהנאשם סובל מהפרעת אישיות כלשהי. בכל מקרה, ברי שאין בחוות הדעת במ/3 שעליה נסמכת ההגנה אינדיקציה כלשהי לכך שמדובר בהפרעת אישיות חמורה שהרי כדרישת סעיף 300א'(א) לחוק, לא די ב"הפרעת אישיות" אלא צריכה זו להיות הפרעה חמורה, כזו שהיה בה כדי להגביל באופן ממשי את יכולתו של הנאשם להימנע מביצוע המעשה. במקרה שלנו הנאשם לא הרים את הנטל לשכנע כאמור משום בחינה, להיפך, מהעיון בחוות הדעת במ/3 ניתן ללמוד שהנאשם היה מסוגל להבדיל היטב בין מותר לאסור והיה אחראי למעשיו.
יש להפנות גם להכרעת הדין ולאמור בה בהקשר זה. כזכור, בעדותו בבית המשפט הנאשם לא גרס שהיה נתון במצב נפשי בעייתי ששלל ממנו את היכולת לשלוט במעשיו או את יכולת הבחירה, אלא טען שאיבד את הכרתו, בבחינת שהמשאית נסעה מעצמה. טענה עובדתית זו נדחתה על ידנו מכול וכול. התייחסנו ארוכות לטענות ההגנה לפיהן בגלל מצבו הנפשי של הנאשם הוא לא יכול היה לגבש "כוונה להמית", התייחסנו לחוות הדעת השונות וקבענו שהנאשם ביצע את המעשים שבהם הורשע בכוונה, תוך שליטה באופן ובמהירות נסיעתו ותוך בחירה מודעת באילו כלי רכב לפגוע, כאשר בכל שלב במהלך נסיעתו הוא הבין את המתרחש סביבו, הבין את משמעות מעשיו וחפץ בתוצאותיהם.

לא נוכל בשום אופן לקבל את טענת ב"כ הנאשם האומרת, שבמצב שבו מניעיו של הנאשם בעשותו את המעשים שבהם הורשע אינם ברורים ואינם חד משמעיים, הרי שביצועם על ידו הוא כה חסר היגיון בנסיבות המקרה, עד שניתן להגיע למסקנה שהוא פעל עקב הפרעת האישיות ממנה סבל והיה מחוסר יכולת לשלוט במעשיו.
ראשית, במישור העקרוני, השאלה אם אדם סבל מבעיה נפשית שבגללה נפגעה משמעותית יכולתו לשלוט במעשיו היא עניין שבמומחיות והיא מצריכה הגשת ראיות בפני בית המשפט- ואלה לא הוגשו. זו אינה שאלה שבתחום ההיגיון.
שנית, הגם שקבענו בהכרעת הדין (במענה לטענות שהעלה הסנגור בהקשר זה) שהמניע, ככזה, אינו מחויב הכרעה והוא אינו חלק מיסודות עבירת הרצח, הרי שקבענו במקביל, כי טענות המאשימה לפיהן מניע דתי/לאומני עמד ברקע מעשי הנאשם יש להן בהחלט על מה לסמוך והן מעוגנות היטב בחומר הראיות, לרבות בהתנהגות הנאשם לאחר המקרה עת יצא מהמשאית בצעקות "אללה הוא אכבר". כל זאת, כאשר מנגד, לא הוצע על ידי הנאשם הסבר כלשהו להתנהגותו, למעט הטענה האבסורדית שהוא איבד את הכרתו.

לאור כל האמור לעיל נקל לקבוע שההגנה לא הרימה את הנטל לשכנע כי מתקיימים לגבי הנאשם התנאים המצטברים המפורטים בסעיף 300א(א) לחוק, שרק בהתקיימם יש סיבה לשקול את עתירת ההגנה לענישה מופחתת.

לא זו אף זו, הטלת ענישה מופחתת על נאשם לפי סעיף 300א(א) לחוק היא סמכות המוקנית לשיקול דעתו הבלעדי של בית המשפט. גם כאשר מתקיימים במלואם תנאי סעיף זה, על בית המשפט לבחון האם ראוי להפחית בעונש על פי נסיבותיו הפרטניות של המקרה, דהיינו האם נסיבות המקרה ותחושת הצדק הכללית הולמים הפחתה בעונש ומצדיקים אותה. ההתייחסות בפסיקה לסעיף היא כאל סעד מן הצדק (ראה ע"פ 7010/09 אבשלומוב הנ"ל, פסקה 39, לדבריו של כבוד השופט י' עמית והאסמכתא שם). ברי שהדברים אינם יפים למקרה שלנו. לא זו בלבד שתחושת הצדק אינה מזדעזעת לנוכח האפשרות שהנאשם יירצה את עונש החובה שיש להטיל עליו על פי החוק, אלא שהיא דווקא מזדעזעת לנוכח מעשיו הקשים, לנוכח העובדה שהוא החליט להרוג אנשים חפים מפשע שלא עשו לו דבר, אנשים שכל חטאם היה שהם נסעו בדרך ונקלעו שלא בטובתם למסלול נסיעתו הקטלני, כפי שעוד יורחב בהמשך.

