הפרשנות לתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים
הפרקים שבספר:
- מבוא (תקנות א עד ג לתקנות הדיון)
- הרכב בתי-הדין ומקום מושבם (תקנות ד עד ו לתקנות הדיון)
- מקום המשפט (תקנות ז עד כד לתקנות הדיון)
- הגשת תביעה (תקנות כה עד לד לתקנות הדיון)
- הזמנת בעלי דין (תקנות לה עד מו לתקנות הדיון
- הרשאה (תקנות מז עד נא לתקנות הדיון)
- מהלך הדיון (תקנות נב עד עט לתקנות הדיון)
- עדות (תקנות פ עד צו לתקנות הדיון)
- שבועה (תקנות צז עד קה לתקנות הדיון)
- עיכוב, עיקול וצו מניעה זמני (תקנות קו עד קט לתקנות הדיון)
- פשרה, החלטה, פסק (תקנות קי עד קיח לתקנות הדיון)
- הוצאות ושכר טרחתו של המורשה (תקנות קיט לתקנות הדיון)
- פסק-דין שניתן במעמד צד אחד (תקנות קכ עד קכז לתקנות הדיון)
- סתירת הדין ודיון מחדש (תקנות קכח עד קלא לתקנות הדיון)
- ערעור (תקנה קלב עד קנג לתקנות הדיון)
- סידור גט (תקנות קנד עד קסה לתקנות הדיון)
- אישור נישואין וגירושין (תקנות קסו עד קסח לתקנות הדיון)
- חליצה (תקנות קסט עד קע לתקנות הדיון)
- היתר - עיגון (תקנות קעא עד קעב לתקנות הדיון)
- היתר-נישואין (תקנות קעג עד קעז לתקנות הדיון)
- אישור צוואות, עזבונות, אפוטרופוס (תקנות קעח עד קפו לתקנות הדיון)
- הקדשות (תקנות קפז עד קצא לתקנות הדיון)
- דינים וחשבונות (תקנות קצב עד קצד לתקנות הדיון)
- אימוץ (תקנות קצה עד ר לתקנות הדיון)
- גיור (תקנות רא עד רג לתקנות הדיון)
- הוראות שונות (תקנות רד עד ריא לתקנות הדיון)
- נושאים שונים
הגשת תביעה (תקנות כה עד לד לתקנות הדיון)
עמוד 49 בספר:
"כה. הגשת תביעה
כל תביעה תוגש על-ידי מסירת כתב תביעה למזכירות בית-הדין."
תקנה כה לתקנות הדיון, קובעת למעשה, סדרי דין מינהלתיים לפתיחתו של הליך.
כלומר, עסקינן ב"טכניקה" המחייבת הגשת "טופס" {כתב תביעה} שמשמש בסיס לאינפורמציה מלאה. ביחד עם פתיחת ההליך יש לשלם אגרה בגין ההליך הנדון.
אם-כן, התביעה נפתחת ב"מסירה" של כתב תביעה למזכירות בית-הדין הרבני. בניגוד למשפט האזרחי {ראה החריג הקבוע בתקנה 10(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: גם "תקסד"א"}, אנו סבורים כי אין למזכירות בית-הדין הרבני הסמכות לסרב קבלת כתב תביעה {ובתנאי כמובן ועסקינן בעניינים שבסמכותו העניינית של בית-הדין הרבני}, וטענות בדבר "סילוק" על-הסף תתבררנה לפני בית-הדין הרבני בלבד.
עמוד 50 בספר:
"כו. כתב תביעה
כל כתב תביעה יכיל:
(1) שם בית-הדין שבו מוגשת התביעה.
(2) שם התובע ושם משפחתו, מספר זהותו, מענו, מיקוד ומספר טלפון; שם האפוטרופוס ומענו, מיקוד ומספר טלפון - אם יש לתובע אפוטרופוס; שם המורשה ומענו, מיקוד ומספר טלפון אם התובע מיוצג על-ידי מורשה.
