botox

העיקול הזמני



עמוד 277 בספר:


1. מבוא
העיקרון העומד מאחורי עיקול זמני, הוא שהסעד הזמני צריך לשרת את הסעד הסופי. אם התובענה אותה בא העיקול לשרת אינה תובענה לנכס או לסכום כסף, נשוא העיקול אינו נשוא התביעה.

במקרה כאמור, העיקול אינו משרת את הסעד הסופי, ולא יהא בו כדי להקל על מימושו של הסעד הסופי {ע"א (יר') 3488/02 אבנר בראשי נ' בראשי רחמים, תק-מח 2003(1), 5429 (2003)}.

הצו הזמני, שניתן מעצם טבעו, שלא על יסוד ראיות מלאות, עשוי לפגוע שלא כדין בקניינו של הנתבע, בעוד שהסעד הסופי ניתן לאחר בירור מלא של זכויות בעלי הדין.

גוברת ההכרה שבתי-המשפט נדרשים ליתר זהירות מאשר בעבר במתן צווים זמניים, וכמו בסוגיות אחרות, נדרשים עתה בתי-המשפט לערוך איזון בין האינטרס של התובע שהנתבע לא יכשיל בתקופת הביניים שעד למתן פסק-הדין את ביצועו, לבין האינטרס של הנתבע שזכות קניינו לא תיפגע יתר-על-המידה על יסוד תשתית ראייתית בלתי-מלאה.

מאז חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, יש להקפיד הקפדת יתר במתן סעדים זמניים העלולים להתנגש עם עקרונותיו של חוק היסוד {ראה גם


עמוד 278 בספר:

בש"א (ת"א-יפו) 16183/04 אלכס ויינטראוב ואח' נ' הרשות הפלשתינית ו/או המועצה הפלשתינית ואח', תק-מח 2004(3), 3889 (2004)}.

על הסעד, שעניינו עיקול זמני, כבר נקבע, כי אין ליתן צו עיקול זמני "על דרך השגרה".

עם חקיקת חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו, שהכיר בזכות הקניין כזרות חוקתית, שומה על בית-המשפט ליחס משקל רב מבעבר לאיכות הראיות שיש בהן לתמוך בבקשת העיקול ולכמותן {רע"א 5242/95 סינגל שירותי אלקטרוניקה בע"מ נ' דנבאר בע"מ, תק-על 95(3), 786 (1995)}.

כאמור, בבקשה למתן צו עיקול זמני יש לאזן בין האינטרס של התובע להגשים את זכויותיו כפי שייקבעו בפסק-הדין, אם זכויות אלה יוכרו, לבין האינטרס של הנתבע שזכות הקניין שלו לא תפגע, באיזון זה מוענק לאינטרס של הנתבע מעמד עדיף.

עדיפות זו נובעת משתי סיבות: האחת, התובע נושא בנטל ההוכחה. השנייה, זכות הקניין היא זכות חוקתית המעוגנת בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו {בש"א 4459/94 סלמונוב נ' שרבני, פ"ד מט(3), 479 (1994)}.

במסגרת עריכת איזון זה, יש לזכור, ראשית, שהתובע מבקש להקדים את הפגיעה בזכויות הנתבע, עוד קודם שזכה בפסק-דין לטובתו וכן שזכות הקניין הינה זכות חוקתית, אשר כל רשות מרשויות השלטון ובכלל זה בית-המשפט, חייבת לכבד אותה {סעיף 11 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו; רע"א 5935/97 סיני נ' גלנץ, פ"ד נב(1), 193 (1998)}.


עמוד 279 בספר:


2. התנאים להטלת עיקול זמני
2.1 תובענה לסכום כסף, או בתביעת דבר שבעין
תקנה 374(א) לתקסד"א קובעת מפורשות כי צו עיקול זמני יינתן רק להבטחת תובענה לסכום כסף, קרי, תביעה כספית {גם תביעת פיצויים היא תביעה לסכום כסף; ראה גם תמ"ש (ת"א) 29151/97 ט' מ' נ' ז' ד' ואח', תק-מש 98(2), 96 (1998); ע"א 364/65 טבשי נ' שקי, פ"ד יט(4), 104 (1965); ת"ה (חי') 2202/96 בוניפיל רבקה נ' בוניפיל יצחק, תק-מח 96(2), 340 (1996)} או להבטחת תביעת דבר שבעין.

בתביעה למתן חשבונות, רשאי בית-המשפט להטיל עיקול זמני, המותנה בכך שהמבקש ימציא מסמכים מתאימים המבססים את הערכתו ביחס לסכום הכסף המגיע לו.

הדבר דומה לסמכותו של בית-המשפט להטיל עיקול זמני בתביעה למזונות אף שמדובר בחוב עתידי שטרם נתגבש ובמסגרת הודעה לצד שלישי שאף היא כתביעה למתן חשבונות הינה תביעה על תנאי {המ' (ת"א) 1542/90 כור סחר בע"מ ואח' נ' מריאן פלצמן, טרם פורסם (1990)}.

עיקול ניתן לקבל רק "בתביעה לסכום כסף", ולא כאשר נדרש סעד הצהרתי {דב"ע תשן/4-21 ההסתדרות הכללית ואח' נ' תדיראן בע"מ, תק-אר 90(3), 287 (1990)}.

ואולם, יש מקרים שעל-אף כותרתה של התביעה כתביעה הצהרתית בית-המשפט יראה אותה כתביעה לחיוב כספי {ראה למשל בש"א (כ"ס) 4012/03 א. ד. נ' א. ר., תק-מש 2004(1), 39, 41 (2004)}.