לאור כל האמור לעיל, יש לגזור על הנאשם בגין הרשעתו ברצח אביב מורג ז"ל, עונש של מאסר עולם בהתאם לעונש החובה הקבוע בחוק לעבירת רצח בכוונה תחילה.

האם מדובר במקרה שלנו באירוע אחד או בשורה של אירועים?

שאלה ראשונה שיש להכריע בה היא האם כל אותן עבירות שבהן הורשע הנאשם מהוות מספר אירועים נפרדים שכל אחד מצדיק ענישה נפרדת, כטענת התביעה, או שמא מדובר במספר עבירות המהוות אירוע אחד שבגינו יש לגזור עונש אחד כולל, כטענת ההגנה.

בהקשרנו יש להפנות להוראת סעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 המורה כדלקמן:
"בית המשפט רשאי להרשיע נאשם בשל כל אחת מן העבירות שאשמתו בהן נתגלתה מן העובדות שהוכחו לפניו, אך לא יענישנו יותר מפעם אחת בשל אותו מעשה".

הפסיקה דיברה רבות בפרשנות שיש לתת לסעיף זה ומתי שורה של עבירות מהווה "אותו מעשה", שלגביו יש לגזור עונש אחד בלבד. הוצבו בפסיקה מספר מבחנים ומבחני משנה כאשר העיקריים שביניהם כונו בפסיקה: המבחן הצורני-העובדתי והמבחן המהותי-המוסרי. על-פי המבחן הראשון, יש להתבונן על הרצף העובדתי של ההתרחשות ולבחון האם מדובר בפעולה אחת נמשכת או שמא מדובר בכמה חוליות שונות שאותן ניתן לפצל לפעולות נפרדות. לצורך יישום מבחן זה יש לבחון האם ניתן להצביע בכל נקודת זמן במהלך ביצוע העבירה, אילו עבירות נסתיימו והושלמו ואילו טרם החלו. כלומר, במצב שבו ניתן לקבוע שכל עבירה עומדת בפני עצמה ולה התחלה אמצע וסוף, אזי יש לראות במסכת האירועים מספר מקרים נפרדים. אינדיקציה שעשויה לתת מענה לשאלה האם ניתן להפריד בין העבירות היא, האם הייתה לנאשם אפשרות לבצע רק חלק ממעשיו, או שיכול היה לחדול בכל עת מהמשך ביצוע המעשים ו/או לבצע רק חלק מהם [ראה ע"פ 104/89 דרורי נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(1) 843, 849-850 (1990) וכן ע"פ 6867/06 עזאם נ' מדינת ישראל ((לא פורסם) פסקה 10 לפסק דינה של השופטת ארבל, 12.10.2008].
המבחן השני עוסק באינטרס המוגן בו פגע הנאשם בעת ביצוע העבירות והוא יושם בדרך כלל בפסיקה בעבירות כנגד גופו של אדם. במקרה דוגמת זה שלפנינו, שבו האינטרס המוגן הינו שלמות הגוף והזכות להגנה על ביטחונו האישי של אדם, הדגיש בית המשפט העליון את החובה להכיר ולכבד את הזהות האינדיבידואלית של כל נפגע ולהתייחס אל הפגיעה בו כאל פגיעה נפרדת.
בעניין זה יפים דבריה של כבוד השופטת דורנר בע"א 1742/91 פופר נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(5) 289,303 (1997):
".....כאשר מדובר במעשי אלימות קיים לכל אחד מהנפגעים אינטרס עצמאי לשלמות גופו. הפגיעה בשלמות גופו של אחד אינה מהווה פגיעה בשלמות גופו של אחר. גם אם מבחינה "טכנית" מדובר ברצף אחד של מעשים שגרם לקורבנות מספר, יש להתייחס לכך כאל מעשי פגיעה נפרדים."
דברים ברוח דומה נאמרו גם בע"פ 6841/01 ביטון נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(6) 794, 799 (2002); ע"פ 6917/06 חרמאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם) פסקה 27 לפסק הדין, 1.9.2008); ע"פ 40/10 קונסטנטין נ' מדינת ישראל (לא פורסם) ע"מ 6-7 לפסק הדין, 30.3.11); ע"פ 6867/06 עזאם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.10.08) ועוד.

