סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

• תפקיד פקיד הסעד אל מול מערכת המשפט
• מעמדו המשפטי של פקיד הסעד
• תסקיר
• פקיד הסעד, משמורת ילדים והסדרי ראיה

פקיד הסעד, משמורת ילדים והסדרי ראיה

1. משקל חוות-דעת פקיד הסעד ומומחים בסכסוכי משמורת
החלטה בסכסוכי משמורת לאור מבחן טובת הילד, כשיקול מכריע, צריכה להיות משוחררת מאינטרסים אישיים או חומריים של הצדדים היריבים.

מורכבותם של סכסוכי משמורת בגלל מעורבות בו-זמנית של רגשות עזים ואינטרסים כלכליים ואחרים, הזרים לשאלת המשמורת השנויה במחלוקת, מחזקת את חשיבותן ומשקלן של חוות-דעת פסיכולוגיות, פסיכיאטריות וסוציאליות לגבי צרכי הילד והתאמת כל אחד מן ההורים לגדלו.

למרות שאין המדובר במדעים מדוייקים, נראה, כי במקרים רבים שבהם שוררת אי-ודאות לגבי הפתרון המועדף, אין למצוא תחליף לחוות-דעתם של מומחים בתחום מדעי ההתנהגות ונפש האדם {ד' שניט החוק, הפרט ושירותי הרווחה (האוניברסיטה העברית, התשמ"ח)}.

חוות-דעת מומחים בתחומים אלה מתחלקות לשתי קבוצות עיקריות.

בקבוצה אחת נכללים כל המומחים שנשכרו על-ידי אחד ההורים כדי לתמוך בתביעתו הנוגדת את זו של ההורה השני.

בקבוצה השניה נכללים המומחים שממנה בית-המשפט מטעמו {בדרך-כלל בהסכמת הצדדים}, כדי שיבדקו את ההיבטים השונים של הבעיה וימליצו המלצות אובייקטיביות לבית-המשפט, וגם פקידי סעד לענייני סדרי דין, שהוענק להם מעמד מיוחד בחוק כדי שיגישו על-פי בקשת בית-המשפט תסקיר בעניינו של הקטין.

הסתייעות בחוות-דעת של מומחים מתחום הנפש שכיחה ביותר בסכסוכים בנושא משמורת. כל צד מגייס לעזרתו מומחים שיתמכו בגרסתו וישכנעו את בית-המשפט כי, טובת הילד בראש מעיניו ושהוא יוכל להעניק לילד את הטוב ביותר.

לא פעם, בתי-המשפט התייחסו בהסתייגות לחוות-הדעת המומחים מטעם הצדדים, ומצאו אותן לא אובייקטיביות וחסרות מהימנות, שהרי מומחה פרטי שכזה עלול להיות נאמן למי שמשלם את שכרו. מטעם זה מעדיף בית-המשפט למנות מומחה מטעמו, המוסכם על-ידי הצדדים, שחוות-דעתו תהיה אמינה ואובייקטיבית יותר.

סעיף 2 לחוק הסעד (סדרי דין בענייני קטינים, חולי נפש ונעדרים), התשט"ו-1955 {החוק ייקרא להלן: "חוק הסעד (סדרי דין)"} קובע, כי בית-המשפט רשאי לצוות על עובד סוציאלי לעניין סדרי דין לחקור בנידון קטין ולחוות-דעתו בתסקיר בכתב.

למעשה, לפי סעיף 2 הנ"ל הזמנת התסקיר נתונה לשיקול-דעתו של בית-המשפט. התסקיר נועד לצייר לבית-המשפט תמונה רחבה ככל האפשר על הקטין מצבו, סביבתו וצרכיו וכן על כושרו ורצונו של כל אחד מן ההורים לגדלו ולחנכו, כמו-כן, יכלול התסקיר המלצות ודרכי טיפול.

בית-המשפט יזמין תסקיר מפקיד סעד {לעניין המונח "פקיד סעד" ראה הערותינו כפי שבאה לידי ביטוי בפרק א', מבוא}, כאשר התמונה המצטיירת מפי מומחי הצדדים אינה שלמה ואינה אובייקטיבית מספיק בעיני בית-המשפט.

בבית-הדין הרבני נוהגים להזמין תסקיר של פקיד סעד כמעט בכל תביעות הגירושין בהן ההורים לא מצליחים להגיע להסכם לגבי החזקת הילדים.

כב' השופט הרב גולדשמידט {לשעבר חבר בית-הדין הרבני הגדול} מציין {ביד"מ 1/60 וינטר נ' בארי, פ"ד טו(2), 1457, 1479 (1961)}, כי "בתי-הדין (הרבניים) בישראל נוהגים בכל משפט גירושין, במקום שלזוג ישנם ילדים, להטיל על פקיד הסעד לברר, ולהגיש לבית-הדין חוות-דעת בדבר מצב הילדים, ובדבר התנאים המוצעים על-ידי ההורים לסידור הילדים אחרי הגירושין... הסדר זה נקבע כהוראה בהחלטה של מועצת הרבנות הראשית לישראל, מיום ט"ו באדר א' תשי"א: 'לשם קבלת חוות-דעת עובדתית לקביעת טובתו של הילד' ".

