botox

תום-לב בחוזה (סעיפים 12 ו- 39 לחוק החוזים)

1. תום-לב במשא-ומתן - סעיף 12 לחוק החוזים
סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 קובע כדלקמן:

"12. תום-לב במשא-ומתן
(א) במשא-ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב.
(ב) צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום-לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא-ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10, 13 ו- 14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, יחולו בשינויים המחוייבים."

חובת תום-הלב מהווה הוראת יסוד במשפט הישראלי {ע"א 6370/00 קל בניין בע"מ נ' ע.ר.מ. רעננה לבניה והשכרה בע"מ, פ"ד נו(3), 289 (2002)}. היא משקפת דוקטרינה "מלכותית" {בג"צ 1683/93 יבין פלסט בע"מ נ' בית-הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד מז(4), 702 (1993)}. היא מהווה נשמתה של מערכת המשפט, ומקימה בפני הפרט את החובה לנהוג ביושר ובהגינות בחברת בני האדם {ע"א 391/80 לסרסון נ' שכון עובדים בע"מ, פ"ד לח(2), 237 (1984); בג"צ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר-שבע נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד לה(1), 828 (1980)}.
החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב חלה, כידוע, על כל אדם הנוטל חלק במגעים חוזיים. אין היא מוגבלת לצדדים העתידיים לחוזה. אין היא מוגבלת למי שעשוי להישכר ממנו באופן ישיר. היא חלה גם על מי שאיננו אלא שלוחם של אחרים, כגון מנהל הפועל מטעם תאגיד {ד"נ 7/81 פנידר נ' קסטרו, פ"ד לז(4), 673 (1983)}. אף אורגן של תאגיד עשוי להתחייב באחריות אישית בגין ניהול משא-ומתן שלא בתום-לב {ע"א 148/82 גליק נ' ארמן, פ"ד מה(3), 401 (1991); ע"א 10385/02 מכנס נ' ריג'נט השקעות בע"מ, פ"ד נח(2), 53 (2003)}.

סעיף 12 לחוק החוזים קובע כי צדדים למשא-ומתן חייבים לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב.

גילוי עובדות ונסיבות מכוח סעיף 12 לחוק החוזים משמעו שעל צד המנהל משא-ומתן לגלות לצד שכנגד את אותן עובדות מהותיות, שיכולות להשפיע על התקשרותו בחוזה.

הפרת החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב יכולה ללבוש צורתו של מחדל או של אי-גילוי עובדות, כאשר על-פי הנסיבות היה מקום לצפות לכך שהאדם, המנהל משא-ומתן, יגלה אותן לצד השני. הגילוי המתחייב מסעיף 12 לחוק החוזים אינו דווקא גילוי כתוצאה משאלותיו של הצד השני, אלא, יש נסיבות, בהן מתחייבת מסירת פרטים יזומה של מידע, שהוא חיוני למי שנמצא במשא-ומתן לקראת כריתת חוזה {ד"נ 7/81 פנידר נ' קסטרו, פ"ד לז(4), 673 (1983)}.

החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב חשובה במיוחד כאשר ברור לבעל המידע שבין מנהלי המשא-ומתן, שקיים פער ממשי בין הכוונה של הצד השני לבין מה שהוא בר-השגה על-פי המצב המשפטי והעובדתי לאמיתו.

חובת תום-הלב כוללת את החובה לגלות ולהבהיר עובדות מטריאליות לפני כריתת החוזה, אם הדבר מתחייב לאור מהותה של העסקה או לאור נסיבותיו של המקרה. חובת הגילוי היא תולדה של האמון המתחייב בין צדדים המנהלים משא-ומתן, ומקורו של זה בחובה המשפטית, העולה מסעיף 12 לחוק החוזים.

נעיר כי לעיתים יכול אי-הגילוי אף לעלות כדי הטעיה במובן סעיף 15 לחוק החוזים.

חובה לפי עקרון תום-הלב עשויה להתקיים גם מקום שמתקיימת אחריות בנזיקין. היא עשויה להתקיים לצד אחריות חוזית של הצדדים הישירים לחוזה. אין בקיומה של חבות בנזיקין או בחוזים כדי לשלול חבות לפי עיקרון תום-הלב. התנהגות פלונית עשויה להקים אחריות הן בנזיקין הן לפי חובה מיוחדת זו {רע"א 5768/94 א.ש.י.ר יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פ"ד נב(4), 289 (1998)}.

