כתבי בי-דין - לשון הרע

19. כתבי בי-דין - לשון הרע
19.1 כתב הגנה בתביעת לשון הרע בבית-משפט לענייני משפחה
בבית-המשפט לענייני משפחה תמ"ש ____ _____
ב ____ ____

התובע: ____ ת.ז. ____

על-ידי ב"כ עורך-הדין ____ ו/או ____
מרח' ____, _____
טל: ______, פקס: ______

נגד

הנתבעים: 1. ____ ת.ז. ____
{ייקרא להלן: "____"}
מרח' ____, ____

2. ____ ת.ז____
{ייקרא להלן: "____"}
מרח' ____, ____

שניהם על-ידי ב"כ עורך-הדין ____ ו/או ____
מרח' ____, ת.ד. ____, ____
טל: ____, פקס: ____

כתב הגנה

1. הנתבעים יהיו מיוצגים על-ידי הח"מ וכתובתו תשמש ככתובת למסירת כתבי בי-דין בתיק דנן.
2. הנתבעים יטענו, כי כל טענה ו/או עובדה שלא תוכחש על ידם בכתב הגנה זה במפורש, תיחשב כמוכחשת.
3. הנתבעים יטענו, כי תביעה זו מהווה נדבך נוסף במערכת ההתנכלויות וההליכים אותה מנהל התובע כנגד מי מהנתבעים במסגרת הליכים משפטים שונים.
4. האמור בסעיף 1.1 לכתב התביעה, אינו מוכחש.
5. האמור בסעיף 1.2 לכתב התביעה, מוכחש.
6. האמור בסעיף 1.3 לכתב התביעה, מוכחש.
7. האמור בסעיף 2.1 לכתב התביעה, מוכחש.
8. האמור בסעיף 2.2 לכתב התביעה, מוכחש. הנתבעים יוסיפו ויטענו, כי התלונה במשטרה הוגשה על-ידי ____בלבד.
9. האמור בסעיף 2.3 לכתב התביעה, מוכחש.
10.האמור בסעיף 2.4 לכתב התביעה, מוכחש.
11.האמור בסעיף 2.5 לכתב התביעה, מוכחש.
12.האמור בסעיף 2.6 לכתב התביעה, מוכחש.
13.האמור בסעיף 2.7 לכתב התביעה, מוכחש.
14.האמור בסעיף 2.8 לכתב התביעה, כפי שנוסח, מוכחש ובשים-לב לאמור בסעיף 16 להלן.
15.האמור בסעיף 2.9 לכתב התביעה, מוכחש.
16.האמור בסעיף 3.1 לכתב התביעה, אינו מוכחש.
17.האמור בסעיפים 3.2 ו- 4.1 לכתב התביעה, כפי שנוסחו, מוכחשים. הנתבעים יטענו, כי התובע הינו אחיהם. בנוסף, הנתבעים יטענו, כי בזמנים הרלבנטים לכתב התביעה, ____ התגורר במתחם שבבעלות אימו ואביו ו____ ניהל את עסקו באותו המתחם. אף התובע ניהל ומנהל את עסקו והתגורר ומתגורר אף באותו המתחם השייך כאמור לאימם ואביהם.
18.האמור בסעיף 4.2 לכתב התביעה, מוכחש.
19.האמור בסעיף 4.3 לכתב התביעה, מוכחש.
20.האמור בסעיף 4.4 לכתב התביעה, מוכחש.
21.האמור בסעיף 4.5 לכתב התביעה, כפי שנוסח, מוכחש. ____ יוסיף ויטען, כי הגיש תלונה במשטרת ישראל וכי הגיע למשטרה כשהוא מדמם.
22.האמור בסעיפים 4.6 ו- 4.7 לכתב התביעה, מוכחשים. הנתבעים יוסיפו ויטענו, כי פרוטוכול הדיון מיום 14.09.12 הינה החלטה באשר להארכת מעצר התובע - הא ותו לו. בנוסף, הנתבעים יטענו, כי התובע הטעה את בית-המשפט שכן גרם לבית-המשפט לחשוב כאילו התובע משוחרר למעצר בית בבית אחיו, מר ____ בעוד שהתובע מסתיר את העובדה כי מקום מגוריו של אחיו - ____ ומקום מגוריו של התובע - הינם באותו המתחם כאמור לעיל.
23.הנתבעים יטענו, כי התובע התקין בכל המתחם מצלמות אך לא בכדי התובע נמנע מלהמציא לידי המשטרה את קלטות ההסרטה. לעניין זה, מתבקש בית-המשפט הנכבד להורות לתובע להמציא לידי הנתבעים את קלטות ההסרטה למועדים הרלבנטים לכתב התביעה.
24.האמור בסעיף 4.8 לכתב התביעה, מוכחש מחוסר ידיעה. הנתבעים יוסיפו ויטענו, כי התובע מחזיק מספר כלי נשק שחלקם, ככל הידוע להם, ללא רישיון.
25.האמור בסעיף 4.9 לכתב התביעה, מוכחש.
26.האמור בסעיף 4.10 לכתב התביעה, מוכחש.
27.האמור בסעיף 4.11 לכתב התביעה, כפי שנוסח, מוכחש. הנתבעים יוסיפו ויטענו כי בית-המשפט בהחלטתו מיום 12.9.12 קיבל את טענת ____והורה על צו הטרדה מאיימת לשני הצדדים - ____, התובע ואשתו. החלטת בית-המשפט מצ"ב ומסומנת בספרה "1".
28.האמור בסעיף 4.12 לכתב התביעה, מוכחש.