בקרב שופטי בית-המשפט המחוזי נחלקים השופטים לשניים, יש הממעיטים להזמין תסקירים ויש המרבים.

נראה כי מן הראוי לקבוע הן בבית-הדין הרבני והן בבית-המשפט לענייני משפחה, נוהל מחייב בדבר קבלת תסקיר פקיד סעד.

כב' השופט זילברג {ביד"מ 1/60 וינטר נ' בארי, פ"ד טו(2), 1457 (1961)} הציע תיקון לחוק, "שכל עניין הילדים (החזקה, מזונות וכד') שסודר בהסכם הגירושין של הזוג, לא יהא לו תוקף חוקי כלפי הילד בלתי אם פקיד הסעד... הופיע כנציג הילד בדיון הגירושין של הזוג ונתן הסכמתו לאותו הסדר".

גם פרופ' שאקי {א' שאקי "עיון מחדש בטיבה של "זכות ההורים למשמורת ילדיהם הקטינים", עיוני משפט ט' (תשמ"ג-ד) 120-59} סבור, כי למען הבטחת אחידות מינימאלית בטיפול השיפוטי בסוגיית משמורת, אין לתת פסק משמורת ללא תסקיר. אלא-אם-כן נסיבות המקרה, תהיינה כאלה שתתרנה את הדבר, כגון, במצב אשר ברור לבית-המשפט או לבית-הדין, בתפקידם כאפוטרופוס של הקטינים, מעל ולכל ספק שעניין משמרתו וחינוכו של הילד הובטחו כהלכה וכי המחלוקת בין ההורים, או הפירוד הצפוי ביניהם, לא יפגעו בילד, שעתידו וטובתו אמנם יקרים לשני הוריו כאחד. התסקיר יקשה על פרקליטי ההורים להערים על מבית-המשפט {או על בית-הדין} ובוודאי יקדם את עניין טובת הילד.

לדעת פרופ' שאקי, אין הצדקה לכך שכיום העניין נתון כולו לשיקול-דעת בית-המשפט. גישה זו רואה בקטין בעל דין, לא רק להלכה אלא גם למעשה; מה שאינו קיים, למרבה הפלא, במקרים רבים, במשפטי משמורת, שבהם לא נשמע קולו של הקטין עצמו.

גם פרופ' ד' שניט {ד' שניט החוק, הפרט ושירותי הרווחה (האוניברסיטה העברית, התשמ"ח)} גורס, כי מן הראוי להנהיג שינוי בחוק, שיהפוך את הגשת התסקירים לחובה, בכל הכרעה בסכסוך משמורת {לרבות ביקורים}, שהצדדים נותרו בו חלוקים ולא הצליחו להגיע להסכם, הטעון אישורו של בית-המשפט, כאמור בסעיף 24 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. זאת בדומה לחובת תסקיר קודם הכרעה בגורלו של קטין נזקק {סעיף 8 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960} או בשאלת אימוץ {סעיף 22 לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981}.

הגשת תסקיר ברשות בלבד, ראוי לה שתוגבל - על-פי פרופ' שניט - רק למקרים בהם ההורים הגיעו להסכם ביניהם בשאלת המשמורת. שכן, גם שיש הסכם ייתכן שתנאיו אינם מבטיחים את האינטרסים של הקטין ואת טובתו.

פרופ' שניט ממשיך ואומר, כי שימוש נרחב בתסקירי פקיד הסעד יכול לשמש פתרון חלופי לשאלת הייצוג העצמאי של הקטין. כל זאת לנוכח הסכנה, שבגלל הסכסוך החריף והאינטרסים הכלכליים והאישיים של ההורים, עלולים הם שלא לייצג את האינטרסים של הקטין כהלכה.

כב' השופט פורת מתייחס בפסק-דינו {המ' (ת"א) 1037/79 פלונית נ' פלונית, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.05.80)} לחשיבות הרבה שראוי להעניק לתסקיר פקיד סעד, באומרו:

"לתסקיר הסעד משקל יתר לאור הוראות חוק הסעד (סדרי דין בענייני קטינים, חולי נפש ונעדרים), התשכ"ו-1955 על-פי אותו חוק, התסקיר מהווה הן עדות לגבי עובדות שבשטח, הן חוות-דעת בתחום מדעי ההתנהגות והחברה והן במידה מסויימת ייצוג עמדתם של הקטינים והבאת משאלותיהם ועמדותיהם בפני בית-המשפט. עדות זו היא יוצאת דופן מבחינת החוק ומוענק לה משקל מיוחד מאותו טעם שהיא ניתנת על-ידי מומחה ומבוססת על חקירות רציניות במקום אירועיהם של הדברים ובאווירה השונה לגמרי מן האווירה שבאולם בית-המשפט. אך טבעי הוא שממעטים לבקש לחקור פקידי סעד כאשר התסקיר עצמו ערוך ומפורט כהלכה, הוא חד-משמעי ומפרט את מקורות האינפורמציה ואת הנימוקים אשר מנחים את בעל התסקיר בהבעת מסקנתו."