תום-הלב אינו דורש כי האחד לא יתחשב באינטרס העצמי שלו. עקרון תום-הלב קובע, כי השמירה על האינטרס העצמי צריכה להיות הוגנת ותוך התחשבות בציפיות מוצדקות ובהסתמכות ראויה של הצד השני. אדם לאדם - לא זאב ולא מלאך, אדם לאדם - אדם {ע"א 10582/02 ישראל בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.10.05)}.

גם בשוק חופשי יש כללי התנהגות ראויים ומקובלים והפוגע באותם כללים יתן את הדין. ענייננו הוא ב"מוסר העסקים" בחיי המסחר והעסקים, וחריגה מאותו מוסר עסקים תחוייב בתגובתו של בית-המשפט {רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה(1), 199 (1999); ע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד (ישראל בע"מ), פ"ד מח(5), 705 (1994)}.

על הצדדים לחוזה להקפיד בגילוי נאות של המידע הרלוונטי לקשירת החוזה, להימנע ממצגי שווא ולנהוג זה בזה בכנות {ת"ק (ת"א) 23149-03-11 דון סוסונוב נ' אלוף-משנה שרון אפק, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.07.12)}.

הטענה כי היה על הקונים להיזהר על-פי הכלל "ייזהר הקונה" {emptor caveat} אינה פוטרת את המוכרים מחובת גילוי של עובדות מהותיות, מה גם שלאחר חקיקת חוק החוזים, חובת הגילוי מוטלת על המוכר, שהעובדות מצויות בידיעתו.

מקל וחומר, בוודאי שאין בכלל זה כדי להצדיק מסירה אקטיבית של מידע שגוי לרוכשים. זהירותו של הקונה, ככל שחשובה וראויה היא, אינה פוטרת את המוכר מחובתו שלו {ע"א 5393/03 פרג' נ' מיטל, פ"ד נט(5), 377 (2005)}.

חובת תום-הלב מטילה על צד לחוזה את החובה לגלות עובדות חשובות כאשר על-פי הנסיבות היה מקום לצפות לכך שהאדם המנהל משא-ומתן יגלה אותן לצד השני {ע"א 838/75 ספקטור נ' צרפתי, פ"ד לב(1), 238 (1977); ת"א (נצ') 12404-07-08 אדם טטנבאום נ' יריב ברבלט, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.06.12)}.

תום-הלב אינו מבוסס על הדרישה כי כל צד חייב לדאוג לאינטרסים של זולתו על חשבון הבטחת האינטרס העצמי. תום-הלב מבוסס על ההנחה כי כל צד דואג לאינטרס שלו עצמו, אך הוא עושה כן באופן הוגן, תוך הבטחת המשימה המשותפת של הצדדים {ה"פ (חי') 1815-01-12 עצאם אבו חנין נ' א. שגיא חקלאות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.10.12)}.

המבחן לגבי תום-לב בניהול משא-ומתן לקראת חוזה הוא זה הלוקח בחשבון את נסיבותיו המיוחדות של המקרה, אך מעביר נסיבות אלה בכור ההיתוך של ההתנהגות ההגונה והסבירה.

במסגרת זו, יש לדרוש כי בעלי דין לא יהיו זאבים זה לזה, אם כי אין לדרוש שיהיו מלאכים זה לזה. יש לעמוד על-כך כי יתנהגו זה כלפי זה כבני אדם הגונים וסבירים {בר"ע 305/80 שילה ואח' נ' רצקובסקי ואח', פ"ד לה(3), 449 (1981); ת"ק (חד') 11255-07-11 גלי חסקלוביץ נ' אינטרכב חדרה, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.01.12)}.

לכל צד למשא-ומתן עומדת הזכות העקרונית לפרוש ממנו בכל עת. אך גם פרישה ממשא-ומתן צריך שתיעשה בתום-לב. פרישה ממשא-ומתן, שאיננה מודרכת על-ידי שיקולים ענייניים, הנובעים ממהות העסקה, מהתפתחות המשא-ומתן ומעמדות הצדדים לו, חשודה כנגועה בהיעדר תום-לב, הגם שלא תמיד הינה, בהכרח, כזאת {ע"א 251/84 חברת ס.ג.פ. להשקעות בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(2), 463 (1985)}.

