botox

סייגים למתן הפטר (סעיף 63 לפקודה)

1. הדין
סעיף 63 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"63. סייגים למתן הפטר (תיקון התשנ"ו)
(א) הואשם פושט הרגל והורשע בעבירה לפי פקודה זו או בכל עבירה הנוגעת לפשיטת הרגל שלו, או הוכחה עובדה מהעובדות המנויות בסעיף-קטן (ב), רשאי בית-המשפט להחליט כי ינהג באחת מאלה:
(1) לא יתן הפטר;
(2) יתלה את ההפטר לתקופה שימצא מתאימה;
(3) יתלה את ההפטר עד שישולם לנושים דיבידנד של 50% לפחות;
(4) ידרוש מפושט הרגל, כתנאי להפטרו, שיסכים למתן פסק-דין נגדו לזכות הכונס הרשמי או הנאמן על יתרת חובות בני תביעה בפשיטת הרגל שלא נפרעה עד יום ההפטר, ולתשלום היתרה מתוך רווחיו העתידים של פושט הרגל או מתוך נכסים שרכש לאחר שהוכרז פושט רגל, באופן ובתנאים שהורה עליהם בית-המשפט; אולם לא יינקטו הליכי הוצאה לפועל לביצוע פסק-הדין בלי רשות בית-המשפט, שתינתן על יסוד הוכחה שמאז הפטרו רכש פושט הרגל נכסים או הכנסה העומדים לתשלום חובותיו.
(ב) ואלה העובדות המסייגות מתן הפטר:
(1) במהלך פשיטת הרגל נהג החייב בחוסר תום-לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל;
(2) פושט הרגל לא ניהל כמקובל וכיאות לעסקו פנקסי חשבונות המראים במידה מספקת את פעולותיו העסקיות ומצבו הכספי בשלוש השנים שבתכוף לפני פשיטת רגלו;
(3) פושט הרגל קיבל עליו חבויות חדשות או התחיל בעסקים חדשים בעת שידע שהוא חדל פרעון ומבלי שהיה לו יסוד סביר להניח שיוכל לעמוד בהתחייבויותיו;
(4) בטל;
(5) פושט הרגל לא תירץ באופן מניח את הדעת מדוע היה לו הפסד או חסר כדי עמידה בחבויותיו;
(6) פושט הרגל גרם או תרם לפשיטת רגלו בעסקאות נמהרות או מסוכנות, בפזרנות בלתי-מוצדקת באורח חייו, בהימור, או בהזנחה פושעת של ענייני עסקיו;
(7) פושט הרגל גרם לנושיו הוצאה מיותרת על-ידי הגנה קנטרנית או מרגיזה בפני תובענה שהגישו נגדו בצדק;
(8) פושט הרגל גרם או תרם לפשיטת רגלו כאשר נטל עליו הוצאה בלתי-מוצדקת בהגשת תובענה קנטרנית או מרגיזה;
(9) תוך שלושת החודשים שקדמו לצו הכינוס, שעה שפושט הרגל לא היה יכול לפרוע את חובותיו במועדם, הוא העדיף נושה שלא כשורה;
(10) בטל;
(11) פושט הרגל הוכרז פושט רגל בחמש השנים שקדמו למועד מתן צו הכינוס;
(12) פושט הרגל היה אשם במרמה או בהפרת נאמנות במרמה."
2. חוסר תום-ליבו של החייב
2.1 כללי
סעיף 63(ב)(1) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי חייב לא יקבל צו הפטר באם במהלך פשיטת הרגל נהג החייב בחוסר תום-לב ובמטרה לנצל את הליכי פשיטת הרגל.

כלומר, חייב יקבל צו הפטר ובלבד שהתנהגותו לא הוכתמה בחוסר תום-לב.

