botox

הודאה בקיום זכות

סעיף 9 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 קובע כדלקמן:

"9. הודאה בקיום זכות
הודה הנתבע, בכתב או בפני בית-משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לעניין סעיף זה.
בסעיף זה, "הודאה" - למעט הודאה שהיה עמה טיעון התיישנות."

הדרישה העיקרית שמציב סעיף 9 לחוק ההתיישנות לשם חידוש מירוץ ההתיישנות היא כי הודאת הנתבע תכיר "בקיום זכות התובע". ההודאה חייבת לבוא מצד הנתבע וכי צורת המסמך המכיל לכאורה את ההודאה צריכה להעיד על היותו של המסמך "הודאה" {רע"א 9041/03 עבדו בטחיש נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון, תק-על 2005(3), 2111, 2114 (2005) (להלן: "פרשת עבדו בטחיש")}.

תוכן המסמך צריך ללמד במפורש על הודאה בקיום הזכות הנתבעת בבית-המשפט. לכל הפחות, על המסמך להעיד על-כך שהנתבע הודה בכל העובדות הנדרשות כדי לבסס באופן ברור זכות זאת, כך שניתן וצריך יהיה להסיק כי הנתבע מודה, לא רק בעובדות, אלא גם בקיום הזכות.

מלשון סעיף 9 לחוק ההתיישנות אין מתחייבת המסקנה כי היעדר טיעון התיישנות הינו שיקול שיש לשקול במסגרת השאלה האם אמרת נתבע בכתב או בפני בית-המשפט, היא בגדר "הודאה", שכן רק אם עברנו את המשוכה הראשונה וקבענו כי אמרת הנתבע היא הודאה "בקיום זכות התובע", מגיעים אנו למשוכה השניה, במסגרתה נבחנת השאלה האם נלוותה להודאה טענת התיישנות.

אם היה בהודאה טיעון כזה, ייחלץ הנתבע מרשתו של סעיף 9 ותקופת ההתיישנות לא תתחיל מחדש.

הקבוע בסעיף 9 לחוק ההתיישנות מהווה חריג לתקופת ההתיישנות הקבועה בחוק ומכאן שהנטל להוכיח קיומו של החריג, רובץ על הטוען לקיומו, התובע.

סעיף 9 לחוק ההתיישנות דורש שהודאת הנתבע תכיר "בקיום זכות התובע", כלומר בקיום "הזכות" אותה הוא תובע בבית-המשפט. לכל הפחות צריך שהנתבע יודה בקיום כל העובדות הנדרשות כדי לבסס באופן ברור זכות זאת, כך שניתן וצריך יהיה להסיק כי נתבע מודה, לא רק בעובדות, אלא גם בקיום הזכות {ע"א 1017/91 פסח משה ואח' נ' הכפר הירוק ע"ש לוי אשכול בע"מ, תק-על 96(2), 243 (1996) (להלן: "פרשת פסח משה")}.

על-מנת להיכנס לגדרו של סעיף 9 לחוק ההתיישנות המאריך את תקופת ההתיישנות, תוכנה של ההודאה צריך שיצביע על "הכרה מפורשת ומלאה בקיומה של זכות משפטית או, לכל הפחות, הודאה בעובדות שממנה עולה בבירור כי הנתבע מודה גם בקיומה של הזכות" {ע"א 6887/03 רזניק נ' ניר שיתופי אגודה ארצית שיתופית להתיישבות עובדים, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010); ע"א (מחוזי ת"א) 2298-08 חיים קיסר נ' אהרון קיסר, תק-מח 2010(4), 23515, 23522 (2010)}.

בבוא בית-המשפט לבחון האם מדובר בהודאה אשר יש בה כדי להביא להפסקת מירוץ ההתיישנות, יש לבחון את הראיות החיצוניות לגבי מהותו של המסמך, הנסיבות שבהן הוא נכתב והצורך שאותו הוא נועד לשרת {ע"א 8542/06 עזבון המנוח יוסף שלומיאן ז"ל באמצעות הגב' ויקטוריה שלומיאן נ' המועצה המקומית פרדס חנה - כרכור, תק-על 2010(1), 10112 (2010); תמ"ש (משפחה ב"ש) 6960/03 ס.ס. נ' ע. ס., תק-מש 2010(2), 303, 314 (2010)}.

