הוכחת חוב בראי הליך פשיטת הרגל
הפרקים שבספר:
ריבית או הצמדה עד לצו הכינוס וחוב שפרעונו בעתיד
סעיף 75 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:"75. ריבית או הצמדה עד לצו הכינוס (תיקון: התשמ"ג)
כל חוב בסכום קבוע שאין לגביו הסכם לשלם ריבית או פיצוי אחר בשל פיגור בתשלום, וביום מתן צו הכינוס כבר עבר זמן פרעונו והוא בר תביעה בפשיטת רגל, רשאי הנושה לתבוע עליו ריבית או הפרשי הצמדה או הפרשי הצמדה וריבית לתקופה שמזמן הפירעון שנקבע במסמך ועד לתאריך הצו, ואם לא נקבע במסמך זמן פירעון - לתקופה שמן היום שבו נמסרה הודעה לחייב ועד לתאריך הצו, ובלבד שבהודעה נאמר שידרשו ממנו ריבית או הפרשי הצמדה או הפרשי הצמדה וריבית כאמור."
סעיף 75א לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:
"75א. חוב שפרעונו בעתיד (תיקון: התשמ"ג)
חוב שזמן פרעונו טרם הגיע ביום מתן צו הכינוס, רשאי הנושה לתבעו כאילו הוא עומד לפירעון מיד, והוא זכאי לדיבידנדים בשווה לנושים האחרים בניכוי ריבית, שתחושב מיום הכרזת הדיבידנדים ועד לזמן שבו היה החוב משתלם בתנאים שלפיהם נוצר."
סעיף 134 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:
"134. ריבית על חובות (תיקון: התשמ"ג)
(א) הוכר חוב בפשיטת רגל, והוא כולל ריבית או כל תמורה כספית במקום ריבית - הריבית או התמורה ייחשבו, לעניין דיבידנד, בשיעור שאינו עולה על השיעור שנקבע לעניין סעיף 4 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961.
(ב) על הדיון בתביעת חוב יחולו כללים אלה:
(1) כל חשבון בין החייב לבין הנושה שיושב תוך שלוש השנים שלפני היום שבו ניתן צו הכינוס ניתן לבדיקה ואם נראה שיישוב החשבון וחוב המגיע לפי הטענה מתוך נכסי החייב מהווים בעיקרם עיסקה אחת, בין בצורת חידוש הלוואה או היוון ריבית או בירור מילוות ובין בדרך אחרת, אפשר לפתוח את החשבון ולטפל בכל העסקה כאילו היא אחת;
(2) תשלומים ששילם החייב לנושה לפני צו הכינוס, בין כהטבה ובין בצורה אחרת, וכל סכום שקיבל הנושה לפני צו הכינוס מתוך מימוש ערובה לחובו, יהיו מיועדים, למרות כל הסכם להיפוכו של דבר, לתשלומי קרן וריבית כיחס שבין הקרן לבין הסכום המשתלם כריבית לפי השיעור המוסכם;
(3) היה החוב מובטח, והערובה מומשה אחרי צו הכינוס או ששוויה הוערך ונכלל בתביעה, הסכום שמומש או הוערך יהיה מיועד לתשלום קרן וריבית כיחס שבין הקרן לבין הסכום המשתלם כריבית לפי השיעור המוסכם."
תכליתה של הוראת סעיף 75 לפקודת פשיטת הרגל, היא שמירה על ערכם של החיובים הכספיים, אשר לגביהם לא הוסכם על תשלום ריבית או על כל פיצוי אחר עקב איחור בתשלום, ממועד הפירעון ועד מועד מתן צו הכינוס או צו הפירוק {ראה גם בש"א (ת"א-יפו) 22986/05 לוגיסטיקר בע"מ נ' המשביר הישן בע"מ (בפירוק), תק-מח 2006(1), 3450 (02.02.06)}.
סעיף 134(א) לפקודת פשיטת הרגל מציב "תקרה" לשיעור הריבית שניתן לגבות בגין חובות עד מתן צו הכינוס.
על-פי סעיף הנ"ל "הוכר חוב בפשיטת רגל, והוא כולל ריבית או כל תמורה כספית במקום ריבית - הריבית או התמורה ייחשבו, לעניין דיבידנד, בשיעור שאינו עולה על השיעור שנקבע לעניין סעיף 4 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961."
