שפיטה, ראיות וסדרי דין - סעיפים 63א-69א לפקודת סימני מסחר

1. הדין
סעיפים 63א-69א לפקודת סימני המסחר (נוסח חדש), התשל"ב-1972 קובעים כדלקמן:

"63א. ערעור על החלטה אחרת של הרשם (תיקון התש"ע)
החלטה אחרת של הרשם, לפי חוק זה, ניתנת לערעור לפני בית-המשפט, אם ניתנה רשות לכך מאת בית-המשפט; לעניין זה, "החלטה אחרת" - החלטה שאין בה כדי לסיים את הדיון בהליך שנערך בפניו.

63ב. בית-המשפט המחוזי המוסמך (תיקון התש"ע)
(א) בית-המשפט המחוזי המוסמך, לעניין חוק זה, הוא בית-המשפט המחוזי במחוז ירושלים או במחוז תל אביב, לפי בחירת מגיש ההליך; ואולם רשאי השר, בצו, להורות שהסמכות של בית-משפט מחוזי לפי חוק זה תהיה גם בידי בתי-משפט מחוזיים אחרים שיקבע.
(ב) הוראות סעיף זה לא יחולו לעניין פרקים ט' ו- י'.

63ג. ערעור על פסק-דין או על החלטה אחרת של בית-משפט מחוזי (תיקון התש"ע)
פסק-דין והחלטה אחרת כהגדרתה בסעיף 63א, של בית-משפט מחוזי, לפי חוק זה, ניתנים לערעור לפני בית-המשפט העליון, אם ניתנה רשות לכך מאת נשיא בית-המשפט העליון או מאת שופט אחר של בית-המשפט העליון שנשיאו קבע לכך; ההוראות לפי סעיף 41(ב) סיפה ו- (ג) לחוק בתי-המשפט יחולו, בשינויים המחוייבים, לעניין מתן רשות ערעור על החלטה אחרת כאמור.

64. הרישום ראיה לתוקף
בכל הליך משפטי בדבר סימן מסחר רשום תהא העובדה שפלוני רשום כבעל סימן המסחר ראיה לכאורה לתוקף הרישום המקורי של סימן המסחר ולכל העברותיו שלאחר-מכן.

65. תעודת הרשם
תעודה הנחזית חתומה ביד הרשם, לעניין רישום או לעניין כל דבר שהוא מוסמך לעשותו לפי פקודה זו או תקנות שהותקנו לפיה, תהא ראיה לכאורה לעשיית הרישום ולתכנו ולעשיית הדבר או לאי-עשייתו.

66. שמיעת המבקש
כל מקום שניתנה לרשם בפקודה זו או בתקנות שהותקנו לפיה סמכות שבשיקול-דעת או סמכות אחרת, לא יפעיל הרשם את הסמכות כנגד המבקש רישום או כנגד הבעל הרשום של סימן המסחר אלא לאחר שנתן למבקש או לבעל הרשום הזדמנות להשמיע דברו, אם דרשו זאת ממנו תוך הזמן שנקבע.

67. ראיות לפני הרשם
בכפוף לכל תקנה לפי פקודה זו, יהיו הראיות בהליכים לפני הרשם בתצהיר לפי סעיף 15 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971, או בהצהרה שניתנה בחוץ-לארץ לפי דיני מקום נתינתה - כל עוד לא הורה הרשם אחרת, אולם רשאי הרשם, אם נראה לו הדבר, לגבות עדות בעל-פה במקום ראיה שבכתב או בנוסף לראיה כאמור, וכן רשאי הוא להרשות שהמצהיר ייחקר חקירה שכנגד.

68. סמכויות הרשם לעניין עדים (תיקון התש"ע)
לרשם יהיו הסמכויות של בית-משפט לכפיית התייצבותו של עד לפניו ולשמיעת עדותו.

69. הוצאות
בכל דיון לפני הרשם רשאי הוא לפסוק לבעל דין הוצאות הנראות לו סבירות.