כלומר, שאלת תחולתו של סעיף 12 לחוק החוזים על מקרה של הסתלקות ממשא-ומתן טעונה גם בירור עובדתי. בבירור כזה יש להתחשב בכלל נסיבות העניין, ובייחוד בשאלה, לאיזה שלב הגיע המשא-ומתן בין הצדדים שכן ככל שהצדדים קרובים יותר ליצירת הקשר החוזי, מצפים מהם להציג סיבה ברורה יותר להצדקת פרישה מן המשא-ומתן {ע"א 416/89 גל-אור נ' חברת כלל (ישראל) בע"מ, פ"ד מו(2), 177 (1992); ת"א (פ"ת) 2202-12-08 צבי בניאן נ' עדנה אלקיס, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.06.12); תא"ק (הרצ') 40322-04-10 שחר ש. יזום והשקעות בע"מ נ' ש.ל. אור מסעדות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.03.12)}.

ב- ע"א 2071/99 {פנטי נ' יצהרי, פ"ד נה(5), 721 (2000)} קבע בית-המשפט כי במקרה דנן "עולה באופן חד-משמעי מן העובדות שהוכחו ומן המימצאים שנקבעו בבית-משפט קמא, כי אלישע נהג בחוסר תום-לב חמור, בהסתלקותו מן העסקה. הסתלקות זו בשיאו של המשא-ומתן לאחר ששולמה התמורה, הוכנו תכניות ונערכו סרטוטים, הייתה בנסיבות העניין מעשה בלתי-ראוי ובלתי-הוגן העולה כדי הפרה חמורה של חובת תום-הלב. ברי גם כי עילת התביעה שיסודה בהפרה זו לא נתיישנה, שהרי לא נולדה אלא עם סירובו של אלישע לחתום על זכרון-הדברים".

אשר לפסיקת פיצויי קיום לפי סעיף 12 לחוק החוזים. אין חולק כי פסיקת פיצויי קיום בגין הפרת החובה לניהול משא-ומתן בתום-לב ובדרך מקובלת אינה מעשה שבשגרה ותיעשה במקרים יוצאי דופן.

ההלכה שנקבעה בפרשת קל בניין {ע"א 6370/00 קל בניין בע"מ נ' ע.ר.מ. רעננה לבניה והשכרה בע"מ, פ"ד נו(3), 289 (2002)} מגבילה את האפשרות לחייב בפיצויי קיום את מי שהיפר את חובת תום-הלב במשא-ומתן למקרים מיוחדים בהם נוכח בית-המשפט שהמשא-ומתן הבשיל, למעשה, לכדי חוזה, ורק ההתנהגות חסרת תום-הלב מנעה את שכלולו {ראה גם רע"א 235/12 אירוס הגלבוע בע"מ נ' עומר הנדסה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.02.12)}.

כאמור, חוסר תום-לב במשא-ומתן מקנה, ככלל, לנפגע זכות לפיצויים לפי סעיף 12(ב) לחוק החוזים. לרוב מדובר בפיצויי הסתמכות ואולם לעיתים, במקרים חריגים, יכול הדבר להקנות לנפגע זכות לפיצויי קיום, עוד יש לציין כי במקרים מיוחדים ונדירים ביותר, גם אכיפה אפשרית.

אולם בהיעדר התנאים הנ"ל, הרי שדרך-כלל, מוטב לו לבית-המשפט להיצמד לאותה התפיסה הבסיסית שבית-המשפט אינו כורת לצדדים חוזה שהם בעצמם לא כרתו. לפיכך, ברוב המכריע של המקרים אין בית-המשפט נוהג לאכוף בפועל חוזה שלא נכרת בין הצדדים, אף אם מצא כי יש לחייב את הצד שנהג בחוסר תום-לב בפיצוי הצד הנפגע {רע"א 3160/08 אליהו מזר נ' גאון חברה לבניין והשקעות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.06.09); ה"פ (ב"ש) 9117-08-11 מתאנה אלון נ' יד נתן מושב עובדים של העובד הציוני להתיישבות שיתופית בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.02.12)}.