על-פי הוראת סעיף 9 לחוק ההתיישנות, היה והודה הנתבע בקיום זכותו של התובע, יהא בכך כדי להפסיק את מירוץ ההתיישנות נגדו, אם ההודאה נעשתה בתוך תקופת ההתיישנות, ואף אם נעשתה לאחר תום התקופה, שוב תעמוד לו לתובע זכות התביעה, ומניין תקופת ההתיישנות יתחיל מיום ההודאה.

ברם, התנאי להפסקת מירוץ ההתיישנות הוא שההודאה מצד הנתבע בזכותו של התובע צריכה להיעשות בכתב או בפני בית-המשפט, ולא זו בלבד, אלא שאף בלי הודאה מפורשת שכזו די אם הנתבע מפגין ביצוע מקצת הזכות, כדי שיראו בכך הודאה לעניין סעיף זה, אלא אם הביצוע נעשה תוך כדי העלאת טענת התיישנות {ת"א (שלום חי') 11494-05 עיריית חיפה נ' אברהם ורסנו, תק-של 2011(1), 68224, 68227 (2011) (להלן: "פרשת אברהם ורסנו")}.

סעיף 9 לחוק ההתיישנות דורש שהודאת הנתבע תכיר "בקיום זכות התובע", כלומר בקיום כל העובדות הנדרשות כדי לבסס באופן ברור זכות, כך שניתן וצריך יהיה להסיק, כי הנתבע מודה, לא רק בעובדות, אלא גם בקיום הזכות {פרשת פסח משה לעיל}.
הפסיקה העמידה דרישות נוקשות לקביעה כי מסמך מהווה הודאה על-פי סעיף 9 לחוק ההתיישנות. כדי שהודאה בזכות תיחשב ככזו עליה להיות מפורשת וחד-משמעית {ע"א 497/60 מקורות חברת מים בע"מ נ' זכריש, פ"ד טו 1657 (1961); ת"א (שלום ת"א) 80819/99 יוסף חריזי נ' אריאלי נתנאל, תק-של 2002(1), 311, 313 (2002)}.

אם-כן, הדרישה היא להודאה מפורשת, חד-משמעית בעובדות {למשל גובה החוב} ובקיום הזכות ובפרט כאשר מדובר במכתבים שניתנו מחוץ לכותלי בית-המשפט ועליהם מתנוסס המשפט "מבלי לפגוע בזכויות" {פרשת אברהם ורסנו לעיל}.

כאשר מודה חייב בחובו, כמו למשל בהגשת בקשה לפטור ו/או הנחה, יש בכך משום הודאה בזכות, העוצרת את מירוץ ההתיישנות כאמור בסעיף 9 לחוק ההתיישנות. הדבר נכון גם לגבי חייב שהגיע להסדר תשלומים {עת"מ (מינהליים חי') 46669-07-10 בית חינוך עיוורים לבני ישראל נ' מועצה מקומית קרית טבעון, תק-מח 2011(1), 30995, 31000 (2011)}.

אין לראות בהצעת הפשרה - בה צויין כי היא לצרכי פשרה וכי אין בה כדי לפגוע בטענת התיישנות - משום הודאה בזכות לעניין סעיף 9 לחוק ההתיישנות {רע"א 6673/10 עו"ד בתיה חלפון נ' חברת ביטוח הפניקס בע"מ, תק-על 2011(1), 1763, 1765 (2011); פרשת עבדו בטחיש לעיל}.