עמוד 280 בספר:


כך גם, ב- בר"ע 4078/90 {פלג נ' פלג, פ"ד מה(2), 111 (1991)}, אישר בית-המשפט מתן צווי עיקול אשר הוטלו במסגרת תביעה למתן פסק-דין הצהרתי בדבר חזקת שיתוף נכסים אשר הוגשה על-ידי תובעת כנגד בעלה {ראה גם בש"א (ת"א) 7740/02 פלפוט בע"מ נ' דדון אשר, דינים מחוזי לג(6), 808}.

כאשר הסעד הינו להצהיר על ביטול עסקה למכירת מגרש לא יינתן צו עיקול שכן עיקול נכס שנתבע בעין יינתן למי שתובע זכות להחזיק בחפץ הנתבע, מכוח בעלות או זכות אחרת {בש"א (יר') 6507/01 נאות בית וגן בע"מ נ' בית"ר, תק-מח 2001(2), 14921 (2001)}.

תביעה לאכיפת הסכם גירושין אשר תחייב פעולה משפטית נוספת לצורך הוצאה של פסק-הדין לפועל, הינה תביעה שלא ניתן לקבל בגינה סעד זמני של עיקול. בפרט כאשר הסעד הנתבע מהמבקש הינו "לרכוש עבור התובעת מייד וללא דיחוי דירה בשווי הדירה אותה היה אמור הנתבע לרכוש כאמור בהסכם הגירושין, בהתאם לערך דירה על-פי האמור בהסכם הגירושין". ברור, איפוא, כי גם ייעתר בית-המשפט לתביעה הרי שמימוש פסק-הדין יחייב פניה לבית-המשפט בהליך של בזיון בית-המשפט ו/או תביעה כספית בשווי הדירה {בש"א (חי') 4980/04 סטולר עדי נ' סטולר מרים, תק-של 2004(4), 2324, 2327 (2004)}.

2.2 "ראיות מהימנות לכאורה"
בבואו בית-המשפט לדון בבקשה להטלת עיקול במסגרת תובענה, רשאי הוא ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום ראיות מהימנות לכאורה המקימות את עילת התביעה.


עמוד 281 בספר:


כמו-כן, בהחלטתו בדבר מתן הצו על בית-המשפט להביא בחשבון, בין השאר, את מאזן הנזק שייגרם למבקש, אם לא יינתן הצו, לעומת הנזק שייגרם למשיב, אם יינתן הצו וכן תום-ליבו של מגיש הבקשה והאם מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש.

הכלל הבסיסי הנוהג לעניין מתן הסעד הזמני בכלל וצו עיקול זמני בפרט הוא, כי על מבקש העיקול להראות קיומה של זכות לכאורה והוא חייב להוכיח עילת תביעה של ממש, המתבססת על זכות הקנויה לו לכאורה {רע"א 5095/93 פ.א. ארבן בע"מ נ' גבי א.ג.ר. שותפות לבנין, פ"ד מט(1), 730 (1995); רע"א 3009/02 פלונית נ' פלוני, פ"ד נו(4), 872 (2002)}.

לאחר חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בניגוד להלכות העבר, רובץ נטל השכנוע כי יש להשאיר את העיקול על כנו, על המבקש המקורי {בש"א (נת') 3110/04 אבי צמיגים בע"מ ואח' נ' דלק – חברת הדלק הישראלית בע"מ, תק-של 2004(4), 5010 (2004); רע"א 8420/96 מרגלית נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד נא(3), 789 (1997); רע"א 5935/97 סיני נ' גלנץ, פ"ד נב(1), 193 (1998)}.

על-מנת שמבקש יזכה בבקשתו למתן צו עיקול, עליו לתמוך את תביעתו או בקשתו בראיות מהימנות המצביעים על זכות לכאורה. היו מקרים בהם קיבל בית-המשפט אף "תצהיר מהימן" כקיום תנאי זה.

מסמכים שונים ובכללם חוזה המעיד על זכויות ברווחי החברה, ותכתובת בין הצדדים שביססה את הדרישה הכספית, שימשו אף הם מסמכים מספיקים בתמיכה ראויה לתביעה למתן חשבונות עליה הושתתה הבקשה לעיקול זמני.


עמוד 282 בספר:


בהליך ביניים, אין מניעה שהתובע יבסס את תצהירו על מיטב ידיעתו ועל מסמכים שאותם לא ניתן להגיש כראיה קבילה בהליך העיקרי. בפרט אמור הדבר כאשר מי שביקש ביטולו של צו העיקול לא הגיש תצהיר נגדי להזמת טענות {המ' (יר') 5123/97 משה מנן נ' ראובן חנן ואח', תק-מח 97(3), 2261 (1997)}.

שיקים שחוללו מסיבה של היעדר כיסוי המחאת חבות הינם בבחינת "ראיות מהימנות" העונות לדרישה כאמור {בש"א (קר') 3676/04 חג'אזי צבעים בע"מ נ' אספקה טכנית סכנין בע"מ ואח', תק-של 2004(4), 6401 (2004)}.

כאשר לכתב התביעה כאשר צורף ההסכם בין הצדדים ותמליל שיחה בין נציג המשיבות לבין המבקשת בו מודה הנציג בקיומו של החוב יש משום הצגת ראיות מהימנות לכאורה {ת"א (אשד') 1930/04 א.כ.ת.א נכסים בע"מ נ' מרכז העיר (אשדוד), תק-של 2004(4), 1348 (2004)}.