ומן הכלל אל הפרט: בענייננו, מדובר בנסיעה קטלנית שנמשכה לאורך תוואי דרך של כ- 3 ק"מ. ההתנגשויות השונות המתוארות בכתב האישום התרחשו במקומות שונים על תוואי הדרך, בזמן שונה ובמרחק זו מזו. מדובר בהתנגשויות נפרדות שלא היו קשורות האחת לשנייה, עד שאפילו האנשים שהיו מעורבים בהן לא היו מודעים לכך שהם חלק מהתרחשות כוללת ולא ידעו על הפגיעות בכלי הרכב האחרים - בין אלה שלפניהם ובין אלה שאחריהם. הנאשם מצידו יכול היה בכל רגע נתון, אילו חפץ בכך, לחדול ממסע ההרג בו החל, לעצור את המשאית ולהפסיק את הפגיעות באנשים נוספים. הרי זוהי דוגמא מובהקת למצב שבו רצף של אירועים נפרדים שלכל אחד מהם ראשית אמצע וסוף והוא אינו תלוי באירוע הקודם. מכאן, שעל פי המבחן הראשון, יש בהחלט הצדקה להתייחס אל כל אחת מההתנגשויות כאל נדבך אחד ונפרד מתוך ההתרחשות כולה.
הוא הדין כאשר אנו מיישמים את המבחן השני. מדובר בענייננו בפגיעה במספר אנשים שלכל אחד מהם אינטרס עצמאי בר הגנה לשלמות גופו. מבחינה מהותית ומוסרית, הטענה שמעשי הנאשם מהווים אירוע אחד שבגינו יש להטיל עונש אחד, בבחינת שאין הבדל אם במסגרת מזימתו הוא פגע באדם אחד או במספר רב של אנשים –חוטאת לאינטרס הציבורי ולקדושת החיים והגוף.

לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים, כי כל אחת מההתנגשויות המרכיבות את השתלשלות האירועים הכוללת, מהווה אירוע נפרד שלגביו יש לקבוע את מתחם העונש ההולם בנפרד.

העונש בגין העבירות של ניסיון לרצח:

לצורך ענישת הנאשם בגין העבירות של ניסיון לרצח שבהן הורשע, יש לפנות בראש ובראשונה להוראת סעיף 40יג(ב) לחוק, האומר:

"הרשיע בית המשפט נאשם בכמה עבירות המהוות כמה אירועים, יקבע מתחם עונש הולם כאמור בסעיף 40ג(א) לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן רשאי הוא לגזור עונש נפרד לכל אירוע או עונש כולל לכל האירועים; גזר בית המשפט עונש נפרד לכל אירוע, יקבע את מידת החפיפה בין העונשים או הצטברותם".

מלשון החוק עולה אפוא, כי מרגע שנקבע שמספר העבירות שבהן הורשע נאשם מהוות מספר אירועים נפרדים, שומה על בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם לכל אחד מן האירועים בהתאם לעקרון המנחה ולקריטריונים השונים שבתיקון 113 לחוק העונשין, ומשעה שעשה כן רשאי בית המשפט לגזור עונש אחד כולל לכל האירועים, או עונש נפרד לכל אירוע, תוך קביעת מידת החפיפה או ההצטברות של העונשים השונים.

מהו מתחם העונש ההולם לענייננו?

תחילה נציין, כי לטעמנו יש לקבוע מתחם עונש הולם זהה לכל אחד מהאירועים שבגינם הורשע הנאשם בעבירה של ניסיון לרצח. אומנם ניתן למצוא הבדלים ושינויים מסויימים (לא גדולים) בין כל אירוע לאירוע, בעיקר מבחינת היקף הפגיעה בכל אחד מהקורבנות (ואלה יבואו לידי ביטוי בבואנו לדון בפיצוי), אך בסופו של יום לא יהיה נכון לטעמנו לנסות ולפרוט כל אירוע לפרוטות ולדרג בין האירועים השונים על פי תוצאתם בלבד. אחרי הכל, מבחינת הנאשם מדובר היה בתוכנית אחת, במזימה שמטרתה זהה, כאשר תוצאת הפגיעה בכל אחד מכלי הרכב המעורבים הייתה מקרית, עניין שבגורל בלבד.

בהתאם לעיקרון המנחה שבתיקון 113 (ראו סעיף 40ב' לחוק) מתחם העונש ההולם ייקבע, בין השאר כפונקציה של חומרת המעשה, נסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, כאשר לצורך כך יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (ראו סעיף 40ג(א)לחוק יחד עם סעיף 40ט' לחוק).

