botox
הספריה המשפטית
ערכאת הערעור

הפרקים שבספר:

צירוף משיב בידי בית-המשפט (תקנה 425 לתקנות)

תקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"425. צירוף משיב בידי בית-המשפט (382)
בית-המשפט שלערעור או הרשם רשאי להורות על צירוף משיב שלא היה בעל דין ולהמציא לו כתב ערעור מתוקן, ורשאי הוא לדחות בינתיים את הדיון בערעור, בתנאים שייראו לו צודקים, ורשאי בית-המשפט ליתן פסק-דין כאילו היה המשיב שצורף בעל דין מלכתחילה."

תקנה 425 לתקסד"א קובעת את הסמכות להורות על צירוף משיב בשלב הערעור. המבחן לצירופו של בעל דין כמשיב בערעור הותווה על-ידי כב' השופט מ' שמגר ב- בש"א 3973/91 {אליהו נ' קרנית, פ"ד מה(5), 457 (1991); רע"א 3093/92 וידרשל נ' שניר, תק-על 92(3), 1880 (1992); בש"א 218/00 דיירי מבנה עופרים בע"מ נ' החברה להגנת הטבע, תק-על 2000(2), 742 (2000); ע"א 4415/00 אהרון פרץ נ' אהרון פרץ ובניו (1997) בע"מ, פדאור 00(3), 320 (2000)}:

"ראשית – האם מי שמתבקשים לצרפו או בעל דין המבקש את הצירוף או תומך בו, עלול להיפגע ישירות מתוצאות ההכרעה במחלוקת נשוא הערעור אם לא יוחלט על הצירוף המבוקש. שנית, במידה וקיים סיכון כאמור – האם מן הראוי כי תוצאות ההכרעה במחלוקת נשוא הערעור – כולן או לפחות חלק מהותי מהן – יכבלו גם אותו אדם במעשה בי-דין. התשובה לשאלה זו היא בדרך-כלל פועל יוצא של מידת הזדהות עניינו של האדם שמתבקשים לצרפו עם העניין נשוא הסכסוך הנדון בערעור. שלישית, בהנחה שהתשובה לנ"ל חיובית – האם שיקולים של יעילות וסדר הדיונים מצדיקים הצירוף האמור. כך ניתן, למשל, לשקול אם צירופו של צד בשלב הערעור עלול, כשלעצמו, להביא להחזרת הדיון לערכאה הראשונה ואם יש הצדקה אובייקטיבית לכך לפי מבחני יעילות הדיון. עיקרו של דבר, לבית-המשפט עומדת לעולם הסמכות לסרב לבקשת צירוף אשר יהיה בו כדי לסרבל את הדיון או להכביד עליו במידה מופרזת. נטל ההוכחה רובץ על מי שמבקש את הצירוף" {ראה גם ע"א 3889/08 משה כהן נ' כונס הנכסים הרשמי חיפה, תק-על 2009(2), 3956 (2009); רע"א 7945/99 שילר גד – עורך-דין הנאמן על נכסי הפש"ר נ' לוין אלון – בפשיטת רגל, פדאור 00(2), 21 (2000)}.

עיון בפסק-הדין ב- בש"א 3973/91 שלעיל ובהחלטות שהתקבלו בעקבותיו מגלה, כי צירופם של בעלי דין כמשיבים בערעור הותר כאשר הוכח, כי לא עמדה לרשותם האפשרות להצטרף להליך בערכאה הראשונה מחמת חוסר ידיעה {בש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פ"ד מה(5), 457, 463 (1991); ע"א 2003/94 תה ויסוצקי (ישראל) בע"מ נ' רות גורנשטיין, תק-על 94(3), 1845 (1994); המ' 242/63 דקרסל נ' כהן, פ"ד יז 1120 (1963); ע"א 2740/97 מינס מנשה נ' מינס ימימה, תק-על 99(1), 57 (1999); ע"א 5586/98 ICTS INTERNATIONAL N.V נ' לונג השקעות בע"מ, תק-על 98(3), 1220 (1998); ע"א 2442/95 מ.ל.ת מבנים לתעשיה בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מט(5), 85 (1996); בש"א 218/00 דיירי מבנה עופרים בע"מ נ' החברה להגנת הטבע, פדאור 00(1), 342 (2000)}.