מהאמור לעיל עולה, כי על-פי מטרת החוק מן הראוי להעניק לתסקיר פקיד הסעד מעמד עדיף בהשוואה לחוות-דעת המוגשות מטעם הצדדים. אבל נדרש התסקיר לעמוד בכמה קריטריונים: עורך התסקיר צריך להיות עובד סוציאלי בעל מיומנות מקצועית בעריכת תסקירים; התסקיר צריך להתבסס על עובדות מלאות אודות כל הגורמים המרכיבים את הסכסוך {מכוח סמכותו רשאי פקיד הסעד לאסוף נתונים ולחקור כל מי שלדעתו מעורב בסכסוך ויכול לתת לו מידע רלוונטי}.

בהסתמך על חקירות ודרישות ואיסוף נתונים מקיף ואובייקטיבי, בסביבת הקטין, הסיכויים להגיע להערכת מצב שקולה ומקצועית, רבים.

על בסיס הנתונים הללו יש לגבש מסקנות מנומקות, המעוגנות היטב בעובדות, במידע ובניסיון המקצועי של פקיד הסעד ולהגיש תסקיר לבית-המשפט שיוכל לשקף נאמנה את מצב הקטין ואת צרכיו {ד' שניט החוק, הפרט ושירותי הרווחה (האוניברסיטה העברית, התשמ"ח)}.

אולם, המציאות מראה, כי לעיתים, תסקירי פקידי הסעד בענייני משמורת אינם עונים על הקריטריונים המצופים מהם. עובדה זו נובעת, בין השאר, מחוסר ניסיון מצד עורכי התסקירים, היעדר משאבים מספיקים, חוסר הערכה ואמון מצד שופטים לגבי הפוטנציאל הגלום בתסקיר פקיד סעד הנערך באופן מיומן ומקצועי.

המקרים שבהם תסקירו של פקיד הסעד ראוי לביקורת שיפוטית, עקב ליקויים יסודיים בעריכתו, שכיחים. דוגמה לכך ניתן למצוא בפסק-דין נאור {ע"א 768/81 נאור נ' נאור, פ"ד לו(2), 380 (1982)} שם נדונה תביעה שהוגשה לבית-המשפט המחוזי, בו עתר אב להחזקת בתו.

לבית-המשפט הוגשו מספר תסקירים של שתי עובדות סוציאליות. האחת מכפר-סבא, מקום מגורי האב והילדה, והאחת מרמת-גן, מקום מגורי האם.

כל אחת מהעובדות הסוציאליות מצביעה על-כך, כי ההורה הגר בתחומה מסוגל לטפל בבת. כל אחת גם הציעה, שהבת תהיה בחזקתו של ההורה הגר בתחומה.

בית-המשפט החליט, שיתקיים מפגש בין שתי העובדות הסוציאליות, על-מנת שתוכלנה להגיש חוות-דעת משותפת. המפגש נערך, והוגשה חוות-הדעת, שבסיכומה נאמר:

"מאחר ונוצר מצב ובו שתי העובדות הסוציאליות מכירות רק צד אחד, ולהערכתנו שני הצדדים הינם אנשים חיוביים אשר הראו מסירות לילדתם לא יכולנו לצערנו להגיע לידי הסכמה חד-משמעית. העובדת הסוציאלית מכפר סבא מדגישה, כי תקופת שהותה הנוספת של ____ בבית אביה וחיזוק בין הילדה לאם תאפשר אבחנה מדוייקת יותר לגבי נכונותה ויכולתה לקבל לרשותה את ____. העובדת הסוציאלית מרמת-גן מצדדת בתפיסה, שאם הילדה הינה אם טובה ומביעה רצון עז לגדלה יש לתת לה את האפשרות..."

פרופ' ד' שניט {ד' שניט החוק, הפרט ושירותי הרווחה (האוניברסיטה העברית, התשמ"ח)} מבקר את דרך פעולתן של העובדות ומוצא, כי בתסקירים שהוגשו לבית-המשפט משתקפים ליקויים חמורים במספר תחומים בו-זמנית:

"ליקוי בתחום הארגוני מתבטא בכך, שלא נקבעו דפוסי עבודה משותפים להגשת חוות-דעת אחת במקרים בהם עברו הורים שהתגרשו בתחום שיפוטן של רשויות מקומיות נפרדות. עריכת שני תסקירים נפרדים בעקבות בדיקות נפרדות לגבי כל אחד מההורים, עומדת בסתירה גלויה לנוהל עבודה תקין, שנועד למנוע מצבים של תיקו ונטרול הדדי כגון במקרה הנ"ל. בתחום המקצועי בולטים מספר פגמים חמורים בתהליך, שמקומם לא יכירם בקרב העובדים הסוציאליים בכלל ופקידי הסעד בפרט. ראשית, עברו על הכלל שאין להגיע להערכה ולהמלצות בלי שיאספו קודם לכן את מכלול העובדות הנוגעות לעניין, אודות כל הגורמים המעורבים בשאלת המשמורת. כיצד ייתכן, שעובדת מיומנת תגיע למסקנה שהאם מתאימה לקבל לחזקתה את הילדה הגדלה אצל האב זה שנתיים, בלי לאסוף נתונים ולהתרשם מדרך תפקודם של האב והילדה, שלא היו מוכרים לה כלל קודם שניסחה את חוות-דעתה? במקביל, כיצד מחווה פקידת הסעד במקום מגורי האב את דעתה לטובת האב, בלי לראיין את האם ולבחון את יכולתה למלא את התפקיד בנסיבות שנוצרו? ליקוי אחר, שאינו נופל מקודמו, קשור במרכז הכובד שבחרו להן העובדות להזדהות עמו ולייצג את האינטרסים שלו. שתי העובדות העמידו במרכז את רצון ההורים ואת האינטרסים של כל אחד מהם, במקום להעמיד במרכז את טובת הילדה ואת האינטרסים שלה בלבד. דרך עבודתן, ניסוח הערכותיהן ותוכן המסקנות וההמלצות שלהן, מצביעים על-כך שלמעשה יוצגו העמדות והאינטרסים של ההורים שהם צד לסכסוך, במקום שיוצגו בראש ובראשונה האינטרסים של הילדה וטובתה."

