קניין רוחני - זכויות יוצרים, פטנטים וסימני מסחר

נדגיש כי ביום 11.4.13 תוקנה תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי ותקנות 468, 469 ו- 471 לתקנות סדר הדין האזרחי - בוטלו. לפיכך, יש לקרוא פרק זה בכפוף לתיקונים שבוצעו בתקנות סדר הדין האזרחי {ראה גם פרקים 4 ו- 5 בחיבור זה הסוקרים את הדין החדש}.

לסכסוכים משפטיים סביב הפרת זכויות קנייניות של זכויות יוצרים, פטנטים וסימני מסחר, יש מספר אספקטים. האחד, אספקט של ההכרה בזכות הקניינית של התובע; השני, אספקט של הנזק שנגרם אגב הפרתה של הזכות הקניינית והתוצאה של הפרה כזו. גישת בתי-המשפט בבואם לעכב פסק-דין שקבע את הזכות הקניינית הינה מחמירה.

על-כן יש לבדוק כל מקרה על-פי נסיבותיו המיוחדות, היקף הנזק שנגרם ומשך הפרתה של הזכות הקניינית והאם במסגרת ההליך המשפטי נבלמה ההפרה ומוזער הנזק בין על-ידי צו מניעה או בדרך אחרת.

ב- ע"א 4926/01 {אגודת הכורמים נ' חברת הכרם בע"מ, תק-על 2001(3), 2260 (2001)} קבע בית-המשפט:

"המערערת, הידועה בשם "כרמל מזרחי", מחזיקה בשני סימני מסחר (שמספריהם 75775 ו-75974), הכוללים את המילה "תירוש". סימנים אלה כפופים להסתייגות, הרשומה בפנקס סימני המסחר, ולפיה 'רישום סימן מסחר זה לא ימנע מאחרים שימוש מתאר בתום-לב במהלך הרגיל של המסחר במילה 'תירוש"'.

אגב דיון שהתקיים לפניו בבקשת המשיבה 1 (להלן: המשיבה) לביטול סימני המסחר האמורים, במהלך חקירתו הנגדית של עד, החליט רשם סימני המסחר למחוק את המילה "תירוש" מסימני המסחר הרשומים. החלטתו זו ניתנה בעקבות הערת בא-כוח המערערת, כי הוא עשוי לנקוט הליכים נגד מי שישתמש בשם "תירוש".

המערערת הגישה לבית-משפט זה ערעור על החלטת הרשם. במסגרת ערעורה הגישה את הבקשה שלפניי, לעיכוב ביצועה של ההחלטה, וזאת לאחר שבקשת עיכוב ביצוע שהגישה לכב' הרשם נדחתה.

המערערת טוענת, בין היתר, כי בהחלטת הרשם, ששללה ממנה זכות קניינית רשומה, נפלו פגמים דיוניים חמורים המצדיקים את ביטולה. בעיקר היא מלינה על-כך שההחלטה נפלה מבלי שניתנה לה הזדמנות נאותה להתגונן מפניה. כן היא טוענת שאם לא יעוכב ביצוע ההחלטה עלול להיגרם לה נזק בלתי-הפיך על-ידי מתחריה. עוד טוענת המערערת, כי לערעורה סיכויים טובים וכי מאזן הנוחות נוטה באופן חד-משמעי לטובתה, שכן למשיבה ייגרם נזק מועט ביותר, אם בכלל, מעיכוב הביצוע.

בתגובתה טוענת המשיבה, כי '(למערערת) מעולם לא הוענק מונופול בעצם המילה 'תירוש' והחלטתו של הרשם לא החסירה ולא מיעטה מההגנה הנתונה למוצריה'.

לדבריה, בקשת המערערת אינה אלא ניסיון להשיג בעלות במונח "תירוש", זכות שמעולם לא הוקנתה לה. כן היא טוענת, כי היענות לבקשה משמעה 'מניעת אפשרות מכירתו של תירוש ענבים בשוק המקומי'. בתגובת המשיבה אין התייחסות לטענות המערערת בדבר פגיעה בזכויותיה הדיוניות. כן אין המשיבה מפרטת איזה נזק ייגרם לה עצמה מעיכוב ביצועה של ההחלטה.