קיומו של משא ומתן אינו עולה לכדי הדרישות הפורמאליות של מתן הודאה חד-משמעית ומפורשת, בכתב או בפני בית-משפט. כך, אף משום תיקון עולם. משאים ומתנים לעולם הם רצויים וברוכים. ככל שתתקבל הטענה לפיה משא ומתן הינו מתן הודאה חד-משמעית ומפורשת, אזי, ייתמו משאים ומתנים אלו מן העולם, ונהיר שהדבר אינו רצוי {ו"ע (שלום חי') 105-03 דפוס ידיעות תקשורת בע"מ נ' מועצה איזורית מטה אשר, תק-של 2011(1), 69365 (2011)}.

ניהול משא ומתן טרם הגשת תביעה אינו מהווה ביצוע מקצת הזכות או הודאה בקיומה לעניין תחולת סעיף 9 לחוק ההתיישנות ואינו עוצר את מירוץ הזמן. קבלת טענה זו תסכל אפשרות לניהול משא ומתן טרם הגשת תביעה ויביא לבזבוז זמן שיפוטי וזמנם של מתדיינים באותם מקרים בהם ניתן לסיים את המחלוקות מחוץ לכותלי בית-משפט. האינטרס הציבורי מעודד ניהול משא ומתן בין צדדים, אולם אין בכך על-מנת לעצור את מירוץ הזמן {ת"א (שלום נצ') 10803-09-09 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' רגדה בחוס, תק-של 2010(3), 71235, 71238 (2010)}.

שתיקה לנוכח קבלת מכתבי הדרישה אינה מהווה הודאה בזכות או ביצוע מקצת הזכות, על-פי סעיף 9 לחוק ההתיישנות ועל-כן, אינה עוצרת את מירוץ ההתיישנות {בר"ע (ת"א) 12994/96 איתן חברה לביטוח בע"מ נ' חג'ג', דינים מחוזי כרך כו(7), 536; ת"א (שלום נצ') 3060-03-08 הכשרת היישוב חב' לביטוח בע"מ נ' נפאר ראמי, תק-של 2011(1), 77322, 77323 (2011)}.

בפרשת פסח משה שלעיל נטען כי מסמכים שנערכו על-ידי המינהל מהווים הודאה בקיומן של זכויות המערער.

בית-המשפט דחה טענה זו של המערער וקיבל את טענת ההתיישנות לאחר שעיין בתוכן של המסמכים וכן בצורת המסמכים ובקובעו כי "מבחינת הצורה, זהו, על פניו, מסמך תמוה. הוא נכתב במכונת כתיבה, לא על נייר מכתבים מודפס, נושא כותרת "הכפר הירוק" ולצידה תאריך שלאחר הגשת התובענה נגד הכפר הירוק. הוא אינו אומר מי כתב אותו, למי הוא מופנה, לאיזה צורך הוא נכתב, ואף אין הוא חתום. האם מסמך כזה יכול להיחשב, מבחינת הצורה, הודאה המבטלת התיישנות? נראה כי הדבר תלוי בראיות חיצוניות לגבי מהותו של המסמך, הנסיבות בהן נכתב והצורך אותו הוא נועד לשרת. בפני בית-המשפט לא היו ראיות כאלה. בהיעדר ראיות, אין לבית-המשפט אלא מה שעיניו רואות. כאמור, המסמך אינו כתוב על גבי נייר מכתבים רשמי של הכפר הירוק; אין הוא חתום; לא ידוע מי הכותב, מה היה תפקידו, אם בכלל היה לו תפקיד בכפר הירוק, ואם היתה לו סמכות למסור הודעה או הודאה מטעם הכפר הירוק; באילו נסיבות נערך המסמך וכלפי מי הופנה. על רקע כל אלה, מסמך זה, יהיה תוכנו אשר יהיה, אינו יכול להיחשב 'הודאה' המבטלת את ההתיישנות".

לעומת זאת, ב- ע"א 2016/07 {שמעון לוי נ' ששון לוי, תק-על 2009(4), 2781 (2009)} בו טען המערער לחוב של המשיב כלפיו, דחה בית-המשפט את טענת ההתיישנות, שכן הוצג לבית-המשפט מסמך ובו אמירת המשיב לפיה "קיימת גם התחשבנות כספית שבה אני חייב לו כספים נוספים".

