קדם משפט בראי המשפט האזרחי
הפרקים שבספר:
הודעה על קיומו של קדם-משפט לבעלי הדין
תקנה 142 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:"142. הודעה לבעלי הדין (142)
הודעה על קיום קדם-משפט ועל תאריך הדיון בו תומצא לבעלי הדין לפחות חמישה-עשר ימים מראש."
על-פי תקנה 142 לתקסד"א הודעה על קיומו של קדם-משפט לרבות תאריך הדיון, יומצא לבעלי הדין, על-ידי מזכירות בית-המשפט, לפחות 15 ימים מראש, קרי, לפני מועד הדיון.15 המטרה בתקנה זו, היא ליידע את בעלי הדין, כי מתקיים דיון בעניינם, וכדי שבעלי הדין יהיו מוכנים כדבעי לדיון שאמור להתקיים בעניינם.
ב-ת"א (צפת) 1687/0216 קבע בית-המשפט כי:
"משאין מחלוקת כי ההזמנה בוצעה פחות מ-24 שעות ממועד קיום הדיון, הרי שההמצאה בוצעה שלא כדין ובניגוד לתקנות 142 ו/או 151(ב) לתקסד"א באשר לאי-התייצבות המצהיר."
ב-ע"א 591/7717 נפסק מפי כב' השופט ש' אשר:
"5. אדון תחילה בטענות הפרוצידורליות שנטענו בכתב הערעור ובסיכומי בא-כוח המערערים.
א. בסיכומיו העיר בא-כוח המערערים שאחרי הגשת התנגדותם לביצוע השטר, ואחרי שניתנה להם הרשות להתגונן קבע כב' הרשם של בית-משפט קמא את התיק להוכחות, היינו לדיון בגופו של העניין. שמיעת ההוכחות נקבעה ליום 7.3.1977 אך עוד לפני תאריך זה, ביום 28.2.1977, נדונה בקשתם של המשיבים למתן פסק-דין חלקי, ובאותה הזדמנות החליט השופט לקיים קדם-משפט. לטענת בא-כוח המערערים לא היה השופט מוסמך לנהוג כך. על-פי תקנה 820 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשכ"ג1963-, מסורה הרשות להחליט על קיומו של קדם- משפט בהליכים שבסדר דין מקוצר רק לשופט או לרשם אשר דנים בבקשה למתן רשות להתגונן. ואם הם רוצים להשתמש בסמכותם זו, עליהם לעשות כך במעמד מתן הרשות. במקרה דנן דן בבקשת רשות להתגונן הרשם והוא לא קבע בהחלטתו שיש לקיים קדם-משפט, כי אם החליט על ישיבה להבאת ראיות, משמע שלא השתמש בסמכותו לקבוע קדם-משפט; ואילו השופט שהחליט על קיומו לא היה מוסמך לכך. ועוד נטען על-ידי בא-כוח המערערים שלצדדים לא ניתנה הודעה מוקדמת על קיומי של קדם-משפט כמצוות תקנה 142 לתקנות סדר הדין.
בא-כוח המערערים, עורך-הדין קליינר, מודה שטענותיו הנ"ל הן פורמליסטיות, אך הוא עומד עליהן מפני שלמערערים זכויות דיוניות מוקנות בתקנות, והפגיעה בזכויות אלה הכשילה בסופו של דבר את אפשרותם להוכיח את הגנתם.
תקנה 280, עליה הסתמך עורך-הדין קליינר, מורה:
'280. (א) ניתנה רשות להתגונן, אם בתנאי ואם ללא תנאי, יהא בית-המשפט או הרשם מוסמך ליתן כל הוראה בדבר כתבי טענות, פלוגתות והליכים נוספים שייראו סבירים או נחוצים, לרבות קיום קדם-משפט לפניו ויקבע מיד, בצו הנותן רשות להתגונן, את המועד לדיון. משהוחל בדיון ימשיכו בו יום יום עד תום חקירת כל העדים, זולת אם ראה בית-המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי מן הראוי לדחות את המשך הדיון ליום אחר.
(ב) הורה בית-המשפט או הרשם על קיום קדם-משפט לפניו, יהיו לו כל הסמכויות של שופט בקדם-משפט כאילו הורה נשיא בית-המשפט על כך לפי פרק יא ובשינויים המחוייבים.'
נוסחה של התקנה אינו ברור דיו ואף נראית סתירה מסויימת בהוראותיה. נאמר בתקנה שאם ניתנה רשות להתגונן ייקבע בצו הנותן את הרשות גם המועד לדיון - משמע שהתקנה אינה מרשה, כביכול, הליכי ביניים בין מתן הרשות להתגונן ובין תחילת הדיון לעיצומו של העניין. אך בחלקה האחר מורה התקנה כי משניתנה הרשות להתגונן, רשאי בית-המשפט או הרשם ליתן כל הוראה בדבר כתבי טענות, פלוגתות והליכים נוספים לרבות קיום קדם-משפט לפניו, וההגיון אומר, שכל עוד לא נסתיימו הליכי ביניים אלה אי-אפשר לקבוע מועד לקיומו של הדיון במשפט גופו. אין זה מתקבל על הדעת שאת כל הליכי הביניים האמורים, לרבות הליכי קדם-משפט, ניתן לקיים ולהשלים במעמד מתן הרשות להתגונן וממילא אין תועלת בהוראה כי המועד לדיון בתביעה ייקבע מיד עם מתן הרשות להתגונן במסגרת אותו הצו ממש. על-כן הייתי גורס שקביעת המועד לדיון תוכל להתבצע במועד מתן הרשות להתגונן רק במקרה שאין כוונה להרשות קיומם של הליכי ביניים, לרבות קדם-משפט.
במקרה דנן טען עורך-הדין קליינר שהרשות להחליט על קיום קדם- משפט ניתנת על-ידי תקנה 280 לרשם אשר דן בבקשת המערערים ונתן לה את הרשות להתגונן, ולא לשופט של בית-משפט קמא. טענה זו בדין יסודה אלא שיש לדחותה מהטעם שצריך היה לטעון אותה בעוד מועד, היינו בשעה שהמערערים הוזמנו להופיע בבית-משפט קמא בתאריך 28.2.1977 לתזכורת. באותו זמן שמע עורך-הדין קליינר מפי השופט כי הוא עומד להתחיל בהליך של קדם-משפט, ומר קליינר לא התנגד לנוהל זה. משלא התנגד יש לראותו כמי שהסכים לפרוצידורה המוצעת. יתירה מזו, עורך-הדין קליינר גם לא עורר טענות נגד קיומו של קדם-המשפט בסיכומיו בבית-משפט קמא, ומשלא הביא טענותיו לפני הדרגה הראשונה, בשעה שאפשר וצריך היה לטעון אותן, אין לו על מה להלין בפני ערכאת הערעור."
________________
15. ראה גם בש"א (ת"א-יפו) 155590/06 PIOVANS.P.A נ' דן בורשטיין, תק-של 2006(2) 1850 (2006).
16. ת"א (צפת) 1687/02 מאיר ביטון נ' עורך-הדין נתן פנץ, תק-של 2003(4) 10868 (2003).
17. ע"א 591/77 אבירם יהושע ו-2 אח' נ' קורט ופלורנס שטרן, פ"ד לב(1) 737 (1978).