משילובם של סעיפים 17 {בקשת חייב} ו- 18ג {חקירה על-ידי הכונס הרשמי וחובת מסירת מידע ומסמכים} לפקודת פשיטת הרגל, עולה כי דרישת תום-הלב של החייב, חיה ונושמת בכל שלב של הליכי פשיטת הרגל לרבות בבקשה למתן צו הפטר {ראה למשל פש"ר (חי') 906/05 בן יוסף שרית נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה והצפון, תק-מח 2015(2), 36648 (2015); פש"ר (חי') 754/05 אנוור פייסל נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה והצפון, תק-מח 2015(2), 27072 (2015); פש"ר (חי') 12988-10-09 שגיא צחי לוי נ' עוד גב' דנה אטלס, תק-מח 2015(2), 19405 (2015)}.

במקרה ובית-המשפט ימצא כי החייב בהתנהגותו חסר תום-לב, יפסיד החייב את ההגנה הקבועה בהליך של פשיטת הרגל שבישום הוראותיה, היא מגנה על זכויות הנושים ושומרת על האינטרסים שלהם {ע"א 5503/92 קירצמן ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט(1), 769 (1994); ע"א 6416/01 דני בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4), 197 (2003)}.

דרישת תום-הלב הינה אלמנט מהותי הן באשר לגיבוש זכותו של אדם להיכנס להליכי פשיטת רגל ולהיות מוכרז פושט רגל, והן כתנאי ליציאתו מהליכים אלה וקבלת הפטר.

תום-הלב נדרש הן באשר לשלב יצירת החובות והן באשר למהלך פשיטת הרגל, ובהיותו יסוד מהותי, כאמור, יש להקפיד על יישומו הנאות {פש"ר (יר') 179/91 שאול ששון נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-מח 97(2), 988 (1997)}.

בשלב הדיון בבקשה למתן צו הפטר, וכאשר מועלית טענה מפי נושה כי החייב פעל בחוסר תום-לב במהלך הליך פשיטת הרגל ולאור כך הינו מתנגד למתן צו הפטר לחייב - נטל ההוכחה להוכיח כי החייב פעל בחוסר תום-לב מוטל על כתפי הנושה וזאת על-פי הכלל "המוציא על חברו עליו הראיה".

כך למשל, בית-המשפט ב- פש"ר (יר') 57341-01-11 {אליעזר כלפון נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים ואח', תק-מח 2012(4), 23940 (2012)} קבע כי במקרה דנן לא הונחה בפניו תשתית עובדתית או ראייתית, ממנה עולה, כי אכן נהג החייב בחוסר תום-לב ביצירת חובותיו ובוודאי שלא הועלה ספק שמא החייב נהג בחוסר תום-לב במהלך הליך פשיטת הרגל ובמטרה לנצל לרעה את הליך פשיטת הרגל.

ב- בש"א (נצ') 2163/05 {ליטבק אינסה נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חי' ואח', תק-מח 2005(4), 9435 (2005)} קבע בית-המשפט כי פיגור בתשלומים לקופת פשיטת הרגל איננה עולה בקנה אחד עם דרישת תום-הלב הנדרשת מן החייב.

ב- ה"פ (חי') 29404/97 {עמאשי עטייה נ' הכונס הרשמי ואח', תק-מח 2002(3), 12031 (2002)} נדונה בקשת חייב ליתן לו צו הפטר. בדחותו את הבקשה קבע בית-המשפט כי אחת הסיבות שהביאו אותו לדחות הבקשה למתן צו הפטר היא חוסר תום-הלב של החייב-המבקש.

עוד נקבע כי החייב זלזל בהחלטות בית-המשפט ולא שילם במועד את התשלומים שנפסקו למרות ההזדמנויות הרבות שנתן בית-המשפט לחייב.

ב- פש"ר (חי') 81/01 {עמרם לוי נ' הכונס הרשמי, תק-מח 2002(2), 13730 (2002)} נדונה בקשת חייב להכריזו כפושט רגל. בדחותו את הבקשה קבע בית-המשפט כי לעניות דעתו אי-תשלום מזונות קטין, ובעוד שהחייב יכול היה לעשות כן, מראה את חוסר תום-ליבו - דבר המספיק כשלעצמו להביא לדחיית הבקשה להכריז על החייב כפושט רגל.

