סעדים זמניים בבית-משפט לענייני משפחה ובבית-הדין הרבני
הפרקים שבספר:
- מטרתו של הסעד הזמני
- עקרונות יסוד לסעד הזמני לסוגיו השונים
- סדרי הדין בבקשה למתן סעד זמני
- צו מניעה זמני
- סעד זמני בערעור
- "תופס נכסים" וכונס נכסים זמני
- עיכוב יציאה מן הארץ
- העיקול הזמני
- צו מרווה (צו המגביל את השימוש)
- סעד זמני - פסיקת מזונות זמניים
- צו עשה זמני
- חוק יחסי ממון
- בקשות ביניים בתביעה להחזרת ילד חטוף
סדרי הדין בבקשה למתן סעד זמני
עמוד 35 בספר:
על הבקשה למתן סעד זמני לענות על שתי דרישות מהותיות:
האחת, עליה להיות נתמכת בתצהיר לאימות העובדות העומדות ביסוד הבקשה. בדרך-כלל, בקשה לביטול סעד הזמני מושתתת על עובדות ועל-כן חובת צירוף תצהיר הינה מיסודותיה החשובים של הבקשה.
השנייה, פירוט וצירוף אסמכתאות משפטיות לביסוס טענות המבקש בבקשה.
ברור גם שבקשה המסתמכת אך ורק על טיעונים משפטיים, אינה צריכה מעצם טיבה להיות נתמכת בתצהיר.
משסבור בית-המשפט שאין ליתן צו במעמד צד אחד והבקשה על פניה אינה ממין אלו שיש לדחותן על-הסף, על בית-המשפט לקבוע דיון במעמד שני הצדדים. בית-המשפט אינו יכול לדחות את הבקשה ללא דיון, אלא אם יפעיל את סמכותו על-פי תקנה 241 לתקסד"א ויחליט על סמך הבקשה, תשובת המשיב ותשובת המבקש לתשובת המשיב {רע"א 6408/93 אסתר בוזגלו נ' דוד בוזגלו, פ"ד מח(1), 702; בש"א 1536/02 יהודה נוי נ' שיא ייזום ופיתוח בע"מ, תק-מח 2002(1), 2031 (2002)}.
עמוד 36 בספר:
בחלוף המועד הנקוב בתקנה 241(ג) לתקסד"א, קרי, תשובת המבקש לתשובת המשיב, בית-המשפט יכול לפסוק על-סמך הבקשה והתשובות בלבד וכאמור בתקנה 241(ד) לתקסד"א.
בהיעדר תצהיר לאימות עובדות וטענה סתמית בדבר קיום נזק, בית-המשפט ידחה הבקשה לסעד הזמני {בש"א (יר') 2334/00 כלל חברה לביטוח נ' רבקה שטרן, תק-מח 2000(2), 9334 (2000)}.
מקום שאין מחלוקת עובדתית בין הצדדים, בית-המשפט אינו מחוייב בקיום דיון ובחקירת המצהירים ויכול ליתן את החלטתו בלא קיום הדיון אלא על סמך הבקשה ותשובת המשיב {רע"א 3542/99 מלם מערכות בע"מ נ' מדינת ישראל – המשרד, תק-על 99(2), 1260 (1999)}.
בעיקרון זכותו של בעל דין שמורה לו לקיים חקירה שכנגד של יריבו, בין כשהמדובר בהליך העיקרי ובין כשהמדובר בהליכי ביניים. זכות זו כפופה לסייגים הקבועים בחוק, כגון כשבית-המשפט שוכנע שהחקירה אינה רלבנטית.
אכן, כשהמדובר בהליכי ביניים נותר שיקול-דעת בידי בית-המשפט להגביל את היקף החקירה ואין להפוך את החקירה שכנגד בהליכים אלה לחזרה כללית לקראת המשפט.
יחד-עם-זאת, מקום שהגרסה העובדתית הבסיסית שנויה במחלוקת בין בעלי הדין אין לשלול מבעל דין את זכותו לקיים חקירה שכנגד של תצהירי יריבו, בין כדי לערער את גרסתו של הלה ובין כדי לאמת באמצעות החקירה את גרסתו של החוקר {רע"א 2508/98 מתן י' מערכות תקשורת נ' מילטל
עמוד 37 בספר:
תקשורת, פ"ד נג(3), 26 (1998); לעניין פירוש המונח "אם ראה צורך בכך" שבתקנה 241(ד) לתקסד"א ראה רע"א 7714/97 אדגר השקעות ופיתוח בע"מ נ' נכסי קלקא (93) בע"מ, תק-על 97(4), 40 (1997); רע"א 624/98 הפניקס בע"מ נ' רשות שדות התעופה, פדאור 98(1), 411 (1998); רע"א 7329/97 משה (כהן) קורן נ' אוחיון מיכה ואח', תק-על 98(1), 231 (1998); ע"א 157/66 אמיר אפיריון נ' ציון כהן והסנה חב' לביטוח, פ"ד כ(3), 628 (1966)}.