29.האמור בסעיף 4.13 לכתב התביעה, כפי שנוסח, מוכחש. ____ יוסיף ויטען, כי התמליל הוצג באופן חלקי ואף דבריו הלכאוריים והחלקיים כפי שצורפו הוצאו מהקשרם ואף אינם רלבנטים לעניינו.
30.האמור בסעיף 4.14 לכתב התביעה, מוכחש.
31.האמור בסעיף 4.15 לכתב התביעה, מוכחש.
32.האמור בסעיף 4.16 לכתב התביעה, מוכחש.
33.האמור בסעיפים 4.17, 4.17.1, 4.17.2, 4.17.3, 4.17.4, 4.17.5 לכתב התביעה, מוכחשים.
34.האמור בסעיף 4.18 לכתב התביעה, מוכחש.
35.האמור בסעיף 4.19 לכתב התביעה, מוכחש.
36.האמור בסעיפים 5.1, 5.2, 5.3, 5.4, 5.5, 5.6 לכתב התביעה, מוכחשים.
37.האמור בסעיפים 5.7, 5.8, 5.8.1, 5.8.2, 5.8.3, 5.9, 5.10, 5.11, 5.12 לכתב התביעה, מוכחשים.
38.האמור בסעיפים 5.13, 5.13.1, 5.13.2, 5.13.3, 5.14, 5.15, 5.16, 5.17, 5.18, 5.19, 5.20, 5.21 לכתב התביעה, מוכחשים.
39.האמור בסעיף 5.22 לכתב התביעה, מוכחש. הנתבעים יוסיפו ויטענו, כי התובע לא צירף ולו מסמך אחד המעיד על הנזקים הנטענים על-ידו.
40.האמור בסעיף 6.1 לכתב התביעה, מוכחש.
41.האמור בסעיף 6.2 לכתב התביעה, אינו מוכחש ככל שהוא מהווה ציטוט מדוייק מפסק-הדין המצוטט שם.
42. האמור בסעיף 6.3 לכתב התביעה, אינו מוכחש ככל שהוא מהווה ציטוט מדוייק מפסק-הדין המצוטט שם.
43.האמור בסעיף 6.4 לכתב התביעה, מוכחש.
44.האמור בסעיף 6.5 לכתב התביעה, אינו מוכחש ככל שהוא מהווה ציטוט מדוייק של סעיף החוק.
45.האמור בסעיף 6.6 לכתב התביעה, מוכחש.
46.האמור בסעיף 6.7 לכתב התביעה, כפי שנוסח, מוכחש.
47.האמור בסעיפים 6.8, 6.9, 6.10, 6.11, 6.12, 6.13, 6.14, 6.15, 6.16, 6.17, 6.18 לכתב התביעה, מוכחשים.
48.כאמור לעיל, הנתבעים יטענו כי התלונה הוגשה על-ידי ____ בלבד.
49.הנתבעים יטענו, כי ____ פעל בסבירות, בתום-לב וללא כל זדון, בפרט לאור ההליכים המתנהלים בין הצדדים וכי אופי התלונה מקומה הטבעי במשטרת ישראל.
50.הנתבעים יטענו, כי למעט העובדה שהוגשה על-ידי ____ תלונה במשטרה אין בכתב התביעה ולא כלום. רוב רובו של כתב התביעה איננו אלא אסופה של טענות משפטיות {שאין מקומן בכתב תביעה} אשר גם הן אינן רלוונטיות לסוגיית לשון הרע ו/או עוולת הנגישה שכן התלונה הוגשה על-ידי ____ בתום-לב וכאמצעי ההגנה אל מול התנהלותו האלימה של התובע ודי בפרטי הדברים דלעיל, לרבות החלטת בית-המשפט באשר לצווי ההרחקה כדי לחזק את הדברים.
51.הנתבעים יטענו, כי לא רק שתיק התלונה טרם נסגר אלא שהשתלשלות העניינים שתוארה לעיל מעידה שהאמצעי היחידי שיש ל____ כאמצעי הגנה אפשרי היא הבאת דרך התנהלותו של התובע לבירור במשטרה פעולה שיש בה כדי לזכות את מי מהנתבעים בהגנת חוק לשון הרע בפני כל תביעה. מדובר באינטרס לגיטמי של ____ על-מנת לבלום התנהגות עבריינית של התובע וכן הגנה על בריאותו של המתלונן.
52.____ יטען, כי כפי שעולה מכתב התביעה עצמו, ולאחר שהוא גם כלל לא הגיש כל תלונה, הרי שאין בכתב התביעה אפילו שמץ של עילה כלפיו. לאור הנ"ל, ____ יטען, כי לאור לעיל יש לדחות את התביעה על-הסף כנגדו באשר איננה מגלה כל עילה כלפיו.
53.האמור בסעיפים 7.1, 7.2, 7.3, 7.4, 7.5 לכתב התביעה, מוכחשים.
54.האמור בסעיף 9.8 לכתב התביעה, מוכחש {הערה: על-פי נוסח כתב התביעה ישנה קפיצה במספור הסעיפים לאחר סעיף 7.5 מגיע סעיף 9.8}.
55.האמור בסעיף 10.9 לכתב התביעה, כפי שנוסח, מוכחש. הנתבעים יוסיפו ויטענו, כי בית-משפט נכבד זה בעל הסמכות העניינית והמקומית.
56.האמור בסעיפים 11.10, 12.11, 13.12 לכתב התביעה, מוכחשים.
57.לאור האמור לעיל, מתבקש בית-המשפט הנכבד לדחות את תביעת התובע וכן לחייבו בהוצאות המשפט ושכר-טרחת עו"ד בצירוף מע"מ.