בית-המשפט קבע כי אמירה זו, בהצטרף העובדה שהמשיב פרע במשך השנים חלק מהחוב ובכך הודה במקצת החוב, מקיימים את החריג שבסעיף 9 לחוק ההתיישנות.

בית-המשפט קבע, במקרה דנן, כי "על-מנת לבוא בגדרי חריג זה {הכוונה לסעיף 9 לחוק ההתיישנות - א.מ} נדרש כי תתקיים הודאה מפורשת של הנתבע (בענייננו הדוד) בקיום הזכות או שיעשה מעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות. שני טעמים אלו מתקיימים לטעמי. אודה, כי לו הייתי בוחן את הדבר במנותק מנסיבות המקרה יתכן ומסקנתי היתה שונה. ספק בעיני באם עצם האמירה כי "קיימת גם התחשבנות כספית שבה אני חייב לו כספים נוספים" הינה מפורטת דייה כדי להיכנס בגדרי החריג... יתרה מכך, טענה מרכזית של הדוד הינה כי למעשה פרע הלוואה זו בתשלומים שהעביר לאחיין במשך השנים (ואשר שיוכם שנוי במחלוקת). בטענה זו די למעשה כדי לבסס את החריג המצוי בסעיף 9, היינו, אף לשיטתו של הדוד ביצע הוא למצער מקצת מהזכות, לאחר המועד בו ניתנה ההלוואה. די בכך לטעמי כדי לדחות טענתו בעניין זה".

בפרשת עבדו בטחיש קבע בית-המשפט כי במקרה הנדון מכתבי משרד הביטחון למבקש לא כללו אמנם טיעון התיישנות ואולם, אין בכך כדי להשפיע על השאלה אם היתה בהם "הודאה בזכות" אם לאו.

ב- ת"א (שלום חי') 35577-01-10 {הטחנות הגדולות של אי בע"מ נ' ניהאד שחאדה, תק-של 2011(1), 159110 (2011)} קבע כב' השופט א' סלאמה כי הכללת תיק ההוצאה לפועל במסגרת הבקשה בבית-משפט מחוזי, אין בה כדי להוות הודאה מצד המבקש בקיום זכות המשיבה או מקצתה כמשמעות הודאה זו לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות.

אך גם אם-כן, הרי שחלה בענייננו הסיפא של הסעיף שמחריגה מהגדרת "הודאה", הודאה "שהיה עמה טיעון התיישנות". בכגון דא, בניגוד לטענת המשיבה, עיון בבקשה בבית-משפט מחוזי, בסעיף 9 שבה, מעלה כי טענת ההתיישנות הועלתה בה וכדלקמן: "נפתחו תיקי הוצאה לפועל חדשים, עבור המחאות שפיזר אביו של החייב ז"ל מזמן רב... המחאות שדינם להתיישן לפי חוקי המדינה".

משכך פני הדברים, ברי כי המקרה דנן אינו חוסה תחת כנפיו של סעיף 9 לחוק ההתיישנות.
ב- ת"א (שלום ב"ש) 30293-08-10 {יצחק שריקי נ' מרדכי כהן, תק-של 2011(1), 15219 (2011)} קבעה כב' השופטת עירית קויפמן כי אין חולק כי מדובר בהצעת פשרה במסגרת משא ומתן. הדבר עולה הן מכותרת המסמך "מבלי לפגוע בזכויות" ועולה מגוף המסמך עצמו שם נאמר "לצרכי פשרה בלבד".

מתוכן המסמך עצמו לא ניתן ללמוד כי מדובר בהודאה בכל העובדות הנדרשות ובקיום זכות. מדובר בהצעת פשרה בלבד ואין לראות בה הודאה בזכות התובע או כי הנתבעת ויתרה על טענת ההתיישנות. מכאן, שלא מתקיימת דרישת סעיף 9 לחוק ההתיישנות.