(3) שם הנתבע ושם משפחתו, מספר זהותו, מענו, מיקוד ומספר טלפון - אם ניתן לבררם; שם האפוטרופוס ומענו, אם ישנו כזה - מיקוד ומספר טלפון; שם המורשה ומענו - אם הנתבע מיוצג על-ידי מורשה - מיקוד ומספר טלפון.
(4) העובדות המשמשות יסוד לתביעה.
(5) עתירת התובע; ואם העתירה היא לתשלום סכום כסף, עליו לנקוב את הסכום בדיוק או בקירוב, אם התובע, לפי דבריו, אינו יכול לקבוע בדיוק את הסכום בזמן הגשת התביעה."
לא אחת מועלית הטענה על-ידי בעל דין לפיה התביעה שהוגשה לבית-הדין הרבני אינה תקינה ו/או לא פורטו בה, לטעמו, עילות התביעה בצורה מספקת ויש באי-פירוט הנ"ל כדי להקשות עליו להתגונן.
לעיתים אף מועלית הטענה כי באי-פירוט עילות התביעה יש משום השלכה על כנות התביעה.
אנו סבורים כי טענות מסוג אלה, אינן נכונות שכן, על-פי תקנה כו(4) לתקנות הדיון, על התובע לצרף לתביעתו את העובדות המהוות יסוד לתביעה. כלומר,
עמוד 51 בספר:
אין חיוב על בעל הדין לצרף נימוקים משפטיים והלכתיים התומכים ביסוד תביעתו.
כל שצריך התובע הוא לצרף את העובדות שמשם נגזרת תביעתו. דברים אלה, מקבלים תימוכין בגישה ההלכתית אשר אינה מחייבת את התובע להציג את עמדתו קודם הדיון בבית-הדין הרבני וכל שמוטל עליו הוא לגלות את מהות תביעתו {לעניין זה ראה דברי הש"ך בחושן משפט סימן י"א סעיף-קטן א' במה שהביא בשם הבאר שבע ובמה שנחלק עליו שם; עיין גם באריכות בפתחי תשובה שם ס"ק ד'}.
אכן, אם היה מסתייע בעל דין בידי בעל מקצוע {עורך-דין או טוען רבני לדוגמה}, סביר להניח כי הלה היה ממלא את הנייר בטענותיו של בעל הדין, ואפשר שהיה תומך בידי התביעה גם בדברים שאינם טענותיו של בעל הדין.
במקרה האחרון, מאחר והתביעה מולאה בידי הבעל בעצמו על בית-הדין הרבני לאבחן רק האם הבעל מילא לטעמו ובתום-לב את הדברים אשר לדעתו מגבשים את תביעת הגירושין, ומשנראה לבית-הדין הרבני כי הדברים מתקיימים אין הם צריכים להיזקק למומחיותו של הבעל במילוי תביעת הגירושין {דברי בית-הדין הרבני בתיק מס' 763995/1 (ת"א) פלוני נ' פלונית, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.
"כז. צירוף תביעות
התובע רשאי לכלול בכתב תביעה אחד תביעות אחדות הנובעות מעילות שונות ונפרדות, אלא שעליו לפרט כל אחת מהן לחוד."
עמוד 52 בספר:
על-פי תקנה כז לתקנות הדיון, התובע רשאי לכלול בכתב תביעה אחד תביעות אחדות הנובעות מעילות שונות ונפרדות, אלא שעליו לפרט כל אחת מהן לחוד.
כלומר, התקנה הנ"ל, מדגישה את החובה לפרט ולפרש היטב את העילות השונות ונימוקיהן בנפרד ובמובחן.
הגשת תביעה כללית ובלתי-מפורטת, תזמין את בית-הדין הרבני לדרוש פרטים נוספים או אפילו בנסיבות מיוחדות להביא למחיקת תביעה שכזו.