בדו"ח שערך מבקר המדינה {דו"ח מבקר המדינה, מספר 48 (הוגש באפריל 1998)} התגלו ליקויים בהכנת התסקירים. בתסקירים אחדים שהגישו פקידי סעד לבתי-המשפט או לבתי-הדין נמצאו אי-דיוקים, מהם מהותיים. פקידי הסעד גם לא תמיד פירטו, בתסקירים ובתיקים שניהלו במחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות, את דרך הכנת התסקיר, את ביקורי הבית, מועדי הפגישות וכיוצא בזה. תשעה תסקירים שבית-המשפט לענייני משפחה הזמין ואשר התייחסו ל- 9 מבין 57 תיקים שנבדקו, לא הוכנו כלל. כמו-כן, נבדקו שתי לשכות רווחה. באחת מהן הועלה, כי פקידי הסעד החלו לטפל ב- 5 מבין 17 תיקים שנבדקו, כמה חודשים לאחר שנתבקשו להכין תסקיר, ובכך גרמו לדחיית מועד הדיון.

במקרה אחר {פסק-הדין הובא בדו"ח מבקר המדינה, שם} שנדון בבית-משפט השלום לנוער בבאר שבע, בדיון בעניין הוצאה של תינוקת בת שבוע מרשות האם, לא התייצבה האם לדיון. השופט הורה לזמן אותה לשמיעה מחודשת, כדי לשמוע את עמדתה. הבקשה לא הובאה לדיון מחודש בפני בית-משפט השלום לנוער, כיוון שכבר נפתח תיק אימוץ לתינוקת בבית-המשפט המחוזי. בדיון שנתקיים בבית-המשפט המחוזי הודתה פקידת הסעד, כי ההודעה שמסרה לבית-משפט השלום לנוער, לפיה המשיבה לא הובאה לדיון, בין היתר משום שהיתה מאושפזת בבית החולים, לא היתה נכונה. השופט נזף בפקידת הסעד על דיווחים כוזבים וסותרים, והעיר כי מצא לנכון להרחיב את הדיבור בנושא "כדי להבהיר לעובדי הרווחה בכלל ולפקידי הסעד בפרט עד כמה חשוב למסור לבית-המשפט דיווח כן ואמיתי על העניינים שבטיפולם וכן להעמיד אותם על החובה להתייחס להורים של הקטינים שבטיפולם בכבוד ובדרך ארץ, ולא לגרום לשיבוש הליכים המתקיימים בבית-המשפט". בסופו של ההליך דלעיל החליט בית-המשפט על מסירת הקטינה לאימוץ. בעקבות הוראת השופט להעביר את פסק-הדין למשרד, ביטלה פקידת הסעד הראשית את המינוי של פקידת הסעד וכתבה לפקידי הסעד שיש למנוע הישנות מקרים דומים בעתיד.

מקרים כאלה, גורמים נזק רב לתדמיתם של פקידי הסעד כמומחים אובייקטיבים ומהימנים שמתפקידם להדריך את בית-המשפט ולהבהיר את התמונה השנויה במחלוקת.

שיקום האמון של בתי-המשפט ביכולתם של פקידי הסעד למלא את תפקידם, תלוי בראש ובראשונה בפקידי הסעד עצמם. עליהם להפגין מיומנות ואחריות מקצועית, עליהם להכיר את סדרי הדין החלים עליהם בבתי-המשפט ואת החוקים הרלוונטיים להם. הנהנים העיקריים יהיו הילדים, שטובתם תיוצג ברמה נאותה, בסכסוכי המשמורת שמנהלים הוריהם על גבם.

2. הגשת תסקיר על-ידי פקיד הסעד בתביעות למשמורת ילדים
במציאות הנוצרת לאחר פרידת ההורים, על בית-המשפט לקבוע הסדר משמורת המגשים במידה המירבית האפשרית את אינטרס הקטינים ליהנות ממסגרת יציבה במשמורתו של ההורה שנמצא מתאים יותר ויחד-עם-זאת, לשמור קשר בין הילדים לבין ההורה האחר.

לשם כך, על בית-המשפט לערוך בחינה מדוקדקת של מכלול ההיבטים של כל אחת מהאפשרויות הקיימות, לרבות השפעתה על ההורים, ככל שהדבר עשוי להשפיע על יחסם אל הילדים {ראו פנחס שיפמן דיני המשפחה בישראל, כרך ב' (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי על-שם הארי סאקר, התשמ"ט), 220}.