החובה לנהל משא-ומתן בתום-לב לפי סעיף 12 לחוק החוזים, חלה גם על האורגנים ונושאי המשרה בחברה, כאשר הפרה של חובת תום-הלב יכולה להוביל להטלת אחריות אישית וחובת פיצוי על האורגן או נושא המשרה עצמו {ד"נ 7/81 פנידר, חברה להשקעות פתוח ובניין בע"מ נ' קסטרו, פ"ד לז(4) 673 (1983); ע"א 10362/03 א. ברזני שירותים בע"מ נ' אחים בן רחמים (צפון) בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.10.09); ע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ, פ"ד מח(5), 705 (1994); ע"א 313/08 עזמי נשאשיבי ואח' נ' איהאב רינראוי ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (01.08.10)}.

נעיר כי בפרשת ברזני שירותים בע"מ נקבע כי הדרישה לקיום משא-ומתן בתום-הלב בשלב הטרום חוזי, יפה גם לעניין חובת תום-הלב בשלב קיום החוזה לפי סעיף 39 לחוק החוזים. בהמשך הסתייג בית-המשפט, מהטלת אחריות חוזית אישית על בעל מניות בכל מקרה של חברה שקרסה. בית-המשפט הסביר בפרשה זו כי יש מקום להוכיח את אשמו הסובייקטיבי של נושא המשרה, לצורך הטלת אחריות אישית, כדי לשמר את עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת.

לצורך הטלת חבות אישית, לא די להוכיח כי הופרה חובת תום-הלב על-פי מבחן אובייקטיבי, אלא יש להראות שעל האורגן או נושא המשרה רובץ אשם אישי, סובייקטיבי {ע"א 10385/02 מכנס נ' ריג'נט השקעות בע"מ, פ"ד נח(2), 53 (2003); ת"א (ת"א) 152386-09 רז שיווק - קובי בשה נ' א.א.א. שקד השקעות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.06.12)}.

הליכי מכרז, עד לשלב ההכרזה על הזוכה, הם בחזקת הליכים טרום חוזיים הנשלטים על-ידי הוראות סעיף 12 לחוק החוזים. כישלון המהלך הטרום חוזי, במיוחד כשמדובר במהלך מכרזי, עשוי להוליך לפיצויי הסתמכות בלבד. פיצויי קיום יוענקו בנסיבות חריגות {ע"א 434/07 פרינץ נ' אמירים מושב עובדים של צמחונים, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.06.09); עע"ם 9423/05 רשות השידור נ' קטימורה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.08.07); ת"מ (ת"א) 125-08 ביטחון, שירותים, אבידר בע"מ נ' עמידר - החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.11.11)}.







2. קיום בתום-לב - סעיף 39 לחוק החוזים
סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 קובע כדלקמן:

"39. קיום בתום-לב
בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה."

סעיף 39 לחוק החוזים קובע, כי בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה {תא"ח (פ"ת) 46689-05-11 אייר-סיון (2004) בע"מ נ' סוהיל מוניר, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.07.11)}.

פסק-דין המעניק תוקף לפשרה בין בעלי דין הוא פסק-דין שיסודו בחוזה, והחובה לנהוג בתום-לב חלה בקיום החיובים שבו ובשימוש בזכויות הנובעות ממנו. עקרון תום-הלב אינו מוגבל לחוזים בלבד, ואינו מחייב צדדים לחוזה בלבד. עקרון תום-הלב הוא עיקרון החולש על כל תחומי המשפט, ומפאת חשיבותו הוא הוגדר כ"עיקרון מלכותי" {ת"א (חי') 12430-07-09 ערן קילשטיין נ' דשנים וחמרים כימיים בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.06.11)}.