דין הבקשה להתקבל. עיון בפרוטוקול הדיון שהתנהל בפני כב' הרשם מעלה לכאורה, כי החלטתו אכן ניתנה תוך חריגה ממשית מסדרי הדין. בכך אין, כמובן, כדי להעיד שההחלטה לגופה אינה נכונה - שאלה שלגביה אינני נוקט כל עמדה - אלא שדי בפגמים הדיוניים בהם לקה ההליך בו נתקבלה ההחלטה כדי להצדיק את השהיית ביצועה עד להכרעה בערעור. אין בידי לקבל כי עיכוב הביצוע ימנע מכירתו של תירוש ענבים בשוק המקומי. ראשית, מכירה זו אינה בהכרח תלויה בשימוש במילה "תירוש". שנית, ההסתייגות הרשומה בפנקס סימני המסחר מאפשרת את השימוש במילה "תירוש" בכפוף לתנאים האמורים בה.

ושלישית, אם אמנם צודקת המשיבה בטענתה, כי גם קודם לכן לא הייתה למערערת זכות בלעדית לשימוש במילה "תירוש", וכי החלטת הרשם לא החסירה דבר מן ההגנה על מוצריה, הרי שגם לשיטתה עיכוב ביצועה של ההחלטה אינו מעלה ואינו מוריד. לכך מצטרפת העובדה שהמשיבה לא טענה לנזק העלול להיגרם, לה עצמה, כתוצאה מעיכוב הביצוע.

הבקשה מתקבלת. החלטת רשם סימני המסחר מעוכבת בזה עד להכרעה בערעור."

ב- רע"א 8113/00 {דפנה שפר ואח' נ' תרבות לעם (1995) בע"מ, פ"ד נה(4), 433 (2001)} נענתה בקשה לעכב עד לערעור את החלטת בית-המשפט בדבר השבת ספרים שנתפסו על-ידי התובעים. בית-המשפט קבע בהאריכו את צו העיכוב:
"1. המבקשים הינם יורשי זכויות היוצרים של הבלשן המנוח אברהם אבן שושן ז"ל (להלן: המנוח). בין השאר, ירשו המבקשים את זכויות היוצרים במילון העברי-עברי (להלן: המילון). מילון זה הודפס - מאז יצא לראשונה לאור בשנים 1952-1948 - על-ידי הוצאת קריית ספר בע"מ (להלן: "ההוצאה לאור"), על-פי הסכמים עם המנוח.

המנוח נפטר בשנת 1984. במהלך שנת 1993 שלחו המבקשים להוצאה לאור הודעה המבטלת את ההסכמים עמה. בעקבות הודעת הביטול התבררו בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב תביעות הדדיות של הצדדים. במסגרת תביעתם של המבקשים, הם עתרו למתן צו מניעה זמני שיאסור על ההוצאה לאור את המשך הפצת יצירותיו של המנוח עד למתן פסק-הדין. בית-המשפט המחוזי (כב' השופט א' שטרוזמן) דחה את הבקשה.

ביום 22.12.98 ניתן לזכות המבקשים על-ידי בית-המשפט המחוזי (כב' השופטת א' חיות) פסק-דין המצהיר על תוקפה של הודעת הביטול שנשלחה על-ידי המבקשים. כמו-כן נפסקו לטובת המבקשים פיצויים בסכום של עשרה מליון ש"ח בגין הפרת זכויות היוצרים בתקופה שמיום ביטול ההסכמים.