69א. מתן הודעה למנהל המכס (תיקון התש"ס)
(א) בעל סימן מסחר רשום שזכותו הופרה או שקיים חשש סביר שתופר, רשאי למסור הודעה בכתב, למנהל המכס, שהוא בעל הזכות בסימן המסחר, ולבקש ממנו לעכב את שחרור הטובין שהוא טוען לגביהם שהם טובין מפרים, ולנהוג בהם כטובין שייבואם אסור על-פי פקודת המכס.
(ב) ההודעה לפי סעיף-קטן (א) תכלול העתק מתעודת הרישום של סימן המסחר וכן אחד מאלה:
(1) דוגמה של הטובין המקוריים שלגביהם יש למבקש זכות בסימן המסחר ושלגביהם הוא מודיע על ייבוא טובין מפרים;
(2) קטלוג או כל מסמך אחר המאפשר למנהל המכס להשוות בין הטובין המקוריים לבין הטובין המפרים.
(ג) בעל סימן המסחר ימסור למנהל המכס בהודעה את הפרטים האלה ככל הידוע לו:
(1) מספר החבילות העומדות להתקבל;
(2) ציון מספיק של אמצעי הייבוא או שם האניה המביאים את הטובין המפרים;
(3) היום שבו עומדים הטובין המפרים להגיע לישראל.
(ד) בעל סימן המסחר חייב להמציא למנהל המכס ראיות ראשוניות, וערבות עצמית בסכום שקבע מנהל המכס כדי לכסות כל הוצאה הקשורה לעיכוב או כדי לפצות על כל נזק שייגרם על-ידי העיכוב, אם יתברר שהעיכוב לא היה מוצדק, וכן לשלם כל אגרה שנקבעה לעניין זה לפי פקודת המכס.
(ה) הוראות סעיף זה לא יחולו על טובין מפרים שיובאו לשימוש עצמי כהגדרתו בסעיף 129 לפקודת המכס."

2. סעיף 64 לפקודת סימני מסחר
סעיף 64 לפקודת סימני מסחר קובע, כי רישומו של סימן מסחר מהווה ראיה לכאורה לתוקפו של הרישום, על-כן יוטל נטל השכנוע ביחס לטענה זו על הנתבע {ת"א (ת"א) 13821-11-11 הילה קטש נ' חברים הפקות בע"מ, תק-מח 2014(3), 11782 (2014)}.

לעצם רישום הסימן השלכות במישור הראייתי, הנטל להראות כי הסימן כשיר לרישום מוטל על מבקש הרישום. בשלב זה, רשאי כל המעוניין להגיש התנגדות לרישום סימן המסחר {סעיף 24 לפקודה} ונטל השכנוע רובץ לפתחו של מבקש הרישום.

לעומת-זאת, משעה שנרשם הסימן, נקודת המוצא היא כי הסימן עומד בתוקפו, וצד הטוען אחרת, כגון נתבע בתביעת הפרה או צד שנפגע המעוניין להביא למחיקת הסימן מהמרשם, הם הנושאים בנטל להראות כי הסימן לא היה כשיר לרישום מלכתחילה או כי מתקיימת עילה למחיקתו{בג"צ 144/85 קליל נ' רשם הפטנטים המדגמים ואח', פ"ד מב(1), 309 (1988)}.

ניתן לומר כי סעיף 64 הנ"ל קובע חזקה חלוטה לתוקפו ולהיותו של הגורם שעל שמו הוא רשום, בעליו כדין של הסימן. סימן מסחר רשום מקנה לבעליו זכות קניינית אישית בסימן הרשום וזכות בלעדית לשימוש בו, בהתאם להוראת סעיף 46(א) לפקודה {ת"א (חי') 43006-08-10 Spin Master Ltd נ' חי עמרה בע"מ, פוקסם באתר האינטרנט נבו (22.09.11)}.

לפי פסיקת בית-המשפט נקבע כי מטרתם של דיני רישום סימני המסחר, השימוש בהם והפרתם, הינה להגן על שם מסחרי שהוא קניינו של אדם ועל המוניטין שרכש לו בעשותו שימוש בשמו, כמו גם להגן על אינטרס הציבור במניעת הטעיה עקב שימוש בלתי-מורשה בסימן המסחר {ע"א 45/08 מיגדור בע"מ ואח' נ' בוריס גייל ואח', תק-על 2010(4), 3646 (2012)}.

נקבע כי אחריותו של מפר אמורה להיות פונקציה של מצבו הנפשי בעת מעשה ההפרה, או במילים אחרות, של מידת תום-ליבו {ת"א (ת"א) 2322/04 LOUIS VUITTON MALLETIER נ' אסי קרדיט ליין בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (01.04.07)}.