בנוסף, במכתב האמור מיום 24.3.09 נאמר מפורשות "מבלי לפגוע בטענת התיישנות". מכאן שחל האמור בסיפא לסעיף 9 - "הודאה - למעט הודאה שהיה עימה טיעון התיישנות", כך שנראה כי האמור במכתב אינו נכנס לגדרה של "הודאה" לצורך סעיף 9 לחוק ההתיישנות.

ב- ת"א (שלום רח') 1370-09 {ד"ר מאיר חייט נ' אף די אם.וי. קידום ופיתוח בע"מ, תק-של 2010(4), 151515, 151519 (2010)} טען התובע כי התחייבותם החוזרת ונשנית של הנתבעים לפרוע החוב הכספי בגין התשלומים החלה בכל פעם מחדש את תקופת ההתיישנות.

כב' השופטת ריקי שמולביץ דחתה טענה זו וקבעה כי התובע לא טען ולא הציג ולו ראשית ראיה לכך שמי מהנתבעים הודה בכתב או בפני בית-משפט ב"קיום זכות התובע". כל שטען התובע, כי הנתבעים התחייבו בעל-פה לשלם חובם כלפיו. לאור הוראת סעיף 9 לחוק ההתיישנות, די בכך כדי לדחות הטענה.

ב- ת"א (שלום נצ') 29138-11-09 {יהודית שחר נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות, תק-של 2010(4), 123318 (2010)} קבע כב' השופט שכיב סרחאן כי במקרה דנן, אין הודאה בקיום זכות, על-פי סעיף 9 לחוק ההתיישנות.

עוד נקבע כי לא התקיימו דרישותיו של סעיף 9 לחוק התיישנות שכן, החלטת ועדת המומחים על-פי חוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994, מיום 25.11.02 אינה, למעשה, הודאה של הנתבעת בדבר קיום זכות התובעת. הנתבעת לא הודתה בקיום עילת התביעה דנן, לא כל שכן באחריותה בנזיקין.

ב- ת"א (שלום חי') 11020-07-09 {גנדין ואלרי נ' בז מכלולי הנדסה מורכבים בע"מ, תק-של 2010(4), 72491 (2010)} קבעה כב' השופטת אריקה פריאל כי גם הטענה לפיה חל החריג שבסעיף 9 לחוק ההתיישנות אינו יכולה לסייע לתובע. על-פי סעיף 9 לחוק ההתיישנות הודאת הנתבע המפסיקה את מירוץ ההתיישנות צריכה להיות "בכתב או בפני בית-משפט".

במקרה זה, אין טענה וממילא אין ראיה כי הנתבעת הודתה בכתב או בפני בית-משפט על קיום זכות התובע לקבלת פיצויים ודי בכך כדי לדחות טענה זו.

ב- רת"ק (מחוזי ת"א) 10884-08-10 {יבגניה רושקוביץ נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2010(4), 14680 (2010)} קבעה כב' השופטת עפרה צ'רניאק כי בעניין הנדון, הכירה איילון בתשלומים לצד ג' שכנתה של המבקשת במסגרת הליך אחר - תביעה שהוגשה כנגד המבקשת על-ידי שכנתה - אך הודאתה זו לא כללה הודעה בקיום זכותה של המבקשת שהתיישנה.

איילון הכחישה בהגנתה בתיק דנן את נזקי המבקשת ואת היותם של הנזקים הנטענים מבוטחים על ידה, וממילא אין לומר כי הודאה במסגרת פשרה בתיק האחר בקיום זכותה של צד ג' מהווה הודאה של איילון בזכותה של המבקשת לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות.

ב- ת"א (שלום ת"א) 31309-01-10 {גיל לאנה נ' מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2010(3), 54164 (2010)} קבעה כב' השופטת בלהה טולקובסקי כי התובע טען כי יש לראות בתשלום תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה, משום הודאה בזכות, אלא שבעניין זה יש להבחין בין תביעה לתגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה לבין תביעת תגמולי ביטוח בגין נכות מתאונה ומדובר בשתי עילות תביעה שונות.

