botox
הספריה המשפטית
ערכאת הערעור

הפרקים שבספר:

הוצאות הערעור (תקנה 427 לתקנות)

תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"427. הוצאות הערעור (394)
המערער חייב לערוב את הוצאות המשיב בדרך האמורה בסימן זה."

על-פי כללי הדיון, עם הגשת ערעור על יוזם ההליך להפקיד עירבון כדי לערוב את הוצאות המשיב. דרישה זו אינה מצטמצמת להליכי סרק. גם כאשר ההליך מעורר שאלות ממשיות הראויות להתברר, גם אז יש להגן על זכותו של בעל הדין שכנגד, שזכה בדין בבית-המשפט קמא, כי יעמוד לרשותו מקור זמין וודאי לממש את גביית ההוצאות שיפסקו לטובתו, ככל שיפסקו.

בשלב הערעור, לאחר שכבר התקבלה החלטה שיפוטית בסוגיה, בעלי הדין אינם ניצבים במדרגה שווה. מכאן ההוראה הדיונית כי כל הליך ערעור חייב בהפקדת עירבון, שתכליתו הוא הגנה על זכותו של בעל הדין שזכה בדין בערכאה קמא לממש את גביית ההוצאות שיפסקו לטובתו, ככל שיפסקו, באופן זמין וודאי {ע"א 7749/08 עו"ד בלטר יעקב נ' יצחק מזרחי, תק-על 2009(4), 2668 (2009)}.

תכליתה של חובת הפקדת העירבון, המושתת ככלל על המערער, גלויה וברורה היא: עיקרה הבטחת הוצאותיו של המשיב, בלא צורך בהליך נוסף ומסורבל, היה וידחה הערעור. כך, לא רק כעניין של נוהג אלא גם של הגינות, שאם לא כן החלופה תהא הפקרתו של בעל הדין שזכה בערכאה הדיונית לכורח של תביעה נפרדת של הוצאותיו. אכן, בשונה מתובענה המתבררת לראשונה בערכאה דיונית, הרי שבערעור ההנחה היא כי פסק-הדין עליו משיג המערער או העותר נכון הוא. לפיכך יש צידוק מלא לחייב את המערער כי יבטיח מראש את הוצאותיו של המשיב.

אם כן, מהם השיקולים הרלבנטיים לצורך קביעת סכום העירבון? יש לקחת שורה של שיקולים בכל הקשור בשיעור העירבון ועיקרם המקובל בדרך-כלל בסוג ההליך הנידון וזאת בהתחשב בהיקפו של ההליך, במידת מורכבותו, סכום ההוצאות שנפסקו בערכאה ראשונה, מספר המשיבים ומספר עורכי-הדין המייצגים אותם, וכן בשיעור ההוצאות הצפוי אם ההליך ייכשל {ע"א (מחוזי יר') 3099/09 דניאל סוסנוביק נ' הנהלת בתי המשפט, תק-מח 2009(2), 12028, 12029 (2009)}.

כאמור, הכלל הוא, כי יש להפקיד עירבון להבטחת הוצאות המשיב בערעור {ע"א (מחוזי מר') 41395-06-10 אליעזר דרף נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-מח 2010(3), 8078 (2010)}. חובת הפקדת עירבון בהליכי הערעור נועדה לאזן בין האינטרס של המערער המעוניין כי ערכאה שיפוטית נוספת תבחן את עניינו לבין האינטרס של המשיב המעוניין שלא להיות מוטרד בהתדיינויות משפטיות ללא סוף לאחר שזכה בדינו {בש"א 3636/98 יערי נ' אלי, תק-על 98(3), 58 (1998)}.

חובת הפקדת העירבון, אם כן, נועדה להבטיח, מחד, את השבת הוצאות המשיב, באם ייצא הוא וידו על העליונה, אולם מכבידה היא, מאידך, על יכולתו של המערער לממש את זכותו לפנות אל ערכאת הערעור.

