פסק בוררות, הלכה ומעשה
הפרקים שבספר:
סייגים לביטול הפסק
1. כלליסעיף 26 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 קובע כדלקמן:
"26. סייגים לביטול הפסק
(א) בית-המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול על-אף קיומה של אחת העילות האמורות בסעיף 24, אם היה סבור שלא נגרם עיוות דין.
(ב) לא יבטל בית-המשפט את פסק הבוררות כולו, אם ניתן לבטלו בחלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר.
(ג) לא תישמע טענה של בעל-דין שפסק הבוררות ניתן שלא במועדו, אלא אם שמר לעצמו, בהודעה בכתב לבורר לפני מתן הפסק, את הזכות לטעון טענה זו."
2. "אם היה סבור שלא נגרם עיוות דין"
ב- ה"פ (ת"א-יפו) 844/06[238] קבע בית-המשפט מפי כב' השופט עמירם בנימיני כי:
"20. סיכומו של דבר: המבקשים סירבו להשלים עם פסק הבורר, ולכן העלו טענות מן הגורן ומן היקב, בניסיון לפתוח מחדש את הדיונים בפני הבורר. סירובו של הבורר לקבל דרך התנהלות זו הינה לא רק סבירה, אלא גם מוצדקת. גם אם נכונה טענת המבקשים כי לפי הדין העברי, ובהתאם לשטר הבוררין, היתה לבורר סמכות לעיין מחדש בהחלטתו, לא ניתן לקבל מצב בו צד לבוררות, שהפסיד בה, יעלה לאחר קבלת הפסק, טענות שונות כאוות נפשו, עד שתמצא הטענה אשר אולי יהא בה כדי להפוך את הפסק על פיו. פסק הבורר ניתן לאחר שהתקיימו לפניו ישיבות רבות במשך למעלה משנה, ובמהלכן נשמעו עדויות והוגשו ראיות ומסמכים. למבקשים ניתנה הזדמנות מלאה להציג את גרסתם. עצם החלטת הבורר שלא להתיר למבקשים לזמן את מר פרקש לעדות בשלב שלאחר הגשת הסיכומים, כמו גם החלטתו שלא להורות למשיב להעביר את סיכומיו במלואם למבקשים, אין בהן כדי להעיד שנפל פסול בהליכים ובפסק הבורר. על אחת כמה וכמה, לא נגרם למבקשים "עיוות דין", כמשמעותו בסעיף 26 לחוק הבוררות."
ב- ת"א (עכו) 1369/05[239] קבע בית-המשפט מפי כב' השופטת פיינסוד-כהן שושנה כי:
"8. עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(4) לחוק הבוררות הינה אחת מתוך עשר עילות ביטול פסק בורר אשר נקבעו בחוק הבוררות ומהוות רשימה סגורה. אולם, גם במקרה בו מתקיימת אחת מעילות הביטול ובכלל זה עילת הביטול על-פי סעיף 24(4) לחוק, רשאי בית-המשפט שלא להיזקק לבקשת ביטול אם נמצא שלא נגרם עיוות דין.
סעיף 26(א) לחוק הבוררות קובע:
'בית-המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול על-אף קיומה של אחת העילות האמורות בסעיף 24, אם היה סבור שלא נגרם עיוות-דין.'
9. בתי-המשפט קבעו כי החוק אומנם משתמש בלשון "בית-המשפט רשאי" אולם על השופט מוטלת חובה לבדוק, בטרם יחליט על ביטול פסק הבורר האם נגרם עיוות דין. על בית-המשפט לדחות בקשה לביטול פסק בורר גם אם התקיימה אחת מעילות הביטול על-פי החוק, אם לא נגרם עיוות דין.
ראה: אוטולנגי בוררות – דין ונוהל, 482; ע"א 318/85 דן כוכבי נ' גזית קונסיליום השקעות ופיתוח בע"מ, פ"ד מב(3) 265, 281.
10. מה הוא עיוות דין לצורך זה?
לשאלה זו התייחסה כב' סגן הנשיא (כתוארה דאז) מ' בן פורת ב- ע"א 318/85 דן כוכבי נ' גזית קונסיליום, פ"ד מב(3) 265, 281.
'משנזקק בית-משפט, כאמור, לבדוק אם אכן נגרם עיוות-דין בגין התקיימות עילה לבטלות פסק בורר, שומה עליו להכריע מהו פשר הדיבור "עיוות דין" במובן סעיף זה.