לענייננו, נדמה שלא יכול להיות ספק באשר לחומרתם המופלגת של מעשי הנאשם. כפי שפורט לעיל ונקבע בהכרעת הדין, הנאשם יצא למסע של הרג מתוך כוונה לגרום למותם של רבים, חפים מפשע. לצורך ביצוע זממו הוא עשה שימוש באמצעי זמין יחסית, כלי רכב כבד שבו השתמש כנשק מול משתמשים אחרים בדרך. הנאשם ביצע את המעשה במקום הומה אדם, באזור עירוני שבו התנועה צפופה, תוך הוא מסכן ציבור גדול של אנשים. המסע הסתיים במותו של המנוח ויכול היה להסתיים באסון כבד הרבה יותר, שכן רק מזלם הטוב של שאר המעורבים הוא שעמד להם ומנע מהם גורל דומה לזה של המנוח. בדרכו הותיר אחריו הנאשם שובל של הרס ופגיעות גופניות. כך נגרמו לאמיתי אסיף חבלות ושפשופים באזור הפנים ופצע ליד העין (ראה תעודת חדר מיון ת/97), לאופיר אשכנזי נגרמו שברים מרובים בצלעות, בחוליות הגב ובעצם הבריח, חבלות במרפק, באגן ובגב, וכן כוויות חיכוך בגפיים (ראה תעודה רפואית ת/159), לאורן קול נגרמו פציעות שטחיות ביד שמאל (ראה תעודה רפואית ת/83), לשמואל קרמני נגרם חתך בראש, כאבי גב וצוואר בגינם נזקק לפיזיותרפיה (ראה תעודה רפואית ת/96), למאיר לוי נגרמו חבלות בצלעות ובראש, וכן חתכים בחלקי גופו (ראה תעודה רפואית ת/75). לקורין זיגדון נגרמה רגישות בצלעות (ת/84).
בנוסף, לא ניתן להתעלם מהעיתוי שבו בוצע המעשה ב"יום הנכבה", מהעובדה שהנאשם פגע באסיף אמיתי שעל רכבו היו תלויים דגלי ישראל ובאופיר אשכנזי שלבש מדי צה"ל וכן מהקריאות "אללה הוא אכבר" שאותן בחר הנאשם להפנות לעבר העוברים והשבים עם צאתו מהמשאית. היה במעשיו אלה כדי ללבות יצרים ולזרוע שנאה. התנהגות הנאשם מהווה אינדיקציה לכך שמניע דתי/לאומי הוא שעמד ברקע מעשיו, מה שמוסיף להם נדבך נוסף של חומרה (ראו: ב-ע"פ 3725/93 אחמד בן מוחמד חליל חמאד נ' מ"י, פ"ד נ(2) , 496,494; תפ"ח (ת"א) 37254-09-11 מדינת ישראל נגד מוחמד צופאן (לא פורסם 19.7.12, שם בעמ' 4).
הערך החברתי שנפגע כתוצאה ממעשי הנאשם הוא רב חשיבות ובהתאם לכך הכרחית החובה להביע מסר עונשי חמור, תקיף ומרתיע בגין מעשיו.

עיון בפסיקה השונה, בין זו שהגישה המאשימה ובין אחרת, מלמד על הצבת רף ענישה מחמיר וגבוה במקרים דומים:
כך, בתפ"ח 11459-10-09 חזיזה (מחוזי מרכז) (לא פורסם 13.11.11), שם הורשע הנאשם בעבירה של רצח ובעבירה של ניסיון רצח, התייחס בית המשפט אל הנסיבות החמורות של המקרה והטיל על הנאשם בנוסף למאסר עולם חובה, עונש של 20 שנות מאסר מתוכן 10 שנים במצטבר בגין העבירה של ניסיון רצח.
בתפ"ח (ת"א) 37254-09-11 מדינת ישראל נגד מוחמד צופאן הנ"ל, שם הורשע הנאשם בניסיון רצח ובעוד בעבירות נלוות על רקע לאומני, הושת עליו מאסר בפועל כולל של 18 שנים.
בתפ"ח 873/05 (ירושלים) מדינת ישראל נגד עבד אל מועז דיב ג'ובעה (לא פורסם 10.7.06), שם הורשע הנאשם בעבירות של רצח וכן בשתי עבירות של ניסיון רצח על רקע לאומני, נגזרו על הנאשם בנוסף לעונש מאסר עולם חובה עונשים מצטברים של 15 שנים ועוד 5 שנים.
בתפ"ח 1050/01 (ת"א) מדינת ישראל נגד כילאני ואח' (לא פורסם, 14.11.02) הורשע הנאשם במסגרת ארבעה אירועים נפרדים בעבירות של רצח, ניסיון רצח (שני מקרים) וחבלה בכוונה מחמירה וזאת על רקע לאומני. הושתו עליו בגין כל אחד מניסיונות הרצח מאסר בפועל של 20 שנה אשר הצטברו זה לזה וכן הצטברו לעונש מאסר העולם שהוטל עליו.

לסיכום, לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי מתחם העונש ההולם לגבי כל אחד מהאירועים שבגינם הורשע הנאשם בעבירה של ניסיון רצח הוא בין 15 ל-20 שנה מאסר בפועל.

אשר לעונש הראוי לנאשם שלפנינו בתוך מתחם הענישה, כמפורט בסעיף 40ג(ב) לחוק: צודקת ב"כ המאשימה בטענתה שקשה להצביע במקרה שלנו על נסיבות משמעותיות לקולת העונש, למעט עברו הפלילי הנקי של הנאשם. עם זאת, לאור טיב העבירות ונסיבות ביצוען, לנסיבה זו קיימת בענייננו משמעות עונשית מוגבלת.
ב"כ הנאשם הדגיש, כי למרות שהנאשם ניהל הליך הוכחות הוא צמצם עד למינימום את גדר המחלוקת וניהל משפט יעיל. כמו כן ציין את הצער והחרטה שביטא הנאשם הן בבית המשפט והן בשלב החקירה בפני אנשים שאינם אנשי מרות, כפי שפורט קודם. אכן, הנאשם ניהל הליך הוכחות יעיל וענייני ויש לשבח את בא כוחו על כך, ועם זאת, הנאשם כפר באשמה לאורך כל הדרך, לא לקח אחריות על מעשיו, התקשה להסביר את התנהגותו ואת מניעיו ומסר גרסה לא אמיתית ולא הגיונית. בנסיבות אלה קשה לדבר על חרטה, הפנמה או הבעת צער שראוי כי יילקחו בחשבון כשיקולים לקולת העונש, במידת הקולא לה טען הסנגור.