________________________
____ ____ - משרד עורכי-דין
____, עו"ד
ב"כ הנתבעים

תצהיר

אני הח"מ, ____, ת.ז. ____, לאחר שהוזהרתי כי עלי לומר את האמת וכי אהיה צפויי לעונשים הקבועים בחוק אם לא אעשה כן, מצהיר בזאת כדלקמן:

1. הנני הנתבע בכתב תביעה זה.
2. התובע הינו אחי.
3. כל העובדות המפורטות בתצהירי זה, ידועות לי מידיעתי האישית.
4. הנני מצהיר כי זהו שמי, וזו חתימתי ותוכן תצהירי אמת.

___________________ ___________________
תאריך ____ _______
ת.ז. ___________

הנני מאשר בזה כי ביום ________ הופיע בפני עורך-דין ____ במשרד ברח' ____, ____, מר____, שזהה עצמו על-ידי תעודת זהות מס' ____ ואחרי שהזהרתיו כי עליו להצהיר את האמת וכי יהיה צפויי לעונשים הקבועים בחוק אם לא יעשה כן, אישר את נכונות הצהרתו הנ"ל וחתם עליה.

___________________ ___________________
חותמת ____ ____, עו"ד

19.2 סיכומים מטעם הנתבעים בתביעה הנסמכת על חוק איסור לשון הרע ועוולת הנגישה

בבית-המשפט לענייני משפחה תמ"ש _____________
ב _______

התובע: ____ ____ ת.ז____ ____

על-ידי ב"כ עורך-הדין _____ ו/או _____
מרח' __________ _______
טל: _____, פקס: _____

נגד

הנתבעים: 1. ____ ת.ז. ____
{ייקרא להלן: "____"}
מרח' ____, ____

2. ____ ת.ז. ____
{ייקרא להלן: "____"}
מרח' ____, ____

שניהם על-ידי ב"כ עורך-הדין ____ ו/או ____
מרח' ____, ת.ד. ____ _____
טל: ____, פקס: ____

סיכומים מטעם הנתבעים

בהמשך להחלטת בית-המשפט מיום ____ ולאחר שסיכומים מטעם התובע הומצאו לח"מ רק ביום ____ לוטה סיכומים מטעם הנתבעים.

א. מבוא
1. בפתח הדברים יש להדגיש ולציין כי ממקרא סיכומי התובע - שמרביתם ציטוטי פסיקה ותו לא - עולה ברורות כי הוא "שכח" את העקרון הבסיסי והוא שגרסה צריך להוכיח בראיות וכי הנטל רובץ עליו.
2. ל"סיפור" ששיטח התובע בסיכומיו אין ולו שביב ראיה התומכת בו. אפילו באותם ציטוטים מועטים, שהובאו בסיכומיו אין כל ממש. בהיעדר תשתית עובדתית מוכחת כנדרש לא פלא שהתובע מתפתל בסיכומיו וממלא את דפיו בעיקר בפסקי-דין שאינם ממין העניין.
3. להזכירנו נטל ההוכחה רובץ על התובע ורק בשלב השני לאחר שהוכיח את עובדות המקרה עובר הנטל לנתבעים - אם בכלל. למעשה גם אם הנתבעים כלל לא היו מביאים כל ראיה או כל תצהיר אין ולא היתה בפני בית-המשפט גרסה עובדתית מוכחת שיש בא כדי להביאו לפסוק לטובת התובע.
4. במאמר מוסגר יש להדגיש כי אפילו פסק-הדין שמילא את דפיו הראשונים של סיכומי התובע רק מחזק את טענת הנתבעים שאין בפני בית-המשפט כל גרסה עובדתית או כזו המוכחת התומכת בכתב התביעה.
5. סיכומי התובע אינם מכילים מאומה מן הנדרש על-מנת להראות לבית-המשפט כי תביעתו נגד הנתבעים ובוודאי נגד הנתבע מס' 2 הוכחה. כך למשל, יש לראות את טענתו של התובע בסעיף 53 לסיכומיו לגבי נתבע מס' 2 כחוסר הבנה מהותי בשאלת הנטל המוטל על התובע.
6. כך מצינו שרוב סיכומי התובע מלבד מקצת הדברים אינם אלא ציטוטי פסיקה שאינם ממין העניין וכנראה רק באים לכסות על תביעה חסרת "בשר ממשי" שאינה מקימה כל עילה שהיא, של לשון הרע או כל עילה אחרת.
7. יתירה מזאת, בהיעדר כל תשתית עובדתית מוכחת לתביעה פונה התובע לשדות אחרים, בלתי-רלוונטים {המהווים אף הרחבת חזית} כמפורט להלן:
א. בסיכומיו מתייחס התובע לאירוע {סעיף __ ואילך} אשר כלל איננו רלוונטי לעניין הנדון בתיק זה. עוד דוגמה לכך שהתובע מסיט את הדברים לכיוון בלתי-רלוונטי בהיעדר כל ראיה להוכחת תביעתו זו.
ב. סעיף __ לסיכומיו איננו רלוונטי.
ג. סעיף __ לסיכומיו מהווה הרחבת חזית.
ד. סעיף __ איננו רלוונטי.

ב. עקרון העל המשפטי בנושא לשון הרע הוא כי היעדר פירוט של האמרות - שולל קיומה של עילת התביעה
8. ב- ע"א 594/66 {שלום אהרוני נ' בנק י' ל' פויכטונגר בע"מ, פ"ד כא(2), 163 (1967)} קבע בית-המשפט כדלקמן:
"בתביעה על הוצאת דיבה, תנאי הכרחי הוא שפרשת התביעה תכיל פירוט המילים בהן השתמש הנתבע... היעדר פירוט כנ"ל, שולל קיומה של עילת תביעה. פרט לטענה כי 'המערער הושמץ בלי הרף' ו'הוצאה עליו דיבה' לא מצאתי בפרשת התביעה או בתיקונים המבוקשים, כל פירוט של המילים שעליהן מבסס המערער את הדיבה ומשום כך, אין פרשת התביעה מגלה עילה לתביעה על הוצאת דיבה." {ההדגשה אינה במקור - ____}
9. אורי שנהר בספרו {דיני לשון הרע (1997), עמ' 421-420} גורס כדלקמן:
"תובע אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא עליו דיבה, והוא חייב לציין בכתב תביעתו את 'פירוט המילים, בכתב או בעל-פה, בהן השתמש הנתבע'. כאשר לשון הרע נאמרה בעל-פה, על התובע לציין בכתב תביעתו את המילים המדוייקות שנאמרו, והוא אינו יכול להסתפק במסירת תוכנן." {ההדגשות אינן במקור - ____}
10. ב- ת"א 51621-05-10 {ליטל אופיר נ' עזבון המנוחה מירי אלתר ואח', פורסם בתקדין (2014)} בדחותו את התביעה קבע בין המשפט כדלקמן:
"הלכה משכבר הימים היא, שתובע בגין פרסום, המהווה, לטענתו, לשון הרע, חייב להיכבד ולצטט במדוייק את הדברים שפורסמו לגביו, על-מנת שניתן יהיה להיווכח האם אכן מדובר בפרסום לשון הרע. לעניין זה אין די בטענות כלליות שאינן מלוות בציטוט של הדברים שנאמרו על-ידי הנתבע." {ההדגשות אינן במקור - ____}
11. מעיון בכתב התביעה ותצהירי עדות ראשית מטעם התובע, כמו גם בסיכומי התובע {הגם שעסקינן בהרחבת חזית}, לא מצאנו ולו מילה אחת שנאמרה על-ידי מי הנתבעים. די אף בכך כדי להביא לדחייתה של התביעה. בפרט אמורים הדברים כאשר, כפי שנצביע להלן, היה ביכולתו של התובע להביא עדים כדי לתמוך טענותיו אך הוא נמנע מכך. המסקנה המתבקשת מדרך זו של ניהול ההליך הינה חד-משמעית וכפי שנפרט להלן על-פי ההלכה הפסוקה.
12. כך, למשל, בסיכומיו בסעיפים __ ו- __ ובסעיפים הבאים אחריהם הדברים נטענים בעלמא וללא כל ביסוס. התובע מדבר בהכללות אך לא מפרט את הדברים שנאמרו לטענתו ו/או לא מצטט במדוייק את הדברים שלטענתו נאמרו על-ידי מי מהנתבעים. הסיבה לכך היא ברורה. אין לתובע כל שמץ של ראיה ובפני בית-המשפט אין אלא אמירות כלליות בעלמא.