בחינה זו צריכה להתבסס על תשתית עובדתית נאותה. חשיבות רבה במיוחד יש לחוות-דעת של מומחים. זאת הן בשל יכולתם לבחון את השאלות המתעוררות בכל מקרה בעין מקצועית, והן בשל היותם גורם נייטרלי לעומת ההורים היריבים {דברי בית-המשפט ב- רע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני, פ"ד נה(2), 321 (2001)}.

בתי-המשפט נעזרים כדבר שבשיגרה לצורך קביעותיהם במומחים: פקידי סעד, פסיכולוגים ואף מחנכים. חוות-דעת אלה תפקידן לשמש כלי עזר בידי בית-המשפט {דברי כב' השופטת אלה מירז ב- תמ"ש (משפחה חי') 14363/01 פלוני נ' פלונית, תק-מש 2006(3), 470 (2006)}.

סעיף 9 לחוק הסעד (סדרי דין בענייני קטינים, חולי נפש ונעדרים), התשט"ו-1955) קובע כדלקמן:

"9. מינוי עובדים סוציאליים לעניין סדרי דין (תיקון התשע"א)
שר הרווחה והשירותים החברתיים ימנה עובד סוציאלי ראשי וכן עובדים סוציאליים לעניין חוק זה, שיפעלו לפי הנחיותיו של העובד הסוציאלי הראשי, בדרך-כלל או לעניין מסויים; חלק עובד סוציאלי לעניין סדרי דין על ההנחיות בעניין מסויים, ישוב העובד הסוציאלי הראשי ויכריע בדבר לאחר שקיים התייעצות בעניין זה עם העובד הסוציאלי ועם גופים אחרים שמצא לנכון."

סעיף 2 לחוק הסעד (סדרי דין בענייני קטינים, חולי נפש ונעדרים), התשט"ו-1955 קובע כדלקמן:

"2. צו לעובד סוציאלי לעניין סדרי דין (תיקון התשע"א)
רשאי בית-המשפט לצוות על עובד סוציאלי לעניין סדרי דין לחקור בנידן קטין ולחוות דעתו בתסקיר בכתב."

סעיף 2 כאמור, למעשה משאיר לשיקול-דעת בית-המשפט, באם לצוות על הכנת תסקיר. נהוג הוא, בתביעה למשמורת לכלול סעיף, המבקש מבית-המשפט לקבוע הסדרי ראיה, בדרך-כלל לאב, ובהתאם להמלצת לשכת הרווחה, קרי, סעיף המבקש כי בית-המשפט ימנה פקיד סעד, על-מנת שזה, יכין תסקיר לעניין המשמורת והסדרי הראיה.

סעיף 3 לחוק הסעד (סדרי דין) קובע כי פקיד הסעד, אשר מונה על-פי צו של בית-משפט כאמור בסעיף 2 לחוק הסעד (סדרי דין), רשאי, לצורך הכנת תסקירו, להיכנס לכל מקום בו נמצא הקטין {בעניינו} ולחקור כל אדם, היכול ליתן הסברים, ידיעות, הנוגעות לעניינו של הקטין. הנחקר חייב ליתן לפקיד הסעד תשובות נכונות ומהימנות אולם, באם התשובה עלולה "לגולל עליו אשמה פלילית", יכול הנחקר שלא לענות לשאלות פקיד הסעד.

על-פי סעיף 4 לחוק הסעד (סדרי דין), יכול כל צד, ולאחר הגשת התסקיר לבית-המשפט ובמידה ובית-המשפט לא מטיל "חסיון" על התסקיר, להשמיע את טענותיו באשר לתסקיר.

סעיף 5 לחוק הסעד (סדרי דין) קובע, כי בית-המשפט יכול להורות לפקיד הסעד לבוא לפניו ולהעיד על חקירתו בעניין הקטין, אף אם לא נתן תסקיר בעניינו.

פקיד הסעד מהווה גורם ניטרלי, ביריבות בין ההורים, והם בעלי יכולת וניסיון מקצועי לבחון את טובת הקטין וצרכיו "בעין מומחה" שכן זו מלאכת יומם והשכלתם {ראה תמ"ש (קר') 6330/05 ב' ט' נ' ב' א', תק-מש 2006(1), 283 (2006); רע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני, פ"ד נה(2), 321 (2001); בג"צ 4238/03 בלה לוי נ' בית-הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד נח(1), 480 (2003)}.

ייתכנו מקרים בהם יינתנו שתי חוות-דעת הסותרות זו את זו ולחילופין, חוות-דעת אחת תומכת באמא וחוות-הדעת תומכת באבא.

נשאלה השאלה מה יעשה בית-המשפט במקרה שכזה? תשובה לכך מצאנו ב- ע"א 768/81 {נאור נ' נאור, פ"ד לו(2), 380 (1982)}, שם קבע בית-המשפט, כי במקרה של מחלוקת בין שני פקידי סעד, פקידי הסעד ייפגשו ויכינו חוות-דעת אחת.

