סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

• הסדרי נושים - כללי
• הגישות השונות לדיני חדלות פירעון
• בעלי תפקידים והחובות המוטלות עליהם
• הסדרי נושים על-פי פקודת פשיטת הרגל - מבוא
• פשרה או הסדר לפני צו כינוס
• פשרה או הסדר אחרי צו כינוס
• פשרה או הסדר לאחר הכרזת החייב כפושט רגל
• הפטר בפשיטת רגל
• הסדר נושים בדיני חברות - כללי
• הסדר נושים בהליכי כינוס נכסים על-פי דיני החברות
• הסדר נושים על-פי סעיף 350 לחוק החברות

הפטר בפשיטת רגל

1. מבוא
ראינו לנכון לצרף פרק זה לחיבור זה מפאת העובדה כי, לעיתים, לאחר {יובהר כי ניתן לפנות בבקשה למתן צו הפטר גם כאשר לא הועלתה כל הצעה קודמת מטעם החייב} שהצעתו להסדר של החייב נדחתה על-ידי הנושים באסיפה, פונה החייב ביוזמתו לבית-המשפט ומבקש מבית-המשפט כי יעניק לו הפטר מחובותיו.

לאחר שהצעתו להסדר של החייב נדחתה על-ידי הנושים באסיפה, מן הראוי הוא, כי החייב בפנייתו לבית-המשפט למתן צו הפטר, ישפר את הצעתו ויציע לנושיו סכום כסף נוסף לזה שהציע באסיפת הנושים.

2. בקשת הפטר והודעה
סעיף 61 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"61. בקשת הפטר והודעה (תיקון: התשמ"ג)
(א) פושט רגל רשאי בכל עת לבקש מבית-המשפט הפטר.
(ב) בית-המשפט יקבע יום לדיון בבקשה, והודעה על-כך תישלח, ארבעה-עשר ימים לפחות לפני היום שנקבע, לכל מי שהגיש תביעת חוב או שצויין כנושה בדו"ח החייב למצב עסקיו.
(ג) הבקשה תידון בדלתיים פתוחות, חוץ אם הורה בית-המשפט, בהתאם לתקנות לפי פקודה זו, הוראה אחרת."

הליך פשיטת הרגל קובע שתי מטרות עיקריות {פש"ר (חי') 617/03 אברהים ראיף נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה, תק-מח 2005(2), 2279 (2005)}:
האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם במינימום הוצאות ובדרך מהירה והיעילה ביותר.

השניה, לאפשר לחייב לפתוח דף חדש בחייו לאחר קבלת צו הפטר לחובותיו. כלומר, מטרה לגיטימית ויסודית בהליכי פשיטת הרגל היא שמיטת חובותיו של חייב שנקלע לקשיים כספיים מתמשכים, ומתן אפשרות לחייב לפתוח דף חדש בחייו. החברה המתוקנת רואה בהושטת קרש הצלה לחייבים ובגאולתם מהשתעבדות מתמשכת לחובות אין קץ ערך חשוב {ע"א 4892/91 שבתאי אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מח(1), 45 (1993)}.

הליכי פשיטת הרגל נועדו לאפשר כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך היעילה ביותר וכן ליתן לחייב, שאיתרע מזלו הרע ואינו מסוגל לשלם את חובותיו, הזדמנות לפתוח דף חדש בחייו, על-ידי קבלת הפטר {ע"א 6416/01 דני בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4), 197 (2003); ע"א 4892/91 שבתאי אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מח(1), 45 (1993); ע"א 501/67 כונס הנכסים הרשמי נ' לינדה ולנסי ואח', פ"ד כב(1), 23 (1968); א' פרוקצ'יה "פשיטת רגל על-פי בקשת חייב" הפרקליט ל' (תשל"ו) 271, 272}.

בית-המשפט נדרש לבחון מכלול של שיקולים, בבואו לאשר או לדחות בקשת הפטר. בין היתר, יישקלו החשיבות שבמתן הפטר לחייב; תום-ליבו {במידה והליך פשיטת הרגל נפתח לבקשת נושה, שאלת תום-הלב בהיווצרות חובות החייב - אינה נבדקת כלל} של החייב בכל שלבי ההליך; היקף החובות; שיתוף פעולה של החייב עם הנאמן; האם החייב עומד בתשלומים העיתיים שנקבעו לו; האם החייב הגיש דו"חות במועד {דו"חות ההכנסות וההוצאות אותם מגיש חייב, יכולים להצביע על היקף ההכנסות של החייב, כמו גם על הוצאות חריגות, שחייב המצוי בהליך פשיטת הרגל אינו אמור לבצע}; היקף חובותיו של החייב; יכולת הפירעון העתידית של החייב; המסקנות שהובאו בתסקיר מטעם הכונס הרשמי; עמדתו של הנאמן; עמדתם של הנושים {ב- פש"ר (חי') 598/00 רייטר עופר נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חי', תק-מח 2006(1), 4996 (2006), נתן בית-המשפט צו הפטר למרות התנגדותו של אחד הנושים בציינו כי שאר הנושים האחרים, 3 במספר, לא התנגדו למתן צו ההפטר}; התועלת שיש לנושים באם הליכי פשיטת הרגל יימשכו; גילו של החייב; מצבו הרפואי של החייב; האם לחייב קיים רכוש; האם החייב הציע לטובת נושיו, הצעה כלשהיא, אשר יש בה להעשיר את קופת פשיטת הרגל {זאת במקרה ובו בקופת הכינוס קיים סכום כסף זעום לעומת סך כל תביעות החוב שהוגשו ושאושרו}; האם בעלי החוב הגדולים התנגדו/תמכו ליתן לחייב צו הפטר {פש"ר (חי') 390/04 נחום סיגלית נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חי', תק-מח 2006(2), 3210 (2006)}; משך הזמן הרב שחלף ממועד הכרזת החייב פושט רגל ועד להגשת הבקשה למתן צו הפטר מטעמו ואופי ההתנגדויות לצו ההפטר.

אופן התנהגות החייב בהליכי פשיטת רגל ומידת תום-ליבו מהווים שיקול מהותי, בבוא בית-המשפט לקבוע באם יש ליתן לחייב צו הפטר {ע"א 6021/06 דגנית פיגון נ' כונס הנכסים הרשמי, פרסום באתר האינטרנט נבו (09.08.09)}.

הנכונות לאזן בין אינטרס החייב ואינטרס נושיו קמה אך בחייב תם-לב, בעוד שחייב שנהג בחוסר תום-לב במהלך הליכי פשיטת הרגל אינו ראוי להגנת הליכי פשיטת רגל ומתן הפטר ואינו זכאי כי עניינם של הנושים, במיצוי אינטרס נשייתם כלפיו, ייגרע.

במסגרת חובת תום-הלב, החלה על חייב בהליכי פשיטת רגל, מוטל על חייב גם לפעול למכסום הכנסתו. התנהלות חייב אשר לא עובד בצורה מסודרת למשך שנים ארוכות, אינה מתקבלת על הדעת ועומדת בניגוד לחובתו של חייב לפעול להגדלת צבירת הדיבידנד לנושים.

כאמור, חוסר תום-לב יכול אכן להביא לדחיה של בקשת חייב להכריזו פושט רגל. יחד-עם-זאת, חובה לזכור שחוסר תום-לב הינו מושג רחב ביותר, ויש להתייחס אליו על רקע הנתונים הספציפיים הנוגעים לחייב המסויים.

נקודה בעלת חשיבות בהקשר זה מתייחסת לאלמנט הזמן {ע"א 3224/07 אברהם בן דוד נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.05.09)}. גם כאשר מתגלה חוסר תום-לב מסויים ביצירתו של חוב, ייתכן שחלוף הזמן ישמש כמשקל נגד או שיהיה בו כדי לרפא את הפגם.

אין להתייחס באותה אמת-מידה לחייב שיצר חובות לפני שנים רבות ונוהלו נגדו הליכי הוצאה לפועל במשך שנים, תוך מימוש נכסיו, ואל חייב שיצר חובות רבים תוך תקופה קצרה ויוזם הליכי פשיטת רגל זמן קצר לאחר יצירת החובות ובלא שהתנהלו נגדו כלל הליכי הוצאה לפועל. האם חייב שהסתבך בחובות אינו זכאי אף הוא למידת התחשבות בשל חלוף הזמן, גם אם פעולותיו נגועות במידה מסויימת של חוסר תום-לב?! אין ללמוד מדברים אלה כי חלוף השנים ירפא כל סוג של חוסר תום-לב. די בכך שנאמר, כי גם הנתון בדבר חלוף הזמן ראוי שיקבל משקל לזכותו של החייב.

נסיבותיו האישיות של החייב מהוות אף הן שיקול, אשר יש לקחתו בחשבון שעה שנבחנת בקשה למתן צו הפטר.

כאשר קיימת התנגדות למתן צו הפטר על-ידי נושים על בית-המשפט לבחון את התנגדותם של האחרונים לאור הסכום שהצטבר בקופת הכינוס והניתן לחלוקה לנושים, אל מול נסיבות המקרה שלפניו.

יחד-עם-זאת, נעיר כי עצם העובדה שהדיבידנד שישולם יהא בשיעור נמוך אינה בגדר טעם מספיק לדחייתה של הבקשה להפטר. הנ"ל נכון במיוחד כאשר עסקינן בחייב שהינו איש מבוגר הסובל מבעיות רפואיות שונות ואשר לפי ממצאיו של הכונס הרשמי פעל בתום-לב {ע"א 3004/07 עזריה דוד נ' כונס הנכסים הרשמי, פרסום באתר האינטרנט נבו (05.11.08)}.

כלומר, עצם העובדה שהדיבידנד אשר עשוי להשתלם לנושים הרגילים הינו נמוך ו/או כי נושים אלה אינם עשויים כלל לזכות בדיבידנד, אין בו כשלעצמו כדי למנוע את הפטרו של החייב, בנסיבות בהן אין מחלוקת כי לא נשקפת תועלת מהמשך הליך פשיטת הרגל {פש"ר (ת"א) 1306/04 אסתר סולטן נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.06.09)}.

החברה המתוקנת רואה בהושטת קרש הצלה לחייבים, ובגאולתם מהשתעבדות מתמשכת לחובותאין קץ, ערך חשוב {ע"א 4892/91 שבתאי אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מח(1), 45 (1993)}.

מתן צו הפטר הוא פרי איזון שיקולים, בין המגמה ליצור שוויון בין הנושים בחלוקת נכסי פושט הרגל, בצד יישום העיקרון כי גם פושט רגל זכאי, בתנאים מסויימים, לפתוח דף חדש בחייו ובלבד שהתנהגותו לא הוכתמה בחוסר תום-לב {בש"א (נצ') 1728/04 פתחיה עודה נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חי', תק-מח 2004(4), 3335 (2004)}.

חייב שאיתרע מזלו ונקלע בתום-לב לחובות שאינו מסוגל להחזירם/לפורעם, יכול לבקש מבית-המשפט הפטר לחובותיו. בנותנו הפטר לחייב, פוגע בית-המשפט בזכויותיהם של הנושים ולכן בית-המשפט בדונו בבקשה לצו הפטר חייב לאזן בין הפגיעה בזכות הקניין של הנושים, המוגנת בסעיף 3 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, לבין האינטרס של פושט הרגל לקבל צו הפטר ולפתוח דף חדש בחייו.

בית-המשפט אינו יכול להתעלם מזכויות הנושים להיפרע בגין החובות שיצר כלפיהם החייב. יחד-עם-זאת, על בית-המשפט ליתן את תשומת-ליבו לעובדה כי גם אם ישהה החייב בהליך עד סוף ימיו, הדבר לא יביא לגידול משמעותי באחוז הפירעון שיוכל להציע לנושים, לעומת הצעתו כפי שעלתה במסגרת בקשתו למתן צו הפטר {פש"ר (יר') 4341-07 יהודה אפללו נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז יר' ואח', תק-מח 2013(4), 2696 (2013)}.

לא פעם, נתקלים בתי-המשפט בנסיבות, בהן נדרש חייב לשלם כספים לנושי השוק האפור בהליכי גביה הננקטים על-ידי הנושים, ואכן מובן הדבר, כי החייב חושש למסור את פרטי הנושים בנסיבות אלה ולהמציא קבלות או אסמכתאות בכתב, שיהיה בהם כדי לבסס בראיות את התשלומים שביצע {פש"ר 433-07 מיכלסון אריה נ' בוקרה ואח', תק-מח-2012(4), 21953 (2012)}.

גישתינו היא כי לא ניתן לזקוף לחובתו של החייב את סירובו למסור פרטי הנושים בפרט כאשר החייב מסביר כי במידה וימסור את שמו של הנושה משוק האפור האחרון יפגע בו.

זאת ועוד. עצם העובדה, שאין בידי החייב להמציא אסמכתאות ו/או קבלות, המתעדות התשלומים שבוצעו לנושי השוק האפור, אינני מצדיקה, לדעתינו, להותיר את החייב בהליך פשיטת הרגל עד להמצאת אסמכתאות אלה, שכן פירוש הדבר, כי החייב ייוותר ככל הנראה בהליך פשיטת הרגל לעולמי עולמים, מבלי שתהיה בידו האפשרות לזכות בחייו אי-פעם להפטר מחובותיו.

סעיף 61(א) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי חייב רשאי לבקש בכל עת, הפטר לחובותיו. לאחר הגשת הבקשה להפטר יקבע בית-המשפט מועד לדיון. הודעה על מועד הדיון תישלח 14 ימים לפחות לפני היום שנקבע לדיון.

ההודעה תישלח לכל מי שהגיש תביעת חוב או שצויין חוייב כנושה בד"וח החייב כאמור בסעיף 61(ב) לפקודת פשיטת הרגל.

סעיף 61(ג) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי הבקשה להפטר תידון בדלתיים פתוחות, אלא-אם-כן הורה בית-המשפט אחרת.

ב- בש"א (חי') 15974/02 {לייזר עדה נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חי', תק-מח 2007(1), 9876 (2007)} קבע בית-המשפט כי נוכח גילה של החייבת, התמשכות ההליך, וזכותה של החייבת לפתוח דף חדש בחייה, ניתן בזה הפטר מותנה לחייבת אם תשלם לקופת פשיטת הרגל סך נוסף של 85,000 ש"ח, סכום המשקף את הצעתה בתוספת תשלומים חודשיים למשך שנה נוספת, וזאת בתוך שלושה חודשים מהיום.

בית-המשפט הדגיש כי צו ההפטר כאמור ניתן על יסוד הצהרתה של החייבת כי אין לה זכויות בנכסים כלשהם ולא הבריחה נכסים מנושיה. היה ויתברר בעתיד כי לחייבת זכויות בנכס שלא נרשם על שמה, תישקל האפשרות לביטול צו ההפטר.

ב- בש"א (חי') 9394/05 {ח'לאילה קיפאח נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חי', תק-מח 2006(2), 10503 (2006)} קבע בית-המשפט כי חוסר שיתוף פעולה מלא של החייבת עם הכונס הרשמי והתנהגותה הקלוקלת של החייבת אף הם אינם מצדיקים מתן הפטר לחייבת. כאמור, מילוי קפדני של חובת התשלומים שהוטלו על החייבת אף הוא אחד השיקולים שעל בית-המשפט להביא בחשבון בהחלטה על מתן הפטר.

ב- פש"ר (חי') 158/98 {אוחנה שלמה נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חי', תק-מח 2006(2), 1846 (2006)} קבע בית-המשפט כי נוכח היעדר תועלת לנושים בהמשכת ההליכי פשיטת הרגל; עמדת הכונס הרשמי; התנהגותו של המבקש לפני ובמהלך הליכי פשיטת הרגל; מצבו הכלכלי כיום ובעתיד הנראה לעין; מחלתה של אשתו; מצבו המשפחתי וכן נוכח הזמן הרב שחלף ממועד הכרזת החייב פושט רגל, ולאור מגמת פקודת פשיטת הרגל, להיעתר לבקשה למתן צו הפטר ויש לאפשר למבקש לפתוח דף חדש בחייו.

ב- בש"א (ת"א) 13671/03 {אלוני בנימין נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז תל-אביב, תק-מח 2004(4), 3162 (2004)} קבע בית-המשפט כי החייב הוכיח, כי אין בנכסיו הקיימים ובכושר השתכרותו הנוכחי והעתיד ליבוא כדי לכסות אחר חובותיו לנושיו. במצב דברים זה, הליכי פשיטת הרגל יהיו תלויים כאבן ריחיים על צווארו של החייב, ולא תהיה בהם כל תועלת לנושים.

ב- פש"ר (חי') 297-01 {יוסף ממן נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-מח 2013(1), 27038 (2013)} קבע בית-המשפט כי משהחייב מצוי בהליך פשיטת הרגל מזה כ- 11 שנים ולא מסתמנת תועלת מהמשך ניהול ההליך, יש ליתן לחייב הפטר מותנה בכפוף לכך שיפקיד בקופת פשיטת הרגל סכום שיאפשר חלוקת דיבידנד בשיעור של 20% לנושים בדין רגיל, לאחר ניכוי הוצאות ההליך, ובכל מקרה סכום שלא יפחת מסך של 220,000 ש"ח.

ב- פש"ר 15341-08-09 ארגוב נ' כונס נכסים רשמי מחוז חי' ואח', תק-מח 2013(1), 24733 (2013)} נדונה בקשה למתן צו הפטר. במסגרת בקשתה, ציינה החייבת כי הינה מציעה לשלם לנושיה תוספת של 5,000 ש"ח תמורת הפטרה, הגם שהסכום אינו מצוי ברשותה ותנסה לגייסו מבני משפחה וחברים.

הנאמן סבר כי החייבת לא מיצתה את יכולת השתכרותה ויש ביכולתה לפרוע חלק מחובות הנשיה באם תמשיך לשאת בתשלומים חודשיים ויש אף לשקול להגדיל את התשלום החודשי.
בנוסף, הנאמן טען, כי מן הראוי שהחייבת תגדיל את התשלום החודשי לקופת הכינוס. הנאמן מצא לנכון לציין, כי כיוון שהחייבת בת 58 שנים וגיל הפרישה הנורמטיבי הוא 67 שנים, ראוי ועל-מנת לרצות את רצון הנושים, כי החייבת תיוותר בהליך עד לגיל הפרישה. יחד-עם-זאת ציין הנאמן, כי הינו מודע "לכוונת המחוקק להגביל את תקופת ההליך לכ- 5 שנים".