הרעיון בהגבלת שיעור הריבית הוא להביא לידי שוויון בין כל הנושים, על-מנת שנושה שיש לו הסכם לריבית החורגת מן השיעור הקבוע בחוק ריבית והצמדה לא יהנה מכך על חשבון יתר הנושים {ראה גם רע"א 4644/92 חנן ורבקה נובל נ' הכונס הרשמי, פ"ד מז(4), 866 (1993); א' פרוקצ'יה דיני פשיטת הרגל והחקיקה האזרחית בישראל (התשמ"ד-1984) 220 (23.09.93)}.
בדומה לזה, הוראת סעיף 81 לפקודת פשיטת הרגל קובעת כי בתקופה שאחרי מתן צו הכינוס "הנאמן רשאי, לפי שיקול-דעתו, לקבוע כי על כל החובות שנתבעו בפשיטת רגל יתווספו - החל מיום צו הכינוס ועד לתשלומם בפועל - ריבית או הפרשי הצמדה או הפרשי הצמדה וריבית."
אנו סבורים, כי יש לקרוא הוראה זו כאמור, יחד עם הוראת תקנה 101 לתקנות פשיטת הרגל לפיה "החלטתו של נאמן לפי סעיף 81 לפקודה לעניין הוספת הפרשי הצמדה וריבית לא תיעשה אלא לאחר ששולמו במלואם כל החובות שנתבעו בפשיטת הרגל; החלטה כאמור תינתן תוך ששים ימים מיום תשלום הדיבידנד הסופי והעתק ממנה יומצא לכונס הרשמי."
נעיר כי ההוראות בפקודת פשיטת הרגל ובתקנות פשיטת הרגל שלעיל, מסדירות את תשלום הריבית אך ורק לגבי תביעות חוב שהוגשו לנאמן או למפרק.
אם כן, האכסניה המשפטית לחישובי ריבית והצמדה עובר למתן צו הכינוס מצויה בסעיפים 75 ו- 134 לפקודת פשיטת הרגל.
בהוראות חוק אלו הסדיר המחוקק את שיעורם של הריבית וההצמדה בגין חובות בני תביעה בהליכי פשיטת הרגל, ממועד פירעון החוב ועד למועד מתן צו הכינוס {פש"ר (באר-שבע) 5583-09 מזל כחלון ואח' נ' הכונס הרשמי-באר שבע והדרום ואח', תק-מח 2013(1), 6063 (27.01.13)}.
סעיף 75 לפקודת פשיטת הרגל עניינו בהסדרת שיעור הריבית וההצמדה בגין חובות שלא נתגבשה בעניינם הסכמה לעניין שיעור הריבית.
סעיף 134(א) לפקודת פשיטת הרגל תכליתו להסדיר את פסיקת הריבית והצמדה בגין חוב הטומן בחובו ריבית מוסכמת או פיצוי חלף הריבית.
מגמת היסוד בהוראות חוק אלו, אשר נועדו להסדיר את חישובי הריבית בגין חוב בר תביעה בהליכי פשיטת הרגל עניינה בשמירת ערכם הריאלי של החובות בצד מניעת נשיכת נשך בחייב בייחוד בסיטואציה המיוחדת של פשיטת הרגל עת יתר הנושים הם שיישאו בנטל הנשך, שהרי אז יימצא הנושה שיש לו הסכם ריבית נהנה על חשבון יתר הנושים וזאת במקום שיחלוק עמם במאסת נכסי החייב באופן שוויוני.
לשם הגשמת תכלית זו, עוגנה בסעיף 75 לפקודת פשיטת הרגל הסמכות לשמור על ערכם הריאלי, נכון למועד הפירעון, של חובות אשר לא הוסכם לגביהם על ריבית בדומה להוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה.
יש לפנות להגדרות הריבית וההצמדה המעוגנות בסעיף 1 לפקודת פשיטת הרגל ובהן הועמד שיעור הריבית וההצמדה על 3% לשנה.