בהתאם לסמכות הנתונה לנו על פי סעיף 40יג (ב) לחוק, לאחר שקבענו את מתחם העונש ההולם לגבי כל אחד מהאירועים שבגינם הורשע הנאשם בעבירה של ניסיון רצח, הגענו למסקנה שנכון יהיה במקרה שלנו לגזור בגין כל האירועים עונש כולל. שקלנו את הצעתה של התביעה לקבוע עונש נפרד לכל אחד מהאירועים ואחר כך לקבוע את מידת החפיפה או הצבירה ביניהם, אלא שבחירה באופציה זו הייתה מביאה לחשובים אריתמטיים מיותרים, תוך ניסיון לדרג באופן מלאכותי בין המקרים השונים כאילו חייו של זה חשובים מזה - דבר שאינו נכון ואינו רצוי לטעמנו. לא זו אף זו, בהתאם לסעיף 40יג'(ג) לחוק, במצב של ריבוי עבירות על בית המשפט להתחשב בין יתר שיקוליו גם בתקופת המאסר הכוללת שעל הנאשם לשאת. צבירה של כל העונשים תביא לתוצאה לא מידתית, במיוחד על רקע העובדה שהנאשם נדון במקביל לריצוי מאסר עולם. העונש הכולל שנגזור יביא לידי ביטוי מצד אחד את כמות המעשים, נסיבותיהם החמורות ומכלול השיקולים לחומרה, לרבות ההיבט ההרתעתי, ומן הצד השני לא נתעלם מטיעוני ההגנה לעונש כמו גם מתקופת המאסר הכוללת שתיגזר על הנאשם. במכלול השיקולים והאיזונים אנו גוזרים אפוא על הנאשם בגין מכלול עבירות ניסיון הרצח שבהן הורשע עונש מאסר בפועל של 36 שנים.

אשר לעבירות התקיפה ופציעה בנסיבות מחמירות:

כפי שפורט קודם, לאחר עצירת המשאית יצא ממנה הנאשם ועד מהרה החל תוקף עוברי אורח שנגשו אליו בניסיון לברר את מצבו ולהציע עזרה, תוך שהוא משליך לעברם חלקי רמזור. הנאשם פגע בארבעה אנשים שונים, תוך שהוא גורם חבלות/פציעות לשני עוז אינס ודניאל שילוח (הוא רוכב הקטנוע שהצליח בדרך נס לחמוק מפגיעת המשאית קודם לכן). מדובר בתקרית נפרדת, שאינה קשורה ישירות לשרשרת אירועי הדריסה שביצע הנאשם קודם, כאשר כל אחת מהתקיפות מהווה אירוע נפרד בהתאם למבחנים שהוצבו בפסיקה ופורטו לעיל.
מדובר בתקיפות, שאם נבחן אותן כשלעצמן, במנותק מההתרחשות הכוללת, אינן נמצאות ברף חומרה גבוה במיוחד, מן הבחינה שלא מדובר היה במעשי תקיפה קשים שגרמו לתוצאות קשות. עם זאת לא ניתן להתעלם ממכלול נסיבות המקרה ומההקשר הכולל שבו בוצעו המעשים. מדובר בנדבך נוסף של ההתרחשות הכוללת, נדבך שיש בו ביטוי להילך רוחו, התנהגותו ומניעיו של הנאשם לאורך כל הדרך. מכאן החומרה המיוחדת שבגללה ראינו להרשיע את הנאשם בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות.

קשה להצביע על פסיקה רלוונטית שתהלום במדויק את המקרה שלפנינו, שכן בהתייחס לעבירות תקיפה ופציעה, קיימים פערים גדולים בענישה, פערים שנעים בין מאסר על תנאי בלבד, דרך מאסר בעבודות שירות ועד עונשי מאסר בפועל של כמה שנים, הכל כפונקציה של נסיבותיו הספציפיות של כל מקרה ומקרה.

לצורך קביעת מתחם העונש ההולם בענייננו, אנו רואים לעשות אבחנה בין התקיפה שביצע הנאשם כלפי שני עוז -אינס ודניאל שילוח לבין תקיפתם של אריק לוי ושי אלגלי.
בהתייחס לראשונים, שאותם תקף הנאשם באופן ישיר ומכוון תוך גרימת חבלות, הרי שבמכלול השיקולים והאיזונים, הגענו למסקנה שמתחם העונש ההולם לגבי כל אחת מהתקיפות הנ"ל הוא בין 12-24 חודשי מאסר בפועל. בהתייחס לאריק לוי ושי אלגלי שנסיבות תקיפתם היו קלות יותר, מתחם העונש ההולם לגבי כל אחד מהם הוא 6-12 חודשי מאסר בפועל.