בית-המשפט קבע כי לנוכח גילה של החייבת ולאור המאמץ הפיזי הכרוך בעבודת אפיה מקצועית, הוא אינו רואה לזקוף לחובת החייבת את העובדה שלא עלה בידה למצוא עבודה סדירה בתחום מקצועה ושעה שעולה כי החייבת לא בחלה בשום עבודה, ומשהוצעה לה עבודה זמנית בתחום האפיה, נרתמה לעבודה ודיווחה על ההכנסה הנוספת באופן מיידי בדו"חות ההכנסות וההוצאות שהוגשו על ידה.

בית-המשפט ציין כי גם אם תוכל החייבת למצוא עבודה נוספת בעתיד, הרי לאור גילה ובהעדר השכלה פורמלית, ספק רב אם החייבת תוכל להשתכר שכר חודשי קבוע העולה על שכר המינימום, ועל רקע גובה החובות שנצברו, הרי גם אם תיוותר החייבת בהליך למשך 10 שנים נוספות והתשלום החודשי המושת עליה יוגדל באורח ניכר, לא יהיה בכך כדי לצבור דיבידנד לנושים בדין רגיל שיעלה על אחוזים בודדים מכלל חובותיה של החייבת בדין רגיל וברי שאין בכך כדי להצביע על תועלת, לא כל שכן תועלת של ממש מהמשך ניהול הליך פשיטת הרגל כנגד החייבת.

יתר-על-כן, גם אם מעוניינים הנושים, כנטען, כי החייבת תיוותר בהליך פשיטת הרגל כ- 9 שנים נוספות על פני 3 שנים שהינה מצויה בהליך, סבר בית-המשפט כי עמדה זו אינה מתיישבת עם הפסיקה והעמדה המקובלת, לפיה חייב אשר התנהל בהליך פשיטת הרגל בתום-לב, זכאי בטווח זמנים סביר לזכות להפטר מחובותיו ולפתוח בדף חדש, לא כל שכן נכונים הדברים שעה שהמשך ניהול הליך פשיטת הרגל כנגד החייבת אינו עשוי להשפיע על גובה הדיבידנד שישולם לנושים וזאת על רקע פוטנציאל יכולת פירעון החובות הנמוך של החייבת.

בנוסף, בית-המשפט גם לא שוכנע כי לחייבת בגילה אפשרות להגדיל את הכנסותיה באופן משמעותי. לחייבת אין נכסים ולא אותר ברשותה רכוש. על כן אין גם סיכוי נראה לעין כי יגדל שיעור הדיבידנד המחולק לנושים ונראה כי אין הצדקה כלכלית להמשיך את ניהול הליך פשיטת הרגל המתנהל כנגד החייבת מזה כ- 3 שנים.

בית-המשפט ראה לנכון לתן לחייבת צו הפטר מותנה בכפוף לתשלום סך של 6,000 ש"ח, המגלם שהות של 12 חודשים נוספים בהליך.

ב- פש"ר 1139/07 {איטונג בע"מ ואח' נ' גליק ואח', תק-מח-2012(4), 27985 (2012)} קבע בית-המשפט כי טענות טענות הנושה המתנגד, לפיהן קיימת קרבה משפחתית או קרבה אחרת בין הנושות והחייבים וכי הנושות פעלו בנקיטתם של הליכי פשיטת הרגל לבקשת החייבים, לא נתמכה בראיות כלשהן.
לעניין האחרון קיבל בית-המשפט את עמדת הנאמן כי מדובר בטענה מופרכת וזאת גם לאור העובדה כי הנושות היוזמות ניהלו הליכי משפטים ממושכים כנגד החייבים 1 ו- 2 ורק לאחר שהיו בידיהן פסקי-דין חלוטים נקטו בהליכי פשיטת הרגל כנגד החייבים.

במקרה דנן, לא היה חולק כי החייבים נהגו בתום-לב במסגרת הליך פשיטת הרגל, עמדו בתשלומים החודשיים כסדרם, הגישו דו"חות בדבר הכנסות והוצאות באורח סדיר ושיתפו פעולה באופן מלא עם הנאמן.

יתר-על-כן, החייבים הסכימו למימוש בתי המגורים שלהם, פעלו למקסום ההכנסות מנכסיהם ולא טענו טענות בדבר זכות לדיור חלוף או זכות לדיירות מוגנת. כן העמידו החייבים למימוש את הכספים שהצטברו בקופות של החייבים ובתכניות חיסכון.

לאור משך ההליך, לאור התנהלות החייבים במסגרת הליך פשיטת הרגל, לאחר שהחייבים העמידו לרשות הנושים את כל נכסיהם, תוך מקסום התמורה בגין הנכסים ויתור על זכויות מוקנות ומשהנאמן סבור כי אין לחייבים פוטנציאל להגדיל באורח ניכר את הכספים שהצטברו לטובת הנושים ולא תצמח תועלת לנושים מהמשך ניהול הליך פשיטת הרגל כנגד החייבים, סבר בית-המשפט כי ראוי ליתן לחייבים צו הפטר מחובותיהם בני התביעה.

ב- פש"ר 569-06 {איטונג בע"מ נ' כץ ואח', תק-מח 2012(4), 26911 (2012)} קבע בית-המשפט כי לאור משך ההליך {6 שנים}, לאור מצבו הרפואי של החייב ומשאין לחייב פוטנציאל השתכרות, שיש בו כדי להגדיל באורח ניכר את הכספים שיצטברו לטובת הנושים, משהתשלום המוצע על-ידי החייב מגלם את מימוש מלוא נכסיו, הרי עולה, כי לא תצמח תועלת לנושים מהמשך ניהול הליך פשיטת הרגל כנגד החייב, הליכים שיימשכו עוד שנים ארוכות, ככל שיהיה צורך לברר את זכויותיו של החייב ואשתו בנכסי המקרקעין ולממשם, שעה שכאמור טרם נעשה פירוק שיתוף במקרקעין.

עוד נקבע כי נוכח משך התקופה בה מצוי החייב בהליך, משלא נמצא פגם משמעותי בהתנהלות החייב בהליך והצעת החייב מגלמת את זכויות החייב בנכסי המקרקעין, כמפורט בדברי הנאמן והכונס הרשמי, בית-המשפט ראה לנכון ליתן לחייב הפטר מותנה בתשלום סך של 1,000,000 ש"ח, מעבר לכספים שהצטברו בקופת פשיטת הרגל.

ב- פש"ר 411-08 {יעקב בן שאול נ' יוסף ברוך ואח', תק-מח 2012(3), 20713 (2012)} החייב לא שילם ולו תשלום אחד לקופת הכינוס והוא מפגר ב- 54 תשלומים, המסתכמים בסך של 162,000 ש"ח.

בית-המשפט קבע כי מהתנהלות החייב במסגרת ההליך, עולה, כי החייב נהג בחוסר תום-לב, כאשר לא שילם תשלומים חודשיים כלל ואף לא שילם ולו מקצת התשלומים החודשיים, בהם יכול היה לשאת אף לטענתו.

כמו-כן, החייב לא הגיש דו"חות בדבר הכנסות והוצאות מגובים באסמכתאות, על-מנת שניתן יהיה להתחקות אחר הכנסותיו והוצאותיו במסגרת ההליך, ואך המציא החל מחודש נובמבר 2011 דו"חות לכונס הרשמי בלא אסמכתאות.

התנהלותו זו של החייב אין בה כדי לאפשר מתן הפטר, שכן תכלית ההגנה, הניתנת לחייב בהליכי פשיטת רגל, נוגעת לחייב שנהג בתום-לב בהליך. זאת ועוד, על רקע העובדה, שהמדובר בבקשת נושים ולא מסתמנת כל תועלת לנושים מניהול ההליך ואין מקום לאכוף את חוב פיגוריו של החייב בפקודת מאסר נוספת, בין היתר גם על רקע הרעה במצבו הנפשי, סבר בית-המשפט, כי יש להיעתר בנסיבות אלה לבקשת הנושים, הנתמכת גם בתגובת הנאמן ובתסקיר הכונס הרשמי ולהורות על ביטול ההליך.

ב- פש"ר 41549-03-10 {בנק לאומי לישראל בע"מ ואח' נ' יעקובסון, תק-מח-2012(3), 22065 (2012)} עסקינן בחייב בן 89 שנה, ניצול שואה, שאינו צלול, עבר מסכת ייסורים נוראית בשואה בהיותו נער, בערוב ימיו, ולאחר שבנה משפחה ועסק מצליח, נפל החייב קורבן להשקעות כלכליות כושלות ולמסכת עוקצים, בעטיין נותר ללא כל רכוש. משפחתו וילדיו התרחקו ממנו, עקב אובדן רכושו, ובשל גילו ומצבו המנטלי נאלץ החייב להעסיק עובדת זרה ברישיון.

לצד הליקויים המנטאליים והקוגניטיביים של החייב, המכבידים מאוד על ניהול חייו של החייב, איימי השואה חרוטים בזיכרונו וחוויות קשות אלה מלוות אותו בחיי היומיום. בנוסף, סובל החייב מבעיית לב, אשר החמירה עם הזמן ומאישור רפואי שצורף לבקשה עולה, כי קיימת דליפה ממסתם אאורטלי במידה בינונית עד קשה.

החייב מתקיים מרנטות מגרמניה ומהולנד, אשר משולמות לו בגין סבלו במחנות עבודה בתקופת מלחמת העולם השניה.

עם מתן צו הכינוס חוייב החייב בתשלום חודשי בסך של 100 ש"ח. ואולם, עם הכרזתו של החייב כפושט רגל ביום 14.04.01, ועל רקע העובדה שהכנסות החייב מרנטות ומקצבאות המוסד לביטוח לאומי עומדות על-סך של 10,677 ש"ח, הוגדל התשלום החודשי המושת על החייב והועמד על-סך של 2,000 ש"ח. החייב אינו עומד בתשלומים חודשיים אלה.

בית-המשפט קבע כי בדיעבד ניתן לומר כי העלאת התשלום החודשי יסודה בטעות ונובעת בחלקה מקשייו התפקודיים של החייב ואי-יכולתו ליתן הסבר קוהרנטי ושלם להוצאותיו, בשל גילו המופלג ומצבו המנטאלי.

עוד נקבע כי על רקע העובדה, כי לחייב אין דירת מגורים והוא מתגורר בשכירות ונאלץ לשלם את הוצאות ההעסקה של המטפלת-העובדת הזרה, הנדרשת לשהות במחיצת החייב 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, ולאור גם הטיפולים הרפואיים המשלימים הדרושים לשמירה על יציבות מצבו הבריאותי של החייב {פיזיותרפיה ורפלקסולוגיה}, שאת חלקם נדרש החייב לממן, אין תימא, כי החייב אינו עומד בתשלום החודשי המוגדל שהושת עליו.

אכן, אי-עמידת חייב בתשלומים החודשיים מהווה ככלל שיקול מהותי, העומד לחובת חייב בעת הדיון במתן צו הפטר, ועשוי להיחשב כחוסר תום-לב, שיש בו כדי להביא לדחיית בקשתו של חייב למתן צו הפטר. ואולם, בנסיבות חריגות אלה הובהר, כי הגדלת התשלום החודשי והעמדתו על-סך של 2,000 ש"ח יסודה בטעות.

ממכלול הראיות והנתונים שהובאו בפני בית-המשפט עולה בבירור, כי החייב אינו מסוגל לבצע את התשלום חרף הכנסותיו, לנוכח הוצאותיו הבלתי-נמנעות, ובאופן שלא נותרת לחייב הכנסה פנויה לאחר תשלום הוצאותיו ההכרחיות, ואף מתגובת הנאמן לא עולה כי החייב מתנהל בפזרנות. על רקע עובדה זו, לא ניתן לזקוף לחובת החייב את העובדה, כי לא עמד בתשלום החודשי למן הכרזתו.

זאת ועוד. לא ניתן להתעלם במסגרת הדיון בבקשת ההפטר אף מנסיבותיו האישיות של החייב. מדובר בחייב ניצול שואה, בן 89 שנים, הלוקה בבריאותו ובכישוריו המנטאליים, אשר סובל עד היום מאימת חוויותיו במלחמת העולם השניה, אשר אינם נותנים לו מנוח, שהינו חסר כל ואשר נזקק לרנטות המשולמות לו על-ידי ממשלת גרמנית וממשלת הולנד לצורך קיומו ולצורך העסקת עובדת זרה.

לאור האמור לעיל, בית-המשפט קבע כי נסיבות חייו של החייב, מציאות החיים הנוכחית ומידת החמלה מצדיקים מתן הפטר לחייב, על-מנת להקל בערוב ימיו ולו במקצת על צערו, וכדי להסיר מהחייב את אימת הליך פשיטת הרגל ומגבלותיו.

יחד-עם-זאת, ועל-מנת ליתן ביטוי לזכויותיהם הקנייניות של הנושים, ומשנושי החייב, הנאמן והכונס הרשמי רואים תועלת ממיצוי זכויות החייב שהועברו על דרך של הענקה לצדדים שלישיים, סבר בית-המשפט, כי יש להורות, בהסכמת החייב, על המחאת מלוא זכויותיו של החייב כלפי צדדים שלישיים, לנאמן.

ב- פש"ר 651-04 {בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מימון עודד ניסים ואח', תק-מח-2012(3), 20074 (2012)} עסקינן בחייב יליד 1958, סובל מבעיות בריאות רבות. בין היתר, סובל החייב מאי-ספיקת לב כרונית, אי-ספיקה כלייתית כרונית, סכרת והשמנת יתר. החייב עבר ניתוח מעקפים ומספר צנתורים.

לנוכח הכנסתו הזעומה של החייב, הועמד צו התשלומים החודשי על-סך של 150 ש"ח. החייב מצוי בהליך מזה 8 שנים.

בית-המשפט קבע כי לא ניתן להקל ראש בחובתו של חייב להגיש דו"חות בדבר הכנסות והוצאות במועדם. בנסיבות ענייננו, אכן הגיש החייב דו"חות בחלקם באופן רטרואקטיבי. ואולם, לא ניתן להתעלם מן העובדה, שהמדובר בחייב שבריאותו רופפת, הכנסתו החודשית הינה נמוכה ביותר, יכולת ההשתכרות שלו מוגבלת, כפי שעולה אף מחוות-דעת הנאמן, ואשר היקף העסקים של החברה בה עבד היה מצומצם ביותר.

באיזון התועלת שעשויה לצמוח לנושים מהגשת דו"חות החייב במועדם, ושעה שאי-הגשת הדו"חות בנסיבות המקרה לא הסבה נזקים לנושים ו/או לקופת פשיטת הרגל, ומשהמדובר בחייב המצוי בהליך פשיטת הרגל תקופה חריגה באורכה של 8 שנים, סבר בית-המשפט, כי ראוי שלא ליתן משקל מכריע למחדלו של החייב באי-הגשת דו"חות כסדרם.

לצד כל האמור יצויין, כי אין חולק כי החייב עמד בתשלומים החודשיים אשר הושתו עליו באופן סדיר במהלך ההליך.

לנוכח האמור סבר בית-המשפט, כי התנהלות החייב במשך הליך פשיטת הרגל אינה מלמדת על חוסר תום-לב, שיש בו כדי לשלול את זכאותו למתן הפטר, ויש ליתן משקל מכריע למשך שהותו של החייב בהליך {8 שנים}, כמו גם מצבו הרפואי, ולאפשר לו להשתחרר מכבליו באמצעות הפטר.

בידי החייב עלה לגייס במאמצים רבים סכום של 150,000 ש"ח תמורת הפטרו, שאינו סכום זניח, שעה שהחייב מצוי בהליך מזה 8 שנים. על רקע נכונותו זו של החייב לשלם סך של 150,000 ש"ח לנושיו תמורת הפטרו, סכום שאף לעמדת הנאמן מגלם ממילא את מלא שווי זכויותיו של החייב בחברת "דניאל שירותי גילוי בע"מ", ואשר יש בו אף לכפר על המחדלים הנטענים ואשר יוחסו לחייב על-ידי הנושים, הנאמן והכונס הרשמי, סבר בית-המשפט, כי ראוי לקבל את בקשת החייב למתן צו הפטר מותנה, ושעה שאף בית-המשפט שוכנע כי קבלת בקשת החייב עשויה להניב לנושים תועלת משמעותית על פני המשך ניהול ההליך וגם ביטולו.

עוד יצויין, כי המחדלים שנזקפו לחובת החייב אין בהם כדי להצדיק את ביטול הליך פשיטת הרגל בנסיבות המקרה דנא, וגם אם סברו הנושים מלכתחילה כי עשויה לצמוח להם תועלת רבה יותר מניהול ההליך ובפועל התמורה שתיוותר לנושים הינה נמוכה, אין באמור כדי להצדיק את ביטול הליך פשיטת הרגל שנפתח לבקשת נושה החייב בהיעדר תועלת לנושים, לאחר שהחייב שהה במסגרת הליך פשיטת הרגל פרק זמן לא מבוטל של 8 שנים, בהם הוטלו עליו המגבלות הקשות המאפיינות הליך פשיטת רגל.

ב- פש"ר (יר') 1040-04 {יואב שניר נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז יר' ואח', תק-מח 2012(3), 2837 (2012)} עסקינן בחייב בן 50, נשוי ואב לשתי בנות. החייב נכה בדרגת נכות של 100% בעקבות מחלת סרטן הדם, ממנה הוא סובל משנת 2007.

בבקשה נטען, כי התגלה שהמחלה פעילה פעם נוספת, ובנוסף החייב סובל מבעיות נפשיות שונות ועל-כן אינו מסוגל לעבוד באופן רצוף. החייב צירף מסמכים רפואיים שונים התומכים בטענותיו אלו.

בית-המשפט קבע כי ראוי ליתן הפטר רק לחייב שעומד בתנאי צו הכינוס עד ליום הדיון בבקשת ההפטר, אלא-אם-כן מדובר במקרים חריגים ביותר.

עצם העובדה שהחייב הפסיק להגיש דו"חות מלמדת, כי אינו מתנהל בתום-לב במסגרת ההליך, וזאת בנוסף לעובדה שהפסיק לשלם במשך שנתיים התשלומים החודשיים מבלי שניתנה החלטה בעניין זה על-ידי בית-המשפט.