ראוי לבית-המשפט, שיהיה רגיש לזכותו היסודית של בעל דין לערער על פסק-דינה של ערכאה ראשונה, וככל שרק ניתן, ראוי לפתוח את שערי בית-המשפט בפניו. אולם, באותה מידה, מכל מקום כמעט באותה מידה, יש למנוע הטרדת שווא של המשיב, עידוד הליכי סרק בפני בית-המשפט והעמדת בעלי הדין האחרים בסיכון שתיגרמנה להם הוצאות, אפשר גם נכבדות, שבית-המשפט ימצא כי ראוי שמקבל הפטור יישא בהן, אך ללא הועיל {בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר, פ"ד מד(2), 383, 389 (1990) מפי כב' השופט ד' לוין}.

גובה העירבון הוא פרי האיזון בין ערכים אלו, והרשם מוסמך לפטור את המערער מתשלום העירבון, או, למצער, להפחית את גובהו.

על הרשם, בהפעלת שיקול-דעתו – בקביעת גובה העירבון, הפחתתו או ביטולו – לשקול מגוון של שיקולים. עליו לבחון את הנזק הצפוי למשיב, אם יזכה זה בערעור, ולא יהיה בידו אמצעי להבטיח את הוצאותיו. עליו לבחון את הנזק למערער, אם העירבון מהווה מעמסה כבדה מדי על שכמו, עד שיתכן אף שנחסמה דרכו לפנות אל ערכאת הערעור. לשם כך, עליו לבחון את מצבו הכלכלי של המערער, את סיכויי הערעור, את ההוצאות הצפויות של המשיב (דבר הנלמד, למשל, ממורכבות התיק) {רע"א 377/87 ג'נחו נ' וויבהו א.ב.ה, פ"ד מא(4), 522, 523 (1987); בש"א 3784/02 בן דוד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2002(2), 1319 (2002); בש"א 10216/02 ר.י.ו מהנדסים בע"מ נ' עיריית ראשון לציון, תק-על 2003(1), 373 (2003); בש"א 4856/05 ארמון סבג נ' אליהו סימון, פדאור 05(20), 309 (2005)}.

חובת הפקדת העירבון להבטחת הוצאות הצד שכנגד קבועה בתקנה 427 לתקסד"א. חובה זו מייצגת היא את הכלל. אומנם, לכלל קיימים חריגים הקבועים אף הם בתקסד"א. חריגים אלו מאפשרים את דבר הפחתת סכום הערבון; המרת חובת הפקדת העירבון בערובה סבירה אחרת, ואף מתן פטור מלא מן החובה לערוב את הוצאות המשיב. שיקול-0הדעת הקיים באותם מקרים חריגים מסור לרשם בית-המשפט הדן בהליך העיקרי.

ניכר כי בפסיקה גובשה גישה המנחה את רשמי בתי-המשפט השונים בבואם להכריע בבקשות פטור מעירבון. ביסוד הגישה, מצויה מלאכת איזון בין זכויות המערער כגון זכות הגישה לערכאות והזכות לקניין, אל מול זכויותיו של המשיב בערעור כי הוצאותיו יובטחו לו במידה וההליך המנוהל נגדו ייכשל. ברקע פניית צד לערכאת ערעור עומדת הכרעה שיפוטית שהפונה מביע את אי-נכונותו להשלים עמה.

אכן, זכותו של צד לפנות לערכאת ערעור הינה זכות חשובה במשפט, אך נקודת האיזון בין הצדדים עת הגשת הערעור משתנה לעומת המצב בערכאה המבררת בגדרה פנה צד לראשונה לאותו בית-משפט. משכך, קמה ההצדקה לדרוש הפקדת עירבון מהפונה בהליך הערעור, בנבדל מהליך המתנהל לראשונה בפני בית-משפט המברר.

ההכרעה אם להעניק פטור מהפקדת עירבון או הקלה בשיעור העירבון נבחנת תחת מבחן יכולתו הכלכלית של המערער וקיומם של סיכויים טובים להליך המוגש על ידו {בש"א 3184/10 עיריית תל אביב נ' מחמד אבו זייד, תק-על 2010(2), 2996 (2010)}.

