הסדרי נושים (בהליכי פשיטת רגל, כינוס נכסים, פירוק חברה, הליכי הבראה והסדרים אחרים בחברות)

הפרקים שבספר:

הסדר נושים בדיני חברות - כללי

הסדר נושים מעצם טבעו מתבקש שעה שחברה נמצאת בקשיים, ודרך-כלל היא על-סף פירוק.

קיים שוני מהותי בהתייחסות השיפוטית לה נדרש בית-המשפט במסגרת הכרעתו בבקשה להסדר נושים, לעומת הכרעות שיפוטיות במרבית תחומי המשפט האחרים.

באחרונים, משמש איזמל הניתוחים השיפוטי לצורך קביעת ממצאים והכרעות באשר לאירועים שכבר התרחשו.

בהבדל, בהליך כגון הסדר נושים הצופה פני עתיד, קיים קושי לנבא במדוייק, האם הדרך הראויה היא הסדר נושים או פירוק, שכן הדבר תלוי במספר גורמים שאין ודאות כי אכן יתממשו.

לעניין זה יש להבין את השלב בו נמצאת החברה בעת שמוגשת בקשה להקפאת הליכים או להסדר נושים בטרם הוגשה בקשה כזו, אל מול מצבה הכלכלי, הנושים המתנגדים, טעמי התנגדות ועוד {פר"ק (ת"א) 1585-09 אלרן השקעות בע"מ נ' הבורסה לניירות ערך ואח', תק-מח 2010(3), 6530 (2010); פש"ר (ת"א) 1679-01 חרסה סטודיו יצרנית כלים סניטריים בע"מ נ' מאיר בן דוד - החייב ואח', תק-מח 2014(1), 24324 (2014)}.

תהא התוצאה של הסדר הנושים אשר תהא, דומה כי, עקרונית, הסדר בהסכמת רוב רובם של הנושים עדיף על פירוק כפוי. אין לך בהליכי פירוק של חברה החלטה פשוטה, החלטית ומהירה מאשר מתן צו לפירוקה של החברה, אולם קיצורי דרך במקרים כאלה לעיתים קרובות מחטיאים את המטרה {ע"א 3225/99 שיכון עובדים בע"מ נ' טש"ת חברה קבלנית לבניין בע"מ, פ"ד נג(5), 97 (1999)}.

במקום להושיע ככל שניתן את הנושים ולהעמיד עסק כלכלי על רגליו ולשקמו לטובת הנושים, ציבור העובדים והחברה בכללותה, עלולים, מתוך חיפזון יתר, למוטט סופית שלא בהכרח ישות כלכלית ולהמיט על כלל הנושים, ובעיקר על נושים לא מובטחים, הפסדים כספיים או אובדן כל השקעתם בחברה.

לכן, הסדר פשרה סביר ומאוזן, המקובל על מרבית הנושים, עדיף ברוב המקרים על פירוק כפוי, שאולי ייטיב עם נושה זה או אחר וברוב המקרים רק ייתן בידו תיאורטית עמדת מיקוח טובה יותר להשגת יתרונות לעצמו, אך ירע את מצבם של הרבים שלא מטובתם ולא על דעתם.

מובן, שהסדר כזה יכול להתאשר, רק אם מתקיימים התנאים המוקדמים הנדרשים ואם השתכנע בית-המשפט, לאחר שמיעת השגות, ככל שישנן, כי ההסדר הרצוי לרוב המיוחס של הנושים הוא אכן מיטיב עם הכלל ולפחות עם רוב רובו.

אכן מקובל כעיקרון, שנושים שהם צדדים להסדר מצפים לקבל על-פי תכנית ההסדר לא פחות משהיו מקבלים בפירוק, וכך ראוי שיהיה. ההסדר חייב להיות סביר והוגן, כך שיהא בו כדי להועיל לציבור הנושים בכללותו ולא למובטחים בלבד.

אין לסבול הסדר שירע עד כדי כך את מצבם של הנושים, כולם או חלקם, עד שכאמור לא יזכו אף לאותה טובת הנאה מזערית שאפשר שהיו זוכים לה אילו הליכי הפירוק היו מתקיימים כסדרם.

מאידך גיסא, אם אין הדברים כך, ועדיין רוב רובם של הנושים יוצאים נשכרים, ולא במעט, מההסדר, ראוי לשקול אותו בחיוב, בבחינת ה"רע במיעוטו" {ע"א 359/88 סולל בונה בע"מ נ' דר' י' נאמן כונס ומפרק של א' כוכב השומרון עמנואל בע"מ (בכינוס נכסים), פ"ד מה(3), 862 (1991)}.

כאמור לעיל, אין קל ופשוט בהליך פירוק ופשיטת רגל מאשר לעצור את ההתדרדרות ברגע מסויים: לשמר מצב קיים זה, יהא גרוע כאשר יהא, לממש את המעט שנותר לפליטה ולחלק שיירים לנושים, על-פי-רוב מובטחים ובעלי זכות קדימה, על חשבון הנושה הבלתי-מובטח, חסר ההגנה, שגם לנזקיו והפסדיו יש לתת את הדעת וגם אותו יש לנסות ולהושיע. ההליך יהיה קצר, תואם את כל הכללים עד לסתימת הגולל.

אך האומנם זוהי הדרך הנאותה? האם בכך ימלאו המפרקים, הנאמנים ובתי-המשפט מלאכתם נאמנה? היש בתהליכים פשטניים כאלה משום מימוש כוונת המחוקק וקידום תהליכי ביניים אלה? היש בגישה זו משום תבונה כלכלית?

אנו סבורים, כי אין כל סיבה למהר. ככל שניתן להציל עסק מהתמוטטות יש לחתור לכך בזהירות ובאחריות אך תוך תעוזה ותושיה.

ככל שמתאפשר חיסולו ההכרחי של עסק תוך כדי ניהולו כעסק פעיל חי ותוסס על-ידי המפרק, הנאמן, כונס הנכסים, וזאת בהשגחת בית-המשפט ובהדרכתו, כן ייטב לנושים ולמשתתפים בחברה או לפושט הרגל כפרט. בעשייה כזו מממשים את תכלית החוק. בגישה האמורה, ככל שרק תהיה ישימה, בנסיבות המקרה, מקדמים תוצאה צודקת {ע"א 673/87 סאלח ואח' נ' מפרק פרץ את איסר חברה לבניין והשקעות בע"מ (בפירוק), פ"ד מג(3), 8 (1989); בר"ע (יר') 6418/93 בנק לאומי לישראל בע"מ ואח' נ' ישראל גפני, עו"ד, פ"ד מט(2), 685 (1995)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הסדר נושים בדיני חברות - כללי