כב' השופט איתי כץ ב- תמ"ש (משפחה יר') 27161/06 {מ' ת' ואח' נ' מ' פ', תק-מש 2007(1), 224 (2007)} מונה מספר רב של קריטריונים, אותם יכלול פקיד הסעד בהכנת תסקירו. ואלה הם:
1. התסקיר יתאר את פרשת הנישואין ומשבר הנישואין בין בני הזוג;

2. התסקיר יתאר את מערכת היחסים בין בני הזוג;

3. התסקיר יתאר את מערכות היחסים בין כל אחד מבני הזוג ובין משפחתו המקורית, ובין כל אחד מבני הזוג והמשפחה המקורית של בן-זוגו;

4. התסקיר יתאר את מערכת היחסים בין כל הורה ובין כל ילד, הן בעבר והן בהווה;

5. התסקיר יתאר את מערכת היחסים בין הילדים לבין עצמם, וכן את חשיבות קשרים אלה;

6. התסקיר יתאר את מערכות היחסים בין כל ילד לבין האנשים החשובים לו בחייו, לרבות מורים, מחנכים, סבים, דודים, וחברים לחיים/בן/בת זוג של כל אחד מההורים - באם קיימים;

7. התסקיר יתאר את שאלת קיום אלימות, פיזית, מילולית, או רגשית, במשפחה, וכן את השפעת אלימות זו, באם ישנה, על כל אחד מהילדים;

8. התסקיר יתאר את תפקודו של כל אחד מן ההורים כהורה, ליקויים בתפקודו - אם ישנם;

9. התסקיר יתאר את תפקודו של כל אחד מהילדים וליקויים בתפקודו - אם ישנם;

10. התסקיר יתאר המלצות טיפוליות לכל אחד מבני הזוג, או טיפול זוגי ולכל אחד מהילדים, לרבות ציון המקומות בהם לקבל את הטיפול כאמור;

11. התסקיר יתאר את השפעת הפירוד של ההורים, על הילדים;

12. התסקיר ייתן המלצות בשאלה עם איזה הורה יגור כל ילד דרך קבע ורמת הקשר בין כל אחד מהילדים לבין ההורה שאינו מתגורר איתו דרך קבע.

לעניין משמעותו של תסקיר פקיד סעד, הביעו בתי-המשפט דעתם כי יש להתייחס לתסקיר פקידת הסעד כאל חוות-דעת מקצועית:

"לפקידי סעד יש מעמד מוכר ומוגדר בחיקוקים שונים - בכללם חוק האימוץ וחוק הנוער (טיפול והשגחה) שכבר נזכרו - ומוקנות להם סמכויות בתחומים רבים. תסקיר המוגש על-ידי פקיד סעד לבית-המשפט איננו, אמנם, בגדר חוות-דעת של מומחה, כמשמעה בסעיף 20 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971, אך, על-פי הדין, עשוי פקיד הסעד - ובדרך-כלל גם נדרש - לכלול בתסקירו גם את חוות-דעתו. כך מתחייב מהוראת סעיף 2 לחוק הסעד (סדרי דין בענייני קטינים, חולי נפש ונעדרים), התשט"ו-1955... מיגוון הנושאים בהם רשאי פקיד סעד לחוות את דעתו, במסגרת תסקירו, איננו מוגדר או מוגבל, ובעניינים המסורים לסמכותו, או שבית-המשפט מטיל עליו לחקור ולדרוש בהם, מותר לו - והוא אף מצופה - לחוות דעה, לא רק בתחומי נושאים שיש לו בהם הסמכה פורמאלית, על יסוד לימודים במסגרת מוסדית מוכרת, אלא גם בתחומים שקנה בהם ידע וניסיון במסגרת עבודתו המעשית כפקיד סעד. אינני מוצא כל היגיון בהגבלת הנושאים, בהם רשאי פקיד סעד לחוות דעה במסגרת תסקירו, ובלבד שיש להם נגיעה לשאלות שהתסקיר מיועד להאיר. וגם על-פי המבחנים המקובלים לקבילות חוות-דעת של מומחה, לפי סעיף 20 לפקודת הראיות, תסקיר אשר כזה ראוי להתקבל... לא למותר להזכיר, שמשקלו הראייתי של תסקיר המוגש על-ידי פקיד סעד, והמשקל שיש לייחס לחוות-דעתו של פקיד הסעד, בכל עניין ועניין, נתונים - ככל ראיה אחרת - לקביעתה של הערכאה הדיונית."
{ראה גם בש"א (ת"א-יפו) 2965/06 פלוני נ' אלמונית, תק-מש 2006(2), 366 (2006); לעניין קביעתה של הערכאה הדיונית ראה ע"א 3554/91 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-על 91(3), 1851 (1991)}

ב- ע"מ (מחוזי יר') 809/05 {פלוני נ' פלונית ואח', תק-מח 2006(1), 6419 (2006)} טען המערער כי תסקיר פקידת הסעד איננו בגדר חוות-הדעת, הכלולה בהוראות תקנה 258יב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 {העוסקת ב"חוות-דעת של מומחה בענייני משפחה"}, המגבילה את היכולת לתקוף את האמור בה, ועל-כן צדק בית-המשפט קמא, כאשר התיר את חקירת עורכות התסקיר.

