אמנת האג - החזרת ילדים חטופים
הפרקים שבספר:
תובענה להחזרת קטין חטוף
עמוד 7 בספר:1. עילת התובענה
סעיף 1(5) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה וסעיף 6 לחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991 {להלן ייקרא: "חוק אמנת האג או האמנה"} מקנים את סמכות השיפוט בתביעה על-פי חוק אמנת האג לבית-משפט לענייני משפחה.
2. אמנת האג
ישראל חתומה על אמנת האג, אשר עיקרה - השבת הקטין {עד גיל 16} למדינה ממנה נחטף ובירור כל הקשור למשמורתו במדינה זו.
הביטוי "חטיפה" אינו מופיע באמנת האג. זהו ביטוי עממי לתיאור המרכיב עליו עומדת אמנת האג ושעניינו הרחקת ילד או אי-החזרתו שלא כדין תוך כדי הפרת זכות משמורת הנתון לאדם, למוסד או לכל גוף אחר על-פי דין המדינה בה מצוי מקום מגוריו הרגיל של הילד {ראה סעיף 3(א) לחוק אמנת האג; ע"א 7206/93 פלוני ואח' נ' אלמונית, פ"ד נא(2), 241 (1997)}.
3. מעמד האמנה
אמנת האג קיבלה בישראל מעמד של חוק הכנסת, עם חקיקת חוק אמנת האג אשר אימץ את רוב סעיפי האמנה כלשונם.
עמוד 8 בספר:
מכוח סעיף 2 לחוק אמנת האג זכתה האמנה לעדיפות נורמטיבית על פני דינים אחרים, שכן היא חלה "על-אף האמור בכל דין". בהתאם לכך, מחייבת האמנה גם את בתי-הדין הדתיים בישראל {ראה בג"צ 6860/93, ע"א 6056/93 עדן נ' עדן, פ"ד נא(4), 197 (1997)}.
כידוע, קובעת אמנת האג הסדר בין-מדינתי שנועד להבטיח את החזרתם המיידית של ילדים, עד גיל 16, שהורחקו שלא כדין ממקום מגוריהם הרגיל, תוך הפרת זכויות משמורת {בדרך-כלל של אחד ההורים}, על דרך הברחתם למדינה אחרת או אי-החזרתם ממנה. האמנה מבטאת הסכמה בינלאומית מצד המדינות החתומות עליה, ביחס לצורך שלא לאפשר להורה לקבוע באופן חד-צדדי עובדות בנוגע למשמורתו של קטין, על-ידי שינוי מקום מגוריו של הילד שלא על-דעת ההורה השני.
זאת ועוד. נקבע כי גם הסכמה או השלמה שניתנה להחזקת הילד אצל הצד השני, בסערת נפש ובצורה בלתי-ברורה ומבולבלת - אינה נחשבת כהסכמה {ע"א 7206/93 פלוני ואח' נ' אלמונית, פ"ד נא(2), 241 (1997)}.
4. הסדרי האמנה
האמנה קובעת הסדרים אחידים לשיתוף פעולה בינלאומי, שתכליתם להחזיר המצב לקדמותו, ולהשיב הקטין באופן מיידי למקום מגוריו הרגיל; זאת, אם אמנם הוכח כי הרחקתו או אי-החזרתו היו שלא כדין לפי סעיף 3 לאמנה, וכל עוד לא הוכח אחד מהחריגים לכלל ההשבה המיידית, הקבועים בסעיפים 12 ו- 13 לאמנה.
לצד ההסדרים המהותיים, קובעת האמנה גם הסדרים מוסדיים ודיוניים.
עמוד 9 בספר:
בין היתר, קובעת האמנה בסעיף 12 רישא, כי בקשה להשבת ילד תוגש למדינה מתקשרת שבשטחה נמצא הילד אותה עת.
מדינה זו היא המוסמכת על-פי האמנה, לקבוע האם הילד הורחק או לא הוחזר שלא כדין לפי סעיף 3 לאמנה. לצורך זה, אמורה הרשות המוסמכת במדינה המתבקשת, להכריע היכן היה מקום מגוריו הרגיל של הילד סמוך לפני הרחקתו או אי-החזרתו הנטענת, ולקבוע האם הרחקת הילד הפרה זכויות משמורת על-פי דין מקום מגוריו הרגיל. הרשות המוסמכת במדינה המתבקשת היא, איפוא, זו שתחליט אם להחזיר את הילד לתחומה של המדינה המבקשת או להימנע מכך.
כאשר הדיון הוא להחזרת חטוף לישראל, והילד שוהה בחו"ל, נקבע כי סעיף 6 לחוק אמנת האג, הקובע כי בית-משפט המוסמך לעניין חוק אמנת האג הוא בית-משפט לענייני משפחה, אינו חל כאשר ערכאה זרה פונה לבירור הדין בישראל.
במישור הדיוני נקבע {ראה סעיף 11 לאמנת האג} כי "הרשויות השיפוטיות... של המדינות המתקשרות יפעלו בהליכיהן בדחיפות להחזרתם של הילדים". לעיתים קרובות יזקק בית-המשפט לדין זר. בעניין זה נקבע הסדר מיוחד, לפיו בית-המשפט בישראל רשאי "להתייחס ישירות לדין המדינה שבה נמצא מקום מגוריו הרגיל של הילד, וכן להחלטות שיפוטיות... של אותה מדינה... זאת מבלי להזדקק להליכים מיוחדים להוכחת אותו דין או להכרה בהחלטות זרות..." {ראה סעיף 14 לאמנת האג}.