"כח. חתימת התובע והרשאה
(1) כתב התביעה יהא חתום בחתימת יד התובע או, אם אין התובע יודע לחתום - בטביעת-אצבעו, או על-ידי מורשהו.
(2) חתימת התובע או טביעת-אצבעו, לפי העניין, תאושר על-ידי המזכיר הראשי של בית-הדין או מי שהוסמך לכך על ידו.
(3) נחתם כתב התביעה על-ידי מורשה, יצרף המורשה לכתב התביעה הרשאה בכתב.
(4) כתב תביעה שנחתם על-ידי מורשה לא יתקבל אם לא צורפה אליו הרשאה בכתב.
כט. העתקים
(1) על התובע להגיש העתק אחד של כתב התביעה בשביל בית-הדין וכן מספר העתקים כמספר הנתבעים.
(2) העתק מכתב התביעה יימסר אחר-כך לכל נתבע יחד עם הזמנה לדין, כאמור להלן בפרק ד'.
עמוד 53 בספר:
ל. הודעה לתובע
מזכירות בית-הדין תקבל את כתב התביעה עם ההעתקים הנזכרים בסעיף הקודם ותרשום על גבי כתב התביעה את יום הגשתו ואת המספר הסידורי של התיק; והיא תקבע גם את התאריך לבירור המשפט, תרשום אותו על גבי כתב התביעה ותחתים את התובע או את מורשהו מתחת לתאריך זה. החתמה זו תשמש אישור לתובע.
לא. קביעת תאריכים
בקביעת תאריכים למשפטים שאינם תביעה למזונות ינהג המזכיר לפי הכלל של כל הקודם - קודם ובהתאם להלכה, אלא-אם-כן ניתנה לו הוראה אחרת בכתב על-ידי בית-הדין או על-ידי דיין.
לב. תביעת אגב ותביעת-נגד
(1) במהלך המשפט רשאי התובע להגיש תביעת אגב, היינו: תביעה הקשורה לתביעה העיקרית או שיש לה יחס אליה; וכן רשאי הנתבע להגיש במהלך המשפט תביעת-נגד נגד התובע.
(2) תביעות כאלה, אם הן מובאות בשעת הדיון, אין מן הצורך להגישן בכתב, ומספיק אם נרשמו בפרוטוקול, אלא אם החליט בית-הדין אחרת.
(3) בית-הדין רשאי להחליט שלא לצרף תביעת אגב או תביעת-נגד לתביעה העיקרית. במקרה זה על בית-הדין לנמק את החלטתו."
על-פי תקנה לב(1) לתקנות הדיון רשאי תובע, במהלך המשפט, להגיש תביעת אגב, כלומר, תביעה הקשורה לתביעה העיקרית או שיש לה יחס אליה. כן רשאי הנתבע להגיש במהלך המשפט תביעת-נגד נגד התובע.
עמוד 54 בספר:
על-פי תקנה לב(2) לתקנות הדיון תביעות כאלה, אם הן מובאות בשעת הדיון, אין מן הצורך להגישן בכתב, ומספיק אם נרשמו בפרוטוקול, אלא אם החליט בית-הדין אחרת.
נושא הכריכה איננו דורש אקט פורמאלי, וניתן לעשותו גם במהלך ההתדיינות עצמה, ואף בדרך של "כריכה מכללא". על-פי תקנה לב לתקנות הדיון, בעל דין זכאי להעלות תביעת אגב ותביעת-נגד במהלך הדיון, ודי לה שהיא נרשמה בפרוטוקול {אלא-אם-כן הורה בית-הדין הרבני אחרת}. קל וחומר כאשר הכריכה נעשית באמצעות בקשה מסודרת בכתב לבית-הדין.