כב' השופט יוסף שפירא קבע כי על-פי סעיפים 2, 4 ו- 5 לחוק הסעד (סדרי דין):

"ברי כי התסקיר אינו חוות-דעת מומחה, כמובנה בתקנה 258יב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 והעדת חותמי התסקיר בבית-משפט קמא נעשה כדין."

ב- תמ"ש (יר') 3734/97 {פלוני נ' אלמונית, תק-מש 2001(3), 7 (2001)} מונה כב' השופט פיליפ מרכוס את ההבדלים בין חוות-דעת של מומחה בתחום הפסיכולגיה או פסיכיאטריה לדוגמה למול תסקירו של פקיד הסעד - יתרונותיו וחסרונותיו. וכדבריו:

"ב) ואכן מקובל בהליכים בהם יש מחלוקת חריפה בעניין משמורת קטינים, לשקול הזמנת חוות-דעת של מומחה, בדרך-כלל פסיכולוג או פסיכיאטר, או מוסד המשלב פסיכולוגים, פסיכיאטריים, ועובדים סוציאליים, כדי שלאחר בדיקות, תוגש חוות-דעת מקצועית.
ג) לחוות-דעת כזו יתרונות; דווקא משום שמדובר במומחים שאינם מכירים את ההיסטוריה של המשפחה על כל פרטיה, יש סיכון מופחת של "גיוס" המומחה לצד זה או אחר, או הזדהות יתר של הגורם המקצועי עם צד זה או אחר.
כמו-כן נטען כי בדיקות פסיכודיאגנוסטיות ואחרות בעלות תקפות גבוהה, דבר שעשוי עוד יותר להקטין את הסיכון שדעות אישיות ודעות קדומות ישפיעו על חוות-הדעת.
ד) מאידך, לתסקיר של פקיד סעד גם לו יתרונות. מדובר בפקיד סעד אשר, להבדיל ממומחה שמכין חוות-דעת, יש לו קשר רצוף עם כל בני המשפחה, במשך פרק זמן שיכול להיות, כמו בענייננו, של כמה שנים, כאשר לעומתו, מומחה שמתבקש להכין חוות-דעת מקיים מספר מפגשים עם ההורים והילדים, על ציר זמן שהוא בדרך-כלל מנוי בחודשים בודדים, ולא בשנים.
נוסף על-כך פקיד סעד יכול לקיים ביקורים בבית, ואף ביקורי פתע ללא התראה מראש; יש לו סמכות על-פי חוק לדרוש פרטים ומידע לא רק מהצדדים אלא גם מכל גורם אחר שיש לו מידע שעשוי לעזור בהכנת תסקיר (ראה חוק הסעד (סדרי דין בענייני קטינים חולי נפש ונעדרים), התשט"ו-1955, סעיף 3).
צורת פעולה זו, של בדיקות במשך תקופה ממושכת, וכן קשר סדיר עם המעורבים, אינה נגועה באפשרות שעצם המפגש עם מומחים, על כל החששות ואולי האיום שהדבר מהווה להורים או לילדים, יגרום לקבלת תמונה לא טבעית; מדובר בבדיקה בתנאים קרובים יותר לסדרי החיים הרגילים, ברשות המקומית בה מתגורר הילד, ובדרך-כלל מתגוררים שני ההורים.
מאידך, פקיד סעד עלול, דווקא משום שנחשף למשך פרק זמן ארוך להורי הילדים והילדים, "להצטרף" למחנהו של אחד ההורים; ויתכן גם שויכוח בין הורה אחד לפקיד הסעד עלול גם הוא לגרום לכך שהתסקיר מקבל צביון שנובע ממערכת יחסים בלתי-תקינה בין פקיד הסעד לבין אחד ההורים."

כך גם ב- תמ"ש (יר') 9160/97 {פלונית נ' אלמוני, תק-מש 97(3), 167 (1997)} סוקרת כב' השופטת נילי מימון את ה"הבדלים" בין פקיד הסעד לבין הפסיכולוג. וכדבריה:

"יצויין כי אין כל עדיפות, כפי שניסה בא-כוח האב לרמוז עת חקר את פקיד הסעד על חוות-דעתו, מבחינת מומחיות בעניין נשוא התביעה דנן של הפסיכולוג על פני פקיד הסעד.
הן לפסיכולוג והן לפקיד הסעד מומחיות מכוח לימודיהם ומקצועם העוסקים במשברים משפחתיים, ובטיפול בחיי משפחה ונישואין, וכן בבחינת טובתם ומצבם של ילדים.
לשני המומחים אשר הגישו חוות-דעת בתביעה דנן שנות ניסיון רבות בעבודה זו.
הן פקיד הסעד והן הפסיכולוג מומחים מטעם בית-המשפט. המומחה אשר מונה על-ידי בית-המשפט כמומחה אובייקטיבי לחוות-דעת בתביעה, ופקיד הסעד אשר 'אינו צד לדיון ואינו מייצג צד ואיננו עד שנקרא על-ידי צד...
פקיד הסעד מונה על-ידי בית-המשפט להגיש תסקיר על-פי חוק הסעד (סדרי דין בענייני קטינים חולי נפש ונעדרים), התשט"ו-1955 פקיד הסעד, הוא עובד סוציאלי, אשר מונה כפקיד סעד על-ידי שר העבודה והרווחה (חוק הסעד (סדרי דין בענייני קטינים, חולי נפש ונעדרים), התשט"ו-1955, חוק שירותי הסעד, התשי"ח-1958, תקנות שירותי הסעד (כשירים לעבודה סוציאלית), התשי"ט-1959, והיום - חוק העובדים הסוציאלים, התשנ"ו-1996)
כעובד סוציאלי פקיד הסעד הוא כמומחה הנותן חוות-דעתו בשאלה של ידיעה מקצועית כפי שמצויין בסעיף 20 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971, יתירה מזו פקיד הסעד הוא עובד סוציאלי בעל מיומנות מיוחדת לאורה מונה כפקיד סעד...
תפקידו של הפסיכולוג הוא איבחון והערכה של עניינים ובעיות בתחום הנפשי השכלי וההתנהגותי של בני-אדם וכן טיפול, יעוץ והדרכה בנוגע לעניינם כאמור (חוק הפסיכולוגים, התשל"ז-1977).
תפקידו של העובד הסוציאלי הוא לשפר תפקודם האישי והחברתי של הפרט המשפחה... בדרך של טיפול, שיקום, יעוץ והדרכה (חוק העובדים הסוציאלים, התשנ"ו-1996) '...ושל פקיד הסעד לערוך חקירות ובדיקות ולחוות-דעתו...' (חוק הסעד (סדרי דין בעניינים של קטינים חולי נפש ונעדרים), התשט"ו-1955).
פסיכולוג אשר לא ערך מבחנים פסיכולוגיים לנבדקים אין לו יתרון על פני פקיד סעד אשר אינו עורך מבחנים כתובים (פול שטיינהאואר "הערכת כושרי הורות" חברה ורווחה רבעון לעבודה סוציאלית, ספטמבר, 1985 כרך ו' חוברת 3-2, עמ' 131).
המומחה מטעם בית-המשפט, הפסיכולוג, לא ערך לצדדים או לילדה איבחונים ועל-כן אין לו יתרון בבדיקתו על פני פקיד הסעד. כל אחד מהם בדק את הצדדים והילדה על-ידי ראיונות אישיים.
יצויין כאן כי הפער בין חוות-דעת הפסיכולוג לבין חוות-דעת פקיד הסעד בתסקירו, אינו רב, והממצאים הם ממצאים דומים."

פקיד הסעד שואב את סמכותו מכוח חוק הסעד (סדרי דין). חוק זה לא מאפשר לצד, אשר לא מרוצה מסיבה כלשהי מפקיד הסעד, להחליפו ולחילופין "לבחור" את פקיד הסעד. בשים-לב, כי בידי בית-המשפט להעריך את האובייקטיביות של פקיד הסעד ויש ביכולתו למצוא טעמים לגרוע ממשקל חוות-דעתו.

ב- ביד"מ 1/60 {וינטר נ' בארי, פ"ד טו(2), 1457 (1961)} קבע כב' השופט הרב גולדשמידט כי במשפט גירושין, ובמקרה ולצדדים יש ילדים, על בית-הדין להיעזר בתסקיר בטרם יחליט את שיחליט. כלומר, לגישתו, במקרה ועסקינן בילדים, ישנה החובה להגיש תסקיר.

לגישה זו, של כב' השופט הרב גולדשמידט, מצטרף פרופ' א' שאקי במאמרו {"עיון מחדש בטיבה של 'זכות ההורים למשמורת ילדיהם הקטינים'" עיוני משפט ט (תשמ"ג-ד) 59}.

פרופ' א' שאקי גורס כי בית-המשפט לא יכריע בענייני משמורת ללא קבלת תסקיר מפקיד הסעד. אולם, במקרה ובו ברור הן לבית-המשפט או לבית-הדין הרבני, כי ניתן להכריע בעניין משמורת ללא תסקיר, ובתנאי שאין ספק ולו הכי קטן, כי הקטין ייפגע - אזי במקרה שכזה רשאים הם ליתן הכרעה ללא התסקיר.

ב- המ' (ת"א) 1037/79 {פלונית נ' פלונית, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.05.80)} קבע כב' השופט ד' פורת:

"לתסקיר הסעד משקל יתר לאור הוראות חוק הסעד (סדרי דין בענייני קטינים, חולי נפש ונעדרים), התשט"ו-1955 על-פי אותו חוק, התסקיר מהווה הן עדות לגבי עובדות שבשטח, הן חוות-דעת בתחום מדעי ההתנהגות והחברה והן במידה מסויימת ייצוג עמדתם של הקטינים והבאת משאלותיהם ועמדותיהם בפני בית-המשפט. עדות זו היא יוצאת-דופן מבחינת החוק ומוענק לה משקל מיוחד מאותו טעם שהיא ניתנת על-ידי מומחה ומבוססת על חקירות רציניות במקום אירועיהם של הדברים ובאווירה השונה לגמרי מן האווירה שבאולם בית-המשפט. אך טבעי הוא שממעטים לבקש לחקור פקידי סעד כאשר התסקיר עצמו ערוך ומפורט כהלכה, הוא חד-משמעי ומפרט את מקורות האינפורמציה ואת הנימוקים אשר מנחים את בעל התסקיר בהבעת מסקנתו."