ניתן למנות מקרים נוספים בהם יהיה החייב חסר תום-לב {פש"ר 508/05 חסין יגאל נ' הכונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.03.07)}. ואלה הם: החייב לא גילה את כל מצבת נכסיו וחובותיו בדו"חות שהגיש; החייב נמנע מלהתייצב לחקירה; החייב לא הציג מסמכים שנדרש להמציאם על-ידי נציגי הכונס הרשמי; החייב נמנע מלשתף פעולה עם הכונס הרשמי; החייב צבר חובות נוספים במהלך פשיטת רגל; החייב חי ברמת חיים גבוהה ופזרנית על חשבון נושיו; החייב נמנע מלשלם את התשלומים החודשיים שהוטלו עליו; החייב נמנע מלהתפרנס ונוקט בדרך של שב ואל תעשה.


2.2 האבחנה בין הליך פשיטת רגל לבקשת חייב לבין הליך שהוגש על-ידי נושה
מצאנו לנכון להעיר כי קיימת אבחנה בין הליך שנפתח לבקשת חייב לבין זה שננקט לבקשת נושה {ראה גם פש"ר (ת"א) 2274/06 חמאווי שלמה נ' חמאווי שרה ואח', תק-מח 2015(2), 21625 (2015)}.

בעוד שבמקרה הראשון עקרון תום-הלב עלול להוות לחייב לרועץ שכן הוא זה שמעוניין בהליך פשיטת הרגל, אזי משקלו פחות, אם בכלל, במקרה שבו מוגשת נגדו בקשת פשיטת הרגל.

נגד חייב אשר עותר להכרזתו כפושט רגל קיימת סנקציה שככל שיתברר שחובותיו נוצרו בחוסר תום-לב שנוגד באופן מהותי את תקנת הציבור או שלא התנהל בתום-לב במהלך תקופת פשיטת הרגל, יבוטל ההליך נגדו.

לעומת-זאת, חייב אשר נגדו הוגשה בקשת פשיטת רגל מעוניין לרוב בביטול הליך פשיטת הרגל ולכן אין לשיקול של תום-הלב משקל, ולמצער מהותי, בעניין המשך היותו נתון להליכי פשיטת רגל.

לסיכום, המשקל שיש ליתן לעניין ההפטר בשעה שעסקינן במבחן תום-לבו של החייב שנגדו הוגשה בקשת פשיטת רגל, לעומת מקרים שבהם החייב הוא שמבקש את פשיטת הרגל, מועט.




3. אי-ניהול פנקסי חשבוניות כיאות
סעיף 63(ב)(2) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי בית-המשפט יכול לסייג את מתן צו ההפטר באם פושט הרגל לא ניהל את פנקסי חשבוניותיו כהלכה, קרי, ניהול פנקסי חשבוניות המראים במידה מספקת את פעולותיו העסקיות של החייב.

עוד קובע הסעיף הנ"ל, כי על החייב לנהל כיאות את פנקסי חשבוניותיו בתקופה של שלוש שנים לפני הכרזתו כפושט רגל.

אין בכך שהחייב לא המציא את מסמכי החברות שניהל ושהפסיקו את פעילותן שנים רבות לפני הגשת הבקשה להכריזו כפושט רגל, כדי להצביע על חוסר תום-לב המצדיק את דחייתה של הבקשה {רע"א 2282/03 ראובן גרינברג נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נח(2), 810 (2004); פש"ר (נצ') 124/02 כרים שדאד נ' כונס הנכסים הרשמי - חי', תק-מח 2004(2), 9413 (2004)}.

המחוקק ראה, איפוא, באי-ניהול פנקסי חשבונות בשלוש השנים שלפני פשיטת הרגל משום רשלנות או חוסר תום-לב, המצדיקים, על פניהם, סנקציות עד כדי שלילת הפטר, בכפוף לשיקול-דעתו של בית-המשפט על-פי נסיבות המקרה {ע"א 4892/91 אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מח(1), 45 (1993)}.

בהקשר זה עולה השאלה מה דין אי-ניהול פנקסי חשבונות בתקופה שלפני אותן שלוש שנים? לכך לא התייחס המחוקק, ובכך גילה דעתו שלא ניתן לראות בכך, על פני הדברים, משום חוסר תום-לב.