בד-בבד, הוגבל בסעיף 134 לפקודת פשיטת הרגל שיעור הריבית וההצמדה בגין החובות הטומנים בחובם ריבית הסכמית לשיעור שאינו עולה על סעיף 4 לחוק פסיקת ריבית והצמדה {רע"א 4644/92 חנן ורבקה יובל נ' הכונס הרשמי, פ"ד מז(4), 866 (23.09.93); רע"א 1202/95, 3472/95, בנק לאומי לישראל בע"מ נ' לבנת, פ"ד נג(3), 759 (09.08.99)}.
צא ולמד, המחוקק הסדיר ברחל ביתך הקטנה את אופן פסיקת הפרשי הריבית וההצמדה בגין חובות בני תביעה בהליכי פשיטת הרגל.
עת ניתן צו כינוס בעניינו של חייב, חוק ההוצאה לפועל נעדר נפקות לעניין חישובי הריבית וההצמדה וההוראות הספציפיות המעוגנות בפקודת פשיטת הרגל גוברות.
חלק ניכר ולא מבוטל מתביעות החוב המוגשות נגד חייבים במסגרת הליכי פשיטת הרגל מושתתות על חובות שנפתחו בגינם תיקי הוצאה לפועל.
בנסיבות אלה אין ליתן עדיפות לאדם שפתח תיק הוצאה לפועל שנים לפני מתן צו הכינוס, ולטובתו נצברו הריביות המיוחדות הנקובות בחוק ההוצאה לפועל על פני אדם שפתח תיק הוצאה לפועל כנגד החייב זמן לא רב לפני מתן צו הכינוס.
בנסיבות אלה, כל פרשנות אחרת עלולה לסכל את תכליותיה של פקודת פשיטת הרגל, מחד גיסא - לכנס את נכסי החייב ולחלקם באופן שוויוני בין הנושים ומאידך גיסא - להביא את החייב לפתוח דף חדש בחייו.
על-מנת לחדד את הקושי בהחלת ריבית שהיא מעבר לשיעור הנקוב בחוק פסיקת ריבית והצמדה, ניתן להציג את דברי בית-המשפט ב- רע"א 4644/92 {חנן ורבקה יובל נ' הכונס הרשמי, פ"ד מז(4), 866 (23.09.93)} על-פיהם:
"תכליתו של ההסדר הקבוע בסעיף 134 היא לאסור "נשיכת נשך בסיטואציה המיוחדת של פשיטת רגל, כאשר הנושאים בנטל הנשך הזה הם נושיו האחרים של החייב (א' פרוקצ'יה, דיני פשיטת - רגל והחקיקה האזרחית החדשה בישראל (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, תשמ"ד), 221). היינו, הרעיון המונח ביסוד ההסדר המגביל את גובה הריבית לצורך הדיווידנד הוא לחתור, במידת האפשר, לשוויון בין הנושים. נושה אשר יש לו הסכם לריבית החורגת מן התקרה, לא ייהנה על חשבון יתר הנושים, אלא יחלוק עמם במאסה, באופן שוויוני...
סיכומה של נקודה זו, בסעיף 134 לפקודת פשיטת הרגל, המדובר בהתערבות של המחוקק בהסכמת הצדדים לעניין גובה הריבית. הסכמת הצדדים בנוגע לריבית יכולה להשתרע עד למועד הפירעון, היינו כאשר ההלוואה עומדת בעינה והריבית משולמת במועד או נצברת לזכות הנושה, ומעבר למועד זה, כאשר יש פיגור בתשלום".
ב- בש"א (נצ') 2887/04 {אמריה דאי ואח' נ' עורך-דין אלי רומן ואח', תק-מח 2006(1), 9892 (27.03.06)} קבע בית-המשפט כי "המשיב יקבע את הסכומים המגיעים למבקשים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בהתאם להוראת סעיף 75 לפקודת פשיטת הרגל, דהיינו עד ליום מתן צו הפירוק".
סעיף 75א לפקודת פשיטת הרגל, עוסק בניכוי ריבית בלבד. סעיף זה לא עוסק בניכוי של הפרשי הצמדה שכן, עסקינן בחוב שפרעונו בעתיד ואין באפשרות הצדדים לדעת את שינויי המחירים הצפויים.