מורה דרך לענייני צוואות (עריכת צוואות והתנגדויות)
הפרקים שבספר:
- פתח דבר
- מהי צוואה?
- החשיבות בעריכת צוואה
- החופש לצוות
- הצוואה מעשה אישי
- צורות הצוואה
- צוואה בכתב יד
- צוואה בעדים
- הפקדת צוואה
- צוואה בפני רשות
- צוואה בעל-פה - צוואת שכיב מרע
- מי אינו יכול לשמש כעד לעשיית צוואה?
- נטל ההוכחה
- צוואה שנעשתה על-ידי קטין, פסול-דין, מי שלא ידע להבחין בטיבה של צוואה וחולה נפש
- אונס, איום, השפעה בלתי-הוגנת, תחבולה או תרמית
- אי-ביטול של צוואה פגומה
- טעות סופר
- צוואה סתומה
- הוראת צוואה שביצועה בלתי-חוקי, בלתי-מוסרי או בלתי-אפשרי, נוגדת את תקנת הציבור
- צוואה לטובת מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה
- כיצד יכול מצווה לבטל את צוואתו?
- ביטול מקצת הצוואה, עו"ד שלומי נרקיס (ינואר 2015), אוצר המשפט
- קיום צוואה על אף פגם או חסר בצורתה
- אין לתבוע זכויות על פי צוואה ללא צו קיום צוואה
- מקור הסמכות לפירוש צוואה - "תורת שני השלבים"
- מעין צוואה ידועים בציבור
- צוואות הדדיות
- דוגמאות כתבי בי דין
החופש לצוות
כלל יסוד הוא כי המצווה רשאי לשנות צוואתו מתי וכפי שיחפוץ עד יומו האחרון {ראה סעיף 27 לחוק הירושה}.חוק הירושה אינו מכיר בשום התחייבות לעשות צוואה, לשנותה או לבטלה ומבטל כל הוראת צוואה השוללת או מגבילה את זכות המצווה לשנות את הצוואה או לבטלה.
כלומר, אדם רשאי לשנות את צוואתו, לבטלה ולערוך צוואה חדשה עד ליומו האחרון וכל הסכם או התחייבות המגבילים עקרון זה - לא יתפסו {ע"מ 10807/03 אליקום זמיר ואח' נ' רות גמליאל ואח', תק-על 2007(1), 1216 (2007); ת"ע (משפחה כ"ס) 2990/07 דוד שגב נ' אוד גל, תק-מש 2010(2), 64, 69 (2010); ע"א 576/72 משה שפיר סם קליבנסקי נ' צבי אריה שפיר, פ"ד כז(2), 373 (1973); ע"א 290/78 עוזיאל וינשנקר נ' אליאס אדלמן, פ"ד לד(1), 122 (1979)}.
במתח הפנימי שבין "הגוף" {הטקסט של הצוואה} לבין "הנשמה" {אומד-דעת המצווה}, יש ליתן, בפרשנות הצוואה, משקל מיוחד ל"נשמה". הטעם לכך הוא זה: האינטרס היחיד הראוי להגנה בצוואה הוא רצונו של המצווה. אין אינטרס הסתמכות ראוי להגנה של היורשים על-פי הצוואה, או של כל אדם אחר {ע"א 245/85 אנגלמן נ' קליין, פ"ד מג(1), 772 (1989); ע"א 119/89 טורנר נ' טורנר, פ"ד מה(2), 81 (1991); ע"א 1212/91 קרן לב"י נ' בינשטוק, פ"ד מח(3), 705 (1994)}.
המצווה רשאי לשנות בכל עת את צוואתו. התחייבות {בחוזה או בצוואה עצמה} שלא לשנותה אינה תופסת. מטרת דין הצוואה בכלל - ודיני פרשנות הצוואה בפרט - הוא להגשים את רצונו {"אומד-דעתו"} של המצווה {דברי כב' השופט א' ברק ב- ע"א 1900/96 טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי, פ"ד נג(2), 817 (1999)}.
החירות לשנות צוואה הינה זכות יסוד מוגנת, שלא ניתן לשלול בדרך של תנאי מכללא או השלמת החסר. אפילו אם היה נאמר כך בצוואה במפורש, תנאי כזה היה בטל בהיותו מנוגד לסעיף 27(ב) לחוק הירושה שהינו סעיף קוגנטי הקובע כי "הוראת צוואה השוללת או מגבילה את זכות המצווה לשנות את הצוואה או לבטלה - בטלה".