כמובן, שגם תוכנו של המונח "מצב נפשי" עשוי להיות נתון לפרשנויות שונות {מודעות בלבד להפרה אל מול כוונה להפר} ובהתאם לכך גם אופן יישומו של עיקרון תום-הלב, אך בכל מקרה, מן הראוי להימנע ממצב שבו קביעת האחריות נובעת רק מעצם ההפרה.

שאלת נטל ההוכחה לעניין היעדר כשרותו של רישום, מקום בו מועלית הטענה כטענת הגנה, אף נדונה בפסיקתו של בית-משפט בהקשרים קרובים אחרים. כך למשל, בעניין תוקפו של פטנט, פסיקת בית-המשפט קובעת כי בעוד שבשאלת ההפרה נטל ההוכחה רובץ על התובע {בעל הפטנט}, הרי שבכל האמור לתקפותו של הפטנט, לאחר שנרשם, רובץ נטל זה על הנתבע.

אמנם, לתובע יכול לצמוח יתרון על-ידי המצאת ראיות המאששות תוקפו של הפטנט, אך אין הוא חייב לעשות כן, עצם מתן הפטנט משמש ראיה לכאורה לתקפותו {ע"א 345/87 hughes aircraft company נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4), 45 (1990)}.

בדומה, גם רישום של סימן מסחר מהווה ראייה לכאורה לתקפות הסימן {ע"א 3559/02 מועדון מנויי טוטו זהב נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, פ"ד נט(1), 873 (2004)}.

כמובן, פסיקה שעניינה נושאים אחרים בתחום הקניין הרוחני, אין בה כדי להצביע באופן ישיר על הדין בענייני מדגמים, שכן המדיניות החקיקתית בנושאים השונים אינה תמיד זהה.

עם-זאת, לעניין נטל הוכחת תקפות הרישום בפנקס, מקום בו זה הועמד בסימן שאלה במסגרת "תקיפה עקיפה" בתביעת הפרה, רב המשותף בין הסוגים השונים של קניין רוחני לגביהם מתנהל מרשם, ויש להצביע על טעם של ממש להבחין ביניהם {ע"א 8951/10 אורן יורם אריזות בע"מ נ' שקולניק ח.י בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.11.14)}.

3. סעיף 65 לפקודת סימני מסחר
סעיף 65 לפקודה קובע חזקה משפטית בדבר תקפות עשיית הרישום במסמך החתום על-ידי הרשם, אך אינו קובע את ההיפך, היינו שמסמך שאינו חתום לא נעשה ואינו קביל {ת"פ (ת"א) 14918-09-13 מדינת ישראל נ' אלכסיי שאייב, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.09.14)}.

4. סעיף 66 לפקודת סימני מסחר
על-פי סעיף 66 לפקודה מסמכותו ואף חובתו של הרשם ליתן למי שעלול להיפגע הזדמנות להשמיע, בעת השמעת דברים שכאלה בטרם הפעלת סמכות של שיקול-דעת, על-פי סעיף 69 לפקודה סמכותו של הרשם להורות על פסיקת הוצאות בכל דיון הנערך בפניו.

על החלטות מינהליות נקבע כי רשאי רשם סימני המסחר לדון מחדש, כך נקבע כי על החלטות של לשכת סימני המסחר לקבל בקשה לרישום, להורות על פרסומה ולרשום סימן מסחר, הן החלטות של רשם סימני המסחר.

החלטות אלו הן מינהליות, הנעשות מכוח הסמכויות שניתנו לרשם בפקודה. השאלה היא, האם רשאי רשם סימני המסחר לחזור בו מהחלטתו, דהיינו לבטל את החלטתו בדבר קיבול סימן, פרסומו ורישומו בפנקס, התשובה לשאלה זו הינה חיובית.

רשם סימני המסחר, ככל רשות מינהלית אחרת, מוסמך ככלל לבטל החלטה שלו עצמו, אם כי לא בכל מקרה הוא יעשה כן {תיק מס' 113595 ו- 113596, תיק ותיק בע"מ נ' Marc O'Polo International AB, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.12.03)}.