ג. הימנעות מהגשת ראיה ו/או הבאת עד
13. הלכה ידועה היא כי מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית-המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה היתה פועלת כנגדו {ראה למשל ע"פ 712/94 זיאד ג'בארי נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(2), 332 (1995); ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4), 595 (1990); ת"א (ת"א) 33123/04 בנק הבינלאומי נ' אלרון טכנולוגיות בע"מ ואח', תק-של 2005(1), 9949 (2005)}.
14. ב- ד"מ (חי') 8286/04 {קוזמינסקי עדנה נ' ח' מרחב בע"מ, תק-עב 2004(4), 4672 (2004)} קבע בית-המשפט:
"הימנעות מהבאת ראיה - במשמעות הרחבה של המושג כמוסבר לעיל - מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובנסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לחובת הנמנע."
15. כפי שעולה ברורות מחקירתו הנגדית של התובע ותצהיר עדות ראשית מטעמו, התובע נמנע מלהביא את העדים ו/או הראיות הבאים:

א. אי-הבאת מסמכי התלונה נשוא התביעה והעדויות במשטרה.
ב. אי-הבאת "העוברים והשבים, המכירים את המשפחה" {סעיף __ לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע}.
לעניין זה, גם אי-הבאת משפחת אסרף או מי מטעמה. התובע ציין בחקירתו הנגדית כי הוא מצוי בקשר טוב עם משפחת ____ {ראה עמוד __, שורות __ ו- __ לפרוטוכול}.
לעניין זה, גם אי-הבאת משפחת ____, ____ ____ {ראה עמוד __, שורות __-__ לפרוטוכול}.
ג. אי-הבאת ראיות באשר לנטען בסעיף __ לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע באשר לערימות הפסולת ו/או פגרים.
ד. אי-הבאת ראיות באשר לנזקים הנטענים.
ה. אי-הבאת תלונות השווא שלכאורה הוגשו כנגד התובע {סעיף __ לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע}.
ו. אי-הבאת המכתבים שנשלחו לנתבעים {סעיף __ לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע}.
ז. אי-הבאת ה"אליבי" {סעיף __ לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע}. לעניין זה, יש להתעלם מן המכתב שצורף לתצהיר וסומן שם באות "1ב" שכן לא הובא תצהיר ערוך כדבעי מטעמו של הרופא {וברור גם כי האסמכתא הנ"ל אינה מהווה חוות-דעת הערוכה על-פי הדין} ו/או הרופא לא הוזמן להעיד מטעמו של התובע ו/או לא ניתן לנתבעים ההזדמנות לחקור את העד. לעניין זה יודגש כי בית-המשפט בהחלטתו מיום ____, שניתנה במעמד הצדדים, קבע מפורשות כי:
"עד ל- 30 יום לפני מועד ההוכחות יגישו ב"כ הצדדים תצהירים משלימים מטעם בעלי הדין, וכן עדויות עדיהם בתצהירי עדות ראשית... בקשה להזמנת עדים תוגש עד 30 יום לפני מועד ההוכחות, אחרת לא תתקבל." {ההדגשה אינה במקור - ____}
ח. אי-הבאת ראיה לפיה עסקו של התובע נסגר והפעילות דעכה {סעיף __ לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע}.
ט. אי-הבאת ראיה לפיה התובע מתקשה למצוא פרנסה {סעיף __ לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע}.
י. אי-הבאת ראיות באשר למוניטין התובע {סעיף __ לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע}.
יא. אי-הבאת הסרטים שצילמו המצלמות של התובע ביום האירוע {סעיף __ לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע}. טענת התובע בסעיף __ לסיכומיו אין לה על מה לסמוך שכן הנטל מוטל עליו בפרט שסרטי המצלמה בידו.
לעניין זה, יש להדגיש כי התובע נמנע מלהביא את הגורם שממנו רכש את המצלמות כדי שיתמוך בגירסתו ו/או כל אסמכתא שהיא התומכת בטענתו בעניין הנ"ל.
יב. אי-הבאת חוות-דעת לפיה מחלתו של הילד הינה בשל מעשיהם, לכאורה, של הנתבעים {סעיף __ לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע}.
יג. אי-הבאת החלטה ו/או ראיה המעידה כי ההליך הפלילי כנגדו נסגר.