ספק אם ניתן לקבוע מסמרות וכללים מדוייקים בשאלה, "עיוות דין" מהו. לכאורה, נראים לי דבריו של השופט חריש ב- ת"א (ת"א) 3251/72, בעמ' 18, לאמור:
'יש ועיוות הדין נעוץ בהכרעה המעוותת, הבלתי-שקולה, המקפחת, והגורמת עוול, ויש אשר עיוות הדין הוא נגע המתפשט לא בלבד על הפסק, אלא על בניין הבוררות כולו מן המסד ועד הטפחות. ככל שעילת הביטול קלה יותר, יש מקום לדקדק יותר בשאלה אם היה או לא היה משום עיוות דין בעניין, וככל שהעילה חמורה יותר, כגון שתוכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור, או שקיימת עילת תרמית וכיוצא בה, שבגינה מבטלים אף פסק-דין, וממילא גם פסק בוררות, אף לאחר שחלף מועד הערעור (סעיף 24(10)) – נעשה עיוות הדין ברור ממילא, עד שהוא כרוך כאילו בעילת הביטול עצמה ונעשה חופף לה.'
כך ראה: ת"א (ת"א) 1969/75, בעמ' 455; אוטולנגי, בספרה הנ"ל, בעמ' 322.'
11. לאור האמור לעיל בחינת תביעה לביטול פסק בורר בנויה משני שלבים. האחד – האם מתקיימת עילת ביטול. אם התשובה חיובית ישנו שלב שני – האם קיים עיוות דין."
3. "אם ניתן לבטלו בחלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר"
ב- רע"א 4886/08[240] קבע בית-המשפט מפי כב' השופט י' דנציגר כי:
"27. החזרת פסק הבוררות לבורר לפי סעיף 26 לחוק הבוררות. סעיף 26(ב) לחוק הבוררות קובע כדלקמן:
'לא יבטל בית-המשפט את פסק הבוררות כולו, אם ניתן לבטלו בחלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר.'
לרוב, במקרים בהם לא הכריע בורר בעניין שנמסר להכרעתו ומתקיימת עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(5) לחוק הבוררות, השבת הפסק לבורר לשם השלמתו מהווה סעד מידתי והולם יותר מאשר ביטול פסק הבוררות כליל (ראו: אוטולנגי, בעמ' 1051). ואולם:
' ... לא תמיד ניתן, מסיבות אובייקטיביות שונות, להחזיר פסק לבורר ... אם בית-המשפט יחליט שאין מקום "להחזיר" את הדיון לבורר אחר, לא תהא ברירה אלא לבטל את הפסק בכללותו;' (אוטולנגי, בעמ' 1052).
לכאורה, צודקת המבקשת בטענתה כי היה על בית-המשפט קמא לבחון האם יש מקום לבטל את פסק הבוררות בחלקו, לתקנו או להשיבו לבורר לשם השלמתו. ואולם, הגם שיתכן שמן הראוי היה אילו בחן בית-המשפט קמא את השאלה אם יש מקום להחזיר את פסק הבוררות לבורר בהתאם לסעיף 26 לחוק הבוררות, הרי שבנסיבות העניין אין מנוס מלהורות על ביטולו של פסק הבוררות. ראשית, בציינו כי קביעותיו בעניינים מסויימים 'אינן סופיות וניתנות לרשות ערעור' גילה הבורר את דעתו כי אין באפשרותו להכריע בעניינים שנמסרו להכרעתו ולפיכך נראה כי אין תועלת בהחזרתו של פסק הבוררות אל הבורר לשם השלמתו. בנוסף, כפי שעולה מפסק הבוררות, נראה כי המחלוקת בין הצדדים מעלה שאלות בעניינים אשר ממילא מוטב כי יתבררו בפני בית-המשפט."
ב- ת"א (חי') 649/06[241] קבע בית-המשפט מפי כב' ס' נשיאה ש' וסרקרוג כי:
"ביטול חלקי של הפסק שהושג בתרמית
26. למרות התוצאה אליה הגעתי, אין מקום לבטל את כל פסק הבוררות. גם הוראת סעיף 26(ב) לחוק הבוררות מורה כי אין מקום לבטל פסק בוררות כולו, אם ניתן לבטלו בחלקו, והוא הדין לגבי פסק-דין שאישר פסק בוררות שניתן בדרך של ביטול חלקי. למעשה, גם החברה הסכימה לצמצם את הסעד לו עתרה על דרך של ביטול פסק-הדין שאישר את פסק הבוררות, ככל שהדבר נוגע לשכרו של הקונסטרוקטור בלבד.
לפיכך, יש לקבל את התובענה ולהורות על ביטול פסק הבוררות בנוגע לשכר הקונסטרוקטור, בכפוף לתנאים שיפורטו בהמשך."