הדברים אלו אמורים באשר לביטול החלטות של רשם סימני המסחר שלו עצמו. מכאן שהדברים נכונים גם לגבי החלטות של אחרים הנתונים למרותו והנכנסים לנעליו על-פי הוראות סעיף 5א(ג) לפקודה המורה כדלקמן:

"5א. הטלת תפקידים שיפוטיים וקבלת סמכויות (תיקון התשס"א)
...(ג) כל פעולה שנעשתה כדין בידי פוסק בקניין רוחני, שהוטל עליו תפקיד כאמור בסעיף-קטן (א), דינה - לעניין פקודה זו, כדין פעולה שנעשתה בידי הרשם."

בכל מקרה, בין אם המדובר בביטולה של החלטת הרשם עצמו או בביטולה של החלטה שננקטה על-ידי אחרים, הדבר ייעשה רק במקרים מיוחדים.

פרשת תיק ותיק הנ"ל, מונה רשימה שאינה ממצה של השיקולים המיוחדים אשר יש להביא בחשבון בנוגע לשאלה האם לבטל החלטה מינהלית או לא. ובהם: הסמכות לבטל תופעל במקרים נדירים ומיוחדים, המציאות שנוצרה בעקבות ההחלטה מוטעית, איזו הסתמכות היתה עליה והאם היה שינוי מצב לרעה בגינה, הצורך בתיקון הטעות שנגרמה בגין הרשות או באשמת האזרח, האם מדובר בטעות שבקביעת עובדה או טעות המוציאה את ההחלטה אל מחוץ לגדר הסמכות של הרשות או גורמת לרשות אחרת לפעול באופן אחר בניגוד להוראות החוק, שינוי נסיבות, שינוי במידה ראויה ושינוי וביטול לפי הוראת חוק מיוחדת.

כאמור, מדובר ברשימה שאינה ממצה ודי להיזקק לשיקול אחד מהרשימה האמורה להכרעה בצורך של ההתערבות בהחלטה המינהלית.

ביטול קיבול של בקשה שקובלה בטעות אינו נעשה תדיר אך הדבר בוצע במספר מקרים בהם נמצאו השיקולים המיוחדים המתאימים {תיק מס' 113663 הורים וילדים מוציאים לאור בע"מ נ' רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.03.01)}.

כמו-כן יודגש כי סעיף 66 לפקודה מעניק למבקש רישום סימן, או לבעל סימן רשום, הזכות להשמיע טענותיו בפני הרשם קודם שתופעל כנגדם סמכות כלשהי המצויה ביד הרשם.

אולם, המחוקק לא ראה לנכון לקבוע הוראה דומה ביחס למתנגד לרישום סימן. זאת משום שקיבול בקשה לרישום סימן מסחר, כמוה כזכות מעין קניינית. המתנגד, הפותח בהליך כנגד המבקש שסימנו כאמור קובל לרישום, הינו בבחינת המוציא מחברו ואי-לכך, עליו הראיה {תיק מס' 227383British American Tobacco (brands) Inc נ' Philipp Morris Products S.A, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.11.12)}.

5. סעיף 69 לפקודת סימני מסחר
לרשם סמכות לפסוק הוצאות בהליך המתקיים בפניו מכוח סעיף 69 לפקודה. העדר הוראה בדבר חיוב בערובה להוצאות אינו חייב להתפרש כהסדר שלילי, יתכן כי מדובר בלקונה.

שתיקתו של חוק או הוראה מהוראותיו מדברת במספר לשונות. ניתן להסיק ממנה מספר מסקנות כדלקמן:

ראשונה, הינה, כי את שהסדיר החוק {במפורש או במשתמע} הוא הסדיר, ועל ששתק החוק הוא לא הסדיר, וממילא לא נקט כלפיו כל עמדה נורמטיבית. מה שמצוי מחוץ לחוק יוסדר על-ידי מערכות נורמטיביות המצויות מחוץ לחוק.

שניה, הינה, כי ניתן להסיק משתיקת החוק, כי החוק חסר, הסדרו אינו שלם; כי יש בו לקונה. את שהחוק הסדיר הוא הסדיר, אך הוא עשה כן באופן לא שלם ותוך קיום חסר המצדיק השלמתו על-ידי בית-המשפט

על-מנת שייקבע כי הסדר הוא שלילי פרשנותו צריכה להוביל למסקנה כי הוא מסדיר באופן שלילי גם את המקרים הנופלים מחוץ לגדרו וכי לאור התכלית החקיקתית העומדת בבסיסו, קיימת סתירה בינו לבין ההסדר המועמד לחול בצידו או להשתלב בו.