ד. "פרסום" המוגן מכוח סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע
16. הגם שלא הוכחו הפרסומים, ודי בעובדה זו כדי להביא לדחייתה של התביעה, הרי שעומדת לנתבע מס' 1 ההגנה הקבועה בסעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע.
17. גם אם היה המניע להגשת התלונה פסול ובא מתוך רצון לפגוע או נקמה {שלא הובאה כל ראיה לכך}, גם אז יכולה לעמוד לנתבע הגנת תום-הלב ובלבד שהמתלונן האמין בתום-לב באמיתות תוכן התלונה {ע"א 788/79 ריימר נ' עזבון רייבר, פ"ד לו(2), 141 (1981)}. מקל וחומר כאשר בעניינו אין כל מניע פסול והתובע גם לא הוכיח - הן בתצהיר עדות ראשית מטעמו והן בחקירת הנתבעים בחקירתם הנגדית - כל מניע פסול כזה או אחר.
18. אין להעלות על הדעת כי כל אימת ועולה חשד בלבו של פלוני, עליו לאמת את החשד תחילה עם החשוד עצמו. אין גם לדרוש כי יערוך חקירות פרטיות או כיוצא באלה פעולות, לפני פנייתו למשטרה {ע"א 788/79 ריימר נ' עזבון רייבר, פ"ד לו(2), 141 (1981)}.
19. מן הראוי לאפשר לאדם המרגיש מאויים לפנות למשטרה בתלונה, גם אם נמצא כי מבחינת הדין הפלילי בסופו-של-דבר לא מוצאים לנכון להמשיך בבירור {שלא כמו בעניינו; ת"א (ת"א) 9823-08-09 צבי צמח נ' יצחק רוכברגר, פורסם בתקדין (2013)}.
20. בעניינו, המשטרה חקרה, עצרה את התובע תוך שהיא מתעקשת ולהמשיך לעוצרו {ראה פרוטוכול דיון מיום ____ שצורף לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע כנספח "1א"} ואף הגישה כנגד התובע כתב אישום. יוער כי מנספח "2" מיום ____ שצורף לתצהיר עדות ראשית של התובע לא ניתן ללמוד בגין איזה תיק נסגר והאם בכלל עסקינן בענייניו של התובע.
21. זאת ועוד. על-פי סעיפים __ ו- __ לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 היה על בית-המשפט הדן בכתב האישום שהוגש כנגד התובע ליתן החלטה לפיה הנאשם מזוכה שכן אין מחלוקת בין הצדדים כי הוגש כנגד התובע כתב אישום {ראה עמוד __, שורה __ לפרוטוכול הדיון מיום ____: "כרגע ההליך הפלילי עומד, מצד אחד יש הליך פלילי והתיק לא נסגר"} ולא בכדי התובע לא צירף החלטה שכזו, אם כזו קיימת בכלל.
22. ב- ת"ק 40920-09-12 {ברגמן נ' צרטקוב, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.02.13)} נדונה גם תביעה לקבלת פיצוי בגין לשון הרע. בית-המשפט בדחותו את התביעה קבע:
"דומה כי אין מי שיחלוק כי הנתבעת פעלה בסבירות, כאשר היא הגישה תלונה למשטרה ולא פרסמה את דבר תלונתה בדרכים אחרות. העובדה כי טענותיה של הנתבעת מצאו מקומן רק בתלונה שהוגשה במשטרה, מלמדת בבירור על תום-ליבה."
23. ב- ת"א (עכו) 6418-05-08 {יוסף נ' סלים ואח', פורסם בתקדין (2013)} עסקינן בתביעה לפיצוי כספי בגין תלונת סרק שהגישו לטענתו הנתבעים למשטרת ישראל ואשר בעקבותיה הוגש כנגדו כתב אישום, שהה במעצר בית תקופה ממושכת ונגרמו לו ולאביו הפסדי שכר. בית-המשפט בדחותו את התביעה קבע:
"17. בעניינו כאמור לא הוכיח התובע כי המתלונן לא האמין באמיתות תוכנה של התלונה, התובע לא הוכיח כי מדובר בתלונה כוזבת. לפיכך, הרי שלא ניתן לקבוע כי תלונת הנתבעים הוגשה בחוסר תום-לב ובאופן המאיין הגנת סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע. מכלל טעמים אלו מוצאת אני לנכון לדחות את התביעה."
24. התובע לא הוכיח כי נתבע מס' 1 לא האמין באמיתות תוכנה של התלונה וכי עסקינן בתלונה כוזבת. יתירה מזאת, נתבע מס' 1 אף לא נחקר בחקירתו הנגדית על העניינים הנ"ל ובשים-לב כי טענת נתבע מס' 1 לפיה {בסעיף __ לתצהיר עדות ראשית מטעמו} פעל בסבירות, בתום-לב וללא כל זדון, בפרט לאור ההליכים המתנהלים בין הצדדים וכי אופי התלונה מקומה הטבעי במשטרת ישראל - לא נסתרה.

ה. עוולת הנגישה
25. כדי שתתקיים העוולה יש צורך בקיומם של מספר תנאים מצטברים: האחד, פתיחה של הליך נפל. השני, בזדון. השלישי, בלי סיבה סבירה ומסתברת. הרביעי, בפלילים או בפשיטת רגל או בפירוק. החמישי, ההליך חיבל באשראי של הנפגע או בשמו הטוב או סיכן את חירותו {ת"א (ת"א) 9823-08-09 צבי צמח נ' יצחק רוכברגר, פורסם בתקדין (2013)}.
26. בפרשת צבי צמח קבע דחה בית-המשפט גם את התביעה בעוולה של נגישה בקובעו כי משנקבע כי התלונה הוגשה בתום-לב ולא מתוך זדון {כבעניינו}, דין התביעה ברכיב של עוולת הנגישה - להידחות.
27. ב- תמ"ש (יר') 17506/99 {א' א' נ' ח' א', תק-מש 2014(2), 908 (2014) קבע בית-המשפט:
"עוולת הנגישה:
13. בכל האמור לעוולת הנגישה חל במקרה דנן הסיפא לסעיף 60 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) לפיו: "... לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישׂה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים". אין ספק, כי במקרה דנן מדובר במסירת ידיעות מצד הנתבעת למשטרה - שהיא רשות מוסמכת על-פי החוק, אשר פתחה בהליכים כנגד התובע. הוראה זו פורשה בפסיקה כמעמידה הגנה גם למי שמסר מידע כוזב בזדון לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים, מתוך הנחה כי עצם מסירת המידע לרשות המוסמכת והמשך נקיטת הליכים של אותה רשות מנתקת את הקשר בין התלונה לבין הנזק שנגרם לתובע. לאור האמור, אין לקבל את התביעה בגין עוולה זו (ראה לעניין זה בג"צ 64/91 סלים חליף נ' משטרת ישראל, פ"ד מז(5), 653; ת"א (ב"ש) 7214-06 רואימי נ' סברינה, תק-של 2011(4), 22677 (2011)."
28. התובע, גם לאחר דיון ההוכחות, לא הוכיח ולו תנאי אחד מאלה המפורטים לעיל, ודי בכך כדי להביא לדחייתו.