2.3 "קיים חשש סביר שאי-מתן צו העיקול עלול להכביד על ביצוע פסק-הדין"
תנאי זה מוסיף משוכה נוספת אותה על מבקש צו העיקול לעבור על-מנת שבית-משפט ישתכנע כי יש להטיל את העיקול הזמני.

בית-המשפט לא יבחן את השאלה האם קיימות ראיות מהימנות לכאורה כי אי-מתן הצו עשוי להכביד על ביצוע פסק-הדין.

בשנת 2001, תשס"א, שינה מחוקק-המשנה את התקנות ובמקום תקנה 360 לתקסד"א הישנה, באה תקנה 374(ב) לתקסד"א של ימינו. מוקד התקנה הוא


עמוד 283 בספר:

בצורך להוכיח הכבדה על ביצוע פסק-הדין, אשר תיווצר למבקש אם לא יינתן הצו המבוקש.

מאז מתן תקנה זו, החלו המשפטנים להתלבט בשאלה מהי משמעותה של אותה הכבדה.

על-פי הגישה הראשונה, נדרש המבקש להוכיח כי המשיב ביצע מעשי הברחה של נכסים או מעשים אחרים המעידים על החשש שבעתיד ימנע או יסכל את ביצוע פסק-הדין.

על-פי הגישה האחרת, אין התקנה מצמצמת את עצמה רק למקרים אלו של הברחה, אלא היא חלה בכל מקרה שבו נוצר החשש שבבוא היום לא ניתן יהיה לממש או לבצע את פסק-הדין, אם לא יינתן צו העיקול. אפשרות כזו היא כאשר התביעה עוסקת בסכום רב, ואילו בידי הנתבע מצוי סכום כסף קטן.

במצב האחרון, סכום הכסף הקטן עלול להיעלם, אם לא ייתפס ובית-המשפט ישים עליו יד, ובמקרה כזה לא ניתן יהיה לבצע את פסק-הדין.

לפיכך, קיימת הכבדה לפי הגישה האחרונה, במקרה שבו הנתבע עומד בפני תביעה בסכום העולה בהרבה על יכולתו הכספית הנוכחית. ההכבדה נובעת מכך, שאמצעיו הקיימים של הנתבע אינם מספיקים והם עלולים להיעלם כעשן ברוח עד יום מתן פסק-הדין.

שונה מצבו של אדם בעל יכולת לשלם את פסק-הדין כאשר יכולתו מוכחת והוא בעל אמצעים רבים. לגבי אדם זה, יש להוכיח חשש למעשי הברחה ואם


עמוד 284 בספר:

אין כאלה, או אין חשש לכאלה, יספיק כספו לשלם את פסק-הדין, ואין צורך לעקל את רכושו.

בנוסח המתוקן של התקנות, לא צמצם המחוקק את התקנה רק למקרים של הברחת נכסים, אלא קבע כי התקנה חלה בכל מקרה של הכבדה.

לשונה של תקנה 374(ב) לתקסד"א אינה מצמצמת את דרישת ההכבדה למצב כלכלי קשה בלבד ונראה כי תיתכנה נסיבות אחרות. כך למשל, ב- בש"א (חי') 4361/98 {שלום אוחנה ואח' נ' יוסף מזור, תק-מח 98(4), 1 (1998)} קבע בית-המשפט כי "חזקה היא, חזקה הנובעת מניסיון החיים והשכל הישר שמקום שהוכח כי הנתבע רימה, לכאורה את שותפו לעסקים, והילך את בעל חוזהו בכחש, הרי שאם לא יובטח כי נכסים מסויימים של הנתבע יעוקלו כדי לאפשר לתובע (הצד המרומה) לממש מתוכם את פסק-הדין שינתן לזכותו, אם יינתן, יקשה על הנתבע לבצע את פסק-הדין, זאת משום החשש שכפי שהנתבע הוליך את התובע בכחש לגופה של עילת התביעה, כך לכאורה יעשה הנתבע להכביד על התובע לכשיבוא לבצע את פסק-הדין" {ראה גם בש"א (יר') 15311/03 סלימאן עווידה נ' חברת בית מלון, תק-עב 2003(2), 419 (2003); רע"א 228/99 שלום אוחנה ואח' נ' יוסף מזור ואח', תק-על 99(1), 217 (1999)}.

מתן הצו המבוסס על תקנה 374(ב) לתקסד"א מחייב להביא בחשבון בראש ובראשונה האם קיימות ראיות מהימנות לכאורה {החלק הראשון} הן לזכות המבקש אך גם לחשש מפני הכבדה על ביצוע פסק-הדין העתידי. ואולם עדיין השאלה היא האם יש בידי המבקש ראיות מהימנות לכאורה, לחלק השני הדרוש והוא הכבדה על ביצוע פסק-הדין {ראה למשל בש"א (ת"א-יפו) 18280/02 כלל אחזקות עסקי נ' רינות, תק-מח 2003(1), 32 (2003)}.


עמוד 285 בספר:


המבחן לקיומן או אי-קיומן של נסיבות לפיהן קיים חשש ממשי, כי אי-מתן צו עיקול זמני עלול להכביד על ביצוע פסק-דין, אינו מתמצא באמירה סתמית, וכבר אז נדרשה תשתית ראייתית שעל פיה יכול לראות בית-המשפט, כי אי-מתן הצו, אכן עלול להכביד על ביצועו של פסק-הדין {המ' (חי') 34193/96 דיור לעולה בע"מ נ' פרנץ חברה לבניין ונכסים בע"מ, תק-מח 97(1), 1988 (1997)}.