2. המשיבה 1 (להלן: המשיבה) עוסקת בהפצה, בשיווק ובמכירה של ספרים, ושיווקה במשך שנים רבות את סדרות המילונים של המנוח, אותן רכשה מן ההוצאה לאור. המחלוקת בין המבקשים - לבין המשיבה נסבה בעיקרה אודות עותקים של המילון, אותם רכשה המשיבה מן המוציא לאור לצורך שיווקם. בין הצדדים התנהלה תכתובת ענפה אודות עותקים אלה, במסגרתה טענו המבקשים כי בהיותם בעלי זכויות היוצרים במילון, מפרה המשיבה את זכויותיהם על-ידי שיווק המילונים. המשיבה, מצידה, טענה כי היא רכשה את המילונים שברשותה בתום-לב ובתמורה עוד בטרם ניתן פסק-הדין לזכות המבקשים.

על רקע מחלוקת זו הגישו המבקשים ביום 19.7.00 כנגד המשיבה וכנגד מנהלה, המשיב 2, תביעה לצו מניעה קבוע ולמתן חשבונות. במקביל עתרו המבקשים למתן סעדים זמניים במעמד צד אחד. בין השאר נתבקש בית-המשפט למנות את באי-כוח המבקשים לכונסי נכסים זמניים, לאפשר להם להיכנס לחצרי המשיבה ולתפוס את כל העותקים, לגביהם נטען כי הם מפרים את זכויות המבקשים.

בית-המשפט המחוזי (כב' השופטת ש' סירוטה) נעתר לבקשה, ונתן את הצו המבוקש במעמד צד אחד. בהתאם לצו ערכו כונסי הנכסים שמונו על-ידי בית-המשפט "פשיטה" על עסקה של המשיבה, ונטלו עימם למעלה מאלף סדרות של מילונים, וכן חשבוניות המתייחסות לשיווק המילונים.

ביום 13.8.00 הגישו המשיבים בקשה לביטול הסעדים הזמניים שניתנו במעמד צד אחד, ולהשבת העותקים שנתפסו.

3. בית-המשפט המחוזי (כב' השופט י' זפט) החליט לבטל את הצו הארעי ולהורות על השבת כל שנלקח מן המשיבה בפעולת כונסי הנכסים. החלטתו של בית-משפט קמא (להלן: ההחלטה) נשענה על מספר נימוקים. בין השאר קבע בית-המשפט כי המבקשים הסתירו מבית-המשפט, במסגרת בקשתם למתן צו במעמד צד אחד, עובדות מהותיות, כי המבקשים השתהו בפנייתם לבית-המשפט, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים. עוד הביע בית-המשפט את דעתו כי במקרה זה חלה תקנת השוק על העותקים שרכשו המשיבים, בתמורה ובתום-לב ממי שעיסוקו בכך.
על החלטה זו עתרו המבקשים כי תינתן להם רשות לערער. עוד עתרו המבקשים לעיכוב ביצועה של ההחלטה, ובקשה זו היא המונחה לפני. בית-המשפט העליון (כב' השופטת א' פרוקצ'יה) ביקש את תגובת המשיבים, והורה על עיכוב ביצוע ארעי של החלטת בית-המשפט המחוזי, עד למתן החלטה אחרת.

4. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ומבלי לחוות דעה בשאלת תחולתה של תקנת השוק בנסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי יש להותיר את צו עיכוב הביצוע על כנו, עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור לגופה. במצב הדברים שנוצר, קיים חשש כי אם יושבו העותקים נשוא המחלוקת למשיבה, וישווקו על ידה, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ותביעת המבקשים לממש את זכויות הבעלות שלהם בעותקי היצירה תסוכל כליל.

לאור האמור, מוארך בזאת תוקפו של צו עיכוב הביצוע של החלטת בית-המשפט המחוזי, וזאת עד למתן החלטה אחרת על-ידי בית-משפט זה."

ב- בש"א 165/94 {רוחמה רובינשטיין ואח' נ' עין טל (1983) בע"מ ואח', תק-על 94(1), 386 (1994)} קבע בית-המשפט:

"לפני בקשה לעיכוב ביצוע של שני פסקי-דין חלקיים והחלטות שניתנו על-ידי כב' הנשיא וינוגרד בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, ב- ת"א 1501/83.