ו. עוולת הרשלנות
29. עסקינן בהרחבת חזית אסורה שכן פיצוי בגין עוולת הרשלנות לא הועלתה בכתב התביעה ו/או בתצהיר עדות ראשית מטעם התובע וזו עלתה לראשונה בשלב הסיכומים. די בטענה זו כדי להביא לדחייתה על-הסף של טענה זו.
30. למען הזהירות בלבד, מתבקש בית-המשפט הנכבד גם לדחות לגופה את הטענה והכל כפי שיפורט להלן.
31. ב- ת"ק 40920-09-12 {ברגמן נ' צרטקוב, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.02.13)} נדונה גם תביעה לפיצוי בגין עוולת הרשלנות. בית-המשפט בדחותו את התביעה קבע:
"גם באשר לעוולת הרשלנות, דין טענותיו של התובע להידחות. מקביעותיי לעיל, עולה כי אין בנסיבות העניין להטיל על הנתבעת חובה לוודא כי החשדות שבלבה הינם חשדות אמיתיים, שכן זו תפקידה של הרשות החוקרת. משהביאה הנתבעת חשדותיה באופן סביר ומבוקר לידיעת המשטרה, אין לומר כי בכך הפרה חובה כלשהיא כלפי התובע."
32. לעניין זה, יפים הם גם דברי בית-המשפט ב- תמ"ש (יר') 17506/99 {א' א' נ' ח' א', תק-מש 2014(2), 908 (2014), בדחותו את התביעה:
"עוולת הרשלנות:
38. אקדים ואומר, כי טענתה המוצדקת של הנתבעת לפיה, מאחר והתובע עתר לסעד ללא הוכחת נזק מכוח הוראת סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע בלבד, לא ניתן ממילא לפצות התובע בגין נזק מכוח עוולת הרשלנות, נכונה בעיני, שכן אחד מיסודות עוולת הרשלנות קיומו של נזק. בנסיבות דנן, לא הוכח נזק. טענת התובע בדבר אירועים מוחיים נטענה בעלמא ללא כל הוכחת קשר סיבתי, חוות-דעת רפואית וכדומה. גם אם ניתן היה לטעון לנזק שאינו ממוני - כגון עוגמת נפש, כאב וסבל שנגרמו לתובע בגין ההליך הפלילי שבסופו זוכה, אינני סבור כי יש בחומר שבפני די על-מנת להעיד על כך, וזאת בייחוד לנוכח העובדה כי התביעה דנן הוגשה קרוב לשבע שנים מאז ניתנה הכרעת הדין בעניינו.
39. כך או כך, סבור אני כי משיקולי מדיניות יש לדחות התביעה גם באשר לעוולת הרשלנות, כפי שאבהיר להלן.
40. הגם שהפסיקה הכירה בהגשת תביעה מכוח עוולת הרשלנות גם כאשר עילת התביעה נופלת לגדרי העוולה הפרטיקולרית של עוולת חוק איסור לשון הרע (ראה: ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ גורדון, פ"ד לט(1), 113; תמ"ש (נצ') 21852-03-10 א.י. נ' ג.י., תק-מש 2014(1), 1128 (2014); נראה, כי איזון הערכים והאינטרסים העומדים בבסיס חוק איסור לשון הרע, הם השיקולים שצריכים להנחות אותנו עת אנו נדרשים-לבחון את עילת התביעה גם מכוחה של עוולת המסגרת - עוולת הרשלנות.
41. לעניין זה מפנה אני לדבריו המלומדים של עמיתי סגן הנשיא, כב' השופט אסף זגורי, ב- תמ"ש (נצ') 21852-03-10 א.י. נ' ג.י., תק-מש 2014(1), 1128 (2014), היפים גם לענייננו, ולפיהם:
'בהחלט ייתכן וראוי, כי שיקולי מדיניות שיפוטית שעומדים בבסיס הגנת 15(8) לחוק איסור לשון הרע יהיו יפים גם לצורך עוולת הרשלנות לעניין קביעת סטנדרט הזהירות המושגי והקונקרטי. כפועל יוצא ניתן יהיה לקבוע, כי הגשת תלונה במשטרה אינה מהווה הפרה של חובת הזהירות החלה על המתלוננת, אם זו האמינה באמיתות התלונה (בדומה להגנה סעיף 15(8)לחוק איסור לשון הרע) ובכפוף לכך שהפרסום לא חרג ממסירת הפרטים לרשות המוסמכת. רוצה לומר, כי הגנת תום-הלב מחוק איסור לשון הרע תשמש פרמטר לבחינת סבירות התנהלות המפרסם בעוולת הרשלנות.'
42. בהתאם לכך, ומשקבעתי לעיל כי הנתבעת שבפני האמינה באמיתות תלונתה, ומאחר ותלונתה הופנתה למשטרה בלבד, ועומדת לזכותה הגנת תום-הלב הקבועה בסעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, אין מקום להכיר בתביעתו של התובע מכוחה של עוולת הרשלנות, וזאת גם אם אשתכנע כי התקיימו כל יסודות עוולת הרשלנות במקרה דנן.
43. לעניין זה אני מאמץ במלואם, את דברי עמיתי, כב' השופט זגורי בפסק-דינו המוזכר לעיל, ולפיהם:
"בסופו-של-יום, אף אם יתקיימו כל יסודות עוולת הרשלנות, עדיין ייתכן ושיקולי מדיניות שיפוטית יכריעו הכף כנגד חיוב בפיצוי בגין הפרסום הרשלני. סבור אנוכי, כי כאשר בית-המשפט מתרשם שמפרסם אכן האמין באמיתות התלונה, וביצע פרסום סביר של הדברים (כי במסירתם לרשות מוסמכת בלבד), הרי שהדבר יהווה מחסום מלקבוע קיומה של התרשלות המפרסם בפרסום (במסגרת עוולת הרשלנות). הקשחה זו נדרשת מטעמים של מדיניות שיפוטית העומדים בבסיס ההגנות של חוק לשון הרע והצורך בקוהרנטיות והרמוניה שיפוטית ביישום והגנה על ערכי השיטה. הקשחה זו נדרשת בייחוד כאשר מטרת השימוש בעוולת הרשלנות הוא להתגבר על ההגנות שמקנה חוק איסור לשון הרע וזהו המקרה שבפניי.'
44. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה התביעה." {ההדגשות אינן במקור - ____}
33. מן האמור גם עולה כי לא ניתן ממילא לפצות את התובע בגין נזק {המוכחש מכל וכל} מכוח עוולת הרשלנות וזאת מאחרוהתובע עתר לסעד ללא הוכחת נזק מכוח הוראת סעיף 7א לחוק איסור לשון {ראה סעיף __ לתביעה}.
34. העולה מן האמור לעיל הוא שאיך שלא תהפוך בטיעוני התובע - בתצהיר התובע ובתצהיר אשת התובע - לא תמצא - מלבד סתירות ושקרים - כל תמיכה להקמת עילה כלשהיא של "לשון הרע" ו/או כל עילה אחרת. כך גם נסיונו של התובע לשרבב את נתבע מס' 2 וללא כל שמץ של ראיה הקושרת אותו בכלל לאירוע כלשהו מעיד שכל התביעה הינה קנטרנית על רקע סכסוכי משפחה אחרים ויחסי איבה בין בני המשפחה.

