botox
הספריה המשפטית
ערכאת הערעור

הפרקים שבספר:

ערובה ומסמכים שיש לצרפם לבקשה לרשות לערער (תקנה 404 לתקנות)

תקנה 404 לתקסד"א קובעת כדלקמן:

"404. ערובה ומסמכים שיש לצרפם לבקשה לרשות ערעור (377) (תיקון התש"ן)
(א) עם הגשת בקשה לרשות ערעור, יפקיד המבקש ערבון או יתן ערובה להבטחת הוצאותיו של המשיב בבקשה ובערעור, ויצרף את המסמכים המפורטים בתקנה 419, אך רשאי בית-המשפט לדון בבקשה אף אם לא צורפו העתקים מהחלטות הערכאות הקודמות הנוגעות לאותו עניין.
(ב) על הפקדת ערבון או מתן ערובה בבקשה לרשות ערעור יחולו הוראות תקנות 427 עד 433, בשינויים המחוייבים."

הכלל הוא, כי על בעל דין המערער או מבקש לערער מוטלת החובה להפקיד בטוחה זמינה ויעילה להבטחת הוצאותיו של הצד שכנגד – אם יידחה ערעורו {ע"א 6217/99 אהרון קורן ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-על 2000(2), 128 (2000)}. רוצה לומר, כי בעל דין המגיש בקשה לרשות ערעור נדרש להפקיד עירבון מיד עם הגשת הבקשה כאמור בתקנה 404(א) לתקסד"א.

ככלל, על-פי נוהל הדיון בבית-המשפט העליון, עד להפקדת העירבון התיק אינו מועבר לטיפולו של שופט {רע"א 4226/09 מתן-חיים פרפרה נ' ארתור גולדו, תק-על 2009(4), 2714 (2009)}. הנוהל האמור מבוסס, בין היתר, על כך שאין להטריח את בית-המשפט ואת הצד שכנגד בטיפול בהליך, אם קיים חשש שההליך יידחה בשל אי-הפקדת עירבון {ע"א 4407/07 בורסי חברה לספרי משפט בע"מ נ' אפריקה ישראל להשקעות בע"מ, תק-על 2007(3), 4059 (2007); רע"א 449/09 אחלאס אלנאבלסי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט-סניף רמלה, תק-על 2009(1), 4683 (2009)}.

הערבון נועד להבטיח כי לרשות המשיב יעמוד מקור זמין וודאי לגביית הוצאות, אם יפסקו כאלה בבית-משפט שלערעור. גם הליך ערעורי על החלטה שאין לה השלכות כספיות מותנה, ככלל, בהפקדת עירבון. גם בהליך מסוג זה עשויות להיפסק הוצאות לטובת בעל הדין שכנגד וגם בהליך מסוג זה יש להגן על זכותו של בעל הדין שכנגד כי יעמוד לרשותו מקור זמין וודאי לממש את גביית ההוצאות, ככל שיפסקו {רע"א 8357/08 אוניברסיטת בן גוריון בנגב נ' ארגון כראמה לזכויות אדם, תק-על 2008(4), 2986, 2987 (2008)}.

מתן פטור מערבון הוא בבחינת חריג, והנטל לשכנע בדבר קיום הצדקה לכך מוטל על מבקש הפטור. על מי שמבקש לחרוג מהכלל כאמור בין על-ידי הפטרתו מחובת הפקדת ערבון ובין על-ידי המרת חיובו בהפקדת ערבות בנקאית בחיוב בהפקדת ערבות צד ג' – שמימושה אינו ודאי ומעצם טבעו הוא טעון נקיטת הליכים נוספים, מוטל הנטל להראות כי סיכוייו לזכות בערעור גבוהים וממילא הסיכויים כי יחוייב בהוצאות המשיב נמוכים וכי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו את הפקדת הערבון הנדרש {ע"א 6217/99 אהרון קורן ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-על 2000(2), 128 (2000); בש"א 2870/04 עזבון המנוח עבד אלכרים יאסר סלאמה נ' מדינת ישראל, פדאור 04(16), 436 (2004)}.
נדגיש כי ככל שהבקשה לפטור מבוססת על הטענה כי ההליך הוא בעל סיכויים טובים, אין בכך כדי לפטור את המבקש מהפקדת עירבון. הדרישה שבתקנה 404(א) לתקסד"א אינה מצטמצמת להליכי סרק. גם כאשר ההליך מעורר שאלות ממשיות הראויות להתברר, גם אז יש להגן על זכותו של בעל הדין שכנגד, שזכה בדין בבית-משפט קמא, כי יוכל לגבות בנקל הוצאות.