מדובר איפוא בחייב שעושה דין לעצמו באשר להתנהלותו בהליך.

בית-המשפט היה ער למצבו הרפואי, אולם עמדת הנאמן והכונס הרשמי בשלב זה נראית סבירה ביותר, שהרי הם אינם דורשים מהחייב למצוא עבודה מכניסה אלא לשפר את הצעתו על-ידי מכירת נכס שבבעלותו ובבעלות אשתו.

סירוב החייב בעניין זה, לרבות סירובו לשתף פעולה עם הנאמן כדי לקבל נתונים מדוייקים באשר למכירת הנכס, המשכנתה הרובצת וכדומה, גם הוא מלמד על התנהלותו של החייב, ולמעשה ניתן לומר כי אין מאחורי בקשת החייב למתן הפטר, ובעקבותיה פתיחת דף חדש לחייב, רצון אמיתי.

הרושם הוא, כי ההצעה הנמוכה שהחייב מציע מטרתה להתחמק מתשלום החובות אותם יצר, גם אם מדובר בחובות שנוצרו בתום-לב.

ב- פש"ר (חי') 360-05 {אילן שווך נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חי' ואח', תק-מח 2011(4), 17413 (2011)} נדחתה בקשתו הראשונה של החייב למתן הפטר וזאת משום שהחייב שוהה בהליך פשיטת הרגל כ- 3 שנים בלבד, צבר חובות במהלך ההליך, אשר סולקו רק ערב הדיון בבקשת ההפטר.

בחלוף כמחצית שנה הגיש המבקש בקשת הפטר נוספת המונחת עתה בפני בית-המשפט.

בית-המשפט, לאחר שעיין בטענות הצדדים, מצא כי יש מקום להיעתר לבקשתו של החייב.
עיון בהתנגדות הנושה מעלה כי הנושה מבסס התנגדותו על מספר נימוקים - שלא נתקבלו על-ידי בית-המשפט.

הנושה מבסס את התנגדותו על מחדלו של החייב ביצירת חובות לאחר מתן צו הכינוס.

אלא מאי, שמחדלו של החייב לאחר מתן צו הכינוס מתמצה ביצירת חוב ארנונה אשר תוקן ושולם במלואו בסמוך לבקשת ההפטר הקודמת שנידונה בעניינו. על-כן, משתיקן החייב מחדלו ובשים-לב לכך שהחייב מגיש דו"חותיו ומשלם תשלומיו כסדרם, דומה כי אין במחדל זה כדי להוות שיקול מכריע בדחיית הבקשה.

עוד מבסס הנושה את התנגדותו על-כך שבהצעת החייב יש בכדי לשלם תשלום דיבידנד זניח לנושים.

אכן, לא נעלם מעיני בית-המשפט, כי הסכום המצוי בקופת הכינוס הינו בסך 18,360 ש"ח, אליו יש להוסיף סך של 10,000 ש"ח שהציע החייב להוסיף לקופת הכינוס, סכום שיגוייס בעזרה ממשפחתו, המהווה תשלום נמוך ביחס לסך חובותיו של החייב.

יחד-עם-זאת, בשים-לב למשכורתו של החייב ומצבו הרפואי שלו ושל משפחתו, אין לבית-המשפט אלא להסכים עם עמדת הכונס הרשמי לפיה גם אם ישהה החייב תקופה נוספת של עוד 4 שנים בהליך, הדיבידנד המוצע יהא זניח לעומת גובה הסכום הנתבע על-ידי הנושה, משלא מציין הנושה מקורות כספיים מהם יכול החייב לסלק חובותיו מעבר לשכר עבודתו ועבודת אשתו.

גם טענת הנושה בדבר הימצאות החייב בהליך זמן קצר אינה מהווה שיקול מכריע, מקום בו אין תועלת בהמשך ניהול ההליך לאור יכולת השתכרותו של החייב ומצבו הרפואי, ושעה שזולת הכספים שנצברו בקופת הכינוס אין בנמצא מקורות נוספים מהם ניתן לגבות כספים לטובת הנושים.

אשר-על-כן, נוכח האמור לעיל, דומה כי באיזון כולל המביא בחשבון גם את זכויותיו הקנייניות של הנושה, יש להיעתר לבקשת החייב. לפיכך, ניתן לחייב הפטר מותנה בכפוף לכך שהחייב יפקיד סך של 10,000 ש"ח נוספים בקופת פשיטת הרגל.

ב- בש"א (יר') 5215/08 {כהן יורם נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז ירושלים, תק-מח 2009(3), 9932 (2009)} החייב מבקש לפתוח דף חדש בחייו, לאור העובדה שנקלע למצב של חדלות פירעון כתוצאה מפיגוע חבלני, טרגי לנפגעים ולו עצמו כשהוא נותר חסר כל.

לאור מצבו הגופני והנפשי ואיבוד כושר עבודתו, טען החייב כי לא תהא תועלת לנושים אם ימשיך להיות בהליך פשיטת הרגל, אף אם ימשיך לעמוד בתשלום של 300 ש"ח לחודש.

הגם שחובותיו נוצרו בתום-לב עקב קריסת עסקו בשל פיגוע הטרור, וחרף מצבו הרפואי, סבור הכונס הרשמי כי טרם הגיעה העת למתן הפטר.

המבקש נמצא בהליך רק כשלוש שנים, ואולם האירוע שהביא אותו למצבו, דהיינו הפיגוע בבית הקפה "מומנט" התרחש בשנת 2002. המבקש תמך את בקשתו באישור מטעם המוסד לביטוח לאומי לפיו נקבעה לו דרגת אי-כושר בשיעור 75% יציבה. כמו-כן, הציג תעודת רופא מן המרכז לבריאות הנפש באר יעקב באשר למצבו הנפשי, שכן סובל הוא מתסמונת בתר-חבלתית קשה על רקע הפיגוע.

למבקש נערכו מבחנים וההערכות והועלתה בפניו הצעה לאשפוז במחלקה פתוחה, אשר נדחתה על ידו.
בית-המשפט התרשם כי אכן המבקש במצב קשה, המפריע לו להשתקם, וייתכן שאף ההליך דנן לא תורם לשיקומו.

נראה כי המשך שהותו בהליך אכן לא יתרום רבות לנושים רבות לאור גובה נשייתם, ואפשרותו לעמוד בתשלום החודשי. ייתכן שקבלת ההפטר תשפר את מצבו הנפשי והדבר יאפשר לו לחזור למעגל העבודה.

לפיכך, בית-המשפט הורה כי במידה והמבקש ישלם במשך שלוש שנים נוספות את הסכום של 300 ש"ח לחודש - יופטר מחובותיו.

3. דיון והחלטה, צו מותלה, מותנה, מוחלט וצו "ריק"
3.1 כללי
סעיף 62 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"62. דיון והחלטה (תיקון: התשנ"ו)
(א) בית-המשפט בדונו בבקשה רשאי לשמוע את הכונס הרשמי ואת הנאמן, ואת כל נושה, ולהציג לחייב שאלות ולקבל ראיות, כפי שימצא לנכון, והוא יביא בחשבון את תסקיר הכונס בדבר התנהגות החייב ועסקיו, לרבות התנהגותו במשך הליכי פשיטת הרגל.
(ב) בית-המשפט רשאי, בכפוף להוראות סעיפים 63 ו- 64, ליתן צו הפטר, להתלות הפטר או להתנותו בתנאים שיש לקיימם לפני מתן ההפטר או לאחריו, לרבות תנאים לעניין תשלומים שעל פושט הרגל לשלמם במשך תקופה שלא תעלה על ארבע שנים מיום מתן צו ההפטר, או, מטעמים מיוחדים שיירשמו, אף למשך תקופה ארוכה יותר; לא מילא פושט הרגל את התנאים שנקבעו - רשאי בית-המשפט, מיזמתו, לבקשת הכונס הרשמי, הנאמן או לבקשת נושה של החייב, לבטל בכל עת את צו ההפטר."

תקנות 42 ו- 43 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 קובעות כדלקמן:

"42. צירופים לבקשת הפטר (תיקון: התשנ"ו)
הוגשה בקשה למתן הפטר, יגיש הנאמן לבית-המשפט את רשימת נושי החייב, את החובות בני התביעה לכל נושה שהכיר בהם ואת הסכום שנפרע על חשבון כל חוב.

43. הודעה על הדיון
הודעה על מועד הדיון בבקשה תישלח לנושים לפי טופס 18."

תקנה 42 לתקנות פשיטת הרגל קובעת כי במקרה והוגשה בקשה למתן צו הפטר - על הנאמן להגיש לבית-המשפט: רשימת נושי החייב; חובות בני תביעה לכל נושה שהכיר בהם הנאמן; הסכום שנפרע על חשבון כל חוב.

תקנה 43 לתקנות פשיטת הרגל קובעת כי הודעה לנושים, על מועד הדיון בבקשה למתן צו הפטר, תישלח חתומה על-ידי הכונס הרשמי וזאת כאמור בטופס 18 לתקנות פשיטת הרגל. להודעה זו יצורף העתק מן הבקשה למתן צו הפטר וכן יצויין שם החייב; יצויין שם בית-המשפט המוסמך לדון בבקשת ההפטר; יצויין כי באם הנושה מתנגד לבקשה למתן צו הפטר - עליו להגיש לבית-המשפט התנגדות מנומקת וזאת לפחות 3 ימים, לפני היום שנקבע לדיון בבקשה למתן צו הפטר.

סעיף 62 לפקודת פשיטת הרגל מגדיר מהן סמכויותיו של בית-משפט בבואו להכריע בבקשה למתן צו הפטר לחייב. עוד קובע סעיף זה כי בטרם יכריע בבקשה למתן הפטר, רשאי הוא לשמוע את הנאמן, את הכונס הרשמי וכן כל נושה.

כמו-כן, רשאי בית-המשפט להציג לחייב שאלות ולקבל ראיות התומכות בבקשתו וכל זאת כפי שימצא לנכון.

סעיף 62(ב) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי בית-המשפט רשאי, בכפוף להוראות סעיפים 63 {סייגים למתן הפטר} ו- 64 {שינוי צו} לפקודה, לקבוע אחת משלוש {ראה להלן את התייחסות הפסיקה לעניין צו הפטר "ריק"}:

האחת, ליתן צו הפטר מוחלט וללא כל תנאי {ראה למשל פש"ר 32665-03-12 בנק הפועלים בע"מ נ' שופר ואח', תק-מח 2013(2), 26014 (2013)};

השניה, להתלות את צו ההפטר;

השלישית, להתנות את צו ההפטר בהתקיימם של התנאים, אשר הוגדרו על-ידי בית-המשפט {ראה למשל פש"ר 38177-01-10 בנק הפועלים בע"מ נ' קריסטל ואח', תק-מח 2013(3), 21358 (2013); פש"ר 411-07 טהוור נ' כונס נכסים רשמי מחוז חי' והצפון, תק-מח 2013(3), 21202 (2013); פש"ר 32215-11-09 רייס דהאן נ' כונס נכסים רשמי מחוז חי', תק-מח 2013(2), 27883 (2013); פש"ר (חי') 17293-04-10 רות אוזן נ' עו"ד ערן אטלס, תק-מח 2013(2), 11717 (2013); פש"ר 597/07 בנק הפועלים סניף הר הכרמל נ' איל טולדנו ואח', תק-מח 2013(2), 26624 (2013)}.

בשים-לב, כי בית-המשפט מוסמך להתנות או להתלות את צו ההפטר בתשלום לקופת הכינוס וזאת לתקופה שלא תעלה על 4 שנים מיום מתן צו ההפטר. על-אף האמור, בית-המשפט רשאי להאריך את תקופת התשלום מעבר ל- 4 שנים ובלבד שיהיו טעמים מיוחדים שיירשמו.

במקרה והחייב לא עמד ו/או לא מילא אחר תנאי ההפטר שקבע בית-המשפט, רשאי בית-המשפט, מיוזמתו או לבקשת הכונס הרשמי, הנאמן, נושה החייב - לבטל את צו ההפטר.

ב- בש"א (נצ') 706/03 {שלום גיא נ' שרגיל ראובן עורך-דין ואח', תק-מח 2004(2), 8563 (2004)} נדונה בקשה לפיה מבקש המבקש מבית-המשפט להפעיל את סעיף 62(ב) לפקודת פשיטת הרגל ולקבוע כי הכספים שגבה מן החייב באמצעות עיקול בהוצאה לפועל - יישארו בידיו.

בית-המשפט קבע כי עסקינן בבקשה לביטול חלקי של צו ההפטר, באופן שלא יחול על החוב אליו. בית-המשפט לא הוסמך לנהוג כך אלא אם יובאו בפניו נימוקים המצדיקים את ביטולו של פסק-דין סופי וחלוט - וכאלה לא הובאו.

לנוכח כל האמור, הרי על-פי הוראת סעיף 69(א) לפקודת פשיטת הרגל, פוטר צו ההפטר את החייב מכל חוב בר-תביעה בפשיטת הרגל. בנסיבות אלה, לא זכאי היה המבקש לנקוט כל הליכי עיקול כנגד החייב בגין חובו אליו. על-כן, ממילא, העיקול אשר הטיל המבקש על כספי החייב נעשה שלא כדין.

ב- פש"ר (חי') 390/04 {נחום סיגלית נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חי', תק-מח 2006(2), 3210 (2006)} בקופת פשיטת הרגל הצטבר סכום של כ- 39,000 ש"ח. החייבת הציעה, באמצעות קרובי משפחתה, להשלים סכום עד לסך של 50,000 ש"ח.

לאור הנ"ל, קבע בית-המשפט כי יש ליתן לחייבת צו הפטר מותנה "בכך שהחייבת תפקיד בקופת פשיטת הרגל, כספים להשלמת הסכום בקופה עד לסך של 50,000 ש"ח וזאת בתוך 45 ימים" מיום ההחלטה.

ב- בש"א (ב"ש) 4645/05 {ווקניבן יעיש נ' כונס הנכסים הרשמי - הדרום ואח', תק-מח 2005(3), 4639 (2005)} הציע החייב להעשיר את קופת פשיטת הרגל בסכום נוסף של 120,000 ש"ח.

לאור הנ"ל, בית-המשפט קיבל את הבקשה וקבע על מתן הפטר מותנה לחייב והתנאי הוא שהחייב יפקיד סכום של 120,000 ש"ח כעצתו בקופת פשיטת הרגל.

ב- בש"א (ב"ש) 5133/04 {גלינה בוביס נ' כונס הנכסים הרשמי - הדרום, תק-מח 2005(1), 9221 (2005)} קבע בית-המשפט כי יש ליתן הפטר לחייבת בכפוף לסילוק חוב הפיגורים בסך של 1,200 ש"ח לקופת פשיטת הרגל.

בית-המשפט לקח בחשבון את העובדה כי לחייבת 3 ילדים, אשר שניים מהם קטינים, החייבת ובעלה הפסיקו לעבוד, ביתם הגדולה חלתה בסרטן - דבר המצריך שהות ארוכה בבית החולים לצורך בדיקות וטיפולים קשים.

ב- בש"א (נצ') 1728/04 {פתחיה עודה נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חי', תק-מח 2004(4), 3335 (2004)} טענה החייבת כי יש להתלות את צו ההפטר בתשלום חוב הפיגורים בסך של 3,000 ש"ח.

בקבלו את הבקשה ואת הצעת החייבת קבע בית-המשפט כי בנסיבות אלה, מן הראוי לקבל את הבקשה, הואיל ולא הובאו בפני בית-המשפט כל נסיבות שיהא בהן לשכנעו כי הבקשה הוגשה שלא בתום-לב - במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי המבקשת תהא בעלת יכולת, ביום מן הימים, לפרוע חובותיה.

בנסיבות העניין בית-המשפט אף לא מצא כל הצדקה לסייג את הצו בסייג כלשהו, כאמור בסעיף 63 לפקודת פשיטת הרגל.

ב- פש"ר 1119-07 {איסקוב נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז חי' ואח', תק-מח 2013(3), 22770 (2013)} בית-המשפט קבע כי משנטען על-ידי הכונס הרשמי, כי לחייב חוב פיגורים בסך של כ- 12,650 ש"ח, ניתן בזאת לחייב צו הפטר מותנה, בכפוף לתשלום הסך הנ"ל תוך 90 יום, וזאת ככל שלא יעלה בידי החייב לסתור את טענת הכונס הרשמי בדבר גובה חוב הפיגורים באמצעות שוברי תשלום אשר יומצאו על ידו לכונס הרשמי.

3.2 תסקיר כונס הנכסים הרשמי
תקנה 44 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 קובעת כדלקמן:

"44. תסקיר הכונס הרשמי
חמישה-עשר ימים לפחות לפני המועד שנקבע לדיון יגיש הכונס הרשמי לבית-המשפט תסקיר בדבר התנהגות החייב, חובותיו ונכסיו; העתק מן התסקיר יומצא לחייב."

בהליכים למתן צו הפטר, הכרעתו של בית-המשפט היא בעלת אופי ראשוני, ובמסגרתה עמדת הכונס הרשמי היא בעלת אופי מייעץ. על בית-המשפט להפעיל שיקול-דעת עצמאי, ולהחליט בבקשה להפטר תוך התייחסות למכלול רחב של שיקולים, ובתוכם גם לעמדת הכונס הרשמי. חשוב להבהיר כי לעמדת הכונס יש, מטבע הדברים, משקל רב, אך בית-המשפט אינו כבול בעמדה זו {ע"א 6021/06 דגנית פיגון נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.08.09)}.

אם-כן, בית-המשפט בטרם הכריעו בבקשה למתן צו הפטר יביא בחשבון את האמור בתסקיר שהוגש מטעם הכונס הרשמי וכן את התנהגותו של החייב במשך הליכי פשיטת הרגל.

הכונס הרשמי בתסקירו יכלול את המידע הבא: מספר תביעות החוב שהוגשו כנגד החייב וסכומם הכולל; מספר תביעות החוב שאושרו על-ידי הנאמן וסכום הוכחות החוב הכולל שאושר; האם הצטברו כספים בקופת הכינוס; התנהגותו של החייב בהליך פשיטת הרגל; הנכסים אותם מימש הנאמן; האם החייב הציע להפקיד סכום כסף נוסף לקופת הכינוס; האם הוגשו התנגדויות על-ידי מי מהנושים, לבקשת החייב למתן הפטר.