ז. נזקים שלכאורה נגרמו לתובע
35. מלבד העלאת טענות בעלמא, התובע לא הביא ולו ראיה אחת ו/או עד אחד לנזק שלטענתו נגרם לו. די בטענה זו כדי להביא לדחייתה של התביעה.
36. התובע לא רק שלא הוכיח כל נזק אלא הוברר שגם טענותיו לגבי יושרו ונקיון כפיו חסרות בסיס והוכחו כשקריות וכהמשך ישיר לתביעה שיקרית, קנטרנית ובלתי-מבוססת לחלוטין.
37. להלן גם נביא ב"קליפת אגוז" דוגמאות בולטות לחוסר מהימנותו של התובע והעדה מטעמו {אשת התובע} שיש בהם כדי לתמוך באמור.

ח. חוסר מהימנותו של התובע
38. בסעיף __ לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע, התובע הצהיר כי הינו "אדם מן הישוב בעל עבר נקי ללא כל דופי וללא רבב". לעומת-זאת, בחקירתו הנגדית הוברר כי התובע מפר חוק ומנהל את עסקו ללא רישיון {עמוד __, שורה __ לפרוטוכול}; אינו משלם מע"מ ומס הכנסה בזמן {עמוד __, שורות __-__ לפרוטוכול}.
39. התובע, כמנהג, נוהג להטעות - בלשון המעטה, את בית-המשפט. בחקירתו הנגדית של התובע הוברר כי התובע שיקר לבית-המשפט בדיון שהתקיים בעניינו ביום ____ {החלטה בעניין מעצר הבית}.
40. התובע לא גילה לבית-המשפט כי למעשה מעצר הבית שהושת עליו - אינו ישים וזאת מחמת העובדה, שהוכחה במסגרת החקירה הנגדית, כי התובע, נתבע מס' 1 ומר ____ {אחיו של הצדדים} גרים מספר מטרים האחד ליד השני. אין ספק כי אין זו המטרה של מעצר הבית. לו היה התובע מגלה לבית-המשפט עובדה זו, סביר להניח כי בית-המשפט לא היה משחררו למעצר בית אצל מר ____ {אחיהם של התובע והנתבעים}.
41. יש גם להתייחס בחומרה לעובדה כי כאשר התובע יצא מאולם בית-המשפט, בזמן חקירתו, שוחח עם עדיו בעניינים הנוגעים למשפט ולחקירתו {ראה לעניין זה דבריו של התובע בעמוד __, שורות __ - __ לפרוטוכול}.

ט. חוסר מהימנותו של הגב' ____ {אשת התובע}
42. בעדותה של הגב' ____, אין כדי לתמוך בתביעתו של התובע בפרט לאור הסתירות הרבות שנתגלו בחקירתה הנגדית כמפורט להלן.
43. בסעיף 2 לתצהירה טענה כי נתבע מס' 1 "הגיע חבול כולו ומדמם בראשו". לעומת-זאת, בחקירתה הנגדית השיבה כי היא לא יודעת דבר וכי לא ראתה דבר {עמוד __, שורה __לפרוטוכול}.
44. בסעיף 11 לתצהירה טענה כי הינה חוששת מהנתבעים ומצויה בפחת תמידי. לעומת-זאת, בחקירתה הנגדית השיבה כי היא לא מסתובבת עם מאבטח ו/או כי היא יוצאת חופשי מהבית ואין היא נעזרת במלווה {עמוד __, שורות __-__לפרוטוכול}. כלומר, העדה אינה מפחדת לצאת מן הבית.
45. בסעיף __ לתצהירה טענה כי הגישה תלונה {אחת} כנגד הנתבעים. לעומת-זאת, בחקירתה הנגדית השיבה כי הגישה מספר תלונות {עמוד __, שורות __-__לפרוטוכול}.
46. בתצהירה של הגב' ____, לא נמצאה ולו טענה אחת לפיה נגרם נזק כזה או אחר לעסקו של התובע ו/או המפרט נזק כלשהוא.
47. דווקא עדותה מאששת את האמור לעיל בדבר היותה צד מעוניין בכל הסכסוך ותרמה ותורמת לליבוי הסכסוך תוך הפצת דברי שקר.