דומה שפרשנותן של תקנות אלו מושפעת לא במעט מן ההתפתחויות השונות בחקיקה ובפסיקה ומשינויי הגישה באשר לטיבו של ההליך השיפוטי (בין הפלילי, בין האזרחי ובין המינהלי), להיקפו ולתחולתו. התפתחויות ושינויים אלו באו לידי ביטוי נרחב בעשור האחרון. לפני כעשר שנים ניתן פסק-הדין שקבע מסמרות בסוגיית צירופו של בעל-דין בשלב הערעור, וקובעה ההלכה נשוא בש"א 3973/91 שצוטטה לעיל.

מאז מתן פסק-דין זה ניתן להצביע על מגמה עקבית ונמשכת של הכרה במעמדם של גורמים מייצגים כשותפים בעלי זכויות בהליכים או אף כיוזמי הליכים.

מגמה זו לא התמצתה בחקיקה בלבד; היא באה לידי ביטוי גם בפסיקתו של בית-המשפט העליון, תחילה בפסיקה שעניינה בעתירות לבית-המשפט הגבוה לצדק {בג"צ 5368/96 פנחסי, ח"כ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נ(4), 364, 373 (1996); בג"צ 5883/93 יהלום, ח"כ נ' המפקח הכללי, משטרת ישראל, תק-על 94(2), 2102 (1994)} ובהמשך גם בהליכים נוספים.

לעניין זה ניתן להזכיר את פסק-דינו של בית-המשפט העליון ב- ע"א 2962/97 {ועד אמנים – חוכרים ביפו העתיקה נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל-אביב, פ"ד נב(2), 362 (1998)} (שם ננקטה גישה מרחיבה באשר לדרישת מעמד לצורך הגשת התנגדות להליכי תכנון), ובמיוחד שומה עלינו להזכיר את החלטת כב' השופט א' ב- מ"ח 7929/96 {כוזלי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1), 529, 555 (1999)} ששם הוכרה הצטרפותה של הסניגוריה הציבורית להליך כ"ידיד בית-המשפט". לעניין זה קבע כב' השופט א' ברק:

"הנה-כי-כן, מסקנתי היא כי הסמכות לצירופו של גוף או אדם כ'ידיד בית-המשפט' קיימת באופן עקרוני. אולם סמכות לחוד ושיקול-דעת לחוד. יש לעמוד על המשמר בעניין זה ולוודא, שאכן יש בצירוף צד נוסף להליך כדי לתרום הן לדיון עצמו והן לאינטרס הציבורי. יש לבחון בכל מקרה ומקרה, אם אין בצירוף האמור משום פגיעה ביעילות הדיון, בצדדים לסכסוך עצמו ובזכויות היסוד שלהם...

אכן, בטרם תינתן לגוף או לאדם הזכות להביע עמדתו בהליך שבו אין הוא צד מקורי, יש לבחון את תרומתה הפוטנציאלית של העמדה המוצעת. יש לבחון את מהות הגוף המבקש להצטרף. יש לבדוק את מומחיותו, את נסיונו ואת הייצוג שהוא מעניק לאינטרס שבשמו מבקש הוא להצטרף להליך.

יש לברר את סוג ההליך ואת הפרוצדורה הנוהגת בו. יש לעמוד על הצדדים להליך עצמו ועל השלב שבו הוגשה בקשת ההצטרפות. יש להיות ערים למהותה של הסוגיה העומדת להכרעה. כל אלה אינם קריטריונים ממצים. אין בהם כדי להכריע מראש אימתי יהא מן הדין לצרף צד להליך כ'ידיד בית-המשפט', ומתי לאו. בה בעת, יש לשקול קריטריונים אלה, בין היתר, טרם יוחלט על צירוף כאמור."

מאז ניתנה החלטה זו, שב בית-המשפט העליון ונדרש לבקשות הצטרפות. לעיתים קיבל את כתבי הטענות בלא להכריע בסוגיית מעמד המבקש ולעיתים דחה אותה.

אם כן, מהי המסקנה שעלינו להסיק מהתפתחות פסיקתית וחקיקתית זו?