אשר-על-כן, תשלום תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה, אינו מהווה הודאה בזכות לקבלת תגמולי ביטוח בגין נכות מתאונה, מדובר בתביעות נפרדות זו מזו והודאה באחת אינה בגדר הודאה באחרת.

בנסיבות העניין, לא ניתנה על-ידי הנתבעת, הודאה בכתב, בדבר זכותו של התובע לקבלת תגמולי ביטוח בגין נכות מתאונה, לפיכך, דין הטענה בדבר הארכת תקופת ההתיישנות בשל הודאה בזכות, להידחות.

ב- עת"מ (מינהליים חי') 8646-07-09 {עזר אזולאי נ' עיריית חיפה, תק-מח 2010(3), 6490 (2010)} קבע כב' השופט רון סוקול כי במקרה הנוכחי אין בדיני ההתיישנות לסייע לעותר. תשלום חלק מהחוב ב- 9/02 מהווה הודאה בזכות במובן סעיף 9 לחוק ההתיישנות ועל-כן מירוץ ההתיישנות מתחיל מחדש מיום ההודאה.

במקרה הנוכחי העותר המשיך בתשלומים גם לאחר 9/02 ואף בתשלומים אלו ניתן לראות כהודאה בקיום הזכות. על-כן הליכי גביה בטרם חלפו 7 שנים מיום ההודאה בזכות אינם נתונים להתיישנות.

ב- ת"א (שלום חי') 11997-06 {שמואל כהנא נ' אנגל חברה לקבלנות כללית בע"מ, תק-של 2010(3), 32069 (2010)} קבעה כב' השופטת בטינה טאובר כי משניתנה איפוא על-ידי הנתבעת במכתבה מיום 10.12.03 הודאה בדבר קיומם של 16 ליקויים בדירת התובעים, ליקויים שברובם נמנו גם על-ידי המומחה שמונה על-ידי בית-המשפט, המהנדס רונן שטרנברג, הודתה הנתבעת בקיום ליקויים משמעותיים בדירת התובעים ובזכות תביעתם של התובעים.

מכתבה של הנתבעת מיום 10.12.03, לנוכח הוראת סעיף 9 לחוק ההתיישנות, מאפס את מירוץ ההתיישנות ומאתחל אותה מחדש.

עצם העובדה שלא קיימת חפיפה מלאה בין הליקויים שהנתבעת הודתה בהם במכתבה מיום 10.12.03 ובחוות-דעת המומחה, המהנדס רונן שטרנברג, אין בה כדי לשנות, שכן הנתבעת הודתה כאמור בקיום זכות תביעתם של התובעים.

לפיכך, הודאת הנתבעים מיום 10.12.03 מאתחלת את המועד לעניין תקופת ההתיישנות ומשהתביעה הוגשה לבית-המשפט ביום 18.6.06, לא התיישנה התביעה.

ב- תא"ק (שלום עפ') 154-08-07 {פרלייטינג בע"מ נ' חיים טורגמן, תק-של 2010(2), 136223 (2010)} קבע כב' השופט יוסף בן-חמו כי סעיף 9 סיפא לחוק ההתיישנות קובע כי מעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות דינו כהודאה לעניין הסעיף.

אשר-על-כן, תשלום החוב בגין השיק על-ידי הנתבע לבנק איגוד, אשר התובעת ראתה בו כתשלום הכספים המגיעים לה עבורו, הינו מעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות שדינו כדין הודאה בקיום הזכות על-פי הוראת סעיף 9 לחוק ההתיישנות ואין עמה טיעון התיישנות.

ב- ע"א (מחוזי ת"א) 1625/08 {יעקובוב מרדכי נ' אהרונוב אלברט, תק-מח 2010(2), 15400 (2010)} קבעה כב' השופטת רות לבהר שרון כי בצדק ציין בית-משפט קמא כי תמליל השיחה אינו עונה על דרישת סעיף 9 לחוק ההתיישנות, שכן על-פי הפסיקה יש לפרש את סעיף 9 לחוק ההתיישנות פירוש מצמצם, וחייבת להתקיים הודאה בכל היסודות העובדתיים והמשפטיים המקימים את עילת התביעה.