אכן, ייתכנו מקרים שבהם יהיה באי-ניהול פנקסי חשבונות כזה משום חוסר תום-לב, והכול תלוי בנסיבות הספציפיות, כגון הגורמים לאי-ניהול הפנקסים, מידת חוסר הוודאות שנוצרה בעקבות זאת, פרק הזמן שעבר בין אי-ניהול הפנקסים לבין ההסתבכות הכלכלית, ועוד.

כאשר החייב מעלה טענה לפיה ניהל ספרי חשבונות, אלא שלא שמר עליהם, בשל העובדה שהחברה הפסיקה את פעילותה שנים רבות לפני הגשת הבקשה, נראה כי בנסיבות אלה, לא ראוי לזקוף את הדבר לחובתו, עד כדי שלילת בקשתו לפשיטת רגל.

4. קבלת חבויות חדשות
סעיף 63(ב)(3) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי חייב לא יקבל צו הפטר באם קיבל על עצמו חבויות חדשות או התחיל בעסקים חדשים בעת שידע כי הוא חדל-פרעון ומבלי שידע כי יוכל לעמוד בהתחייבויותיו.

ובמילים אחרות, סעיף 63(ב)(3) לפקודת פשיטת הרגל קובע כעובדה המסייגת מתן הפטר את המקרה בו פושט הרגל קיבל עליו חוב בר-תביעה בפשיטת הרגל ולא הוכיח שאותה שעה היה לו יסוד סביר לצפות שיוכל לשלמו {המ' (נצ') 4672/96 אלון ישראל וציפורה נ' עורך-דין ארגוב, תק-מח 97(4), 433 (1997)}.

מקום שהחייב מודה ביצירת חובות חדשים בגין הלוואות שנטל בשוק האפור, לרבות הלוואות "בריבית גבוהה", וכאשר הוא מודה גם בפרעונם של אותם חובות, הרי שהתנהגות זו לא זו בלבד שהיא ראויה לגינוי, אלא שבמקרה מתאים היא אף התנהגות המצדיקה את ביטולם של הליכי פשיטת הרגל בעניינו של פושט הרגל הרלבנטי {ה"פ (חי') 29404/97 עמאשי עטייה נ' הכונס הרשמי ואח', תק-מח 2002(3), 12031 (2002)}.

5. עסקאות נמהרות או מסוכנות
סעיף 63(ב)(6) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי חייב לא יקבל צו הפטר במידה וגרם או תרם לפשיטת רגלו בעסקאות נמהרות או מסוכנות, בפזרנות בלתי-מוצדקת באורח חייו, בהימור, או בהזנחה פושעת של ענייני עסקיו.

אנו סבורים כי הוראת סעיף 63(ב)(6) לפקודת פשיטת הרגל, בכל הנוגע לפזרנות בלתי-מוצדקת באורח חיים, מצריכה פרשנות זהירה ושמרנית.

פרשנות מרחיבה של ההוראת סעיף 63(ב)(6) לפקודת פשיטת הרגל פירושה שאדם שקיבל החלטות כלכליות לא נכונות במישור הצרכני לא יוכל לקבל הפטר ולא יוכל ליהנות מהגנות דיני פשיטת הרגל.

אנו סבורים כי לא זו המגמה הן בחוק ההוצאה לפועל והן בפקודת פשיטת הרגל כאשר השיקול של תועלת לנושים מצא עצמו מחוץ לגדר השיקולים אשר בית-משפט שוקל בבואו לבחון הכרזת פשיטת רגל לבקשת חייב.

החלטות צרכניות לא שקולות, בדרך-כלל למעט במקרים קיצוניים במיוחד, אינן שונות במהותן מהחלטות עסקיות פזיזות של מי שמקים עסק מבלי לבדוק היטב את היחס בין העלויות וההתחייבויות לבין ההכנסות הצפויות והנכסים העשויים להיווצר כתוצאה מניהול העסק {פש"ר (מרכז) 51623-05-10 נדב זינגר נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח', תק-מח 2011(2), 34721 (2011)}.

בעוד האנשים שנכשלים עסקית בתום-לב אף שכמעט כולם היו חסרי זהירות ולכן נכשלו, זוכים להגנת דיני פשיטת הרגל, לא יהיה זה ראוי לומר שאדם שלקה באותו סוג של טעויות בשיקול-דעת אלא שלא היה עצמאי לא יוכל לקבל את ההגנה זו.