בסיכום, לאחר שיקלול נסיבותיו של הנאשם כפי שכבר פורט קודם, אנו רואים לנכון לגזור על הנאשם עונש כולל בגין שורת התקיפות שאירעו לאחר עצירת המשאית, עונש שחלקו במצטבר וחלקו בחופף שאנו מעמידים על שנתיים מאסר בפועל.
אשר לעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה:

הנאשם הורשע בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה בגין מכלול התנהגותו על הכביש. ככל שהדבר נוגע לשורת האירועים שבגינם הורשע הנאשם ברצח ובעבירות של ניסיון לרצח, הרי שעבירה זו נבלעת בתוכם ואין מקום לגזור על הנאשם עונש נוסף בגינה. לא כך בנוגע לסיכון הכללי והאינהרנטי שיצר הנאשם בהתנהגותו לכלל המשתמשים בדרך וכן בנוגע לאותן התנגשויות שרשרת ופגיעות עקיפות שנגרמו לכלי רכב נוספים, כפי שפורט קודם, אירועים שבגינם לא הורשע הנאשם בעבירות ספציפיות אחרות.

הפסיקה התייחסה בחומרה לעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה וברגיל הוטלו על נאשמים שביצעו אותה עונשי מאסר בפועל.
כך למשל, בע"פ 1535/06 מדינת ישראל נגד יוסי לוי (לא פורסם, 7.6.06), התקבל ערעור המדינה על קולת עונשו של הנאשם ונגזר עליו עונש מאסר בפועל של 4 שנים, מע"ת ופסילת רישיון, לאחר שנסע באופן פרוע על הכביש, הגם שלא פגע בכלי רכב או אנשים.
בע"פ 10656/06 נעים אבו סייף נגד מדינת ישראל (לא פורסם,22.4.07) נדון הנאשם שהורשע בעבירה זו ובעבירות נוספות לעונש מאסר בפועל של 4.5 שנים ולעונשים נלווים וערעורו על חומרת העונש נדחה.
בע"פ 3383/05 אנוואר נגד מדינת ישראל (לא פורסם,27.10.05) נדון הנאשם לריצוי מאסר בפועל של 3 שנים ועונשים נלווים (וזאת חרף תסקיר חיובי בעניינו והמלצה של שירות המבחן להשתת של"צ) וערעורו על חומרת העונש נדחה.
בע"פ 2079/06 אוסמה אבו עצא נגד מדינת ישראל (לא פורסם,7.6.06) גזר בית משפט דלמטה את עונשו של הנאשם למאסר בפועל של 24 חודשים ועונשים נלווים. ערעורו על חומרת העונש נדחה ואילו ערעור המדינה על קולת העונש התקבל ועונשו הועמד על ידי בית המשפט העליון על מאסר בפועל למשך 4 שנים.

נסיבות המקרה שלפנינו הן חמורות ביותר הן מבחינת כלי הרכב הקטלני שבו השתמש הנאשם, אורך הנסיעה, רמת הסיכון והנסיבות הכוללות - כפי שכבר פורט קודם ולא נחזור - כל אלה נסיבות חמורות מאלה שהיו בפסקי הדין שפורטו לעיל.
במכלול השיקולים, על רקע מדיניות הענישה שעולה בברור מפסיקתו של בית המשפט העליון, מתחם העונש ההולם במקרה שלנו בהתייחס לעבירה זו הוא 4-4.5 שנות מאסר בפועל.

בסיכום, לאחר שקלול נסיבותיו של הנאשם כפי שכבר פורט קודם, אנו רואים לנכון לגזור על הנאשם בגין עבירה זו עונש של 4 שנות מאסר בפועל.

אשר לעתירת המאשימה להשתת פיצוי למשפחת המנוח ולשאר המתלוננים:
הנאשם לא הציב מחלוקת באשר לנזקים ולפגיעות שנגרמו לקורבנות השונים. הטלת פיצוי לטובת הקורבן, הגם שהוא רכיב בענישה וקיימים לו היבטים פליליים, הוא בעל מרכיבים אזרחיים ביסודו, ומטרתו להיטיב את נזקיו של הקורבן, נזקים שהנאשם גרמם (ראו רע"פ 2976/01 בתיה אסף נגד מדינת ישראל, פ"ד נו'(3) 418 (2002). נקבע לא אחת בפסיקה, כי שיעור הפיצוי הנפסק לטובת נפגע העבירה במסגרת ההליך הפלילי אינו קשור ליכולתו הכלכלית של הנאשם, כשם שבמשפט אזרחי אין בודקים בקביעת חיוב את יכולתו של החייב (ראו למשל: ע"פ 3873/08 שמעון אטיאס נגד מדינת ישראל –לא פורסם-6.9.10).
לא נוכל אפוא לשעות לטענת הסנגור לפיה אין מקום להשתת פיצוי לנוכח עונש המאסר הממושך שעל הנאשם יהיה לרצות ויכולותיו הכספיות המוגבלות. לא למותר להזכיר, שלא אחת בתי משפט מטילים חובת פיצוי על נאשמים שנדונים לעונש של מאסר עולם, ואין בכך חריג.