ב- בש"א (חי') 1744/04 {והבי אחמד נ' מועצה מקומית, תק-עב 2004(2), 2153 (2004)} קבע בית-המשפט כי לא כל טענה כללית בדבר מצב רע של הנתבע דיו כדי להרים את נטל ההוכחה הכבד הרובץ על המבקש להוכיח "הכבדה".

כאשר הנתבעת נמצאת בקשיים כלכליים, מצמצמת פעילות ומפטרת עובדים ואין לה כל נכסים שניתן להיפרע מהם, הרי שיש לחשוש להכבדה בעת ביצוע פסק-הדין, גם אם אין כל חשש להברחת נכסים. היות ורכוש הנתבעת מסתכם בסכומי כסף בבנק, יש אכן חשש שיעשה שימוש שוטף בכספים וכך ישתנה מצב החברה לרעה {בש"א (יר') 15716/04 אינסטיסט בע"מ נ' דב ברק, תק-עב 2004(2), 1436, 1438 (2004)}.

נשאלת השאלה מה דין טענה בתצהיר, בין היתר, כי מצבה הכלכלי של המשיבה קשה במיוחד וכי הן חוששות כי לא ניתן יהיה לבצע את פסק-הדין כאשר זה יינתן, לאור חשש מפני עיקולים אחרים שרובצים על המשיבה ואחרים שיוטלו עליה בעתיד?

מדובר בהערכות וחששות בלבד, ובמצב דברים זה לא ניתן לקבוע כי הונחה בפני התשתית הראייתית הנדרשת, לקביעת קיומו של חשש סביר להכבדה עתידית על ביצוע פסק-הדין.


עמוד 286 בספר:


זאת ועוד. האמור בתצהיר כשלעצמו אינו מהווה ראיה מהימנה, לכאורה, באשר למצבה של המשיבה, ו/או באשר לכוונותיה העתידיות ובהיעדר כל מסמכים, ו/או נתונים מבוססים אחרים, הרי שלא ניתן לקבל את האמירות הללו כמלמדות על הכבדה עתידית.

יתירה מזו, הכלל הוא "שבגדר של דיון בבקשה לעיקול זמני אין שוקלים את יכולתו הכספית או הכלכלית של הנתבע" {י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית), 581; בש"א 18280/02 כלל החזקות עסקי ביטוח בע"מ ואח' נ' רינות אברהם, תק-מח 2003(1), 32 (2003); בש"א (חי') 1084/04 יאסין חלימה ואח' נ' מ.מ. עראבה, תק-עב 2004(2), 293 (2004)}.

ראוי להדגיש, כי בעל הדין מבקש העיקול אינו צריך לשכנע את בית-המשפט כי אין סיכוי לכך שפסק-הדין יבוצע. די בכך שישכנע את בית-המשפט כי אי-היענות לבקשה תכביד על ביצוע פסק-הדין, כגון שיהיה צורך בנקיטת הליכי הוצאה לפועל כדי לגבות את סכום פסק-הדין או לעשות פעולות לאיתור רכוש כדי להיפרע ממנו את סכום פסק-הדין, וכיוצא בזה.

3. נכסים שלא ניתן לעקלם
3.1 מבוא
תקנה 374 לתקסד"א מכסה בכנפיה את כל סוגי הנכסים על כל גוניהם, אשר ימצאו אצל שלושה: האחד, אצל הנתבע. השני, אצל התובע. השלישי, אצל מחזיק.


עמוד 287 בספר:


תקנה 374(ג) לתקסד"א עוסקת בנכסים שלא ניתן יהיה לעקלם. בבואנו לדון בנכסים שאינם ניתנים לעיקול עלינו ליתן את תשומת-ליבנו לנכסים הפטורים מעיקול מכוח הדין ונכסים הפטורים מעיקול מכוח פסיקת בתי-המשפט.

3.2 נכסים הפטורים מעיקול מכוח פסיקת בתי-המשפט
ציפיה שיופקדו כספים בחשבון החייבת בעתיד, אינה ניתנת לעיקול {ע"א (חי') 4050/97 בנק לאומי לישראל נ' ס.מ.ק עאבד בע"מ, תק-מח 97(3), 535 (1997)}.

זכותו של יורש בנכס מסויים מנכסי העזבון אינה ניתנת לעיקול, כל עוד לא חולק העזבון. כלומר, המדובר בעיקול על זכות שטרם באה לעולם {ע"א 110/89 הכונס הרשמי כמפרק בנק צפון אמריקאי נ' ישראל גלבוע, פ"ד מו(3), 638 (1992)}.

משנעשה צו עיקול סופי לאחר שצד זכה בתביעתו העיקרית ולא הוגש על פסק-הדין ערעור אין תקומה עוד על חלקו של יורש בפני עיקול כל עוד לא חולקה הירושה {המ' (נצ') 1735/98 איאד אבו זהיה נ' ראיף אניס חנות, תק-מח 99(1), 3422 (1999)}.

יש נסיבות בהן אין מקום להטיל עיקולים מטעם האישה על מחצית מחלקו של הבעל בבתי המגורים, כאשר אלה רשומים ממילא בלשכת רישום המקרקעין על-שם שני בני הזוג {רע"א 4135/90, 4078 נחום פלג נ' פנינה פלג, פ"ד מה(2), 111 (1991)}.