מטרה עיקרית בדיני פשיטת רגל כאשר המבקש הוא החייב, היא במתן הזדמנות לחייב שכשל לסיים את הפרק העגום הזה בחייו ולצאת לדרך חדשה תוך כדי שמירת השוויון בין אנשים ומיצוי יכולת ההחזר לרבות על-ידי ביטול הענקות, ביטול העדפות, כלי החקירה העומדים לרשות הנאמן וכיוצא באלה.

ב- ע"א 572/13 {דוד דרעי נ' כונס הנכסים הרשמי ואח', תק-על 2013(2), 4179 (2013)} קבע בית-המשפט בצטטו את בית-משפט קמא כי חלק מרכזי מחובותיו של המבקש נוצר שלא בתום-לב אלא בשל מנהגו להמר בסכומי כסף אף במחיר שליחת ידו בקופת מעבידו.

לא-זו-אף-זו, אף שאופן יצירת החובות הוא נתון משמעותי בהחלטה אם להכריז על אדם פושט רגל, המבקש כלל לא פרש בבקשתו את התמונה המלאה ביחס ליצירת חובותיו.

אכן, חלק מחובותיו של המבקש נוצרו גם בגלל מיזמים עסקיים שכשלו, אך לצד זאת יש לזכור את האמור בדו"ח המנהל המיוחד לפיו המבקש נהג בפזרנות בלתי-מוצדקת גם לאחר שנקלע לחובות.

6. גרימת הוצאות מיותרות
סעיף 63(ב)(7) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי חייב לא יקבל צו הפטר במידה וגרם לנושיו הוצאות מיותרות וזאת על-ידי הגנה קנטרנית או מרגיזה שהגיש כנגד תובענה שהוגשה כנגדו בצדק.
כאשר החייב מסרב לבצע אחר פסק-דין לפינוי שהוצע כנגדו תוך שהינו גורם לבנק, ללא כל סיבה ו/או הסבר, הוצאות מיותרות על-ידי התנהגותו הקנטרנית - יראה בית-המשפט בהתנהגות זו כהתנהגות הנכנסת לגדרו של סעיף 63(ב)(7) לפקודת פשיטת הרגל, המאפשרת לבית-המשפט לסייג את מתן צו ההפטר {בש"א (נצ') 2163/05 ליטבק אינסה נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חי' ואח', תק-מח 2005(4), 9435 (2005)}.

7. כאשר פושט הרגל היה אשם במרמה או בהפרת נאמנות במרמה
גם אם היה הנושה המתנגד מוכיח את טענותיו לפיהן הורשע החייב בעבירות מירמה להבדיל מעבירות טכניות הבאות בגדר הוראת סעיף 63(ב)(12) לפקודת פשיטת הרגל, הרי הוראת סעיף 63(ב) לפקודת פשיטת הרגל קובעת במפורש כי החלופות הנקובות בסעיף אינן שוללות כליל אפשרות ליתן הפטר, כי אם מסייגות את עניין ההפטר.

סעיף 63 לפקודת פשיטת הרגל קובע, כי אם יחולו אחד המקרים כמו זה המפורט בסעיף 63(ב)(12) לפקודת פשיטת הרגל שפושט הרגל היה אשם במרמה או בהפרת נאמנות במרמה, כי אז או שלא יינתן הפטר או שההפטר יותלה בתשלום דיווידנד של 50% לפחות.

על-פי סעיף 63 לפקודת פשיטת הרגל ניתן לסייג את ההפטר ועל-פי סעיף 69(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל ניתן ליתן הפטר אך ורק על חלק מהחובות. ההבדל הוא שמתן הפטר תוך סיווגו על-פי סעיף 63(ב)(12) לפקודת פשיטת הרגל נותן פתרון לכלל הנושים, ומתן הפטר והחלת סעיף 69(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל נותן פתרון רק לנושים שרומו {פש"ר (יר') 176/97 איה בר-לב איש-שלום נ' איש שלום, תק-מח 98(2), 3628 (1998)}.