אם כן, סוגיית הפטור מתשלום אגרה וסוגיית הפטור מהפקדת עירבון לא חד-הן, וגם משהחליט הרשם לפטור את המערער מתשלום אגרה, יש להידרש לשאלה האם לפוטרו גם מהעירבון.

על התכלית העומדת בבסיס כל אחד מההסדרים הללו ועל השוני ביניהם, כפי שהוא עולה מתקנה 432(א) שלעיל, עמד בית-המשפט ב- בש"א 329/90 {אברך נ' גרוגר, פ"ד מד(2), 383 (1990)} בקבעו כי "מלשון התקנה ניכר ומשתמע כי קיים שוני משמעותי ומהותי בשיקולים שצריכים להנחות את הרשם בבואו להחליט על דבר הפטור, בין אלה אשר די בהם לפטור מתשלום אגרה לבין אלה הצריכים להתקיים כדי לפטור מהפקדת ערבון. שהרי, הפטור מאגרה הוא בראש וראשונה עניין שבין המערער, המבקש לפתוח בפניו את שערי ערכאת הערעור, ולאפשר לו לנצל את זכותו לערער בלא לשלם את האגרה – לבין המדינה.

ההקלה הניתנת למערער במקרה כזה, אם ניתנת, היא מצד המדינה, המוותרת בשלב זה על האגרה שהיא זכאית לה. המשיבים בערעור, ככאלה, אינם יכולים לקבול על פגיעה בהם או על נזק העשוי להיגרם להם, אך ורק משום שנהגו עם המערער לפנים משורת הדין ואפשרו לו הגשת הערעור, בטרם תשלום האגרה.

שונה המצב ככל שמדובר בהפקדת עירבון, אשר נועד לא לפתיחת שערי ערכאת הערעור בפני המערער, אלא להבטחת המשיבים, המוטרדים לדיון נוסף בפני ערכאת הערעור, שאם הערעור יידחה לא יצאו נפסדים בשל חוסר יכולתם לגבות את ההוצאות שייפסקו לטובתם, אם ייפסקו, לכשהערעור יידחה, וזאת על שום שהמערער הופטר מהפקדת עירבון. מטעם זה אין הרשם יכול לפטור את המערער מהפקדת עירבון כפועל יוצא מובן מאליו מהפטור שניתן מתשלום האגרה, ועליו לשקול שיקולים נוספים, לאחר שישמע את עמדת המשיבים" {בע"מ 9013/04 יחזקאל לוי נ' פלוניות, פדאור 05(21), 739 (2005)}.

תכליתו של העירבון היא להבטיח את סכום ההוצאות שייפסקו בערעור. אי-הפקדת העירבון במועד גוררת אחריה רישום הערעור לדחיה לפני בית-המשפט או הרשם, כאמור בתקנה 431 לתקסד"א {בש"א 2824/04 אכטמן חברה להנדסה בע"מ נ' א. אבגל טכנולוגיה בע"מ (בפירוק), פ"ד נט(2), 188 (2004)}.

ב- בש"א 14354/05 {שחר אלמליח נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, פדאור 05(32), 169 (2005)} קבע בית-המשפט כי ההלכה הפסוקה בנוגע לתקנה 427 לתקסד"א קובעת כי הפקדת העירבון לא נועד לסייע בפתיחת שערי ערכאת הערעור בפני המערער, אלא לצורך הבטחת המשיב, המוטרד לדיון נוסף בפני ערכאת הערעור, שאם יידחה הערעור, לא יצא נפסד בשל חוסר יכולתו לגבות את ההוצאות שייפסקו לטובתו, אם ייפסקו, וזאת על שום שהמערער הופטר מהפקדת עירבון. הדברים מתחזקים במקרה דנן כיוון שספק אם המבקש שילם למשיב את הוצאות שהושתו עליו בבית-המשפט קמא.