עמוד 288 בספר:


כל עוד לא נעשה חוזה להעברת זכויות הדיירות המוגנת בדירה, הרי הזכות לדמי מפתח אינה אלא תקווה או ציפיה בעלמא, ואין זו זכות הניתנת לעיקול {בר"ע 232/75 יוסף ועמרם אטבה נ' דן רצבי, פ"ד ל(1), 477 (1975)}.

אין לעקל כספי סיוע לצורך שכר דירה, הניתנים לאוכלוסיה נזקקת {בר"ע (יר') 3264/97 מלי (מזל) סיטון נ' אירנה גוליצקי ואח', תק-מח 97(3), 2149 (1997)}.

3.3 נכסים הפטורים מעיקול מכוח הדין
לפי סעיף 8(א) לחוק הגנת השכר, סכום מסויים משכר העבודה של העובד אינו ניתן לעיקול, להעברה או לשיעבוד בכל דרך אחרת.

סעיף 8(א) לחוק הגנת השכר קובע את מינימום השכר או הכספים המוגנים בפני עיקול, על-פי הרכב משפחתו של החייב. מצבו המשפחתי של חייב שהוא "עובד" ידוע בדרך-כלל למעבידו, ובהתאם לכך יכול המעביד לחשב את שכר העבודה המוגן של עובדו. לעומת זאת, המידע בדבר מצבו המשפחתי של חייב אינו נמצא תמיד בידי הצד השלישי.

נראה כי על המחוקק או מחוקק-המשנה לתת את דעתם על הקשיים הנ"ל ולמצבים המגוונים העשויים להתעורר בחיי הכלכלה היום-יומיים, ולקבוע הסדרים נאותים, אשר מגמתם מחד לשמור על המטרה הסוציאלית שבסעיף 8(א) לחוק הגנת השכר ומאידך גיסא לוודא שרצונו הלגיטימי של בעל החוב לגבות את הכסף המגיע לו מהחייב בדרך נוחה ואפקטיבית לא יסוכל.


עמוד 289 בספר:


פיצויי פיטורים אינם ברי עיקול {ב"ש (חי') 1090/96 ירון אורון נ' אסתר אורון, תק-מח 96(3), 1128 (1996)}. לתשומת-ליבנו כי פיצויים המשולמים על-ידי מבטח בגין נזקי גוף אינם פטורים מעיקול {בר"ע 75/71 הרי פלדמן נ' שרגא רוזין, פ"ד כה(2), 29 (1971)}.

סעיף 26(א) לחוק פיצויי פיטורים נועד להגן על כספים שהפקיד המעביד למטרת תשלום פיצויי פיטורים לעובדים, מפני נושיו של המעביד, ולחסום את הדרך בפניהם מלשים ידיהם על כספים אלה, והוא לא נועד להגן על העובדים מנושיהם הם {בר"ע (חי') 1378/97 עויסאת עסאם נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-מח 98(2), 548 (1998)}.

תשמישי קדושה אינם ברי-עיקול. אולם כלים נאים אחרים הגם שמשמשים לענייני קדושה ברי עיקול הם.

4. סדרי דין
על סדרי הדין בהגשת הבקשה חלות הוראות התקנות בדבר צורת הגשת הבקשה {בקשה בכתב} וכן הוראות בדבר הגשת בקשה לסעד זמני בכלל {לעניין האחרון נעיר כי בכל הקשור לחילוט ערובה שהופקדה בבית-המשפט יש לפנות להוראות פרק כ"ח לתקנות סדר הדין האזרחי העוסקות בסעד זמני וכפי שדנו בתחילת החיבור בהרחבה}.

הדיון בבקשה במעמד צד אחד מתבררת ממצוות תקנות 366 ו- 367 לתקסד"א.

בקשה למתן סעד זמני תידון במעמד הצדדים, אולם רשאי בית-המשפט ליתן צו על-פי צד אחד, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש


עמוד 290 בספר:

סביר שההשהיה שבקיום הדיון במעמד הצדדים תסכל את מתן הצו או תגרום למבקש נזק חמור.

יש לפרט באורח מדוייק, תוך צירוף הוכחות, רשימת נכסי החייב לגביה נתבקש עיקול. משלא נעשה כן הרי כאשר רק עצם הבקשה להטלת עיקול הייתה מוצדקת - לא תוטלנה הוצאות {בש"א (יר') 1557/98, ת"א (יר') 1501/98 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' א' סופר דרייב בע"מ ואח', תק-מח 98(3), 2497 (1998)}.

תקנה 363(ב) לתקסד"א {"להבטחת ביצוע פסק-הדין בעת מתן פסק-הדין או בתכוף לאחריו"} מעגנת בה את שיקול-דעתו של בית-המשפט ליתן צו עיקול זמני על-פי בקשה בעל-פה של בעל הדין.

בקשת העיקול בעל-פה במקרים המנויים בתקנה שלעיל אפשרית ואינה דורשת עוד ראיה ועל-כן מובנת היא מאליה שכן בעת הגשתה כבר קיימת בפני בית-המשפט תשתית ראייתית וגרסה ברורה של כל הצדדים.

5. בקשה לביטול צו עיקול זמני
בקשה לביטול צו עיקול תוגש תוך 30 יום מיום שהומצא לצד צו העיקול.

בקשה זו מוגשת כבקשה בכתב על כל המשתמע מן התקנות לגבי האופן שבו תהא בקשה כזו ערוכה. כך למשל, יש לפרט בבקשה כזו אף את האסמכתות המשפטיות העומדות ביסוד הבקשה.