תקנה 241 לתקסד"א טומנת בחובה שלוש מטרות עיקריות {ראה גם ת"א (ת"א) 1369/03 משכן – בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ נ' משה יוסף ואח', תק-מח 2003(4), 3257 (2003)}:
הראשונה, הסדרת מנגנון התדיינות בעניינים שראוי להכריע בהם במהירות וביעילות, ולעיתים אף מבלי שהצדדים יתייצבו בפני בית-המשפט.
השנייה, הסדרת מנגנון התוחם את השאלות המשפטיות והעובדתיות שבמחלוקת.
השלישית, הסדרת "דיאלוג" הוגן ומאוזן בין המתדיינים, תוך מניעת העלאת טענות "מפתיעות" על-ידי צד אחד, ללא שתינתן אפשרות תגובה ראויה לצד האחר.
נשוב ונדגיש כי משמצא בית-המשפט כי המחלוקת בין הצדדים הינה משפטית בלבד, הרי היא מתאימה להידון על-פי סמכות בית-המשפט שבתקנה 241 לתקסד"א, ליתן החלטה שלא במעמד הצדדים {ראה למשל פש"ר (ת"א) 1896/02 פישר יצחק נ' רו"ח א' גיצבורג, תק-מח 2003(1), 2881 (2003)}.
עמוד 38 בספר:
כפי שראינו, ביסוד בקשה לסעד זמני עומד התצהיר המניח את היסודות הבסיסיים לקיומם של התנאים, "בלעדיהם אין", העומדים ביסוד הסעד הזמני המבוקש.
בית-המשפט לא יזקק לכל עובדה או טענה שלא נתמכה בתצהיר, אלא אם מדובר בטענות שמטיבן אינן טעונות תמיכה בתצהיר, למשל: טענות משפטיות.
יש לתמוך את הבקשה לסעד זמני בתצהירו של המבקש, אלא אם נתקיים אחד מן החריגים הבאים: נבצר מן המבקש עצמו ליתן את התצהיר; העובדות בבסיס הבקשה אינן בידיעת המבקש או ידועות ביתר בהירות לצד המצהיר; אין יכולת למבקש להופיע לחקירה או אז יומר תצהירו בתצהיר של אדם אחר {ראה גם בש"א 1126/03 בן ברוך אליהו חנן, בן ברוך מרים נ' ציפורה פרשטנדיק (יורשת ליעקב וולקוב ז"ל) ואחרים, פדאור 04(7), 535 (2004); ע"א 1766/92 ארווין זוסמן נ' הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק, תק-על 95(3), 536, 537 (1995)}.
המצהיר רשאי לטעון לקיומן של עובדות גם כאשר אינן בידיעתו האישית אלא "למיטב ידיעתו" ויציין את הנימוקים לאמונתו זו בעובדות. על המצהיר לגלות את מקור אמונתו זו.
חשוב לזכור כי מחובתו של המבקש בתצהירו להתכבד ולהיכנס לפרטי העובדות ואין די בהצהרות וטענות סתמיות וכלליות.
תצהיר אינו יכול להכיל התייחסות לעובדות בבקשה עצמה או בדרך של אזכור או הפניה לעובדות המצויות בתובענה אחרת.
עמוד 39 בספר:
לכן, יש להגיש יחד עם הבקשה לסעד זמני תצהיר מפורט הכולל בתוכו את כל העובדות הקשורות לעניין ויש להימנע, מהפניה לעובדות המצויות בתובענה אחרת או ממתן אימרה כללית לפיה "כל העובדות המפורטות בכתב בבקשה/כתב התביעה הן נכונות" שכן, במקרה שכזה, התצהיר יהא פסול ולא יתקבל על-ידי בית-המשפט. ובשים-לב כי במקרה האחרון, תצהיר כזה הוא פסול ולא יתקבל {ע"א 166/90 אזולאי נ' א"ב מפעלי תיירות אילת בע"מ, פ"ד מו(5), 344 (1992); ראה גם בש"א (ראשל"צ) 1632/04 א. פרחי שדרות חן בע"מ ואח' נ' זר פור יו (2000) בע"מ, תק-של 2004(2), 7981, 7984 (2004)}.
לעיתים בעל דין בעצמו מעדיף שלא לחקור את המצהיר. הימנעות כזו הינה מסוכנת, אולם, לאור סתמיות תצהירו של מבקש הסעד והיעדר פירוט הולם, יש מקום לעיתים שלא לחקור ולהשאיר את הגרסה המעורפלת שכן, בהיעדר סיכוי לכאורי לתביעה ממילא לא יזכה המבקש בסעד הזמני {באשר למניעת צד מלחקור את המצהיר כשהיא מונעת מכוח שיקול-דעתו של בית-המשפט ראה בהרחבה רע"א 2508/98 מתן. י. מערכות תקשורת נ' מילטל תקשורת, פ"ד נג(3), 26 (1998)}.