התשובה הראויה היא, כי על הדרישות והתנאים שקבע כב' השופט מ' שמגר ב- בש"א 3973/91 לעיל, שומה עלינו להרכיב את העקרונות המאוחרים יותר המכירים, בנסיבות מסויימות, שגבולותיהן טרם נתחמו באופן מוחלט, בקיומו של מתדיין ציבורי, אפילו אין הוא בעל יריבם הישיר של הצדדים המקוריים להליך – ובלבד שמהותו, כישוריו ונסיונו של מתדיין זה מצביעים על תרומתו הפוטנציאלית הרבה להליך {ע"א 3066/97 זאב הרטבי, עורך-דין נ' שר הפנים, פ"ד נד(2), 9 (2000)}.

על-פי תקנה 425 לתקסד"א מוסמך בית-משפט של ערעור להורות על צירוף משיב שלא היה בעל דין בערכאה הראשונה. הצירוף הוא לבקשת מי שעלול להיפגע מן הערעור. דבר הצירוף נתון לשיקול-דעתו של בית-המשפט.

מבקש שהשתתף בדיון בבית-המשפט קמא, אך לא היה בעל דין, הדרך היחידה לצרפו כמשיב לערעור היא על-פי תקנה 425 לתקסד"א. גבולות שיקול-הדעת המוקנה לבית-המשפט על-פי תקנה 425 לתקסד"א הנ"ל הותוו במספר החלטות, ובהן בש"א 397/91 שנדונה לעיל, עיקרם של דברים הוא בצורך לאזן בין מידת הפגיעה שעלולה להיגרם לצד המבקש במקרה שתידחה בקשתו, לבין מידת ההכבדה שתיגרם לבית-המשפט ולבעלי הדין אשר לגבי ההליך אותו הם מנהלים מוגשת בקשת ההצטרפות {ע"א 2442/95 מ.ל.ת. מבנים לתעשיה בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד, פ"ד מט(5), 85, 87 (1996), צוטט ב- ע"א 2576/98 חברת רמות אילת בע"מ נ' יוסף בנקל, פדאור 00(1), 446 (2000)}.

ב- ע"א 2740/97 {מינס מנשה נ' מינס ימימה, פדאור 99(8), 147 (1999)} נדונה בקשה לצירוף המבקשות כמשיבים לערעור. בית-המשפט קיבל הבקשה וקבע כי נתקיימו במקרה דנן, שלושת התנאים לצירוף משיב.

אשר לתנאי הראשון קבע בית-המשפט כי אין ספק בכך שהמבקשות עלולות להיפגע מההכרעה בערעור. אשר לתנאי השני קבע בית-המשפט כי מידת עניינן של המבקשות עם העניין נשוא הסכסוך הוא רב ביותר, כמידת עניינם של המערערים. אשר לתנאי השלישי קבע בית-המשפט כי אין בצירופן של המבקשות כדי להרחיב את יריעת המחלוקת אשר נפרשה בערעור" {ראו גם ע"א 1720/04 פאטמה חג'אזי נ' נזיה חוסיין חג'אזי, פדאור 04(6), 642 (2004); דנ"א 6407/01 ערוצי זהב ושות' נ' TELE EVENT LTD, פדאור 02(1), 708 (2002); רע"א 2071/00 פקיד שומה ת"א 3 נ' יורם אינגביר, פ"ד נה(3), 189, 189-192 (2001); בש"א 6786/96 אורי צפרי נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(3), 443, 447-449 (2000); ע"א 8658/96 נג'אר מוסא מוחמד עלי בהאי-אמסלם נ' יצחק יריב קריגר ואח', פדאור 97(2), 248 (1997); ע"א 2658/93 רוזנברג מברשות בעמ נ' רשות הפיתוח, פדאור 94(3), 217 (1994); ע"א 2536/94 כפר גדעון מושב דתי אגודה שיתופית בעמ נ' עזריה גלילי, פדאור 94(3), 148 (1994); ע"א 2003/94 שלום זידלר נ' רות גורנשטיין, פדאור 94(3), 199 (1994); בש"א 2814/91 רחל טייב נ' קרן לב"י, פדאור 91(3), 383 (1991)}.

ב- ע"א 2740/97 {מינס מנשה נ' מינס ימימה, פדאור 99(8), 147 (1999)} קבע כב' הרשם יגאל מרזל כי במקרה דנן, החליט לדחות את הבקשה לצירוף שכן התנאים שנקבעו בפסיקה לא מתקיימים. כך לדוגמה, צירופה של המבקשת יביא לסיבוך הדיון.