3.3 השגות החייב
תקנות 45 ו- 46 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 קובעות כדלקמן:

"45. השגות החייב
החייב רשאי להגיש לבית-המשפט השגה מנומקת לתסקיר הכונס הרשמי; העתק ההשגה יומצא לכונס הרשמי שבעה ימים לפחות לפני המועד שנקבע לבירור הבקשה.

46. התנגדות להפטר
נושה המתנגד להפטר החייב, יגיש לבית-המשפט התנגדות מנומקת שלושה ימים לפחות לפני היום שנקבע לבירור הבקשה והעתקים ממנה ימציא לחייב ולכונס הרשמי."

על-פי תקנה 45 לתקנות פשיטת הרגל רשאי החייב ליתן השגתו לתסקיר הכנ"ר. על ההשגה להיות מנומקת.

תקנה 46 לתקנות פשיטת הרגל קובעת כי נושה המתנגד למתן צו הפטר לחייב, יגיש לבית-המשפט התנגדות מנומקת לפחות שלושה ימים לפני הדיון. כמו-כן, ימציא הנושה עותקים ממנה לחייב ולכונס הרשמי.

ב- בש"א (נצ') 1580/04 {אסייג יוסף נ' כונס הנכסים הרשמי ואח', תק-מח 2005(2), 6461 (2005)} התנגדותו של הנושה נסמכה על הטענה לפיה הנאמן התייחס אל הנושים כאל מטרד, עד כי עד לא ידוע לנושה, מהי תביעת החוב שאושרה לו, ומה גובה הסכום שהצטבר בקופת הכינוס. בית-המשפט, בקובעו כי עסקינן בהתנגדות לא מנומקת, דחה הטענה וקבע כי טעם זה לאו טעם הוא. מן הטעם הזה מתנגד הנושה, הוא בנק איגוד, לבקשת החייב להפטר.

3.4 צו הפטר "ריק"
ב- רע"א 3050/12 {פרופ' יוסף גמזו נ' נעימה ישעיהו ואח', תק-על 2012(4), 5381 (2012)} קבע בית-המשפט כי במקרה דנן עסקינן בצו הפטר ריק: חוב המזונות הוא החוב היחיד שתלוי ועומד נגד החייב, אך צו ההפטר איננו חל על אותו חוב מזונות.

יתירה-מזאת, בית-המשפט לענייני משפחה הכריע כי חוב המזונות יישאר על כנו. יוצא שזהו צו הפטר ריק, במובן זה שאין לו - לכאורה - כל משמעות.

עוד נקבע כי צו הפטר ריק, מעצם טבעו, איננו מסיים את הליכי פשיטת הרגל של החייב. אין זה סביר לטעון כי צו שמלכתחילה איננו חל על חובו היחיד של פלוני {חוב המזונות} - יהווה את אקורד הסיום של הליכי פשיטת הרגל. הלוא החוב היחיד שבגינו נמצא החייב בפשיטת הרגל הוא חוב המזונות. ממילא, כל עוד לא הופטר החייב מאותו חוב מזונות - אין מקום להכריז על סיום הליכי פשיטת הרגל.

4. סייגים למתן הפטר
4.1 הדין
סעיף 63 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"63. סייגים למתן הפטר (תיקון: התשנ"ו)
(א) הואשם פושט הרגל והורשע בעבירה לפי פקודה זו או בכל עבירה הנוגעת לפשיטת הרגל שלו, או הוכחה עובדה מהעובדות המנויות בסעיף-קטן (ב), רשאי בית-המשפט להחליט כי ינהג באחת מאלה:
(1) לא יתן הפטר;
(2) יתלה את ההפטר לתקופה שימצא מתאימה;
(3) יתלה את ההפטר עד שישולם לנושים דיבידנד של 50% לפחות;
(4) ידרוש מפושט הרגל, כתנאי להפטרו, שיסכים למתן פסק-דין נגדו לזכות הכונס הרשמי או הנאמן על יתרת חובות בני תביעה בפשיטת הרגל שלא נפרעה עד יום ההפטר, ולתשלום היתרה מתוך רווחיו העתידים של פושט הרגל או מתוך נכסים שרכש לאחר שהוכרז פושט רגל, באופן ובתנאים שהורה עליהם בית-המשפט; אולם לא יינקטו הליכי הוצאה לפועל לביצוע פסק-הדין בלי רשות בית-המשפט, שתינתן על יסוד הוכחה שמאז הפטרו רכש פושט הרגל נכסים או הכנסה העומדים לתשלום חובותיו.
(ב) ואלה העובדות המסייגות מתן הפטר:
(1) במהלך פשיטת הרגל נהג החייב בחוסר תום-לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל;
(2) פושט הרגל לא ניהל כמקובל וכיאות לעסקו פנקסי חשבונות המראים במידה מספקת את פעולותיו העסקיות ומצבו הכספי בשלוש השנים שבתכוף לפני פשיטת רגלו;
(3) פושט הרגל קיבל עליו חבויות חדשות או התחיל בעסקים חדשים בעת שידע שהוא חדל פירעון ומבלי שהיה לו יסוד סביר להניח שיוכל לעמוד בהתחייבויותיו;
(4) בטל;
(5) פושט הרגל לא תירץ באופן מניח את הדעת מדוע היה לו הפסד או חסר כדי עמידה בחבויותיו;
(6) פושט הרגל גרם או תרם לפשיטת רגלו בעסקאות נמהרות או מסוכנות, בפזרנות בלתי-מוצדקת באורח חייו, בהימור, או בהזנחה פושעת של ענייני עסקיו;
(7) פושט הרגל גרם לנושיו הוצאה מיותרת על-ידי הגנה קנטרנית או מרגיזה בפני תובענה שהגישו נגדו בצדק;
(8) פושט הרגל גרם או תרם לפשיטת רגלו כאשר נטל עליו הוצאה בלתי-מוצדקת בהגשת תובענה קנטרנית או מרגיזה;
(9) תוך שלושת החודשים שקדמו לצו הכינוס, שעה שפושט הרגל לא היה יכול לפרוע את חובותיו במועדם, הוא העדיף נושה שלא כשורה;
(10) בטל;
(11) פושט הרגל הוכרז פושט רגל בחמש השנים שקדמו למועד מתן צו הכינוס;
(12) פושט הרגל היה אשם במרמה או בהפרת נאמנות במרמה."

4.2 חוסר תום-ליבו של החייב
סעיף 63(ב)(1) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי חייב לא יקבל צו הפטר באם במהלך פשיטת הרגל נהג החייב בחוסר תום-לב ובמטרה לנצל את הליכי פשיטת הרגל. כלומר, חייב יקבל צו הפטר ובלבד שהתנהגותו לא הוכתמה בחוסר תום-לב.

משילובם של סעיפים 17 {בקשת חייב} ו- 18ג {חקירה על-ידי הכונס הרשמי וחובת מסירת מידע ומסמכים} לפקודת פשיטת הרגל, עולה כי דרישת תום-הלב של החייב, חיה ונושמת בכל שלב של הליכי פשיטת הרגל לרבות בבקשה למתן צו הפטר.

במקרה ובית-המשפט ימצא כי החייב בהתנהגותו חסר תום-לב, יפסיד החייב את ההגנה הקבועה בהליך של פשיטת הרגל שבישום הוראותיה, היא מגנה על זכויות הנושים ושומרת על האינטרסים שלהם {ע"א 5503/92 קירצמן ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט(1), 769 (1994); ע"א 6416/01 דני בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4), 197 (2003)}.

לעניין תום-הלב של החייב, יפים הם דברי בית-המשפט ב- פש"ר (יר') 179/91 {שאול ששון נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-מח 97(2), 988 (1997)} לפיהם "דרישת תום-הלב הינה אלמנט מהותי הן באשר לגיבוש זכותו של אדם להיכנס להליכי פשיטת רגל ולהיות מוכרז פושט רגל, והן כתנאי ליציאתו מהליכים אלה וקבלת הפטר. תום-הלב נדרש הן באשר לשלב יצירת החובות והן באשר למהלך פשיטת הרגל, ובהיותו יסוד מהותי, כאמור, יש להקפיד על יישומו הנאות".

יודגש, כי במעמד הדיון למתן צו הפטר לחייב, באם נטענת על-ידי מי מהנושים טענה של חוסר תום-לב של החייב - נטל הראיה להוכיח כי אכן החייב נהג בחוסר תום-לב רובץ על הטוענים, קרי הנושים {נ' תל-צור הפטר בפשיטת הרגל (המכון למחקרי משפט וכלכלה בע"מ, 1999), 177}.

ב- בש"א (נצ') 2163/05 {ליטבק אינסה נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חי' ואח', תק-מח 2005(4), 9435 (2005)} קבע בית-המשפט כי פיגור בתשלומים לקופת פשיטת הרגל איננה עולה בקנה אחד עם דרישת תום-הלב הנדרשת מן החייב.

ב- ה"פ (חי') 29404/97 {עמאשי עטייה נ' הכונס הרשמי ואח', תק-מח 2002(3), 12031 (2002)} נדונה בקשת חייב ליתן לו צו הפטר. בדחותו את הבקשה קבע בית-המשפט כי אחת הסיבות שהביאו אותו לדחות הבקשה למתן צו הפטר היא חוסר תום-הלב של החייב-המבקש.

עוד נקבע כי החייב זלזל בהחלטות בית-המשפט ולא שילם במועד את התשלומים שנפסקו למרות ההזדמנויות הרבות שנתן בית-המשפט לחייב.

ב- פש"ר (חי') 81/01 {עמרם לוי נ' הכונס הרשמי, תק-מח 2002(2), 13730 (2002)} נדונה בקשת חייב להכריזו כפושט רגל. בדחותו את הבקשה קבע בית-המשפט כי לעניות דעתו אי-תשלום מזונות קטין, ובעוד שהחייב יכול היה לעשות כן, מראה את חוסר תום-ליבו - דבר המספיק כשלעצמו להביא לדחיית הבקשה להכריז על החייב כפושט רגל.

להלן מקרים נוספים בהם יהיה החייב חסר תום-לב {פש"ר 508/05 חסין יגאל נ' הכונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.03.07)}:

לא גילה את כל מצבת נכסיו וחובותיו בדו"חות שהגיש; נמנע מלהתייצב לחקירה; לא הציג מסמכים שנדרש להמציאם על-ידי נציגי הכונס הרשמי; נמנע מלשתף פעולה עם הכונס הרשמי; צבר חובות נוספים במהלך פשיטת רגל; חי ברמת חיים גבוהה ופזרנית על חשבון נושיו; נמנע מלשלם את התשלומים החודשיים שהוטלו עליו; נמנע מלהתפרנס ונוקט בדרך של שב ואל תעשה.

4.3 בגין אי-ניהול פנקסי חשבוניות כיאות
סעיף 63(ב)(2) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי בית-המשפט יכול לסייג את מתן צו ההפטר באם פושט הרגל לא ניהל את פנקסי חשבוניותיו כהלכה, קרי, ניהול פנקסי חשבוניות המראים במידה מספקת את פעולותיו העסקיות של החייב.

עוד קובע הסעיף הנ"ל, כי על החייב לנהל כיאות את פנקסי חשבוניותיו בתקופה של שלוש שנים לפני הכרזתו כפושט רגל.

אין בכך שהחייב לא המציא את מסמכי החברות שניהל ושהפסיקו את פעילותן שנים רבות לפני הגשת הבקשה להכריזו כפושט רגל, כדי להצביע על חוסר תום-לב המצדיק את דחייתה של הבקשה {רע"א 2282/03 ראובן גרינברג נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נח(2), 810 (2004); פש"ר (נצ') 124/02 כרים שדאד נ' כונס הנכסים הרשמי - חי', תק-מח 2004(2), 9413 (2004)}.

המחוקק ראה, איפוא, באי-ניהול פנקסי חשבונות בשלוש השנים שלפני פשיטת הרגל משום רשלנות או חוסר תום-לב, המצדיקים, על פניהם, סנקציות עד כדי שלילת הפטר, בכפוף לשיקול-דעתו של בית-המשפט על-פי נסיבות המקרה {ע"א 4892/91 אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מח(1), 45 (1993)}.

בהקשר זה עולה השאלה מה דין אי-ניהול פנקסי חשבונות בתקופה שלפני אותן שלוש שנים? לכך לא התייחס המחוקק, ובכך גילה דעתו שלא ניתן לראות בכך, על פני הדברים, משום חוסר תום-לב.

אכן, ייתכנו מקרים שבהם יהיה באי-ניהול פנקסי חשבונות כזה משום חוסר תום-לב, והכול תלוי בנסיבות הספציפיות, כגון הגורמים לאי-ניהול הפנקסים, מידת חוסר הוודאות שנוצרה בעקבות זאת, פרק הזמן שעבר בין אי-ניהול הפנקסים לבין ההסתבכות הכלכלית, ועוד.

כאשר החייב מעלה טענה לפיה ניהל ספרי חשבונות, אלא שלא שמר עליהם, בשל העובדה שהחברה הפסיקה את פעילותה שנים רבות לפני הגשת הבקשה, נראה כי בנסיבות אלה, לא ראוי לזקוף את הדבר לחובתו, עד כדי שלילת בקשתו לפשיטת רגל.

4.4 בגין קבלת חבויות חדשות
סעיף 63(ב)(3) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי חייב לא יקבל צו הפטר באם קיבל על עצמו חבויות חדשות או התחיל בעסקים חדשים בעת שידע כי הוא חדל-פירעון ומבלי שידע כי יוכל לעמוד בהתחייבויותיו.

ובמילים אחרות, סעיף 63(ב)(3) לפקודת פשיטת הרגל קובע כעובדה המסייגת מתן הפטר את המקרה בו פושט הרגל קיבל עליו חוב בר-תביעה בפשיטת הרגל ולא הוכיח שאותה שעה היה לו יסוד סביר לצפות שיוכל לשלמו {המ' (נצ') 4672/96 אלון ישראל וציפורה נ' עורך-דין ארגוב, תק-מח 97(4), 433 (1997)}.

מקום שהחייב מודה ביצירת חובות חדשים בגין הלוואות שנטל בשוק האפור, לרבות הלוואות "בריבית גבוהה", וכאשר הוא מודה גם בפרעונם של אותם חובות, הרי שהתנהגות זו לא זו בלבד שהיא ראויה לגינוי, אלא שבמקרה מתאים היא אף התנהגות המצדיקה את ביטולם של הליכי פשיטת הרגל בעניינו של פושט הרגל הרלבנטי {ה"פ (חי') 29404/97 עמאשי עטייה נ' הכונס הרשמי ואח', תק-מח 2002(3), 12031 (2002)}.

4.5 בגין גרימת הוצאות מיותרות
סעיף 63(ב)(7) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי חייב לא יקבל צו הפטר במידה וגרם לנושיו הוצאות מיותרות וזאת על-ידי הגנה קנטרנית או מרגיזה שהגיש כנגד תובענה שהוגשה כנגדו בצדק.

כאשר החייב מסרב לבצע אחר פסק-דין לפינוי שהוצע כנגדו תוך שהינו גורם לבנק, ללא כל סיבה ו/או הסבר, הוצאות מיותרות על-ידי התנהגותו הקנטרנית - יראה בית-המשפט בהתנהגות זו כהתנהגות הנכנסת לגדרו של סעיף 63(ב)(7) לפקודת פשיטת הרגל, המאפשרת לבית-המשפט לסייג את מתן צו ההפטר {בש"א (נצ') 2163/05 ליטבק אינסה נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חי' ואח', תק-מח 2005(4), 9435 (2005)}.

4.6 כאשר פושט הרגל היה אשם במרמה או בהפרת נאמנות
גם אם היה הנושה המתנגד מוכיח את טענותיו לפיהן הורשע החייב בעבירות מירמה להבדיל מעבירות טכניות הבאות בגדר הוראת סעיף 63(ב)(12) לפקודת פשיטת הרגל, הרי הוראת סעיף 63(ב) לפקודת פשיטת הרגל קובעת במפורש כי החלופות הנקובות בסעיף אינן שוללות כליל אפשרות ליתן הפטר, כי אם מסייגות את עניין ההפטר.

סעיף 63 לפקודת פשיטת הרגל קובע, כי אם יחולו אחד המקרים כמו זה המפורט בסעיף 63(ב)(12) לפקודת פשיטת הרגל שפושט הרגל היה אשם במרמה או בהפרת נאמנות במרמה, כי אז או שלא יינתן הפטר או שההפטר יותלה בתשלום דיווידנד של 50% לפחות.

על-פי סעיף 63 לפקודת פשיטת הרגל ניתן לסייג את ההפטר ועל-פי סעיף 69(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל ניתן ליתן הפטר אך ורק על חלק מהחובות. ההבדל הוא שמתן הפטר תוך סיווגו על-פי סעיף 63(ב)(12) לפקודת פשיטת הרגל נותן פתרון לכלל הנושים, ומתן הפטר והחלת סעיף 69(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל נותן פתרון רק לנושים שרומו {דברי בית-המשפט ב- פש"ר (יר') 176/97 איה בר-לב איש-שלום נ' איש שלום, תק-מח 98(2), 3628 (1998)}.

4.7 ההבחנה בין בקשה לשל חייב לבין בקשת נושה
יש להדגיש את האבחנה שבין הליך שנפתח לבקשת חייב לבין זה שננקט לבקשת נושה {פש"ר (ת"א) 2274/06 שרה חימאווי נ' ערן קאופמן - מנהל מיוחד ואח', תק-מח 2015(2), 21625 (2015)}.

בעוד שבמקרה הראשון עיקרון תום-הלב עלול להוות לחייב לרועץ שכן הוא זה שמעוניין בהליך פשיטת הרגל, אזי משקלו פחות, אם בכלל, במקרה שבו מוגשת נגד החייב בקשת פשיטת הרגל.

נגד חייב אשר עותר להכרזתו כפושט רגל קיימת סנקציה שככל שיתברר שחובותיו נוצרו בחוסר תום-לב שנוגד באופן מהותי את תקנת הציבור או שלא התנהל בתום-לב בהמלך תקופת פשיטת הרגל, יבוטל ההליך נגדו.

לעומתו, חייב אשר נגדו הוגשה בקשת פשיטת רגל מעוניין לרוב בביטול הליך פשיטת הרגל ולכן אין לשיקול של תום-הלב משקל, ולמצער מהותי, בעניין המשך היותו נתון להליכי פשיטת רגל.