ב- ה"פ (ת"א-יפו) 1526/06[242] קבע בית-המשפט מפי כב' השופט נ' ישעיה כי:
"4. שני הצדדים קבעו, בהסכם ביניהם (סעיף 37ג' להסכם), כי על הבורר שימונה להכריע במחלוקות שיתגלעו בין הצדדים, לנמק את פסקו. אין הבורר יכול להתעלם מתניה זו ועליו אכן לנמק את פיסקו, על-אף שחוק הבוררות עצמו אינו מטיל עליו חובה כזו.
כב' השופט זפט, שבפניו הובאה הבקשה לביטול פסק הבורר הראשון, קבע בפסק-הדין כי הנמקת הבורר אינה ראויה, בעיקר באשר לאופן עריכת החישובים והבדיקות על-ידי המומחים של הצדדים שהופיעו בפניו. בשל כך הורה להחזיר את הפסק לבורר לשם השלמתו בעניינים אלה.
בחינת ההשלמות שעשה הבורר, קרי, פסקו השני מיום 6.11.06, מעלה כי גם בו אין הנמקה ראויה באשר לטעמים שהניעוהו לחייב את המבקשת בסכום שפסק. אין פירוט או הסבר באשר לאופן עריכת הבדיקות המדגמיות והיקפן ומה היתה המתודיקה של המומחה שקבע את שקבע. היעדרם של אלה מונעת מהמבקשת את האפשרות לבדוק את פרטי החישוב ואת הטעמים שהביאו את הבורר לחייבה בסכום כה ניכר.
בשורה של עניינים חסרה הנמקת הבורר.
כך לגבי קביעת מספר שעות העבודה עבורן חוייבה המבקשת, כך לגבי שטחי ה"צביעה החוזרת", כך לגבי החיוב בגין "מבחני לחץ" ולגבי עניינים אחרים שלגביהם נמנע הבורר מלנמק ולהסביר מדוע בחר בנתונים או כמויות שקבע בפיסקו.
בנסיבות אלה לא ניתן לומר כי הבורר יצא ידי חובתו לנמק את הפסק.
אמנם וכאמור, די בהנמקה קצרה ואין צורך בפירוט יתר של הנמקה, ואולם אין בכך כדי לפטור את הבורר כליל מחובת ההנמקה. על הצדדים להבין מהפסק מדוע וכיצד הגיע הבורר לקביעות והמסקנות שרשם בפסקו. בשל רצונם זה קבעו הם בהסכם ביניהם, כי מוטלת על הבורר חובת ההנמקה. מפסק הבורר, אף לאחר השלמתו כמצוות בית-המשפט (כאמור לעיל), לא ניתן להבין כיצד ומדוע קבע קביעות כמותיות או מספריות כאלה ולא אחרות.
בהיעדר הסבר לכך או הנמקה, לא קיים הבורר את חובת ההנמקה שהוטלה עליו על-ידי הצדדים.
(ראה ספרה של ס' אוטולנגי בוררות – דין ונוהל, עמ' 1058 וכן ת"א 272/88 מניפטורה נ' ציביאק בע"מ, פ"ד מט(1) 350).
במקרה שלפני לא ניתן להבין, אף לא מהפסק המשלים, מדוע וכיצד הגיע למסקנות והחיובים שהשית על המבקשת ולא ברור כלל האם התייחס לטענותיה בהקשר זה.
משכך הוכחה, לדעתי, עילת ביטול הפסק המנויה בסעיף 24(6) לחוק הבוררות.
היעדר הנמקה במקרה זה, לאחר שהפסק הוחזר לבורר לצורך זה, גורמת למבקשת עיוות דין, במיוחד כאשר מדובר בחיוב כספי בהיקף ניכר ביותר.
זכאית המבקשת לדעת מדוע וכיצד הגיע הבורר לרמת חיוב כה גבוהה, במיוחד כאשר הוא חוייב על-ידי שני הצדדים, להבהיר ולנמק זאת. היעדרם של הנמקה או הסבר לחיוב גורמת, כאמור, עוול למבקשת – החייבת – ועל-כן מן הדין לבטל פסק זה אף לאור הוראת סעיף 26(א) לחוק הבוררות (ראה ת"א 604/03 צמנטכל בע"מ נ' חב' לשיכון ובניה בע"מ, תק-מח 2006(2) 7).
