הפרשנות לחוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971 (סדרי דין, עילות ותקדימים)
הפרקים שבספר:
- שכירות במקרקעין - כללי
- רשימת הזכויות במקרקעין על-פי חוק המקרקעין
- שכירות על-פי חוק המקרקעין
- דינה של שכירות קצרה
- יצירת קשר השכירות
- רישום שכירות לתקופה העולה על עשר שנים
- שכירות לתקופה קצרה שניתן להאריכה ליותר מעשר שנים
- שכירות לתקופה ארוכה שניתן לקצרה לתקופה שאינה עולה על עשר שנים
- שכירות דחויה
- שכירות שאינה טעונה רישום
- נפקותו של סעיף 79(א) לחוק המקרקעין
- שכירות נוגדת קצרה - סעיף 80 לחוק המקרקעין
- השאלה - סעיף 83 לחוק המקרקעין
- חוק המקרקעין וחוקים אחרים - סעיף 84 לחוק המקרקעין
- מהותה של זכות השכירות: קניינית או אישית?
- רישיון במקרקעין - מבוא
- סמכות עניינית לדון בעילה הקשורה ברשות במקרקעין
- רישיון חינם - יצירתו ודרכי ביטולו
- רשות בתמורה - מהותה וביטולה
- ביטולו של רישיון במקרקעין והחזרת ההשקעות - פיצויים
- נטל הראיה להוכחת הרשות - על הטוען להמשך קיומה של הרשות
- הצמדת רשות לזכות השכירות בנכס
- סילוק יד של מקבל הרשות או מסיג הגבול ודמי שימוש ראויים
- שונות
- מהות השכירות (סעיף 1 לחוק)
- תחולה (סעיף 2 לחוק)
- פרטים שלא נקבעו בהסכם (סעיף 3 לחוק)
- תום-לב (סעיף 4 לחוק)
- חיובי המשכיר
- חיובי השוכר
- תקופת השכירות
- הוראות שונות
- שאילה
- שימוש בלי החזקה (סעיף 31 לחוק)
- סמכות עניינית
- תביעה בסדר דין מקוצר - תקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי
- תביעה לפינוי מושכר (פרק ט"ז4 לתקנות סדר הדין האזרחי)
- מועד לפינוי - סעיף 6(ג1) לחוק ההוצאה לפועל
- טענות-סף נגד תביעה בסדר דין מקוצר
- עיכוב ביצוע פסק-דין של פינוי וסילוק יד
- תביעות פינוי, סילוק יד והפרת הסכם
- עניינים שונים
שכירות דחויה
שכירות לתקופה קצרה מחמש שנים היתה טעונה רישום במרשם המקרקעין אם היתה שכירות דחויה, האמורה להיות בתוקף לאחר חלוף חמש שנים {או יותר} מעת שנערך הסכם השכירות. מסתבר שהוראה זו בוטלה בסעיף 152 לחוק הגנת הדייר {ככל שמדובר בשכירות שחוק הגנת הדייר אינו חל עליה}, האומר: "על-אף האמור בחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, שכירות לתקופה שאינה עולה על עשר שנים... אינה טעונה רישום...".לכלל זה לא נקבע חריג שעניינו שכירות קצרה ודחויה. התוצאה היא ששכירות שחוק הגנת הדייר אינו חל עליה, והיא לתקופה קצרה שאינה מחייבת רישום - אינה הופכת להיות טעונת רישום רק בשל העובדה שהיא דחויה ואמורה להיות בתוקף בתאריך עתידי כלשהו.
אולם, יש המציעים לפרש את סעיף 152 לחוק הגנת הדייר באופן שלא יגרום לביטול ההוראה הקודמת שבחוק המקרקעין, בדבר הצורך לרשום במרשם המקרקעין שכירות קצרה דחויה. הטעם שניתן לכך הוא כי "סעיף 152 מבקש רק להאריך את התקופה עצמה ואינו עוסק בשאלות לוואי לכך", וכן משום שההשפעה של סעיף 152 על שכירות דחויה נעשתה "מחוסר תשומת-לב" ומשום כך ראוי להתעלם מההשפעה של לשון הסעיף על נושא זה.
עם-זאת, גורסים בעלי דעה זו, כי יש להתחשב בהוראה שבסעיף 152 לעניין תקופת הדחיה של השכירות הדחויה הטעונה רישום. בעוד שעל-פי חוק המקרקעין תקופת הדחיה היתה בת חמש שנים, על-פי הפירוש המוצע התקופה היא עשר שנים, דהינו: שכירות לתקופה קצרה מעשר שנים, שאינה טעונה רישום, תהיה טעונה רישום אם היא שכירות דחויה העשויה להיות בתוקף לאחר חלוף עשר שנים מכריתת חוזה השכירות.
עמדה זו מצריכה חירות פרשנית רבה של מילות החוק, משום שמחד גיסא היא מתעלמת ממה שיש בסעיף 152 {הקביעה כי על-אף האמור בחוק המקרקעין אין צורך לרשום שכירות כשהיא לתקופה שמתחת לעשר שנים}, ומאידך גיסא היא מחייבת לקרוא אל תוך הסעיף מה שאין בו {כדי להחיל את תקופת עשר השנים על השכירות הדחויה, כשכלל אינה נזכרת בסעיף}.
לעומת-זאת, דומה כי הפירוש המוצע על-ידינו - שלפיו סעיף 152 מבטל את הצורך ברישום שכירות לתקופה קצרה מעשר שנים, גם אם היא דחויה - לא זו בלבד שהוא מתיישב יפה יותר עם לשון הכתוב, יש בו יתרון נוסף: הוא מתיישב עם הדעה שלפיה כלל המחייב רישום שכירות לתקופה קצרה רק משום שהיא דחויה אינו כלל רצוי {פרופ' י' ויסמן "עיונים בנושא השכירות", משפטים לג (אוגוסט 2003), 329}.