בהחלטה מיום 22 באפריל 90 תיאר כב' השופט א' וינוגרד את התסבוכת שנוצרה בתיק זה:

'אם יש צורך בדוגמה לתסבוכת משפטית הנובעת מקבוצת החלטות של בתי-משפט שדנו באותה סוגיה ואמרו דברים המשתמעים, לכאורה, כדברים והיפוכם, הרי תיק זה יכול לשמש דוגמה כזו. צר לי שבשל שכחות או אי-התייחסות מפורשת או אמירות אגב בהחלטות שונות לנשוא עניין זה, שניתנו בערכאות השונות, נוצרה תסבוכת, מעין פקעת של חוטים שצריך סבלנות רבה כדי להתיר אותה.'

לצורך ההכרעה שלפנינו נסקור בקצרה את העובדות הצריכות לענייננו. המבקשת מס' 1 - הגב' רובינשטיין ואחיה, מר רוזנברג המשיב מס' 2 הקימו בשנת 74 חברה לצורך ניצול ושיווק פטנטים שהגה מר רוזנברג (עין טל בע"מ (בפירוק) - המשיבה 4). בשנת 79 חל קרע בין השותפים ומר רוזנברג פנה בבקשה לפירוק החברה. בין הגב' רובינשטיין ואחיה מר רוזנברג התגלעה מחלוקת בשאלת הבעלות על פטנטים שונים אותם המציא המערער. התדיינות זאת הגיעה עד לבית-משפט זה (ע"א 520/80, 652 פרץ רוזנברג נ' רוחמה רובינשטיין ואח', פ"ד לח(1), 85 (1984) וכן ד"נ 2/84 פרץ רוזנברג ואח' נ' רוחמה רובינשטיין ואח', פ"ד לח(3) 689 (1984) ובית-המשפט קבע כי כל הפטנטים שהוגשו לרישום עד למועד הגשת הבקשה לפירוק החברה הם בבעלות משותפת בחלקים שווים של המערער והמשיבה. ברם, עוד לפני החלטתו של בית-המשפט העליון בשאלת הבעלות על הפטנטים רכשה חברת עין טל (1983) בע"מ (המשיבה מס' 1 לפנינו) את הנכסים, הזכויות וההתחייבויות שהיו שייכות לחברה שבפירוק (ההסכם נערך ב- 20 בנובמבר 82). בתמורה לכך שילמו המשיבים סך של 655,000 דולר לקופת החברה שבפירוק.

חברת עין טל (1983) בע"מ ומר רוזנברג (המשיבים 1, 2 שלפנינו) הגישו תביעה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב כנגד הגב' רובינשטיין בטענה כי במסגרת הרכישה בשנת 1982 הועברו לרשותם גם זכות הניצול הייחודית בפטנטים שהיה לחברה בפירוק מתוקף רישיון ייחודי מאת בעלי הפטנטים.

התביעה עוסקת בטענת הפרת פטנט של מתז וממטרה מסתובבת. לטענת התובעים, הנתבעים מפירים את זכויות הפטנט בכך שהם מיצרים ומשווקים את המוצרים נשוא הפטנט. מנגד טענו הנתבעים כי לא הייתה כלל לחברה שבפירוק זכות שימוש בפטנט שכן הזכות פקעה עם הפירוק, מכוח ההסכם שבין האח והאחות - נ/19 וממילא לא יכלה עין טל (1983) בע"מ לרכוש אותה. לפיכך עדיין הנתבעת היא בעלים במשותף של הפטנט ועל-כן היא זכאית לנצלו.

בית-המשפט קמא קבע כי זכויות השימוש הבלעדיות בפטנטים הנידונים שייכות לחברה התובעת (המשיבה 1).