עמוד 291 בספר:


תצהיר שכל כולו אמירה "אני מכיר את העובדות, את הקשר העסקי בין המבקשות למשיבות, פרטי הבקשה לביטול העיקול הזמני במלואם וכן את הנספחים שצורפו לבקשה והריני מצהיר כי כל האמור בבקשה לרבות על נספחיה הינו אמת ונכון", הינו תצהיר פסול מלשמש בסיס לבקשה לביטול צו עיקול {בש"א (חי') 5388/98 אליהו צרפתי נ' חברת המלח לישראל, תק-מח 98(3), 828 (1998)}.

משנודעו, אגב הדיון, בבקשת הביטול, עובדות מהותיות שלא היו בידיעת בית-המשפט בעת מתן צו העיקול במעמד צד אחד, יבוטל העיקול {בש"א (חי') 5388/98, ת"א (חי') 1170/98 אליהו צרפתי נ' חברת מלח לישראל, תק-מח 98(3), 831 (1998)}.

הדיון בבקשת הביטול אינו אלא המשך הדיון בבקשה המקורית להטלת העיקול. על-כן, נטל השכנוע רובץ על המבקש המקורי, כלומר מבקש העיקול, וסדרי הדין בבקשת הביטול הינם הסדרי הדיון בבקשה המקורית, כאילו הוזמן המשיב לכתחילה לדיון בבקשה.

אכן אם בדיון בבקשת הביטול ימנע המשיב מלהביא ראיות יכול שעל יסוד "המסמך" או הראיות המהימנות המקימות זכות לכאורה ושאר הנסיבות המפורטות בתצהירו של המבקש המקורי, שבית-המשפט או הרשם, יקבע שהמבקש עמד בנטל השכנוע ויקיים את הצו, אך מאידך גיסא אפשרי הדבר, שבין על יסוד חומר הראיות בתצהיר שניתן לתמיכת בקשת הביטול, ובין על יסוד חקירתו של המצהיר מטעם מבקש העיקול, יוכל מבקש הביטול "לטעת ספק" בצדקת התביעה או בטענת מבקש העיקול כי אי-מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק-הדין, ובמקרה זה יבטל בית-המשפט או הרשם את צו העיקול.


עמוד 292 בספר:


כאמור, לבקשה יסופח תצהיר לאימות העובדות. ואולם כבר נפסק בפרשת דן מרגלית {רע"א 8420/96 דן מרגלית נ' משכן, בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא(3), 789 (1997)} שעובדת אי-צירוף תצהיר אין בה כדי לפגוע בזכותו של הצד המבקש לבטל את צו העיקול לטעון נגד הצו ולהוכיח ולו מתוך ראיות המבקש כי לא היה מקום ליתן הצו מלכתחילה או כי יש טעם בכך להטלת ספק הן בצדקת התביעה והן ביסוד השני של "אי-הכבדה".

אין מניעה כי על יסוד חקירתו של המצהיר מטעם מבקש העיקול, יוכל מבקש ביטול העיקול, "לטעת ספק" בטענת מבקש העיקול כי אי-מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק-הדין {רע"א 5935/97 רוני סיני ואח' נ' יעקב גלנץ ואח', פ"ד נב(1), 193 (1998)}.

דיון בבקשה לביטול יתקיים במעמד שני הצדדים, משלא פעל בית-משפט כך דין החלטתו להתבטל {רע"א 6343/98 ג'ון הלשטוק ואח' נ' ר' הלשטוק בע"מ, תק-על 98(4), 319 (1998)}.

נעיר כי למבקש ביטול צו העיקול שמורה לכאורה הזכות לחקור את החתום על התצהיר הנספח לבקשה להטלת העיקול הזמני. לכן, כאשר זכות זו נשללה ממבקש ביטול הצו, מן הראוי הוא לבטל את ההחלטה באשר להטלת העיקול הזמני.

שינוי נסיבות בגין מצב בריאותו של הנתבע יכול לשמש עילה לביטול או לצמצום צו העיקול {בש"א (חי') 1336/99, ת"א (חי') 1328/95 יורם הורביץ נ' בנק לאומי לישראל, תק-מח 99(2), 1282 (1999)}.


עמוד 293 בספר:


6. פקיעתו של צו העיקול
סעד זמני יפקע בהתקיים אחד המקרים להלן:

הראשון, עם הפסקת התובענה; עם ביצוע פסק-הדין או בתום המועד שנקבע בו, לפי המוקדם.

השני, אם הצו הזמני ניתן לפני הגשת התובענה והמבקש לא הגיש לבית-המשפט את התובענה במועד כאמור בתקנה 363(א) לתקסד"א.

השלישי, אם הצו הזמני ניתן במעמד צד אחד, למעט צו מניעה זמני, ולא הומצא למשיב במסירה אישית כאמור בתקנה 367(ב) לתקסד"א, זולת אם בית-המשפט קבע אחרת, מטעמים מיוחדים שיירשמו.

הרביעי, עם ביטולו על-ידי בית-המשפט {ראה גם תקנה 370 לתקסד"א}.

הפרת החובה למסור את צו העיקול במסירה אישית תוך 3 ימים, היא רבת חשיבות בתקופתנו בעידן החוקתי, שבו צו עיקול פוגע בזכות הקניין ויש לבצעו ולהפעילו באופן מידתי, בזהירות ובמידה התואמת והולמת בדיוק את הוראות תקנות סדר הדין האזרחי.

המסירה נועדה ליידע את הנתבע ואת המחזיק בדבר עיקול שהוטל על נכסיהם, כדי למנוע פגיעה ברכושם, ללא ידיעתם והבנתם לגבי המתרחש {ת"א (ת"א) 509/92 גונן נ' ניקוב מחשבים (ישראל) בע"מ, תק-מח 1992(3), 910 (1992)}.


