ליקויי בניה - נכסי דלא-ניידי
הפרקים שבספר:
- פתח דבר
- "מוכר", "תקן", "תקן רשמי", "הוראות תחזוקה ושימוש", "קונה"
- חובת מסירת מפרט
- פרטי המפרט
- אי-התאמה, הודעה על אי-התאמה וזכות תיקון אי-התאמה
- מוכר שלא מסר מפרט
- פיצוי בשל איחור במסירה
- תקנון בבית משותף
- קביעת מתחזק
- רישום זכויות
- שמירת זכויות
- התניה - לטובת הקונה
- חזקה
- תחולה
- חובת הגילוי ועקרון תום-הלב
- פיצוי נזק שאינו ממוני
- פסיקת ריבית
- מומחה מטעם בית-המשפט
- חוות-דעת מומחה והתערבותה של ערכאת הערעור בממצאיו של בית-משפט קמא
- הלכות בתי-המשפט
פסיקת ריבית
פסיקת הריבית מיועדת להעמיד את הנפגע במצב בו היה אלמלא ההפרה או אילו תוקנה זו במועד, שאחרת יוצא המפר נשכר מחלוף הזמן והנפגע יוצא חסר {ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס, פ"ד מו(2), 60 (1992)}.קביעת המועד ממנו תחושב הריבית נתונה לשיקול-דעת בית-המשפט.
ב- ע"א 5602/03 {אבי ושרה סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, תק-על 2005(1), 2774, 2782 (2005)} טענו בעלי הדירות כי שגה בית-משפט קמא שלא פסק להם ריבית מיום מסירת הדירות לידיהם, ולמצער מיום הגשת התביעה.
מנגד, שיכון ופיתוח והקבלן טוענים, כי שגה בית-משפט קמא כאשר קבע כי לסכומי הפיצויים יש להוסיף תשלום ריבית והפרשי הצמדה מיום 30.11.97, אז ניתנה חוות-דעתו הראשונה של המומחה וגמן.
שיכון ופיתוח טוענת, כי סכומי הפיצויים שנקבעו לכל בעל דירה מתייחסים לליקויים שנקבעו במספר חוות-דעת שניתנו במועדים שונים. לטענתה, סכום הפיצויים כולל גם פיצויים בגין הגריעה משטחי הדירות, פיצויים בגין עלויות הפינוי מהדירות לצורך ביצוע התיקונים ופיצויים בגין עוגמת נפש, רכיבים שאין להם דבר עם מועד הגשת חוות-הדעת הראשונה של וגמן.
הקבלן טוען, כי שגה בית-משפט קמא בקבעו הפרשי הצמדה וריבית בסך 4% על הסכומים שפסק לבעלי הדירות, מאחר שאין מדובר בכספים שהוחזקו בידי הקבלן או בידי שיכון ופיתוח. עוד הוא טוען, כי פסיקת הריבית מיום מתן חוות-דעתו של וגמן אינה ראויה, בשים-לב לכך שבעלי הדירות פעלו בחוסר תום-לב ובניגוד לחוזה.
בעלי הדירות טוענים בתגובה, כי בית-המשפט קבע את הפיצויים בגין עוגמת הנפש ובגין הגריעה משטחי הדירות ליום 30.11.97 היות שמרבית החיובים שוערכו למועד זה, ומכל מקום אין זה ממנהגה של ערכאת הערעור להתערב בקביעת שיעור הריבית.
כב' השופטת עדנה ארבל קבעה כי ככל שמדובר בפסיקת ריבית ביחס לליקויי הבניה, אין לקבל את טענת בעלי הדירות לפיה שגה בית-המשפט המחוזי בקבעו כי הריבית המגיעה להם תחושב ליום מתן חוות-דעתו הראשונה של וגמן וכי היה עליו לקבוע את הריבית למועד היווצרות העילה, דהיינו למועד מסירת הדירות לידיהם.
ראויה קביעתו של בית-המשפט המחוזי לפיה הריבית תחושב למועד קביעת שוויים של מרבית הליקויים - מועד עריכת חוות-הדעת.
יחד-עם-זאת, שונה עמדתה של כב' השופטת עדנה ארבל ביחס ליתר רכיבי הפיצויים שנפסקו למערערים. כב' השופטת עדנה ארבל סבורה כי לא היה מקום לקבוע את מועד הריבית למועד חוות-דעתו של וגמן ככל שמדובר בפיצויים בגין עוגמת הנפש, הגריעה משטחי הדירות ועלות הפינוי, שכן אין לאלה דבר עם המועד של חוות-דעתו של וגמן.
לפיכך כב' השופטת עדנה ארבל הציעה לקבוע את מועד הריבית לעניין הפיצוי בגין עוגמת הנפש ליום מתן פסק-הדין, בעוד מועד הריבית לעניין עלויות הפינוי לצורך ביצוע התיקונים ולעניין הגריעה משטחי הדירות ייקבע ליום הגשת התובענה.