בענייננו, עיון בתמליל השיחה מלמד כי אין בו הודאה מפורשת בעובדות המקימות למערער את הזכות לה הוא טוען, ואף לא הודאה במקצת העובדות.

כפי שציין בית-משפט קמא, כדי שיתקיים סעיף 9 לחוק ההתיישנות חייבת להתקיים דרישת הכתב {או הודאה בפני בית-משפט, שלא רלוונטית בענייננו}, וחייבת להיות הודאה מפורשת באחריות לחוב.

דרישות אלה לא מתקיימות בענייננו ולפיכך, דין טענת המערער בהקשר זה להידחות.

ב- תע"א (איזורי ת"א) 10212-05 {רחל שרון נ' פרוגרס שיווק ממתקים (1986) בע"מ, תק-עב 2010(2), 8053 (2010)} קבע כב' השופט אילן איטח כי עיון באישור המעביד על השכר, שמועדו 25.1.99, מעלה כי בסעיף 9 אישרה הנתבעת, על דרך של סימון בתיבת-הסימון הרלוונטית, כי התובעת זכאית לקצבת פרישה.

בכך ניתן לראות, איפוא, משום הודאת בעל דין בזכות.

ב- ת"א (שלום צפ') 7333-09-08 {חברון בוזנח נ' שמעון פלג, תק-של 2009(2), 32132 (2009)} קבע כב' השופט סאאב דבור כי סעיף 9 לחוק ההתיישנות דורש הודאה בכתב או בפני בית-משפט.

לא הוצגה בפני בית-המשפט, במקרה דנן, אותה ראיה בכתב עליה מבסס התובע את טענתו ושיש בכוחה כדי להדוף את טענת ההתיישנות. ספק אם תמליל השיחה שהציג התובע עולה עד כדי הודאה בכתב.

אף מעבר לכך, גם עיון באותו תמליל אינו מצביע על הודאה כלשהי ובוודאי לא מפורשת של הנתבע. גם ההסכם אליו מכוון התובע את חיציו, ההסכם משנת 1997 - אף בהנחה לפיה נקבל את הטיעון לפיו מסמך זה מהווה הודאה בכתב, הגם שבעיני בית-המשפט לא משתמעת ממנו הודאה כלשהיא, הרי גם אז, עדיין, תקופת ההתיישנות החל מאותו מועד חלפה לה זה מזמן.

ב- ת"א (שלום עכ') 5876-09-08 {חאג' סיהאם נ' קופת חולים מאוחדת, תק-של 2009(1), 25899 (2009)} קבע כב' השופט וויליאם חאמד כי לא כל הודאה של נתבע תביא לתחולתה של הוראת סעיף 9 לחוק ההתיישנות, אלא שהנדרש לכך הוא הודאה בקיום זכות התובע.
הזכות לה עותרת התובעת, בתביעתה כאן, הינה לפצותה בגין נזקי הגוף וההפסדים שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה ואשר נגרמה לה, כך לטענתה, בשל רשלנותה של נתבעת מס' 1, כפי שטענה בסעיף 10 לכתב התביעה.

זכות זו של התובעת תקום אך עת ייקבע, בפסק-דין, כי נתבעת מס' 1 אחראית לקרות התאונה, בשל רשלנותה, כפי שנטען בכתב התביעה כאמור.

מכאן, הוראת סעיף 9 לחוק ההתיישנות תחול בעניינה של התובעת אך במידה ותינתן מטעם הנתבעות הודאה ברשלנותה ובאחריותה של נתבעת מס' 1 בגרימת התאונה נשוא התביעה, כיוון ורק אז יש בהודאה כדי להקים את זכותה של התובעת לפיצוי.

זכותה של התובעת לקבל את הסעד הנתבע בתביעה לא תתקיים אך בהודאת הנתבעות בעצם קרות התאונה, ומבלי שתהא הודאה באחריותה ורשלנותה של נתבעת מס' 1 לקרותה.