ב- ע"א 5503/92 {קירצמן נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט(1), 749 (1994)} קבע בית-המשפט כי "מאחר שמדובר בבקשה הבאה מטעם החייב, ואשר נועדה להעניק לו הגנה מסויימת, לא יינתן צו מקום בו אותו חייב חסר תום-לב, ולו במעט, בין בשלב יצירת החובות, בין בשלב הליכי אכיפת החובות, ובין בעת פנייתו לבית-המשפט למתן צו כינוס. אין לאפשר לחייב חסר תום-לב להפיק תועלת מהליכי פשיטת הרגל".

זאת ועוד. אחד ממעשי פשיטת הרגל שקבוע בסעיף 5(1)(א) לפקודת פשיטת הרגל הוא מתן נכס במתנת מרמה. ברי איפוא שמאחר ועצם מעשה פשיטת הרגל נגוע באי-חוקיות, אזי דרישת ההפטר שלפיה עסקינן במי שצבר את חובותיו בתום-לב תהייה בלתי-ישימה.

לכן, משקל שיש ליתן לעניין ההפטר בשעה שעסקינן במבחן תום-ליבו של החייב שנגדו הוגשה בקשת פשיטת רגל, לעומת מקרים שבהם החייב הוא שמבקש את פשיטת הרגל, מועט.

4.8 ערעור על החלטה להכריז על החייב - מורשע בחסר נשים - כפושט רגל - הערעור נדחה
ב- ע"א 3083/13 {פלונית נ' יפים שיכמן, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.01.15)} בית-המשפט של פשיטת רגל עמד בהחלטתו נשוא הערעור על חומרתן הרבה של העבירות שבהן הורשע המשיב, וכן נתן את דעתו על כך שטענת המערערת לפיה מעשיו הובילו להתאבדות אמה קיבלה גושפנקא במתן תוקף של פסק-דין.

בנסיבות חריגות אלה, נקבע, קיים קושי לקבוע שחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות יכול להפיג או לרפא את חוסר תום-ליבו של המשיב ביצירת חובותיו, ולכאורה נדרש היה למנוע את הכרזתו כפושט רגל.

אף-על-פי-כן, קבע בית-משפט של פשיטת רגל כי בהתחשב במאסרו הממושך, בעובדה שלא יצא כל חוב חדש מאז שחרורו ובדגש על מצבו הרפואי של המשיב {87% נכות לצמיתות עקב מחלות שונות}, סבר בית-משפט של פשיטת רגל כי הכף נוטה דווקא לכיוון קבלת בקשתו של המשיב להכריזו כפושט רגל.

בית-משפט של פשיטת רגל הזכיר כי בעוד חובו של המשיב כלפי המערערת עומד על סך של כמיליון ש"ח, הרי שיתר חובותיו של המשיב עומדים על סך כולל של כ- 17 מיליון ש"ח ואלו נוצרו בתום-לב ובמסגרת פעילות עיסקית לגיטימית. בנסיבות אלה, קשה להלום כי חוב בשיעור של כ- 5.5% מן המכלול הוא אשר יקבע מה יעלה בגורלם של שאר החובות. בית-המשפט דחה את הערעור.

4.9 נסיבות בהן יש לשקול מחדש את שאלת ביטול צו הכינוס
ב- ע"א 5503/92 {עדה קירצמן ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט(1), 749 (1994)} נדון ערעור על החלטת בית-משפט של פשיטת רגל בה הוחלט לבטל את צו כינוס הנכסים ופשיטת רגל אשר ניתן נגד המערערים.

בית-משפט קבע כי קיימים מספר שיקולים אשר על פיהם יש לקבוע את מאזן האינטרסים במסגרת החלטה אם להעניק צו כינוס על-פי בקשת החייב ואם לאו.

השיקול הראשון, שיקול התועלת לנושים. כלומר, עד כמה יקדמו מינוי כונס נכסים והכרזת החייב כפושט רגל את עניינם של הנושים בפרעון החובות המגיעים להם.

השיקול השני, נוגע לבחינת הליכי ההוצאה לפועל הרלבנטיים לעניין הנידון. סעיף 18 לפקודת פשיטת הרגל קובע מפורשות כי יש לבדוק את הליכי ההוצאה לפועל אשר ננקטו נגד החייב בעבר או שיכולים להינקט נגדו בעתיד. לגבי שיקול זה, אין לפרש הוראה זו "כרוצה לומר שכל מקום שפורמאלית ניתן עדיין לנקוט הליכי הוצאה לפועל, כמנגנון לאכיפת החיובים, יש להמשיך בהם ובהם בלבד" {ע"א 4892/91 שבתאי אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי, טרם פורסם)}.

השיקול השלישי, מידת תום-ליבו של החייב, הנסיבות שהובילו ליצירת החוב והאמצעים אותם נקט החייב עד להליך הנידון.

השיקול הרביעי, הסיכוי למתן הפטר חובות לחייב. מקום בו מגיע בית-המשפט למסקנה, כי סיכוייו של החייב לזכות בהפטר קלושים, הרי שאינטרס החייב בצו כינוס נחלש, ובכך מתחזק עוד יותר אינטרס הנושים לקביעת הסדר אשר יביא למירב התועלת מבחינתם.

במקרה דנן, הטעם העיקרי לביטול צו הכינוס היה העדר תועלת לנושים לאור הימנעותם של המערערים מלשלם אפילו תשלום אחד מהתשלומים החודשיים אשר הוטלו עליהם.

יחד-עם-זאת, בית-משפט של ערעור קבע כי מאז ניתנה החלטתו של הרשם חלה התפתחות משמעותית בכך שלאחר מתן ההחלטה הנ"ל שילמו המערערים הן את הפיגורים אשר הצטברו בתיק והן תשלום חודשי של 1,000 ש"ח לקופת הכינוס.

בנסיבות אלה, יש מקום לשקול מחדש את שאלת ביטול צו הכינוס תוך התייחסות מחודשת לתועלת שתיצמח לנושים מהליך הכינוס ותוך התחשבות גם בכל יתר השיקולים אשר מנינו לעיל.

לאור האמור לעיל, בית-משפט של ערעור הורה על החזרת הדיון לבית-משפט של פשיטת רגל.

5. שינוי צו
סעיף 64 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"64. שינוי צו
עברו שנתיים מיום מתן צו הפטר, ופושט הרגל שכנע את בית-המשפט כי אין סיכוי סביר שיהיה במצב שיוכל למלא אחרי האמור בצו, רשאי בית-המשפט לשנות את האמור בו או בכל צו שבא במקומו, באופן ובתנאים שימצא לנכון."

תקנה 51 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 קובעת כדלקמן:

"51. המשיבים בבקשת שינוי צו הפטר
הגיש החייב לבית-המשפט בקשה לשינוי צו הפטר, יהיו הכונס הרשמי, הנאמן וכל נושה שהוכיח את חובו משיבים לבקשה."

כאשר בית-המשפט קובע כי החייב יהיה מופטר בתנאים אלה או אחרים ועברו שנתיים מיום מתן צו ההפטר המותנה לחייב, ופושט הרגל שכנע את בית-המשפט כי לא יכול לעמוד ו/או למלא את הצו שניתן - רשאי בית-המשפט לשנות את האמור בצו ובתנאים שיראה לו.

זאת ועוד. על-פי תקנה 51 לתקנות כאמור, הכונס הרשמי, הנאמן והנושים יהיו צד לבקשתו של החייב {המשיבים} לשנות את צו ההפטר שנתן בית-המשפט.

6. תעודה לעניין חיקוקים פוסלים
סעיף 66 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח משולב), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"66. תעודה לעניין חיקוקים פוסלים ((4)26)
בית-המשפט רשאי ליתן לפושט רגל, עם ההפטר, תעודה המעידה שפשיטת הרגל באה עקב כשל בלתי-צפוי שאין עמו התנהגות רעה מצידו, כדי להסיר ממנו כל פסלות מחמת פשיטת רגל הקבועה בחוק והניתנת להסרה בתעודה מבית-המשפט כאמור; סירוב ליתן תעודה כאמור נתון לערעור."

על-פי סעיף זה, לאחר שבית-המשפט מעניק הפטר לחייב-פושט הרגל, רשאי הוא ליתן לחייב תעודה, המעידה שפשיטת הרגל של החייב קרתה עקב כישלון בלתי-צפוי מצד החייב ושאין בה משום התנהגות רעה וכל זאת בכדי להסיר מן החייב כל פסלות שהיא.

החלטת בית-המשפט ליתן תעודה כאמור, ניתנת לערעור.

ב- בש"א (חי') 3959/01 {רוזנברג ניקי נ' הכונס הרשמי ואח', תק-מח 2001(3), 23345 (2001)} נדונה בקשה למתן צו הפטר וכן ליתן תעודה לפי סעיף 66 לפקודת פשיטת הרגל. בית-המשפט דחה הבקשה למתן צו הפטר וכתוצאה מכך דחה מתן התעודה כמבוקש.

7. חובות פושט רגל שהופטר
סעיף 67 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"67. חובות פושט רגל שהופטר
פושט רגל מופטר חייב על-אף הפטרו לסייע לפי דרישת הנאמן במימוש נכסיו המוקנים לנאמן ובחלוקתם; לא עשה כן, יאשם בעבירה לפי פקודה זו ורשאי בית-המשפט לבטל את הפטרו, אך אין הביטול פוגע בתוקפם של מכירה, העברה או תשלום וכל דבר אחר שנעשו כשורה אחרי מתן ההפטר ולפני ביטולו."

סעיף זה קובע כי למרות שהחייב קיבל הפטר מבית-המשפט, עליו להמשיך ולשתף פעולה עם הנאמן, קרי, לסייע לנאמן במימוש נכסיו והמוקנים לנאמן.

אם החייב לא יסייע לנאמן - יעבור עבירה לפי פקודת פשיטת הרגל. כמו-כן, באם החייב לא יסייע לנאמן - רשאי בית-המשפט לבטל את צו ההפטר שנתן.

יודגש, כי ביטול ההפטר לא פוגע בתוקפם של מכירה, העברה או תשלום שנעשו כשורה לאחר מתן צו ההפטר ולפני ביטולו.

כלומר, חובותיו של החייב להמשיך לנהוג בתום-לב ובשיתוף פעולה עם בעלי התפקיד ממשיכים לחול גם לאחר הפטרו ואל לו לחייב לסבור שלאחר שקיבל את ההפטר - כרטיס הכניסה לחייו החדשים נטולי החובות - יכול הוא להתעלם מחובותיו והתחייבויותיו הקודמים טרם קבלת ההפטר ושעל פיהם, בגינם ובהסתמך עליהם ניתן ההפטר.

חייב שמבצע טעות שכזו עלול למצוא עצמו מושלך חזרה למעמד פושט הרגל, וחבל, שהרי ממילא כבר אין לחייב שליטה בנכסים אלה ועל-כן מן הראוי להיות חכם ולהתעלם מתחושות תסכול, אדישות ואחרות שיש בהם כדי לפגוע במה שהושג.

8. הפטר על-פי בקשת הכונס הרשמי
סעיף 67א לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"67א. הפטר על-פי בקשת הכונס הרשמי (תיקונים: התשמ"ג, התשנ"ו)
(א) על-פי בקשת הכונס הרשמי ובהתחשב בדו"ח הנאמן לפי סעיף 148א, רשאי בית-המשפט לתת הפטר לחייב אם הוא סבור כי אין בהמשך ניהול פשיטת הרגל כדי להביא תועלת לנושים.
(ב) בית-המשפט יקבע יום לדיון בבקשה והודעה על-כך תישלח, ארבעה-עשר ימים לפחות לפני היום שנקבע, לכל מי שהגיש תביעת חוב או שצויין כנושה בדו"ח החייב על מצב עסקיו.
(ג) על הפטר לפי סעיף זה יחולו הוראות סעיפים 62, 66, 67, 69 ו- 226."

על-פי סעיף 76א לפקודת פשיטת הרגל הכונס הרשמי יכול אף הוא להגיש בקשה למתן צו הפטר. הנימוקים עליהם מסתמך החייב, שונים מן הנימוקים עליהם מסתמך הכונס הרשמי. הנימוק היחידי שמצאנו בסעיף 76א לפקודת פשיטת הרגל הוא היעדר תועלת לנושים.

כלומר, במקרים בהם שילם פושט הרגל לנושים - ונכסיו חולקו, וכיום עקב גיל, מצב מיוחד וכדומה אין עוד סיכוי כי המשך פשיטת הרגל יועיל לנושים, והמשך הליכי פשיטת הרגל הם למעמסה על הכונס הרשמי, מבלי שהנושים יזכו בדבר, יבקש הכונס הרשמי את ההפטר {ת"א (ת"א) 2463/81 אלוני נ' סבירסקי, פ"מ התשמ"ו(ב), 45 (1985)}.

נדגיש כי הסמכות לבקש על-סמך נימוק האמור מסורה לכונס הרשמי, כיוון שהוא ממונה על טובת הנושים, והוא שיכול מטעם כלל הנושים, בתוקף תפקידו ומנקודת ראות הנושים, להגיע למסקנה אם יהא זה ללא תועלת עבורם להמשיך בהליך. בעניין זה שיקולי הכונס הרשמי הם שיקולי הממונה על האינטרסים של הנושים.

נבהיר כי הפטר לפושט הרגל, ניתן, בדרך-כלל, כאשר בית-המשפט סבור, שאין בהמשך ניהול פשיטת הרגל, כדי להביא תועלת לנושים, כגון כאשר רוב רכושו של פושט הרגל מומש כבר או כדי לאפשר לפושט הרגל לפתוח דף חדש בחייו על-מנת שלא יהיה נרדף על-ידי נושיו כל חייו {ע"א (ב"ש) 1128/99 בורטניק ראובן נ' בנק המזרחי, תק-מח 99(3), 2590 (1999)}.

9. חזקות
סעיף 68 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"68. חזקות
לעניין סימן זה:
(1) תסקיר הכונס הרשמי יהיה ראיה לכאורה לכל האמור בו;
(2) שוכנע בית-המשפט שבמימוש נכסי פושט הרגל הושג, או קרוב שיושג או שבמימוש זהיר אפשר היה להשיג, כדי 50% מחבויותיו הלו מובטחות - ותסקיר של הכונס הרשמי או של הנאמנים יהיה ראיה לכאורה על-כך - ייחשבו נכסיו כמגיעים כדי 50% כאמור."

10. פעולת ההפטר
10.1 כללי
סעיף 69 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"69. פעולת ההפטר
(א) צו ההפטר יפטור את פושט הרגל מכל חוב בר-תביעה בפשיטת רגל, חוץ מאלה:
(1) חוב המגיע לפי התחייבות להימנע מעבירה או חוב המגיע למדינה בשל קנס;
(2) חוב או חבות שנוצרו במרמה שפושט הרגל היה שותף לה או שהשיג ויתור עליהם במרמה כאמור;
(3) חבות לפי פסק-דין לחובתו בתובענת מזונות, להוציא מה שהורה בית-המשפט במפורש לגבי החבות, במידה שהורה ובתנאים שהורה.
(ב) צו הפטר יהיה ראיה חלוטה לפשיטת הרגל ולתקפות ההליכים בה, ובכל הליך שיוגש נגד פושט רגל שהשיג צו הפטר, בדבר חוב שממנו הופטר בצו, רשאי פושט הרגל לטעון כי עילת התביעה אירעה לפני שהופטר.
(ג) צו הפטר לא יפטור אדם שביום מתן צו הכינוס היה שותף עם פושט הרגל או שהיה עמו יחד נאמן, מחוייב או קשור בחוזה, או שהיה ערב או מעין ערב לו."

סעיף 71(א) לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע מהו חוב "בר-תביעה" בפשיטת רגל:

"(א) חוב וחבות קיימים או עתידים, ודאים או מותנים, החלים על החייב ביום מתן צו הכינוס, או שיחולו עליו לפני הפטרו עקב התחייבות מלפני מתן הצו, יהיו חובות בני תביעה בפשיטת רגל..."

סעיף 69(א) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי צו ההפטר יפטור את פושט הרגל מכל חוב בר-תביעה בפשיטת הרגל. כלומר, עם ביצוע תכנית ההפטר {למעט הסייגים הקבועים בסעיף 69(א) לפקודת פשיטת הרגל} יהיה החייב פטור מתשלום כל חובותיו שנוצרו כתוצאה ממעשה פשיטת הרגל {המ' (נצ') 1202/98 חיים וחוה סלומון נ' רות אזולאי ואח', תק-מח 98(3), 231 (1998)}.

על-מנת שהפטרו של החייב יכלול את כל חובותיו, יהא עליו להוכיח כי החובות האמורים בבקשתו נכללים בגדר "חוב בר-תביעה בפשיטת רגל" כאמור בסעיף 69 לפקודת פשיטת הרגל {בש"א (חי') 1708/99 אבו שקרה גסאן נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-מח 99(4), 1481 (1999)}.

צו ההפטר שניתן מתייחס רק לחובותיו של פושט רגל, ולא לחובות המוריש. אין להעלות על הדעת שיינתן פטור לחובות המוריש, למי שירש את רכושו {דברי בית-המשפט ב- ת"ח 5/11/24/62 זכריה נ' מימי מבואות יר'-אגודה, תק-גל 99(2), 1 (1999)}.

אחת מן המטרות המרכזיות של דיני פשיטת הרגל היא לאפשר לחייב שנקלע בתום-לב לקשיים לפתוח דף חדש בחייו הכלכליים. צו ההפטר משקף את המטרה הזו, שכן הוא מאפשר לחייב לקבל הפטר מלא מחובותיו, ככל שמדובר בחובות בני תביעה בפשיטת רגל.

מקום בו הוחלט ליתן צו הפטר, לאחר שנמצא כי קיימת הצדקה לכך נוכח השיקולים הצריכים לעניין, ובהם למשל תום-ליבו של החייב, הרי הרצון לאפשר לחייב לצאת לדרך כלכלית חדשה גובר על הפגיעה הפוטנציאלית בזכות הקניין של הנושים.

דא עקא, המחוקק קבע כי קיימים סוגים מיוחדים של חובות, שאין מקום להסיגם מפני הרצון לאפשר לחייב להיפטר מחובותיו. מקרים אלה מנויים בסעיף 69(א) לפקודת פשיטת הרגל. מדובר בחוב מזונות לפי פסק-דין {אלא אם בית-המשפט כלל אותו במפורש בהפטר}, בחוב שהושג במרמה, בחוב המגיע לפי התחייבות להימנע מעבירה ובחוב המגיע למדינה בשל קנס.