ברי כי גם כאשר עסקינן בהליך המעלה שאלות תקדימיות או שאלות עקרוניות, עשוי בית-המשפט להטיל הוצאות על יוזם ההליך במקרה של כשלון ההליך בסופו של יום {רע"א 7774/09 אמיר ויינברג נ' אליעזר ויסהוף, תק-על 2009(4), 1464 (2009)}.

אכן, כל הליך ערעורי חייב בהפקדת עירבון. הדבר נובע מהתפיסה כי בשלב הערעור אין בעלי הדין ניצבים במדרגה שווה, אלא בעל הדין שזכה בדינו זכאי להגנה עודפת על האינטרס שלו כי תובטח יכולתו לגבות בקלות ובמהירות הוצאות העשויות להיפסק לזכותו בעקבות גרירתו להליך משפטי נוסף {בש"א 5385/09 עיריית חיפה נ' עמותת העדה היהודית הספרדית בחיפה, תק-על 2009(3), 527 (2009)}.

אם כן, המטרה המונחת ביסוד הפקדת הערבון היא הבטחת "הוצאותיו של המשיב בבקשה ובערעור" כמצוות תקנה 404(א) לתקסד"א. משנקבע כי לא יהיה חיוב בהוצאות הערעור – ממילא אין צורך עוד בערבות הבנקאית {ע"א 277/96 אהרון כהן נ' מאיר שלמה דגן, פדאור 98(3), 48 (1998)}.

כאמור, לשם הגשת ערעור, על מערער להפקיד ערבון להבטחת הוצאות המשיבה אם ידחה הערעור {בש"א 329/90 יונה אברך נ' אשר גרוגר, פ"ד מד(2), 386, 387 (1990); בש"א 4735/91 מוצרי הדר ישראליים בע"מ נ' יפיס מוצרי הדר בע"מ בכינוס נכסים, פ"ד מה(5), 867, 870 (1991(}. הכלל בתקנה 431 לתקסד"א קובע, כי אם לא קיים המערער הוראה בדבר הערבון או הערובה, יירשם הערעור לדחיה לפני בית-המשפט {ע"א 3317/02 פרלייטינג בע"מ נ' חברת לנדאו המאור חוטים ומוליכים (1992) בע"מ, פדאור 05(8), 450 (2005)}.

ב- רע"א 1595/94 {חיים הורנפלד נ' אילנה הורנפלד, תק-על 94(3), 4 (1994)} המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי. עם הגשת הבקשה הופקדה ערבות בנקאית בסך 7,500 ש"ח לפי תקנה 404(א) לתקסד"א. הבקשה נדחתה. נקבע כי לאור הנתונים העובדתיים השנויים במחלוקת תהיינה ההוצאות של בקשה זו לפי התוצאות בתיק העיקרי והשופט הוא שיקבע מי ישא בהן.

בית-המשפט קבע כי המטרה המונחת ביסוד הפקדת העירבון היא הבטחת הוצאותיו של המשיב בבקשה ובערעור. בענייננו נקבע חיוב בהוצאות, ואילו מהות הנושא בהן טרם נקבעה. אפשר שיהיה זה המבקש. לכן שומה על המבקש להמתין עד לקבלת החלטה סופית בעניין ההוצאות. כל עוד לא הופטר מן החיוב בהוצאות הבקשה לרשות ערעור – תיוותר הערבות הבנקאית על כנה {ראו גם רע"א 3368/95 נכסי וין-דור (1980) בע"מ נ' רון אלוני, פדאור 95(1), 352 (1995)}.