י. התביעה כנגד נתבע מס' 2
48. מחקירתו הנגדית של נתבע מס' 2 הוברר כי שמו שורבב - ללא כל עובדה תומכת - לכתב התביעה ולמעשה נתבע מס' 2 לא הגיש כלל את התלונה {ועל כך אין כל מחלוקת בין הצדדים; ראה גם סעיף __ לסיכומיו של התובע שם טען כי "הנתבע 1 הגיש תלונה למשטרה"} ואין בכתב התביעה אפילו שמץ של עילה כלפי נתבע מס' 2 וכתב התביעה אינו מגלה כל עילה כנגדו.
49. יתירה מזאת, התובע גם לא הוכיח כל קשר שהוא של נתבע מס' 2 לעניינים נשוא תביעתו.

יא. פסיקת הוצאות לחובת התובע
50. יש לחייב את התובע בהוצאות המשפט ובשכר-טרחת עורך-דין מחמת העובדה כי גם לאחר שבית-המשפט, לאחר דיון ההוכחות, הפנה את תשומת-ליבו של התובע כי לא הוכיח דבר, התעקש התובע להמשיך בהליכים.
51. בנוסף, במהלך המשפט נדרשו הנתבעים להגיש בקשה לדחיית או מחיקת כתב התביעה, במסגרת של בקשה מס' __, מחמת העובדה כי תצהירי עדות ראשית מטעם התובע לא הוגשו במועד דבר המעיד גם על התנהלות בלתי-ראויה בהליך כולו.

יב. סיכום
52. לאור האמור לעיל, מתבקש בית-המשפט לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות המשפט ושכר-טרחת עורך-דין ברמה גבוהה.

________________________
____, ____ - משרד עורכי-דין
____, עו"ד
ב"כ הנתבעים
19.3 בית-משפט דחה את התביעה בעילה הנסמכת על חוק איסור לשון הרע; בית-המשפט קיבל את התביעה הנסמכת על עוולת הנגישה
ב- תמ"ש 18646-02-13 {פלוני נ' פלונים, טרם פורסם (24.07.14)} נדונה תביעת נזיקין-כספית על-סך 500,000 ש"ח שעילותיה הן עוולת הנגישה ולשון הרע. הצדדים לתביעה הינם אחים.

לטענת התובע בעקבות פניות שהתובע קיבל מעוברים ושבים המכירים את האחים בעניין כך שהנתבע 1 מסתובב בתחתונים בלבד ברחובות היישוב בו מתגוררים האחים. התובע העיר לנתבע 1 שיחדל מלעשות כן. מאז הנתבעים עשו הכל על-מנת לפגוע בתובע, כאשר הנתבע 2 הוא הגורם המסית בין הנתבע 1 לתובע.

עוד נטען, כי הנתבע 1 הגיש נגד התובע תלונת שווא במשטרה בגין כך שתקף אותו. התובע נעצר ונלקח ממנו נשקו האישי. לטענת התובע, הוכח בהליך הפלילי שבשעת האירוע התובע היה בטיפול שיניים.

התובע טען, כי הנתבעים פרסמו את מלוא כתב האישום שהוגש נגד התובע לרבות בקשות שונות שהוגשו בתיק והציגו אותו כעבריין אלים ומסוכן לסביבה.

מנגד טענו הנתבעים כי התביעה מהווה נדבך נוסף במערכת ההתנכלויות וההליכים אותה מנהל התובע כנגד הנתבעים במסגרת הליכים משפטיים שונים.

נתבע 1 הגיש תלונה במשטרה, לשם הגיע כשהוא מדמם. התלונה הוגשה בתום-לב וכאמצעי הגנה אל מול התנהלותו האלימה של התובע. נתבע 1 פעל בסבירות, בתום-לב וללא זדון. לאור ההליכים המתנהלים בין הצדדים ואפוי התלונה מקומה הטבעי להתברר במשטרה.

נתבע 2 טען, כי משלא הוא הגיש את התלונה במשטרה ומשכתב התביעה אינו מגלה שמץ של עילה כלפיו, יש לדחות את התביעה כנגדו על-הסף.

בית-המשפט קבע, כי משהתברר, בסופו-של-יום, שבשעת האירוע התובע היה בביקור אצל רופא שיניים, ברי כי תלונת הנתבעים הינה תלונת שווא שנפתחה בזדון וללא סיבה. ואולם, עוללת הנגישה מתקיימת בהקשר לנתבע 1 בלבד שכן, הנתבע 1 הוא זה שהגיש את תלונת השווא למשטרה. התובע לא הוכיח את מעורבותו של נתבע 2.

עוד נקבע, כי התובע, אשר הינו בבחינת "המוציא מחברו" לא הוכיח שהנתבעים פרסמו את עניין ההליך במשטרה ו/או בבית-המשפט ביישוב, ומכאן שטענת התובע לפי הפך למוקצה בפני חבריו לא הוכחה.

זאת ועוד. לטענת התובע הוגשו מספר תלונות שווא נגדו וצווי הרחקה. ואולם, התובע לא פירט טענה זו ו/או צירף מסמכים לעניין זה כנדרש.

יתירה מזאת, התובע לא הוכיח את תוכן הפרסומים והיקפם ומשכך ברי כי המדובר בטענות בעלמא.

בית-המשפט הדגיש בפסק-דינו כי התובע נמנע מלהביא עדים מטעמו, למשל: שכנים שביקשו מהתובע להעיר לנתבע 1 על כך שהנתבע 1 מסתובב בתחתונים ביישוב - והדבר מדבר בעד עצמו.

עוד נקבע, כי התובע - במסגרת סיכומיו - הרחיב בהקשר ל"עוולת הרשלנות" - עוולה אשר לא נזכרה בכתב התביעה. בהקשר זה נקבע, כי מדובר בהרחבת חזית אסורה ומשכך טענותיו של התובע בעניין זה - נדחו.

בסופו-של-יום בית-המשפט קבע כי לא ברור מדוע התובע תבע דווקא סך של 500,000 ש"ח. התובע לא ציין במפורש מהו סכום הפיצוי אותו הוא מבקש בגין עוולת הנגישה ולא הוכיח באיזה סך מסתכם הנזק שנגרם לו בגין עוולה זו.

בנסיבות העניין, קבע בית-המשפט, כי על נתבע 1 לשלם לתובע פיצוי כספי בגין עוולת הנגישה בלבד בסכום של 10,000 ש"ח. התביעה כנגד נתבע 2 נדחתה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

כתבי בי-דין - לשון הרע