עמוד 294 בספר:


לפיכך, אי-מסירת הצו כנדרש הינה הפרת חובה שבדין ושתוצאותיה הינה אחת, דהיינו פקיעת הצו {בש"א (ת"א) 20473/03 פניגזון עובד יחיאל נ' בנק דיסקונט, תק-מח 2003(4), 3167 (2003); בש"א (יר') 45/04 עיריית מעלה אדומים נ' אליהו בקאל ו- 7 אחרים, תק-של 2004(4), 135 (2004)}.

כאשר פקע הצו הזמני, יהיה בית-המשפט הדן בתובענה רשאי, לאחר שנתן לצדדים הנוגעים בדבר הזדמנות להשמיע את טענותיהם, להורות על חילוט העירבון, כולו או מקצתו, בין לפני מתן פסק-הדין ובין לאחריו, לטובת מי שאליו מופנה הצו, אם ראה כי נגרמו לו נזק או הוצאות עקב מתן הצו, וכי הבקשה לא הייתה סבירה בנסיבות העניין. חילוט העירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם.

חילוט העירבון אינו גורע מזכותו של מי שהעירבון חולט לטובתו להיפרע בשל נזקיו, באמצעות הערובה במסגרת ההליך או בדרך של הגשת תובענה חדשה לפי כל דין, ובלבד שלא ישולם פיצוי יתר.

לא הוגשה לבית-המשפט תובענה או בקשה לפיצויים בגין נזק עקב מתן הצו הזמני, בתוך שישה חודשים מהמועד שפקע הצו הזמני, יוחזר למבקש כתב הערבות. בית-המשפט רשאי לקבוע מועד אחר אם ראה שהדבר מוצדק, מטעמים מיוחדים שיירשמו.

הופקד עירבון ולא חולט או חולט מקצתו - תוחזר יתרת העירבון למבקש בתוך שישים ימים מהמועד שפקע הצו הזמני. הוגשה בתוך שישים הימים בקשה לחילוט העירבון, רשאי בית-המשפט לעכב את החזרת העירבון עד למתן החלטה בבקשה.


עמוד 295 בספר:


לא ביקש המבקש אישור העיקול כאמור בתקנה 378 לתקסד"א יהא העיקול בטל לגבי כל נכס שהמחזיק לא הודה שהוא מצוי בידו.

ב- תמ"ש (ת"א) 44501/02 {סמדר גולדיאק נ' יואב גולדיאק, תק-מש 2003(1), 451 (2003)} נדון ערעור על החלטת הרשם לפיה ביטל הרשם את צו העיקול מחמת סיבה דיונית גרידא, והיא: אי-המצאת הצו, כמו-גם הבקשה וצרופותיה, למשיב, בניגוד להוראות שבדין. הערעור נדחה.

זכותו הבסיסית של הנתבע היא לדעת, ישירות ובמהירות, אודות ההליכים שננקטו כנגדו וזאת, על-מנת לאפשר לו להתגונן ולנסות לבטל ולמצער, להמיר את צו העיקול, על-מנת להקטין את נזקיו {ת"א (עכו) 2384/00 מועדי נ' תאבת חברה לאבן וגרניט בע"מ, דינים שלום יז 214}.

דומה שלא יכולה להיות עוד מחלוקת, כי אי-מילוי הוראות תקנה 367(ב) ו- 370 לתקסד"א, מפקיעות את צו העיקול מעצמו. משלא הומצאו מסמכי העיקול תוך שלושה ימים מיום הטלתו - פקע העיקול.

7. אישור העיקול והמחזיק
זנח התובע את העיקול, לאחר שהכחיש המחזיק כי נכסי הנתבע בידיו, מתבטל העיקול מאליו, שהרי למעשה לא נפתחה כלל חזית בין התובע לבין המחזיק {י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה חמישית), 543}.

בטלותו של העיקול הינה מיידית והמחזיק רשאי להתעלם מקיומו, כאילו מלכתחילה לא הוטל. המחזיק הינו צד חיצוני לסכסוך שבין הצדדים והמצב


עמוד 296 בספר:

המשפטי הינו ברור וודאי עבורו. כלומר, משלא הוגשה בקשה לאישור העיקול במועד, בטלים העיקולים ולשם כך אף אין צורך בהחלטה שיפוטית נוספת.

טעות או השמטה של בעל דין בשכחו לבקש אישור עיקול, אינה מזכה אותו בתיקון פסק-הדין בהתאם לסעיף 81(א) לחוק בתי-המשפט. עתירה מאוחרת לאישור עיקול - תידחה {ת"א (חי') 11133/97 בנק לאומי לישראל נ' מ.ד.פ הדבקות בע"מ, תק-מח 98(1), 1073 (1998); ע"א 6181/93 עורך-דין סולומונוב ואח' נ' שרבני משה ואח', תק-על 92(2), 1780 (1992)}.

תיקונים לבקשה לאישור העיקול, אין בהם כדי לרפא, למפרע, את ההליך הפגום המקורי אשר במסגרתו נשלחה הודעה למחזיק שאינו קיים. דינה של בקשה לאישור עיקול זמני כדין כתב תביעה ודינו של מחזיק לעניין אישור העיקול כדינו של נתבע, בשינויים המחוייבים לפי העניין.