ב- רע"א 2442/98 {יצחק מיוחס עורך-דין ואח' נ' מיכאל רוזן עורך-דין, תק-על 99(2), 930 (1999)} המבקשים הגישו בקשה לרשות ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, בה דחה בקשתם למתן צו מניעה זמני כנגד המשיב. עם הגשת הבקשה לרשות ערעור הפקידו המבקשים ערבות בנקאית להבטחת הוצאות המשיבים בהליך בקשת רשות הערעור.

בית-המשפט דחה את הבקשה לרשות ערעור וקבע כי הוצאות הדיון בבקשה יחולו לפי תוצאות הדיון בתביעה העיקרית. בעקבות החלטה זו, אשר סיימה את הדיון בתיק הבקשה לרשות ערעור, ובגין סירוב הגזברות להשיב את הערבות, הגישו המבקשים בקשה להורות על השבת הערבות, שהופקדה על ידם.

כאן נדונה השאלה האם משהסתיים הדיון בבקשת רשות הערעור, החובה להפקיד עירבון בעינה עומדת?

בית-המשפט קבע כי:

1. כל הליך משפטי כרוך בהוצאות הן מצד מגיש ההליך והן מצד מי אשר כנגדו הוגש. למרות זאת, תקנות סדרי הדין השונות אינן קובעות הוראה כללית, לפיה כל הנוקט בהליך מחוייב בהפקדת עירבון להבטחת הוצאות המשיב. הוראות אלה בדבר החובה להפקיד עירבון נשמרו אך באשר מדובר בהליכי ערעור – כאשר הכלל בערכאה הוא כי לא מופקד עירבון להבטחת הוצאות המשיב.

2. נראה, כי השוני בכללים נעוץ באיזון שבין הצורך להבטיח הוצאותיו של צד ה"נגרר" להליך משפטי המחייבו בנשיאה בהוצאות שונות (מטרה זו אף משרתת מטרות נוספות של מניעת הליכי סרק), לבין הרצון שלא להטיל מגבלות על מי המבקש לפנות לבית-המשפט לממש זכויותיו ושלא לחייבו בהוצאות כספיות מיותרות.

3. איזון זה משתנה לאור השוני בין ההליכים (ערכאה ראשונה לעומת ערעור). שוני זה מתבטא במספר עניינים: ראשית, לזכות הפניה לבית-המשפט משקל שונה כאשר מדובר בפניה לבית-משפט כערכאה ראשונה וכאשר מדובר בפניה לערכאת הערעור. שוני נוסף נקבע מהעובדה כי בידי משיב בערעור כבר מצוי פסק-דין או החלטה אשר ניתנה על-ידי בית-משפט מוסמך, ואשר אף-על-פי-כן נדרש הוא לטעון טענותיו פעם נוספת.

4. משנקבע, שהוצאות ההליך דנן ישולמו בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי פג טעמם של אותם שיקולים אשר הצדיקו את הטלת החובה של הפקדת עירבון. משהוכפפה מהותו של החייב (העתידי) בהוצאות, לתוצאות ההליך העיקרי התבטל השוני, ומבחינה מהותית הפכו הוצאות אלה לשקולות להוצאות של ערכאה ראשונה.

במקרה דנן, הסתיים הדיון בבקשה לרשות ערעור, בלא שהוחלט באופן פוזיטיבי על הטלת ההוצאות על המבקשים. הבקשה נדחתה ללא הכרעה לגופו של עניין. בשלב זה ובנסיבות אלו, משקלם של השיקולים השונים משתנה, וכעת גובר השיקול שלא להטיל על בעל הדין נטל כלכלי והוצאה כספית. התוצאה היא כי אין עוד הצדקה בהחזקת הערבות שהפקידו המבקשים, ולכן יש להורות על השבתה לידיהם.