המשותף לכל אותם סוגי חובות הוא שבבסיסם עומדים שיקולים חברתיים מובהקים המצדיקים את "שיריון" החובות הנ"ל מפני צו הפטר בפשיטת רגל.

כך, ביחס לחובות מזונות קיים אינטרס חברתי שהחייב במזונות ישלם דמי מזונות, והוא הדין לעניין חוב או חבות שנוצרו במרמה שפושט הרגל היה שותף להם או שהשיג עליהם ויתור במרמה {סעיף 69(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל}.

10.2 "חוב המגיע לפי התחייבות להימנע מעבירה או חוב המגיע למדינה בשל קנס" - סעיף 69(א)(1) לפקודת פשיטת הרגל
סעיף 41 לפקודת פשיטת הרגל מרחיב את סוגי החובות בני התביעה שיעמדו בתוקף חרף צו ההפטר.

סעיף 41 לפקודת פשיטת הרגל קובע שני תנאים {להרחבה באשר לשני תנאים אלה ראה הפרק העוסק בפשרה או הסדר אחרי צו כינוס} מצטברים לצורך הקביעה כי עסקינן בחוב "משוריין", קרי בחוב בר-תביעה שממשיך לעמוד בתוקף ושניתן לגבותו חרף ההפטר:

התנאי האחד הוא, כי הנושה הרלוונטי לא הסכים להסדר הנושים.

התנאי השני הוא, כי מדובר בחוב שהחייב לא היה נפטר הימנו על-פי צו הפטר בפשיטת רגל.

ב- ע"א 5735/09 {עיריית טבריה נ' אבנר סינואני ואח', תק-על 2012(2), 849 (2012)} קבע בית-המשפט כי שני התנאים הללו מתקיימים במקרה הנדון: העיריה לא נטלה חלק בהליך פשיטת הרגל של המשיב ועל-כן יש לראותה כמי שלא הסכימה להסדר הנושים; סעיף 69(א) לפקודת פשיטת הרגל מונה חובות בני תביעה שחייב לא היה נפטר מהם על-פי צו הפטר "רגיל" בפשיטת רגל. הסעיף האמור מונה, בין היתר, חוב המגיע למדינה בשל קנס {ראה סעיף 69(א)(1) לפקודת פשיטת הרגל}. בית-המשפט קבע כי חובו של המשיב לעיריה עונה להגדרה זו.

לפיכך, סבר בית-המשפט כי יש לקבל את הערעור ולאפשר לעיריה לגבות את חובו של המשיב בגין קנסות החניה {עוד נקבע כי חובו של המשיב לעיריה בגין קנסות החנייה מהווה "חוב המגיע למדינה בשל קנס" במשמעות סעיף 69(א)(1) לפקודת פשיטת הרגל} למרות שמדובר בקנסות שנוצרו לפני צו הכינוס ועל-אף סיומו המוצלח של הליך פשיטת הרגל בדרך של הפטרת המשיב מחובותיו עם אישור ההסדר.

סעיף 69(א)(1) לפקודת פשיטת הרגל מוסיף וקובע כי חוב המגיע לפי התחייבות להימנע מעבירה, כמו גם חוב המגיע למדינה בשל קנס, הינם חובות שצו הפטר אינו חל לגביהם.

ביסוד קביעה זו עומדים שיקולים של טובת הציבור, שעניינם הצורך באכיפה יעילה ושוויונית של הדין הפלילי. קנס, כידוע, הוא אחד מאמצעי הענישה המרכזיים בדין הפלילי. הוא מוטל, ככלל, על-ידי בית-המשפט, בעקבות הרשעה בדין פלילי.

תכלית הטלת הקנס בהליך הפלילי דומה במובנים רבים לתכלית של השתת עונשים פליליים אחרים, כמו מאסר. אלה אמורים להביא לידי ביטוי את המטרות החברתיות המובהקות העומדות בבסיס דיני העונשין: עקרונות ההלימה, השיקום וההרתעה; הצורך בהגנה על שלום הציבור והחובה להתחשב בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ובנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה {ראה לעניין זה העקרונות המפורטים בתיקון מספר 113 לחוק העונשין, שנכנס לתוקף ביום 10.07.12}.

הנה-כי-כן, באיזון שערך המחוקק בין הרצון לאפשר לפושט רגל לפתוח פרק נקי בחייו הכלכליים, לבין התכליות העומדות ביסוד הענישה בפלילים, נקבע איפוא בסעיף 69(א)(1) לפקודת פשיטת הרגל כי ידה של הענישה הפלילית תהא על העליונה. הביטוי לכך נמצא בקביעה שחובות למדינה בגין קנס הינם חובות שעל פושט הרגל לשאת בהם, אפילו הופטר הוא מחובותיו.

זאת ועוד. סעיף 69(א)(1) לפקודת פשיטת הרגל משקף את הצורך באכיפה שוויונית של הדין הפלילי. כשם שברור שאדם שנדון לעונש מאסר לא יהיה פטור מריצוי עונשו אך ורק בגין הליך פשיטת הרגל, כך קובע סעיף 69(א)(1) לפקודת פשיטת הרגל כי מי שהוטל עליו קנס פלילי לא יהיה פטור מתשלום הקנס אך נוכח קיומו של הליך כאמור.

מסקנה אחרת עלולה היתה להוביל לאפליה באכיפת הדין הפלילי, שכן ברור שמי שאינו פושט רגל לא יוכל להשתחרר ככלל מקנס פלילי. מסקנות אלה נכונות באותה מידה לגבי חובות לפי התחייבות להימנע מעבירה, העומדים אף הם בתוקף חרף צו הפטר.

גם בסוג זה של חובות עסקינן בחובות בהם חב פושט הרגל בעקבות הליך פלילי, שכן התחייבות להימנע מביצוע עבירה הינה אחד מאמצעי הענישה המוכרים בדין הפלילי בישראל {ראה סעיפים 76-72 לחוק העונשין}.

לא-זו-אף-זו, אילו הפטר היה חל לגבי קנס או חוב בשל התחייבות להימנע מעבירה, עלול היה הדבר לתמרץ חייבים לפנות להליך פשיטת רגל מתוך כוונה לנסות להשתחרר מחובות אלה {נעיר כי עיכוב ההליכים המשפטיים, החל מניה וביה עם מתן צו כינוס לפי סעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל, אינו מכסה הליכים פליליים; ראה גם ע"א 403/78 חברת מבני תעשייה בע"מ נ' אורנשטיין, פ"ד לג(1), 105 (1978); רע"פ 9008/01 מדינת ישראל נ' א.מ. תורג'מן בע"מ, פ"ד נז(5), 799 (2003)}.

כאמור, קנס הינו עונש המוטל ככלל על-ידי בית-המשפט בסיומו של הליך פלילי. אך קיימים מקרים בהם הסמכות להטלת קנס נתונה אף לרשויות המינהל. הכוונה היא בין היתר ל"עבירות קנס".

סעיף 221 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ד-1982 {ייקרא להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"} מסמיך את שר המשפטים לקבוע כי עבירה מסויימת שאינה פשע תהיה ל"עבירת קנס".

המחוקק הוסיף והגדיר שני הליכים אפשריים ביחס לעבירות קנס: הליך של ברירת קנס והליך של ברירת משפט {סעיפים 230-222 לחוק סדר הדין הפלילי}.

המשותף לשני ההליכים הוא כי לנאשם בביצוע עבירות קנס נמסרת "הזמנה" בה מתאפשר לו לשלם את הקנס שנקבע לעבירה שהוא נחשד בביצועה, תחת האפשרות להישפט עליה.

השוני בין שני ההליכים הוא הנפקות של אי-תשלום הקנס. בהליך של ברירת קנס יוביל אי-תשלום הקנס למשפט פלילי נגד הנאשם, ואילו בהליך של ברירת משפט יוביל אי-התשלום לגביית הקנס, אלא אם הודיע הנאשם במפורש כי ברצונו להישפט על העבירה הרלוונטית {ראה י' קדמי על סדר הדין בפלילים, כרך ג' (מהדורה מעודכנת, התשס"ג-2003), 1529}.

חרף אופיים המיוחד של הליכי ברירת הקנס וברירת המשפט, החלים ביחס לעבירות קנס, מדובר בסופו-של-דבר ב"הליכי דיון פלילי על כל המשתמע מכך" {י' קדמי, שם בעמ' 1522; יצחק זמיר הסמכות המינהלית, כרך א (מהדורה שניה, 2010), 276}.

כלומר, מבחינת התכליות של דיני העונשין, מגשים האמצעי העונשי המיוחד שנקבע ביחס לעבירות קנס את המטרות הבסיסיות של הדין הפלילי. משכך, אין מקום ליצור אבחנה לעניין תוקפו של הפטר בפשיטת רגל, בין חובות בגין קנס פלילי "רגיל" לבין חובות שנצברו עקב עבירת קנס.

עובדי הרשויות המקומיות בישראל מוסמכים מבחינה עקרונית להעמיד לדין את מי שנחשד על ידם בביצוע "עבירת קנס". ההסמכה הראשית לכך מצויה בסעיף 222 לחוק סדר הדין הפלילי, הקובע כי אם היה לעובד רשות מקומית, שראש הרשות הסמיכו לכך, יסוד להניח כי אדם פלוני עבר עבירת קנס, "רשאי הוא למסור לו הזמנה בנוסח שנקבע" {סמכות זו מוקנית אף לשוטר או למי ששר הפנים או השר הממונה הסמיכו לכך}. הרשויות המקומיות בישראל הוסמכו להתקין חוקי עזר הכוללים איסורים פליליים.

כך, ביחס לעבירות חניה קובע סעיף 77(א)(2) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) {תיקרא להלן: "פקודת התעבורה"}, כי מועצה של עיריה או של מועצה מקומית רשאית להתקין חוקי עזר בדבר "הסדר כלי רכב העומדים בתוך תחומי העיריה או המועצה המקומית, בדרך איסור או בדרך אחרת". זאת, בכפוף לתקנות שקבע שר התחבורה {סעיף 77(ב) לפקודת התעבורה}.

הסמכה זו מאפשרת הטלת קנס על בעל רכב החונה שלא כדין, לפי חוק עזר {רע"פ 6904/01 מוזס נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.12.01)}. מכוח הוראה זו, ומכוח ההסמכה הכללית בסעיפים 251-250 לפקודת העיריות (נוסח חדש), נקבעו חוקי עזר רבים המסדירים את החניה ברשויות המקומיות {ראה למשל בג"צ 441/97 צנוירט נ' ראש-עיריית ירושלים, פ"ד נג(2), 798 (1999)}.

העובדה שהגורם המעמיד לדין היא הרשות המקומית, ולא המשטרה או רשויות אכיפת החוק של השלטון המרכזי, אינה משנה מן התכלית הבסיסית העומדת ביסוד הטלת קנס ביחס לעבירות קנס.

לצורך הגשמת התכלית הקבועה בסעיף 69(א)(1) לפקודת פשיטת הרגל, המבוססת על שיקולים שבטובת הציבור ועל הצורך באכיפה יעילה ושוויונית של הדין הפלילי, אין מקום לפטור חייב בפשיטת רגל מתשלום חובות בגין קנס, כדוגמת קנס חניה, אך ורק משום שהגורם שהטיל את הקנס היא הרשות המקומית.

מסקנה זו מתחדדת אם מתחשבים בכך שמבחינה עקרונית יכול נאשם לקבל הזמנה, בגין אותה עבירת קנס, משוטר או מעובד הרשות המקומית. כלומר, זהותו של מוסר ההזמנה עשויה לעיתים להיות נתון שרירותי.

אכן, מסקנה הפוכה לפיה קנס שהוטל על-ידי פקח של רשות מקומית לא יעמוד בתוקף חרף צו הפטר, אך ורק נוכח העובדה שמטיל הקנס הינו עובד של הרשות המקומית, עלולה להוביל לפגיעה באינטרס החשוב של אכיפה יעילה ושוויונית של הדין הפלילי.

אין להתעלם מכך שמסקנה זו מעוררת קושי לאור סעיף 69(א)(1) לפקודת פשיטת הרגל, המדבר על חוב למדינה, ואילו הקנס דנא הוטל על-ידי העיריה ולכן ייגבה על ידה וישולם לקופתה ובשבילה.

ואולם, איננו סבורים כי הקושי האמור מצדיק, כשלעצמו, פרשנות המחריגה מתחולת סעיף 69(א)(1) לפקודת פשיטת הרגל קנסות לרשויות מקומיות. זאת, נוכח תכליתו המיוחדת והברורה של סעיף 69(א)(1) לפקודת פשיטת הרגל וכן בהתחשב בכך שהרשויות המקומיות נתפשות במצבים לא מעטים "כזרועו הארוכה של השלטון המרכזי" {בג"צ 10104/04 שלום עכשיו - שעל מפעלים חינוכיים נ' הממונה על היישובים היהודיים ביהודה ושומרון, פ"ד סא(2), 93 (2006)}.

אחד מאותם מקרים הוא הטלת קנס כאמצעי עונשי, ככל שהרשות הוסמכה לעשות כן בחוק.

נוכח תכליתו הברורה של סעיף 69(א)(1) לפקודת פשיטת הרגל, המתמקדת באינטרסים העומדים בבסיס הענישה בפלילים, להבדיל מזהותו הספציפית של הגורם המעמיד לדין, מתחייבת מסקנה פרשנית שאינה מחריגה קנסות לרשויות מקומיות מתחולת הסעיף הנ"ל.

נעיר כי נוכח התכלית העונשית הברורה העומדת בבסיס הקנס המינהלי או העיצום הכספי, נראה לכאורה כי אף חובות שנצברו בעקבות הטלת אמצעים אלה אמורים לעמוד בתוקף חרף הפטר בפשיטת רגל. זאת, אם מתחשבים בתכליתו הנזכרת של סעיף 69(א)(1) לפקודת פשיטת הרגל.

זאת ועוד. משהוכרז החייב פושט רגל עת תלוי ועומד היה כנגדו חיוב של קנס, אין למדינה כנגדו אלא חוב בר-תביעה. כלומר, קנס אשר הוטל קודם למתן צו כינוס, יוגש בתביעת חוב רגילה, כאשר למדינה אין כל עדיפות על פני נושים אחרים {בש"א (נצ') 1206/04 שיבלי ריזק נ' הכונס הרשמי, תק-מח 2004(1), 9500 (2004)}.

לעומת-זאת, ב- ע"א 106/60, 111 {אברהם שכטר נ' הנאמן בפשיטת רגל ואח', פ"ד טו 173 (1961)} קבע בית-המשפט כי החוב נשוא הקנס איננו חוב בר-תביעה שכן הוא הוטל על החייב לאחר צו הכינוס

מחד גיסא, יכולה המדינה לגבות את הקנס אשר הוטל קודם למתן צו הכינוס בדרך של הגשת תביעת חוב, ולפיכך לא ניתן להגיע לפי דיני פשיטת הרגל לתוצאה שיש להפעיל את עונש המאסר {ראה גם בש"פ 5625/92 גדבאן נ' מדינת ישראל, פדאור 93(1), 582 (1993)}.

מאידך גיסא, אין החייב רשאי וגם אסור לו לשלם את הקנס למדינה משום שהתשלום ייחשב במקרה כזה כהעדפת נושים בלתי-מותרת. לעניין זה נעיר את הערות הבאות:

ראשית, גם אם המדינה לא תצליח לגבות את מלוא חוב הקנס בפשיטת הרגל, לא יצא אינטרס הציבור ניזוק משום שצו הפטר שיינתן נגד החייב לא יפטור אותו מתשלום הקנס {ראה סעיף 69(א)(1) לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"מ-1980}.

למעשה אין בצמצום אפשרויות הגביה של הקנס אלא השעיית תשלום חלק מהקנס לתקופה שבה פשיטת הרגל בעינה עומדת. לאחר מתן צו ההפטר, המדינה תוכל לגבות מן החייב את יתרת הקנס שתישאר ובכך לא ייגרם כל נזק למדינה.

שנית, אין יסוד מספיק לחששה של המדינה שהחייב שנדון לעונש מאסר יזכה במקלט פשיטת הרגל כדי להתחמק מתשלום הקנס, שהרי מסור לבית-המשפט שיקול-דעת אם להיעתר לבקשת החייב ואם לאו.

ב- בש"פ 373/89 {א' שטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(2), 474 (1989)} הורשע המבקש בעבירות מס ונידון, בין היתר, לקנס כספי או מאסר תמורתו.

ביום 04.07.88 בית-המשפט קיבל חלקית את ערעורו של המבקש לעניין גזר דינו תוך שבית-משפט משית על המבקש לשלם את הקנס בשישה תשלומים. עוד הוחלט שתמורת המאסר עבור אי-תשלום כל שיעור משיעורי הקנס תהיה של חודש אחד. ביום 12.10.88 הוכרז המבקש כפושט רגל.

בבקשה זו מתבקש בית-המשפט להורות כי הקנס ייחשב כחוב של המבקש וישולם במסגרת הליך פשיטת הרגל בו הוא מצוי. כמו-כן, בית-המשפט התבקש לבטל את התנאי למאסר בגין אי-תשלום הקנס.

בית-המשפט דחה הבקשה אף-על-פי שאין הוא מסכים לטענה שאחת דינו של המבקש למאסר.

10.3 חוב או חבות שנוצרו במרמה - סעיף 69(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל
אין צידוק מוסרי וחברתי להפטרת חייב מחבות שנוצרה במרמה בשיתוף החייב, שאחרת יצא חוטא נשכר.

בית-משפט רגיל, שאינו של פשיטת רגל, הוא בית-המשפט המוסמך לדון בטענה כי חוב החייב כלפי הנושה אכן הושג בתרמית/מרמה ואם לאו.

השאלה אם החוב הושג בתרמית/מרמה היא שאלה עובדתית המצריכה בירור ראייתי, שאינו יכול להיעשות, מטבע הדברים, באכסניה של הליך פשיטת הרגל, אלא על-ידי הערכאה הדיונית הרגילה, שזו מלאכתה.