עקרון תום-הלב הוא עיקרון כללי, החל על כל זכות, על כל חיוב ועל כל פעולה משפטית {סעיף 39 לחוק החוזים יחד עם סעיף 61(ב) לחוק החוזים; ראה גם רע"א 6553/97 חגאי נ' חברת עבודי חיים בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.05.98)}. אין כל מניעה להחלתו גם על זכות שטרית. אין כל ייחוד לזכות השטרית שיש בה כדי למנוע את תחולת העיקרון הכללי של תום-לב {אובייקטיבי} בגדרי הזכות השטרית {ראה גם רע"א 2443/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נג(4), 804 (1998); ת"ט (חד') 18351-10-11 אינה שיינפלד נ' אהרון שלמה קול, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.01.12); תא"מ (קריות) 3091-04-09 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' נאיף דיאב, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.06.11)}.

בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב. הוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה. משמעותה של החובה לקיים חוזה בתום-לב ובדרך מקובלת היא, כי הצדדים ליחס החוזי חייבים לנהוג זה כלפי זה ביושר, בהגינות ועל-פי המקובל על בעלי חוזה הוגנים. כפי שכבר נאמר, אמת הדבר, אין הצדדים לחוזים מלאכים זה לזה, אך שוב אל להם להיות זאבים זה לזה {ע"א 148/77 שאול רוט נ' ישופה (בניה) בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (07.02.79); ת"ק (צפ') 8424-12-09 מאיר וקנין נ' יצחק אורן, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.06.11)}.

סעיף 39 לחוק החוזים, קובע כי בקיומם של חוזים יש לנהוג בתום-לב ובדרך המקובלת. על יסוד נדבך בסיסי זה של דיני החוזים הוחל במשפט בישראל עיקרון ההסתמכות ובמסגרתו הדוקטרינה בדבר השתק באמצעות מצג.

תכליתו של עיקרון זה היא מניעת תוצאות בלתי-צודקות אשר עלולות להתרחש כאשר בעל דין מתכחש למצג אותו הציג בפני בעל דין יריב, לאחר שזה האחרון הסתמך על המצג באופן סביר ובתום-לב ועקב כך שינה את מצבו לרעה.

מצג אשר בעטיו שינה הצד האחר את מצבו לרעה, בפרט כאשר יוצר המצג הפיק הנאה מאותו שינוי מצב לרעה, משתיק את יוצר המצג מלטעון טענה הסותרת את המצג. במצב שכזה, העלאת טענה שכזו איננה מתיישבת עם חובת תום-הלב {רע"א 7830/99 צוריאנו נ' חכמוב ואח', פ"ד נז(1), 673 (1999); תא"מ (ת"א) 402-06-10 אהרן מוצרי נ' טלי אהרוני, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.05.11)}.

החובה לקיים חוזה בתום-לב ובדרך מקובלת, חובה הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים, בדומה לחובה לנהוג כך במסגרת משא-ומתן לקראת כריתתו של חוזה, לפי סעיף 12(א) לחוק החוזים, חלה על כל אדם, בין אם הוא עושה כן בשמו ובין אם עושה כן עבור אחר.

"הצד" שעליו חלה החובה האמורה יכול שיהיה לא רק "הצד" לכריתת החוזה, אלא גם הצד לניהול המשא-ומתן, והיותו שלוחו של אחר, אינה פוטרת אותו מחובה זו {ת"א (ת"א) 151088/09 אבירם מי-טל נ' עזבון ניסים אלבז ז"ל, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.05.11)}.

כל זכות {במובן הרחב} המעוגנת בחוק המקרקעין צריכה להיות מופעלת בתום-לב. כל חיוב המעוגן בחוק המקרקעין צריך להתבצע בתום-לב. תום-הלב אינו מניח "מידת חסידות" {ע"א 148/77 רוט נ' ישופה, פ"ד לג(1), 635 (1979)}.

תום-הלב אינו דורש כי האחד לא יתחשב באינטרס העצמי שלו. בכך שונה עקרון תום-הלב מעקרון הנאמנות, החל על דירקטור, שלוח, אפוטרופוס או עובד ציבור {בג"צ 164/97 קונטרם בע"מ נ' שר האוצר, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.02.98)}.

עקרון תום-הלב קובע רמת התנהגות של אנשים הדואגים, כל אחד לאינטרס שלו עצמו. עיקרון תום-הלב קובע, כי השמירה על האינטרס העצמי צריכה להיות הוגנת ותוך התחשבות בציפיות מוצדקות ובהסתמכות ראויה של הצד האחר.