ייחודה של עבירת השכרות

נהיגה בזמן שכרות, כמשמעותה בדין {כשבגופו של הנוהג מצוי סם מסוכן}, פירושה סיכון ממשי לנוהג ולעוברי דרך. לא בכדי אסר המחוקק נהיגה בזמן שכרות, ללא כל קשר לשאלה, האם קיימת הוכחה לכך שהנוהג היה תחת השפעתו של הסם המסוכן.

עצם הנהיגה, כשבדמו של הנוהג מצוי סם מסוכן, היא הטומנת בתוכה סיכון ממשי לציבור. סיכון זה יבוא לידי ביטוי או בדרך נהיגתו של הנהג או בנכונותו לקחת סיכונים או באדישותו כלפי תוצאות נהיגתו או בשילוב של כל האפשרויות.

לא אחת נקבע כי יש מקום להחמיר בעונשם של נהגים הנוהגים בשכרות. כך למשל קבע בית-המשפט ב- רע"פ 6418/07 {עמית כהן נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(3), 4195 (2007)} כי "נהיגה במצב שכרות היא עבירה המסכנת לא רק את הנהג פורע החוק אלא את הנוסעים עימו ואת המכוניות שבקרבתן הוא נוסע. נהג אשר מוכן לנהוג במצב של שכרות צריך לדעת, כי באם ייתפס, צפוי הוא להיענש בחומרה רבה" {ראה גם רע"פ 1422/06 צפניה ארנבייב נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(2), 2724 (2006); עפ"ת (מחוזי מר') 45428-12-10 פאדי סלאיימה נ' מדינת ישראל, תק-מח 2011(1), 7510 (2011)}.

יש להירתם ולהילחם בהרחקת נהגים מסוכנים פורעי חוק מהכביש בכל דרך אפשרית. כאמור, עסקינן בתופעה מאיימת שיש להירתם ולהילחם למניעתה ולהגן על ביטחון הציבור באמצעות הרחקת נהגים מסוכנים פורעי חוק מהכביש בכל דרך אפשרית {רע"פ 5297/07 איליה קנטורוביץ נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(3), 3851 (2007); בש"פ 1753/07 פאדי אבו רקייה נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(1), 4400 (2007)}.

נהיגה במצב של שכרות מסכנת את חייהם של הנוהגים בכביש והיא מהווה גורם מרכזי למספרן הרב של תאונות הדרכים.

על-כן, יש לנקוט במדיניות ענישה מרתיעה ולהעניש בחומרה נהגים הנתפסים כאשר הם נוהגים בשכרות {רע"פ 8387/06 אמרה איילא נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(4), 1163 (2006); רע"פ 6439/06 עובדיה קריטי נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(4), 806 (2006); ע"פ 6380/98 סרגיי בן בוריס פטושקין נ' מדינת ישראל, תק-על 98(4), 603 (1998); פ"ל (תעבורה אש') 6829-05-10 מדינת ישראל נ' ארי חנאן (עציר), תק-של 2011(1), 19503, 19505 (2011)}.

בתי-המשפט, התייחסו לחומרה היתרה, הגלומה בעבירות השכרות, לאחר שנמצא, כי עבירות אלה אשר כונו "מכת מדינה" הולכות וקונות לעצמן אחיזה לא מבוטלת במכלול עבירות התעבורה.

לפיכך, מצאו בתי-המשפט על ערכאותיהן השונות, ובראשן בית-המשפט העליון - כי יש לנקוט ענישה ממשית ומחמירה, אשר תרתיע את ציבור הנהגים מפני נהיגה בשכרות {ע"פ (תעבורה יר') 30523/06 מדינת ישראל נ' רונן נשפיץ, תק-מח 2007(1), 9209 (2007); רע"פ 3343/04 יעקב נפתז'י נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(2), 1619 (2004)}.

הקטל הנורא בכבישי הארץ מחייב את בית-המשפט להקשות את ליבנו ולנהוג עם עבריינים כאלה במידת הדין ולא במידת הרחמים.

משמעות הדברים היא, שיש להעלות את רמת הענישה בכיוון העונשים המירביים הקבועים בחוק, תוך הפחתת המשקל היחסי של הנסיבות האישיות. איש לא יחלוק שהשעה צריכה לכך {דברי כב' השופט י' טירקל ב- בר"ע 2842/96 כחלון נ' מדינת ישראל, תק-על 96(2), 481 (1996)}.

אשמתו של נהג המשתכר, ואשר בידיעת מצב שיכרותו מתחיל לנהוג ברכבו, עולה מהיבטים רבים אף על מקרים רבים בהם אחראי נהג לגרימת תאונה, דבר הקורה לעיתים בנסיבות גבוליות בין אי-זהירות ובין הפעלת שיקול-דעת מוטעה ברגע הקריטי.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

ייחודה של עבירת השכרות