ב- ע"א 1066/09 {דן פרידלנד נ' עו"ד גיא לוינסון, תק-על 2009(3), 2126 (2009)} קבע בית-המשפט כי על רקע העובדה כי משיבה מס' 3 התייצבה לאסיפת הנושים והביעה עמדתה לגבי הליכי פשיטת הרגל בפני הגורמים השונים, נראה כי משיבה מס' 3 היא בבחינת בעלת דין לפני הערכאה הקודמת, אותה היה על המערער לצרף כמשיבה מכוח תקנה 424 לתקסד"א ובכל מקרה מתקיימים בה התנאים לצירוף בעל דין לערעור לפי תקנה 425 לתקסד"א.

ב- רע"א 3839/08 {השקעות בצ'ק פוסט ט.מ. בע''מ נ' בנק מזרחי טפחות בע''מ, תק-על 2008(3), 1765 (2008)} דחה כב' השופט ס' ג'ובראן בקשה לצירוף צד לבקשת רשות הערעור בקובעו כי "לא זו בלבד שבנק הפועלים לא היה צד לפסק-הדין עליו מבקשת המבקשת לערער, אלא שמהבקשה עולה כי אף אין לו כל נגיעה ממשית לפסק-דין זה, מעבר לקיומה של משכנתה שניה הרשומה לטובתו על הנכס נשוא בקשת רשות הערעור. למעשה, מדובר בניסיון נוסף 'להחיות' את הערעור אותו הגישה המבקשת כנגד בנק הפועלים, במסגרת הליך נפרד, ולאחדו עם בקשת רשות הערעור כנגד המשיב דכאן, ניסיון אשר נדחה לראשונה במסגרת החלטת הרשמת ג' לוין ב-ע"א 3906/07 מיום 4.11.2007, ובשנית בהחלטתי מיום 18.6.2008 במסגרת הבקשה דנן. כאמור, גם בפעם זו לא מצאתי מקום לעשות כן."

ב- בע"מ 704/07 {פלונית נ' פלוני, תק-על 2007(1), 1886, 1887 (2007)} דחה בית-המשפט את בקשת ההצטרפות מחמת הסיבה כי לא נתקיימו במקרה דנן התנאים לצירופו של בעל דין לערעור. יתירה מזאת, הגם שבעיקרון יש בהכרעה בהליך משום השלכה אפשרית על זכויותיהן של המבקשות להצטרף, הרי שעמדה להן היכולת להגיש התנגדות לקיום הצוואה עוד בבית-המשפט לענייני משפחה והן בחרו שלא לעשות כן.

בשל המהות המיוחדת של הליכי הפירוק, ובאין סיבה מיוחדת, לא ימנע בית-המשפט מנושה להצטרף כצד על מנת לאפשר לו להביע עמדתו בעניין העומד לדיון בפניו. קל וחומר שכלל אין למנוע ממפרק חברה להצטרף להליך המתברר במסגרת הליכי פירוק החברה ולהביע עמדתו בעניין.

ב- ע"א 4306/08 {עו"ד איתן ארז, מפרק קלרין טבריה חב' לבניין בע"מ (בפירוק) (המבקש להצטרף) נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-על 2008(3), 3532, 3533 (2008)} נדונה בקשה לצירוף המפרק-המשיב כמשיב בערעור. בית-המשפט קיבל את הבקשה וקבע כי המבקש הוא בעל תפקיד שמונה על-ידי בית-המשפט וכמייצג האינטרס של החברה ושל הנושים, הוא עלול להיפגע ישירות מתוצאות ההכרעה בערעור ודומה כי העובדה שראוי שתוצאות ההכרעה בערעור יכבלו גם אותו ואת החברה במעשה בי-דין אינה שנויה במחלוקת.

זאת ועוד. תפקידו ופועלו כמפרק החברה מצדיקים שדבריו יישמעו לפני בית-משפט שלערעור ועל כן הצטרפותו להליך עשויה לתרום לדיון ובפרט שהבקשה לצירוף הוגשה בשלב מיקדמי ובטרם הוצא צו לסיכומים והגם שצירופו של המבקש לא יביא לסרבול הדיון ולא יביא להרחבתה של יריעת המחלוקת.