סעיף 3 לחוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953 מרחיב, איפוא, את סמכות בית-הדין הרבני לכל עניין הכרוך בתביעת גירושין, אפילו אם עניין זה כלל אינו מענייני המעמד האישי, ובלבד שהעניין נכרך בפועל על-ידי אחד המתדיינים ושההכרעה בו דרושה לשם חיסול יעיל של יחסי בני הזוג המתגרשים זה מזה {ראה גם תיק מס' 3275-24-1 (נת') פלוני נ' פלונית, פורסם באתר האינטרנט נבו (2008)}.
כלומר, אין חשיבות של ממש לשאלה כיצד ובאיזו דרך באו לעולם הליכי הכריכה, אם על-ידי ציון הדבר בכתב התביעה ואם במהלך ההתדיינות בפני בית-הדין הרבני. כריכה אינה חייבת להיעשות בדרך פורמאלית מוגדרת {תיק מס' 30588-24-1 (נת') פלוני נ' פלונית, פורסם באתר האינטרנט נבו (2008)}.
ובמילים אחרות, אין חובה שהכריכה תיעשה בדרך פורמאלית מוגדרת, והיא אף אינה חייבת להיות בכתב דווקא. יכולה היא להיעשות גם במהלך הדיון, ודי לה שהיא נכתבה בפרוטוקול בית-הדין הרבני {תיק מס' 6310-21-1 (ת"א) פלוני נ' פלונית, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007)}.
עמוד 55 בספר:
ב- תמ"ש 34220/97 {א' ק' נ' א' ק', פורסם באתר האינטרנט נבו (1997)} קבע בית-המשפט כי נתבע רשאי להגיש בבית-הדין הרבני תביעה-שכנגד, על-פי תקנה לב לתקנות הדיון.
עוד נקבע כי על-פי תקנה לב לתקנות הדיון, רשאי נתבע להעלות אף בשעת דיון תביעה-שכנגד והוא רשאי לעשות זאת גם בעל-פה. לכן ניתן לראות את בקשתו של הבעל כי בית-הדין הרבני יפרק את השיתוף בדירה, שנכללה בכתב הגנתו, כתביעה-שכנגד לפירוק השיתוף בדירה.
בתיק מס' 9143-22-1 (גדול) {ק' ד' י' נ' ק' ז' מ' ר', פורסם באתר האינטרנט נבו (2004)} נדונה השאלה האם נושא ההגירה בסמכותו של בית-הדין הרבני. בית-הדין הרבני קבע כי שאלת ההגירה הובאה בפני בית-הדין הרבני בשעת הדיון והיא נרשמה בפרוטוקול. נכון הוא שקשה להתרשם מן הפרוטוקול מיהו היוזם לכך, האב או האם. אך בין כך ובין כך, הנושא הועלה ונכרך בהסכמה בשאלת הגירושין.
מקריאת הפרוטוקול נראה בבירור, כי באותה עת הצדדים ראו, סברו וקיבלו, כי בד-בבד עם פתרון שאלת הגירושין יש לפתור את המחלוקת בשאלת ההגירה. שאלת ההגירה הועלתה שוב בדיון נוסף שהתקיים קודם הגירושין.
הנה-כי-כן, רואים אנו בבירור כי שאלת ההגירה הוצבה לפתחו של בית-הדין הרבני קודם הגירושין, כעניין הכרוך בגירושין, ובית-הדין הרבני הודיע כי ידון בה לאחר קבלת תוצאות הבדיקה למסוגלות הורית.
עמוד 56 בספר:
לפיכך, ניתן לקבוע, כי הסכמת בעלי הדין לסמכות בית-הדין הרבני להמשיך לדון בעניין החזקת הילדים לאחר הגט, כללה בחובה הסכמה לדיון בבית-הדין הרבני בשאלת ההגירה.
"לג. תביעת מזונות
(1) תביעה למזונות תוגש בצירוף טופס שייקבע לפי תקנה ריא.
(2) נתבע בתביעה למזונות יגיש כתב תשובה לתביעה בצירוף טופס שייקבע לפי תקנה ריא.