עמוד 10 בספר:
כאשר פונה ערכאה זרה לישראל על-מנת לברר מה הדין החל על משמורת הילד החטוף, על-מנת להחליט האם להחזירו לישראל, יכולה הערכאה הזרה לפנות לבית-המשפט או לבית-הדין ולשתי ערכאות אלו הסמכות להשיב לערכאה הזרה. כך קבע כב' השופט מ' חשין ב- בג"צ 1480/01 {פלונית נ' בית-הדין הרבני הגדול בירושלים, תק-על 2001(3), 34 (2001)}:
"בענייננו, אין בישראל הליכים בהם מתבקשת רשות מוסמכת להורות על השבת ילד לארץ אחרת. נהפוך הוא: הרשות המוסמכת היא בדנמרק והיא היא המתבקשת להורות על החזרת הילדים לישראל... בית-הדין הרבני בישראל, בהחליטו את אשר הוא מחליט, אין הוא פועל בסמכות אקטיבית על-פי האמנה. הוא מחליט בסמכותו על-פי משפט ישראל.
כהוראת סעיף 15 לאמנה, בית-המשפט בדנמרק פונה אל משפט ישראל, בשאלה אם הילדים הורחקו שלא כדין מישראל, ומשפט ישראל אמור להשיב על השאלה. משפט ישראל, כהוראת סעיף 3 לאמנה, יכול שיבוא 'מכוח דין, החלטה שיפוטית או מינהלית או הסכם בעל תוקף משפטי על-פי דין...' בענייננו, החלטתו של בית-הדין הרבני היא היא משפט ישראל והיא היא האמורה לבוא לידיעתו של בית-המשפט בדנמרק. בית-הדין הרבני אינו פועל בתפקיד אקטיבי, ותפקידו אינו כתפקיד בית-המשפט בדנמרק שלפניו מתברר עניינם של בעלי הדין. תפקידו אינו אלא להצהיר על זכויות בעלי הדין לפי משפט ישראל לעניין זכויות המשמורת והפרתן. זאת מוסמך הוא לעשות. זאת חייב הוא לעשות. זאת הוא עשה."
בהתאם לתפיסת היסוד של האמנה, קובע סעיף 16 לאמנה כי משנתקבלה הודעה על הרחקה או אי-החזרה של ילד שלא כדין, לא תחליט המדינה
עמוד 11 בספר:
המתבקשת לגופן של זכויות המשמורת, עד שייקבע כי אין להחזיר את הילד על-פי האמנה, או אם לא הוגשה בקשה לפי האמנה תוך זמן סביר לאחר קבלת ההודעה.
האיסור על המדינה המתבקשת להכריע לגופן של זכויות המשמורת, חל רק לאחר שהתקבלה בה הודעה בדבר חטיפת הילד. אפשרי, איפוא, כי המדינה המתבקשת תכריע לגופן של זכויות המשמורת, טרם קבלת הודעה כאמור. במצב כזה, קובע סעיף 17 לאמנה כי עצם העובדה שניתנה במדינה המתבקשת החלטה בעניין משמורת, לא תשמש נימוק לסרב לבקשה להחזרת ילד לפי אמנה זו, אך רשויות המדינה המתבקשת רשאיות להתחשב בנימוקים לאותה החלטה, בבואן להפעיל את האמנה {ראה בג"צ 8754/00 פלונית נ' בית-הדין הרבני הגדול ואח', פ"ד נו(2), 625 (2002)}.
לסיכום, כאשר נחטף קטין מישראל - ניתן לפנות לבית-המשפט במדינה אליה נחטף הקטין או למחלקה העוסקת ביישום אמנת האג במשרד המשפטים בישראל, שמתפקידה לפנות לגורמים המתאימים במדינה אליה נחטף הקטין, על-מנת שתפנה לבית-המשפט המקומי לאכיפת הוראות אמנת האג וקבלת צו המורה להשיב את הקטין לישראל.
כאשר ניתנה החלטה בעניין משמורת הילדים בבית-משפט בחו"ל, שבתחום שיפוטו נמצאים הילדים, נקבע כי על ערכאה בישראל (בית-הדין או בית-המשפט) לכבד את החלטת הערכאה הזרה, כשני צדדים לאמנת האג, כך קבע בג"צ 8754/00 {פלונית נ' בית-הדין הרבני הגדול ואח', פ"ד נו(2), 625 (2002)}.
עמוד 12 בספר:
במקרה הנדון, טען האב בפני בית-הדין הרבני כי ילדיו הורחקו ממנו שלא כדין, מפני שהאם לא החזירה אותם לישראל, מארה"ב.
האב הגיש לבית-המשפט בניו-יורק בקשה להחזרת ילדיו, והוא קבע כי הילדים יהיו בחזקת אמם והאמנה לא חלה כיוון שלא הוכח שמקום מגורי הילדים אינו ניו-יורק.
כאשר הגיש תביעתו לבית-הדין הרבני, עתרה האם לבית-משפט העליון בטענה שכבר התקבלה החלטה על-פי האמנה ואין לסתור אותה, ובהתחשב בכך שבית-הדין ידע על התנהלותם של ההליכים לפי האמנה, עליו לכבד את הקביעה שניתנה בהתאם לה, ולפיה מקום מגוריהם הרגיל של הילדים הוא בניו-יורק.
כאשר החטיפה נעשית לישראל - הפניה של הורה ממנו נחטף הקטין, הינה לבית-המשפט לענייני משפחה, בישראל, כפי שיפורט בהמשך החיבור.