לאור זאת החליט בית-המשפט כדלקמן:

'1. בית-המשפט מחייב את הנתבעות להגיש דו"חות הערוכים על-ידי רואה חשבון על הייצור והמכירה של המוצרים הבנויים בהתאם לפטנטים לרבות הכמויות שמכרו מכל אחד ואחד מהם, מחירי המכירה והרווחים שהפיקו מתאריך 21 בנובמבר 82 ועד ליום סיכום הדיווח.
2. יצא צו מניעה האוסר על הנתבעות להפר את הפטנטים נשוא התביעה.
3. לתובעת נפסקו הוצאות ושכר טרחת עורך-דין על חשבון מה שייפסק לה בסוף ההליך בסך של 120,000 ש"ח.'

בית-המשפט קבע כי 'בנסיבות העניין אני סבור שאין כל הצדקה לעכב את הביצוע ואני דוחה בקשת עורך-דין לוי בנדון'.

המבקשים פנו לבית-משפט זה בבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטות הנ"ל. לדברי המבקשים 'יש להם סיכוי סביר ביותר לזכות בערעור'. בעניין זה סומכים המבקשים את יתדותיהם בין היתר על החלטת בית-המשפט העליון מפי כב' השופט מ' שמגר (ב- ע"א 520/80, 635/80 הנ"ל בראש עמ' 105) כי '17(ה) זכות הניצול הבלעדית, בכל הפטנטים המשותפים שהייתה נתונה ב- נ/19 לחברת עין טל, פגה עם מתן צו הפירוק'.

לטענת המבקשים, מאחר שרכישת נכסי החברה שבפירוק על-ידי המשיבים נעשתה לאחר מתן צו הפירוק הרי שנכסי החברה שבפירוק לא כללו את זכות הניצול הבלעדית, שכן זכות זו פגה עם צו הפירוק, וממילא לא נמכרה זכות זו לחברת עין טל (1983). בית-המשפט קמא לא התעלם מטיעון זה ולמרות זאת החליט את אשר החליט, באומרו:

'מסקנה זו (של בית-המשפט העליון (בסעיף 17(ה) המובאת לעיל – צ 'ט') לא הייתה תוצאה של דיון משפטי או תוצאה של בחינת טענות הצדדים אלו מול אלו והכרעה בהן, אלא תוצאה של הסכמה בנקודה זו בין בעלי הדין. אולם בהביעם הסכמה זו - ככל שהיא מחייבת את הצדדים עצמם - לא הביאו הצדדים לפני בית-המשפט העליון את העובדה החשובה שהזכויות הללו נמכרו בינתיים לצד שלישי - היא חברת עין טל (1983)… אני סבור, איפוא, שלקביעת בית-המשפט העליון בסעיף 17(ה) של פסק-דינו, אין כל משמעות לגבי עין טל (1983) ... זכויות השימוש שהיו לעין טל (בפירוק - צ' ט') אכן עברו אליה עם מתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון.'
לא כאן המקום לדון בשאלה זו לגופה, ומקומה יכירנה בערעור עצמו.

2. עלי לבחון האם ראוי לעכב את הביצוע במקרה שלפנינו. תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת:

'הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים.'

גם הפסיקה קבעה לא אחת כי:

'הכלל הוא כי פסק-דין יש לבצע עם הינתנו בערכאה ראשונה ועל-מנת להצדיק עיכוב ביצועו על המבקש זאת להצביע - ולשכנע - על קיומם של שני תנאים מצטברים: ראשית, כי קיימים סיכויים טובים להצליח בערעור, שנית כי אם יזכה בערעור יהא מן הנמנע או קשה להחזיר את המצב לקדמותו או כי ביצועו המיידי יגרום למערער נזק שאינו ניתן לתיקון.' (ב"ש 227/87 קרן כימיקלים בע"מ ואח' נ' ויטקו כימיקלים בע"מ, פ"ד מא(1), 713, 715 (1987)).

הפרקליט המלומד של המבקשת השקיע מאמץ רב הן בכתובים והן בטיעוניו בעל-פה כדי להראות שפסק-הדין שניתן שגוי וכי טובים סיכוייו להצליח בערעור. אולם אינני יכול לומר שעל פני פסק-הדין מתגלות טעויות יסודיות כאלה 'היוצרות סבירות גבוהה כי הערעור יתקבל' (כלשון כב' השופט י' מלץ ב- בש"א 515/89).