ככל שהדבר מתייחס למשפחתו של המנוח אביב מורג, שמענו אודות המצוקה הכלכלית הקשה שאליה נקלעה המשפחה לאחר הירצחו ולאחר שאביו התאבד מחמת הצער על מותו. הפיצוי שנטיל לא יירפא את הכאב, אך יהא בו כדי להטיב ולו במעט את המצוקה הכלכלית הנ"ל.
אשר לשאר הקורבנות, סכומי הפיצוי שייגזרו, כפי שיפורט בהמשך, יביאו לידי ביטוי את הפגיעה היחסית שנגרמה לכל אחד מהם ואת מידת היפגעותם או מעורבותם באירוע הכולל.

לסיכום:

לאור כל האמור לעיל, אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים:

בגין רציחתו של אביב מורג ז"ל - עונש מאסר עולם.
בגין הניסיון לרצוח את אסיף אמיתי, אופיר אשכנזי, אורן קול, שמואל קרמני, קרן זיגדון, דניאל שילוח ומאיר לוי - עונש מאסר בפועל כולל של 36 שנים שירוצו במצטבר לעונש מאסר העולם.
בגין מעשי התקיפה והפציעה בנסיבות מחמירות כלפי שני עוז-אינס, דניאל שילוח, אריק לוי ושי אלגלי - עונש מאסר בפועל כולל של שנתיים שירוצו במצטבר לעונשי המאסר בפועל שפורטו לעיל.
בגין העבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה-עונש מאסר בפועל כולל של 4 שנים שמתוכו שנתיים ירוצו במצטבר לעונשי המאסר שפורטו לעיל ושנתיים ירוצו בחופף.

סך הכל ירצה הנאשם עונש של מאסר עולם ועוד 40 שנות מאסר בפועל במצטבר, וזאת החל מיום מעצרו 15.5.2011.

הנאשם ישלם פיצויים לאם המנוח בסך של 258,000 ₪.
הנאשם יפצה את אסף אמיתי ואופיר אשכנזי בסך של 50,000 ₪ כל אחד.
הנאשם יפצה את שמואל קרמני ומאיר לוי בסך של 30,000 ₪ כל אחד.
הנאשם יפצה את אורן קול, דניאל שילוח, קורין זיגדון ושני עוז-אינס בסך של 15,000 ₪ כל אחד.
הנאשם יפצה את אריק לוי ושי אלגלי בסך של 5,000 ₪ כל אחד.

כל הסכומים האמורים יופקדו במזכירות בית המשפט לא יאוחר מיום 1.4.13 ויועברו לידי כל אחד מהאנשים שפורטו לעיל על פי פרטים שיימסרו על ידי התביעה.

ניתן היום, כט חשו ון תשע"ג, 14 נובמבר 2012 , בהעדר הצדדים.

גלעד נויטל, שופט
אב"ד

מאיר יפרח, שופט

גיליה רביד, שופטת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח, על ידי www.court.gov.il
^
X

חיפוש פסקי דין:

כלי עבודה קרובים אל זוהר 14, ראש העין, ישראל | אלקטרואופטיקה קרובים אל | ייעוץ מערכות מידע קרובים אל | טיפול משפחתי קרובים אל מסוף בית שאן/איסוף, בית שאן, ישראל | חריטה אומנותית קרובים אל | טכנאים קרובים אל | חלונות קרובים אל מקס נורדאו 4, בית שאן, ישראל | תיירות קרובים אל | שמלות כלה קרובים אל עז א דין אל קסאם 30010, אום אל-פחם, ישראל | גנרטורים קרובים אל | מהנדסי מכונות קרובים אל | בתי משפט קרובים אל | ישיבות קרובים אל השרון 222, מגדל העמק, ישראל | משקפיים קרובים אל | כלי נגינה קרובים אל | בעלי חיים קרובים אל | יועצי מס קרובים אל החרושת 27, קרית מלאכי, ישראל | חילוץ והצלה קרובים אל | חילוץ והצלה קרובים אל | ציוד ואספקה לחדרי שירותים קרובים אל מחירון מוספים וערבים לבטון, חומרי איטום צמנטיים | מחירון עבודות חשמל ומתח נמוך | מחירון פיתוח נופי | מחירון תאי בקרה עגולים לב | מחירון אבן שפה, תיחום, גן, מחסומים ומדרגות טרומיות | מחירון חומרים לעבודות בניה | מחירון ספחים לצנרת מים וביוב | מחירון אלמנטים קלים לבניה | מחירון עבודות בטון בשלד המבנה | מחירון חומרים לעבודות ריצוף וחיפוי | מחירון כלונסאות ואלמנטי סלארי, לביסוס מבנים ולדיפון | מחירון חומרים לעבודות אבן | מחירון מיכלי מים | מחירון עבודות עפר והריסה | מחירון עבודות אלומיניום | מחירון עבודות בטון בשלד המבנה | מחירון עבודות אלומיניום | מחירון אלמנטים קלים לבניה | מחירון עוגני קרקע | מחירון מעליות | מחירון פרופילים לגבס | מחירון מתקנים להרכבת אביזרים על מחיצות גבס | מחירון חומרים פולימריים נוזליים לאיטום והלבנה | מחירון רעפי בטון | מחירון מוספים לטיח ולטיט | מחירון אריחים לבריכות | מחירון בדיקות בטון מותז | מחירון לכל מעגל, לרבות לוחית הפעלה ותרמוסטטים | מחירון מפסקי זרם חצי אוטומטיים | מחירון סיכוך בלוחות פי.וי.סי | מחירון אגרגטים (בשער המפעל) | מחירון תריסים, מעקות, מאחזי יד ומסתורי כביסה | מחירון מופות | מחירון מתקני מתח גבוה | מחירון שסתומים ומסננים | מחירון קידוחי ניקוז | מחירון אשפתונים | מחירון בריכות מים | מחירון ארונות לשירותי אורחים ולאמבטיה עם כיורי משטח | מחירון צנרת מובילית | מחירון ברזים וסוללות | מחירון דלתות פלדה, דלתות פלדה רב זרועיות ודלתות פלדה חסינות אש | מחירון חומרי בניין לשלד | מחירון מקלחונים | מחירון חיפוי קירות בלוחות אבן / שיש / גרניט בהרכבה יבשה | מחירון אגרגטים (בשער המפעל) | מחירון צנרת בטון עם אטם תקני על ה"זכר" | מחירון הלבנה והגנה על איטום גגות, רצפות וקירות תת קרקעיים | מחירון תיבות הסתעפות לטלפונים | מחירון נדבך חוצץ רטיבותבית משפט השלום בתל אביב - יפו 02 אוגוסט 2011 ת"א 53018-07-11 ש.מ.ע. אלמוג בע"מ נ' קל - | בפני כב' השופטת יפעת שיטרית מאשימה 1. מדינת ישראל נגד נאשמים 1. יבגני סרנצוקוב (עציר) 2. ויטלי א | בפני כב' השופטת כרמית פאר גינת מאשימה מדינת ישראל נגד נאשמים אביבה ברונשטיין החלטה 1. בהעדר ראיי | החלטה בתיק בג"ץ 8665/14בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8665/14 - ד' לפני: | בפני סגן הנשיא, כב' השופט עידו רוזין התובעים: 1.מור בן יאיר 2.צחי בן יאיר נ ג ד הנתבע: סיימון פר | לפני כב' הרשם בכיר אבי כהן תובעים 1. ש. שלמה רכב בע"מ נגד נתבעים 1. יחיאל דר 2. הפניקס חברה | בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו 05 באוקטובר 2011 ת"ד 11509-07 מ.י. ענף תנועה ת"א נ&# | בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 38539-10-11 גלבוע ואח' נ' החברה לניהול התחנה המרכזית | בפני כב' השופטת שירלי דקל נוה המאשימה מדינת ישראל נגד הנאשם טרקאי אילן אבבה <#2#> נוכחים: ב&q | בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 6577-02-12 מדינת ישראל נ' סנדוקה ואח' 11 מרץ 2012 בפני | בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 32097-02-12 הכשרה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' החברה | בית משפט השלום בירושלים ת"א 47972-03-11 ביטון נ' כלפון ואח' 29 פברואר 2012 בפני כב' | בית משפט השלום בנצרת תא"מ 1817-08-11 יצחק אדרי נכסים ונדל"ן בע"מ נ' בוכריס ואח | בפני כב' השופטת אושרי פרוסט-פרנקל תובעים/מבקשים נגד נתבעים/תובעים החלטה לפני בקשת התובעים ( להלן | בתי המשפט בית משפט השלום בירושלים לפני כב' השופטת עינת אבמן-מולר ת"א 4765-09 13 יוני 2012 ב | לפני כב' סגנית הנשיאה השופטת, רחל קרלינסקי התובע עידן יהודה רוט נגד הנתבע יניב אבנון פסק דין 1. | כב' השופט זיאד סאלח, סגן הנשיא המאשימה מדינת ישראל נגד הנאשם איגור שבצ'וק (עציר) <#2#> נו | בפני כבוד ה שופטת אפרת אייכנשטיין שמלה המבקש מורסי חילוואני ת.ז. XXXXXX103 באמצעות עו"ד מ. ג | בפני כב' הרשמת בכירה ורדה שוורץ תובעים 1. עודד נצר נגד נתבעים 1. סוקוניק ושות' בע"מ הוד | בפני כב' השופט מיכאל קרשן תובעים 1. צ.י תעשיות מזון בע"מ נגד נתבעים 1. שרה מלמד הודעה הדיון | בפני כב' השופט אריאל ברגנר מבקשים הולמס פלייס אינטרנשיונל בע"מ נגד משיבים הודעה 1. נקבע לדי