יובהר כי אין בדברים אלה כדי להשליך על השלב שלפני בירור סוגיית המרמה לגופה, ולצורך באישור מקדים של בית-משפט של פשיטת רגל טרם הגשת התביעה {ע"א (ת"א) 39442-10-12 פנינסולה פיננסים בע"מ נ' דרור סדן, תק-מח 2014(1), 28006 (2014); פש"ר 2149-06 בנק לאומי נ' זיידמן משה, טרם פורסם שם בית-משפט של פשיטת רגל נתן היתר לנושה להגיש תביעה נפרדת שנסמכה על מרמה}.

הצורך באישור בית-משפט של פשיטת רגל נובע מכך שבית-המשפט אינו אמור להתבונן רק על הנושה הספציפי, אלא עליו להתחשב גם באינטרסים של שאר שחקני הליך פשיטת הרגל ושל כלל הנושים, כמו גם בתכלית ההליך ובמטרותיו.

במרבית המקרים, פושט הרגל נותר חסר כל, והתשלום המוצע על ידו בהסדר נושים מבוסס על מקורותיהם העצמאיים של בני משפחתו הקרובה, המוכנים לשאת בנטל על-מנת לחלץ את אותו מהליך פשיטת הרגל ולהציל בעיקר את דירת מגוריו, למשל.

הסדר נושים מאזן בין האינטרסים: מצד אחד, הנושים מבטיחים לעצמם תשלום צנוע אמנם, אך ודאי וחוסכים מעצמם היזקקות להליכי גביה מייגעים, לעיתים עקרים, בהוצאה לפועל. מצד שני, גם החייב מציל את דירת המגורים, מקבל הפטר מחובותיו, ויוצא לדרך חיים חדשה.

בהצהרת נושה כי החוב בו הוא אוחז הושג במרמה על-מנת לחשוף את החייב, ללא הליכי בקרה וסינון מוקדמים, לתביעה חדשה ולהליכי גביה חדשים, תוך החייאת הסיכון לאובדן דירתו, למשל, תרתיע את החייבים ובני משפחותיהם לעשות מאמץ, להביא "כסף מהבית", ולהציע הסדר נושים, בבחינת "תמות נפשי עם פלישתים", הסכומים שייגבו תוך מימוש נכסים, כולל מחצית דירת מגורים תפוסה, יהיו נמוכים מההסדר המוצע, ויצא ציבור הנושים ניזוק.

משכך דרושה יד מסננת וממיינת אשר תעמוד בשער ותקבע אימתי יש לאשר החרגת תביעת נושה ומתן היתר להגשת תביעה נפרדת מחוץ לתיק פשיטת הרגל, אם במהלכו ואם לאחר סיומו, ואימתי לא, ומי שמופקד על מתן הרשות הוא לא אחר מאשר בית-משפט של פשיטת רגל, הוא לבדו, משלו הכלים, הידע והניסיון לשקול את כל השיקולים הרלבנטיים הצריכים לסוגיה.

ויודגש, אין הכוונה להגן על חייבים שיצרו את חובם תוך מעורבות במעשה מרמה, אלא לשמור על מסגרת הליך פשיטת הרגל שהמנצח עליו הוא בית-משפט של פשיטת רגל, לו ראיה מרחבית המתחשבת בכלל הנושים, ובאינטרסים הכלליים, ביניהם גם השגת הסדרי נושים מיטביים.

עוד יודגש כי ההגמוניה של בית-משפט של פשיטת רגל אינה מתפוגגת עם סיום ההליך, באופן שעם ביטול צו כינוס הנכסים ואישור הסדר הנושים הגדר קורסת והשער נפרץ, וכל מי שהתנגד בשעתו להסדר הנושים, די לו שיצהיר כי חובו הושג במרמה, על-מנת שיוכל להגיש תביעה חדשה נגד החייב שהופטר.

אפשרות כזו, ללא בקרה, יוצרת פתח לתחילתו של פרק ב' של הליכי תביעה וגביה נגד החייב, שיובילו שוב להליך פשיטת רגל ונמצאנו מרוקנים מתוכן את הרציונל שבהסדר נושים, ומהלכים במעגל שאין לו סוף.

כשם שנצרכים לאישורו של בית-משפט של פשיטת רגל להגשת תביעה תוך כדי הליך פשיטת הרגל למרות קיומו של צו כינוס נכסים, כך נדרש אישורו המוקדם של בית-משפט של פשיטת רגל, על-מנת שניתן יהיה, בבוא העת, לאחר סיומו של תיק פשיטת הרגל, להגיש נגד החייב את התביעה בגין חוב אשר החייב לא היה נפטר מממנו בצו ההפטר.

ב- ת"ח 8/20 {ארגון מושבי הנגב אגודה נ' עזרא משה ואח', תק-גל 98(1), 33 (1998)} קבע בית-המשפט כי טענת בא-כוח הארגון כי החייבים השיגו את ההפטר במרמה וכי בשל כך ההפטר אינו חל על החוב לארגון היא טענה המצריכה בדיקה לאור הוראת סעיף 69(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל.

עוד נקבע כי מאחר שלא נטען בפני בית-המשפט, כי החייבים אינם חקלאים או כי מקורו של החוב לארגון אינו מעיסוק בחקלאות, אזי הסמכות לדון בחוב זה נתונה בידי בית-משפט הדן בתובענה.

בית-המשפט הדגיש בהחלטתו כי במסגרת סמכותו יכול להכריע אגב גררא, גם בטענת הארגון, כי ההפטר הושג עקב מרמה מצד החייבים.

10.4 מזונות - סעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל
בבסיס הליכי פשיטת הרגל עומדות שתי תכליות: האחת, שעניינה בנושים, והיא כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך היעילה, המהירה והשוויונית ביותר. השניה, יסודה ברצון ליתן לחייב חדל פירעון הזדמנות "לפתוח דף חדש" בחייו על-ידי הפטרתו מחובותיו.

מתן אפשרות לפשיטת רגל הוא מטבעו חסד, בעל היבטים חברתיים ואנושיים כאשר חברה מתוקנת רואה בהושטת קרש הצלה לחייבים ובגאולתם מהשתעבדות מתמשכת לחובות אין קץ ערך חשוב.

יחד-עם-זאת, אין להשלים עם מצב שבו ינצלו החייבים אפשרות חסד זו ויהפכוה, עיר מקלט מפני הנושים, אשר כל דיכפין יביא עצמו בשעריה.

בסוגיות אלה יש חשיבות לתום-ליבו של החייב אשר נבחן בנוגע לתקופה שלפני הגשת הבקשה לצו כינוס, בקשר לדרך היווצרות החובות, וכן בנוגע לתקופה שלאחר הגשת הבקשה לצו כינוס, בקשר להתנהגותו של החייב במהלך הליכי פשיטת הרגל.

במסגרת האיזון שמבצע בית-המשפט, יובאו בחשבון גם נסיבות אישיות.

אין ספק, כי העובדה שאדם "חוסך" מזונות מילדיו או מזוגתו עשויה להשפיע על בחינת תום-ליבו בהליכי פשיטת רגל, ובמיוחד כך כאשר בית-המשפט לא שוכנע שהיתה מניעה אמיתית לעמוד בפסיקת המזונות.

יחד-עם-זאת, לא נוכל לומר כי עצם העובדה שחובו של אדם נובע, כולו או חלקו, ממזונות, שוללת מניה וביה את האפשרות לראות בו כמי שזכאי לבקש הליכי פשיטת רגל {ע"א 1003/09 מקבילי נ' הכנ"ר, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.01.10)}.

המחוקק קובע, במסגרת סעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל, כי צו הפטר אינו פוטר את פושט הרגל מחבות לפי פסק-דין בתובענת מזונות, להוציא מה שהורה בית-המשפט במפורש לגבי החבות, במידה שהורה ובתנאים שהורה.

הכלל האמור בעניין חבות מזונות {שאין חולק כי הוא הכלל וכי כל קביעה אחרת הינה חריג}, נותן גם בהליכי פשיטת רגל מעמד מיוחד לחוב מסוג זה. לא פעם עלתה שאלת היחס בין עצם קיומו של חוב מזונות לבין תום-ליבו של חייב {ראה למשל פש"ר (חי') 44715-02-10 גנאים נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.09.11); פש"ר (יר') 5316/08 מלכה נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.09.10); פש"ר (חי') 81/01 עמרם לוי נ' הכונס הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.05.02)}.

ואכן, פסיקה רבה של בית-המשפט, שחלק ניכר הימנה אף אינו נגיש לעיון באשר היא ניתנת באופן שגרתי תוך כדי מאות ואלפי דיונים בבקשות הפטר בבתי-המשפט לפשיטת רגל, קובעת כי הפטר שניתן {אם ניתן} לחייב בפשיטת רגל, כפוף להוראות סעיף 69 לפקודת פשיטת הרגל ולהוראת סעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל בפרט, וכי ככלל, אין חייב בפשיטת רגל מופטר מחוב מזונות.

הכלל האמור מושרש היטב בדיני פשיטת הרגל ואינו בגדר פלוגתא.

בצד האמור, ברי מתוך אותו דין, כי המחוקק השאיר לבית-המשפט, בכל הנוגע לחוב מזונות {בשונה מחובות שנוצרו במרמה, קנסות וכיוצא באלה חיובים הנזכרים בסעיף 69(א)(1) ו- 69(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל}, מרווח של שיקול-דעת, משנקבע כי הכלל לגבי העדר הפטר לחוב מזונות, הינו להוציא מה שהורה בית-המשפט במפורש לגבי החבות, במידה שהורה ובתנאים שהורה.

סעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי צו הפטר היוצא מלפני בית-המשפט - איננו חל על חוב מזונות פסוק, אלא אם יורה בית-המשפט אחרת.

יובהר כי סעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל מתייחס ל"בית-משפט", כאשר הכוונה היא לבית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט של פשיטת רגל.

עולה מכאן שהסמכות לקבוע את מעמדו של חוב המזונות, לאחר מתן ההפטר, מסורה לבית-המשפט של פשיטת רגל. בית-המשפט רשאי להורות כי חוב המזונות ייוותר על כנו. הוא רשאי להורות כי חוב המזונות ייכלל בהפטר.

שיקולי בית-המשפט של פשיטת רגל, בכל הנוגע למתן הפטר, שונים משיקולי בית-המשפט לענייני משפחה בכל הנוגע לחוב המזונות. הראשון מאזן, כאמור, בין שלוש תכליות היסוד של הליכי פשיטת הרגל: טובת הנושים, טובת החייב, וטובת הציבור. בית-המשפט לענייני משפחה, לעומת-זאת, מונחה על-ידי מערכת שיקולים אחרת. הוא בוחן אך ורק את חוב המזונות, ולא את כלל מצבור החובות של המבקש היה וישנם.
מערכת השיקולים של שני בתי-המשפט היא שונה בבואם לשקול ביטול חוב מזונות פסוק.

מבטו של בית-המשפט של פשיטת רגל מופנה כלפי מצבור החובות של החייב, והוא נדרש לאזן בין האינטרסים של הנושים, החייב וכלל ציבור הסוחרים.

בית-המשפט לענייני משפחה, לעומתו, מתמקד בחוב המזונות בלבד, תוך לקיחה בחשבון של מערכת היחסים בין בני המשפחה.

הגם שבית-המשפט של פשיטת רגל ישקול אף הוא את אופיו המיוחד של החוב - מזונות הילדים והאישה, על כל המשתמע מכך - ברי כי ראייתו מתוקף תפקידו איננה חופפת את שיקולי בית-המשפט לענייני משפחה.

נדגיש כי אין להתייחס באותה אמת-מידה לחייב שיצר חובות לפני שנים רבות ונוהלו נגדו הליכי הוצאה לפועל במשך שנים, תוך מימוש נכסיו, ואל חייב שיצר חובות רבים תוך תקופה קצרה ויוזם הליכי פשיטת רגל זמן קצר לאחר יצירת החובות ובלא שהתנהלו נגדו כלל הליכי הוצאה לפועל. אפילו אדם שהורשע בפלילים זכאי-לכך שהרשעתו תימחק לאחר חלוף תקופה {ע"א 3224/07 בן דוד נ' הכונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.05.09); ע"א 2758/12 סמבל נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.10.12)}.

בית-המשפט ב- פש"ר (ת"א) 1253/06 {יוסף גמזו נ' נעימה ישעיהו, 2013(3), 15322 (2013)}, הורה על מתן הפטר חלוט לחייב לרבות מחוב המזונות {החוב היחיד העומד על הפרק בעניין ההפטר, הינו חוב מזונות}.

במקרה הנדון, החייב הוא איש בא בימים. בריאותו לוקה. אין לו הכנסות פרט לקצבאות מל"ל ולתמלוגי אקו"ם. כל נכסיו מומשו על-ידי הנושות עצמן זה מכבר. מדובר בחוב בן עשרות בשנים כאשר הבת המשותפת היא כבת 44 שנים.

בית-המשפט בהחלטתו הדגיש כי החלטתו בתיק דנן אינה באה ללמד כי שלב ההפטר בדיני פשיטת רגל, אמור לכלול בחובו גם חיובי מזונות ואין היא באה לכרסם בעיקרון הרחב של היעדר הפטר מחיוב מזונות. ההיפך הוא הנכון. הכלל היה ועודו, כי הפטר בפשיטת רגל אינו כולל הפטר מחיובי מזונות וכי על-פי-רוב, טענותיו של חייב בעניין חוב מזונות, לרבות טענות בדבר מצב כלכלי ובריאותי המקשה עליו לפרוע את החוב, מקומן יהא בהליך ההוצאה לפועל {ראה לעניין זה גם רע"א 3898/12 לרנר נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.08.12); ע"א 6810/05 בר הראל נ' הכונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.11.06); פש"ר (מחוזי ת"א) 3092/09 ארינוס נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.11.12)}.

זאת ועוד. המשמעות היא כי לבני המשפחה שפושט רגל חייב להם מזונות, אינטרס שונה מאשר זה של הנושים האחרים. כלומר, לאחר מתן צו הפטר לחייב, ניתן לאכוף את פסק-הדין אשר יינתן כפי שיינתן, וגם בקשר לסכום המזונות שנקבע ומועד פרעונו לפני פשיטת רגל, וגם סכומים שזמן פרעונם במהלך פשיטת הרגל, וכל זאת בכפוף לניכוי הסכום שהוקצה ואשר ישולם על-פי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל.

ב- ע"א 6810/05 {אברהם בר-הראל נ' כונס הנכסים הרשמי ואח', תק-על 2006(4), 2386 (2005)} נדונה השאלה האם ההפטר שקיבל המערער יחול על חובתו לשלם מזונות לבנותיו ולגרושתו? בית-המשפט קבע כי על-פי סעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל חוב המזונות יעמוד בתוקפו חרף מתן צו הפטר למערער.

ב- פש"ר (חי') 470/05 {דראגמה סאלח נ' הכונס הרשמי, תק-מח 2006(1), 4974 (2006)} נדונה בקשת חייב להכריזו כפושט רגל. בית-המשפט דחה את הבקשה להכרזתו של החייב כפושט רגל וזאת בשל אחת משתיים: האחת, חובותיו של החייב נוצרו שלא בתום-לב; השניה, חוב המזונות מהווה כ- 74% מכלל תביעות החוב.

כך גם נפסק ב- פש"ר (חי') 81/01 {עמרם לוי נ' הכונס הרשמי, תק-מח 2002(2), 13730 (2002)}. באותה פרשה הגיש החייב בקשה להכרזתו כפושט רגל. בית-המשפט דחה את הבקשה בקובעו כי החוב העיקרי של החייב הוא חוב המזונות, ועל-כן הכרזתו כפושט רגל הינה פרס לחייב.

לגישתו של בית-המשפט, אי-תשלום מזונות לקטין, ובעוד שהחייב יכול היה לעשות כן, מראה את חוסר תום-ליבו - דבר המספיק כשלעצמו להביא לדחיית הבקשה להכריז על החייב כפושט רגל.

משעה ששילם המוסד לביטוח לאומי לגרושתו של פושט רגל תשלומי מזונות על-פי חוק, קמה למוסד זכות סוברוגציה כלפי הנאמן בפשיטת רגל, כמי שבא "בנעליה של האישה" לעניין אותם תשלומים.

אין להחריג את המוסד לביטוח לאומי מן הפטור שקיבל הנושה המקורי וכי חוק הבטחת התשלום אינו מיועד לשמש כאמצעי מילוט אשר בעזרתו יוכל החייב להעביר את חובו הפרטי אל הקופה הציבורית.

במילים אחרות, לאחר ביצוע התשלום על-ידי המוסד לביטוח לאומי, בא המוסד בנעלי הזוכה על-פי פסק-הדין למזונות והוא רשאי לגבות את החוב מידי החייב, מכוח פסק-הדין.

צו הפטר אינו פוטר ככלל את החייב מחובו לפי פסק המזונות, וראוי שיחול גם לגבי המוסד לביטוח לאומי כמי שבא בנעלי הזוכה לעניין זה {ע"א 357/79 המוסד לביטוח לאומי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד לה(1), 393 (1980); רע"א 4445/96 בר-נוי נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד נא(4), 571; ע"א 3929/02 כרם נ' עו"ד גד שילר, הנאמן על נכסי פושט הרגל גדעון לוין, פ"ד נח(5), 364 (2004); רע"א 631/07 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.05.09)}.

הדבר מתיישב היטב עם התכלית עליה מבוסס חוק הבטחת תשלום המיועד להבטיח כי הזוכה לא יוותר ללא אמצעי מחייה, אך אין מטרתו לשחרר את החייב מן החוב ולהעמיסו על הציבור כולו {רע"א 3898/12 מאיר לרנר נ' כונס הנכסים הרשמי ואח', תק-על 2012(3), 9572 (2012)}.

כאמור, במצב הדברים הרגיל נכנס איפוא המוסד לביטוח לאומי לנעלי הנושה. יחד-עם-זאת, בסיפא לסעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל הותיר המחוקק לבית-המשפט שיקול-דעת להורות כי חבות לפי פסק-דין בתובענת מזונות לא תחול על "מה שהורה בית-המשפט במפורש לגבי החבות, במידה שהורה ובתנאים שהורה".

ב- רע"א 7940/13 {יוסף קצקה נ' כונס הנכסים הרשמי ואח', תק-על 2014(1), 7117 (2014)} עסקינן בבקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי, בה נדחתה בקשת המבקש להחיל צו ההפטר גם על חובו למוסד לביטוח לאומי בגין תשלום מזונות לילדו.