8. המרת העיקול או הערובה
תקנות סדר הדין האזרחי אינן קובעות סדרי דין לגבי אפשרות של המרת העיקול או המרתה של הערובה. אולם אין ספק שעל-פי הגיונם של דברים תוך ראיית מטרותיו של העיקול אל מול זכויות יסוד חוקתיות ניתן בהחלט לדבר על פרקטיקה נהוגה בשאלה זו.

ההלכה יצרה מאליה נסיבות בהן ניתן להמיר העיקול הזמני או הערובה, הכול לפי העניין.

סמכות זו מצויה ממילא גם בגדר סמכותו הטבעית של בית-המשפט לעשות דין צדק ובלבד שהוראות הדין לא תיפגענה בזכויות הצדדים לדיון תישמרנה


עמוד 297 בספר:

{ראה גם ע"א 96/60 היוגב אירגון פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' גרינברג, פ"ד יד(2), 1555 (1960); רע"א 1544/98 אזרואל מסעוד נ' שמשון גבאי, פדאור 98(2), 604 (1998)}.

9. צו עיקול בתביעת מזונות
תקנה 258יז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"258יז. צו עיקול בתביעת מזונות (תיקונים: התשנ"ה, התשנ"ז(2), התשנ"ט(2))
(א) צו עיקול בתביעת מזונות לא יעלה על סכום מזונות הנתבע לתקופה של שנתיים, אלא-אם-כן הורה בית-המשפט אחרת, מטעמים מיוחדים שיירשמו.
(ב) ניתן צו עיקול בתביעת מזונות וזכה התובע בתביעתו יפקע הצו בתום חמש שנים מיום מתן פסק-הדין.
(ג) צו עיקול שאושר בפסק-דין למזונות לפני שבית-משפט לענייני משפחה הוסמך לדון בתביעה באותו מקום, יפקע כאמור בתקנת-משנה (ב) או תוך שישה חודשים מיום שהוסמך כאמור בית-משפט באותו מקום, לפי המאוחר."

תקנה 258יז לתקסד"א קובעת את גדרי צו העיקול בתביעת מזונות, על פיה: צו העיקול לא יעלה על סכום המזונות הקבוע לתקופה של שנתיים, אלא מטעמים מיוחדים שירשמו; אם זכה התובע בתביעת המזונות, מוגבל תוקפו של צו העיקול ל- 5 שנים מיום מתן פסק-הדין.


עמוד 298 בספר:


אם אושר צו העיקול בפסק-דין למזונות לפני שבית-משפט לענייני משפחה הוסמך לדון בתביעה באותו מקום, יפקע צו העיקול תוך 5 שנים מיום מתן פסק-הדין או תוך שישה חודשים מיום שהוסמך כאמור בית-משפט באותו מקום, לפי המאוחר {ראה גם תמ"ש (משפחה ת"א) 10577-03-10 פלונית נ' אלמוני, תק-מש 2010(3), 115 (2010)}.

עיקול שבא להבטיח תביעת מזונות הוא עיקול מכוח תקנה 258יז לתקסד"א והיא תובענה כספית לכל דבר וסכומה הוא סכום המזונות הנדרש לחודש למשך 24 חודש וזה סכום התובענה לצורך העיקול, או לסכום אחר שבית-המשפט קבע. אם כך בתביעת מזונות יש להביא את השיקולים בחלק הכללי בפרק כ"ח לתקסד"א והם אלה: קיומה של עילת תביעה {תקנה 362(א) לתקסד"א}; קיומן של ראיות לכאורה לחשש סביר שאי-מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק-הדין {תקנה 374(ב) לתקסד"א}; איזון אינטרסים - תוך שקילת שיקולים כלליים של מאזן הנוחות, תום-הלב והמידתיות הראויה במתן הסעד המבוקש {תקנה362(ב)(1) ותקנה 362(ב)(2) לתקסד"א}.

יחד-עם-זאת בבית-המשפט לענייני משפחה יש שינויים כפי שיפורטו להלן:

ראשית, ההגבלה הקיימת במתן צו עיקול בתביעת מזונות {כאמור בתקנה 258יז לתקסד"א} אינה קיימת בתביעה רכושית המוגשת לבית-המשפט למשפחה או תביעה כספית אחרת.

שנית, תצהיר התומך בבקשה לעיקול או בבקשה למתן צו עיכוב יציאה, בתובענה אזרחית - חייב להיערך בגוף ראשון, ואינו יכול להיות על-פי דרך אזכור מסמך אחר והפניה אליו {ראה תקנה 521 לתקסד"א}. אך התצהיר התומך בבקשה לעיקול או בבקשה למתן צו עיכוב יציאה, בתביעה המוגשת


עמוד 299 בספר:

בבית-משפט למשפחה - יכול להיות על דרך אזכור {מה שמכונה תצהיר בג"צי; תקנות 258ו(א) ו- 258ח(א) לתקסד"א; תקנה 521 לתקסד"א לא חלה על דרך הגשת התצהיר הנ"ל בבית-המשפט למשפחה}.

שלישית, צו העיקול בתביעת המזונות נשאר בתוקף למשך 5 שנים מיום מתן פסק-הדין.

מכאן, לאור השוני במהות התביעה ובמהות העיקול שנועד להבטיח 24 חודשי מזונות, אין לכרוך עיקול שנועד להבטיח ביצוע פסק-דין למזונות בעיקול שניתן לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון שנועד בתכליתו לשמר את המצב הקיים {ראה בש"א (משפחה קר') 4228/07 פ.נ נ' פ.מ, תק-מש 2007(4), 355, 358 (2007)}.