חיוב בערובה להוצאות במקרים מתאימים יש בו כדי לייעל את ההליכים המתנהלים בפני רשם סימני המסחר, להשלים את הסמכות לפסיקת הוצאות ולעשותה לאפקטיבית יותר {על"ע (יר') 663/90 פלוני נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין תל-אביב-יפו, פ"ד מז(3), 397 (1993)}.
לבית-המשפט סמכות לחייב בהפקדת ערובה להוצאות מכוח תקנה 519 תקנות סדר דין אזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי" או "תקסד"א"), אשר קובעת כללים לגבי ערובה לתשלום הוצאות.

אין כל הבדל משמעותי בין הליכים המתנהלים בבתי-המשפט לבין ההליכים המתנהלים בפני הרשם, והליכים למחיקת סימן מסחר בפרט. כבאלה כן באלה הסמכות המופעלת היא סמכות שיפוטית.

בעלי הדין מגישים כתבי טענות, מקיימים הליכי ביניים, מציגים ראיות בכתב ובעל פה, טיעונים נשמעים, עדים ומומחים נחקרים וסיכומים מוגשים בכתב או מושמעים בעל פה.

השתתפות כבעל דין בהליך שיפוטי בפני הרשם כרוכה בהוצאת כספים לשם הכנת ההליך, ובתשלום שכר-טרחה לבאי-כוח, עורכי-דין ועורכי פטנטים.

לעיתים הדיון בפני הרשם כרוך אפילו בעלויות גבוהות יותר מדיון בפני בבית- משפט, שכן הוא מצריך עדויות מומחים בסוגיות טכניות מורכבות וייצוג על-ידי צוות מורחב הכולל עורכי-דין ועורכי פטנטים.

לאור זאת הוענקה לרשם סמכות לפסוק הוצאות לפי סעיף 69 הנ"ל, חיוב בערובה להוצאות, המיועד להבטיח את מימוש ההחלטה לפי סעיף זה, אינו עומד בניגוד לתכלית החקיקתית של פקודת סימני המסחר, אלא הוא דווקא מגשים אותה, כפי שסמכות בית-המשפט לחייב בערובה להוצאות משלימה את סמכותו לפסוק הוצאות ומקנה לה תוקף במקרים מסויימים {תיק מס' 69909 אקטרינה גוטמן נ' שלמה עיני, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.12.98)}.

בנוסף, החיוב בהפקדת ערובה הינו אמצעי עזר משני שנועד להבטחת קיום החיוב בהוצאות הנפסקות מכוח סעיף 69 לפקודה.

מי שמבקש להתדיין בפני הרשם ער לסיכון שייפסקו כנגדו הוצאות. הוא אינו רשאי להסתמך על ציפיה שיצליח לחמוק מקיום חיובו, ואין הוא רשאי לבוא בטענה על דבר קיומם של אמצעים שיבטיחו את קיום חיובו.

סעיף 69 לפקודה עניינו בהוצאות, בעת פסיקת הוצאות ריאליות לבעל הדין, תיבחנה סבירות ההוצאות, מידתיותן והכרחיותן לניהול ההליך זאת בהתחשב בכלל נסיבות העניין {בג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות ייבוא - משרד התעשיה, המסחר, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.06.05)}.

השיקולים שיילקחו בחשבון בבחינת ההוצאות הם, בין היתר, היקף העבודה שהושקעה בתיק ובהכנת כתבי בי-דין בפרט, המורכבות המשפטית והעובדתית של ההליך, השלב עד אליו הגיע ההליך {ובכלל זה השלב בו נזנחה הבקשה או ההתנגדות} התנהלות הצדדים מול רשות הפטנטים ומול בעל הדין שכנגד, תום-לב הצדדים ועוד.

כמו-כן, בקשה לפסיקת הוצאות יכול שתוגש גם בהליך בקשות מתחרות {תיק מס' 215538 שופן משקאות בע"מ נ' XL Energy Distributio Limited, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.12.10)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

שפיטה, ראיות וסדרי דין - סעיפים 63א-69א לפקודת סימני מסחר