(3) תביעה למזונות תיקבע לדיון במועד האפשרי הסמוך ביותר ליום הגשת התביעה. הוראה זו תחול גם על כל תאריך נדחה."
על-פי תקנה לג(1) לתקנות הדיון "תביעה למזונות תוגש באמצעות טופס שיקבע לפי תקנה ריא".
על-פי הוראה הנ"ל, יש לצרף הרצאת פרטים בטופס 16, הכוללת דרישה לפרט בין היתר, את רכושו מכל סוג {תמ"ש (י-ם) 4212/09 א' ז' ש' נ' ז' מ', פורסם באתר האינטרנט נבו (2009)}.
אין באי-צירוף הרצאת הפרטים, כדי להוכיח חוסר תום-לב, ועניין זה, כמו גם אי-צירוף תלושי שכר לתביעת הגירושין, הינו עניין שבסדרי הדין ובתוך גדרי הסמכות של בית-הדין הרבני.
בית-הדין הרבני הוא המוסמך לקבוע מה יעשה לאיש אשר לא הגיש הרצאת פרטים ותלושי שכר, ואולם אין לראות כלל ועיקר באי-הגשת הרצאת פרטים ותלושי שכר משום גורם השולל את סמכות בית-הדין הרבני לדון בתביעת הגירושין.
עמוד 57 בספר:
ב- בש"א (ת"א) 18491/03 מ' ג' נ' מ' ג', פורסם באתר האינטרנט נבו (2004)} קבע בית-המשפט כי המבקש אכן, לא צירף טופס הרצאת פרטים לתביעתו בבית-הדין הרבני כנדרש בתקנות הדיון, הדורשים צירוף הרצאת פרטים. כמו-כן לא צירף אישורים על הכנסותיו.
יחד-עם-זאת, לאור בר"ע (ת"א-יפו) 2703/02 {א' ע' נ' ר' ע' ואח', תק-מח 2003(2), 28289 (2003)} אין די בכך כדי לשלול את כנות כריכת מזונות המשיבה, בתביעת הגירושין.
יחד-עם-זאת, נראה, כי העובדה שהמבקש לא צירף הרצאת פרטים ותלושי משכורת כשהיא מצטרפת לעובדה, כי המבקש לא עתר בבית-הדין הרבני לקיום דיון בתביעתו לגופה ולא עתר בבקשה למתן צווים כלשהם, מלמדת על היעדר כנות בכריכת מזונות המשיבה.
"לד. כתב תשובה
(1) בתביעה שאינה למזונות הנתבע רשאי, אם רצונו בכך, להגיש כתב תשובה על כתב התביעה.
(2) על הנתבע להגיש העתק אחד של כתב התשובה לבית-הדין, ומספר העתקים נוסף כמספר התובעים.
(3) מזכירות בית-הדין תעביר את כתב התשובה לידי התובעים."
תקנה לד לתקנות הדיון מגדירה את כתב ההגנה לכתב התביעה ככתב תשובה. תקנה הנ"ל, אינה מחייבת נתבע להגיש כתב תשובה. יחד-עם-זאת, בתביעה למזונות - חובה להגיש כתב תשובה. כלומר, בתביעות בבית-הדין הרבני, למעט תביעה למזונות - אין חובה להגיש כתב תשובה והגשת כתב תשובה תלויה בשיקול-דעתו של הנתבע.
עמוד 58 בספר:
נעיר כי בניגוד למשפט האזרחי, תקנה לד לתקנות הדיון איננה קובעת מהו המועד להגשת כתב התשובה. אנו סבורים, כי במידה והנתבע החליט להגיש כתב תשובה לכתב התביעה, מן הנכון הוא, להגיש את כתב תשובתו מספיק זמן לפני הדיון הראשון וזאת כדי לאפשר לבית-הדין הרבני ולתובע ללמוד טענותיו של הנתבע ובכך הדיון בין הצדדים יהיה יעיל ופרקטי.