טופס 250 שצורף כנספח ב' לתגובת התובעת, עליו חתום נציג נתבעת מס' 1, הינו פניה מאת נתבעת מס' 1 אל קופת החולים בבקשה להגיש עזרה רפואית לתובעת, ובו צויין על-ידי נתבעת מס' 1 תיאור התאונה כך שהתובעת נפגעה, ביום 30.7.01, עת עבדה בעבודות ניקיון, אז החליקה תוך כדי שטיפת הרצפה.

אין באישור הנ"ל של נתבעת מס' 1 לעצם קרות התאונה ובתיאורה כאמור כדי להוות הודאה של נתבעת מס' 1 ברשלנותה ובאחריותה לגרימת התאונה ובחובתה לפיצוי התובעת בגינה.

המדובר בפניה של המעביד אל המוסד הרפואי לצורך מתן עזרה רפואית לנפגע עבודה, ואין לראות בפניה מסוג זה הודאה של המעביד באחריותו וברשלנותו הוא הביאה לקרותה.

ב- ת"א (שלום נצ') 4650-04-08 {ויסאם הרייש נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2008(4), 52885, 52886 (2008)} קבע בית-המשפט כי אין בהקדמת תשלום תכוף משום הודאה בזכות שכן אין בתשלום התכוף משום הכרעה בשאלת החבות {ראה גם ע"א 7934/99 רייזנר שושנה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2001(4), 915 (2001)}.

ב- ת"א (שלום יר') 11121/08 {עאדיה אבו עטא נ' סהר ציון חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2008(2), 16473 (2008)} קבע כב' השופט כרמי מוסק כי סעיף 9 לחוק ההתיישנות מהווה חריג לתקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, ובמקום בו הוכח כי ניתנה על-ידי הנתבע הודאה בזכות בכתב המכירה בקיום זכות התובע, יחל מניינה של תקופת ההתיישנות מחדש, ומיום מתן ההודאה.

יחד-עם-זאת, מאחר ומדובר בחריג המאריך את תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק חוזה הביטוח, הנטל להוכיח את קיומו של אותו חריג, רובץ על כתפי הטוען לקיומו, ובמקרה זה, על המערערת {ראה גם ע"א 34/88 רוטנברג רייס נ' עזבון המנוחה חנה אברמן ז"ל, פ"ד מד(1), 278 (1990); ע"א 97/77 זונבנד נ' קלוגמן, פ"ד לא(3), 466 (1977)}.

ב- ה"פ (מחוזי חי') 281/04 {עזבון המנוח אלג'מאל סלימאן עלי אחמד נ' א. עזבון המנוח סאלח חוסיין מוסטפה מרזוק, תק-מח 2007(4), 15535 (2007)} קבעה כב' השופטת שושנה שטמר כי המשיבים, גם אם הודו בקיום ההסכם, הרי שטענו טענת התיישנות מיד בכתב ההגנה.

לכן, סעיף 9 לחוק ההתיישנות בהתאם לכתוב בסיפא שלו, אינו חל על נדוננו.

ב- בש"א (איזורי חי') 1986/07 {מאפית דודיוביץ ובניו בע"מ נ' כהן אליה, תק-עב 2007(4), 9698 (2007)} קבע כב' הרשם יגאל גלם כי מנוסחו של הכתוב ניתן ללמוד כי קיימת מחלוקת בין הצדדים ביחס לחוב בשנים 1999-1998 שהרי, נרשם מפורשת בנספח כי אחריותו של המשיב לחובות בשנים 1999-1998 "תיבחן בנפרד נוכח טענתו כי מדובר ביתרות חובה שמקור חלקן הוא בחובות שהועברו להוצאה לפועל".

לפיכך, אין להסיק כי המדובר הוא בהודאתו של המשיב לגבי חבותו כלפי המבקשת ביחס לחובות לשנים 1999-1998, וכך גם לא ניתן לקבל את טענתו של בא-כוח המבקשת, לפיה הנספח מהווה הודאת בעל דין, בהתאם לסעיף 9 לחוק ההתיישנות.