5. משהגעתי למסקנה כי יש מקום לבטל את פסק הבורר בשל היעדר הנמקה, לפי סעיף 24(6) לחוק הבוררות, מתייתר הצורך לדון בטענת המבקשת כי הוכחה קיומה של עילת ביטול נוספת לפי סעיף 24(2) לחוק, לאור העובדה כי הפסק המשלים ניתן, למעשה, על-ידי המומחה ולא על-ידי הבורר שמונה על-ידי הצדדים.
אציין עם זאת בקצירת האומר, כי אין דעתי כדעת המבקשת ואני מאמץ בעניין זה את קביעת כב' השופט זפט בפסק-דינו.
6. נותר לדון בשאלה האם יש מקום להימנע במקרה זה מביטול הפסק על-פי הוראות סעיף 26(ב) לחוק.
לדעתי, אין מקום לכך במיוחד, לאור העובדה כי הפסק הקודם בוטל, למעשה, והוחזר לבורר לשם השלמה.
החזרה זו לא הועילה וכפי שקבעתי הוא נותר בלתי-מנומק כנדרש וכמתחייב, אף לאחר "השלמתו".
החזרתו שוב לבורר לא תועיל, אם כך, לצדדים שכן היעדר ההנמקה ייוותר, מן הסתם, על כנו.
7. סוף דבר
אני מבטל את פסק הבורר שניתן על-ידי עורך-דין דן עופר ביום 6.11.06."
4. "אלא אם שמר לעצמו בהודעה בכתב לפני מתן הפסק, את הזכות לטעון טענה זו"
ב- רע"א 4886/08[243] קבע בית-המשפט מפי כב' השופט י' דנציגר כי:
"25. עילת הביטול לפי סעיף 24(8) לחוק הבוררות. ראשית יאמר כי במקרה שלפניי מתעורר ספק באשר להתקיימותה של עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(8) לחוק הבוררות. אכן, המשיבים הודיעו לבורר על פקיעת סמכותו חודשים ארוכים לפני שניתן פסק הבוררות ולכאורה מילאו אחר התנאי הקבוע בסעיף 26(ג) לחוק הבוררות. כמו-כן, לכאורה הסכימו המשיבים כי הבורר יתן את פסקו ו"שמרו" לעצמם את הזכות להעלות טענה זו לאחר שינתן פסק הבוררות.
ואולם, מעובדות המקרה אשר פורטו לעיל עולה כי לא נגרם למשיבים עיוות דין כתוצאה מהאיחור במתן פסק הבוררות, כאשר דווקא המבקשת היא שהלינה מספר פעמים על התמשכותם של הליכי הבוררות והיא שפנתה לבית-המשפט קמא בבקשה למינוי בורר חליף לבורר מרוקו. למעשה, לאחר שנים רבות שבמהלכן נמשכו הליכי הבוררות בין הצדדים, מצאו לנכון המשיבים לפנות לבורר ולהודיע לו על פקיעת סמכותו ואולם, בנסיבות אלה, סבורני כי לא נגרם למשיבים עיוות דין כתוצאה מהתמשכות הליכי הבוררות וכי לא היה מקום לבטל את פסק הבוררות עקב עילת ביטול זו (סעיף 26(א) לחוק הבוררות וראו גם סמדר אוטולנגי בוררות – דין ונוהל כרך ב' (מהדורה רביעית מיוחדת, 1081) (להלן: אוטולנגי); רע"א 6171/99 ת.ס, תעשיות סיליקט בע"מ נ' רותם אמפרט נגב בע"מ, פ"ד נה(1) 327 (1999))."
[238] ה"פ (ת"א-יפו) 844/06 חברת פיתוח למושבי איזור גת בע"מ ואח' נ' קוממיות – ארגון חיילים משוחררים להתיישבות שיתופית של צעירי אגודת ישראל בע"מ, תק-מח 2008(4) 694 (2008).
[239] ת"א (עכו) 1369/05 ביסאן רחיב נ' עבאס רסלאן, תק-של 2005(3) 5135 (2005).
[240] רע"א 4886/08 מ. אסרף חברה קבלנית לעבודות בניין בע"מ נ' פריטלי בע"מ ואח', תק-על 2008(3) 4108 (2008).
[241] ת"א (חי') 649/06 הורן את ליבוביץ בע"מ נ' אדריכל גיורא גור, תק-מח 2008(3) 15570
(2008).
[242] ה"פ (ת"א-יפו) 1526/06 נשר מפעלי מלט ישראליים בע"מ נ' מתכת זגורי בע"מ, תק-מח 2008(3) 10489 (2008).
[243] רע"א 4886/08 מ. אסרף חברה קבלנית לעבודות בניין בע"מ נ' פריטלי בע"מ ואח', תק-על 2008(3) 4108 (2008).