זכות הניצול של הפטנט היווה 'מרכיב עיקרי, בהכנסותיה של חברת עין טל ועליו עיקר פרסומו'. (כדברי כב' הנשיא מ' שמגר בפסק-דינו בעניין פרץ רוזנברג הנ"ל, בעמ' 88). לכאורה, קשה לראות שמי שקונה נכסי חברה שבפירוק כ"עסק חי" ומשלם 655,000 דולר עבור הרכישה, לא יקנה את 'המרכיב העיקרי, בהכנסות החברה' ושעליו "עיקר פרסומה". לכאורה נראה איפוא שצדק בית-המשפט קמא בקובעו כי כשקנו המשיבים את החברה "כעסק חי" גם את זכות השימוש הבלעדית בפטנטים קנו.

המבקשות טוענות כי מאחר ומדובר בפטנט 'שכמעט פג תוקפו' הרי שהתועלת שתצמח למשיבים באם תוענק להם הזכות הבלעדית לשימוש בו הינה מוגבלת ו"אינה שקולה כנגד הנזק שיגרם למבקשים".

אין לקבל טענה זו.

אדרבא, העובדה כי נותר זמן קצר בלבד לחיי הפטנט מחזקת את הדעה כי יש לתת לתובעת (המשיבה) ליהנות מזכות הניצול של הפטנט לפחות במשך הזמן הקצר שעוד נותר לה ליהנות ממנו. אם יינתן עיכוב ביצוע כבקשת המבקשים ייווצר מצב בו המשיבים לא יוכלו עוד ליהנות מזכותם הבלעדית בניצול הפטנט, דבר אשר נמנע מהם במשך עשר שנות התדיינות. אשר-על-כן אין לדחות את ביצוע צו המניעה.

בנוגע לבקשתם לעיכוב רישום זכות ניצול הפטנט על-שם המשיבים - גם בעניין זה לא נראה לי כי יגרם נזק בלתי-הפיך אם זכות זו תירשם על-שם המשיבים.

אשר לבקשה לעיכוב הגשת הדו"חות הכספיים, טוענים המבקשים כי המדובר בהגשת דו"חות לחברה מתחרה אשר עלולה לנצל את האינפורמציה כדי להשיג יתרונות מסחריים. נראה לי כי גם בעניין זה אין להיעתר לבקשת עיכוב הביצוע. בא-כוח המשיבים הצהיר בפני כי הוא נכון להסכים שהדו"חות יועברו לעורכי-הדין אשר ישמרו על סודיות הפרטים המסחריים הגלומים בדו"ח. לפיכך אני מורה כי הדו"חות יועברו לבאי-כוח המשיבים אשר יוכלו לעיין בהם אולם ימנעו ממסירה למשיבים של אינפורמציה בעניינים מסחריים שאינה נחוצה לקיום צו בית-משפט קמא.

ביחס לבקשה לעיכוב ביצוע תשלום שכר טרחת עורך-דין נראה לי כי גם בעניין זה אין להיענות לבקשת עיכוב הביצוע. לא שוכנעתי שאם יתקבל הערעור לא יוכלו המבקשים להיפרע מן המשיבים.

סיכומו של דבר: אמנם בית-המשפט שלערעור מוסמך לעכב ביצוע פסק-דין (תקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי) אולם זהו חריג ונטל השכנוע מוטל על הצד המבקש מבית-המשפט לסטות מהכלל הרגיל (ב"ש 633/82 רחל כהן נ' דני כוזהינוף ואח', פ"ד לו(3), 678, 681).

במקרה שלפנינו לא הרימו המבקשים נטל זה ולפיכך בקשתם לעיכוב ביצוע נדחית."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

קניין רוחני - זכויות יוצרים, פטנטים וסימני מסחר