בית-המשפט קבע כי יש במאפייני המקרה ובנסיבותיו האישיות של המבקש בכדי להצדיק מתן הפטר גם על חוב המזונות.

עסקינן בתיק הוצאה לפועל שנפתח לפני למעלה מ- 30 שנה, כך שכיום הילד לו יועדו המזונות הינו בגיר בן 34. המבקש, בן 62, נתאלמן מאשתו השניה בנסיבות טראגיות והוא סובל כבר שנים ארוכות משלל בעיות רפואיות בגינם הוא מוגדר על-ידי המדינה כנכה 100%. מצבו הכלכלי חמור, הוא מתגורר בדירת חלמיש, אין לו כל מקור פרנסה מלבד קיצבת הנכות אותה הוא מקבל מהמדינה ופוטנציאל ההשתכרות שלו אפסי. המבקש מתקיים מקיצבת נכות בסך של 2,600 ש"ח, כאשר לאחר קיזוז עבור ביטוח בריאות נשאר בידיו סכום של 2,497 ש"ח. מתוך האמור מבקש המוסד לביטוח לאומי לקזז 249 ש"ח, המהווים 10% מן הסכום הכולל, כך שלאחר הקיזוז יישאר המבקש עם סכום זעום של 2,248 ש"ח לצורכי מחייתו, פחות מקו העוני לאדם בודד. ספק אם אכן ניתן להתקיים מהסכום שנקבע כקו העוני לאדם בודד, אך ברי כי הפחתת הסכום של 249 ש"ח, אותו אמור המוסד לביטוח לאומי לקזז לאורך כל ימי חייו מקצבת נכותו של המבקש, תדרדר עוד יותר את מצבו.

סיכומו-של-דבר, כי בהתחשב בגילו של המערער; בהתחשב במצבו הרפואי; בהתחשב בזמן הרב שחלף מפתיחת תיק ההוצאה לפועל; בהתחשב שאין למבקש נכסים והשתכרותו היחידה היא קצבת נכות אשר עומדת בפועל על-סך של כ- 2,500 ש"ח; בהתחשב בכך שחובו הכולל עומד נכון להיום 53,572 ש"ח כך שקיזוז מתוך קצבת הנכות המינימאלית צפוי להמשך עד תוחלת ימיו - בהתחשב בכל אלה, סבר בית-המשפט כי מצבו נכנס לגדר המקרים בהם ראוי להחריג את תשלום חוב המזונות בהתאם לשיקול-הדעת המסור לבית-המשפט בסעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל.

לאור האמור לעיל, בית-המשפט קיבל הבקשה והורה על הרחבת גדר ההפטר, כך שיינתן למבקש הפטר גם מחוב המזונות למוסד לביטוח לאומי.

לעיתים אף עולה השאלה האם חוב כתובה הוא חוב בר-הפטר? סבורים אנו כי חוב כתובה, בשונה מחוב מזונות, הוא חוב בר-הפטר {ראה גם פש"ר (ת"א) 2393-09 יואב עסיס מנחם נ' כונס הנכסים הרשמי ואח', תק-מח 2012(2), 1475 (2012) שם קבע בית-המשפט כי חוב הכתובה הוא חוב בר-הפטר}. ובמה דברים אמורים.

הוראת סעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל נותנת ביטוי להשקפת המחוקק לפיה יש להקנות מעמד מיוחד ומועדף לחוב מזונות ביחס לחובות אחרים.

בעוד שחובות אחרים {למעט חריגים המנויים בסעיף 69 לפקודת פשיטת הרגל} הם בני הפטר, לא כך הוא הדבר כאשר עסקינן בחוב מזונות. הוא הדין בהסדר נושים, שאין בכוחו להפקיע חבות בגין מזונות {ראה סעיף 35(י) לפקודת פשיטת הרגל; ראיה נוספת לעמדה זו של המחוקק, המקנה עדיפות לחוב מזונות על פני חובות אחרים, ניתן למצוא בהוראת סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל. מכאן, שהמחוקק מכיר בצורך להקציב תשלום חודשי למי שזכאי למזונות, גם כאשר הדבר בא על חשבונם של הנושים האחרים}.

בכל הנוגע להפטר, מקבל חוב המזונות מעמד מיוחד, שלא ניתן לחובות אחרים גם כאשר מבחינת דין הקדימה, הם קודמים לו בסדר הנשיה. כך למשל, בעוד שחוב בגין שכר עבודה או מס הכנסה הוא חוב בעדיפות גבוהה יותר מחוב המזונות, הרי שבכל הנוגע להפטר, מצב הדברים שונה: חוב בגין שכר עבודה או מס הכנסה הוא בר הפטר, אך חוב מזונות איננו כזה.

המחוקק ער היטב להבחנה בין חוב כתובה לחוב מזונות. תעיד על-כך העובדה שבדברי חקיקה שונים הוא מתייחס לחוב כתובה {ראה למשל סעיף 11(ג) וסעיף 104(3) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (ייקרא להלן: "חוק הירושה")}.

יתר-על-כן, בסעיף 104 לחוק הירושה מבחין המחוקק באופן מפורש בין חוב כתובה לחוב מזונות. גם בסעיף 17 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, יש אזכור לזכויות על-פי הכתובה.

לנוכח זאת, ומשום שחזקה על המחוקק שהוא מבחין היטב בין חוב כתובה לחוב מזונות, איננו סבורים שניתן לייחס למחוקק, בכל הנוגע לפועלו של צו הפטר, כוונה להחיל על חוב כתובה דין זהה לחוב מזונות.

גם מבחינה מהותית קיים שוני בין חוב כתובה לחוב מזונות. אמנם, בשני המקרים מדובר בחיובים שמקורם בדיני המעמד האישי, אלא שקיים שוני מהותי בין שני החיובים, מבחינת התכלית אותה נועדו לשרת ומבחינת הזכאים על פיהם:

ראשית, הזכות למזונות נועדה לאפשר קיום למי שזכאי למזונות, ואילו הזכות לדמי כתובה נועדה להרתיע את האיש מפני הרצון לגרש את אשתו בלא עילה של ממש.

שנית, לאחר הגירושין, הזכות למזונות עומדת לילדי החייב בלבד, ולא לגרושתו, בעוד שהזכות לדמי כתובה עומדת לגרושה בלבד, והיא באה לעולם רק בעקבות פקיעת הנישואין.

שלישית, שיעור המזונות נגזר לעולם מצרכי הזכאים למזונות וממעמדם, ואילו חוב הכתובה הוא חוב ידוע וקבוע מראש.
רביעית, חוב המזונות איננו נובע מעילה חוזית, אלא מן המעמד האישי של הזכאי למזונות ועל-כן, אדם חב במזונות ילדיו אף אם איננו נשוי לאם הילדים, ואילו חוב הכתובה הוא לעולם חוב על-פי חוזה.

חמישית, חוב המזונות נובע מחובת האב לשלם לבנו מזונות חודשיים והאם הינה צד פורמאלי בעניין זה, ואילו לגבי החוב הנובע מהכתובה, הצדדים בו הם האב האם ולא הילדים ולכן מדובר בצדדים שונים ובעילת תביעה שונה {בר"ע (חי') 3269/96 סלומון טקאטש נ' מלכה טקאטש, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.05.98); רע"א 4033/98 טקאטש מלכה נ' טקאטש סולומון, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.09.98)}.

לכל אלה יש להוסיף את הצורך ליתן משקל לתכליתו של מוסד ההפטר על-פי דיני פשיטת הרגל. כידוע, אחת המטרות העיקריות של הליך פשיטת הרגל היא לאפשר לחייב לשקם את חייו באמצעות מחיקת חובות {ע"א 4892/91 שבתאי אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מח(1), 45 (1993); ע"א 6416/01 דני בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4), 197 (2003)}.

לפיכך, כל כרסום בפועלו של צו ההפטר, באמצעות הרחבת הרשימה הסגורה והמצומצמת של חובות שאינם בני הפטר, פוגעת פגיעה של ממש בתכליתו של הליך פשיטת הרגל, ואין לאפשרה אלא על-פי הוראה מפורשת של המחוקק.

10.5 הפטר הערבים
מתן צו הפטר לחייב, אין משמעותו ביטול חובותיו, אלא, יש בכך משום פטור אישי מתשלום החובות ועל-כן, ערב לחייב שפשט רגל, ממשיך להיות חייב על-פי ערבותו, גם לאחר שפושט הרגל קיבל צו הפטר מבית-המשפט {בש"א (ת"א-יפו) 6914/05 אומטיים הפצה בע"מ ואח' נ' המשביר לצרכן הישן בע"מ (בפירוק) ואח', תק-מח 2005(2), 5146 (2005)}.

כלומר, הערב חייב בנסיבות שבהן החייב פטור {ראה גם ע"א 1128/99 בורטניק ראובן נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.11.09)}. זו מטרתה של הערבות, שהיא באה, בין השאר, ל"בטח" את הנושה, מפני הסיכון שבפשיטת רגלו, פירוקו או מותו של החייב {ד"נ 4/82 קוט נ' קוט, פ"ד לח(3), 197 (1984)}.

10.6 תשלומי משכנתה
תשלומי המשכנתה הם בגדר חוב לנושה מובטח. סעיף 69(א) לפקודת פשיטת הרגל קובע, כי צו ההפטר יפטור את פושט הרגל מכל חוב בר-תביעה בפשיטת רגל.
סעיף הנ"ל קובע מספר חריגים לכלל. חוב לנושה מובטח אינו נמנה על החריגים הקבועים בסעיף זה. עם-זאת, אין בכך כדי לסתום את הגולל על מסקנה, לפיה צו הפטר אינו פוטר את הנושה מחובותיו לנושים מובטחים.

מלכתחילה, השאלה אותה יש לבדוק היא, האם חוב לנושה מובטח הינו בגדר חוב בר-תביעה בפשיטת רגל.

עיון בהוראות פקודת פשיטת הרגל ותקנותיה מלמד כי מעמדו של הנושה המובטח בפשיטת רגל שונה ממעמדו של הנושה הרגיל.

בעוד שהנושה הרגיל זקוק לאישור בית-המשפט על-מנת לפתוח בהליכים משפטיים כנגד החייב, הרי שהנושה המובטח זכאי לממש את ערובתו, מבלי שיידרש לקבל את אישורו של בית-המשפט.

כמו-כן, אין בעיכוב הליכים בעת פשיטת רגל כדי לעכב נושה מובטח מלממש את ערובתו.

יתרונות אלה של הנושה המובטח הביאו לדעה, כי כאשר שווי הערובה שבידיו גבוה משווי החוב, הרי שמבחינתו הוא רשאי להתייחס אל פשיטת הרגל כאילו לא היתה קיימת {א' פרוקצ'יה דיני פשיטת רגל והחקיקה האזרחית בישראל (התשמ"ו), 152}.

לנושה מובטח הרוצה לגבות את חובו נתונות ארבע אפשרויות:

הראשונה, לסמוך על ערובתו ולא להשתתף בתביעת החוב;

השניה, לממש את הערובה ולתבוע בתביעת החוב את ההפרש בין מה שהשיג במימוש הערובה לבין סכום החוב המגיע לו;

השלישית, לשום את שווי הערובה ולתבוע את ההפרש בתביעת החוב, אחרי ניכוי סכום השומה;

הרביעית, לוותר על הערובה ולתבוע את מלוא חובו בתביעת החוב. אפשרות זו, נסמכת על הוראת תקנה 83 לתקנות פשיטת הרגל הנמצאת בסימן ד' לתקנות שכותרתו "תביעת נושה מובטח". על-פי תקנה הנ"ל, נושה מובטח שויתר על ערובתו לטובת כלל הנושים, רשאי לתבוע את מלוא חובו.

מכלל האפשרויות העומדות לנושה המובטח המבקש לגבות את חובו עולה, כי השתתפותו בהליכי פשיטת הרגל על דרך הגשת תביעת חוב מהווה, למעשה, ויתור על בטוחתו.

אל ייפלא, אם-כך, כי בפועל נושים מובטחים אינם עושים שימוש באפשרות זו, הגורעת מהעדיפות הנתונה להם על-פי הדין.
ברם, החשוב לענייננו הוא, כי, אם הנושה המובטח בוחר להגיש תביעת חוב מבלי לוותר על הבטוחה שבידיו - תביעתו צפויה להיות מושבת ריקם, לאור הוראת תקנה 90 לתקנות פשיטת הרגל הקבועה בסימן ד' לתקנות ולפיה נושה מובטח שהפר הוראה מהוראות סימן זה לא יהא זכאי להשתתף בחלוקת דיבידנד {ע"א (נצ') 128/98 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' שלמה ארגוב, עורך-דין, תק-מח 98(3), 1515 (1998)}.

כלומר, הנושה המובטח לא יורשה להשתתף בחלוקת הכספים המתבצעת על-ידי הנאמן ותביעתו לא תיענה {ע"א 277/73 כונס הנכסים הרשמי נ' "טפחות" בנק משכנתאות לישראל בע"מ, פ"ד כט(1), 85 (1974)}.

היוצא מן האמור לעיל, כי מבחינה מעשית נושה מובטח אינו יכול לשמר את עדיפותו באמצעות הגשת תביעת חוב. משום כך, אין לראות בחוב המובטח חוב בר-תביעה, אשר הפטר בפשיטת רגל חל עליו.

מכאן, שאין מניעה לקבל את הבקשה להפטר בכפוף לחיובו של החייב לשאת בתשלומי המשכנתה. זאת בתוקף סמכותו של בית-המשפט מכוח סעיף 62(ב) לפקודת פשיטת הרגל להתנות את ההפטר בתנאים שעל החייב לקיימם {דברי בית-המשפט ב- פש"ר 478/97, בש"א 13671/03 אלוני בנימין נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.11.04)}.

10.7 "צו הפטר יהיה ראיה חלוטה לפשיטת הרגל ולתקפות ההליכים בה..." - סעיף 69(ב) לפקודת פשיטת הרגל
משעה שכבר ניתן צו הפטר במסגרת ההחלטה של פשיטת רגל, הרי שלא מתקיימת עוד העילה לעיכוב הליכים מכוח הוראת סעיף 20 לפקודת פשיטת הרגל.

על-פי הוראת סעיף 69(ב) לפקודת פשיטת הרגל, בכל הליך שיוגש נגד פושט רגל שהשיג צו הפטר, רשאי פושט הרגל לטעון להפטר בטענה כי עילת התביעה ארעה לפני שהופטר.
לצורך זה, אנו סבורים, כי על פושט הרגל להעלות טענה זו במסגרת הגנתו שאם לא יעשה כן, יימשכו ההליכים כנגדו {ראה לדוגמה ת"ט (אילת) 33780-03-12 דוד בוקשפן נ' שרונה אזנקוט, תק-של 2012(3), 3600 (2012)}.

10.8 "צו הפטר לא יפטור אדם ביום מתן צו הכינוס היה שותף עם פושט הרגל..." - סעיף 69(ג) לפקודת פשיטת הרגל
בהקשר לסעיף זה, ניתן למצוא הטענה כי העיריה, למשל, מנועה מלנקוט בהליכים נגד אשת החייב נוכח הליכי פשיטת הרגל המתנהלים נגד הבעל.

על-פי הטענה מתן היתר לגביה כנגד האישה בעוד שבעלה מצוי בהליך פשיטת רגל הינו ניסיון פסול לעקוף את הליכי פשיטת הרגל הננקטים כנגד הבעל.

בית-המשפט דחה טענה זו לפיה צו הפטר שניתן בהליך פשיטת רגל של הבעל, מונע מהעיריה לפעול נגד אשתו לגביית יתרת חוב הארנונה שלא שולם {תא"ק (נצ') 3069-09-12 נסאר סמאח נ' מועצה מקומית טורעאן, תק-של 2013(3), 15827 (2013); עת"מ (ת"א) 2734/07 פנחס מאירוב ואח' נ' עיריית פתח תקווה, תק-מח 2008(4), 5667 (2008)}.

הנחת המוצא העומדת בדוגמה שלעיל הינה כי הבעל ורעייתו הינם בעלי הנכס ומחזיקים בו במשותף.

צו ההפטר שניתן לבעל אומנם מאפס את חובו של הבעל לעיריה בגין הארנונה על הנכס ובמובן זה שניתן לקבוע כי חובו של הבעל לעיריה בגין הנכס נמחק והעיריה לא רשאית לגבות אותו או לעמוד על תשלומו בכל דרך אחרת.

אלא שמחיקת חובותיו של העותר לעיריה בגין הנכס אינה יכולה למחוק את חוב הארנונה שנותר על הנכס לאחר פרעונו החלקי.
צו ההפטר שמכוחו נמחקו חובותיו של הבעל חל על הבעל בלבד ולא על רעייתו הרשומה כמחזיקה משותפת עמו בנכס.

אשר-על-כן, במסגרת צו ההפטר, נמחק חובו של הבעל עצמו לעיריה אולם אין בכך כדי למחוק את חוב הארנונה בגין הנכס. מסקנה זו עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 69(ג) לפקודת פשיטת הרגל.

11. מניעת הסדר והפטר בשל העברת מרמה
סעיף 70 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"70. מניעת הסדר והפטר בשל העברת מרמה (27)
(א) בסעיף זה "העברת מרמה" - אחת מאלה:
(1) העברת נכסים בשל נישואין ולפניהם כגמול להם בשעה שלמעביר לא היתה יכולת לשלם את כל חובותיו בלי שייעזר בנכסים הכלולים בהעברה;
(2) התחייבות, בשל נישואין, להעביר בעתיד לאשה או לילדים של המעביר, או לטובתם, כסף או נכס - למעט כסף ונכס השייכים או מגיעים לאשתו - כשביום הנישואין לא היתה לו בהם כל זכות או זיקה.
(ב) מי שהוכרז פושט רגל, או הגיע לידי פשרה או הסדר עם נושיו, לאחר שהעביר נכסיו העברת מרמה, וראה בית-המשפט שהעברת הנכסים נעשתה כדי להתחמק מנושים או להשהותם, או שלא היתה לה הצדקה במצב עסקיו של המעביד בזמן שנעשתה, רשאי בית-המשפט לסרב לתת צו הפטר, או להתלותו, או לתתו בתנאים, או לסרב לאשר פשרה או הסדר, הכל לפי העניין, כדרך שהיה רשאי לעשות אילו היה החייב אשם במרמה."