ענייני מס הכנסה

1. ע"א 145/66[203]:

"העובדות
פקיד השומה חדרה שהוזמן כחוק להשיב על ערעור מס הכנסה לא התייצב בפני בית-המשפט, הנישום נשמע במעמד צד אחד וניתן פסק-דין לטובתו. פקיד השומה ביקש לבטל את פסק-דין שניתן על-פי צד אחד, ואחרי בירור ממושך ניאות בית-המשפט לכך והשיב את ערעור הנישום לשמיעה. מכאן הערעור.
החלטה (השופט זוסמן):
א. בית-משפט מחוזי בשבתו לערעור על שומת מס הכנסה, כוחו עמו לבטל פסק-דין שניתן על-פי צד אחד. כח זה נתון בידי בית-המשפט הן מקום שבעל דין לא הוזמן כדין והן במקום בו בעל דין הוזמן ולא הופיע. הצד השוה שבשני המקרים הוא שבית-המשפט נתן פסק-דין מבלי לשמוע דברו של בעל דין. ההבדל הוא שאם בעל דין לא הוזמן כדין חייב בית-המשפט לבטל את פסק-הדין שנתן במעמד צד אחד, ואילו אם הוזמן ולא הופיע נתון הדבר לשיקול-דעתו של בית-המשפט אם לבטל את פסק-הדין אם לאו.
ב. אכן, פקיד השומה נהג ברשלנות כשלא הופיע לערעור וסימני הרשלנות ניכרו גם מאוחר יותר כשביקש לבטל את פסק-הדין ובדרך הדיון שהשמיע את בקשתו, ואולם בשל רשלנות בלבד אין בית-המשפט חייב לדחות בקשתו של בעל הדין המבקש ביטול פסק-דין, ובכגון דא אין בית-המשפט לערעורים מתערב.
ג. אינו דומה המקרה שלפנינו למקרה שבו הושמע חלק מראיות התובע במעמד הנתבע וניתן פסק-דין ולאחר מכן ביקש הנתבע ביטול פסק-הדין ומבוקשו לא ניתן לו מפני שלא הצליח להראות כיצד יקעקע את יסודות התביעה. במקרה ההוא חקרו שני בעלי הדין את העדים ואף הוגשו מסמכים. ואילו כאן נגבתה עדות הנישום בהיעדר פקיד השומה ודי בכך שעל-ידי חקירת שתי וערב יצליח לעורר בלב השופט ספק בעדותו של העד, ותפעל לטובת פקיד השומה החזקה אשר על-פיה על הנישום מוטל הנטל לסתור את השומה. מכיון שכך אין לומר כי ברור מראש שגם אחרי חידוש הדיון לא יצליח המבקש את הביטול לשנות את פני הדברים. (בפני השופטים: זוסמן, ויתקון, כהן. עורך-דין שרף למערערת, ד"ר אלטס ומר רובין למשיב. 13.11.66)."
2. ע"א 31/88[204] נקבע מפי כב' השופט א' ברק:

"1. זהו ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט אברמוביץ) לדחות את ערעורו של המערער על צווים שהוציא פקיד השומה, ושקבעו את הכנסות המערער לשנים 1983, 1982 ו-1984. סיבת הדחיה היתה אי-התייצבות המערער ובא-כוחו במועד שנקבע לשמיעת ההוכחות, בעוד שהמשיב ועדיו הופיעו כנדרש.
2. דין אי-התייצבות המערער בערעור על החלטת פקיד שומה הוא כדין אי-התייצבות התובע בתובענה רגילה (תקנה 9 לתקנות בית-המשפט (ערעורים בענייני מס הכנסה), התשל"ט-1978, המחילה לעניין זה את תקנות סדר הדין האזרחי, התשכ"ג-1963 (להלן, בהתייחס לתקנות מ-1984 – "התקנות"). תקנה 3)157) לתקנות הנ"ל קובעת כי מקום שהתובע לא התייצב לדיון, בעוד שהנתבע התייצב, רשאי בית-המשפט למחוק את התובענה או לדחותה. כאמור, בחר השופט קמא באפשרות השניה, ודחה את הערעור. אפשרות נוספת עומדת לבית-המשפט במקרה כזה, והיא לדחות את מועד הדיון, אם מצא שמן הראוי לעשות כן, למען הצדק (תקנה 152).
3. בערעור בפנינו מודה בא-כוח המערער כי אי-התייצבותו במועד הקבוע בערכאה הראשונה מקורה ברשלנות מצידו ומצד עובדי משרדו – לאחר שהתברר לו כי לא יוכל להופיע במועד הקבוע, ביקש מהמתמחה שעבד עבורו להגיש בקשת דחיה, ומטעם שלא נתברר זה לא עשה כמבוקש. נוסיף כאן כי לא רק שהתרשל בכך שלא וידא שבקשת הדחיה אכן הוגשה, אלא גם התרשל בכך שלא בדק האם בקשת הדחיה נענתה (ראה המ' 277/61 סלומון נ' חובורובסקי, פ"ד טז(1) 707). אלא שלדברי בא-כוח המערער, המדובר בטעות שהתרחשה בתום-לב, ואין היא מצדיקה לדחות את הערעור מבלי לשומעו לגופו, דבר שחייב את המערער בתשלום סכומי כסף שלטענתו אינו חייב בהם. לטענתו היה על בית-המשפט קמא, מטעמי צדק, לדחות את שמיעת הערעור למועד אחר.
4. טרם שנדון בטענתו לגופה, נציין כי בהגישו ערעור לבית-משפט זה קרתה תקלה נוספת. ההליך המתאים לתקיפת החלטה שניתנה שלא בפני בעל דין היא בקשת ביטול בהתאם לתקנה 201. הגשת ערעור במקום בקשה כאמור נחשבת כ"נוהג נפסד", אם כי לא בלתי-תקין. שיקול-הדעת שמוקנה לערכאה הראשונה בביטול החלטתה שניתנה בפני צד אחד הוא רחב משיקול-הדעת של ערכאת הערעור, וזו האחרונה תתערב רק כאשר ניתן פסק-הדין שלא כהלכה (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (ירושלים, מהדורה שישית, 1990) עמ' 703, 704)).
5. החלטתו של השופט קמא אינה החלטה שניתנה "שלא כהלכה", לא נשקלו במסגרתה שיקולים פסולים ולא נלקחו בחשבון נתונים מוטעים, ונראה כי מן הדין היה שלא להתערב בה (כך הוחלט במקרה דומה בהמ' 277/61 הנ"ל). מצד שני דחיית הערעור כאן תגרום למערער עוול בכך שיחוייב בסכומי כסף גדולים (לדבריו כ-200,000 ש"ח) שלטענתו אינו חייב בהם, וזאת מבלי שתשמענה טענותיו בעניין. העוול הוא גדול משום שהדבר יקרה שלא באשמתו, אלא בשל רשלנותו של עורך-הדין המייצג אותו. ב- בש"א 356/89 בריק נ' בנק אוצר החייל, פ"ד מג(4) 22, 29 אומר השופט ד' לוין כי:
'אכן ראוי כי בהתקיים נסיבות מיוחדות ומסויימות יעדיף בית-המשפט, חרף מחדלי בעל הדין, 'את השגת מטרתו העיקרית לעשות משפט וצדק על מגמתו לשמור על כללי הפרוצדורה בקפדנות וללא פשרנות מוגזמת...' (ע"א 32/83 בעמ' 438).'
לדעתי צדק ייעשה כאן אם יתקבל הערעור באופן שהעניין יוחזר לדיון לגופו בבית-המשפט המחוזי.
6. למרות קבלת הערעור יש מקום לחייב את המערער בהוצאות בגין ההתדיינויות עד שלב זה. התוצאה היא כי הערעור מתקבל, התיק מוחזר לערכאה הראשונה. המערער יישא בהוצאות המשיב בסכום כולל של 7,000 ש"ח."

[203] ע"א 145/66 נ' רוטמן בע"מ נ' פקיד השומה חדרה, פ"ד כ(4) 492 (ממאגר התקצירים של סביר).
[204] ע"א 31/88 מוחמד סביחאת נ' פקיד השומה - נצרת, פ"ד מה(3) 262.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

ענייני מס הכנסה